אינטואיציה בהלכה – שיעור 1

[הרב מיכאל אברהם] דיברתי על סוגיית הרציונליות בשני הקשרים. הקשר אחד זה היה בהקשר של האמונה, אמרתי ששם הדיון הוא על רציונליות של טענות עובדה. ובהקשר השני זה המחויבות ההלכתית או הדתית, ושמה זה רציונליות בהקשר של נורמות ולא של טענות עובדה. כשאני מחויב לעשות משהו זה לא עובדה, זה משהו נורמטיבי. זה נמדד במונחים של מחייב-לא מחייב, ראוי-לא ראוי, ולא במונחים של אמת או שקר. אנחנו לא משווים את זה מול עובדות, מול מצב העניינים בעולם, אלא משהו אחר. דיבר על זה. ומשפטי עובדה לעומת זאת, אז שם זה נשפט במונחים של נכון או לא נכון. כשאנחנו קובעים שמשפט עובדה הוא נכון או אמיתי, זה בעצם אומר שיש התאמה בין מה שהוא אומר לבין מצב העניינים בעולם. אז במקרה כזה זה משפט אמיתי, ואם לא אז זה משפט שקרי. אז בשני ההקשרים האלה דיברתי על רציונליות, ואמרתי שבעצם רציונליות כפי שמקובל לפחות להגדיר אותה עוסקת בתהליכי היסק. זאת אומרת אין דבר כזה טענה רציונלית, יש דבר כזה טיעון רציונלי. זאת אומרת טענה היא טענה, היא אומרת משהו. טיעון גוזר טענה אחת מטענות אחרות, מסקנה מהנחות. וכשמדברים על רציונליות אז אנחנו מדברים על השאלה איך עברת מההנחות למסקנה. אדם שפועל באופן רציונלי, נדבר על בני אדם, אדם שפועל באופן רציונלי זה האדם שפועל בצורה מיטבית להשגת מטרותיו. אבל איזה מטרות הן רציונליות או אי-רציונליות זה לא נשפט במונחים של רציונליות. כל אחד והמטרות שלו. בן אדם מחליט על המטרות שלו, אבל אחרי שהוא כבר החליט על המטרות יש דרך שתשיג אותן ויש דרך שלא תשיג אותן, תשיג יותר טוב או פחות טוב. אז כאן אפשר להתחיל לדבר על רציונליות. ושוב פעם זה בעצם אותו עניין. המטרה במובן הזה זאת איזושהי הנחה, ומההנחה הזאת אני אמור לגזור את דרכי הפעולה שלי. אז לכן הרציונליות מתחילה רק אחרי שהצבתי את ההנחה על השולחן. עכשיו ברגע שחידדתי את הנקודה הזאת שרציונליות עוסקת רק בהיסק, במעבר בין הנחות לבין מסקנה, אז עלתה השאלה, טוב, אז אם ככה אז הכול תלוי בהנחות. כי נגיד שאנחנו משתמשים בטיעון לוגי כדי לעבור מהנחות למסקנה וזה סביר, עדיין זה לא אומר שהמסקנה היא סבירה. למה? כי יכול להיות שיש בעיה בהנחות. אפשר להשתמש בצורה מאוד טובה בכלים לוגיים כדי להסיק את המסקנות, אבל אם ההנחות שמהן אני יוצא הן הנחות לא נכונות, אז הטיעון הזה לא יעזור לי הרבה. ולכן בסופו של דבר כשאני רוצה לדעת משהו לגבי המסקנה, לא מספיק לדבר על הרציונליות של הדרך איך הגעתי למסקנה הזאת, אלא אני צריך לדבר על ההנחות שמהן יצאתי לדרך שעליהן אני מפעיל את הכלים הלוגיים. ולגבי ההנחות, כמו שאמרתי קודם, אני לא מדבר בשפה של רציונלי אלא בשפה של אמת ושקר, כי ההנחות הן טענות ולא טיעונים. אוקיי, אז איך אני מגיע להנחות שלי? זאת בעצם השאלה שעלתה בסוף הפעם הקודמת, ובגללה יהודית לא נמצאת, היא בעצם בעיקר העלתה את זה, ומחמתה ככה חשבנו לדבר קצת על אינטואיציה. זה הסדרה שאני רוצה להתחיל עכשיו, כי אני חושב שהשאלה איך אנחנו מגיעים להנחות שלנו או איך אנחנו יכולים לאמת או לדחות הנחות, באיזה כלים או באיזה קטגוריה אנחנו משתמשים, נדמה לי שהיא מאלצת אותנו להיכנס למושג הזה של אינטואיציה. ולמה? באופן עקרוני יש לנו שני ארגזי כלים שאיתם אנחנו יכולים לעבוד בהקשרים מחשבתיים. ארגז כלים אחד זה הארגז התצפיתי, מדעי אם תרצו. הסתכלנות. אני מסתכל, אני רואה שיש פה קיר. איך אני יודע שיש פה קיר? זה לא תוצאה של היסק, אני פשוט. אתה רואה, כן, יש לי אפשרות ליצור קשר עם המציאות ודרך זה לדעת מה היא. אז התצפית עצמה נותנת לי טענות כלשהן, אני יכול להוציא אותן מתצפית. זה כלי אחד. הכלי השני זה ההיסק, כמו שאמרתי קודם, אבל ההיסק עוסק רק במעבר מטענה אחת לטענה אחרת או מקבוצת טענות אחת לקבוצת טענות אחרת ולא בטענות עצמן. אז בעצם ההיסק לא יעזור לי כאן. ארגז הכלים הלוגי לא מטפל באמיתיות או שקריות של טענה אלא בטיעונים. אוקיי? אז מה שנשאר לי זה רק התצפית. עכשיו השאלה אם תצפית זה כלי מספיק. די ברור שלא. זאת אומרת, תצפית בסך הכל יכולה להניב עובדות פרטיקולריות. זאת אומרת נגיד אני רואה מישהו שבועט בכדור ואז הכדור עף, אז אני אומר טוב, אז מה שראיתי זה כשבעטו בכדור הוא עף. האם אני יכול להסיק מכאן שתמיד כשבועטים בכדור הוא עף? לא. מה שראיתי זה היה אירוע מסוים אחד. ההרחבה שלו או ההכללה שלו לאיזשהו חוק כללי יותר היא לא אקט תצפיתי. אוקיי? היא אקט של היסק. בסדר? במקרה הזה לא דווקא היסק דדוקטיבי אלא היסק. אז אם ככה תצפית נותנת לי בדרך כלל או אולי תמיד אני חושב שתמיד עובדות פרטיות, עובדות ספציפיות. אף פעם לא עקרונות כלליים. עכשיו בדרך כלל היסקים, היסקים לוגיים דדוקטיביים וודאי הם מתחילים מהנחות כלליות ולא מהנחות פרטיות. קחו אפילו חוק טבע. יש לנו חוק טבע שכל שני גופים בעלי מסה מושכים זה את זה. זה חוק כללי ומתוך זה אני יכול להסיק היסק לוגי שאם כל שני גופים בעלי מסה מושכים זה את זה אז גם זה וזה שהם שני גופים בעלי מסה גם כנראה מפעילים כוח אחד על השני. זה היסק לוגי. אוקיי? אבל את ההיסק הלוגי הזה עשיתי בגלל שעברתי מחוק כללי למקרה פרטי, למקרה פרטי שמייצג אותו. זאת דדוקציה. אוקיי? אז בשביל להפעיל את הכלי הדדוקטיבי אני צריך להניח הנחה כללית. אבל הנחה כללית היא אף פעם לא תוצאה של תצפית. אז אם היא לא תוצאה של תצפית אז באיזה זכות אני מניח אותה או באיזו הצדקה יש לי להניח אותה? זאת בעצם השאלה. זה לא יוצא מתצפית ולוגיקה עוסקת רק במעבר מכאן הלאה אבל היא לא תיתן לי את החוק הכללי עצמו. אז איך אני משיג את החוק הכללי עצמו? טוב.

[Speaker B] התער של אוקהם. מה? התער של אוקהם. שמה? שמחפש את המודל הפשוט ביותר שיסביר…

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אבל התער של אוקהם הוא לא נימוק, הוא הסבר. הוא תיאור. בחירה, כן? אני בוחר באופציה הפשוטה אבל יש לך איזשהו נימוק למה הפשוט הוא גם הנכון? הפשטות היא לא על פניה לפחות אלא אם כן תוסיף עוד כל מיני דברים אבל הפשטות כשלעצמה רק אומרת שנוח לעבוד עם זה היא לא מחייבת את זה שזה נכון. מה זה פשוט? זאת עוד שאלה. פעם דיברנו על התער של אוקהם אולי אני אגיע לזה גם בהמשך.

[Speaker D] אבל גם כל מודל אחר לא יבטיח נכונות במקרה כזה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker D] גם אם תקרא לזה אינטואיציה כל דבר אחר גם זה לא מבטיח נכונות. נכון. נכון. אז אפשר להסביר את זה בכל מיני דרכים. אתה קורא לזה אינטואיציה אני קורא לזה פאטרן… לא, לא.

[הרב מיכאל אברהם] לקרוא לזה אינטואיציה לא עוזר כלום. השמות לא נותנים הסבר. אני הקדמתי ואמרתי אינטואיציה אבל אני אגיע אליה אחרי שאני אבנה את זה בצורה קצת יותר מסודרת. אני עוד לא בתשובה אני עוד בשאלה. אוקיי? כן. אז התצפית בעצם לא יכולה לתת לי את העניין הזה. היסק, לפחות היסק לוגי דדוקטיבי גם לא נותן לי חוקים כלליים. אז מה כן?

[Speaker C] רגע גם האמון בתצפית זאת השאלה. כן.

[הרב מיכאל אברהם] אפשר ללכת אחורה כמובן גם לאמון בתצפית, אפשר גם ללכת אחורה דרך אגב לאמון בכלים הלוגיים גם שם הכל אפשר לשאול מי אמר שאם כל איקס הוא וואי ואיי הוא איקס אז איי הוא גם וואי? זה נשמע לנו היסק הכרחי אבל אוקיי ואם מישהו ישים סימן שאלה גם על הסכימה הזאת תמיד אפשר לעורר סימני שאלה ללכת עד הסוף תמיד אפשר. אני עוצר במקום שבו הוא מובן מאליו. בסדר? תצפית היא לא מובנת מאליה אבל היא מקובלת. בסדר? מספיק טוב בשביל לא לערער עליה. אז לצורך הדיון נקבל כרגע את התצפית כמשהו שהוא כן כלי אמין. אני נזהר מלהגיד וודאי אבל אמין. אוקיי? אז בסכימה נדמה לי שפעם דיברתי על זאת אומרת על חלק גדול מהדברים האלה דיברתי באותה שנה שעסקתי ב… לוגיקה. לוגיקה לא דדוקטיבית, זה כבר לפני כמה שנים, אני לא זוכר. אז עסקתי קצת בדברים האלה, אז חלק מהדברים האלה יהיו חזרה על מה שאמרתי שם. אני כבר לא זוכר מי היה ומי לא היה, ואיתו הסליחה עם מי שהיה וזוכר, אז אני כבר מבקש מחילה מראש. אוקיי, אז אנחנו קודם כל אני אשאר רגע ברמת התיאור הלוגי, עוד לפני ההנמקות, התיאור. אנחנו מבחינים בלוגיקה, המקובל להבחין בלוגיקה בשלוש דרכי היסק. דרך היסק אחת זו דדוקציה, הליכה מהכלל אל הפרט. נתתי את הדוגמה קודם: כל בני אדם הם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם ולכן סוקרטס הוא בן תמותה. אז אם כל בני אדם בני תמותה, אז בפרט גם סוקרטס הוא בן תמותה, זה הליכה מהכלל אל הפרט, זה מה שנקרא דדוקציה. יש הליכה מהפרט אל הכלל: אם סוקרטס הוא בן אדם בן תמותה, אז כנראה כל בני אדם הם בני תמותה. אותה הכללה, נכון? ההכללה הזאת היא לא הכרחית. יש דוגמאות מסוימות שלא מייצגות את הכלל, שאם אני אעשה הכללה אני אטעה. אוקיי, אבל זה כן נכון שאנחנו משתמשים בכלי הזה. זאת אומרת, הכללה משמשת אותנו בזהירות הראויה, אבל היא משמשת אותנו, זה לא ירייה באפלה, זה לא משהו שאין לנו שום אמון בו. אוקיי, אז זה מה שנקרא אינדוקציה. הליכה מהפרט אל הכלל, או מכמה דוגמאות פרטיות אל הכלל. מדע עובד בצורה של אינדוקציה, כמו שאמרתי קודם, התצפיות נותנות לי מידע פרטיקולרי, מידע פרטי על אירוע מסוים, וכשאני עושה הכללה ואני יוצר מזה חוק כללי, בעצם מה שאני עושה זה אינדוקציה. אני אומר שהדוגמאות שאותן ראיתי מייצגות את החוק הכללי. בסדר? אז זה אינדוקציה, זה הליכה מהפרט אל הכלל, כיוון הפוך מדדוקציה. ויש את האנלוגיה, זה הכלי השלישי. אנלוגיה זה להישאר באותה רמה. לא לעבור מפרט לכלל ולא מכלל לפרט, אלא או מפרט לפרט או מכלל לכלל. אוקיי, אבל זה באותה רמה, לא לשנות רמת הכללה. זה נקרא אנלוגיה. למשל, כל החמורים הם בני תמותה, אז לכן גם כל הסוסים הם בני תמותה. אוקיי, זה אנלוגיה. במקרה הזה זה אנלוגיה מכלל לכלל. אבל זה שני כללים זרים ואני עושה בסך הכל השוואה ביניהם. אנלוגיה זה השוואה, אוקיי? אינדוקציה זה הכללה, אנלוגיה זה השוואה, דדוקציה זה אפשר לקרוא לזה אפרטה, עניין שם פחות נפוץ אבל אפשר אולי לקרוא לזה אפרטה. או אני יודע מה, אם חמור הוא כזה והוא בן תמותה, אז החמור השני גם הוא בן תמותה. זה אנלוגיה מפרט לפרט. מה עם האינדוקציה, אם החמור הזה הוא בן תמותה, אז לכן גם כל הסוסים הם בני תמותה? מה עם האינדוקציה, מה עם ההיסק הזה? איזה היסק זה?

[Speaker D] זה אנלוגיה כי הסוסים הם לא חמורים. הבדל בגובה או באוזניים, לא צריך להשוות.

[הרב מיכאל אברהם] וגם זה לא אינדוקציה, זה מהפרט אל הכלל, למה? זה גם אנלוגיה וגם הכללה.

[Speaker B] למה? מחמור אחד לכלל החמורים.

[הרב מיכאל אברהם] למה צריך את ההכללה לכלל החמורים? אני רוצה לעבור ישר מהחמור הבודד אל הסוסים.

[Speaker B] יש פה שלבים. יש פה שלב במעבר מיחיד לרבים ומעבר ממין אחד למין שני. זה שני דברים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל לאו דווקא דרך כלל החמורים.

[Speaker B] אפשר ללכת קודם מחמור אחד לסוס בודד.

[הרב מיכאל אברהם] נדמה לי שהחלק המהותי, אפשר להתווכח כמובן על עניין ההגדרה, החלק המהותי של ההיסק הזה הוא אנלוגיה ולא אינדוקציה. מה? מחמור לסוס. עכשיו, זה שאני עושה את זה על כל אחד מהסוסים לחוד, בסדר, אבל זה עדיין בבסיס זאת אנלוגיה. אם הייתי עושה את זה מהחמור לכלל החמורים, זה היה אינדוקציה. ולמה? כי אינדוקציה לא מספיק להגיד שזה הליכה מפרט לכלל, אלא זה צריך להיות מפרט שכלול בכלל אל הכלל שמכיל אותו. זה נקרא אינדוקציה. זאת אומרת, שנייה אחת, אני רואה את הפרט כמשהו שמייצג את הקבוצה שבה הוא כלול. זה הרעיון של האינדוקציה.

[Speaker B] במילים אחרות, זה לא משנה איזה פרט בחרנו, התכונה הזאת של המוות היא משותפת לכלל כולו. כן, זה מה שמסתתר פה, לכן כן מסתתרת פה גם אנלוגיה וגם הכללה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, דווקא לא.

[Speaker B] לדעתי, אתה מעתיק את תכונת בן תמותה מחמור לסוס, וגם טוען שהיא…

[הרב מיכאל אברהם] אני מעתיק אותו לכלל הסוסים. ישר לכלל הסוסים. מה?

[Speaker B] אז זה לא משנה איזה סוס בחרת. אז לכן זה אינדוקציה.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאמרתי. אפשר להגדיר את זה ככה, אבל החלק המהותי בהיסק הזה הוא לא האינדוקציה הוא האנלוגיה. בסדר? כי אני בעצם עושה השוואה בין חמור לסוס. נכון שאני עושה את זה על כל אחד מהסוסים, אבל זה לא משנה. מה שעשיתי פשוט בדוגמה הזאת להראות שמהמעבר מהפרט אל הכלל זה לא סתם מפרט לכלל, אלא מפרט שהוא אחד האיברים בכלל אל הקבוצה הכללית שמכילה אותו. לא כל מעבר מפרט לכלל הוא אינדוקציה, חלק מהמעברים האלה הם אנלוגיה. בסדר? כי בעצם לא באמת עברתי מפרט. מה שרציתי פשוט בדוגמה הזאת להראות, זה שהמעבר מהפרט אל הכלל זה לא סתם מפרט לכלל, אלא מפרט שהוא אחד האיברים בכלל אל הקבוצה הכללית שמכילה אותו. לא כל מעבר מפרט לכלל הוא אינדוקציה. חלק מהמעברים האלה הם אנלוגיה. בסדר? כי בעצם לא באמת עברתי מפרט לכלל, אלא עברתי מעולם החמורים לעולם הסוסים. לא משנה כרגע כמה חמורים וכמה סוסים. רצית להעיר אריק?

[Speaker F] כאילו זה נראה לי קצת כאילו לדחוק את זה במקרה קצה כזה, כאילו אפשר במכוון במקום לומר ש הרי אם אני עושה אנלוגיה מהחמורים לכל הסוסים, אז נראה אם ברור מאליו שאני אכלול גם לכל החמורים. אז אני פשוט יכול לומר שאני לומד מהפרט של החמור אל הכלל של החמורים והסוסים.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל כשאני עושה את ההסק אני רוצה ללמוד לסוסים, אני לא צריך את ההכללה לחמורים בשביל לעבור לסוסים. אני יכול לעשות עוד הסק גם אל החמורים, אתה צודק, אבל מה אכפת לי, אני כרגע עוסק בהסק מהחמור אל הסוסים. בשביל ההסק הזה אני לא צריך לעבור דרך כלל החמורים.

[Speaker F] בלי לעבור דרך כלל החמורים, ברגע שאני עושה אינדוקציה אחת אל כלל החמורים.

[הרב מיכאל אברהם] אתה עושה, אתה תעשה אינדוקציה לכולם, ואני אעשה אנלוגיה לכלל הסוסים. זה הסק אחר. אתה יכול להגיד שגם זה הסק טוב וגם זה הסק טוב, וזה הסק אחר. ההסק הזה שאני תיארתי. מה?

[Speaker F] זה לא סביר שמישהו יקבל את ההסק הזה ולא יקבל את ההסק השני.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, יכול להיות, אבל עדיין זה במהותו אנלוגיה וזה במהותו אינדוקציה. בסדר? עכשיו נכון, האינטואיציות שלכם אני חושב שרואות איזה שהוא בסיס משותף לאינדוקציה ולאנלוגיה אני חושב שהן בהחלט נכונות. כי באמת כשמסתכלים קצת יותר בפרטים בין איך עובדת אינדוקציה. איך אני יודע שמה שנכון לחמור אחד נכון לכלל החמורים? לא כל דבר. הגובה של החמור לא נכון לכלל החמורים. זה שיש לו ארבע רגליים כנראה כן נכון לכלל החמורים. יש תכונות שעליהן אני עושה אינדוקציה, יש תכונות שלא. אז איך על מה זה מתבסס? אפשר היה לבוא ולומר זה מתבסס על אנלוגיה לכל אחד מהחמורים האחרים לחוד. זאת אומרת חמור א' דומה לחמור ב' וגם לג' וגם לד' וגם לה'. אוסף האנלוגיות הזה בסך הכל יוצר אינדוקציה. אוקיי? מצד שני אפשר כמובן להסתכל על זה הפוך. כשאני עובר מחמור א' לחמור ב', למה באמת אני חושב שזה דומה? שניהם חמורים. בסדר? זאת אומרת ברקע בעצם יושבת איזו שהיא הכללה לכלל החמורים כי הרי אין שום דבר מיוחד בחמור ב' דווקא חוץ מזה שהוא פשוט חמור. אוקיי? אז למעשה האנלוגיה מחביאה מאחוריה אינדוקציה סמויה. בסדר? ולכן בעצם ההבחנה בין אינדוקציה לבין אנלוגיה במידה רבה היא מלאכותית. בסדר? אז אם כך אז אני אעשה עכשיו איזו שהיא הבחנה יותר גסה, לא לשלוש דרכי הסק כמו שבדרך כלל רגילים בלוגיקה אלא שתיים. יש דדוקציה ויש הסקים לא דדוקטיביים. אנלוגיה, אינדוקציה וכל המשפחה. בסדר? זה מבחינתי ההבחנה החשובה. ההבדל בין אנלוגיה לבין אינדוקציה הוא לא באמת הכרחי ולא הכרחי.

[Speaker C] הסילוגיזם, כן.

[Speaker F] דדוקציה אמורה לכלול את כל הדברים הלוגיים ההכרחיים?

[הרב מיכאל אברהם] כן. לכל זה אני קורא מעבר מכלל לפרט, אתה צודק. למשל גרירה גם היא דדוקציה. זה סילוגיזם? אם A אז B. A? כן. מסקנה B. כן. אז זה לא מעבר מכלל לפרט. זהו. אז למה זה דדוקציה? בסדר, אנחנו קוראים לזה דדוקציה. זה עוד פעם, אני לא נכנס עכשיו לכל מיני ניואנסים, יש הרבה ניואנסים, אבל בגדול הסקים הכרחיים. בסדר? אפשר להגיד שמאחורי כל דדוקציה יושב מעבר מכלל לפרט, אבל עוד פעם זה דקדוקי עניות, זה לא משנה. כשאתה אומר אם X אז Y אתה בעצם אומר שעבור כל X הוא גם צריך להיות Y. בסדר. מצוין. אוקיי. כן. אז זה בעצם אלה בעצם שתי דרכי הסק. אז עכשיו אם אני חוזר לשאלה שבה פתחתי, איך אני מגיע לחוקים כלליים? אז אמרתי דדוקציה לא יכולה לתת את זה. הסק לוגי במובן החמור, כי אין הסק הכרחי דדוקטיבי לא נותן את זה כי המסקנה שלו היא מסקנה פרטית מתוך כלל. ועכשיו אני שואל איך אני יודע את הכלל שממנו יצאתי. איך הגעתי אליו. זה בעצם הערעור של מיל על הדדוקציה. סטיוארט מיל יש לו ערעור ידוע על ההסקים הדדוקטיביים. הוא בעצם אומר מה שווה ההסק הדדוקטיבי. אנחנו חושבים שההסק הדדוקטיבי הוא כלי רב עוצמה כי הוא נותן לנו מסקנה הכרחית. אבל זה כמובן לא נכון. המסקנה של ההסק הדדוקטיבי לא הכרחית. הנביעה של המסקנה מההנחות הכרחית. המסקנה מצד עצמה יכולה להיות לא נכונה. יש הסקים דדוקטיביים תקפים שגם ההנחות שלהן כל ההנחות שלהן לא נכונות וגם המסקנה לא נכונה. כן? כל השולחנות הם בעלי כנפיים, חבילת הטישו הזאת היא שולחן, ולכן לחבילת הטישו הזאת יש כנפיים. זה הסק תקף. נכון? טיעון תקף. שתי ההנחות שלו לא נכונות וגם המסקנה שלו לא נכונה. זאת אומרת העובדה שהשתמשת בהסק תקף וכאן אני חוזר לרציונליות שבה פתחתי, העובדה שאתה עובד באופן רציונלי לא אומרת שאתה צודק. ולהפך כמובן, העובדה שאתה פרנואיד לא אומרת שלא רודפים אחריך. העובדה שאתה לא רציונלי זה לא אומר שאתה לא צודק. אוקיי, רציונלי וצודק זה לא אותו דבר. בסדר? אז לכן כשבסופו של דבר מה שחשוב לי זה באמת הרי האמת של הטענות, לא התקפות של הטיעון. הטיעון הוא מכשיר כדי ללמוד עוד ועוד טענות. אני רוצה לדעת אם הטענות נכונות או לא, מה אכפת לי עכשיו אם הטיעון הוא תקף או לא תקף, זה מכשיר, זה לא דבר שמעניין אותי מצד עצמו. בסדר, אני רוצה לדעת טענות על העולם, לצבור מידע, להבין, לדעת דברים. בסדר? אז איך אני יודע את זה? אז אמרנו, ההיסק הלוגי, הרציונליות לא נותנת לי את העניין הזה, כי ההיסק הלוגי לוקח אותי מהנחה כללית למסקנה פרטית. אבל את ההיסק גם אם אני אומר שהוא תקף, עבדתי רציונלית וכולי, אז זה בסך הכל אומר איך עברתי מהנחה אל המסקנה. איך אני יודע שההנחה נכונה? וזאת השאלה הכי בסיסית וחשובה והשאלה היא מאיפה אני שואב את ההנחה. ובלי זה אני גם לא יכול לדעת שהמסקנה נכונה כמובן. נכון? אפילו שההיסק תקף. היסק תקף לוקח הנחות נכונות וגוזר מהן מסקנות נכונות, אבל אם ההנחות לא נכונות אתה לא יכול לדעת מה עם המסקנה. בסדר? יכול להיות אגב היסק תקף שמסיק מהנחות לא נכונות מסקנה נכונה, זה גם יכול להיות. אבל כן, הכל יכול להיות, אבל אין לך וודאות שזה ככה. התקפות של ההיסק לא מספיקה, אתה צריך גם אם ההנחות נכונות וההיסק תקף, אז המסקנה בהכרח נכונה. זה בעצם הערך של היסקים. אוקיי.

[Speaker C] אז במינוח שמשתמשים אבל נגיד ברציונלי גם מדברים על ההנחות בדרך כלל לא?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, פילוסופים לא. פילוסופים זה אם

[Speaker C] ואם לא, ברחוב כן.

[הרב מיכאל אברהם] ברחוב כן, והם בעצם מערבבים בין רציונלי לאמיתי לדעתי. אבל הם מערבבים בין רציונלי לבין בעל

[Speaker F] שכל סביר, כלומר כי הם

[הרב מיכאל אברהם] חושבים שהשכל הסביר זה…

[Speaker C] אתה יכול להגיד שההנחות שלו אולי הוא טועה אבל עדיין הוא רציונלי. יש הנחה סבירה גם אם אני חושב שהיא לא נכונה, אני אומר סביר לחשוב ככה כמו אלו ואלו דברי אלוהים חיים של הרב. אני עדיין אגיד עליו שהוא רציונלי, הוא פשוט רציונלי טועה. הוא מניח דברים שאני מבין איך אפשר להניח אותם פשוט לא נראים לי נכונים, ואני עדיין אקרא לזה בנאדם רציונלי, פשוט שהוא טועה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, מוכן לקבל את התיקון, זאת אומרת אז יש כמה רמות של התייחסות אבל זה הכל שפת יום-יום אז לכן זה שאלה ללשונאים לא ללוגיקאים. זאת אומרת…

[Speaker C] פילוסופים משתמשים בזה.

[הרב מיכאל אברהם] לצערם, לצערם, אבל בדרך כלל הזהירים שבהם מגדירים את המושגים הרגישים האלה לפני שמשתמשים בהם.

[Speaker C] משתמשים בזה כראיה אני מתכוון.

[הרב מיכאל אברהם] אה, כראיה לזה שזה ה-common wisdom, שזה ככה. אוקיי. פה זה רק מינוח, אז זה לא חשוב. אוקיי, אז איך אז בעצם השאלה איך אנחנו מגיעים לטענה הכללית שממנה הטיעון גוזר את המסקנה. אז מיל בעצם טען שכיוון שלהנחה לא הגעתי בדרכים דדוקטיביות, אז מה עוזר לי הטיעון התקף שלוקח את ההנחה הזאת וגוזר ממנה מסקנה הכרחית? אם ההנחה רעועה, רעועה צריך, כן, אם המסקנה נסמכת על ההנחה ולהנחה לא הגעתי אליה באופן משכנע מספיק, אז מה זה עוזר? איך מגיעים בכל זאת להנחות? אנחנו בתיאור הלוגי עוד פעם, עוד לפני המכות, המכות זה יותר מאוחר. בתיאור הלוגי אנחנו משתמשים באנלוגיות ואינדוקציות. בדרך כלל, זה אינדוקציות בוא נקרא לזה ככה. בסדר? למשל במדע כשאנחנו מגיעים לחוק טבע אנחנו צופים בכמה מקרים וברגע שהגענו למסקנה שזאת תופעה כללית, וזאת שאלה איך מגיעים למסקנה הזאת לא חשוב כרגע, אנחנו אומרים טוב אז יש חוק טבע כללי שאומר שכל שני גופים בעלי מסה מושכים זה את זה. בסדר? זה החוק הכללי. אז איך הגעתי אליו? לא בטיעון דדוקטיבי אלא באינדוקציה, כי התצפית נתנה לי את המקרים הפרטיים, האינדוקציה יצרה מזה את החוק הכללי ועכשיו אם אני ארצה להסיק מסקנה לגבי עוד מקרה אז פה אני אפעיל דדוקציה. אחרי שיש לי חוק כללי אני יכול לעשות לו הפרטה למקרה מסוים ולהסיק ממנו מסקנה. ואז בעצם יוצא תשימו לב מה בעצם עשיתי כאן בסופו של דבר מה שעשיתי כאן זאת אנלוגיה. כי לקחתי את המקרים שבהם צפיתי וגזרתי מהם מסקנה על מקרה אחר שבו לא צפיתי ואמרתי שגם בו זה צריך לקרות. איך עשיתי את זה? בתהליך דו-שלבי. התהליך הראשון מהמקרים שבהם צפיתי עשיתי אינדוקציה יצרתי חוק כללי. מהחוק הכללי עשיתי הפרטה למקרה שבו אני מתעניין. כך שבעצם האנלוגיה פורקה פה לשני שלבים. השלב הראשון זה השלב שעשה אינדוקציה מהמקרים תחילת תצפית כמובן, אחרי זה זה לפני הלוגיקה, הלוגיקה זה שני שלבים הכללה יצירת חוק כללי והפרטה זאת אומרת ירידה חזרה לאיזשהו מקרה פרטי אחר. אז בעצם יוצא ששלוש דרכי ההיסק… הלוגיקנים מדברים עליהם הם לא שלוש אלא אחת. יש רק אנלוגיות בעולם. רק את האנלוגיות אנחנו בונים בתהליך דו-שלבי, אנחנו קודם כל עושים אינדוקציה ואחרי זה דדוקציה. קחו כל אנלוגיה שבעולם בנויה כך. חמור זה הוא בן תמותה, אז גם חמור ב' הוא בן תמותה. אמרתי, מאחורי זה הרי יושבת שבעצם

[Speaker G] יש רק שתיים, יש אינדוקציה ודדוקציה. ואז אנלוגיה זה אינדוקציה פלוס דדוקציה.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול גם להחסיר.

[Speaker G] לפעמים אתה עושה רק אינדוקציה, אתה עושה חוק.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול גם להחסיר אבל את הדרכים האלה, לא רק לחבר. אתה מתייחס לחיבור. אפשר גם להחסיר. בסופו של דבר, אתה יכול לבחור שתיים. אני חושב שכל שתיים יוכלו לפרוס את השאר. אז בעצם מה שאנחנו… אנחנו בעצם החשיבה שצוברת מידע, כן? החשיבה שלנו שמוסיפה לנו מידע חדש, להבדיל מדדוקציות, בדרך כלל זאת… לא בדרך כלל, זה תמיד אנלוגיות. רק שבדרך כשאנחנו עושים אנלוגיה, אנחנו באופן כללי אנחנו עושים אינדוקציה סמויה ואז הפרטה. כשאני עושה מהחמור הזה שהוא בן תמותה אני עובר לחמור השני שהוא בן תמותה, במובלע בעצם הנחתי משהו על כל החמורים, ואז הפרטה לחמור המסוים הזה. אוקיי? אז כל אנלוגיה בעצם תוכלו לפרק באופן כזה. פעם הצגתי לשני חיילים לקחתי טרמפ, נסעתי ל… פתאום אני נזכר. בשנה הראשונה שלימדתי בירוחם, עוד לא עברנו דירה, עוד היינו גרים בבני ברק, אז נסעתי באלול, חודש אלול, עברנו בחשוון. אז חודש אלול הייתי נוסע. פעם פעמיים בשבוע קצת ונוסע לירוחם. ונתתי שם שיעורים. זה היה באוטו, ובדרך פתאום נפל לי האסימון הזה שעכשיו תיאמתי לכם. היחס בין שלושת דרכי ההיסק, שבעצם יש רק אחת או שתיים. זה משוואה: אנלוגיה שווה אינדוקציה פלוס דדוקציה. זה לא שלוש דרכי היסק. אז הצגתי שם לשני חיילים, הוצאתי להם את המיץ מסכנים. לקחתי אותם טרמפ בדרך וסיפרתי להם בהתלהבות על אינדוקציה ואנלוגיה ודדוקציה וזה. אני לא שמתי לב כי הם ישבו מאחורה, אני לא יודע אם הם ישנו או לא, אבל נזכרתי בהם עכשיו. יהיו הדברים לעילוי נשמתם.

[Speaker D] ועד עכשיו מספרים על האידיוט

[הרב מיכאל אברהם] הזה שדיבר כל מיני מילים לועזיות. הגעתי, הגעתי. זה טייס אוטומטי, אתה יודע, לא צריך להסתכל בדרך. זה… בכל אופן, אז…

[Speaker H] מה? קרוב לאילת?

[הרב מיכאל אברהם] זה לא נקודה, של הצרכים שלי אין אנלוגיה בין ירוחם לאילת. אם כי הדודה של אבא שלי אומרת, הונגרייה אמריקאית כבדה, אומרת ש: "דה אונלי ת'ינג וויץ' איז גוד אין ירוחם, דאת איט איז ניר אילת". במבטא הונגרי מובהק. בכל אופן…

[Speaker B] זה ליד אילת כמו

[הרב מיכאל אברהם] שתל אביב היא ליד אילת. בממדי מידה אמריקאים זה ליד אילת. בקנה מידה אמריקאי זה פרבר של אילת.

[Speaker H] גם אם שני החיילים רצו להגיע לירוחם.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, הם ירדו בדרך, והם ירדו בזמן כנראה. הם ביקשו לרדת באמצע, או שנמאס להם ממני והמשיכו לעצור טרמפים לירוחם. זה גם יכול להיות.

[Speaker D] זה בסיס

[Speaker H] צבאי בדרך.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בכל אופן… אז ברמה התיאורטית, הדרך להגיע להנחות שלנו, נגיד במקרה שלי, נגיד ההנחות זה חוקי הטבע, החוקים הכלליים על המציאות. בסדר, נקרא להם לצורך הפשטות חוקי טבע. הדרך להגיע לחוקי טבע היא בעצם בדרכים לא דדוקטיביות. ומה שיום… אז זה תיאור. כי את השאלה ששאלתי לא פתרתי באמצעות התיאור הזה. תיאורים לא פותרים כלום. הם לפעמים מבהירים תמונה אבל הם לא פותרים בעיה. כשאני שואל מהי ההצדקה לעשות הכללה, וזה אינדוקציה. נו, אז מה? אז מה ההצדקה לעשות אינדוקציות? זה שקראתי לזה בשם זאת לא הנמקה, זאת לא הצדקה.

[Speaker C] ולפרק אותם לעוד שלבים זה מבלבל את המקשן.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, זה טכניקה דמגוגית ידועה. הבן שלי תמיד אומר: "אה, זה משמר, זה בורר, זה מהלך". הרי בשבת זה מותר או אסור? "לא, זה מהלך". ברור. יש בזה משום מהלך. אתה אומר איזה פועל כזה ומיד: "אה, ברור, טוב, אם זה ככה זה אסור". אתה פטור מהצדקות אחרי שאמרת את זה. טוב, בכל אופן, אז בעצם מה שעשיתי עד עכשיו, תיארתי את התהליך הזה של הגעה למידע כללי על העולם. אבל לא נימקתי אותו, זאת לא הסברתי מה ההצדקה לדרך הזאת. לוגיקנים אולי… ברור לכולם דדוקציה, זאת אומרת, לא צריך הצדקה. זה מובן מאליו. זה לא, אפשר כמובן לפתוח עיניים ולהגיד מה פתאום ומי אמר, אבל זאת ספקנות שאין טעם להתעסק איתה, זה מובן מאליו. השאלה אבל אנלוגיה ואינדוקציה זו ספקנות שבהחלט יש בה יותר בשר. זאת אומרת, זה באמת לא מובן מאליו למה מותר לעשות אנלוגיות ואינדוקציות. בסדר? אז זאת בעצם השאלה, זה תרגום של השאלה שבה פתחתי. כן, כי וחייבים להוסיף אותה לדיון על הרציונליות שעשינו בפעם הקודמת כדי להציג תמונה שלמה. כי הרציונליות עוסקת, אם הרציונליות עוסקת בהיסק, במעבר מההנחות אל המסקנות, אז בהנחות עצמן צריך לטפל בכלים אחרים, לא בכלים לוגיים. אז זה בכלים אמפיריים, אבל גם זה לא עובד, כי האמפיריקה נותנת לי רק עובדות פרטיות. אז יש פה עוד תוספת שבעצם שייכת לאגף הלוגי, כי זו תוספת מחשבתית, לא תוספת תצפיתית. כשאני עובר מהמקרים הפרטיים שאותם ראיתי לחוק כללי, זה הליך מחשבתי, זה לא הליך תצפיתי. אוקיי? אני במחשבה עושה את המעבר הזה. אבל המחשבה הזאת זקוקה להצדקה, כי זה לא מובן מאליו, זה לא ודאי, זה לא הכרחי, זה לא דדוקציה. אוקיי? אבל לפחות מיפינו את הבעיה או הגדרנו אותה בצורה יותר יותר חדה. טוב, אז בעצם איך אפשר להצדיק דבר כזה? אז אני אעשה את זה בשני מהלכים מקבילים ובסופו של דבר זה אותו דבר, ככה אני חושב. אחד מהם הוא גם כן קצת סמנטי, אני לא יודע אם זו הצדקה אפילו. למה אנחנו לא שואלים על היסק לוגי? בדרך כלל, רובנו. שהיסק לוגי דדוקטיבי הוא ודאי נכון. ושם אנחנו לא מעלים תהיות ספקניות. למה לא? פעם ראיתי ספר לוגיקה של אחד בשם עברון פולקוב. לוגיקה לחושבים ולמחשבים. באוניברסיטת בן גוריון, היה אז, זה כבר ספר עתיק יומין, אני לא יודע מה איתו היום. אז הוא פותח את הספר או די בהתחלה שמה, אומר ככה: כשאני עושה היסק מהנגיד כל בני אדם הם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם ולכן סוקרטס הוא בן תמותה. יבוא איזה חייזר רוצה לדעת האם סוקרטס הוא בן תמותה. תראה, כל בני אדם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם, ולכן סוקרטס הוא בן תמותה. הוא פותח עליי זוג עיניים אבל לא על ההנחות. את ההנחות הוא מקבל לצורך הדיון. את המסקנה הוא לא רואה איך היא יוצאת מהם. הוא מסכים, כן, נשמע שכל בני אדם הם בני תמותה, אם אתה אומר כנראה אתה יודע. וגם סוקרטס הוא בן אדם, טוב, אתה כנראה מכיר אותו. מי אמר לך שהוא בן תמותה? שואל החייזר. מה זאת אומרת? היסק לוגי הכרחי. זאת אומרת יש שתי טענות ומהם הצירוף שלהם נותן בהכרח את המסקנה. איך אפשר להתווכח על המסקנה אם אתה מאמץ את ההנחות? שימו לב, אם אתה מתווכח עם ההנחות בסדר, איך אתה יכול להתווכח על היסק לוגי? זו בעצם השאלה. אז הוא אומר שבשביל לענות לו, מה בעצם הייתי צריך לעשות? הייתי צריך להוסיף עוד הנחה לטיעון. הנחה אחת זה שכל בני אדם הם בני תמותה, הנחה שנייה זה שסוקרטס הוא בן אדם, והנחה שלישית זה שאם כל איקס הוא וואי ואיי הוא איקס, אז איי הוא וואי. סכמת הטיעון עצמה היא אחת ההנחות שאותן אני מניח. עכשיו זה כבר תקף. זאת אומרת אחרי שהנחתי את שתי ההנחות ואת הסכמה, עכשיו אני יכול להגיד שהמסקנה נובעת בהכרח. טוב, עכשיו מגיע חייזר טילדה, חייזר שתיים, כן? מכוכב אחר. ואומר רגע, לא לא, אני גם את זה לא מקבל.

[Speaker B] סוג של הטריאדה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק, גם את הטריאדה אני לא מקבל. מה זאת אומרת? נכון קיבלתי את שלוש ההנחות, אבל איך איך השקת מזה את סוקרטס? אז אתה צריך להסיק כמובן להוסיף סכמה מסדר שני. נכון? סכמה שאומרת שאם, בדיוק, ואם הסכמה וכולי, סכמה של סכמות בעצם. אוקיי? זה בעצם משוואה, זה פונקציונל ולא פונקציה. בסדר? זאת אומרת זה משהו מסדר שני.

[Speaker B] הטיפול של גדל שם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, טיפול של גדל הוא סוג של כן, טיפול מסדר שני.

[Speaker B] חזרה להבנה רגרסיה אינסופית.

[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן, אז כמובן אפשר לענות לו בסכמה מסדר שלישי, אבל אין לזה טעם. אין לזה טעם. טוב, אז מה התשובה בכל זאת? אז הלוגיקנים אין להם תשובה. הם ילדה קטנה יחידה ותמה עמדה ושאלה למה וכל הלוגיקנים לא יודעים לענות לה. כי באמת בתחום הלוגיקה אין לזה תשובה. אין לזה תשובה.

[Speaker B] רגע, הלוגיקה היא מקצוע במתמטיקה, זאת אומרת כמו גיאומטריה, חצי עולם דמיוני ופשוט מניחים מושגי יסוד, קבוצות ובונים פריים וורק. במחלקה למתמטיקה, נניח א', ב', ג' והרי לנו.

[הרב מיכאל אברהם] רוב הפילוסופים המתמטיקאים טוענים.

[Speaker B] לא לא, אבל ה'אם אז' הוא

[הרב מיכאל אברהם] אוניברסלי, אז הוא כבר

[Speaker B] משתמש בזה פתאום בשפה הטבעית שלך.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל ה'אם אז' הוא אוניברסלי, ה'אם

[Speaker G] אז' הוא

[הרב מיכאל אברהם] אוניברסלי, זה ענף של

[Speaker B] המתמטיקה, זה כמו גיאומטריה, זה כמו משוואה דיפרנציאלית. כן כן לא, לוגיקה

[הרב מיכאל אברהם] זה ענף של המתמטיקה, זה ענף של המתמטיקה, זה רק ענף של המתמטיקה, מאז ברטרנד ראסל לפחות מקובל לסדר את המתמטיקה כתוצרים של הלוגיקה, זאת אומרת המתמטיקה

[Speaker I] היא ענף של הלוגיקה והלוגיקה לא ענף של

[הרב מיכאל אברהם] המתמטיקה. שוב המתמטיקה שהיא ענף של הלוגיקה, אתה צריך להראות שזה ככה. לא, מה זאת אומרת, אתה גוזר המתמטיקה סיסטמטית מתורת הקבוצות האקסיומטית, ראסל וכולי, מה שהם בעצם עושים רק לוגיקה שום דבר חוץ מזה, את כל המתמטיקה אתה גוזר מהלוגיקה. זאת הטענה, עד שבא גדל והראה שהם לא הצליחו לעשות את זה. לא לא הצליחו, לא, הם הגיעו רחוק מאוד רק בדרך הם דילגו על כמה בעיות וגדל תפס אותם על חם וזה היה משברים גדולים שם.

[Speaker C] ואפילו המשפט, שני המשפטים האלה כל בני אדם הם בני תמותה, אז בעצם הפרשנות, התוצאה היא לא איזשהו זה מה שאמרת במשפט, זאת אומרת זה המשמעות של המשפט. אוקיי, זה מה שהוא אומר. עכשיו אם אתה לא יודע מה

[הרב מיכאל אברהם] זה כל, לא יודע

[Speaker C] מה זה בני אדם לא משנה מה, בא

[הרב מיכאל אברהם] החייזר ואומר "אני לא

[Speaker C] יודע", בסדר הוא לא יודע מה זה כל, אז מה זה משנה בא החייזר? בסדר בסדר, מה תענה לו? בסדר, אתה לא מדבר בשפה, וזה מה שאמרתי.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר בסדר, אבל עדיין אתה רוצה ללמד אותו, מה אתה עושה?

[Speaker C] אז זה מה שזה אומר, אני אגיד לו זה מה שאומרת השפה, תקבל את זה.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שבאתי להגיד, זה לא שפה, זאת אומרת אני חושב שרדוקציה של זה לשפה היא בעייתית, כי שפה אפשר לתרגם. יש פה טענה שהיא טענה על המציאות, לא על השפה.

[Speaker C] אבל זה מה שאמרתי במשפט, במקום להגיד עכשיו…

[הרב מיכאל אברהם] אמרת במשפט אבל המשפט טוען טענות על המציאות.

[Speaker C] נכון, אז אני טענתי טענה על המציאות במשפט הזה, ככה אני אמרתי את זה. יכולתי להגיד את זה יכולתי גם להתחיל לבוא ולמנות את כל הטענות.

[הרב מיכאל אברהם] לא מבין אבל כשאתה אומר את זה בהקשר של זאת המוסכמה של השפה, אני חושב שזה ניסוח לא מדויק. אלא זאת משמעותו של הדיבור, המשמעות היא לא השפה, המשמעות היא המציאות. השפה זה כללים דקדוקיים, איך בונים מילים ואיך בונים משפטים. אני מדבר על המסומן, לא על המסמל. זאת אומרת אני מדבר על התוכן שאותו השפה מבטאת. ולכן אני אומר כי זה מאוד רגיש מה שאמרת עכשיו כי זה פילוסופים אנליטיים זה מה שהם אומרים ואני כל כך לא מסכים איתם אז לכן אני מתעקש קצת, אבל לא משנה זה באמת ניואנס אני לא רוצה זה לא חשוב לי פה, רק זה

[Speaker C] כמו למה סתירה, למה אני לא יכול להסביר למה סתירה לא קורית כי פשוט אמרת משהו בלי מובן.

[הרב מיכאל אברהם] כן לגמרי, אבל אני אומר עוד פעם זה בדיוק הנקודה, זאת אומרת שבמקרה של דבר בלי מובן אתה יכול להגיד סתם שפה כי אין מסומן. אם זה דבר בלי מובן אז זה אומר שאין משהו בחוץ שהוא מסמל אותו. אתה יכול אולי להגיד טענה על העולם שאין שום דבר בעולם שמקביל למשפט הזה, ואז זו עדיין טענה על העולם. בסדר לא משנה זה… בכל אופן אז הנקודה היא ש…

[Speaker B] ניסיתי לטעון שלוגיקה היא פריימוורק מתמטי והטעות או הדבר הבעייתי הוא לקחת את המשפטים של הלוגיקה ולהשתמש בהם…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אז זה מה שלא התחלתי לא להסכים ועכשיו אני אמשיך לא להסכים כי הבעיה היא לא ביישום של הלוגיקה למציאות. אני מדבר עכשיו על הלוגיקה עצמה, אני מדבר על ההיסק, לא על ההנחות ולא על המסקנה. המעבר מההנחות למסקנה. המעבר מההנחות למסקנה הוא מעבר גם אם ההנחות הן הנחות על המציאות והמסקנה היא מסקנה על המציאות, המעבר עצמו הוא לוגיקה צרופה. אוקיי ומי שלא מסכים למעבר, לא לא מסכים להנחות, אז הוא מתווכח איתך במישור הלוגי לא במישור של היישום למציאות. והשאלה איך זה יכול להיות איך בן אדם מתווכח על הלוגיקה, עובדה, הנה החייזר הזה לא מסכים לא מקבל. עכשיו פה צריך להבחין כמובן, אם מה זה לא מקבל, אם הוא באמת לא חושב שסוקרטס הוא בן תמותה אז אין מה לעשות איתו חוץ מאשר לאשפז אותו במוסד סגור.

[Speaker D] יכול להיות שיטען שלטעון שכל בני אדם הם בני תמותה זה טענה במרחב המתמטי ולא המציאותי כי כל בני אדם בני תמותה הכוונה היא לכל בני אדם שנתקלנו בהם עד היום היו בני תמותה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מה שאתה יכול להגיד אמפירית, אבל משמעותה של הטענה יכולה להיות על כל בני אדם. אתה יכול רק לשאול אותי מאיפה אתה יודע, בסדר לא אמרתי מאיפה אני יודע, אני אומר אם זאת ההנחה אז זאת

[Speaker D] יכולה להיות הנחה

[הרב מיכאל אברהם] על בני אדם בעולם.

[Speaker D] זה לא טענה על המציאות, זאת טענה על המציאות.

[הרב מיכאל אברהם] זאת טענה על המציאות, רק אין לי אולי דרך לדעת אותה אתה טוען שזה משהו אחר. אני הרבה פעמים טוען טענות על המציאות בלי שיש לי דרך ברורה לדעת אותן, אבל זה עדיין טענות על המציאות, הן ישפטו מול המציאות למשל אם תראה בן אדם שלא מת אז פרכת את הטענה שלי, זאת אומרת אני טוען טענות על המציאות, כן נכון פופרי, נכון. אז אם באמת הוא לא רואה איך יכול להיות שסוקרטס איך יוצא מכאן שסוקרטס הוא בן תמותה אז זה במחלקה ה… היגיון כל כך, רון פולקוב בעקבות לואיס קרול וכולי, נונסנס, כן זה מתרגמים את זה לעברית אי היגיון. אבל אם הבן אדם הרי כן יודע מה אני מדבר, והוא שואל שאלה ספקנית, הוא אומר מי אמר לך שכללי הלוגיקה נכונים? זאת שאלה אחרת. אם בן אדם המוח שלו בנוי אחרת ממני, או דפוק אם תרצו להיות יותר ישירים. בסדר? אז אין לי מה לעשות איתו, חוץ מאשר לשלוח אותו למנתח מוח. אבל אם אם הוא לא, המוח שלו בנוי בדיוק כמוני והוא מתכוון להעלות טענה ספקנית, זאת אומרת להגיד מי אמר לך? אני גם מבין, גם אני נוטה לחשוב שסוקרטס בן תמותה, ואני מבין שזה יוצא מתוך שתי ההנחות, אני רק מערער גם על עצמי. מי אמר לנו? אולי זה לא נכון? אולי אנחנו סתם בנויים ככה ובעצם זה לא באמת יוצא משם? זה מין איזה סוג של טענה ספקנית. כאן שוב פעם אין דרך טובה לענות על זה, בטח לא בתחום הלוגיקה, אבל כאן אני אשלוף את האינטואיציה. עד כאן אני בעצם אגיד לו, תראה, המכשיר העליון שאיתו אני יכול לתקף דברים, לאמת או לדחות דברים, זו האינטואיציה שלי. גם הכללים הלוגיים בסופו של דבר השכנוע שלי בכללים הלוגיים נובע מזה שהאינטואיציה שלי אומרת שזה ברור שזה נכון.

[Speaker E] אבל לכל אחד יש אינטואיציה אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] תלוי, לגבי כללים לוגיים נדמה לי שלא. רוב בני אדם שאני מכיר כללים לוגיים הם, וגם אם כן,

[Speaker E] זה

[Speaker D] שלו ולי יש, אז

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, הנקודה היא

[Speaker D] שהאינטואיציה

[הרב מיכאל אברהם] בעצם זה משהו שהרבה פעמים אנחנו נוטים לזלזל בו, כאילו לעומת הלוגיקה, אבל בעצם כשמסתכלים על זה ככה האינטואיציה היא יותר יסודית מאשר הלוגיקה. גם האמון שלנו בלוגיקה יסודו באמון שלנו באינטואיציה. ולכן אין לנו מכשיר יותר טוב מהאינטואיציה. עכשיו ברור שיש אינטואיציות ברמות שונות. יש לי אינטואיציה שכל השולחנות יש להם ארבע רגליים, אבל גם אני עצמי מבין שזה יכול להיות גם לא כך, יש גם שולחנות עם שלוש רגליים, לא משנה סתם, משהו שהוא לא הכרחי. יש לי אינטואיציה כזאת, יש לי אינטואיציה שאם כל איקס הוא וואי ואיי הוא איקס אז איי הוא וואי, גם זה יש לי אינטואיציה ושם אני משוכנע.

[Speaker D] למה אתה, למה בכלל צריך להשתמש באינטואיציה למשהו שהוא לא טענה למציאות אלא טענה בלוגיקה? למה איי שווה לבי ובי שווה לסי אומר שאיי שווה לסי זה לא כלול במושג של שווה?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה חוזר להערה של עידו קודם, אתה מחזיר את זה לשפה, כי מתמטיקה זאת שפה. אבל עכשיו אני משתמש בזה כסכמה לדבר על המציאות. עכשיו כשאני טוען טענות על סוקרטס ובני האדם, אני טוען טענות על המציאות. אני משתמש בסכמה לוגית אבל אני טוען טענות על המציאות. עכשיו אם הטענה הזאת על המציאות נכונה, פירוש הדבר שסוקרטס ימות. אז זאת אומרת אני מחויב למשהו שצריך לעמוד במבחן אמפירי. בסדר? אז לכן בסופו של דבר נכון שהסכמה היא סכמה לוגית, אבל אני מתעקש לדבר דווקא על מה שהיא אומרת מבחינת המציאות, לא על המבנה הלוגי מצד עצמו. המבנה הלוגי מצד עצמו יכול להיות סתם שעשוע אינטלקטואלי. הוא לא אומר כלום ואם אתה לא מבין אותו אז תהיה בריא, מה זה משנה, מה זה חשוב. אין פה באמת דבר, זה סכמה, אני משתעשע במשהו ואתה לא מכיר את המשחק הזה, בסדר אז מה? אבל אני אומר שלא, ללוגיקה יש איזושהי משמעות. למרות שהיא כאילו מנותקת מהמציאות, אבל לא, יש לה איזושהי משמעות. אם תיקח שני משפטים שהם נכונים על המציאות ותפעיל עליהם סכמה שהיא נכונה בשפה הלוגית, התוצאה תהיה טענה שגם היא נכונה על המציאות. אז יש משהו בלוגיקה שהוא גם נוגע למציאות. ואני מדבר על זה. אוקיי? לא על הסכמה עצמה אלא על מה שהיא אומרת מבחינתי על העולם, על המציאות, והיא אומרת משהו על העולם. היא אומרת שאם שתי הטענות האלה נכונות בהכרח סוקרטס ימות.

[Speaker D] היא אומרת שבכל פעם שיש לך טענה שיש בה משהו שווה משהו, שיש לך אטריביוטים שאתה יכול לקשר אותם לאטריביוט כזה ואטריביוט כזה, אז אתה יכול להפעיל דפוס מסוים. נכון. בסדר, אז הדפוס הזה הוא דפוס שלא קשור למציאות, ואתה יכול לקחת דפוסים שלא,

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו אני שואל, האם כשאני עושה את ההיסק הזה על סוקרטס הבנאדם, אני טועה בזה או לא?

[Speaker D] זאת אומרת אני מניח שהן נכונות.

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר הנחות נכונות.

[Speaker D] אם זה מתאים, אם זה נכנס לתוך הדפוס.

[הרב מיכאל אברהם] למה? אבל זאת טענה, הרי אני טוען בסופו של דבר שסוקרטס ימות. זו טענה על המציאות. אז זה שזה מתאים לאיזושהי סכמה לוגית אז מה? מה המציאות חייבת לזה?

[Speaker F] כי בעצם באינדוקציה, אתה יכול לומר שבעצם כמו שתיארת קודם את האנלוגיה הזאת באינדוקציה כדבר אחד, אז בעצם גם הדדוקציה היא חלק מהאינדוקציה. ברגע שעשיתי אינדוקציה אז ממילא הנחתי בזה גם, כשאמרתי עשיתי אינדוקציה מכמה בני אדם או מאדם אחד לכל בני אדם, אז עשיתי בעצם גם דדוקציה לכל בני אדם, אמרתי בעקיפין משה וסוקרטס ואפלטון כולם הם בני תמותה.

[הרב מיכאל אברהם] לא זה ההסבר שדיברנו עליו קודם שזה בעצם משמעות הדבר. אוקיי. אבל זה הסבר במישור הלוגי. עכשיו בא מישהו, החייזר, ואומר לך מה, מי אמר לך אבל, מי אמר שזה ככה?

[Speaker F] זאת אומרת, אני מדבר, זה מה שהתכוונתי לומר, מאיפה אני יודע שהם…

[הרב מיכאל אברהם] התכוונת לומר, חזרת לשפה. התכוונת לומר זה על השפה. אני מדבר על המציאות. מי אמר לך שסוקרטס ימות? לא מה התכוונת לומר.

[Speaker J] אף אחד לא אמר שהוא ימות באמת.

[הרב מיכאל אברהם] בטח שכן! בטח שכן! אני יכול לדעת. אם ההנחות נכונות אני יודע שסוקרטס ימות. בהנחה שההנחות נכונות, בהנחה שההנחות נכונות, בא אליהו וגילה לי את ההנחות. אני אומר לך שסוקרטס ימות חד משמעית. איך אני יודע את זה הרי זה סתם סכמה לוגית? כי הסכמה הלוגית אומרת שכל שתי טענות נכונות שתציב בהתחלה, תפעיל עליהן סכמה לוגית, התוצאה חייבת גם היא להיות נכונה. אם ההנחות נכונות גם התוצאה חייבת להיות נכונה גם על המציאות. זה כל מה שמעניין בלוגיקה. אם הלוגיקה לא הייתה אומרת כלום על המציאות אף אחד לא היה מתעסק איתה.

[Speaker J] אבל יש פה איזה מעבר שאתה קופץ אותו ושם אתה מפיל את האינטואיציה. כשאתה עובר מהלוגיקה למציאות יכול להיות שבלוגיקה זה הכרחי שהוא ימות ובמציאות תהיה מציאות כזאת שהוא לא ימות שם. עכשיו אני יכול, זה לא רק שפה כי אני יכול לתאר לא יודע, במתמטיקה אני יכול לתאר באופן אחד את המציאות ובשיטה אחרת לגמרי את המציאות ובשתיהן תהיה התאמה מושלמת לרוב המקרים שאני מכיר במציאות, ואז יצוץ איזה מקרה אחד שזה לא מתאים. והגאפ הזה שאתה מעביר את זה מהלוגיקה למציאות שם אתה מכניס את האינטואיציה. צריך איזה שהוא, אז הגשר הזה הוא רק בגלל שככה אתה בנוי במציאות, לא בגלל שהכרחי שהלוגיקה קשורה.

[הרב מיכאל אברהם] האינטואיציה שלי אומרת שהסכמה הלוגית אפשר ליישם על הטענות המציאותיות.

[Speaker J] לא, אני חושב שהאינטואיציה אומרת שכשאתה עובר מהלוגיקה למציאות אז האינטואיציה נותנת לך את ההרגשה.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא בדיוק עובר, זה לא נקרא לעבור.

[Speaker J] זה בהחלט לעבור כי הם לא קשורים לגמרי. יש איזה עולם אחד שיש בו את הלוגיקה, יש עולם אחד שיש בו את המציאות ויש את העולם שאתה עושה בו את החשיבה. עכשיו לחבר את שלושת העולמות האלה, הם יכולים, אתה יכול, אני יכול לייצר לוגיקה שהיא לא קשורה לכלום במציאות והיא תקדים את המציאות באלף דורות. אני אמציא לוגיקה והוא יהיה לו טענות של המציאות ואתה בסוף תבוא תחבר משהו שכתבתי לפני שהוא ידע את המציאות, תפעיל את זה על המציאות.

[הרב מיכאל אברהם] זה קרה הרבה בתולדות הפיזיקה. זה קרה הרבה בתולדות הפיזיקה.

[Speaker J] כן, שהקדימו לכאורה תיאוריה. עכשיו כשאתה אומר אינטואיציה אתה רק רוצה להגיד שכשאני שאתה תחבר אותי אליו יהיה גשר. כאן הגשר הזה קוראים לו אינטואיציה אבל הוא לא הכרחי במציאות כי יכול להיות שהכל יהיה נכון חוץ ממקרה אחד.

[הרב מיכאל אברהם] לא, להיפך, אינטואיציה זה לא דבר הכרחי אבל האינטואיציה בדיוק אומרת את זה שאני יכול את הסכמה הלוגית לקחת וליישם אותה על טענות במציאות.

[Speaker J] רק כי זה נכון אבל זה לא הכרחי. אם בלוגיקה זה הכרחי במציאות זה לא הכרחי.

[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי שום דבר שזה הכרחי, אמרתי שהאינטואיציה שלי אומרת שאפשר

[Speaker J] ליישם את הסכמה הלוגית על המציאות.

[הרב מיכאל אברהם] רק כי זה מתאים לך בהרבה מקרים. ההכרחיות נובעת מהלוגיקה לא מהאינטואיציה. נכון אבל היא לא הכרחית, את ההכרחיות הלוגית אפשר ליישם על המציאות. וזה לא הכרחי שזה יהיה נכון זה מה שאני טוען איתך.

[Speaker J] זאת אומרת שאם האינטואיציה שלי שגויה זה לא נכון. אוקיי, ובזה תמיד האינטואיציה איפה שהוא שגויה ברוב התיאוריות המדעיות, לא יודע אלה שאני מכיר לפחות, בסוף תמיד היה איזה מקרה שהוא יצא מהכלל ואז מצאו איזה תיאוריה בקומה שנייה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל פה זה לא סכמה לוגית. כי זה לא סכמה לוגית, צריך להיזהר. אני מדבר על הסכמה הלוגית בלבד. אם אתה אומר כל שני גופים מושכים זה את זה ושני גופים אלה יש להם מסה אז גם הם מושכים זה את זה, בסדר? יכול להתברר שיש שני גופים בעלי מסה שלא מושכים זה את זה נגיד. אוקיי, את מה זה הפרך? זה לא הפרך את הסכמה הלוגית,

[Speaker G] זה הפרך

[הרב מיכאל אברהם] את

[Speaker J] ההנחה שכל שני גופים מושכים זה את זה.

[הרב מיכאל אברהם] זה הפרך אינדוקציה. בדיוק. אבל אם אני יודע מאליהו הנביא שכל שני גופים בעלי מסה מושכים זה את זה, בסדר? אז שום מקרה הפוך לא יכול להיות. זה מה שהאינטואיציה שלי אומרת. לא יכול להיות שהאינטואיציה תופרך. נכון, לא אמרתי שזה אפשרי להפריך את האינטואיציה הלוגית. אוקיי, אז לא, אפשרי, למה לא אפשרי? כי אין מקרה… תן דוגמה. למשל, אחד ועוד אחד שווה שתיים.

[Speaker C] אתה יכול אד הוק

[הרב מיכאל אברהם] להימלט, אבל זה כבר החלטה.

[Speaker C] לא רק שאתה יכול, זה יהיה ברור שאתה תגיד אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע. בא אליהו הנביא, יש הרבה אנשים שאני פגשתי בוחרים באופציה, אני בוחר באופציות שלך במקרה הזה. אבל הרבה אנשים, אתן לך דוגמה. בא אליהו הנביא ואומר כל בני האדם בני תמותה. בסדר? כולם. בא אליהו הנביא, התורה אומרת נגזרה מיתה על האדם, נכון?

[Speaker J] ואז בא אליהו ולא מת.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. עכשיו בא יעקב אבינו לא מת, לא יודע, או אליהו הנביא עלה לשמיים ואומר רגע, מה זאת אומרת? אבל יש חוק כל בני האדם נגזרה עליהם מיתה, אליהו הנביא הוא בן אדם, משמע שגם עליו נגזרה מיתה, אבל אליהו הנביא הרי לא מת. אז שתי אפשרויות. או שאתה הפרכת את הכלל שכל בני האדם נגזרה עליהם מיתה, מה שאני הייתי בוחר, או שהוא

[Speaker C] לא היה בן אדם מלכתחילה, כן, לא משנה אבל בהנחות העובדתיות, או שהפרכת את הסכמה הלוגית.

[הרב מיכאל אברהם] יבוא מישהו ויגיד אחדות הניגודים. נכון, או שהם מבולבלים ולא חושבים שום דבר, לא את זה ולא את זה. ככה אני חושב, אבל הם אומרים לא ככה, מתעקשים בתוקף, הרבה אנשים אומרים לא ככה.

[Speaker D] הם פשוט לא מבינים מה מטריד בזה שהלוגיקה חלה על המציאות. זאת אומרת, הלוגיקה חלה על טענות על המציאות, ואם את טועה משתמש במילה נכונות, הלוגיקה חלה על טענות. אם הטענות האלה נכונות, לכל תחום שהם נכונות הלוגיקה חלה.

[הרב מיכאל אברהם] אין לי בעיה, לא מטריד אותי כלום. אבל למה לא מטריד אותי כלום? את החייזר זה מטריד, כי יש לי אינטואיציה שזה נכון.

[Speaker D] למה צריך את האינטואיציה? לוגיקה נכונה לגבי טענות, אם

[הרב מיכאל אברהם] הטענות נכונות

[Speaker C] לגבי מציאות זה נכון.

[הרב מיכאל אברהם] קבעת פה משפט, קבעת פה פוסטולט,

[Speaker C] אבל אולי הלוגיקה, הסכימה

[הרב מיכאל אברהם] הלוגית, הלוגיקה נכונה לגבי טענות, קבעת משפט. הלוגיקה לא נכונה לגבי טענות, לוגיקה זה כללי משחק כמו שעידו אמר קודם, זה סכימה של כללי משחק. אבל מה, מי אמר שזה נכון ולא נכון זה רק על טענות? לוגיקה זה משחקים, אין שם נכון ואין שם לא נכון. כשאתה עובר לנכון ולא נכון כבר עברת בהגדרה לטענות על המציאות, זו תורת המודלים במתמטיקה, שהמציאות היא מודל לסכימה הלוגית הזאת, בסדר? עכשיו השאלה מה היחס בין המודל לבין התורה. בסדר? וזו בעצם השאלה. ואני טוען שהאינטואיציה אומרת שהמודל צריך להתאים לתורה באופן מלא, זאת אומרת כל מה שנכון בתורה יהיה נכון גם במודל שלה, תורה במובן המתמטי. בסדר? ולזה צריך אינטואיציה, אין לזה, אתה לא יכול להביא לזה הוכחה מתמטית, כי זה ברור, זה חוץ מתמטי. ואם המודל הוא מציאות, אז עברת בכלל לפיזיקה, זה כבר לא מתמטיקאי, לוגיקן שעוסק בתורת המודלים הוא מתמטיקאי. בסדר? אז בעצם מה שאני מנסה להראות פה זה שלהבדיל מהשם הלא או להוציא מהשם הגרוע שיצא לאינטואיציה נגד הלוגיקה, אני חושב שזה לא בצדק יצא לה שם גרוע. האינטואיציה היא מלכת החשיבה, זאת אומרת בלעדיה אין כלום, גם לוגיקה אין.

[Speaker B] זה לא סתם בלשון אישה, חנוך נתן לה קומפלימנט.

[הרב מיכאל אברהם] כן, למרות שאני חולק גם על האפיון הזה שלנשים יש אינטואיציה יותר משלגברים. אני חושב שההפך הוא הנכון, אבל זה יש לי אינטואיציה כזאת. יש להם שכל ישר, לא שכל עקום. אז זה מסלול אחד בעצם שמוביל אותי לאינטואיציה, ועכשיו כמובן אני יכול לקחת את המכשיר הזה שקל לי מאוד נגיד לשכנע אתכם בתקפותו דרך הטיעונים על הלוגיקה ועכשיו להביא אותו אל המדע, אל התצפית. ושואלים אותי מי אמר לך שמה שאתה רואה באמת קיים? כי יש לי אינטואיציה שהראייה שאני משקפת נכונה את המציאות, למרות שהיו פילוסופים שהטילו ספק גם בזה. אוקיי, אז היו. אבל אני לא מטיל ספק בזה, יש לי אינטואיציה ומה שאני רואה זה כנראה נכון. ועוד פעם, יכול להיות שהתבלבלתי, ואני לא אומר זה בוודאות ככה, אבל יש לי אינטואיציה שזה נכון. כן, פטה מורגנה, יש, אבל בסדר, אבל יש לי אינטואיציה וזה מספיק טוב בשבילי, אני חושב שזה נכון. עכשיו מה קורה עם המקרה הפרטי, אני רואה פה את הקיר. מה עם החוק הכללי? אז גם בחוק הכללי אני אומר אותו דבר. בעצם מה שקורה זה שיש לי אינטואיציה שאם ראיתי מספיק חמורים עם ארבע רגליים כנראה שלכל החמורים יש ארבע רגליים. בסדר? מה ההצדקה? לא יודע מה הצדקה, איזה סוג הצדקה אתה מצפה. כשאני אביא לך את העיקרון של ההצדקה אז תשאל אותי ומה ההצדקה לעיקרון ההוא? בסוף נצטרך לעצור איפשהו. איפה אני אעצור? זה ממש מחזיר אותנו לשיעור הקודם. איפה אני אעצור בסוף? יש לי אינטואיציה שזה נכון, נקודה. אין לי מקום אחר לעצור. עכשיו האם דבר כזה נחשב הצדקה? מה שעשיתי עכשיו התעלול הזה של להגיד אחרת אנחנו נכנסים לרגרסיה אינסופית. הוכחתי לכם בדרך השלילה שאי אפשר להגיע לשום דבר אם לא נותנים אמון באינטואיציה, כי האלטרנטיבה היחידה הקיימת היא רגרסיה אינסופית. אם זה לא נכון אז זה, אם למה זה נכון בגלל זה, למה זה נכון בגלל זה. אוקיי, איפה זה עוצר?

[Speaker C] אז אולי אי אפשר להגיע לשום דבר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז או ספקנות, או ספקנות, אבל אם אתה לא ספקן גמור אין לך מנוס אלא לקבל את התוקף, לא יודע אם ודאות, אבל תוקף של האינטואיציה. בסדר? שיש משהו באינטואיציה שיש לנו איזשהו כוח כזה להיווכח באמיתות של טענות למרות שזה לא תוצאה של תצפית ישירה.

[Speaker J] אז הכוח האינטואיטיבי הזה, להאמין בהם, זה לא שבאמיתות, להאמין בטענות, זאת אומרת.

[הרב מיכאל אברהם] ולא מה? זה לא

[Speaker J] באמיתות שלהם, זה להאמין בטענות האלה, אני לא יודע.

[הרב מיכאל אברהם] באמיתות, למה לא באמיתות?

[Speaker J] באמיתות

[Speaker C] שלה, אני מאמין שהטענה הזאת נכונה. אני חושב שכל סבירה, כן, סבירה, לא נכונה.

[Speaker J] אני אגיד לך ודאית

[הרב מיכאל אברהם] אפילו,

[Speaker C] אני אגיד לך ודאית אפילו.

[הרב מיכאל אברהם] אבל מה שאני טוען זה שהטענה נכונה. רק אני טוען את זה ברמת סבירות מסוימת.

[Speaker J] בסדר, אוקיי, אחוזים, אחוזים.

[הרב מיכאל אברהם] מה היחס בין הסבירות לבין האינטואיציה? מה? האינטואיציה היא בעצם קובעת את מידת הסבירות של האינפורמציה. בגלל שיש לי אינטואיציה, ואינטואיציה לפעמים רואה משהו מסוים כמאוד סביר ומשהו אחר כסביר אבל לא יודע מה. יש הרבה פעמים הכללות שאנחנו אומרים, יכול להיות שזה נכון אבל אנחנו מבינים שזה בהחלט לא נופתע אם זה יתברר שזה לא נכון. יש הכללות שנראות לגמרי מופרכות, יש הכללות שנראות לנו כמעט מובנות מאליהן, שכל בני אדם בני תמותה למשל. אוקיי? כל אלה זה בסך הכל רמות שונות של סבירות שהאינטואיציה שלנו איכשהו מכמתת את זה, אני לא יודע איך. יש לנו איזשהו כוח כזה שמצליח לכמת רמות שונות של סבירות של טענות. עכשיו אפשר לקבל את זה, אפשר לא לקבל את זה. אפשר להטיל ספק בכל זה ולהישאר ספקן. אבל אם אתה לא ספקן, זה הוכחה בדרך השלילה. אם אתה לא ספקן, אז או רגרסיה אינסופית או לעצור באינטואיציה. האינטואיציה זה הנקודה שבה עוצרים.

[Speaker C] ואם אתה באמת ספקן, כדאי שלא תעשה הרבה דברים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, לא כדאי שלא תעשה הרבה דברים, אבל בסדר.

[Speaker C] אבל לטעון שאי אפשר להאמין לכלום זה לא איזושהי אמירה שדורשת איזה הצדקה?

[הרב מיכאל אברהם] גם על זה הוא יגיד לך שהוא לא בטוח בזה.

[Speaker C] אוקיי, גם הוא לא בטוח שאי אפשר…

[הרב מיכאל אברהם] כן, שהוא לא בטוח גם שכל דבר מוטל בספק, גם זה מוטל בספק. בסדר, אלה טענות עתיקות כנגד הספקן.

[Speaker C] בסדר, גם את זה שהוא לא בטוח… בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה או רגרסיות הנמקה אינסופיות.

[Speaker C] למה הנמקה? גם את זה שהוא לא בטוח שלא בטוח זה לא הנמקה?

[הרב מיכאל אברהם] לא הנמקה, לא הנמקה. אני לא בטוח בזה, אבל אני גם לא בטוח בזה. זה לא אחד מנמק את השני. מה פתאום? אין לי בעיה לטעון…

[Speaker C] אתה בטוח שאתה לא בטוח? מה? לא. אז עדיין, אז שוב, אז עוד טענה שעכשיו…

[הרב מיכאל אברהם] נכון, עוד טענה, אין בעיה, אני אטען כל טענה שתשאל, אני אגיד אני לא בטוח. אבל זה לא שאחד מנמק את השני. הכשל של רגרסיה אינסופית זה שרשרת אינסופית של הנמקות. פה זה לא הנמקות. אני לא בטוח בזה וגם לא בטוח בזה וגם לא בטוח בזה. אין קשר ביניהם. אני בכולם לא בטוח באותה מידה. זאת אומרת, אין פה היררכיה. זה לא שאחד מנמק את השני. אוקיי?

[Speaker D] זה לא חייב להיות בינארי, זה יכול להיות בסקאלה רציפה. מה? דברים שאני בטוח בהם בציון 100 ויש דברים שאני בטוח בהם בציון 90.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אז אני מדבר…

[Speaker C] לא, רק אני רציתי לשאול אם ספקנות זה עקבי.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אני אומר ברמה… מה זה עקבי? אתה יודע, אם סתירתיות היא עקבית, תלוי, לפי הסטנדרטים שלהם כן. כי בסדר, אין להם בעיה עם סתירות. זה שאלה קצת תלוית הקשר.

[Speaker C] אין לך שום צורך להיות עקבי לגבי משהו כי אין על מה להיות עקבי.

[הרב מיכאל אברהם] עקביות זה יחס בין טענות. הוא לא טוען כלום. הוא אפילו לא טוען שאני ספקן, כי הרי אפילו את זה בספק. הוא לא טוען כלום, אז מה זה עקבי? אוקיי, בכל אופן, אז זה כיוון אחד. כיוון שאומר בעצם יש לנו שתי אופציות, או להיות ספקנים, זה בעצם איום יותר מאשר הנמקה. כי דעו לכם שאם לא תקבלו את התוקף של האינטואיציה, אתם נידונים להיות ספקנים. זהו, עכשיו תחליטו. זה איום בעצם. כן, בדיוק. יותר מזה אני לא יודע לנמק. וזה מביא אותי לצד השני של המטבע, אמרתי שאני אציג את זה גם מכיוון אחר, וזאת הבעיה הקנטיאנית של הסינתטי א פריורי, שהיא בסך הכל שקולה לגמרי למה שאמרתי עד עכשיו. קאנט הציג את זה אבל באופן קצת שונה. זה מתחיל בדייוויד יום שהטיל ספק באינדוקציה, הוא החייזר שלנו. הוא מטיל ספק באינדוקציה, לא בדדוקציה, אבל בסדר, זה חייזר שתיים. אז כן, איך אתה מסיק מסקנות כלליות מתוך תצפיות ספציפיות? כן, זה מה ששאל דייוויד יום ובזה גרם הרבה כאבי בטן לאמפיריציסטים, שהוא נמנה עליהם בעצמו.

[Speaker C] את הדדוקציה הוא קיבל?

[הרב מיכאל אברהם] את הדדוקציה כן, וגם את התצפית כן.

[Speaker C] הוא היה אמפיריציסט הדוק. למה הוא קיבל את התצפית?

[הרב מיכאל אברהם] ככה, כי זה ברור, את זה רואים.

[Speaker C] האינטואיציה… ככה, זה מה שהוא אמר?

[הרב מיכאל אברהם] כן, את זה רואים, זה ברור. אוקיי, בכל אופן, אבל את ההכללה הזאת, לך תדע, אולי כן, אולי לא, הרי יש הכללות…

[Speaker C] את זה הוא לא רואה אבל.

[הרב מיכאל אברהם] לא, עוד פעם, כשאני רואה משהו זה ברור שזה נכון. אף פעם לא ראיתי משהו והתברר שהוא לא נכון, נגיד יגיד לך דייוויד יום. הוא לא עבר במדבר, לא היה לו פאטה מורגנה אף פעם. אין לי סיבה להטיל בזה ספק, אבל באינדוקציה אני יודע שיש הכללות הרי שנכשלו. עשיתי בעבר הכללות שהתבררו כלא נכונות.

[Speaker C] זה מה שהוא אומר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אני מנסה לנמק אותו, אני לא מכיר אמירה כזאת שלו, אבל יכול להיות שזה מה שעומד מאחורי הדברים. יש איזה תורה בסיסית… בסדר, לא, זה לא כשל אלא… בסדר. שאלה עד איפה אתה לוקח את הספקנות?

[Speaker C] הרי הסברנו, זה חייב להיות ספקן גמור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא. אתה יכול להגיד תראה, אין לי סיבה…

[Speaker C] או שלאינטואיציות האלה הוא לא מאמין?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, בדיוק. לא שלכל האינטואיציות אוקיי, אז

[Speaker C] בכל אופן, אז אלה היו האינטואיציות.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה היה הבעיה של דייוויד יום שבעצם, אתה יכול

[Speaker I] להגיד אינטואיציות שאני סומך עליהן ב-100%, אותן הוא קיבל. אינטואיציות שהן פחות מ-100%, אז מבחינתו…

[הרב מיכאל אברהם] בקיצור, זה תקע את כל הפרויקט האמפיריציסטי למעשה בפילוסופיה, כי כל האמפיריציזם שהתחיל נגיד במאה ה-15-16 יחד עם המדע המודרני בעצם ניסה להציע אלטרנטיבה למה ששלט עד אז, הרציונליזם. רציונליזם זו התפיסה שאומרת שאפשר להסיק מסקנות על העולם מהליכים מחשבתיים בלבד בלי תצפית. בעצם הפיזיקה של אריסטו הייתה פיזיקה רציונליסטית, כי הוא היה מוכן להסיק מסקנות בלי לעשות ניסוי. לכן מבחינתו אבן כבדה נופלת מהר יותר מאשר אבן קלה, למרות שאמצעי הניסוי שהיו בידיו אפשרו לו לעשות את הניסוי הזה בלי בעיה. לא צריך מאיץ חלקיקים בשביל זה.

[Speaker B] כולל אפילו מספר השיניים שיש לאדם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אני לא יודע, אבל אני פעם ראיתי לא מזמן באיזה ספר הסבר לביטוי "מפי הסוס". מכירים את זה? "את זה ראיתי מפי הסוס". כאילו ברור. מה, אף פעם לא ידעתי מאיפה זה בא. ראיתי באיזה ספר, סתם לא ספר מדעי, איזה ספר כמסיח לפי תומו הוא הביא את זה, שמפי הסוס הכוונה זה מלומדים בימי הביניים התווכחו כמה שיניים יש לסוס. אחד אמר 50, אחד אמר 40, לא יודע לא משנה. יש לו היגיון כזה והראש הוא גדול, אז יש לו יותר מבן אדם ופחות, המון טיעונים לוגיים מתוחכמים. עד שבא מישהו ואמר אוקיי בואו נפתח לו… נפתח את זה והוא אומר להם חבר'ה לסוס יש 63 שיניים, זה מפי הסוס. ראיתי את זה בפה שלו. בסדר? זה כאילו ברור. אה? זה התקבל? גם זה אני לא יודע אם זו לא אגדה. אין לי מושג, כי אחרי זה חיפשתי באינטרנט מה המקור של הביטוי הזה "מפי הסוס", ראיתי כל מיני ספקולציות, אף אחד לא מביא… לא ראיתי מקור.

[Speaker F] זה מזכיר לי את המשנה ברורה, לא על הסוס אלא… כן בעצם כן על הסוס, על שיטין נשמי,

[הרב מיכאל אברהם] שאומרים

[Speaker F] שלא לישון ביום יותר מזמן… המלצה כאילו לבעל נפש שיחמיר על עצמו שלא לישון ביום

[הרב מיכאל אברהם] יותר

[Speaker F] משישים נשימות סוס אם אני זוכר נכון. כי יש בזה את הנשימות סוס. ככה זה הולך.

[הרב מיכאל אברהם] וגם צריך ליטול ידיים. אחרי שיטין נשמי צריך ליטול ידיים. והגר"א אף פעם לא ישן שיטין נשמי וכל מיני…

[Speaker F] ומביאים כל מיני מקורות. האר"י ישן ככה, אז כנראה שזה יותר זמן.

[הרב מיכאל אברהם] שהסוס נושם ככה, אז יש לנו אינדיקציות. אז זה כמו יד סולדת. אתה יודע מה זה יד סולדת? יש את הניסוי של שלמה זלמן שמה, במשנה ברורה נדמה לי מזכיר אותו, שהוא הגיע לחסם תחתון של 40 ומשהו מעלות, 45 מעלות נדמה לי, דרך איזה לא יודע דם של אווז ששחטו אותו… היה לו איזה… הוא הצליח להגיע לאיזשהו חסם. במקום לשים את היד ולשים לב מתי היד סולדת ומתי לא סולדת, אבל אצלנו צריך מספרים ואינדיקציות ומדע.

[Speaker F] ואז הוא מביא שם בין השאר גם איזה עדות של מישהו שספר שנשימת הסוס זה לא יותר… שישים נשימות של הסוס זה לא יותר משלוש דקות או משהו כזה, ואז זה לא מסתדר עם המקורות.

[הרב מיכאל אברהם] האר"י ז"ל כנראה נשם לא כמו סוסים. אוקיי, בכל אופן השתנו הטבעים. מה, האר"י…

[Speaker F] סוסים נשמו…

[הרב מיכאל אברהם] ברור. השתנו הטבעים, הסוסים… ירידת הדורות אצל הסוסים. בדיוק. הריאות של הסוסים. כן, בדיוק. הם אכלו גם ביצים בהתאם, אתה יודע, זה בכל זאת… לא פלא. טוב, בכל אופן, אז הבעיה של יום, כן, מה היא ההצדקה לאינדוקציה, סיבתיות וכל היסודות של המדע, אז בעצם תקע את הפרויקט האמפיריציסטי. כי הפרויקט הזה בעצם בא להציע תחליף לרציונליזם. בימי הביניים שלטה המחשבה האריסטוטלית שבעצם קצת זלזלה בניסוי. עשו קצת ניסויים, זה לא אחד לגמרי, גם אריסטו עשה ניסויים דרך אגב, אבל הוא לא ראה הכרח לעשות ניסויים. זאת אומרת, אם יש משהו מאוד הגיוני, אז מבחינתו זה בסדר, הוא לא צריך לעשות ניסוי. אז במובן הזה הוא היה רציונליסט. עכשיו במאה ה-15 התחיל מרד נגד הרציונליזם. איך זה יכול להיות? מה שאיך שהמוח שלך בנוי אז מה זה, העולם לא חייב לך כלום, כן, הוא היה פה קודם, כמו שאומר מארק טוויין. אז זה שהמוח שלך בנוי באופן מסוים זה אומר שהעולם מתנהג כך? ומה הקשר? אם היית נולד עם מוח אחר אז העולם היה מתנהג אחרת? זאת אומרת, זה שהמוח בנוי באופן מסוים זה לא ראיה לכלום. אתה צריך בשביל לדעת את המציאות אתה צריך לבדוק מה קורה במציאות עצמה, לא מה אתה חושב או מה נראה לך הגיוני. אוקיי? ואז התחיל להתפתח האמפיריציזם וזה פתח בעצם את הפתח, זה הפלטפורמה הפילוסופית להתפתחות המדע. המדע המודרני בעצם התחיל במאה ה-16 בעקבות המהפכה ה… אמפיריציסטי, אבל הפילוסופים לא שוקטים על שמריהם, ואז חלפו עוד מאה מאתיים שנה, האמפיריציסטים הבריטיים, כן, לוק, יום, ברקלי וכל הכנופיה. וכל אחד מהם מצמצם עוד ועוד את האמפיריציזם, נהיה אמפיריציסט יותר קיצוני. אבל התברר פתאום שלהיות אמפיריציסט פירושו להיות ספקן. מה שבעצם היה נכון מהתחלה, אבל זה תהליך היסטורי מאוד ארוך עד שזה עלה על פני השטח. ולמה? כי האמפיריציסט יסודו בספקנות. הוא בעצם אומר, מה שהמוח שלי אומר, מי אמר שזה נכון? אני רוצה לראות, מפי הסוס. אז הוא ספקן. אבל עכשיו האמפיריציסט הישר, ודיוויד יום היה בסך הכל אמפיריציסט ישר, בעצם מתחיל לבדוק גם את עצמו באותה צורה, והוא בעצם מגלה שבתוך המתודה האמפירית חבויים הרבה מאוד, חבויות הרבה מאוד קפיצות שהן קפיצות מחשבתיות. מי אמר שזה נכון? כמו האינדוקציה. המדע הרי מבוסס על אינדוקציה. אני צופה בדברים ואז יוצר מזה חוק כללי. אז יפה, תצפית זה נהדר, קיבלנו, אנחנו אמפיריציסטים. אבל מה עם ההכללה? כשאתה אמפיריציסט אתה לא רציונליסט. ההכללה זה הליך שכלי. הראש שלך חושב שזאת ההכללה הנכונה, יפה, מה העולם חייב לך? אז אתה בעצם נמצא באותו ברוך עם הרציונליסטים, איזה אלטרנטיבה יש כאן? ואז מתחילות כל מיני התפתלויות, עד עצם היום הזה אגב. כל הפילוסופיה של המדע יושבת על השאלה הזאת ורק עליה לדעתי. כל הפילוסופיה של המדע פחות או יותר רק עליה. וכל מיני ניסיונות להתפתל מפה ומשם, אין באמת תשובה טובה לשאלות של יום עד היום. מה שיש זה התפתלויות כאלה ואחרות ואפשרויות וניואנסים, פילוסופים יודעים לעשות את זה, אבל זה בסך הכל השאלה היא איך פתאום המדע נכון? זו בעצם השאלה. והאבן הראשה של המדע זו האינדוקציה, הסיבתיות, האינדוקציה שגם הם קשורות זו בזו, לא משנה.

[Speaker J] זה שהמוח חלק מהעולם לא, לא יודע, הוא לא פותר.

[הרב מיכאל אברהם] זה גם היסק מעניין. מי אמר שהוא נכון?

[Speaker J] אני מסכים, אני רק אומר, זה שהמוח הוא חלק מהעולם.

[הרב מיכאל אברהם] זה חלק מהתשובות, אבל גם זה לא חף מבעיות כי גם ההיסק הזה בעצמו עשית עם המוח שלך. מי אמר שהוא נכון? לא תצא מזה.

[Speaker J] לא, אני מסכים.

[Speaker E] כיוון של אינדוקציה, זאת אומרת אחרי שעשית את החוק הניסויי אתה צריך להוכיח אותו ממקרה אחר.

[הרב מיכאל אברהם] לבדוק אותו, לא להוכיח אותו. כן, לתת ניבוי, פרדיקציה, לתת ניבוי ולהעמיד אותו למבחן הפרכה. בסדר, אבל עד שעשית את זה אתה עולה על המטוס? אולי הוא יתרסק? אולי חוקי המכניקה לא נכונים?

[Speaker J] לא, אדרבה, בגלל שאני סומך על המכניקה אתה, זאת אומרת, מסכים שבחוקים עקרונית אתה צריך, יש איזה אמונה, בגלל שכל המוחות האלה בנויים אותו דבר והם.

[הרב מיכאל אברהם] העולם לא חייב להם כלום. המטוס יתרסק לא בגלל המוחות, המטוס יתרסק כי המכניקה שלנו לא נכונה. מי אמר שהיא נכונה?

[Speaker J] היא באמת הייתה לא נכונה הרבה פעמים והתאימו אותה למשהו נכון יותר.

[הרב מיכאל אברהם] אז למה אתה עולה על מטוסים? אני שואל.

[Speaker J] בגלל שזה יצר אצלי מספיק אמונה, הניסיון.

[הרב מיכאל אברהם] אבל בעצם אין לזה הצדקה. זה סתם פסיכולוגיה.

[Speaker J] נוצרה אצלך אמונה.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע אם פסיכולוגיה לגמרי, המטוסים לא מתרסקים בסך הכל. מדי פעם זה קורה אבל בסך הכל מטוסים, יש בסיס לאמונה הזאת.

[Speaker G] לא מתרסקים בגלל שהחוק התברר

[Speaker J] כלא נכון.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. כן, אז זו בדיוק השאלה, זה תמיד הפתרונות האד-הוק, זה גם בעיה בפילוסופיה של המדע. אבל בכל אופן הנקודה היא שקאנט בעצם בא לפתור את הבעיה היומיאנית. בסדר? אבל הבעיה היומיאנית היא בעצם זה: מה ההצדקה להכללה? מה עומד בבסיס המדע? המדע לא מציע באמת אלטרנטיבה לרציונליזם, המדע גם הוא מניח הליכים חשיבתיים שמביאים אותנו.