ראייה שההלכה היא לא פלורליסטית

אני מפספס משהו. איך שהבנתי, הרב אומר שהנפקא מינה בין אם ההלכה פלורליסטית או הומניסטית היא האם מותר להכשיל מישהו שלדעתו הדבר אסור ולדעתי הדבר מותר. אם ההלכה היא פלורליסטית, אמור להיות אסור כיוון שלדעתו זה אסור. לא הבנתי למה אי אפשר לומר שאף אם ההלכה פלורליסטית, כיוון שכלפיי הדבר מותר, אין איסור לפני עיוור בשבילי. איפה רואים בריטב״א שזה לא כך?

מוניסטית (לא הומניסטית). זה לא בריטב"א אלא בסברה פשוטה. אם לשיטת המוכשל זה אסור (גם לדעתי כמכשיל לשיטתו זה אסור), אזי ההכשלה היא הכשלה שלו בעבירה, ולכן יש בזה איסור. מה לא ברור כאן?