הסברים מהותיים ודוגמות – שיעור 2

[הרב מיכאל אברהם] פשוט את הספר עבודה אני אגמור את המקור השלישי ואחרי זה אני אחזור לדון על משהו שיותר רלוונטי לשני. אני רק מזכיר את ההקשר איפה עמדנו, מה אנחנו עוסקים. בפעמים הקודמות לפני הפעם הקודמת עסקנו בשאלה של סגולת ישראל והייתה שם בעצם הצגתי שם שתי גישות עקרוניות ביחס למושג הזה האם סגולת ישראל זה זאת אומרת הבחירה של הקדוש ברוך הוא בישראל היא תוצאה של איזשהו אופי מהותי שלהם או שהבחירה של הקדוש ברוך הוא בישראל היא זו שיצרה את היותו עם סגולה. זאת אומרת בעצם עם ישראל לא ניחן בתכונות מיוחדות אלא קיבל משימות מיוחדות. זה הזה בעצם הסגולה שלו. שאמרתי שהדבר הזה מהווה אולי דוגמה למשהו שהוא קצת בעייתי תאולוגי ואני לא מתפלא שאנשים נרתעים קצת מהתפיסה השנייה. זה לא רק בגלל המשמעויות הפרקטיות, כן, היחס בין ישראל לעמים, לראות את עצמנו כיותר טובים והנכונות הזאת או הנוחיות של התפיסה הזאת שאנחנו יש לנו משהו מיוחד יותר טוב מאחרים. יש פה באמת משהו שהוא מעורר איזושהי בעיה תאולוגית והבעיה הזאת זה שאם אתה מבין שהקדוש ברוך הוא בחר את ישראל ולכן הם עם סגולה, לא שהוא בחר אותם כי הם עם סגולה, אז זה אומר שהוא כמובן יכול היה לבחור כל עם אחר. עכשיו ברגע שהוא בוחר עם אחד מתוך כל העמים באופן שהוא אין לו סיבות מוקדמות אז זו בעצם פעולה שרירותית. והשאלה אם הקדוש ברוך הוא עושה פעולות שרירותיות. את השאלה אם הקדוש ברוך הוא בעצם עושה משהו שהוא גם יכול היה לעשות אחרת. אפשר להציג את הבעייתיות שבעניין הזה בכמה ניסוחים, אני דיברתי על זה.

[Speaker B] לא רק יכול היה לעשות אחרת, הוא גם ברא את העולם עם

[הרב מיכאל אברהם] מערכת חוקים, הוא יכול היה לברוא את זה עם מערכת חוקים אחרת. השאלה זאת השאלה אלא אם כן לא, אלא אם כן יש פה איזושהי מכוונות זאת אומרת דווקא הוא צריך דווקא את זה. הוא לא יכול היה לעשות משהו אחר.

[Speaker C] הכל בחירה גם בחירה שלי אפשר לשאול את השאלה. הרב שאל בעצמו את השאלה על כל בחירה למה בחרתי אם זה מאיזושהי סיבה שגרמה לי לעשות את הבחירה ואז הרב דיבר על זה. אבל הבחירה היא לצורך, נכון, לצורך תכלית,

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק לצורך תכלית, טעם

[Speaker C] לא בגלל סיבה אלא בשביל טעם מסוים. אוקיי אבל הסיבה היא אבל עדיין

[הרב מיכאל אברהם] זה לא שרירותי, לא נבע מדברים קודמים אבל היא נעשתה לשם תכלית.

[Speaker C] אבל גם פה זה לשם תכלית אבל זה לא נבע ממשהו שגרם לבחירה הזאת דווקא.

[הרב מיכאל אברהם] זה הבדל מאוד גדול כי כשאני בוחר לעשות פעולה מסוימת או מעשה מסוים כדי להשיג תכלית כלשהי אז אני לא יכולתי לעשות משהו אחר כדי להשיג את התכלית הזאת. נכון שלפעולה הזאת אין סיבה אבל ההסבר התכליתי גם הוא יחידאי זאת אומרת יכול לפחות להיות יחידאי זאת אומרת אתה עושה את זה כדי להשיג את התכלית הזאת לא יכולת לעשות משהו אחר יכולת לבחור תכלית אחרת בסדר אבל תכלית אחרת היא לא טובה אני רוצה את התכלית הזאת כי זאת התכלית הטובה בעיניי. אוקיי אז זה כן שרירותי? ברור זה לא שרירותי בכלל. בחירה לתכלית היא לא שרירותית. אקראיות זה משהו שרירותי. בחירה לתכלית זה בדיוק מה שניסיתי לבדל מזה מהמושג של אקראיות. טענתי שיש דטרמיניזם, אינדטרמיניזם ובחירה. אינדטרמיניזם זה אקראיות זה שרירותיות אבל בחירה זה לא זה. להפך, עכשיו פה התחושה היא כאילו שבעצם זה מקביל נגיד בשפה הזאת זה מקביל לאינדטרמיניזם. זה מקביל למשהו שבעצם מה זה משנה היה יכול לבחור את הטוניסאים ולעשות אותם לעם סגולה כל ההיסטוריה הייתה נראית בדיוק אותו דבר זאת אומרת זה או עקרונית זאת אומרת הם היו הופכים להיות עם סגולה במקומנו והעסק היה מתנהל כמו שהוא אמור להתנהל אין משהו מיוחד אצלנו שגרם לקדוש ברוך הוא לבחור דווקא בנו. את אותה תכלית הוא היה משיג בכמה צורות שונות להבדיל מבחירה של בן אדם שהוא פועל בדרך המסוימת האחת שמשיגה את התכלית שאותה הוא רוצה להשיג. אז יש פה איזושהי בעיה מעבר לזה שאין פה סיבה אלא שזה לא יחידי. ברגע שזה לא יחידי אז אפשר לנסח את הבעייתיות פה בכמה צורות. אחת הצורות אולי זה שבעצם העולם הוא לא אופטימלי כי כאילו זו פגיעה בכל יכולתו של הקדוש ברוך הוא. עולם אופטימלי זה עולם שבו הוא בנוי באופן שהוא מכוון בדיוק למטרה שהקדוש ברוך הוא רוצה אז אם הוא צריך לא יודע מה איזשהו עם סגולה מסוים אז הוא מכין לעצמו עם שיתאים לתפקיד הזה ואם זה משהו שהוא לא הוא בוחר אחד. אחד מתוך כמה, אז אז בעצם למה בכלל אז למה הוא עשה את הכמה אחרים נגיד? נקרא לזה ככה.

[Speaker C] אבל יש פה אם היינו בוחרים עכשיו אחרת? השאיר לנו את הבחירה, בחר בנו, שרירותית מתוך עוד עשרה מתאימים ואנחנו היינו מפשלים. אוקיי, חמש קופות, יש לו לאן ללכת, יש לו הרבה אופציות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, קודם כל ההנחה היא שגם אם אנחנו מפשלים לא יעזור לנו.

[Speaker C] למה? לפני שאמרנו כן ונהיה בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] אבל למה אלינו פנו ואמרו כן ולא לאחרים? שרירותי. נו, אבל אחרי שאמרנו כן אז אמרנו.

[Speaker C] לא, אבל עכשיו שאלת למה העולם נוצר ככה? הוא נוצר עם הרבה אופציות כדי שאם מישהו ייכשל, אם מישהו לא יסכים. אוקיי. יותר אופטימלי זה מערכת שיודעת להתמודד עם כל מיני מצבים, לא מערכת… הרי הוא השאיר לנו את הבחירה. הוא השאיר לנו את הבחירה, אם הוא לא היה משאיר לנו את הבחירה אז הכל היה יכול להיות יחידני, אבל בגלל שהוא השאיר את הבחירה אז יש פה אופציה שגם נכשל.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, ברגע שלא הכל תלוי בו, אז בעצם הוא לא יכול לעשות אופטימיזציה מלאה, יש אילוצים. צריך כופלי לגראנז'. כן.

[Speaker E] מה, יש שאלה למה בכלל פנה אל בני אדם ולא פנה אל סוסים?

[הרב מיכאל אברהם] טוב, שמה אני מניח שבאמת סוסים לא יכולים לעשות את העבודה. שמה זה לא, שמה זאת לא שאלה. להפך, שמה זה ברור. אבל פה יש איזושהי דרגת חופש. הרבה פעמים דרגת חופש נראית כמו משהו שהוא לא אופטימלי. הוא לא… אם יש דרגת חופש זה אומר שמשהו פה נעשה מיותר באיזשהו מובן, או לא מכוון מטרה. אז לכן יש איזושהי תחושה אצל אנשים שהעמדה הזאת פחות סבירה. אני רוצה לטעון שהתפיסה הסגולתית הזאת, שאני לא נוטה להסכים לה, זאת אומרת שאני אמרתי שאני לא חושב, לא מסכים איתה, אני מבין מאיפה היא באה. היא באה לא סתם מתוך גזענות או אני לא יודע מה, כל מיני אמירות מהסוג הזה שמאוד קל מיד להאשים את האנשים. היא באה מתוך איזשהו קושי תאולוגי. זאת אומרת, האם ייתכן מצב שהקדוש ברוך הוא עושה פעולות סתם? עושה הגרלות? מה פתאום הוא עושה הגרלות? הגרלה זה תמיד משהו של מישהו שאין לו את כל המידע, אין לו את כל היכולת, אז הוא משתמש בהסתברויות, בסטטיסטיקות, עושה הגרלות. הקדוש ברוך הוא אמור להכין את העולם למטרות שלשמן הוא מייעד אותו.

[Speaker D] לבחור בין אלטרנטיבות זה סותר את התכונות של הבורא?

[הרב מיכאל אברהם] לא בגלל, אני לא בטוח שזה סותר את התכונות של הבורא,

[Speaker D] אבל את

[Speaker C] התאולוגיה בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה מריח כמו משהו שהוא לא מושלם. אתה עושה הגרלות, זאת אומרת יש לך כל מיני אופציות.

[Speaker C] אברהם אבינו האבות התנהגו בצורה שגרמה לקדוש ברוך הוא לבחור בו, לא בגלל שהוא מיוחד, בגלל שהוא עשה את הבחירות הנכונות.

[הרב מיכאל אברהם] כל אחד יכול לבחור, גם אני יכול לבחור. לא, עוד פעם, אז חזרת לתפיסה השנייה.

[Speaker C] לא של הסגולה.

[הרב מיכאל אברהם] לא של הסגולה, נו, אז למה אברהם אבינו… אה, אתה אומר אברהם אבינו נבחר בגלל שהוא באמת בחר.

[Speaker C] לא, וזה לא מפריע לי תאולוגית כי הקדוש ברוך הוא לא עשה משהו שרירותי, הוא הלך עם אלה שבאמת התאימו.

[הרב מיכאל אברהם] אז זאת כמובן אפשרות. המהר"ל, הזכרתי כבר, המהר"ל לא הולך איתם. המהר"ל אומר שאברהם אבינו נבחר לא בכדי. התורה לא מתארת את כל המעשים שאברהם אבינו עשה לפני שהקדוש ברוך הוא אמר לו לך לך. זה מתחיל איזה מפץ גדול כזה יש מאין. לך לך מארצך וממולדתך, לא מתואר שום דבר קודם, אז המהר"ל אומר כיוון שזה בעצם הייתה איזושהי בחירה שלא מותנית במעשיו, אבל זאת לא ראיה כל כך כי המהר"ל כנראה שייך לאגף של התפיסות של הסגולה המולדת. אז לכן זאת לא ראיה. אינה נמי.

[Speaker D] יש בחירה חופשית לקולקטיב או יש בחירה חופשית רק לבודד, לאדם? מה זאת אומרת? יש בחירה חופשית לעם? למה לא?

[הרב מיכאל אברהם] יש בחירה לי, לא, לך,

[Speaker D] לכל אחד בנפרד, וגם בוחרים ביחד, ויש בחירה לעם. למה לא? עמים נראים אחרת, זה אומר שהם כנראה מתנהלים באופנים שונים. אחד ועוד אחד ועוד אחד ובסוף רוב העם סטה מהדרך

[הרב מיכאל אברהם] והוא נעלם,

[Speaker B] או שיש בחירה לקבוצה כקבוצה.

[Speaker D] זה זה זה באמת הוטלה עלינו התפקיד כעם, אז כל אחד יכול בתור בודד לא לשמור שבת ולא להאמין, אבל עדיין נשארנו כעם, שאני לא יודע אם לעם יש בחירה, זה אני לא יודע את התשובה לכך. אבל על זה הוא שם את הדגש. מי?

[הרב מיכאל אברהם] מי זה הוא? המהר"ל?

[Speaker D] כן. בין היחיד לעם.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אני לזה אני מתכוון להגיע לזה עוד מעט דווקא מכיוון אחר, לא חשבתי שזה יעלה מפה, אז בוא נשאיר את זה רגע ואני אגיע לזה עוד מעט.

[Speaker F] ואנחנו רואים גם במהלך יציאת מצרים, יש לפחות שני אירועים שהקדוש ברוך הוא רוצה להשמיד את העם, רוצה להרוג אותם ומשה עוצר אותו, זאת אומרת שהוא החליט שהאלטרנטיבה הזאת לא הצליחה לו והוא רוצה ללכת למקום אחר. אז מה, אז זה ברור ש…

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא הולך למקום אחר, הוא אמר ואעשה אותך לגוי גדול, זאת אומרת משה רבנו יישאר. לא, הוא אומר אותך אעשה לגוי גדול, זאת אומרת משה רבנו יהפוך להיות, אז הוא ימשיך את אותו עניין, הוא רק ישמיד את כל האחרים. הוא לא בוחר במישהו אחר.

[Speaker F] הוא התחרט על הבחירה שלו?

[הרב מיכאל אברהם] לא בדיוק, משה רבנו יישאר, משה רבנו ימשיך את העניין. עם צאצאיו שלו, יתחיל מחדש כמו אברהם אבינו. כן. לא, לא נהיה שהקדוש ברוך הוא שמה בוחר עכשיו ערוץ אחר. הוא רק מצמצם. זאת אומרת, אוקיי, נסלק את כל אלה שלא עובדים כמו שצריך, ונשאר רק איתך.

[Speaker G] למה עם משה? מה? למה דווקא עם משה?

[הרב מיכאל אברהם] כי משה הוא כן מתנהג כמו שצריך.

[Speaker G] ואז מה הוא אמר? ואותך אעשה לגוי גדול, סימן שהוא נבחר מתוך אולי הכלל, שאולי בתקופה שלו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אצל משה זה

[Speaker G] התגובה, כמו נח, הוא היה צדיק בדורו, אז גם כנראה אברהם. הוא נבחר.

[הרב מיכאל אברהם] או, אז אני אומר, זו באמת ההצעה שעלתה קודם, שבאמת הבחירה באברהם לא הייתה נגיד בגלל טבע מולד מצד אחד, מצד שני גם לא הייתה הגרלה שרירותית. היא הייתה תוצאה של המעשים שלו. כמו שנכון, בהמשך עם משה רבנו נגיד, כיוון שהוא מתנהג כמו שצריך, אז הוא נבחר להמשיך את העניין. אני מסכים.

[Speaker C] או ששתי התשובות נכונות. מה? גם טבע מולד וגם מעשים. שמה? גם טבע מולד וגם מעשים? זאת אומרת שאולי גם אפילו אצל כמה מהאופציות האלה.

[הרב מיכאל אברהם] אם יש טבע מולד, אז גם סביר שזה בא לידי ביטוי במעשים.

[Speaker C] לא, אבל עדיין, אוקיי, אבל עדיין יש לך אופציה בחירה לא ללכת עם זה. כן, ברור.

[הרב מיכאל אברהם] אבל טוב, אבל ברגע שהטבע המולד, אז זה גם מסתבר מאוד שזה יבוא לידי ביטוי גם במעשים, אבל זה לא מתחיל במעשים. זה מתחיל בטבע. אני מסכים לכל ההצעות האלה, אני רק רוצה להעלות אפשרות שאולי לא צריך להגיע לזה. בסדר, גם זה שהוא עושה הגרלה זה לא פחיתות. וכאן התחלתי את הדיון במקורות האלה של הרמב"ם, והבאתי כמה מקומות שאמנם זה ניואנסים שונים קצת, אבל נדמה לי שהרמב"ם בכמה מקומות רואים שהוא לא מוטרד מהסוג הזה של הבעיות התיאולוגיות. ולכן אני אומר, אולי יש פה תשובות טובות, אבל אני לא בטוח שצריך אותן, זאת אומרת, לא בטוח שהבעיה היא בכלל בעיה. אז לכן אני רוצה דווקא להתמקד בה. אז אחת הדוגמה הראשונה שראינו זה לשון הקודש. שיש תפיסות, הרמב"ן והראב"ד, שתופסים שיש שמה עוד פעם משהו סגולי. וזה לשון שמראש בנויה באופן שונה מאשר לשונות אחרות, והרמב"ם אומר מה פתאום, זה לשון הסכמית. היא נבחרה באופן שרירותי, פשוט בא הקדוש ברוך הוא בחר לבחור לכתוב את התורה, יכול לכתוב אותה בכל אופן אחר. ועוד פעם יש פה איזשהו סוג של דרגת חופש שאתה יכול לעשות הגרלה, ולרמב"ם זה לא מפריע. זאת אומרת, זה לא בעיה תיאולוגית בעיני הרמב"ם הדבר הזה. ושוב אני אומר, כל אלה שתופסים שבלשון הקודש יש ייחוד, זה לא רק הרצון לתפוס את עצמנו מיוחדים. יש פה שיקול תיאולוגי מאחורי זה. השיקול התיאולוגי שאומר שלא סביר שהקדוש ברוך הוא משאיר דרגת חופש ועושה הגרלות בין אפשרויות. אני חמשב שזאת האינטואיציה שעומדת מאחורי התפיסות האחרות. אז זו דוגמה אחת. הדוגמה השנייה זה במורה נבוכים בחלק ג' פרק י"ז, דיברנו על זה גם, על ההשגחה על המין. שהרמב"ם אומר שההשגחה של הקדוש ברוך הוא על בני אדם זה על כל אחד בנפרד, אבל על בעלי חיים, צמחים וכדומה זה רק השגחה על המין באופן כללי. ושוב פעם רואים שם איזה שהוא סוג של מוכנות לקבל דרגת חופש. יש לך אני יודע מה, אלף טווסים בעולם. לקדוש ברוך הוא לא מעניין מה קורה עם טווס מספר שבע עשרה. מה שחשוב זה מבחינתו שיהיו אלף טווסים. לא אכפת לי אם טווס שבע עשרה ילך לאיבוד או טווס תשע מאות ארבעים וחמש ילך לאיבוד, אחד פחות זה בסדר, אבל אני צריך אחד פחות שיהפוך לתשע מאות תשעים ותשע.

[Speaker C] לא בטוח שהרמב"ם ידע אבל שהטבע הוא לא אקראי. מה? בעיניים של הרמב"ם הטבע נראה אקראי, אבל אנחנו יודעים שהוא לא אקראי. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא יצר את זה, והטווס הזה איך שהוא יהיה עכשיו זה היה דבר מימי הבריאה.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, למרות שעדיין, מה זה לא אקראי? הוא דרך חוקי הטבע, אבל חוקי הטבע מבחינת הקדוש ברוך הוא, יכול להיות שהם לא מכוונים דווקא לטווס מסוים, אלא חוקי הטבע יצרו אלף טווסים. לא אכפת לקדוש ברוך הוא מה עושה כל טווס מסוים.

[Speaker C] לא אכפת לו, אבל יש להגיד שזה משהו שהאל בחר.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר. אבל גם אם זה לא אקראי, זה עדיין לא אומר שיש פה השגחה במובן האקטיבי על הטווס הבודד. הקדוש ברוך הוא יצר טבע כזה שיצאו ממנו אלף טווסים אחרי זמן מסוים, לא משנה. זה מה שהיה חשוב לו, לא אכפת לו כרגע מה קורה עם כל אחד. ראינו שהרמב"ם גם ממשיך עם זה ועושה עוד צעד אחד לפי זה ואומר שלפי זה צריך להגיד שכל ייסורי צער בעלי חיים בעצם נועדו רק כדי לשפר אותנו, ולא מתוך דאגה לבעל החיים עצמו. אמרתי שזה צעד ממש לא הכרחי. בהחלט ייתכן שהקדוש ברוך הוא לא מייעד תפקיד מסוים לטווס מספר שבע עשרה, אבל זה לא אומר שמותר להציק לו. זאת אומרת, למה לצער יצור חי? אני לא רואה איך הרמב"ם, למה הרמב"ם צריך לעשות את הקפיצה הזאת מזה שהקדוש ברוך הוא לא מייעד לו איזה שהוא תפקיד, ולא משגיח עליו באופן אקטיבי ובודק שהוא הולך לכיוון שהוא צריך ללכת, למה מזה יוצא שאפשר לצער אותו?

[Speaker C] כי אם היה חשוב לא לצער, אז הקדוש ברוך הוא היה דואג לא לצער את טווס שבע עשרה כשאפשר. זאת אומרת, אם היה חשוב לו לא לצער, זה כמו הקדוש ברוך הוא שהוא מוסרי, היה דואג לטווסים. במידה ועכשיו זה לא משגיח עליהם.

[הרב מיכאל אברהם] אבל יש לנו איסור צער בעלי חיים. נכון. אז אנחנו מצווים לא לצער את הטווס. אז הרמב"ם אומר למה? הטווס לא מעניין בכלל. כל מה שחשוב זה רק לשפר את מידותינו שלנו. ואני אומר שזה לא מסקנה הכרחית ממה שהוא אומר.

[Speaker C] כי אחרת הוא צריך להגיד שהקדוש ברוך הוא כן אכפת לו מטווס שבע עשרה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אכפת לו רק שהוא לא יצטער, זה הכל.

[Speaker C] כדי שלא יצטער, אז הוא צריך להשגיח בו, לא משנה, אז

[הרב מיכאל אברהם] הוא צריך להשגיח בו שלא יקרה לו דבר מצער.

[Speaker C] לא משגיח שום דבר, הוא רק אומר לך אל תצער אותו. בסדר, אז כשזה לא קשור אליך, עכשיו כשזה

[Speaker H] נמצא בטבע וטווסים יכולים להצטער גם בלי קשר לבני אדם.

[Speaker C] עכשיו קורה משהו לטווס, מתמוטט עליו מפולת סלעים, עכשיו הקדוש ברוך הוא ידאג להזיז את הסלעים למה כי לא.

[הרב מיכאל אברהם] אז קודם כל יכול להיות שהוא באמת ידאג להזיז את הסלעים.

[Speaker C] הוא אומר שלא, הוא אומר שהוא לא.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא אומר, זה הרי לא אחד או אפס. אין לטווס מסוים תפקיד, הוא לא עוקב אחריו ומארגן לו את המסלול מה לעשות ולאן ללכת. אבל מה זה אומר שהוא כבר לא שם לב אליו בכלל? זאת אומרת שאם יקרה לו משהו אז הוא גם לא יעזור לו?

[Speaker C] לא משמע מהרמב"ם שהוא ממש משנה את הטבע בשבילו.

[הרב מיכאל אברהם] אולי כן ואולי לא, אבל זה עוד פעם, זה צעד שאני לא רואה למה צריך לעשות אותו. אני יכול להגיד את ההבדל הזה בין בעלי חיים לבין אנשים בלי לעשות את הצעד הנוסף הזה. זאת אומרת, אני לא יודע למה הרמב"ם מצא את עצמו

[Speaker C] למה הוא אמר שהוא

[הרב מיכאל אברהם] צריך להגיד שיש השגחה רק לבני אדם.

[Speaker C] זה אני לא יודע, זה סברה שלו. אבל ברגע שהוא הגיע למסקנה

[הרב מיכאל אברהם] הזאת, אז מה הסברה שלו אומרת? לטווסים אין להם תפקידים, אין להם בחירה. אז ברגע שאין להם בחירה מה אתה רוצה? מה ברור שאין עניין במה שטווס מסוים יעשה, כי אין להם בחירה. אז אני יכול להבין את שיקול הדעת שאומר שיש הבדל בין בני אדם לטווסים. אבל למה לא לצער טווסים? אני לא יודע למה זה צריך להיות קשור לדיון הראשון הזה. טוב, בכל אופן הרמב"ם כן עושה את הצעד הנוסף הזה. אבל לענייננו זאת דוגמה נוספת שבה הרמב"ם מוכן לקבל איזשהו סוג של חופש בבריאה. חופש במובן ההנדסי אני מתכוון, זאת אומרת דרגת חופש. זאת אומרת שאפשר להחליף דברים ולא יקרה שום דבר, לא ישתנה, תחליף את טווס שבע עשרה בטווס תשע מאות ארבעים וחמש לא יקרה שום דבר. זאת אומרת אם ימות ההוא או ימות ההוא העיקר שישארו לנו תשע מאות תשעים ותשע טווסים בסוף. לא אכפת לי איזה מהם ילך. מי שצריך ללכת נעשה הגרלה, זה לא חשוב. אז לכן ברמה המהותית זה בעצם אותה תפיסה שעליה אנחנו מדברים בסגולה, שעליה דיברנו בלשון הקודש, שרואים ברמב"ם את התפיסה הזאת. התפיסה השלישית, המקור השלישי, גם שם רואים את זה באיזשהו מובן, זאת אומרת זה דומה אבל יש הבדלים כמובן, אבל זה דומה במובן מסוים לגבי טעמי המצוות. עכשיו אני לא אקרא את הכל כי אין לכם את הדפים אז אני רק אעשה את זה בקצרה. כמו שחלקו אנשי העיון מבעלי התורה אם מעשיו יתעלה נמשכים אחר החוכמה או אחר הרצון לבד, לא לבקשת תכלית כלל. אז השאלה כן אם מעשיו של הקדוש ברוך הוא הם נמשכים אחר החוכמה, זאת אומרת הם באים להשיג איזושהי מטרה טובה או ראויה, או אחר הרצון לבד לא לבקשת תכלית כלל, מין משהו שרירותי, ככה הוא החליט ולכן הוא עושה את זה. זאת מחלוקת בין אנשי העיון בסוגיה הזאת. וכן חלקו זאת המחלוקת בעצמה במה שנתן לנו מן המצוות. שגם מה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו מן המצוות שיש מי שלא יבקש לזה סיבה כלל, טעמי המצוות אין להם סיבה, הם בעצם פקודות שרירותיות, ויאמר שהתורות כולם נמשכות אחר הרצון לבד. ויש מי שיאמר שכל מצווה ואזהרה מהן נמשכת אחר החוכמה והמכוון בה תכלית אחת ושמצוות כולם יש להם סיבה ומפני התועלת ציווה בהם והיות לכולם עילה, אלא שאנחנו נסכל עילת קצתם ולא נדע אופני החוכמה בהם. הוא דעתנו כולנו ההמון והסגולות וכתובי התורה מבוארים בה. זאת אומרת הרמב"ם כמובן תומך בגישה השנייה שיש למצוות סיבה, במובן הזה הוא דווקא לא בעד שרירותיות למרות שאני לא חושב שזאת אותה שאלה. ברור שאם הקדוש ברוך הוא מצווה עלינו משהו יש לזה סיבה. זה לא קשור לשאלה אם הוא משגיח על המין באופן כללי ואכפת לו מטווס שבע עשרה, זה לא אותו דיון. אבל באמת בהמשך הוא כותב שם, אלא שאני מצאתי דבר לחכמים ז"ל בבראשית רבה ייראה ממנו בתחילת מחשבה שקצת המצוות אין להם עילה אלא המצווה בהן לבד. איזה מצווה שרירותית לא בשביל להשיג מטרה כלשהי אלא רק כדי שתקיימו את המצוות שאתם מצווים. זה הכל, לא משנה מה תוכן המצווה. ולא כיוון בהם תכלית אחרת ולא תועלת נמצאת והוא. המדרש עליו הוא מדבר, וכי מה אכפת לו להקדוש ברוך הוא בין מי שהוא שוחט מן הצוואר למי שהוא שוחט מן העורף. הוי כך מלשון המדרש. הוי אומר לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות, שנאמר אמרת ה' צרופה וגו'. אז מפה אומר הרמב"ם נראה שהמצוות אין להם באמת סיבה, זה רק לצרף את הבריות, זאת אומרת בעצם כדי להפוך אותנו לעבדי הקדוש ברוך הוא, אז הוא צריך לתת לנו סט של פקודות, הוא דורש מאיתנו לקיים אותן, תוכן הפקודות הוא לא כל כך חשוב. זה סתם, כן, כמו שלייבוביץ' עשה עם התפילה, כן, אפשר לדקלם את ספר הטלפונים באותה מידה, זאת אומרת זה לא משנה, העיקר לעמוד שלוש פעמים מול הקדוש ברוך הוא ולמלמל, זאת אומרת זה לא חשוב בכלל מה אנחנו אומרים. אז במובן הזה אומר הרמב"ם כאן הוא מוצא איזשהו מדרש מאוד מיוחד, אבל אי אפשר להתכחש לזה שמשמעות המדרש היא שלמצוות אין טעם נגד מה שהרמב"ם אומר. עכשיו הרמב"ם יכול כמובן להגיד בסדר יש פה מחלוקת אז המדרש הזה סבר כך, אבל הוא בסופו של דבר מכריע אחרת. אבל הוא אומר לא כך, ואם היות המאמר הזה נפלא מאוד, נפלא הכוונה מיוחד מאוד חריג שלא יימצא לו דומה בדבריהם, מאוד מעניין הרמב"ם טוען הוא לא מצא שום מדרש אחר שתומך שמצדד בגישה הזאת אלא רק המדרש הזה. פירשתי אני בו פירוש תשמעהו אתה עד שלא נצא מסדר דברינו כלום ולא ניפרד מהשורש המוסכם עליו, והוא היות כל המצוות בוקש בהן תכלית מועילה במציאות, כי לא דבר ריק הוא, כן, ואם ריק הוא מכם, זאת אומרת זה לשון חז"ל. אז הוא אומר אין המצוות הם לא דבר ריק, לא ייתכן שזה סתם דבר שרירותי, ובוא אני אסביר לך את המדרש הזה באופן שהוא לא יסתור את העיקרון הזה. ואמר לא אמרתי לזרע יעקב תהו ביקשוני אני ה' דובר צדק מגיד מישרים וכולי. וזה עכשיו הוא מסביר את המדרש, שכלל המצווה יש לה סיבה בהכרח, ומפני תועלת אחת ציווה בה, אבל חלקיה הם אשר נאמר בהם שהם למצווה לבד. זאת אומרת בתוך המצווה יש פרטים, עכשיו הפרטים האלה הם כן שרירותיים. למצווה יש טעם, אבל פרטים מסוימים בתוך המצווה יכולים להיות כן שרירותיים. וזה מה שהוא אומר, והמשל בו שהריגת בעלי חיים לצורך המזון הטוב מבוארת התועלת כמו שאנחנו עתידים לבאר. אומנם היותו בשחיטה ולא בנחירה, ובפסיקת הוושט והגרגרת במקום מיוחד, פרטי דיני השחיטה, כן, אלו וכיוצא בהם לצרף בהם את הבריות. לזה אין סיבה דווקא לעשות כך ולא אחרת, לשחוט צריך לשחוט בשביל לאכול, לזה יש סיבה, אבל אם לשחוט דווקא כך או לשחוט אחרת זה דבר שרירותי. וכן יתבאר לך ממשלם שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף, הרי המדרש מה אומר, וכי אכפת להקדוש ברוך הוא אם אתה שוחט מן הצוואר או שוחט מן העורף. אומר הרמב"ם זה לא בכדי שהמדרש עוסק בזה, כי המדרש מדבר על הפרטים במצווה לא על המצווה. המצווה עצמה תמיד יש לה טעם, מה שהמדרש אומר שמה הוא מדבר רק על פרטים בתוך המצוות שהם יכולים להיות שרירותיים, וזה מה שהוא אומר, אכפת להקדוש ברוך הוא אם אתה שוחט מהצוואר או מהעורף, אבל זה שאתה שוחט ודאי שאתה צריך לשחוט, רק השאלה אם מהצוואר או מהעורף אז צריך להחליט משהו אחד אז מחליטים. וזכרתי לך זה המשל מפני שבא בדבריהם ז"ל שוחט מן הצוואר שוחט מן העורף, אבל אמיתת הדבר הוא כי כאשר הביא ההכרח לאכילת בעלי חיים כיוון למיתה הקלה עם קלות המעשה, שאי אפשר הכאת צוואר אלא בסייף, כן, לא שירביצו להם עד שימותו אלא צריך מיתה קלה ומהירה כן וכיוצא בו, והשחיטה אפשר בכל דבר, ולברוא מיתה קלה התנו חידוד הסכין. ואשר ראוי להמשיל באמת מעניין החלקים הוא הקורבן, כי המצווה בהקרבת הקורבן יש לה תועלת גדולה מבוארת כמו שאני עתיד לבאר, אבל היות הקורבן האחד כבש והאחד איל, והיות מספרם מספר מיוחד, זה אי אפשר לתת לו עילה כלל. וכל מי שמטריד עצמו לתת סיבה לדבר מאלו החלקים הוא בעיני משתגע שיגעון ארוך, ואינו מסיר בזה ההרחקה אך מוסיף הרחקות, זאת אומרת הוא לא מקרב את הדברים לשכלנו אלא מרחיק אותם משכלנו, כן. ומי שידמה שאלו יש להם סיבה הוא רחוק מן האמת כמי שידמה המצווה כולה היא ללא תועלת נמצאת, הוא לא יותר טוב מאלה שאומרים שלמצווה אין סיבות, זה לא הגיוני כמו שזה לא הגיוני. ההיגיון הפשוט אומר הרמב"ם אומר שאין מצווה בלי סיבה, אבל הפרטים בתוך המצווה בהחלט יכולים להיות שרירותיים, וזה היגיון בדווקא.

[Speaker I] לכן ניתן לשנות אותם, את הפרטים?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא, למרות שהם לא הגיוניים לא ניתן לשנות כי כך הקדוש ברוך הוא קבע.

[Speaker I] כי אם אנחנו באים ואומרים שחיטה זה דבר מחויב

[הרב מיכאל אברהם] ויש

[Speaker I] לו סיבה, הדרך שבה אתה שוחט אתה מחפש את המיתה הקלה ביותר, ואם אנחנו מגיעים היום למסקנה שנגיד שהימום בהמה זה מיתה קלה יותר אז לכאורה

[הרב מיכאל אברהם] הימום זה מקדים לשחיטה, אחרי זה אתה שוחט אחרי ההימום, אבל הימום זה לא שחיטה אלטרנטיבית,

[Speaker I] אבל על כל הטענות היום של

[הרב מיכאל אברהם] ה לא אפשר באופן עקרוני. עדיין אנחנו מצווים בזה, אנחנו לא יכולים לסטות מזה, אבל זה פה יכול להיות או לא יכול להיות אלא צריך להיות אומר הרמב"ם שלמצוות האלה אין טעמים ולא ייתכן לחפש להם טעמים. ודע שהחוכמה חייבה, ואם תרצה אמור שהצורך מביא, להיות שם חלקים שאין להם סיבה, וכאילו הוא דבר נמנע בחוק התורה שלא יהיה בה דבר מזה הכת. ואופני ההימנעות בו, שומרו לך, למה היה כבש ולא היה איל? השאלה היא בעצמה הייתה מתחייבת אילו נאמר איל במקום כבש. אם היו אומרים איל במקום כבש גם היית שואל למה איל ולא כבש, שאי אפשר מבלתי מין אחד. זאת אומרת צריך לקבוע איזשהו מין אחד, אז קבעו מין אחד. וכן למה היו שבעה כבשים ולא היו שמונה? וכן היו שואלים אם היו שמונה או עשרה או עשרים, שאי אפשר מבלי מספר בהכרח. וכאילו ידמה זה לטבע האפשר אשר אי אפשר מבלתי היות האחד מן האפשריים, ואין הועיל לשאול למה היה זה האפשר ולא היה זולתו מן האפשריים, כי זאת השאלה תתחייב אילו היה נמצא האפשר האחר מקום זה, ודי בזה העניין להבינהו וכולי. ואשר אמרו בו תמימים היות לכל מצווה סיבה, אתה רואה זה ממש סביב הנושא שלנו. זאת אומרת הוא מדבר בעצם, הרי הוא מבין מה המוטיבציה של אלה שמחפשים סיבות. המוטיבציה שלהם היא בדיוק מה שדיברתי כל הזמן, שהם חושבים שהקדוש ברוך הוא לא עושה דברים בלי סיבה, אין דברים שאתה עושה אותם שרירותית מתוך הגרלה, יכולת לעשות גם ההפך. זה פגיעה במושלמותו של הקדוש ברוך הוא. לכן הם מגיעים למסקנה, המתנגדים לרמב"ם, שלכל פרט צריכה להיות סיבה. והרמב"ם פה תוקף את הנקודה הזאת חזיתית. הרמב"ם אומר לא נכון, יכול להיות מצב שבו יש טבע האפשר, יש אפשרויות שונות והקדוש ברוך הוא בוחר אחת מהן בהגרלה, שרירותית. אנחנו צריכים לעשות את זה כי הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו לעשות את זה, אבל זה שרירותי. כמובן שהוא מניח פה, וזאת הנחה שצריך לדון בה, אבל זה הוא מניח, מה שאתה שאלת קודם צביקה, ההנחה היא שעדיין צריכה להיות אחידות מאיזשהי סיבה. זאת אומרת, לפי תפיסתו של הרמב"ם מה שהקדוש ברוך הוא היה צריך לצוות זה בדיוק מה שצבי אמר קודם: תצווה לנו לשחוט, איך לשחוט עשו מה שאתם רוצים מה זה משנה, אז זה מכל מקום לא משנה אם זה מהצוואר או מהעורף.

[Speaker C] למה יש מלא פרטים שלא נקבעו, יש אינסוף פרטים בערך שלא נקבעו במצוות. אוקיי. למה דווקא את… זאת אומרת לפי השיטה שלו שמשהו צריך לקבוע לא. הוא אומר משהו צריך לקבוע כי חייב להיות משהו אחד שבסוף נקבע. יש אינסוף דברים שלא ככה.

[הרב מיכאל אברהם] כנראה שיש רמה מסוימת של אחידות שצריכה להיות, ברור שאתה לא יכול להגיע עד הסוף זאת אומרת שכולם יעשו בדיוק אותו דבר. אבל יש רמה מסוימת, אני אומר עוד פעם אני מסתכל על זה רק מהזווית הזאת של דרגות החופש, לא אני לא מתעסק כרגע עם סוגיית טעמי המצוות עצמה. בסוגיית דרגות החופש אבל זה רואים ברמב"ם עוד פעם זה דוגמה מובהקת וכאן הוא כבר שם את הסוגיה על השולחן. הוא אומר זאת הבעיה, הבעיה התיאולוגית שבעצם מניעה את האנשים לא לחשוב כך, זאת הבעיה שאומר זאת ההנחה שאומרת שלא ייתכן שהקדוש ברוך הוא עושה דברים סתם ככה מתוך הגרלה באופן שרירותי אלא לכל דבר צריכה להיות איזושהי סיבה טובה. והרמב"ם אומר לא נכון. דוגמה שלישית שהרמב"ם פה גם אומר לא נכון, יש לפעמים מצבים שהקדוש ברוך הוא כן עושה הגרלה, הוא מחליט באופן שרירותי על משהו למרות שאין לו סיבה, כי משהו הוא צריך להחליט ועוד פעם יש לו איזושהי הנחה שצריכה להיות אחידות זאת אומרת ואי אפשר להשאיר את זה פתוח.

[Speaker J] אז אי אפשר להגיד שהמצווה בעצמה היא שרירותית? רק בגלל שהרמב"ם מצא לה שכל? מה? אם מישהו מצא שכל דווקא לפרטים ולא למצווה עצמה, אז זה לא יכול להיות הפוך?

[הרב מיכאל אברהם] נקודה. אם כל העסק הזה הוא בלי סיבות זה לא ייתכן.

[Speaker J] מאה אחוז אבל

[הרב מיכאל אברהם] איפה שמים בכל זאת את הקו? לא אני אומר, הרמב"ם כנראה מבין יש לו הנחה שחייבת להיות אחידות. ואת ההנחה הזאת צריך להסביר אבל זאת ההנחה שלו. עכשיו ברגע שההנחה הזאת קיימת אז הכל נפתח כי למצוות בוודאי צריך סיבה, הקדוש ברוך הוא לא עושה דברים בלי סיבה. למצוות יש סיבה, הוא מצווה עליהן זה לא אותו דבר כמו טווס, כן דיברנו על הטווסים, פה הוא מצווה עלינו משהו כנראה רוצה להשיג משהו אחרת זה סתם בלתי סביר. הרמב"ם עצמו אומר שאלו שחושבים שהקדוש ברוך הוא נותן מצוות בלי טעמים הופכים את הקדוש ברוך הוא לגרוע מבריותיו, שבריותיו עושות דברים רק אם יש להם היגיון והקדוש ברוך הוא עושה דברים בלי היגיון. זאת אומרת זה לא בלתי סביר. אז לכן לדברים צריכה להיות סיבה אלא מאי? ברור שהסיבות מגיעות רק לעיקרון של המצווה. עכשיו בתוך הפרטים של המצווה

[Speaker J] אולי גם כמה מהפרטים מצטרפים להיגיון הזה אבל לא כולם, חלק מהפרטים צריכים להיקבע באופן שרירותי, תשאל למה להיקבע בכלל. אבל אני חושב שאפשר להסביר את זה אותו דבר, פשוט להעביר, עכשיו לפרטים מתוך כל האפשרויות של הפרטים, בוא נבחר את הפרטים שיש בהם הכי הרבה שכל. אז למה כבש ולא איל? כי בכבש יהיה הכי דומה להרבה. אני מסכים, אני רק שואל למה אי אפשר ללכת עם ההיגיון הזה עד הסוף?

[הרב מיכאל אברהם] זאת התפיסה שהוא יוצא נגדה, יש תפיסה כזאת.

[Speaker C] אולי כי הוא רואה שאין, הוא אומר לו שאין פה סיבות.

[הרב מיכאל אברהם] הוא אומר יותר מזה, הוא אומר אבל משהו יותר חזק, לא רק שהוא רואה. הוא אומר זה לא יכול להיות אחרת. בדיוק, זה הבעיה. הנקודה ברור שאת המטרה אתה יכול להשיג בכמה צורות. לא ייתכן שלא תהיה דרגת חופש מסוימת שבה כן תעשה הגרלה. זאת אומרת יש פה איזושהי אמירה יותר חזקה מאשר תראו, אני רואה, לא נראה לי שיש פה סיבה, אז אין ברירה, אז אני אומר טוב, אז כנראה זה בלי סיבה. נראה שהוא אפילו תוקף את אלה שבכלל מחפשים סיבות. כי מה פתאום? הרי מה? אתה ברור לגמרי שאתה מנהל מערכת כל כך גדולה, מורכבת, ענפה, אין ספק שיהיו בתוכה דרגות חופש שאתה לא תוכל לקבוע לאור הטעם הבסיסי של המצווה. אתה רוצה לשחוט בהמה מסוימת, לזה יש איזושהי סיבה. עכשיו מהסיבה הזאת לא תצליח לגזור את כל פרטי דיני השחיטה. מצד שני, עוד פעם זאת ההנחה שהרמב"ם מכניס אותה פה והיא טעונה ביאור, אבל זה הוא מכניס, אחידות צריכה להיות. זאת אומרת ההלכה כן צריכה לקבוע גם מה עושים עם הפרטים. זאת אומרת הוא לא מוכן לקבל את האפשרות שזה יישאר פתוח. ואז הוא אומר, אז אם ככה צריך להיות שיש פה איזושהי דרגת חופש. ובמובן הזה הדוגמה הזאת מצטרפת לשתי הדוגמאות הקודמות שהרמב"ם בעצם כן מקבל ברמה התיאולוגית וכאן, שזה הוא באמת שם את זה על השולחן, את הבעיה הזאת, כאן הוא אומר במפורש את עמדתו התיאולוגית בלי קשר לטעמי המצוות. הקדוש ברוך הוא יכול לעשות הגרלות. אין שום סתירה תיאולוגית לטענה שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות הגרלות. זה בעצם הנקודה. וממילא אם אני חוזר לסגולת ישראל, תפיסת הרמב"ם בסגולת ישראל גם היא לא כמו הכוזרי. זאת אומרת גם שמה הוא רואה את זה כסוג של הגרלה. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא בחר בנו וממילא נהיינו עם סגולה. זאת אומרת יכול היה לבחור גם עם אחר.

[Speaker C] ולכן אם הוא בחר בנו מצד השכל שלו איך הוא יכול לעשות הגרלה? מה? איך תיאורטית הוא יכול לעשות הגרלה? אצלנו אנחנו יכולים לעשות הגרלה אולי בלהנתק את הבחירה, כאילו לא לבחור ואז הטבע שלנו בנוי בצורה מסוימת אז משהו קרה כמו אם אני אסובב את הלא יודע. אז זה יכול להיות פשוט איזשהו מבנה. יש לנו מבנה מסוים.

[הרב מיכאל אברהם] או הגרלה, זריקת קובייה זה הרי לא הגרלה,

[Speaker C] כל הדברים האלה זה לא הגרלה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ברור. זריקת קובייה זה לא אופציה שהקדוש ברוך הוא יעשה הגרלה. גם כשאני אגיד שהוא סתם לוחץ על משהו. קפיצה קוונטית. גם כשאני אגיד שהוא סתם לוחץ על משהו. קוונטים. זה הגרלה אמיתית, גם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות אותה.

[Speaker C] כל הגרלה שהיא לא אמיתית

[הרב מיכאל אברהם] כמו קובייה, אתה צודק, הקדוש ברוך הוא יודע מה ייצא. הוא מכיר את חוקי ניוטון, הוא יעשה את החישוב, הוא יודע שזה ייפול על חמש. הוא לא יכול לעשות הגרלה. אז הוא יכול לעשות את הגרלה קוונטית, אמיתית, איפה שיש אקראיות אמיתית. ואקראיות אמיתית גם הוא לא יכול לשלוט עליה. יכול להיות אבל אז היא לא תהיה אקראיות.

[Speaker D] נכון, אבל אז הוא ידע מה תהיה התוצאה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא ידע. אקראיות, אקראיות אמיתית אז הוא לא יודע. זה הנקודה. טוב, בכל אופן זה אנחנו חוזרים לוויכוחים קודמים.

[Speaker D] כתוב בפירוש עם נבל ולא חכם, כתוב בהמשך הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך, הוא בונה אותנו, עם המצוות הוא בונה אותנו. זה לא שאנחנו סגולה יותר מכולם, עם נבל ולא חכם.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, לא יודע.

[Speaker D] הלא הוא אביך קנך הוא מחנך אותנו כל יום במצוות. כנראה שיש פה איזה משהו, החינוך הוא זה שעושה אותנו.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אני מסכים לגמרי עם התפיסה הזאת אבל אתה יודע יש הרבה שלא מסכימים. בכל אופן אז אנחנו רואים בשלושת הדוגמאות האלה את התפיסה שהרמב"ם באופן מאוד ברור מקבל כן את האפשרות של דרגות חופש. עכשיו פה אני רוצה לחזור חזרה, זה נוגע לכל הדוגמאות אבל זה נוגע בעיקר לדוגמה השנייה של ההשגחה על המין. כאן אני מגיע גם להערה של שמואל קודם שאמרתי שאני עוד אגיע אליה. בהשגחה על המין זאת תופעה באמת מעניינת כי יש פה, אולי זה מזכיר לי עוד משהו אולי אני אגיע בהקשר הזה. דיברנו פעם על העיקרון של לייבניץ, עיקרון זהות הבלתי נבדלים. משהו שדיברתי על זה. שלייבניץ טוען שאם יש שני גופים שיש להם את אותו סט של מאפיינים אז זה גוף אחד, זה לא שניים. זאת אומרת אם זה שניים אז צריך להיות משהו שונה באחד מול השני, איזושהי תכונה שונה באחד מהשני. עכשיו עוד פעם, אם אנחנו לוקחים גם את המקום. מקום אז זה נראה לאנשים עיקרון טריוויאלי, גם את המקום כתכונה. זאת אומרת, כי אם יש להם גם את אותו מקום וגם את אותו, טוב, אז זה באמת אותו עצם, אבל זה לא מדויק. יכולים להיות שני עצמים זהים לחלוטין וגם באותו מקום. העובדה ששני עצמים לא יכולים להיות באותו מקום היא סתם עובדה פיזיקלית, היא לא סתירה לוגית. אם יש פוטונים או דברים כאלה שאין ביניהם לא גוף קשיח, כן, אין ביניהם כוח דחייה, הם לא תופסים מקום. כן, לא תופסים מקום, אין להם כוח דחייה אחד מול השני, אז הם גם יכולים להימצא גם באותו מקום. אין שום קדושה במקום שמייחד עצמים, ולכן לכן אני לא האמירה הזאת לא רק שהיא לא טריוויאלית, אני גם חושב שהיא לא נכונה. לא רק שהיא לא טריוויאלית, אני משוכנע שלא נכונה, לא רק שהיא לא טריוויאלית. זאת אומרת אני חושב שהוא טועה. יש בהחלט אפשרות שעצמים שונים יהיו בעלי אותו סט של תכונות.

[Speaker B] ודיברנו על זה, באלו מובנים שונים?

[הרב מיכאל אברהם] אז אמרתי, אז דיברתי על זה, הראיה של לייבניץ הייתה, הוא הוכיח את זה בדרך השלילה. הרי בוא נניח שיש שני עצמים שהם עם אותו סט של תכונות והם עדיין שניים, ונראה שמגיעים לסתירה. לעצם א' יש את התכונה שהוא לא ב' ולעצם ב' אין את התכונה הזאת. אז כיוון שכך, אין להם את אותו סט של תכונות. אז פרכנו את ההנחה, נכון? ההנחה הובילה אותנו לסתירת עצמה, ולכן ההנחה הזאת לא נכונה. לא ייתכן שיש פה שני עצמים שונים שיש להם את אותו סט של תכונות. עכשיו זה כמו כל, הבאתי את זה בהקשר, אני חושב שהבאתי את זה בהקשר כשדיברנו על, בשנה שעסקנו בלוגיקה, אז אמרתי שכל טיעון לוגי מניח את המבוקש, והבאתי את זה בתור דוגמה לטיעון לוגי שמניח את המבוקש. ההוכחה הזאת לא נכונה, למרות שהיא נראית נורא משכנעת, אבל היא לא נכונה.

[Speaker D] ואם היה לי גוף אחד וחתכתי אותו לשניים? אם היה לי אם היה לי גוש פלסטלינה, גוש פלסטלינה אחד, חתכת אותו לשניים.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו יש לך שני גופים שונים שכל אחד הוא חצי גוש פלסטלינה.

[Speaker D] למה הם נפרדים? כי הם אחד ליד השני?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כי במקום אחר למשל, כן.

[Speaker D] אם אני מחלק את המקום, מחלק אותו קטע של מדבר ופתאום

[הרב מיכאל אברהם] היה איזה רעידה, בסדר, אז המקום עכשיו זה נהיה שני מקומות. מה זה משנה? אז עכשיו יש שניים כי זה שניים, שני מקומות. הם גם שונים. למה לא? מקום זה תכונה. למה לא? להימצא במקום מסוים זה גם סוג של תכונה. יכולה להיות בגוף. בסדר, לא משנה, יכולות להיות כל מיני תכונות, גם זאת תכונה. אני אומר, למה למה הראיה שלו היא לא ראיה? וזה כלל יהיה נקוט בידכם, שום הוכחה לא יכולה להביא משהו שאתם לא מסכימים איתו. זאת אומרת, אם אתם לא מסכימים עם המסקנה, תחפשו איפה בהנחות היא נמצאת. זאת אומרת, מי שיביא לכם טענה, הוכחה לוגית, אין הוכחה לוגית שלא לוקה בעניין הזה. אין, זה לא יכול להיות אחרת, אחרת זה לא היה טיעון תקף. עכשיו מה קורה פה? הרי מה הטענה שעומדת נגד התפיסה של לייבניץ? הטענה שעומדת נגד התפיסה של לייבניץ זה שהאחרות של גוף היא לא תכונה. זאת אומרת, היותו אחר מהגוף השני זה לא אחת מסט התכונות. זאת לא תכונה. כשאני מדבר על תכונות של דבר, אני מדבר על מה שמאפיין אותו. שהוא חום, שהוא טוב לב, שהוא גבוה, שהוא מרובע, לא משנה, כל מיני תכונות מהסוג הזה. צהוב, זהו, נמצא פה. אבל נמצא נגיד זה שהוא ישנו, למשל, זאת איזושהי אמירה שהיא לא תכונה של הדבר. הדבר ישנו זה לא איזושהי אמירה יש לו תכונה שהוא ישנו. אם הוא לא היה פה הוא לא היה. זה לא תכונה של מישהו שהיה קיים בלי התכונה הזאת או עם התכונה הזאת. זאת אומרת, לכן שלהגיד על הדבר על הדבר הזה שהוא קיים זה לא להתייחס לתכונה שלו, לצורה שלו, מה שדיברתי על העצמות שלו, לעצם. אוקיי. עכשיו הטענה שעומדת כנגד לייבניץ בעצם אומרת, יש שני גופים שיש להם בדיוק את אותו סט של תכונות והם עדיין שניים. למה הם שניים? בגלל שיש בגוף משהו מעבר למכלול תכונותיו, וזה הגוף עצמו, בעל התכונות. הגוף שהוא בעל התכונות הוא עוד משהו, זה לא רק הגוף הוא לא מכלול של תכונות. לייבניץ מניח שגוף הוא מכלול של תכונות, ואז הוא אומר ברגע שהמכלול של התכונות זהה אז בואו זה אותו גוף. אבל מי שעומד כנגדו, כרגע אני לא נכנס לשאלה אם הוא צודק או לא, אבל מה הטענה שכנגד זה? הטענה שכנגד זה אומרת שיש משהו בגוף מעבר למכלול תכונותיו. ובעיניי זאת טענה טריוויאלית. מה ברור, יש את הגוף עצמו, את בעל התכונות, מי שמאופיין באותן תכונות זה הגוף. עכשיו ברגע שיש בגוף עוד משהו חוץ ממכלול התכונות, מה הבעיה לחשוב שיש שני משהוהים שנושאים על גבם את אותו סט של תכונות והם עדיין שניים? ועכשיו כשתחזרו על הראיה של לייבניץ תראו שהיא לא מחזיקה מים, בגלל שלהגיד שא' הוא לא ב' זאת לא תכונה של א'. בדיוק. לכן תמיד הוכחה מניחה את המבוקש. תמיד. לפעמים זה מוחבא, לפעמים זה טריקי. אין, שום הוכחה לא יכולה להיות שלא מניחה את המבוקש. אין חוכמות, זאת אומרת אין יוצא דופן פה. טיעון תקף תמיד מניח את המבוקש. זאת אומרת לכן אף פעם אל תאמינו לטיעונים תקפים. זה ההפך מההיגיון קצת. טיעונים תקפים זה נראה הכלי הכי משכנע. טיעון תקף זה הדבר הכי לא משכנע שיש. זאת אומרת כי הוא תמיד מניח את המבוקש.

[Speaker B] לא, אתה יכול, אם אתה מסכים על ההנחות,

[הרב מיכאל אברהם] כן, לפעמים טיעון תקף מגלה איזושהי טעות בסיסית באמת שעשית, אם אתה מסכים להנחות ופתאום אתה מגלה שהמסקנה היא לא.

[Speaker B] אם אתה מניח, אתה מסכים על ההנחות של הגאומטריה של אוקלידס.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, ברור. שלוש הנחות. ואז תאמין לזה שבמשולש יש

[Speaker B] מאה שמונים, אבל

[הרב מיכאל אברהם] אז סתם גילו אצלך טעות. אבל אז סתם גילו אצלך טעות מחשבתית פשוטה. בדרך כלל זה לא המצב. לא, גילוי יכול להיות חווייתי. אני מבין, אבל אתה חשבת שיש מאתיים שלושים מעלות במשולש. אה, סתם לא ידעת, זה לא. אני מדבר על ויכוח שמישהו טוען נגדך ומעלה טיעון תקף. אם הוא מעלה טיעון תקף, אז יכול לקרות, אם אתה סתם פספסת בחשבון הלוגי, זאת אומרת, להנחות אתה מסכים ולמסקנה לא הגעת.

[Speaker B] אם יש ויכוח על טיעון תקף, אז הוויכוח הוא תמיד על הנחות היסוד ולא על המסקנה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, זאת הטענה. ולכן ברגע שאתה לא מסכים עם המסקנה, חפש איפה בהנחות היסוד אתה לא מסכים.

[Speaker D] זה הנקודה. תכונות זה תמיד תואר נדמה לי.

[הרב מיכאל אברהם] אה? כן, נכון, תכונות זה תארים.

[Speaker D] כמו שהרמב"ם אמר. כן, כן, דיברתי על זה. זה תמיד תואר והגוף עצמו זה לא תואר.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אז על זה בדיוק בהקשר הזה דיברתי על זה, על התארים. עכשיו, אבל לענייננו, אה, אז אחת הדוגמאות שעלו לי כשחשבתי על העניין הזה של לייבניץ, יש בפיזיקה, מחלקים בין שני סוגי חלקיקים. יש בוזונים ופרמיונים. פרמיונים זה חלקיקים כאלה שלא יכולים להימצא להיות מאופיינים באותו סט של תכונות. אין שני חלקיקים שמאופיינים באותו סט של תכונות. אם זה שני חלקיקים זה אומר שמשהו בתכונות שלהם שונה. אבל יש, זה חלקיקים לייבניציאניים כאלה. אבל יש חלקיקים אחרים שנקראים בוזונים, פיזיקאי הודי, בוז, כן. אז יש חלקיקים שנקראים בוזונים שהם לא פרמיונים, זאת אומרת הם יכולים להימצא בדיוק באותו, קוראים לזה באותו מצב, כן, יש להם את אותן תכונות פיזיקליות בדיוק, וקונדנסט של בוז, בוז איינשטיין זה נקרא, זאת אומרת לא משנה, זה אוסף של חלקיקים שקורסים לתוך מצב שבו כולם נמצאים במצב התחתון ביותר, לא משנה בסקלה, שיש להם את אותן תכונות בדיוק. וכל החלקיקים יש לנו מספר, אנחנו יודעים כמה חלקיקים יש שם. לפי לייבניץ דבר כזה לא אפשרי. כי אם לכולם יש בדיוק את אותן תכונות פיזיקליות, בהגדרה יש שם חלקיק אחד. עכשיו כמובן, רגע, זה כולל מיקום?

[Speaker K] זה בשם אחר.

[הרב מיכאל אברהם] הוא יקרא לזה חלקיק גדול שהתכונה שלו היא אן כפול התכונה הקטנה.

[Speaker K] אה, או שהוא יקרא לזה, הוא יאמר שיש כאן שבעה חלקיקים והתכונה שמבחינה ביניהם זה שא' הוא לא ב', ב' הוא לא ג', ג' הוא לא ד' וככה הלאה.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה אותו דבר. בדיוק, אז זה אותו דבר, אז מה זאת אומרת? אז אם ככה אז לא אמרת כלום. אז לייבניץ לא אמר כלום. ברור שאין שני חלקיקים שונים שלא מתקיים שא' הוא לא ב'. זאת אומרת, זה ברור שא' הוא לא ב' אם הוא שונה. זה תרגום. אה? בסדר, אם הוא לא אמר כלום אז אני לא מתווכח איתו, אני אין בעיה. אבל עיקרון החסד אומר שאם מישהו אומר משהו, אז אנחנו מפרשים את זה באופן ש… ועל לייבניץ באמת לא צריך להיות בעל חסד גדול בשביל לפרש אותו, הוא היה איש חכם. בכל אופן, אז הבוזונים זה דוגמה טובה לעניין הזה, כי שם אנחנו רואים מכלול ואנחנו סופרים כמה חלקיקים יש, למרות שלכל החלקיקים יש בדיוק את אותן תכונות פיזיקליות, זו ההגדרה. גם המיקום? הכל, מיקום, הכל אותו דבר. מיקום גם, כן. הכל אותו דבר. מיקום, מהירות, כן, הם לא… איך מבדילים? אז מה זה? זה לא כדוריים קטנים, זה משהו אחר.

[Speaker C] אז איך סופרים?

[הרב מיכאל אברהם] לא סופרים אותם בהצבעה. יש אגב טריקים מטורפים עם הבוזונים במכניקה סטטיסטית של בוזונים, למשל אם אתה… אתה יכול להחליף שני בוזונים ולא יקרה שום דבר. אבל אתה סופר מספרים, זה עדיין, זה בא לידי ביטוי במספר המצבים, זה שיש מספר מסוים של בוזונים. זאת אומרת האנטרופיה מראה שיש פה אן חלקיקים כי השאלה בכמה סידורים אתה יכול לעשות אותה למרות שהם חלקיקים זהים. בסדר? אז יש לזה ביטויים פיזיקליים לעובדה

[Speaker C] שאתה לא מסדר אותם במקום הזה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. לא לסדר. בדיוק, זה מה שאני אומר. זה לא לסדר, הכוונה, זה בדיוק הנקודה. אתה יכול להחליף את כולם עם כולם כי אין לזה שום משמעות, כולם נמצאים באותו מצב. זה בדיוק הנקודה.

[Speaker C] אתה יכול להוציא אחד?

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול, זה לא נגיש לפינצטה. אתה לא… לא, לא, גם לא לפינצטה מופשטת. זאת אומרת אתה לא יכול לקחת אחד ולהוציא אותו.

[Speaker C] לא יודע, בדרך כלשהי, להרוג אחד, ל…

[הרב מיכאל אברהם] אתם רואים עכשיו איך זה מתחבר לטווסים. אתה לא יכול להגיד שנעלם חלקיק שבע עשרה. נעלם אחד מתוך מאה החלקיקים. עכשיו יש לנו תשעים ותשע. אין לך מושג, כי לא רק שאין לך מושג, אין מספור. כן. אתה לא יכול למספר את החלקיקים, אין להם זהות שנשמרת. בדיוק. אין להם זהות שנשמרת לאורך זמן. עכשיו הדברים האלה יוצרים פרדוקסים. פרדוקס גיבס, מי שמכיר בתרמודינמיקה, זה נוצר מהדברים האלה. זה שאתה לא, אין לך זהות שנשמרת לאורך זמן על החלקיק, הוא מאבד את זהותו כי אין לו, אתה לא יודע להבחין אותו משום דבר אחר. אתה יכול להחליף שם חלקיקים וזה יוצר אנטרופיות וכל מיני זה, יוצאים שם כל מיני דברים יש מאין בגלל הבעיות האלה. אבל העובדה היא שיש אן חלקיקים, יש אינדיקציות לדבר הזה. עכשיו, הדבר הזה בדיוק אני משתמש בו כדי לחזור חזרה לדיון של דרגות החופש של הטווסים. כי נגיד שהקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה קונדנסט כזה עם מאה בוזונים. איזה ערימה של מאה בוזונים. כי זה עושה משהו בעולם, לא יודע בדיוק מה. אי אפשר להשיג את זה בשום דרך אחרת, לפחות בהינתן החוקים שאנחנו מכירים. אוקיי, אתה צריך מאה בוזונים. אבל זה לא משנה כקליפת השום אם בוזון שבע עשרה שאין דבר כזה מתחלף עם בוזון תשעים וארבע. זה לא רק שזה לא משנה, אין משמעות למילים להחליף אותם אחד עם השני. האם דבר כזה נקרא השגחה על הכלל או השגחה על הפרט? אני לא יודע להגיד. כי אני לא יודע בכלל אם נכון באמת, עכשיו אני כן חוזר להערה של ארי קודם, האם באמת נכון לדבר פה על מאה חלקיקים, או שזה רק שפת דיבור? בעצם יש פה איזה שהוא מכלול, יצור אחד. לא כמה יצורים, יצור אחד. אנחנו קוראים לו מאה בוזונים באותו מצב. מה זה משנה? אבל זה יצור אחד שיש לו איזה שהן תכונות, וזה הכל. למה להניח שיש פה מאה יצורים שמעורבבים אחד עם השני?

[Speaker C] למה להניח? זו המציאות.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא מציאות? באיזה מובן זו המציאות?

[Speaker C] זה מה שניסינו ולא לגמרי הבנו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מה שאני אומר. בפיזיקה תמיד רואים את זה ככה, לפיזיקאים זה כאילו נורא ברור. מי שרואה את זה מבחוץ באמת אומר רגע, אז למה בכלל להתייחס לזה כאל מאה דברים? בוא נראה את זה כמשהו אחד. אנחנו קוראים לזה מאה חלקיקים, אבל זה שטויות, מה זה משנה? זה רק מילים.

[Speaker C] אבל זה בעיניים של פיזיקאי.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו מסתכלים על זה בעיניים, לא להיפך, בעיניי

[Speaker C] לא של פיזיקאי, בעיניים בריאות. הפיזיקאי פה במובן הזה הוא שבוי.

[הרב מיכאל אברהם] אבל יש לפעמים הסתכלות מבחוץ היא יותר נכונה. אז אם אני מסתכל על אוסף כזה של חלקיקים, אני לא בטוח בכלל שיש משמעות לדבר על השגחה על הפרט מול השגחה על המכלול. השגחה על המכלול זו השגחה על הפרטים, כי לפרטים אין תעודת זהות בכלל, אין פה באמת פרטים. זה כמו, זה לא כמו אבל זה אולי משל רחוק לעניין, גם בן אדם הוא סוג של קולקטיב, נכון? יש לו אוסף של מולקולות. ולכולנו זה די ברור אינטואיטיבית שהאדם כמכלול הוא עדיין איזה שהוא יצור שיש לו משמעות מצד עצמו, זה לא רק אוסף המולקולות. אם אוסף המולקולות היו כולן מרוכזות בתוך סיר גדול, לא היינו קוראים לזה בן אדם, נכון? בן אדם זה משהו שהוא לא רק אוסף המולקולות שמרכיבות אותו. עכשיו כשאני צריך שיימצא בעולם בן אדם, בן אדם בונים ממולקולות, אין דרך אחרת לבנות אותו. עכשיו האם לקחת מולקולה כזאת או מולקולה אחרת, זה לא משנה כלום כי מה שאני צריך פה זה בן אדם. אז כאן זה לא דומה לבוזונים, כי כאן למולקולות יש תעודת זהות באופן עקרוני. כל מולקולה אפשר להחליף אותה, לקחת אותה, לשים במקומה אחרת. מולקולה זה גוף גדול, אז יש לה תעודת זהות. אבל ברמה הרעיונית, וכאן אני חוזר לרמב"ם, אני לא רואה מניעה להגיד שהקדוש ברוך הוא רצה בן אדם. הבן אדם הזה צריך אני לא יודע כמה מולקולות בשביל שהגוף שלו יתפקד כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה שהוא יתפקד. עכשיו למה הקדוש ברוך הוא צריך להשגיח על כל מולקולה בשביל להיות מושלם? בן אדם צריך להיות מורכב מכך וכך מולקולות, אז הוא צריך את מספר המולקולות הזה. מה אכפת לי אם המולקולות האלו אפשר להחליף אותן אחת עם השנייה ולא ישתנה כלום? אינה חינמי, לא ישתנה כלום. אז מה? אבל זה עדיין בדווקא שהקדוש ברוך הוא צריך ערימת מולקולות עם מספר מסוים, במבנה מסוים שיצור בן אדם. את זה הוא צריך. אני חושב שמה שאני מנסה להגיד זה שבעצם יש פה משהו שהוא כן דווקאי במובן מסוים. הטענה התיאולוגית הייתה שהקדוש ברוך הוא עושה משהו שרירותי, הוא לא דווקאי, יש פה דרגת חופש. אין פה דרגת חופש, כי אתה צריך מאה מיליון מולקולות כדי לייצר בן אדם. סתם אני אומר. מאה מיליון מולקולות כדי לייצר בן אדם. זה אתה צריך בכל מקרה. עכשיו מה, אתה חייב גם למצוא תפקיד לכל מולקולה בשביל אתה רוצה בן אדם, זה מה שאתה רוצה, אתה לא רוצה מולקולות. האם זה אומר שיש פה משהו פחיתות בכל יכולתו, במושלמותו של הקדוש ברוך הוא? הוא צריך יצור עם מאה מיליון מולקולות, כמו שהוא צריך את הבוז-איינשטיין הזה. אם הוא צריך קונדנסט של מאה בוזונים, אז הוא צריך את היצור הזה של המאה בוזונים. נכון שאצל הבוזונים אין תעודות זהות, ובמובן הזה באמת בכלל לא ברור שמדובר במאה יצורים, אלא מדובר ביצור אחד קולקטיבי, זה הכל. אבל בפרמיונים, או כמו במולקולות ובן אדם, עדיין הרעיון יכול בהחלט להישמר. אין פה שום בעיה באמירה "אני צריך את הערמה הזאת שתתפקד לי כמו בן אדם". לא אכפת לי אם המולקולה השבע עשרה מימין תתחלף עם מולקולה תשעים וחמש משמאל. מה זה משנה?

[Speaker C] לפי תורת הכאוס זה לא כן משנה? זאת אומרת, אותו דבר או אותו מולקולה, כל דבר קטן יש פה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה לא דבר כאוטי, זה זהים, זהים. נניח כרגע שהם זהים.

[Speaker C] זה לא משנה איך הם הגיעו מפה לשם, לא משנה.

[הרב מיכאל אברהם] לא כל דבר הוא כאוטי, כאוס יש כאוס, זה יפה, אבל לא כל דבר הוא כאוטי. לא כל מערכת היא כאוטית. יש מערכות מסוימות שבהן יש כאוס. הפרפר, אנשים חושבים שכל דבר קטן חייב מיד לעשות… זה לא ככה. יש מערכות מסוימות בטבע שיש להן אופי כאוטי.

[Speaker C] זה לא חייב לעשות מפולת, זה לא חייב לעשות דבר גדול. גם אם יעשה דבר קטן, זאת אומרת שינוי קטן יגרום שרשרת של שינוי קטן. מה?

[הרב מיכאל אברהם] אז בשביל זה לא צריך כאוס, סתם תגיד, אז אכפת לו מהשינוי הקטן?

[Speaker C] לא, אבל שבסופו של דבר,

[הרב מיכאל אברהם] שבסופו של דבר יביא לשינוי… לא יביא, זה תמיד בכאוס בסופו של דבר… לא, לא יביא. הוא רוצה את השינוי הקטן. לא חייב להגיע שינוי גדול. אז אני אומר, בוא נניח שהם זהים, המולקולות, לצורך הדיון. צריך מאה מיליון מולקולות זהות.

[Speaker C] לא משנה, גם אם זה זהה יש להם דרך להגיע לאיפה שהם הגיעו. התנועה של מה שגרם להם להגיע זה גם כן דברים שאם התנועה הייתה אחרת אז היה גורם ל…

[הרב מיכאל אברהם] אין בעיה, אז הייתה מגיעה מולקולה אחרת לפה והמולקולה אחרת לפה והייתי נראה אותו דבר.

[Speaker C] באילוץ של עולם מורכב יכול להיות שזה הדרך היחידה לעשות את זה, או לא יודע מה, כמעט היחידה.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, זה אותו דבר כמו ההסברים שהצעתם למה שהרמב"ם אמר קודם. אני מוכן לקבל את זה, אני רק אומר שאני לא רואה למה, למה להגיד את זה. אין מניעה, גם זה רצון לגמרי מוגדר כשהקדוש ברוך הוא רוצה יצור שמורכב ממאה מיליון מולקולות, למה זה פוגע במשהו במושלמותו אם אפשר להחליף את המקום של המולקולות? אופטימיזציה. אבל זו לא אופטימיזציה, כי אני צריך מאה מיליון מולקולות. למה צריך לכל אחד תפקיד?

[Speaker C] אופטימיזציה הייתה המינימום של מורכבות של משהו כדי להגיע לתוצאה, נכון? אתה רוצה…

[הרב מיכאל אברהם] זה המינימום, אין פחות מזה אין בן אדם.

[Speaker C] למה אי אפשר לעשות את זה בדרך שהיא לא תהיה בכמה אופציות אלא רק דרך אחת שהיא המורכבת ביותר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אז לא היה בן אדם. בן אדם מורכב באופן הזה. אני רוצה בן אדם כזה כי הוא ממלא את מה שאני רוצה מבני אדם.

[Speaker C] בסדר? למה אז היית יכול ליצור יצור יותר יותר מושלם מבן אדם?

[הרב מיכאל אברהם] לא יכול, אין יצור יותר טוב. זה האופטימלי הכי טוב שממלא את מה שאני רוצה ממנו.

[Speaker C] אז אולי זאת השאלה, יצרת מערכת שהיא נראית קצת לא יעילה.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה מה שאני אומר, לא, אני לא חושב שזה לא יעיל. זה בדיוק הנקודה. במקום שבו הדרישה שלי היא דרישה על הקולקטיב, זה מה שאני רוצה. אני רוצה שיהיו אלף טווסים בעולם כי זה חשוב לא יודע לאקולוגיה של העולם. אז אני רוצה אלף טווסים. לא מעניין אותי מה יעשה טווס שבע עשרה וטווס תשע מאות. זה לא משנה, אבל אני צריך אלף טווסים. אז מה הבעיה? עשיתי פה ערימה של אלף טווסים, זה הכל. עכשיו מבחינתי תתייחס לכל אלף הטווסים האלה כיצור אחד, כאילו הם היו בוזונים, בסדר? יצור אחד שאין לו תעודת זהות. היצור הזה של האלף טווסים, ערימת אלף טווסים, יש לו תפקיד מוגדר והוא מושגח והכל אותו דבר כמו בני אדם. זה הכל, זה רק יצור קולקטיבי. זהו. ועל היצור הקולקטיבי הזה הקדוש ברוך הוא משגיח והכל בסדר והוא רוצה שהכל יתנהל כמו שהוא רוצה. זהו, אבל על היצור הקולקטיבי, לא על הפרטיים. יש בכלל במכניקה סטטיסטית, זה הדוגמאות שהבאתי קודם קשורות אליה. מכניקה סטטיסטית בכלל יש שתי… החידוש הגדול של מכניקה סטטיסטית, אני כשהתחילו את הקורס במכניקה סטטיסטית, למדתי את זה באוניברסיטת תל אביב, אני לא אשכח את זה עד היום, זאת הייתה מבחינתי חוויה מתן תורה. ממש מתן תורה. זה לא ייאמן כי יסופר. זאת אומרת, אתה לומד חוקים בתרמודינמיקה, וזה חוקים איך מתנהג חום ואנרגיה וכל מיני דברים כאלה ואנטרופיה, כל מיני גדלים שלא אומרים לך כלום, קשה להבין מה הם בכלל אומרים כל הגדלים האלה. ואז מגיע על הלוח מודל פשוט ביותר של כמה חלקיקים שיש להם מהירות ומקום וכולי. אתה בסך הכל מגדיר איזה שהן תכונות, אתה נגיד אומר מה האנרגיה הכוללת של המערכת הזאת, אתה אומר האנרגיה של כל חלקיק מסכם על כל החלקיקים, זה סך הכל האנרגיה של המערכת. ועכשיו אתה מתחיל להגדיר גדלים על מערכת החלקיקים הזאת ואתה פתאום מקבל בדרך נס ממש את כל החוקים של התרמודינמיקה. מתוך מכניקה סטטיסטית. מכניקה סטטיסטית זה בעצם מודל מיקרוסקופי שמניב את כל החוקים של הטרמודינמיקה מתוך הנחות אפסיות ומובנות מאליהן. זה פשוט, זה אחד הניסים הגדולים ביותר שראיתי. זה ממש, זה כל כך מאיר עיניים היה, זה היה חוויה אינטלקטואלית שאין שנייה לה ללמוד את זה. אני ממליץ לכל מי שיוצא לו, באמת, זה מדהים הדבר הזה. והרעיון של כל העניין היה שאתה לוקח עכשיו נגיד נדבר על גז, גז של חלקיקים, היום זה הרבה פיזיקה אבל אני חושב שזה הרעיונות הבסיסיים ביותר של מכניקה סטטיסטית כמו שאנחנו מדברים כאן. אתה לוקח גז של חלקיקים ואתה אומר תראה יש אוסף של חלקיקים שנעים בתוך קופסה, לכל אחד יש לו מקום ומהירות מסוימת, בסדר, זהו, זה מה שיש לך. מתוך זה אתה יכול להוציא את כל התכונות של גז חופשי, כל האנטרופיה, אנרגיה, טמפרטורה, מה שאתה רוצה. מתוך ההסתכלות על גז חופשי כאוסף של חלקיקים קלאסיים שיש לכל אחד מהירות, מיקום, אנרגיה, תנע וכל הדברים שמגדירים על חלקיק

[Speaker B] בודד, לחץ, כן,

[הרב מיכאל אברהם] לחץ, כל התכונות של גז אתה יכול להוציא מתוך הדבר הזה. עכשיו מה קורה? כשאני מסתכל על המכלול של החלקיקים, אני מדבר בשפה שהיא שונה לחלוטין מאשר השפה שבה אני מדבר ברמת החלקיק הבודד. ברמת החלקיק הבודד אני מדבר על מהירות של חלקיק,

[Speaker B] אין טמפרטורה, אין לחץ,

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק, אין משמעות לדבר על טמפרטורה של חלקיק בודד, אין חיה כזאת. טמפרטורה זה מאפיין רק מצב שבו יש צבר גדול של חלקיקים. אוקיי, זה לא קיים ברמה של חלקיק בודד. דוגמה שפעם נתתי גם כן אני חושב של ג'ון סרל, זה לגבי הוא רצה לדבר על היחס בין גוף ונפש והוא רצה לטעון שהנפש זה בעצם המכלול הגופני. זאת אומרת אין עוד סובסטנציה חוץ מהחומר, המכלול של הגוף זה בעצם מה שאנחנו קוראים נפש. ככה זאת הטענה שלו. והוא רצה להביא דוגמה לדבר הזה, היום אגב זה מאוד נפוץ, אמרגנטיות? כן, זאת אמרגנטיות, אז עוד לא היה קיים המונח הזה, הוא היה אחד הראשונים שניסח את זה, היום כבר זה מאוד פופולרי. והדוגמה שהוא הביא לעניין הזה זה תכונה, תכונת הנוזליות. כשאנחנו מסתכלים על תכונת הנוזליות אנחנו נגיד לוקחים מים, אז למים יש תכונה הם נוזליים בטמפרטורת החדר, אוקיי? כל מולקולה בודדת של מים היא לא נוזלית, זה לא, אין לה מצב צבירה, למולקולה בודדת אין מצב צבירה, מצבי צבירה הם מצבים של צבר של מולקולות, זה לא גז, לא מוצק ולא נוזל. מולקולה בודדת היא מולקולה בודדת, היא אותו דבר בכל מצבי הצבירה. אבל המכלול של המולקולות יכול להיות נוזל, מוצק או גז. זאת אומרת הוא אומר שהנוזליות זאת תכונה שמאפיינת את המכלול של המולקולות אבל היא בכלל לא קיימת בשפה של המולקולה הבודדת. זה בכלל לא קיים בשפה שמה. עכשיו כשאני רוצה ליצור נוזל, מדבר עכשיו נחזור לקדוש ברוך הוא, כשאני רוצה ליצור נוזל, בסדר, אז ברור שלמולקולות יש כל מיני תכונות בשפה של המולקולה הבודדת, אבל אותי מעניין רק שיהיה נוזל, לא אכפת לי מה קורה במולקולה. אבל בשביל שיהיה נוזל אני צריך אוסף של מולקולות עם כל מיני תכונות, אין דרך אחרת לעשות את זה, אין פה במובן הזה אין פה דרגת חופש. יש דרגות חופש במובן המיקרוסקופי, אתה יכול לקחת את המולקולה מספר שלוש, בהנחה שיש להן תעודות זהות כרגע, לקחת מולקולה שלוש, תחליף אותה עם מולקולה חמש, לא יקרה שום דבר כי הם אותו דבר. התכונות המקרוסקופיות של הנוזל ייראו אותו דבר, הוא יישאר נוזל, הטמפרטורה שלו תהיה אותה טמפרטורה, האנרגיה שלו תהיה אותה אנרגיה, הוא לא ירגיש בכלל שהחלפת שני אלמנטים בתוכו. נכון? אז זה דרגת חופש במובן המיקרוסקופי אבל במובן המקרוסקופי לא עשית כלום. בעצם במכניקה סטטיסטית אנחנו לוקחים אוסף של הרבה מאוד מצבים מיקרוסקופיים שלכולם יש את אותו סט של תכונות מקרוסקופיות. זאת אומרת אפשר להחליף תפקידים בין כל מיני חלקיקים וזה לא ישנה כלום במקרו, כי הרי מה זה משנה לאנרגיה הכוללת אם החלקיק מספר שתיים מתחלף עם חלקיק מספר חמש? כל עוד האנרגיה של זה עברה אליו והאנרגיה של זה עברה אליו, הסכום של כל האנרגיות יישאר אותו דבר. זה לא משנה כלום, מה אכפת לי אם נמצא פה חלקיק שתיים או חלקיק חמש? זה לא חשוב בכלל, נכון? או הצפיפות של גז בתוך המיכל. אם הצפיפות היא משהו לסנטימטר מעוקב, כמה חלקיקים לסנטימטר מעוקב, תחליפו חלקיקים בין המקומות, זה לא ישנה את הצפיפות של הגז, נכון. זאת אומרת תכונות, הרעיון הבסיסי במכניקה סטטיסטית זה שאנחנו מתייחסים למערכות גדולות בשתי רמות. ברמה אחת אנחנו מדברים על החלקיקים הבודדים וזה שפה שלמה של חלקיקים בודדים, זה המכניקה הבסיסית שאותה לומדים, מכניקה של גופים בודדים נקודתיים. בסדר? יש את השפה של המקרו, בשפה של המקרו היא בכלל שפה אחרת, אין שמה מהירות, אין שם תנע. אין מיקום, המושגים לא מופיעים שם. לא שלא, לא שמשתמשים, זה לא רלוונטי לגוף המקרוסקופי. בגוף המקרוסקופי אתה מדבר במושגים כמו אנטרופיה, טמפרטורה, אנרגיה, לחץ, נוזליות, מצב צבירה וכדומה. אוקיי? זה שפה אחרת לגמרי. אבל אנחנו מדברים על אותו דבר. ליבוביץ' פעם אמר, תנסו לתאר פעולה של מחשב על ידי תיאור מדויק. תנו לי את הנתונים על כל אלקטרון בתוך המחשב הזה, מה המהירות והמיקום שלו בכל רגע נתון. בסדר? זה נותן מידע מלא על המחשב. מידע מלא על המחשב. כן, כל השאר זה סטטי, האלקטרונים זזים, האלקטרונים תנו לי מיקום ומהירות, מיקום ומהירות זה כבר בעיה בקוונטים אבל לא משנה, תן לי מיקום ומהירות בכל נקודת זמן של כל אלקטרון. ברגע שתיארת לי את זה, תיארת לי את המחשב באופן מלא. עכשיו תחשבו שיש לכם את כל הנתונים האלה. האם יש לכם מושג מה זה המחשב הזה? האם הוא עושה עכשיו את הפעולה של אחד ועוד אחד שווה שתיים? בחיים לא תדעו את זה. בחיים לא. איך אתה בכלל יכול להוציא מתוך מיקומים של אלקטרונים, תחשבו על כמה מיליארדי מיליארדי מיליארדים של אלקטרונים שלכל אחד יש לכם מיקום ומהירות? זהו, זה כל המחשב, אין בו כלום חוץ ממשתמש במחשב. כן. לא, אפילו תשתמש במחשב לא יעזור לך, כי אתה לא יודע בכלל את מה לחפש. ואם הייתי יודע את מה לחפש, לא ימצא, בחיים לא ימצא. זה לא שאלה של חוזק בכלל. אתה לא יודע את מה לחפש. אם אתה לא מבין, אתן לך דוגמה, אם אתה לא מבין שאלקטרונים שפוגעים על המסך ויוצרים את הסימן הזה ואחרי זה את הסימן הזה ואחרי זה את הסימן הזה וזה, ואחרי זה את הסימן הזה, אחד ועוד אחד שווה שתיים, כן? בעצם אומרים לך המחשב עכשיו עשה את הפעולה אחד ועוד אחד שווה שתיים. המחשב לא עשה את הפעולה אחד ועוד אחד שווה שתיים. המחשב עובד עם שדות אלקטרומגנטיים ומזיז אלקטרונים. זה הכל. אתה, האינטרפרטציה שלך, כי ככה בנית את זה, היא שבעצם מה שנעשה פה זה פעולת חיבור. שום מחשב לא יגלה את זה.

[Speaker C] הוא יכול על כל פעולה אבל. הוא יוכל לאסוף את כל הנתונים האלה כמו שאתה עושה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל הוא לא יוכל בחיים לדעת שמדובר פה על אחד ועוד אחד ושהתוצאה היא שתיים.

[Speaker J] אבל זה יכול להיות על כל פעולה בעולם, לא רק על מחשב.

[הרב מיכאל אברהם] הוא קבוע, הכל

[Speaker J] קבוע, ואפילו אלמנטריות כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] אבל לגבי מחשב מסוים שאתה מכיר את המבנה שלו,

[Speaker D] אתה רואה ציור של המילה של המספר שתיים, הוא לא יודע מה הוא עושה.

[הרב מיכאל אברהם] אתה מה שאתה רואה שמה זה אלקטרונים שעפים. מישהו שלא כותב את אחד ואת אחד ואת פלוס כמונו, בחיים הוא לא יוכל לפענח מה המחשב עושה. זה ייראה לו כמו איזה משהו מטורף.

[Speaker C] זה לא מחשב שתכנת אותו בן אדם שמכיר את אחד ועוד אחד?

[Speaker J] בדיוק זה מה שהוא עשה.

[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק הנקודה.

[Speaker C] אז זה על כל פעולה נכונה? אם יש מישהו שיחזיר את כל המידע הזה,

[הרב מיכאל אברהם] אז זה לא מחשב, זה מחשב שכולל האדם שבנה אותו. נכון. בסדר. אבל זה על כל פעולה נכונה אבל. זה לא חוכמה, אז למה אתה צריך את המחשב? תסתכל בעצמך ותראה, אתה יכול לבד גם בלי מחשב.

[Speaker C] לא, כי אתה לבד לא תצליח לראות את זה אבל אם אתה מסוגל לחבר את כל המידע.

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה יודע איפה המסך והכל ולחפש באיזה אלקטרונים מדובר, אולי גם תצליח לעשות את זה, אין בעיה. אז זה ודאי. אני אומר שיש זה עוד פעם הסתכלות בשתי רמות על אותו דבר. אתה יכול להסתכל על זה ברמה הפיזיקלית וזה אוסף של אלקטרונים, שדות אלקטרומגנטיים בבעיה סופר מסובכת כמובן, אבל בסדר, ברמה העקרונית מחשב נורא נורא חזק, אינסופי כזה, יוכל לטפל בבעיה הזאת. הוא ייתן לך מיקום ומהירות של כל אלקטרון בכל נקודת זמן. והוא לא יעזור לך בכלום. עם כל העוצמה הכי גדולה שיש למחשב, כלום הוא לא יעזור לך, כי אתה לא מבין מה המשמעות של הדברים. אתה לא יודע את מה לחפש, אתה לא מבין את החוקים של המקרו. השפה של המיקרו והשפה של המקרו לא מדברות אחת עם השנייה. זה שתי שפות בלתי תלויות לחלוטין. במחשב בכלל יותר מאשר מיקרו ומקרו, יש כמה וכמה רמות של שפה. אתה יכול לדבר ברמה של שערים, אתה יכול לדבר ברמה של טרנזיסטור בודד, אתה יכול לדבר ברמה של שערים לוגיים, כן זה כבר יותר מזה, אתה יכול לדבר ברמה של תוכנה בכלל, יש המון רמות אינטגרציה. ובכולם יש קומפילציה, מיקרו, האסמבלי, וכן בדיוק.

[Speaker J] הקומפילציה הזאת זה מה שאתה עושה בעצם.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, נכון. ולכן ובלי זה לא יעזור כלום. אז הפיזיקה לא נותנת לך את התשובה הזאת. ולכן השפה המקרוסקופית אי אפשר לבנות אותה מתוך השפה המיקרוסקופית אלא אם כן אני יודע מראש מה אני מחפש. ובמכניקה סטטיסטית זו הייתה כל הגאונות. בנו את השפה המיקרוסקופית כך שאפשר יהיה להגדיר מתוכה את השפה המקרוסקופית ולתת לה פשר. אבל בנו את זה ככה, כי אחרת אי אפשר יהיה להוציא את זה מתוך השפה המיקרוסקופית. עכשיו במכניקה סטטיסטית זה לחם חוקו של כל אחד. זה מה שעושים שם כל הזמן. זה אתה אומר בשפה המיקרוסקופית אתה נמצא בתוך בליל של נתונים שלא אומרים לך כלום. אבל זה גם לא מעניין. מה זה מעניין מה המיקום והמהירות של כל חלקיק בכל נקודת זמן? את מי זה מעניין? מה שמעניין אותי זה מה הלחץ של הגז הזה, איזה נפח הוא תופס, מה הטמפרטורה שלו, כמה אנרגיה יש לו, זה הכל תכונות מקרוסקופיות. של הגז. עכשיו אם אני יודע אותן מה אכפת לי מה קורה עם כל חלקיק בודד? אז במובן הזה זו אנלוגיה מאוד טובה לאותה השגחה שהרמב"ם מדבר עליה כהשגחה על המין. כשאני רוצה נוזל בטמפרטורה מסוימת, בורא עולם, שבו אני רוצה נוזל בטמפרטורה מסוימת, עם אנרגיה כזאת וכזאת, עם לחץ כזה וכזה, בנפח נתון. כזה, זהו. עכשיו איך לבנות את המבנה המיקרוסקופי שיצור את התכונות המקרוסקופיות האלה? יש עשר בחזקת אני לא יודע כמה אפשרויות. זה האנטרופיה דרך אגב. אנטרופיה זה כמה אפשרויות מיקרוסקופיות יש למצב המקרוסקופי הנתון הזה. בסדר? ככה מוגדרת האנטרופיה. או הלוג של זה, לא משנה. זה ככה מוגדרת האנטרופיה. אז אבל יש המון כאלה. בסדר? אבל מה זה משנה? זה בכלל לא חשוב. כי מבחינת הקדוש ברוך הוא, מה שהוא רוצה זה שיהיה פה נוזל עם תכונות כאלה וכאלה. זה מה שהוא צריך. עכשיו בשביל לייצר נוזל כזה אין בעיה. צריך לגייס המון המון מולקולות ולערבב אותם ביחד, לתת להם איזה שהם תכונות, ושיעשו את מה שמצפים מהם לעשות. אז למה צריך שיהיה לכל מולקולה כזאת תפקיד? זה לא מעניין. אם זה לא באמת הדבר שאותו מחפשים, אז שפת המיקרו היא רק בסיס בשביל לייצר את המקרו. זה בכלל לא מעניין. אבל בלי המיקרו לא יהיה מקרו. וזה לא שהקדוש ברוך הוא יכול היה לייצר את המקרו בלי להיזקק למיקרו. אני לא יודע, אולי כן, אבל כנראה שלא, אחרת היה עושה את זה אני מניח. כנראה שלא. וכיוון שכך, אז בסדר, אז זאת הצורה להשיג את המקרו. אם אני חוזר לטווסים, אומר, יש לי אלף טווסים. הטווסים האלה, אני צריך אלף טווסים פה בגלל שיקולים אקולוגיים. מה אכפת לי עכשיו מה קורה עם כל טווס בודד? מה זה משנה בכלל? מבחינתי תתייחסו לזה כגוף אחד שנקרא אלף טווסים. זו ישות אחת, ועליה משגיחים, יש לה תפקיד, הכל בסדר. הרי גם בטווס יש המון מולקולות. למה לא להסתכל על כל מולקולה של הטווס מה בדיוק היא עושה? כי שם ברור לנו שהטווס נועד למטרה שהוא נועד. אז אני אומר לא הטווס, מכלול הטווסים נועד לייעוד הזה, ולכן אין שום מניעה שבאמת יהיה redundancy, דרגת חופש, זאת אומרת יהיה חופש בדרגות החופש הקטנות, זאת אומרת במיקרו. ובמובן הזה אני חושב שזה בדיוק מסביר את מה שהרמב"ם מדבר פה על ההשגחה על המין. ההשגחה על המין זה בעצם לומר הישות שעליה אנחנו מדברים, הישות הרלוונטית שעליה אנחנו מדברים זה הקולקטיב. זה בכלל לא, אתם מסתכלים על טווס כישות. הטווס הוא לא ישות. אלף הטווסים, אוכלוסיית הטווסים זה הישות. זאת אומרת זה מה שאנחנו צריכים פה, ועל זה יש השגחה. בני אדם, הבן אדם הבודד הוא ישות. יש גם את הקולקטיב, אבל יש משמעות גם לאדם הבודד, ולכן, בניגוד למולקולות שמרכיבות אותו, גם פה יש רמות שאנחנו מתעלמים מהן, כן? הרי גם אדם מורכב ממולקולות או תאים. זה לא מעניין, נכון? לא מעניין איזה תא נמצא איפה. תאים הולכים, באים, זה לא מעניין אף אחד שום דבר. אבל צריך להיות בן אדם שמתפקד באופן מסוים. אז גם אצל בן אדם יש רמת אינטגרציה שאנחנו מתחילים בה. רק אצל האדם הבודד הוא כבר רמת אינטגרציה שמעניינת את הקדוש ברוך הוא. אבל גם לו יש תת רמות שלא מעניינות. ואצל הטווסים זה אוכלוסיית הטווסים כולה. גם שם זה הכל. אני לא חושב שיש משהו שהוא בעייתי ברמה התיאולוגית. האמת שעכשיו רציתי לדבר קצת, אני רואה שאני בכלל לא מגיע לזה, רציתי באמת לדבר קצת על השאלה של היחס בין האדם הפרטי לבין הקולקטיב מבחינת בני אדם. זאת אומרת איך להבין את ההתייחסויות של המיקרו והמקרו אצל בני אדם, שזה כמובן כבר לא קשור ישירות לנושא הזה, אבל זה אפרופו הרמב"ם הזה על ההשגחה על המין, אז את זה אולי אני אעשה בפעם הבאה, ואז כבר נמשיך הלאה.