ספיקות באמונה

השאלה היא איך ולמה ניתן להכרעה הזאת ערך של וודאות עד כדי שלא נשקול שום ספק אלא כפי ההכרעה הזאת. הרי אם באמת יש ספק מסויים, הדעת נותנת שכל הכרעה לא יחייב אלא עד ספק מסויים, ובמקום שזה נוגע למשל לגבי פיקוח נפש, או אפילו לגבי דבר אחר שאנו יודעים בוודאות [או בהכרעה ודאית], נניח לגבי המוסר וכדו', דין היא שתדחה ספק מפני וודאי, או שלפחות נאמר שיש כאן ספק השקול, ואין סיבה שתידחה זה מפני זה.

אכן, כמידת הספק שיש לך כך תקבל את החלטותיך. זה איניבידואלי לכל אחד. אם יש לך ספק ממשי, אני מניח שלא תקריב את חייך. אבל זכור שאנשים מקריבים את חייהם למען ערכים שהם בוודאות פחותה (כמו חייל בצבא), או הנאות (כמו מטפס הרים). לכן כשאנחנו מדברים על וודאות כוונתנו לוודאות במובן האנושי הרגיל, ולא למיסטיקות שלפעמים עולות בהקשרים של אמונה. כל אחד צריך לקבל את ההחלטות שלו לפי ערכיו ולפי מידת האמונה שלו.