שתי שאלות בנושא דת-מדינה

1. אבל כדי לממן את התח"צ בשבת המדינה משתמשת במיסים שנלקחו – בכפייה מעצם מהותם – מהאזרחים, כולל הדתיים. אז האם בעצם זה לא יגרום לכפייה חילונית?

2. אני מדבר בהנחה שפיקוח נפש הוא לא שיקול. עניינו אותי יותר השיקולים של ביטול המצוות של ישיבה בארץ ושל שלטון יהודי בארץ.

1. אלו החיים בדמוקרטיה. גם מכספים של חילונים מממנים חרדים ודתיים. מעבר לזה, שהמימון לא מחולק בין שבת לחול.
2. אם פיקו"נ אינו שיקול הדילמה לא עולה. אתה מדבר על דילמה לגבי זכויות הפלסטינאים?

שאלה לרב מיכי בנוגע לתחב״ץ בשבת
אם אני ראש עיר ואני דתי ואני סבור להלכה שיש איסור לפני עור גם כלפי חילונים(כדעת רוב הפוסקים למעט כבודו שהוא בעמדת מיעוט בעניין ) . האם כראש עיר דתי לא מוטלת עליי חובה להתנגד לתחב״צ בשבת(נניח זה מצב של ״תרי עברי דנהרא״) ? או שמא המחויבות שלי לאזרחים(דמוקרטיה/מוסר ) גוברת ?

אני חושב שמחויבותך הדמוקרטית גוברת. עסקתי בזה בתחילת מהלכים בין העומדים ובסופו.

אחלה תודה רבה. כמה שאלות בהמשך לנושא הזה של קונפליקטים בין הלכה למוסר/דמוקרטיה.1) האם יש עיסוק בסתירות מסוג זה בספרות ההלכתית(לא אחרוני זמננו) ? במידה וכן האם יש תקדים לכך שבמצב בו יש התנגשות בין הלכה למערכת לא הלכתית אז פוסקים ללכת נגד ההלכה (בלי לנסות לתת נימוקים מטא הלכתיים /הלכתיים לפסיקה נגד ההלכה )?
לוודא שהבנתי נכון, כאשר אתה אומר שהמחויבות ההלכתית גוברת הכוונה היא שזה מה שהקב״ה רוצה מאיתנו במצב כזה ? כלומר אם הקב״ה היה מתגלה אליך או שהיה דין דאורייתאי שאומר שבמצב כזה עלינו לנהוג לפי הכלל ההלכתי ולא הדמוקרטי היית נוהג לפי ההלכה ?

איני מכיר דיון שיטתי וישיר בנושא הזה. יש המביאים את דברי חזו"א באמונה וביטחון על המלמדים, שם הוא לכאורה אומר שההלכה קובעת את המוסר. הראיתי לא פעם שזה לא נכון (כלומר שגם הוא לא אומר זאת).
כמובן אין שום תוקף לדיון של פוסק בעניין כזה, שכן זה אינו עניין הלכתי. ההלכה היא רק צד אחד בקונפליקט הזה, ולכן ההכרעה בו לא יכולה להיות מסורה לה.
אני בהחלט עסקתי בזה באופן שיטתי בכמה וכמה מקומות. יש כמה סדרות שיעורים על מוסר והלכה. יש טורים. ובספרי מהלכים בין העומדים.
וענתי שגם המוסר הוא רצון ה' ולכן יש כאן קונפליקט פנימי בתוך רצון ה'. לכן אין סיבה לטעון שההלכה תמיד גוברת. הבחנתי בין מצבים שבהם הקונפליקט אינהרנטי או מקרי. הבחנתי בין הלכה שיש לה מקור ברור בתורה לבין הלכה שנוצרה על ידי חכמים (גם אם היא דאורייתא. ייתכן שהם טעו).
ולבסוף בכל זאת הבאתי דוגמאות מהפוסקים ומהגמרא. החל מסוגיית עבירה לשמה, דרך דברי החזו"א על החלק החמישי של השו"ע, וכלה בכמה דוגמאות מהתנהלות בפועל, כמו הדיון ההלכתי על מיסוד הזנות, הדיון על פסילת נישואי חילוניים (הצעות לשים תמיד עד פסול) וכדומה.

כמובן בסדרת טורי הפסט נישט שלי על איסור ערכאות וכו'.

תודה רבה!