לימוד מהניסיון – שיעור 11

[הרב מיכאל אברהם] טוב, נתחיל. בפעם הקודמת סיימתי את הסוגיה הזאת של חזקות שלוש פעמים וניסיתי להראות דרך זה איך בעצם מה היחס בין אינדוקציה לאבדוקציה. זאת אומרת הטענה היא שכאשר אנחנו לומדים ממקרים מסוימים שראינו לכלל המקרים, מאחורי הלימוד הזה נמצאת איזושהי תיאוריה או איזשהו חוק כללי, וגם אין יחידות של התיאוריה שנמצאת מאחורי זה. זאת אומרת אני יכול על אותו סט של נתונים לייצר כמה וכמה תיאוריות שמסבירות אותן וכל תיאוריה כזאת תיתן לי חוק כללי אחר וניבויים אחרים למקרים השונים ולכן הברירה בין התיאוריות השונות, להחליט איזו מהתיאוריות אני מאמץ, דורשת איזושהי חשיבה או שימוש בהיגיון שלנו או בסברה. אני עשיתי את זה בדרך כלל דרך התער של אוקאם, מה שנראה לנו הכי פשוט, אבל זה בעצם שם כולל למה שנראה לנו הכי סביר. יש כאלה שאומרים שהתער של אוקאם זה בסך הכל מילה נרדפת לשמרנות. אתה בעצם נשאר עם מה שנראה בעיניך סביר ועם זה אתה הולך הלאה. אבל דבר אחד ברור שמתוך הנתונים שמהם אני יוצא אי אפשר להוציא תיאוריה באופן חד-ערכי. יש הרבה תיאוריות שיסבירו את הנתונים האלה ולכן מעבר לשימוש בנתונים יש גם איזשהו שימוש בשכל, בחשיבה שלנו, כדי להחליט איזו מהתיאוריות היא התיאוריה הנכונה, לברור תיאוריה אחת מתוך התיאוריות השונות שמסבירות את הנתונים. וזה מחזיר אותנו למה שדיברתי ממש לפני כן על השילוב הזה בין רציונליזם ואמפיריציזם או בין תצפית למחשבה והאשליה הזאת כאילו שאפשר להשתמש רק בתצפית מתנפצת מול המציאות. זה לא יכול לקרות. אז ראינו למעשה, אני יכול לסכם את שני הפרקים האחרונים בסדרה הזאת. פרק אחד עסק באלימינציה בעצם, איזשהו שימוש בנתונים כדי לשלול תיאוריות אפשריות ולהשאיר תיאוריות אחרות. ראינו את זה על הקל וחומר וכל מיני היסקים הלכתיים, הצד השווה, קל וחומר, פירכה, כל מיני דברים כאלו. והדבר השני זה חזקות שלוש פעמים, שגם בחזקות שלוש פעמים ראינו שלפעמים מגיעים לאיזשהם ניסוחים שנראים מאוד מוזרים אבל אנחנו צריכים למצוא את ההסבר שנשמע הכי סביר לנתונים שבפנינו ומתוך זה אנחנו נוציא את התיאוריה, את החוק הכללי. לכן תמיד ההיסק לכאורה התצפיתי, זאת אומרת השימוש בנתונים, מערב בתוכו תמיד חשיבה. תמיד. וישנם מצבים, דיברנו על זה בחזקות שלוש פעמים, המקור חיים אם אתם זוכרים על חמץ, ישנם מצבים שבהם לא סביר שיש הסבר ולכן אנחנו מחליטים מסברה שזה מקרה. השלוש פעמים שהדבר קרה זה מקרה. מצאנו שלושה גרגרי חיטה בתוך התערובת שלנו, אם לא סביר שיש מכניזם שגרם לגרגרי החיטה האלה להגיע לשם, אז מבחינתנו גם אם יש שם שלושה גרגרי חיטה אנחנו לא נניח שיש עוד, שיש פה מכניזם כזה שמכניס גרגרי חיטה. זאת אומרת לפעמים הסברה משמשת אותנו כדי לברור תיאוריה אחת מבין כלל התיאוריות, לפעמים הסברה תגיד לנו לדעתי אין תיאוריה, וכיוון שכך אני לא אעשה בכלל הכללה. כיוון שאין אבדוקציה אני לא אעשה אינדוקציה. אביא לכם דוגמה, ראינו את זה לגבי חזקות שלוש פעמים, עכשיו אני אראה לכם את זה על הקל וחומר. יש אצל בעלי הכללים מובאת איזושהי דוגמה, לא יודע מי היה הראשון שהביא את זה אבל דוגמה שמובאת אצל כמה מהם, לחייב משקוף בציצית. בואו אני אוכיח לכם שמשקוף חייב בציצית. ומה בגד… ומה בגד של ארבע כנפות שפטור ממזוזה חייב בציצית, משקוף שחייב במזוזה אינו דין שיהיה חייב בציצית? כן, קל וחומר. אז צריך לשים ציצית על כל משקוף. כמובן יש גם את הקל וחומר ההפוך, ומה משקוף שפטור מציצית חייב במזוזה, בגד של ארבע כנפות שחייב בציצית אינו דין שיהיה חייב במזוזה? אז זה קל וחומר לחייב בגד של ארבע כנפות במזוזה. אוקיי, אז בעצם יש פה, יש פה קל וחומר שלכאורה בנוי כמו כל הקלין והחמורין שאנחנו מכירים, אבל במסקנה שלו יש לנו איזושהי תחושה שזה לא נכון. טוב, מה פשרה של התחושה הזאת? מה המעמד של התחושה הזאת? האם באמת בגלל שיש לי תחושה כזאת אז אני לא אעשה את ההיסק כזה? מה, איך אני מתייחס לסוג כזה של תחושה? מתברר שכנראה, זאת אומרת מה זה מתברר? אני טוען שהקל וחומר בעצם מניח, וראינו את זה כשעשיתי את הניתוח המפורט של קל וחומר, אבל הקל וחומר בעצם מניח שישנו קשר בין המשתנים השונים של הבעיה. נגיד ראינו בחיוב קרן בחצר הניזק, כן? אז ראינו שיש שן ורגל וקרן, זה שני המזיקים, והרשויות זה רשות הרבים וחצר הניזק. עכשיו מי אמר שיש קשר בין חיובים ברשות הרבים לבין חיובים בחצר הניזק? למה אני בכלל מצייר את זה בטבלה אחת? למה אני לא אוסיף לטבלה הזאת גם את הלא יודע מה, את האיסור בשר בחלב, או לא יודע מה, או מה עושה קידושין, כסף, שטר, ביאה? למה זה לא נמצא באותה טבלה יחד עם השאלה של קרן ברשות הרבים ושן ורגל בחצר הניזק? כי ברור לי שזה פרשייה אחרת. זה לא קשור לזה, לא שייך לאותו שדה מושגי, שדה מדעי אם תרצו, הלכתי בהקשר הזה, כמו העניין של חיוב מזיקים ברשויות השונות. זאת אומרת שאני כשאני מצייר נתונים בתוך טבלה מסוימת, אני כבר מניח, בלי שאני שם לב אולי, אבל אני בעצם מניח שהעמודות השונות של הטבלה או השורות השונות של הטבלה שייכות לאותו שדה, שיש קשר ביניהן. לכן אני בונה טבלה שמחברת את כל העמודות האלה למרות שהן עמודות שונות, אבל הן כולן עמודות בתוך טבלה אחת. זאת אומרת אני מניח שיש איזשהו הקשר שכל הדברים האלה שייכים אליו. בהקשר בקל וחומר הזה שציינתי קודם, שתיארתי קודם לגבי לחיוב משקוף בציצית או בגד של ארבע כנפות במזוזה, מה הבעיה? איפה פירכא על הקל וחומר? או לא יודע, יכול להיות שיש פירכא, אבל זה נראה לנו ברור שזה לא נכון עוד לפני שחשבנו על פירכא. למה? כי התחושה שלנו אומרת שאין קשר בין חיוב במזוזה לחיוב בציצית. זה לא שייך לאותו תחום הלכתי. לא אותם פרמטרים משפיעים על חיוב במזוזה וחיוב בציצית. וכיוון שכך, כשאני אעשה את הטבלה, כן אני אעשה את הטבלה, אז מה הטבלה תהיה? חיוב בציצית, חיוב במזוזה, משקוף, בגד של ארבע כנפות. ועכשיו אני אמלא בטבלה, אני אמלא את הנתונים. ברגע שציירתי את הטבלה הזאת כל הנתונים נכונים, לקחתי אותם מהתורה, אבל ברגע שציירתי את הטבלה הזאת הנחתי עוד הנחה שלא שמתי אותה על השולחן, אבל היא בעצם שם, וזה שאפשר את כל הנתונים האלה להכניס לטבלה אחת ושיש קשר בין העמודות. אם אתם זוכרים את הפרמטרים שמצאתי, אלפא וביתא, שאותו אלפא הוא רלוונטי גם לעמודה הימנית וגם לעמודה השמאלית. לפעמים אפריורי אני אקבע שלא. חיוב בציצית וחיוב במזוזה אני מניח אפריורי שאין פרמטר אלפא שאחראי גם לחיוב בציצית וגם לחיוב במזוזה. זה אלפא והוא ביתא, אין קשר ביניהם. למרות שלא הנתונים מאלצים אותי לעשות את זה, מבחינת הנתונים יכולתי לכתוב את זה בטבלה ואני אמצא לכם מודל שמסביר את זה.

[Speaker B] כן, עוד פעם, כן, בואו נעשה את זה רגע, תראו, אוקיי, אז פה אני אומר יש לי משקוף. משקוף ובגד, בגד ארבע כנפות אבל תסלחו לי על הכתיבה. אוקיי, ופה זה מזוזה וציצית. עכשיו אני אומר משקוף חייב במזוזה, אולי אני אעשה את זה אחרת. ציצית ומזוזה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, עכשיו משקוף פשוט סידרתי את העמודות כדי שיהיה מבנה רגיל של קל וחומר. משקוף פטור מציצית וחייב במזוזה. בגד חייב בציצית. עכשיו אני שואל האם בגד חייב במזוזה? אז אני עושה קל וחומר. ומה משקוף שפטור מציצית חייב במזוזה, בגד שחייב בציצית אינו דין שיחייב במזוזה? זה קל וחומר קלאסי. זה בדיוק אותו דבר כמו השן והרגל והקרן וכל מה שראינו עד עכשיו. ואפשר ישר לקחת שלמשקוף יש אלפא, לבגד יש שני אלפא. לציצית כדי לחייב אותה צריך שני אלפא ומזוזה כדי לחייב אותה מספיק אלפא. אוקיי? אתם רואים זה מסביר את כל הדינים. משקוף יש לו אלפא, בשביל ציצית צריך שני אלפא לכן משקוף לא חייב בציצית. אבל בשביל מזוזה מספיק אלפא ולכן למשקוף יש את האלפא הזאת חייב במזוזה. אותו דבר פה בגד יש לו שני אלפא, ציצית צריך שני אלפא כדי לחייב לכן הוא חייב. אבל מזוזה מספיק אלפא ולבגד שיש שני אלפא וודאי שיהיה חייב. אז צריך להיות פה אחד. נכון? זה המבנה של קל וחומר. אז מה הבעיה? למה אנחנו לא עושים קל וחומר כזה? הכל בסדר. שמתי את כל הנתונים, ניתחתי את הקל וחומר, מצאתי את התיאוריה והכל בסדר. אז מה למה למה אני לא לא לא חושב שההיסק הזה נכון? התשובה היא שאני א-פריורי, לא בגלל הנתונים, אני מחליט מסברה שלא יכול להיות שהטור הזה חיוב בציצית וחיוב במזוזה נשלטים על ידי אותו סוג של פרמטר אלפא. בעוצמות שונות לא משנה אבל אותו פרמטר קובע את החיוב בציצית וחיוב במזוזה. זה פרשיות שונות, אין מה לחבר אותם אחד לשני. ולכן אתם רואים שלמרות שפורמלית יכולתי לעשות הכל, יש פה טבלה והייתי יכול לעשות קל וחומר בדיוק כמו שעשיתי בכל דבר אחר. הבעיה פה היא שאני מניח א-פריורי, את זה אני מניח, שבעצם

[Speaker B] התשובה הנכונה היא בטא ולא שני אלפא.

[הרב מיכאל אברהם] אתם רואים גם זה מסביר את הטבלה, נכון? רק בדרך כלל העדפנו את ההסבר עם אלפא ושני אלפא כי הוא יותר פשוט. יש לו רק פרמטר אחד ולא שני פרמטרים נכון? למה פה אני בכל זאת מעדיף את ההסבר המסובך? כי אני מניח א-פריורי שציצית ומזוזה לא נשלטים על ידי אותו פרמטר. מאיפה אני יודע? תחושה, אינטואיציה, לא יודע בדיוק מה. נכון? זה ההסבר היחידי שיש, כי אחרת איפה פה הבעיה? עשיתי טבלה, עושה קל וחומר, מוצא הסברים וגמרנו. והתוצאה היא שבגד ארבע כנפות חייב במזוזה. איך מה מה יכול ליפול פה? זאת אומרת איך יכול להיות שאני לא מקבל את המסקנה הזאת? מה איזה הנחה פה לא נכונה? התשובה, הנחה לא נכונה פה זה עצם העובדה שבניתי פה טבלה משותפת לציצית ולמזוזה. שהכנסתי אותם באותה טבלה. כי ברגע שהכנסתי אותם באותה טבלה אני מניח שיש להם את אותם פרמטרים ששולטים גם על חיוב בציצית וגם על חיוב במזוזה. שימו לב אני הנחתי פה משהו שאפילו לא אמרתי אותו. אני עושה אותו כאילו כמובן מאליו אבל. בעצם יש פה איזושהי הנחה שנמצאת מאחורי העניין. ולפעמים האינטואיציה שלי אומרת לא, אין דבר כזה, זה לא יכול להופיע באותה טבלה, זה לא נשלט על ידי אותם פרמטרים, זה נשלט על ידי פרמטר אלפא וזה נשלט על ידי פרמטר ביתא. למרות שאני לא יודע לא מהו אלפא ולא מהו ביתא. אני לא יודע! אבל אני יודע אינטואיטיבית שזה לא לא אותו סוג דברים שולט על זה ועל זה. וזה מספיק כדי לומר אוקיי, אז הטבלה הזאת לא נכון, צריך לפרק אותה. זאת אומרת, בעצם זה שתי טבלאות שונות, אסור לחבר אותם, זה טור אחד, זה טור אחר והם לא שייכים לטבלה אחת. הם נשלטים על ידי פרמטרים אחרים, ואי אפשר ללמוד אחד מהשני. ואז הטענה היא שמעבר למבנה של ההיסק של הקל וחומר והטבלה שממנה הוא יוצא, הנתונים שעליהם אני בונה הרי אלה נתונים: אחת, שתיים, שלוש, אלה שלושת הנתונים שמהם אני מסיק את החוק הכללי ואת הנתון הרביעי. החוק זה האלפות והאלה, והפרדיקציה, כן, הניבוי של החוק, זה שפה התוצאה היא אחת. אז מה הנתונים קיימים פה, הדרך ההיסק מובילה אותי עם קל וחומר לתוצאה אחת ולהסברים של אלפא ושני אלפא, מה לא בסדר פה? מה על מה אני יכול לבתר ולהגיד שאני לא מוכן לקבל את זה? התשובה היא על עצם העובדה שיש פה טבלה. עצם העובדה שציירתי פה טבלה כבר מניחה משהו. היא מניחה שכל הנתונים האלה משחקים על אותו מגרש. שאני יכול לחפש תיאוריה שמסבירה את הציצית ואת המזוזה באותו סט של פרמטרים. וכיוון שכך, זה יכול להיות לא נכון. עכשיו לפעמים מוכיחים לי שזה לא נכון על ידי פירכא. נכון? מוסיפים, אתם זוכרים, מוסיפים פה עוד משהו, לא יודע מה, תרומה, לא משנה מה, שזה עובד פה עם אחד ופה עם אפס. מה זה עושה? ראינו מה זה עושה. זה בעצם הופך את הטבלה, במקום אלפא ושני אלפא חייב להיכנס פה ביתא. במילים אחרות הפירכא הראתה לי שלא נכון שיש יחס פשוט בין שני אלה והם נשלטים על ידי אותם פרמטרים. לא. יש פה שני פרמטרים שונים שמשחקים במגרש. יש מצבים שבהם אני מוציא את הדבר הזה מסברא בלי שיש פירכא. אני פשוט מניח מסברא שציצית ומזוזה הם שני הקשרים הלכתיים שונים, הם לא נשלטים על ידי אותם פרמטרים ולכן אסור לשים אותם באותה טבלה בלי שיש לי עמודת פירכא. אני פשוט מניח את זה מסברא. אני אזכיר לכם את מה שראינו לגבי הכללות מדעיות, שזה בדיוק אותו דבר. אם אתם זוכרים כשניוטון עלה על חוק הגרביטציה, הוא לקח אוסף של תופעות טבע וניסה להציע להם הסבר משותף באמצעות חוק הגרביטציה. כן, גאות ושפל, מסלולי הכוכבים, האליפסות האלה, ונפילת גופים לכדור הארץ. שלושת סוגי התופעות האלה אפשר להסביר אותם באמצעות חוק הגרביטציה. עכשיו השאלה למה לא תכניס לפה גם את צבע עורם של ברבזים? גם זאת תופעה שצריך להסביר אותה. איך אתה יודע לפני שיש לך את חוק הגרביטציה, לפני שעלית על זה, איך אתה יודע ששלושת התופעות האלה שייכות בכלל לאותה טבלה? כן? שהם שייכות לאותו חוק או אותם פרמטרים אמורים להסביר את כולם? המסה וחוק המשיכה וכל הדברים האלה? אתה לא יודע את זה. הרי כל עוד לא בדקת את ה… כל עוד אתה לא יודע את התיאוריה, אתה לא יכול לדעת איזה עובדות שייכות לאותו שדה מדעי. למה אתה חושב שהגרביטציה זה שדה מדעי אחד והשדה האלקטרומגנטי או התורה האלקטרומגנטית זה תחום מדעי אחר? איך אתה יודע לפני שמצאת את החוק ששולט על כל אחד מהתחומים? אין לך דרך למיין את התופעות. דיברנו על זה. אתה ממיין את התופעות כי יש לך אינטואיציה ראשונית מה יכולה להיות התיאוריה עוד לפני שאתה יודע מה היא התיאוריה. כי בלי זה לא היית מגיע לתיאוריה בחיים. וזה בדיוק מה שקורה כאן. כשאנחנו שמים את הציצית ואת המזוזה באותה טבלה, אנחנו בעצם מניחים עוד לפני שאנחנו יודעים את התוצאה ואת התיאוריה, התיאוריה זה האלפות, שני אלפות או אלפא וביתא, התיאוריה שמצאנו, לפני שאנחנו יודעים את התיאוריה, עצם זה שאנחנו משייכים את זה לאותה טבלה, אנחנו בעצם אומרים זה שייך לאותו חוק, לאותו הקשר הלכתי. אותם פרמטרים אחראים על חיוב בציצית ועל חיוב במזוזה. עצם העובדה שציירנו פה טבלה משותפת אמרה את זה. למרות שאנחנו הרבה פעמים לא מודעים לזה שיש פה עוד הנחה סמויה, אבל יש. ולכן לפעמים צריך לשים את ה… למרות שאנחנו הרבה פעמים לא מודעים לזה שיש פה עוד הנחה סמויה, אבל יש. ולכן לפעמים צריך לשים לב, לפעמים ההנחה הזאת תימצא לא נכונה.

[Speaker C] אז הרב, שנייה, אז כשאנחנו בונים טבלה ויוצא מהנתונים שיש אחד שיש לו את הפרמטר אלפא ויש אחד שיש לו את הפרמטר בטא, אבל בנינו בעצם את הטבלה כבר. האם זה אומר שהטבלה היא לא נכונה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה בעצם אומר שהטבלה לא נכונה, כי עובדה שזה נשלט על ידי אלפא וזה על ידי בטא. עכשיו אתה יכול להגיד זה טבלה נכונה, רק יש בה גם הנה גם פה עשיתי. אני יכול להגיד, כן, אני נעזוב את הפירכא, כן אין פירכא. לא,

[Speaker C] אבל זה טבלת חסרת משמעות. בדיוק. כן, אבל אני אומר אני מדבר על טבלה שיש לה משמעות בעצם, אנחנו בונים טבלה…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אני רוצה לטעון שזה אותו דבר. אני רוצה לטעון שזה אותו דבר. רגע.

[Speaker C] אז מה כשאנחנו בנינו את הטבלה אפריורית עם ההנחה שהדברים רלוונטיים אחד לשני, ויצא שיש אחד אלפא ויש על האחר בטא?

[הרב מיכאל אברהם] אז טעינו בהנחה, בדיוק, אז טעינו בהנחה, בעצם אין פה טבלה. אם זה אלפא וזה בטא וזה אלפא וזה בטא, אז אין פה טבלה. יש דבר שנשלט על ידי אלפא, יש דבר שנשלט על ידי בטא, הם לא מדברים אחד עם השני.

[Speaker C] אז בין חופה לקידושין וכסף, שאחד פודה פדיון והשני עושה חופה, בעצם לחבר אותם לטבלה אחת.

[הרב מיכאל אברהם] אם תגיע למסקנה שזה נשלט על ידי אלפא וזה נשלט על ידי בטא, זה אומר שאי אפשר לחבר אותם בטבלה.

[Speaker C] זה

[הרב מיכאל אברהם] אותו דבר כמו להגיד אפשר לחבר אותם בטבלה רק התיאוריה היא אלפא ובטא ולא אלפא ושני אלפא. זה לא משנה. רק אני אומר, שכשאתה מגיע לתיאוריה אלפא ובטא מתוך הנתונים בטבלה, אז אתה אפריורית לא ידעת שהטבלה לא לגיטימית. הנתונים הראו לך את זה. אבל יש מצבים שבהם האינטואיציה מראש אומרת לך אסור לך לבנות פה טבלה, כמו המשקוף והציצית. ואז גם בלי פירכא, אני מראש לא עושה את הקל וחומר הזה, ותמיד אפשר לשאול רגע מי אמר לך אתה הרי לא יודע מה החיוב מה גורם לחיוב בציצית ומה גורם לחיוב במזוזה. נכון, אבל עדיין יש לי איזה שהיא אינטואיציה שזה לא אותו דבר, זה שדות שונים. בדיוק מה שהסברתי אם אתם זוכרים על קארל זמל וייס, כן, כשאתה מחפש את התיאוריה, יש לך איזה שהוא חוש ריח באיזה כיוון היא יכולה להימצא, ובאיזה כיוון היא לא. למרות שאתה עוד לא יודע את התיאוריה, לך תדע, למה אתה מניח הנחות? כן, אני חייב להניח הנחות, והאינטואיציה שלי היא אינטואיציה שקיימת עוד לפני שאני יודע את התיאוריה. יש לי איזה חוש ריח מה יכולה להיות התיאוריה, באיזה כיוון היא יכולה להיות. זה בדיוק מה שקורה כאן. אני מנסה להראות לכם, שכל מה שראינו במבוא בשיעורים הראשונים בעצם מופיע כאן.

[Speaker D] הרב, אם ככה נניח, כיוון שאנחנו בעצם מה שהרב אומר כשאנחנו ניגשים למצוות למשל, ציצית ומזוזה, אנחנו לא באים ככלי ריק. אנחנו באים עם מטען שיש לנו בעצם מוטבע בנו גישה למצוות האלה, כי אחרת היינו מגיעים להבנות. נכון. אז כיוון שאנחנו ככה מחויבים כמו שאנחנו מחויבים, הם קשורים למציאות באינטואיציה שיש בה ממש. ככה אנחנו באים למצוות ולתורה עם אינטואיציות עמוקות ויסודיות. אז ההפרדה שהרב נוהג להגיד בין המוסר לבין מצוות שהם בכלל לתקן את הנפש שבהור… לא אפשרי. אתה לא יכול לבוא כ… אין לנו אינטואיציות על תיקון הנפש שבהור.

[הרב מיכאל אברהם] פה נעצרה ההסכמה שלנו. אתה קפצת פה. כי אתה מניח שכל דבר שיש לנו לגביו אינטואיציה הוא מוסר. אתה אומר ברגע שיש לנו אינטואיציה אז איך אפשר להגיד שזה לא מוסר? יש לנו אינטואיציה, והתחום הוא לא תחום מוסרי. אתן לך דוגמה שנדמה לי שהבאתי אותה בעבר, הבריסקרים, כן, חיים בתוך אתוס שאנחנו לא שואלים למה רק מה. הן, אנחנו לא מסבירים אלא רק מנתחים. מה הנתונים אומרים. שזה כמובן שטויות. אבל זה האתוס שלהם. עכשיו, אם זה היה כך, אז כמובן כל סט של נתונים יכול להיות מוסבר בהמון צורות. איך אתה בוחר את הצורה הנכונה, וגם הם בוחרים את מה שנראה סביר. אגב, כתוצאה מהאתוס הזה, זאת לדעתי לפחות הסיבה שהבריסקרים מאוד אוהבים את התחומים של קודשים וטהרות. הם עוסקים הרבה בקודשים ובטהרות. למה? כי בתחומים כמו חושן משפט, אז יש לנו אינטואיציות, מה זאת ראיה טובה, מה זאת ראיה לא טובה, המוציא מחברו עליו הראיה, יש שם סברות. והם מחפשים תחומים, הם אוהבים את התחומים האלה שבהם אנחנו לא מביאים סברות מהבית, אין לנו אינטואיציות. אנחנו יכולים פה רק לשאול את המה ולהתעלם לגמרי מהלמה. אלא מאי, שאתם יכולים לראות את דברי רב חיים או לא משנה, כל הבריסקרים. על קודשים וטהרות, עמוס בסברות ובאינטואיציות, זה סביר וזה לא סביר, וזה כן נכון וזה לא נכון. מאיפה זה בא? הרי התחומים האלה לא קשורים לעולם מוסר, לא לחושן משפט, לא לשום תחום שקשור לחיים שלנו שאמורות להיות לנו אינטואיציות לגביו. והעובדה היא שיש, יש לנו. יש אנחנו יכולים לראות זה הסבר סביר בקודשים וזה הסבר פחות סביר בקודשים. מה, איך אתה יודע מה סביר ומה לא סביר? קודשים זה תחום שהוא בכלל, או טהרות, אלה תחומים שבכלל לא קשורים לחיים שלנו, מה זה סביר ולא סביר? לפי מה אתה קובע? זה סתם הזיה? לא, זה לא הזיה. יש לנו אינטואיציות גם באותם תחומים שאנחנו לא ממש מבינים, וזה מחזיר אותנו עוד פעם לקרל זמלווייס, מה שאמרתי קודם, שהרי הם כשהם בדקו את קדחת היולדות, כן, זה זמלווייס, שהוא בדק מה גורם לקדחת היולדות. עכשיו לא היה לו שמץ של מושג, אבל העובדה שהיו לו אינטואיציות מה לבדוק ומה לא לבדוק, בסוף הוא מצא. זאת אומרת שגם בדבר שאין לך מושג מה התיאוריה שתהיה בסוף, עדיין יש לך אינטואיציות שמכוונות אותך אליה. ולכן הטענה שלי זה שאינטואיציות שלנו קיימות גם בתחומים שהם לא כמו המוסר, שהם נראים לנו איכשהו מובנים יותר, קשורים אלינו, אנחנו יודעים פחות או יותר נכון ולא נכון לגביהם, גם באיזשהם תחומים שנראים לנו כמו קודשים וטהרות, אלה תחומים שלא קשורים למוסר ולא קשורים לכלום, והייתי מצפה ששם אנחנו נהיה כמו סומים בארובה, כן? לא, אתה יכול להגיד לי כל תיאוריה שאתה רוצה, אין לי דרך לדעת מה נכון ומה לא נכון. כל עוד זה עומד במבחן העובדות, אז זה נכון או נכון באותה מידה. לא, גם שם אנחנו עושים אלימינציה ומחליטים מה סביר יותר ומה סביר פחות. כל שטיקל של רב חיים עושה את זה על קודשים וטהרות. הוא ניסה לברוח לקודשים וטהרות כדי לא לעשות את זה וגם שם הוא עושה את זה. כן? מזכיר את ההקדמה של הרמב"ם, כן? שהוא אומר אני אכתוב לכם את היד החזקה כדי שלא תצטרכו להתעסק עם הוויות דאביי ורבא, תוכלו להתעסק עם הדברים החשובים באמת שזה פילוסופיה וידיעת האלוקים וכל מיני דברים כאלה, ולא דבר קטן הוויות דאביי ורבא, דבר גדול מעשה בראשית ומעשה מרכבה, כן? זה פיזיקה ומטאפיזיקה אצל הרמב"ם. מה קורה עכשיו? כמובן, אז הוא כתב את היד החזקה ועכשיו את כל הפלפולים ההלכתיים שלנו אנחנו עושים על היד החזקה. אי אפשר לברוח. זאת אומרת, אתה מנסה לברוח, מנסה להמציא את הגלגל או להמציא יקום חדש, לא יעזור כלום, היקום ההוא ייצבע באותם צבעים שאנחנו מביאים איתנו. הרמב"ם ניסה לברוח מההלכה והעמיק עוד יותר את רמת הפלפול והעיון הלמדני בהלכה, פלפול לא בקונוטציה שלילית בעיניי אלא למדנות, כן? ואותו דבר הבריסקרים בורחים לקודשים וטהרות כדי לברוח מהאינטואיציה, ומה שהם עושים הם מיישמים את האינטואיציות על קודשים וטהרות. אי אפשר לברוח מהאינטואיציה. יש לנו אינטואיציות בעוד תחומים, לא רק במוסר, ולכן זה לא קשור להבחנה שלי בין הלכה לבין מוסר. העובדה שיש לנו אינטואיציות לא אומרת שמדובר במוסר, יש לנו אינטואיציות גם בתחומים שלא קשורים למוסר. אז אני חוזר אלינו, אז בעצם הטענה היא שמעורבת האינטואיציה שלנו מעורבת בבניית התיאוריה באבדוקציה. כשאנחנו עושים את האבדוקציה, כן? בונים את התיאוריה מתוך העובדות, העובדות המדעיות או העובדות ההלכתיות, אמרתי זה נעשה בדיוק באותן צורות, אין שום הבדל באופן עקרוני בין התחומים האלה, הלוגיקה. בשני התחומים האלה האבדוקציה תמיד נעשית על בסיס סברות, על בסיס חשיבה. ולכן האשליה הזאת שאנחנו מוציאים את התיאוריה מתוך העובדות זה בדיוק אותו דבר כמו פה. לכאורה לפי האשליה הזאת אנחנו מוציאים את התיאוריה הלמדנית מתוך העובדות ההלכתיות. התורה נותנת לנו את העובדות ואנחנו בונים את הלמדנות מהעובדות, כן? זה האמפיריציזם ההלכתי. והנה אני מראה לכם שזה לא נכון. הנה תסתכלו, בניתי לכם אוסף של עובדות, בואו תוציאו לי את התיאוריה. הנה פה ציצית, מזוזה, משקוף, בגד, תוציאו לי את התיאוריה. הייתם מוציאים אלפא, שני אלפא, שני אלפא אלפא, וממלאים פה אחד, נכון? אבל לא. כמעט כל בר דעת יגיד לכם לא, מה פתאום? לא ממלאים אחד וזה לא קשור. למה? כי העובדות כשלעצמן לא מביאות אותי לתיאוריה. הסברה מעורבת גם בהיסק אמפיריציסטי לכאורה, גם בהיסק מתוך העובדות מעורבת סברה. זה בדיוק הנקודה שרואים כאן. אז זה נקודה חשובה אחת, ולעניין הזה של הטעויות באבדוקציה או המעורבות של ההיגיון באבדוקציה, לזה אני אקדיש את הסדרה הבאה, זה כבר לא הסדרה הזאת אלא לא משנה, זה המפגש הבא. ולכן למעשה זה דרכים שבהן אנחנו מגיעים לאבדוקציות פזיזות או אבדוקציות שגויות. לכאורה אתה מסיק מסקנות מתוך עובדות, כאילו אמפיריציזם צרוף, אבל העובדה שאנשים מגיעים למסקנות שגויות, גם למה, הרי זה רק עובדות, זה הכל, חוץ מעובדות אין פה כלום, לא. חוץ מעובדות יש פה גם את ההיגיון שלנו, את האינטואיציה שלנו, ולכן זה יכול לפעמים להטעות. אנחנו יכולים לפעמים לטעות, ולכן הטעויות האלה קשורות בטבורן לזה שלקחנו את סט העובדות הנכון, אבל השתמשנו כדי להסביר אותם השתמשנו בתיאוריה שהיא לא נכונה, לא בחרנו את התיאוריה הנכונה, טעינו באבדוקציה שלנו. כן, אתן לכם דוגמה, דוגמה פשוטה. כן, דוגמה של קורלציות מדומות או כיווני קורלציה שדיברתי על זה לא פעם בעבר. נגיד היה מכתב של איזה פרופסור מהטכניון, מכתב לעיתון, שבו הוא כתב שכדאי שמדינת ישראל תגדיל את ההשקעה בהשכלה הגבוהה, כיוון שבעולם מדינות עם השקעה גדולה בהשכלה הגבוהה התוצר שלהן גדול יותר. איפה הטעות? הטעות היא כמובן בשאלה, באבדוקציה שלו בעצם, מה הוא מניח תיאוריה מסוימת, אבל יש תיאוריה אחרת לא פחות טובה שיכולה להסביר את העובדות ולשלול את המסקנה. אם אני אניח, הוא מניח שהגדלת ההשקעה בהשכלה הגבוהה היא זו שמביאה להגדלת התל"ג. אבל באותה מידה יכול להיות שבגלל שהתל"ג גדול לכן המדינות האלו משקיעות יותר בהשכלה הגבוהה, יש להן יותר כסף פשוט. עכשיו אם הכיוון הוא זה אז הגדלת ההשקעה בהשכלה הגבוהה לא תגדיל את התל"ג, הנה הנפקא מינא. פה המשבצת החסרה אנחנו נמלא שם אפס לא אחד, או לא נמלא כלום. זה בדיוק אותו דבר מה שאני מדבר כאן, זאת אותה לוגיקה. אתה בעצם לוקח עובדות שהן עובדות נכונות, אני מקבל את העובדות שבעולם מדינות שמשקיעות יותר בהשכלה הגבוהה התוצר שלהן גבוה יותר, נניח שהעובדות אלה נכונות. אוקיי, אבל בשביל להגיע למסקנה שכדאי להשקיע יותר בהשכלה הגבוהה זה לא מספיק העובדות, אתה צריך להחליט מה התיאוריה שמסבירה את העובדות. עכשיו הוא הניח שהשקעה בהשכלה הגבוהה מגדילה את התל"ג, אבל באותה מידה אפשר היה להניח תיאוריה הפוכה, שתל"ג גדול מביא להשקעה גדולה בהשכלה הגבוהה. מי שיש לו יותר כסף משקיע יותר בהשכלה הגבוהה. עכשיו אם התיאוריה השנייה נכונה אז זה לא יעזור להגדיל את ההשקעה בהשכלה הגבוהה, זה לא ישנה את התל"ג. לכן אנשים הרבה פעמים חושבים, פה אני מדבר על פרופסור מהטכניון, אני מניח שהוא בקיא בהסקת מסקנות מדעית, והוא עושה שטויות כשהוא כמובן חורג קצת מהתחום שלו, התחום המקצועי שלו, מקובל בהרבה מקומות, אצל הרבה אנשים אפשר לראות את זה. והנקודה היא שאנשים מדלגים על שלב האבדוקציה, זאת אומרת הם לא שמים לב שהמסקנה שאליה הם מגיעים מניחה סוג מסוים של הסבר לעובדות או תיאוריה שעומדת בבסיס העובדות. אבל לפעמים יכולות להיות תיאוריות נוספות אחרות, אולי יותר טובות, אולי טובות באותה מידה, ולכן ההוכחה שלך נופלת, לא מחזיקה מים. וזה בדיוק בגלל שאתה מדלג על האבדוקציה, אתה עושה את האינדוקציה, או במקרה הזה לא אינדוקציה אלא את ההשלכה, את ההיסק, ואתה לא שם לב שאתה מניח איזשהו תיאוריה מאוד מאוד מסוימת ואתה לא בודק אם זאת באמת התיאוריה ההכרחית או הכי פשוטה או הכי סבירה או שאולי יש תיאוריות אחרות. כן, דיברתי אני חושב דיברתי על כל מיני תזות רפואיות, שגם אנשים מעשנים חולים יותר בסרטן, האם זה אומר שלא כדאי לעשן, לפחות מי שלא רוצה למות. תשובה היא לא, כמובן, זה לא אומר את זה, למה? כי יכול להיות שאנשים שחולים בסרטן יש להם יותר נטייה לעשן, איך שהו מחלת סרטן גורמת לאנשים לצורך לעשן, ואז בין חולי הסרטן תמצא יותר מעשנים. אז יש קורלציה בין עישון לבין סרטן ועדיין לא נכון שהורדת העישון תפחית את הסיכוי שלך לחלות בסרטן. בשביל להראות מהי האבדוקציה הנכונה, מה התיאוריה שעומדת בבסיס הקורלציה הזאת, הזיקה הזאת, אתה צריך לעשות רגרסיות, זאת אומרת אתה צריך אלימינציות כאלה, אתה צריך לשנות. את נגיד להגיד לאנשים להפסיק לעשן ולראות האם זה משנה את הסרטן, זאת אומרת, לנסות לגרום לזה שיהיה כיוון, לבדוק את כיוון ההשפעה, האם זה מהסרטן לעישון או מהעישון לסרטן. אז יש דרכים לעשות את זה, אבל הרבה פעמים לא מקפידים לעשות את זה, ומסיקים מסקנות פזיזות בגלל שאנשים לא שמים לב שבבסיס האינדוקציה חייבת לעמוד אבדוקציה. בלי שיש אבדוקציה ברקע, האינדוקציה שלך לא שווה כלום. ולאנשים יש לפעמים תחושה כל כך חזקה שברור שאפשר לעשות את ההכללה ואפשר ללמוד למקרים שאני רוצה ללמוד לגביהם, והם שוכחים לתת לעצמם דין וחשבון איזה אבדוקציה עומדת מאחורי העסק הזה. זאת אומרת, איזה תאוריה אני מניח שקיימת שמסבירה את העובדות האלה. כי תמיד אני מניח איזה שהיא תאוריה. בלי שהנחתי תאוריה אי אפשר להסיק את המסקנה. העובדות כשלעצמן, העובדות הערומות, לא אומרות כלום עד שלא עשית להם פרשנות ונתת להם הסבר תאורטי. וזה הכל אגב תוצאה של אותה נקודה, של אמפיריציזם נאיבי, אמפיריציזם שחושב שאפשר להסתפק בתצפית ואין לשכל מה לתרום בתהליך האמפירי, בתהליך המדעי, אלא אנחנו נצמדים לתצפיות. שטויות. והטעות הזאת של אנשים שחושבים, וזה מתחיל ביום, שאנשים שחושבים, ובאמפיריציסטים, לא רק ביום, כל האמפיריציסטים הבריטים, שאנשים שחושבים שאפשר להיצמד לעובדות ולהתנתק מההטיות שלנו, מהאינטואיציות שלנו, מהסברות שלנו, זאת שטות מוחלטת. מה שהם קוראים היצמדות לעובדות רווי בהנחות של התבונה שלהם, בהנחות אפריוריות. והנחות האלה לא תמיד נכונות.

[Speaker D] הרב, הרב, אפשר להתעלם פה מהגורם של הרצון? הרי ברור שהאינטואיציות שלנו מושפעות דרמטית, אולי באופן כמעט מוחלט, מהרצון שלנו. כל הזמן אנחנו רואים את זה. לא, אני אומר זה לא רק עניין של התבונה והרציונליות, יש פה הרבה מאוד רצון. הרב לא הזכיר את המושג הזה.

[הרב מיכאל אברהם] איך שהם עם

[Speaker D] רצונות, בסך הכל אתה בסך

[הרב מיכאל אברהם] הכל אומר, אתה בסך הכל אומר שאתה מציע את אחד ההסברים, יש עוד הסברים, אחד ההסברים לטעויות באבדוקציה, שמישהו מאמץ אבדוקציה שגויה או פזיזה בגלל שיש לו איזה שהוא אינטרס בכיוון הזה. שפיר דמי, אין לי בעיה, לא נכנסתי אפילו לשאלת הסיבות הפסיכולוגיות לטעות, אני רק מצביע על זה שהחשיבה שלנו מעורבת. עכשיו כל הדברים שמשפיעים על טעויות חשיבה, כמובן ישפיעו פה. אחד מהם זה הנגיעס, כן, האינטרסים.

[Speaker D] לא, אבל הרב, הרי לא תמיד אנחנו יכולים לעשות מחקר ולהראות.

[הרב מיכאל אברהם] מה, הוא

[Speaker D] יכול להוכיח כביכול באופן מדעי למה הרציונליות, למה הקל וחומר של הציצית והמזוזה לא נכון? למה זה שני נושאים קשורים? לא יודע אם אפשר להוכיח את זה. אבל זה משהו שטבוע בשכל של מה?

[הרב מיכאל אברהם] מה שמעת ממני? אז אתה מצטט משפט שלי שלא שמעת ממני. לא אמרתי מעולם שתמיד אפשר לעשות מחקר, לא אמרתי דבר כזה. אמרתי שתמיד ראוי לעשות מחקר, אבל לא תמיד אפשר, לפעמים נטעה. נכון.

[Speaker D] יפה, אז אני אומר, לכן וכיוון שאני חושב שהרבה מאוד מקרים אי אפשר להוכיח ברציונליות את העניין, אז יוצא שאנחנו באים עם האינטואיציה ועם הרצון. אני לא מציג את זה רק כאינטרס. רצון. יש לנו המון רצונות שאפשר להציג את זה כאינטרס, אפשר להציג את זה כערך ואידיאל.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה משפיע

[Speaker D] דרמטית על בסוף על מה שאנחנו אומרים.

[הרב מיכאל אברהם] וזה טעות דומה לקודמת שלך. העובדה שיש לנו אפשרות להטיות זה נכון. אבל אתה מכאן קופץ למסקנה שתמיד אנחנו מוטים. לא נכון. נכון, לפעמים אנחנו טועים, אין הכי נמי. לכן אנחנו אף פעם לא יכולים להיות בטוחים, והוכחות כמובן שאין. אבל זה שאין הוכחות זה לא אומר שאנחנו תמיד פיפטי-פיפטי ואנחנו תמיד באפילה. יש שכל ישר, נכון לפעמים הוא מטעה אותנו, מה לעשות. אבל זה מה שיש לנו. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ואנחנו משתמשים בזה תוך הערת אזהרה שצריך להיות צנוע ביחסנו למסקנות שלנו, נכון? זה תמיד נכון. אין לנו כלי יותר טוב מזה, לא יעזור כלום. זה מה שיש. אני מודע לכל המגבלות, אני רק לא חושב שנכון שבגלל שיש מגבלות אז לכן צריך לזרוק את הכלי הזה כי הוא לא שווה כלום. לא שהוא לא שווה כלום, הוא לא ודאי. בסדר, אבל הוא כן שווה. בזהירות הנדרשת. המתחייבת.

[Speaker D] למשל, כשאני לומד קצת את המדע של ימי הביניים, של הראשונים ושל רס"ג ושל הרמב"ם, ואתה אומר איך הגיעו

[הרב מיכאל אברהם] לאריסטו דברים פשוט תלושים.

[Speaker D] אני לא חלילה התכוונתי שלא שווה כלום, התכוונתי להגיד שלדעתי זה חלק, אי אפשר להימנע מזה, חלק מהחיים בעולם הזה זה לדעת שאנחנו חושבים לפי מה שאנחנו.

[הרב מיכאל אברהם] וזה אני מסכים לחלוטין. וזה אני מסכים לחלוטין, אבל מה אני אעשה עם ההערה הזאת? אני בסך הכל אמרתי בעצמי שאין פה ודאות, נכון, בין היתר בגלל מה שאתה אומר, שיש לנו נגיעות, אינטרסים, רצון, לא משנה איך תקרא לזה. נכון, אבל זה לא אומר שבגלל זה אנחנו לא נשתמש בכלים האלה. אנחנו משתמשים בכלים האלה ורושמים לעצמנו בצד הערת אזהרה שהכלים האלה צריך להיזהר. הנה, אני מביא פה את הדוגמאות, אלה בדיוק הדוגמאות. אני מראה לך איך שאנשים מגיעים למסקנות לא נכונות, ואני מניח שאנשים נבונים, בטח לא פרופסור בטכניון, אני לא מניח שהוא שוטה גמור לפחות, והוא מגיע למסקנה לא נכונה. למה, איך זה קורה? כי הוא לא שם לב שיש תיאוריה כזאת ותיאוריה אלטרנטיבית. עכשיו, אני כן שמתי לב, אז האם אני תמיד אגיע למסקנה הנכונה? גם לא. אבל אני לפחות אגיע בסיכוי יותר גבוה למסקנה הנכונה מאשר שהוא יגיע. נכון, גם אצלי יכולה להיות טעות. הטעות יכולה להיות בזה שגם אני לא אשים לב שהתיאוריה הזאת יותר טובה, או שפספסתי את אחת התיאוריות האפשריות, או שבכלל אין לנו נגישות לתיאוריה הנכונה כי אנחנו טיפשים מדי, יכולות להיות מיליון סיבות, זה ברור. מי שאומר אחרת הוא טועה ומטעה, זה ברור לגמרי. אבל עדיין אני חושב שלא נכון להסיק מכאן את המסקנה שלא כדאי להשתמש בכלים האלה, כדאי גם כדאי, בזהירות ובצניעות.

[Speaker D] נגיד למשל במחלוקות, למשל במחלוקות כשאנחנו רואים מחלוקות למשל של תנאים, של אמוראים, של סתם של מחלוקות, אז אתה אומר אחרי החקירות ואחרי הדרישות ואחרי התיאוריות של כל צד, אז אתה שואל את עצמך אז למה אם שני הצדדים הם הגיוניים ושני הצדדים גם יודעים את הצד השני, מדובר על אנשים רציניים, אז מה הם חולקים? אז איך יכול להיות שזה בטוח במאה אחוז שהוא ככה, או במאה אחוז מאמין בכל לבו שזה ככה כמידת בשר ודם, וזה חושב הפוך. ברור שבסוף בסוף יש פה

[הרב מיכאל אברהם] משהו

[Speaker D] שהוא מעבר לרציונליות, הרבה מאוד רצון. רצון. אני לא אומר שזה משהו, אני לא קורא לזה הטיה, אני קורא לזה לחיות בעולם הזה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה קשור? זאת הטיה. רצון לא קובע את העובדות. ברגע שאתה הולך עם רצון זאת הטיה. זה הכל. לא משנה אם ההטיה היא נמוכה או גבוהה. יכול להיות שיש לי רצון ערכי, גם רצון ערכי זה הטיה. רצון ערכי במובן ערך חיובי, זה בדיוק כמו אינטרס שלילי, שניהם זה הטיה. דל לא תהדר בריבו, התורה אומרת. הרצון להיטיב עם בעל דין דל מול העשיר הוא רצון חיובי, אבל הוא מביא להטיית משפט. כי במשפט אתה צריך לקבוע מי צודק, ולא מי צריך יותר את הכסף. לכן גם רצון במובן שלא של אינטרס נמוך הוא עדיין הטיה. כשאתה רוצה לדעת מהן העובדות או מה היא ההלכה, או לא יודע מה, איזה שהם משהו שהוא כאילו עובדתי, אז כל דבר אחר חוץ מאשר ההיגיון והעובדות הוא הטיה. אין מה לעשות.

[Speaker D] אז פה אנחנו מגיעים שוב פעם לאותה נקודת מחלוקת במבט הפוסט מודרני שהמציאות לא קיימת אובייקטיבית אלא אנחנו יוצרים אותה ברצונות שלנו, אז זו המציאות, ככה המציאות. אם אנחנו נרצה מאוד מאוד לראות מציאות הפוכה, נראה אותה.

[הרב מיכאל אברהם] מי שטוען את הטענה הזאת יבושם לו, לא חושב שמישהו עלי אדמות מאמין בה, אבל יש הרבה שטוענים אותה. בסדר, אוקיי. זה לגבי המעורבות של הסברה או של האינטואיציה בהסקה מתוך העובדות. אני אציג עוד אספקט של העניין הזה. אני חוזר חזרה לקל וחומר. נחזור לפה. עכשיו, בוא נגיד, אני אקח משהו אחר כי שמה פשוט יותר נוח לי להסביר את זה. יש קל וחומר במסכת קידושין בדף ה. מי שמכיר את הספר הראשון בסדרת לוגיקה תלמודית, אז זאת הסוגיה שעליה בנינו את העניין. שמה השאלה מה מכיל קידושין?

[Speaker B] אז יש כסף וחופה ונישואין וקידושין.

[הרב מיכאל אברהם] את הזוועה הכתיבה הזאת, אבל אני פרימיטיבי מדי. אוקיי, אז זה קל וחומר. כסף שלא עושה נישואין עושה קידושין, חופה שעושה נישואין קל וחומר שתעשה קידושין. ואז מביאים פה ביאה, סתם אני עכשיו אני לא עוקב אחרי הסוגיה כי אני לא הולך להיכנס אליה בפרטים, אבל רק רוצה להסביר רעיון מסוים. יש פה ביאה שגם זה איזושהי… מה הוא עושה פה? אוקיי. עכשיו ביאה עושה נישואין ועושה קידושין. ביאה עושה את שניהם. בסדר? חופה למסקנה בעצם לא עושה, למסקנה היא לא עושה קידושין. דעת רב הונא שכן, אבל להלכה פוסקים שלא. אז אני אסמן כרגע את התשובה הנכונה, את המסקנה. זאת ההלכה. אוקיי? כסף עושה קידושין ולא נישואין, חופה עושה נישואין ולא קידושין וביאה עושה את שניהם. אגב שטר גם הוא עושה, שטר. הסוגיה שם מתקדמת לאט לאט והטבלה הולכת וגדלה כל הזמן. אז זה שתי עמודות. יש פה עוד נגיד פדיון מעשר שני, אז כסף עושה את זה וכל השאר לא עושים את זה, הטבלה הולכת וגדלה בסוגיה שמה, לא חשוב כרגע, אני רק רוצה להסביר עיקרון מסוים. תראו, אני יודע שכסף וביאה שניהם עושים קידושין. בסדר? וחופה לא עושה קידושין. אני אתעלם רגע מהשטר בשביל הנוחיות של ההסבר. אוקיי? אז יש לי נגיד את הטבלה הזאת. עכשיו נניח שמצאתי פה איזשהו הסבר שפה יש אלפא, פה יש אלפא ובתא, ופה יש בתא נגיד, לא משנה כרגע, נגיד, סתם אני זורק. אני לא עושה כרגע את החישוב המדויק. מצאתי את ההסבר הזה. עכשיו זה התאוריה שלי. נגיד נישואין זה צריך בתא וקידושין צריך אלפא. נדמה לי שזה הסבר לטבלה הזאת, אוקיי? לדעתי גם לא יכול להיות הסבר פשוט יותר. עם פרמטר אחד לא יכול להיות, כי אתם רואים ששתי העמודות האלה הן בלתי תלויות. ולכן חייב להיות… אז זה בעצם ההסבר הנכון, למרות שסתם זרקתי אותו. אז תסתכלו על ההסבר הזה עכשיו. שימו לב, כסף וביאה יש להם לשניהם יש אלפא. ולביאה יש עוד משהו שיש אותו גם בחופה. עכשיו אני הרי לא מזהה את הפרמטרים אלפא ובתא בתהליך ההיסק, נכון? אני בסך הכל בוחר את התאוריה הפשוטה ביותר שפשוט ביותר זה מינימום פרמטרים וזה התאוריה שלי. לא זיהיתי בשום שלב מה זה אלפא ומה זה בתא. אבל עכשיו בואו נלך צעד אחד הלאה. את זה עשיתי מחשבון לוגי בלבד, הגעתי לאלפות ובתות האלה מחשבון לוגי. עכשיו. עכשיו אני רוצה לזהות את הפרמטרים. אז תסתכלו, אני אומר, בכסף ובביאה יש בשניהם אלפא, ובחופה אין את אלפא. יש למישהו רעיון מה יכול להיות אלפא?

[Speaker E] הנאה שיוצאת למען האישה או משהו מעין זה.

[הרב מיכאל אברהם] הנאה? נכון? כסף וביאה יש בהם הנאה, אישה שמקבלת כסף או ביאה זה הנאה. כשעושים איתה חופה זה לא נותן לה שום הנאה. אז אני חושב שהצעה מאוד סבירה תהיה לתת פשר לפרמטרים האלה, שאלפא זה הנאה. אחרי זה אפשר להמשיך לחשוב מה יהיה בטא. בטא זה משהו שיש בביאה ובחופה אבל אין בכסף. אוקיי? יכול להיות שחופה וביאה שניהם זה משהו שקשור למעמד אישי. כסף שייך גם בחושן משפט, גם בדברים אחרים. אז אולי בטא זה משהו שקשור ליחסים בין בני אדם. אוקיי? קרבה בין בני אדם. חופה הרי זה רשות משותפת שהבעל והאישה נמצאים בה וביאה זה כמובן קרבה בין בעל לאישה. אז בטא, הצעה למשל, סתם אני רק מנסה להדגים כמובן, שזה קרבה. אז פעולה שיש בה הנאה זה אלפא, פעולה שיש בה קרבה זה בטא. ביאה יש בה גם הנאה וגם קרבה, לכן היא עושה גם נישואין שנישואין צריך קרבה והיא עושה גם קידושין כי בקידושין צריך הנאה. אבל חופה שיש לה רק קרבה ואין לה הנאה, אז את הנישואין היא תעשה ואת הקידושין לא. ואתם פתאום רואים שאני לוקח עובדות הלכתיות, אני רק יודע כסף מה הוא עושה, חופה מה עושה, ביאה מה עושה. זהו. אין לי רמז למה זה ככה, מה הרעיון? למה התורה אומרת שכסף עושה את זה, ביאה עושה את זה, חופה לא עושה את זה? מה הרעיון? תראו שיש לנו בעצם דרך להגיע לרעיון. אנחנו יכולים באופן הזה, כן, ישיבת הרעיון היהודי. יש לנו דרך להגיע מהטבלה הזאת לפרמטרים, ואחרי זה לנסות ולראות עם אינטואיציה, וכאן עוד פעם נכנסת האינטואיציה, מה יכול להיות הפשר של הפרמטרים. פשוט מסתכל איפה מופיע פרמטר אלפא ולפי זה אני יכול לנחש מה הוא. ואז פתאום אני מגלה תיאוריה הלכתית מאוד מעניינת שקידושין אפשר להחיל אך ורק במשהו שיש בו הנאה. נכון? זה מסקנה מעניינת. לא היינו יודעים את זה במבט פשוט מהסתכלות על הדינים. ונישואין לעומת זאת, מה שחשוב זה הקרבה ולא ההנאה. זה לא מדויק כי תכניסו עוד את שטר וכולי, אבל אני רק מנסה להראות את צורת החשיבה. אז אתם רואים שזה ממש המהלך המדעי. אני לוקח את העובדות, העובדות זה הטבלה. אני בונה מהעובדות האלה תיאוריה, ואת המסקנה אני יכול להוציא מתוך התיאוריה שהיא רק פרמטרים אפילו שהם לא מזוהים. השלב הבא אני יכול להוציא מזה את טעמא דקרא. שלא דורשים טעמא דקרא, הנה פה אני מוציא טעמא דקרא בצורה סיסטמטית. אני יכול להראות לכם איך אני מגיע מהעובדות אל התיאוריה אל הטעמים שבגללם התורה קובעת מה כן עושה קידושין מה כן עושה נישואין, חופה, כסף, ביאה, מה ההבדלים ביניהם. יש לי הסבר מלא לכל התמונה ההלכתית. ואת הדרך הזאת היא דרך רבת עוצמה ולגמרי שיטתית איך להגיע מהעובדות אל התיאוריה, ולא רק אל התיאוריה הפורמלית עם אלפות ובטות, אלא לתיאוריה מהותית. הנאה, קרבה, להבין באמת מה קורה פה. כשאני מזהה את הפרמטרים אני מתחיל להבין מה באמת עומד מאחורי כל הדינים האלה של התורה. אגב, אפרופו האינטואיציות שיש לנו, הנה תראה פה זה לא קשור למוסר בכלל, ואני חושב שהאינטואיציה שאומרת שאלפא זה הנאה ובטא זאת קרבה היא אינטואיציה לגמרי בריאה. היא לא קשורה למוסר בכלל, פשוט היכרות עם המושגים האלה, כסף חופה וביאה, היכרות עם בני אדם ומה הדברים האלה עושים להם. ואני יכול פתאום באמצעים אינטואיטיביים כאלה, פרשנות אינטואיטיבית כזאת, להגיע למה עומד מאחורי הדינים של התורה. זה ממש מהלך מדעי. ואז יהיו לי כל מיני ניבויים, למשל אם ימציאו עכשיו איזשהו סוג של הנאה אחרת שלא הייתה בזמן חז"ל, יכול להיות שהמסקנה שלי תהיה שאפשר לעשות עם זה קידושין למרות שאין על זה גמרא, כי הנאה עושה קידושין. תגידו לי שלא דורשים טעמא דקרא, ויכול להיות שבאמת אני. זה פרדיקציה על מקרה עתידי. מתוך הטבלה הזאת עכשיו אני יכול למלא משבצת עם סימן שאלה. מה יקרה עכשיו אם אני אוכל לקדש אישה בפעולה החדשה הזאת, שגם נותנת הנאה, איזשהו סוג אחר. אוקיי? אז זה באמת שאלה מעניינת ואפשר לפשוט אותה בטכניקות האלה. זאת אומרת שאנחנו יכולים באמצעות האינטואיציה לא רק לברור, קודם דיברתי על האינטואיציה שבוררת את התיאוריה הסבירה ביותר מבין המון תיאוריות אפשריות ביחס לעובדות. אבל שמה התיאוריה הייתה בסך הכל התיאוריה הפורמלית עם אלפות ובתות, איזה מבנה של אלפות ובתות אני בוחר. אבל הסברה יכולה להיכנס בעוד מקום, לתת פשר מה זה האלפא והבתא, ואז פתאום אני מתחיל להבין באמת מה קורה פה. זאת דרך שיטתית ומסודרת, לא סתם סברות כרס, אלא דרך שיטתית, לוגית, מסודרת להגיע אל טעמי התורה, להגיע למה בעצם התורה רואה שמחולל תוצאות כאלה או תוצאות אחרות, ולמה זה מחולל וכל מיני דברים מהסוג הזה. ואני חושב שזה כלי רב עוצמה בלימוד תורה בדיוק כמו שהוא משמש בהקשר המדעי. אפשר להראות את זה גם על…

[Speaker C] אז מה, כשאתה לומד אתה בונה טבלאות כאלו?

[הרב מיכאל אברהם] מה, לא שומע?

[Speaker C] כשאתה לומד אתה בונה טבלאות כאלו?

[הרב מיכאל אברהם] לא באופן מפורש. אני חושב שרבים מאיתנו עושים את זה בלי לעשות את זה ממש על הדף, פשוט אנחנו חושבים בצורה כזאת ואנחנו לא מודעים לזה. אבל אני עושה את זה רק במקום שבו הגמרא בעצמה בנויה כמו בסוגיית חופה, זאת אומרת שהיא מביאה עוד נתונים וממלאת אותם ובעצם בשפה שלי היא בונה טבלאות. אז שם אני עושה את זה, כן.

[Speaker C] אז איך יכול להיות בסוף מחלוקת בין רב הונא למאן דאמר אחרינא שמה, אם הכל הוא לוגי צרוף ו…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז זה מה שאמרתי, זה לא לוגי צרוף. יש פה מעורבות של האינטואיציה בשני מקומות, בשלושה מקומות ליתר דיוק. אני אסכם את כל מה שאמרתי עד עכשיו, זה עובד ככה. האינטואיציה מעורבת בשלושה מקומות, בשלושה שלבים בתהליך ההיסק. נחזור לעניין הזה. השלב הראשון שהאינטואיציה מעורבת זה עצם העובדה שאני בונה טבלה. עצם זה שהחלטתי שנישואין וקידושין שייכים לאותה טבלה ובאותם פרמטרים משחקים על המגרש הזה של שניהם, זוכרים מה שדיברתי בהתחלה. המקום השני שאינטואיציה נכנסת, אחרי שבניתי את הטבלה, יש הרבה תיאוריות שמסבירות את הנתונים בטבלה. איך אני בוחר את התיאוריה הסבירה ביותר או הנכונה, התער של אוקאם, שוב פעם אינטואיציה, מה שנראה לי הכי פשוט, הכי סביר, זאת התיאוריה שאותה אני אבחר. לפעמים אני אחליט שהטבלה לא מוצדקת וזה סתם שני טורים והם לא שייכים לאותה טבלה, גם זאת אינטואיציה. והשלב השלישי שבו נכנסת אינטואיציה, זה השלב שבו אני מנסה להבין מה זה האלפא, הבתא והגמא וכל הדברים האלה. זה כבר מגיע להסבר מה באמת עומד מאחורי כל הדינים של התורה. אז פה אתם יכולים לראות שהניתוח הזה נותן לנו ממש מפה מאוד מסודרת וקונקרטית, לא אמירה כללית כזאת שהאינטואיציה מעורבת, אלא מפה מאוד קונקרטית איפה ואיך צריך להשתמש באינטואיציה, ואיפה היא מלווה מה החלק שלה מול החלק של ה… נקרא לזה הלוגיקה, החלק הפורמלי. יש פה משחק, ריקוד מאוד עדין שמשתמש בשני סוגי הכלים האלה, וכל אחד צריך להתמקד במקום הנכון עבורו ולא להתערב או לא להתעלם ממנה ולא להתערב במקומות שהוא לא שייך אליהם. עכשיו אני רוצה לדבר על עוד אספקט אחד, שהוא בעצם הסוף של המהלך הזה. ואני אתחיל אולי עם איזשהו ויכוח, לא ויכוח שניהלתי, ויכוח שניהלתי אבל לא בנוכחות המתווכח, אלי ליבוביץ', הבן של ליבוביץ', הוא אסטרופיזיקאי, והוא אתאיסט פעיל לוחמני. ויש לו מאמר, יש לו מאמר שהוא מדבר על הוכחות לקיומו של אלוקים, נגיד ממורכבות העולם, אז אם העולם הוא מורכב, אז ראיה פיזיקו-תיאולוגית מה שנקרא אצל קאנט, אם העולם הוא מורכב, אז כנראה שיש אלוקים שהרכיב אותו. והוא טוען כנגד הראיה הזאת, הוא בעצם אומר שאלוקים לא יכול להוות הסבר למורכבות של ה… כי אלוקים זה מושג שאותו המצאנו לצורך ההסבר אד-הוק. אז אתה לוקח משהו שהוא מוכר לנו ומסביר אותו באמצעות משהו אחר שהוא לא מוכר. זה ההפך מהסבר. הסבר זה להסביר משהו שהוא לא מוכר ולהסביר אותו באמצעות דבר מוכר או מובן. פה אתה לוקח משהו שמוכר לנו וממציא אד-הוק משהו שכאילו מסביר אותו ובעצם לא אומר כלום. הוא אומר משל למה הדבר דומה, והוא מביא את המשל המשעשע הבא שבעצם הוא לא כותב אבל זה לקוח מקישון. קישון בספר עין כמונים, כן. השועל בלול התרנגולות. אז כן יש את ה… איך קראו לו לגיבור של הספר? ברח לי השם שלו. כן, שם קישוני כזה של עסקן הסתדרותי, שהוא מגיע לאיזה כפר בצפון שנקרא עין כמונים, עין כמוני כמובן זה כולם הם עין כמוני שמה זה עין כמוני, ומאשימים אותו בזה שהוא מעל בכספים של ההסתדרות. מגיע אליו, מגיעים אליו חוקרים מהמשטרה, ממס הכנסה, לא יודע בדיוק מה, ואומרים לו תשמע, אתה בנית פה וילת פאר חמש קומות עם אורוות סוסים מפוארת ובריכה גדולה וכולי, איך עושים את זה ממשכורת של עסקן הסתדרותי? ברור שמעלת בכספים. אז הוא אומר רבותיי, אני חייב להתוודות, אני חייב להגיד לכם משהו, תשמעו, היה פה משהו שאתם לא תאמינו. אני לפני שנה בא אליי אליהו הנביא בחלום. כן, קישון. בא אליו אליהו הנביא בחלום והוא אמר לי תשמע, תלך לכפר מסוים בצפון, תעמוד בנקודה מסוימת, תלך מאתיים צעדים מזרחה, עוד מאה צעדים דרומה, אתה תראה עץ. מימין לעץ, אם תגיד אברה קדברה שמאבאדרא, לא יודע תגיד כל מיני דברים כאלה, תחפור מתחת למקום שבו אתה נמצא, אתה תמצא מטמון. עכשיו, לא האמנתי לו, אבל עשיתי את כל מה שהוא אמר, חפרתי וואלה, היה שם מטמון. ומהמטמון הזה בניתי את הווילה ואת האורווה ואת הבריכה והכול. אז אומרים לו החוקרים, תשמע, זה סיפור ממש פנטסטי, יש לך איזושהי ראיה שהסיפור הזה היה? בטח, תסתכלו, אחרת איך יש לי את הווילה ואת הסוסים? לכן ברור שהסיפור הזה היה. אז אומר אלי ליבוביץ', כן, הוא אומר הראיות לקיומו של אלוקים זה אותו דבר. יש לי ראיה לקיומו של אלוקים, למה? הנה, העולם הוא מורכב, והרי העולם המורכב ברור שהמרכיב הרכיב אותו. מה, אתה ממציא לי איזושהי ישות דמיונית שאף אחד לא מבין ואתה מוכיח את קיומה מהמורכבות של העולם? אז יש לך איזושהי ראיה לתיאוריה פנטסטית הזאת? בטח, תראה את העולם, הוא מורכב כל כך, איך הוא כזה מורכב אם לא היה אלוקים שהרכיב אותו? אז הוא אומר זה אותו דבר. זה כמובן שטויות. למה זה שטויות? בגלל שזה שטויות מהרבה סיבות. זה במבט ראשון זה ככה נשמע קצת מפתיע, זאת אומרת, כאילו אתה עומד רגע, בעצם לכאורה הוא צודק, אבל זה שגוי מכל כך הרבה אספקטים שאני לא אוכל למנות את כולם פה. אני אגיד רק כמה. דבר ראשון, כשבאים חוקרים לאיך קראו לו, ברח לי השם שלו, אף אחד לא זוכר פה? מה זה קישון קלאסי, זה המבוגרים בינינו בטח מכירים. גדליה פודהולצר? לא, זה לא השם הזה, אבל זה משהו כזה, כן, זה שם קישוני כזה. בכל אופן, אז כשבאים החוקרים לעסקן ההסתדרותי הזה, הם מצפים להסבר. הטענה שיש אלוקים בגלל המורכבות של העולם, אלוקים לא משמש פה בפונקציה של הסבר. אני לא טוען שאלוקים מסביר את העולם, אני מוכיח את קיומו של אלוקים. זאת הוכחה, זה לא הסבר, זה משהו אחר לגמרי. מורכבות של העולם היא הוכחה לזה שהיה מישהו שהרכיב אותו, כי בלי זה עולם מורכב לא קיים. כשאתה שואל אותי האם זה גורם לי להבין יותר את העולם, אלוקים הוא יצור שהוא מאוד לא מובן לי, להשתמש בו כדי להבין את העולם זה באמת לא נכון אולי, אבל אני לא מחפש הסבר לעולם, אני משתמש בעולם כראיה לקיומו של אלוקים, הפוך. זאת אומרת, אולי העולם יסביר את אלוקים, לא אלוקים את העולם, אבל זה שיש עולם זה מוכיח את קיומו של אלוקים. זה נקודה ראשונה. נקודה שנייה, הוא מניח. שהסבר תמיד בנוי בדרך של העמדה על המוכר. מה זאת אומרת? נגיד מטוס התרסק. אז באה ועדה לבדוק למה המטוס התרסק והם מוצאים שיש שבר בכנף. מה בעצם הם אמורים לעשות ומה הם עשו? הם לוקחים תופעה שהם לא מבינים אותה, המטוס התרסק, ומנסים להסביר אותה באמצעות כללים או חוקים שהם מוכרים לנו, אנחנו יודעים אותם. אנחנו יודעים שאם יש מטוס עם שבר בכנף, אז הוא מתרסק. אוקיי? ברגע שמצאנו את השבר בכנף של המטוס הזה, אז יש לנו הסבר למה הוא התרסק. תופעת ההתרסקות לא הייתה מובנת לנו, השתמשנו בעקרונות שמובנים לנו, שמוכרים לנו כדי להסביר אותה. זה נקרא הסבר מטיפוס של העמדה על המוכר. לוקח את הלא מוכר ומעמיד אותו על המוכר, אני מסביר אותו באמצעות המוכר. אלא מאי? שהסברים מדעיים חלק גדול מהם זה העמדה על המוכר. אבל הנקודות שבהם מדע מתקדם שם זה דווקא העמדה על הלא מוכר. כן, זה מה שתומאס קון, שהוא מתאר את ה, פילוסוף סוציולוג של המדע, כשהוא מתאר את התקדמות המדע הוא מחלק את זה לשני סוגי שלבים. יש שלבים שבהם ישנה פרדיגמה שעובדת, יש תיאוריה שעובדת. עמית דולניקר, לא דולינקר אלא דולניקר, יפה. עמית דולניקר. כן, שם קישוני נהדר. המדע, המדע הפרדיגמטי, כן יש תיאוריה שעובדת, היא מסבירה את כל העובדות, הכל בסדר. כל עובדה חדשה שאנחנו מגלים, אנחנו מנסים להשתמש בתיאוריה כדי להסביר את העובדה. זה השלבים השלווים של המדע. אבל באיזשהו שלב מצטברות לנו הרבה מאוד דוגמאות או כמה דוגמאות שלגביהן לא מצאנו הסבר במסגרת התיאוריה הקיימת. ברגע שמספר הדוגמאות האלה הוא כבר מספיק גדול, אנחנו מבינים שזה משבר. ולזה הוא קורא תופעה של משבר מדעי. והמשבר הזה בעצם אומר לנו שצריך להחליף פרדיגמה. צריך לזרוק את התיאוריה הקיימת ולמצוא תיאוריה חדשה שתסביר את כל העובדות הקודמות וגם את העובדות שהתיאוריה הקודמת לא יכלה להסביר. אם נמצא תיאוריה כזאת, זאת תהיה התיאוריה החדשה שאותה נאמץ במקום הקודמת שאותה זרקנו. זה מה שנקרא מהפכה מדעית. בעקבות משבר מגיעה מהפכה מדעית. עכשיו שימו לב, כשאנחנו מגלים תיאוריה חדשה במדע זה תמיד מהפכה. אנחנו מגלים תיאוריה חדשה שקודם לא ידענו אותה. אז אנחנו לוקחים עובדות שהן לכאורה מוכרות לנו ואנחנו משתמשים בתיאוריה שהיא לא מוכרת לנו כדי להסביר את העובדות האלה. כן, תחשבו על ניוטון. ניוטון מסתכל על הגאות ושפל, על הנפילה לכדור הארץ, על מסלולי הכוכבים. אוסף של תופעות שאנחנו, בסדר, אנחנו מכירים אותם, הכל בסדר. והוא פתאום אומר, רגע יש לי תיאוריה, חוק הגרביטציה שמסביר את כולם. עכשיו אף אחד לא ראה את כוח הגרביטציה מעולם, אף אחד לא שמע על זה שמסות אמורות למשוך אחת את השנייה. לכן בעצם התיאוריה שלו זה להמציא משהו אד הוק שהוא לא היה מוכר לנו קודם כדי להסביר את העובדות שדווקא היו מוכרות לנו היטב. אבל ברגע שהתיאוריה הזאת מצליחה להסביר הרבה עובדות מגוונות, אנחנו משתכנעים שהיא נכונה. עכשיו מי הסביר את מי? התיאוריה את העובדות או העובדות את התיאוריה? התשובה: העובדות מוכיחות שהתיאוריה נכונה. התיאוריה מסבירה את העובדות. ההסבר הולך מהתיאוריה לעובדות. ההוכחה הולכת מהעובדות לתיאוריה. וזה נקודה חשובה כי ההוכחה זה תמיד העמדה על הלא מוכר ולא העמדה על המוכר. אני מוכיח שהתיאוריה הלא מוכרת נכונה, למה? כי היא מסבירה את כל העובדות שאני מכיר. לכן הצעדים בשלבים השלווים של המדע הם העמדה על המוכר. יש לי תיאוריה שעובדת, כל מקרה שמופיע לפניי אני מסביר אותו באמצעות התיאוריה הזאת. זה העמדה על המוכר. בשלב של המשבר התיאוריה המוכרת לא מצליחה להסביר את העובדות, חלק מהעובדות. אני צריך לחפש תיאוריה לא מוכרת והעובדות יובילו אותי אל התיאוריה הלא מוכרת, כמו שעשינו קודם אגב עם הקידושין והכל, גם בהלכה זה ככה. והאינדיקציה שלי שהתיאוריה הזאת נכונה זה שהיא מסבירה את העובדות. מה זאת אומרת מסבירה? המפל קורא לזה הסכימה הדדוקטיבית נומולוגית. שאני מוצא חוק שהמקרים הפרטיים, המקרים הם מקרים פרטיים של החוק הכללי. אם החוק הזה הוא חוק כזה שכל המקרים. וכל האירועים הטבעיים הם מקרים פרטיים שלו, אז זה חוק שמסביר את המקרים האלה, למרות שהוא לא מוכר. לכן הצעדים שבהם אדם מתקדם, כשהמדע מגלה תיאוריה חדשה, כשהוא מתקדם, לא כשהוא עובד עם תיאוריה קיימת ומסביר עובדות, אלא כשהוא מגלה תיאוריה חדשה אחרי משבר, זה תמיד העמדה על הלא מוכר. זה העמדה של המוכר על הלא מוכר. ולכן הוא טועה גם בנקודה הזאת אליה ליבוביץ', כיוון שכן, הוא אומר שהדוגמה שהוא מביא זה על הקפלה הסיסטינית. אני רואה שמה ציורים בקפלה הסיסטינית ואני מניח שהיה צייר שצייר אותם, מיכלאנג'לו. אז היה צייר שצייר אותם. אז הוא אומר אם לא הייתי יודע שיש ציירים בעולם זה לא היה הסבר. רק בגלל שאני יודע שיש ציירים בעולם שמציירים ציורים ואני רואה עכשיו את הקפלה הסיסטינית, אז אני מניח שהיה צייר שצייר אותה. ולכן לגבי עולם אני לא יודע שיש אלוהים שבוראים עולמות, ולכן מהעולם להוכיח שיש אלוהים שברא אותו זה לא נכון. בקפלה הסיסטינית זה כן נכון כי זה נסמך על הניסיון שלנו, אבל לגבי עולמות זה לא נכון. והוא שוב פעם טועה באותם טעויות שדיברתי קודם, בגלל ששום דבר לא יוצא באמת רק מהניסיון שלנו. בסוף בסוף הדברים מעורבת בהם תמיד האינטואיציה שלנו, ולכן תמיד יש איזשהו מימד של העמדה על הלא מוכר. ואם לא הייתי יודע שיש ציירים בעולם והייתי רואה את הקפלה הסיסטינית, אני הייתי מגיע למסקנה שיש ציירים בעולם. הרבה יותר סביר, גם אם אני לא פגשתי אף צייר אף פעם, הרבה יותר סביר מאשר להניח שהציורים האלה נוצרו במקרה. ואני חושב שגם אליה ליבוביץ' היה נוקט באותה דרך, אם זה לא היה מדבר על אלוהים אלא על הקפלה הסיסטינית, שבמקרה גם קשורה לאלוהים, לא משנה, זה דיון אחר. זה היגיון עקום, זה היגיון מוטה. ואני חושב שהנקודה היא שהוא חי באשליה כזאת, באשליה שהניסיון לבדו מביא אותנו למסקנות המדעיות. וכל פעם שאנחנו מכניסים אינטואיציות או סברות שלנו זה מוטה, זה ספקולטיבי, זה לא נכון, זה רצונות, מה שדיברו פה קודם. טעות, זו טעות. גם מדע לא עובד כך. תמיד נכנסות האינטואיציות שלנו, והאינטואיציות שלנו כמובן אף פעם לא מוחלטות והן לא ודאיות, אבל זה הכלי שאיתו אנחנו עובדים ואין לנו כלי אחר. זה נכון במדע וזה נכון באמונה וזה נכון בכל מקום בחיים. ובעצם מה שאני רוצה לומר, שהדרך הזאת של האבדוקציה במהותה זה תמיד העמדה על הלא מוכר. זה המשמעות של העניין. אבדוקציה במהותה זה העמדה על הלא מוכר. כי אבדוקציה בעצם אומרת אני מוציא תיאוריה מתוך העובדות. תיאוריה חדשה. כשאני אמלא את הקל וחומר בכוח התיאוריה שמצאתי ואני אסמן שם אחד, זה באמת יהיה העמדה על המוכר. יש לי תיאוריה שעובדת, עכשיו אני רק ממלא עוד דין שאותו לא ידעתי, אני מסביר אותו באמצעות התיאוריה המוכרת. אבל ללכת משלושת ההלכות הנתונות אל התיאוריה, זה העמדה על הלא מוכר. כי אני בוצע תיאוריה שהיא לא מוכרת לי, ובטח אם זה רק אלפא ובטא אז אני אפילו לא מזהה את האלפא ובטא, אז ודאי וודאי שזה לא תיאוריה שמוכרת לי. אני מייצר אותה עכשיו מתוך העובדות. ועדיין זאת הדרך שאנחנו עובדים, גם בהלכה, גם במדע, גם בכל תחום בחיים. ככה אנחנו עובדים. אנחנו לוקחים את העובדות, מנסים להבין אותם באמצעות תיאוריה, ואז מסיקים כל מיני מסקנות. לכן העמדה על הלא מוכר זה לא טיעון סותר. זה לא טיעון שתוקף את הטענה הזאת. זה מה שאנחנו עושים. העמדה על הלא מוכר זה תיאור של איך מדע עובד. ואיש מדע כמוהו היה צריך לדעת את זה כמובן. טוב. אני אעצור כאן. פחות או יותר סיימתי את המהלך. אני רוצה עוד אולי השלמה קטנה אני אעשה פה על פופר, על הקשר לפופר, ואחרי זה אני אדבר קצת על הלימוד מהניסיון בגמרא, זאת אומרת על המעמד של הניסיון בחשיבה ההלכתית, ובזה נסיים את הסדרה ואני אעבור לסדרת המשך, אבל אני אגדיר אותה כסדרה חדשה על כשלים סטטיסטיים ואבדוקציות פזיזות. אוקיי, עד כאן.

[Speaker E] הרב, אפשר, האם אפשר לשאול שאלה שהיא לא קשורה לשיעור?

[הרב מיכאל אברהם] אלא אם כן יש שאלה קודם שכן קשורה לשיעור.

[Speaker F] איך חצי קשורה לשיעור. מה שהסברת בכסף וחופה, שהפרמטר המשותף לביאה וכסף זה הנאה, אבל מהמשנה מופיע… כן כן הבנתי אבל יש איזה פרמטר משותף באמת בסוף?

[הרב מיכאל אברהם] הנאה כן משחקת תפקיד אבל לא לבדה. זה, אבל הטבלה פה מגיעה לנדמה לי לשבע על עשר. אתה מבין? אז אנחנו צריכים הרבה עבודה לפני שאנחנו עושים פה איזשהו את הצעד הבא.

[Speaker B] אוקיי, אוקיי, תודה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, שאלה, שאלה שלא הייתה קשורה.

[Speaker B] לא שומע, אתה במיוט. שומע?

[Speaker E] כן. אז א', לפני השאלה, אני זו פעם ראשונה שאני מדבר אליך בצורה הזאת, אני קורא הרבה מהכתבים שלך ומאוד מאוד משכנעים ובאופן כללי תודה רבה באמת, כתבים מאוד משכנעים. ורציתי לשאול לגבי הספר שלך ב'המצוי הראשון', אמנם לא קראתי את כולו אבל בנוגע לאזור של הטיעונים המסיקים. אז חשבתי אולי על עוד שני טיעונים מסיקים שאולי אפשר להציע. הטיעון המסיק הראשון הוא בנוגע לבחירה חופשית. מי שטוען שהעולם הוא דטרמיניסטי, הפוך, מי שטוען שאין אל, אין אלוהים, אין בריאה, חייב בהכרח ובמובלע להניח שהעולם הוא דטרמיניסטי. זה הטיעון המסיק הראשון שרציתי להציע. למה? אני חושב כשאנחנו רואים את הכוכבים שמסתובבים סביב עצמם או את הכוחות הפועלים או התאים שמתרבים.

[הרב מיכאל אברהם] נו, ובני אדם, חוקי הטבע מאפשרים גם בחירה חופשית. כמו שאת חוק הגרביטציה אתה לומד מהניסיון, גם את חוק הבחירה החופשית אתה יכול ללמוד מהניסיון. העובדה היא שיש בעולם בחירה חופשית נגיד בהנחה שאני חושב שיש, כן? אז זאת עובדה כמו שחוק הגרביטציה הוא עובדה. אני פשוט מגלה את זה תצפיתית.

[Speaker E] אבל במה התאים שלך בעצם שונים מכל תא אחר או מכל כוח אחר שעובד?

[הרב מיכאל אברהם] זה ביולוגיה שהיא מורכבת באיזושהי צורה מסוימת וכנראה זה יוצר בחירה חופשית. במה שונים חומרים כימיים כאלה מחומרים כימיים אחרים שיש להם תכונות אחרות? מבנים שונים יוצרים תופעות שונות.

[Speaker E] אבל המבנים האלה תלויים באותם חוקים פיזיקליים, לא?

[הרב מיכאל אברהם] נו, אבל חלק מהחוקים הפיזיקליים אומרים שיש בחירה חופשית.

[Speaker E] אוקיי, טוב, אז אולי זה גם פוסל את, אולי הערעור הזה פוסל גם את הסברה השנייה שרציתי להציע בנוגע לעצם העניין של מודעות עצמית ותודעה שהם לא כל כך מוסברים על ידי האבולוציה. זאת אומרת האבולוציה יכולה להסביר. מודעות עצמית ותודעה? שאנחנו צריכים להשיג את זה בצורה יותר נכונה, אבל אני חושב שכולם מאמינים שיש במידה מסוימת כזו או אחרת התעסקות במודעות עצמית, ואני חושב שגם פה אפשר להגיד שהאבולוציה לא תגרום לכך שתהיה תודעה או מודעות עצמית, ככה רציתי לטעון.

[הרב מיכאל אברהם] אני כתבתי בספר משהו כזה, אבל יותר רחב. מודעות עצמית זה רק מקרה פרטי.

[Speaker E] אולי פנומנולוגיה? אה? על החושים.

[הרב מיכאל אברהם] על המנטלי באופן כללי. כל התחום המנטלי הוא בעצם מיותר מבחינה אבולוציונית. כי בשביל לשרוד מספיק שאני אברח מהנמר, אני לא צריך שאני אפחד ממנו. אם אני אברח מן הנמר ברגע שאני רואה אותו בלי שבגלל הפחד אני בורח, אלא אני בורח מאיזושהי ביולוגיה, אז הייתי ניצל באותה מידה. זה הטיעון של האמריקאי ההוא, איך קוראים לו הפילוסוף הנוצרי? פלנטינגה? לא, מנוטרדם, נו שכחתי את שמו. פילוסוף מאוד ידוע נוצרי. בכל אופן הטענה היא שכל המימד המנטלי שלנו לא יכול להיות מוסבר על ידי אבולוציה. אז מודעות עצמית זה רק מקרה פרטי. אין לזה שום ערך אבולוציוני לזה, כי ערך אבולוציוני יש להתנהגויות. וכל המימדים הפסיכולוגיים שגורמים להתנהגות הם מיותרים. אם תעשה את ההתנהגות השרידה אז אני אשרוד. למה צריך את כל המערך המנטלי שממנו נגזרות ההתנהגויות?

[Speaker G] הבנתי, כן, נכון. טוב, תודה רבה.

[הרב מיכאל אברהם] בבקשה. זהו? אוקיי, אז שיהיה שבת שלום, להתראות.

[Speaker G] שבת שלום, תודה רבה.