קיום וייעוד בהשקפה חרדית.

זה היה סיכום שלי לשיחה. להבנתי צד אחד טוען שלחרדים אין ייעוד כחלק מכלל ישראל, ושהאמונה בביאת משיח היא כאמונה שצריך להאמין בה ותו לא.
בעוד השני מתעקש שהיות והם לומדים קדשים זה מראה שהם כן רואים בזה עניין פרקטי שצריך לעסוק בזה.
ציינתי את איך שאני יכול להבין את טענת הראשון דרך תשובתו של השני בעניין הלימוד שלהם (כ״לימוד״ במלעיל) כדוגמת המחבת.
– השאלה היא מה הרב חושב בעניין הנ״ל (השקפתם של החרדים). ומה דעתו על הווארט שלי…

שתי הכללות לא נכונות. יש ויש. בבריסק העיסוק בקדשים הוא בגדר הוצאת המחבת מהמטבח (כתבתי לא פעם שקדשים עדיף להם כי שם יש לנו פחות אינטואיציות על ה"למה", וקל להתמקד ב"מה"). אבל החפץ חיים יסד כולל קדשים כדי להתכונן לבניין המקדש.