מבוא לתלמוד ולהלכה – חלק 1 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] טוב קודם כל שלום. נושא מאוד רחב אני אנסה להציג אותו בצורה יחסית טלגרפית אבל בכל זאת עם ניסיון לכסות את האספקטים העיקריים ואפילו עם איזושהי אוריינטציה לפרויקט שלנו שבסופו של דבר אני רוצה להגיע לשם. זה יכול נראה כמה זה יתארך יכול להיות שנצטרך אולי להמשיך ולדעתי ללמוד סוגיה אחרי שראינו את הדבר הזה זה גם עניין שאנחנו כדאי שנעשה אותו בהמשך וזה ודאי אני לא אעשה כאן. המטרה שלי אני רק אקדים המטרה שלי זה להציג את התמונה המסורתית כדי להכיר את הפוינט אוף ויו של האיש מתוך העולם הזה. זאת אומרת אנחנו בעצם פועלים מול אנשים מסוימים שצריך להכיר אותם לכן אפשר להתווכח חוקרים ומאמינים ודברים ביניהם על כל מיני דברים זה לא ענייננו כאן אנחנו לא מתעסקים בשאלה מה נכון ומה לא נכון. אני מתאר את התמונה כפי שרואה אותה פחות או יותר אדם מסורתי למרות שאני לא בדיוק אולי שייך לקטגוריה הזאת לגמרי אבל אני אנסה כן להיות נאמן לזה עם אולי הערות פה ושם. אז הסיפור מתחיל במתן תורה הנה המיתוס הראשון שעליו לא נתווכח. זה מתחיל במתן תורה בהר סיני לפני לא יודע מה 3500 שנה ששמה הקדוש ברוך הוא מתגלה ונותן לנו תורה. התורה הזאת מכילה שני סוגי חומרים. חומר אחד זה החומר ההלכתי מצוות שונות והחומר השני זה חומר סיפורי כזה או אחר כן ספר בראשית כמעט כולו שייך לאגף הסיפורי ספר ויקרא כמעט כולו שייך לאגף ההלכתי והאחרים מחולקים בצורה כזו או אחרת. אני רוצה להתמקד בחלק ההלכתי גם בגלל טעם אישי וגם בגלל שזה כרגע המשימה שלנו וגם בזה אנחנו מתמקדים יותר בפרויקט. אז אני רוצה לתת איזשהו רקע זה גם החלק המורכב יותר חלק האחר אני לא בטוח שקיים אפילו אבל זה דיון אחר. אז במתן תורה שמה לפי התפיסה המקובלת ניתנו שתי תורות כך אומר המדרש תורה שבכתב ותורה שבעל פה. זאת אומרת הטקסט שמצוי בידינו כיום חמשת החומשים זה נקרא תורה שבכתב ושוב יש ויכוחים גדולים מתי הוא נוצר ואיך הוא נוצר לאורך ההיסטוריה אני לא נכנס בכלל לשאלות של אמת ושקר והיסטוריה. אני מתאר כרגע את התמונה כפי שהיא נראית בעין מסורתית. אז ספר התורה ניתן בהר סיני אבל לפי המסורת שלנו היא בעצמה מסורת שבעל פה משהו קצת מעגלי אומרת לנו שביחד עם התורה ניתנה איזושהי סוג של מסורת שבעל פה. יש ויכוחים גדולים מה בדיוק היה כלול בה. המרחיבים טוענים שכל פרט שאנחנו מכירים היום שכתוב בספר משנה ברורה כן שחוברו לפני מאה שנה או משהו כזה ניתן למשה רבנו בהר סיני אין שחר לדבר הזה זה ודאי שזה לא נכון יש ראיות מכאן ועד הודעה חדשה לא צריך בשביל זה להיות חוקר אקדמי. הדברים התפתחו לאורך ההיסטוריה. מה בדיוק היה במקור שניתן בהר סיני? שאלה מצוינת. קודם כל די מקובל שלפחות נגיד פירושי המילים ניתנו בהר סיני כי אחרת הטקסט הוא קצת טקסט סתום. אז פחות או יותר נגיד פירושי המילים ואולי כמה עקרונות פרשניים יסודיים למשל מה שנקרא מידות הדרש. מידות הדרש זה כללים שלפיהם אנחנו דורשים את הפסוקים דורשים להבדיל ממפרשים. זאת אומרת לפרש את הפסוקים פירושו פרשנות כמו שאנחנו עושים לכל טקסט מנסים להבין מה כתוב בטקסט. המידות הדרש הם לא כלים פרשניים הם כלים מדרשיים. זה כלים שמאפשרים לנו להוציא מתוך פסוק מעבר לפירוש שלו כמו שמתפרש כל טקסט עוד מסקנות שהן לא באמת הפירוש של הפסוק אלא הן מסתעפות ממנו באיזושהי צורה ודרך ההסתעפות מתוארת על ידי מידות הדרש. זאת אומרת מידות הדרש הם בעצם האופנים שבהם דברים מסתעפים מתוך הפסוקים. מקובל עוד פעם במסורת ההלכתית מקובל שמידות הדרש ניתנו למשה בהר סיני זה בעצם הגרעין של תורה שבעל פה. זה עבר בעל פה זה לא היה כתוב ברור שזה עבר המשגה לאורך ההיסטוריה ברור שנוצרו רשימות שהולכות ומתארכות לאורך הדורות זה התחיל עם שתיים ושבע מידות ו-13 מידות ו-32 מידות ובעצם יש יותר כך שאפילו ההיסטוריה אומרת שהסיפור הזה הולך ומתפתח זה לא באמת ניתן למשה בסיני כפי שהוא מצוי בידינו כיום אבל הטענה היא שזה המשגה של משהו שניתן לו זאת אומרת משהו שאפשר לדמות את זה לשפה אני אחזור. משל הזה אולי יותר מאוחר. נגיד שניתנה לו איזושהי שפה נוספת, מעבר לשפה שבה כתוב הטקסט עצמו, ניתנה לו עוד איזושהי שפה שבשפה הזאת אנחנו דורשים את הטקסט, לא מפרשים אותו. אנחנו עובדים בעצם בשני ערוצים מקבילים. יש פרשנות של הטקסט, זה מה שנקרא פשט, ויש דרש של הטקסט, זה מה שנקרא דרש. פשט ודרש שני ערוצי פרשנות מקבילים, או שני ערוצי התייחסות מקבילים לטקסט. כל אחד מהם יש לו שפה מסוימת. השפה של הפשט זה בעצם שפת המקרא, והעקרונות איך מבינים אותה. ושפת הדרש היא שפה בפני עצמה, איזשהו סוג של קוד. אם רוצים הקיצוניים ממש מציגים את זה בתור קוד פורמלי לגמרי. יש 13 כללים, אם מופיעה מילה כזאת אתה מוציא ממנה את המסקנה הזאת, אם מופיעה מילה כזאת אתה מוציא ממנה את המסקנה ההיא. זה ניסוח מאוד קיצוני אבל אני אומר יש כאלה שרוצים לראות את זה ממש כאיזשהו סוג של קוד שרירותי, קוד שמה שמאפיין אותו זה שלקוד עצמו אין שום חשיבות, כל עוד הוא מוסכם בין הכותב לבין הקורא. אנחנו רק צריכים להסכים לפי איזה קוד אני מקודד ולפי איזה קוד אתה מפענח. אז לכן בעצם לפי התפיסה הזאת לא אמור להיות שום היגיון בכללי הדרש, זה רק כללים מוסכמים שאני משתמש בהם כדי להוציא כל מיני מסקנות מדרשיות. אני חולק על זה, הקדשתי כמה שנים לחקר מידות הדרש. אני חושב שיש בהם איזשהו סוג של היגיון, אבל זה באמת נושא שאני לא אכנס אליו כאן. אז אם ככה ברור שתורה שבעל פה מתפתחת.

[Speaker D] יש לי רק שאלה, אז זה נכון להגיד שבעצם הדרש מטרתו להגיד לנו מה עלינו לעשות והפרשנות היא אולי למה אנחנו צריכים לעשות או שזה הפוך? לא, לא.

[הרב מיכאל אברהם] כשיש פסוק למשל "לא תרצח", הפסוק "לא תרצח" הוא נותן הוראה הלכתית וזה הפשט, זה מה שכתוב. אני יכול לדרוש את הפסוק הזה להוציא ממנו מסקנה נגיד שאם אני רוצח בצורה כזאת אז אני פטור, סתם באיזה עקיפין או לא יודע בדיוק מה, אז אני פטור. אז זה תוספת להוראה ההלכתית שמופיעה בפשט, אבל זה הוראות הלכתיות, גם הפשט וגם הדרש הם הוראות הלכתיות. מה קורה כשיש קונפליקט ביניהם וזה קורה לפעמים, זה סיפור בפני עצמו אבל אני לא אכנס אליו כאן.

[Speaker D] התכוונתי לשאול על מה שאמרת, התכוונתי לשאול האם הפרשנות, האם דיברת על פרשנות, פרשנות זה פשט, פרשנות אני איך שאני מבין, פרשנות זה פשט?

[הרב מיכאל אברהם] כן, זאת אומרת אני כשאני מדבר על פשט אני לא מתכוון לטקסט עצמו כשכתוב, אלא לאיך אני מבין את הטקסט, אבל מבין אותו בכלים הרגילים, כמו שאני מבין כל טקסט אחר, פשוט להבין מה כתוב בו. אם כתוב "לא תרצח" אז ברור שאסור לרצוח. זה נקרא פרשנות, אבל זה פרשנות פשטית, כל אחד שקורא את זה אמור להבין את זה. הדרש זה שימוש בכלים מיוחדים, פורמליים ייחודיים לטקסט הזה, אין מה ליישם אותו על טקסטים אחרים את הכלים האלה. אבל שתי מערכות הכלים האלה בעצם נותנות לנו דרך להוציא מתוך הפסוקים, אני מדבר כרגע על הפסוקים ההלכתיים, להוציא מהם מסקנות הלכתיות. אפשר להוציא את זה בדרך הפשט ואפשר להוציא את זה בדרך הדרש. בדרך כלל אגב אין ויכוח, הפשט נותן לי מסקנה, הדרש נותן לי עוד מסקנה ושניהם ייכנסו לתוך ההלכה. יש מקרים מסוימים שבהם הדרש והפשט בקונפליקט. אחד המקרים הכי ידועים, כתוב "עין תחת עין", מי שמוציא עין לחברו אז צריך להוציא את העין שלו. ותורה שבעל פה אומרת לא, "עין תחת עין" הכוונה לקחת ממון ממי שהוציא את העין, לא מוציאים לו את העין למזיק אלא הוא משלם ממון. בסדר? אז פה למשל זאת התנגשות, אתה לא יכול לקיים גם את זה וגם את זה. או שאתה מוציא את העין או שאתה משלם ממון. אז פה יש כבר דיון בפני עצמו מה עושים במצב שיש קונפליקט, אבל בדרך כלל פשט ודרש הם מישורים מקבילים וכל אחד מהם תקף באותה מידה. אגב יכולות להיות מחלוקות גם בפשט וגם בדרש, כמו שיש לנו מחלוקות באיך אנחנו מפרשים כל טקסט. אנשים שונים יכולים לפרש את הטקסט אחרת. לכן זה שיש מחלוקת זה לא אומר שאנחנו בעולם הדרש. זה בהחלט יכול להיות מחלוקות גם בעולם הפשט. אז בסופו של דבר אנחנו מבינים שהתורה שבעל פה, התורה שבכתב זה סט הפסוקים שלפנינו, לא נוגעים בו. בהסתכלות המסורתית ככה הוא ירד מסיני, מאז לא נגעו בו עד היום, אשרי המאמין. אבל נגיד שזה ככה. אוקיי? זו ההסתכלות המסורתית. בתורה שבעל פה היא מתפתחת. איזשהו גרעין ניתן בסיני והחכמים לאורך הדורות מפתחים את העניין הזה. כשהם מפתחים את העניין הזה הם בעצם עושים שני סוגי פעילות. פעילות אחת זה פעילות של חקיקה, והפעילות השנייה היא פעילות של פרשנות. חקיקה, ויש מקורות וויכוח איך בדיוק יש להם סמכות לחוקק, אבל המחוקק הבסיסי זה הקדוש ברוך הוא, כתוב בתורה. אבל יש גם חקיקה שהיא מעשה בשר ודם, זאת אומרת בני אדם יכולים להוסיף חוקים, לא רק לפרש את החוקים שהקדוש ברוך הוא נתן, אלא גם להוסיף חוקים. מאיפה זה יוצא כנראה… מאיזשהו פסוק בתורה. כך לפחות מבין הרמב"ם, על זה יש ויכוחים, אבל זה מוסכם על כולם שיש להם את הסמכות לחוקק. אפשר להתווכח מאיפה היא באה, אבל זה מוסכם שיש להם את הסמכות לחוקק.

[Speaker E] סליחה כבוד הרב, אני פשוט אשאל. זה אמרנו את מערכות הפרשנות ומערכת הדרש. עכשיו כשאתה מדבר על מערכת החקיקה, מאיפה נובע המקור הנורמטיבי? האם זה בהכרח פשט ודרש או שיש משהו חדש?

[הרב מיכאל אברהם] כבר מגיע לזה. אני מגיע לזה. אני רק אומר, קודם כל אמפירית. חכמים עוסקים בשני סוגי פעילות: פרשנות וחקיקה. עוד מעט אני אגיע לעל מה זה מתבסס כל דבר כזה. אבל פרשנות וחקיקה, מה ההבדל ביניהם? קודם כל ברמה הקטגורית, כשחכמים מחוקקים משהו, מייצרים חוק חדש, זה נקרא הלכה דרבנן. זו הלכה במעמד נמוך יותר מבחינה נורמטיבית, אבל היא גם מחייבת. זו חקיקה של חכמים, לא חקיקה של הקדוש ברוך הוא בתורה. זאת הלכה דרבנן. כאשר חכמים מפרשים פסוקים בתורה, אז הם פרשנים, הם לא מחוקקים. התוצאה היא הלכה דאורייתא. דאורייתא פירוש מילולי מן התורה. זאת אומרת מבחינתי, כשחכמים הוציאו דין מסוים מן התורה, זה הלכה, לא מבחינתי, מבחינת ההסתכלות ההלכתית, זה דין דאורייתא. בין אם הוציאו את זה בכלי הדרש ובין אם הוציאו את זה בכלי הפשט. על כלי הדרש יש טיפה ויכוח אבל כמעט קונצנזוס מלא שההלכה, התוצר הוא הלכה דאורייתא. ולמה? כי אם חכמים מפרשים פסוק מסוים, אז בסופו של דבר המסקנה שלהם זה מה שהפסוק אומר. יכול להתווכח איתם, אבל ברגע שיש להם סמכות, אז יש להם את הסמכות לקבוע מה אומר הפסוק. אולי אני לא אסכים איתם, אני חושב שהפסוק אומר משהו אחר, אבל הלכתית יש לחכמים את הסמכות לקבוע מה אומר הפסוק. אחרי שהם קבעו את זה, מבחינתי זה מה שאומר הפסוק. זה לא חקיקה של חכמים, זה הפסוק. לכן זה דאורייתא. לעומת זאת כשחכמים מחוקקים, זאת פעילות שלא נשענת על פסוקים בשום צורה. הם פשוט מחליטים שמשהו מסוים צריך לעשות שלא כתוב בתורה. התורה נתנה להם רשות להוסיף עוד חוקים, לחוקק. בנוסף לחוקים של הקדוש ברוך הוא, החקיקה הראשית, פה יש חקיקה משנית. חכמים מחוקקים חוקים נוספים ואלה נקראים הלכות דרבנן. אמרתי, מעמד נורמטיבי נמוך יותר. ההלכות דאורייתא הן הלכות שנסמכות על כלי פרשנות פשטיים או מדרשיים. כך או כך, התוצר הוא הלכה דאורייתא. ולמה? כי בין כלי הפרשנות הפשטיים ובין המדרשיים בעצם מוציאים מהפסוק את מה שמסתעף מהפסוק. זאת אומרת מבחינתי זה מה שהקדוש ברוך הוא אמר בפסוק, לכן זה הלכה דאורייתא התוצר. לעומת זאת כשחכמים מחוקקים, אז זאת הלכה דרבנן, כי הם לא טוענים שזה כתוב בתורה. יותר מזה, אסור להם להגיד שזה כתוב בתורה. אם הם אומרים שזה כתוב בתורה זה נקרא בל תוסיף. יש הקפדה מאוד חזקה בעולם ההלכתי על שמירה לא לערבב את הקטגוריות. אסור לך להוסיף מילה ולא להוריד מילה ממה שניתן בהר סיני. אתה יכול להוסיף חוקים, אתה חייב לציין שזה חוק שאתה הוספת. זה לא משהו שכתוב בתורה או הוצאתי אותו מפרשנות מהתורה.

[Speaker D] אז כשאתה מוסיף חוק, מה ההצדקה עליו? זאת אומרת האם אתה אומר על בסיס איזה עיקרון שאני מבין מהחוקים דאורייתא אני מחוקק פה חוק חדש, או שאתה פשוט יכול לחוקק חוק לא יודע, יותר לא אוכלים שלגונים של שטראוס? למה? גועל נפש טהור. סתם אני אומר. אז זה בעצם מערכת שבאה לרבנים יש כוח מנדטורי לקבוע על האוכלוסייה שלהם חוקים בלי קשר לתורה. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] רק בלי קשר לתורה. אם יש לזה קשר לתורה, אז זה אקטי פרשנות ולא של חקיקה, ולכן זה הלכה דאורייתא. עכשיו כמובן אנחנו יודעים גם בעולם המשפט של היום יש דברים שנקראים חקיקה שיפוטית. חקיקה שיפוטית זה כאשר שופט עושה פרשנות לחוק, אבל זאת פרשנות מרחיבה, זה לא דדוקציה פשוטה של החוק. במצב כזה מתעוררים תמיד ויכוחים, הרי אין לך סמכות, אתה לא מחוקק, אתה שופט. אותו דבר יש גם כאן. גם כאן זה לא קליר קאט, זאת אומרת זה לא שברור לגמרי מתי זאת פרשנות ומתי זאת חקיקה, אבל הקטגוריות קיימות באופן מובחן. יש מצבים שהם תחום אפור, שאתה יכול להתווכח אם זה שייך לקטגוריה הזאת או לקטגוריה הזאת, אבל שתי הקטגוריות קיימות כקטגוריה.

[Speaker E] אבל החוקים דרבנן הם עדיין לפי לצורך העניין המסורת הכי בסיסית, זה משהו שירד כ… לא, ממש לא, הפוך.

[הרב מיכאל אברהם] חוקים דרבנן זה חוקים שלא ירדו מסיני. לא. לא. תורה שבעל פה שירדה מסיני זה הלכות דאורייתא. ירדו שמה בעיקר כלים, לא הלכות, אבל יש גם קובץ הלכות שנקרא הלכות למשה מסיני, זה הלכות שנמסרו למשה בהר סיני במקביל לתורה, נמסרו לו בעל פה. ההלכות האלה יש להן מעמד של דאורייתא. כל מה שניתן מהקדוש ברוך הוא הוא דאורייתא. אני כרגע מציג את התפיסה הפשוטה. אוקיי? כל הלכות דרבנן זה הלכות שאין להן מקור בהר סיני, זה חכמים חידשו אותם לאורך הדורות. להיפך, אין להם מקור בתורה, אם היה להם מקור בתורה זה היה הלכה דאורייתא. עכשיו כמובן הם תיאורטית הם יכולים לעשות דברים שרירותיים ולחייב אותי לעמוד על רגל אחת כל שלוש שעות. הם לא אמורים לעשות דבר כזה, ואם הם יעשו דבר כזה אז הם יחטפו בפרצוף. כיוון שהמערכת היא לא מערכת כל כך פורמלית ועם ישראל יודע למרוד במי שצריך למרוד בו, לפחות ידע בעבר, ולכן לא בדרך כלל אין שימוש אני חושב לפי התרשמותי אין שימוש לרעה בסמכות המאיימת הזאת לכאורה הם יכולים לקבוע מה שהם רוצים. הם קבעו הלכות ובהרבה פעמים גם ברור למה הם קבעו, נגיד למשל אסור לאכול בשר בחלב כתוב לא תבשל גדי בחלב אמו חז"ל דורשים אסור לאכול בשר בחלב. חכמים אמרו לא רק בשר גם עוף בחלב. בשר זה רק בשר בהמה. עוף בחלב גם אסור. זה הלכה דרבנן. למה הם הוסיפו את זה? כיוון שאנחנו חוששים שאם נתיר לך לאכול עוף בחלב אתה תבוא לאכול בשר בחלב. זאת אומרת עוף בחלב כשלעצמו הוא לא בעייתי אבל אנחנו אוסרים אותו בגלל שאם אנחנו נתיר את זה אנשים יבואו לאכול בשר בחלב וזה כבר דאורייתא זה דבר בעייתי.

[Speaker E] אבל התאוריה התאוריה היא שמשה רבנו בעצמו לצורך העניין אם היה לו עוף לאכול עם חלב לא הייתה לו בעיה עם זה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, היה יכול לאכול את זה לתיאבון. משה רבנו גם הרבה אחריו עד שהגיעו לשלב שבו אסרו את זה מדרבנן. כן. במקומו של רבי יוסי אכלו עוף בחלב הגמרא אומרת. הבנתי. כן.

[Speaker D] אז הדוגמה שתיארת עכשיו היא דווקא בדיוק הדוגמה שמראה שהדרבנן הם הם בסוף לפחות באופן חלקי הם יש להם מטרה והמטרה היא נניח לדאוג שלא לא נמעד בחוק שהוא דאורייתא. כן, אוקיי, אז פשוט אמרת שאין קשר זאת אומרת שהחוקי דרבנן הם מנותקים אבל אז נתת דוגמה שאתה אומר לא אני עושה פה הרחבה ברור לי שזה לא נאמר ככה אני עושה פה הרחבה כי אני רוצה לשרת את העיקרון שהנחית אותי פה ואני לא רוצה שאנשים ימעדו אז זה דבר חשוב.

[הרב מיכאל אברהם] עשית בסוף איזה שהוא סוג של קפיצה זאת שאלה טובה. עשית סוף עשית בסוף איזה שהוא סוג של קפיצה. זה נכון שלא לאכול עוף בחלב הוא לא מנותק לגמרי מהאיסור לאכול בשר בחלב. אבל גם אחרי שחכמים אסרו אותו בגלל שמא תבוא לאכול בשר בחלב הם מקפידים להגיד זאת לא הרחבה של האיסור לאכול בשר בחלב. אם זאת הייתה הרחבה של האיסור ההוא זה היה דין דאורייתא. זה איסור עצמאי שאנחנו המצאנו אותו מחשש שתגיע לאכול בשר בחלב. אבל האיסור הזה הוא איסור שעומד לעצמו. ברגע שאתה תתלה אותו בפסוק שאומר לא לאכול בשר בחלב זה הופך להיות הלכה דאורייתא. לכן אני עדיין מתעקש ואומר אין שום זיקה בין הלכה דרבנן לבין הלכות דאורייתא אין זיקה במובן של של הבסיס או של התוקף. יש איזה שהיא זיקה זה נקרא סייגים שהלכות מסוימות באות לדאוג לזה שלא תעבור על הלכות דאורייתא. אבל זה רק במובן של למה קבעו אותן. אבל זה לא שבאמת זה יצא משם, זה לא יצא משם. אם חכמים היו מחליטים לא לאסור את זה אז זה לא היה אסור. אבל זה החלטה שלהם. אגב אני צריך לתקוע את זה כי הבטרייה שלי תכף נגמרת. אוקיי.

[Speaker C] אז זה אז דיברנו על חקיקה ופרשנות הלכות ועוד שאיפה. הפשט לא תבשל גדי בחלב אמו. הדרש לא תאכל בשר בחלב. חכמינו אמרו שש שעות הבדל חכמינו אמרו גם לא עוף. וזה דרבנן וזה דאורייתא וזה בעצם המשחק ששיחקת כאן. סיכום מעולה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק ככה. זאת אומרת יש פה את הפשט לא תבשל גדי בחלב אמו אסור לבשל. יש את הדרש שאומר גם לא לאכול בשר בחלב. זה לא כתוב אבל זה דאורייתא. למה זה דאורייתא? כי השתמשנו בכלים מדרשיים להוציא את זה מהפסוק. ויש את האיסור לאכול עוף בחלב שהוא אומנם עם זיקה כלשהי לאכול בשר בחלב אבל רק זיקה של טעם. זאת אומרת הכוונה הסיבה למה גזרתי לא לאכול עוף בחלב זה שמא תבוא לאכול בשר בחלב. אז זה רק שאלה של מה המוטיבציה שלי לגזור את זה אבל זה לא שבאמת אני מוציא את זה מהפסוק לא בכלים של פשט ולא בכלים של דרש לכן זאת הלכה דרבנן. אוקיי וזאת דוגמה מצוינת כדי לעשות הבחנה בין שלושת הקטגוריות האלה. עכשיו זה פחות או יותר המסגרת. עכשיו מה קורה בתוך המסגרת הזאת? בתוך המסגרת הזאת יש התפתחות היסטורית שנעשית לאורך אלפי שנים מאז מעמד הר סיני עד היום. שם זאת הלכה דרבנן. אוקיי? וזאת דוגמה מצוינת כדי לעשות הבחנה בין שלושת הקטגוריות האלה. עכשיו זה פחות או יותר המסגרת. עכשיו מה קורה בתוך המסגרת הזאת? בתוך המסגרת הזאת יש התפתחות היסטורית שנעשית לאורך אלפי שנים, ממעמד הר סיני עד היום, 3500 שנה, הסיפור הזה ממשיך ומתגלגל. ולמרות המיתוסים, גם היום התורה שבעל פה מתפתחת, למרות ההאשמות בשמרנות ובעיבון שאני שותף להם לגמרי, אני מגדולי המאשימים בתחומים האלה, ועדיין צריך להבין שהתורה עדיין מתפתחת. זאת אומרת, זה לא שהסיפור הזה לא נגמר אף פעם, הוא ממשיך כל הזמן. אנחנו יושבים סביב שולחן עם משה רבנו, רב אשי, רבי יהודה הנשיא, הרמב"ם, רבי עקיבא איגר, ומתווכחים ודנים ומתפלפלים ומוסיפים. זאת אומרת, הסיפור הזה כל הזמן ממשיך. במובן הזה תורה שבעל פה ממשיכה להתפתח כל הזמן. יש על זה מדרשים מאוד יפים, הגמרא במסכת חגיגה, מה נטיעה פרה ורבה אף דברי תורה פרים ורבים. כן, זאת אומרת, התורה זה משהו צומח. זה לא טקסט קשיח, זה לא מסגרת סגורה. זה משהו שהוא כל הזמן מתפתח, מוציא פירות, ענפים ועלים וגדל. במובנים מסוימים בדור שלנו זה בעיקר גדל לחומרה. זה לא היה חייב להיות ככה. ובמובן הזה יש מקום, יש בסיס להאשמות בשמרנות יתר. אבל זה שזה מתפתח, זה מתפתח גם היום. אוקיי? אז זה ההתפתחות.

[Speaker C] חכם עופר שלך סליחה, אני שואל האם הלכה מאוחרת יכולה לסתור או לבטל הלכה קודמת? אגיע לזה.

[הרב מיכאל אברהם] תשובה יותר מורכבת, אני לא יודע להגיד בכן או לא. אני עוד מעט מגיע לעניין הזה. סדר הדורות, איך הסיפור הזה מתפתח עכשיו? פרק היסטורי מסוים, קצר, פרק זה סעיף כן? סעיף היסטורי, סדר הדורות. תורה שבעל פה עברה בעל פה כל הזמן. מה קרה שם בתקופה לא מתועדת הזאת ששום דבר לא נכתב עד נגיד כן המאה הראשונה שנייה לספירה? אז נכתבה המשנה. מה קרה עד אז? אף אחד לא יודע. יש מסורות בעל פה. אמרתי, המרחיבים אומרים הכל ירד מסיני ורק עבר בעל פה, אבל הכל היה בדיוק כמו היום, רק עבר בעל פה. טוב, באמת זה כן אני יותר מסקפטי לגבי זה. ברור שזה לא נכון. אבל אבל עדיין היה משהו שעבר בעל פה, התפתח. יש מחלוקות קדומות אפילו מתועדות. מתקופת החשמונאים, זאת המחלוקת המחלוקת הראשונה המתועדת. צריך להבין שזה 200, 300 שנה לפני חתימת המשנה. זה לא הרבה אחורה. אוקיי, אבל זה עדיין יותר מוקדם. ואז מתחילה תקופת הכתיבה של תורה שבעל פה, או ההיווצרות הפורמליזציה של תורה שבעל פה, הגיבוש של תורה שבעל פה. זה מתחיל באמצע תקופת בית שני. אמצע תקופת בית שני זה בערך היוונים הרשעים כן שכבשו אותנו. ואז נולדת תקופה של חכמים שקרויה תנאים. לחוקרים זה לא בדיוק נקראים תנאים מההתחלה, אבל בז'רגון היהודי המקובל הם נקראים תנאים. יש את הלל ושמאי שהיו הזוג האחרון. יש חמישה זוגות. ואחרי זה מתחילים התנאים בתקופת יבנה זה כבר חורבן הבית. חורבן הבית זה באזור אפס לספירה פחות או יותר, לא בדיוק אבל פחות או יותר. ואז עוברים ליבנה אחרי החורבן. שמה יושב הסנהדרין. התנאים ממשיכים שם. באיזשהו שלב נגמרת תקופת התנאים. רבי יהודה הנשיא, אחד מאחרוני התנאים, כותב את המשנה. פעם ראשונה שנכתבת תורה שבעל פה. עד אז הכל בעל פה. אסור לכתוב. לא רק שלא כתבו, אסור לכתוב. הוא עשה היתר מיוחד כי הוא הבין שעם ישראל מתפזר גלות של הרומאים. העסק יכול להישכח והוא החליט לכתוב את תורה שבעל פה והוא כתב את המשנה, שישה סדרי משנה. בזה פחות או יותר מסתיימת תקופת התנאים על כל משיכות מכחול רחבות כמובן. אפשר להתווכח פה על כל פרט. בזה מסתיימת תקופת התנאים ומתחילה תקופה של אמוראים. האמוראים פועלים בארץ ישראל ובבבל. אוקיי, יש אמוראים פה ויש אמוראים שם. אמוראים בארץ ישראל יוצרים את התלמוד הירושלמי, שהוא בעצם סוגיות תלמודיות שמפרשות את המשנה. סביב כל משנה יש סוגיה תלמודית שבה מדברים האמוראים, סליחה, ומובאים עוד מקורות תנאיים, דנים ביניהם, סתירות, יישובים. פה מתחיל כבר משא ומתן. במשנה זה יותר קביעות לאקוניות קצרות של הלכה או של מקרה. בגמרא זה כבר משא ומתן. אותו דבר במקביל בבבל, זה התלמוד הבבלי. ושם יושבים אמוראי בבל. והם בסופו של דבר כותבים את התלמוד הבבלי. התלמוד הירושלמי נחתם לא יודע 100-200 שנה אחרי המשנה. התלמוד הבבלי לקח לו עוד 200 שנה בערך. ומה זה נקרא נחתם? הוא התגבש נגיד במאה שישית שביעית שמינית לספירה. במסורת רב אשי ורבינא חתמו אותו במאה חמישית נדמה לי או משהו כזה. זה כנראה לא נכון. אבל זה התגבש לאורך כמה מאות שנים, ואפשר לומר שבאזור המאה שמינית תשיעית זה כבר היה חתום. אוקיי, זה חסם עליון על החתימה הזאת. אחרי שנחתם התלמוד, יש לך, רגע,

[Speaker E] יש שיח בין החבר'ה שבעצם עשו את התלמוד הירושלמי לבין הבבלי?

[הרב מיכאל אברהם] כן, יש חכמים שעברו מארץ ישראל לבבל ולהפך, היה בהחלט היו בהחלט קשרים. יש אפילו חכמים שעברו ממקום למקום.

[Speaker E] וכשקורה לצורך העניין איזושהי משנייה כזאת שבא לשם ומתווכחים עליה, אז התלמוד הירושלמי מודע לשיח בבבל?

[הרב מיכאל אברהם] לא תמיד, אבל הרבה פעמים כן. לפעמים בבבלי עצמו כתוב במערבא אמרי. מערבא זה ארץ ישראל, כי היא הייתה במערב. כן? במערבא אמרי, כאילו הירושלמים, החכמים מארץ ישראל אומרים כך ואנחנו אומרים כך. אז יש אפילו לפעמים התייחסויות ישירות. אבל מעבר לזה, גם היה ברור שהיה קשר והיה הרבה מידע. אולי לא הכול היה ידוע, אבל כן יש כל מיני חקירות כאלה אם הבבלי הכיר את הירושלמי. יש כל מיני מחקרים למיניהם, שזה זאת הצגת שאלה בנאלית, פשטנית מדי. ברור שהוא הכיר חלקים, השאלה עד כמה הוא הכיר, שאלה טובה. בכל אופן, אז היינו אצל האמוראים, שהם יצרו את התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי, הגענו פחות או יותר למאה השביעית שמינית. ארץ ישראל זה כבר נחתם הרבה קודם. בבבל, ארץ ישראל כבר פחות או יותר אין פעילות תורנית באותה תקופה, בבבל יש את מרכז הפעילות התורנית באותה תקופה. במאה השמינית פחות או יותר נגיד אנחנו כבר אחרי חתימת התלמוד, זה כבר אמצע תקופת הסבוראים. הסבוראים זה אחרי האמוראים, תקופה מאוד עלומה, לא נשאר לנו כמעט מקורות כתובים ממנה. חלק מהמקורות הסבוראיים נכנסו לתוך התלמוד עצמו ונטמעו בתוכו. יש אפילו הערות של פרשנים מסורתיים על קטעים מסוימים שהם קטעים סבוראיים. אבל זה תקופה שהיא פחות או יותר כמעט אין לה אימפקט, היא לא מנוסחת. אולי היה לה הרבה השפעה, אבל זה לא זכור היום בתור תרומה סבוראית להשתלשלות של ההלכה. אחרי הסבוראים יש את הגאונים. רגע, גאונים זה לא ג'יניוס? לא, גאון זה לא ג'יניוס, גאון זה תפקיד. כמו שיש ראש ישיבה, יש רב, אז שמה זה היה נקרא הגאון. תקופת הגאונים זה פשוט כך קראו בבבל לחכמים הראשיים, לרב הראשי.

[Speaker C] הוא היה נקרא הגאון.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז הגאון של בבל, היום כל אברך הוא הרב הגאון, אבל היום במובן של ג'יניוס. אבל שמה זה גאון זה התפקיד. אוקיי, אז זה תקופת הגאונים, אחרי הסבוראים. מהגאונים כבר יש לנו חומרים כתובים, לא כל כך הרבה, אבל יש. יש כבר בהחלט חומר גאוני. אגב, בבתי המדרש המסורתיים ממעטים לעסוק בחומר של גאונים. עוסקים בזה מעט מאוד, עוסקים בזה הרבה יותר חוקרים באוניברסיטה. יש ככה התפתחה המסורת, לא משנה כרגע מה הסיבות, אני לא בטוח שאני יודע את הסיבות, אבל אלה העובדות. אחרי תקופת הגאונים, אני מדבר עכשיו על המאה העשירית אחת עשרה, נוצרת תקופת הראשונים. תקופת הראשונים זה בעצם חכמי ימי הביניים. אוקיי, אז עוד פעם, היו לנו תנאים, אמוראים ארץ ישראליים ובבליים, סבוראים, גאונים, זה כבר הכול בבבל כמעט. יש גאון גם בארץ ישראל, אבל זה תופעה אזוטרית. סבוראים, גאונים, ואחרי זה ראשונים. תקופת הראשונים זה מאה עשירית אחת עשרה עד המאה החמש עשרה שש עשרה, בקיצור ימי הביניים. חכמי ימי הביניים זה הראשונים. אוקיי? כן.

[Speaker G] אין פה איזה פער נורא גדול בין ראשונים לגאונים? זה נשמע כמו כמה מאות.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת פער נורא גדול? מאיזו בחינה פער?

[Speaker G] לא, בזמנים. אתה מדבר על סבוראים וזה.

[הרב מיכאל אברהם] בזמנים, זה הגאונים זה מאתיים שנה בערך, המאה התשיעית עשירית, משהו כזה. סדר גודל.

[Speaker G] אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] ואחרי זה מתחילה תקופת הראשונים.

[Speaker G] אוקיי, כי טוב, בסדר, אז ימי הביניים זה כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] לא חלוקה מהותית. זה לא חלוקה מהותית. זה לא שיש איזה כלל שהראשונים נזהרו די הססו לחלוק על הגאונים. אבל הם עשו את זה, זאת אומרת אין פה משהו פורמלי. אוקיי, אנחנו עוד נדבר על יחס הדורות או הכבוד לדורות הקודמים ואיפה הוא מעוגן, איפה הוא לא מעוגן ועד איפה הוא מגיע.

[Speaker G] אבל אתה אומר שאין איזה תקופה של פער, של ואקום כזה שאין.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אין ואקום. המסורת היא רציפה, אין ואקום. עוד פעם, לפחות ברטרוספקטיבה, ואני חושב שזה נכון גם.

[Speaker C] איפה תופס הרמב"ם בסיפור?

[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם בתקופת הראשונים, הרמב"ם זה מאה שתים עשרה.

[Speaker C] אוקיי, אבל אני שואל אם אתה מזהה אותו כראשונים?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, בטח. הרמב"ם בתקופת הראשונים באופן מובהק. הוא יוצא דופן בגלל שהוא

[Speaker C] חולק על כל מה שקדם לו?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. לא, הוא לא חולק על כל מה שקדם לו. למה? הוא מסכם את. הוא לא חולק על כל מה שקדם לו, לא.

[Speaker C] אני אעיר עליו גם כן, בואו נמשיך.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, מורה נבוכים, אני מדבר על ההלכה. לא על חיבורים לא הלכתיים. אני מדבר רק על ההלכה. אוקיי. אז אנחנו בעצם נמצאים בתקופת הראשונים, אנחנו מגיעים עד המאה ה-16 נגיד, השולחן ערוך נחשב פחות או יותר קו הגבול, ומשם מתחילה תקופת האחרונים, ושם כבר יש איזה שהם חלוקות אחרוני זמננו מול אחרונים, אבל זה נדבר תקופת האחרונים. אוקיי? עד ימינו. בסדר? יבואו אנשים ברטרוספקטיבה ובטח יעבירו עוד איזה שהוא קו. עוד מאתיים שלוש מאות שנה, לא יודע. אבל נכון להיום, אנחנו רואים את כל התקופה מהמאה ה-16 עד היום כתקופת האחרונים בגדול.

[Speaker E] אז שולחן ערוך זה אחרונים?

[הרב מיכאל אברהם] שולחן ערוך זה תחילת התקופת האחרונים, כן. הוא פחות או יותר הקו הגבול. עכשיו, זה לגבי ההסתכלות ההיסטורית ככה ממעוף הציפור. כל ההשתלשלות, וכל ההשתלשלות הזאת של תורה שבעל פה, ואני מדבר רק על החלק ההלכתי שלה, לא על החלקים הלא הלכתיים, לא מחשבה, לא פרשנות תנ"ך, לא מוסר, שום דבר אחר, רק הלכה. בסדר? עכשיו, מבחינת התכנים, עד כאן זה רק מבט על ההיסטוריה. עכשיו תכנים. זה כבר חלוקה רוחבית. יש פה כמה וכמה תכנים שעוברים במסגרת התורה שבעל פה. החלוקה התוכנית הבסיסית נעשית על ידי רבי יהודה הנשיא. שהוא קבע את המשנה, יש שישה סדרים למשנה, ראשי תיבות זמן נקט, זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות. אוקיי. כל סדר כזה מורכב ממסכתות. כמה וכמה מסכתות. כל מסכת עוסקת בנושא. הסדר הוא נושא על. אז למשל זרעים, מועד, נשים, כן, זמן זרעים זה הסדר הראשון. זרעים עוסק במצוות התלויות בארץ, עניינים חקלאיים שתלויים בדרך כלל רק בארץ ישראל המצוות האלה נוהגות, לא רק אבל הרוב. וזה סדר זרעים. בתוך סדר זרעים יש כל מיני מסכתות שכל מסכת עוסקת בפרק הלכתי אחד ששייך למכלול הזה של מצוות התלויות בארץ. אז יש מסכת אחת שעוסקת בשמיטה, זו שביעית. מסכת אחרת עוסקת בתרומות, מעשרות, דמאי, כלאיים, דברים מהסוג הזה. בסדר. אז זה מסכתות בתוך סדר. זה הסדר שקבע רבי יהודה הנשיא שכתב את המשנה. אני מזכיר לכם, הוא זה שכתב את המשנה לכן הסידור הזה מיוחס אליו, אולי היה משהו מזה עוד קודם, אני לא יודע, אבל הוא בעצם זה ש…

[Speaker A] ערך. מה?

[הרב מיכאל אברהם] ערך. ערך וכתב, כן. וכתב. אוקיי. אז זה זרעים, אותו דבר מועד למשל, הסדר מועד בעצם עוסק במועדי השנה. עכשיו בתוך סדר מועד יש מסכתות שונות. מסכת אחת עוסקת בשבת, מסכת אחרת עוסקת ביום טוב, בביצה, כן, מסכת יום טוב. מסכת מועד קטן, מסכת בחול המועד. פסח, כן, אז יש מסכת פסחים, וכן הלאה. מסכת מגילה עוסקת בפורים. אז עוד פעם זה מסכתות, כל מסכת עוסקת בחג מסוים. כל החגים האלה זה סדר מועד. בסדר? זה כל המועדים. אחרי זה יש נשים, זה עוד פעם דיני מעמד אישי, גיטין, קידושין, כתובות וכן הלאה. נשים, נזיקין זה כמובן דיני נזיקין, אבל דיני נזיקין זה יותר מאשר נזיקין, זה בעצם דיני הממונות. בדיוק, המשפט האזרחי. זה לא רק נזיקין, קוראים לזה נזיקין מסיבות היסטוריות אבל זה לא באמת נזיקין. אחרי זה יש קדשים שזה הלכות בית המקדש וכל מה שקשור אליו, וטהרות שזה טומאה וטהרה. אלו ששת הקטגוריות ובאופן עקרוני אם אנחנו אוספים את כל ההלכות שכתובות בתורה וכל מה שהתפתח סביב זה, אפשר לחלק כל הלכה כזאת להכניס אותה לתוך אחת משש הקטגוריות האלה. במובן הזה רבי התיימר לעשות איזה שהיא חלוקה ממצה מה שנקרא במתמטיקה, כן. זאת אומרת אתה עושה חלוקה שעושה קבוצות זרות, אין להם חיתוך, אבל האיחוד שלהם מכיל את כל התחום. אוקיי. אז זה בעצם הטענה, אפשר לשאול כל מיני חידות האם בכל זאת יש איזה שהיא הלכה שקשה יותר לשבץ אותה דווקא פה דווקא שם, אבל בגדול זאת התמונה בגדול. זאת החלוקה שלוותה את ההיסטוריה הלאה. זאת אומרת גם בתקופת התלמוד, התלמודים, גם הירושלמי וגם הבבלי, הם בעצם נערכים סביב המשניות. זה בעצם משא ומתן של בירורים ופרשנויות ופסיקות הלכה סביב המשניות. כל משנה יש סביבה סוגיות תלמודיות. אחרי זה משנה הבאה עוד סוגיות תלמודיות. יש משניות שסביבן אין תלמוד. לא הגיע אלינו תלמוד כתוב על חלק ממסכתות של המשנה. בירושלמי יש עוד פחות. בבבלי יש יותר קצת אבל גם כן לא סביב כל המסכתות. יש מסכתות שנשארו רק משנה ואין לנו גמרא עליהן. כנראה שהייתה פעם, אבל אלינו לא הגיע. זה… אבל זה עדיין משמר את החלוקה של רבי יהודה הנשיא לשישה סדרים.

[Speaker E] אותם חוקים שדיברנו עליהם קודם, שחוקי דרבנן, כן, שלא הספיקו לעשות אותם עד תקופת המשנה.

[הרב מיכאל אברהם] הם גם ממוינים בתוך זה?

[Speaker E] לא, שלא נכנסו למשנה, כי הם נוצרו רק מתקופה מאוחרת יותר, אז הם כבר בתלמוד ואין להם מקור משנתי.

[הרב מיכאל אברהם] כן, ואז הם ייכנסו תחת סדר מסוים וזה חוקים מהתלמוד, לא מהמשנה, מהגמרא. עכשיו, החלוקה הזאת שליוותה את התורה שבעל פה עד המאה ה-12 פחות או יותר, באותה תקופה גם אם היו פוסקים הם כתבו על סדר התלמוד, הרי"ף והרא"ש אמנם יותר מאוחר אבל הפוסקים כותבים על סדר התלמוד ובכל מקום כותבים מה פסק ההלכה, כי התלמוד משאיר את הדברים פתוחים. רוב הסוגיות בתלמוד לא מסתיימות בשורה תחתונה. אין פסיקת הלכה. ואז באים הפוסקים ומנסים כן לתת לנו שורות תחתונות בכל סוגיה כזאת, אבל הם עושים את זה על סדר הגמרא. סתיו, אם את זוכרת שאנחנו בנינו את גרף הידע ב-POC, אז הבחנו בין ספרי הלכה לבין פוסקים. פוסקים הם על סדר הגמרא. במאה ה-12 נוצר בעצם, קצת היו קודם, אבל בעצם נוצר ספר ההלכה המרכזי, המרכזי עד היום, הכי מקיף, הכי גדול ובעצם היחיד בהיקפו, וזה הרמב"ם. היד החזקה של הרמב"ם במאה ה-12, ומה שהוא חידש מעבר לזה שהוא אסף את כל החומרים שהיו עד אליו, מיין אותם, הכריע בכל מחלוקת וקבע מה היא ההלכה בשורה התחתונה לדעתו, כן? עוד מעט נדבר על שאלות הסמכות, מי קובע? אבל כרגע הוא כתב את דעתו. אז מעבר לזה, הוא גם עשה סידור מחדש. יש לו 14 ספרים, בכלל הרמב"ם אהב את המספר 14. יד, יד בגימטריה זה 14. היד החזקה, יש לו 14 כללים, 14 ספרים, הוא מאוד אהב את המספר 14. אחד הצאצאים שלו כותב על זה אפילו שהוא מאוד אהב את המספר 14, והוא גם ניסה להסביר למה, אבל לא משנה. בכל אופן, אז הרמב"ם חילק את זה ל-14 ספרים, כל ספר כזה מחולק בעצמו לקובצי הלכות. אז גם שמה יש ספר אהבה, שזה עוסק בתפילות ובברית מילה, בעבודת השם, כן, במובן שקשור יותר אולי לחוויה הפולחנית או משהו כזה, אז הוא קורא לזה אהבה. בסדר? יש ספר זרעים שזה אותו שם כמו רבי יהודה הנשיא אבל זה גם ספר של הרמב"ם. יש נזיקין, קניין. אז הנה למשל אצל רבי יהודה הנשיא יש נזיקין, אצל הרמב"ם זה כבר כמה, נזיקין וקניין. בסדר, וגם נזיקין וקניין בעצמם מחולקים בתוכם, כל דיני הנזיקין, אז חובל ומזיק, יש ניזקי ממון, גזילה, כל סוגי ההיזק האפשריים. דיני קניין, אז עוד פעם, איך קונים דברים, אז הלכות מכירה, יש כל מיני דברים שקשורים להלכות קניין. אז הרמב"ם פירט יותר את החלוקה של רבי יהודה הנשיא ולכן החלוקה שלו היא חלוקה חדשה שהוא עשה אותה בעצמו, והוא הכניס לתוך הספר שלו את כל החומרים שהצטברו עד אליו, שזה מפעל אדירים יומרני להפליא, יומרני לא במובן השלילי, הוא הצליח. זאת אומרת, וזה פרויקטים שמומחים למשפט יודעים שבדרך כלל יושבים עליהם עשרות אנשים עשרות שנים, כשאתה עושה קודיפיקציה של איזשהו תחום משפטי מסוים, נגיד עשו קודקס אזרחי, ישבו על זה מומחים שנים ועוד לא גמרו את הקודקס האזרחי. הרמב"ם עשה קודקס לכל אגפי התורה, לא רק לחלק האזרחי. זה הרבה יותר רחב מהמשפט הישראלי מבחינת סוגי נושאים, כי יש נושאים בהלכה שהמשפט לא עוסק בהם, הם לא רלוונטיים, אבל אין נושאים במשפט שההלכה לא עוסקת בהם. לכן ההלכה בתחומה יותר רחבה מאשר עולם המשפט והרמב"ם עשה קנוניזציה וקודיפיקציה של כל הקורפוס הזה. זה פרויקט שקשה לתפוס בכלל איזה עוצמות אינטלקטואליות ואיזה כישרון מוטמע בעניין הזה.

[Speaker D] יחד עם, אם הוא עשה את זה לבד הוא בטוח השתמש ב-LLM. כן, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אז אם הייתי יכול לעשות את ה, לאמן LLM על המוח שלו, נדמה לי שהיינו יכולים להרוויח מזה לא רע. באמת היה איש עם כישרונות חריגים, יכולות, לא רק כישרון במובן של החריפות והאנליטיות, אלא במובן של ההיקפים וההספקים, וכל דבר נעשה עם רפלקסיה. זאת אומרת, הוא מתעד את ה, את דרך העבודה שלו. אף אחד לא עשה את זה, אבל הוא לא יכול היה שלא לעשות את זה כי אם אתה לא עושה את זה בצורה שיטתית ומגדיר לעצמך את השיטה אתה לא יכול לעשות פרויקט אדירים כזה. זאת אומרת, ולכן לא פלא שזה הקודקס היחיד בהיסטוריה של ההלכה מאז מעמד הר סיני ועד ימינו. זה היד החזקה.

[Speaker D] אז זה משהו שאנחנו צריכים לקחת ממנו. זה המפתח. אני חושב שיטתיות. זה גם מה שיעזור לנו. אנחנו חייבים שיטתיות.

[הרב מיכאל אברהם] מטרה אנחנו מדברים כאן. אבל הרמב"ם זה נושא, זה נושא לשיחה נפרדת, אני לא אכנס יותר מדי. ואז החלוקה של הרמב"ם היא חלוקה תוכנית חדשה יחסית, אבל בעצם זאת החלוקה של רבי יהודה הנשיא רק יותר מפורטת. זאת אומרת הוא לקח כל סדר ופירק אותו עוד קצת. אז רק רזולוציה יותר גבוהה, אבל הרעיון הוא אותו רעיון. למה אני אומר את זה? כי אחרי הרמב"ם במאה ה-16, במאה ה… כבר לפני זה בעצם, המאה ה-14 הגיע הטור, שזה הבן של הרא"ש, הרא"ש רבנו אשר. אשר בן יחיאל, נכון. תלוי את מה, יד החזקה הוא כתב בעברית. אתם זוכרים הוא כתב בערבית, פירוש המשנה בערבית. תפסיר, תפסיר נכתב בערבית יהודית, זה הרמב"ם. בכל אופן, אז במאה ה-14 אני חושב, הגיע הטור. עכשיו הטור עשה חלוקה אחרת של ההלכה והיא כבר חלוקה קונספטואלית חדשה לגמרי. ולומדים מסורתיים לא תמיד מודעים לאימפקט האדיר של החלוקה של הטור כי צריך איזה מבט רפלקטיבי קצת על ההלכה בשביל להיות מודע לעניין הזה, שבעקבותיו הלך השולחן ערוך. השולחן ערוך צמוד למבנה של הטור. הטור בעצם יצר את המבנה הזה והוא חילק את ההלכה לארבעה חלקים גדולים. ולכן זה בכלל לא החלוקה של רבי יהודה הנשיא, זאת חלוקה אורתוגונלית, זאת אומרת אחרת לגמרי. ויש שמה ארבע קטגוריות: אבן העזר, אורח חיים, חושן משפט, אבן העזר ויורה דעה. וכמו שאתם רואים כבר לפי המינוחים שזה בכלל לא עובד לפי התכנים. זאת אומרת הרמב"ם עשה חלוקה תוכנית. אצל הטור זה בכלל לא חלוקה תוכנית, זה חלוקה קטגוריאלית. חלוקה קטגוריאלית הכוונה אורח חיים זה ההלכות שנוגרות ליומיום היהודי. תפילות, אבל גם מועד נמצא שמה, הכל נמצא שמה כי זה הכל ביומיום היהודי. אוקיי? במה שקשור לזמנים, למה שאנחנו עושים ביומיום, ברכות, דברים כאלה. זה אורח חיים. חושן משפט זה המערכת, מערכת המשפט האזרחי פחות או יותר, האזרחי והפלילי. בסדר? היוסטית. זה מערכת המשפט היוסטית בעצם, כי השאר זה לא משפט. בשום מקום קוראים להכל משפט עברי אבל זאת טעות קטגוריאלית, כתבתי על זה פעם מאמר ועורר כל מיני פולמוסים. אבל המשפט ההלכתי זה חושן משפט ואבן העזר. אבן העזר עוסק במעמד אישי. אוקיי? חושן משפט עוסק במשפט אזרחי ומשפט פלילי, אבן העזר וחושן משפט ביחד זה המשפט ההלכתי. אורח חיים לא קשור למשפט ההלכתי. יש הלכות מה צריך לעשות, איך לברך וזה, אבל זה לא משפט. אתה לא עוסק ביחסים בין בני אדם בחברה אלא מה אדם צריך לעשות, האדם הפרטי. אוקיי? יורה דעה גם הוא שייך כמו אורח חיים, יורה דעה בעצם עוסק בתרומות ומעשרות, לא ביומיום, אבל עדיין בהלכות שנוגעות לאדם הפרטי. כן, תרומות ומעשרות, הלוואה בריבית, צדקה, דברים כאלה, נדרים, שבועות, דברים מן הסוג הזה. זה יורה דעה. אז אם אני מסכם, זה חלוקה שחשוב להכיר אותה, החלוקה של הטור כי היא מלווה אותנו עד היום. החלוקה של הטור בעצם זה ארבעה חלקים שמחלקים את ההלכה לארבע קטגוריות שונות ולא נושאים, זה בכלל לא לפי נושאים, זה לפי קטגוריות. כל קטגוריה יש בה כל מיני נושאים שונים ומשונים. הארבעה אלה מחולקים לשני צמדים. צמד אחד זה הצמד המשפטי, חושן משפט ואבן העזר. חושן משפט זה משפט אזרחי ומשפט פלילי, אבן העזר מעמד אישי. אבל זה הכל מה שקיים גם בכל מערכת משפט אחרת, רק זה המשפט ההלכתי. שני החלקים האחרים זה הלכה, אפשר לקרוא להלכה פולחנית אם תרצו, לא משפטית. ולכן טעות לקרוא לזה משפט עברי, זה לא משפט עברי שני החלקים האחרים. שני החלקים הראשונים הם משפט עברי, שני החלקים האחרים לא משפט עברי, זה הלכה. וזאת חלוקה קטגוריאלית שבעצם חידד אותה הטור. הוא לא המציא אותה אבל הוא חידד אותה, זאת אומרת ממנה והלאה כבר ברור לכל אחד שאתה עוסק פה בקטגוריות שונות ששני חלקים של ההלכה בשולחן ערוך ובטור זה יורה דעה ואורח חיים. אורח חיים זה היומיום, ברכות, מועדים, שבת, תפילות וכדומה. יורה דעה זה ההלכות שהם לא ביומיום. אוקיי? הלכות שהם לא שוטפות. כן ביומיום, אבל הם לא… אני מפריש תרומות ומעשרות, נותן צדקה, אבל זה לא חלק מהנוהל של איך אני חי, הנוהל השוטף. אוקיי? אז זה נקרא יורה דעה ושני אלה ביחד זה מה שנקרא הלכה. שני החלקים הראשונים זה משפט עברי. ארבעת החלקים ביחד זה הטור, ארבעה טורים, בסלנג קוראים לו הטור, ושולחן ערוך שהולך בעקבותיו. שולחן ערוך הולך בעקבותיו רק מוסיף לפסיקות של הטור עוד דברים שנוספו מעוד מקורות, אבל הוא הולך ממש בעקבותיו. עכשיו אני מדבר על סוגי סוגי החיבורים. סוגי החיבורים בהלכה ושוב פעם זאת חלוקה רוחבית. זאת אומרת בכל תקופה יכולים להיות כל הסוגים. לכן אם אני מדבר על התקופות כחלוקה אורכית היסטורית לאורך הציר ההיסטורי, החלוקה של סוגי החיבורים היא חלוקה רוחבית. עכשיו איזה סוגי חיבורים יש? אז יש פרשנות לתלמוד ועוד פעם יש של הראשונים ושל האחרונים ואז זה פרשנות של הגאונים, יש פרשנות לתלמוד שהולכת על סדר על סדר התלמוד. יש פוסקים על סדר התלמוד, מה שאמרתי הרי"ף והרא"ש, זה אנשים שהולכים על סדר התלמוד אבל לא מפרשים את הסוגיה אלא כותבים מה השורות התחתונות. וזו חלוקה חדה מדי, ברור שהפוסקים גם קצת מפרשים והמפרשים גם קצת פוסקים, אבל בגדול זה שתי קטגוריות או שתי שני ז'אנרים של כתיבה, שני ז'אנרים של חיבורים. יש ספרי הלכה. במה זה שונה מפוסקים? גם הם פוסקים הלכה. אבל הם מסדרים את זה בסדר שהוא לא הסדר התלמודי. כמו הרמב"ם והשולחן ערוך והטור, אלה הדוגמאות הבולטות. זה לא על סדר התלמוד, הם סידרו את הכל מחדש וארגנו את זה לפי סדר קטגוריאלי או תוכני, אוקיי? אבל לא על סדר התלמוד. למה החלוקה הזאת חשובה? כי מבחינתנו למשל בפרויקט שלנו למפרשים ולפוסקים על סדר התלמוד קל להגיע. בספריא זה מופיע. כל אחד מופיע על איזה חלק הוא מפרש. אבל להגיע מהרמב"ם לגמרא שממנה הוא לקח את הפסק שלו זה מאוד לא פשוט ויש על זה אפילו ויכוחים בין המפרשים שלו. כי הוא לא על סדר הגמרא, לא ברור מאיפה הוא לקח את זה, הוא לא כותב גם מאיפה הוא לקח את זה, הוא פשוט כותב את ההלכה. ועל זה הוא חטף המון ביקורת גם. אבל זה לכן זאת קטגוריה שונה, יותר מזה וזה

[Speaker E] פשוט לא תיעד את התהליך שהוא עשה,

[הרב מיכאל אברהם] הוא תיעד את דרך החשיבה שלו אבל לא בכל הלכה מאיפה זה בא. כן. עכשיו למה זה למה זה חשוב גם עוד נקודה שהתבררה לי דווקא בפי.או.סי? לא שמתי לב כשאתה חושב ברפלקציה על הדברים פתאום אתה מסדר לעצמך את הדברים האלה. פרשנים על הגמרא, מה שדיברתי עכשיו זה פרשנים על הגמרא, הגמרא היא פירוש על המשנה. יש גם פרשנים על המשנה. האם יש פרשנים על הפרשנים? אז באופן עקרוני יש, זה נדיר מאוד, יש מעט. בדרך כלל כל פרשן עומד לעצמו, פרשן אחר מפרש את הגמרא, אין פרשן על פרשן כמעט. פה ושם יש. יש קצת יותר פרשנים על פוסקים, על הרי"ף, על הרא"ש, פרשנים סביב פוסקים שעל סדר התלמוד ויש הרבה פרשנים על ספרי הלכה. זה יש הרבה. זאת אומרת מה שנקרא פוסקים בחלק גדול מהם זה בסך הכל פרשנים של השולחן ערוך או של הרמב"ם. זאת אומרת הם הולכים על סדר השולחן ערוך והרמב"ם. לכן למשל לענייננו כשאנחנו רוצים לבנות עץ גרף ידע, כן כשאנחנו רוצים לבנות גרף ידע את החלק הטכני שלו, כן את החלק של הקשר בין המקורות, אז צריך לדעת שאם הגעתי לרמב"ם הנכון הרווחתי עוד המון המון דברים אחרים כי כל הפרשנים של הרמב"ם כבר נמצאים על ההלכה הזאת. ואילו כמו שעל הגמרא יש סט שלם של פרשנים שאני יודע אם הגעתי לגמרא הנכונה הרווחתי כבר המון פרשנים שעוסקים בסוגיה שמעניינת אותי, מספיק שאני אגיע לסוגיה בגמרא אני כבר הגעתי גם לכל המפרשים. אם מהסוגיה בגמרא אני מצליח להגיע לרמב"ם ואפשר, יש לינקים לרמב"ם ולשולחן ערוך, אבל זה לינקים שעשו אנשים זה לא טבעי, כן ושלפעמים יש ויכוחים על זה. ברגע שהגעתי לרמב"ם ולשולחן ערוך הרווחתי עוד סט של פרשנים של הרמב"ם והשולחן ערוך. ברגע שיש לי הלכה של הרמב"ם יחד איתה מגיע סט שלם של פרשני הרמב"ם או שולחן ערוך, סט שלם של פרשני השולחן ערוך. וזה דרכי קיצור כדי לבנות את גרף הידע בעצם.

[Speaker E] והם מתייחסים גם למקורות קדומים כמו התלמוד? בוודאי בוודאי.

[הרב מיכאל אברהם] כל אחד מתייחס לכל המקורות שלפניו. כל אחד. אין כללים בעניין הזה. השאלה היא על מה מה הנושא שלו. הנושא שלו הוא הרמב"ם אבל מה המקורות שלו? המקורות שלו זה הכל, זאת אומרת כל מה שנכתב עד אליו.

[Speaker H] מה הקשר בין השולחן ערוך אל הרמב"ם? הוא ברור מבחינת שולחן ערוך מאיפה הוא שואב הכל?

[הרב מיכאל אברהם] מאיפה הוא שואב? לא לא ברור כי החלוקה היא חלוקה שונה כמו שאמרתי קודם אבל השולחן ערוך עוקב בדרך כלל אחרי הרמב"ם.

[Speaker H] זאת אומרת בדרך כלל הוא הכריע הלכה זה בדרך כלל כמו הרמב"ם. אבל האתגר יהיה לאתר את המקור. נכון, זה לא פשוט למרות שעוד פעם נושאי כלים של השולחן ערוך כבר יעזרו לך.

[הרב מיכאל אברהם] הבית יוסף שזה חיבור של השולחן ערוך שהוא מעצמו פירוש על הטור הכין את הקרקע לשולחן ערוך. הוא עשה פירוש לטור, הוא אסף את כל הראשונים והאחרונים סביב הטור ואמר מי מסכים עם הטור מי לא מסכים עם הטור ואז הוא זיקק את זה וכתב מתוך זה את השולחן ערוך לפי אותו סדר, רק שורות תחתונות בלבד, אוקיי? אז דרך זה אתה יכול להגיע לקשרים בין השולחן ערוך והטור לבין הרמב"ם.

[Speaker D] ברמת הישויות אני פשוט רגע רוצה להבין שהבנתי, אמרת פשוט שרוב הפרשנים הם פרשנים על פסיקות ולא על.

[הרב מיכאל אברהם] ספרי הלכה ולא על פוסקים אלא על ספרי הלכה ולא על פרשנים גם. פרשנים על פרשנים מאוד נדיר. פרשנים על פוסקים יש, אבל מעט. פרשנים על ספרי הלכה יש המון. ספרי הלכה אני מזכיר שוב בניגוד לפוסקים, פוסקים זה אלה שנותנים שורות תחתונות אבל על סדר הגמרא. זאת אומרת מעתיקים את הגמרא, משמיטים את כל המשא ומתן וכותבים רק שורה תחתונה. זה הפוסקים.

[Speaker E] כשמדברים על ספרי הלכה אפשר להגיד שזה בגדול היד החזקה, ארבעה טורים ושולחן ערוך?

[הרב מיכאל אברהם] זה המרכזיים, כן. כן, זה המרכזיים. אוקיי.

[Speaker D] ועל ספרי הלכה עצמם המון המון פרשנות,

[הרב מיכאל אברהם] כל ספרות הפוסקים פחות או לא כל, אבל הרוב הגדול שלה זה בעצם מפרשים של שלושת הספרים האלה. אוקיי. אז

[Speaker D] ספרי הלכה, איך הגדרת את ספרי הלכה?

[הרב מיכאל אברהם] זה ספרים שמארגנים את ההלכה מחדש לפי סדר

[Speaker D] משלהם, לא לפי סדר התלמוד. זאת אומרת הם רק מייצרים כאילו סיווג, הם לא מוסיפים טקסט, הם רק מארגנים או שיש להם גם יש להם מסר? הם גם מוסיפים, הם מזקקים, כן.

[הרב מיכאל אברהם] ויכול להיות ויכוח על הזיקוק. אני מזקק ככה, אתה מזקק אחרת. זאת אומרת, תחשבו למשל על פסקי דין שכותבים בבית משפט ואחרי זה יבוא מישהו ויאסוף את כל מה שיצא מפסקי הדין, נגיד בשיטות קזואיסטיות שהפסק דין הוא הקובע או משהו כזה, אז אתה מזקק מתוך כל פסקי הדין ואתה פשוט כותב אוסף של הלכות חתוכות, בלי כל המשא ומתן וההנמקות והראיות והכל. פה הדין הוא כזה, שם הדין הוא כזה. אם קרה ככה הדין ככה. זה בעצם לזקק ואתה יכול לסדר את זה מחדש לפי איזשהו סדר תוכני או קטגוריאלי, איך שנראה לך. זה ספרי הלכה.

[Speaker E] הדרך הכי הכי קלה אולי ואינטואיטיבית להסתכל על זה, זה כמו שנעשה בתקופות מאוחרות יותר לצורך העניין, אולי לא באותה צורה, אבל לצורך העניין כמו שהרומאים או הבריטים, נגיד הבריטים לקחו את המשפט המקובל ואחרי זה יצרו מזה קודקס, או הרומאים לקחו איזשהו מקרה של קייס סטאדי כזה ועשו מזה, זאת אומרת התהליך עצמו זה תהליך של בעצם לקחת את כל החומר ולעשות לו קודיפיקציה כאילו בגדול. ככה צריך להסתכל על זה בעיניי.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו עוד סוג אחרון של ספרות הלכתית זה ספרות השו"ת. ספרות השו"ת היא לא פרשנות על כלום, אלא היא תוצאה של שאלות שהופנו לפוסק. הופנתה אליו שאלה מה הדין במקרה כזה וכזה? עכשיו הוא צריך לחפש את המקורות הרלוונטיים, זה דומה מאוד לדברים שאנחנו נרצה שהמערכת שלנו תעשה. הוא צריך לחפש מקורות רלוונטיים, לדון בהם, לראות אם הם דומים למקרה שלפנינו, לא דומים למקרה שלפנינו, כמו לכתוב פסק דין בעצם. בא לפניך מקרה לבית המשפט, יש לך את כל המקורות המשפטיים ואתה צריך עכשיו מתוך המקורות האלה להגיד מה המקורות המכלול הזה אומר על המקרה שבא לפניי. אבל כמובן שמתוך השו"ת ובטח שו"ת של בעלי סמכות גדולים, אנחנו יכולים ללמוד גם תפיסות פרשניות שלהם לגבי הסוגיות התלמודיות, למרות שזה לא נכתב כספר פרשנות על התלמוד. זה נכתב כחלק מבירור הלכה. אבל הבירור ההלכתי בעצמו, ואצל חלק מבעלי השו"ת זה בכלל דברים מאוד ארוכים ויש בהם מהלכים למדניים ופרשניים מורכבים ומבריקים. אחרים הולכים ישר יותר מהר לשורה התחתונה. אז זה תלוי במחבר. אבל בהחלט אפשר להוציא מספרות השו"ת הרבה מאוד פרשנויות לגמרא שלא יופיעו בספרות האחרת לפעמים. וזאת תהיה שיטת בעל השו"ת, בתשובת הרשב"א ראינו אפילו בפי או סי, כן, ראינו תשובת הרשב"א על הסוגיה בבבא קמא בדף ס'. הדבר הזה השיטה הזאת לא הופיעה ברשב"א עצמו בפרשנות שלו על הגמרא. אותו מחבר עצמו יכול לכתוב פרשנות על הגמרא ויכול לכתוב שו"ת, זה לא אנשים שונים, זה חיבורים שונים. אוקיי? יכול להיות אותו בן אדם שעושה כמה סוגי חיבורים. עכשיו מה שמעניין מבחינתנו לגבי ספרות השו"ת, שספרות השו"ת יותר קשה להגיע לשו"ת שעוסק בסוגיה. אם אני נמצא בסוגיה אני רוצה לדעת איזה שו"ת עסק בסוגיה הזאת. אין כל כך דרך להגיע לזה. אז יש קצת חיבורים שניסו לעשות, אוצר הפוסקים וזה, חיבורים מודרניים, שניסו לעשות לאסוף שו"תים ולסדר אותם על סדר השולחן ערוך או על סדר הסוגיות. מה שלדעתי כדאי שנעשה בשלב כלשהו, וזה בעצמו מוצר ששווה הרבה כסף לדעתי עוד לפני שזה גם כלי טוב עבורנו, לעבור על כל ספרות השו"ת וללכת אחורה. זאת אומרת בכל תשובה של השו"ת להוציא כל גמרא שהוא מצטט והוא בדרך כלל מצטט והוא אומר מאיפה. לרוץ לגמרא שם ולרשום שם בגמרא יש התייחסות לגמרא הזאת בשו"ת הזה. ברגע שנעבור על כל ספרות השו"ת ונחזיר את הכל אל הגמרא, יש לנו מאגר ידע ששווה מיליונים לפוסקים וללומדים ואין אותו היום. אין דבר כזה היום. וזה כלים שיש לנו היום. מה?

[Speaker I] אני לא מבין. למה? בסך הכל כשאתה מסתכל אתה יכול לחפש את הגמרא הזאתי בספרות השו"ת בפרויקט השו"ת או באוצר החכמה והיא תביא אותך אל השו"ת הזה.

[הרב מיכאל אברהם] או שהיא תביא אותך או שלא. אין לך דרך פשוטה להגיע מהגמרא לשו"ת. איך תגיע? אתה יכול לחפש מילת מפתח אולי או משהו כזה, אתה לא תגיע הרבה פעמים לשו"ת הרלוונטי. אני חושב שאם אנחנו עושים את המעבר על השו"תים ומחזירים הכל לגמרא, אנחנו יוצרים איזה שהוא מאגר שהוא בעיניי הוא שווה הרבה. הרבה מאוד אפילו. זה גם ישמש אותנו, כי זה יתווסף לגרף הידע. עכשיו אנחנו יכולים לחבר לגמרא לא רק את המפרשים שעל הגמרא, ולא רק דרך המפרשים של הרמב"ם והשולחן ערוך, אלא גם את כל השו"תים שמתייחסים לגמרא. זה עוד מקורות שמתייחסים לגמרא. אז זה מעשיר מאוד מאוד את גרף הידע באופן שלדעתי אין דרך פשוטה אחרת לעשות אותה. יש דרכים להגיע לחלק מהחומרים, מה שהרב דוד אמר, אבל זה חלק אני חושב די קטן מהחומר.

[Speaker E] זה גם נותן איזה שהיא נקודה אסוציאטיבית, כי אם מקרה מסוים כאילו השלכה מסוימת מקשרת בין כל מיני הלכות, ואותו חכם שו"ת שעשה שו"ת קישר בין הדברים האלה, אתה בעצם רואה קשרים לצורך העניין נורמטיביים ואבסטראקטיים. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אפשר ללמוד מזה גם לעניין החלק הלא טכני של גרף הידע, כי אנחנו רואים שיש קשר תוכני בין הסוגיות. וזה כבר יעשיר את גרף הידע לא רק בקישורים בין המקורות, אלא גם בקישורים בין המושגים. בהחלט.

[Speaker D] איך אנחנו יודעים להגיד מה הקשר שבין איך אנחנו יודעים לזהות את הקשר שבין שו"ת לגמרא?

[הרב מיכאל אברהם] פשוט אנחנו לא יודעים באופן עקרוני, לא

[Speaker D] לא באופן אוטומטי, אבל איך ניגשים לזה?

[הרב מיכאל אברהם] כשהשו"ת עצמו כשהוא מביא סוגיה בגמרא, הוא בדרך כלל אומר, כתוב בגמרא שם בדף זה וזה, או לפעמים מצטט קצת או לפחות את ההתחלה הוא מביא, אז יש דרכים מהשו"ת להגיע לגמרא אפשר הרבה יותר קל. מהגמרא להגיע לשו"ת זה בעיה. וזה בדיוק זה קלאסי למערכות ממוחשבות. זאת אומרת, אז תעבור על כל השו"ת, תעשה את הדרך הקלה ותיצור מאגר שיתן לך את הדרך הקשה ההפוכה.

[Speaker D] זאת אומרת זה נשמע אלמנטרי, השאלה למה לא עשו את זה? כי יש את המערכות האלו כמו שו"ת וכו'.

[הרב מיכאל אברהם] אני לפחות לא מכיר מישהו שעשה את זה עד היום, אולי הרב דוד יתקן אותי, אני לא מכיר. אוקיי. בכל אופן, טוב, אני צריך לסיים פה. יש לנו עוד עבודה פה, אז מאור תחליט אתה מתי כדאי אני חושב שכדאי שאני אמשיך עוד פעם מתי שהוא. מתי זה מתאים? מתי זה מתאים, ולדעתי גם כדאי שנלמד איזה שהיא סוגיה ונראה עליה את כל מה שלמדנו פה באופן מופשט או כללי.

[Speaker J] חד משמעית. חד משמעית. לא אבל עכשיו יש לנו הבנה יותר עמוקה לגבי ההיסטוריה והתכנים שיש בתלמוד ובהלכה, נמרוד רצית להגיד משהו לפני?

[Speaker D] כן אם אין לנו תראה מה שאמרת פה עכשיו הוא מאוד חשוב, אנחנו יכולים לייצר אונטולוגיה שמתארת בעצם את כל הקטגוריות השונות והישויות השונות. הדבר הזה הוא אמור להיות הבסיס לנולדג' גרף אקסטרקשן פייפליינס שלנו. כי למעשה אם יש לנו אונטולוגיה ויש לנו עכשיו הבנה שאנחנו רוצים לחלץ קשר מסוים מהסוג הזה שאתה תארת עכשיו, אז יש לנו עכשיו מסגרת. אנחנו מתוך האונטולוגיה הזאת רוצים לייצר את הקשר הזה עכשיו, אנחנו גם יודעים איך לנסח אותו כסטראקצ'ר מתוך הגרף.

[הרב מיכאל אברהם] זה נכון עקרונית, אבל הקשרים הם קשרים מאוד מסוגים מאוד שונים ומגוונים ומורכבים והשאלה איך להוציא קשרים כאלה ואיך לייצר מהם גרף ידע זה שאלה שדורשת הרבה מחשבה, אני לא יודע כרגע להגיד משהו יותר ממוקד. אבל כן, ברור שברגע שעוברים על המון חומרים והחומרים האלה יוצרים קישורים בין מושגים ובין סוגיות, אז עקרונית משם אפשר להוציא תובנות לגרף הידע, זה ברור.

[Speaker F] מעולה, המון תודה. נמשיך. תודה רבה. תודה כבוד הרב.