סמכות רבנים, דעת הרוב ופסיקה של אדם לעצמו

שלום וברכה, אני תלמיד בישיבת הסדר,
לאחרונה נחשפתי לשיעורים של הרב, ובכללי לרב,

אקדים ואומר שאני מאוד מתחבר ומזדהה עם דרכו של הרב, על דרך החשיבה והגישה הכללית,

בנוסף, אני אסייג ואבקש את סליחתו של הרב ביחס להתנסחות והדרך ביטוי שלי, שאינה הכי ברורה או מבוססת, לצערי אני עדיין לא מבוסס בדעתי וידיעותיי דלות, אך אני מאוד מקווה שהרב יצליח להבין את לב דבריי, (ואף אם הרב יכול בתשובה אולי לגעת בשורש דברי ע"מ שאוכל לתקן/ לסדר אותם).

עכשיו, מתוך חשש בריא והגיוני לרבנים חדשים, יש כמה "נורות אדומות" שנדלקו כששמעתי את הרב, אך בשונה מרבנים אחרים ראיתי גם בגישתו של הרב וגם בהנגשתו הרבה- שניתן לשאול הכל ולהתמודד עם האמת ראש בראש, כך שאני מקיים את הצד הזה שבאמת בוער בי,

(אני אישית מאוד דוגל בהתמודדות ישירה עם התורה והאמת, כיוון שבסופו של יום, זו היא האמת, ואין לחוס עליה ולהתבייש)

בכל מקרה, לעניינינו, בדבייט שהיה לרב עם ירון ידען, ובו הרב אמר שאם תיהיה לו נטייה מוסרית שתגבור על ההלכה הוא יפעל לפיה, אלא אם כן הדבר כתוב במפורש בתורה,

וכן גם במאמר של הרב אודות היחס שלו לרבנים, שם נאמר, ואני מצטט: "הדברים שנאמרים בביהמ"ד (להבדיל מהסנהדרין) הם בגדר הצעות לדיון והבעת עמדה"

ולכן אשמח לדעת מה היחס לדברי רבותינו? להלכה וכו'

באיזה שלב ניתן לומר שאני מקבל את דברי הרב כהצעה, ומתי אני אומר שיש רוב הלכתי שאכן מחייב אותי בתור פרט,

הרי ידוע שפוסקים לפי רוב (ידוע לי במקצת שהמוסג החדש שהרב עובדיה זצ"ל חידש בנוגע לרוב פוסקים, לא היה קיים לפני כן), כלומר, גם אם אותו רוב טועה, מה שאנו בתור עם צריכים לעשות הוא אותה פסיקה.

אז להלכה, האם כל אחד יכול פשוט לפסוק מה שבא לו? שיש גם מקום לומר שיש דעת יחיד, או דעות שלא התקבלו,

איך כל זה מתחבר עם הקדמות הרמב"ם למשנה ביחס להשתלשלות התורה שבעל פה וההלכה.

אני שואל גם מתוך חוסר ידע, ולכן אשמח אם הרב יוכל לבסס את דבריו ע"פ מקורות וכו', וגם מבחינה רעיונית.

אני מאוד מקווה שהייתי מובן ושהרב יגיע לסוף דעתי.

בתודה רבה ועמוקה, והרבה הצלחה