רוב באיסורים
שאלה עתיקה מלווה אותי לגבי רוב באיסורים וחשבתי להמתין לה עד שתיקרה הזדמנות, אלא שגדולה סקרנות אחת בליבו של אדם יותר מכמה המתנות, וכיון שראיתי בטור החדש שאתה עושה חשבון כמו שמונח ביסוד השאלה להלן אקבע עליו הזדמנות. קראתי את הטורים באתר שעוסקים ברוב.
דין תורה הוא ללכת אחר הרוב בין בבית דין לענייני ממונות ובין בבית דין לענייני איסורים ובין באיסורים ללא בית דין. ברור שאם בית דין (נניח והדיינים כולם שקולים) פוסקים בענייני ממונות לחייב אחד ולפטור זולתו אז סביר ללכת לפי הרוב. האלטרנטיבה היא ללכת לפי המיעוט, וזה כנראה פחות צודק. וכבר נודע מאמר האומרים ש"חוק מיוחס זה שלטון המיעוט". כאן קו המחצית של 50% הוא מיוחד ומובחן.
אבל כאשר עוסקים באיסורים התמונה היא אחרת. אם הנזק בהתרת איסור הוא כפול בערכו מהנזק באסירת היתר, אז צריך לדרוש רוב של 2/3 ומשהו להיתר כדי ללכת על פי הרוב להתיר. אחרת תוחלת הנזק חיובית. לכן מהדין של התורה ללכת לפי הרוב (למשל בבית דין לגבי איסורים) יוצא לכאורה שהבעייתיות בהתרת איסור שווה בדיוק לבעייתיות של אסירת היתר. הנקודה היא שאין לנו שום סיבה לחשוב אפריורי ששני הנזקים שווים, כיון שהם שונים לגמרי זה מזה. הגילוי של התורה שהנזקים שווים היא מפתיעה *בדיוק באותה מידה* כמו כל יחס אחר בין הנזקים. לכן כל קו שהתורה הייתה קובעת היה מובן לנו בדיוק באותה מידה שבה כעת מובן לנו הקו של רוב. ואם כך אז מאד מפתיע ומעניין שהקו הוא קו עגול יפה חביב ונחמד כמו 50%. לא סביר שכל חכמי ישראל חשבו שזה מספר שרירותי לגמרי כמו פרי החג שאין טעם לבקש לו הסברים. ועוד שאלה על הדרך הזו, בבית דין הרי הרוב הוא לא מצומצם משהו מעל מחצית, אלא הרוב הכי קטן הוא 36 מתוך 71 כלומר 0.507. וחז"ל באו ולמדו מסברא שהוא הדין גם 0.506, משמע אין כאן רק גילוי של התורה על היחסים אלא גם סברא של חז"ל שהדין הוא ברוב כלשהו. כלומר חז"ל כן ראו מעצמם משהו מיוחד בקו ה50.
ככל שאני מבין בתשובתך כאן https://mikyab.net/posts/73804#comment-55778 אין הסבר לעניין הזה אף שהרגשת בעניין כמובן. אמנם זו לא קושיה אלא שאלה, כי גם אני מודה שקו ה50 הוא אפשרי אפריורי כמו כל קו אחר, אבל זה עדיין מפתיע (מאד מאד) שנבחר דווקא הקו הסימפטי הזה.
הקדמת את המאוחר. אף אני חשתי בקשר לדיון ההוא והטור הבא מיועד בדיוק לזה (הוא כבר כמעט מוכן). בקצרה אענה שאם רוצים כלל גורף ואחיד (הרי אין דרך לשום את הנזקים) סביר לקבוע אותו על חצי ולא על שום מספר אחר. יש אלטרנטיבה להשאיר זאת לכל מקרה לגופו, אבל ההלכה לא עובדת כך. זה כמובן לא אומר שאם יש מקרה מובהק שבו יש אומדן נזקים, לא נסטה מהכלל הזה. והשאר אני מציע שיידון שם.
נהדר. אני כבר לא יודע אם לברך באתר הזה רק ברכות התורה או גם ברכות הנהנין.
אגב משהו שמאד מוזר לי הוא שאני בחיפושים שלי בזמנו לא הצלחתי למצוא אף אחד שהעלה על הכתב דיון בשאלה הזאת. אף שמן הסתם הרבה עסקו בה מכיוונים שונים שכן אין לך מקצוע בתורה שעל גבו חרשו חורשים יותר מרוב, וזאת שאלה פשוטה מאד. גם בישיבה הצעתי את העניין לכמה ר"מים ודחאוני בקש נידף שהתורה אומרת לנו בדין רוב מה להחזיק כאמת לעניין הנהגה ולכן בקרת הנזקים בכלל לא רלוונטית.
כל מה שציינת לא קשור לתורה.
התורה אומרת להיפך. שאין ללכת אחר הרוב: לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת (כלומר תירוץ הרוב הוא פסול על פי התורה)
והתורה מצווה לרדוף אחרי הצדק והצדק לא קשור לרוב או למיעוט.
ואף יש לומר שללכת אחר הרוב זה הטיית המשפט והתורה מצווה: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט
אם לא הולכים לפי רוב השופטים אז לפי מה כן הולכים. כנראה תצטרך לומר שיש שופט יחיד. ומה תעשה למשל עם פסוק כמו "ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו". מה אם חלק מהשופטים דרשו וחושבים שהוא עד שקר וחלק לא?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer