קנייני גזילה

מה הסברא שיפקעו לפני ההשבה בפועל?

כעת ראיתי שבשו"ת ציץ הקדש סי' ו כותב כך:
""והנה יש לעיין בלאו דגזילה, האם גם בהודאה מתקן לאו זה.
לכאורה מדברי התוס' ב"מ (ו ע"א ד"ה הקדישה) שכתבו בגזילה דכיון דאודי לי הוי כפקדון שיש לו ביד אחרים ע"ש משמע דהוי תיקון הלאו…."
האם הוא מתכוון לומר שברגע שהוא מודה, נפקע הלאו ואין קנייני גזילה?

כך נראה מלשונו. אבל זה באמת מוזר לאור הדיונים בגמרא שהזכרתי קודם על השבת הגזילה. ובדוחק אפשר להעמיד אותם במצב שלא הודה אלא חייבוהו בי"ד להשיב שאז האיסור נפקע רק בהשבה עצמה. אבל זה דוחק גדול, שכן פסק בי"ד ודאי לא גרוע יותר מהודאה לקבוע שהחפץ שייך שוב לבעלים.

זה היה נראה לי חשוד ולכן בדקתי בפנים והציטוט שלך לא מדויק. "דהוי תיקון הלאו" הוא המילים שלך ולא בציטוט עצמו. בתוס' מדבר על היכולת להקדיש, וזה לא בהכרח אומר שהלאו תוקן. כשהודה זה נחשב מספיק ברשותו של הבעלים ולכן הוא יכול להקדיש. אין משם שום ראיה לנדון דידן לגבי קנייני הגזילה.

אלה המילים של ציץ הקודש

המילים שציטטתי הם הכותרת של הסימן "והנה יש לבאר בלאו דגזלה, האם גם בהודאה לחוד מתקן לאו זה'.
כמו כן מוכח מדבריו שמדובר בהודאה גרידא מאחר שהוא מדבר על תוס' בב"מ ו ע"א ושם בסה"כ יש שם שתיקה כהודאה ולא מדובר על חיוב של בית דין

ועדיין הדיוק מתוס' לא סביר ולא הכרחי.