הראיה מן האפיסטמולוגיה
בספרך המצוי הראשון, אתה מביא את הטיעון החושף לפיו האמונה שלנו במערכת ההכרה שלנו מגלה לנו שאנחנו מניחים במובלע את קיומו של אל.
הדרך לביסוס הטענה היא ע״י שאילת השאלה- מניין לנו הביטחון בכך שמערכת ההכרה שלנו נותנת תשובות ״נכונות״.
הבעיה שאני מוצא בשאלה הזו הוא בכך שהיא חסרת משמעות. על מנת לבדוק נכונות של טענה אנו נדרשים לבדוק האם היא אינה סותרת את חוקי המערכת בה אנחנו נמצאים. במקרה הנדון, אין מערכת. אין שום משמעות לשאלה האם מערכת ההכרה שלנו נכונה או שגויה מפני שאין לנו שום דבר לבדוק ביחס אליה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
"מניין לנו הביטחון בכך שמערכת ההכרה שלנו נותנת תשובות ״נכונות״?"
התשובה היא שמדובר בפגם גנטי שמביא לביטחון העצמי, והוא הכרחי להשרדותנו אחרת האדם היה קופא במקום מרוב פחד ומת מצמא.
אחרי שהאדם התחיל לחשוב (להטיל ספק) הפחד התחיל להתעורר. ובכדי להרגיע את אותו פחד נוצרו הדתות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer