הגותו של הרב גדליה נדל – בראשית – שיעור 4

[הרב מיכאל אברהם] אז אנחנו בעמוד פ"ג. גמרנו את המבוא של בריאת העולם. בראשית ברא אלוהים. הרמב"ם כותב במורה נבוכים שאילו היינו משוכנעים שהעולם קדמון היה אפשר לפרש את הכתובים שפשוטם מורה כי הוא מחודש באופן שיסכימו להנחת הקדמון, כמו שאנו מפרשים פסוקים שפשוטם מורה על הגשמה באופן שיסכימו לאמת המוכחת שהשם אינו גוף. אולם לגבי הקדמון אין לנו סיבה לפרש כך, כי מסורת בידינו שהעולם מחודש ואפשר להראות שכך יותר מסתבר ולזה הדעת נוטה, כמו שהרמב"ם מראה בפרקים הקודמים שם. ואם כן לא נוציא את הכתובים המורים על חידוש העולם מפשוטם. וזו אמירה מפורסמת של הרמב"ם שלגבי הקדמון דיברנו על זה כבר, שלגבי ההגשמה, סליחה, הרמב"ם הרי מוציא את הפסוקים מפשוטם לכאורה, כי פשט הכתובים, דיברנו על זה כבר אם זה באמת פשט או לא פשט, אבל שפשט הכתובים הוא לכאורה מגשים את הקדוש ברוך הוא כיד ה' ושהוא ניחם וכל מיני דברים מן הסוג הזה. והרמב"ם בגלל המסקנה הפילוסופית שלו שהקדוש ברוך הוא אין לו דמות הגוף מוציא את הפסוקים האלה מפשוטם. ואז הוא אומר אם זה ככה אז הטכניקה הזאת יכולה לעבוד בכל מקום שיש סתירה בין המסקנות המדעיות פילוסופיות או האחרות שלי לבין הפסוקים. למשל בנושא הקדמון. לו טען שהעולם הוא קדמון ואם הייתי משתכנע, אומר הרמב"ם, אז גם את זה הייתי מכניס לתוך הפסוקים. ואלא מה ששמה לא השתכנעתי, זאת אומרת זה לא נראה לי שיש סיבה מספיקה להוציא את הכתובים מפשוטם. עכשיו רבי יהודה הלוי עושה פה מהלך קלאסי שבדרך כלל לא רגילים לעשות. השאלה הבאה שלו היא כיצד יכול היה הרמב"ם לפרש את הכתוב באופן שיסכים להנחת קדמות העולם, והלא מפורש בראשית ברא אלוהים. זאת אומרת אנחנו תמיד נעצרים בזה, בסדר, הייתי מפרש את הפסוקים באופן אלגורי. אוקיי, בוא נראה איך תעשה את זה. זאת אומרת לא מספיק, הנקודה היא כזאת, הרבה פעמים אנחנו רואים את האמירה מן הסוג הזה כאיזושהי אמירה מתחמקת בעצם. אני יכול לפרש ולכן בסדר. טוב, זה לא או לחילופין מה שזאת אומרת ברגע שאני הולך לפרשנות מוכן לקבל פרשנות אלגורית אין מגבלות. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אז אף אחד לא שואל אוקיי איך תעשה את זה. כי בסדר, אם לא ננעלו שערי הפירוש, אם כל אחד עושה מה שהוא רוצה, אז מה הבעיה? אין מה לשאול איך תעשה את זה. אני אגיד שכן זה לא ולא זה כן ואני אהפוך את הכל וזה הכל. אבל רבי יהודה הלוי כבר הקדים בהקדמה שזה לא עובד ככה. זאת אומרת אתה לא יכול לקחת פסוקים למשל שמתארים עובדה פשוטה שפלוני חי תשע מאות שנה ולהגיד זה אלגוריה, הוא חי רק ארבע מאות שנה, או לא יודע, מאה שנה. עובדות הן לא אלגוריות, זה לא סביר, פרשנות לא סבירה. ובעצם הוא ממשיך פה עם תפיסתו העקרונית שהמטרה פה היא לא להתחמק. זאת אומרת אם אתה מתחמק אז עזוב, אז זה לא שווה שום דבר, אל תעשה כלום. אם אתה מתכוון להגיד שיש פה פירוש שאתה יכול להכניס אותו לטקסט בצורה אמינה, זאת אומרת בצורה שאתה מוכן גם לעמוד מאחוריה, בוא נראה איך אתה עושה את זה. כי בלי להמשיך ולשאול את השאלה הזאת בעצם הטקסט לא אומר כלום. זה לא אומר שום דבר. הרי בסופו של דבר מה שאתה תחליט שהטקסט יגיד, זה מה שהוא יגיד. ובמידה רבה ועל זה דיברנו אני חושב, במידה רבה זה באמת כך בהרבה הקשרים. אני יודע, דיברנו על סוציאליזם וקפיטליזם. אנשים שחולמים להוציא מתוך התורה או תורה שבעל פה לא משנה, איזושהי תפיסת עולם כלכלית חברתית. ובעיניי זה חלומות באספמיה. אי אפשר לעשות את זה ומה שאנשים עושים בסך הכל זה אונס קבוצתי של הפסוקים כדי להביא אותם למקום שהם רוצים שהם יהיו, וכל אחד לוקח אותו למקום שבו הוא חושב שהפסוקים צריכים להיות. עכשיו כיוון שאני באמת חושב שאין לתורה תפיסה במובן הכלכלי חברתי הזה, תפיסה ברורה, יש הערות פה ושם וזה לא עולה לכדי איזושהי תמונה קוהרנטית וברורה, אז בעצם השלב הזה הוא מיותר. זאת אומרת תעשה באמת מה שאתה חושב שנכון לעשות ואל תנסה להיתלות בפסוקים. בשביל מה אתה אונס את הפסוקים כדי להראות לך שזה נמצא שם, או אצל חז"ל או אצל הפוסקים או כל אחד את מי שהוא בוחר לאנוס. זה מיותר. זאת אומרת בסופו של דבר הרי היית עושה את ההיפך אם היית חושב את ההיפך. אז בשביל מה בכלל לעשות את זה. אז תגיד מה שאתה חושב וזהו. אם יש אילוץ שיוצא מהמקורות נגד מה שאתה חושב, בסדר, אז אנחנו בבעיה, אז זה לא הולך. אבל אם אתה יכול להסתדר עם מה שאתה רוצה, זאת אומרת אתה יכול לקחת את המקורות ולבנות מהם תמונת עולם קפיטליסטית ולקחת את המקורות ולבנות תמונת עולם סוציאליסטית. אז עזוב את הפסוקים במנוחה. אז מה אתה רוצה מהם? בשביל מה לשתול את זה בפסוקים? ובמובן הזה אני אומר עכשיו, זה בהקשרים ההלכתיים או האקטואליים או איך להתנהג בפועל. אבל הרמב"ם אומר, או הרב גדליה אומר, גם בקשר לתיאור הבריאה ולרעיונות של התורה ולסיפורים של התורה, אם אתה רוצה להגיד שאתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אז תחשוב מה שאתה רוצה, אבל עזוב את הפסוקים בצד. אבל אם אתה רוצה להגיד לי שאתה יכול גם לפרש את הפסוקים, בוא נראה פירוש שמחזיק מים. אתה לא יכול להגיד לי אוקיי נעשה מה שאני רוצה, נהפוך את הכן ללא ואת הלא לכן, כי אז הטקסט מיותר, תמחוק אותו. זאת אומרת בשביל מה הוא? הוא לא אומר כלום, הוא אומר את מה שאתה רוצה שהוא יגיד, אז בשביל מה הוא נכתב? ויש פה משהו שהוא באמת איזושהי דרישה שהיא נראית אולי נורא מובנת מאליה כשחושבים עליה, אבל הרבה מאוד אנשים לא עשו את הצעד הנוסף הזה, הם קוראים את הרמב"ם ועוברים הלאה. הם לא שואלים סליחה איך היית מפרש את זה? לא הבנתי, הפסוקים אומרים בראשית ברא אלוקים, איך היית מסביר שהעולם הוא קדמון? אתה צריך לתת לנו.

[Speaker C] הרמב"ם באמת אומר את זה במורה נבוכים כי הרמב"ם פסק, הרמב"ם פסק נגיד שאומרים בישתבח אומרים מלך יחיד אל חי עולמים ולא חיי העולמים, כי מי שאומר חיי העולמים הוא כופר. אבל אם לפי איך שהוא מציג את הרמב"ם פה, כן, זה לגיטימי רק זה פחות מסתדר עם המילים.

[הרב מיכאל אברהם] לא הפוך, לא זה פחות

[Speaker C] מסתדר, הרמב"ם אומר פה שהכל

[הרב מיכאל אברהם] מסתדר עם המילים אבל זה לא נכון. להפך הוא אומר, עם המילים הייתי מסתדר גם אריסטו וגם לא עם אריסטו, אבל זה לא נכון אריסטו, אז למה שאני אהפוך את המילים?

[Speaker C] אז זהו, לא רק זה,

[הרב מיכאל אברהם] הוא אומר שזה כפירה להגיד שזה לא כפירה, אבל זה לא נכון, לא, הוא אומר המסקנה המדעית הפילוסופית שלו היא שזה לא נכון. וזה הנקודה. והוא אומר זה לא, או להגיד ככה, אריסטו לא שכנע אותי. אם אריסטו היה משכנע אותי הייתי מסדר, את המסורת הייתי מסדר אותך, את הפסוקים הייתי מסדר לך. הוא לא שכנע אותי, אז למה אני צריך לעשות את זה? להפך, הוא טוען שזה לא נכון, זה בדיוק הנקודה, לא שזה פחות מתיישב עם הפסוקים, עם הפסוקים הוא היה מתיישב ככה או ככה. אוקיי, אז כיצד יכול היה הרמב"ם לפרש את הכתוב באופן שיתאם להנחת קדמות העולם, הרי מפורש בראשית ברא אלוקים. ובפרק ל' שם במורה, הרמב"ם מסביר שלמילה ראשית יכולות להיות שתי משמעויות. האחת קשורה לקדימה בזמן, בראשית הכוונה בראשונה. המשמעות השנייה של ראשית היא התחלה במובן של סיבת הדבר, המקיים של הדבר, והסיבה והמסובב יכולים להימצא ביחד. כלומר אפשר היה לומר שבראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ פירושו שאלוקים הוא הסיבה למציאות השמיים והארץ, או כפי שאמרו הפילוסופים אלוקים הוא הסיבה הראשונה, סיבת הסיבות. וגם ברא המתפרש אצלנו כפשוטו מן ההיעדר, כמו שכותב הרמב"ם שם בסוף הפרק, יכול להתפרש כמסובב מציאות. מה הוא מתכוון לומר פה? יש פה נקודה עדינה אני חושב, וזה באמת שאלה שאני מתחבט עליה הרבה שנים. בדרך כלל נגיד הראיה הפיזיקו-תיאולוגית לקיומו של אלוקים או הראיה הקוסמולוגית לקיומו של אלוקים זה שאם יש עולם אז כנראה מישהו ברא אותו כי דברים כאלו לא נוצרים מעצמם ולכן יש אלוקים. עכשיו כבר הרמב"ם שם לב לנקודה הזאת שאם אני מאמץ את התפיסה האריסטוטלית שהעולם הוא קדמון אז הראיה הזאת נופלת כמובן. תמיד יש אופציה להגיד העולם אף פעם לא נברא, אז לא צריך מישהו שיברא אותו, הוא תמיד היה. אוקיי? כל הטענה, כל ההוכחה הזאת לקיומו של אלוקים מבוססת על זה שהעולם נוצר בזמן כלשהו, שהוא לא היה תמיד. ואז השאלה אוקיי אז מה יצר אותו? מי יצר אותו? אבל אם הוא תמיד היה, זה האיום שיש בקדמות העולם של אריסטו. בעצם התפיסה של הקדמות הייתה אחד הדברים המרכזיים שבעלי מחשבת ימי הביניים, חכמי ימי הביניים התמודדו איתם, כי זה איים, זה הייתה האבולוציה של האז. זאת אומרת כמו שהאבולוציה נגיד הראיה הפיזיקו-תיאולוגית בנויה על זה שדבר מורכב לא נוצר במקרה, האבולוציה מציעה הסבר מדעי איך דבר מורכב יכול להיווצר במקרה. ממילא אתה לא יכול להוכיח את קיומו של אלוקים מזה שיש פה עולם מורכב, כי בדרך כלל הראיה היא שאם יש דבר מורכב אז מישהו יצר אותו. אבל אם יש לנו הסבר מדעי שמראה שדבר מורכב יכול להיווצר מעצמו, אז אין ראיה לקיומו של אלוקים, כן זה בעצם האיום שאנשים רואים באבולוציה. אותו דבר, אותה לוגיקה עצמה בדיוק מדברת על הראיה הקוסמולוגית שזה לא ראיה מהמורכבות של העולם אלא מעצם קיומו, זאת אומרת זה שהעולם קיים זה אומר שמישהו ברא אותו בלי קשר לשאלה אם הוא מורכב או לא, אין דבר שקיים. שם יש את אותה פירכא מכוח התפיסה האריסטוטלית של הקדמות, כי זה גם שומטת את הקרקע מתחת להנחה של הראיה הזאת. ההנחה היא שדבר לא נוצר לבד. אבל אם הדבר לא נוצר בכלל, הוא תמיד היה, אז מה הבעיה? אז הכל בסדר, אז לא צריך להגיע להנחה שיש משהו שיצר אותו. עכשיו שם יש נקודה עדינה שעומד עליה לייבניץ, והוא מגדיר עיקרון שנקרא עיקרון הטעם המספיק. עיקרון הטעם המספיק זה משהו שהוא יותר רחב מאשר עיקרון הסיבתיות. עיקרון הסיבתיות אומר שלכל דבר צריכה להיות סיבה. אם משהו מתרחש, יש סיבה שמחוללת אותו. אם משהו נוצר, יש משהו שיוצר אותו. אוקיי? זה עיקרון הסיבתיות. עיקרון הטעם המספיק זה משהו יותר רחב. עיקרון הטעם המספיק אומר, נגיד ריצ'רד טיילור בספר שלו מטאפיזיקה, יש לו פרק על קיומו של אלוקים והוא מתחיל בתיאור של עיקרון הטעם המספיק. הוא אומר נגיד שהיית מסתובב ביער והיית מוצא כדור זכוכית גדול עם בתוכו כל מיני ציורים יפהפיים. בסדר? היית שואל את עצמך מי עשה את הדבר הזה? ואז היה בא מישהו ואומר הוא תמיד היה פה. בסדר. עכשיו נגיד שזה בסדר, קיבלתי, הוא תמיד היה פה. האם זה פותר את הבעיה? שאלה לא פשוטה, אני מאוד מתלבט לגביה. האם זה פותר את הבעיה? או שעדיין יש פה שאלה? אוקיי, זה תמיד היה, אבל למה הוא כל כך מורכב והוא לא סתם חתיכה פלסטלינה? כשיש משהו מורכב, מיוחד, אז זה דורש נימוק גם אם הוא תמיד היה. זה בעצם מה שטוען לייבניץ. צריך טעם לקיומו, לא סיבה. זה אולי לא מי יצר אותו, כי הוא לא נוצר, הוא תמיד היה. השאלה למה הוא כזה? זאת אומרת, למה הדבר הזה שתמיד היה הוא כל כך מורכב ולא אחר? עדיין זה משהו נורא מיוחד ועדיין אנחנו עומדים מול זה בתמיהה.

[Speaker D] למה השאלה היא דווקא אם זה מורכב? מה זה קשור לזה אם הוא מורכב או לא מורכב?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם הוא לא מורכב, אז בסדר, הוא תמיד היה.

[Speaker D] אני לא יודע, הוא תמיד היה, מין משהו כזה. יש את זה שתמיד היה. תמיד היה, איך תמיד היה?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה איך? תמיד אתה מניח תמיד היה, מי יצר אותו? אף אחד לא יצר אותו, הוא תמיד היה.

[Speaker D] זאת אומרת למה אי אפשר שתמיד היה משהו?

[הרב מיכאל אברהם] לזה אני אומר, לכן על זה אני מתלבט. אני אומר עוד פעם, אבל לייבניץ בעצם טוען שאם הדבר הוא מורכב, לא עצם קיומו, גם דבר שתמיד היה צריכה להיות איזושהי סיבה לזה שהוא מיוחד, שהוא כזה ולא אחר. זאת אומרת אם הוא מיוחד, אז עדיין אתה צריך איזשהו טעם למה הוא כזה.

[Speaker D] ומה זה נקרא מיוחד?

[הרב מיכאל אברהם] מיוחד עם אנטרופיה נמוכה. מה? זאת אומרת עם מבנה, יש איזה מדדים מתמטיים. זאת אומרת מיוחד חיים למשל. חיים זה דבר עם אנטרופיה נמוכה. זאת אומרת דבר שיש בו הרבה סדר, הרבה אינפורמציה בתוכו. זה לא דבר שקורה לבד. עכשיו לא קורה לבד במובן הסיבתי, כי זה תמיד היה. לכן אני אומר זה משהו יותר עדין, אלא משהו שאומר עדיין זה טעון הסבר. אני אתן לכם דוגמה. כן? למשל זה בגרסאות אחרות שאני עשיתי לראיה הפיזיקו-תיאולוגית. בעצם אני הראיה הפיזיקו-תיאולוגית שבנויה ממורכבות העולם, אז אמרו העולם מורכב, כנראה שיש לו מרכיב. אני אמרתי בסדר, אז האבולוציה מסבירה איך נוצר דבר מורכב גם בלי מעורבות של יד מכוונת. ואז הטענה שלי בעצם הייתה שהתהליך האבולוציוני מתרחש במסגרת של מערכת חוקי טבע. ואז החוקים? כן. יש מערכת של חוקי טבע מורכבים מאוד ומיוחדים מאוד, זאת אומרת חוקי טבע שלוקחים מערכת שהתחילה במפץ גדול, נקודת חומר סינגולרית, ויצא כל מה שאנחנו רואים. אנשים, פילים, לא יודע, כל מה שאנחנו רואים סביב. זה הרי לא היה קורה במערכת חוקים פשוטה, נכון? זה משהו מיוחד. אז זה אומר שבמקום המורכבות של המציאות עצמה, אני בעצם מעביר את השאלה או מעתיק את השאלה למורכבות של החוקים, למיוחדות של החוקים. בסדר, אז החוקים מסבירים את המורכבות של העולם, ואת החוקים מי יצר? אז על זה אומרים לי טוב, הם תמיד היו. עכשיו זה פותר את הבעיה?

[Speaker D] אני בכלל לא מבין למה התשובה של תמיד, זאת פשוט מילה שנזרקת לחלל.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, דיברנו על זה פעם אני חושב,

[Speaker D] איך תחפור ותגיד מה היה לפני התמיד? אבל זה כמו בעיה של מה זה אינסוף?

[הרב מיכאל אברהם] כן בדיוק. התמיד הזה זה בעצם אינסוף קונקרטי ולא אינסוף פוטנציאלי, כפי שדיברנו על זה פעם. כי באמת לדבר על אינסוף במשמעויות קונקרטיות זו אמירה מאוד בעייתית, לא ברור שזה בכלל מוגדר. זה מוביל להמון סתירות. דיברנו על המלון של הילברט, אולי לא השנה אני לא זוכר כבר. אבל דיברנו על זה שההנחה של אינסוף קונקרטי מובילה להמון פרדוקסים, המון סתירות. זה כנראה הפשטה שהיא לא באמת אפשר לדבר עליה, היא לא באמת יכולה להיות קיימת. זה איזשהו מושג של גבול שצריך להגדיר אותו בזהירות בהגדרה מתמטית, אבל אתה לא יכול לדבר באמת על משהו שהוא אינסופי. לכן גם רגרסיה אינסופית בהנמקות, שאני מנמק את זה בגלל זה. והוא בגלל זה והוא בגלל זה עד אינסוף זה לא הנמקה. בעולם הפילוסופיה זה נקרא כשל כשאתה מגיע לרגרסיה אינסופית. למה? כי אתה צריך להניח שבאמת יש אינסוף הסברים, אבל אין באמת אינסוף. יש מספר גדול כרצונך אבל לא אינסוף. על זה לכן המעבר הזה הוא מעבר אדיר. אבל אני אומר נגיד שיש דבר כזה וזה תמיד היה ונתעלם כרגע מהפרדוקסים. השאלה היא כשאתה אומר שיש מערכת חוקים שהיא מאוד מאוד מיוחדת סך הכל, זאת אומרת לא כל, הייתי יכול להגדיר לכם אינסוף מערכות חוקים אחרות, אף אחת מהן לא הייתה מביאה את העולם מנקודה סינגולרית לחיים או לכל המורכבות שאנחנו רואים. קבועים? כן. הקבועים זה החוקים. מבחינתי הקבועים זה החוקים, כל השאר זה סתם מבנים. מה ההתלבטות? ההתלבטות היא בשאלה האם דבר שתמיד היה. אז יגידו, החוקים תמיד היו, הם לא נבראו, אף אחד לא ברא אותם. האם זה באמת פותר את הבעיה? זאת אומרת, האם עכשיו אין קושיה?

[Speaker D] תלוי במה אתה מאמין.

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה מאמין בקדמות, העולם תמיד, החוקים, לא העולם. אני מדבר כרגע על חוקי הטבע, חוקי הפיזיקה. לא, אני רוצה בכוונה לדבר על החוקים כי שם יותר קל לי להדגים את העניין. אז אני אומר נגיד שהחוקים אומרים לי שחוקי הטבע תמיד היו עוד לפני שהעולם נברא. הפיזיקה היא פיזיקה, זאת אומרת רק לא היה חומר שהתנהג על פי הפיזיקה, אבל הפיזיקה תמיד הייתה. האם זה פותר את הבעיה? התחושה שלי היא שלא. זאת אומרת כי גם אם זה תמיד היה, כיוון שזה דבר מאוד מיוחד החוקים האלה, אני שואל עדיין את השאלה למה זה כזה ולא אחר. ועל זה יכולה לבוא אותה תשובה, זה הקדוש ברוך הוא. עכשיו פה הקדוש ברוך הוא לא מצטייר כמי שיצר את החוקים ממצב שבו הם לא היו והוא יצר חוקים ועכשיו הם נמצאים, אלא כמי שעומד בדיוק, כמי שעומד בבסיס החוקים וגורם להם להיות כאלה והם תמיד היו כמו שהוא תמיד היה, אבל הם מואצלים ממנו ולא בגלל שבנקודה מסוימת הם נוצרו. אתם מבינים? עכשיו פה אני לא יודע, אין לי טיעון טוב נגד מי שיבוא ויגיד לי תשמע אם זה תמיד היה זה לא מטריד אותי למה זה מיוחד. לכן אני טיפה מתלבט. התחושה שלי זה שיש משקל, זאת אומרת עיקרון הטעם המספיק הוא עיקרון נכון והוא יותר רחב מאשר עיקרון הסיבתיות. כי עיקרון הסיבתיות צריך שהדבר ייווצר ואז אני שואל מי יצר אותו או מה יצר אותו או איך הוא נוצר. אבל עיקרון הטעם המספיק מדבר גם על דברים שאף פעם לא נוצרו ועדיין אם הם מיוחדים זה דורש איזשהו טעם. והראיה לקיומו של אלוקים אם אני צודק יכולה להתנסח אפילו סביב עולם קדמון אם הוא מיוחד. כאן כבר זו ראיה פיזיקו-תאולוגית, לא ראיה קוסמולוגית. זאת אומרת סתם זה שהעולם תמיד קיים, בסדר, אם אין פה שום דבר מיוחד לא יודע, היה איזשהו עצם כזה שהוא לא מיוחד תמיד היה. אבל אם יש משהו מיוחד כמו חוקי הטבע או כמו העולם שאנחנו רואים, נגיד שהוא תמיד היה, נגיד שקיבלתי את הקדמות של אריסטו. הטענה שעדיין אפשר לנסח ראיה כאילו פיזיקו-תאולוגית לא על בסיס עיקרון הסיבתיות אלא על בסיס עיקרון הטעם המספיק. שאם הדבר הזה הוא מיוחד אז יש משהו בבסיס העניין שגורם לו להיות מיוחד. שהוא תמיד קרה, זה לא התחיל מתישהו אלא כל רגע ורגע כל הזמן הקדוש ברוך הוא שעומד מאחורי הדברים גורם להם להתנהל באופן כל כך מיוחד. וזה תמיד היה יחד עם זה שהקדוש ברוך הוא תמיד היה ותמיד היו החוקים שבאים מהאצלתו, כן שהוא זה שגורם להם או שעומד ביסודם שמחיה אותם, אוקיי? וזה תמיד היה. ועדיין אפשר לטעון שיש ראיה לקיומו של הקדוש ברוך הוא בגלל שזה מיוחד. אז מי שלא מקבלים שאם זה תמיד היה אז לא צריך סיבה, אפשר להגיד את הטענה הזאת, זאת אומרת אני לא יודע איך לתקוף את הטענה הזאת למרות שאני מרגיש שהיא לא נכונה. זאת אומרת אני חושב שבאמת יש, בקיצור זה ערעור על עיקרון הטעם המספיק. דברים שאין להם סיבה לא צריכים טעם. זה בעצם הטענה שכנגד. לא צריך, מה זה טעם? צריך סיבה. אם משהו נוצר אני צריך סיבה שיצרה אותו. אם משהו מיוחד אבל הוא תמיד היה אז הוא תמיד היה מה יש לי לשאול? עכשיו כמובן שמאחורי הדברים יכול להיות, אני לא יודע, אבל יכול להיות שיושבת גם הנקודה הזאת שתמיד זה מושג לא קונסיסטנטי, מה שנתת קודם. זאת אומרת אני מדבר על תמיד אבל לא באמת אפשר להתכוון ברצינות לתמיד במובן האינסופי הקונקרטי. ואז בעצם במובלע כל דבר תמיד נוצר. הוא לא, אי אפשר להגיד תמיד היה, ולכן אני כן צריך לחפש סיבה וזה לא טעם מספיק אלא זה חזרנו לעיקרון הסיבתיות כי אם הוא נוצר אז עוד פעם עולה השאלה מי יצר אותו. יכול להיות שזה מה שעומד מאחורי האינטואיציה הזאת של עיקרון הטעם המספיק. אני לא יודע, אני באמת מתלבט בעניין הזה. אבל אני חושב שזה, הגרסה הזאת היא גרסה של הראיה לקיומו של אלוקים שעומדת גם מול תפיסת הקדמות של אריסטו. זה פתרון לשאלת האבולוציה של ימי הביניים, כן, לקדמות. זאת אומרת אם אריסטו אומר שהעולם הוא קדום, האם זה פותר את הבעיה? האם עכשיו אין ראיה לקיומו של אלוקים? אז אני אומר לא, גם אם העולם הוא קדום עדיין השאלה מה הטעם, למה הוא נראה כך ולא אחרת, איך נוצר להיות כל כך מיוחד. ולא בוחר, משהו שונה, משהו סתמי. אוקיי? וכיוון שכך עדיין אני צריך להגיע למסקנה שיש פה משהו או מישהו שחולל את זה, או שמחולל את זה כל הזמן. לא רק בנקודת זמן מסוימת. וזה מה שהוא אומר כאן. אומרת שהבראשית, המושג בראשית שאנחנו בדרך כלל מבינים אותו במובן הכרונולוגי, בראשית בתחילת הזמן, יכול שבראשית פירושו בתחילת השרשרת הסיבתית, בשרשרת ההאצלה אולי נקרא לזה, לא הסיבתית. זאת אומרת השאלה בראשית המנגנון של סיבה ומסובב אבל הרוחבי. זאת אומרת על ציר הזמן זה תמיד היה. אבל בכל נקודה ונקודה, העובדה שזה מתנהל באופן מיוחד זוקקת מישהו שאחראי על זה שזה מתנהל באופן מיוחד. אז זה ציר רוחבי, זה לא על ציר הזמן. זה לא שמישהו שהיה נמצא לפני שהדבר היה קיים ויצר אותו, אלא זה במקביל לציר הזמן. זאת אומרת כיוון שהדבר הזה קורה והוא כל הזמן לכל אורך ציר הזמן הוא קורה, ועדיין צריך סיבה או טעם שגורם לזה שזה יתנהל באופן הזה. וגם זאת ראיה לקיומו של אלוקים, וגם זה, גם זאת משמעות אפשרית למושג בראשית. זאת אומרת אז זה מה שהוא אומר פה, שהמושג בראשית בעצם עובד על מנגנון הטעם ולא על מנגנון הסיבה, או לא על ציר הזמן אלא על הציר הרוחבי, כן?

[Speaker G] כשאתה אומר תמיד, לא יכולה להיווצר גם השאלה שמי גורם לזה שהתמיד ימשיך? שבאמת התמיד יתמיד ויתמיד ויתמיד?

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, אפשר לשאול את השאלה הזאת אבל אני לא לגמרי בטוח שאני מסכים לה. אתה יודע חז"ל מביאים למשל שאברהם אבינו במדרש, שהוא שאל מי מסובב הגלגל. זה אחד הדברים שהביאו אותו לאמונה, עוד פעם בתיאור החז"לי. אוקיי. עכשיו אנחנו היום לא שואלים שאלה כזאת. מה זאת אומרת מסובב הגלגל? זה החוק הראשון של ניוטון. זאת אומרת כל דבר שלא פועל עליו כוח ממשיך בתנועה קצובה בקו ישר. זה הכל. זאת אומרת לא צריך אף אחד שיסובב אותו. להיפך, אם הוא היה נעצר הייתי צריך לשאול מי עצר אותו. כי אז התחושה שתנועה זוקקת הסבר. מה?

[Speaker E] שמש בגבעון דום.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. זה היה הנס, לא זה שזה ממשיך. בדיוק, נכון, הערה נכונה. זאת אומרת העובדה שזה ממשיך להסתובב ברור, כי כל גוף אם אתה לא פועל עליו הוא ממשיך לנוע בתנועה קצובה בקו ישר. מה הראיה פה? זאת אומרת העובדה שדבר מסוים זז לא טעונה הסבר, הסבר צריך כשהוא מפסיק לזוז או משנה את מהירותו.

[Speaker H] אבל מה ההסבר למה שמשהו ינוע לפי החוק הזה של ניוטון?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז באמת זה היה לי פעם בירוחם, פעם בירוחם זה היה אני חושב בשמחת תורה, הרב בלום צעק תוך כדי הריקודים שמה, אז נתן איזה וורט על זה שמסתובבים שמה במעגל כמו שהגלגל מסתובב וכל מיני כאלה, ואז אני אמרתי זה החוק הראשון של ניוטון. ואז, ואז הוא אמר כן, אבל, אבל גם ההסבר של החוק הראשון של ניוטון טעון, גם החוק הראשון של ניוטון טעון הסבר. זאת אומרת זה שיש לנו הסבר מדעי זה לא אומר שהדבר לא טעון הסבר. צריך מישהו שיגרום לו להמשיך להסתובב. אז אני חוזר עכשיו לשאלה.

[Speaker D] יש ספר של מריו ליביו, האסטרופיזיקאי, יש לו כמה ספרים שלו, ספר האם אלוהים הוא מתמטיקאי? כן. אז שם הוא אומר איך, איך המתמטיקה שזה כאילו, כל הספר סובב סביב העניין האם מתמטיקה זה דבר שבני אדם גילו או שזה יצירה של בני אדם. יצרו או גילו? יצרו, גילו, כל זה, כל זה סובב סביב זה. בין היתר הוא מביא שם למשל את הנושא הזה של החוק הזה של ניוטון, שכל דבר שנע וזה, הוא אומר כאילו זה נגד האינטואיציה. כאילו זה לא נכון. האינטואיציה הראשונית של בני אדם שזה לא ככה. קח ילד בגיל שמונה, תגיד לו מה אתה חושב, אם אין שום כוח פועל על הדבר הזה, מה קורה לדבר הזה? הוא יגיד לך עומד. כן. זאת האינטואיציה. למה זאת האינטואיציה היום שלנו? כי אנחנו כבר למדנו פיזיקה וזה וזה, הרגלנו את עצמנו, חינכנו את עצמנו שזאת תהיה האינטואיציה הפיזיקאלית שלנו. אבל האינטואיציה הראשונית היא לא כזאת.

[הרב מיכאל אברהם] כן, ברור. אז יש, האמת שצריך, אבל אם נגיד תיקח, אני לא יודע מה תהיה התשובה, אם תיקח ילד כזה ותעשה לו אבחנה בין השאלה לא מה למה דבר התחיל לזוז אלא למה דבר ממשיך לזוז.

[Speaker D] אה, יכול להיות.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע אם כשתעשה את האבחנה הזאת התשובה תהיה אותו דבר. אוקיי, שווה לנסות. כי זה אני לא בטוח. זאת אומרת פה יכול להיות שהאבחנה הזאת היא חשובה ואנשים לא עושים את האבחנה הזאת. כי התחלה לזוז זה תמיד תאוצה. זה…

[Speaker H] לא, גם האינטואיציה של הנכד היא תלויה של המציאות, זה משהו שהוא למד עד איפה שהוא הגיע.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, הוא לא למד, הוא לומד מהמציאות, אתה רואה פשוט. זה הכל. כן, בסדר, נכון. אבל אז השאלה אם יש לנו אינטואיציות שקודמות למה שאנחנו חווים ורואים. מי יודע.

[Speaker H] יש איזה בחור, איך קוראים לו, יש איזה בחור הוא עשה אופניים כאלה שכשאתה מסובב את ההגה ימינה אז הגלגל שלו מסתובב שמאלה.

[הרב מיכאל אברהם] זה בטח של ורדי, לא?

[Speaker H] לא לא לא. יש לו את זה עם כל מיני פטנטים. לא לא, איזה בחור אמריקאי כזה. אה. ולקח לו שמונה…

[Speaker D] יוסי ורדי?

[הרב מיכאל אברהם] כן. אח שלו הוא כזה.

[Speaker H] הוא רצה להראות שמה שאתה יודע זה, שמה שאתה, שידע זה לא הבנה, שאתה לא מבין את מה שאתה יודע. ואז לקח לו שמונה חודשים להרגיל את עצמו לרכוב על האופניים האלה. זה פשוט מוחק לו את הזיכרון.

[Speaker E] יש ניתוחי שיתוקים שבהם לפעמים משאירים את השריר מחובר למקור הדם שלו ולעצבים שלו, אבל איך אומרים, מחליפים לו את הכיוון פעולה. בגלל שבכיוון אחד יש לך יותר מדי שפע ובכיוון השני פחות, ובדרך כלל לאנשים לוקח להתרגל לזה בין שבועות לחודשים, ולפעמים לעולם לא, אבל לרוב האנשים שבועות וחודשים, ובמיוחד אם הם לא יודעים מה עשו להם.

[הרב מיכאל אברהם] ראיתי רק אתמול או שלשום, הייתי באינטרנט, היה איזה סרטון על משחק כדורגל בדנמרק לנורבגיה, לא זוכר איפה, שהרכיבו לאנשים משקפיים שבהם רואים את המגרש מלמעלה. הם לא ראו את המגרש, משקפיים סגור, הם לא ראו את המגרש, הם רואים תמונה שמוקרנת אליהם, לא יודע מאיפה, מלוויין או לא יודע מאיזו מצלמה מלמעלה, שמראה להם את הכל אבל במבט מלמעלה, ועכשיו צריך לשחק כדורגל. זאת אומרת, אתה רואה הכל, אתה רואה את החבר'ה שלך, אתה רואה, אנשים אבודים לחלוטין. זאת אומרת, הם לא יודעים, הם הולכים לפה כשהכדור שמה, הם בועטים לשמה כשהם רוצים למסור להוא. אתה לא יכול, ואתה רואה הכל, אתה צריך לסנכרן. עכשיו ברור שתוך כמה זמן, שבועות או חודשים, אתה תוכל לשחק כדורגל שוטף. זאת אומרת, זה ברור. זה רק שאלה של שרירי המוח, לארגן את שרירי המוח בהתאם. בדיוק.

[Speaker H] זה סדר רגיל, לא משחקים ככה.

[Speaker E] ההישגים של נבחרת כדורגל שלנו, יכול להיות שזה מה שקורה.

[הרב מיכאל אברהם] אולי צריך להרכיב להם משקפיים והם יהיו אלופי המונדיאל. מירי רגב היא שרת התרבות והספורט, היא בטח תהפוך, היא תעשה את זה כבר. בכל אופן, אז הטענה שלו בקטע הזה, שהפרשנות שהרמב"ם מציע, איך הוא יכניס את המושג קדמות לפרשנות של הפסוקים, הוא פשוט יהפוך את המילה בראשית ל'בראשית' לא במובן הטמפורלי, כן, הזמן, הזמני, אלא 'בראשית' במובן האצלותי, אם אפשר לקרוא לזה ככה. בעולם של הקבלה, היחס בין הקדוש ברוך הוא לבין העולם הוא לא יחס על ציר הזמן, הוא יחס על ציר הטעם, מה שנקרא הסיבה והמסובב. זאת אומרת, בעצם יש כל הזמן הזרמת אור, שפע, אנרגיה, תקראו לזה איך שאתם רוצים, מהקדוש ברוך הוא דרך העולמות העליונים עד לעולם שלנו, שזה קורה באופן רוחבי, זה לא שהוא גרם למשהו ולכן עכשיו זה קורה, אלא מה שקורה זה כמו נגיד גוף ונפש אצלנו. גוף ונפש אצלנו, יש איזה שהם תיאורים כאלה, למרות שאני לא לגמרי בטוח שזה באמת נכון, אבל יש תיאורים כאלה שאומרים שיש דברים מסוימים שמתרחשים במקביל. ההשפעה היא השפעה לרוחב, לא שהנפש מחוללת את התהליכים הפיזיקליים, אלא היא מתנהלת איכשהו במקביל, היא מאצילה אותם, היא לא מסובבת אותם במובן הזמני. בכל אופן, אז זאת ההצעה הפרשנית שלו להסביר את המקראות. אגב, זה במאמר מוסגר, אני לא מספיק בקי בפילוסופיה של אריסטו, אבל נדמה לי שההצעה שלו לקדמות העולם נוצרת בגלל הקושי הזה עצמו. זאת אומרת, בגלל הקושי של איך זה יכול להיות שמשהו כזה נוצר בלי סיבה, אז כנראה הוא תמיד היה. תמיד היה זמן, תמיד היה עולם. עכשיו, אם יהיה לך קושי גם אחרי טענת הקדמות, אז אריסטו גם לא יקבל את זה. זאת אומרת, זה לא יפתור את הבעיה של אריסטו. זאת אומרת, הרי מה שאני הצעתי, מה שאני בעצם טענתי כאן, זה שאני יכול להשאיר את הראיה לקיומו של אלוהים או את התפקיד שיש לאלוהים בניהול הבריאה גם אם אני אגיד שהעולם הוא קדמון. אבל אריסטו גם על זה היה שואל את אותה שאלה כמו על ציר הזמן, וגם שמה הוא היה בעצם מכחיש, ולכן בעצם הפרשנות הזאת שהרמב"ם, או שהוא חושב שהרמב"ם מציע כאלטרנטיבה לקרוא את הפסוקים, אני לא בטוח שהייתה מרצה את אריסטו, כי אריסטו היה עושה עליה את אותו תרגיל בדיוק ושוב פעם הייתה קושיית האבולוציה, או הגרסה שלו לקושיית האבולוציה מזווית אחרת. אוקיי, אך כאמור, הרמב"ם שאין הדבר כן, אלא העולם מחודש. הבריאה התפתחה בזמן, יום אחד, יום שני וכדומה, ואף הזמן עצמו התחיל פעם, נברא. אריסטו ראה מסביבו את העולם החומרי. יש חומר. מתי התחיל להיות? שום דבר לא הוביל אותו לתשובה. אם כן, הניח שתמיד היה. תמיד היה זמן, תמיד היה עולם. אבל אנחנו איננו אומרים כך, העולם התחדש ואז גם התחדש הזמן. זה אגב משפט מאוד מעניין, תמיד היה עולם ותמיד היה זמן. מה זאת אומרת תמיד היה זמן? התמיד שמתאר את הזמן הוא לא עוסק בזמן. זמן שהיה זמן היה זמן. אוקיי, זה די טאוטולוגי. זה כמו כשאנחנו מדברים על השאלה של חזרה בזמן, כן? כשאנחנו מדברים על על פיזיקאים אוהבים להשתעשע בעניין הזה אם אפשר לחזור בזמן. עכשיו על פניו הדבר הזה הוא הדיון הזה בכלל לא יכול להתחיל ברמה המושגית. ואתם חושבים בשאלה אם זה אפשרי פיזיקלית. אני אומר קודם כל תגדיר לי על מה אתה מדבר, ואז נראה, אחרי שזה יהיה מוגדר אפשר לחשוב אם הפיזיקה מאפשרת את זה או לא מאפשרת את זה. אבל על מה אתה מדבר? ותראו הרי בעצם כשתחשבו על זה מה זה חזרה בזמן? חזרה בזמן זה להיות ביום רביעי ואחרי כמה זמן להיות ביום שני. אבל מה זאת אומרת אחרי כמה זמן להיות ביום שני? יום שני זה יומיים קודם. אז אם אתה נמצא ביום שני אז אתה לפני, אתה לא אחרי. אתה רוצה להיות אחרי ביום שני? אז זה סתם תרתי דסתרי. אני רוצה להיות באוסטרליה בישראל. מה? או שאתה באוסטרליה אתה לא בישראל, אם אתה בישראל אתה לא באוסטרליה. זה לא שאלה אם הפיזיקה מאפשרת את זה, זה לא מוגדר מושגית. אז מה זה נקרא לחזור אחורה בזמן? קודם כל תגדיר את המושג. לכן אני חושב שברגע שמדברים על…

[Speaker D] אפשר להגדיר את זה לא דרך הזמן אלא דרך המצב הפיזיקלי, זאת אומרת שאתה עכשיו מבוגר ובעוד כמה זמן, בעוד כמה זמן אתה תהיה צעיר. מה זה בעוד כמה זמן?

[הרב מיכאל אברהם] אם תהיה צעיר אז זה לפני כמה זמן, זה לא בעוד כמה זמן.

[Speaker D] פיזיקלית, חזרת למצב ההוא.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אומר פיזיקלית חזרת למצב ההוא?

[Speaker D] היום יש לי שיבה

[הרב מיכאל אברהם] וזה וזה, ובעוד יומיים פתאום…

[Speaker D] לא בעוד יומיים, לפני שלושים שנה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, איך על סמך מה אתה יודע שתהיה בעוד יומיים? באיזה מובן אתה בעוד יומיים? אתה לפני שלושים שנה. זה כמו אני לפני יומיים הייתי ביום שלישי ועכשיו אני ביום חמישי. אני יכול להגיד תראו, עכשיו אני ביום חמישי, בעוד יומיים אני הייתי ביום שלישי. זה סתם מילים, לפני יומיים הייתי שמה.

[Speaker D] דרך אבל המצב הפיזיקלי.

[הרב מיכאל אברהם] אבל לא, זה בדיוק מה שאני אומר. מה זה מצב פיזיקלי? אתה מדבר על יחס זמני בין מצבים פיזיקליים לא על מצב. אבל היחס הזמני הוא לפני, לא אחרי.

[Speaker F] אתה אומר בעוד חודש אני אהיה עם שיער שחור.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה לא יהיה בעוד, זה יהיה לפני.

[Speaker F] לא, אני אהיה בעוד חודש עם שיער שחור.

[הרב מיכאל אברהם] באיזה מובן של עוד חודש? כן. לא, אם אתה רוצה לדבר על תהליך ביולוגי, זאת אומרת האם אני יכול להשחיר שערות ולא שהן ילבינו אלא שהן ישחירו? זאת שאלה בביולוגיה. אבל זה לא חזרה בזמן, זה להפוך את כיוונם של התהליכים הביולוגיים הפיזיקליים על פני ציר הזמן. זה לא חזרה בזמן. בכלל כשאנחנו מדברים על התנועה של ציר הזמן עצמו, כשאנחנו אומרים שהזמן זורם. מה זאת אומרת התחושה הזאת כאילו שבניגוד למרחב הזמן הוא זורם והמרחב הוא סטטי. על פניו זה שטויות. מה זה נקרא זורם? כשאתה אומר שמשהו זורם על פני מה? אתה אומר על פני ציר הזמן, אבל הזמן עצמו אם אתה אומר שהוא זורם על פני מה הוא זורם? מה זה הציר שמודד שהוא התקדם והוא היה פה ואחרי זה הוא נהיה שם?

[Speaker D] על פני איזה ציר אתה מדבר? אם זה ציר הזמן הרי אתה מדבר על ציר הזמן עצמו.

[Speaker F] לא, המרחב סטטי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל הזמן זורם על פני מה? יחסית למה? יחסית לזמן. אז אם אתה אומר שהזמן זורם על פני המרחב אז באותה מידה גם המרחב זורם על פני הזמן.

[Speaker F] למה? אם הנהר זורם, על פני מה?

[הרב מיכאל אברהם] הנהר זה לא הזמן. הנהר יכול לזרום. השאלה הזמן על פני מה הוא זורם, לא הנהר.

[Speaker D] השעות זורמות על

[Speaker F] ציר הזמן, זה

[Speaker D] בסדר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, שעות לא זורמות. יש שנתות בציר הזמן. יש שנתה שעה שש, שעה שבע, שעה שמונה. מה זורם? שום דבר לא זורם. אלא אם כן אתה אומר שאני זורם על פני ציר הזמן. כשאתה מדבר שציר הזמן עצמו זורם, אני שואל אותך זורם על פני מה? כשאתה אומר שאני משנה מקום, נע במהירות. אני אומר בזמן מסוים הייתי במקום הזה, בזמן מאוחר יותר אני במקום הזה. זה נקרא ששיניתי מקום, נכון? מה זה נקרא ששיניתי זמן? שבזמן מסוים הייתי בזמן הזה ובזמן יותר מאוחר אני בזמן ההוא? ברור שבזמן יותר מאוחר אני בזמן ההוא. זה לא תנועה, זאת ההגדרה של להיות בזמן ההוא. אי אפשר לדבר באותה משמעות על שינויים מרחביים ושינויים זמניים. זה אגב באותו ספר של ריצ'רד טיילור יש לו פרק על יחסים בין זמן וחלל והוא טוען שכל משפט שתנסחו שאתם יכולים להגיד על הזמן אתם יכולים גם להגיד אותו על המרחב. אין שום אסימטריה, זאת אשליה האסימטריה הזאת. בעצם קחו כל משפט אם תנסחו אותו במדויק כמו שצריך ותחליפו את התפקידים בין המקום והזמן תקבלו משפט הגיוני לחלוטין. כי התחושה תמיד שאפשר להגיד דברים על הזמן שאי אפשר להגיד על המרחב ולהפך, זאת אומרת שהם לא בדיוק מתנהגים אותו דבר. הוא אומר זה לא נכון. קחו משפט מוגדר היטב.

[Speaker D] תורת היחסות הפרטית באמת ככה מתואר, זה ארבעה צירים.

[הרב מיכאל אברהם] למרות שאחד הצירים הוא עם מרוכב, עם מקדם מרוכב. זאת אומרת יש פה בכל זאת איזה… אבל התיאור שם הוא תיאור מאוד מעניין כי הוא אומר ברגע שתנסחו את זה מדויק אז אתם תראו שאפשר להחליף את התפקיד של הזמן והמרחב ומתקבלים משפטים הגיוניים לחלוטין. הוא אומר נגיד בזמן טי שווה אחת הייתי ב… באיקס שווה שתיים, אני אהיה בטי שווה אחד. באיקס שווה חמש, אני אהיה בטי שווה שלוש. מה יש בזה סתירה? יש בזה איזה בעיה? אין שום בעיה. אני יכול לתאר את התנועה של המרחב, הזמן על פני המרחב או המרחב על פני הזמן. זה רק צורות תיאור. אבל אי אפשר לתאר תנועה של זמן על פני זמן. זה שטויות, זה הוא עצמו. אוקיי? כמו שאי אפשר מרחב על פני מרחב, גם זה אי אפשר. לכן אין באמת, ככה הוא טוען, אין באמת הבדל בין זמן ומרחב. זאת אשליה. הם כן מתנהגים אותו דבר. עכשיו, אני לא דווקא אגב בזה לא מסכים, אבל זה נושא לפעם אחרת. רגע, איך הגענו לכל זה? כן, שתמיד היה. זאת אומרת, הזמן תמיד היה, לא רק העולם תמיד היה. עכשיו, מה המשמעות של הזמן תמיד היה? אני חושב שמה שבעצם צריך היה לנסח, אם רוצים לנסח בצורה יותר מדויקת, שציר הזמן הוא אינסופי. שואלים מה אורכו? אורכו הוא אינסופי. זה המשמעות של ציר הזמן תמיד היה. הביטוי ציר הזמן תמיד היה הוא לא ביטוי נכון. זה להגיד שציר הזמן אורכו אינסופי ולא התחיל בנקודה מסוימת, זאת אומרת לא ברגע מסוים והלאה. אוקיי, זה המשמעות של תמיד היה. עכשיו, מעבר לזה, הטענה הזאת שציר הזמן נברא גם היא טענה מאוד מעניינת, כי לגבי מושג הזמן בכלל יש על זה ויכוח פילוסופי בשאלה האם זמן ומרחב זה דברים שקיימים בעולם עצמו או שזה רק קטגוריות שאנחנו משתמשים בהן כדי לסדר את התחושות, את החוויות שלנו מהעולם. אנחנו מסדרים אותם על פני צירי זמן וצירי מרחב. אבל זה בסך הכל צורות הסתכלות שלנו. נגיד אם יהיו יצורים אחרים, יכול להיות שהם בכלל לא יחשבו במונחי זמן ומרחב אלא במונחים אחרים והם יתארו את כל המציאות לא במונחי זמן ומרחב. זאת אומרת, זה לא משהו שנמצא בעולם עצמו, זה בצורת ההסתכלות שלנו. נגיד במובן מסוים זה קצת דומה למה שדיברנו, אני חושב על זה, נגיד על מושגים כמו צבעים, קולות. דיברנו שאם אף אחד לא נמצא ביער ונופל שם עץ, האם הוא משמיע קול? אז ברור שהוא לא משמיע קול, הוא יוצר גל אקוסטי. אבל קול נוצר רק מתי שהגל האקוסטי הזה פוגע באור תוף אנושי או של חיה, לא משנה, אבל זה מה שיוצר קול. נכון? וזה מגיע לתודעה. כן. אז אני אומר, בעצם המושג קול לא באמת קיים בעולם. מה שקיים בעולם זה גל אקוסטי. הקול זה האופן שבו התופעה הפיזיקלית הזאת מתורגמת להכרה שלנו. אחרי התרגום נוצר קול. עכשיו, יכול להיות שהחלל והזמן במובן מסוים זה אותו דבר. זאת אומרת, החלל והזמן נמצאים רק בתוכנו. אנחנו משתמשים בזה כדי לארגן לעצמנו את התחושות, את החוויות, את העולם, את מה שאנחנו רואים בעולם. אבל זה לא באמת קיים בעולם עצמו. אם יהיה יצור שבנוי אחרת, הוא יתפוס את כל העולם בצורה לגמרי בסדר ולא במונחים של חלל ושל זמן. עכשיו קאנט למשל טען את הטענה הזאת, שהחלל והזמן זה צורות הסתכלות אנושיות, זה לא באמת דברים שקיימים בעולם עצמו. נדמה לי שהזכרתי פעם את מה שכותב רבי שם טוב גפן, הסבא רבא של יונתן ואביב גפן וכל אלה. היה יהודי מאוד מעניין, דיברנו עליו פעם אני חושב, היה יהודי מאוד מעניין, משכיל ברוסיה, והוא הוציא ספר שלו שזה אסופה של שלושה מאמרים שלו שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק, זה נקרא 'ממדים הנבואה והאדמתנות', שזה גאולוגיה. וזה שלושה מאמרים, אחד על הממדים, אחד על טיבה המתמטי של הנבואה ואחד זה על גאולוגיה. ובהתחלת הספר יש יומן כזה שהוא מתאר את חוויותיו, שהוא גדל בבית ככה שמרני, אבא לא הרשה לקרוא שום דבר, אבל הוא ככה היה מאוד ילד מאוד סקרן ועוד לפני בר מצווה כבר התחיל לבלוע כל מיני ספרים בכל מיני תחומים שונים ובסופו של דבר ככה הוא נהיה משכיל אבל לא "משכיל", זאת אומרת משכיל במובן זאת אומרת הוא עסק בתחומים אחרים אבל הוא היה יהודי שומר תורה ומצוות, קראו לו רבי שם טוב גפן, אני מניח שהוא היה גם איזה רב במובן מסוים. אז שמה בספר שמה הוא רוצה לטעון שלפי התפיסה הקאנטיאנית, שהחלל והזמן הם רק צורות הסתכלות שלנו על העולם, הם לא באמת קיימים בעולם עצמו, אז בעיית גיל העולם מתרוקנת מתוכן. כי גיל העולם זאת שאלה במונחים של זמן, אבל לפני שהיה אדם לא היה מה לדבר במונחים של זמן. המונחים של זמן נולדו יחד עם האדם. לפי התפיסה הזאת אגב גם אין מה לדבר על זה שהזמן נברא. הזמן לא נברא כי הוא לא נמצא היום ולא היה אף פעם, הזמן זה רק צורת הסתכלות שלנו. נברא איתנו. הוא לא, זה לא נברא באמת, זה רק צורת ההסתכלות של בני אדם, זה הכל. כשאתה מדבר על זה שהזמן נברא, אתה מתכוון שאתה אומר בעצם שהזמן הוא משהו שבאמת קיים ושהוא נברא. אבל לפי קאנט אין מה לדבר על דבר כזה. אז הטענה שלו שלפי התפיסה הקאנטיאנית אין משמעות לגיל העולם, אני חושב שזה לא נכון. כי אפילו אם הזמן הוא צורת הסתכלות שלי, עדיין אני יכול להסתכל גם על העבר.

[Speaker B] מה זה פותר את כל השיטה הזאת? הרי קול זה הסתכלות שלנו על גלים אקוסטיים. אור זה הסתכלות שלנו על משהו. אנחנו צריכים משהו להסתכל עליו בכל מקרה, משהו צריך להיות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לכן אני אומר, האנלוגיה לקול ולאור ביניהם לבין חלל וזמן היא לא מושלמת. חלל וזמן זה לא תכונה של דברים. קול ואור זה תכונה של דברים. זה ביטוי של הדברים בהכרתנו. החלל והזמן זה מערכת צירים שנמצאת בתוכנו שעל פניה או בתוכה אנחנו מסדרים את האירועים. אני רק הבאתי אנלוגיה כדי להגיד שבמסגרת התחושות שלנו וההכרות שלנו שתולים הרבה מאוד ממדים שהם סובייקטיביים, הם לא באמת קיימים בעולם עצמו. במובן הזה עשיתי אנלוגיה לצבע ולקול. ברור שזה לא מתפקד באותה צורה וגם אצל קאנט זה לא מתפקד באותה צורה. זאת אומרת, זה תכונות של הדברים, הקול והאור. החלל והזמן זה דברים שאני נולדתי איתם. זה לא תכונות של העולם. למה זה לא תכונות של העולם?

[Speaker I] זה גם תכונות של דברים. הרי אנחנו תופסים חלל וזמן כמושג אחד, אבל מיקום והימצאות במקום מסוים ובזמן מסוים זה תכונה של דברים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני לא יודע אם זה תכונה של דברים. זה צורת הסתכלות שלי על דברים. אין לה שורש בדברים? מה? לא הבנתי.

[Speaker I] שאין לה שורש בדברים עצמם?

[הרב מיכאל אברהם] יש לה איזה שהוא שורש בדברים עצמם, אבל השורש הזה הוא לא חלל. זה רק צורה לסדר את זה. יבוא מישהו אחר יסדר את זה אחרת. אז הוא לא ידבר על זה במונחים של זה נמצא למעלה וזה למטה, זה מימין וזה משמאל. הוא ידבר על זה בכלל בשפה שאני לא מבין מה היא.

[Speaker H] אבל גם על הדברים עצמם הוא ידבר בשפה שאתה לא מבין אותה.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, נכון, לכן זו האנלוגיה שעשיתי.

[Speaker H] זו האנלוגיה שעשיתי.

[הרב מיכאל אברהם] אבל פה עוד פעם, הצבע זה דבר שהאובייקט יוצר את תחושת הצבע כשהוא פוגע לי ברשתית. החלל והזמן זה לא האובייקט יוצר אצלי תחושה של חלל וזמן. אני בא איתם מהבית. הפוך, אני כופה אותם על האובייקט. אני מסדר אותו, אתה במקום הזה ובזמן הזה והוא במקום ההוא ובזמן ההוא.

[Speaker I] אתה מסדר אותו. נכון. האובייקט, הוא לא יוצר לי את תחושת החלל והזמן עצמם, כמו שהוא גם לא יוצר לי את תחושת הצבע, כי גם היא כבר נמצאת אצלי, אבל הוא יוצר לי את התחושה שהוא נמצא במקום ובזמן מסוים.

[הרב מיכאל אברהם] נו, בסדר, נכון, אני מסכים. זה כן האנלוגי. אבל עדיין התפקוד של זה בתוך ההשוואה הזאת שאותה גם אני עשיתי, עדיין אבל יש גם הבדל בין דברים. יש הבדל בין יחס של צבע לדבר לבין הדבר עצמו לבין המיקום שלו והדבר עצמו.

[Speaker B] מה ההבדל? זה לא כל כך משנה אם ישות אחרת תראה עצם בתור רוטט באיזשהו מימד ואנחנו נחווה את זה כנמצא בזמן. מה זה משנה? איזה שם שאנחנו נותנים לזה, עדיין זה אטריביוט של הדבר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל הם לא, זה לא, אני רוצה לטעון שזה לא אפילו, זה לא יהיה תרגום של אחד לאחד. זאת אומרת, זה לא שמה שאני תופס כתפיסת זמן הוא יתפוס כמוזיקה. אני רוצה לטעון שבכלל לא יהיה מושג אצלו שמקביל למושג זמן שלי, אלא הזמן והחלל וכל הקטגוריות שלי ביחד שמארגנות את העולם, אצלו יתארגנו באופן שונה לגמרי. לא שהזמן מתורגם אצלו למשהו אחד והחלל למשהו אחר, אלא שהכל…

[Speaker B] אבל יהיה לו אוסף אטריביוטים שיארגן בתודעה שלו את העצם שהוא לעצמו שלא אני ולא הוא יכולים לדבר עליו. נכון, נכון. אבל זה הכל בסדר, אבל עדיין יש אטריביוטים כלשהם, ואז תשאל על האטריביוטים שלו מתי הם התחילו?

[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים לגמרי. לא, מתי הם התחילו זו כבר שאלה.

[Speaker B] מתי הם התחילו אבל אני

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, זה בדיוק מה שאני לא יודע. אני לא יודע איך זה יתבטא בשפה שלו. האם בשפה שלו תהיה שם שאלה או שבשפה שלו אולי לא תהיה שם שאלה? אני לא יודע, זאת אומרת, אני לא מכיר את השפה הזאת אז קשה לי לענות על זה. אבל יכול להיות שהשאלה הזאת היא ארטיפקט של הצורה שאנחנו מסתכלים. אבל אני אומר שהטענה של רבי שם טוב גפן היא טענה לא נכונה בגלל שגם אם הזמן זה צורה שבה אנחנו מסתכלים על המציאות, אנחנו יכולים להשתמש במשקפיים הזמניות האלה כדי גם להסתכל על העבר. כי אני יכול במשקפיים הזמניות שלי לשאול מתי נולד אבא שלי למרות שאז אני לא הייתי. למה? כי גם את אירועי העבר אני מסדר על פני ציר הזמן שהוא המשקפיים שלי, הזמן והחלל, אוקיי? עכשיו אני יכול גם לשאול מתי נברא העולם או כמה זמן הוא קיים למרות שבאותה תקופה שהוא נברא לא היו בני אדם ואני עצמי ודאי לא הייתי שמה. בסדר, אבל זה לא משנה. אני במשקפיים הזמניות שלי יכול להסתכל גם על העבר, ואז השאלה בן כמה העולם היא שאלה מוגדרת היטב וצריכה תשובה. זה לא משנה שהזמן הוא רק צורת הסתכלות שלי. בתרגום לצורת ההסתכלות שלי, אני שואל כמה זמן העולם קיים.

[Speaker B] מה ההבדל בין זה ללשאול מה יש מחוץ ליקום?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker B] אתה לא יכול לשאול, אין משמעות למחוץ ליקום.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, כי מי אמר שיש דבר כזה מחוץ ליקום? זה סתם תשובה פשוטה.

[Speaker B] מי אמר שיש דבר כזה לפני שהזמן הוא בקטגוריות שלנו?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע באמת, אין לפני, לפני שהיה זמן לא שייך בכלל. לכן זה מה שאמרתי, אי אפשר להגיד שהזמן היה תמיד ואי אפשר להגיד שמשהו היה לפני הזמן, כי המושג לפני קיים רק בהינתן ציר זמן. מה שאתה יכול להגיד זה מה אורכו של ציר הזמן. האם הזמן הוא אינסופי, הזמן הוא סופי, אתה יכול לדבר על מה האורך של ציר הזמן, לא על איפה אתה שותל את הזמן עצמו, כמשהו שהוא מחוץ לזמן, מבין? אז גם במרחב אני יכול לשאול האם המרחב הוא אינסופי או הוא סופי, אני לא יכול לשאול מה נמצא מחוץ למרחב, כי מחוץ זה כבר ביטוי חללי. בסדר. כן, אז מכל מקום הוא טוען שהעולם התחדש, ואז גם התחדש הזמן. אולי פעם אמרתי את זה, אני כבר לא זוכר, אני חושב שבהלכה אפשר לראות איזה תפיסות שאמרו שהזמן הוא אובייקט קיים ולא רק צורת הסתכלות. יש גמרא בנדרים ובשבועות, יש שתי גמרות מקבילות שמנסות להדגים התפסה בנדר. שאתה מתפיס, זאת אומרת יש שתי צורות לנדור. אתה יכול להגיד הדבר הזה אסור עליי, קונם, ואתה יכול להתפיס. אתה יכול להגיד הדבר הזה הוא אסור, האיסור של זה יעבור גם לזה. ככה זה נקרא להתפיס. בסדר? עכשיו הגמרא מביאה כמה דוגמאות להתפסה. אחת הדוגמאות זה דבר זה אסור עליי כיום שמת בו גדליה בן אחיקם, או כיום שמת בו אבא, כי מתענים ביום שמת בו אבא, או ביום שמת גדליה בן אחיקם, אז בעצם הדברים אסורים, דברי המאכל אסורים עליי. אז אני רוצה לאסור משהו כמו היום שמת בו גדליה בן אחיקם. אוקיי? עכשיו איך אפשר להתפיס ביום? התפיסה המקובלת של הראשונים זה שהתפסה פירושו לקחת חלות שקיימת על חפץ מסוים ולהעביר אותה לחפץ אחר. עכשיו היום הוא גם אובייקט. יש איזושהי הסתכלות, לפחות בהלכה, שיום זה איזשהו סוג של אובייקט. שיש דבר כזה, זה לא רק צורת הסתכלות שלנו, זה משהו. וכשיש איסור על יום, זה כמו אובייקט שתפוס באיסור. אוקיי? אז לא יודע, יכול להיות שזה בעצם אומר שהזמן הוא באמת קיים. ואז עולה השאלה אם הוא נברא או שהוא תמיד היה, או שתמיד היה פירושו שציר הזמן הוא אינסופי, כן זה הביטוי, הניסוח היותר מדויק. אז הוא טוען שהזמן נברא וגם העולם נברא בניגוד למה שאריסטו חשב.

[Speaker C] כן, שהרמב"ם אומר שהזמן והעולם לגמרי מהפשט, הרי אסור, כמו שאסור לי לאכול בצום גדליה בן אחיקם, הרי ברור שישראל מקדשים את הזמנים וישראל יכולים, סנהדרין, לדחות את צום גדליה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל ברגע שהם קידשו, אז הם קידשו, אז היום הזה יש עליו איסור.

[Speaker C] את הצום, לא את היום.

[הרב מיכאל אברהם] את הצום, לא את היום. הצומות הם לא חפצא של איסור. באיסור זמני בכלל הרבה אחרונים אומרים, באיסור זמני אין איסור חפצא. כי זה היום קיים מחר לא, אז זה לא יכול להיות בחפצא, זה בגברא. אז אני אומר, אם אתה אומר שיש איסור חפצא על יום שמת בו גדליה בן אחיקם, זה איסור על היום ולא איסור על הכיכר לחם באותו יום.

[Speaker C] זה איסור כפי שהיה אסור לי לאכול.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אז זה לא התפסה. התפסה, זה נדר, אבל אני מדבר, שמה זה מוצג כהתפסה. נדר אני יכול להגיד לא כפי, אלא קונם הדבר הזה אסור עליי, אין בעיה, אפשר לנדור כך. אבל התפסה פירושו לקחת איסור קיים שהוא רובץ על משהו אחד, כמו תמורה, כן, לא לעשות תמורה בקורבנות. אני אומר אתה לוקח איסור על משהו קיים, זה צריך להיות דבר הנידור ולא דבר האסור, זאת אומרת זה רק איסורים מהסוג של נדר או קורבן או קדושה וכדומה, לא כל איסור, לא חזיר, כן, לא איסורים שהתורה אסרה. ולהעביר את האיסור משם לפה, כאילו פעולה פיזית כביכול או מטאפיזית. בסדר. אז אני שואל מה זה הדבר הפיזי שתפוס באיסור ביום שמת בו גדליה בן אחיקם. טוב, אולי זה נכון אולי לא. אומנם עניין החידוש אינו פשוט כלל. מוסכם על הכל שהקדוש ברוך הוא בעל השלמויות כולן ואינו משתנה. לא נעמוד כאן על ההוכחות לכך, אבל גם אנשי התורה וגם הפילוסופים מודים בזה. טוב אלו משפטים נורא כלליים וקשה קצת להתמודד איתם. אם כן, כן, הפילוסופים שמאמינים בזה מאמינים בזה, אוקיי. אם כן, קיימת השאלה אם העולם מחודש מדוע הוא נברא כאשר נברא. האם עד אז לא רצה הבורא לברוא ואז רצה? אם כן, חל שינוי ברצונו, וזוהי סתירה לאומרנו שהוא בלתי משתנה. כן זו שאלה פילוסופית עתיקה ומפורסמת, איך זה יכול להיות, זה טענה לטובת קדמות העולם. כי אם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ברגע זמן מסוים, אז זה אומר שכנראה רגע קודם הוא לא רצה לברוא אותו וגם רגע אחר כך, הוא רצה דווקא עכשיו. ועכשיו השאלה היא אז זה אומר שהיה שינוי ברצונו של הקדוש ברוך הוא. מה השתנה עכשיו הרי לא היה.

[Speaker H] הוא רצה קודם לבנות אותו עכשיו.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? אז אני

[Speaker H] אומר,

[הרב מיכאל אברהם] זה אחד ההסברים, אבל זה אומר שציר הזמן אינסופי.

[Speaker B] זה מכריח שציר הזמן… לא, למה? משום שלא היה קודם.

[הרב מיכאל אברהם] אתה מתכוון לפני שהוא… לא, זה רק אומר שציר הזמן היה לפני שהעולם נברא. לא יודע אם הוא אינסופי, אבל הוא היה לפני שהעולם נברא. כן, נכון, מסכים.

[Speaker B] אז השאלה הזאת פשוט נדחית לנקודת ההתחלה של הזמן. למה הוא החליט לברוא את הזמן באותה נקודה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא החליט לברוא את הזמן באותה נקודה. התחיל זמן. התחיל זמן פתאום? זה בדיוק הנקודה. אתה לא יכול לענות על זה, כי הרי על פני ציר הזמן… זה לא קורה על פני ציר הזמן באיזושהי נקודה. ציר הזמן התחיל. זה הכל, זה לא… שם אי אפשר לשאול את השאלה הזאת. לא היה זמן קודם. הזמן נוצר עכשיו וזהו. אתה לא יכול לדבר על זה במונחים האלה.

[Speaker B] למה פתאום נוצר זמן אז?

[הרב מיכאל אברהם] ולמה מה? ולמה לא לפני כן? אבל אין לפני כן.

[Speaker B] אתה

[Speaker H] לא יכול להגדיר את השאלה.

[הרב מיכאל אברהם] האמת היא שהבעיה הזאת נמצאת רק בזמן.

[Speaker H] הבעיה הזאת של הטי מינוס הזה, זה תמיד רק בזמן יש את הבעיה הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] מחוץ למרחב גם אין מרחב. מה זאת אומרת? זה אותו דבר. כמו ששאלת קודם, מה יש מחוץ למרחב? אין דבר כזה מחוץ למרחב. המושג מחוץ הוא מושג מרחבי. אוקיי? אז פה יש שאלה, אני חושב שבאמת התשובה אולי הפשוטה לשאלה הפילוסופית הזאת שהטרידה מאוד את הפילוסופים של ימי הביניים, כן? זה מה שאתה, מה שאמרת עכשיו, שזה הסתכלות של תורת היחסות. אתם יודעים שאיינשטיין שלח מכתב מפורסם למשפחה של החבר שלו שנפטר, והוא שלח להם מכתב תנחומים. אז הוא אומר: תראו, נגיד שהוא נפטר בלא יודע בשנת 51. אז הוא אומר לו: תראה, אנחנו ידענו מאז ומעולם שמאז ומעולם היה נכון שבשנת 51 ייפטר פלוני. רק מה? רק עכשיו מה שקרה זה שהגענו לנקודה הזאת, שנת 51. אז מה? אז זה היה תמיד נכון. גם בשנת 1900 זה היה נכון שפלוני ייפטר ב-1951. אז בעצם לא השתנה שום דבר ב-1951. זה היה נכון מאז ומעולם שהוא ימות.

[Speaker D] וזה הממד הרביעי בתורת היחסות, שזה קבוע.

[הרב מיכאל אברהם] מה שקרוי לזה קו עולם. ובתורת היחסות לא מתייחסים לתהליכים הזמניים בצורה הקלאסית, בצורה שניוטון מתייחס אליה, שאתה מתאר את איקס כפונקציה של טי, אתה מתאר את המיקום כפונקציה של הזמן. בתורת היחסות אתה מדבר על קו עולם. קו עולם פירושו כל ההיסטוריה שלך ממינוס אינסוף עד אינסוף בקו אחד. זה האובייקט שעליו אתה מדבר. אתה לא מדבר על נקודה על פני הציר הזה. אתה מדבר על הציר כולו. אוקיי? אז בעצם ההסתכלות הזאת של תורת היחסות אומרת שלא באמת קורה משהו. אני מסתכל על הציר הזמני כאילו שהוא ציר מרחבי. הוא פשוט, יש פה מרחב שלם… מה? כן, בדיוק. תמיד קיים, וכיוון שכך אז בעצם שום דבר לא קורה. לכל היותר אני נע על פניו, אבל הוא… שום דבר לא קורה. זה תמיד היה נכון שהוא מת בשנת 51, זה היה נכון לפני זה, נכון אחרי זה, רק במקרה אני עכשיו פגשתי את הנקודה הזאת. זה הכל, אבל אין בזה שום דבר אמת, ואז לא קורה שום דבר. אז גם פה אפשר להגיד, כמו… יש לי אסוציאציה מהשאגת אריה, לא יודע אם זה אותו דבר או לא, אולי זה אותו דבר. יש הכסף משנה שואל למה קריאת שמע זה מצוות עשה שהזמן גרמה? הרי יש קריאת שמע ביום ויש קריאת שמע בלילה. פעמיים. לשיטת הכסף משנה זה שהזמנים הם לא דאורייתא. עד שלוש שעות, עד ארבע שעות, מה שהגמרא אומרת, זה לא דאורייתא. זה רק דרבנן. מבחינת דאורייתא כל היום זה זמנה של קריאת שמע. וגם כל הלילה. אז יוצא שזה לא מצוות עשה שהזמן גרמה. אז השאגת אריה עונה על זה: זה כן מצוות עשה שהזמן גרמה, כי יש שתי מצוות. אחת היא רק של היום, והשנייה היא רק של הלילה. אז הזאת של היום היא זמן גרמה כי היא לא בלילה, והזאת של הלילה היא זמן גרמה כי היא לא ביום. בסדר? זאת אומרת, יש לאורך כל היממה יש מצווה אחת לקרוא רק ביום ולאורך כל היממה יש מצווה אחרת לקרוא רק בלילה. זו שיש כל היממה מצווה לקרוא זה קצת דומה, אני לא יודע, אפשר לפלפל בזה. אבל גם פה הטענה שהקדוש ברוך הוא לא השתנה אצלו כלום. הוא מאז ומעולם רצה לברוא את העולם ב… לא יודע מה, בשנת זה וזה. אוקיי? אם מדברים כרגע בהנחה שנגיד נדבר על ציר זמן אינסופי, או שהיה קיים עוד קודם. אז לא השתנה שם שום דבר. הוא מראש זאת הייתה התוכנית, שאלפיים שנה לא יהיה עולם ואחרי זה יהיה עולם. וזה הכל. לא השתנה כלום. זה המצב הסטטי של הקדוש ברוך הוא. לכן השאלות מהסוג הזה אותי לפחות לא כל כך מטרידות. אני לא יודע, זה כל מיני הנחות משונות שאני אחרי זה צריך לתת להם הסברים. מי אמר שהוא לא יכול להשתנות גם? אני לא יודע למה הוא לא יכול להשתנות. יש פה איזושהי הנחה שהוא לא יכול להשתנות. אולי הוא לא יכול להשתפר אם הוא הכי טוב, הכי מושלם שיש, אבל להשתנות, למה הוא לא יכול? לא יודע מאיפה ההנחה הזאת יוצאת. טוב, נתבונן בסוגיית הזמן.

[Speaker H] הם קיבלו את התנחומים?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, אחרי שהם הרגו את איינשטיין אחרי זה, אני צריך ניחומים גם עליו. נתבונן בעניין בריאת הזמן, ישנן שתי אפשרויות להבין זאת. האחת, הזמן הוא מציאות עצמאית. השנייה, הזמן אינו אלא צורת חשיבה אנושית. זה מה שדיברנו קודם. האדם מסדר את המאורעות בסדר מסוים והוא קורא לזה קודם ולזה מאוחר. אכן מציאות ממשית של זמן. אותה שאלה קיימת גם לגבי החלל. האם הוא מציאות עצמאית או שאינו אלא האופן שבו מסדר האדם במחשבתו את העצמים. היו חכמים חשובים שסברו כאפשרות השנייה, כן זה קאנט. ולפי שיטתם אין טעם לדבר על זמן לפני היות האדם. אם בבריאת האדם התחדשה צורת החשיבה הזאת הנקראת זמן, ואי אפשר לדבר על זמן שעבר לפני בריאת האדם. פה זה בעצם ממש הטענה של רבי שם טוב גפן, בהחלט ייתכן שהוא קרא את זה שם, ואני לחלוטין לא מסכים. בהחלט יש טעם ואפשר לדבר על הזמן גם לפני שהאדם נברא וגם בוודאי לפני שאני נולדתי. אני יכול לדבר על מתי נולד אבא שלי, כי אחרי שיש לי משקפיים מסוג מסוים אני יכול להביט איתם גם על העבר.

[Speaker H] הוא לא מתכוון פה כאילו לאדם הראשון בבריאה, שלפני שהוא נברא לא היה לזה משמעות?

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה לא נכון, הייתה לזה משמעות.

[Speaker H] איפה אז שם הייתה לזה משמעות?

[הרב מיכאל אברהם] לא אז, עכשיו. עכשיו יש משמעות לזמן של אז.

[Speaker H] אבל לא לפני אדם.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, לא, גם לפני האדם. אני יכול עכשיו לשאול כמה זמן העולם היה קיים לפני שנברא אדם הראשון. אין שום בעיה עם השאלה הזאת, כי השאלה הזאת זה תרגום של איזושהי שאלה מופשטת לשפה המושגית שלי, למושגי זמן. במושגי הזמן האלו שאני משתמש אני יכול להתייחס גם לעבר במושגים האלה. אין שום בעיה עם זה. מה רע בזה? מה לא עקבי בזה?

[Speaker H] כמו שאני אשאל מה יש מחוץ ליקום. לא, זה לא אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] כי מחוץ ליקום המושג מחוץ לא קיים כשאתה נמצא מעבר לחלל. המושג מחוץ הוא מושג חללי. אני לא שואל מה היה לפני בריאת הזמן. אני שואל מה היה לפני בריאת האדם. הזמן היה. הזמן עוד פעם היה עד כמה שאני רואה לא היה אלא צורת ההסתכלות שלי זה זמן. אבל אני יכול להסתכל גם על העבר כך. מה הבעיה? כמו שאני יכול לחשוב על העתיד, אני יכול לחשוב על העבר, אני יכול לחשוב על ההווה. זה צורת הסתכלות שלי, אבל אף אחד לא יגיד לי על מה להסתכל. אני יכול להסתכל גם על מה שקרה לפני אדם הראשון ולשאול שאלות. מה הבעיה? זה נכון שאלו שאלות שמנוסחות בשפה שרלוונטית אליי, במערכת המושגים שלי. אז מה? למה אי אפשר להגיד את זה? לעומת זאת לפי האפשרות הראשונה, שהזמן הוא ישות קיימת, וכך סבר הרמב"ם, הזמן הוא מציאות כשלעצמה שהייתה גם לפני היות האדם. לכן הוא אומר שהזמן נברא. אבל הוא נברא לפני היות האדם. זאת אומרת הזמן הוא לא תכונה של צורת הסתכלות של האדם, הוא ישות. ואפילו שהוא ישות עדיין יש מקום לדון אם הוא תמיד היה או שהוא נברא. בסדר? אז הטענה של הרמב"ם זה שזה ישות, זה לא צורת הסתכלות של האדם, אבל הישות הזאת נבראה, לא שהיא תמיד הייתה. לא יודע על סמך מה אפשר לקבוע בכלל דברים כאלה אבל ככה הרמב"ם חשב.

[Speaker C] איפה הוא כותב שהזמן נברא?

[הרב מיכאל אברהם] למעלה כבר ראינו.

[Speaker C] שהזמן נברא?

[הרב מיכאל אברהם] כן. הנה פה. אך כאמור היה בעמוד הקודם פסקה לפני הסוף, אך כאמור הרמב"ם סבור שאין הדבר כן אלא העולם מחודש, הבריאה התפתחה בזמן והזמן עצמו התחיל פעם, נברא. לעומת זאת לפי האפשרות הראשונה וכך סבר הרמב"ם, זמן הוא מציאות כשלעצמה שהייתה גם לפני היות האדם והאדם יכול לשחזר אחורנית כמה זמן עבר מבריאת העשבים עד שנברא האדם. לפי שיטה זו הזמן הוא מציאות ממשית. אני טוען שגם אם הזמן הוא צורת הסתכלות שלי אני יכול לשאול כמה זמן עבר מבריאת העשבים עד בריאת האדם. אין פה שום בעיה, לכן אני לא מסכים איתו. ואף על פי שאיננו יכולים למשש אותה, את הזמן, או לתפוס אותה בחוש, אנו תופסים אותה בחוש פנימי. מציאות זו נבראה כמו שנברא החומר וכמו שנבראו השכלים הנבדלים, המלאכים, שגם אותם איננו משיגים בחושים. ובאמת באמת כשנעמיק נוכל למצוא שגם מה שאנו משיגים בחושים אינו ממשית, אלא החושים יוצרים אצלנו את המחשבה אודות משמעות ממשות מוחשית. כל העולם המוחשי קיים רק במחשבה שלנו ויש דרכים להוכיח זאת. אני לא אקרא להוכיח זאת, זה ברור, מה יש להוכיח פה. זאת הטענה הקוגיטו של דקארט, אולי גם על זה דיברנו פעם. הקוגיטו של דקארט אומר אני חושב משמע אני קיים. אנשים לא שמים לב שיש שם נקודה מאוד משמעותית מעבר לטיעון עצמו אם הוא תקף או לא ואם זה באמת נכון שאני יכול להוכיח את עצם קיומי בלי תצפית וכל מיני דברים שהוא רצה לעשות. את מה הוא מוכיח שקיים שם? אני חושב משמע אני קיים. מה קיים? החשיבה שלו. החשיבה שלו, לא הגוף שלו, נכון? קיומו של האובייקט החושב. הוא מוכיח את קיומו של האובייקט החושב. אז מה זה אומר בעצם? שקיומה של המחשבה קודם לקיומם של העצמים שנתפסים על ידה או שנחשבים על ידה. נכון? אנחנו בדרך כלל מבינים שהחומר, שהדברים המוחשיים, זה ברור שזה קיים. עכשיו הדברים המופשטים, נשמה, מחשבה, תהליכים מנטליים, על זה יש ויכוחים בין מטריאליסטים ולא מטריאליסטים. כן, שאלה אם זה דברים שבאמת קיימים או לא קיימים? אז זה בדיוק הפוך הולך. זאת אומרת, אם הם לא היו קיימים גם חומר לא היה. כל מה שאתה יודע שהחומר קיים זה בגלל שיש לך תמונה בהכרה ובמחשבה שלך, תמונה של החומר. לכן מבחינתך הרבה יותר ברור שהתמונה המנטלית הזאת קיימת מאשר שהדבר עצמו קיים. אבל אתה אומר טוב, אם יש לי תמונה מנטלית כנראה משהו מחולל אותה. אז יש שם משהו בחוץ שעושה את התמונה הזאת. אבל איך אפשר להגיד שהקיום החומרי הוא יותר ברור ויותר מוצק ויותר וודאי מאשר הקיום המנטלי, מאשר ההתרחשויות המנטליות? ההתרחשויות המנטליות הן אלו שמחליטות שיש בחוץ משהו קיים. איתם אני מגיע למחשבה הזאת שהמשהו הזה בחוץ באמת קיים. אז לכפור בקיומה של מחשבה ולהגיע למסקנה שהחומר קיים זה פשוט אבסורד. מטריאליזם הוא אבסורדי. בסדר? זאת אומרת, מסקנה מטריאליסטית עצמה היא מסקנה מנטלית. היא מסקנה שאליה אתה מגיע במחשבה שלך. אחרת מה זה מסקנה? מסקנות זה מושגים מחשבתיים. זאת אומרת מה זה מסקנה? בעולם מטריאליסטי מה זה נקרא להגיע למסקנה? איך אתה יכול להגיד הגעתי למסקנה שהחומר קיים או שהחומר לא קיים? מי הגיע למסקנה? אוקיי. אולי יש להבין כי לגבי הבורא שברא את הזמן ואת החלל ואת החומר לא תופסת השאלה מה היה לפני שברא, כי הוא וחכמתו ורצונו חד הם. והם במציאותו בכוח ובפועל, אלא ההבחנה בין בכוח לבין בפועל כביכול לא שייכת לגבי מציאותו, אלא הכל קיים בפועל. אין פה יציאה, לא יכולה להיות אצל הקדוש ברוך הוא יציאה מן הכוח אל הפועל, זאת הטענה שלו. כי יציאה מן הכוח אל הפועל בעצם אומרת שהיה בו שינוי, כמו שאמר למעלה, קודם זה היה בכוח, אחר כך זה יצא אל הפועל. למרות שאני חושב שעוד פעם התשובה של איציק מקודם הייתי אומר את זה גם פה. זאת אומרת היה תמיד מצב שבו דברים אמורים לצאת מן הכוח אל הפועל. זה היה תמיד, וזה בסך הכל רק התממש באיזשהו שלב. אני לא חושב שזה צריך להיות שזה בעייתי. מבחינתו הבריאה הייתה קיימת תמיד, כי חכמתו או רצונו שגזרו שתהא קיימת קיימים בפועל תמיד. ועוד פעם, אלו הן אמירות שאני לא מסכים איתן בכלל, זה אמירות כאלו שאומרות שאצל הקדוש ברוך הוא דברים מתרחשים אחרת, הם מעבר ללוגיקה, הם לא. אולי אצל הקדוש ברוך הוא זה ככה, אבל כשאני חושב על הקדוש ברוך הוא, אז זאת מחשבה שלי על הקדוש ברוך הוא. המחשבה שלי אמורה להתנהל בכלים שלי, לפי הלוגיקה שלי, לפי הכללים שלי, אחרת זה סתם מילים. אחרת זה לא אומר שום דבר. אז מה זאת אומרת שאצל הקדוש, כך מסבירים גם את הידיעה והבחירה, שאצל הקדוש ברוך הוא אין זמן, הוא לפני ואחרי, אין לו משמעות בין העתיד לבין העבר. זה פטפומי מילי בעלמא, סתם שטויות. בסופו של דבר כשאני מסתכל על הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא קיים בזמן. וברגע מסוים אני יכול לשאול האם הקדוש ברוך הוא יודע את מה שיקרה עכשיו, הוא יודע את מה שיקרה מחר או לא? השאלה הזאת מוגדרת היטב. ולהגיד שהקדוש ברוך הוא מעל הזמן ועתיד ועבר זה, אתה יכול להגיד שהוא יכול להשיג מידע מהעתיד לעבר, אני לא יודע איך, אולי נגיד. אבל אתה לא יכול להגיד שזה שהוא מעל הזמן אז אי אפשר לשאול האם עכשיו הוא יודע את המידע. זו שאלה מוגדרת היטב. השאלה היא אם הוא יכול עכשיו להעביר לי את המידע הזה. זו שאלה בסדר, זה הכל, זה בעצם משמעותה של השאלה האם הוא יודע עכשיו את מה שיקרה מחר. אז אי אפשר, אז זה שהקדוש ברוך הוא מעל הזמן וכל מיני אמירות מן הסוג הזה זה לא פותר שום דבר, זה סתם מילים חסרות פשר. הבורא אינו מצוי בזמן במירכאות, וגם כשהזמן נוצר מבחינתו אין עבר הווה ועתיד, אלא הכל הווה. ולכן גם פה ממש לא נכון, זה פשוט פשוט טעות. ברור ששאני מסתכל על הבורא ועל הבריאה, אז אני מסתכל על זה במונחי זמן. וכשאני מסתכל על הבורא, לא הבורא כשלעצמו, אין לי מושג איך מדברים על הבורא כשלעצמו, אני מדבר על איך אני תופס את הבורא, ואני וודאי תופס אותו במונחי זמן, אין לי דרך אחרת לתפוס אותו. אז כל השאלות שלי עדיין בעינן עומדות, אי אפשר לפתור אותן ככה. גם בשאלת הידיעה והבחירה אנו אומרים ככה.

[Speaker C] אולי איך אתה תופס אותו במובן מרחב? זה בזמן ובאוקיי, הבנתי איך אתה תופס אותו במובן המרחב.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker C] הרי אתה אומר שהוא מלא כל הארץ.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בסדר, אז מה אתה רואה? הרי

[Speaker C] אתה לא משיג אותו, לא רואה אותו.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אז מה?

[Speaker C] מה יש הרבה דברים שאני לא רואה.

[הרב מיכאל אברהם] אז אתה אומר שהוא נמצא במרחב? כן. מה זה נמצא במרחב? אתה יודע נמצא זאת שאלה מאוד בעייתית. ביחס אליו כי השאלה מה זה נקרא נמצא. הוא משפיע. זה כמו איפה הנשמה שלי נמצאת? היום בדיוק מישהו שאל אותי, איפה הנשמה שלי נמצאת? הנשמה שלי היא פה. נשמה זו ישות רוחנית. לישויות רוחניות אין קואורדינטות. הן לא נמצאות בנקודה זאת ולא בנקודה אחרת. אז באיזה מובן הנשמה הזאת היא שלי ולא של מישהו אחר? והנשמה שלך היא שלך ולא שלי?

[Speaker C] ואתה כל הזמן מקביל בין המרחב של הזמן לבין המרחב של…

[הרב מיכאל אברהם] נו, אני לא מחויב להקבלה הזאת. אמרתי שעושים אנלוגיות כאלה, אמרתי שאני גם לא מסכים לאנלוגיות האלה עד הסוף. טיילור לדעתי קצת מבלף שם. זאת אומרת, אני חושב שכן אפשר לנסח משפטים על הקדוש ברוך

[Speaker C] הוא, זה בדיוק, אתה אומר אני בזמן כן, ועכשיו הוא יודע…

[הרב מיכאל אברהם] לא, במובן הזה אני יכול להגיד גם במרחב. זאת אומרת, אני יכול להגיד כשמשהו קורה פה, אז הקדוש ברוך הוא יודע שהוא קרה פה, מבחינת פה מבחינת מרחב, ופה מבחינת זמן. ואל תגיד לי שהוא מעל הזמן והמרחב כי הדבר הזה קרה פה. וגם כשהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו זה קרה פה. למה? כי כשאני כשהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו מבחינתי זה התיאור שלי איך הקדוש ברוך הוא מסתכל עליו. זה לא איך הוא עצמו מסתכל עליו. וכל השאלות שלי מתנסחות בשפה הזאת. אז הן גם צריכות לקבל תשובה בשפה הזאת. אתה לא יכול להגיד לא, אצלו אין זמן ואין מרחב. במובן הזה אני חושב שזה עדיין יכול להיות אותו דבר. זה לא, זה לא משנה לדעתי לפחות. וזה מה שהוא אומר גם בשאלת הידיעה והבחירה, נו אומרים כך לא מחשבותיי מחשבותיכם, התפיסה של הקדוש ברוך הוא את המציאות אינה כתפיסתנו. אנו חושבים על העבר ומתכננים את העתיד, אנו מרגישים שיש לנו בחירה חופשית לעשות בעתיד כך וכך, ואילו הקדוש ברוך הוא יודע בבת אחת כל מה שהיה וכל מה שיהיה. אצלו גם העתיד הוא עבר. זה הכל שטויות, סליחה, במחילת כבודו. זה פשוט שטויות. ברגע ש, ברגע שאני אומר שהקדוש ברוך הוא יודע את העתיד ואת העבר, נוצרת שאלת הידיעה והבחירה במלוא עוצמתה. זה לא פותר שום שאלה. עכשיו אני שואל האם הקדוש ברוך הוא יכול להעביר לי גם את המידע הזה על מה שאיציק יעשה מחר. אז מה אכפת לי שהקדוש ברוך הוא מעל הזמן ועכשיו אני יודע את זה. היום, את מה שהוא יעשה מחר. אז יש לו בחירה חופשית מחר או לא? מה זה פותר שהקדוש ברוך הוא מעל הזמן והוא יכול לדעת בעבר את העתיד ואת הכל? זה סתם מילים. בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא יודע היום את מה שיקרה מחר. את המשפט הזה אני יכול להגיד גם עליו. בשפה שלי. זמן זה שפה שלי. אני בשפה שלי גם חושב על הקדוש ברוך הוא, גם הקדוש ברוך הוא זה הקדוש ברוך הוא כפי שאני תופס אותו. ובמובן הזה בהחלט אני מדבר עליו במונחים זמניים ומרחביים. אי אפשר לפתור שום בעיה בצורה כזאת, זה סתם למרוח את הבעיה. כן, אז אצלו, מבחינתו הכל צפוי, מבחינתנו הרשות נתונה, וכך נאמר מבחינת הקדוש ברוך הוא העולם קדמון ומבחינתנו העולם מחודש, זה הכל מילים שאני פשוט לא מבין, לדעתי גם הוא לא הבין. התורה נכתבה בשבילנו ובשבילנו בראשית היא גם ראשית הזמן. ומשם והילך אפשר לדבר על עבר, הווה ועתיד ומניין שנים. אבל מבחינתו יתברך בראשית היא הסיבה. העולם קיים במחשבתו וברצונו כביכול והוא קיים בפועל כולו בבת אחת. כל המהלך הזה זה השלמה של מה שהוא הציעה בהתחלה. זאת אומרת, להפוך את המילה בראשית ממילה במשמעות זמנית, זאת אומרת, בתחילת הזמן או בתחילת הבריאה, למשמעות סיבתית. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא כן הוא הטעם בעצם ולא סיבה, מה שאמרתי קודם. ועכשיו הוא בעצם רוצה לטעון שמה שמבחינתנו נתפס כבראשית מבחינת הזמן, מבחינת הקדוש ברוך הוא זה בראשית שלא קשורה לזמן, זה בראשית סיבתית. אבל עוד פעם אני אומר, אני לא חושב שזה פותר שום דבר, כי אם באמת בראשית מבחינתנו זאת בראשית זמנית, אז עכשיו כל השאלות בעינן. כל השאלות שאריסטו שאל, כל השאלות המודרניות כן של המפץ הגדול וכולי, כל השאלות בעינן. מה אכפת לי שהקדוש ברוך הוא רואה דברים אחרת אם בכלל. לא יודע איך אתה יכול להגיד דבר כזה, כי אתה הרי לא רואה את זה. את זה אתה כן יודע להגיד עליו? מאיפה אתה יודע? אתה הרי כלוא במושגי זמן ומרחב. אז בקיצור, כל המילים האלה אף פעם לא הבנתי את ההתבטאויות האלה. זה לא פותר שום דבר. זה סתם ניסיון איכשהו למרוח את הבעיה. אוקיי, אנחנו נעצור כאן.