הגותו של הרב גדליה נדל – בראשית – שיעור 6
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ: שמים וארץ כמכלול המציאות
- והארץ היתה תהו ובהו: חומר, מצב היולי, וביאור תוהו ובוהו
- קבלה, חלל וזמן, וחומר וצורה: יסוד דמלכות, עולמות, ותיאור הישים
- עליונים ותחתונים, מלאכים, ושאלת הפירוש של שמים וארץ
- מגמת הפשט והקריאה “בשפה שלי” כעמדה אידיאולוגית
- ארבעת היסודות: פרשנות הקדמונים, הרמב"ם והרמב"ן, ודחיית הצורך בכך
- ביקורת מדעית על ארבעת היסודות ופירוש חושך כפשוטו
- הערות ביקורת על הביקורת: יסודות כצורת תיאור והקשר
- כלל פרשני: אין מוציאים מפשוטו אלא בהכרח והדוגמה מסוטה יא
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מפרש את “השמים והארץ” כצמד קטבים לשוני שמכוון לכל היקום והמציאות, ומציע להבין את פסוקי הבריאה בדרך שמעדיפה פשט לשון ונמנעת מקריאות מיסטיות כשאין הכרח. הוא מבאר את “והארץ היתה תהו ובהו” כמצב של חומר היולי נטול צורה שבו הכול מצוי בכוח, ומשלב לכך מסגרות מן הקבלה על יחס עולמות, חלל וזמן, וחומר וצורה. לאורך הדברים נבנית עמדה אידיאולוגית שלפיה התורה אמורה להיות מובנת “בשפה שלנו” ואף כמו פירוש לילדים, תוך ביקורת על ניסיונות קדמונים (וגם ראשונים) לחפש בפסוקים מערכות פילוסופיות כמו ארבעת היסודות. בסוף מובא כלל פרשני מן הגמרא בסוטה: אין מוציאים לשון מפשוטה אלא כשיש סיבה מכריחה מן ההקשר, ולעיתים גם כשפשט בלתי אפשרי נדרשת פרשנות מושאלת.
בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ: שמים וארץ כמכלול המציאות
הטקסט קובע ש“השמים והארץ” הם שם כולל לכל היקום וכל המציאות המוכרת, בדומה לשימוש חז”ל בשני קצוות מייצגים כדי לבטא מכלול. הוא מדגים זאת בדברי חז”ל על “אלף שבע מאות קלים וחמורים וגזרות שוות” שנשתכחו בימי אבלו של משה, כשה“קל וחומר” וה“גזרה שווה” נתפסים כשני קטבים מייצגים של דרשות בכלל. הוא מוסיף ש“בראשית” מרמז לבריאה “בכוח” שמוציאה מן הכוח אל הפועל בהדרגה, עם רמז לשאלות של גיל העולם והיחס לספירה המסורתית.
והארץ היתה תהו ובהו: חומר, מצב היולי, וביאור תוהו ובוהו
הטקסט מפרש “ארץ” לא רק ככדור הארץ אלא גם כשם מושאל לחומר כולו במסגרת בריאת העולם, ולכן “והארץ היתה תהו ובהו” נעשה “החומר כולו היה תוהו ובוהו.” הוא מזהה “תוהו” כריקנות ושממה שמביאה את האדם לתהייה, ומבאר “בוהו” כ“בו הוא,” כלומר שהכול כבר נמצא בכוח בתוך אותו מצב אף שעדיין לא יצא לפועל. הוא מדגיש שאין הכוונה שאין בני אדם בלבד, אלא שאין שום “דבר” במובן המוכר, מפני שחומר היולי הוא הפשטה ולא ישות שהאדם פוגש בעולם של חומר פלוס צורה.
קבלה, חלל וזמן, וחומר וצורה: יסוד דמלכות, עולמות, ותיאור הישים
הטקסט מביא את דברי האריז”ל על כך ש“החלל והזמן של עולם מסוים” הם “היסוד דמלכות של העולם שמעליו,” ומפרט את מבנה הספירות והפרצופים כדי להמחיש שהעולם שמתחת דומה לעובר ברחם של העולם שמעל. הוא מסיק שהחלל והזמן נראים מופשטים משום שהם שייכים לעולם עליון יותר, ולכן גם חומר נטול צורה וצורה נבדלת נתפסים כהפשטות ביחס לעולם העשייה שבו תמיד מופיעים חומר וצורה יחד. הוא מקשר זאת לחלוקה לעולמות בריאה, יצירה ועשייה: בריאה כיש מאין וכחומר היולי, יצירה כצורה הנדבקת בחומר וכיש מיש, ועשייה כעולם שבו לחומרים כבר יש צורות ואין תפיסה של חומר בלי צורה או צורה בלי חומר.
עליונים ותחתונים, מלאכים, ושאלת הפירוש של שמים וארץ
הטקסט מציג פירוש שלפיו “את השמים ואת הארץ” פירושו “את העליונים ואת התחתונים,” כלומר “את הרוחניים ואת הגשמיים,” ומקשר זאת לתפיסות עתיקות שייחסו לשמים חומר אחר עד שאפשר “לגשת ללוויין” ולראות שזה אותו חומר. הוא מביא את דברי חז”ל שהמלאכים נבראו ביום השני או מאוחר יותר כדי להקשות על פירוש שמים-רוחני וארץ-גשמי, ומעדיף פירוש פשוט שבו שמים וארץ הם כל מה שהאדם רואה בעולם. הוא מוסיף הערת ביקורת אישית שאין מניעה שגם בעולם הרוחני ייברא “רוח היולית” ביום הראשון וייצורים רוחניים כגון מלאכים ייווצרו בשלבים מאוחרים יותר.
מגמת הפשט והקריאה “בשפה שלי” כעמדה אידיאולוגית
הטקסט מתאר מגמה עקבית שמחליפה פירושים מיסטיים וניכוריים בקריאה פשוטה ויומיומית, ומציג זאת ככיוון אידיאולוגי ולאו דווקא כהכרעה מוחלטת בפירוש “הנכון.” הוא טוען שהפירוש המוצע דומה לפירוש שניתן ללמד ילדים בכיתה א’, ושכך ראוי ללמוד את פרשת הבריאה בלי “פלפולים והפילוסופיות.” הוא מודה שהאלטרנטיבה לעיתים פשטנית ואף לא משכנעת, אך מציג את הניסיון כיכולת לקרוא את הפסוקים “כלשונם” ולהגיע לתמונה קוהרנטית.
ארבעת היסודות: פרשנות הקדמונים, הרמב"ם והרמב"ן, ודחיית הצורך בכך
הטקסט מביא ש“הקדמונים חיפשו בפסוקים הללו את ארבעת היסודות” עפר, מים, רוח ואש, ומציג את הזיהוי ארץ=עפר, רוח=אוויר, מים=מים, ואת הקושי של האש שנפתר אצלם באמצעות פירוש החושך ככוח אש שאינו מאיר כשלעצמו. הוא משלב את מאמר הרב זוין על בית שמאי ובית הלל כ“בכוח” מול “בפועל” דרך המחלוקת “בורא מאור האש” מול “בורא מאורי האש,” ומקביל זאת לתפיסה שחושך הוא אור בכוח שטרם יצא לפועל. הוא מביא גם את בעל הלשם על “אור אין סוף” כנטול צורה ובכל זאת “עשר ספירות כמוסות,” ומזהה את ה“כמוס” כבחינת חושך לעומת אור כיציאה לפועל.
ביקורת מדעית על ארבעת היסודות ופירוש חושך כפשוטו
הטקסט מציין שגם הרמב"ם במורה נבוכים וגם הרמב"ן פירשו בדרך ארבעת היסודות, ומציע תרגום מודרני אפשרי של אש כאנרגיה לצד שלושת מצבי הצבירה, אך קובע ש“אין צורך לחפש בפסוקים ארבעה יסודות.” הוא טוען שניסויים הוכיחו שיש יותר מארבעה חומרים יסודיים, שמים ניתנים לפירוק, וזהב אינו ניתן לפירוק כימי, ולכן ארבעת היסודות אינם תיאור נכון של טבע החומר. הוא מציע שהפסוקים מתפרשים יפה כפשוטם: “חושך זה חושך כפשוטו,” חושך גמור שאין בו כלל אור, “על פני תהום” כחלל חשוך, ומדמה זאת לחושך מצרים של “וימש חושך.”
הערות ביקורת על הביקורת: יסודות כצורת תיאור והקשר
הטקסט טוען שהביקורת על ארבעת היסודות פשטנית מדי מפני שארבעת היסודות אינם בהכרח תחרות לטבלה המחזורית אלא מערכת תיאור של מופעים ותכונות, בדומה לשיח על מצבי צבירה או על ממדים באדם כמו “עפר מן האדמה.” הוא מפתח טענה שאפשר לתאר אותה מציאות באמצעות בסיסים שונים, בדוגמת קואורדינטות קרטזיות מול פולריות, ובהשוואה בין תיאור קופרניקאי לתיאור תלמאי כהבדל של נוחות ולא של “נכון” ו“לא נכון” ברמה הקינמטית. הוא ממשיך ברעיון שמערכות תיאור שונות יכולות להיות שקולות גם בפיזיקה, כולל דיון על פרדוקס החץ של זינון, עקרון אי הוודאות, “תמונת המקום” ו“תמונת התנע,” ומדגים זאת במשל “מצלמה אידיאלית” מול “מסרטה אידיאלית” כמשקפיים תפיסתיים שונים. הוא מסיק שהמחלוקת לעיתים היא על צורת תיאור ולא על הדבר המתואר, ובכך מערער על טענה שידע מודרני “מפריך” בהכרח מערכת תיאור קדומה.
כלל פרשני: אין מוציאים מפשוטו אלא בהכרח והדוגמה מסוטה יא
הטקסט קובע כלל שלפיו הניסיון לפרש “חושך” כאש יסודית או כאנרגיה מוציא את המילה מפשוטה שלא לצורך, ושהעיקרון הוא לפרש כפשוטו כל עוד אין סיבה מכריחה. הוא מדגים זאת ב“ויקם מלך חדש על מצרים” שבסוטה יא, מחלוקת רב ושמואל אם “חדש ממש” או “שנתחדשו גזירותיו,” כשהטעם לסטייה מן הפשט נובע מן ההקשר ש“לא כתיב וימת וימלוך.” הוא מוסיף שגם “אשר לא ידע את יוסף” מוכרח להתפרש לא כפשוטו, כי לא ייתכן שפרעה לא ידע על יוסף אלא “עשה עצמו כמי שאינו יודע,” ובכך מראה שגם כשפשט בלתי אפשרי נזקקים למשמעות מושאלת המותרת לפי דרכי הלשון.
תמלול מלא
בבראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, אז הוא אומר שהשמים והארץ זה בעצם כל היקום, כל המציאות שאנחנו מכירים. ולקח את השמים והארץ כמו שהם. אולי דוגמה לדבר, יש חז"ל בכמה מקומות אומרים, למשל בסוף תמורה, בסוף תמורה נדמה לי, הגמרא אומרת שאלף שבע מאות קלים וחמורים וגזרות שוות נשתכחו בימי אבלו של משה. עכשיו, קלים וחמורים וגזרות שוות זה לא דווקא דרשות אני חושב של קל וחומר וגזרה שווה ולא של כלל ופרט או של בניין אב, אלא הכוונה דרשות באופן כללי שלוקחים שתי דוגמאות מייצגות או במקרה הזה שני קטבים, כן? גזרה שווה זה המידה הפחות הגיונית והקל וחומר זה המידה הכי הגיונית. אלף שבע מאות דרשות השתכחו, שקל וחומר וגזרה שווה זה שתי דוגמאות טיפוסיות שבאות לבטא את המכלול כולו, לא דווקא את שני אלה. אז גם פה השמים והארץ הכוונה כל המציאות. כשלווקחים איזה שהם שני קטבים או שני דוגמאות טיפוסיות, מה שיש שם למעלה ומה שיש למטה, אבל בעצם הכוונה לכל. והוא אומר שזה בעצם בראשית כבר הקדוש ברוך הוא ברא אותם, ואז נברא בכוח ואז לקח לו זמן עד שהוא יצא מן הכוח אל הפועל, כשפה הוא כבר רומז לדברים שהוא ידבר בהמשך. זאת אומרת, שאלות של הגיל, גיל העולם ואיך זה מתיישב עם הספירה המסורתית. והארץ הייתה תוהו ובוהו, זה עמוד פ"ז. ארץ יכולה להיות במובן של כדור הארץ או חלק ממנו. אך היא יכולה להיות גם במובן כללי: החומר. המשך של אותו כיוון בעצם. הארץ לא דווקא הארץ, אלא כל החומר, כל המציאות שאותה אנחנו מכירים. ברור שכאשר פלוני מספר שהוא נסע לארץ פלונית, יש לזה משמעות פשוטה של חבל ארץ. אך כאשר מדובר בבריאת העולם, הרי במסגרת דרכי הלשון אפשר להבין שהארץ היא שם מושאל לחומר כולו. כן, אז הארץ הייתה תוהו ובוהו, החומר כולו היה תוהו ובוהו. מה פירוש? החומר כולו היה במצב של תוהו ובוהו, דהיינו במצב היולי. היולי אמרנו כבר זה נטול צורה. תוהו לשון ריקנות, כמו ובתוהו ילל ישימון. מדבר שממה שהאדם המצוי בו תוהה ולכן זה נקרא תוהו. האדם המצוי בו תוהה ומשתומם ואינו מוצא כלום. אין עדיין נמצאים בעולם ובכל זאת בו-הו, בו הוא. הכל כבר נמצא בו בכוח, כל מה שיתפתח אחר כך בו-הו. זה כבר ראשונים מדברים על תוהו ובוהו במשמעויות האלה. רק נקודה אחת, זה שאין עדיין נמצאים בעולם אין הכוונה אין בני אדם, אלא כשאנחנו מדברים על חומר היולי אז מדובר, אני חושב שדיברנו על זה קצת, ההבדל בין חומר היולי לחומר שיש עליו צורה, זה לא שאין אנשים בעולם. לא זאת הנקודה, אלא אין שום דבר בעולם. זאת אומרת, החומר היולי זה משהו מופשט. אין באמת דבר כזה שנקרא חומר היולי בעולם שאותו אנחנו מכירים, זאת הפשטה. כשאנחנו אומרים שהיה בהתחלה חומר היולי, פירוש הדבר שהמציאות כולה הייתה בעצם משהו אחר ממה שאנחנו מכירים היום. זה לא היה קשור לשאלה אם נבראים מסוימים היו שם או לא היו שם. כל העסק פשוט לא היה קיים, כמו שכל מה שאנחנו מכירים היום זה בעצם חומר פלוס צורה. אוקיי, אז זה הכוונה שהאדם המצוי בו תוהה ומשתומם ואינו מוצא כלום. אין הכוונה שכן, כמו בסרטים כאלו, רואים כוכב שומם ואתה לא מוצא שום דבר. גם הכוכב איננו. זאת אומרת, אין שום דבר. חומר היולי זה מבחינתנו זאת הפשטה. נדמה לי שהזכרתי שהאריז"ל מדבר על החלל והזמן, אז הוא אומר שהחלל והזמן של עולם מסוים זה היסוד דמלכות של העולם שמעליו. ומה זה יסוד דמלכות? מחלקים את כל עולם, כל עולם מתחלק לפרצופים למשל. אחת החלוקות של כל עולם זה לספירות, אחת זה לפרצופים, יש כל מיני חלוקות, תת-חלוקות של המציאות. אז בחלוקה הזאת של הספירות יש עשר ספירות, שמסתכלים על זה כפרצופים אז המלכות… מלכות, זאת הספירה, זאת הפרצוף הנקבי התחתון. יש אבא ואמא, ויש בן ובת. כן, בן זה זעיר אנפין והבת זה המלכות. אוקיי? עכשיו היסוד זה אברי הרבייה. הנצח, הוד, יסוד, זה באמצע, כן? חכמה – ימין, ימין של… ימין, אצלכם אתם רואים את זה כשמאל. החכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. עכשיו הדברים, חכמה, בינה, דעת, זה בראש. בסדר? חסד, גבורה, תפארת זה יד ימין, יד שמאל והגוף. בסדר? והמלכות זה למטה. עכשיו הנצח, הוד, יסוד בגוף, אז הנצח וההוד זה שני הצדדים של הגוף, כן? והיסוד זה אברי הרבייה. אוקיי? עכשיו יסוד דמלכות זה אברי רבייה של האמא. נכון? של הנקבה. אברי הרבייה של הנקבה של העולם שמעל. מה זה אומר? שבעצם העולם שמתחת הוא כמו עובר, כן, ברחם של העולם שמעל, של הצד הנקבי של העולם שמעל. והחלל והזמן זה הרחם עצמו. זאת אומרת, לכן מבחינתנו החלל והזמן נתפסים כמשהו מופשט. הם נתפסים כמשהו מופשט כי הם באמת לא שייכים לעולם הזה, הם שייכים לאיזשהו עולם עם רמת הפשטה יותר גבוהה. לכן הפילוסופים מתדיינים האם יש דבר כזה בכלל חלל וזמן או שזה רק צורות הסתכלות שלנו. ובעצם מה שאומר הלשם לפי מה שמסביר באריז"ל, זה שזה פשוט שייך לעולם אחד מעל. לכן מבחינתנו זה נראה מן דבר מופשט, כן? אז במובן הזה גם החומר נטול הצורה, החומר ההיולי, זה בעצם גם כן איזושהי רמת הפשטה אחת מעבר למה שאנחנו מכירים. אנחנו מכירים תמיד דברים שיש להם חומר וצורה ביחד. צורות נפרדות זה לא משהו שאנחנו תופסים אותו כדבר קיים, כיש קיים, וגם לא חומר נבדל מצורה. אז בעצם החומר הנבדל והצורה הנבדלת זה פשוט עולמות ברמת הפשטה יותר גבוהה משלנו, ולכן מבחינתנו זה נחשב כמו הפשטות ולא כמו ישים, כן? אבל בתיאור של הקבלה זה ישים, רק זה ישים ששייכים לעולם אחד יותר למעלה. אגב בהקשר הזה באמת של חומר נטול צורה וצורה נבדלת, על זה אני חושב שכן דיברתי. אז זה עולמות הבריאה, היצירה והעשייה. היחס ביניהם – עולם הבריאה, בריאה זה יש מאין. זה הוצאת הדבר מן האין, זאת אומרת שיהיה משהו. זה התוהו, כן? החומר ההיולי. ואז יש עולם יצירה, יצירה זה משורש צורה. אז הצורה נדבקת על החומר ההיולי שנברא בעולם הבריאה. לכן יצירה זה יש מיש. סתם, כשפסל עושה משהו, מפסל אבן, אז הוא יוצר יש מיש, לא יש מאין. לכן זה נקרא יצירה, אוקיי? בריאה זה לייצר את האבן עצמה מכלום. ואחרי זה לצור לה צורה זה נקרא יצירה. יש עולם הבריאה יוצרת עצם זה שקיים משהו, זה חומר היולי, ואז צרים לו צורה זה עולם היצירה. ואחרי שיש יצירה אז זה העולם שלנו, זה עולם העשייה. זה עולם שבו כבר לחומרים יש צורות, שבו כבר אי אפשר לראות צורות נפרדות או חומר נטול צורה שעומד לעצמו, אוקיי? אז בהסתכלות הזאת החומר והצורה, אפשר לראות את כל זה כמשל וגם זה ויכוח בין פרשנים של הקבלה, כן? האם מדובר שם במשלים או באמת בסוגי מציאות. אבל אם רואים את זה באמת כסוגי מציאות, אז הצורה, ההסתכלות על הדברים האלה כמשל בעצם אומרת עולם הבריאה ועולם היצירה זה שתי ההפשטות שעליהן אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על חומר היולי ועל צורות נפרדות. צורות שלא מולבשות בחומר, אידיאות אפלטוניות, אוקיי? ומי שמסתכל על זה כישים אז הוא אומר שזה נראה לך כהפשטות בגלל שזה ישים ששייכים לעולם שהוא ברמת הפשטה גבוהה יותר. אז אתה לא רואה את זה כישים מבחינתך זה רעיונות, זה לא ישים. אבל זה בגלל שאתה נמצא בשלב, אתה העובר שנמצא בתוך הרחם. עכשיו הרחם שייכת לאמא, זה דור אחד למעלה, זה לא מהעולם שלך. אז לכן זה נראה לך מן דברים שהם לא באמת קיימים אלא רק הפשטות. בגלל המשמעות של ארץ כחומר באופן כללי, יש שהבינו שאת השמיים ואת הארץ פירושו את העליונים ואת התחתונים, דהיינו את הרוחניים ואת הגשמיים. וזה מתקשר למה שהוא אמר באחד הקטעים הקודמים שראינו, שהתפיסות העתיקות יותר חשבו שבשמיים יש סוג אחר של חומר. ואז הוא אמר שאפשר לגשת ללוויין ולהביא לפה לארץ ולראות שזה אותו דבר, שזה החומר שאנחנו מכירים גם מפה. אבל בשלב שבו זה לא היה נגיש אז הסתכלו למעלה, כנראה זה סוגים אחרים של חומר, הגלגלים. אז כשמדברים על השמים והארץ מתכוונים לחומר במירכאות הרוחני, החומר ששייך שם למעלה, ולחומר שלנו. זה הארץ. אז השמים והארץ זה בסך הכל שני סוגי החומרים, או שני סוגי הישים שקיימים ביקום. לכן את השמים ואת הארץ פירושו את העליונים ואת התחתונים, דהיינו את הרוחניים ואת הגשמיים. בסדר? חז"ל אומרים שהמלאכים נבראו ביום השני או יותר מאוחר. למה הוא מביא את זה? כי המלאכים זה שייך לחומרים הרוחניים. ואם בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ הכוונה היא לרוחני ולגשמי, אז המלאכים היו אמורים להיברא כבר ביום הראשון. למה כתוב שהם נבראו ביום השני? הרי הרוחני נברא כבר ביום הראשון. לכן הוא אומר שלא צריך להגיע לפירוש הזה שזה החומר והרוח, אלא כל מה שהאדם, השמים והארץ יכולים להתפרש כפשוטם, כל מה שהאדם רואה בעולם. ראה איזה עולם יפה הקדוש ברוך הוא ברא, שמים וארץ, כאילו כל מה שאתה רואה. לא דווקא רוח וחומר, במיוחד לא מה שהוא אמר קודם שגם בשמים החומר הוא אותו חומר שאנחנו מכירים פה. אין שם משהו אחר שצריך להיברא בפאזה אחרת. זה אותו דבר, זה לא שונה מהותית ממה שיש אצלנו. האמת שפה יש להעיר כי אפילו בעולם החומרי, הרי כמו שהוא אמר, בוראים את החומר ההיולי, ואז יוצרים ממנו את היצורים לסוגיהם. והיצורים לסוגיהם יוצאים יום אחרי יום לפי השלבים האבולוציוניים: דומם, צומח, חי ואדם. אוקיי? אז לכן אני לא רואה מניעה שזה יקרה גם בעולם הרוחני. גם בעולם הרוחני בוראים את הרוח ההיולית, והיצורים הרוחניים, למשל מלאכים, הם נוצרים בימי הבריאה במקרה הזה נגיד ביום השני. אני לא רואה פה ראיה למה שהוא אומר כאן. זה רעיונות, אבל אני לא רואה שום הכרח, שום הכרח להגיד את זה, שום קושי בתפיסה הרגילה. זאת אומרת, אני לא מבין למה היה צריך להגיע לזה. וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. כן, עוברים שלב שלב בפסוק. אז עכשיו דיברנו על בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, ואחרי זה והארץ הייתה תהו ובהו וחושך על פני תהום. שמתם לב? והארץ הייתה תהו ובהו, ומה עם השמים? הרי בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. והארץ הייתה תהו ובהו. והשמים? אולי עכשיו אני חושב על זה, יכול להיות שזה מה שאמרתי קודם. רציתי להגיד שגם השמים היו תהו ובהו, ויום אחרי זה לקחו את הרוח ההיולית ויצרו מזה יצורים רוחניים, מלאכים במקרה הזה. אז זה קרה ביום השני. אבל אז באמת גם השמים היו תהו ובהו, לא רק הארץ הייתה תהו ובהו. טוב, לא יודע אם אפשר לדייק את זה פה. וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. הקדמונים, אתם שמים לב אבל לכיוון שלו? הכיוון שלו ממשיך בדיוק את מה שראינו גם בחלק ההלכתי. הוא כל הזמן לוקח את הפירושים הרוחניים, המיסטיים, המנוכרים כאילו אלינו, זאת אומרת שמעבירים את הדברים לדבר באיזושהי שפה שהיא לא השפה היומיומית הרגילה שלנו, והוא בעצם מציע תחליף שהוא לגמרי בעולם שלנו, בשפה שלנו. לא להסתכל על זה באיזו צורה מיסטית, אחרת, חריגה. מה שכתוב שמים וארץ זה מה שאתה אומר, שמים וארץ, כאילו כל מה שאתה רואה, זה הכל, שום דבר שונה. זאת אומרת הכיוון שאליו הוא חותר הוא כיוון נורא ברור. אפשר להתווכח עם טיעון פה ועם טיעון שם, אולי אפילו כמעט עם כל הטיעונים, אבל מה שחשוב יותר זה לראות את הכיוון האידיאולוגי שלו, את האוריינטציה, לאן הוא חותר. הוא בעצם מנסה לא להציע, אני חושב לפחות, לא להציע פירוש נכון בהכרח, אלא להציע אלטרנטיבה שלא נזקקת לניכור שמקובל כשאנחנו לומדים את פרשת הבריאה. כשאנחנו לומדים את פרשת הבריאה זה מין ימים מיסטיים כאלה רוחניים שאתה לא מבין, אתה מדבר כזה בשפה שהיא לא מהעולם שלך. והוא עניינו, כמו בהלכה, כך גם בפירוש המקרא, לקרב את הכל לשפה שלי. העסק מדבר אלי, הוא אמור לדבר בשפה שלי, ללמד אותי ולהיות מובן לי. וכיוון שכך אז הוא פשוט, כל הפירוש הזה הוא לכאורה פירוש ממש לילדים. זאת אומרת, זה פירוש שאתה יכול להסביר לילדים בכיתה א' את פרשת הבריאה. והטענה האידיאולוגית שלו היא שכך באמת צריך ללמוד את זה. אל תעשה מזה כל מיני מיסטיקות וכל מיני דברים, כמו שאתה מלמד את הילדים. התורה מדברת לבני אדם פשוטים שיבינו בדיוק את מה שהם אמורים להבין בצורה הכי פשוטה שיש. במובן הזה אני חושב שלמרות שהאלטרנטיבה הזאת נראית הרבה פעמים נורא פשטנית ולדעתי גם בחלק מהמקרים מאוד לא משכנעת, אבל הניסיון הוא ניסיון מעניין. זאת אומרת, להציג פה איזושהי תפיסה שאומרת עזוב, בוא… בוא נקרא את זה סתם כמו יהודי פשוט רגיל שקורא את הפסוקים כלשונם, בלי כל הפלפולים והפילוסופיות. אפשר לקרוא את זה ככה, אין שום בעיה ואתה יכול להגיע לתמונה קוהרנטית ושלמה של כל מה שכתוב שם. במובן הזה זה ניסיון מעניין. האם זה הפירוש הנכון, האם זה משכנע, אני לא בטוח בזה. כן, אז וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. הקדמונים חיפשו בפסוקים הללו את ארבעת היסודות. עוד פעם אתם רואים, תמיד הוא מציג את האלטרנטיבה המוזרה. זאת אומרת מה שבדרך כלל רגילים, אבל זה בעצם כשחושבים על זה סתם זאת אלטרנטיבה המוזרה. והוא מציג וחושב לא, מה פתאום, זה דברים פשוט, תקרא את זה פשוט, בלי לעופף לך למחוזות גבוהים מדי. הקדמונים חיפשו בפסוקים הללו את ארבעת היסודות שהם לפי דעתם היסודות הפשוטים של החומר. עפר, מים, רוח ואש. ופירשו כך: ארץ היא העפר, רוח הוא האוויר, מים כפשוטו, מים זה מים. חסרה האש. אז מי זה האש פה בסיפור הזה? הרי צריך מיפוי לזה בין ארבעת היסודות הללו לבין מה שכתוב בתחילת ספר בראשית. אז המסקנה היא שכנראה החושך זה האש היסודית. זה נורא מוזר, נכון? אז אומר למה, שכששלעצמה אינה מאירה, אלא רק כשהיא מלהטת משהו אחר הרי הוא מאיר. אז לכן החושך דווקא מבטא את האש או את כוח האש. יש מאמר של הרב זוין בספר שלו, איך זה נקרא הספר, יש לו כמה ספרי מאמרים, אז אחד מהם זה על שיטות בית שמאי ובית הלל, המאמר הידוע שלו. והוא רוצה לטעון שהם הולכים באופן עקבי בהרבה מאוד מהמחלוקות שלהם, הם הולכים בעצם על אותו נתיב או חולקים באותה נקודה. שבית שמאי הולכים אחרי הבכוח ובית הלל הולכים אחרי הבפועל. לכן גם לעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי, המסורת הזאת, כי לעתיד לבוא הבכוח ייצא אל הפועל. כתוב שבעתיד לבוא, לא, זה מסורת בשם הגר"א, דיברנו על זה פעם, לא כתוב, אין לזה מקור, זה מסורת בעל פה בשם הגר"א. בכל אופן, אז הוא רוצה לטעון, אבל הוא מסביר בזה הרבה מחלוקות. אחת המחלוקות זה איך לברך על בורא מאורי האש או בורא מאור האש. אז אומר מה ההבדל? מאורי האש זה מה שאתה רואה, מאור האש זה הכוח של האש, את עצם האשיות, לא את האש הקונקרטית שעליה אתה מסתכל עכשיו. ולכן בעצם בית שמאי אומרים מאור האש כי הם מדברים על הכוח היסודי, לא על הדבר שאותו אתה רואה, על האובייקט שמופיע לעיניך. ומאורי האש זה המגוון, כל מה שאתה רואה, כי כשזה יוצא מן הכוח אל הפועל זה נהיה מגוון ושונה ובהרבה מאוד צורות זה מופיע וכולי. אבל הכוח היסודי זה דבר אחד. ובית שמאי מברכים על הדבר שהוא הבכוח, לא הדבר שיוצא אל הפועל. ובית הלל מדברים על הבפועל. והחושך הזה זה בעצם האש של בית שמאי, אם כן, כי היא עוד לא מאירה. כשאתה רואה כבר שמשהו מאיר זה כבר היציאה, ההופעה של האש בפועל. אנחנו מדברים על הכוח הזה שיוצר את ההופעה הזאת, את מה שעומד ביסודה, בבסיסה. אז זה בעצם חושך, זה דווקא חושך כי זה היעדר הארה, לא היעדר אור. ההארה זה היציאה של האש הזאת מן הכוח אל הפועל. לפני שהיא יוצאת אתה רואה חושך, כמו שהוא אמר למעלה, ששלמרות שהארץ הייתה תוהו ובוהו, אז הוא אמר למרות שזה היה תוהו, זה החומר ההיולי, אבל בכל זאת בוהו, הכל כבר נמצא בו בכוח. כל מה שהתפתח אחר כך בוהו, כן, בפסקה שקראנו קודם. דיברנו על זה אני חושב, שגם בעל הלשם כותב שבאור אין סוף, אין סוף פירושו, על זה דיברנו נכון? שאין סוף פירושו שאין לו צורה. זה דבר היולי. ולכן אין בו ספירות, כי ספירה זו תכונה, זה נראה כך ולא אחרת. זה חסד, אז זה לא גבורה, זה חוכמה, אז זה לא בינה. זאת אומרת הספירות באות לבטא את ההבדלים שיש במציאות, את השוני, זה צורות. אוקיי? ואור אין סוף זה משהו, למה אין לו סוף? כי תמיד כששלמשהו יש סוף זה אומר שיש לו צורה. הסוף של הדבר זה הרי הצורה שלו. שמשהו בצורת משולש, מה זה אומר? שהקצה שלו נראה משולש, נכון? אז לכן האובייקט הוא משולש עם הקצה, עם הגבול שלו, הצורה שלו היא משולשת. הצורה זה תמיד הדבר שתוחם את האובייקט, שאומר עד איפה הוא מגיע ומה הוא כן ומה הוא לא, עד איפה הוא נמצא ומאיפה הוא כבר לא, זה כבר לא הוא, זה כבר משהו אחר. לכן אור אין סוף פירושו זה דבר נטול צורה. אין לו גבול, אין לו סוף, הוא פשוט, אתה לא יכול לאפיין אותו בשום מובן, כמובן לא הכוונה רק לצורה גיאומטרית או חללית, אלא שום דבר. אתה לא יכול להגיד עליו שום דבר בעצם, אין לו צורה. משום בחינה, ועדיין אומר בעל הלשם שבתוך האור אינסוף היו עשר ספירות כמוסות. הוא מוכיח את זה מתוך לשונות האריז"ל, שבתוך האור אינסוף היו עשר ספירות כמוסות. מה הפירוש? היכולת הזאת לייצר אחרי זה מציאות שמתפצלת לספירות ומגוונת וכולי, הייתה טמונה איכשהו בתוך החומר ההיולי, בתוך האור אינסוף. כי אם היא לא הייתה שם, אז מאיפה היא באה? אומרת ההנחה היא שהכול בכל זאת יצא בסופו של דבר מאור אינסוף. אז גם פה בעצם הספירות הכמוסות זה חושך. כשהן יוצאות החוצה זה אור. אבל כל עוד הן לא יצאו החוצה הן כמוסות. מה זה אומר שהן כמוסות? מוחשכות או חשוכות. אבל חושך זה לא היעדר אור לפי התפיסה הזאת. חושך זה לא היעדר אור. חושך זה אור בכוח. זה אור בכוח שלא יצא אל הפועל, כי היעדר אור זה כלום. אז חושך הוא כלום. היעדר אור זה לא משהו בפני עצמו, זה רק לא אור. אבל השאלה מה זה כן? מה זה חושך? הוא אומר חושך זה גם משהו. מה זה? זה הכוח הזה שעומד בבסיס האור. כשיוצא מן הכוח אל הפועל אתה רואה אור. הכוח הזה להאיר, מה שנקרא האש כשלעצמה, לא התאורה שהיא יוצרת, זה מה שנקרא חושך. אוקיי? ואז הוא הופך בעצם את החושך לאובייקט, לא להיעדר. למה הוא… סליחה. מה? אם אנחנו אומרים שארבעת היסודות היו… אנחנו יודעים… לא, הוא עכשיו מדבר על זה. הוא להיפך, הוא מציב את זה בתור איש קש, שהוא הולך עכשיו לירות עליו. זה תמיד ככה. הוא מתחיל בפירוש הכאילו המיסטי, למרות שהוא המקובל, ואז הוא יבוא לפוצץ אותו. הוא מה פתאום? למה להיזקק לכל זה? קרא את זה כמו בן אדם, כמו ילד בכיתה א'. תקרא מה שכתוב, זה הכול. לא, זה נורא מצחיק, כי זה תמיד נתפס כחידושים שאנשים מפחדים כאילו אסור להגיע לשיעורים שלו מרוב אפיקורסות ודברים נשגבים שנאמרים שם, והנשגבות הזאת פירושה בסך הכל לחזור לאיך שילד קורא את זה. זאת אומרת, לרדת מכל המטענים שצברנו לאורך ההיסטוריה ולחזור חזרה לקריאה הכי פשוטה שיש. זה החידוש הגדול שיש בעצם אצלו, או לפחות אחד החידושים העיקריים שיש אצלו. כן, אז כיוון שבפאזל הזה היה חסר מה זה האש, אז הם החליטו שהחושך זה האש. ואז מייצרים את הוורט הזה, איך חושך זה אש? זה ההיפך. צריך להגיד שזה הכוח להאיר לפני שהוא יוצא אל הפועל, לכן הוא נקרא חושך. טוב, הסבר נורא יפה, מפולפל, מיסטי קצת כזה. והוא הולך להרוס את זה, זאת אומרת הוא הולך לוותר על זה, להציע אלטרנטיבה. אלא רק שמה וכולי. כך פירשו גם הרמב"ם במורה נבוכים וגם הרמב"ן. אומר נכון, בחוש רואים בעולם את החומר במצבי צבירה שונים. מוצק זה עפר, נוזל מים וגז אוויר. במקום האש אולי היינו אומרים אנרגיה, שהיא גלגול היסודי של החומר. אז הוא אפילו מציע איזה פירוש קצת יותר קרוב לעולם המושגים שלנו. שלושה מצבי צבירה ועוד איזה מושג מופשט שנקרא אנרגיה. וזה מה שהאש… זה נשמע אפילו די קרוב. אומר זה אם כבר אתם רוצים אלטרנטיבה יותר סבירה שעדיין מעטרת פה ארבעה יסודות, אני הייתי אומר בשפה שלנו את זה. אבל המשפט הבא אומר עזוב, גם את זה לא צריך. כן, אבל אז איפה מופיעה האנרגיה? חושך, אנרגיה זה כבר קשר… לא, האש זה האנרגיה. אבל אין אש. אה, אתה אומר למה החושך נקרא אנרגיה? חושך לאש, כן. זה הסבר חושך לאש… הוא עדיין מתרגם, זה עדיין תרגום של הפירוש ההוא. כשהם תרגמו את האש לחושך, אז בשפה שלנו לא נקרא לזה אש, נקרא לזה אנרגיה. כי באמת האנרגיה זה היכולת לעשות עבודה, זה לא העבודה עצמה. במובן הזה אני חושב שהוא דווקא תופס, אני חושב שזה תרגום מעניין לשפה שלנו. אבל הוא אומר באמת אין צורך לחפש בפסוקים ארבעה יסודות. את כל הבלונים האלה הוא מפריח באוויר כדי לפוצץ אותם. זאת אומרת, אין צורך לחפש בפסוקים ארבעה יסודות. אם מדובר בחומרים יסודיים, ניסויים ובדיקות לאין ספור הוכיחו שיש הרבה יותר מארבעה חומרים יסודיים בטבע. האדמה, רוח, מים ואש זה ארבעת היסודות של הקדמונים, אבל זה לא באמת נכון. זה לא ארבעת היסודות שבאמת מרכיבים את הטבע שלנו. הזהב למשל הוא יסוד שאינו ניתן לפירוק ליסודות אחרים, והמים דווקא ניתנים לפירוק לחומרים אחרים. אייץ' טו או. אז המים זה לא יסוד. המים זה גם דבר מורכב. ודאי שזה לא יסוד במובן כזה. זה ברור שזה לא הכוונה. אני גם מסכים, עוד רגע אני אעיר על זה. אני מסכים. הפסוקים מתפרשים יפה כפשוטם בלי עניין היסודות. חושך זה חושך כפשוטו, שאין כלל אור. לא כמו החושך שאנחנו מכירים בלילה. בלילה יש קצת אור. כשאתה יוצא החוצה עכשיו אז זה חושך, אבל מה זה חושך? יש קצת אור עוד. מבינים? זה ממש פירוש פרוזאי נורא. כן, בדיוק. חושך מוחלט. מצרים, זה זה חושך. וימש חושך, שהחושך הוא מציאות, כן. לא כמו חושך שאנחנו מכירים בלילה יש מעט אור ואפשר להבחין במשהו, אפילו בלילה מעונן בלי ירח וכוכבים יש אור כלשהו. החושך של בראשית הוא חושך גמור. אילו היה אדם חי אז, היה מרגיש כאילו הוא סגור לא בצינוק, אלא בעטיפה העופפת אותו כולה. אולי במצרים היה חושך דומה לזה, כן, זה הוא רומז לוימש חושך. על פני תהום זה החלל, כל החלל היה חשוך. ורוח, איך זה הולך שם? סליחה וחושך על פני תהום, כל המכנה, החלל היה חשוך. זה נשמע נורא מצחיק הפירוש הזה דרך אגב. זאת אומרת, קוראים לזה כאילו זה סודות נשגבים. הוא מחזיר אותנו לכיתה א' בסך הכל. אומר תקראו את הפסוקים, עזבו את כל השטויות שלכם, תקראו את זה כפשוטו, כמו שקראתם את זה כאילו לא היו דופקים לכם את המוח חמישים שנה או אלפיים חמש מאות שנה, לא חמישים שנה. תקראו את זה סתם, כמו שקורין. טוב, לא יודע. אמרתי, מה שנחמד פה זה ההצעה. לא שזה בהכרח שזה באמת הפירוש הנכון. אלא כאילו אומר, עזבו, למה, למה את כל ההסתבכויות האלו? עכשיו פה לגבי הביקורת שלו על ארבעת היסודות, באמת אני גם מרגיש שצריך להוסיף פה איזושהי הערה. זו ביקורת פשטנית מדי. זאת אומרת, עם כל הכבוד לביקורת, אל תעשה כמו ילד בכיתה א'. גם אם ההצעה שלך זה לקרוא את זה כמו כיתה א', אבל הרי ברור שארבעת היסודות של הקדמונים זה לא תחרות עם הטבלה המחזורית שלנו. זאת אומרת, זה לא שהקדמונים פשוט אין הכרח להסביר כך, אני לא בדיוק יודע מה הם חשבו, אבל אין שום הכרח להבין את זה באופן שהוא חושב, שכשהזהב אמור להיות מורכב מקצת עפר, קצת מים, קצת אש וקצת לא יודע מה. זה לא עובד ככה. הכוונה היא ארבעה סוגי מופעים בעולם. כמו שאנחנו מדברים על מצבי צבירה, אז הם לא חשבו בצורה של מצבי צבירה, אבל עדיין היו ארבעה סוגי מופעים של חומר. יש חומר נוזלי, יש חומר עפר, כן, עפר יבש, יש אש, שזה המופשט יותר, נוטה כלפי מעלה, העפר הולך כלפי מטה, המים נוזלים. זאת אומרת, וכל דבר בעולם אתה יכול לתאר אותו כאיזושהי קומבינציה של התכונות האלו, שזה נכון ברמה העקרונית. עכשיו זה לא אומר שאתה יכול לעשות סינתזה של זהב להיות אלכימאי, כן? לקחת עפר, מים, אש במינונים מסוימים ולייצר מזה זהב. כשאנחנו מדברים על יסודות במונחים שאנחנו מדברים היום, אנחנו מדברים על זה בשפה של כימיה. זאת אומרת, לקחת את היסודות פירושו אלו באמת הדברים שבתהליכים כימיים אפשר לייצר מהם את כל מה שאנחנו מכירים היום. אוקיי? בפועל זה באמת אפשר לפרק את זה ולהרכיב את זה. זאת אומרת, זה מה שנקרא יסודות בשפה שלנו. מה שהם קראו אז יסודות, עוד פעם, אני לא בקיא מספיק בפילוסופיה יוונית כי זה לא כל כך מעניין אותי, אבל אולי הם כן התכוונו לזה, אבל אני לא חושב שיש הכרח להבין את זה כך. זאת אומרת, הם מתכוונים לומר שבכל דבר יש אלמנט מסוים של כובד, שהוא נופל למטה, יש אלמנט מסוים ששואף כלפי מעלה. באדם יש נפש ששואפת למעלה, זה יסוד האש שבאדם, היסוד החי שבו. כן, הגוף שלנו, אני לא מדבר אפילו על הנשמה, אני מדבר על החיות הביולוגית שיש בגוף. אז גוף הוא לא רק עפר. וייבן השם אלוקים את העפר מן האדם, את האדם עפר מן האדמה. כן. מה זאת אומרת? יש בנו מימד של עפר. זה לא לבנות אותנו מעפר כמו שמסנתזים במעבדה בכימיה, מסנתזים חומר מיסודות, אלא הכוונה שיש לנו איזשהו מימד שהוא מימד חומרי, גשמי, שנופל למטה, כן, הכובד הזה. עפר מן האדמה. ויש לנו מימד ששואף למעלה, אנחנו עומדים. עכשיו זה לא בגלל הנשמה שלנו שאנחנו עומדים. העמידה שלנו זו תכונה ביולוגית, זו לא תכונה נפשית מנטלית. זה הוויטליזם הביולוגי, זה לא הנפש והרוח והרצון והמחשבה והשכל וכל הדברים האלו. אז אפילו במובן הביולוגי יש בנו הרבה ממימד האש והמים וזה לא רק סתם עפר. זה התיאור, אני לא חושב שהכוונה שבאמת לקחו עפר, מים ואש ויצרו מזה אדם באיזה תהליך. לא יודע, זאת לא התפיסה. עכשיו מעבר לזה גם אני חושב, וזה קצת בהסתכלות מתמטית יותר אולי, אתם יודעים שהרי אפשר לתאר את אותה מציאות עצמה או את אותו עולם תופעות עצמו על בסיס על פי באמצעות כמה מערכות של בסיסים, בסיסים שונים. זאת אומרת, יכול להיות למשל קחו את המרחב הדו-מימדי. בסדר? אני יכול לצייר מערכת צירים איקס ווואי וכל נקודה על המישור הזה לתאר באמצעות שתי קואורדינטות, איקס ווואי. אני יכול לתאר את זה במונחי קואורדינטות פולריות, מה שנקרא המרחק מהראשית וזווית. לא משנה איזה צמד מספרים אחר. אוקיי, זה תמיד יהיה צמד מספרים אגב כי זה מרחב שהוא דו-מימדי במהותו, תמיד יצטרך שני גדלים בלתי תלויים כדי לתאר אותו. אבל איזה שני גדלים זה עניין של משחק. אתה יכול לבחור שני גדלים אחרים, אתה יכול לשחק משחקים, לבנות קומבינציות, אתה יכול לסובב את מערכת הצירים. אז יש לך איקס ווואי, תסובב את זה אז יהיה לך איזושהי מערכת מוטית כזאת, איקס פסיק ווואי פסיק. וואי פסיק, בסדר? שמוטה ביחס לראשונה, אבל אפשר לתרגם כל איקס פסיק במונחי איקס ווואי, כל וואי פסיק במונחי, גם כן במונחי איקס ווואי. אוקיי, מטריצת סיבוב. אז בעצם אתה יכול לבחור לתאר מציאות מסוימת על פי כמה בסיסים לגמרי שונים. והעובדה שאנחנו בוחרים לתאר את המציאות שלנו באמצעות הבסיס שנקרא הטבלה המחזורית, זאת אומרת אוסף היסודות שאנחנו מכניסים בתוך הטבלה המחזורית, לא אומרת שאין תיאור קוהרנטי לגמרי ומדעי ומה שאתם רוצים שמתבסס על מערכת שונה של בסיסים. ויכול להיות שזה איזשהו סיבוב של הטבלה המחזורית. למה לא לקרוא לשני זהב פלוס מימן איזשהו יסוד חדש ולכל עצם שאנחנו מדברים עליו לתאר אותו במונחי זה? זה שני זהב פלוס מימן, תפחית מזה זהב פלוס מימן אחד, יצא מה שאנחנו קוראים היסוד של זהב למשל. לא יודע, אתה יכול להגדיר הרבה צורות. אבל היסודות קוהרנטיים בזה שאתה לא יכול לפרק אותם בתהליכים כימיים. בטח שאתה יכול לפרק אותם. לא בתהליכים כימיים. בטח שכן. בתהליך כימי? בטח. אתה תיקח את המימן, אני אפרק לך אותו לאייץ' שתיים או. בטח, אתה לא קורא לזה לפרק כי אתה מניח שאייץ' ואו זה יסודות. אבל אני אומר שאייץ' שתיים או זה היסוד. לא הבנת אותי במובן הזה שבאייץ' שתיים או המימן הוא מוכל, הוא חלק, הוא מוכל. לא, גם באייץ', האייץ' שתיים או מוכל. איך? אם תיקח את אייץ', אתה יכול לפרק אותו לאייץ' שתיים או ומינוס או. ואני לא יודע מה, מינוס אייץ' או. אני סתם, הפירוק הוא לא הפירוק שאנחנו רגילים בשפה שלנו, אבל מה זה משנה? אתה יכול להגדיר פעולה מתמטית של פירוק ולהגדיר מערכת יסודות אחרת לגמרי ובאמצעותה לתאר הכול. האם יהיה כימיה שגם תוכל לעשות את זה? אולי כן, אולי לא, אני לא יודע את זה. זהו. לא, יכול להיות שגם תהיה. הסיבה שבחרו במערכת הזאת לתאר, זה לא שחיפשו מערכת לתאר כמו בקואורדינטות. זה בגלל ששם הסיבות הן סיבות… לא, לא מסכים. לא מסכים. פיזיקלי וכימי. לא מסכים. רק סיבות של פשטות. אם היית יכול, אני לא יודע, אם הייתי מוצא, יכול להיות שאפשר גם למצוא דרך אגב, מערכת כימית שלמה מלאה שהיסודות שלה זה בכלל מה שאנחנו קוראים היום חומרים מורכבים, ופירוקים כוללים גם פלוס וגם מינוס, זאת אומרת פעולות של החלפה, פעולות של זה, פעולות, מה זה משנה? ברמה המתמטית זה שקול לגמרי. אנחנו כבר שבויים בהסתכלות הרגילה, גם אני כמובן רואה את זה ככה כמו שאתה מציע. אבל אני אומר, כל זה זה מערכת שאנחנו החלטנו לעשות אותה. זה כמו, אם יש בכל ספר לוגיקה בסיסי שאתם לוקחים את המערכת של הלוגיקה הקלאסית, אפשר לבנות אותה על סט של הנחות יסוד. עכשיו איזה הנחות יסוד? יש אינסוף הצעות. אתה יכול לקחת שלוש הנחות יסוד אלה, אתה יכול להחליף שהקומבינציה של הנחת היסוד הזאת פלוס משפט י"ז ג', פלוס לא יודע מה עוד משהו, זה יהיה שלושת ההנחות שלך, וגם מזה אתה יכול להוציא את כל המשפטים, את כל הטענות. זאת אומרת אתה יכול לבחור בסיס כרצונך שכל איבר בבסיס הוא קומבינציה של איברים בבסיס האחר. אוקיי? וזה אין שום בעיה, זו פעולה מתמטית שאפשר להגדיר אותה ואתה יכול לבחור אותה כרצונך. זה שרירותי. זה קצת כמו להחליט, כן, תמיד אומרים שקופרניקוס גילה שהארץ מסתובבת סביב השמש ולא השמש סביב הארץ כמו שחשבו עד אליו. הוא לא גילה שום דבר. אין שום הבדל בין להגיד שהארץ מסתובבת סביב השמש לבין להגיד שהשמש מסתובבת סביב הארץ. ברמה הקינמטית אין שום הבדל ביניהם, אלא מה? מערכת יותר פשוטה. אם אתה מניח שהשמש עומדת והכול מסתובב אז זה יוצא נורא פשוט כי הכול מסתובב באליפסות סביבה. זה הכול. ואם אתה מחליט שהארץ היא במרכז וכל השאר נעים סביבה, אתה מסתבך נורא עם כל האפיציקלים וכל העיגול בתוך עיגול בתוך עיגול וזה מסובך נורא. אבל מה נכון יותר ומה לא? אין נכון. זה שני תיאורים. דינמית יש הבדל, אבל קינמטית אין שום הבדל. זאת אומרת כשאתה נכנס לכוחות ודברים כאלה אז יכול להיות הבדל, אבל כשאתה מדבר, מסתכל קינמטית, רק על התנועה, אין שום הבדל. מה זה משנה? אין פה נכון ולא נכון. אז במובן הזה מה היחס בין להסתכל על לנעוץ את ראשית הצירים על השמש ולנעוץ את ראשית הצירים על הארץ? זו הזזה של מערכת קואורדינטות, זה הכול. נכון? אז מה עכשיו? כל איקס במערכת הזאת יהיה פונקציה של האיקס ווואי במערכת ההיא ולהיפך. זאת אומרת זה בסך הכול להעביר אותנו למערכת מושגית שונה שבאמצעותה אנחנו מתארים את אותו מכלול של תופעות. אוקיי? עכשיו אני יכול להגדיר איזה מכלולים שאתם רוצים. פעם דיברנו אני חושב גם על הספר של גדי טאוב, המרד השפוף, אז הוא מביא שמה או מלגלג על הביקורות המודרניות של הפמיניסטיות, הפמיניסטיות הקיצוניות שאומרות שהפיזיקה בכלל זה תחום גברי ולכן הוא מדיר נשים, לכן נשים לא מצליחות בפיזיקה כל כך או לא מתקדמות כל כך בפיזיקה וכולי, כי זה תחום גברי וכולי. אז הוא אומר ש- אז הוא אומר שהוא לא היה רוצה לנסוע על מטוס שבנוי על פי עקרונות הפיזיקה הנשית, כי פיזיקה יש פיזיקה נכונה ופיזיקה לא נכונה. אז מה זה גברי ולא גברי? זה הפיזיקה, מה לעשות. עכשיו, אני בעניין הזה דווקא לא מסכים איתו. אני לא מסכים איתו כי את אותו מכלול של תופעות פיזיקליות, אולי, אני עוד פעם קטונתי, אבל יכול להיות שאפשר לתאר באמצעות מערכת מושגית אחרת לגמרי. ומערכת המושגים ועקרונות אחרים לגמרי. ובעקרונות ובמערכת המושגים האלה היה יוצא תיאור קוהרנטי ושלם של כל התופעות שאנחנו מכירים. אנחנו רגילים לתאר את התופעות הפיזיקליות שלנו במונחי תאוצה, מהירות, מיקום, כוח. נכון, אבל מה זה קשור לנשים וגברים? לא, יכול להיות, מה זה מערכת מושגים גברית, מה זה מערכת מושגים נשית? לא, יש דברים. יכול להיות שהראש הנשי, נגיד, יסתדר יותר טוב עם צורת תיאור אחרת מאשר עם צורת… לא, יש ראש נשי. ראש נשי לפעמים בנוי אחרת, עוד פעם, בממוצעים, הכל זה ממוצעים. בגדול, דברים מנוגה, איך זה הולך שם, הספר הזה? מאדים ונשים מנוגה. יש הבדלים בצורות החשיבה בגדול. יש הבדל, זה כמובן משתנה וזה מגוון והכל. בגדול, חד משמעית יש הבדל. יש הבדל בצורת חשיבה? כן, למה? בטח. ללא ספק. ללא ספק לדעתי. יש הבדל בין צורת חשיבה בין נשים לגברים, שעוד פעם, אני מודה זאת הכללה כמובן. יש כל מיני סוגים של גברים, יש כל מיני סוגים של נשים. בגדול, חד משמעית יש הבדל. אבל מה זה אומר שאתה לא מסכים איתו? מה אתה אומר? מה זאת אומרת שאתה לא מסכים? לא, אבל המבקרות האלה אומרות, קטוננו, אנחנו לא פיזיקאיות כל כך טובות, אבל ברמה העקרונית אם הייתה גאונית כמו ניוטון שהייתה יושבת ומכוננת פיזיקה מחדש במערכת מושגית אחרת לגמרי, יכול להיות, אין שום סיבה לשלול את האפשרות לתאר, נגיד, אתם יודעים מה, אם אנחנו היינו נולדים לא עם מערכת של חמשת החושים שאנחנו נולדים איתה, אלא עם חושים אחרים לחלוטין, אתם מבינים שהפיזיקה הייתה נראית אחרת לגמרי? ושהיו מתארים את זה במונחי איכויות שאותן הם תופסים, לא במונחי איכויות שאנחנו תופסים בחושים שלנו. נכון? הרי אנחנו כפויים לחשוב באמצעות מערכת התפיסה והחישה שלנו. עכשיו, אם יש יצור מסוג אחר, הפיזיקה שלו יכולה להיות לא פחות אינטליגנטית ולא פחות מוצלחת ואולי אפילו יותר מוצלחת, אחרת לחלוטין. ועד שלא נמצא את הכללים שממירים את החוקים שלו ואת המושגים שלו לחוקים ולמושגים שלנו, אנחנו לא נבין שזה אותו דבר. אבל זה יתאר את כל התופעות בצורה קוהרנטית ושלמה. זה יכול לקרות. אגב אני פעם חשבתי על זה בהקשר של הפרדוקס של זינון על החץ המעופף. כתבתי על זה פעם איזה מאמר. והטענה שלי שמה הייתה, אתם מכירים את הפרדוקס? זינון שואל, אתם רואים חץ עף, בסדר? בכל רגע שאתם מתבוננים בו הוא עומד במקום אחר. רגע אחד הוא עומד במקום אחר. אז מתי הוא עובר בין המקומות? הרי בכל רגע הוא עומד פה, אחרי שנייה אתה רואה אותו עומד פה, רגע הוא עומד פה, אז מתי הוא עובר? אוקיי? אז זה משהו ששאלו. הסתבכו עם זה הרבה שנים. זה לא כל כך פשוט לענות על הדבר הזה בחשיבה לפחות העתיקה. הפתרונות שנתנו לזה בסופו של דבר במאה העשרים זה פתרונות שמדברים על אינפי. זאת אומרת שאתה מדבר על אינפיניטסימלים ולא על רגע של זמן אלא על קטע קצר כרצונך של זמן. בעיניי זה לא פותר שום דבר. לא פותר כלום. זה בסך הכל נותן תיאור שלא מצליח להציף את הבעיה. אני חושב שהפתרון לזה הוא פתרון הרבה יותר פשוט ולא צריך שום אינפי בשביל זה. הפתרון הזה בסך הכל אומר שהחץ בכל רגע לא עומד במקום אחר אלא נמצא במקום אחר. זה לא אותו דבר. עומד פירושו להימצא במהירות אפס. נכון? אבל החץ כשאני מסתכל עליו בכל רגע הוא לא עומד במקום אחר, הוא נמצא במקום אחר. אתה שואל מתי הוא עובר? באותו רגע שאתה מסתכל עליו הוא גם עובר, כי הוא נמצא שם אבל יש לו מהירות. אבל ברגע אחד אתה לא יכול לראות ביטוי של המהירות הזאת במונחי שינוי מקום, כי מהירות כפול זמן נותנת דרך. אם הזמן הוא אפס אז לא תהיה דרך. הוא לא יעבור דרך. אם אתה מסתכל רגע אחד של זמן אז הגוף כמובן לא יזוז. האם זה אומר שאין לו מהירות? לא, יש לו מהירות. הוא נמצא במקום, הוא לא עומד במקום. זה לא אותו דבר. בסדר? עכשיו מה ש… ואז המשכתי שם ואמרתי שבעצם, התחלתי בעצם אחרת קצת, אמרתי שבעצם אפשר לפתור את זה עם עקרון אי הוודאות בתורת הקוונטים. למה? כי עקרון אי הוודאות אומר שלא יכול להיות לגוף מהירות ומיקום בו זמנית. מהירות מדויקת ומיקום מדויק בו זמנית. אוקיי? עכשיו מה בעצם אתה שואל? אתה שואל מה המהירות שלו ומה המיקום שלו באותו רגע, זה לא חוקי. אם אתה רוצה לשאול מתי הוא עובר תעבור למשקפיים מה שנקרא עולם התנע, התמונה של התנע או משקפיים שרואות מהירויות, לא משקפיים שרואות מיקומים. זה משקפיים אחרות. זה משקפיים אחרות, צריך להחליף משקפיים. אתה לא יכול עם אותן משקפיים לראות את שתי התכונות. מה? זה העיקרון של תורת הקוונטים? לא, זה עקרון אי הוודאות. לא, זה שזה קומפלמנטריות. בעצם זה אומר שזה משמעות, זה זה, אתה יכול למדוד מהירות ולא, אתה לא יכול. זה לא, השאלה זה לא, השאלה שלי כזאת. עקרון אי הוודאות זה תלוי בפרשנות, לא? זאת אומרת, איך יש פרשנויות שונות, אבל העיקרון הוא עיקרון קיים. הפרשנות ששרדינגר מגיע ממנה, אם אני זוכר נכון, זה לא שאין במציאות מהירות ומיקום, פשוט אתה לא יכול למדוד אותם בו זמנית. לא, לא, לא, את זה כבר יודעים היום שזה לא נכון. יש אי שוויון בל, עשו ניסויים, שללו את האפשרות הזאת. זאת אומרת, מדובר בתכונה אמיתית של הדברים, לא בצורת ההסתכלות שלנו. וזה לא חוסר יכולת למדוד, אין להם. אין להם. כי למשל תעשה אפילו ניסוי שני הסדקים, אתה יכול לראות, אתה לא יכול להסביר אותו במונחים שלנו. אתה לא יכול למדוד של האם הוא עבר דרך שני סדקים או דרך אחד. כשאם אתה שם מודד, אז הוא עובר דרך סדק אחד, ואם אתה לא שם מודד, אז הוא עובר דרך שניים, ויש התאבכויות. אז זה לא שאלה של אם אתה יכול למדוד או לא. יש לזה הרבה אינדיקציות. זה לא בעיה ביכולת למדוד. זה מה שקשה בתורת הקוונטים, זה הבעיה שמה הגדולה. אבל לא משנה, לענייננו, מה שאני רוצה לומר, בסדר, אבל להסביר את זה באמצעות תורת הקוונטים זה מילון אנגלי-אנגלי, כי נסביר משהו לא מובן באמצעות משהו עוד פחות מובן. אז זה לא נותן שום הסבר. מה שאני רציתי זה לעשות הפוך, זאת אומרת להשתמש בפתרון של פרדוקס החץ של זנון ואיתו לתת איזשהו אינסייט לעקרון אי הוודאות או לעקרון הקומפלמנטריות. ומה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שכנראה מה שאנחנו רואים בחץ של זנון זה שכאתה מסתכל במשקפיים, אנחנו והמשקפיים שלנו הם משקפיים סטטיות. אנחנו רואים מיקומים. כשאנחנו מסתכלים אנחנו רואים מה שעומד לפנינו. כשמשהו נע, אין לנו דרך לראות את התנועה שלו. אנחנו רואים את המיקום שלו כל פעם במקום אחר. לכן אנחנו מסתבכים עם הפרדוקס של החץ של זנון, כי אנחנו לא מבינים אז רגע מתי הוא זז. מה זה מתי הוא זז? אם היית לובש את המשקפיים של המהירות, אז היית רואה אותו כל הזמן רק זז, היית שואל מתי הוא עומד. בסדר? זה רק שאלה של איזה משקפיים אתה לובש. עכשיו בעצם קראתי לזה שמה נגיד בוא נגדיר שני מכשירים תיאורטיים, מצלמה אידיאלית ומסרטה אידיאלית. מצלמה אידיאלית זה מכשיר שתופס מיקומים. אז בשביל לייצג מהירות אתה צריך לצלם, לדגום את זה במהירות גבוהה, כן בדיוק, כמו שעושים בקולנוע, לדגום את זה במהירויות, מהירות גבוהה, כל פעם מיקום אחר. אז המוח שלך כבר משלים את זה וזה נראה לך תנועה, אבל שום דבר שם לא זז. זה אוסף של מיקומים סטטיים. אבל זה רק בגלל המגבלה שאנחנו, הראייה הרגילה שלנו, זאת ראייה שדומה למצלמה. בסדר? ואז כשאנחנו בונים מסרטה, מסרטה זה לא באמת משהו שתופס מהירות, זה פשוט אוסף של מצלמות. כי אנחנו לא יודעים לעבוד עם מסרטות. אנחנו יודעים מה זה מצלמה, אנחנו לא יודעים מה זה מסרטה. אבל תחשבו לו יצויר שיהיה יצור אחר שיש לו מערכת חישה שונה, והוא מבחין רק במהירויות, לא במיקומים. מבחינתו המיקום הוא אינטגרל של המהירות, הוא לא משהו שבאמת רואים אותו. כן, הוא רואה מהירויות, הוא לא רואה מיקומים, פשוט זה לא, אין לו מכשיר שרואה מיקומים, אין לו עיניים. יש לו מסרטה, לא יודע מה זה בדיוק, קצת קשה לדמיין את זה, זה הפשטה. אוקיי? אז הוא רואה את זה כך, אז מבחינתו כמובן הפרדוקס של החץ המעופף מתנסח הפוך. זאת אומרת הוא היה שואל כן, אני רואה כל הזמן שהוא זז, מתי הוא עומד? רגע, איך אם הוא זז אז הוא לא מגיע אף פעם לשום מקום? אולי ככה הוא היה שואל את זה או מין משהו כזה. עכשיו מה זה אומר בעצם? שברור שהמגבלה גם שלו של היצור הבדיוני הזה וגם שלי נובעת מהעובדה שאנחנו מצליחים לחבוש כל פעם רק משקפיים מסוג אחד. אנחנו לא יכולים ללבוש שני משקפיים בבת אחת. אוקיי? אולי המציאות לא מאפשרת את זה, לא חשוב, אבל זה בלתי אפשרי באופן מהותי. לא שאנחנו לא מספיק זריזים, אי אפשר. אי אפשר, אם אתה עם המשקפיים האלה, אין, אתה לא יכול ללבוש את המשקפיים האלה ולהיפך. אפילו אם מישהו מצויד בשני סוגי המשקפיים, הוא לא יוכל להשתמש בהם בו זמנית, ביחד. אוקיי? וזה בדיוק עקרון אי הוודאות. עקרון אי הוודאות בעצם אומר שאם אתה לובש משקפיים של מקום, לא תצליח למדוד מהירות ולהיפך. ולכן גם בתורת הקוונטים אגב מגדירים על בסיס העיקרון הזה שתי תמונות שבהן אני מתאר את המציאות. תמונת המקום ותמונת התנע. תמונת המקום זה בסך הכל תיאור של המציאות במצלמה. ותמונת התנע זה תיאור של המציאות במסרטה. וזה ככה זה לא מה שאני אומר. כן, אבל זה לא אי יכולת למדוד. לא, זה מה שאני אומר. כמו שלחץ יש לו את המיקום ויש לו את המהירות. לא, אבל זה לא מדויק. כי אני לא מדבר פה על השאלה של יכולת מדידה. זה שתי צורות הסתכלות שלא מתיישבות אחת עם השנייה מצד עצמן. לא שאני לא יכול. זה שתי צורות הסתכלות שלא מתיישבות. אחת עם השנייה באמת, לא בגלל שאני יש לי איזה מגבלה. אין, זה לא מתיישב. אתה לא יכול להסתכל על שניהם ביחד, אבל אתה לא יכול לא בגלל שאתה מוגבל. אז אני לא יכול גם על החץ להסתכל גם? נכון, אבל אני אומר שיש לו מהירות ויש לו מיקום. נכון, יש לו מהירות ויש לו מיקום. מהירות מהירות חד משמעית באותה נקודת זמן, ומיקום חד משמעי. זה אומר שגם ברמת הקוונטים אי וודאות יש לו טנא ויש לו מיקום חד משמעי. נכון, נכון, אבל מה שאתה מודד, זה מה שאתה קורא טנא ומיקום, שמה זה לא מדבר אחד עם השני. אבל זה חוסר יכולת מהותית. זה לא עניין של אם נשפר את הטכנולוגיה או משהו כזה. לא שאני יודע מספיק טוב, כן. עכשיו, אז בעצם מה בעצם הדבר הזה אומר? שלמעשה יכולתי, מבחינה לא חשוב לי כרגע החץ של זנון, אני משתמש בזה כדי לחזור לשאלת התיאורים השקולים, השונים אבל שקולים. אוקיי, התיאור במונחי מצלמה והתיאור במונחי מסרטה, אם נגיד היה נולד יצור שהתפיסה הבסיסית שלו היא תפיסה של מסרטה, לא של מצלמה, ככה הוא היה רואה. אגב, נדמה לי שפעם חשבתי שאפקט דופלר, מה זה אפקט דופלר? אפקט דופלר זה אפשרות לראות מהירות של מכונית לא דרך החסרה של מקום וחלוקה של זמן. זאת אומרת, שני מקומות עוקבים חלקי הזמן שלקח לו לעבור. ככה בדרך כלל אנחנו מגדירים מהירות. למה? כי אנחנו רוצים להגדיר מהירות במונחי מצלמה. אומרים, זה נמצא פה בזמן הזה, זה נמצא פה בזמן הזה, המרווח הוא מטר, לקח לו שתי שניות, אז המהירות היא מטר חלקי שתיים, זאת אומרת חצי. אוקיי? חצי מטר לשנייה. אבל אם אני מסתכל במשקפיים של מסרטה אידיאלית, אז אני רואה מהירויות, לא דרך הפחתה של מיקומים. אוקיי? כמו אפקט דופלר, למרות שבאמת אפקט דופלר לפחות איך שמסבירים אותו בדרך כלל הוא לא כזה, אתה יכול כן לתאר אותו במונחי, אבל לא משנה, אני אומר אפקט דופלר אני חושב מקרב מאוד את הרעיון הזה. אם יש מישהו שרואה את זה טבעי בצורה של דופלר, הוא לא צריך לעשות את החישובים שאנחנו עושים שבעצם מתרגמים את זה למיקומים. אז הוא דופלריסט כזה, הוא פשוט רואה הכל מהירויות, הכל מהירויות. התמונה שהוא יראה היא שונה לגמרי ממה שאתם תראו, אבל כל מה שיקרה בעולם הוא יסביר. לא תהיה שום בעיה. אגב, זה משפט. תמונת הטנא ותמונת המקום הן שקולות. אז כל מה שאתה מתאר עם זה, אתה יכול לתאר עם זה. זה רק לעבור לבסיס אחר, בדיוק כמו הסיבובים. זה לעבור לבסיס אחר. בסדר? לכן בעצם, זאת דוגמה טובה אני חושב, לשתי צורות תיאור שבכלל לא מדברות אחת עם השנייה, הן נראות לחלוטין אחרת. המכשיר שאיתו אתה משתמש כדי לתקשר עם העולם, כדי לצפות בעולם, הוא שונה לגמרי. מצלמה אידיאלית, מסרטה אידיאלית. שתי פיזיקות לחלוטין שקולות. עכשיו תחשבו שלנשים יש יכולת מצוינת לטפל במסרטות. תאורטית, כן? הייתה להן פיזיקה אחרת לחלוטין, והן היו שולטות בה מצוין, ולהפך, הגברים היו נכשלים תמיד בפיזיקה, אם ככה היו מלמדים. אלא מה? למזלם של הגברים, ניוטון היה זה שהתחיל לקדם את הפיזיקה בצורה משמעותית, והוא השתמש בכלים שאנחנו מכירים היום, וזה וככה זה נוצר. לא, לא, לא, זה לא בגלל שזה ניוטון הגה, זה בגלל שבני אדם הם מצלמה. לא, המכשיר שיש להם זה מצלמה. ולנשים ולגברים לשניהם יש מצלמה. לא, ברור, אני מביא את זה הרי כמשל. אז אני אומר, לנשים יש משהו אחר, לא מצלמה ומסרטה, כי גם אצלן זה מצלמה. אבל יש להן משהו אחר, לא משנה, אספקט אחר של התפיסה, שנגיד הוא שונה מאיתנו. אז הפיזיקה תיראה אחרת. אני משתמש במצלמה מסרטה כי זאת הדוגמה שיש לי מקוונטים. כן, אבל קשה לי לדמיין שיש משהו שונה באישה שיש לו משמעויות לגבי פיזיקה, שיסתכל על פיזיקה. אני לא חושב שאפשר לשלול את זה. אם יש לנו מסרטה ו… אז לא, מה זה? מה זה? זה הרי לא שאלה שהיא תהיה, עוד פעם, היא יכולה לתפוס את הפיזיקה שלנו גם. היא פשוט פחות מצליחה להסתדר עם זה. אוקיי? זה יותר קשה לה, זה פחות טבעי לה, נגיד, אם זאת התזה בכל אופן, אוקיי? זה לא שיש לה מוח שונה משלנו שהיא חייזר, או שאני חייזר, לא חשוב תלוי מי מערכת הייחוס שלך. אבל אני אומר, הטענה, יכול להיות בהחלט שהראש האחר בנוי ל… קשה לו יותר לטפל במערכת המושגים הזאת, אבל אם זה היה מנוסח במערכת מושגים טיפה שונה, לא דווקא מצלמה ומסרטה, אלא משהו שיותר מתאים לראש הנשי, אז הן היו הרבה יותר מסתדרות עם זה. הרי ברור שצורות הסבר שונות למשל יכולות לקדם תלמידים שונים. זה ברור, פדגוגיה זה מעשים שבכל יום. יש דברים שצורת הסבר מסוימת מתאימה מאוד לילדים מסוימים, ילדים אחרים לא יתפסו את זה. אם תסביר את זה אחרת דווקא הם יתפסו מצוין, ואולי אלה לא יתפסו. לכן זה מאוד תלוי בצורה שאתה מסביר, בצורה שאתה מתאר. אני לא… אין שום סיבה לשלול את זה. אני חושב שזאת טענה שהיא בהחלט יכולה להיות… בעיניי היא אפילו מאוד סבירה. לא שאני יודע איך לייצר פיזיקה כזאת. אתה צריך להיות גאון כמו ניוטון כדי לייצר פיזיקה כזאת. אוקיי? אבל אין שום סיבה להניח שאין פיזיקה כזאת. למה לא? אני בכלל לא רואה למה לא. כי אין שום סיבה לחלק בין גברים לנשים, זה כמו שתחלק בין אינסטלטור… יש צורות חשיבה שונות, מה זאת אומרת? יש הבדלים בחשיבה של נשים וגברים. עוד פעם, אני לא מתכוון לעשות משהו קטגורי ביולוגי, אבל יש הבדלים, מה אתה מכחיש את זה? אז למה אומרים נשים יותר חלשות בפיזיקה, כי הן יותר טיפשות? אני לא חושב שזה נכון. יש תחומים שבהם יותר מצליחות, יש תחומים שבהם פחות מצליחות. למה? כי יש תחומים שבהם צורות החשיבה שנהוגות שם, נשים מסתדרות עם זה יותר טוב מגברים. בפיזיקה זה לא ככה. אז מה זה אומר? זה אומר שמשהו בראש שלהם פחות יודע לטפל במערכת הפיזיקלית, לפחות איך שאנחנו מתארים אותה, ואם זאת הייתה מערכת אחרת זה בהחלט היה יכול להתהפך. הפיזיקה של היום היא אובייקטיבית או פיזיקה גברית? מארי קירי, מה? בסדר, אני אמרתי שאני לא עושה פה דבר דטרמיניסטי. ברור שיש נשים שהן טובות בפיזיקה, בפיזיקה הגברית, אבל כהכללה, התפלגות, כן, כהכללה אני חושב שבאופן כללי הראש הנשי יותר קשה לו, יכול להיות בהחלט יותר קשה לו עם תחומי דעת מסוימים והוא הרבה יותר מוצלח בתחומי דעת אחרים ולהיפך אצל גברים. אני לא רואה למה לא, זה נשמע לי לגמרי סביר, לגמרי סביר. טוב, כל זה הבאתי רק כדי להראות שבעצם אפשר לתאר, אז בוא נחזור לארבעת היסודות שהוא מדבר עליהם כאן, שאפשר לתאר את המציאות על בסיס של מערכת עקרונות שונה לגמרי, אדמה, רוח, מים ואש במקרה הזה, ולהגדיר כל אלמנט בטבע כאיזושהי קומבינציה של ארבעת האלמנטים. ברמה העקרונית זה יכול להיות, אני לא רואה שום סיבה, אולי אפילו אפשר לעשות איזה מיפוי בין התיאור הזה לתיאור של היסודות ואולי אי אפשר לעשות, אבל שוב, אני לא חושב שבהכרח הידע שלנו היום סותר את מערכת המושגים ההיא. זאת מערכת מושגים שונה, היא כמובן הרבה פחות נוחה. הם לא הצליחו להתקדם עם מערכת המושגים ההיא למצב שבו יהיה להם פרדיקציות, שיוכלו לשלוט בחומרים, שיוכלו לעשות בהם מניפולציות. זה העוצמה של הכימיה החדשה. אז לכן ברור שזה פחות יעיל ומועיל ברמה הטכנולוגית והמדעית. האם זה פחות נכון? אני לא יודע, יכול להיות שזה סתם צורת תיאור שונה של אותו דבר. זה לא כמו קופרניקוס. אין פה נכון ולא נכון, ועדיין הצורה הקופרניקאית הרבה יותר נוחה מהצורה התלמאית שהייתה קודם, כן, הצורה של האפיציקלים. הרבה יותר נוח, אבל אין פה נכון ולא נכון, רק יותר נוח, זה הכל. הניסיון לפרש חושך כאש יסודית או כאנרגיה הוא הוצאה של המילה חושך מפשוטה שלא לצורך. הכלל הוא שאם אין סיבה מכריחה להוציא דברים מפשוטם המילולי, אין מוציאים אותם. ועדיף לפרש כפשוטם. רק כאשר יש הכרח כלשהו שהביטוי הלשוני אין כוונתו כפשוטו המילולי, מפרשים אותו במשמעות אחרת האפשרית לפי כללי הלשון ודרכיה. אולי לפני שנמשיך לדוגמה אני רק רוצה להעיר, אז למה באמת הקדמונים עשו את זה? פירשו את זה לא כפשוטו? כי מערכת המושגים שלהם וההנחות הפיזיקליות שלהם היו כאלה שבאמת מבחינתם זה היה דחוק. זה בדיוק הנקודה. עכשיו מבחינתנו לאור הידע שלנו היום זה לא דחוק. אנחנו כבר לא כפופים לאדמה, רוח, מים ואש, לחלוקה הזאת, אז זה לא דחוק. עכשיו האם זה אומר שהפירוש שלנו היום לא יוכל לחטוף את אותן חבטות בעוד מאתיים שנה? יכול להיות שכן. לכן אני לא חושב גם שהוא מתיימר להציע פה את הפירוש הנכון, אלא הוא מתכוון להראות שבעצם אם אתה יכול לפרש כפשוטו תפרש, ואם לא אז תתאמץ קצת. אבל האם אתה יכול או לא יכול לפרש דבר כפשוטו זה מאוד תלוי בקונטקסט שלך, בתוך מה אתה נולד, מתוך מה באת. זה מאוד תלוי בזה. ולכן העובדה שהרמב"ם או הרמב"ן, לא משנה, לקחו את הדברים האלה ופירשו אותם באופן הזה, כי מבחינתם הפיזיקה הייתה מערכת החוקים האריסטוטלית. זה הכל. בתוך המערכת הזאת היה נורא הגיוני שיופיעו שם אדמה, רוח, מים ואש. זה מאוד, אז אתה חייב לחפש, חסר לך פה משהו. נגיד אם הייתי מצליח למצוא התאמה לא רעה לטבלה המחזורית בספר בראשית, הייתי מוצא בדיוק מספר היסודות של הטבלה המחזורית אבל היו חסרים לי שניים. אתם מבינים שזה היה מאוד מתבקש לחפש לעשות איזה תרגיל כמו עם החושך. החושך הוא היסוד של האש ולכן הוא יהיה האש, אוקיי? והייתי עושה איזה התעמלות דרשנית בשביל לעשות את זה כי זה מתבקש להשוות את זה מול הפיזיקה שלי היום. אבל אני חושב שבמובן אולי במובן הזה קצת התקדמנו יותר, דווקא במובן הזה שבו הוא לא צודק, במובן הזה שבו אנחנו מבינים שגם זה תלוי קונטקסט. שאתה אף פעם לא מגיע באמת לתיאור שהוא נקי מקונטקסט. אנחנו כולנו תלויי קונטקסט. נשמע נורא פוסט מודרני מה שאני אומר היום, אני יודע, אבל אני לא, לא בכוונה, זאת אומרת אני לא חושב שזה באמת פוסט מודרניות, אני לא טוען ש… יכול להיות תיאור במערכת שונה של הדבר הנכון הזה. זה לא פוסט-מודרניות, זה לא, אין פה שום דבר ספקני או רלטיביסטי ברמה המהותית. אוקיי? זה הרבה פעמים טועים למשל בתורת היחסות, שמביאים דוגמה, שתי דוגמאות קלאסיות תמיד מביאים לטובת הרלטיביזם, זה תורת היחסות וגיאומטריות לא-אוקלידיות. זאת אומרת גיאומטריה עם מערכת הנחות שהיא לא המערכת המקובלת שלמדנו אותה בתיכון. שבין שתי נקודות עובר יותר מקו ישר אחד, או ששני קווים מקבילים כן נפגשים, או לא משנה, שינויים מהסוג הזה. אז קיומן של גיאומטריות מקבילות הורה מורה על יחסיות, כי אתה גיאומטריה, אתה מסתכל אוקלידית, הוא מסתכל לא-אוקלידית. או תורת היחסות, אתה רואה את זה במערכת נח, אז החוקים הם חוקים כאלה, במערכת נע, חוקי הטבע הם חוקים אחרים. אז בעצם כולם צודקים והעסק יחסי והכל בסדר. זה כמובן שטויות. זה מוכיח בדיוק את ההיפך, כמובן. לא רק שזה לא מוכיח את היחסיות, זה מוכיח את ההיפך. מתורת היחסות איך היא נולדה? מה היא באה להשיג? כל מה שהיא באה להשיג זה לעשות סנכרון בין מערכות שונות שהן יתארו בדיוק אותו דבר ובצורה נכונה את הפיזיקה האחת והיחידה שיש. ובשביל שזה יהיה מתאים, אתה חייב להזיז את הזמן ואת המרחב ואת המהירויות ולהגדיר איזה טרנספורמציה בין איך שרואים את זה ממערכת אחת לבין איך שרואים את זה ממערכת אחרת. אותו דבר בגיאומטריה. זאת אומרת גיאומטריה מתארת מרחבים שונים, אז אתה יכול לתאר את זה בצורות שונות. את אותו מרחב אפשר לתאר רק בצורה אחת. אם המרחב הוא מרחב אוקלידי, אתה לא יכול להניח עליו הנחות לא-אוקלידיות. אין דבר כזה. אוקיי? אתה מתאר מרחב אחר, אז אתה מתאר אותו עם הנחות יסוד אחרות. אז לא, אין פה שום דבר של יחסיות. ולכן זה אותו דבר מה שאני עשיתי כאן. ומה שאני טענתי לטובתו זה שיש מערכות תיאור שונות של אותה אמת אחת ויחידה. שיש אמת אחת ויחידה. לא שיש ריבוי אמיתות. אבל נכון שהרבה פעמים ויכוח בין אנשים נובע מזה שהם מחליפים את צורת התיאור עם הדבר המתואר. למשל הוא, כשהוא אומר שמערכת היסודות שאנחנו מכירים אותה היום הפריכה את ארבעת היסודות של היוונים, לדעתי הוא לוקה בדיוק בזה. הוא בעצם לא מבין שמערכת יסודות זה בסך הכל צורת תיאור. אם היוונים היו אומרים לפי הפיזיקה שלהם שאי אפשר להרכיב ממימן וחמצן מים, אז הייתי אומר שהם טועים. כי אפשר, עובדה שאפשר. אבל אם הם היו אומרים אני אתאר לך את התהליך הזה לא כהרכבה של חמצן ומימן למים, אלא כהפחתה של אייץ' שלוש או, אני מוריד מזה אייץ' אחד ויוצא מזה מים. בסדר, לבריאות, זה צורת תיאור אחרת של אותו דבר. מבינים את ההבדל? אני לא טוען פה לטובת יחסיות של האמת, אלא לטובת יחסיות של צורות התיאור שלה. אז לפעמים כשאנחנו מתווכחים והוויכוח הוא יסודו רק בצורת תיאור שונה, אז זה באמת נכון, כדאי להיות מודעים לזה. אבל להגיד שכל הוויכוחים הם כאלה, כאן אני לא מסכים. זה כבר פוסט-מודרניות. למרות שהיוונים לא ניסו לתאר את העולם כמו שהיסודות מתארים אותו, הם ניסו להסביר את העולם, זה משהו אחר. מה זאת אומרת? הם ניסו כמו הרצון של האבן למשל, וזה משהו אחר. כן, נכון, אז יש דברים שכן. אגב, גם הרצון של האבן זה בסך הכל אתה יכול לראות אותו כתיאור. פעם נתתי על זה הרצאה בבר-אילן בפיזיקה, שבאתי מהישיבה לבקש מהם לתת איזה סמינר. כי אני טענתי שבדיוק את זה טענתי. זאת אומרת שהתיאור האריסטוטלי הזה של האבן רוצה ליפול למטה הוא תיאור שקול לחלוטין לתיאור שלנו, אין איתו שום בעיה. אנחנו יודעים שיש למשל עקרון פרמה, כן? שיכול לתאר את כל האופטיקה הגיאומטרית לא דרך חוקים של החזרה, שבירה ודברים מהסוג הזה, אלא דרך עיקרון של אופטימיזציה. בדיוק. האור בוחר את הדרך הקצרה ביותר מבחינת זמן, את הדרך שלוקחת הכי פחות זמן להגיע למקומו. אתה מניח את זה, כל האופטיקה הגיאומטרית יוצאת. הכל יוצא. חוקי השבירה, הכל יוצא מזה. זה אותו דבר בדיוק, זה שקול לגמרי. עכשיו, אבל תבינו שהתיאור השני הוא תיאור טלאולוגי. האור בוחר את הדרך הקצרה, מה הוא עושה חישוב איזה דרך הכי קצרה? אה, הוא אומר זה קצר מאוד, כדאי ללכת על זה. ברור שהוא לא עושה את זה. אלא מה? יש שתי צורות תיאור שקולות. אני יכול לתאר את זה בצורה סיבתית ואני יכול לתאר את זה בצורה תכליתית, טלאולוגית. אבל זה שתי צורות תיאור מתמטיות. מקובל אצל פיזיקאים לחשוב שהראשונה היא אמיתית והשנייה היא פיקציה. את התיאור הסיבתי כאילו האופטיקה הגיאומטרית זה הנכון, כן? וזו זו אנקדוטה מתמטית, שאתה יכול באופן תיאור שקול מתמטי אחר גם כן לתאר את אותו דבר, זו אנקדוטה. ואני אומר מנין לכם? אולי זה הנכון ושלכם זו אנקדוטה? יותר מזה, מי שמכיר קצת את תורת הקוונטים יודע שבתורת ה… הרי אולי לפני תורת הקוונטים, בעולם של המכניקה למשל, אז אנחנו יכולים לתאר… זה תיאור של פוטנציאלים. עכשיו התיאור של פוטנציאלים זה תיאור תכליתי והתיאור של כוח זה תיאור סיבתי. פועל עליך כוח לכן אתה נע. נכון? עכשיו אנחנו יודעים התיאורים הם שקולים. הכוח הוא הגרדיאנט של הפוטנציאל. אוקיי. התיאורים הם שקולים לגמרי. מי נכון ומי לא נכון? לא יודע מי נכון ומי לא נכון. עוד פעם, בדרך כלל חושבים שהכוח הוא התיאור הנכון. פוטנציאל זאת אנקדוטה מתמטית שנורא מועילה, מפשטת חישובים אבל זה לא באמת מתאר את המציאות. במציאות יש כוחות, אין פוטנציאליים. אבל מה תעשו עם תורת הקוונטים? בתורת הקוונטים אין בכלל כוחות. אין תיאור באמצעות כוחות, יש רק תיאור באמצעות פוטנציאלים. משוואת שרדינגר מופיע פוטנציאל, אנרגיה קינטית פלוס פוטנציאל. זה משוואת שרדינגר. אין שם בכלל כוחות. לפיינמן פעם היה איזה מאמר שהוא פרסם, שהוא הגדיר כוח בתוך מכניקת הקוונטים וזה כל כך מלאכותי ולא זה, שאם היינו מתחילים משם אז היה ברור לנו שהפוטנציאל זה מה שבאמת נכון והכוח זה איזה פיקציה שהצלחת להגדיר אבל אין לזה שום, זה ברור שזה מלאכותי. ובכל הפיזיקה המודרנית, אגב, התיאורים הם אך ורק תכליתיים ולא סיבתיים. ואנשים לא שמים לב לזה. כל הפיזיקה המודרנית, כל תורת השדות, הכל זה תיאורים של מינימום. זה תיאורים של למצוא מינימום לפונקציונל כלשהו או משהו כזה. הכל הוא תיאורים תכליתיים. אין תיאורים סיבתיים, זה נגמר. ואנשים משום מה חושבים שהמכניקה של לגראנז' במאה התשע עשרה זאת אנקדוטה מתמטית. משם יצאה כל תורת הקוונטים בסוף, זה מכניקה אנליטית. זאת אומרת זה תיאורים של אותם חוקים של המכניקה כמו שעשה עיקרון פרמה. זאת אומרת החוקים של המכניקה באמצעות עקרונות מינימום. אוקיי? עקרונות טלאולוגיים, עקרונות לפי תכליות. בסדר? ואנשים מתייחסים לזה כאיזה אנקדוטה שהתבטלה כבר בסוף המאה התשע עשרה וזה. אבל תורת הקוונטים אומרת שרק זה נכון. המכניקה הניוטונית לא עובדת בתורת הקוונטים, לא אמפירית, מושגית. זאת אומרת אין כוח בתורת הקוונטים. המושג כוח לא קיים שם. המושג הכי בסיסי בדינמיקה ניוטונית. אוקיי? עכשיו ואנשים עדיין ממשיכים להישאר עם זה שהתיאור הסיבתי הוא הנכון והתכליתי זאת אנקדוטה. אז לכם אני אומר שפה אני לא, אני אפילו לא יודע אחרי שאני כבר מבין שזה בסך הכל צורות תיאור, אני כבר לא יודע אם אפשר להחליט מה זה נכון ולא נכון. אם יש בכלל פה נכון ולא נכון. אני לא יודע. אולי אין בכלל דבר כזה נכון ולא נכון. האם זה סיבתי או תכליתי. יש נכון ולא נכון מה יהיה המסלול, את זה אני יכול להגיד לך. האם זה בגלל סיבה או לצורך תכלית? אני לא יודע. כשמדברים על זה שהאבן רוצה ליפול, כאן התחלתי את כל הסיפור. כשאריסטו אמר שהאבן רוצה ליפול הוא לא התכוון לומר שהאבן יכולה לא לרצות. נכון? האבן תמיד רוצה ליפול. אז אתם מבינים שהרוצה בהקשר הזה זה ביטוי מושאל. לא מתכוון רצון, כן, זה לא שהאבן החליטה ליפול. אנשים משום מה מתרגמים את הרוצה ליפול וזה נשמע נלעג. ברור, אבל אריסטו לא התכוון לזה. אריסטו מתכוון לתאר את אותו דבר שאנחנו מתארים, רק בשפה טלאולוגית, בשפה של מה היא רוצה במקום מה דוחף אותה. סתם שפה. הוא לא התכוון להגיד שהיא יכולה לרצות משהו אחר. אוקיי? טוב, אז אני חוזר לפה. אז דוגמה קלה לך. ויקם מלך חדש על מצרים וגו'. בגמרא סוטה יא נחלקו רב ושמואל. חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו. מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש. כתוב מלך חדש, מה הבעיה? ומאן דאמר נתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך. כלומר, לפי מאן דאמר אחד ההקשר מוכיח שאין להבין את חדש כפשוטו המילולי, כי בסיפור תולדות כאשר מתחלף מלך מספרים קודם על מות הראשון ואחר כך על עליית הבא אחריו. והעובדה שכאן לא נאמר שפרעה מת מכריחה אותנו להבין שחדש אינו במשמעות המילולית אלא במשמעות מושאלת, דהיינו שנשתנתה הנהגתו. אי אפשר להכיר אותו ואפשרי שימוש כזה במילה חדש לפי דרכי הלשון. אבל צריך סיבה. זאת אומרת בגלל שלא כתוב וימת וימלוך אז כנראה החדש פה מתפרש באופן שהוא לא פשט הלשון אם כי הוא אפשרי. זאת אומרת זה פירוש אפשרי בלשון אבל לא היינו עושים אותו לולא הסיבה. זה מה שהוא אומר. למאן דאמר השני לפרש חדש ממש, אז הגמרא לא מביאה הסבר למה הוא פירש חדש ממש. מה צריך הסבר? זאת אומרת כתוב חדש אז זה חדש, זה הכל. השני שלא מפרש את זה כפשוטו הוא צריך הסברים. הוא מתכוון לומר שאם אתה יכול לפרש את הדבר כפשוטו ואין לך סיבה להוציא דבר מפשוטו למה אתה מוציא אותו? אם אתה יכול לפרש אותו כפשוטו וזהו. יש אמירה של… של הבית יוסף, ראיתי פעם, הראו לי פעם להרב משה לוי ז"ל, הוא מביא בשם הבית יוסף ביורה דעה, שמה שעדיף לדחוק בלשון מאשר לדחוק בסברא. תמיד שמעתי את זה בשם החזון איש, אבל זה בית יוסף כזה. לדחוק בלשון מאשר לדחוק בסברא. זאת אומרת, אם יש לך שתי אפשרויות, או לפרש רחוק קצת מהלשון אבל שיתיישב יותר טוב בסברא, או לפרש קרוב ללשון אבל קשה יותר בסברא. מה עדיף? עדיפה האפשרות הראשונה. אתה תשלם במטבע של נוחות לשונית בשביל הנוחות הסברתית. אבל ברור שבמקום שבו אין קושי בסברא, אז הלשון היא השיקול הבסיסי. אוקיי? אתה לא נצמד ללשון בכוח. אם זה קשה עם הסברא, אז אתה קצת מכופף אותה, את הלשון. אבל אם אין סיבה, אז תישאר עם הלשון. ובהמשך שם, אשר לא ידע את יוסף, דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל. כי גם למאן דאמר שחדש ממש היה, לא ייתכן שלא ידע על יוסף, שהרי היה כל כך מפורסם במצרים, אלא שעשה עצמו כמי שאינו יודע. והרי שוב הכרח לפרש את לא ידע לא במשמעות המילולית. שוב פעם רוצה להגיד מה זה לא, הוה דמי כמאן דלא ידע ליה, זה לא מלך חדש, אז מה זה אשר לא ידע את יוסף? הוא לא באמת חדש. כן? אז אני אומר, כמאן דלא ידע ליה כלל. מה זאת אומרת? שהוא אומר, אפילו אם הוא היה חדש ממש, אז לא ייתכן שלא ידע על יוסף. אז בכל מקרה אתה צריך להגיע למסקנה שאשר לא ידע את יוסף לא מתפרש סתם כפשוטו, אלא מישהו שלא הבין ולא ידע עד הסוף את יוסף. אז אם זה ככה, אז גם על המלך הישן אתה יכול להגיד כבר את אותו דבר, אז זה כבר לא דוחק. מנסה להראות שאפשר לקרוא את הדברים האלה כפשוטם ולא לשלם בדוחק נוסף. אוקיי, בסדר.