סנקציות ושלילת רישיון למי שיעסוק בטיפולי המרה

אבל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים לא כפופים לארגון או איגוד גג? הם הולכים לפי תורות מקובלות בתחום שלהם. לא אמורה להיות לאירגון הגג סמכות לשלול רשיון למי שנוהג לא לפי תורת הארגון או לפי המתודה המקובלת?
גם רופא שיחרוג מהמתודה הרפואית המקובלת ישלל רשיונו. אלא אם כן הוא מאשש מחקרית את השיטה שלו ואז היא הופכת לחלק מהרפואה הקונבנציונלית.

אם המטפל מטפל בשיטה אלטרנטיבית אף אחד לא יאסור זאת עליו גם אם יהיה שרלטן. אורן זריף ושאר השרלטנים פועלים חופשי ללא הפרעה. כל עוד הם מצהירים שאינם רופאים והטיפול שלהם אינו מחליף טיפול רפואי.

השליטה של הגילדות היא עצמה בעייתית. אבל גם אם נקבל אותה לצורך הדיון, יש גישה פסיכולוגית שכן מקבלת טיפולי המרה. זה בטח לא יותר גרוע מאוסף השטויות האחרות שהחבר'ה הללו עושים. כל עוד יש שקיפות והמטפל אומר למטופל את הבעיות ואת חילוקי הדעות והנזקים הצפויים וכדומה, איני רואה סיבה לאסור.

בהחלט יש פסיכולוגים שמקבלים טיפולי המרה (קודם צריך להגדיר מה זה טיפול המרה ) ביניהם גם פסיכולוגים חילוניים. פשוט בעולם הליברלי שלנו אף אחד לא משמיע את דעתם של הפסיכולוגים הללו כדי שלא להישמע חשוך. אם אתה רוצה לשמוע על הנושא מומלץ לשמוע את הרב ארל'ה הראל.

כב' הרב להבנתי העניין: לא הלכת צעד רחוק מידי? האם טיפולי ההמרה שאתה מתייחס אליהם לא אמורים להיות כאלו ללא נזקים וללא אלימות?למיטב הבנתי הסיבה שמתנגדים לטיפולי המרה היא שידוע וברור שיהיו טיפולים אלימים נפשית או פיזית.
כל דבר "שקוף" ובהסכמה הוא בסדר?
אם חברי מסכים שאכה אותו עד זוב דם/אכרות לו איבר הדבר מותר לשיטתך? (מוות זה קצת פופוליסטי אז ויתרתי :). האם זנות אמורה להיות מותרת חוקית מאותה הסיבה?

אם אתה מתכוון לטיפולי המרה מסויימים שבהם יש רק שיטות "גזר" בלי מקל ובלי סכנת התאבדות אנא תפרט את זה.
תודה ובכבוד רב מאוד

אכן נכון. כל דבר בהסכמה ובשקיפות בין בגירים אמור להיות מותר. כולל זנות, גילוי עריות, כריתת איבר וכל מה שתרצה. בכריתת איבר כמובן עליך לשאת בהוצאות הטיפול או לא לקבל טיפול.

וכן לבטל את שכר המינימום, לאפשר לעסקים לוותר (בשקיפות) על פיקוח תברואתי וענייני אבטחה כמו כיבוי אש וכו'?

ובכן כב' הרב אני מקבל את עמדתך לגמרי.

אני לא מקבל את עמדת אלו שיתנגדו להתאבדויות/זנות/אלימות והרג בהסכמה ורק בטיפולי המרה הם מסכימים לאלימות "כי הם בגירים".

טירגיץ,
אכן. עקרונית אני מסכים לכל אלו. אבל יש לסייג את העניין במגבלות מעשיות. פיקוח תברואתי וענייני אבטחה הם אינטרס של כלל הציבור ולכן במקום לחכות לדרישת הלקוחות אין סיבה שלא נקדים ונדרוש זאת בשמם אפריורי. אבל אם יש מישהו שמתעקש שרוצה לתת שירות לא בטוח בשקיפות והלקוחות שלו מסכימים לזה – לבריאות. אני מניח שלא יהיו כאלה, ולכן זו שאלה היפותטית.
ולגבי שכר מינימום, שם ייתכן שיש כשל שוק שמצדיק התערבות. אבל אני לא בטוח, כי ברור שאחרי זמן מה השוק אמור להתאזן ולתת שכר הולם. השאלה מה לגבי אלו שבתקופת הביניים יקבלו שכר נמוך. בפרט שבאותה תקופה המדינה אמורה לתמוך בהם סוציאלית, לכן נראה שזכותה להתערב ולדרוש מהמעסיקים לא להכניס אותה להוצאות כאלה.
וכך גם לגבי דרישות בטיחות ותברואה, צפויות הוצאות למדינה על התעלולים הללו ולכן זכותה לדרוש דרישות קוגנטיות משלה.

זאת עמדה שנובעת מתפיסת צדק וחירות עקרונית או שזו עמדה כלכלית-חברתית שמגבלות כאלה פוגעות למעשה באושר הכולל?
[אם 'המדינה' מחליטה לתמוך במישהו סוציאלית אז היא יכולה לחייב אחרים לתמוך במישהו הזה במקומה? אגב עוד דוגמה לאוסף – עבירת ניצול יחסי מרות במקום עבודה צריכה לכאורה להתבטל לפי זה].

הראשון (תפיסת צדק וחירות עקרונית).
[המדינה כמי שתומכת בכל אזרחיה ועסקיה יכולה לחייב אותם במיסים ולכן יכולה גם לחייב אותם לא לגרום לה הוצאות.]

עם שיקולים כאלה אפשר גם לאסור טיפולי המרה? (האוסרים בפוזיציה שלהם ישמחו להגיד שהם חוששים מהנזקים הכלכליים והבריאותיים וכו')

לדעתי לא. הם יכולים לומר שאם יהיו נזקים הטיפול בהם הוא על חשבונו של הניזק.