שאלה נוספת על נדר והבאת מתנה לארוחה

 
שלום רב,
ראיתי שעלתה כאן שאלה בנושא נדרים, והדבר עורר בי מחשבות ורצון לברר כמה שאלות הלכתיות שהעסיקו אותי לאחרונה.
בשבת האחרונה התלבטתי לגבי מקרה שאירע: הוזמנו להתארח אצל חברים, ואשתי ביקשה שאביא עמנו בקבוק יין מסוג רוזה שיש לנו בבית. השבתי לה בחיוב, אך לבסוף שכחתי להביא את היין והגענו בידיים ריקות.
השאלה שלי היא: האם עצם ההסכמה שלי נחשבת לנדר מחייב, אף שלא הייתה כוונה פורמלית לכך?
בנוסף, אמרתי בעבר לאשתי שכל עוד איני מבין עד הסוף את טבע הנתינה – בין אם מדובר במתנה, צ’ק או פריט אחר – הדברים הנאמרים בינינו הם חלק מזרימת השיח בלבד, ולא התחייבות של ממש. האם יש לכך השלכה הלכתית מבחינת נדרים?
שאלה נוספת נוגעת להתנהגות שנכנסה לביתנו בעקבות מישהו שנהג בחומרה: במשך שנים היינו פותחים בקבוק יין בשבת ושותים ממנו מיד. באחת השבתות התארח אצלנו אדם שאמר שפתיחת בקבוק יין עם פקק הברגה היא כ"עשיית כלי", ולכן יש להחליף לפקק אחר לאחר הפתיחה. בעקבות דבריו, שינינו את מנהגנו.
לפני כמה שנים קראתי בפניני הלכה שרוב הפוסקים מקלים בעניין זה, ומאז חזרתי למנהג הקודם.
האם העובדה שהקשבתי לאותו אורח ושיניתי את המנהג, למרות שלא ביררתי את הסוגיה בעצמי באותה עת  נחשבת קבלה גמורה, ויש לה דין נדר?