הגותו של הרב גדליה נדל – בראשית – שיעור 2

בהקדמה של רב גדליה על הפירוש שלו לבראשית ושם הוא מדבר קצת על היחס בין הפסוקים בתורה שעוסקים בתיאור של עובדות היסטוריות לבין פסוקים בתורה שעוסקים במשל מליצה. לפעמים הוא אמר שיש עובדות היסטוריות אמיתיות אבל שבעצם באות ללמד אותנו לא את מה שקרה אלא איזשהו לקח דרך מה שקרה. אנחנו נדמה לי שאנחנו באות ג', אם אני זוכר נכון, בעמוד ע"ח. והוא אומר ככה, ההבחנה בין דברים כפשוטם לבין דברים שהם בדרך משל ומליצה זוהי המטרה הראשונה שלשמה חיבר הרמב"ם את ספרו מורה נבוכים. ספר נפתח במה זה נקרא לראות, שאפשר לראות בעיני השכל שזה סוג של מטאפורה ואפשר לראות בעיניים, אז כל פרקי הפתיחה בעצם עוסקים במין הבחנות כאלה שאמורות לעזור לנו לסייע בקריאה של פסוקים. האם לקרוא את הפסוקים באופן מילולי או לקרוא אותם באיזשהו אופן מטאפורי או שזה בהמשך זה מגיע כבר למשלים. אני מניח שהזכרתי שידעיא פניני, התלמיד של בעל ההשלמה, הנהיג איזה קבוצה של אלגוריסטים שהסתמכו על הרמב"ם ולקחו אותו צעד אחד קדימה. הרמב"ם מתאר כמה דברים בתורה כמשלים, ולמשל בחלום הלילה עם המלאכים שהגיעו לאברהם הוא אומר שזה היה חלום, והם בעצם לקחו את זה צעד אחד הלאה וטענו שבכלל אברהם ושרה זה חומר וצורה. עכשיו אני לא מכיר את הדברים במקור אלא רק את ההתייחסות של הרשב"א אליהם, אבל אני מניח שהוא לא היה מתקומם אם הם היו אומרים שהיו אברהם ושרה, חוץ מזה זה גם איזשהו ביטוי או ייצוג של החומר והצורה, של ההבחנה הפילוסופית בין חומר וצורה. בסדר, זה רעיונות. אני מניח שאם הוא תקף אותם אז כנראה הם התכוונו לומר שלא היו אברהם ושרה, אלא אברהם ושרה זה תיאור ממושל לרעיונות בכלל, זאת לא היסטוריה, אלו לא עובדות. ואני לא יודע בדיוק עד איפה הם הגיעו ועל מה הם ויתרו. כבר קצת דיברתי על זה אני חושב. יש ספר של הרב עמית קולא מאלוומים שזה נקרא הוויה או לא היה. ובספר שמה הוא מנסה לוותר לגמרי על הממד העובדתי באמונה. זאת אומרת הוא מנסה להציג תמונה של אמונה יהודית לגיטימית בלי שום מסד עובדתי. זאת אומרת בלי להתחייב לכלום, לרוקן אותה לגמרי מכל הנחה עובדתית, לא על אברהם ושרה, לא משה רבנו, אפילו לא מתן תורה. זאת אומרת שום דבר. עכשיו הוא את הכל אומר כמובן בלשון מתנצלת ורק להראות שזה אפשרי, לא שאני באמת שם וכולי. בסדר, אבל אני מניח שלא כותבים, אנחנו ידידים קצת, אז אני מניח שלא כותבים ספר כזה כשזה לגמרי זר לך. זאת אומרת כן ברור שזאת אופציה שאני לפחות חושב שהוא בטח גם שוקל אותה ברצינות בוא נגיד ככה. לא יודע בדיוק אם יש לו מסקנות ואיפה הוא עומד אבל. למה זה מטריד אותו? כי הוא לימד תלמידים, התלמידים שואלים. זאת אומרת אתה נמצא תמיד בעימות מול ביקורת המקרא, מול ארכאולוגיה, מול טיעונים היסטוריים. כן. ואז הוא אומר בוא בוא נראה האם בכלל זה צריך להטריד אותנו. בעצם המטרה שלו זה להשיב את שלוות הנפש. לא לפתור את הבעיה אלא ברגע שאתה מבין שבעצם לא משנה כרגע אם הם צודקים או לא, חלק מהדברים אולי צודקים חלק מהדברים לא, הרי זה לא מדע מדויק. אבל כיוון שאם אתה תצליח להגיע למצב שבו זה לא היסטורי כלום, זאת אומרת מה זה משנה לי, אז מה אכפת לי, אז אני יכול להיות הרבה יותר שלם, אני יכול להיות הרבה יותר רגוע, יהיה כך יהיה אחרת. המטרה שלו אני חושב היא השלווה לא הבירור ההיסטורי. אני חושב שהוא גם כותב את זה אני לא זוכר כבר קראתי את זה די מזמן. אמרתי לו שאני די מזדהה ברמה העקרונית ועל זה דיברנו אני חושב, זה אני כן זוכר שדיברנו. למה הרשב"א כל כך תקף את ידעיא פניני? למה היה לו כל כך חשוב שהאמת ההיסטורית שבדברים? אנחנו יודעים שמיתוס מחנך זה אמצעי לגיטימי. מה הבעיה אם אני תופס שהאירועים היו רק מיתוס ולא אמת היסטורית אבל יש להם איזושהי מטרה חינוכית, יש להם איזשהו מסר, אם אני מחויב למסר אז מה אכפת לי אם היה פעם אברהם ושרה או לא? דיברנו על טרומפלדור טוב למות בעד ארצנו, הוויכוח עם ההיסטוריונים החדשים מה שנקרא, שאיכשהו תמיד מתקשר לפוסט ציונות למרות שלא אמור להיות שום קשר. אתה יכול לנפץ את כל המיתוסים הציוניים ולהיות ציוני נלהב. מה זה קשור לאמת ההיסטורית אם היה טרומפלדור, לא היה טרומפלדור, לשאלה אם אני מחנך למות בעד ארצנו? אני יכול לחנך למות בעד ארצנו ולהביא את טרומפלדור כמיתוס מחנך, לא כאמת היסטורית. אז אני עצמי יכול להיות היסטוריון חדש ולהיות ציוני נלהב, אין שום סתירה בין הדברים. לא תמצאו אחד כזה, כמעט. אורי מילשטיין הוא קצת יצור חריג קצת אולי בעניין הזה, לא על טרומפלדור אבל על דברים אחרים. אבל כמעט כמעט אין דברים כאלה, זאת אומרת יש איזושהי הסכמה משני צידי המתרס במאבק הזה שיש איזושהי חשיבות לאמת ההיסטורית ביחס לשאלה באיזה אידיאות או אידיאולוגיות אני תומך. וזה דיברנו שיש איזושהי הקרנה, איזושהי השפעה לאירועים ההיסטוריים וזה מתקף בצורה מסוימת גם את האידיאולוגיה, למרות שעקרונית לא אמור להיות קשר. וזה ובשביל שמעמד הר סיני כן היה. זהו, אז אני זה הסיום של מה שאמרתי אז לעמית קולא, שאני הולך איתו כמעט עד הסוף אבל זאת אומרת אין לי בעיה, אין לי שום בעיה עם זה שאברהם ושרה לא היו וכל הדברים, מה זה משנה? אם זה מיתוס מחנך וזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נגדל לאורו או נבנה את עצמנו לאורו, אז בסדר נבנה את עצמנו לאורו גם אם זה לא היה. למה זה חשוב אם זה היה או לא היה? הרשב"א אני אומר עוד פעם הוציא על זה חרם אבל אני לא מבין למה זה כל כך חשוב. עד באמת הנקודה של מעמד הר סיני, כי שמה אם מעמד הר סיני גם הוא לא היה, אז למה שאני אתייחס בכלל לכל המיתוס הזה? זאת אומרת אם הקדוש ברוך הוא נותן לי תורה ושמה הוא כותב כל מיני מיתוסים, אוקיי בסדר, אז הוא רוצה לחנך אותי לאור המיתוסים, אבל אם גם זה שהוא נתן לי את התורה זה מיתוס, אז למה שאני בכלל אתייחס לעניין הזה? אני יכול גם להתייחס למיתולוגיה היוונית או האקדית. זאת אומרת למה אני אמור לחנך את עצמי או אחרים או את הילדים שלי דווקא לאור המיתוס הזה ולא לאור מיתוסים אחרים אם בכלל? אני הייתי מעדיף בלי מיתוסים. זה יכול להיות כמו האינטואיציות המוסריות שלך, אז יש לך אינטואיציות שמעמד הר סיני הוא אחד מהם. איך יש לך אותם? לא יודע, יש לך את היכולת לראות את האמת שבדברים האלה גם בלי שאמרו לך את זה בצורה מפורשת ולכן זה מחייב כי אתה יודע שזה נכון. אבל אז אני לא צריך את מעמד הר סיני, אני יודע שזה נכון. אז אני אומר בלי מעמד הר סיני, זה בדיוק מה שלשיטת בלי מעמד הר סיני. לא, אני מבין, אבל אני לא רואה, לי אין אינטואיציות כאלה. ואז אתה מחויב כי אתה חושב שאתה מחויב. מי שחושב שברור מאליו שזה נכון, ברור שאתה צודק. השאלה אם יש מישהו כזה? מה, מישהו באמת חושב שברור מאליו שזה נכון שצריך לפדות פטר חמור? לא, זה נשמע לי בלתי סביר. אם יבוא מישהו ויגיד תשמע זה ברור לי כמו שאסור לרצוח, בסדר אז ברור, אז הוא יהיה מחויב לזה כמו שמחויב למוסר. אני רק קשה לי להאמין שיש מישהו כזה בוא נגיד, וגם אם יש הוא מיעוט זוהר, זאת אומרת מיעוט מזהיר. רוב האנשים אני לא מניח שחננו באינטואיציות המפותחות האלה. אז לכן אני אומר שבלי שזה בא אלי באיזשהו מובן מלמעלה באיזושהי צורה. טוב, הוא אמר שאולי זה יבוא הרב קולה, שאולי זה יבוא דרך אינטואיציות של אנשים כריזמטיים כאלה, זאת אומרת אנשים שיכולים להבין, יודעי דעת עליון, כאלה שיודעים להבין מה הקדוש ברוך הוא רוצה גם בלי המעמד ההיסטורי המוגדר שבו הקדוש ברוך הוא מוריד תורה למטה. אני רק שואל מאיפה אני יודע שהם כריזמטיים כאלה ושהם יודעים? אני מרגיש שבלי המעבר הישיר הזה הקונקרטי אינטואיציה פשוטה יותר. מה? להרגיש באינטואיציה שהם כריזמטיים. יכול להיות, כיוון שלא פגשתי אף פעם מישהו כזה, אז יכול להיות שבאמת אני לא, אולי יש כאלה ולא פגשתי אותם או שיש כאלה ופגשתי אותם ולא הרגשתי, אבל אני קהה רגש ביחס לכריזמות רוחניות כנראה. אז יכול להיות, אני לא יודע, לא שיכנע אותי בקיצור. זאת אומרת אני חושב שבלי העוגן הזה קשה מאוד לראות איך להיות מחויב למערכת הזאת, למרות שעוד פעם, אם מישהו אומר לי תשמע יש לי אינטואיציות רוחניות שעובדות ישירות אל הקדוש ברוך הוא, בסדר, מה אני יכול להגיד לו? מה המשמעות של מה אתה כולל במעמד הר סיני כשאתה אומר? איזושהי צורה שבה התורה או המידע הבסיסי הזה עובר מלמעלה למטה. אני לא מדבר על הפירוטכניקה אמרתי, זה לא… אז מה זה שונה ממה שהרב אמר קודם על אנשים אחרים? לכן אני אומר, לא זה לא שונה בכלום. אם אתה באמת חושב שיש אנשים כאלה שעובר אליהם מידע מלמעלה והשתכנעת שזה כך, אז אינה נמי, זה גם אופן. אני רק לא רואה איך משתכנעים בזה, אני לא מכיר תופעה כזאת. איך אתה יכול לשכנע, כלומר איזה אירוע כן יכול לשכנע? מתן תורה, שהקדוש ברוך הוא מתגלה ואומר אנוכי השם אלוקיך. זהו, זה מה שאני מתכוון. שהתגלה לכל העם או משה רבנו? לכל העם, למשה רבנו, לא משנה, הפירוטכניקה במובן הזה זה משני. לא, זה לא אותו דבר בגלל שהפירוטכניקה שמסביב במובן הזה היא לא נדרשת והיא לא צריכה להיות כמו שהיא תוארה, אבל היא אמצעי, אתה רואה שמתרחש פה משהו. אז זה שמשה רבנו עולה אל הערפל ובסוף רק הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא, גם שתי דיברות הרי כן נאמרו לכולם. רק השאר נאמר למשה רבנו, אז היו כל מיני אינדיקציות, זה לא בכדי. הפירוטכניקה כן נצרכת? לא, עוד פעם אני אומר, הפירוטכניקה היא אמצעי. לא, אבל מבחינתי יכול להיות גם אמצעי אחר. לכן אני לא יודע אם זה היה הדבר הנכון. וזה סוג דברים שהיה יכול לשכנע אותי. להגיד לך שזה היה ככה ולא אחרת, אני בכלל לא בטוח, ובטח לא עם מדרשי חז"ל, כי זה ברור שזה מדרשים. אז אם הפירוטכניקה יורדת, אז לכאורה יורדת… היא לא יורדת, אני אומר עוד פעם, יש דברים, יכול להיות שהיא הייתה ויכול להיות שהיא לא הייתה. אני לא מתחייב לזה שהיא הייתה. מה שכן צריך, זה איזושהי אינדיקציה לזה שעובר פה משהו. אם זה היה דרך הפירוטכניקה המתוארת בפסוקים, או שהפירוטכניקה הזאת היא משל למה שאני מדבר עליו, באמת למצב שבו אנשים מבינים שקורה פה משהו. מתארים את זה דרך, הרי אנחנו לא היינו במעמד שכל העם מקבל נבואה. איך מתארים את זה למישהו שאף פעם לא היה במעמד כזה ולא חווה את זה? אז מתארים את זה דרך קולות וברקים וכל העולם שתק וכולי, אבל זה יכול להיות תיאור ממושאל. זה מתאר שהייתה פה אינדיקציה שקורה פה משהו. אני לא יודע להגיד מה האינדיקציות האלה. זה דיברנו גם פעם על הביקורת הזאת על אברהם אבינו בעקידה, למה הוא לא העלה את האפשרות שאולי משהו מתעתע בו? בעצם הרי זה סותר את כל מה שהקדוש ברוך הוא עצמו אמר לו קודם, את האינטואיציות המוסריות שלו. אז למה הוא לא לקח בחשבון שאולי סתם משהו מתעתע בו? אז אמרתי שזאת שאלה שטותית, כי כל עוד לא הייתי בתוך סיטואציה שאני נפגש עם הקדוש ברוך הוא והוא מדבר אליי, אין לי שום דרך לטעון שאפשר גם לפרש את זה באופן שהוא תעתוע. זה כמו, הבאתי את הדוגמה הזאת אני חושב, כמו שאני רואה פה את השעון. יושב לידי מישהו עיוור, אומר מי אמר לך שמה שאתה רואה זה נכון? מה אני אגיד לו? אין לי מה להגיד לו. אבל אני רואה. הוא אומר נכון, אבל אולי זה תעתוע? הרי היו פילוסופים שהעלו את האופציה הזאת, נכון? וכולם זורקים אותם מכל המדרגות. למה? אין לי הסבר, אבל כשאני חווה את זה, ברור לי שזה נכון. זאת אומרת, לא יודע, לא יודע להסביר לאף אחד למה זה ככה, אבל זה ככה. ועוד פעם, באמת יכול להיות שהכל תעתוע, אבל תכלס אני לא חושב כך. זאת אומרת, אני חושב שאם אני חווה את זה, זה כנראה נכון. עכשיו כשאברהם אבינו פוגש את הקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא מדבר אליו והוא מבין שהקדוש ברוך הוא מדבר אליו. אני לא הייתי במצב כזה, אז אני במובן הזה כמו העיוור. אני יכול לשאול אותו תגיד, אולי זה היה תעתוע? ולא יהיה לו אולי מה להגיד לי חוץ מאשר להגיד לי תשמע, הייתי שם, זה לא תעתוע. אין, לא חווית את זה אז אתה עיוור. בסדר, אבל לגבי אברהם אבינו ממילא מוכן לקבל שזה לא מוכרח להיות. לא, סתם, הבאתי את זה רק כמשל. אני מבין, כן כן, אבל אני רק מביא את זה כמשל למעמד הר סיני. שבמעמד הר סיני אני כבר לא מוכן לקבל שלא היה. אז שואל אריק ואיך אתה יודע? היו שם אנשים הרי, אפילו אם כולם שמעו אבל אתה לא היית שם, רק הם היו. אבל איך אתה יודע? זה גם סוג של כריזמה רוחנית מהטיפוס שהוא דיבר עליה. אמר לו כי שמה באמת היה כנראה איזשהו משהו יותר קונקרטי, יותר חד משמעי. ועוד פעם אני אומר, אולי גם כריזמה רוחנית הייתה יכולה לשכנע אותי אם הייתי פוגש אותה או אם הייתי פתוח לזה. מה הנקודה? שזה הרבה אנשים? אז לא רק שהוא התגלה אליהם אלא… אין לי מושג מה הנקודה. אין לי מושג, זה מה שאני אומר, זה לא מעניין אותי גם. אני רק יודע שהיו שם אינדיקציות כאלה. מה היו האינדיקציות? אני לא יודע כי לא הייתי שם. אבל הטענה שמי שהיה שם היה אמור להשתכנע. איך הוא השתכנע? אני לא יודע. זה מתואר בתורה באופן מסוים, בחז"ל באופן קצת יותר רחב. אין לי מושג אם זה תיאור או משל או מה שלא יהיה. אבל מה שזה בעצם בא לומר כנראה, למיטב הבנתי, זה שהיו שם אינדיקציות שקורה פה משהו. מה האינדיקציות? איך בדיוק חווים? אין לי מושג, לא יודע. זאת אומרת, לא הייתי שם אף פעם. אוקיי, אז זה המשל והמליצה. חזרנו אנחנו, חזר פה לדברים של רב דליה. אז המורה נבוכים בעצם מוקדש להבחנה בין משל ומליצה לבין דברים כפשוטם. בהקדמת הספר אומר הרמב"ם שהעניינים שהוא עוסק בהם בספרו זה הם חוכמת התורה על האמת. זה כאילו האמיתית, חוכמת התורה האמיתית. שזה כן באמת מתבקשת הערה על הישיבות, כי בישיבות לא לומדים בכלל מקרא. אז הדברים האלה איך לפרש את המקרא, אם כפשוטו או לא כפשוטו, זה עניין לדרשנים ולמשגיחים אם אתה רוצה לנמנם קצת. אז הוא אומר בישיבות מתפלפלים בכל הלכה ברמב"ם וכך ראוי. אבל לדברים שהרמב"ם אומר עליהם שהם חוכמת התורה על האמת הכלולים בספר המדע. ומורה נבוכים, אין מתייחסים ברצינות כלל. אני קורא את זה, כן. זו חוצפה כלפי הרמב"ם. זאת ביקורת, אני מבין אותה אבל אני לא מסכים איתה. אז הרמב"ם חשב ככה, אז מה? אני חייב משהו לרמב"ם? הוא חשב שזאת חוכמת התורה על האמת, אוקיי, ואני חושב שלא. לא, לא, אבל הטעם שהם לא הדירו את זה בישיבות… הרמב"ם זה, כן, בסדר. לא, אבל כבר דיברנו על זה פעם, כשהוא אומר שיש סתירה פנימית אצלו. אבל דיברנו פעם, הרמב"ם זה ספר, זה לא בן אדם. הרמב"ם זה היד החזקה, זה לא בן אדם. והמורה נבוכים? אז כן, המורה נבוכים זה מישהו אחר. יש מורה נבוכים ויש רמב"ם, זה שני דברים. אנחנו מדברים על ספרים, לא על הבן אדם. זה הבן אדם, מה זה מעניין? הבן אדם הוא משל, הוא מיתוס. כשאתה אומר אני לא מקבל את זה, אתה צריך לקבל משהו אחר. כשאתה אומר אני לא מקבל את זה, אתה צריך לקבל משהו אחר או… לא, אז מי אמר שזאת חוכמת התורה על האמת? חוכמת התורה על האמת זה אם לימוד הקצות על השתא דמשלח, זאת אומרת, שליח אם זה שליח הוא יד האריכתא או ייפוי כוח? מה, למה לא? מה, מי אמר שהדברים הגדולים זה דווקא כל הפרשנויות של המקרא והפילוסופיה והדברים האלה? לא יודע, המסורת שלי לא מלמדת אותי משהו אחר. אני לא קונה את זה. עוד פעם, גם לא לכיוון ההפוך. אני מגזים כמובן, אני מציג את הצד השני רק כדי שגם הוא יהיה נוכח. לא יודע, לפעמים זה גדול, לפעמים זה גדול. אולי זה תלוי בבן אדם. אני לא חושב שאפשר למיין פה מה גדול ומה קטן. כשהוא אומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה, אני לא הולך למיין פה מה יותר חשוב ומה פחות חשוב. אני רק לא, הרמב"ם זלזל בדבר קטן, עבי העבירה, כן? גם חז"ל, מביא את חז"ל. הוא טרח אבל בכל זאת. כן, הוא אבל הוא כותב למה הוא טורח. הוא טורח כדי לחסוך לנו שלא נתעסק בזה ונוכל לעסוק בדברים החשובים באמת. שנדע מה ההלכה, נדלג בהקדמה. שנדע מה ההלכה, לא נצטרך להתפלפל יותר מדי עם הסוגיות התלמודיות ויהיה לנו זמן לעסוק בדברים החשובים באמת. אז מה יצא כמובן? הישיבות, אז מתפלפלים ברמב"ם. כן, זה ברור. לא תנצח אותם. הרמב"ם אומר, אותנו, למה אותם? הרמב"ם אומר שהספר לא חובר עבור העוסקים בתלמוד בלבד, אלא עבור, אני חושב שהוא לא חובר עבור העוסקים בתלמוד בכלל, אלא עבור המעיינים שלמדו גם את החוכמות של ידיעת המציאות והם יודעים להבחין בין המחויב, הנמנע והאפשר. פה זה נקודה ששוב תחזור גם בהמשך, אז אני אעיר על זה הערה. המחויב, הנמנע והאפשר זה ביטוי אריסטוטלי בעצם, שהרמב"ם גם חוזר עליו. המחויב, הנמנע והאפשר, כן, זה מה שחייב להיות, מה שבלתי אפשרי שיהיה והקונטינגנטי. וסתירה וטאוטולוגיה בעצם. עכשיו, זה, ההבחנות האלה נמצאות בתחום הלוגיקה. זאת אומרת, יש טיעונים הכרחיים, טיעונים פרדוקסליים, זאת אומרת סתירות, וטיעונים אפשריים. הם יכולים להיות נכונים, יכולים להיות שלא נכונים. אני חושב שזה לא קשור לחוכמת ידיעת המציאות. הרמב"ם אומר שאלו, הוא כותב שאלה שלמדו את חוכמת ידיעת המציאות, הם מבינים את ההבדל בין הנמנע, האפשר והמחויב. הוא כנראה מתכוון, ובעקבות הרמבם, גם הרמב"ם כנראה מתכוון, הוא מתכוון לנמנע, מחויב ואפשר פיזיקלית, לא לוגית. בגלל שהוא מדבר על לימוד המציאות, לימוד הלוגיקה היא לא קשורה למציאות. אז כנראה שהוא מדבר על זה. עכשיו פה יש מקום לדון האם באמת יש דבר כזה נמנע פיזיקלית. היום אנחנו כבר יודעים שכמעט אין דבר כזה. כל תהליך שהוא בלתי אפשרי פיזיקלית, בעצם הוא אפשרי רק בסיכוי מאוד מאוד קטן. כך אומרת תורת הקוונטים. אוקיי? אין בעצם כמעט דבר שהוא בלתי אפשרי מבחינה פיזיקלית. אז ובלי קשר לממצאי הפיזיקה המודרנית, בתפיסה הפילוסופית אני אומר שפיזיקה לא יכולה לקבוע שום דבר בוודאות. אין וודאות במדע, וודאות יש במתמטיקה. אין וודאות במדע. ולכן נמנע, מחויב ואפשר זה ביטויים לא מוצלחים. אבל אין אפשר בלוגיקה. אה? אין אפשר בלוגיקה. למה? בטח. הנחות, זה לא לוגיקה. אפשר, הנחה שכל בני אדם הם בני תמותה מאפשרת… אלו הנחות, אבל זה לא לוגיקה. לא, ההנחה שכל בני אדם הם בני תמותה מאפשרת שלאחד מהם יש שתי רגליים. זה לא נסתר מההנחות, זה לא מחויב מההנחות, זה מאופשר לאור ההנחות. זאת אפשרות לוגית, זה מה שנקרא טיעון קונטינגנטי. זה טיעון שהוא אפשרי. אתה יכול לקבל אותו, אתה יכול שלא לקבל אותו. הלוגיקה לא אומרת שהוא נכון, הלוגיקה רק אומרת שהוא אפשרי. זאת אומרת שהוא לא מחויב ולא נמנע. זאת אומרת שהוא לא בלתי אפשרי. כן, זאת אומרת שהוא לא מחויב ולא נמנע. לא, גם לא נמנע וגם לא מחויב, כי אחרת הוא לא היה אפשרי. בסדר? זה מיון לוגי, זה לא קשור למציאות. בסדר? עכשיו, במציאות צריך לבדוק אם יש אנשים עם שתי רגליים או אין, זאת שאלה של תצפית. אוקיי? בזה עוסקת, בזה עוסק מדע. אז לכן, אבל ברמב"ן אנחנו יודעים, גם בהקדמת הרמב"ן למלחמות, הרמב"ן כותב שאין חוכמת תורתנו כחוכמת חכמת התכונה והתשבורת שמופתיהן חתוכים. תכונה זה אסטרונומיה, כן? זאת אומרת זה פיזיקה בעצם בשפה שלו, ותשבורת זה חשבון, זה מתמטיקה, שמופתיהן חתוכים, זאת אומרת ששמה יש הוכחות הכרחיות, ודאיות. עכשיו בתכונה אין הוכחות ודאיות, להבדיל מתשבורת. במתמטיקה יש, בפיזיקה אין. תכונה זה לא גיאומטריה? לא, לא בדיוק. תכונה זה אסטרונומיה. מה זה מופתיהן? מופתיהן זה הוכחות. מופת זה הוכחה. שבמורה הוא כותב שעל כורחנו נאמין דברי היוונים או משהו כזה. יכול להיות. בכל אופן, אני אומר, התפיסה ברור שהרמב"ן וגם הרמב"ם אני חמשב במובן מסוים, למרות שהוא עושה את ההבחנות האלה הרמב"ם, הם הבינו שפיזיקה זה מין משהו כזה שהוא הכרחי כמו הלוגיקה. זאת אומרת, זה או לחילופין לצד ההפוך, הלוגיקה היא הענף של המדע. הם לא הבחינו בין פילוסופיה לבין מדע. ההבחנה הזאת היא הבחנה נגיד בחדותה המקובלת היום היא הבחנה מודרנית, היא הבחנה של העת החדשה. אוקיי? עברנו מריאליזם לאמפיריציזם. במאה השש עשרה התחיל אמפיריציזם ואז בעצם התגבשה, הבינו גם קודם את ההבדל בין תצפית לבין חשיבה, אבל אז התגבש או התחדד, התחדדה ההבחנה הזאת שמדע עוסק בתצפית ופילוסופיה או לוגיקה עוסקים בהיסקים, בחשיבה. ותצפיות הן לעולם חשופות לטעות. אתה יכול לטעות, בטח ההכללות שאתה עושה על בסיס תצפיות הן תמיד יכולות להיות שגויות. אוקיי? הכוונה הייתה לחוקי הפיזיקה או לפיזיקה עצמה? לחוקי הפיזיקה. זאת אומרת לחוקים או לפיזיקה? נראה לי שיש לי את הרושם שהוא מתכוון שבפיזיקה אם אתה מתאר מצב מסוים, אז בהכרח בהתחשב בזה שאלו הנתונים, אז התוצאה תהיה ברורה מאליה. זה חוק. לא, זה כשאני אומר את החוק, אבל כי אני לא מכיר את החוקים עד הסוף. מה שנראה לי שהוא מתכוון לומר זה שבפיזיקה אם יש א' וב' אז ג' הוא הכרחי אם אין תנאים אחרים. זאת אומרת לא בגלל שאנחנו לא מגדירים את החוקים עד הסוף. זאת אומרת כשאתה מגדיר גרביטציה ואתה עושה מזה הכללה? לא, אני מדבר על חוקים נכונים באמת. עד הסוף. הם הכרחיים? מי אמר? למה לא? מי אמר שיש חוקים כאלה בפיזיקה בכלל שהם נכונים לגמרי? זאת הנחה שהפיזיקה מניחה אותה ואנחנו מנסים לחתור לקראת חוקים כאלה, זאת הנחה מתודולוגית. אתה יודע שבסוף תגיע לחוקים אוניברסליים שמתארים את הכל נכון? זאת הנחה מתודולוגית, זאת אינטואיציה מאוד חזקה שלנו מהניסיון היומיומי שתמיד השמש זורחת במזרח, תמיד כשאתה עושה איזה פעולה אז התוצאה שלה היא כזאת וכזאת. לא, אני מבין, אבל מכאן ועד הכרח המרחק הוא גדול. אוקיי, אבל זה אני אומר, נמנע מחויב והכרחי, כשהוא מיישם את זה לעולם של המדע ולא לעולם של הלוגיקה, צריך לקחת את זה בערבון מוגבל. דיברנו על היכולת של הקדוש ברוך הוא לחרוג מחוקי הפיזיקה לעומת יכולתו לחרוג מחוקי הלוגיקה והמתמטיקה. הרמב"ם עושה את ההבחנה הזאת, והרמב"ם אומר שאת היכולת הראשונה יש לו, את השנייה אין לו. וגם הרשב"א חוזר על זה בשו"ת שלו, חלק ד'. למה? בגלל זה לא בגלל שהקדוש ברוך הוא לא כל יכול אלא בגלל שחריגה מחוקי הלוגיקה זה סתם נונסנס, אין דבר כזה. הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות משולש עגול. אין דבר כזה משולש עגול. דיברנו, כן? עכשיו אני נזכר שדיברנו, כן, עם הכדור שחודר כל קיר פוגש קיר שעוצר כל כדור, אז מה קורה? כן? והתשובה היא שאו שאין קיר שעוצר כל כדור או שאין כדור שחודר כל קיר. אז אין מה לדבר על השאלה מה קורה כשהוא פוגש אותו. אותו דבר כשהקדוש ברוך הוא, אני שואל, שואלים אותי אם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משולש עגול, התשובה היא שאני לא מבין את השאלה, מה זה משולש עגול? אם זה משולש אז הוא לא עגול, אם הוא עגול הוא לא משולש. אז זה לא שהקדוש ברוך הוא לא כל יכול כי הוא כפוף לחוקי הלוגיקה, הוא לא יכול לחרוג מחוקי הלוגיקה. חריגה מחוקי הלוגיקה זה סתם מילים, זה פשוט נונסנס. כן? זה לא שלא אי אפשר, אין דבר כזה. חוקי הלוגיקה אין להם, הם לא גבול שיש משהו מעבר לו. אין שום דבר מעבר לו. זה פשוט זה. אוקיי, אז לכן אני אומר שההכרחיות, והיום אנחנו מודעים לזה הרבה יותר, הוא ידבר על זה בהמשך, אבל אנחנו מודעים לזה הרבה יותר שמה שנקרא הכרח בהקשר של פיזיקה, קחו את זה בערבון מוגבל. שום דבר לא הכרחי. דברים יכולים להשתנות, אנחנו יכולים לגלות דברים חדשים, וגם אם לא נגלה מי אמר שזה נכון מה שאנחנו חושבים. כן? זה לא לוגיקה. אז הספר חוברו לא עבור העוסקים בתלמוד לבד אלא עבור המעיינים שיודעים את ההבדל בין הנמנע, המחויב והאפשר. אלו מוצאים בתורה דברים שאם יובנו כפשוטם הרי הם נמנעים על פי השכל, והרי הם איפה במבוכה גדולה כי מחד הם משוכנעים באמיתת מה ש. במקומות רבים המובנים להם. ואיזה מהם יעזבו? האם ישליכו את השכל אחרי גוום? אין זה יכול להיות פתרון מספק. האם יאמרו שמה שכתוב בתורה כאן אינו נכון? גם זה אינו יכול להתקבל, שכן חוכמת התורה ואמיתתה אינה ניתנת לחלוקה. אלו הם הנבוכים שלהם מיועד הספר. ולכן הרמב"ם מראש בא פה בגישה אפולוגטית, אפולוגטית במובן האמיתי של המילה, אפולוגטיקה במובן הזה שאני לא מוכן לוותר על עקרונות החשיבה שלי למען האמונה במסורת ואני גם לא מוכן לוותר על המסורת למען עקרונות החשיבה, זה חייב… אז אם ככה זה חייב להתיישב, זאת אומרת זה לא יכול שלא להתיישב. הרמב"ם מתאר את מבוכתם בצורה חיה ומרגשת בכאב לב, הוא אמנם כותב פרוזה ולא שירה ובכל זאת דבריו נקראים בהתפעמות, כן, הוא חוזר על זה מדי פעם כבר ראינו ביטויים כאלו. הערה פה בעניין הזה, באמת פה יש נקודת מוצא שוודאי מאפיינת את הרמב"ם והבאתי על זה פעם, נדמה לי שהבאתי על זה פעם בשמונה פרקים, הרמב"ם נדמה לי בפרק השישי אני חושב, הרמב"ם מדבר שם שאמרו הפילוסופים, הרמב"ם מקשה קושיה, אמרו הפילוסופים שגדול מי שמושל ב… סליחה, גדול מי ש… איך הוא קורא לזה? מושל ביצרו מול… לא זוכר כבר איך הוא קורא לטיפוס השני, המוסרי הטבעי לבין מי שמתגבר ובשם המוסר מתגבר על היצרים שלו. בסדר? אז הפילוסופים טוענים שהמוסרי הטבעי הוא יותר שלם כי אין לו יצר הרע, הוא הרבה יותר שלם. וחכמים אומרים שאל תאמר אי אפשי לאכול חזיר, אלא אפשי ואפשי ומה אעשה ואבי שבשמיים גזר עליי. זאת אומרת יותר טוב או יותר נכון להיות עובד השם של התגברות מאשר עובד השם, מה שהרב קוק קרא, כן, הוא חזר לכובש וישר, האם אתה כובש את הטבע שלך בשביל לעשות את רצון השם או שלהיפך אתה אמור להפנים את זה ולעשות את זה באופן טבעי? עכשיו השאלות האלה ידועות של הרמב"ם, והנה זה מצוות שמעיות, זה מצוות שכליות, זה דברים ידועים. מה שהכי מעניין בעיניי בספר הזה זה הצבת השאלה בפרק הזה, הצבת השאלה. מה הקושיה? הפילוסופים אמרו ככה וחז"ל אמרו ככה. טוב, אז הנה עוד מקום שהפילוסופים טעו, מה הבעיה? לא, הרמב"ם לא מניח את זה. זאת אומרת אם הפילוסופים אמרו כך וחז"ל אמרו כך, אז יש לנו פה שתי אמיתות שאני לא מוכן לוותר על אף אחת מהן, אני מחויב לשתיהן, לא בגלל שהם אמרו, הרמב"ם עצמו חושב כך כמובן. כן? אז אני לא מוכן לוותר על אף אחד משני הצדדים, טוב, אז אם ככה חייבים ליישב את זה. בדיוק התיאור שמתאר כאן, זאת אומרת כל הספר מורה נבוכים וכל הדיון ברעיונות האלה פונה אך ורק לאנשים שמחויבים לשתי קרני הדילמה, גם לקרן הרציונלית המחשבתית הפילוסופית וגם לקרן האמונית המסורתית. ברגע שאתה מחויב לשני הצדדים אז אתה בדילמה, אתה צריך עכשיו לפתור את הבעיות. שתי קבוצות אחרות פותרות אותן ביתר קלות, או שהן מוותרות על האמונה כי זה נוגד את השכל או שהן מוותרות על השכל כי זה נוגד את האמונה ואז הם לא בקונפליקט. אבל ספר מורה נבוכים, הנבוך… מי זה הנבוך? שני אלה הם לא נבוכים. מי זה הנבוך? הנבוך זה אותו אחד שיש לו שני צדדים, הוא מחויב לשניהם, אבל יש פה איזושהי סתירה, משהו פה, והוא יודע מה זה המחויב, הנמנע והאפשר, זאת אומרת הוא מבין שיש דברים שהם בלתי אפשריים אבל זה מה שהתורה אומרת או זה מה שהמסורת שלנו אומרת, אז מה לעשות פה? אז אגב אחד המוצאים שהרמב"ם מוצא זה להסביר דברים על דרך משל ומליצה, כי הדברים כפשוטם הם בלתי אפשריים, הם נמנעים. זה אחד הפתרונות שהוא מציע לאותה מבוכה שהוא מדבר עליה, לאותם נבוכים שאליהם הוא כותב את הספר. אם אתה מחויב גם לעקרונות הרציונליות וגם לעקרונות של המסורת אתה חייב ליישב. איך אתה מיישב? אתה אומר במסורת יש דברים מסוימים שהם משל, הם לא דברים כפשוטם, לכן אתה לא צריך להניח שזה באמת היה כי זה באמת בלתי אפשרי שזה יקרה. אוקיי? אז רק אני קושר את זה לפסקה הקודמת, שהוא אמר שמורה נבוכים בעצם מוקדש ליתר להבחנה בין משל ומליצה לבין תיאור פשטני וזה הרעיון של הפנייה לנבוכים, אתה חייב להציע סוג כזה של פתרונות כדי לתת מענה לנבוכים. ובאמת בעניין הזה, גם על זה אני חושב שדיברתי פעם, יש בנותן טעם להביא את מה שכותב רב שמעון שקופ בתחילת שערי, שהוא מדבר שם על תורת המשפטים, כבר דיברתי על זה אולי בשנים שעברו אני לא זוכר כבר, ששמה הוא בעצם אומר מכוח כל מיני קושיות זה דיון הלכתי אבל מטא-הלכתי, אבל מכוח כל מיני קושיות הוא אומר ברור לגמרי שמה שהשכל אומר הוא דבר שמחייב בדיוק כמו פסוק. פסוק. ואז הוא שואל, כן, אחד הנושא שלו שם בשערי, אז הוא אומר יש עקרונות משפטיים שהם קודמים למה שכתוב בתורה, ולמרות שהם לא כתובים בתורה הם מחייבים, שמבחינת התורה זה מובן מאליו שאנחנו מחויבים להם. כן, התורה אומרת לא תגזול, אבל בשביל להגדיר אותך כגזלן צריך להגדיר את דיני הקניין. איפה התורה מגדירה את דיני הקניין? אין. אפשר לומר שזה מובלע בכך שציווה לא תגזול, אז אנחנו מבינים… כן, אבל זה לא מוגדר בשום מקום. מה זה גזילה? מה זה קניין? מי נהיה בעלים על מה? התורה רק אמרה לא תגזול, אז אנחנו מבינים שדיני הקניין חלים. אבל מאיפה אתה לוקח אותה? למה החוקים של דיני הקניין מקובלים? אה, זה בדיוק הנקודה. לא, אבל זה רק כי נאמר לא תגזול, אם לא היה נאמר… אבל כשנאמר לא תגזול פירוש הדבר שהתורה מניחה מחויבות שקודמת לציווי. לא בהכרח מחויבות, יכול להיות שהיא מניחה רק מערכת שקיימת, וכשהיא אומרת לא תגזול אז אני מבין שהמערכת הזאת צריכה לעבוד. אז היא נותנת לזה גושפנקה, אבל בלי שהיה לא תגזול לא הייתי מחויב לזה. רב שמעון טוען שלא כך, רב שמעון טוען שזה קודם, ואחת האינדיקציות למשל זה ש… הוא אומר שגזל גוי, אינדיקציות ברב שמעון, אינדיקציות שלו מהגמרא, זה דיון קצת אחר, אבל הוא אומר שגזל גוי יש מחלוקת אם זה אסור מן התורה או לא אסור מן התורה. אומר שלכל הדעות זה אסור מן התורה. גם מי שאומר שזה לא אסור מן התורה בציווי, זה אסור מן התורה בעיקרון משפטי, כי יש בעלות לגוי. ואם הגויים הם בעלים על ממון אסור לך לגזול מהם. עכשיו שם זה כבר לא מעוגן באיסור, כי איסור לא תגזול לא חל שם לאותן שיטות שגזל גוי לא אסור מן התורה. אוקיי? ובכל זאת הוא אומר בסדר, אבל אם המשפט קובע שיש להם בעלות אסור לך לקחת את זה, מה זאת אומרת? אז יש פה איזושהי אמירה יותר חזקה מאשר רק ללמוד את זה מלא תגזול, ומה שעומד מאחורי זה זה בדיוק התפיסה הזאת. והוא שואל, הוא בעצמו אומר את זה מפורש, הוא אומר שמה: ושמא תאמר אם התורה לא ציוותה למה שאני אהיה מחויב? אז הוא כמו יהודי טוב הוא עונה על זה גם בשאלה על השאלה הזאת ואומר: ומה שהתורה כן ציוותה למה שאני אהיה מחויב? אז היא ציוותה, אז גזירתא, אז מה? למה שאני אהיה מחויב? כי השכל שלי אומר שאם התורה מצווה אז אני מחויב. יפה מאוד, אז השכל שלי גם אומר את זה. הפה שאסר הוא הפה שהתיר. זאת אומרת אם אתה כבר לוקח את השכל אז תיקח אותו עד הסוף. אוקיי, אז גם פה אותו דבר. כשהשכל שלך מגיע לאיזושהי מסקנה מדעית או מסקנה פילוסופית, אתה לא אמור לוותר עליה בגלל שיש מסורת שאומרת אחרת, כיוון שגם למסורת אתה מחויב בגלל השכל. אז אולי תדחה את המחויבות למסורת? יש פה סתירה בין שכל לשכל, לא בין אמונה לשכל. זה בדיוק הנקודה. אתה צריך לפתור אותה, אין דרך אחרת, אתה צריך לטפל בה. אוקיי. זה כנגד רודולף אוטו בספר שלו על הקדושה, במהדורה האנגלית, אז בהקדמה הוא כותב שמה שאחדות הניגודים זה פתרונו של העצל. זאת אומרת גישה שהיום נורא מקובלת בעקבות הרב קוק, כן, שאם אתה רוצה לטפל בסתירות אז אתה אומר אחדות הניגודים, האמונה היא מעל השכל או כל מיני דברים מהסוג הזה, אני לא יודע, לא מבין את המשפט הזה בכלל. אבל זה לקוח מהחסידות ומכל מיני… הם הכניסו את הרעיונות הנוצריים האלה אלינו. אבל הרעיון הזה בבסיסו הוא נוצרי, זה ניקולאוס קוזאנוס במאה ה-15 כתב ספר שנקרא אחדות הניגודים. זה רעיון נוצרי. הראשונים כמעט כולם, כמעט כולם יוצאים חוצץ נגד העניין הזה. אין דבר כזה, אתה לא יכול להאמין בסתירות לוגיות. אם זו סתירה לוגית אני לא מאמין בה, וגם אם הייתי אומר שאני מאמין בה אני לא מאמין בה כי סתירה לוגית זה שטויות. אז כיוון שכך, אז אחדות הניגודים כשאתה אומר אחדות הניגודים זה פתרון של בן אדם עצלן. אם אתה לא רוצה להיכנס לעובי הקורה ולפתור את הבעיה, להראות שאין כאן סתירה, אתה אומר אחדות הניגודים, אתה ככה מפלפל בעיניים, נראה נורא עמוק ודוס והכול נהדר. אתה מדבר שטויות, אתה עצלן. זאת אומרת תבדוק את הסוגיה ותסתכל, תבין למה אין פה סתירה. אם יש פה סתירה אין ברירה, תסיק את המסקנות, או שזה לא נכון או שזה לא נכון, זה הכול. אין דבר כזה ששניהם נכונים למרות שיש סתירה ביניהם. כמו שהרמב"ם אמר על הידיעה והבחירה, הוא גם משתמש בפתרון… לא לא לא. בפשט של הרמב"ם הוא אמר זה נעלה מזה. זאת אחת הסיבות שאני חושב שזה לא מה שהרמב"ם אומר למרות שזה באמת נראה לכאורה מפשט לשונו. כן, יכול להיות שהרמב"ם גם תופס שידיעה ובחירה זאת לא סתירה לוגית. כן, אבל הוא לא עונה, הוא אומר שזה… למה? הוא מתייחס לזה. נכון, הוא אומר שלא כידיעתנו, זאת אומרת שיש לזה איזשהו פתרון למרות שאתה לא מבין. זו לא סתירה לוגית. זה אי הבנה, לא סתירה. זה בעצם הטענה. במילים אחרות איחוד הניגודים? אני לא חושב דרך אגב. אני חושב שזה סותר ולכן צריך לוותר על אחד הצדדים. להגיד לא מחשבותיי כמחשבותיכם זה לא להגיד אחדות הניגודים, זה להעלות את זה קומה אחת למעלה. אבל יש שאלה למה הוא מתכוון, לכן אני לא נוטה לחשוב שזה מה שהוא אומר. אה, אוקיי. אני אומר שהוא אומר שאין ידיעה, זה הכל, יש רק בחירה, אין ידיעה. טוב, אז בסעיף ד', יש להבין שבידיעת המחויב הנמנע והאפשר מצד השכל יכולה ליפול טעות. אז הנה פה אנחנו כבר רואים, הוא לא מדבר על לוגיקה הוא מדבר על מדע. אוקיי, אז זה לא ודאי. הידיעה האנושית מתפתחת ויש דברים שפעם נחשבו לאמיתיים ואחר כך הופרכו. למשל, במשך מאות שנים היו בטוחים שחוקי המכניקה של ניוטון הם החוקים שלפיהם סובב והולך כל עולם החומר. ההוכחות שלו היו משכנעות, הוא הסביר על פי חוקים פשוטים את כל מהלך הכוכבים, ולפעמים אפשר היה לצפות מראש לפי חוקים אלה שבמקום מסוים צריך להיות כוכב בגודל מסוים שעדיין לא נתגלה, ואכן נתגלה שם כוכב באותו גודל. זאת אומרת יש פרדיקציות, יש ניבויים. זאת אחת האינדיקציות לזה שתאוריה מדעית היא נכונה, אם הניבויים שלה מתאשרים, כן, או מתממשים. אך אחרי מאות שנים מצא איינשטיין שחוקי ניוטון אינם תקפים במהירויות גבוהות הקרובות למהירות האור. זאת אומרת במהירויות נמוכות החוקים האמיתיים מקבלים את הצורה פחות או יותר של חוקי ניוטון. אבל במהירויות גבוהות יותר זה משתנה. היה צורך לנסח מחדש את חוקי המכניקה כך שיתאימו גם לממצאים החדשים. בכלל, אין לאדם ידיעה מוחלטת לגבי שום דבר בעולם החומרי. פה בדיוק מה שאמרתי קודם, הוא מודע לזה. כשהוא אומר מחויב נמנע ואפשרי הוא מדבר על פיזיקה. וכיוון שכך אז הוא אומר מחויב נמנע ואפשרי בערבון מוגבל. המחויב נמנע ואפשרי זה לא באמת, זה לא לוגיקה, כן, זה לא מוחלט. לגבי שום דבר שבעולם החומרי. ההכרה הוודאית היחידה היא הכרת החלל והזמן, פה הוא עובר לקאנט כמובן, כי מושגי החלל והזמן הם שני הכלים ההכרחיים שבאמצעותם מכיר האדם את העולם. ואפילו לגבי מהותם של החלל והזמן עצמם יש ויכוח כפי שעוד נדבר להלן. קאנט בעצם טען שיש, כל ההכרות שלנו הן הכרות מותנות. אבל החלל והזמן או קטגוריות טרנסצנדנטליות, זאת אומרת שהן תנאים לידיעה, הם לא חלק מהידיעה עצמה, הם תנאים לידיעה. הם הכרחיים. זאת אומרת ששמה לא יכול להיות שינוי, שמה זה מוכתב לנו, זה לא חשוף לשינויים ולאי הוודאות הרגילה שמלווה את המדע. והרבה כבר טענו נגד קאנט בעקבות איינשטיין ובעקבות הרבה דברים ששברו את מושגי החלל והזמן המקובלים ששררו עד אז, שהוא טעה פה. זאת אומרת זה לא נכון. גם החלל והזמן אלו סוג דברים שאנחנו תופסים אותם, וכמו כל דבר זה יכול לעבור שינויים ואנחנו יכולים ללמוד שזה לא בדיוק מה שחשבנו פעם. ולכן לא ברור שקאנט צודק בעניין הזה, או למעשה די ברור שלא. אבל פה כשהוא מדבר שחוץ מהחלל והזמן הכל לא מוחלט, כן, זה בעצם שאוב מקאנט. או אם ננסח את זה בצורה קצת יותר פחות מחויבת, אני חושב שזה נכון, אני לא בטוח לגמרי, זה שיש כמה צורות חשיבה או צורות תפיסה בסיסיות שהן באמת תנאי לכל מה שאנחנו חושבים או לכל מה שאנחנו תופסים והם כנראה באמת לא יכולים להשתנות. יכול להיות שהחלל והזמן זה לא חלק מהם. אולי החלל והזמן ברגע שפתאום הצלחנו להמשיג אותם, הרי כשאתה גדל, איינשטיין אמר שהיכולת שלו לערער את מושגי החלל והזמן זה בגלל שהתבגר מאוחר, הוא אמר פעם. למה? כי בדרך כלל אנחנו עוברים את ההתלבטויות של איינשטיין בגיל שנתיים. בסדר? ובגיל שלוש ארבע התבגרנו, אנחנו רגילים, כבר הבנו זה החלל והזמן, עברנו הלאה. הם היו כבר קבועים אצלנו. בדיוק. עכשיו הוא עבר את ההתלבטויות האלה בגיל שש עשרה או לא יודע כמה, הרבה יותר. שמה כבר היה לו ראש, הוא כבר היה לו את הכלים, הוא כבר היה יכול לנסות לחשוב על זה. זה כבר לא משהו שאפשר היה להגיד לו טוב טוב תתרגל זה ככה וזהו. אפשר היה אבל הוא כנראה היה מספיק עצמאי בשביל לא לקנות את העניין הזה. ולכן הוא עשה את השינויים האלה. זאת אומרת יש מצבים, ההסתכלות הזאת על החלל והזמן, ההסתכלות הקאנטיאנית על החלל והזמן היא בעצם הסתכלות ילדותית. האנושות הייתה נמצאת אז במצב ילדותי לפני איינשטיין, כן. אז כולנו היינו ילדים בעצם. חשבנו שאף אחד לא הרגיש שיש בכלל דבר כזה חלל וזמן. מה זה חלל וזמן? זה ברור, זה לא, זה כמו שקל מאוד לחשוב שאין דבר כזה אוויר. אוויר זה פשוט כשאין שום דבר זה נקרא אוויר. עד שאתה מבין שהאוויר זה גם משהו. עכשיו תבינו שלהבין שהחלל, לא האוויר, זאת אומרת החלל שבתוכו יש את האוויר גם הוא משהו, זאת רמת הפשטה מאוד קשה. אנחנו קצת התרגלנו לזה כי כבר כן כננסים על גבי ענקים. זאת אומרת יש כמה אנשים חכמים שכבר פרצו את הדרך, היה האתר וכל מיני, כן בדיוק, יש אנשים חכמים שכבר פרצו את הדרך אחרת אני לא חושב שאנחנו… כל כך בקלות היינו מבחינים בזה. וברגע שאתה מבין שהחלל והזמן הם בעצמם איזשהו סוג של אובייקטים, שאתה יכול עכשיו להסתכל עליהם, לחקור אותם, לבדוק האם הם כאלה או כאלה, זה מהפכה מחשבתית. אבל השאלה האם בסוף בסוף אין לנו משהו שילווה אותנו תמיד? הרי בסוף אנחנו תמיד משתמשים במשהו שנמצא בתוכנו כדי לתפוס את מה שמחוצה לנו. אי אפשר לתפוס משהו בלי כלים. אז יש לכאורה, כך אני חושב, יש איזושהי מערכת כלים שהיא כנראה כן אמורה ללוות, אולי זה רק הלוגיקה, אני לא יודע. אולי, אבל למרות שאני חושב שצריך להיות עוד משהו מעבר ללוגיקה, כי הלוגיקה היא ריקה. זאת אומרת, הלוגיקה לא אומרת משהו על העולם. זה כמו, כמו הלוגיקה עצמה, תחשבו על הלוגיקה עצמה, מה אריסטו עשה באורגנון? אריסטו, עד אריסטו הרי גם אנשים טענו טיעונים לוגיים, אני בטוח. גם הם הבינו שאם א' שווה ל-ב' ו-ב' שווה ל-ג' אז א' שווה ל-ג'. את זה ידעו גם לפני אריסטו. אלא מה? אריסטו היה הראשון שהבין שחוקי הלוגיקה זה יכול להוות אובייקט שהוא מושא למחקר. שאפשר לנסח אותו, להגדיר אותו, לחקור אותו. עד שם התייחסו לזה כמשהו שהוא שקוף. זאת אומרת, כן, ברור, אף אחד לא שם לב שהוא משתמש בכללים לוגיים. עכשיו, אריסטו היה הראשון ששם על השולחן: חברים, יש פה איזושהי מערכת של כללים, אני יכול אפילו לכתוב אותם, לנסח אותם. זאת מהפכה מחשבתית אדירה. הוא לא חידש שום דבר לאף אחד במובן הזה שהוא גילה לו איזושהי צורת חשיבה שהוא לא ידע קודם. הלוגיקה לא עזרה לאף אחד שום דבר כמעט בשום מקום, עד אני חושב שעד המחשב, למעט אולי שאלות מאוד מאוד ספציפיות שבהן הצרנה לוגית יכולה לעזור. אבל בדרך כלל זה כל אחד מבין, פחות או יותר, חושבים לוגית. זה לא, זה לא תורה גדולה מדי, אנחנו נולדנו עם זה, יש לנו את הכושר הזה. אבל המהפכה של אריסטו לא הייתה בזה שהוא לימד אותנו לחשוב. המהפכה של אריסטו הייתה בזה שהוא הפך את החשיבה לאובייקט שאנחנו חושבים עליו. זאת אומרת שהוא הוציא את החשיבה מתוכנו ושם אותה על השולחן. עכשיו אנחנו מסתכלים עליו, על האובייקט הזה. בדיוק כמו החלל והזמן, מה שאיינשטיין עשה אחר כך, או בעצם זה התחיל בקאנט. רק שקאנט עדיין ראה את זה כמשקפיים שלנו, אבל הוא כבר הבין שיש פה משהו. זאת אומרת, הוא הגדיר את החלל ואת הזמן כמשהו, רק הוא חשב שהמשהו הזה כפוי עלינו, הוא משקפיים שאנחנו חובשים, הוא לא משהו שאנחנו יכולים להיפטר ממנו. ואיינשטיין עשה עוד צעד ואמר: טוב, אם זה משהו, בוא נוריד את המשקפיים רגע. אפשר לשים אותם על השולחן ולראות, לנסות להסתכל בלי משקפיים, או לנסות להסתכל על המשקפיים עצמם, לראות איך הם נראות. איך אני רואה את המשקפיים שלי? בהגדרה אני רואה אותם בלי משקפיים, נכון? זאת אומרת, אז אותו דבר. אבל בשביל זה אני צריך להבין שאני חובש משקפיים. אם אני לא חובש משקפיים, אני אף פעם לא אסתכל על המשקפיים, אני פשוט רואה דרכם. הם לא משהו שאני שם לב בכלל לקיומו. אוקיי, אז התהליכי הפשטה האלה הם תהליכים מאוד מעניינים. אין לי מושג מה יש בסוף, זאת אומרת, אני חושב, נדמה לי, אבל אולי זה גם קיבעון מחשבתי, שאיכשהו אמורה להיות איזושהי מערכת שכן היא הבסיסית ביותר, זאת אומרת, שאותה לא משנים. אני יכול לקלף עוד משקפיים ועוד משקפיים ולשים הכול על השולחן ולהסתכל עם מה שנשאר. אבל אם אני מקלף הכול, אני לא אראה את השולחן. אז בסוף צריך להיות משהו שבאמצעותו אני תופס את הדברים האחרים, וממנו לכאורה אני לא, נדמה לי, שאני לא יכול להיפטר, אבל לא יודע, אולי יש לנו איזושהי יכולת, לא יודע בדיוק, קשה לחשוב על זה. גם לגבי דברים מסוימים שהרמב"ם חשבם לנכונים מבחינה מדעית, אני עובר לעמוד פ', יודעים אנו כיום שטעה. והוא בוודאי היה מודה לנו בזה. וכך כתב הרמבם גם על חז"ל, שהמדעים הלימודיים לא היו כל כך מפותחים בזמנם והם לא דיברו מהם בקבלה מן הנביאים, אלא לפי מה שהיה ידוע בדורותיהם. ויש דברים שהידע בהם השתנה. כאשר המציאות מוכיחה שקביעה מדעית מסוימת אינה נכונה, יש הכרח לשנות את הקביעה הזאת. השכנוע השכלי לפי הידע והנתונים של האדם באשר הוא שם כפוי על האדם. יש פה כמה כמה דברים שאני אעיר אולי. קודם כול הרמב"ם, הרמב"ם אומר על חז"ל שני דברים פה, לא רק דבר אחד. נקודה חשובה, שימו לב. דבר אחד הוא אומר שהמדעים הלימודיים לא היו מפותחים בזמנם. טוב, זה חידוש גדול שיודעים שהמדע מתקדם. החידוש היותר גדול של הרמב"ם זה החידוש התיאולוגי, או לא יודע אם לקרוא לזה תיאולוגיה, אבל הרבה אנשים יקראו לזה חידוש תיאולוגי. שחז"ל כשהם דיברו בנושאים האלה, הם לא ניזונים ממעמד הר סיני או מאיזה מסורת או מהנביאים, אלא הם ניזונים מהידע שהיה סביבם. עכשיו הצירוף של שני הדברים האלה ביחד, ורק הצירוף של שניהם ביחד, כל אחד לחוד לא יעזור. אם תגידו למאמין שמרן את ההנחה הראשונה שהמדע פעם לא היה מפותח, הוא היה מסכים. בסדר, אבל חז"ל ידעו הכל, לא היוונים, לא המדענים לא ידעו, אבל חז"ל ידעו הכל מהנבואה, מהלא יודע מאיפה. אז לכן לא מספיק להגיד שהמדע אז לא היה מפותח, הוא מוסיף עוד הנחה שחז"ל גם הם שאבו את המידע שלהם בנושאים האלה מהסביבה, מכלים מדעיים, מתצפית, מהסביבה, אולי לא משנה, כמו שכל אחד מאיתנו לומד על העולם. וזה לא איזשהו ידע שיש להם סמכות לגביו, זאת בעצם הנקודה. יש מאמר של רבי אברהם בן הרמב"ם שמודפס בתחילת עין יעקב, מדפיסים שם כמה מאמרים על האגדות, ואחד מהם זה איגרת של רבי אברהם בן הרמב"ם ששמה הוא מרחיב, הוא מביא את זה בשם אבא שלו, הוא מרחיב את זה יותר, הוא מדבר על הפרקים האלה במורה נבוכים, והוא מביא שיש גמרא בפסחים שהגמרא מביאה שם מחלוקת האם גלגל לומד ומזלות חוזרים או גלגל חוזר ומזלות עומדים. כן, מה קורה בשמיים, אם כדור הארץ מסתובב או השמש מסתובבת, כן, זה בעצם בתרגום אלינו, ומדבר על הכוכבים לא על השמש אבל לא משנה העיקרון הוא אותו עיקרון. ואז חכמי אומות העולם אמרו משהו אחד וחכמי ישראל אמרו משהו אחר, וחזרו חכמי ישראל להודות לחכמי אומות העולם כי היה להם איזושהי ראיה. למה המעיינות בבוקר המים שלהם חמים? אם המעיינות בבוקר המים שלהם חמים סימן שהשמש עוברת מלמטה ומחממת אותם, כי עובדה שהיא עוברת כנראה היא עוברת מתחת לכדור הארץ ולא מעל כיפת הרקיע כמו שחשבו חז"ל. הראיה היא לא ראיה כמובן והוויכוח הוא ויכוח שטותי, אבל דבר אחד כן, דבר אחד כן לומדים מכאן וזה אומר הרמב"ם והבן שלו. הם אומרים שלומדים מכאן שצריך להודות על האמת ולקבל את האמת ממי שאמרה. זאת אומרת אם הגויים הרשעים אומרים דבר נכון מדעית ואנחנו מגיעים למסקנה שהם צודקים ואנחנו טעינו, אז לא צריך להתעקש ולהגיד שחז"ל נביאים ורוח הקודש וזה, צריך להגיד חברים טעינו, נכון, זאת האמת וזה הכל. הוא אומר מפורש לגבי פרשנות שלו בסוף חלק שני אני חושב, שאם בעתיד חכמת התכונה תשתנה אז הוא ישנה את הפירוש שלו. כן, וכן הלאה, זאת אומרת זה הלקח של הסוגיה הזאת לפי איך שרבי אברהם בן הרמב"ם גם והרמב"ם כותב במורה נבוכים, שבשם אבא שלו הוא אומר רבי אברהם שכל הסוגיה הזאת לא באה ללמד אותנו מי עומד ומי חוזר, זה לא מעניין אף אחד. היא באה ללמד אותנו את זה שצריך לקבל את האמת ממי שאמרה, ולכן הוא ממשיך שם והוא כותב ולא נתחייב לגודל חכמי התורה לסמכותם בכל תחום שהוא לא הלכה, והתחום שבו יש להם איזושהי סמכות. ואגב כמו שאמרתי כבר לא פעם, גם בהלכה הסמכות שלהם היא לא בגלל שבהכרח הם צודקים. הם יכולים לטעות בהלכה הם היו בני אדם בדיוק כמוני וכמוכם וחז"ל יכולים גם לטעות בהלכה ובוודאי הראשונים והאחרונים ודאי. אז מה? אבל יש להם סמכות. גם הכנסת יכולה לטעות כשהיא מחוקקת חוק אבל זה החוק. וגם שמה לא צריך לעשות מטפיזיקה או מיסטיפיקציה של הסמכות. הסמכות היא לא סמכות כתוצאה מידע מוחלט אבסולוטי חוסר אפשרות לטעות. הסמכות היא בגלל שקיבלנו על עצמנו שזאת החוקה וזה מה שמחייב אותנו, וכיוון שככה יש לה סמכות, זה הכל. אני בטוח שיש שם לא מעט טעויות גם בהלכה, בסדר, אז מה קרה? אני לא מתרגש מזה בכלל. אגב אחד הדברים הבעייתיים בחינוך הדוגמטי זה שבסופו של דבר כשאנשים נפגשים עם הדברים והראש שלהם קצת נפתח הם מאבדים את אמונתם. ואז זה נראה יותר דוסי ויותר זה, כן, חז"ל צודקים ואין שום טעות בגמרא והם ידעו את כל הפיזיקה המודרנית, הם ידעו הכל, גם תורת הקוונטים ואת חכמת האירופלאן, כן כתב איזה מישהו מירושלים חז"ל בטח יכלו לבנות אירופלאן הם רק החליטו שהם לא רצו לבנות אותו, לא יודע בדיוק מה. בסדר, אירופלאן כן. השאלה היא כמובן למה הם לא ריפאו את כל החולים, זה הרי פיקוח נפש, זה מצווה דאורייתא, זאת אומרת הם היו צריכים לרפא את כל החולים. אז הטענה מה שקורה זה החינוך הזה יכול לשמר אנשים שמוכנים לקנות את הלוקשים האלה לאורך זמן, זה משמר יותר טוב מאשר חינוך פתוח. הסיכון שלו זה מה קורה כשיש אנשים שמפסיקים לקנות את הלוקשים האלה, ואז אתם מגלים מה שנקרא את קונטרסי דעת אמת, אם מישהו מכם פגש, זה איך קוראים לו, ירון ידען, שהוא היה איזה ראש כולל בכפר חסידים, בעל תשובה, ובאיזשהו שלב הבין שהכל שטויות, לקח את כל המשפחה שלו בלילה ברח מכפר חסידים ונהיה פעיל אנטי דתי ומוציא קונטרסים כאלה להראות שזה הכל שטויות וכולי. עכשיו זה נורא מצחיק לקרוא את הקונטרסים האלה, פה ושם יש גם שאלות טובות ובהחלט שווה מחשבה, אבל רוב הדברים מבוססים על חינוך מטופש שהוא קיבל, חינוך דתי מטופש שהוא קיבל, וכשהוא מגלה טעות מדעית אצל חז"ל אז הוא שש על זה כמוצא שלל רב, תראו איזה שטויות הם מדברים. חידוש גדול, ברור שיש הרבה טעויות. מדעיות אצל חז"ל. מי טען שחז"ל לא יכולים לטעות מדעית? החינוך הדוגמטי. מה? זה הרבה אנשים טענו. לא, ברור. מי טען? מי טען? אני מתכוון מי שטען את זה הוא, הוא חושב דפוק. הרבנים שלו טענו. כן. ופה רואים את הסיכון במחשבה, בפילוסופיה או באידאולוגיה שהוקמה כדי למנוע סיכונים. כדי למנוע את ההתמודדות. לא, חז"ל צדקו תמיד ואם אנחנו לא מבינים אז כנראה הטעות אצלנו. בסוף זה ואתה חייב לסגור את הבנאדם כדי שלא יפגוש באמת מה שקורה מבחוץ ואז אין בעיה. אתה יכול לשמר אותו בתוך איזה בועה כזאת שהיא מנותקת מהמציאות. אבל ברגע שהוא פוגש דברים והוא בחור סך הכל עם ראש ישר, אומר תשמע, כמה אפשר לאכול את הלוקשים האלה? זאת אומרת העסק הזה לא עובד. יש שם כל כך הרבה טעויות בגמרא. ברור שיש. אני יכול לתת לכם רשימה מכאן ועד הודעה חדשה. אני מדבר על מדע כרגע. אני אומר, אני משער שגם בהלכה יש טעויות שמה, אבל זה קשה לדעת כי אין עובדות שמולן אני יכול להצליב את זה. אבל הבעיה נוצרה, הוא נהיה נבוך. זאת אומרת הוא נהיה נבוך במונחים של המורה נבוכים, של הרמב"ם, בגלל שהוא היה מחויב פה לשני צדדים: למסורת כפי שהוא למד אותה בהקשר הדתי, ולמדע כפי שהוא לומד אותה בהקשר המדעי, ואז נוצרה סתירה. אבל הוא לא מבין שהמסורת שאליה הוא היה מחויב היא לא מסורת נכונה. פה הוא היה צריך לוותר על המסורת, אבל לא לוותר על המסורת במובן של לנטוש את המחויבות לתורה ומצוות, אלא לוותר על העקרונות. למה לא? כי אני חושב שהעקרונות האלה שבגללם הוא הגיע לבעיה הזאת הם עקרונות לא נכונים. אז למה להגיע למסקנה שהמערכת לא נכונה? פשוט פירשת אותה לא נכון. בדיוק. לא הבנתי? אבל זה מן הסתם אותה אמונה שהוא הגיע אליה. טוב, ככה הוא הגיע לאמונה הזאת, אי הכי נמי. אז הוא צריך לנטוש. אבל אני אומר, אם זה לא מחויב המציאות, זאת אומרת, אני סיפרתי על זה לא פעם אני חושב, שיוצא לי לדבר עם חברה שיש להם שאלות. יוצא לי הרבה לדבר עם כל מיני חברה שיש להם שאלות. וכשאני מנסה לעשות להם סוג כזה של מהפכות מחשבתיות, אז הם 'טוב, אתה אפיקורוס'. זאת אומרת האלוקים שהם לא מאמינים בו זה רק האלוקים שלמדו עליו בחיידר. זאת אומרת לא יעזור שום דבר. הם יגיעו למסקנה שהם לא מאמינים בו. אתם אומרים 'תשמעו חברים, זה לא האלוקים הנכון. אני אראה לכם, יש אלוקים אחר שהוא נורא הגיוני, לא חשוף לשום התקפה מההתקפות שאתם מציבים פה'. זה נכון, אבל אין אלוקים כזה. האלוקים אני יודע מה הוא, האלוקים שאני לא מאמין בו זה רק מה שהגננת אמרה לי. זאת אומרת זהו. אל תזיז את תמונת האמונה שלו. ואלוקים פה זה כמובן מטאפורה. אני מדבר על חז"ל, ועל התורה, ועל היחס, ועל גדולים ושלא טועים וכל מיני… כל המכלול הזה שאתה חייב לקבל אותו כאיזושהי עסקת חבילה ואתה לא יכול להעמיד אותו לחשיבה ביקורתית. זאת אומרת… הוא קצת צודק, הוא אומר 'זו היהדות'. אתה בא עם משהו אחר שאולי הוא הנכון, אבל היהדות היא אוסף של כל כך הרבה דברים… יכול להיות, אבל תסתכל סביבך היום. בסדר, אז זה שיש הרבה טיפשים אז מה זה אומר? שהם, זה הקבוצה שמייצגת את היהדות. בסדר, אז אני לא מסכים איתם, אבל למה אני חושב בגלל זה שאין אלוקים? לא, זה לא מה שאני אומר. אני אומר שזה מה שנקרא יהדות היום. אז אני גם לא יהודי. אין לי בעיה, אבל אני עדיין מחויב להלכה. תקרא יהדות למה שאתה רוצה. אבל אני אומר, אתה לא צריך לעזוב את המחויבות לאלוקים בגלל שיש הרבה טיפשים במחנהו, כמו בכל דבר אחר. זה לא מחויבות, אולי זו האמונה הכי גדולה. מה? שהם לא מאמינים דווקא באלוהים הזה. כן, זה מה שהרב קוק אומר. אמרתי לכם שהרב קוק אומר שיש אמונה שהיא ככפירה ויש כפירה שהיא כאמונה. מי שהוא כתב את זה כשהוא הגיע לארץ והוא ראה את אנשי היישוב הישן בירושלים והוא אמר שיש להם יראת שמיים מאוד גדולה אבל השמיים כל כך מצומצמים וקודרים וזה לא השמיים הנכונים. זאת אומרת הם נורא יראי שמיים אבל זה לא השמיים הנכונים. אז האמונה הזאת היא אמונה שהיא ככפירה, כי אתה מאמין דבק מאוד במי? לא באלוקים הנכון. אז אתה בעצם כופר. לעומת זאת מי שכופר באמונה מהסוג הזה הוא המאמין הכי גדול, כי הוא כופר בזה כי זה באמת לא האלוקים הנכון. הוא מאמין באלוקים הנכון לכן הוא לא מוכן לקבל את האמונה הזאת שמציגה בפניו אלוהים לא נכון, אז הוא כופר מאמין. סיפרתי אני חושב, כשהייתי בבני עקיבא היה ידוע, כן, הייתה בדיחה כזאת שאצל המזרחניקים שם במרכז יש יראת שמיים עצומה, רק איזה שמיים הם יראים שמה לא ברור. ואז שסיפרתי את זה לאיזה חבר שלי שלמד איתי בישיבת ההסדר בירוחם, אז הוא מת מצחוק, הוא היה בהלם. אומר לי 'אתה יודע מה המקור לדבר הזה?' אמרתי לו לא. אומר לי 'זה הרב קוק'. הרב קוק שהגיע לארץ ראה את היישוב הישן, החרדים של אז, וזה מה שהוא אמר עליהם. זה משהו שנאמר על החרדים בכלל? דווקא יש לו הערות על… לא היה, אז לא היה חרדים. לא בגרסה הזאת, לא בסוג הזה של ה… אוהו, אתה יכול לראות בהם המון דברים חיוביים ועדיין יש להם שמיים מצומצמים וקודרים ולא השמיים הנכונים. זה משל הפיל של הרמב"ם. הרמב"ם אומר, אם מישהו יגיד לך שלפיל יש כנפיים, הוא טועה? הוא לא טועה, הוא פשוט לא מדבר על פיל. זה הכל. הוא כנראה מדבר על יונה. זה שהוא קורא לה פיל, בסדר, סתם, זה מילה. הוא פשוט, יש טעויות שהן ברגע שאתה טועה אותן זאת בכלל לא טעות, אתה… זה פשוט זה מרכיב מהותי של האובייקט שעליו אתה מדבר. אז אם אתה חושב שהמרכיב המהותי הזה לא קיים, אתה פשוט לא מדבר על האובייקט הנכון. זה הכל. אתה לא טועה, פשוט לא קורא לו נכון. זה אותו עיקרון. הם שומרים את אותה מסגרת שאתה שומר, הם עושים את כל מה שאתה עושה, אני לא יודע, זה נראה שהדרך שלהם הרבה יותר בטוחה מאשר הדרך שאנחנו… אמרתי בטוחה ונכונה זה שני דברים שונים. לא, אני אומר, אם הם עושים את אותו דבר, גם אנחנו לא בטוחים שאנחנו עושים את מה שנכון. לא בטוח, אבל השאלה מה נכון. יש לי את הרושם שמה שהוא אמר קודם, הם היהדות. אני במובן מסוים… מחזיק ברושם הזה? כן, אבל… ממש לא. בעיניי זאת פתולוגיה של היהדות. זה אף פעם לא היה… לא ה… אלא המצוות האלה שהם מקיימים, ואז הם שומרים את זה סגור, אם היינו… אני לא מדבר על קיום מצוות. קיום מצוות זה דבר שמקובל על כולם. יש כאלו שיותר מחפפים, יש כאלו שפחות, אבל זה ברור. אני מדבר על התאולוגיה שמלווה את קיום המצוות. על ההנחות, על תפיסות העולם שמלוות את קיום המצוות. ושם בעיניי זאת פתולוגיה, זה ממש לא היהדות. אבל בסדר, אתה יודע, זאת דעתי, אני לא… ובכלל. אבל אם בן אדם, המון אנשים מאמינים בגלל שהם התחנכו לזה, אז אם שברת את מה שהוא התחנך אליו, אז כבר לא נשארה לו סיבה להאמין. לא, אני מבין, בסדר. השאלה אם זה פסיכולוגיה או פילוסופיה. אני מבין, בסדר. ועדיין אני טוען את הטענה הזו. עדיין אני חושב שיש סיבה להאמין. המון אנשים שמאמינים, מאמינים זה בגלל הפסיכולוגיה, לא בגלל הפילוסופיה. אז זה אני גם לזה אני לא בטוח שאני מסכים. בסדר, אבל שתי ההנחות האלה ביחד כנראה קונסיסטנטיות, אני לשתיהן לא מסכים. בכל אופן, אז ה… כן, אז הרמב"ם בתחילת ספר המדע מקדיש ארבעה פרקים נדמה לי, בתחילת הלכות יסודי התורה. הוא מקדיש ארבעה פרקים לפיזיקה ומטאפיזיקה אריסטוטלית שם עם מלאכים ושכלים נבדלים וגלגלים. אני לא יודע בדיוק, אף פעם לא קראתי את זה, זה קצת אני מסתכל ככה מדי פעם. אני תמיד שאלתי את עצמי למה הוא הכניס את זה בספר ההלכה שלו. כן, אז הרמב"ם מבחינתו זה היה אמיתות מטאפיזיות בסיסיות. מבחינתו זה כאילו עובדה מוצקה. למרות שהוא כותב שכן אם הדברים ישתנו וכולי, הוא כנראה לא באמת לקח ברצינות את האפשרות שזה ישתנה. הוא אמר ברמה העקרונית זה יכול להשתנות. אבל רואים לאורך כל הדרך, היחס שלו לאריסטו זה כמו יחס של סביבתו, זה מעין משהו כזה שזה אמיתות מוחלטות במובנים רבים. ולכן הוא בעצם כתב את זה שמה, כי זה גם חלק מהאמיתות על העולם שלא משתנות, המטאפיזיקה, הפיזיקה, זה הכל, זאת תמונת העולם הנכונה, המחייבת. צריך ללמוד אותה כחלק מהספר ההלכתי. בעיניי ללמוד את הפרקים האלה זה ביטול תורה אחד גדול, משום שזה ברור שזה לא נכון וזה הכל. זאת אומרת, אז מה אם הרמב"ם הדפיס את זה בתוך הספר שלו? איך אתה יכול לדעת שזה לא נכון לפני שקראת את זה? מה? ריפרפתי מספיק בשביל לראות למה לא צריך לקרוא את זה. זאת אומרת, לא קראתי, לא למדתי את זה כמו שאני לומד רמב"מים אחרים. אתה יודע, את הרמב"מים אחרים אתה לומד, אתה לא קורא. הסתכלתי פחות או יותר מה כתוב שם, לא עברתי על זה, לא למדתי את זה כי לא צריך ללמוד את זה. זה סתם שטויות אריסטוטליות. מה זה, זה לא… אני רק אומר, אבל הרמב"ם הכניס שמה לתוך ספר ההלכה שלו ארבעה פרקים שהם עקרונות פיזיקליים ומטאפיזיים, שאז לא היה כל כך הבדל ביניהם, לתוך הספר כאילו זה ברור, זה חלק מהאמיתות הנצחיות של התורה מבחינתו. אוקיי? אבל זה משתנה, זה השתנה ואין שום סיבה לקבל את זה. זה גם הרמב"ם לא הוציא את זה מהנבואה, הוא הוציא את זה מאריסטו. הם השתנו? הם השתנו? מי זה? השכלים הנבדלים? כן, התפיסות שלנו עליהם. הם לא השתנו, הם אף פעם לא היו, רק התפיסות שלנו הן תפיסות שהיום מבינות שמה שתפסו פעם הוא לא נכון. ובסדר, אני לא חושב, הרי במורה נבוכים די ברור שהכוונה שם היא דוגמה שמתאימה למציאות של הזמן שלו, שבן אדם צריך שתפיסת עולם התאולוגית שלו תהיה הולמת עם תפיסת עולם המדעית שלו, הפיזיקלית המדעית שלו. אוקיי. זאת אומרת, למרות שזה יכול להשתנות. בסדר, אני אומר, המשפט הבא שלי, אני לא יודע אם זאת כוונת הרמב"ם, אבל מבחינתי מה שכן אפשר ללמוד משם זה בדיוק את זה. זאת אומרת, שאם יש לך תפיסת עולם מדעית, וזה לא משנה שזה בכלל לא התפיסה של הרמב"ם, זה אמור להיות קומפטיבילי. עם התפיסה המסורתית שלך, כיוון שאנחנו לא יכולים לחלק את השכל שלנו לשניים. גם בתפיסה המסורתית שלנו מבוססת על השכל שלנו. גם הפרשנות שלנו לתורה מבוססת על ההיגיון שלנו. מה, יש בתורה משהו שהוא נטול פרשנות? אין משהו בעולם שהוא נטול פרשנות, והפרשנות הזאת היא כולה שואבת מצורת החשיבה שלנו. אם אנחנו זורקים את צורת החשיבה שלנו אפשר לזרוק גם את הרמב"ם ואת השולחן ערוך לפח. הרמב"ם מהיד החזקה אני מתכוון. זאת אומרת, ההלכה. גם זה תוצר של פרשנות, שימוש בהיגיון שלנו, בשכל שלנו ובוודאי שאנחנו לא יכולים להשליך את זה. אוקיי. הפתרון שהרמב"ם נותן למבוכה הנזכרת לעיל שיש דברים בתורה שאין פשוטם כמשמעם, אלא צריך להבינם בדרך משל ומליצה. זה מה שאמרתי קודם, זה הפתרון הנבוכי. הבעיה היא שלא תמיד הדברים מובחנים בקלות. מה הכוונה? לפעמים רואים מתי דבר מסוים הוא משל ולפעמים לא, ולפעמים זה תחום אפור. אתה לא יודע האם הדבר הזה הוא משל או לא. יש שהמשל בולט ומתבקש להבינו כך. כשחז"ל מדברים על, זה אמנם בחז"ל, לא תורה, אבל חז"ל מדברים על, לא יודע מה, בר יוכני שמטיל ביצה שמטביעה ערים שלמות, כן? או לא יודע מה, או כל מיני דברים מן הסוג הזה, אגדות רבה בר בר חנה. אז די ברור שאין הכוונה לתיאור של אירועים כפשוטם, אלא זה משל, זה ברור לגמרי. והרמב"ם בהקדמה כותב שיש שלוש כתות ביחס לפירוש אגדות חז"ל. אחד מהן זה כת הרשעים שמפרשת את כל האגדות כפשוטן ולכן בעצם אומרת שהכול שטויות וחז"ל היו טיפשים. כת התמימים, אם אני לא טועה כבר איך הוא קורא להם, שרוצה לקבל את הכול כפשוטו כי אם חז"ל אומרים אז זה כנראה נכון וצריך לזרוק את השכל שלנו לפח. לא את חז"ל, ושני הצדדים של אותה המטבע. והכת של החכמים, זאת הכת שאומרת אנחנו מבינים שזה רק משל. חז"ל לא התכוונו לתאר פה תיאור עובדתי, בואו נבין מה הם כן רצו להגיד, איזה רעיונות הם כן רצו להעביר. דיברנו קודם על המיתוסים המחנכים. אז יש שהמשל בולט ומתבקש להבינו כך ויש שהדבר מסופק. ההכרעה בעניין זה היא שכלית. האם הדבר שבגללו אנחנו חושבים שזה משל הוא מוכרח? אם כן, נפרש את הכתוב כמשל, ואם לא, אין לנו סיבה להוציא אותו מפשוטו. אף פעם אין צורך להכריע בין סמכות השכל לסמכות התורה. זה משפט חזק. זאת אומרת, אני אף פעם לא מוכן, כך אומר ריה"ל, אני אף פעם לא מוכן להעמיד בקונפליקט שדורש הכרעה בין סמכות השכל לסמכות התורה. אין, אין מקרה כזה. זאת אומרת, אני לא מוכן לוותר על אף אחד מהם באותה רמת דבקות. במילים אחרות, תמיד צריך ליישב. אפשר להישאר ב"צריך עיון", אבל אתה לא יכול להגיד "זה שטויות כי כתוב פה אחרת". טוב, זאת אמירה מאוד מרחיקת לכת, וצריך להבין, אני חושב שצריך לקחת אותה בצורה פחות חדה ממה שהוא מציב אותה. זאת אומרת, יש פה משקלות, זה לא אחד או אפס. ברור שאם יש משהו שהוא מאוד חזק מבחינה מסורתית, וברמה ההגיונית אפשר אולי לפרש אותו גם אחרת, אוקיי? אז אני יכול כן לוותר על ההיגיון שלי. לא יודע, יש אי הבנות, לא סתירות. סתירות לוגיות אין על מה לדבר, אין סתירות לוגיות, אי אפשר לוותר על באמת לחיות עם סתירה לוגית. ויתור כזה לא מדובר. אבל ויתור מהסוג של להניח תפילין למרות שאני לא מבין למה צריך להניח תפילין. בסדר, יש הרבה דברים שאני לא מבין, זאת לא סתירה. אני לא מבין, אז מה? אבל התורה אומרת תניח תפילין. אז פה אני לא חושב שריה"ל אומר שכל דבר שאתה לא מבין אתה צריך, יש פה סוויץ', זה עוד שיקול בהכרעות השכל פשוט. זה חלק מההכרעות השכל, פשוט תכניס את זה כשיקול הגיוני. בסדר, ברור, אבל גם האמירה הזאת עצמה שאני אף פעם לא עושה קונפליקט גם היא אמירה של שיקול שכלי. ברור. שיש הבדל בין לא מבין לבין מבין שלא. בדיוק, זה מה שאני אומר. כשזה סתירה, אז אני מבין שלא, שזה סתירה. בדיוק. ואם אני לא מבין, בסדר, אז אני לא מבין. עכשיו, אבל מעבר לזה, לא רק שזה אם אני לא מבין, אמור אבל כן להיות איזה שהוא הסבר שבאמצעותו אני כן אבין. ולכן אני אמור גם לחפש אותו. נכון שאם לא מצאתי אותו, לא תמיד אני מוצא, בסדר, אז מה קרה? אז אני אניח תפילין בלי להבין. לא חושב שריה"ל מתכוון לומר שאם אתה לא מבין למה מניחים תפילין, אל תניח. לא, הוא לא אומר את זה. כן. הוא אומר אני לא מוכן לוותר על צד למען הצד האחר. אני כן מוכן להגיד יש לפעמים מצב שאני לא מבין. לא שאני מוותר, שאני חושב שהשכל, צריך לזרוק את השכל. אלא כנראה אני לא מספיק חכם ואני לא מבין, אוקיי, אז צריך לברר עוד, או שאני אצליח או שלא. אולי המטוס גם אם אתה לא מבין את העקרונות של האווירודינמיקה. נחזור ונדגיש, מצד אחד הלשון היא חופשית לגמרי. לתוך ביטוי לשוני אפשר להכניס משמעויות שונות ואפילו דבר והיפוכו, כגון לפי הניגון של האמירה. את זה ראינו קצת בהקדמה לחלק הקודם שלו. לפי הניגון של האמירה, באילו נסיבות נאמרו הדברים, למי נאמרו וכולי, שהרי אינו דומה מי שכותב שירה למי שנכנס לחנות לקנות דג מלוח. מצד שני. ובא ללמד משהו. אמנם ללשון יש כללים וכל תוכן שאנו רוצים להכניס למילים של התורה צריך להתאים לכללי הלשון ולדרכי הלשון. גם למליצות ומשלים יש סגנון מתאים בלשון הקודש ולא על כל דבר אפשר לומר שהוא משל. ועל זה הוא אומר שיש זילות מסוימת בטכניקה הזאת, שאין בעיה, כל בעיה שיש לי, טוב, זה משל. זאת אומרת, זה גם קל מדי. אל תב… גם על התורה אתה לא אמור לוותר מאוד בקלות כאשר השכל עומד נגדה. אתה צריך לראות קודם כל טוב טוב האם בכלל נדרש ויתור. למשל הוא אומר, אם התורה אומרת שאדם חי מאה ושלושים שנה והוליד את שת, ואחר הולידו את שת חי עוד שמונה מאות שנה והוליד בנים ובנות ויהיו ימיו תשע מאות ושלושים שנה, אין שום ספק שאין כאן אלא דברים כפשוטם, כמשמעם המילולי. אין זה סגנון של מליצה או של פיוט. כאן אנו מוגבלים לפירוש המילולי. למה? כי זה לא נראה כמו משל. נורא קוסם להגיד שזה משל כי זה מסוג הדברים שהם לכאורה נמנעים. בן אדם שחי תשע מאות חמישים שנה לא מסתדר לנו כל כך עם מה שאנחנו יודעים על ביולוגיה, אוקיי? אבל מצד שני הוא אומר, בתורה אין אופציה להגיד שזה משל. זה כתוב בתור תיאור היסטורי. אין, זה לא מריח כמו משל, זה לא נראה משל. אז צריך להיות גם ישר. ועכשיו צריך לבדוק, טוב, אז מה עושים? הבעיה היא כמובן אם אתה מוצא פתרון. אם אתה מוצא פתרון, בסדר. אם אתה לא מוצא פתרון, מה אתה עושה? אז לא יודע, תצטרך לחשוב. או שהביולוגיה אולי אתה צריך לחשוב, אולי זה לא הכרחי, יכול להיות שבנסיבות אחרות בן אדם יכול לחיות יותר, אולי דברים השתנו לאורך ההיסטוריה, לא יודע. או שבכל זאת זה משל, למרות שלא חשבת שזה משל. אני אומר, שום דבר פה הוא לא אחד או אפס. זה רק הכתבת מגמה מה שהוא מדבר. וזה גם עד כמה חזק הדבר שעומד מול זה, זאת אומרת זה רמה שצריכה להתאים לרמת הקושי של הדבר. נכון, נכון. אבל מתושלח הוא מותג לגיל תשע מאות חמישים. לא, שם זה ברור, פשוט. כן, זה שמתושלח לא היה, אז למה צריך לדון בשאלה כמה הוא חי אם הוא לא היה. כן, לא, אני מדבר על התזה שהוא בא להגן. לא משנה, אבל התזה שהוא בא להגן זה תזה אמונית שאומרת שכל זה לא היה. בוא נעמיד את ה… כן, בדיוק. אז פה הוא אומר, אנחנו וזה נכון במובן מסוים, אנחנו קצת מהר מדי עוברים למשל משלים. אגב, הקבלה קוראת את הכל בתור כל ה… הכל זה בעצם איזה משלים לעניינים רוחניים. אבל ברור שזה סוד, אבל יש גם פשט. זאת אומרת יש ובפשט זה נראה באמת כמו פירוש מילולי. במרווח שבין המשמעות המילולית של סיפור ובין דרך המליצה, יש מקום לחשיבה רבה. מה כוונת התורה בספרה עובדות אלו דווקא? הלא וודאי שזה… זאת אומרת, זה עובדות, שהוא חי תשע מאות שלושים שנה, זה לא משל. אבל עדיין צריך לחשוב למה התורה מספרת את העובדה הזאת. זו עובדה בנאלית, מה זה משנה? אז הוא חי כך וכך שנים, מה זה משנה? למה התורה מספרת את זה? אלא הלא וודאי שלא הכל סופר. כשכתוב ויולד בנים ובנות ולא נאמר לנו כלום על הבנים והבנות הללו, יודעים אנו שבמה שהתורה כן סיפור, יש כוונה מסוימת. אמנם כל זה זה מבוא לפירוש ספר בראשית. הוא התייחס לנקודות אלה בפירושו לפסוקים, ולכן לא צריך לחפש כרגע את הפתרונות. הוא כרגע רק מתווה את הכיוון, את העקרונות. אמנם הרמב"ם אומר בהקדמת מורה נבוכים, שלפעמים המקרא מוסיף פרטים שאינם חשובים כשלעצמם, כדי שהסיפור יהיה שלם ולא מקוטע. לא שיש להם לקח מצד עצמם, לפרטים. אתה לא יכול לספר פרט אחד שיש לו משמעות ואז לדלג לפרט אחר בלי להגיד איך עברנו מפה לשם. זאת אומרת, אתה מספר את הסיפור הוא צריך להיות שלם. והדברים יהיו כתובים בצורה קריאה ויפה. צריך למצוא את הכוונה הכללית של הדברים וצריך שמזה נלמד בסופו של דבר להיות אנשים מוסריים. לפעמים על דרך השלילה, שלא נהיה כמו הללו שמסופר עליהם, וזה כמובן שקול כמו ללמד על דרך החיוב. ועוד פעם הוא מניח פה שזה כללי מוסר, לא ברור האם הוא מתכוון דווקא למוסר או להנחיות עבודה. כבר דיברתי על זה גם בהקדמה הראשונה שלו, שנראה לי קצת שהוא כן תופס שכל התורה כמו הרב קוק במובן הזה, שהוא כן תופס שכל התורה יש לה בסך הכל מטרות מוסריות. בסופו של דבר הכל מתמצה במוסר. אני לא נוטה לחשוב כך, אבל מבחינתי לא חשוב, אז הייתי מתרגם פה את המילה מוסר למילה הנחיות התנהגותיות. או מוסר או הלכה או לא יודע, כל מה שלא יהיה בתוך המכלול הזה. עוד כתב הרמב"ם בהקדמת מורה נבוכים, שאינו מתיימר לומר שספרו דוחה לכל ספק למי שיבינהו. אבל הוא דוחה לרוב הספקות ולגדולים שבהם. כמו כן אל יבקש ממנו המשכיל שכאשר יזכיר עניין מן העניינים שישלימהו או שיפרש את כל מה שנאמר במשל מסוים. כי זה דבר שאי אפשר לעשותו אפילו בעל פה כל שכן בכתב. עכשיו כמובן כל זה זה מבוא למורה נבוכים, זה מבוא לספר. אז הוא מביא את זה בשם הרמב"ם והוא מתכוון לומר גם בספר שלי אל תחשבו שאני אפרש כל פרט או כל זה, תבינו שאני מדבר על העקרונות, על הדברים הגדולים. ברור שיש עוד פרטים שדורשים הסבר, אי אפשר להסביר הכל. אוקיי? רק תראו אם באופן כללי זה משכנע אתכם. כלומר אם מה שאמרתי זו תמונה שנותנת איזשהו מענה לקשיים שאנחנו בדרך כלל רגילים שאנחנו פוגשים אותם כשאנחנו קוראים את ספר בראשית. עכשיו בפרטים, בסדר, צריך לדון על הפרטים. הוא לא יכול להיכנס פה לכל הפרטים האלה. אוקיי.