קניבליזם

מעניין ששמעתי שהרב עמיטל ז"ל פסק שלדעתו כאשר אדם נקלע לסיטואציה שחייב לאכול או בשר טריפה או בשר אדם עדיף לאכול בשר אדם. אני לא בטוח מה המקור לזה שמעתי מחבר.

הרב עמיטל בטח דיבר בקטע תורני יותר , הדיון כאן יותר מוסרי.

הפוך בדיוק. האב עמיטל אמר שעדיף לאכול טריפה למרות שבבשר אדם אין איסור. אגב, יש איסור. לפי הרמב"ם זה ביטול עשה.

נכון שיש איסור אבל נבילה/טריפה זה איסור חמור יותר ובכל זאת הרב עמיטל ז"ל סבר שעדיף לאכול נבילה( הטיעון ששמעתי למה הוא אמר כך, לא נראה לי הוא אמר במפורש אלא מישהו הציע- שכיוון שהרב היה ניצול שואה ואפילו לאורך השואה לא היית מעלה בדעתך לאכול בשר אדם בגלל המעשה הנורא שבכך הוא סבר כך לעומת הרב ליכטנשטיין שסבר את הדבר הפשוט יותר שזה איסור פחות חמור ולכן כך עושים
כמובן שבסיטואציה כזו אפשר אולי לטעון שבגלל שזה פיקוח נפש מותר לך לאכול את שניהם ולכן הרב עמיטל סבר שלא צריך להתחשב בחומרת האיסור כי במלא מותר ולכן אכל את מה שלדעתו פחות גרוע "מוסרית" לאכול והרב ליכטנשטיין סבר שכן צריך להתחשב בחומרת האיסור

ברור שיש איסור דאורייתא לאכול בשר אדם, זהו עבירה על הלאו של "לא תשקצו את נפשותיכם", הלאו הזה הוא אזהרה כללית לכל מיני השיקוץ, ואין לך שיקוץ גדול יותר מאכילת בשר אדם.
הסיבה שהתורה לא אסרה בשר אדם נעוצה בהבחנה קריטית בין דבר שהוא שיקוץ בעצמותו לבין דבר שאכילתו מביאה שיקוץ, התורה אוסרת בפרשת מאכלות אסורות רק דברים שהם שיקוץ מצד עצמם, וכמו שרצים ומקקים שהם דברים משוקצים מחמת צורתם העצמית, (ולכן יש בהם דין כמו "יוצא מן הטמא- טמא"), אך התורה לא נזקקת לאסור דברים שאכילתם היא מעשה משוקץ, אדם שאוכל ברזלים ואבנים – עושה בכך מעשה משוקץ, אדם מתוקן צריך להיות ניזון מאוכל ושתייה ולא מברזלים ואבנים, אך ברזל אינו שיקוץ מצד עצמו, כיון שהוא בכלל לא אוכל, רק דבר שבעצמותו הוא אוכל יכול להיות משוקץ אם אכילתו מביאה שיקוץ, כיון שהאכילה מהווה את מהותו העצמית, אך בברזלים ואבנים – העובדה שאם אדם יאכל אותם הוא יבוא לכלל שיקוץ אינה מגדירה את מהותם העצמית כשיקוץ, כיון שמהותם העצמית אינה אוכל, ולכן אסור לאכול אותם באיסור הכללי של "בל תשקצו", אך אין עליהם לאו פרטי שקובע שמהותם וגם בשר אדם זהה לאבנים במובן זה, שגם בשר אדם במהותו אינו מיועד לאכילת בני אדם, ולכן הוא לא שיקוץ מצד עצם מהותו, אך עדיין – האוכל אותו עובר על הלאו הכללי של "בל תשקצו".

"אך אין עליהם לאו פרטי שקובע שמהותם", צריך להוסיף כאן: היא שיקוץ.