על אימפוטנציה דתית, תהלים והמלחמה בלבנון

הודעת פתיחה של הרב

על אימפוטנציה דתית, תהלים והמלחמה בלבנון

נשלח ב-29/7/2006

לפי התרשמותי חלק ניכר מעם ישראל אומר תהילים כעת לפי הוראת רבנים שונים.

חלק מפרקי התהילים שנאמרים מדברים על אויבינו שבאים להשמידנו, ומבקשים מהקב"ה שיצילנו מידם וימנע את מזימתם.

אני חש אי נוחות מסויימת למקרא הפרקים הללו. כידוע, אין כאן כל סכנה קיומית לישראל, אלא לחימה שבהחלט מסכנת חיילים ותושבים (בעיקר באשמתנו, כמו תמיד).

על כן בהחלט יש מקום לבקשות מהקב"ה שיסייע לנו לנצח, שימנע נפגעים, חיילים ואזרחים, ובעיקר שיציל אותנו מהפוליטיקאים והקצינים שמובילים את מצעד האיוולת שלנו (טוב, לא יכולתי להתאפק לגמרי). אבל ההיסטריה על אויבינו שעומדים עלינו להשמידנו וקריאות נואשות לעזרה אלוקית נראות לי מעט בעייתיות. מספר הנפגעים מהמלחמה הזו, חיילים ואזרחים, אינו עולה על הנפגעים בחודשיים של תאונות דרכים (כמובן חבל על כל אחד, וכו').

לענ"ד תופעה זו מצביעה על אימפוטנטיות דתית, ועל איבון. זה מצביע על חוסר שימת לב למה שאנו אומרים בתפילות המכניות שלנו (הפעם באופן חריג דווקא שמתי לב. אבל זה באמת לא מייצג). אך דומני כי חלק מן העניין הוא שאנחנו כבולים לנוסח של פרקי התהילים, ולכן איננו יכולים לבקש את מה שבאמת נכון לבקש ברגע נתון. ישנה רתיעה מחיבור תפילות, ובודאי נוסחים שייאמרו בכל קהילות ישראל (ישנה איזו אמונה, או הנחה לא ברורה, שאין בדורנו מי שיכול וראוי לחבר תפילה כללית).

זוהי רק הערה לסדר. סוג של קתרזיס על חוויות השבת האחרונה. מי שרוצה להגיב, מוזמן.

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1998201