לימוד מהניסיון – שיעור 8
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:04] הקדמה: אינדוקציה, אבדוקציה וקריטריון אוקאם
- [2:09] חזקת שלוש פעמים: דוגמאות הלכתיות
- [3:58] חזקת הבתים בגמרא – פתיחה
- [5:17] חזקת קרקעות של שלוש שנים
- [7:22] ההשוואה לשור המועד
- [8:43] הצורך בנגיחה רביעית לשיעור
- [11:50] שלוש ראיות – הוכחת בעלות
- [18:37] מילה והחזקות – תיאוריות מתחרות
- [21:04] תיאוריות: מעיין גורם נגד מזל גורם
- [28:26] סיכום: אינדוקציה, אבדוקציה והיישום הלכתי
- [32:01] הקבלה לוורן באפט ולמשקיע מצליח
- [33:44] סיפור המעטפה של ג'ון ורדון
- [36:08] אינדוקציה מול תיאוריה במקרים חוזרים
- [39:04] דעת אבימי מהגרוניא על תיאוריה
- [42:42] מקור חיים והחזקת שלוש פעמים בגמרא
- [49:31] סיכום: אינדוקציה, אבדוקציה והסקת מסקנות
- [55:04] אוקם וחשיבות הפשטות במדע
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג יישום הלכתי למתח בין אינדוקציה לאבדוקציה דרך “חזקת שלוש פעמים”, ומדגיש שהכללה מן המקרים אל העתיד תלויה בתיאוריה מסבירה ברקע ובבחירת ההסבר הפשוט יותר לפי תער של אוקאם. הוא נע בין דיני חזקת קרקעות, שור מועד, וסתות, מילה וקטלנית, ומראה כיצד הגמרא מחפשת “דבר הגורם” כדי להצדיק חזקה, וכיצד תיאוריות שונות מייצרות הכללות שונות ונפקא מינות מעשיות. בהמשך מובא פירוש עקרוני על סימני שוטה בחגיגה דרך אותו מנגנון של איחוד תופעות תחת הסבר אחד פשוט, ומוצגת חלוקה בין חזקות שהן ראיה לבין חזקות שהן התרגלות, תוך טענה שהמספר שלוש הוא בעיקר רף הלכתי פורמלי. הסיום כולל שאלות על סמכות התלמוד, מחויבות קולקטיבית, אמינות נביאים, ועל גבולות השימוש בתער של אוקאם כשסבירות הפרמטרים אינה אחידה.
אינדוקציה, אבדוקציה ותער של אוקאם בהיסק מדרשי
הטקסט ממשיך מהדגמה קודמת דרך קל וחומר והצד השווה שבהם אפשר גם לבצע הכללה וגם להתבונן בתיאוריה שמאחורי ההכללה. הוא קובע שכאשר כמה הכללות מתאימות לעובדות, בחירת התיאוריה נעשית באמצעות תער של אוקאם והעדפת הפשטות, ובמונחים תיאורטיים זו העדפת מספר פרמטרים או “ישים” מינימלי. הוא מנסח שהעיסוק אינו רק ב”הכללה פשוטה” אלא בפשטות התיאוריה שמייצרת את ההכללה.
חזקת שלוש פעמים בהלכה כמנגנון הכללה
הטקסט מציג שחזקת שלוש פעמים פירושה שכאשר דבר קורה שלוש פעמים ההנחה היא שהוא משקף חוק קבוע ולא מקרה, והוא מזהה זאת כהכללה בדומה להכללה מדעית. הוא מביא דוגמאות כמו שור מועד שנגח שלוש פעמים, וסתות נשים שנקבעות לאחר שלוש הופעות סדירות, ומתו אחיו מחמת מילה שלא מלים את הרביעי. הוא מציב מטרה לקרוא את הסוגיות הללו “במשקפיים” של אינדוקציה ואבדוקציה ולבחון את היחס בין ההכללה לבין התיאוריה שביסודה.
חזקת הבתים בבבא בתרא ולימוד משור המועד
הטקסט מבדיל בין חזקה כקניין בקרקע לבין “חזקת ראיה” בקרקע, שבה שלוש שנים של אכילת פירות בלי מחאה מאפשרות טענה לקניין גם בלי שטר. הוא מצטט את רבי יוחנן בשם “הולכי אושא” שלומדים את מניין שלוש שנים משור המועד: כשם שנגיחה שלוש פעמים מוציאה מחזקת תם ומעמידה בחזקת מועד, כך אכילה שלוש שנים מוציאה מרשות מוכר ומעמידה ברשות לוקח. הוא מציג את קושיית הגמרא מן העובדה שבשור מועד חיוב נזק שלם מתחיל בנגיחה רביעית ואת דחייתה שהמועדות נוצרת אחרי שלוש נגיחות ורק העילה לחיוב מגיעה ברביעית.
הטקסט טוען שהדימוי בין שלוש נגיחות לשלוש שנים נראה פורמלי, ומציע שבפועל שני המקרים מובנים כהצטברות של שלוש ראיות. הוא מנסח שבקרקע כל שנה של אכילת יבול בלי מחאה היא ראיה, ושלוש ראיות מצטרפות לכוח מספק, ובשור כל נגיחה היא ראיה לטבע מועד ושלוש ראיות מכריעות. הוא מסביר שגם אם יש היגיון יחסי בשלוש שנים משום מחזור יבול, עדיין יש כאן קו שנראה שרירותי מבחינה עקרונית.
יבמות סד–סה: רבי ורשב״ג על מספר הפעמים וכניסת האבדוקציה
הטקסט מביא את המשנה ביבמות על אישה שלא ילדה עשר שנים ואת הדיוק שמותרת לשני ומשמע שלשלישי לא, ומזהה זאת כשיטת רבי. הוא משווה לברייתא במילה: “מלה הראשון ומת, שני ומת, שלישי לא תמול” דברי רבי, מול רבן שמעון בן גמליאל ש”שלישי תמול, רביעי לא תמול”, ומביא שגם בקטלנית קיימת אותה מחלוקת: “נישאת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי לא תינשא” דברי רבי, ורשב״ג מתיר לשלישי ואוסר לרביעי. הוא מנסח שבשלב זה מדובר באינדוקציה “בלי תיאוריה”: מן החזרתיות מסיקים על העתיד.
הטקסט קובע שהגמרא מכניסה אבדוקציה כאשר היא מסבירה שבמילה יש “משפחה דרפי דמא” לעומת “משפחה דקמיט דמא”, כלומר תיאוריה פיזיולוגית שמסבירה את המקרים. הוא מציב את שאלת הגמרא על קטלנית “נישואין מאי טעמא?” כהתנגדות להכללה ללא הסבר, ואז מביא שתי תיאוריות: “מעיין גורם” בשם רב הונא, ו”מזל גורם” של רב אשי. הוא מדגיש שהגמרא מנסחת נפקא מינה שמבחינה בין התיאוריות: “דארסה ומת” או “דנפל מדיקלא ומת”, ומזהה כאן לוגיקה של ניבוי ובדיקה שמדמה אלימינציה מדעית גם אם למעשה נמנעים מניסוי מסוכן.
אבדוקציה כקובעת אינדוקציה והצעה חלופית להבנת “מזל גורם”
הטקסט מנסח שהאבדוקציה מציבה תיאוריה שממנה נגזרת הכללה, ושכאשר יש כמה תיאוריות כל אחת מפיקה אינדוקציה אחרת, ולכן המדיניות המעשית נקבעת לפי התיאוריה הנבחרת. הוא מציע אפשרות שרב אשי אינו מציע תיאוריה מיסטית חלופית אלא מתיר אינדוקציה גם ללא תיאוריה מזוהה, מתוך הנחה שיש גורם שאינו ידוע. הוא ממקם את המחלוקת כמשקל שמעניקים למקריות מול ההנחה שיש גורם נסתר, ומוסיף שהשלכות של דיני נפשות מחמירות את שיקול הזהירות.
נאסים טאלב, וורן באפט ודוגמת “בחרו מספר” כמבחן למקריות ללא תיאוריה
הטקסט מביא את “הברבור השחור” של נסים טאלב כדי להראות שהצלחה ממושכת יכולה להיות תוצאה סטטיסטית ללא כישרון מיוחד. הוא מציע מודל שבו מתוך רבים רק אחד מצליח זמן רב, ולכן קיומו של “וורן באפט” אינו בהכרח ראיה לכישרון אלא יכול להיות תוצר של סינון הסתברותי. הוא מביא עלילת “בחרו מספר” של ג’ון ורדון שבה שליחת מכתבים רבים יוצרת מראית עין של ניחוש על-טבעי, ומסיק שההכרעה אם להכליל לעתיד תלויה בקיום תיאוריה מסבירה ולא רק בחזרתיות.
מקור חיים בהלכות פסח: “אין חזקה למקרים” ויישום לסוגיות חזקה
הטקסט מצטט מקור חיים בהלכות פסח שקובע “דלא אמרינן חזקת שלוש פעמים כי אם בדיכא דבר הגורם דמסתבר… אבל בדבר שנופל במקרה… אין חזקה למקרים.” הוא מביא ראיה מיבמות בקטלנית שלשיטת “מעיין גורם” אין דין קטלנית בארוסה, ומסיק שהיכן שאין גורם מסתבר אין חזקה. הוא מוסיף ראיה ממחלוקת “וסתות דאורייתא או דרבנן” ומציע שההכרעה תלויה בסבירות התיאוריה שמצב הלבנה קשור לראיית דם, אף שהוא עצמו מפקפק בהשלכה הכוללת על כל סוגי הווסתות.
סימני שוטה בחגיגה ור׳ חיים מבריסק: תער של אוקאם כבסיס לחזקת שלוש
הטקסט מביא את הברייתא בחגיגה על סימני שוטה: “היוצא יחידי בלילה”, “הלן בבית הקברות”, “המקרע את כסותו”, ואת מחלוקת רב הונא שצריך את כולן יחד לעומת רבי יוחנן שמספיק אחת. הוא מביא את נימוק הגמרא שלכל סימן יכול להיות הסבר חלופי שאינו שטות, ולכן שלושתם יחד מכריעים, ומצטט את ההשוואה “כמי שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל.”
הטקסט מציג את קושיית ר׳ חיים מדוע לא די בשניים ומדוע גם בשלושה אפשר לייחס לכל סימן סיבה אחרת, ומשיב ששלושה אירועים מעדיפים הסבר אחד מאחד שמאחד את כולם על פני שלוש סיבות בלתי תלויות. הוא מפרש זאת כתער של אוקאם: ההסבר הפשוט “הוא שוטה” עדיף על צירוף מקרים של שלושה הסברים שונים. הוא תולה בכך גם את מחלוקת רבי ורשב״ג אם חזקה נוצרת בשניים או בשלושה, ומחבר זאת לעיקרון של “להוציא מחזקה” שדורש עדיפות משמעותית יותר.
שור חמור וגמל: מועד לכל כהעדפת הסבר מאחד
הטקסט מסביר שבשור שנגח שור חמור וגמל קיימות שתי אפשרויות: שכל נגיחה היא מקרה ואין מועדות למין מסוים, או שיש טבע נגחני כללי ולכן הוא “מועד לכל.” הוא מצטט את רש״י שמדגיש שלא דורשים שלוש נגיחות בכל מין ומין, מפני שהעובדה שהועד בשלושה מינין מראה שאינו מקפיד על מין אחד. הוא משתמש בכך כדי לחזק שהעדפת הסבר מאחד על פני שלוש מקריות היא מנגנון יסודי ביצירת חזקה.
חזקה כראיה מול חזקה כהתרגלות והטענה על פורמליות המספר שלוש
הטקסט מציג חלוקה בין חזקות שהן “ראיה” למציאות קיימת לבין חזקות שהן “היווצרות או התרגלות” שמייצרות טבע חדש. הוא מראה כיצד בשור מועד אפשר להבין או כהוכחה לטבע מועד שהיה קיים, או כהתרגלות שמתהווה אחרי שלוש נגיחות, ומקשר זאת לשאלה אם היה צריך לחייב למפרע. הוא מציין שיש שיטות שמיישבות גם הבנת “ראיה” בלי חיוב למפרע משום טענת אונס של הבעלים שלא ידע לשמור.
הטקסט מביא קהילות יעקב על טהרות סימן מ״ז ששאל את החזון איש והחזו״א ענה “שיש חזקות כאלה ויש כאלה,” אך הוא טוען שהדיון הגורף באחרונים נשען על הנחה שגויה. הוא קובע שהמספר שלוש הוא “מספר פורמלי” ורף הלכתי נחוץ לעבודת דיין, מפני שבהתרגלות ובסבירות אין קפיצה חדה אלא רצף. הוא מדמה זאת לדוגמת “בת שלוש בתוליה חוזרים” ולדיון בעיבור החודש, ומפרש שההלכה קובעת סטטוס ולא את המציאות הביולוגית, ולכן קובעת סף אחיד ומעשי.
שאלות סיום: סמכות התלמוד, מחויבות קולקטיבית ונביאים
הטקסט כולל שאלה על סמכות התלמוד מול האפשרות לחלוק על ראשונים ואחרונים, ותשובה שמסבירה שהמחויבות נובעת מהתחייבות הציבור כישות קולקטיבית שאינה מתה אף שהפרטים מתחלפים, עם דוגמה מתוספות במעילה דף ט׳ על קורבן ציבור שאין בו “שמתו בעליו.” הוא משווה זאת למערכות חוק כלליות שבהן חקיקה מחייבת דורות, ומנסח שהפרט מחויב משום השתייכותו לציבור.
הטקסט כולל שאלה על סבירות אמיתות הנביאים לעומת טענות כמו ישו, ותשובה שהמשמעות המעשית מצומצמת כי הנביאים אינם מחדשים הלכה לדורות, ושכיוון שהתורה עצמה מצווה לשמוע לנביא שנבדק אין סיבה להטיל ספק בעיקרון אלא אם מדובר בכשל בדיקה או נביא שקר. הוא כולל שאלה על תער של אוקאם כאשר פרמטר אחד מאחד פחות סביר משלושה פרמטרים נפרדים, ותשובה שמכירה בכך שסבירות הפרמטרים משפיעה ולא מדובר בפורמליזם טהור, עם דוגמה של קל וחומר “משקוף בציצית” שנדחה משום שאין פרמטר אינטואיטיבי מתאים. הוא מסיים בשאלה על מיתה בידי שמיים בהוראת נביא ומענה שמדובר בעיקר בדברי קבלה או הוראת שעה, מפני ש“אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.”
תמלול מלא
[Speaker A] טוב, בפעם הקודמת ניסיתי רק שנייה אחת.
[הרב מיכאל אברהם] בפעם הקודמת ניסיתי להדגים את היחס בין אינדוקציה לבין אבדוקציה דרך הסקים מדרשיים, ניסיתי את זה דרך קל וחומר והצד השווה, שבשניהם אפשר היה לעשות את ההכללה, זאת אומרת אינדוקציה, ואפשר היה להתבונן על התיאוריה שעומדת מאחורי ההכללה. וכשמתבוננים על התיאוריה שעומדת מאחורי ההכללה מגלים שבעצם יכולות להיות לנו כמה הכללות אפשריות, כל תיאוריה יכולה להוביל להכללה שונה ואנחנו צריכים לבחור תיאוריה כדי לדעת איזו הכללה אנחנו נשארים איתה, כשבדרך כלל מה שאנחנו עושים אם יש לנו כמה הכללות שכולן מתאימות לעובדות אנחנו משתמשים בתער של אוקם, זאת אומרת בוחרים את התיאוריה הפשוטה ביותר, כי ההכללות בדרך כלל הן לא, אפשר לדבר גם במישור של ההכללה על ההכללה הפשוטה ביותר, כן הקו הישר הוא יותר פשוט מאשר איזשהו קו עקום, אבל מבחינת התיאוריות אנחנו מדברים נגיד על מספר פרמטרים מינימלי, מספר ישים מינימלי, זה בעצם היה הניסוח המקורי של התער של אוקם שמעדיפים מספר ישים, תיאוריה עם מספר ישים מינימלי. אז אני רוצה היום לעבור לאיזשהו יישום הלכתי שמדגים קצת את היחס בין שני אלה, את המתח בין שניהם אם תרצו, ואני רוצה לעסוק קצת בחזקות של שלוש פעמים. בהלכה אנחנו מדברים על חזקות שלוש פעמים, דבר שקורה שלוש פעמים ההנחה היא שאם הוא קרה שלוש פעמים כנראה ימשיך לקרות גם בפעמים הבאות, זאת אומרת שזה איזשהו חוק קבוע, וזה למעשה איזשהו סוג של הכללה, כמו שאנחנו עושים הכללה מדעית או משהו כזה, אנחנו ראינו את התופעה שלוש פעמים ההנחה היא שזה כנראה מבטא חוק כללי וזה לא מקרי. אוקיי, זה בעצם המשמעות של העניין. איפה אנחנו פוגשים דברים כאלה? אז יש שור מועד שנגח שלוש פעמים, ההנחה שלנו שאם הוא נגח שלוש פעמים כנראה מדובר בשור מועד ולא בשור תם. ווסתות של נשים שאם יש איזושהי חוקיות או סדירות בהופעה של הווסת, ווסת החודש, ווסת ההפלגה, לא משנה, יש כל מיני סוגי חוקיות, אז אם זה קרה שלוש פעמים אנחנו מניחים שזאת החוקיות שגם תמשיך הלאה. יש מתו אחיו מחמת מילה, כן אם משפחה מלו שלושה ילדים שנולדו להם ושלושת הילדים מתו אז את הילד הרביעי כבר לא מלים. יש ההנחה היא שילד מהמשפחה הזאת שמלים אותו הוא מת ולכן עוד פעם זה חזקת שלוש פעמים וכן הלאה, יש איזה עוד כמה וכמה דוגמאות חלקן נפגוש. אז השאלה היא בעצם אני רוצה עכשיו להסתכל על הסוגיות האלה שבהלכה של חזקת שלוש פעמים במשקפיים שתיארתי עד עכשיו, זאת אומרת לדבר על האינדוקציה, לדבר על האבדוקציה שביסודה ואיך בדיוק היחסים בין שני המישורים האלה בין ההכללה לבין התיאוריה שעומדת ביסודה של ההכללה הזאת. אז אני רוצה להתחיל מגמרא בתחילת פרק חזקת הבתים, פרק שלישי של בבא בתרא, שמה רק הקדמה קצרה, הגמרא שם מדברת או המשנה כבר מתחילה לדבר על חזקת קרקעות. מה זה חזקת קרקעות? חזקת קרקעות יש לה שתי משמעויות. יש חזקה שאיתה קונים קרקע, בכסף בשטר ובחזקה. זה בעצם בשפה שלנו אפשר לקרוא לזה החזקה בקרקע, החזקה בקרקע הכוונה להשתמש בקרקע, לעשות בקרקע, לנהוג כלפי הקרקע במנהג בעלות, נעל גדר פרץ. כן זה בעצם ברגע שאני מבטא בעלות על הקרקע זה האופן שבו קונים, אחד האופנים שבו קונים קרקעות, כמו שמטלטלים נקנים במשיכה כך קרקעות נקנים בכסף או בחזקה. או בשטר. אז החזקה זה לנהוג מנהג בעלות בקרקע. אני לא מדבר על זה, אני אדבר על חזקת קרקעות במובן של חזקת של תחילת חזקת הבתים. החזקה שתיארתי עכשיו מופיעה בהמשך. ובתחילת חזקת הבתים מדובר על חזקת ראיה בקרקע. מה זאת אומרת? אם מישהו מחזיק בקרקע שלוש שנים, אז ההנחה היא שהקרקע היא שלו. יש כל מיני הסברים, לא חשוב כרגע, מה צריך שם, המרא קמא זה שהיה ידוע בתור הבעלים הקודם לא ימחה. צריך, הוא צריך לטעון שהיה לו שטר והשטר אבד, לא חשוב כרגע. אבל העיקרון שהמשנה קובעת זה שאחרי שלוש שנים הבנאדם יכול לטעון שהקרקע היא שלו גם בלי להציג שטר.
[Speaker C] החזקה עושה אותו בעל? לא שומע. החזקה עושה אותו בעל, לא החזקה לא מראה שהיא שהוא בעצם בעל. החזקה בעצמה עושה אותו בעל.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אוקיי, אז מה השאלה?
[Speaker C] השאלה היא שזה לא הכללה בכלל. זה לא הכללה. זה כאילו הוא עומד שלוש שנים על הקרקע, אז הוא נהפך להיות הבעל של הקרקע.
[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא נהפך להיות, זה דיני ראיות. הוא קנה את הקרקע בשטר, זאת הטענה שלו.
[Speaker C] החזקה זה לא דיני קניין, זה דיני ראיות?
[הרב מיכאל אברהם] ברור! החזקה מהסוג הראשון זה בדיני קניין. כשאני מחזיק בקרקע זה אחת הדרכים לקנות אותה, או כסף או שטר או חזקה. החזקה הזאת זה בדיני ראיות. זאת אומרת, אני טוען שקניתי ממך, אתה היית ידוע בתור בעלים בעבר, המרא קמא מה שנקרא. ואני טוען שקניתי את זה ממך. איך קניתי? לא בחזקה. קניתי בשטר. היה לי שטר, או לא משנה, או בכסף, אבל היה לי שטר, עשיתי פעולת קניין והקרקע היא שלי. אלא מה? אין לי שטר עכשיו. אני לא יכול, אומרים לי תראה את השטר, אחוי שטרך. אין לי שטר. עכשיו, אם שלוש שנים הייתי בקרקע וההוא לא מחה, אז זאת ראיה לזה שהוא מכר לי את הקרקע. כי אחרת הוא היה מעיף אותי משם. הוא היה מוחה והיה מעיף אותי משם. אז החזקה הזאת משמשת בדיני ראיות, זה לא חזקת קניין. אז זה החזקה בתחילת פרק חזקת הבתים. אז יש קצת מחלוקות איך להבין את זה, מה בדיוק זה אומר, אני לא נכנס עכשיו לכל הפרטים, רק את המינימום שאני צריך לדיון שלנו. אז עכשיו בואו נסתכל רגע על הגמרא. אמר רבי יוחנן: שמעתי מהולכי אושא שהיו אומרים: מניין לחזקה ג' שנים? מאיפה אנחנו יודעים שחזקה נוצרת אחרי שלוש שנים? משור המועד. מה שור המועד כיוון דנגח ג' נגיחות נפקא ליה מחזקת תם וקיימא ליה בחזקת מועד, הכא נמי כיוון דאכלה תלת שני נפקא ליה מרשות מוכר וקיימא ליה ברשות לוקח. זאת אומרת, כמו בשור המועד, כשהוא נוגח שלוש פעמים הוא יוצא מחזקת התמות שלו, הרי כל שור בהתחלה יש לו חזקת תם. אחרי שלוש פעמים שהוא נוגח הוא עובר להיות בחזקת מועד. אגב אחר כך הוא יכול לחזור להיות תם אם הוא שלוש פעמים לא נוגח. זאת אומרת עובר לפניו משהו והוא לא נוגח אותו. אבל הוא עובר מה? לא שומע. הוא עובר מחזקת תם לחזקת מועד, אז גם בקרקע אחרי שלוש שנים שהוא מחזיק בקרקע, קוטף את הפירות וכולי, הוא יוצא מרשות המוכר מחזקתו של המוכר ועובר לחזקתו של הלוקח, כן, של מי שיושב בקרקע. אז יש פה איזושהי השוואה בין ההעדה של שור, הפיכתו מתם למועד, לבין חזקת ראיה בקרקע. שואלת הגמרא: אי מה שור המועד עד נגיחה רביעית לא מיחייב, הכא נמי עד נגיחה רביעית לא קיימא ברשותיה? בשור המועד אחרי שלוש פעמים הוא נהיה מועד, אבל רק בנגיחה הרביעית הוא מתחיל לשלם במקום חצי נזק נזק שלם. אז גם פה בעצם צריך ארבע נגיחות כדי להיות מועד. אז גם פה היית צריך ארבע שנים ולא שלוש שנים. הגמרא דוחה, הגמרא אומרת: הכי השתא? התם מכדי נגח שלוש נגיחות הוי מועד, ואידך כי לא נגח מאי לשלם? הכא כיוון דאכלה תלת שני קיימא ליה ברשותיה. כן, זה תירוץ פשוט. אחרי שלוש פעמים שהשור נגח הוא הופך להיות מועד, אבל צריך נגיחה רביעית כדי שבתור מועד יהיה על מה לחייב אותו. זה לא שהוא מועד אחרי ארבע נגיחות, הוא מועד אחרי שלוש נגיחות. אבל בשביל לחייב אותו בכסף כשור מועד צריך את הנגיחה הרביעית כי זאת עילת התביעה כלפיו. אז המועדות נוצרת אחרי שלוש נגיחות ולא אחרי ארבע, ולכן גם בקרקעות אנחנו מדברים על העברה של החזקה אחרי אכילת פירות בקרקע שלוש שנים.
[Speaker D] הדימיון נראה שרירותי. וגם לגמרי לא. למה? הדמיון בין המעבר בין שלוש נגיחות לשלוש שנים זה מה אפשר לומר יש שלושה ימים, שלושה חודשים, שלוש שעות.
[הרב מיכאל אברהם] שואל למה שנים? אז פה יש איזשהו היגיון כי בשנה, כשאתה קוטף יבול אחד של הקרקע, יש יבול שעולה פעם בשנה. בעצם אתה צריך לקטוף שלוש פעמים את היבול של הקרקע. היחידה הבסיסית זה היבול. עכשיו אם קטפת רק עגבנייה אחת ביום אחד, מדובר בקטיפת הפירות, זה בעצם המהות של החזקה. לא צריך דווקא את זה להלכה, אבל בבסיס החזקה הייתה כיוון שאכלה, נכון ככה הגמרא אומרת, אכלה שלוש שנים. זאת אומרת אתה לוקח את היבול של הקרקע שלוש פעמים. עכשיו כל שנה צומח יבול, יכול שלוקח לך לקטוף אותו חודש, אבל עדיין אתה קוטף את היבול של השנה הזאת. אז זה מבחינתנו נקרא פעם אחת. אוקיי, זה ההנחה שם. אנחנו נראה בהמשך, בכל מקרה יש פה איזשהו חיתוך שרירותי, אבל זה נראה בהמשך. אז הגמרא מדמה את ההעדה של שור לחזקת קרקעות. מהניסוח של הגמרא נראה שממש עושים פה דמיון של אחד לאחד. אחרי שלוש נגיחות הוא יוצא מחזקת תם לחזקת מועד, אחרי שלוש אכילות הוא יוצא מחזקתו של המוכר לחזקתו של הלוקח. אבל כשחושבים באמת על התוכן, זה לא באמת בנוי על זה. אלא מה? למה צריך שלוש שנים? שלוש שנים זה בעצם שלוש ראיות שיש לטובתי שהקרקע היא שלי, נכון? לקחתי את היבול שנה אחת וההוא לא מיחה, זאת ראיה שזה שלי. זה קרה עוד שנה, ראיה שנייה שזה שלי. קרה עוד שנה, ראיה שלישית שזה שלי. שלוש ראיות מתקבצות להיות ראיה מספיק משמעותית. אז מבחינתנו אחרי שלוש ראיות אנחנו מניחים שהקרקע היא שלו. אותו דבר בשור תם. אם הוא נוגח פעם אחת אנחנו מתחילים לחשוד. יכול להיות שבאמת הוא לא תם אלא מועד. פעם שנייה זה כבר עוד ראיה. פעם שלישית יש לי שלוש ראיות, אחרי שיש שלוש ראיות אני מניח שהשור הוא שור מועד. אבל זה לא ששלוש הראיות האלה מעבירות אותו כאילו לוקחות אותו באופן מכני מחזקה אחת לחזקה אחרת, אלא פשוט הצטברות של שלוש ראיות מהווה ראיה טובה. הדמיון שעושים פה מהמעבר מחזקה לחזקה נראה טיפה פורמלי כזה, לא באמת.
[Speaker C] זה אומר שהוא בגדר שור מועד כבר מההתחלה?
[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה ששואלים האחרונים, אבל אני אעיר על זה בהמשך, בסדר? אז לכן הדמיון הזה בעצמו אוקיי, כנראה מדבר על הצטברות של שלוש ראיות. בעצם הילכי אושא, רבי ישמעאל הגמרא מסבירה שמה, הילכי אושא לומדים את חזקת שלוש שנים בקרקע מחזקת מועדות של שלוש נגיחות. ומבחינתם כנראה שחזקת שלוש שנים בקרקע, לא כולם מסכימים לזה, ומבחינתם חזקת שלוש שנים בקרקע היא דוגמה נוספת לחזקת שלוש פעמים. והבאתי כמה דוגמאות בהלכה לחזקות שלוש פעמים שאחרי שלוש פעמים בעצם נוצרת חזקה. זאת ההנחה שם. המקור לדיון הזה של חזקת שלוש פעמים זה גמרא ביבמות בדף ס"ד ס"ה. בוא נראה את זה קצת שם. אז ככה, שם מדובר המשנה דיברה שמה על מישהו שהיה נשוי לאישה והאישה לא ילדה עשר שנים. יש חשש היא אילונית. אוקיי? אז הוא מגרש אותה. המשנה אומרת מותר לה להתחתן עם עוד אחד. מה זה מותר? הכוונה הוא לא מבטל את מצוות פרייה ורבייה אם הוא נושא אותה כי יכול להיות שהיא לא אילונית. פעם אחת זה לא הלך, עם בעל אחר זה אולי כן יילך. פעם שנייה גם מותר, פעם שלישית מותר, פעם רביעית כבר לא. זאת אומרת אם היא שלוש פעמים לא ילדה עשר שנים אנחנו כבר מגיעים לאיזשהו גיל שאני לא בטוח בכלל שאישה כבר יכולה ללדת, אבל נניח, אז מכאן ואילך כבר לא נושאים אותה. וזה מה שהגמרא אומרת גירשה מותרת וכולי, שני אין, שלישי לא. זאת אומרת הגמרא מדייקת שהשני יכול לשאת אותה, משמע שהשלישי כבר לא יכול לשאת אותה. זאת אומרת אם פעמיים זה קרה לה פעם שלישית אנחנו כבר לא בודקים אותה. אחרי פעמיים כבר ההנחה היא שהיא אילונית. אומרת הגמרא מתניתין מני? מי זאת השיטה של המשנה? רבי. דתניא זה שיטת רבי. דתניא שנינו בברייתא, מלה הראשון ומת, שני ומת. מלה הראשון ומת, שני ומת, שלישי לא תמול, דברי רבי. לא מדובר שהאישה מלה, אלא שילדים של אישה נימולים, האבא נגיד מלה את הראשון, מלה את השני, אם הוא מלה את השני ושני הראשונים שהוא מלה מתו, מתו, את השלישי לא מלים, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר שלישי תמול, רביעי לא תמול. נקרא נו חמול. יש מחלוקת בין רבי לבין רשב"ג בשאלה אם חזקה נוצרת אחרי פעמיים או שחזקה נוצרת אחרי שלוש פעמים. ואם זה ככה, אז המשנה שממנה הגמרא מדייקת, שאם מישהי לא הביאה ילדים עשר שנים פעם אחת ופעם פעמיים, אז לא נושאים אותה בפעם השלישית, כנראה הולכת בשיטת רבי. כי עובדה שפעמיים הספיקו בשביל חזקה. בהמשך אני מדלג קצת, בהמשך לסוגיה שם, ועוד אימר דפליגי לעניין מילה. בנישואין מי פליגי? את רבי ורשב"ג חולקים לעניין מילה, כי אם מלו את הילדים והם מתו. אבל למה אתה חושב שצריך ליישם את זה לגבי נישואין? אומרת הגמרא, אם כן, הם גם בנישואין הם חולקים. איך אני יודע? והתניא, רש"י אומר פה כן, והתניא זה לא קושיה, זה בניחותא. זאת אומרת ששנינו בברייתא, נישאת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי לא תינשא, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תינשא, לרביעי לא תינשא. מה זאת אומרת? אם היא מתחתנת עם בעל, כן, אישה קטלנית זה נקרא בלשון הפוסקים, היא מתחתנת עם בעל והבעל מת, מתחתנת עם עוד אחד וגם ההוא מת. השלישי אסור לו כבר לשאת אותה. רשב"ג אומר לשלישי מותר, לרביעי אסור. עוד פעם לשיטתם, השאלה האם חזקה נוצרת אחרי פעמיים או אחרי שלוש פעמים. אז רואים שמחלוקת רבי ורשב"ג זה לא רק לגבי מילה אלא גם לגבי נישואין. אז אם ככה, גם במשנה אצלנו, שמדובר שאישה לא ילדה עשר שנים, גם כאן כשהמשנה אומרת שאחרי פעמיים נוצרת חזקה, זה כנראה בשיטת רבי נגד רשב"ג, למרות שזה מדבר על נישואין. עכשיו, עד כאן אני עוצר שנייה אחת. עד כאן בעצם, אתם שמים לב שמה שעשינו זאת בעצם אינדוקציה. זאת אומרת, ההנחה היא שאם שלושה נגיד לפי רשב"ג, אם שלושה בעלים שנשאו אותה מתו, ההנחה היא שכנראה בעלים שיתחתנו איתה הלאה גם ימותו. בינתיים עוד אין לנו תיאוריה, נכון? בלי תיאוריה, זה קרה שלוש פעמים, ההנחה היא שזה ימשיך לקרות גם הלאה. זה ממש אינדוקציה. זאת אומרת יש לנו שלוש דוגמאות או שתי דוגמאות לפי רבי, אנחנו מניחים שזה ימשיך גם הלאה. אותו דבר עם מתו מחמת מילה, כן, אם מישהו מלה אותם ומת, אותו רעיון. או הווסת, כן, אותו דבר. זאת אומרת, אם האישה ראתה כל פעם בה' בחודש, אז כנראה גם בחודש הבא בה' בחודש היא תראה דם. עוד פעם זה אינדוקציה, אין לנו תיאוריה שעומדת מאחורי זה, אלא אנחנו מניחים שמה שהיה הוא שיהיה. אז בינתיים אנחנו מדברים במישור של האינדוקציה, של ההכללה. עכשיו אני חוזר לגמרא, ותראו שעכשיו נכנסת האבדוקציה. עכשיו הגמרא אומרת ככה, בשלמא גבי מילה איכא משפחה דרפי דמא ואיכא משפחה דקמיט דמא. אומרת הגמרא ככה, לגבי מילה אני יכול להבין שאתה הולך עם החזקות, למה? בגלל שלגבי מילה יש משפחות שהגנטיקה של הדם שלהם כנראה, הדם יוצא עם דם, התינוק יוצא עם דם רפוי, כן, דליל או משהו כזה, ולכן הדימום בעקבות המילה הורג אותו. ולכן זה הורג את התינוקות, ואם יולד עוד תינוק לילד הזה, אז כנראה שגם הוא ימות כי יש פה איזושהי תיאוריה שעומדת מאחורי זה שהילדים מתו. יש פה תיאוריה. התיאוריה היא שכנראה הזוג הזה מביא ילדים עם דם רפוי, אוקיי? ויש משפחה דקמיט דמא. זאת אומרת, ברור לנו מה התיאוריה שיכולה לעמוד מאחורי הדברים. אז אם זה קרה פעם אחת יכול להיות שזה מקרה, אם זה קרה פעמיים לפי רבי זה כבר מספיק, לפי רשב"ג זה עדיין יכול להיות מקרה, אבל אם זה קרה שלוש פעמים אז אנחנו מניחים שכנראה יש פה איזושהי תכונה של הדם של התינוקות שנולדים שהוא דם רפוי, ולכן בעצם אנחנו כבר לא רוצים יותר שימולו את התינוקות הבאים שהם מביאים. אתם פתאום רואים שאנחנו נכנסים לתיאוריה שעומדת מאחורי ההכללה, דם רפוי, בגלל זה התינוקות מתו. זה לא סתם שאנחנו אומרים טוב אם זה קרה. אלא נישואין מאי טעמא? ובנישואין אתה גם אומר לי שאם היא נישאת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי לא תינשא. למה? מה יש לה איזה עניין שהיא הורגת את הבעל? איך זה קורה? זה לא, אין הרי בפיזיולוגיה של האישה לא עובר שום דבר לבעל. אצל הילדים זה בא מהפיזיולוגיה של ההורים, אבל לבעל אין לי תיאוריה שעומדת מאחורי ההכללה. אז מה הקושיה? הקושיה היא לא עושים הכללה בלי שיש איזשהו הסבר תיאורטי שיצדיק אותה. נכון זאת הקושיה של הגמרא. לא עושים אינדוקציה בלי שיש אבדוקציה ברקע. זה בעצם מה שהגמרא מקשה. אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, אני חוזר לגמרא כן, הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא, מעיין גורם. המעיין של האישה כן באיברי המין של האישה יש שמה איזושהי תכונה שהבעל שפוגש את זה זה הורג אותו. בבעילה הבעל איכשהו נפגש עם זה, פוגע בזה, וזה הורג אותו. אז יש לנו תיאוריה. המעיין של האישה גורם לכל מי שבא עליה למות בגלל המגע הזה. זה הצעה ראשונה של התיאוריה. אז גם בנישואין יש לנו תיאוריה כמו במילה. רב אשי אמר, מזל גורם. מה זאת אומרת מזל גורם? לאישה הזאת יש איזשהו מזל רע. כשמזל זה לא במשמעות שאנחנו מדברים עליו היום במשמעות המילולית אלא הכוונה יש איזשהו משהו לא יודע מיסטי או משהו כזה שמלווה את האישה וגורם לזה שבעליה מתים. זאת אומרת מזל גורם. אז יש לנו שתי תיאוריות. אומרת הגמרא, מאי בינייהו? זה יפה המסקנה הזאת. מאי בינייהו? איכא בינייהו דארסה ומת, אינמי דנפל מדיקלא ומת. מה זאת אומרת? מה הנפקא מינה בין התיאוריה של רב אשי לתיאוריה של אבימי מהגרוניא בשם רב הונא? שימו לב זה ממש אלימינציה מדעית. הם נותנים פרדיקציה. מה זאת אומרת? יש לנו שתי תיאוריות, בוא נראה איך נבדוק איזה ניסוי אנחנו נעשה כדי לראות איזה תיאוריה היא נכונה. אז אני אומר למשל מה קורה אם האישה רק התארסה לשלושת הבעלים שמתו? הם עוד לא התחתנו בכלל. כבר מהאירוסין הם מתו. אם זה קרה אז ברור שהמעיין שלה לא גרם לעניין בגלל שעוד לא היו יחסי אישות ביניהם. יחסי האישות הם רק אחרי הנישואין. בעודם מאורסים לא היו יחסי אישות ואם הם מתו לשיטה שהמעיין גורם אין שום חשש, אפשר להתארס עם גבר רביעי. אבל לפי התיאוריה שהמזל גורם אז גם אם זה קרה מן האירוסין המזל שלה הוא כזה שכל מי שמתארס איתה מת. אז אסור לה להתחתן עם מישהו רביעי. אוקיי? אז לפי, אז אם אנחנו מדברים על מצב שבו שלושת הבעלים שמתו הם בעצם היו רק מאורסים לה ולא נשואים לה, אז לפי השיטה שמעיין גורם היא יכולה להמשיך להינשא לבעל רביעי. לפי השיטה שהמזל גורם היא לא יכולה. מה אנחנו רואים כאן? שימו לב הערה מאוד מעניינת. האבדוקציה אולי אני אסביר את השני ואז אני אחזור לזה. אינמי דנפל מדיקלא ומת. יכול להיות שמדובר בבעלים שהתחתנו איתה כבר אבל הם מתו כשהם נפלו מהדקל. כל אחד מהם נפל מהעץ לא יודע קרה משהו אחר, אוקיי? אז ברור שפה זה לא יכול להיות המעיין גורם, נכון? לשיטה שהמזל גורם כמובן גם זה אל תתחתני עם עוד אחד כי גם הוא ייפול מדקל. אבל לשיטה שהמעיין גורם פה זה לא קשור למעיין, הוא נפל מהדקל לכן הוא מת אז לא צריך לחשוש. אוקיי? אז יש שתי נפקא מינות. אז זה לא אלימינציה. מה?
[Speaker C] זה לא אלימינציה במובן שאתה מגדיר אותו, זה רק נפקא מינה בין שתי התיאוריות. לא בעצם אפשר לראות בזה גם אלימינציה וגם יישום.
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? אם היה לנו ועדת הלסינקי הייתה מאשרת לנו לעשות ניסוי כזה, זה היה הניסוי שהיינו יכולים לבדוק אותו. שתתחתן עם בעל רביעי ובוא נראה מהאירוסין ויעלה על עץ. ועכשיו נראה אם הוא ייפול או לא. אם הוא לא נופל כנראה שאין פה בעיה של מזל. אם הוא כן נופל יש פה בעיה של מזל. אם הוא מת בלי העץ אז כנראה שהמזל גורם בלי העץ. אם רק אחרי החתונה הוא מת ולא עלה על עץ אז זה אומר שהמעיין גורם. אז יש לנו דרכים לעשות ניסויים שיבדקו לנו איזה מהתיאוריות נכונה. נכון שבגמרא פה לא מדברים על ניסויים עתידיים להפך. אנחנו מנסים למנוע את המצב העתידי שיכול לאמת את התיאוריה כי אנחנו לא רוצים שעוד בן אדם ימות. לכן פה באמת מדברים על נפקא מינה לעניין מה אנחנו אמורים לעשות, לא במה אנחנו אמורים לצפות, באיזה תוצאה של ניסוי עתידי אנחנו אמורים לצפות, אבל זאת אותה לוגיקה. זאת אומרת, אם היינו אמורים לעשות ניסוי מדעי שיבדוק איזה מהתיאוריות נכונה, הגמרא פה נותנת לנו את האלגוריתם. קחו בן אדם שרק מאורס לה ותחקו ותראו אם הוא ימות או לא. זה הניסוי שאותו צריך לעשות. כמובן שפה בגמרא לא ממליצים לעשות ניסויים בחיים של בני אדם, מה שהם אומרים לא, אם זה המעיין גורם אז אם הוא מאורס אין בעיה. אם זה המזל גורם אז יש בעיה וכן הלאה. אבל זאת אותה לוגיקה. זה ממש לוגיקה מדעית. זה זה ממש הלוגיקה האינדוקטיבית של בייקון. בדיוק ככה היא בנויה. זאת אומרת יש לנו שתי תיאוריות מתחרות, אנחנו מנסים לבנות איזשהו ניבוי שיעשה אבחנה בין שתי התיאוריות, אני אעשה את הניסוי והניסוי הזה יכריע איזה משתי התיאוריות נכונה. אוקיי? לא, מה?
[Speaker C] לא הבנתי את זה ככה, אני הבנתי שהגמרא אומרת שגם אם התיאוריה הראשונה למשל נכונה, זאת אומרת שלאשה הזאת דווקא היא לא נכונה, אבל זה לא אומר שלכל הנשים.
[הרב מיכאל אברהם] אף אחד לא אמר שלכל הנשים. מדובר על האישה הזאת. תיאוריה לגבי האישה הזאת.
[Speaker A] אני לא מבין, במילה יש,
[Speaker C] לפי רב אשי, רב אשי אומר שהמזל גורם אצל כל הקטלניות.
[הרב מיכאל אברהם] המזל של האישה הזאת.
[Speaker C] ואם הוא רואה אישה אחרת שמתו בה בעליה,
[הרב מיכאל אברהם] לא כל הנשים בעולם קטלניות. זה שהוא רואה אישה אחרת זה לא מעניין. מה שקרה לה שלוש פעמים, היא קטלנית.
[Speaker E] מה מדעי במזל?
[הרב מיכאל אברהם] שלוש נשים שהבעלים שלהם מתו, המסקנה היא לא שכל הנשים בעולם קטלניות.
[Speaker E] אבל מה מדעי במזל? במילה אפשר להבין יש משהו פיזיולוגי שאפשר,
[הרב מיכאל אברהם] זה מדעי במובן של המתודולוגיה של הסקת המסקנות. זה שהמדע היום לא אוהב מושגים כמו מזל זה לא משנה.
[Speaker E] זאת אומרת, אם אני אעשה ניסוי ואני אעשה אלימינציות ובדקתי וזה באמת עובד, אז הוא יצטרך להודות בזה שיש דבר כזה שנקרא מזל.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה מושג מסוים שכן אנחנו מדברים עליו, זאת אומרת, אנחנו מבינים שיש משהו שהוא קיים שאנחנו קוראים לו מזל. נכון, ולכן זה מדעי.
[Speaker E] ומבחינת ההלכה זה דבר שקיים? כן.
[הרב מיכאל אברהם] לכן אני אומר זה בדיוק מתודולוגיה מדעית. רק האוסף האופציות שאנחנו מוכנים לקחת בחשבון כשאנחנו בונים את התיאוריה המדעית שלנו יותר רחב מאשר המדע העכשווי. המדע העכשווי לא ייקח בחשבון מזלות. אבל עקרונית גם המדע העכשווי אמור להכיר בזה שאם עשינו את האלימינציות ובדקנו וזה באמת עובד, אז הוא יצטרך להודות בזה שיש דבר כזה שנקרא מזל. דיברנו על הצהבת, כן, על הדוגמה של הצהבת. זאת אומרת אדם רציונלי אמור לקבל אם יש ראיה טובה ועשינו אלימינציה של כל התיאוריות שבאות בחשבון לדעתנו וזה לא הסתדר, אז צריך להכיר בזה שיש פה כנראה משהו שאנחנו לא מכירים. נקרא לו מזל, לא חשוב. לכן זה לגמרי מדעי. או לגמרי לוגיקה מדעית עוד פעם. הלוגיקה היא ממש לוגיקה של אלימינציה והכללה מדעית. עכשיו מה שאנחנו רואים פה בגמרא זה בעצם שני דברים או שלושה. א', עושים אינדוקציה. ב', אינדוקציה נעשית אך ורק אם יש לנו ברקע תיאוריה שהגענו אליה באבדוקציה, שמבססת את האינדוקציה. ג', אם יש כמה תיאוריות, כל תיאוריה תיתן לנו אינדוקציה שונה, נכון, הכללה שונה. התיאוריה שהמעיין גורם תיתן לנו חוק שהאישה הזאת כל מי שיתחתן איתה וינשא גם, לא רק יתחתן, ימות. זה התיאוריה. לעומת זאת התיאוריה של המזל גורם, כל מי שיתארס לאישה הזאת יכול גם למות. אז אנחנו רואים שההכללה היא שונה אם התיאוריה שביסודה שונה. זאת אומרת האבדוקציה קובעת את האינדוקציה. דבר רביעי זה שאנחנו מעצבים את המדיניות המעשית שלנו לפי התיאוריה המדעית שאליה הגענו, לפי האבדוקציה. בסדר? כל זה אנחנו רואים פה בגמרא. זאת אומרת על רגל אחת זה בעצם כל מה שראינו עד היום. אוקיי? וזה בעצם מה שיש פה בגמרא. עכשיו תראו דוגמה יפה לדבר הזה. אולי אני אגיד, אני אגיד אולי עוד משפט אחד. כשאני אומר המזל גורם יש אולי עוד אופציה להבין את זה. זאת אומרת יכול להיות. שכשרב אשי אומר המזל גורם הוא לא בא להציע תאוריה אלטרנטיבית, אלא הוא בא להגיד עזוב אני לא מחפש תאוריות, אני עושה אינדוקציה בלי האבדוקציה. אם שלושה בעלים מתו, אם שלושה בעלים מתו, אז גם הבעל הרביעי ימות גם אם אין לי שום הסבר. והוא לא מתכוון לומר שיש דבר כזה שנקרא מזל, איזה מיסטיקה כזאת שגורמת לבעלים למות. הוא לא מתכוון להציע תאוריה, להפך, הוא מתכוון להגיד גם אם אין לך תאוריה, לך על האינדוקציה גם בלי האבדוקציה. אם שלושה בעלים מתו תניח שגם הלאה ימשיכו למות, לא בגלל שיש איזושהי תאוריה בבסיס או לא בגלל שאתה יודע להצביע על התאוריה. סביר להניח שיש איזושהי תאוריה אחרת למה הם מתים, אבל אתה לא צריך שיהיה לך איזושהי תאוריה סבירה כדי לעשות את האינדוקציה. גם אם אין לך תאוריה סבירה, כן, לפי רב אמי מהגרוניא, רב אמי מהגרוניא, אם אין לך תאוריה סבירה אתה לא עושה הכללה. אם אין לך מעיין אתה לא עושה הכללה, נכון? אם האישה לא התחתנה אלא רק התארסה ושלוש פעמים מתו הבעלים שלה, רק מאורסים בלי נישואין, מה יגיד רב אמי מהגרוניא?
[Speaker A] שהיה בעילה לפני נישואין?
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, ההנחה היא שלא היה, כן זה גם אפשרות אבל ההנחה היא שלא היה. הוא יגיד שזה מקרה, נכון? אומר אם אין לי תאוריה סבירה שמסבירה את שלושת המקרים אי אפשר לשלול את זה שיש פה מקרה שקרה שלוש פעמים. יכול לקרות. אגב זה בדיוק נאסים טאלב, כן, הברבור השחור של נאסים טאלב, זאת אומרת שהוא בעצם אומר שעל זה עוד נדבר גם בהמשך, אבל הוא אומר תראו נגיד תחשבו על איזה וורן באפט כזה, איזה משקיע בבורסה, או הוא לא משקיע בבורסה נדמה לי הוא משקיע בעסקים שונים, והוא מצליח לאורך הרבה שנים באופן נדיר. מעט אנשים כנראה כך אומרים, אני לא בדקתי אבל כך אומרים, מעט מאוד אנשים באמת מצליחים באופן עקבי לאורך כל כך הרבה שנים כמו וורן באפט. עכשיו אומר נאסים טאלב זה בכלל לא אומר שיש לו כישרון מיוחד, לא בטוח בכלל. יכול להיות שהעניין הוא סטטיסטי בלבד. מה זאת אומרת? נגיד שנכנסים אלף משקיעים לשוק. בסדר? שבוע, להצליח לאורך שבוע, תשע מאות מתוכם יצליחו לאורך שבוע. כמה יצליחו לאורך חודש? שבע מאות. כמה יצליחו לאורך שנה? ארבע מאות. כמה יצליחו לאורך חמש שנים? מאה.
[Speaker A] וכמה יצליחו לאורך חמישים שנה?
[הרב מיכאל אברהם] אחד. האחד הזה זה וורן באפט. עכשיו שימו לב אני מדבר על אלף משקיעים שכולם בעלי אותם כישורים, לא שאחד הוא כלכלן גאון, לא, כולם עם אותו רמת כישורון, אבל הסטטיסטיקה אומרת זה מנצח זה מפסיד, ההגרלה עושה את זה כך שבסיכוי של אחד לאלף גם משקיע הדיוט יצליח לאורך חמישים שנה. אז אם נכנסים אלף משקיעים אחד מהם שורד חמישים שנה ומצליח. אז זה שיש לך וורן באפט כזה זה לא מעיד על זה שוורן באפט הוא כישרוני. אחד כזה צריך להיות, במקרה זה יצא וורן באפט, היה יכול לצאת כל אחד אחר. הבאתי פה אולי לא הבאתי אני אביא בהמשך, אבל הדוגמה לעניין יש מותחן כזה של ג'ון וורדון שנקרא בחר מספר. והוא אומר תחשבו על בן אדם מקבל מעטפה והוא פותח את המעטפה הוא רואה בתוכה מכתב ועוד מעטפה קטנה. קורא את המכתב, המכתב כתוב כך: שלום עליך דע לך שלי יש כוחות על. כך אומר לו זה שכתב את המכתב, יש לי כוחות על. במעטפה שמצורפת פה בפנים יש מספר בין אחד לאלף. אני רוצה שתנחש את המספר, תנחש מספר בין אחד לאלף, ואחרי זה תפתח את המעטפה הזאת ואתה תראה שבתוך המעטפה הזאת יש בדיוק את המספר שניחשת. אז בקיצור הבן אדם מנחש נגיד לא יודע מה, שבע מאות ושתים עשרה, פותח את המעטפה הקטנה, שבע מאות ושתים עשרה. לא יאומן, בדיוק מה שהוא ניחש. בהמשך המכתב הוא אומר לו תשמע אם ניחשתי נכון אז אתה מבין שיש לי כוחות על, שלח לי עשרת אלפים דולר אני אעשה אותך מיליונר. טוב, הבנאדם כמובן שולח עשרת אלפים דולר, יש לו כוח על שעומד לרשותו, הוא הופך להיות מיליונר בטוח. בסוף הספר זה מסתיים, פתרון התעלומה הוא שהבנאדם שלח אלף מכתבים או עשרת אלפים מכתבים כאלה, והוא הכניס מספרים אקראיים בתוך המעטפות הקטנות כאשר כמובן אם הוא שולח את העשרת אלפים מכתבים, אז נגיד שהסיכוי שלך כשאתה מנחש מספרים, אז נגיד שההתפלגות היא אחידה ויש לך סיכוי של אחד לאלף על כל מספר, אז עשרה מספרים הוא ינחש נכון. אוקיי? אותם עשרה אנשים שקיבלו מכתב כזה ובחרו מספר ובמעטפה יש ניחוש נכון של המספר שלהם, כל אחד מהם ישלח לו עשרת אלפים דולר. טוב, מאה אלף דולר זה עסקה לא רעה כשאין לו בכלל שום יכולת לנחש כמובן. סתם, זה פשוט סטטיסטיקה. תבינו, זה בדיוק אותו דבר כמו וורן באפט או כמו ההסבר שמציע נאסים טאלב לוורן באפט. לא בטוח שהוא צודק, אבל זה נקודת מבט מאוד מעניינת. זאת אומרת, הרבה פעמים אנחנו בטוחים שיש לנו ראיות נהדרות כי המקרה לא יתמיד כמו שאומרים, כן, משהו שקורה כל הזמן, אנחנו עושים אינדוקציה, הוא כנראה ימשיך לקרות הלאה. וורן באפט חמישים שנה מצליח, מה, בשנים הבאות הוא לא יצליח? התשובה היא לא. אין שום אינדיקציה מהחמישים שנה הראשונות לזה שזה ימשיך גם הלאה. כי אם החמישים שנה הראשונות מעידות שיש לו כישרון מיוחד, אז סביר להניח שימשיך, יצליח גם הלאה, כי הוא כישרון. אבל אם החמישים שנה האלה הם מקרה, אז אין שום אינדיקציה להצלחה של החמישים שנה האלה שהוא יצליח גם בעשר שנים הבאות. זה מקרה. מכאן והלאה אבולוציה או ההסתברות יכולה לבחור מקרה מוצלח אחר או לא לבחור אף אחד. מה ההבדל בין שני המצבים האלה? השאלה אם יש לי תיאוריה מאחורי האינדוקציה. אם יש לי תיאוריה, התיאוריה היא שוורן באפט מוכשר. אם זאת התיאוריה, אז סביר להניח שגם יצליח הלאה. אבל אם אין לי תיאוריה, קורה פה משהו ששום כישרון לא יכול להסביר אותו. מישהו זוכה בפיס חמישים שנה רצוף, אין שום כישרון לא יכול לגרום לזה. אז טוב, או שזה רמאות, אבל נגיד שבדקנו עד הסוף וזה לא רמאות, אין לי שום תיאוריה, אז כנראה זה מקרה. אז בהיעדר תיאוריה אני לא אגיד שהוא ינחש בפיס גם בהגרלה הבאה למרות שהוא ניחש חמישים הגרלות. כי אם אין לי תיאוריה, אז ההנחה היא שזה מקרה. אם זה מקרה, אז אין שום אינדיקציה שבפעם הבאה זה יקרה. אתם רואים שלעשות אינדוקציה, לעשות הכללה ממה שראיתי למה שיקרה הלאה, זה תלוי בשאלה אם יש לי תיאוריה. אם אין לי תיאוריה, אני לא עושה שום הכללה.
[Speaker C] לא, אבל הבנתי מה שאתה אומר, שנאסים טאלב לא טוען שכאשר אין לך תיאוריה אז תגיד שזה מקרה.
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, ברור שלא.
[Speaker C] הוא מציג גם את האפשרות שזה מקרה. מה?
[הרב מיכאל אברהם] הוא אומר שאתה צריך לשקול גם את האפשרות שזה מקרה. אם הייתי יכול לעשות חישוב כדי לדעת מה הסיכוי שבמקרה בנאדם יצליח חמישים שנה רצוף בהשקעות. אם הסיכוי הזה היה יוצא מאוד מאוד קטן, אז יכול להיות שהייתי מעדיף את התיאוריה שכן וורן באפט מוכשר, או מאוד מאוד קטן ביחס למספר האנשים שיש בשוק. כן, אם יש אחד מתוך לא יודע מה אלף אנשים בשוק שממשיכים חמישים שנה רצוף, כי מי שלא מצליח גם לא ממשיך חמישים שנה, כן, צריך לזכור, יש פה טריקים מאוד מעניינים פה עם ההסקה הסטטיסטית. אבל נגיד שיש לי מספיק אנשים שממשיכים חמישים שנה וורן באפט הוא אחד מאלף. אבל אם הסיכוי שזה יקרה הוא אחד למיליון, אז גם אם הוא אחד מאלף מי אמר זה סטטיסטיקה? יכול להיות בכלל שזה הכישרון שלו. ברור שזה לא מסקני מה שנאסים טאלב אומר, הוא רק אומר שימו לב יש גם אופציה כזאת, קחו גם אותה בחשבון. אוקיי? עכשיו, אם אני חוזר לדוגמה שלנו, אז מה אומר אמימי מהגרוניה? אותו דבר. הוא אומר אם יש לך איזושהי תיאוריה אפשרית שמסבירה למה הבעלים מתו, כי המעיין גורם, אז זה בסדר גמור, אז זאת התיאוריה. אבל אם שלושה בעלים מתו מהאירוסין, לא מהנישואין, אין לי תיאוריה, כי הם לא פגשו את המעיין של האישה, אז כנראה שזה סתם היה מקרה ואין צורך לחוש לפעם הבאה. אוקיי? מה אומר רב אשי? רב אשי אומר יש לי תיאוריה אחרת, המזל גורם. קודם הצגתי את זה כתיאוריה אלטרנטיבית, עכשיו אני רוצה להציע הצעה חדשה בהסבר דעת רב אשי. אולי רב אשי לא טוען שיש פה תיאוריה אלטרנטיבית, אלא הוא אומר אנחנו עושים אינדוקציות גם בלי תיאוריה. אם יש לי שלוש פעמים שזה קרה, כנראה זה ימשיך הלאה גם אם אין לי תיאוריה הגיונית. עכשיו אני רוצה לומר עוד פעם. ברור שרב אשי לא רוצה לטעון שאין תיאוריה בכלל, כי אם הוא רוצה לטעון שאין תיאוריה בכלל ושלושת הפעמים האלה היו מקרה, אז אין שום סיבה בעולם לחשוש לפעם הבאה. אין שום קורלציה בין המקרים שהיו למקרה שיהיה. רב אשי רק רוצה לטעון שגם אם לא מצאת תיאוריה, בהכרח ישנה איזושהי תיאוריה ברקע. רק אתה לא עלית על זה, אתה לא מספיק חכם. זוכרים את זמל וייס וכארד, הדוגמאות שהבאתי שמה עם קדחת היולדות ועם הניצחון של נפוליאון? בדיוק זה המקרה. אין לך שום דבר הגיוני שיכול להסביר את הממצאים. אז אתה הולך כמו עיוור באפלה, אתה מחפש איזושהי תיאוריה, יורה יריות באפלה, כי אתה לא מוצא תיאוריה. אבל ברור לך שמשהו צריך להיות שם. אז אומר רב אשי כן, אבל אם לא מצאתי, לא מצאתי שום הסבר, האם אני הולך להתאשפז במחלקה של זמל וייס? או הולכת? ברור שלא. אין לי שום הסבר הגיוני למה דווקא במחלקה שלו מתים, אולי זה מקרה? כן, אבל אולי לא. אולי יש שם הסבר רק אני לא עליתי עליו, אז אני, שומר נפשו, לא הולך להתאשפז אצל זמל וייס. זה מה שאומר רב אשי. רב אשי לא טוען שהמזל הוא תיאוריה אלטרנטיבית. רב אשי טוען, אני עושה אינדוקציה גם אם אין לי אבדוקציה. גם אם אין לי, לא עליתי על תיאוריה, אבל עוד פעם, הוא לא אומר שאין תיאוריה, להיפך, ההנחה שלו היא שיש תיאוריה. רק אני לא הצלחתי לחשוב על משהו הגיוני, כמו עם הצהבת.
[Speaker C] אז מה יסוד המחלוקת? מהו המשקל של המקריות?
[הרב מיכאל אברהם] כן, זאת אומרת, כן, בדיוק, אם קרה משהו שלוש פעמים. יש לך שתי אפשרויות, או שזה המקרה, סיכוי קטן שמשהו קרה שלוש פעמים והוא מקרה, אבל האפשרות השנייה זה שיש תיאוריה אבל לא עליתי עליה. עכשיו תיאוריה שלא מתיישבת עם ההיגיון המצטבר עד היום בכלל, זה גם סיכוי קטן שיש דבר כזה. נכון? שום דבר שאני מכיר עד עכשיו לא מסביר לא יכול אפילו להסביר את זה. אין לי אפילו את מה לבדוק. אוקיי? סיכוי קטן. אז יש לך עכשיו דילמה, איזה אופציה לבחור? זה המקרה או שבכל זאת יש איזושהי תיאוריה שלא עליתי עליה? אבימי מהגרוניא מעדיף את האפשרות השנייה, רב אשי מעדיף את הראשונה.
[Speaker G] אבל אולי זה רק במקרה שמשהו חמור עלול לקרות, אז אתה…
[הרב מיכאל אברהם] כן, ברור שזה גם פונקציה של השלכות. אם ההשלכות הן השלכות של דיני נפשות, אז כמובן אנחנו נחשוש לאפשרות החמורה יותר גם אם היא פחות סבירה. זה ברור, אני כרגע עושה פה משהו מאוד סכמתי, אבל אני אנסה להראות לכם שכל הרעיונות האלה שדיברנו עליהם עד עכשיו בעצם נמצאים פה בגמרא. תסתכלו עכשיו, יש מקור חיים בהלכות פסח, אורח חיים, סימן תסז. מקור חיים זה המלבי"ם אני חושב, חוות יאיר, לא זוכר כבר. בכל אופן המקור חיים על הלכות פסח הוא דן שמה בחזקת שלוש פעמים לגבי חמץ. לא משנה כרגע הקטע הראשון, אומר, לכן נראה לי דלא אמרינן חזקת שלוש פעמים כי אם בדאיכא דבר הגורם דמסתבר שיהיה כך, בהיקש השכל מחייבו שיהיה כך. אבל בדבר שנופל במקרה וליכא דבר הגורם המסתבר כל כך, אין חזקה למקרים. מה הוא אומר פה? לא עושים אינדוקציה בלי שיש לנו אבדוקציה. אם יש דבר גורם שמסתבר שהוא יגרום לתופעות שאני פוגש אותן, יש לי תיאוריה, אז אני אומר שזאת כנראה, זה כנראה חוק כללי ואני צריך להניח שזה ימשיך גם הלאה. אבל אם לא, אין לי שום תיאוריה סבירה שמסבירה את זה, אז לא, אין חזקות. גם אם זה קרה שלוש פעמים, ההנחה היא שזה מקרה. אני לא חושש עליה, אין חזקה למקרים. בקיצור, לא עושים אינדוקציה בלי אבדוקציה. זה בעצם מה שהוא אומר בשפה שלנו. וראיה ברורה לזה, אומר מקור חיים, מיבמות גבי קטלנית, כן אישה קטלנית, דלמאן דאמר. אם מעיין גורם, אין דין קטלנית בארוסה. נכון? בשיטת אבימי מהגרוניא, אם התיאוריה שלו זה שמעיין גורם, אז אם שלושה בעלים מתו מהאירוסין, אז הוא לא חושש לבעל הרביעי. למה? מבחינת האינדוקציה זה קרה שלוש פעמים, תחשוש לפעם הרביעית. לא, לא עושים אינדוקציה בלי שיש ברקע אבדוציה. אם אין לך הסבר הגיוני, לא עושים אינדוקציה. וכן אין דין קטלן בגברא. אלמא דכל היכא דליכא גורם המסתבר, ליכא חזקה. אם אין איזשהו גורם שהוא סביר, כן, תיאוריה שמסבירה מה גורם לתופעות האלה, אז אין חזקה. חזקת שלוש פעמים. ועוד ראיה מנידת דף ט"ז, דפליגי שם חולקים אי וסתות דאורייתא או דרבנן. כן, אישה שרואה דם נגיד שלוש פעמים באותו תאריך או בסדירות מסוימת של שלוש פעמים, יש מחלוקת האם החשש לפעם הרביעית צריך לחשוש בפעם הרביעית לאותו תאריך בחודש או משהו כזה. אבל השאלה אם זה דאורייתא או דרבנן. להלכה פוסקים זה דרבנן, אבל זה מחלוקת בגמרא. והמאי, חזקת ג' פעמים מדאורייתא? איך אפשר להגיד שווסתות הם דרבנן? הרי יש פה חזקת שלוש פעמים. אז איך אפשר להגיד שווסתות זה דרבנן? דהא יוצאין בקמיע מומחה לרשות הרבים בשבת, מה הכוונה קמיע שריפא אנשים שלוש פעמים, אפשר לצאת איתו בשבת. דחזקה שהוא באמת קמיע שמועיל. זו רפואה טובה. זה לא מקרה אם הוא ריפא שלוש פעמים, אלא זה מעיד שהקמיע הוא מומחה. כן, כמו שור מועד. אלא על כורחך דבהא פליגי, אי גורם המסתבר הוא. השאלה האם כשהאישה רואה באותו תאריך בחודש שלוש פעמים רואה דם, השאלה היא אם יש איזשהו היגיון בתיאוריה שמצב הלבנה, כן, תאריך בחודש העברי זה בעצם מצב הלבנה, שיש קשר בין מצב הלבנה לבין ראיית הדם של האישה. זה הוויכוח. אם אנחנו מבינים שהתיאוריה הזאת היא תיאוריה סבירה, או לפחות יותר סבירה מאשר האפשרות שזה סתם מקרה שזה קרה שלוש פעמים, אז אני מניח שזאת התיאוריה הנכונה, ואם זה ככה אז וסתות הם דאורייתא. זה השיטה של המאן דאמר וסתות דאורייתא. מי שטוען שהתיאוריה הזאת לא סבירה, כי מה מצב הירח משפיע על איך שהאישה רואה דם, אז מבחינתו זה מקרה, אז החשש הוא רק מדרבנן אבל בעצם מדאורייתא אין חשש אמיתי. אגב, אני קצת מפקפק במסקנה שלו, בגלל ש… בגלל שלפי זה היה צריך להיות, הרי יש כמה וסתות, יש וסת החודש, וסת הפלגה ווסת בינונית. זאת אומרת, הפרשים, או תמיד שלושים יום, או כן, או מה שלא יהיה. אז המחלוקת אם וסתות הם דאורייתא או דרבנן עוסקת בשלושת הווסתות. עכשיו אם הוויכוח הוא בשאלה האם התאריך בחודש זה סביר או לא סביר, למה שאותם מאן דאמר יתווכחו גם בשאלה האם המרווחים הקבועים זה סביר שזה קבוע או לא? זה ויכוח אחר לגמרי. ראוי אולי להתווכח על זה, אבל למה לתלות את הוויכוח הזה בוויכוח הזה? כשאומרים בשאלה אם וסתות הם דאורייתא או דרבנן, הוויכוח הוא על כל סוגי הווסת. לכן קצת קשה לי לקבל את מה שהוא אומר, אבל לא משנה, אני רוצה להביא לכם אותו רק כהשלכה למה שתיארתי קודם. שאנחנו לא עושים אינדוקציה אלא אם כן יש אבדוציה ברקע. כאשר האבדוציה ברקע אומרת האם יש פה סבירות לכך שיש פה תיאוריה שמסבירה את זה? אם זה בלתי סביר לחלוטין, אז זה כנראה מקרה. נגיד נחזור למקרה של הצהבת, כן, אני ראיתי מישהו שהתרפא מצהבת על אם הניחו לו יונים על הפופיק, נניח. אוקיי? עכשיו אין לי שום תיאוריה שמסבירה את זה. זה לא נשמע לי הגיוני. אז אני מנסה את זה עוד פעם. וואלה, ריפא גם עוד אחד ועוד אחד, שלוש פעמים זה ריפא. עכשיו אני צריך כבר לשקול, כי להגיד שזה קרה במקרה שלוש פעמים זה בלתי סביר. מצד שני אין לי גם שום תיאוריה סבירה שמסבירה את זה. עכשיו אני צריך לבדוק עד כמה בלתי סביר שיש פה איזושהי תיאוריה שלא עליתי עליה מול עד כמה בלתי סביר זה היה מקרה. עכשיו עוד פעם אני לא יודע לעשות את החישוב כמובן, אבל זה בעצם השיקול שצריך לשקול אותו כשאני מגבש עמדה לגבי מקרה כזה. אוקיי? זה בעצם מה שכתוב כאן. עכשיו בעצם הדברים האלה מביאים אותנו, כן, וורט ידוע של רב חיים מבריסק, הוא מביא את הגמרא בתחילת חגיגה לגבי סימני שוטה. תנו רבנן איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה. ולן בבית הקברות והמקרע את כסותו. כן, שלושה סימנים בשוטה. מי שיוצא לבד בלילה להסתובב, מי שלן בבית הקברות ומי שקורע את כסותו, סתם קורע לעצמו את הבגדים. איתמר, מחלוקת אמוראים. רב הונא אמר עד שיהיו כולן בבת אחת. זאת אומרת בשביל להחליט שמישהו הוא שוטה צריך את שלושת הסימנים, לא אחד לבד לא מספיק. רבי יוחנן אמר אפילו באחת מהן. מספיק סימן אחד, אחד מכולם, או זה או זה או זה. רב הונא אומר לא, אם יש את שלושתם רק. היכי דמי? אי דעביד להו דרך שטות, אם ברור שעושה את זה מתוך איזה שהוא סוג של שיגעון, אז אפילו בסימן אחד מספיק, אפילו בחדא נמי. אי דלא עביד להו דרך שטות, אם זה לא נראה שהוא אחוז שיגעון, לא שפת הגוף שלו לא, אין סימנים לאיזה שהוא סוג של אי שפיות, אפילו כולו נמי לא. אז אומרת הגמרא ככה: לעולם דקא עביד להו דרך שטות, הוא באמת עושה את זה באיזה שהוא אופן שבאמת נראה תימהוני, נראה לא סביר. ועדיין צריך, אם הוא עושה את זה דרך שטות אז מספיק, שאלנו אז מספיק סימן אחד. למה צריך שלושה? אומר לא, צריך שלושה למה? אומר ככה: והלן בבית הקברות אימור, אנחנו נגיד כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקעביד. למה הוא לן בבית הקברות? הוא רוצה שתשרה עליו רוח טומאה. אז הוא לא משוגע, פשוט הוא רוצה רוחות טומאה שישרו עליו. כן ההנחה היא כמובן שיש דבר כזה רוח טומאה שתשרה עליו וכולי, זה לא שיגעון לחשוב שיש דבר כזה. והיוצא יחידי בלילה, אם יש רק את הסימן שיוצא יחידי בלילה, אימור גנדריפס אחדיה, לא נכנס בו איזה שהוא רוח שטות. והמקרע את כסותו, אם הוא מקרע את כסותו, אימור בעל מחשבות הוא, היה שקוע במחשבות ובלי משים הוא קרא את כסותו. כיוון דעבדינהו לכולהו הוו ליה כמי שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל. הופ פתאום השוואה לשור מועד, תכף נראה את ההשוואה הזאת. אבל מה בעצם כתוב כאן? צריך את שלושת הסימנים, כי לכל אחד מהסימנים יכול להיות הסבר. נכון? אם הוא יצא לבד בלילה אז גנדריפס תפס אותו. אם הוא לן בבית הקברות אולי הוא רוצה שתשרה עליו רוח טומאה. אם הוא מקרע את כסותו אולי הוא בעל מחשבות. אז לכל אחד מהסימנים האלה גם יכול להיות איזה שהוא הסבר רציונלי, אז לא חייב להיות שבגלל שהוא שוטה הוא עושה את זה. לכן צריך את שלושת הסימנים. שואל רב חיים למה לא מספיק שניים? מספיק שניים. או לחילופין גם אם היו שלושה עדיין יכול להיות שבבית הקברות הוא לן כי הוא רוצה רוח טומאה, הוא יצא יחידי לבד בלילה בגלל הגנדריפס, והוא קירע קרא את כסותו בגלל שהוא בעל מחשבות. אז מי אמר שהוא שוטה גם אם היו שלושת הסימנים? תשובה: אם היו לו שני סימנים, באמת אין עליו חזקת שוטה. למה? כי יכול להיות נגיד שהוא גם יצא לבד בלילה וגם קרא את כסותו. אומר טוב יכול להיות שהוא בעל מחשבות ולכן קרא את כסותו והוא רצה ונכנס בו הגנדריפס ולכן הוא יצא יחידי. ולכן בכל מקרה אבל זה לא בגלל שהוא שוטה. לכן בשניים אין חזקה עליו שהוא שוטה. שואל רב חיים טוב אז למה בשלושה כן? גם בשלושה אתה יכול להגיד, גם השלישי הוא בגלל הסיבה המיוחדת השלישית. אומר לא, שני דברים יכולים להיות משתי סיבות שונות במקרה. אבל שלושה דברים זה ברור שיש איזה שהיא סיבה אחת שחורזת את שלושתם, שהוא שוטה. בעצם מה שאומר רב חיים זה ככה: יש לנו נגיד שהיו פה שלושת הסימנים, זה אגב ממש הצד השווה מה שראינו בשיעור הקודם. מה אומר רב חיים? רב חיים אומר ככה: אני אני רואה מישהו שיוצא יחידי בלילה. טוב אז אני אומר טוב הוא כנראה שוטה, מה פתאום יכול להיות שגנדריפס אחדיה, תפס אותו גנדריפס. מה לי יציאה בלילה שכן זה יכול להיות בגלל גנדריפס. אז אני אומר לן בבית הקברות יוכיח, הוא גם לן בבית הקברות אז זה לא יכול להיות הגנדריפס. לא, לן בבית הקברות זה יכול להיות בגלל שהוא רוצה רוח טומאה. נכון? אומר טוב אז יוכיח שהוא מקרע את בגדיו. לא, מקרע את בגדיו יכול להיות שזה בגלל שהוא בעל מחשבות, כן הוא שקוע במחשבות. אז עכשיו יש לי שלוש דוגמאות ויש לי שני הסברים אפשריים להופעה של שלושת הדוגמאות. הסבר אחד שהוא הסבר אחד שחורז את שלושת המקרים, הוא שוטה. בגלל שהוא שוטה הוא עשה את שלושת הדברים. אלטרנטיבה שנייה, לכל אחד מהסימפטומים האלה יש הסבר אחר. פה זה גנדריפס, פה זה הוא רצה רוח טומאה ופה הוא היה אחוז במחשבה. שני הסברים, איזה מהם עדיף?
[Speaker C] הראשון כמובן.
[הרב מיכאל אברהם] הראשון. למה?
[Speaker C] התער של אוקהם.
[הרב מיכאל אברהם] התער של אוקהם, נכון. זה ההסבר הפשוט יותר. למה להניח שהוא עשה מעשים של שוטה אבל כל פעם לא בגלל שהוא היה שוטה אלא מסיבה מסוימת שבמקרה תפסה אותו. הרבה יותר הגיוני ששלושת המקרים האלה בעצם קרו בגלל אותו גורם עצמו, בגלל הצד השווה לשלושתם. הוא כנראה שוטה. כן, עם מה שירוק מבחוץ ואדום מבפנים ויש לו גרעינים של אבטיח, זה כנראה אבטיח. אם אתם רואים פרי ירוק, אני לא יודע מה יש לו בפנים. אם אתם רואים שהוא גם אדום בפנים וגם ירוק בחוץ, לכו תדעו אולי יש לו גרעינים אחרים. אבל אם הוא ירוק מבחוץ ואדום מבפנים ויש לו גרעינים של אבטיח, אז זה אבטיח. זאת אומרת הנקודה, וככה עובד מדע. דיברנו על הצד השווה פעם קודמת. אני עוזב את הטלפון הזה והוא נופל לכדור הארץ. אחרי זה אני עוזב את העט גם הוא נופל לכדור הארץ. ואז אני עוזב את המיקרופון וגם הוא נופל לכדור הארץ. טוב, יכול להיות שלכל אחד מהם יש סיבה למה הוא נופל. זה בגלל שהוא מכשיר אלקטרוני, ההוא זה בגלל שהוא כותב וזה בגלל שהוא אני לא יודע מה בגלל שיש לו רשת עם חורים. שטות, זה יכול להיות. אבל יותר סביר, התער של אוקהם מעדיף שכולם נופלים בגלל שהם בעלי מסה. יש להם תכונה משותפת שגורמת לשלושתם. זה ממש הכללה מדעית.
[Speaker C] אז למה כשהוא עשה רק שני דברים לא אומרים את זה גם כן?
[הרב מיכאל אברהם] או, זה המחלוקת בין רבי לרשב"ג. רבי טוען שמספיק שני דברים. לא צריך שלושה. ולפי רבי אני חושב שבאמת גם פה בחגיגה יספיקו שני סימני שוטה. להלכה אנחנו פוסקים ברוב המקרים כמו רשב"ג, הגמרא מחלקת קצת לא משנה, אבל ברוב המקרים אנחנו פוסקים כמו רשב"ג לכן חזקה זה בשלוש פעמים. אבל רבי באמת טוען אז מספיק שניים ולמה? כי מקרה אחד יש לך או הסבר אחד של השקוע בהרהורים או שהוא שוטה. זה שני הסברים שכל אחד מהם הוא פשוט באותה מידה. אבל אם קרו שני דברים, אז כבר יש עדיפות להסבר שהוא שוטה, כי הרי השני דברים יש כבר שני הסברים שונים בלתי תלויים שגרמו לשניהם, לעומת הסבר על סמך פרמטר אחד שהוא שוטה. זה כבר עדיף. אומר רבי נכון, אבל כנראה שזה רבי. ולכן רבי אומר גם בשניים יש חזקה. הרשב"ג טוען, בשביל לייצר חזקה, אנחנו הרי מוציאים לכן זה אני מזכיר לכם את הולכי אושא. יוצא מהחזקה הזאת ומגליא לחזקה ההיא. בשביל להוציא משהו מחזקתו צריך ראיה משמעותית. לא מספיק שזה יהיה קצת עדיף ההסבר. צריך שזה יהיה עדיפות משמעותית. שלוש פעמים זה עדיפות משמעותית. כך אומר רשב"ג. אבל כנראה שרשב"ג יגיד את זה רק במקום שזה בא להוציא מחזקה. אם באמת אין לי חזקה לגביו, יש פה בית משוגעים בסביבה ואני רואה בן אדם מסתובב ברחוב. אז בעיר הזאת יש חצי משוגעים דיירים וחצי לא משוגעים. עכשיו אני רואה בן אדם, סיכוי חמישים שהוא משוגע וסיכוי חמישים שהוא לא משוגע. לאחד כזה יספיק פעמיים שהוא יעשה מעשים של משוגע. לא צריך שלוש. כי אני לא בא להוציא אותו אני לא פועל נגד החזקה הנורמלית. כשאני רואה בן אדם סתם חזקתו שהוא נורמלי. בשביל להוציא אותו מחזקת נורמלי צריך שלוש דוגמאות כי אני צריך עדיפות הרבה יותר גדולה להסבר שהוא שוטה על פני הסברים שזה קרה במקרה. אבל אם אני לא בא להוציא אותו מחזקתו, אז מספיק שיש עדיפות קטנה בין שתי אפשרויות תמיד אני אקח את זאת שקצת יותר עדיפה.
[Speaker C] ובהיסקי קל וחומר ובנין אב וכולי העדיפות היא משמעותית או שהיא רק קטנה? לא הבנתי. כאשר עושים קל וחומר או בנין אב, העדיפות של מודל אחד על השני היא עדיפות חלשה או עדיפות חזקה?
[הרב מיכאל אברהם] באמת למשל בקל וחומר הכלל הוא שאין עונשין מן הדין. כי כשאתה רוצה להעניש זה כבר משמעותי פה צריך עדיפות משמעותית. אם אתה רק אומר שזה אסור בוא נחמיר ונאסור בכל זאת יכול להיות שיש פירכא על הקל וחומר. אבל בשביל לאסור אפשר גם לאסור כך. להעניש זה משהו אחר. אוקיי? אז הטענה בסופו של דבר של רב חיים זה שבעצם חזקות שלוש פעמים הן בסך הכל התער של אוקהם על האבדוקציות השונות. השאלה מה התיאוריה שעומדת בבסיס התופעות שאנחנו רואים? אנחנו עושים את כל האבדוקציות האפשריות בוחרים את הפשוטה ביותר מביניהם ואז הולכים איתה, עושים את האינדוקציה שיוצאת מתוך האבדוקציה הפשוטה ביותר. האם כל בעל ארוס ימות? האם כל בעל נשוי ימות? האם אם הוא יעלה על העץ הוא ימות? זאת כבר האינדוקציה שאנחנו נעשה אחרי שנחליט מה התיאוריה הטובה ביותר הפשוטה ביותר. ממש כמו שראינו בשיעור הקודם על קל וחומר וצד שווה וכל העסקים האלה. אנחנו בוחרים את האבדוקציה הפשוטה ביותר ואז ממלאים את המשבצת החסרה לפי האבדוקציה הזאת. וזה ההכללה שאנחנו עושים על בסיס האבדוקציה הזאת. אוקיי? והגמרא פה באמת, כמו שקראנו עכשיו, הגמרא פה באמת משווה את זה, נעשה כמי שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל. מה הכוונה? הגמרא פה כבר מדמה את זה לחזקת העדה של שור, כן? איך שור נהיה מועד? אז אם הוא נוגח שלוש פעמים הוא נהיה מועד. מה קורה אם הוא נוגח פעם שור, פעם חמור ופעם גמל? אז הגמרא אומרת שהוא נעשה מועד לכל. הוא מועד לנגוח כל מי שעובר מולו. אוקיי? מה זה אומר בעצם? כי אם הוא נוגח שור חמור וגמל, יש לי עוד פעם שתי אפשרויות לפרש. אפשרות אחת, שהוא מועד, ש… סליחה, אפשרות אחת שכל אחד מאלה היה מקרה. פעם אחת הוא נגח שור, אבל רק פעם אחת, הוא לא נגח שלוש פעמים שור, אז אין לי ראיה שהוא מועד לשוורים. פעם אחת הוא נגח חמור, אין לי ראיה שהוא מועד לחמורים. פעם אחת הוא נגח גמל, אין לי ראיה שהוא מועד לגמל. יכול להיות שכל אחד מאלה היה מקרה, זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה, לא, הוא נגח את כולם בגלל שהוא שור מועד באופיו, והוא לא מועד לסוג מסוים של בהמות. הוא מועד לנגוח כל בהמה שהוא פוגש. כי אחרת, אם זה סוג מסוים, אז לא יכול להיות, הוא נגח פה שלוש בהמות שונות. אז אלו שתי האופציות ההסבריות. האופציה שהוא מועד לכל היא פשוטה יותר מאשר האופציה שזה במקרה, הוא נגח פעם אחת שור בלי שהוא מועד לזה, פעם אחת הוא נגח חמור בלי שהוא מועד לזה, ופעם אחת הוא נגח גמל בלי שהוא מועד לזה. זה שלושה מקרים. ואם יש לי שלושה מקרים מול אופציה של הסבר אחד שתופרת שלושת המקרים, אני כמובן אבחר את האופציה השנייה. זה התער של אוקאם. זה מה שרש"י כותב שם: כמו שנגח שור חמור וגמל, דבבבא קמא לז, דנעשה מועד לכל, ולא אמרינן עד שיהא מועד בשלושה בכל מין ומין. לא נדרוש שינגח שלושה שוורים, שלושה חמורים ושלושה גמלים, כדי שהוא יהיה מועד לחמור, מועד לשור ומועד לגמל. הואיל והועד שלושה נגיחותיו בשלושה מינין, אין זה מקפיד על מין אחד. זה צריך להיות אחד כנראה, לא אחר. אף כאן, לא באו שלושה דברים לידו בבת אחת, אלא כולם משום שטות. כן, אם האלטרנטיבה היא, יש לי הסבר אחד שמסביר את שלושת המקרים, או שמדובר בשלושה מקרים שכל אחד מהם הוא מקרה בעלמא, בלי הסבר, שהוא קרה סתם, במקרה בעלמא, אז אני אעדיף את האופציה הראשונה, היא הפשוטה יותר. בסדר? בדיוק אותו דבר כמו בשור, חמור וגמל.
[Speaker A] אז בעצם הטענה היא,
[הרב מיכאל אברהם] שהטענה היא שכנראה, לפחות ככה מקובל, שאנחנו לא עושים אינדוקציות אם אין לנו ברקע איזושהי אבדוקציה שהיא סבירה. לא בטוחים שהיא נכונה, אבל היא מציעה לנו הסבר סביר. ברגע שמוצע לנו הסבר סביר אחד לשלושת המקרים, זה עדיף על פני ההנחה שהם שלושתם קרו במקרה, בלי הסבר. אוקיי? עכשיו, עד כמה צריך ההסבר הזה להיות סביר? לא יודע. איזשהו הסבר. כי מעיין גורם זה לא הסבר סופר סביר. זה רק אומר שזה יכול להיות שיש שם משהו במעיין של האישה, וזה מספיק בשביל להעדיף את זה על פני האפשרות שקרו פה שלושה מקרים. אז צריך להבין שזה באמת, יש משקל מוגבל לאינטואיציה שאנחנו מנסים לבחון איתה את ההסברים האפשריים. צריך להיות איזשהו משקל אינטואיטיבי להסבר האפשרי, אבל, אבל צריך להבין, זה לא צריך להיות אינטואיציה מאוד חזקה שזה נכון. מספיק שזה לא מופרך, שיש לי איזושהי אפשרות לתלות את זה בהסבר סביר. כי האלטרנטיבה שזה שלושה מקרים, היא מאוד לא סבירה. עכשיו, זה הפרק הראשון של הסוגיה הזאת. עכשיו אני רוצה לעבור לפרק השני, להתחיל אותו לפחות. יש, כשדנים על החזקות האלה של שלוש פעמים, אז האחרונים דנים, יש בעצם, אפשר לחלק אותן לשני סוגים: סוג אחד זה חזקות שהן ראיה, וסוג שני זה חזקות של היווצרות או התרגלות. מה זאת אומרת? תסתכלו למשל על שור מועד. אחרי שלוש פעמים שהוא נוגח. אז הוא הופך להיות מועד. אפשר להבין את זה בשתי צורות. אפשרות אחת זה ששלוש הפעמים האלה מעידות שיש לו טבע מועד, כי אחרת כל אחת מהנגיחות האלה קרתה במקרה. זה לא סביר. אז כנראה שיש לו איזשהו טבע מועד ובגלל זה הוא נגח את שלושת הנגיחות. זה אומר ששלוש הנגיחות מהוות ראיה לכך שיש לו טבע מועד. אפשרות אחרת זה להגיד לא, שור שנוגח שלוש פעמים הופך להיות מועד, הוא מתרגל לנגוח. זה הופך אותו להיות מועד. זה לא ראיה לזה שהוא בטבעו מועד, אלא זה מטמיע בתוכו טבע של נגחנות. עכשיו תראו, התפיסה הפשוטה לכאורה היא הראשונה.
[Speaker C] לא, או הפוך.
[הרב מיכאל אברהם] אבל כן. אליאב כבר מבין למה זה לא נכון, כי זאת בדיוק השאלה ששאלת קודם. מה ששאלת קודם, אתה בעצם אמרת, אם באמת התפיסה הראשונה הייתה נכונה, זאת הייתה חזקת ראיה השלוש פעמים שהשור נוגח, אז הייתי צריך להניח שהוא מועד כבר מהתחלה. קודם לא ידעתי את זה, אחרי שהוא נגח שלוש פעמים מתברר לי שהשור הזה הוא כנראה מועד מטבעו. ואם זה היה ככה, אז הייתי צריך לחזור ולשלם גם לחבר'ה הקודמים שניזוקו נזק שלם. פשוט לא ידעתי שהוא מועד, עכשיו אני יודע. עכשיו שאני יודע, התברר שהוא היה מועד תמיד. אז לכן לכאורה יותר מתבקש לומר שחזקת המועדות היא חזקה שיוצרת מועדות. היא לא מעידה על זה שיש לו טבע נגחני, אלא היא יוצרת אצלו טבע נגחני. אז מה, זה אחרי שלוש פעמים שהוא נגח, עכשיו יש לו כבר טבע נגחני. אחרי המעשים נמשכים הלבבות, מה שנקרא.
[Speaker E] והחיוב נעשה על הבעלים ועל הרשלנות שלו, והרשלנות שלו יכולה להגיע רק אחרי שלוש פעמים,
[הרב מיכאל אברהם] כי בפעמיים הראשונות הוא לא ידע. אוקיי. באמת אנחנו נראה בהמשך שהאחרונים והראשונים דנים בחזקות הנגיחה של שור מועד, האם זה חזקה שהיא ראיה או חזקה של התרגלות. ויש בהחלט שיטות שאומרות שזאת חזקת ראיה, והאמת שזאת הסברא הפשוטה. השאלה למה זה לא קורה למפרע, יכולה להיות בהחלט שבגלל שהבעלים הרי לא ידע שהשור שלו מועד, אז אי אפשר לבוא אליו בטענות למה הוא לא שמר. הוא אנוס. סתם שוורים בחזקת שימור. אז כיוון שכך, אי אפשר לחייב אותו, למרות שהנכון שהשור היה מועד מלידתו. אבל אם הבעלים לא יודע ואתה רוצה שהבעלים ישלם, בשביל זה לא מספיק שהשור יהיה מועד, צריך גם שתהיה לי טענה כלפי הבעלים למה הוא לא שמר עליו. אוקיי? אז לכן יש הסברים גם לשיטה שאומרת שהנגיחות של שור הם נגיחות שהם ראיה ולא נגיחות של התרגלות. בכל אופן אבל אני משתמש בזה רק כדי להציג בפניכם שתי אפשרויות או שני סוגי חזקות. סוג אחד זה שיש לי שלוש ראיות שמצטרפות כדי להוכיח משהו על המציאות. שור שמועד, שקניתי את הקרקע, שהאישה יש לה וסת קבוע וכן הלאה. או חזקות של התרגלות שאומרות, נגיד שהאישה ראתה שלוש פעמים בה' בחודש, יכול להיות שהגוף שלה כבר התרגל להוציא תמיד את הדם מתי שהלבנה נמצאת בדיוק בה' בחודש. ואז זה בעצם התרגלות ולא ראיה. או השור, אחרי שלוש פעמים שהוא נגח, הוא התרגל להיות נגחן. אז זה לא ראיה, זה התרגלות, וכן הלאה. אז בהרבה חזקות אפשר לדון האם זה חזקת ראיה או חזקת התרגלות. יש חזקות שבהם זה ברור שזה אחד משניהם. יש קהילות יעקב על טהרות בסימן מ"ז שהוא דן באריכות רבה בחזקות שלוש פעמים בשאלה האם זה התרגלות או ראיה. הוא מביא שהוא שאל את גיסו, כן, החזון איש, והחזון איש ענה לו שיש חזקות כאלה ויש כאלה. כי האחרונים עושים פה איזשהו דיון גורף, חקירה של אחרונים, האם כל חזקת שלוש פעמים היא חזקת ראיה או שכל החזקות האלה הן חזקות התרגלות. ולמה הם עושים את הדיון באופן גורף? בגלל שהגמרא עצמה הרי משווה חזקות שלוש פעמים מאחד לשני. למשל הולכי אושא משווים שור מועד לחזקת קרקעות. הגמרא בחגיגה שראינו משווה שור מועד לסימני שוטה. אז רואים שהגמרא עצמה מבינה שהעמדה שלנו לגבי חזקת שלוש פעמים צריכה להיות אחידה בכל הדוגמאות. אבל אם חלק היו התרגלות וחלק היו ראיה, אז מה הראיה מזה לזה? יכול להיות שראיה קורית אחרי שלוש פעמים והתרגלות אחרי פעמיים, או להיפך, או שבכלל התרגלות אין. מי אמר שאם יש חזקה לראיה יש גם חזקה להתרגלות ולהיפך? אי אפשר ללמוד מאחד לשני, וכל זה לא מדבר על זה שמי אמר שבכלל אפשר ללמוד מהתרגלות. אז למה אם רבי אומר זה פעמיים ורשב"ג אומר זה שלוש פעמים זה צריך להיות בכל הדוגמאות?
[Speaker C] לא, זה לא בגלל זה. זה הגדרה של התרגלות. הגדרה של התרגלות מתחילה משלוש פעמים. זה לא בגלל ששור מתחיל בשלוש פעמים אז אישה.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא הגדרה? השאלה אם הוא התרגל או לא התרגל.
[Speaker C] כן, אבל מה אנחנו מניחים?
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל למה להניח אותו דבר בכל מקום? איך תעשה?
[Speaker C] אם
[הרב מיכאל אברהם] המציאות היא שונה, תחשוב בהיגיון מה המציאות. יכול להיות שיש מקומות שהמציאות תעדיף פעמיים בתוך חזקה, ובמקומות אחרים זה שלוש. כאן זה התרגלות, כאן זה ראייה. אפילו בתוך ההתרגלויות, אולי פה מתרגלים מהר ופה מתרגלים לאט. זה עצמו, אני כבר נותן על זה רמז להמשך, זה עצמו אומר שאני חושב שכל הדיונים האלה באחרונים הם לא נכונים. הם מבוססים על טעות, כי ברור שהמספר שלוש הוא מספר פורמלי. הרי אין סוף לדבר. ברור שמתרגלים קצת אחרי פעמיים, יותר אחרי שלוש, עוד יותר אחרי ארבע, חמש, שש. איפה שהוא צריך להעביר את הקו. איפה אני מעביר את הקו? הרי זה לא שאלה אם התרגלתי או לא התרגלתי, לא שאלה של אחד או אפס. מעבירים את הקו באיזשהו מקום שההלכה קובעת כי אתה צריך איזשהו קריטריון. אז ההלכה קובעת שלוש פעמים זה הקריטריון. אם משהו צריך לקרות כמה פעמים כדי שנניח שזה החוק הכללי, בין על התרגלות ובין על ראייה, אז אני אניח שלוש. אחרי שלוש פעמים זה מה שאני מניח. זה כלל הלכתי פורמלי, ולכן אפשר להשוות ממקום למקום, ואפילו להשוות ראיות להתרגלויות.
[Speaker C] אבל למה לעשות רף כזה?
[הרב מיכאל אברהם] אין בעיה, אין בעיה.
[Speaker C] למה לקבוע רף כזה פורמלי בכל המנהגים?
[הרב מיכאל אברהם] כי אתה צריך שיהיה כלי לדיין לעבוד.
[Speaker C] כן, אז תגיד שלאשה זה איקס פעמים ולשור
[הרב מיכאל אברהם] הפשוט יותר זה לקבוע את אותו רף. נכון שבוא נראה, זה כמו בת שלוש בתוליה חוזרים. כן, הירושלמי המפורסם שהש"ך מביא אותו, בת שלוש בתוליה חוזרים, מה קורה אם בית הדין עיברה את החודש? אז היא כבר עוד לא בת שלוש.
[Speaker C] כן, גם.
[הרב מיכאל אברהם] אז הוא אומר לא, אז בתוליה לא יחזרו כי בית הדין קובע את הטבע, ההלכה קובעת את הטבע. זה במחילת כבודו זאת שטות. ברור שזה לא נכון. אלא מה, אנחנו קובעים הלכתית רף פורמלי שעד גיל שלוש בתוליה חוזרים. הרי ברור שעובדתית יש ילדות שהבתולים יחזרו עד גיל שנתיים ועשר, ויש ילדות שזה יהיה עד גיל שלוש וחצי. אנחנו צריכים לשים רף בשביל ההנחות ההלכתיות שלנו, אז את הרף שמים בגיל שלוש. ומה שאומרים פה זה שגיל שלוש זה גיל שלוש, לא אכפת לי אם זה קביעה של בית דין או לא קביעה של בית דין, כי אנחנו צריכים רף פורמלי, זה הכל. אין שום סיבה לפרש שבית הדין יקבע את המציאות. זה סתם מיסטיקה מיותרת, אין סיבה להניח את זה. אוקיי, אז גם פה אותו דבר.
[Speaker H] זה לא קובע מציאות, זה קובע סטטוס הלכתי.
[הרב מיכאל אברהם] מה שאני אומר, זה קובע סטטוס הלכתי ולא מציאות.
[Speaker H] אז אם כן, כאילו אם הוא קבע שבתוליה חוזרים, אז היא נחשבת כמו מוכת עץ או איזה סטטוס דומה אחר, לא משנה מכל וכל.
[הרב מיכאל אברהם] מניח שבתוליה חוזרים וזה הכל. ולכן מבחינתי הלכתית בתוליה חוזרים, כי אני לא הולך עכשיו לבדוק בכל אישה לחוד. השאלה מה ההנחה הבסיסית, מה החזקה שממנה אנחנו יוצאים, מה נקודת המוצא. נקודת המוצא שעד גיל שלוש בתוליה חוזרים. מה זה גיל שלוש? גיל שלוש לפי לוח השנה שקבעו לאותה שנה, כי זה הכי פשוט. עכשיו מה זה אומר? זה אומר שיש פה איזה שהוא משהו בטבע? לא. הרי בין כה וכה גם גיל שלוש בלי אם בית דין לא היה מתערב, זה אף פעם לא קורה באמת בדיוק בגיל שלוש. קצת לפני, קצת אחרי. אנחנו שמים איזשהו רף פורמלי כי צריך להתנהל הלכתית, זה הכל. אז גם בחזקות שלוש פעמים לדעתי זה ככה. לכן כל הפלפולים של האחרונים פה לדעתי פשוט לא נכונים. טוב, אנחנו נעצור כאן, נמשיך עם זה פעם הבאה. יש הערות או שאלות?
[Speaker C] הרב, אני רק רציתי להזכיר שעלתה פה שאלה של עזרא, שהמודל שלך הוא די פורמלי מדי. הוא פורמלי מדי, ולא יודע אם אתה זוכר, הוא עזרא בריק משהו כזה.
[הרב מיכאל אברהם] עזרא בריק, כן.
[Speaker C] בריק. אז הוא שאל שהמודל לא מייצג נכון את הנתונים, כאילו הוא פורמלי מדי עם אחד ואפס. ואיזה מודל? המודל של הקל וחומר. כן, של הקל וחומר והבנייני אב וכולי.
[הרב מיכאל אברהם] הוא שאל שאי
[Speaker C] אפשר להשתמש באחד ואפס לנתונים הלכתיים.
[הרב מיכאל אברהם] ולמה לא? מה זאת אומרת חייב או לא חייב, זה סתם סימון אחד או אפס.
[Speaker C] לא יודע, אני רק מזכיר את השאלה שלו כי אתה אמרת שאתה תחזור.
[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי את השאלה. מה, אחד זה חייב ואפס זה פטור, מה הבעיה?
[Speaker C] לא זוכר כבר
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק אבל.
[Speaker I] הרב אני יכול לשאול שאלה? כן. השאלה שלי לא קשורה לשיעור של היום, דרך אגב תודה רבה על השיעור היה מאוד מחכים. השאלה שלי בקשר לסמכות חז"ל, ואני אגדיר את זה יותר בקשר לסמכות התלמוד, הגמרא. זאת אומרת, אנחנו במידה ובן אדם רואה את עצמו כמבין את הסוגיה או את ההלכה, אז הוא יכול לחלוק למשל על ראשונים, על החזון איש אם הוא ירצה, על הכוזרי, על הרמב"ם, אין פה איזה תוקף מחייב. אבל על התלמוד יש סמכות פורמלית. אוקיי. אני ניסיתי להתכתב על זה עם הרב כמה פעמים, אני לא הצלחתי להבין, לכן הייתי רוצה לנסות להבין עכשיו. אני מנסה להבין בעצם למה אני כיום, אם במידה ואני חושב אחרת, זה עדיין מחייב אותי. נניח שאני כן מבין שיש לי מחויבות לאלוקים כי הוא ברא אותי ואני שייך לו. אני לא…
[הרב מיכאל אברהם] לא, ולמה אתה חושב… ונניח שאני חושב שלא?
[Speaker I] אם אני חושב שלא מה? שאני לא חייב לשמוע לאלוקים?
[הרב מיכאל אברהם] כן. אז אני באמת…
[Speaker I] מה זאת אומרת? אז אני באמת לא מקשיב לו.
[הרב מיכאל אברהם] זה שלא תקשיב זה ברור, זה נכון גם אצלנו. אבל השאלה אם יש עליך תביעה. כן.
[Speaker I] למה? אני לא יכול להסביר אותה, אני רק מוצא את ההבנה הזאת אצלי.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל זו אותה הבנה פה. מה זאת אומרת? הנקודה היא אם הציבור התחייב, אם הציבור התחייב, אז הגורם שהתחייב פה זה הציבור, זה לא אתה אישית. וממילא כל מי ששייך לציבור מחויב ועומד. לכן גם מחויבים אלה שלא היו בהר סיני להתחייבויות האלה שקיבלנו על עצמנו בהר סיני, למרות שלא הייתי שם. כמו בחוק הישראלי, כמו בכל…
[Speaker I] רגע רגע רגע, בוא נראה. זה באמת שאלה טובה. למה אני מחויב למה שאבותיי קיבלו בסיני? אני לא קיבלתי כלום, אני לא חתמתי על כלום.
[הרב מיכאל אברהם] אמרתי שהתשובה לזה היא שמי שהתחייב פה זה הקולקטיב, לא אתה. הקולקטיב הוא הישות שהתחייבה. וברגע שהקולקטיב…
[Speaker I] רגע, ואם אני בוחר,
[הרב מיכאל אברהם] אם אני בוחר לצאת מהקולקטיב? מה?
[Speaker I] אם אני בוחר לצאת מהקולקטיב, למה יש עליי תביעה?
[הרב מיכאל אברהם] יש עליך תביעה כי אתה לא יכול לצאת מהקולקטיב, אתה חלק מהקולקטיב. למה? אם אני בוחר… אם אני בוחר להיקרא מוישה ולהיות מטר שמונים, מה לעשות? אני מטר תשעים וחמש, לא מטר שמונים.
[Speaker I] לא, יש הבנה, יש הבנה שאם אני התחייבתי משהו אני צריך לקיים אותו. אם הצטרפתי למשהו יכול להיות שאני לא יכול אולי לצאת ממנו. אבל אם אבא שלי קיבל החלטה… מה?
[הרב מיכאל אברהם] גם מניח שאני חייב להיות אדם פרטי, אבל לא, אני יכול להיות גם ישות קולקטיבית. כל מערכת חוק בעולם מניחה את זה.
[Speaker I] בסדר גמור, אני יכול להבין את זה, אבל זה בגלל שהיו כמה אנשים שקיבלו ביחד החלטה. אני לא מבין איך מישהו אחר קיבל החלטה והיא מחייבת אותי.
[הרב מיכאל אברהם] לא הבנת, כל מערכת חוק בעולם, כאשר הפרלמנט קיבל החלטה, זה מחייב גם חמש מאות שנה קדימה, אלא אם כן הפרלמנט החדש ביטל אותה. עכשיו אני לא בחרתי בפרלמנט ההוא לפני חמש מאות שנה והחוק הזה מחייב אותי.
[Speaker I] בסדר, אני רואה את עצמי… אני רואה את עצמי היום כמחויב… לא, אני לא רואה את עצמי. מה?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא רואה את עצמי.
[Speaker I] אני היום מחויב לחוק המדינה רק בגלל הצו הקטגורי.
[הרב מיכאל אברהם] אני שואל, אבל אני לא רואה את עצמי, יש תביעה עליי?
[Speaker I] לא, אבל אם אתה גר פה אתה כפוף לחוקי המדינה.
[הרב מיכאל אברהם] בטח שכפוף, החוק יכניס אותי לכלא.
[Speaker I] חוק וסדר.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה חוק וסדר? הטענה היא שאני מחויבת. החוק והסדר פונה אליך כמחויב. למה? למה? כי התחייבת. אני?
[Speaker I] מי
[הרב מיכאל אברהם] התחייב לפני חמש מאות שנה? אתה כחלק מהציבור, כן. ציבור הוא גם ישות. ציבור יכול להתחייב. זהו, זה ההסבר. אם, אם
[Speaker I] זה לא מקובל עליך, אז אין הסבר. אני, זה ההסבר שאני יכול לתת.
[הרב מיכאל אברהם] אני מבין שציבור יכול להתחייב, אני לא מבין איך זה יכול להשליך על הצאצאים שלהם. לא הבנת, ציבור מתחייב פירושו שכל מי ששייך לציבור הזה מחויב. מה שתוספות אומר, דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, תוספות במעילה בדף ט'. מה הכוונה? אין קורבן ציבור שמתו בעליו. כל הציבור שהקריב את הקורבן מת. עכשיו רק צאצאיהם חיים. זה לא קורבן שמתו בעליו. הבעלים שלו עדיין קיים. למה? כי האנשים שחיים עכשיו הם אותו ציבור שהפריש את הקורבן לפני מאה שנה. זה אותו ציבור. ציבור לא מת. האיברים שמרכיבים אותו מתחלפים, האנשים הפרטיים, אבל הציבור קיים.
[Speaker I] הרעיון, כאילו הרעיון שמלווה את הציבור.
[הרב מיכאל אברהם] זה הציבור קיים, והוא חייב במה שהוא התחייב. זהו, זה ההסבר. אם, אם זה לא מקובל עליך, אז אין הסבר. אני, זה ההסבר שאני יכול לתת.
[Speaker I] אז בעצם הרב יכול להגיע אליי בתביעה אם אני מחליט שאני לא חושב שמה שהם קיבלו הייתה החלטה נכונה. לא, אני מתכוון יחס שלילי, כאילו הסתכלות כאדם שלא עושה את הדבר הנכון.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אתה יודע, אם אתה מאמין בזה ב…
[Speaker I] טוב, אני אני צריך לחשוב על זה, אני
[הרב מיכאל אברהם] לא
[Speaker I] מצליח להבין את זה.
[הרב מיכאל אברהם] אם אתה מאמין בזה, אם אתה מאמין בזה, אז
[Speaker I] אני אניח שאתה אנוס, בסדר. אבל אתה אנוס אבל עבריין. כן. לא, אבל אני מנסה להבין, אני לא מצליח להבין את זה.
[הרב מיכאל אברהם] טוב, הנחה מאוד פשוטה, אתה יכול להסכים לה, אתה יכול שלא להסכים לה. ההנחה היא שיש בעולם גם ישים קולקטיביים ולא רק ישים פרטיים, והישים הקולקטיביים הם ישים משפטיים לכל דבר, כמו חברה בע"מ.
[Speaker C] הרב, זה כמו הדוגמה של הספינה, שאם אתה משנה את כל הקרשים…
[הרב מיכאל אברהם] זה הספינה של תזאוס, כן. אוקיי.
[Speaker I] יכול
[הרב מיכאל אברהם] להסכים, אתה יכול שלא להסכים, אבל זה, זה ההסבר. אני, אני
[Speaker I] אבחר להמשיך לחשוב על זה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני
[Speaker I] עדיין לא מקבל החלטה כזה מהר.
[הרב מיכאל אברהם] טוב מאוד, פעילות מבורכת.
[Speaker I] אוקיי, אני יכול לשאול עוד שאלה קטנה? או שזה… כן, זה בסדר, זה מקובל?
[הרב מיכאל אברהם] כן, הכל בסדר.
[Speaker I] אני רציתי לשאול על הנביאים, ואני אסביר את השאלה שלי. לגבי מעמד הר סיני יש לנו עדות… הרב שומע?
[הרב מיכאל אברהם] כן כן, אני איתך.
[Speaker I] לגבי מעמד הר סיני יש לנו עדות מדור אחר דור, אב לבן, של שש מאות אלף איש מלבד נשים וקטנים, בקיצור ציבור גדול מאוד. כנראה שלא היה שום אירוע כזה בהיסטוריה של עדות של מפגש עם אלוקים. זה האירוע כנראה הכי סביר שאלוקים התגלה לאנשים, זה חזק. עכשיו לגבי נביא, בוא ניקח לדוגמה נביא שאנחנו פחות מתחברים אליו, ישו, אנחנו לא מקבלים אותו מכיוון, מטענה מאוד פשוטה, הוא לא הוכיח את עצמו. זאת אומרת, אני לא יכול לנהל את החיים שלי בצורה שכל אחד שבא ומספר שהוא דיבר עם אלוקים אני מקשיב לו, אפילו רק בגלל הגישה הזאת. עכשיו השאלה שלי לגבי הנביאים שלנו, זאת אומרת נכון שיש ציווי, יש ציווי בתורה שמי שיעשה מופת כזה או אחר אנחנו נקשיב לו ונהיה מחויבים להקשיב לו. השאלה שלי היא לא ברמת הציווי, בסדר, זה אני מבין שזה סמכות פורמלית גם אם הוא לא באמת דיבר אמת. השאלה שלי מבחינת הסבירות, האם יש סבירות באמת גבוהה לחשוב שהם היו נביאי אמת?
[הרב מיכאל אברהם] ואני אגיד לך שני דברים, א', זה לא משנה כלום, כי הנביאים לא קבעו שום דבר שרלוונטי אלינו, ההלכה יוצאת מהתורה, הלכות מדברי קבלה זה בשוליים, זה דברים, מעט מאוד דברים. זה לגבי המשמעות אלינו. אבל מעבר לזה, אם התורה אומרת שיהיו נביאים, ואחרי זה באים נביאים ואומרים הקדוש ברוך הוא התגלה ואנחנו בודקים אותם, אז למה להניח שזה לא נכון? לא הבנתי, התורה אמרה מראש שזה יהיה.
[Speaker I] רגע, אני אגיד לרב למה. אני ראיתי אמריקה גוט טאלנט, ומה שאנשים עשו שמה, אם הבן אדם הזה היה מגיע אליי לבד ברחוב והיה אומר לי שאלוקים דיבר איתו, אני הייתי מאמין לו בגלל המופתים האלה, אין לי ספק בזה.
[הרב מיכאל אברהם] אבל הנימוק שאמרתי לך קודם אומר משהו אחר, הוא
[Speaker I] מעלה סבירות שהיו נביאים, אבל לא שאני באמת סומך שכל נביא מן הנביאים שיש לנו דיבר אמת.
[הרב מיכאל אברהם] אם אתה יודע מראש שיש נביאים כי התורה עצמה אומרת לך והקדוש ברוך הוא אומר לך אני אתנבא לאנשים, אז עכשיו כשבא בן אדם ואומר תראו הקדוש ברוך הוא התנבא אליי והוא גם נבדק דרך כל מיני מופתים, אני לא רואה סיבה להטיל בזה ספק. אם יבוא עכשיו מישהו בלי שהקדוש ברוך הוא אמר את זה מראש, אז אני אסרב בכלל להקשיב. אגב זה קשור קצת למה שאנחנו מדברים היום, נגיד שהנביא הזה עשה מופתים שלוש פעמים, אז השאלה אם יש לי… האם זה מקרה או שבאמת הוא התנבא? או יכולת, כישרון, לא משנה, או שבאמת הקדוש ברוך הוא התנבא. אז זה שאלה טובה, צריך להחליט מה ההסבר היותר סביר מבין השניים. אבל אם הקדוש ברוך הוא מראש אמר לי תראה אני הולך להתנבא לאנשים ואתם צריכים לשמוע בקולם, אז למה להניח שיש פה בעיה? הקדוש ברוך הוא לא ייתן לאנשים לדבר בשמו אם הם לא מדברים באמת, הרי הוא עצמו דורש מאיתנו לשמוע עליהם.
[Speaker I] לא, אבל היה נביאי שקר, יש לאנשים את היכולת לשקר
[הרב מיכאל אברהם] ולעשות
[Speaker I] אחיזת עיניים.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, כי אם זה היה קורה, אם זה היה קורה שלוש פעמים, אז זה כנראה היה אמת. נביאי שקר זה אנשים שכנראה זה לא עבד, לא בדקו אותם כמו שצריך.
[Speaker I] אוקיי, למה לחשוב ככה? אפשר גם להבין שפשוט מאוד נביא שקר יכול להיות שכאילו היה נביא שקר שהצליח להסתנן.
[הרב מיכאל אברהם] אפשר להבין המון דברים, אבל אתה יודע, אנחנו אומרים יש ליישב בדוחק, לא יש להקשות בדוחק. אתה אומר אפשר להבין…
[Speaker I] לא, אני באמת מבין את הטענה של הרב, רק שאני גם חושב שבתקופה שבה הידע של אנשים היה כה מועט, ויכול להיות שהיה בן אדם מספיק מוכשר.
[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאמרת גם קודם, אבל אני עניתי על זה. אם הקדוש ברוך הוא אומר מראש שהוא יתנבא לאנשים, ואם אנחנו בודקים אותם אנחנו צריכים לשמוע בקולם, ועכשיו מגיע בן אדם שבדקנו אותו, אז צריך לשמוע בקולו. זה מה שכתוב בתורה. אז הקדוש ברוך הוא כנראה אמור לדאוג לזה שלא ידברו בשמו לשקר, כי הוא ציווה עלינו לציית להם. זה הכל.
[Speaker I] הבנתי. כנראה שהוא דאג למערכת טובה.
[Speaker C] כן כן, אליהב? רציתי לשאול לגבי התער של אוקאם. האם למשל יש לנו פרמטר אחד אלפא שמסביר את כל הנתונים, בסדר? וזה מודל אחד. ובמודל שני יש לנו שלושה פרמטרים אלפא, בטא, גמא שמסבירים את כל הנתונים. אבל בעצם הפרמטר אלפא הוא פחות סביר מהפרמטרים, משלושת הפרמטרים האחרים. כאשר אתה מזהה את הפרמטרים…
[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אם אתה מזהה, אני בכוונה בניתי את המודל, אנחנו עוד נגיע לזיהוי של הפרמטרים האלה, אני עוד מתכנן להעיר על זה. אבל אני בניתי את המודל בלי לזהות בכלל את הפרמטרים, אז אין לך דרך להשוות מי זה פרמטר רלוונטי ומי זה לא. אתה סופר.
[Speaker C] אוקיי, אבל נניח שאתה מזהה אותם, יש לך אלפא שהוא פרמטר לא סביר…
[הרב מיכאל אברהם] אם אלפא הוא לא פרמטר סביר, אז בהחלט יכול להיות שזאת תיאוריה שאני לא אקבל אותה.
[Speaker C] גם אם בצד השני יש שלושה פרמטרים? כן. אז המודל שלך הוא לא פורמלי לגמרי?
[הרב מיכאל אברהם] תסתכל למשל על הקל וחומר שבעלי הכללים הרבה פעמים מביאים. בוא אני חייב משקוף בציצית. מה בגד של ארבע כנפות שפטור ממזוזה חייב בציצית, משקוף שחייב במזוזה אינו דין שיהיה חייב בציצית? עכשיו תעשה טבלה, תנתח את זה, הקל וחומר אומר כן, נכון, צריך לחייב את המשקוף בציצית. למה לא עושים את זה? כי ברור לנו שאין פרמטר אחד שמשותף למשקוף ולציצית. זאת אומרת, במקום שבו אנחנו מזהים את הפרמטרים או לא מוצאים בעצם משהו אינטואיטיבי שיהיה גורם סביר, בדיוק מה שדיברנו היום בשיעור, אז באמת לא נלך על זה. אבל אני עוד אעיר על הזיהוי של הפרמטרים, זה עוד בתוכנית.
[Speaker C] אוקיי, ושאלה אחרונה לגבי הנביא אלחנן, הזכיר לי את השאלה הזאת. למה בעצם אנחנו לא חייבים מיתה בידי שמיים על כל המצוות שבתורה? יש דין שחייבים מיתה בידי שמיים על מצווה שנביא מצווה אותנו, נכון? אז למה לא חייבים מיתה בידי שמיים על כל המצוות שבתורה כי זה משה שנתן לנו אותן?
[הרב מיכאל אברהם] מיתה בידי שמיים זה על מצוות שרק נביא מצווה אותנו.
[Speaker C] כן, אז זה משה, משה שהביא לנו אותן.
[הרב מיכאל אברהם] לא, שרק נביא מצווה אותנו, לא מצוות מהתורה של הקדוש ברוך הוא. מצוות מדברי קבלה. או מדברי קבלה או מצווה מקומית של נביא, זאת אומרת הוראת שעה.
[Speaker C] לא, אבל מצווה של נביא יש לה מעמד של דאורייתא, לא?
[הרב מיכאל אברהם] לא, דברי קבלה. יש מחלוקות ראשונים איך להתייחס לדברי קבלה, יש ראשונים שעושים טיעון שבדברי קבלה גם ספקא לחומרא, אבל זה לא דאורייתא.
[Speaker C] אז זה רק הלכות שהנביא מחדש כאילו?
[הרב מיכאל אברהם] כן. והוא לא יכול לחדש הלכות שהן לתמיד, כי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.
[Speaker C] אוקיי, תודה.
[Speaker A] אוקיי, שבת שלום, כל
[הרב מיכאל אברהם] טוב.