ע"א נאמן באיסורין

ראשית, עשיו היה ישראל מומר, ולא ברור לי מתי המיר. ייתכן שהוא היה יהודי. מעבר לזה, עד אחד באיסורים אינו עדות אלא ראיה, לכן אין כאן כללים: כשיש ראיה זה קביל. זו שאלה עובדתית ולא הלכתית. ושלישית, זה היה לפני מתן תורה, וספק עד כמה נהגו שם בהלכות עדות, ובוודאי הלכות עדות של ההלכה. אמנם זה לא בהכרח טיעון, כי כל העניין הוא מדרש אגדה ולא תיאור עובדתי ולכן ניתן להוכיח שע"א גוי נאמן מזה שחז"ל בנו כך את המדרש, גם אם זה לא באמת היה וגם אם לפני מתן תורה כל זה אינו רלוונטי. אבל אז זו ראיה שכך סברו חז"ל, ולא מקור שמראה מניין הם למדו זאת. אבל משתי הנקודות הראשונות שהבאתי למעלה תוכל גם להבין מניין הם למדו זאת.