הסברים מהותיים ודוגמות – שיעור 1
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:07] הקדמה: שני נושאים לתפיסה תיאולוגית
- [1:20] סגולת ישראל: ניב בחירה מול סגולה מולדת
- [2:48] שאלות תיאולוגיות על בחירה שרירותית
- [12:57] הבעיית הרוע והסבל בעולם
- [15:42] אפשרות של עולם עם חוקים חלופיים
- [28:14] ניסיונות לגיוס הקדוש לשינוי החוקים
- [30:22] העולם הבא והנחותיו על מציאות
- [35:36] לשון הקודש ולגבי תרגום השמע
- [43:05] השגחה על המין והקשר למוסר
- [45:44] השגחה על ספינה ובני האדם בתוכה
- [54:20] הטבע של הספינה והשאלות על השגחה
- [55:28] האם השגחה פרטית קיימת בטבע?
- [56:35] הדוגמא של אברהם, יצחק ויעקב
- [57:59] הצדק של צער בעלי חיים בהלכה
סיכום
סקירה כללית
הדובר מציג את סגולת ישראל כדוגמה לשתי תופעות שהוא מבקש לברר: נטייה להסברים מהותניים שממעטים להכיר ב״דרגות חופש״ ובאפשרות שדברים יכלו להיות אחרת, ונטייה לדוגמות שהשתרשו כאמיתות מחייבות אף שאין ברור להן בסיס. הוא מתמקד כאן בתופעה הראשונה וטוען שגם אם מאמצים הסבר מהותני לבחירה האלוהית, בסוף תמיד מגיעים לנקודת עצירה שבה אומרים ״ככה הוא החליט״, ולכן הבעיה התיאולוגית של שרירותיות אינה נעלמת. הוא מציע היפותזה שלפיה חלק מן הרוע והסבל בעולם נובעים מאילוצים לוגיים של מערכת חוקי טבע קבועה שנועדה להשיג מטרות, ולא מבחירה נקודתית, ומדגים כיצד ברמב״ם מופיעים הסברים טכניים ולא-מהותניים בתחומים כמו לשון הקודש, השגחה, ותפיסת פעולות אלוהיות. הוא מסיים בטענה שחלק מהשאלות ״למה דווקא אנחנו ולא אחרים״ נשענות על טעות לוגית, כי החלפת הנבחר משנה את זהות השואל ולא יוצרת עדיפות מהותית.
שתי תופעות סביב סגולת ישראל: מהותנות מול דרגות חופש ודוגמות שהשתרשו
הדובר קובע שסגולת ישראל מבליטה שתי תופעות שהוא רוצה לעסוק בהן בהמשך, כאשר השנייה היא דוגמות שנתפסות כאמת מחייבת מהר סיני אך בבדיקה אינן מבוססות בבירור. הדובר מודיע שהיום הוא מתמקד בתופעה הראשונה: הסברים לא-מהותיים, לא מלאים, והכרה בכך שיש ״דרגות חופש״ ושדברים אינם הכרחיים. הדובר מציג את סגולת ישראל כנקודת מוצא להבחנה בין תפיסה מהותנית לבין תפיסה הרואה בסגולה משימה שהוטלה ויכלה להיות מוטלת גם על הטוניסאים או הבלגים, מה שיוצר ממד של שרירותיות.
בחירת ישראל ובחירת אברהם: המהר״ל מול אפשרות לא-מהותנית
הדובר מציג את התפיסה המהותנית כאמירה שלקדוש ברוך הוא יש סיבה מחויבת לכל דבר ושלא ייתכן שהיה עושה אחרת. הדובר מייחס למהר״ל נטייה לראות בכל דבר מהות שאינה יכולה להיות אחרת, ומביא דוגמה מדברי המהר״ל בתחילת *תפארת ישראל* או *נצח ישראל* לגבי בחירת אברהם. הדובר אומר שהתורה פותחת אצל אברהם ב״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך״ בלי הקדמה של סיבה, בניגוד לנח שעליו נאמר ״שאותך ראיתי״, וחז״ל משלימים במדרשים סיפורים כמו כבשן האש, אך בתורה הבחירה נראית כבלתי מנומקת. הדובר מסביר שהמהר״ל מפרש זאת כמהות מולדת של אברהם, כך שהמעשים הם תולדה של טבע מולד ולא הסיבה לבחירה, ומעמיד מול זה אפשרות הפוכה שבה התפקיד והבחירה יוצרים את האופי ולא נובעים ממנו.
הרמב״ם מול הכוזרי-מהר״ל-הרב קוק והדיון במסורת מחשבת ישראל
הדובר מציג עמדה שלפיה הבחירה אינה מחויבת ויכלה להיות אחרת, ומציין שזה מעורר קושי תיאולוגי של ״הגרלה״ או ״משחק בקוביות״. הדובר אומר שמי שמייצג את השיטה שבה הסגולה אינה מולדת הוא הרמב״ם, ומפנה למאמר של אריה שטרן בכתב העת ״צהר״ שמשווה את הכוזרי והרמב״ם. הדובר מתאר רצף מסורתי של מהותנות שמקושר אצלו לכוזרי, למהר״ל, ולרב קוק, ומעיר על מיקומו של הרמב״ם ביחס לז׳אנר המקובל של ״מחשבת ישראל״.
שרירותיות, שלמות הבריאה, ועצירת ההסבר ב״ככה הוא החליט״
הדובר טוען שאם הקדוש ברוך הוא משאיר דרגות חופש שבהן ניתן להחליף תפקידים בין גורמים בלי לשנות את התוצאה, הדבר נראה כפגם בשלמות הבריאה וכמשהו שאינו מינימלי או הכרחי. הדובר מוסיף שגם אם מניחים סיבה מהותית לבחירה, עדיין צריך לשאול למה הקדוש ברוך הוא נתן דווקא לעם ישראל את האופי המולד ולא לאחרים, ושגם כאן יגיעו בסוף ל״כי ככה הוא החליט״. הדובר קובע שכל הסבר ניתן בתוך עולם העקרונות שכבר קיימים, אך אין דרך להסביר למה העקרונות עצמם נבראו כפי שנבראו בלי להיכנס לרגרסיה אינסופית של סיבות. הדובר מסיק שהקושי התיאולוגי של שרירותיות קיים בכל מקרה ואי אפשר להימלט ממנו.
בעיית הרוע, גלגולים, והרמב״ן באיוב
הדובר עובר לדוגמה אסוציאטיבית של בעיית הרוע בעולם ומבחין בין רוע שבני אדם יוצרים, כמו השואה, לבין סבל טבעי של תינוקות חולים שאינו תוצאה של בחירת אדם ואינו עונש סביר על מעשיהם. הדובר אומר שגלגולים הם פתרון שמומצא כדי להסביר התאמה בין עבירות קודמות לפיצויים עתידיים, ומייחס לרמב״ן הבנה של אליהוא באיוב בכיוון של גלגול. הדובר מציע שאפשר לחפש פתרון אחר שמבוסס על אילוצים לוגיים ולא על הנחות אד-הוק, תוך ביקורת על פתרונות שמסבירים הכול באופן שמגן על עצמו מעצם ההנחה.
אילוצי לוגיקה, חוקי טבע, ניסים, ורנדומליות מוסרית
הדובר קובע שהקדוש ברוך הוא אינו פועל נגד חוקי הלוגיקה, אף שהוא יכול לחרוג מחוקי הטבע, ומעלה שאלה אם אפשר לברוא עולם שמממש את מטרותיו ופועל לפי חוקים קבועים בלי אלמנטים של סבל מיותר. הדובר מציע היפותזה שלפיה אם עצם קיומה של מערכת חוקים שמובילה למטרות הרצויות מחייב לוגית גם תופעות של מחלות וסבל, אז ״הקושיא מעיקרא ליתא״ ואין צורך בגלגולים. הדובר מסביר שהתערבות מקומית דרך נס היא אפשרות אך היא סותרת את הרצון שהעולם יתנהל לפי חוקים, ולכן ההתערבות מוגבלת לחריגים. הדובר טוען שכדי לשאול באמת שאלה תיאולוגית על ״צדיק ורע לו״ צריך להציע מערכת חוקים אלטרנטיבית שמפיקה את כל הטוב בלי הסייד-אפקטס של הסבל, וטוען שללא אלטרנטיבה כזאת מה שנראה שרירותי יכול להיות תוצאה של אילוץ לוגי.
השגחה פרטית: פסיבית מול אקטיבית, הרמב״ן בסוף פרשת בא, ו״שכר מצווה בהאי עלמא ליכא״
הדובר מבדיל בין השגחה פרטית פסיבית שבה הקדוש ברוך הוא יודע ועוקב אחר מה שקורה, לבין השגחה פרטית אקטיבית שבה כל מה שקורה לאדם הוא החלטה אלוהית. הדובר אומר שהוא אישית אינו מאמין במשמעות האקטיבית, ומזכיר את הרמב״ן בסוף פרשת בא בהקשר לדיון על ניסים. הדובר מציין ש״שכר מצווה בהאי עלמא ליכא״ עולה בדיון על גמול, ושהנחות על עולם הבא נשארות הנחות שמבוססות על מבט ״מלמטה״. הדובר מציע שהשגחה פרטית עצמה דורשת פירוק ובנייה מחדש, ומציב את תפילות ובקשות האדם כניסיון לגייס התערבות כנגד מערכת החוקים שפועלת בדרך כלל בלי הצלחה רבה.
מסורות, עיבור וגלגול, וחיפוש מקורות לפי מה שמחפשים
הדובר מתייחס לטענות על מקורות לגלגולים ומבדיל בין גלגול לבין עיבור, תוך ויכוח על מונחים ומקורות. הדובר נותן ליוסי משימה לחפש במשך שבוע רמזים בתורה, בגמרא ובחז״ל לתזה האלטרנטיבית שלו, וטוען שאפשר למצוא מקורות לכיוונים שונים לפי מה שמחפשים. הדובר מציב כלל של ״שקלול״ בין עוגן מקורות לבין היגיון פנימי, וטוען שיש דברים שלדעתו הומצאו בשלב היסטורי מסוים ונעשו דוגמות, והוא רומז שגם י״ג עיקרים עשויים להיכנס לדיון עתידי.
דוגמה ראשונה ברמב״ם: לשון הקודש כהסבר טכני (מורה נבוכים ג׳ ח׳)
הדובר מביא מן הרמב״ם ב*מורה נבוכים* חלק ג׳ פרק ח׳ טענה שלשון הקודש נקראת כך משום שלא הונחו בה שמות ישירים לכלי המשגל, למעשה ההולדה, לזרע וליציאה, ושמדברים בהם בכינויים וברמיזות מתוך תפיסת צניעות. הדובר מציג זאת כהסבר טכני שמנוגד לתפיסה מהותנית על קדושת השפה כקשורה בהתאמה פנימית בין מילים למציאות, ומייחס תפיסה מהותית כזו לרמב״ן, לראב״ד, ולמקורות שמביא הרב הנזיר ב״קול הנבואה״. הדובר אומר שהרמב״ם מבין את העברית כשפה הסכמית כמו שאר השפות, ומציע דמיון לדיון בסגולת ישראל: השפה אינה קדושה מהותית שבגללה נבחרה, אלא קדושתה נובעת מאופן השימוש בה.
השלכות הלכתיות-רעיוניות: קריאת שמע ומגילה בכל לשון והראב״ד כנגד הרמב״ם
הדובר מביא מהרב הנזיר ראיה מהלכות קריאת שמע אצל הרמב״ם ש״נאמרת בכל לשון… ובלבד שידקדק באותיותיה״, ומביא את זעקת הראב״ד ש״כל תרגום פירוש הוא, ומי הוא זה שידקדק אחר פירושו?״. הדובר מסביר שהרמב״ם רואה את הדקדוק כאקט של כבוד ולא כתנאי מהותי הקשור לייחודיות לשון הקודש, ולכן אין אצלו עדיפות עקרונית לשפת המקור. הדובר מוסיף שהרמב״ם כותב בהלכות מגילה שללעוזות קוראים בלעז, ומציג זאת כחיזוק לכך שאין אצלו קדושה מהותית ייחודית ללשון הקודש בניגוד לראשונים אחרים.
דוגמה שנייה ברמב״ם: השגחה על בני אדם בלבד והשגחה מינית בבעלי חיים (מורה נבוכים ג׳ י״ז)
הדובר מצטט את הרמב״ם שמאמין שההשגחה האלוהית בעולם התחתון היא באישי מין האדם בלבד, ושבשאר בעלי החיים, ובוודאי בצמחים ובדוממים, דעתו כדעת אריסטו שהדברים קורים ״במקרה גמור״. הדובר מביא את דוגמות הרמב״ם על עכביש שטורף זבוב, רוק שנופל על יתוש, ודג שבולע תולעת, כדי להמחיש שאין כאן רצון אלוהי אישי. הדובר מצטט גם את דוגמת הספינה הטובעת שבה טביעת הספינה עצמה מיוחסת למקרה טבעי אך הימצאות האנשים בספינה נובעת מרצון אלוהי לפי דין, ומעלה קושי פנימי בהבחנה הזו מתוך ערבוב מתמיד בין אירועי טבע לבין מסלול חיי בני אדם. הדובר מציין שהוא עצמו הציע קודם תפיסה אחרת על סבל טבעי, ומבהיר שהרמב״ם כאן נראה כטוען שכל מה שמגיע לאדם מטוב ורע נמשך אחר הדין והגמול.
פסוקים, חז״ל, ופרשנות ״זן מקרני ראמים עד ביצי כינים״ כהשגחה על המין
הדובר מביא כיצד הרמב״ם תומך בעמדתו מפסוקים על פקידת דרכי בני אדם, ומציג את חבקוק ״ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו״ כראיה לכך שדגים ורמשים הם במצב רגיל של עזיבה מהשגחה אישית, בעוד שבני אדם נדמים להם רק בעת עונש. הדובר מצטט את הרמב״ם שטוען שאין סתירה מפסוקים כמו ״נותן לבהמה לחמה״ או ״הכפירים שואגים… לבקש מאל אוכלם״ או ממאמר חז״ל ״יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כינים״, משום שאלה מתפרשים כהשגחה מינית שמכינה לכל מין מזון וחומר קיום, לא השגחה אישית על כל פרט. הדובר מציין שהרמב״ם מייחס זאת במפורש לאריסטו ואף לאלכסנדר בשם אריסטו, ומציג את הטענה שהכנת מזון למין היא תנאי הכרחי להישרדותו.
צער בעלי חיים אצל הרמב״ם: ״על דרך ההשלמה לנו״
הדובר מדגיש שהרמב״ם מתמודד עם ״צער בעלי חיים דאורייתא״ ועם ״על מה הכית את אתונך״, ומביא את דבריו שאלה נאמרים ״על דרך ההשלמה לנו״ כדי שלא נלמד אכזריות ולא נצער לבטלה, ולא מפני שההשגחה האישית חלה על בעלי החיים. הדובר מצביע על צעד נוסף אצל הרמב״ם שמקשר בין היעדר השגחה אישית לבעלי חיים לבין היתר השימוש בהם לתועלת האדם, ואף מצווה בשחיטתם. הדובר מסביר שהרמב״ם מתיר שימוש לצורך ״כי תאווה נפשך לאכול בשר״ אך שולל צער לשם שחוק או אכזריות, והכל במסגרת תיקון מידות האדם.
״למה השגיח בבני אדם ולא בשאר בעלי חיים״ כשאלה שגויה ויישומה לסגולת ישראל
הדובר מצטט את הרמב״ם שמציע לשואל על ההשגחה לשאול את עצמו ״למה ניתן שכל לאדם ולא ניתן לשאר מיני בעלי חיים״, ומפרש זאת כטענה ששאלות מסוג זה מחליפות זהויות ולא יוצרות עוול, כי אם לבעלי חיים היה שכל הם לא היו בעלי חיים ואם לאדם לא היה שכל הוא לא היה אדם. הדובר מרחיב על אותה לוגיקה דרך דוגמה של קנאה מול משה רבנו, וטוען שאם היו נותנים לו תכונות מהותיות אחרות זה לא היה ״הוא״ אלא אדם אחר, ומקשר זאת גם לטיעון של הולדה בעוולה. הדובר חוזר לסגולת ישראל ומסיק שגם אם הטוניסאים היו נבחרים הם היו ״עם ישראל״ במובן התפקיד והסגולה, וכל האחרים היו שואלים למה לא הם, ולכן השאלה ״למה דווקא אנחנו״ נשענת על טעות לוגית. הדובר מסיים בכך שהוא ידון בהמשך בדוגמות נוספות וברמב״ם, ומצהיר ש״את הדפים״ יביא בפעם הבאה.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] דיברנו בפעמים הקודמות על סגולת ישראל, ואני חושב שזה דוגמה לשתי תופעות שאני ארצה לדבר עליהן בפעמים הבאות. התופעה הראשונה זה הסברים לא מהותיים
[Speaker D] או
[הרב מיכאל אברהם] קיומם של דרגות חופש, דברים לא הכרחיים, אני אבהיר את זה עוד רגע. והתופעה השנייה זה דוגמות שהשתרשו כאיזושהי אמת מהר סיני מחייבת כזאת, כשבודקים אותם קצת יותר מקרוב רואים שבעצם לא ברור האם באמת יש להם בסיס אמיתי. אז בנושא השני הזה אני אדבר פעמים הבאות, היום אני רוצה קצת לדבר על העניין של דרגות חופש או הסברים לא מלאים, לא מהותיים. זאת אומרת, אני אבהיר יותר על מה מדובר. אנחנו נראה בהמשך, אולי אני אתחיל בסגולת ישראל, זה הדוגמה שעסקנו בה בפעמים הקודמות. התפיסה שהקדוש ברוך הוא בוחר בעם ישראל בגלל שיש לו איזשהן סגולות מיוחדות, זאת תפיסה מהותנית. תפיסה שאומרת שהקדוש ברוך הוא לא עושה דברים סתם ככה כי הוא מחליט. זאת אומרת, כל דבר יש לו איזושהי סיבה, ודווקא כך ולא אחרת. לא יכול היה להיות אחרת בעצם. אוקיי? לעומת זאת התפיסה שרואה את הסגולה כסוג של משימה שהקדוש ברוך הוא מטיל, ולא תוצאה של איזושהי סגולה מולדת, היא בעצם תפיסה שמשקפת התייחסות שאין לה סיבה מהותית. כי לפי העיקרון הזה, הקדוש ברוך הוא היה יכול להטיל את המשימה הזאת על הטוניסאים. לא היהודים מטוניס, כן, הטוניסאים מטוניס. כן, גם הבלגים.
[Speaker E] לא הבלגים, הבלגים אני כבר נזהר, אמרתי, עברנו לטוניס כבר.
[הרב מיכאל אברהם] אז היה יכול להטיל את המשימה הזאת על הטוניסאים ואז הם היו נהיים עם סגולה. אם באמת לא צריך בסיס מולד, סגולות מולדות כדי לקבל את התפקיד הזה, אז בעצם יש פה מידה של שרירותיות. זאת אומרת, זה בעצם אומר שהקדוש ברוך הוא עשה משהו שגם היה יכול לעשות אותו אחרת. זאת אומרת, היה יכול לבחור עם אחר. אין פה משהו שהוא מהותי, משהו שמחויב אפריורי. עכשיו, זה כשלעצמו מעורר שאלות תיאולוגיות לא פשוטות אם מאמצים תפיסה כזאת. כי המהר"ל, שכמובן לא חשוד על תפיסה כזאת של סגולת ישראל, הוא גם באמת נוטה, אני חושב לפחות, אני לא בקי גדול במהר"ל, אבל שמואל תתקן אותי אם אני טועה. אבל המהר"ל נוטה לראות בכל דבר משהו שהוא מהותי. זאת אומרת, משהו שלא יכול היה להיות אחרת. לכל דבר צריך להיות הסבר, לא ייתכן שהקדוש ברוך הוא עושה משהו אבל הוא גם היה יכול לעשות את זה אחרת. נגיד המהר"ל בתחילת נצח ישראל נדמה לי שהוא מתאר את הבחירה של הקדוש ברוך הוא בישראל. דיברנו… תפארת ישראל, לא בנצח ישראל. נצח…
[Speaker F] מתבלבל בין נצח.
[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, לא זוכר. בכל אופן, אז הוא מדבר על זה שהקדוש ברוך הוא בחר באברהם בלי סיבה. לא מתואר בתורה דברים שבגללם, נגיד על נח כתוב "שאותך ראיתי", כן, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא ראה שהוא מתנהג יותר טוב ולכן הוא בחר בו. אצל אברהם אבינו זה מתחיל ב"לך לך". "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", אין את ההקדמה. חז"ל משלימים את כל הדברים במדרשים, כבשן האש בנמרוד וכל הסיפורים על אברהם אבינו, אבל בתורה ישר הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך", מן איזה בחירה שלא מוטמעת בכלום. המהר"ל לוקח את זה כמובן לכיוון המהותני. וזה אומר שזה באמת לא בגלל מעשיו של אברהם אבינו, אלא בגלל הטבע המולד שלו. זאת אומרת, אפילו בלי המעשים. המעשים גם הם בסך הכל תולדה של הטבע המולד. זאת אומרת, אין פה… זה לא שהאדם בחר במשהו, נהיה אדם טוב ולכן הוא נבחר. זאת אומרת, הוא בחר להתנהג בצורה ראויה להערכה ולכן הקדוש ברוך הוא בחר אותו כי הוא הכי ראוי לזה. זה עובד הפוך. כיוון שהוא היה בנוי באופן מראש מיועד לעניין הזה, בנוי באופן כזה, לכן הוא נבחר. הקדוש ברוך הוא בחר באברהם כי במישהו הרי צריך לבחור. בסדר? וכתוצאה מהבחירה הזאת ומהתפקיד שהוא הוטל עליו והמוכנות שלו לקבל, אברהם אבינו קודם כל בוחר בדרך הזאת בעצמו ומתגבש אצלו האופי המיוחד שאנחנו מגלים אחר כך, ובעקבות הבחירה, זה לא הרקע שבגללו הייתה הבחירה. אז זה כמובן שתי אפשרויות לראות את התהליך הזה של הבחירה באברהם אבינו, אם זה לא בגלל
[Speaker G] מעשיו. למה להניח שרק אברהם יוצא דופן? אם כל השאר, כל האורך, גם לפני וגם אחרי היה על בסיס של לבחור את היותר טוב?
[הרב מיכאל אברהם] כי פה התורה לא מתארת את זה, ואצל נח היא כן מתארת.
[Speaker G] אז זה כאילו איזשהו אאוטסיידר.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אולי כן, אולי לא, זאת השאלה.
[Speaker C] מי דוגל בשיטה השנייה? מה, איזה? של הסגולה. לא סגולה, שהסגולה לא מולדת.
[הרב מיכאל אברהם] זה הרמב"ם בפשטות. יש מאמר של יהודי בשם אריה שטרן, בצהר הוא כתב, אני לא זוכר כבר באיזה גיליון, שם הוא עושה הבחנה, הוא משווה את הכוזרי והרמב"ם בתפיסה הזאת. אני לא זוכר, צריך לחפש באיזה גיליון של צהר.
[Speaker C] הקונטרה של המהר"ל. מה?
[הרב מיכאל אברהם] הקונטרה של המהר"ל. המהר"ל, כוזרי, כן, הרב קוק, זה שרשרת כזאת של מין מסורת כזאת של לא יודע איך לקרוא לזה אפילו, מין מה שנקרא היום מחשבת ישראל. למרות שהרמב"ם זה לא בדיוק מחשבת ישראל אני חושב, בז'אנר המקובל. בכל אופן, אז הטענה שקרה פה משהו שהוא לא הכרחי. הוא לא מחויב המציאות, יכול היה להיות אחרת. בעצם יש פה דרגת חופש. זה מעורר שאלות מכל מיני סוגים. א, מה, הקדוש ברוך הוא עושה דברים סתם? מה, יש פה הגרלה? מה, יש הגרלות אצלו? הוא עובד בצורה של הגרלות? קצת נראה בעייתי. משחק בקוביות. משחק בקוביות, כן. או בעצם אפשר ללכת יותר אחורה ולשאול, האם הקדוש ברוך הוא ברא עולם שהוא בעצם לא כל פרט בו הכרחי? הוא השאיר דרגות חופש שאפשר להחליף פה תפקידים בין שני גורמים ולא יקרה שום דבר, הכל יהיה… אז משהו בבריאת העולם לא מושלם. זאת אומרת, אני הייתי מצפה מבורא מושלם שיעשה את העולם באופן הכי מינימלי שצריך בשביל המימוש המטרות שלו. אוקיי? אז אם הוא צריך איזשהו עם סגולה אחד, אז שיעשה אותו, שיעשה מישהו שמיועד מראש לתפקיד הזה. אבל ברגע שהוא עושה כל מיני דברים שבעצם יכולים להתחלף, דברים שהם לא הכרחיים, הוא משאיר דרגות חופש, זה נראה כמו איזושהי בחירה שהיא לא… בריאה שהיא לא שלמה. לא מושלמת. יש פה איזה משהו שהוא לא, אולי פגיעה בכל יכולתו של הקדוש ברוך הוא. רק רציתי להעיר לפני שאני מתקדם הלאה, שגם אם אני אבין שיש סיבה לבחירה של הקדוש ברוך הוא, נגיד נעסוק עדיין בדוגמה של סגולת ישראל, גם אם נגיד שיש סיבה מהותית. מה זאת אומרת? האופי המולד שלנו מיועד מראש לתפקיד שהקדוש ברוך הוא מטיל עלינו. בסדר? צריך להבין שהקדוש ברוך הוא יצר גם את האופי הזה. אז אפשר לחזור עכשיו צעד אחד אחורה ולשאול, רגע, אז למה את האופי הזה הוא נתן דווקא לעם ישראל ולא לטוניסאים? באיזשהו מקום הרי ברור שזה יעצור, ושמה אנחנו נגיד ככה, כי ככה הוא החליט. אז תמיד בסופו של דבר אנחנו נישאר עם איזושהי החלטה שהקדוש ברוך הוא פשוט החליט ככה. אין הסברים, תמיד ניתנים במונחי העולם כפי שהוא כבר לפנינו. אז אנחנו עכשיו יכולים להתחיל להסביר הסברים במונחים של העקרונות הנתונים. אבל כשאני שואל למה נבראו העקרונות הנתונים או למה בכלל נוצרה המציאות כפי שהיא, אין לי דרך אמיתית לענות על זה באמצעות סיבות. כי הסיבות ההן גם כן אב אב צריך, כן. מה הסיבה לזה שהסיבה היא הייתה ולא סיבה אחרת? זאת אומרת, אנחנו לא נצא מזה.
[Speaker D] האם בכלל מותר לנו לקחת את היומרה הזאת של הניתוח?
[הרב מיכאל אברהם] לא, אפילו אם לא, לא חשוב, אבל השאלה אם יש בכלל סיבה כזאת. אפילו אם אני לא יודע לתאר מה היא הסיבה. אבל האם אני חייב להניח שהייתה סיבה? אני אומר שאפילו זה לא. בגלל שאם לכל דבר הייתה סיבה, אז מה מתחיל את השרשרת הזאת? או נגיד אם אני מדבר על נגיד הקדוש ברוך הוא יצר את עם ישראל עם אופי מיוחד כדי להטיל עליו את התפקיד שהוא רוצה להטיל עליו. אז אני שואל את השאלה צעד אחד אחורה, למה דווקא על עם ישראל הוא עשה את האופי המיוחד הזה ולא על מישהו אחר? אז מה נגיד, זה בגלל משהו אחר שהיה בעם ישראל מיוחד? ומה משהו אחר זה למה? הרי הכול הוא עשה, הוא ברא אותם.
[Speaker H] אבל פה נכנס החופש, שיש דרגת חופש מסוימת.
[הרב מיכאל אברהם] אז זה מה שאני אומר, זה בכל מקרה אני אשאר עם דרגת חופש, לכן אני אומר שהבעיה התיאולוגית הזאת שלכאורה קיימת בתפיסה של הבחירה השרירותית היא בעצם קיימת בכל מקרה. אי אפשר להימלט ממנה. בדיוק, זאת אומרת יש פה משהו שהוא לא, אני לא חושב שזה אשליה, מי שחושב שבאמת אפשר להימלט מהדבר הזה. כי אנחנו מדברים על הבריאה של העקרונות שבהם אנחנו משתמשים כדי להסביר דברים, אז בהגדרה אף פעם לא יהיה לנו הסבר לזה, אלא אם כן למשהו אחר, אני לא יודע, לא מעולם ההסברים שלנו, אני לא יודע בדיוק ממשהו שאני לא יודע לחשוב עליו. בסדר, על זה אני לא יודע להגיד כלום. אני אתן לכם אולי דוגמה שהיא קשורה אסוציאטיבית, אבל לא לגמרי.
[Speaker F] יכול להיות שיש פה איזה סתם אני מנסה, יכול להיות שיש פה איזה שהוא הפוך על הפוך כזה. המהר"ל הרי בעצם אומר שזה בחירה פרטית וזה בחירה כללית. אצל נח זה פרטי ואצל אברהם זה כללי. אבל אברהם הוא לבד בינתיים כשהוא אומר לו לך לך, אז מה כללי? זה אברהם בודד. עכשיו אם אנחנו מסתכלים מאז אברהם יש פה איזה עם שכל הזמן סובל ומתואר כסובל מאז בריאת העולם עד עצם ימינו דרך אחשוורוש דרך הכול. אותו סבל הוא הופך אותו לעם אחד, זאת אומרת זה הופך אותו לבחירה כללית אולי. אני מנסה לחשוב.
[הרב מיכאל אברהם] לא זה לא קשור לשאלה היסודית
[Speaker F] ממה התחילה ההתחלה,
[הרב מיכאל אברהם] זה לא קשור לשאלה היסודית האם הייתה סיבה שבגללה נבחר דווקא העם הזה. מה שלא יהיה אז כוח הסבל מולד, לא חשוב אז כוח הסבל הוא המולד. אז עוד פעם השאלה אם באמת זה מולד או נוצר נרכש.
[Speaker D] זה השאלה אם בזכות הסבל הוא מאמינים
[הרב מיכאל אברהם] לו, כמו שאומרים למה הקדוש ברוך הוא לא יכול היה לבחור עם אחר? למה הוא בחר דווקא בנו?
[Speaker F] שהרבה מתלוננים על הבחירה שלו,
[Speaker G] מי אמר שהוא בחר נכון?
[Speaker F] עם ישראל הצליח בגדול המונותאיזם שולט
[הרב מיכאל אברהם] היום בעולם. אוקיי, אתם אף פעם לא יכולים לדעת אם מישהו אחר לא היה מצליח גם, וזה תמיד בעיות היפותטיות, אף פעם אי אפשר לענות עליהן. בכל אופן אני אתן רק דוגמה שהיא קשורה אסוציאטיבית אבל לא ממש. יש את בעיית הרוע בעולם שדיברנו על זה באחת הפעמים הקודמות, אין רע יורד מלמעלה, איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יצר ממדים רעים בעולם, סבל מיותר, סבל חסר משמעות חסר פשר. אז יש הרבה מאוד מהדברים שהם לא הקדוש ברוך הוא יצר אותם אלא בני אדם יצרו אותם. דיברנו על השואה ועל דברים מהסוג הזה. הרב עמיטל ואבא קובנר, הזכרתי את זה פעם אני חושב. אבל יש דברים שהם לא כאלה, יש אנשים שהם ילדים קטנים תינוקות שחולים באיזה מחלה שסובלים ממנה מאוד. לא סביר שזה בגלל מעשיהם הרעים, זה איזשהו עונש על מעשיהם הרעים. זה גם לא תוצאה של בחירה של אדם שהחליט לעשות להם את זה, זה העולם עשה להם את זה. ובמובן מסוים זה הקדוש ברוך הוא בעצם שעשה את זה. ואז כמובן עולה השאלה איך להסביר את העניין הזה, וזאת אחת הסיבות אולי הסיבות הטובות להמציא את עניין הגלגולים, שזאת המצאה כדי להסביר איך זה מסתדר גם עם העבירות של קודם וגם עם הפיצויים שיבואו אחר כך. זה פותח כמובן אופציות אינסופיות להסביר את כל העניין.
[Speaker G] וזה הפתרון באיוב?
[Speaker I] ככה הרמב"ן מבין את זה,
[Speaker G] שהרמב"ן ככה מבין את אליהוא, שלא אמר לו את הגלגול, מה אתה בוכה? פעם קודמת היית על הפנים ובגלל זה עכשיו. אבל בואו
[הרב מיכאל אברהם] אני אציע לכם אולי פתרון אחר.
[Speaker J] אבל חסר משהו בעיניי, מה זה השגחה פרטית?
[הרב מיכאל אברהם] מי דיבר על השגחה פרטית?
[Speaker J] לא אני שואל על מה שיש בגורל של הבנאדם, בחטא ואושרו והבחירה החופשית, לא שמעתי עוד מהרב את העניין של ההשגחה הפרטית.
[הרב מיכאל אברהם] מה אם כל דבר זה תוצאה של מעשיו של הקדוש ברוך הוא? אז עכשיו אני אעיר על זה משהו, נדבר על זה עוד מעט. מתוך הרמב"ם. יכול להיות, אני אומר הצעה, היפותזה, שיכולה אולי להסביר את העניין הזה. דיברנו לא פעם על זה שגם הקדוש ברוך הוא כפוף, כן במרכאות, לאילוצי הלוגיקה. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות דברים שהם בלתי אפשריים לוגית. הוא יכול לנטרל את חוקי הטבע, הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אבל הוא לא יכול לפעול נגד חוקי הלוגיקה כי הלא יכול פה הוא אינהרנטי, אין דבר כזה. הלא יכול פה הוא רק במשמעות מושאלת, אין פשוט דבר כזה נגד חוקי הלוגיקה. עכשיו, שאלה, האם ניתן לברוא עולם שבו מושגות המטרות שהקדוש ברוך הוא רוצה להשיג עם העולם הזה, שיפעל על פי חוקים, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, כל חוקי הטבע, ושלא יהיו בו אלמנטים רעים. סבל מיותר של תינוקות וכדומה. אם, אני לא יודע להוכיח דבר כזה, אבל אם יכול
[Speaker K] להיות, אם היה את היד של האלוקים. אם היד הייתה יותר טובה, ואז אלוקים היה עושה כאילו.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה תמיד הפתרון הגלגולים. אני מציע אבל אפשרות אחרת שיכול להיות שיש פתרון אחר שיפתור גם את הבעיה הזאת, במובן הזה יש פה סתירה לוגית. אם הקדוש ברוך הוא החליט לברוא עולם שפועל על פי חוקים מסוימים כפי שהוא החליט, כי זה מה שמממש את רצונו, פועל יוצא הכרחי מהחוקים האלה זה שילדים לפעמים נדבקים במחלות, נולדים בצורות כאלה או אחרות, וכיוון שכך אי אפשר לטפל בעניין הזה אלא באחת משתי דרכים. או לשנות את חוקי הטבע, אבל אז יש מחירים שונים מכיוונים שונים שהקדוש ברוך הוא כנראה לא מעוניין בהם, הוא רוצה את החוקים האלה, או להתערב מקומית, זאת אומרת להגיד פה אני מקפיא רגע את חוקי הטבע, את הילד הזה אני מרפא למרות שהוא היה צריך להיות חולה. נס.
[Speaker I] נס.
[Speaker G] גם זה חלק מחוקי הטבע.
[הרב מיכאל אברהם] הנס הוא כאילו להקפיא את חוקי הטבע. דיברנו על ההתנהלות של חוקים וניסים, הרי זה הקטע שדיברנו עליו השנה. אז איזושהי התערבות מקומית, הקפאה של חוקי הטבע, וזה עצמו משהו שהקדוש ברוך הוא לא רוצה לעשות כי הרי זה כל העניין, הוא רוצה שהעולם יתנהל על פי החוקים שהוא קבע. ובמובן הזה הוא מונע מעצמו בדרך כלל להתערב, אולי למעט מקרים חריגים, מקרים מסוימים.
[Speaker I] אבל יש פה איזה מתח בין מצד אחד ההבנה שצריך כנראה במידה כזו או אחרת שיהיה רע ושיהיה בעיות וצרות וכולי לבין השאלה למה אני נבחרתי, כי זה בעצם השאלה של אני חושב.
[הרב מיכאל אברהם] לא נבחרתי, הטענה היא שזה מה שיצא. חוקי הטבע שלחו את הווירוסים אליי וזהו, אני נדבקתי, אני הייתי שם, מה לעשות.
[Speaker I] לא נבחרתי, וזה רנדומלי לגמרי? כן, זאת הטענה.
[הרב מיכאל אברהם] טענה שזה רנדומלי לגמרי. זאת אומרת שמה זאת אומרת הטענה? אני מציע היפותזה שאולי פותרת את הבעיה.
[Speaker I] הטענה הרנדומלית הזאתי כאילו יש בה איזה ממד מוסרי במובן הזה של אוקיי, יושב איזה בן אדם וסובל עובדתית.
[הרב מיכאל אברהם] אין מה לעשות כי אלה חוקים. לא בשביל אחרים, בשביל העולם. כל העולם הזה אנחנו נולדנו לתוכו בגלל שהקדוש ברוך הוא היה לו איזושהי מטרה, הוא ברא את העולם כפי שהוא כדי להשיג מה שרצה להשיג. עכשיו כחלק מהעניין הזה הוא צריך להתנהל על פי חוקים קבועים בלי התערבויות או לפחות לא יותר מדי התערבויות של הקדוש ברוך הוא. המחיר של זה הוא שחוקי הטבע עושים לפעמים דברים שהם לא נוחים ואולי גם הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה אותם. השאלה אם יש אופציה ברמה הלוגית, אם יש אופציה לייצר מערכת חוקים אחרת שמוציאה אל הפועל את כל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שהיא תוציא ובו בזמן נמנעת מכל הסבל. אם אין מערכת חוקים כזאת, אז הקושיא מעיקרא ליתא. אז אני לא צריך להגיע לכל מיני גלגולים וכולי, יש אילוצים לוגיים שגם הקדוש ברוך הוא לא חופשי מהם. עכשיו כמובן שיש פה קושי מסוים כי זה במובן מסוים נראה שהקדוש ברוך הוא מוגבל. אבל אם אני אומר שהאילוצים הם אילוצים לוגיים, אז זה לא מגבלה כי פשוט אין משהו אחר. מצב אחר לא קיים. אם הוא היה קיים והקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות אותו זאת מגבלה. אבל אם המצב האחר לא קיים אז זה לא מגבלה.
[Speaker E] כמו במשחק שחמט.
[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. אוקיי. עכשיו בשביל לשאול את השאלה התאולוגית הזאת של צדיק ורע לו, למה יש סבל בעולם וכולי, אתה בעצם צריך להוכיח או לנסח, להיות מתמטיקאי טוב בשביל לשאול את השאלה הזאת, או פיזיקאי טוב, אתה צריך להציע מערכת חוקים אלטרנטיבית שתוציא אל הפועל את כל מה שיש בעולם הזה כמו שיש בעולם הזה בלי הסייד אפקטס האלה, הסבל המיותר. אם יש מערכת חוקים כזאת זאת שאלה תאולוגית. ואת לפעמים משהו שנראה לנו כשרירותי או כחסר סיבה הוא נובע מאילוצים לוגיים פשוט.
[Speaker G] מה המשמעות להטיל אותנו למין מערכת שרירותית שאף אחד לא שולט עליה ובאופן אקראי אחד יחטוף אחד לא יחטוף, בשביל מה כל זה?
[הרב מיכאל אברהם] זה לא כל המערכת, אבל זה חלק. יש סייד אפקט, זאת אומרת המערכת מבצעת את מה שהקדוש ברוך הוא מצפה ממנה לבצע. הוא ברא אותה באופן שהיא תוביל בגדול לאיפה שהוא רוצה שהיא תוביל. כמו האבולוציה נגיד, כן? מהמפץ הגדול אנחנו מגיעים לבני אדם ולחיים ולכל מה שיש פה. הטענה שזה מכוון מראש, מערכת החוקים יצרה סיטואציה שבתוכה תהליך ההתפתחות יוביל בסוף לחיים. אוקיי? אבל זה מכוון מראש, ככה הוא ברא את מערכת החוקים הזאת. אבל בילט אין בתוך זה זה גם שמדי פעם מישהו יחלה למרות שלא מגיע לו כי אין מה לעשות, עולם כמנהגו נוהג, זה חוקי הטבע.
[Speaker G] העולם הכי
[Speaker K] לא מתייחס כאילו רק העולם הזה.
[Speaker G] היה אפשר לעשות חוק שזה לא יקרה.
[הרב מיכאל אברהם] אי אפשר לעשות חוק שזה לא יקרה. אז זה לא יהיה חוק, זה התערבות מקומית. אם אתה תעשה חוק קבוע, לחוק הקבוע הזה תהיה שמיכה קצרה. אתה תתקן את הבעיה הזאת אבל יצוצו לך עשר בעיות אחרות. השאלה אם יש חוק שמתקן את הבעיה הזאת בלי לייצר, לא יודע. אני אומר בשביל לשאול את השאלה הזאת אתה צריך להראות לי שיש אלטרנטיבה מושלמת יותר. מבין? ואני לא יודע אם אפשר להראות דבר כזה. אני בטח לא יכול להראות, אני לא פיזיקאי.
[Speaker G] נראה לי שגלגולים יותר פשוט.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. השאלה אם צריך. הנחות אד הוק זה הכי פשוט תמיד. הנחות אד הוק זה תמיד אומר, טוב, הוא מת אז כנראה הוא היה רשע. כי כנראה הוא היה רשע כי מי שלא רשע לא מת, מה שהיה להוכיח. אבל מה עם מה שכתוב בתורה?
[Speaker G] מפורש, מפורש עם קורח ושמואל זה לגמרי מסודר. שמה? עם קורח, שבני קורח לא מתו, ושהיה צריך לגאול את הדור עד שזה מגיע לשמואל. קיבל מידה כנגד מידה הכל.
[הרב מיכאל אברהם] יש לפעמים מצבים שהקדוש ברוך הוא מתערב.
[Speaker G] למה זה גלגולים?
[הרב מיכאל אברהם] יש מצבים שלפעמים הקדוש ברוך הוא מתערב. אבל זה לא אומר שהוא מתערב כל פעם שקורה משהו שלא נראה לו. מה הקריטריונים שלו אני לא יודע. בים סוף הוא כנראה התערב באיזושהי צורה. הוא התערב מדי פעם. אבל אם הוא היה מתערב בכל פעם שהיה איזשהו סבל כזה שלא מיועד, בעצם כבר לא היו חוקי טבע באמת.
[Speaker K] ממש כמו שאתה רואה את הרצון המקומי שהקדוש ברוך הוא, אם יש מצב למה הוא בחר בכך, הוא התערב פה והוא בחר כאילו אתה לא מבין את הקריטריונים, אתה מסכים עם זה שאתה לא מבין אז גם אתה לא מבין.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אני טוען שאין קריטריונים. הוא אין
[Speaker K] לו קריטריונים הוא סתם מתערב פתאום?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא סתם מתערב פתאום, אלא דברים קורים לפי חוקי הטבע. ברור למה הם נבראו, יש לו סיבות למה הוא ברא אותם באופן הזה. אבל בחוקי הטבע קורים כל מיני דברים שהם לא היו אמורים לקרות לפי התוכנית שלו, הוא ידע שהם יקרו אבל הוא לא יכול להימלט מזה, לא יכול להימנע מזה. חלקם הוא מתערב כדי למנוע אותם ועל זה יש לו קריטריונים מתי להתערב. ולפעמים לא. ברור שהוא לא יכול תמיד להתערב כי אם הוא תמיד יתערב אז אין חוקים. על זה דיברנו כשדיברנו על הניסים.
[Speaker C] מדבר על בעצם למה יש למה חייב להיות מקרה שזה לא יסתדר. למה?
[הרב מיכאל אברהם] אני טוען טענה שאולי זה חייב להיות, אני לא יודע. לפי החוקים שלנו ברור שזה חייב להיות, נכון? זה ברור. המחלות הם תוצאה של חוקי הטבע, וזה מה שמקובל על הנחה פשוטה על כל אחד. השאלה אם יכולים להיות חוקי טבע אחרים שיעשו את בדיוק אותו דבר כמו חוקי הטבע האלה חוץ מהמחלות?
[Speaker I] ולא רק המחלות אלא
[הרב מיכאל אברהם] העוני, הסבל, כל בדיוק כל הדברים שלא אמורים להיות. אבל את כל השאר הם יעשו כמו שצריך. לא שמיכה קצרה שתפתור לי בעיה אחת ותיצור לי עשר בעיות אחרות.
[Speaker C] מה זה לא אמור להיות?
[הרב מיכאל אברהם] אז אולי זה היה אמור להיות? כדוגמה, לא, אתה אומר אין איזה סיבה למה הילד הקטן הזה לא חטא, לא עשה שום דבר, למה מגיע לו לסבול? זה לא סביר. למה מגיע לו לסבול? זה לא אמור היה לקרות. נכון, אבל מה לעשות לפעמים אין ברירה, זה חייב.
[Speaker G] הרי בעיקרון הזה שאנחנו בעצמנו מבינים שמידה כנגד מידה שזה כאילו דבר מוחלט ורק בגלגולים זה מסתדר, ובשום דבר בדרך שאתה מציע מידה כנגד מידה לא מסתדר.
[הרב מיכאל אברהם] אפילו לא חייב להיות, זה עוד נקודה. אם אתה אומר שזה תוצאה של פעולה של הקדוש ברוך הוא, אז באמת אין פה מידה כנגד מידה. אבל אני אומר יכול להיות שזה לא פעולה של הקדוש ברוך הוא. זה פעולה של חוקי הטבע, הוא לא רצה את זה שהילד יהיה חולה. אבל הוא מצא שיהיו חוקי טבע קבועים ואין לו דרך לעשות חוקי טבע בלי שהילד…
[Speaker G] אין ברירה?
[הרב מיכאל אברהם] הוא מחפש את זה שמעליו.
[Speaker G] למה? מי אמר? ככה, כי זה לא יכול להיות שהוא יעשה ויזרוק אותנו למערכת אקראית כמו ברולטה. למה?
[הרב מיכאל אברהם] למה לא יכול להיות?
[Speaker G] אפילו לא נהנה מזה, בשביל מה צריך? מה זה לא נהנה מזה?
[הרב מיכאל אברהם] הנאה זה מונח לא מוצלח פה. יש לו מטרות שלשמן נברא העולם. בשביל להשיג את המטרות האלה הוא יצר את חוקי הטבע כפי שהוא יצר. זה מה שמבחינתו כנראה עושה את העבודה. אבל מה לעשות שמערכת חוקי הטבע הזאת גם יוצרת וירוסים.
[Speaker G] ומה כל מה שהוא כתב בתורה סתם בלבולי מוח אם תהיו בסדר יהיה לכם בסדר.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה אמרתי, יש לפעמים שהוא מתערב ויש לפעמים שלא מתערב.
[Speaker E] אבל לא כתוב בתורה ש… שלא מדי פעם לא?
[הרב מיכאל אברהם] כן, גם רואים שזה קולקטיבי רק ולא לפרטי, שזה רק לכלל ולא לפרט. ונתתי גשמיכם בעתם וכל הדברים האלו. אבל בפרט לא.
[Speaker G] זה יותר מדי קושיות שצריך להתגונן שהכל הגלגולים.
[Speaker I] אני אומר עוד פעם,
[Speaker G] אני
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע להגיד כלום על הגלגולים, בין אם יש גלגולים ובין אם אין.
[Speaker G] יש מספיק רמזים, חליצה, יש המון, לא חליצה, העיבור.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אוקיי, אני לא יודע, אני לא יודע מה להגיד על גלגולים אם יש או אין. מה שאני מנסה להראות פה זה סוג של לוגיקה. של לוגיקה שאומרת אני לא טוען שהתירוץ הזה נכון, אני טוען שכדאי לחשוב גם עליו. אולי נכון אולי לא, אבל זה סוג של אופציה שאנחנו הרבה פעמים לא לוקחים אותה בכלל בחשבון. יש לנו פה איזושהי קושיה תאולוגית ואנחנו עומדים מולה ואנחנו אומרים רגע, אין לזה תשובה, למה ילד קטן סובל? אין בעיה אלא להמציא את הגלגולים. אני אומר לא, יש בעיה. עכשיו עוד פעם, אולי זה נכון אולי אלו מצבים
[Speaker K] כאלו שמהם הוא יכול לצמוח למשהו מיוחד. אולי הוא קיבל נתונים מסוימים שדרכם הוא יכול להצמיח אישיות שמתמודדת בצורה, אז הוא גמר את השלב הזה.
[הרב מיכאל אברהם] ילד בן חודש, מה אישיות?
[Speaker K] איזה אישיות הוא הצמיח?
[הרב מיכאל אברהם] ילד בן חודש מת, הוא עוד לא הגיע לשלב שהוא בכלל חי בו.
[Speaker K] זה ההורים שלו היו צריכים להתמודד.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז הוא צריך למות בשביל שהם יתמודדו? זה נשמע לך הוגן? סביר? לא יודע, נשמע לי לא סביר.
[Speaker G] רואים שעד גיל עשרים, איך הרמב"ן אומר שם בעליות, שהוא ראה תלמידי ישיבה לפני גיל עשרים שכאילו הם עוד לא מחויבים בכלל מבחינה זו ששוחטים אותם על הסטנדר. מי יכול להגיד לי שהם עשו כבר חטאים וכולי, בטח
[הרב מיכאל אברהם] ובטח אם אתה מדבר על ילד בן חודש. מה? ובטח אם אתה מדבר על ילד בן חודש.
[Speaker E] טוב, שם זה מישהו עשה להם את זה, זה עוול, זה חטא.
[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון, במקום שמישהו אחר עשה להם את זה עם זה יש לי פחות בעיה. מישהו אחר בחר ונכון, יש לנו את היכולת לבחור ולהרע. אני מדבר על סבל שבא מהטבע, כאילו לא בגלל בחירה של אדם, שזה יותר קשה להבין. כמו הווירוס. גם על הסבל שבא לנו מבני אדם רוב האנשים מתלבטים לגביו כי הם חושבים שגם זה בא מהקדוש ברוך הוא. זה לדעתי טעות גמורה. אבל אני אומר פה אני מדבר על סבל שבא לנו מחוקי הטבע, לא מהחלטה של בני אדם אחרים.
[Speaker G] זה נגד כולם, רש"י וכדומה, עם השגחה וזה, סולם, נביאים וכולי.
[הרב מיכאל אברהם] לא, רש"י שם המקור אני
[Speaker G] חושב, רש"י משגח
[הרב מיכאל אברהם] מה, רוצח
[Speaker G] בשגגה, התחייב בזה, וכולי, יש את כל הסיפור הזה. אז כולם כאילו מדברים שטויות?
[הרב מיכאל אברהם] לא, הם באים להגיד לך איזשהו סוג של מנגנון. זה לא אומר שזה תמיד ככה. השאלה אם זה תמיד ככה. למה אומר רק על רוצח בשגגה ולא על כל דבר ודבר שקורה? לא יודע, יכול להיות ששמה הוא חושב שזה ככה. לא יודע, מציע לך היפותזה אפשרית. תחשוב, יכול להיות שמגיע לו למות בגלל שקודם הוא עשה איזשהו חטא, זה לא בהכרח דבר שמעורר קושיה. מצד שני אבל זה גם יכול להיות שלא. לכן אני לא יודע, כל האגדות האלה הם לא חד משמעיות לדעתי. בכל אופן אני לא טוען שאני הולך פה בעקבות הראשונים, אני מציע אלטרנטיבה, אפשר לשקול אותה.
[Speaker F] התפילות שלנו והבקשות שלנו והנחש ממית ונחש מחיה, כל זה זה ניסיונות שלנו לגייס את הקדוש ברוך הוא שיתערב כנגד החוקים שרצים.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, ובדרך כלל לא ממש הולך.
[Speaker G] סיכוי של אחד לאלף, חבל
[Speaker C] לך על הזמן.
[הרב מיכאל אברהם] וזה חלק מהחוקים?
[Speaker C] מה חלק מהחוקים? שאם אתה מכוון את ליבך ואם אתה מתפלל אתה מקבל נקודות זכות, ועם איקס נקודות זכות אתה מקבל כזה.
[הרב מיכאל אברהם] לפי המאמין.
[Speaker C] טוב, זה חלק מהחוקים, זה גם יכול להיות שזה חלק מהחוקים, זה לא
[הרב מיכאל אברהם] סותר את העניין.
[Speaker K] הכל צפוי והרשות נתונה?
[הרב מיכאל אברהם] הכל צפוי והרשות נתונה זה משהו אחר, כבר דיברנו עליו. מה?
[Speaker J] איך זה מסתדר עם השגחה פרטית שחונכנו עליה?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע מה חונכת, אני יודע מה אני חונכתי וזה לא כל כך מסתדר. אני יכול להגיד לך רק שהמושג של השגחה פרטית באמת גם הוא שווה טיפול. זאת אומרת, ריקונסטרוקציה מה שנקרא, או דה-קונסטרוקציה. כי השגחה פרטית יש לה משמעות פסיבית אפשרית, במובן הזה שהקדוש ברוך הוא יודע מה שקורה לכל אחד ורושם לפניו והוא עוקב. ויש השגחה פרטית במובן האקטיבי, שכל מה שקורה לבן אדם זה תוצאה של החלטה של הקדוש ברוך הוא. במושג השני אני לא מאמין. אישית.
[Speaker I] הרמב"ן בסוף פרשת בא שכל דרכינו, על זה דיברנו כשדיברנו על הניסים
[הרב מיכאל אברהם] ושמה דיברתי על זה קצת. כן, אני לא מאמין בזה.
[Speaker G] אבל אתה מקבל את הרמב"ן? רגע וגם לא שיש רק. וגם לא שיש רקורד של מה שעשית? וגם לא שיש רקורד?
[הרב מיכאל אברהם] לא, השגחה פסיבית, השגחה פרטית. השגחה פסיבית, בסוף השגחה פסיבית אומרת חשבון, הקדוש ברוך הוא עוקב אחרי מה שאנחנו עושים. בסדר, זה כן.
[Speaker G] אבל מה יוצא? הוא לא יכול להיות עם
[הרב מיכאל אברהם] הכל אקראי, איך הוא יחשבן לנו ואיך הוא ייתן לנו גמול? קודם כל שכר מצווה בהאי עלמא ליכא. שכר מצווה בהאי עלמא ליכא. דיברנו על גלגולים, אין בעיה, אנחנו למעלה מסובבים את היישובים.
[Speaker G] רגע, רגע, יש עולם הבא? עולם הבא? עולם הבא? זה חייב להיות אם כך.
[Speaker K] למה מה זה עולם הבא? אבל בזה אתה גם לא יכול לאחוז את המערכת הלוגית כי אתה לא מבין מה זה.
[הרב מיכאל אברהם] כאילו העולם הבא.
[Speaker K] אז אתה לא יודע מה קורה שמה. אתה כאילו מסתכל על המפה מלמטה ומניח כל מיני הנחות.
[הרב מיכאל אברהם] אוף, כמו כולם. כולם מסתכלים על המפה מלמטה ומניחים כל מיני הנחות. כן, אבל הנחות שונות. אני רק מנסה לחשוף את ההנחות האלה ולהציע הנחות אלטרנטיביות שגם אותן אפשר להניח. ואני מסכים עם כל ההנחות, אף אחד מאיתנו לא יודע מה קורה שמה, רק אני טוען שכמו שהנחות האלה מתיישבות עם מה שאנחנו רואים פה למטה, גם הנחות האלה מתיישבות עם מה שאנחנו רואים פה למטה. ועכשיו כל אחד יבחר מה שנראה לו. אני לא יודע, אני עוד פעם, אני לא טוען שאני יודע מה קורה שם, אני אמרתי, אני מציע לוגיקה אלטרנטיבית ואפשר לחשוב על זה.
[Speaker G] אין לה בסיס בכלל בתורה לעומת הגלגולים שיש.
[הרב מיכאל אברהם] יוסי, אם אתה תשב על הטקסט, מה זה עיבור?
[Speaker G] מי אמר
[Speaker I] שזה עיבור?
[Speaker H] זה לא גלגול. תחנה בלימוד, זה עיבור.
[Speaker G] זה
[הרב מיכאל אברהם] גלגול
[Speaker G] שכתוב בגמרא שזה עיבור.
[הרב מיכאל אברהם] יוסי, אם אתה תשב, קח לך, יוסי, קח לך משימה
[Speaker H] של שבוע.
[Speaker G] המינוח היותר מקצועי,
[Speaker H] עיבור הרבה יותר קרוב לחידוש נשמות בגמרא בהשגחה פרטית בתקופה ההיא מאשר לגלגול.
[הרב מיכאל אברהם] יוסי, קח לך משימה של שבוע למצוא בתורה ובגמרא ובחז"ל רמזים לתזה שלי, לא לתזה השנייה. אני מבטיח לך שבשבוע הבא אתה תיתן לנו הרצאה של שעתיים על זה.
[Speaker G] אולי, אני לא מבטיח.
[הרב מיכאל אברהם] זאת רק שאלה של מה אתה מחפש. אתה הרי אלוף החיפושים.
[Speaker G] אתה צודק, אבל אני לא אומר שצריך קודם לסמן את המטרה.
[הרב מיכאל אברהם] אני אומר כשתחפש משהו,
[Speaker G] הרי קראתי הפטרה של שמואל, ראיתי בדיוק אותן מילים כמו קורח, התחלתי לחקור, לחצוב, למה כמו קורח?
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, תתחיל לחקור ולחפש מקורות לזה, אני בטוח שתמצא גם. כיוון שככה אני אפילו לא מחפש, כי הרי אפשר למצוא גם את זה וגם את זה, אז מה הנפקא מינא?
[Speaker C] הבעיה היא דאורייתא.
[Speaker G] כן, הבעיה
[Speaker C] היא שגימטריא, אותן מילים כמו אצל קורח ושמואל, אבל לא אצל קורח ושמואל. נו למה?
[Speaker G] ככה הוא נענש. ריבונו של עולם, זה אולי כי נשמה של קורח התגלגלה בשמואל.
[הרב מיכאל אברהם] במידה מסוימת בלבד.
[Speaker G] אבל ככה כתוב,
[הרב מיכאל אברהם] שמואל יוצא מחלציו של קורח. כשברור לנו המקור, כשזה דברים שנוצרו באיזשהו שלב וזה הנושא השני שאני אדבר עליו, אז בסדר, זה שיש מסורת אז מה? זה שרד כבר חמש מאות שנה זה צריך לשרוד עוד חמש מאות שנה? זה שמישהו המציא משהו באיזשהו שלב בהיסטוריה זה לא אומר שאני חייב גם לאמץ את זה. כן, אבל אז אתה אומר שהם עושים ומה פה לא.
[Speaker I] והרמב"ם והרמב"ן והאנשים האלה, מי אמר
[הרב מיכאל אברהם] שהם מעבירים פה מסורת או שהם החליטו על העניין הזה מסברתם שלהם? זאת השאלה.
[Speaker I] הרי כמעט על שום דבר לא ידוע. בגמרא עוד יש תיאורים מה ההלכה למשה מסיני.
[הרב מיכאל אברהם] ולכן צריך לשקלל את רמת ההיגיון שאתה רואה בדבר מול העוגן של הדבר מבחינת מקורות. אם העוגן הוא חלש ואתה לא רואה בזה שום היגיון, אז אתה אומר בסדר, אז כנראה שזאת המצאה. אם העוגן הוא חזק, אז אולי אפילו בלי שיש לזה היגיון אני אאמץ את זה. אז זה הכל שאלה של שקלולים. אנחנו אין לנו אינדיקציות חד משמעיות לקבל החלטות. יש דברים שלדעתי יש אינדיקציות לא רעות לזה שהם הומצאו באיזשהו שלב בהיסטוריה, הם לא באו משום מקום ואמרתי זה הנושא השני שאני מתכוון לדבר עליו, לא היום אלא בהמשך, הנושא של דוגמות שהשתרשו, מין כאלה דברים שברור לכולם שזה נכון כשבעצם די ברור שזאת איזושהי המצאה שיצאה מתישהו לאורך ההיסטוריה.
[Speaker I] אולי כמו י"ג עיקרים עצמם אולי.
[הרב מיכאל אברהם] אולי י"ג עיקרים עצמם, אז עוד נדבר בשלבים הבאים. בכל אופן כאן אני רוצה לדבר על התופעה הראשונה, אמרתי שבסגולת ישראל יש שתי תופעות, זאת הייתה השנייה. אני רוצה לדבר על הראשונה. אז תראו, הבאתי, אני אביא כמה דוגמאות, שלוש דוגמאות ליתר דיוק נוספות שברמב"ם עצמו רואים תפיסה של פעולה שרירותית של הקדוש ברוך הוא, פעולה לא מחויבת או פעולה שהיא יכלה להיעשות אחרת וזה לא היה משנה את התוצאה. כמו קחו את הדפים האלה. אבל הרמב"ם באופן קונסיסטנטי חושב ולא עוסק אף פעם בשאלת הלמה. אני לא בטוח בזה,
[Speaker I] אני
[הרב מיכאל אברהם] לא בטוח בזה, הוא עונה עליה בצורה קצת שונה אני חושב.
[Speaker I] לא, כאילו הוא אף פעם, אני לא חושב שאני בספר של הרמב"ם אני אבוא ואמצא למה. למה למה למה עד הבסיס לא תמצא אצל אף אחד, זה בלתי אפשרי.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אני רואה למשל גם הנושא של סגולת ישראל,
[Speaker I] גם הנושא של טעמי המצוות, אז הוא נותן לזה איזשהו משהו והוא הפוך, הוא דווקא אומר לך שאם לא שבע אז שמונה, זאת אומרת הוא באיזשהו
[הרב מיכאל אברהם] מקום רומז לזה שזה בדיוק התפיסה שעליה אני מדבר. אבל זה לא שהוא עוסק בלמה, הוא טוען שאין למה, זה לא אותו דבר, זה בדיוק הנקודה שעליה אני מדבר עכשיו, ואני אביא לזה כמה דוגמאות עכשיו, זה בדיוק הנקודה.
[Speaker G] טוב לא חשוב. מה?
[הרב מיכאל אברהם] טוען שיש למה גדול, אבל לא למה פרטני? אז על זה נדבר עכשיו, יש פה דוגמאות שונות. הדוגמה הראשונה במורה נבוכים חלק ג' פרק ח', לשון הקודש. בסדר? זה בעמוד שבו יש שני קטעים. בסדר? אז זה ויכוח ידוע בין הראשונים למה שפת המקרא נקראת לשון הקודש. אז בדרך כלל על זה חונכנו, זה גם אחת הדוגמות דרך אגב, אולי שהייתי צריך להכניס גם את הנושא השני, גם חונכנו לא? שזה לשון הקודש זה משהו קדוש, מיוחד, יסודו משורש עליון, שכל המילים נמצאות באיזושהי התאמה למציאות שאותה הן מתארות, כל מיני דברים מן הסוג הזה להבדיל משפות אחרות שהן הסכמיות שנקבעו בעצם באופן שרירותי. אז ככה באמת כותב הרמב"ן, ככה משמע מהראב"ד, הרב הנזיר בקול הנבואה מביא לזה כמה מקורות, ושמה הוא כותב שהרמב"ם, והוא כותב זה כבר הרמב"ן מביא את הרמב"ם הזה וחולק עליו, אבל הרמב"ם באמת תופס את זה לא כך. תראו את הקטע הראשון. ולי גם כן טענה וסיבה בקריאת לשוננו זה לשון הקודש. למה השפה שלנו נקראת לשון הקודש? ולא תחשוב שהוא הפלגה ממנו או טעות, אבל הוא אמת, מפני שזה הלשון הקודש לא הונח בו שם כלל לכלי המשגל, לא מן האנשים ולא מן הנשים, כן אין לזה ביטויים לאיברי המין, לא של גברים ולא של נשים, לכן זה לשון הקודש, כי אין מילים בשפה הזאת לאיברי המין. ולא לגוף המעשה המביא להולדה ולא לזרע ולא ליציאה, אלו הדברים כולם, חלק מהדברים אני לא לגמרי מבין למה הוא אומר אותם אבל לא משנה כרגע, אלו הדברים כולם לא הונח להם שם ראשון כלל בלשון העברי, אלא ידברו בהם בשמות מושאלים וברמיזות, והיה הכוונה בזה שאלו הדברים אין ראוי לזכרם שיושם להם שמות, אבל הם עניינים שצריך לשתוק מהם, כן זה ויטגנשטיין, וכשיביא הצורך לזכרם יעשה לו תחבולה בכינויים ממילות אחרות כאשר נסתר מעשותם בעת הצורך בכל יכולתם. אז הרמב"ם מציע פה הסבר שהוא הסבר נורא טכני. לשון נקייה. כן. לשון הקודש זה בגלל שבשפה הזאת אין מילים לאיברי ההולדה. זה כל הסיפור. לא כל ההתאמות והמיסטיקה והקשר שבין המילה לבין הדבר עצמו.
[Speaker H] למה הוא לא אומר שזה לא?
[הרב מיכאל אברהם] בשביל מה אתה צריך הסבר למה זה נקרא לשון הקודש? אז הנה יש לך הסבר פשוט. הוא תופס שהשפה הזאת היא כמו כל שפה אחרת, שפה הסכמית. אז למה היא נקראת לשון הקודש? בגלל שבה לא הונח בה מינוח לאיברי ההולדה.
[Speaker H] וזה גם לא ברור מה זה לא הונח במינוח, אם שפה זה דבר מתפתח אז שום דבר לא הונח. לא. הכל מתפתח.
[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא אומר שבכוונת מכוון השפה הזאת לא רק, אני גם לא בטוח בכלל שהוא תופס אותה כמתפתחת, שפת המקרא היא נתונה. אנחנו רואים היום את העברית כשפה חיה, שפה מתפתחת, אבל הוא מדבר על שפת המקרא, ובשפת המקרא הטענה שלו היא שאין. בסדר? זה שפה סגורה, זה לא משהו שמתפתח הלאה, וגם כשזה יתפתח הלאה אז השתמשו בזה בכינויים ורמיזות וכולי, זה עוד הערה. אבל לא משנה לענייננו, אני אומר לא חשוב לי כל כך תוכן דבריו, אפשר להתווכח על תוכן דבריו, חלק מהדברים דווקא כן נראה לי שיש מילים, אבל הוא טוען שאין. אבל אני מנסה להראות את צורת החשיבה, זה דומה קצת לסגולת ישראל, אתם מבינים את הדמיון? השאלה היא אם השפה הזאת יש בה משהו מהותי שונה משאר השפות ולכן הקדוש ברוך הוא בחר בה לכתוב בה את התורה, או שלהפך, הקדוש ברוך הוא בחר לכתוב בה את התורה ולכן באמת יש בה כמה מאפיינים שלא הונח בה שם לאיברי ההולדה, הוא מקפיד על קדושתה וכולי, אבל בעצם הוא היה יכול לעשות את זה גם באנגלית. והרמב"ם בקול הנבואה, הרב הנזיר כותב שמה שהרמב"ם לשיטתו, והוא מביא עוד שתי הלכות ברמב"ם ששם רואים את תפיסתו לגבי לשון הקודש, אחד מהם זה לגבי קריאת שמע שנאמרת בכל לשון גם בלשון תרגום ובלבד שידקדק באותיותיה, ככה הרמב"ם כותב. אז הראב"ד צועק עליו, הוא אומר כל תרגום פירוש הוא, ומי הוא זה שידקדק אחר פירושו? מה יש לדקדק באותיות של תרגום?
[Speaker E] זה לא המקור.
[הרב מיכאל אברהם] תייצר שפה משלך, לא דקדקת באותיות, אז זה לא אנגלית מדוברת, זה אנגלית לא מדוברת. אז תרגמתי את שמע ישראל לאנגלית לא מדוברת, מה הבעיה?
[Speaker E] אתה חושב שזה מדוקדק.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. מה, מה הבעיה? מה זה נקרא לדקדק באותיותיה כשאתה מדבר על תרגומים? אז רואים מכאן, אומר הרב הנזיר, שהרמב"ם מבין שגם לשון הקודש לא שונה מכל שפה אחרת. הדקדוק באותיות זה לא הנקודה אם אתה מבטא את התוכן במדויק. זה רק להראות כבוד לקריאת שמע. אתה מראה כבוד לקריאת שמע, תדבר אותה כמו שצריך, בלי חפיפופים. תגיד את זה בשפה המדויקת כדי להראות לה כבוד. עוד פעם, עניין טכני לגמרי. לא בגלל שיש פה הבדלים שיש אפשרות לבטא דברים רק בלשון הקודש ואי אפשר לבטא אותם באנגלית. אפשר לבטא את אותו דבר באנגלית. אין שום הבדל. רק תרגומים, ואם לא, אז תארגן את האנגלית עוד קצת כדי שיהיה אפשר לתרגם את זה. אבל אפשר לתרגם. אלא מאי? אתה צריך לדקדק באותיות להראות יחס של כבוד. זה הכל. בסדר? והראב"ד כמובן כנגדו לשיטתו. הראב"ד גם פירש ספר יצירה. אז הראב"ד באמת תופס שלשון הקודש היא מהותית. ולכן הוא אומר אין מה לדקדק בפירושיה. יוצאים ידי חובה בקריאת שמע בכל לשון, אבל זה לא אומר שאתה צריך לדקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה זה לא רלוונטי בכל לשון. זה דיון אחר. אגב, תהיה מזה השלכה, למשל אם אתה יודע כל לשון, האם עדיין עדיף לקרוא קריאת שמע בלשון הקודש? אפשר לקרוא בכל לשון. זה תחילת סוטה פרק שביעי, שמה אלו נאמרים בכל לשון. אז אפשר לקרוא את זה בכל לשון. אבל אם אתה יודע גם את לשון הקודש, האם עדיין אתה יכול לקרוא קריאת שמע באנגלית? אז מי שתופס שיש בלשון הקודש משהו מיוחד, סביר להניח שהוא יגיד בסדר, אתה יכול, יוצא ידי חובה גם באנגלית, אבל ודאי שעדיף לקרוא את זה בלשון הקודש. והרמב"ם שרואה את כל השפות באותה צורה, יכול להיות שהוא לא יראה בזה אפילו עדיפות. זאת אומרת, אם יוצאים בכל לשון, אז יוצאים בכל לשון, מה זה משנה? כל השפות הן הסכמיות. אותו דבר מביא רמב"ם בהלכות מגילה.
[Speaker C] לא כל דבר יוצאים בכל שפה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא כל דבר. המשנה שם אומרת מה כן ומה לא. יש ב, יש הרמב"ם אומר גם בהלכות מגילה. הרמב"ם כותב שללעוזות קוראים בלעז, כן, את המגילה אפשר לקרוא בשפה אחרת, אז גם שמה הוא מראה איזשהו ויכוח בין הרמב"ם והראב"ד נדמה לי, שגם שמה רואים ברמב"ם שאין עדיפות ללשון הקודש על שפה אחרת. והראשונים אחרים אומרים שיש עדיפות. והרב הנזיר תולה את זה במחלוקת לגבי טיב הקדושה של לשון הקודש. מה קדוש בה? לפי הרמב"ם אין בה שום דבר מהותי, זאת אומרת, זה לשון קונבנציה כמו כל שפה אחרת. לא הונח בשמה לאיברי ההולדה. והראשונים האחרים אומרים שיש משהו מהותי בשפה שלכן היא נבחרה בגלל שהיא מיוחדת, לא שהיא מיוחדת בגלל שהיא נבחרה. בדיוק עניין סגולת השפה כמו סגולת ישראל, זה בדיוק אותה לוגיקה. בסדר? אז זה דוגמה אחת לצורת מחשבה כזאת של הרמב"ם שבאמת מוכן לקבל פעולות שרירותיות של הקדוש ברוך הוא, פעולות שאין להן סיבה מהותנית. שתי דוגמאות נוספות שהבאתי כאן, השנייה זה השגחה על המין, והשלישית זה פרטי המצוות, טעמי המצוות. נתחיל עם ההשגחה על המין. וזה הדת אשר אאמינהו, הוא יותר מעט ההרחקות מן הדעות הקודמות, זאת אומרת הוא יותר סביר, פחות בלתי סביר מהדעות הקודמות, ויותר קרוב אל ההיקש השכלי. והוא, שאני אאמין שההשגחה האלוהית אמנם היא בזה העולם התחתון, רוצה לומר מתחת גלגל הירח, באישי מין האדם לבד. בזה המין לבדו הוא אשר כל ענייני אישיו ומה שישיגם מטוב ורע נמשך אחר הדין, כמו שאמר כי כל דרכיו משפט. אבל שאר בעלי החיים וכל שכן הצמחים וזולתם, דעתי בהם דעת אריסטו. לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, אל תגידו למשגיחים את הדבר הזה, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת השם ורצונו האישי עתה. ולא זה הרוק אשר רקק אותו ראובן התנועע עד שנפל על זה היתוש במקום מיוחד והרגו בגזירת השם. ולא שזה הדג שחטף ובלע זאת התולעת מעל פני המים ברצון אלוהי אישי. אבל אלו כולם אצלי במקרה גמור כמו שחושב אריסטו. במקרה, חוקי הטבע, זה הכל. ואולם, ההשגחה האלוקית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה, היא נמשכת אחר השפע האלוקי. והמין אשר נדבק בו השפע ההוא, השכלי, כן הרמב"ם זה השפע זה השכל, עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל, הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלוקית ושערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש. אומנם. טבעה ספינה ומה שבתוכה כמו שזכר, ונפל הגג על מי שבבית, אם היה במקרה הגמור לא היה ביאת האנשים בספינה ושבת האחרים בבית במקרה לפי דעתנו, אבל ברצון אלוהי לפי הדין במשפטיו אשר לא יגיעו דעותינו לידיעת סידרם. כן, הוא אומר שאם נגיד טובעת ספינה שהבני אדם נמצאים בתוכה, טביעת הספינה זה משהו ששייך לדוממים, ים, ספינה, זה זה חוקי הפיזיקה. אוקיי, אבל בני אדם שבתוכו הרי הם כן מושגחים. ספינות וים לא מושגחים, אבל בני אדם מושגחים. אז איך בני אדם נפלו פה? איך יכול להיות שקורה משהו כזה שהוא לא בהשגחה שפוגע בבני אדם שכן אמורים להיות בהשגחה? אז הוא טוען שהבני אדם שהגיעו לתוך הספינה זה היה בהשגחה. זאת אומרת הטביעה של הספינה זה מקרה. קצת מוזר שימו לב, כי מה זאת אומרת אבל איך הוא קבע שבני אדם מסוימים לא יגיעו לספינה כי הרי הוא ידע שהיא תטבע, ידע שכשהם נכנסו לתוך הספינה?
[Speaker I] איך שאני מבין זה לא שהוא לא משגיח על היתוש או על הש, אין משמעות במוות של היתוש או הספינה, זאת אומרת השיקולים לא נשקלים האם היתוש הזה ימות או לא.
[הרב מיכאל אברהם] השגחה פסיבית מה שאמרתי קודם, השגחה פסיבית.
[Speaker I] הוא כן נהנה, ישנה את כל המין.
[הרב מיכאל אברהם] פסיבית, פסיבית. נו, וזה משנה, זה השגחה פסיבית ולא אקטיבית. ומה שקורה לו קורה לו על פי חוקי הטבע, הקדוש ברוך הוא משגיח כי הוא עוקב אחרי מה שקורה.
[Speaker I] לא, אבל היא לא היא גם אקטיבית כי באפקט הפרפר הרי להכל יש משמעות.
[הרב מיכאל אברהם] מה
[Speaker H] זאת אומרת?
[Speaker I] אז יש משמעות למוות של היתוש. ברור שכשהיתוש הזה ילך או העלה הזה נפל אז העץ הזה אחר כך לא יעשה צל לאיזה צדיק שיעבור פה עוד… ברור שכל דבר וכל דבר יש לו משמעות וכן יש לו השלכה. על בני אדם.
[הרב מיכאל אברהם] על בני אדם, ואז הוא אומר שזה לא השגחה על זה אלא על בני אדם שלא יגיעו למקום שהפרפר הזה יהרוס אותו. הוא משגיח רק על מעשה בני אדם, הרי בשביל מה הוא צריך להגיד שהוא משגיח על כניסת בני אדם לספינה כי את טביעת הספינה זה חוקי הטבע, זה לא הוא עשה. נכון שיש השגחה פסיבית ובהשגחה פסיבית הוא יודע שהספינה הזאת הולכת לטבוע כי חוקי הטבע יטביעו אותה לא שהוא החליט,
[Speaker I] אז בסופו של דבר בני אדם הוא יפעל דרך חוקי הטבע כשהאדם הזה איך הוא יגיע לספינה כי הוא יאחר את האוטובוס, אוקיי, הוא
[הרב מיכאל אברהם] יאחר את האוטובוס
[Speaker I] כי הקדוש ברוך הוא יביא איזה מכונית שתעשה תאונה. לא, אבל מי החליט לעשות את התאונה?
[Speaker H] מישהו החליט את זה אז יש פה איפשהו…
[Speaker I] לא אף אחד
[הרב מיכאל אברהם] לא החליט לעשות את התאונה. שאלה לא פשוטה מה שאתה אומר אני מסכים, יש פה באמת בעיה בדבר הזה. לכן זה מה שהתחלתי עכשיו אני באמצע להגיד על זה. בסופו של דבר הרי אם הקדוש ברוך הוא לא עושה כלום עם הספינה, זה קורה על פי חוקי הטבע. אז אומר הרמב"ם כן אבל הוא קובע איזה אנשים ייכנסו לספינה ואיזה לא, ואז קודם כל צריך להניח השגחה לפחות פסיבית גם על הספינה, הוא צריך לדעת שהספינה הזאת הולכת לטבוע כדי לקבוע איזה בני אדם ייכנסו ואיזה לא. דבר נוסף הוא צריך לשלוט על איזה בני אדם ייכנסו ואיזה לא, איך הוא ישלוט על זה? האם גם זה הרי קורה דרך אירועים שחלקם אירועים שבדומם ואותם הקדוש ברוך הוא כנראה חולל כדי למנוע מאנשים להיכנס או לגרום לאנשים אחרים להיכנס. אז איך אפשר להישאר עם זה שבבדומם הקדוש ברוך הוא לא נוגע אלא רק פסיבי ובאדם או בדומם בחי לא משנה ובאדם הקדוש ברוך הוא אקטיבי? יש פה משהו שאני לא מבין אותו עד הסוף איך אפשר לעשות את ההפרדה הזאת.
[Speaker H] זה שהוא באדם אקטיבי זה לא אומר שהוא מאה אחוז אקטיבי באדם, יכול להיות שגם באדם יש מידה של אקטיביות אבל יש גם מידה של השגחה פסיבית גם באדם
[הרב מיכאל אברהם] או שזה הכל?
[Speaker H] שאין שום מקריות בבני אדם?
[הרב מיכאל אברהם] ככה הוא תופס. ככה הוא תופס. שכל ענייני איש ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין. וזהו אומר עוד אותו דבר ושערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש. נראה קצת שהוא מתכוון הכל ממש.
[Speaker E] כן, אז איך הדיון שהיה פה עכשיו של חצי שעה על התינוק בן חודש איך הוא נספה?
[Speaker C] לא בתינוק לא יודע אני
[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי את זה בשם הרמב"ם אני אמרתי את זה בשם עצמי. הרמב"ם תופס לא כמו שאני אמרתי קודם, או לפחות ככה אני קורא פה. הרמב"ם אני חושב שכן מבין שכל דבר שקורה לבני אדם הוא בהשגחה.
[Speaker E] ואיך זה מסתדר עם השגחה פרטית אני עכשיו… בחירה חופשית… אני עכשיו בחרתי להרוג אותו. עכשיו יש השגחה…
[הרב מיכאל אברהם] לא הוא מדבר פה על טביעה של ספינה. טביעה של ספינה אף אחד לא בחר להטביע אותה. יכול להיות שבאמת במצב של בחירה הוא יגיד שאתה יכול.
[Speaker E] הוא מביא כדוגמה ואומר שהכל על בני אדם השגחה פרטית.
[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, אוקיי, את האוקימתא הזאת אני מוכן לשים ברמב"ם, זה לא סותר מה שהוא אומר כאן, יגיד אם בן אדם מחליט לעשות לך משהו, טוב, זה כן יכול להיות. הוא מדבר פה בכוונה אני חושב על לפחות יכול להיות שהוא מדבר פה בכוונה על דוגמאות שהטבע עושה את זה לא שבן אדם אחר עושה לך. לפחות אלו הדוגמאות שפה אני לא בדקתי את…
[Speaker E] השגחה פסיבית לדעתי לא צריך להניח. זה בהנחת ידיעה שהקדוש ברוך הוא ברא את חוקי הטבע,
[הרב מיכאל אברהם] אז
[Speaker E] מה, הוא לא יודע לחשב מה יקרה בשנת אלפיים. זה גם
[הרב מיכאל אברהם] לא לגמרי, כי גם בתהליך הטבעי הרי מעורבים בני אדם בהיסטוריה. זאת אומרת, אין הפרדה בין עולמם של בני אדם לבין העולם הדומם. זאת אומרת, אם בני אדם, אנחנו יודעים היום, שבני אדם הורסים את האוזון, אז השמש, הקרחונים נמסים וכל מיני דברים כאלה. זאת אומרת, יש איזושהי אינטראקציה בין פעולות של בני אדם לבין הטבע, כך שאם אתה באמת חושב שהקדוש ברוך הוא לא יודע לנבא מה בן אדם עושה, אז יש אלמנטים בטבע שהוא גם לא יודע לנבא.
[Speaker E] הוא לא יודע לנבא מה בן אדם עושה.
[הרב מיכאל אברהם] נו, אז אם ככה, אז גם יש אלמנטים בטבע שהוא לא יודע לנבא.
[Speaker E] אז איך?
[Speaker G] הרי כל ספינה מוביל אותה רב חובל.
[Speaker E] הוא יודע לנבא מה בן אדם עושה? כנראה אולי לא מבחינת בחירה חופשית.
[הרב מיכאל אברהם] אז בסדר, זה שאלת הבחירה והידיעה שהרמב"ם שואל בהלכות תשובה. השאלה איך אתה מבין את התשובה שלו שמה, זה דיברתי פעם. אבל כן, אני אומר, לפי דעתי או לפי דעת הרב, דעת הרמב"ם אני חושב שזה משהו אחר. אני מה שאמרתי קודם זה דעתי. הוא לא מיישב, כולם אומרים נגיד לצורך הדיון, הוא לא מיישב. הוא אומר שצריך להישאר בסתירה. אני לא יודע ליישב את זה. אבל ההנחה היא שיש גם את זה וגם את זה.
[Speaker E] בידיעתו זה לא כמו ידיעתנו.
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אמרתי שאני חושב שמה שהוא עונה זה כן הולך לכיוון שאני מדבר עליו.
[Speaker E] ואז זה לא מסתדר עם השגחה פסיבית.
[הרב מיכאל אברהם] למה לא? מסתדר. אתה יודע להשגיח על מה שאתה יודע. מה שאתה לא יודע, אתה לא יודע. כמו השל"ה, הבאתי את השל"ה לגבי מה שהקדוש ברוך הוא יודע לנבא, מנבא לנביאים מה יקרה בעתיד, אז השל"ה אומר על דרך מה שיקרה באופן הסביר, ואם בני אדם יבחרו לסטות מהדרך שלו, אז יצא שזה לא…
[Speaker C] נכון, עוד ארבעים יום נינווה נהפכת.
[הרב מיכאל אברהם] היא לא נהפכה. חזרו בתשובה, או יבחרו משהו כזה, אז באמת לא יקרה. אז אפשר להבין שהשגחה פסיבית היא על מה שיקרה, שיש את חוק המספרים הגדולים, יש את ההתנהלות הנורמלית הטבעית. מי שיודע את זה טוב, את רוב הדברים הוא ידע מה יקרה.
[Speaker E] אבל הוא לא יודע על הספינה, כי הוא לא יודע אם הקברניט לא החליט, גירד את הראש והחליט עכשיו לשוט עם הספינה לכיוון אחר.
[הרב מיכאל אברהם] שוב פעם, אני באמת לא יודע עד כמה הרמב"ם נכנס לכל החשבונות האלה, כי זאת חשיבה נורא מודרנית, החשיבה הזאת שכל דבר נובע ממשהו קודם ובעצם יש איזושהי שרשרת פיזיקלית שכל דבר, בן אדם מעורב באמצע. אני לא בטוח שהרמב"ם עשה את החשבון הזה עד הסוף ונתן לעצמו דין וחשבון מה קורה עם אותם אלמנטים בטבע שהם תוצאה של פעולה של בן אדם. לא יודע, פשוט לא יודע.
[Speaker H] אולי הוא היה כותב אחרת אם הוא היה חושב ככה.
[הרב מיכאל אברהם] לכן אני אומר, אני לא בטוח שהוא בכלל עשה את החשבון הזה שמה עד הסוף. זה אמירות שנשארות יותר בכלל. בדרך כלל בראשונים לא תמצאו את הרזולוציות הנורא גבוהות האלה. לא יודע, זה המצב שם פחות או יותר.
[Speaker C] כי הרבה זה אינטואיציה. אינטואיציה, הם הבינו את התמונה הכללית וזה ככה.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל לפעמים כשאתה עושה את החשבון עד הסוף זה יכול לשבש.
[Speaker C] אבל לפעמים הפרטים, אתה מקבל אוסף של פרטים שברור שלא הייתה כוונת המחוקק והתמונה הכללית היא נכונה.
[הרב מיכאל אברהם] מצד שני, אם אתה לא עושה את החשבון אז לא בדקת עד הסוף. אם תעשה את החשבון וזה לא מתיישב, אז משהו באינטואיציה הזאת לא נכון. אי אפשר ללכת תמיד עם אינטואיציה בלי בקרה. זה ילדותי. אתה צריך לעשות את החשבון.
[Speaker I] אני מנסה להציע ברשותכם שוב מתוך הקושיה, שהרמב"ם כאילו אומר ברמה העקרונית שמה שקורה בספינה כביכול לא מושגח, אבל כיוון שבסופו של דבר אנחנו נצטרך לחזור כמו שאנחנו שואלים למכונית שעיכבה אותי לבוא, אז כבר לא אכפת לי בסוף להגיד שגם יש השגחה אקטיבית על הספינה, רק שלא אכפת לי הספינה, אכפת לי בני האדם.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אז הוא לא, הוא אומר שעל הספינה אין השגחה
[Speaker I] אלא רק על בני אדם. ברמה העקרונית של העניין, הרמב"ם חשוב לו להראות את ההבחנה
[הרב מיכאל אברהם] בין
[Speaker I] השגחה אנושית להשגחה…
[הרב מיכאל אברהם] שיגיד את זה, שיגיד שהקדוש ברוך הוא סובב את הסערה בגלל שהוא רצה להטביע את האנשים האלה. הוא לא צריך להגיד שהסערה קרתה לבד והקדוש ברוך הוא רק היה הסלקטור שקבע מי ייכנס ומי לא ייכנס. הוא לא צריך להגיד את זה, הוא צריך להגיד שאת הסערה עצמה הוא עשה כי הוא רצה להטביע אנשים כי זה נוגע לאנשים.
[Speaker I] לא, אבל הוא הפוך, הוא רוצה להגיד לך שבעצם הסערה היא לבד, ויום אחד באת וראית ספינה טבעה, אז אל תשאל למה. כי היא טבעה, כמו עלה על הרצפה אל תשאל למה.
[הרב מיכאל אברהם] עלה על הרצפה לא, אבל ספינה שבתוכה אנשים כן, רצו להטביע אותם. אבל הוא לא עונה את זה. הוא אומר שהסערה הטביעה את הספינה זה חוקי הטבע, הקדוש ברוך הוא היה זה שקבע מי יהיה בפנים.
[Speaker C] זה היה קורה גם אם אנשים אחרים היו עליה.
[הרב מיכאל אברהם] שוב פעם, שאלה. אני לא יודע לענות עליה. אני גם עוד פעם, אני לא מספיק בקי ברמב"ם בשביל להגיד לכם מה שיטתו, אני לא סוג הספרות הזה אני לא כל כך לומד אותו, אז אני לא יודע.
[Speaker J] אבל אם הייתי זוכר במורה נבוכים הרמב"ם כותב שיש רמות שונות של השגחה, כן נגיד.
[הרב מיכאל אברהם] והשם הביאני לזאת האמונה, והוא שאני לא מצאתי כלל בדברי ספר נביא שיהיה להשם השגחה באיש מאישי בעלי החיים, כי אם בבני אדם לבד. אצל חז"ל אגב יש ביטויים שהם, הוא אומר ספרי נביא, מה עם חז"ל? יש על כל עשב עומד מלאך ואומר לו גדל, אז איך להבין את הדבר הזה? האם זה אומר, אפשר להבין שזה לא השגחה פרטית במובן ה, הוא רק זה שהעשב גדל זה בגלל שהקדוש ברוך הוא נותן את האנרגיה לטבע לפעול, לא שהקדוש ברוך הוא החליט שהעשב הזה יגדל כי הוא צריך לעשות משהו. לא יודע. זאת אומרת יש פה אמירות חז"ליות שאפשר לדון עליהם, אני לא יודע. וכבר תמהו הנביאים גם כן על היות ההשגחה בבני אדם ושכל כך קטן ופחות משישגיח הבורא עליו, כל שכן בזולתו מבעלי החיים, אמר מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכולי. ובאו פסוקים מפורשים בהיות ההשגחה בבני אדם כולם ובהיפקד כל מעשיהם, אמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ואומר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו. ועוד אמר כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה. וכבר זכרה תורה השגחה בבני אדם והיפקד מעשיהם, אמר וביום פוקדי ופקדתי עליהם חטאתם. ואמר ופקדתי עליכם. ואמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי. ואמר והאבדתי את הנפש ההיא. ואמר ונתתי פני באיש ההוא. וזה הרבה. וכל מה שבא מענייני אברהם יצחק ויעקב עליהם השלום, ראיה גמורה שההשגחה האישית נמצאת בבני אדם. אמנם שאר אישי בעלי חיים, העניין בהם כמו שיראה אריסטו, אין ספק. הוא משוכנע בזה לגמרי, בלי ספק. ומפני זה הייתה שחיטתם מותרת וגם מצווה בה, והותר להשתמש בהם לתועלתנו ככל אשר נרצה. אתה לוקח לך בהמה, אתה מחליט לאכול אותה, אתה שוחט אותה. לא לאכול אותה, אתה לא שוחט אותה. למה? למה לא חשוב שהיא תחיה? בשביל מה הקדוש ברוך הוא ברא אותה? טוב, כמובן אפשר להגיד שהוא ברא אותה בשביל שנאכל אותה. אבל עדיין יש פה איזושהי טענה שלקדוש ברוך הוא לא אכפת מהבהמה.
[Speaker E] זה טרנד שהולך ומתפתח.
[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון. עוד מעט נראה, הוא באמת עושה את המעבר הזה. הטענה היא לא רק שהקדוש ברוך הוא לא משגיח על בהמות, נדמה לי שהוא גם התכוון לומר יותר מזה, לא אכפת לו מה יקרה להם. זו טענה אחרת. אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא לא קובע מה כל פרה תעשה, כי לא אכפת לו מה היא תעשה. ועדיין, לי אסור לגרום לה סבל. צער בעלי חיים, כן. אז אכפת לו מזה שהפרה סובלת, נכון? הרמב"ם מזה אני חושב שעושה גם את הצעד הנוסף. אומר כיוון שהקדוש ברוך הוא לא אכפת לו מהפרות ולא משגיח עליהם, בהשגחה אקטיבית אני מתכוון, אז לכן גם לא אכפת לו שאנחנו שוחטים אותם. וזה כבר צעד אחד הלאה. בסדר? עכשיו עדיין כמובן יש צער בעלי חיים דאורייתא, דרבנן, זה מחלוקת, אבל יש צער בעלי חיים בהלכה. אבל בסדר, במקום שבו אני צריך את זה לשימושי, אז כן אפשר. ואילו לגבי בני אדם, ברור שאסור לי לשחוט בן אדם כי אני צריך את זה לשימושי, כי בן אדם הוא תכלית לעצמו. ולכן לקדוש ברוך הוא אכפת ממנו ומשגיח על מעשיו. אז הרמב"ם פה כבר עושה צעד אחד קדימה והוא עובר מהאכפתיות של ההשגחה לאכפתיות הערכית, זאת אומרת שחשוב לו הסבל של היצור הזה או למנוע מהסבל, יש לו ערך כיצור חי. ואז הוא אומר, ומפני זה הייתה שחיטתם מותרת וגם מצווה בה, והותר להשתמש בהם בתועלותינו כמובן, כי אחרת זה צער בעלי חיים, ככל אשר נרצה. והראיה להיות שאר בעלי חיים בלתי מושגח בהם רק במין, ההשגחה שזכר אותה אריסטו, מאמר חבקוק הנביא עליו השלום, אשר ראה מתגברות נבוכדנצר ורוב הוגו בבני אדם, אמר השם אלוקים כאילו נעזבו בני אדם ונשכחו ונעשו הפקר כדגים ותולעי הארץ. זה ראיה יפה, יש לרמב"ם לפעמים הברקות, הוא מביא ראיות מפסוקים. באמת כשמשווים את זה זה נראה, אנחנו קוראים את זה בצורה ספרותית, אבל כשאתה קורא את הפסוק זה ממש כתוב שם. בני אדם נעזבו כמו תולעים ודגי הארץ. מה זאת אומרת תולעים ודגי הארץ הם עזובים? ההנחה היא שכן. אבל כשבן אדם נראה איכשהו שהוא לא מושגח, שקורים לו דברים סתם בלי שזה מגיע לו, אז אומרים האדם הוא כמו חיות, כמו דגים. אז אומר הרמב"ם מכאן ראיה שחיות ודגים באמת הם עזובים, הם לא מושגחים.
[Speaker F] זה כמו הסתר פנים? מה? הסתר פנים?
[הרב מיכאל אברהם] כן, זה הסתר פנים, אבל הוא אומר הסתר פנים זה לגבי בני אדם. לגבי בעלי חיים זה המצב הרגיל. הסתר פנים זה כשבני אדם מתייחסים אליהם כמו המצב הרגיל של בעלי חיים. ויראה בזה המאמר שהמינים האם נעזבים. והוא אומרו ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כולו בחכה. שאין העניין כן, ולא על צד העזיבה והשכחה והעלות ההשגחה, כן, נעלה הענן, הסתלקות ההשגחה, כן, זה הכוונה. אבל על צד העונש להם, להתחייבם בכל מה שחל בהם. אז מה שקורה שם לבני אדם זה לא בגלל שעזבו אותם. הקדוש ברוך הוא אף פעם לא עוזב. כל דבר שקורה לבן אדם הוא מושגח. ככה שיטת הרמב"ם. אלא, אלא זה פשוט עונש שהיה מגיע להם. אמר השם למשפט שמתם, וצור להוכיח יסדתו. ולא תחשוב שזה הדעת תסתור אותו, אומרו נותן לבהמה לחמה, ואומרו הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אוכלם, ואומרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ומאמר החכמים יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כינים. והרבה כמו אלו המאמרים הנכתבים הנמצאים ואין בהם דבר סותר דעתי זה, כמו על העשב שעומד מלאך ואומר לו גדל. אז הוא אומר זה לא סותר את דעתי. למה? כי אלו כולם השגחה מינית ולא אישית. כאילו הוא מספר פעולותיו בהכינו לכל מין מזונו ההכרחי וחומר עמידתו. זאת אומרת הרמב"ם מפרש, זן מקרני ראמים עד ביצי כינים הוא מתכוון לומר שהקדוש ברוך הוא ברא עולם שבתוכו יש מזון לכינים ולראמים. איזה ראם? איזה כינה? מי יישאר בברירה הטבעית ומי ילך? זה לא אכפת לקדוש ברוך הוא. העיקר שהמין ישרוד. באופן עקרוני המין צריך שיהיה לו אוכל. אין עניין ביצור הפרטי. ובעניין הזה המלאך שעומד מעל העשב ואומר לו גדל, זה יותר חזק. כי פה נראה שהמלאך עומד מעל עשב ספציפי, לא, לא שדאגו כללית למין העשבים שהם יוכלו לצמוח.
[Speaker I] כן, אבל אנחנו רואים שיש עשבים שלא גדלים. אנחנו רואים שיש כאלה שלא גדלים, אלו שכן גדלים.
[הרב מיכאל אברהם] הראיה שכל עשב שגדל, עומד עליו מלאך שאומר לו גדל, זה לא קורה לו סתם. ממילא תבין שכל עשב שלא גדל זה או שלא עומד מלאך או שעומד מלאך שלא נותן לו לגדול. לא משנה, אבל כל דבר הוא בהשגחה לכאורה. אומר שזה לא חייב להיות. אז אני אומר שגם זה לא סותר את מה שהרמב"ם כתב. כי בהחלט ייתכן שהכוונה שדברים שקורים בעולם ניזונים, מקבלים את האנרגיה שלהם מהקדוש ברוך הוא. שום דבר פה לא פועל לבד. אבל האנרגיה של הקדוש ברוך הוא זו אנרגיה שניתנת לחוקי הטבע לפעול. אבל העסק מתנהל על פי חוקי הטבע, לא בהחלטה על כל עשב כזה או אחר שיגדל.
[Speaker D] וזה, וזה מבואר נגלה.
[הרב מיכאל אברהם] וכן רואה אריסטו שזה המין מן ההשגחה הכרחי נמצא. כבר זכרו גם כן אלכסנדר בשם אריסטו. זה מעניין. כן, אלכסנדר מוקדון הרי היה תלמיד של אריסטו. נכון, אריסטו, פיליפוס הביא את אריסטו ללמד את אלכסנדר בחצר שלו שם במקדוניה. רוצה לומר הכנת מציאות מזון כל מין ליישוב, ובלא זה היה המין אובד בלי ספק. וזה מבואר במעט הסתכלות. זאת אומרת זה כאילו הסתכלות פשוטה מראה את זה, זה ברור. אמנם אמרם צער בעלי חיים דאורייתא, מאמרו על מה הכית את אתונך, הוא על דרך ההשלמה לנו. עכשיו זה נקודה מעניינת, זה מה שאמרתי לכם קודם. עכשיו הוא מוצא לנכון להסביר, אז למה צער בעלי חיים דאורייתא? ולמה באים בטענה לבלעם למה הכית את אתונך? מה הקושיה? זו כאילו קושיה, מה הבעיה בזה? למה הוא רואה בזה קושיה? לפני התירוצים. למה הוא רואה בזה קושיה?
[Speaker K] כי האתון לא בהשגחה פרטית.
[הרב מיכאל אברהם] אז מה? בסדר, ויש איסור צער בעלי חיים.
[Speaker F] יש לו סבל שלו, אין בעיה שיסבול.
[הרב מיכאל אברהם] זו הדוגמה, זה מה שאמרתי קודם, שהוא עושה פה איזה שהיא קפיצה צעד אחד קדימה. אומר כיוון שהקדוש ברוך הוא לא משגיח על האתון ספציפית אלא רק על מין האתונות, כן, אם זה מין בכלל, אז, אז ממילא גם אומר הרמב"ם אז גם לא אכפת לו מה יקרה להם. באופן עקרוני צער בעלי חיים הוא לא בשביל בעלי החיים. וזה בעצם הטענה כי הרמב"ם מבין שהעובדה שאין השגחה עליהם זה גם אומר שהקדוש ברוך הוא לא אכפת לו מהם. עכשיו זה, זה צעד שהוא לא מחויב. זאת אומרת זה לא חייב להיות. בהחלט אפשר להבין שהקדוש ברוך הוא לא משגיח על כל בעל חיים לחוד, אבל בוודאי שאסור להסב לו סבל. זאת אומרת הוא לא רוצה שהוא יסבול. זה עניין אחר. הוא לא, הוא לא קובע כל דבר שיקרה לו, אבל לסבול, למה שיסבול? צער בעלי חיים דאורייתא. הרמב"ם, הרמב"ם מסיק את המסקנה הזאת הלאה, הוא מיישם את ההנחה הזאת הלאה. הוא אומר שברור שגם לקדוש ברוך הוא לא אכפת מה יקרה לו. אז למה צער בעלי חיים דאורייתא? זאת הקושיה. התירוץ, שזה בא בשבילנו, כדי לעשות את ההשלמה של המידות שלנו שלא כן, זה גם על מה שאומרים תמיד על הדומם, שמשה רבנו שלא הכה את היאור, ולמה? כי הוא התחבא ביאור וכולי. מה, ליאור זה כואב שמכים אותו? מה זה הדבר הזה? שם די ברור שהכוונה היא בשביל השלמת… אלא אם כן לא יודע. השאלה אם יש בזה סבל או לא. כי אחרי שהאמא והבן נהרגים אז מי סובל? שניהם מתו כבר. אז יכול להיות שזה בשביל האדם. את זה ראינו במבוכי הדר אצל הרב קוק, שלא נלמד מידת האכזריות ולא נכאיב לבטלה ללא תועלת. אבל נכוון או נכון, לא יודע, אל החמלה והרחמנות ואפילו באיזה בעלי חיים שיזדמן, אלא לעת הצורך כי תאווה נפשך לאכול בשר, אז מותר כמובן להשתמש בבעלי חיים, אבל סתם ככה אז רק בגללנו אסור. לא שנשחט על דרך האכזריות או השחוק, לצוד בשביל הספורט או משהו כזה. ולא יתחייב לי גם לפי זה הדעת השאלה לומר למה השגיח בבני אדם ולא השגיח בהשגחה אישית בשאר בעלי חיים? כי השואל צריך שישאל את עצמו ויאמר למה ניתן שכל לאדם ולא ניתן לשאר מיני בעלי חיים? וכן הלאה. זה כבר לא. מה הוא בעצם אומר? עכשיו הוא שואל שאלת הלמה בסוף. למה באמת הוא לא משגיח על כל בעלי חיים? כי מאחורי זה עוד פעם יושבת בעיה תיאולוגית. אם אין להם בחירה. אוקיי. זאת אומרת שם יושבת השאלה התיאולוגית בעצם. מה, הקדוש ברוך הוא ברא דברים שהם במקרה? היה אפשר להחליף אותם ולא היה משתנה כלום? ממשהו שהוא לא הכרחי? בסדר? יש פה משהו שהוא הבעיה התיאולוגית הזאת. אז הוא אומר כן, זה באמת נכון והראיה שהוא גם לא נתן להם שכל כמו שנתן לבני אדם. למה שעומד אני חושב מאחורי זה, אולי, אני לא בטוח, זה עוד עיקרון מעניין. פעם לפני כמה שנים דיברנו על זה. יש איזה טענה רווחת כזאת שבן אדם רואה נגיד איש שנולד מאוד מוכשר, כליל המעלות, יפה או מוכשר, לא משנה איזה תכונות ככה שמועילות לו בחיים, ואני נולדתי לא כזה. אז אני תמיד מרגיש מקופח. למה הקדוש ברוך הוא עשה לו את זה ולא עשה לי את זה? יש פה סוג של קיפוח, קיפוח מולד אפילו לפעמים. עכשיו כאן, או משה רבנו נולד שקרן אור פניו, אני ככל שדווח לי לא קרן אור פניי כשנולדתי. אז הוא אומר שהוא קיבל איזה שהם כלים שאני לא קיבלתי, זה לא פייר, למה? למה הוא מקבל? מילא אם הוא עשה דברים מתוך בחירתו, אבל הגיע למדרגה שהגיע, מצוין, מגיע לו את כל הקרדיט. אבל הוא נולד אחרת, הוא נולד עם פוטנציאל שונה. אז למה? למה זה? איפה השוויון? עקרון השוויון? אין שוויון. אבל למה אין שוויון? זאת השאלה. נגיד נדבר על משה רבנו. אם אני הייתי נולד כשקרן אור פניי אז הייתי משה רבנו. מה היה קורה אם הייתי נולד כשקרן אור פניי? אז אם אני הייתי נולד ככה פשוט היו שני משה רבנו במקום אחד. אבל מה מיכאל אברהם היה מרוויח מזה? אז לא אני שנמצא במצב יותר טוב. אני לא קיים אלא נולדו שני משה רבנו. האם אני, בדיוק, אני יכול עכשיו לבוא בטענות רגע, עשית אותי בזה שאני זה אני? כמו הולדה בעוולה, פעם דיברנו על זה. שבן אדם לא יכול לתבוע את ההורים שלו, לפחות לפי רוב הגישות, בן אדם לא יכול לתבוע את ההורים שלו על זה שהביאו אותו לעולם. כי אם הם לא היו מביאים אותו לעולם לא היה פה מי שיתבע. זאת אומרת כל מה שאתה עומד פה לפני בית המשפט ותובע זה בזכות זה שהם הביאו אותך לכאן. אז אתה לא יכול לתבוע אותם על זה כי זה שומט את הקרקע מתחת לאפשרות שלך לעמוד בבית המשפט. אוקיי? אז גם פה אותו דבר. אתה לא יכול לתבוע למה דפקת אותי מול משה רבנו. לא דפקת. זה מיכאל אברהם. זאת אומרת אם הוא היה עושה אותי כמו משה רבנו אז היו שני משה רבנו ושום מיכאל אברהם. והקדוש ברוך הוא משום מה חשוב לו שכנראה יהיה אחד כזה ואחד כזה. הוא צריך את זה בשביל העולם. עכשיו זה לא שהוא עשה אותי מיכאל אברהם ואותו משה רבנו. אני זה מיכאל אברהם, הוא לא יכול לעשות אותי משה רבנו והוא עשה אותי מיכאל אברהם ואז אני בא אליו בטענות. זה אבסורד. הוא יכול לכל היותר להחליף בינינו, אבל להחליף בינינו זה אותו דבר, להחליף בינינו זה עוד פעם, זה לא נקרא להחליף בינינו. זה מה שהוא עשה. מה אתה רוצה? הוא ברא משה רבנו אחד ומיכאל אברהם אחד. זה מה שמחליף בינינו, זה אותו דבר, הוא החליף.
[Speaker C] כמו בורא המשולשים את הכדורים אצלו, בדיוק, בדיוק.
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת יש, עכשיו זה נכון כמובן לגבי תכונות שהן תכונות מהותיות. לגבי תכונות מקריות אז יש מקום לדון. תכונות מהותיות שבלעדיהן אני זה כבר בכלל לא אני. אם אני אינני אני אז מי אני בכלל?
[Speaker I] זה בעצם סוג של ניסוח קצת שונה לשאלה על הילד החולה, שצריך נגיד איזה אחוז של ילד חולה ועכשיו אולי, אולי.
[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, זה קצת מציק במובן הזה שהילד סובל כי אחרים צריכים להפיק מזה לקחים לאחרים, המציאות. המציאות?
[Speaker I] אוקיי, בסדר, יכול להיות שזה אותו דבר ממש, פה נתת לזה שם שהוא טיפה אחר.
[הרב מיכאל אברהם] לא, עם המחלה זה באמת משהו מהותי שבלעדיו הילד הזה הוא לא הוא.
[Speaker I] לגבי המצב שבו משה רבנו זה בפער הזה, הוא פער מהותי מאוד, הוא לא רק אתה יודע.
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע. טוב, זה כבר שאלה גדולה כמובן איפה עובר הקו בין תכונות מהותיות ומקריות. אבל אני אומר שהרבה פעמים סוג השאלות הזה נפתר על ידי זה ששמים לב שהבעיה היא הבעיה מבוססת על טעות, זאת אומרת, אתה פשוט הגדרה. זה כמו שהמספר ארבע יבוא אל הקדוש ברוך הוא ויגיד לו תגיד למה שמת אותי רביעי בשרשרת? למה שדווקא המספר אחד יהיה ראשון? אני רוצה להיות ראשון. אם הוא היה ראשון אז הוא לא היה ארבע, הוא היה אחד. זאת אומרת מה שמאפיין את ארבע זה שהוא מספר ארבע בשרשרת. אתה רוצה שכולם יהיו רק מספר ראשון?
[Speaker I] אתה אומר שזה מה שהרמב"ם אומר פה?
[הרב מיכאל אברהם] זה בעצם טמון ברמב"ם. אולי זה מה שכן, זה מה שאני אומר שיכול להיות שזה מה שעומד מאחורי הרמב"ם שאתה שואל למה הוא משגיח בבני אדם ולא בבעלי חיים, תשאל למה הוא נתן שכל רק לבני אדם ולא בעלי חיים. נו, שאלה טובה, למה באמת? הרמב"ם עונה על שאלה בשאלה וזה טכניקה טובה, אבל הטכניקה עוד יותר טובה זה להגיד לבן אדם שענה לך בשאלה אוקיי, תענה על זה, למה באמת? והתשובה היא שזה מובן מאליו. למה זה מובן מאליו? בגלל שבלי שכל, אם לבעלי חיים היה שכל אז הם היו בני אדם, לא היו בעלי חיים. ואם לבני אדם לא היה שכל אז הם היו בעלי חיים ולא בני אדם. ואת זה לכן זה סוג השאלות שבכלל לא שייך לשאלות של מוסר, האם זה יפה לעשות ככה או לא יפה, זו אונטולוגיה, זאת אומרת זו תורת היש, זאת אומרת זה אני, זאת אומרת אי אפשר פה, זה לא יכול להיות שאני אהיה במצב אחר, המצב האחר זה לא אני.
[Speaker H] אבל אנשים לא תופסים את עצמם ככה, אנשים תופסים את עצמם כאיזה סוג של מכל שהכניסו בו דברים והיה אפשר להישאר אותו דבר. השאלה איזה.
[הרב מיכאל אברהם] במידה מסוימת אולי זה נכון, אבל אני חושב שחלק מהדברים זה המכל, ובלי הדברים האלה המכל לא היה אותו מכל פשוט. חלק אחר לא, לעשות אותי גבוה יותר, נמוך יותר, עשיר יותר, עני יותר, זה נראה כבר פחות מהותי. אבל נגיד אם קרן אור פניו, במובן של מה זה מסמל, לא הקרניים, אלא שנולדת עם איזה שהם יכולות רוחניות, נבואיות מיוחדות, תכונות מולדות, יש פה משהו אחר, זאת אומרת מהותית אחרת. אז כזה הוא היה צריך אחד בעולם, מה אתה רוצה שיברא עשרת אלפים כאלה? אז הוא צריך אחד כזה. אותו דבר אגב אני חוזר לסגולת ישראל ובזה מסיים את סגירת המעגל הנכון לעכשיו, גם סגולת ישראל אותה שאלה. זאת אומרת אם הקדוש ברוך הוא היה צריך עם אחד שיוביל את המהלך הוא היה יכול לבחור את הטוניסאים. ואם הטוניסאים היו עם ישראל אז הייתה אותה שאלה למה בחרת דווקא בהם ולא בנו? אנחנו שלא היינו אנחנו היינו שואלים את השאלה הזאת. צדק גמור, זה בדיוק מה שקורה, הם שואלים את השאלה הזאת. זאת אומרת אתם מבינים הרבה מהשאלות, וזה מתקשר לנושא שלנו כי אופן הפעולה, השרירותיות יוצרת את המהות. הרבה פעמים אנחנו מניחים שיש שתי אלטרנטיבות, או לפעול שרירותית או לפעול מהותית. אבל כשאני מסתכל על השאלה למה הבן אדם נברא עם שכל או למה עם ישראל נברא עם סגולות מיוחדות בהנחה שיש לו, אתה תמיד תגיע בסוף לשרירותיות. השרירותיות היא זאת שצריך עם אחד שיהיה עם סגולה. אז הקדוש ברוך הוא בחר עם אחד שבינתיים הוא אנונימי כי עוד אין לו תכונות מהותיות, נטע בתוכו את תכונות הסגולה וכך נוצר עם ישראל. בסדר? הוא היה כמובן יכול לעשות את זה גם עם האסקימוסים, זה לא משנה, אם הוא היה נוטע בהם את התכונות האלה אז הם היו עם ישראל. אז מה השאלה למה עשית את זה להם ולא לנו? אם הוא היה עושה את זה לאסקימוסים הם היו עם ישראל, תמיד עדיין תמיד היה עם ישראל אחד וכל השאר היו שואלים למה זה לא אנחנו. השאלה הזאת מבוססת על טעות לוגית. בסדר? אוקיי, את הדפים אני רק אביא בפעם הבאה.