מיסטיקה – שיעור 16
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- רקע: שימוש במצוות כסגולות והבחנה בין “עובד” ל“מותר”
- שו״ת וישב הים של רבי יעקב הלל ומצוות תמים תהיה
- תמים תהיה עם השם אלוקיך כמסגרת מול רשימת הלאווים
- הרמב״ן: מניין המצוות, “שלים”, ואיסור דרישת עתיד מן הכלדיים
- מחלוקת יסודית: האם לכישוף יש מציאות אמיתית
- “ישראל מעל המזל” כהסבר לאיסור למרות שיש ממש
- ניתוח שיטת הרמב״ם: איסור נובע מטיפשות ומבחן אמפירי
- ניתוח שיטת הרמב״ן: גם אם עובד עדיין עלול להיות אסור, והקריטריון נעלם
- חלומות ואזוטריקה: מידע “עובד” ללא מעמד הלכתי
- חלק ב׳ סימן י״ג: “איש קולע אל השערה” והסטת הקריטריון אל דמות האדם
- נבואה באנשים פשוטים ושימוש בדברי הרמב״ם להגדרת מקור הידע
- על-טבעי, ויקיפדיה, פרס ג׳יימס רנדי והטיעון על הגדרות ריקות
- ציטוט דוקינס והטענה שאין הגדרה מעשית ל“כל העל-טבעי”
סיכום
סקירה כללית
השיעור מציג הבחנה בין השאלה העובדתית האם פרקטיקות של סגולות, לחשים, כישוף, אסטרולוגיה וידיעת עתידות “עובדות”, לבין השאלה ההלכתית האם מותר להיזקק להן, וטוען שהרמב״ם קושר בין השתיים כאשר הוא אוסר אותן מפני שהן “שטות” שאין בה ממש. השיעור מביא את מחלוקת הרמב״ם והרמב״ן בשאלה האם לכישוף וניחוש יש מציאות אמיתית, ומתאר כיצד רבי יעקב הלל בשו״ת וישב הים מעמיק במחלוקת זו דרך מצוות העשה תמים תהיה עם השם אלוקיך. בהמשך נטענת בעיה מעשית חמורה לפי שיטת הרמב״ן ורוב הראשונים: גם אם תופעה פועלת, אין קריטריון ברור להבחין בין כוחות מותרים ל“סיטרא דקדושה” לבין כוחות אסורים ל“סיטרא אחרא”, והדיון נגרר לזיהוי מקור הכוח דרך האדם עצמו. לבסוף מוצגת אנלוגיה לקושי להגדיר “על-טבעי” בדיוני ספקנות מודרניים, כולל דוגמאות מוויקיפדיה, מפרס ג׳יימס רנדי וממחלוקות סביב פערי ידע מדעי.
רקע: שימוש במצוות כסגולות והבחנה בין “עובד” ל“מותר”
הדברים נפתחים באיסור להשתמש במצוות ובפרקטיקות דתיות כהשפעות סגוליות, להתרפא בדרכים הקשורות לעבודה זרה, ולהיעזר בלחשים ודברים שימושיים מן הסוג הזה. השיעור מחלק את הדיון לשתי שאלות נפרדות: האם הדבר עובד במציאות, והאם הוא מותר או אסור בהלכה. השיעור טוען שהרמב״ם כנראה קושר את שתי השאלות וטוען שהאיסור נובע מכך שהדבר אינו עובד והוא “שטות”, ושמשפחת האיסורים של תמים תהיה, לא תנחשו, לא תעוננו, כישוף וכדומה היא לשיטתו איסור להיות טיפש.
שו״ת וישב הים של רבי יעקב הלל ומצוות תמים תהיה
השיעור מציג את הדיון המרכזי אצל רבי יעקב הלל בשו״ת וישב הים, בעיקר חלק א׳ סימן י״ג, ובנוסף חלק ב׳ סימן י״ג “בעניין מצוות תמים תהיה והמסתעף”. השאלה המתוארת שם נוצרת מריבוי אנשים המכונים “רבנים וחכמים מראי רזים” שאליהם פונים בענייני חולי, פרנסה, חשוכי בנים ושכולי בנים, והם מודיעים בדרכים שונות על העבר והעתיד, פותחים בגורלות, מעיינים בסרטוטי כפות הידיים והפנים, בודקים במזלות ובשמות וימי הולדת, כותבים קמיעות, נותנים סגולות, מזכירים שמות, אומרים פסוקים ולחשים והשבעות, ואף מוכרז עליהם שהם “פועלים ישועות”. השאלה היא אם מותר על פי התורה לדרוש ולשאול מהם רפואות, עצות ותיקונים, תוך הדגשה שיש מצבים שבהם נטען שהדברים אף “עובדים”, ולכן נדרשת הבחנה בין יעילות מעשית לבין היתר הלכתי.
תמים תהיה עם השם אלוקיך כמסגרת מול רשימת הלאווים
השיעור מציב את תמים תהיה עם השם אלוקיך כעיקרון כולל שמופיע לאחר רשימת איסורי התורה: קוסם קסמים, מעונן, מנחש, מכשף, חובר חבר, שואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים. השיעור מדגיש שכל אלו לאווים הנמנים במניין המצוות, בעוד שתמים תהיה הוא מצוות עשה שכנראה כוללת את כולם, ומצוין שהרמב״ם לא מונה את מצוות העשה הזו. השיעור מצטט את מבנה הפסוקים: הגויים “אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו”, ואילו “ואתה לא כן נתן לך השם אלוקיך… נביא… אליו תשמעון”, כך שנביא הוא האלטרנטיבה המותרת במקום פנייה למכשפים.
הרמב״ן: מניין המצוות, “שלים”, ואיסור דרישת עתיד מן הכלדיים
השיעור מביא את תוספת הרמב״ן לספר המצוות (עשה ח׳) שמונה את תמים תהיה ומפרש אותה כציווי לייחד את הלב לה׳ לבדו, להאמין שהוא “לבדו עושה כל”, שהוא יודע את העתיד, ולדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו כגון אורים ותומים ולא מהוברי שמיים ומכשפים. השיעור מדגיש את לשון הרמב״ן שלא לבטוח שדבריהם יתקיימו על כל פנים, ואם נשמע מהם לומר “הכל בידי שמיים” כי ה׳ משנה מערכת הכוכבים והמזלות כרצונו, ולצטט את פסחים בעניין “מניין שאין שואלים דבר מן הכלדיים? שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלוהיך”. השיעור מציין את תרגום אונקלוס “שלים” ומדגיש את הנימה הכפולה ברמב״ן: מצד אחד ייחוס הכול להקדוש ברוך הוא, ומצד שני איסור לשאול את הכשדיים והמכשפים, תוך עיסוק בשאלה האם “אין אמת בדברים” פירושו שאין בהם ממש, או שאין לבטוח בהם כהכרחיים.
מחלוקת יסודית: האם לכישוף יש מציאות אמיתית
השיעור מציג את רבי יעקב הלל כמגדיר מחלוקת יסודית בין “הנשר הגדול הרמב״ם” לבין הרמב״ן ורוב המפרשים בשאלה האם פעולות מעונן, מנחש ומכשף הן אמונות כוזבות שאין בהן ממש או שיש להן מציאות אמיתית של שינויי טבע וידיעת עתידות. השיעור מצטט את הרמב״ם בהלכה שקובע “ודברים אלו כולם דברי שקר וכזב”, שאין ראוי לישראל להימשך אחריהם, ומי שמאמין שהם אמת וחכמה אך התורה אסרתן הוא “מן הסכלים ומחסרי הדעת… ובכלל הנשים והקטנים”, בעוד “בעלי החכמה ותמימי הדעת” יודעים שאלו “תהו והבל”, ולכן “תמים תהיה עם השם אלוקיך” בא כאזהרה על ההבלים. השיעור מצטט את הרמב״ן בפירושו לתורה שחולק בפירוש, מתאר הנהגה של עליונים ותחתונים, כוח הכוכבים והמזלות “כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות”, ומוסיף שמי שמכחיש “אין בהם אמת כלל” אינו יכול להכחיש “דברים התפרסמו לעיני רואים”, ורבותינו יודו בהם, כך שהרמב״ן טוען שיש ממש בכוחות אלה אף שהם אסורים.
“ישראל מעל המזל” כהסבר לאיסור למרות שיש ממש
השיעור מתאר את דברי רבי יעקב הלל שמסביר שרוב חכמי ישראל נמשכו אחרי הרמב״ן ומבינים שהמעונן והכישוף הם פעולות ממשיות, אלא שנאסרו מפני שישראל “שורש נשמותינו חלק אלוק ממעל” ואינם שייכים למחצבים החיצוניים של מזלות וכישוף שהם “ממחצב הקליפות והחושך”. השיעור מפרש זאת כהצעה שמצד אחד יש כוחות אמיתיים, אך מצד שני “על ישראל זה לא בהכרח פועל” או שישראל יכולים להיחלץ באמצעות תפילה ועבודת ה׳, ולכן אין לבטוח בהכרח בתחזיות, לא מפני שאין ממש אלא מפני שה׳ משנה את המערכת וישראל אינם מסורים ביד המזל.
ניתוח שיטת הרמב״ם: איסור נובע מטיפשות ומבחן אמפירי
השיעור טוען שלפי הרמב״ם מה שקובע היתר או איסור הוא מבחן אמפירי האם הדבר עובד, ולכן במצב של “מה נפשך” האיסור כמעט אינו מגביל: אם זה לא עובד אין טעם לעשות, ואם זה עובד אין איסור. השיעור מביא דוגמה של “מרפא אינדיאני” עם פרקטיקות פגניות ושואל האם מותר ללכת אליו לחולה חשוך מרפא, וטוען שלפי הרמב״ם יש לבדוק שמועות ועדויות מהימנות ואם התועלת מובהקת סטטיסטית זה מותר. השיעור מדגים זאת גם דרך דוגמת “יונים שמרפאות צהבת” וטוען שגם בלי הסבר מנגנוני, עצם היעילות משמעה שיש מאחוריה הסבר טבעי שעדיין לא נודע, ולכן אין איסור. השיעור מרחיב שגם במצבי ספק רפואי מתנהלים כך, ושימוש בתרופות “מסופקות” כשאין חלופה הוא צעד סביר שאינו “שטות”, ולכן גם אינו נכנס לגדר האיסור לפי הרמב״ם.
ניתוח שיטת הרמב״ן: גם אם עובד עדיין עלול להיות אסור, והקריטריון נעלם
השיעור טוען שלפי הרמב״ן העובדה שדבר עובד אינה מתירה אותו, ולכן גם אם המרפא האינדיאני מצליח עדיין ייתכן איסור, ואז נדרשת הגדרה מה מותר ומה אסור מעבר לרשימה הספציפית שבתורה. השיעור דוחה את האפשרות שקריטריון ההיתר הוא “יש הסבר מדעי” מפני שהרפואה משתמשת גם במה שעובד בלי להבין לגמרי את ההסבר, ומפני שאי סבירות לטעון שאותו דבר יהיה אסור עד שיימצא לו הסבר ואז יהפוך למותר. השיעור מציע שההבחנה לפי הרמב״ן מתגלגלת לשאלה מאיזה מקור מגיע הכוח: “סיטרא דקדושה” או “סיטרא דטומאה”, ואז עולה השאלה איך מאבחנים מקור כזה בפרקטיקות יהודיות לכאורה כמו פתיחת מזוזות, קמעות ולוחשים, שאינן עבודה זרה גלויה אך עדיין עלולות להיכלל תחת תמים תהיה.
חלומות ואזוטריקה: מידע “עובד” ללא מעמד הלכתי
השיעור משווה את הבעיה לדוגמאות של חלומות בהלכה, כגון מי שחולם על מקום טמון ועל כך שהמעות “מעות מעשר שני”, הולך ומוצא בדיוק את הסכום, ובכל זאת לחלום אין מעמד הלכתי מחייב. השיעור מציע שיש כאן דפוס שבו גם אם יש אינדיקציות לאמינות ול“עובד”, ההלכה אינה משתמשת בכך כראיה או כהכוונה מעשית, ומקשר זאת לשאלה האם האיסור הוא למעשה איסור להיזקק למיסטיקה או לאזוטריקה כבסיס פעולה.
חלק ב׳ סימן י״ג: “איש קולע אל השערה” והסטת הקריטריון אל דמות האדם
השיעור מביא שאלה מחלק ב׳ סימן י״ג על “איש אשר רבים משחרים לפתחו” ומשיב בעניינים גלויים ונסתרים, “ועל פי בדיקה מדוקדקת… קולע אל השערה ולא יחטיא”, ללא אמצעים חיצוניים אסורים וללא לחשים וקמעות, אך הוא “עם הארץ גמור” ואף ייתכן שמספר לשון הרע. השיעור מראה כיצד השאלה עצמה מחפשת היתר דרך מאפייני האישיות והיראה של האדם, משום שאין קריטריון ענייני ברור לסיווג מקור הכוח. השיעור מצטט מתשובת רבי יעקב הלל ש“השואל ומשיב בעתידות עוברים על תמים תהיה”, וקובע שלגבי שאלות על העתיד הדבר אסור, אך הבעיה נמשכת כשבודקים אותו דרך שאלות על עבר והווה שאינן מפירות את העשה, ועדיין נדרש להגדיר האם הכוח נבואי, רוח הקודש, “אינטואיציה”, או מקור אחר.
נבואה באנשים פשוטים ושימוש בדברי הרמב״ם להגדרת מקור הידע
השיעור מצטט שרבי יעקב הלל דן בכותרת “האם שייכת נבואה באנשים פשוטים?” ומשתמש בדברי הרמב״ם ש“אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו”, כדי לומר שאדם שאינו עומד בקריטריונים אינו יכול להיות נביא. השיעור מסביר שלפי מסגרת הרמב״ן אדם יכול לדעת עתידות גם ממקורות אחרים שאינם נבואיים, ולכן כאשר הדבר “עובד” אך האדם אינו ראוי לנבואה, המסקנה היא שהמקור הוא “מקום אחר” וממילא אסור להיזקק לו. השיעור מציג זאת כתבנית שבה ההכרעה אינה נשענת על טיב הפעולה אלא על טיב האדם, ומדגיש שזה עדיין משאיר עמימות מעשית גדולה לגבי מקרים שאינם “עתידות” אלא רפואות ותיקונים.
על-טבעי, ויקיפדיה, פרס ג׳יימס רנדי והטיעון על הגדרות ריקות
השיעור טוען שהקושי ההלכתי להבחין בין כוחות מותרים לאסורים מקביל לקושי הפילוסופי להגדיר “על-טבעי” או “מיסטי”, מפני שהגדרות פופולריות תלויות בגבולות הידע המדעי ולא במהות. השיעור מצטט את ויקיפדיה שמגדירה על-טבעי כ“שאינו כפוף להבנה המדעית המקובלת” ומדגישה שאין הגדרה מוסכמת, ומצביע על הכשל כשמוגדר שמה שניתן לבחינה מדעית אינו על-טבעי גם אם עדיין לא נבחן. השיעור מביא את פרס המיליון של ג׳יימס רנדי וטוען שאי אפשר לזכות בו כי אם תופעה תוכח באופן משוחזר יאמרו שהיא טבעית, ואם אינה משוחזרת יאמרו שלא הוכחה, ולכן המסקנה ש“על-טבעי לא קיים” נעשית תוצאת הגדרה. השיעור מביא אנלוגיה למחלוקות בריאתנות-אבולוציה סביב “פערים” בידע המדעי, וטוען שגם ניסוי שיצליח להראות יצירת חיים מחומר דומם אינו מכריע אמונית כי גם אז ניתן לומר שהדבר קרה “בהשראתו של הקדוש ברוך הוא”.
ציטוט דוקינס והטענה שאין הגדרה מעשית ל“כל העל-טבעי”
השיעור מסיים בציטוט מדוקינס מספרו “יש אלוהים?” שבו הוא טוען שאינו תוקף גרסה מסוימת של אלוהים אלא “את אלוהים, את כל האלים, כל דבר על-טבעי וכל הדברים העל-טבעיים באשר הם”. השיעור טוען שהכרזה זו נשארת ריקה בלי יכולת להגדיר מהו “על-טבעי”, מפני שכל קריטריון שיישען על מה שהמדע אינו יודע להסביר הוא זמני ותלוי התקדמות, ולכן אינו מגדיר מהות. השיעור מסיים בתחושת חוסר אונים מעשית מול שיטת הרמב״ן ורוב הראשונים כיצד לקיים את חומרת האיסור בלי קריטריון ברור, ומציב את שיטת הרמב״ם כפתרון פרקטי דרך בדיקת “עובד או לא עובד”, אף שלפי השיעור היא פרשנית פחות מספקת לחומרת התורה בנושא.
תמלול מלא
טוב, בפעם הקודמת דיברנו קצת על האיסורים להשתמש במצוות כהשפעות סגוליות למיניהם, להתרפא באיסור עבודה זרה, כל מיני דברים שימושיים בלחשים וכל מיני עניינים מהסוג הזה, וראינו שם שלפחות לפי הרמב"ם אמרתי שיש בעצם שני סוגי שאלות שעולים בהקשר הזה. שאלה אחת זה האם זה עובד או לא עובד, שזה השאלה העובדתית, והשאלה השנייה האם זה מותר או אסור, שזו השאלה ההלכתית. והזכרתי שהרמב"ם כנראה קושר את שתי השאלות. זאת אומרת, הוא אומר שמה שהדבר הזה אסור זה בגלל שהוא לא עובד. זאת אומרת, בגלל שמדובר בשטות. אסור להיזקק לשטויות. מבחינת הרמב"ם הדברים האלה, כל משפחת האיסורים הזאת של תמים תהיה, לא תנחשו, לא תעוננו, כישוף וכל העניינים האלה, זה בעצם איסור להיות טיפש. זאת שיטת הרמב"ם. אבל ומכאן אני רוצה להמשיך הלאה, כי הזכרתי שבעניין הזה נחלקו עליו הרבה ראשונים. ואחד הדיונים המפורטים ביותר, אולי המפורט ביותר בעניין הזה, נמצא בשו"ת שנקרא שו"ת וישב הים של רבי יעקב הלל, ראש ישיבת המקובלים בירושלים, נהר שלום נדמה לי. ושם בספר התשובות שלו הוא עוסק בכמה תשובות, אבל התשובה העיקרית זה חלק א' סימן י"ג. ויש גם תשובה בחלק ב' סימן י"ג, שנקרא בעניין מצוות תמים תהיה והמסתעף. פה הוא מלבן בעצם, חלק גדול מהתשובה הזאת הוא מלבן את המחלוקת שעליה אני שבה אני רוצה לפתוח היום. שאלה: נפשי לשאול הגיעה, זה כמובן משחק מילים. זאת אומרת, נפשי לשאול הגיעה, to ask, אבל גם לשאול הגיעה, זאת אומרת הגיעה לשאול. בהיות שנתרבו בזמן האחרון מינים ממינים שונים של בני אדם, גם זה משחק מילים דרך אגב, מינים ממינים שונים של בני אדם, וביניהם אשר בשם רבנים וחכמים מראי רזים יקראו, אדוני הסוד יקראו, אשר פונים אליהם מרי הנפש רחמנא ליצלן, אם מסיבות חולי אם מסיבות פרנסה, חשוכי בנים ושכולי בנים וכדומה, בר מינן וכדומה, ומודיעים להם בדרכים שונות מה שעשו בעבר ודברים שעתידים להיות, האם יצליחו או לא, בעצות שונות, ופותחים בגורלות ומעיינים בסרטוטי כפות הידיים והפנים ובודקים במזלות, מזל יום ומזל שעה, ובשמות השואלים וימי הולדתם, כוכב מערכתם, אסטרולוגיה, ותכונות מידותם. ובין כוכבים ישימו קנם להודיע פלאות רבות ותיקוני נפשם וכותבים קמיעות ונותנים סגולות ומזכירים שמות ואומרים פסוקים ומיני לחשים והשבעות לכוחות עליונים ותחתונים, ויש עליהם יכריזו בחוצות שפועלים ישועות, זאת אומרת חלק מהם אפילו יש טענות שזה עובד. אם מותר על פי התורה לדרוש ולשאול מהם רפואות, עצות ותיקונים וכדומה או לא. השאלה אם זה מותר או לא והוא מזכיר שיש ביניהם כאלה, יש מצבים שבהם גם אפילו ידוע שהעסק הזה או לפחות כך אומרים, שהעסק הזה עובד. וזה האבחנה בין השאלה אם זה עובד או לא לבין השאלה אם זה מותר או אסור. ואז הוא מתחיל במצוות תמים תהיה עם השם אלקיך, למרות שיש פה משפחה שלמה של מצוות ואיסורים. בעצם זה הכל איסורים חוץ מתמים תהיה, תמים תהיה זה עשה. לא תנחשו ולא תעוננו, כישוף, אוב, דורש אל המתים, כל אלה כל אחד מאלה זה איסור, איסור שנמנה במניין המצוות. אבל תמים תהיה עם השם אלקיך זה מצוות עשה שכנראה כוללת את כולם. הרמב"ם למשל לא מונה את מצוות עשה של תמים תהיה עם השם אלקיך. ההסבר המקובל לזה שהרמב"ם לא מונה את זה. כי זה עשה, כשיש עשה שכולל הרבה לאווים באופן עקרוני אמורים למנות אותו. טוב, בכל אופן זה הנושא של התשובה, המצווה הזאת של תמים תהיה עם ה' אלוהיך. ואז הוא אומר, כן, הנה יסוד היסודות ועמוד התווך של סוגיה זו הוא הנאמר בתורתנו הקדושה במצוות תמים תהיה, שלדעת רוב הראשונים היא נמנית בכלל הרמ"ח מצוות עשה. רוב הראשונים זה להוציא מהרמב"ם. אוקיי. לדעת רוב הראשונים למעט הרמב"ם היא נמנית בכלל מצוות עשה. וליהיות שמתוך עניינה ומהותה של מצווה זו כפי שלימדונו חז"ל את גדריה, אנו למדים את השקפת התורה על כללות עניין שאלתנו, לכן אמרנו לפתוח בה את תשובתנו. בחלק השני של התשובה שלו הוא גם עובר גם לכל שאר הלאווים, אבל המסגרת זה מצוות עשה של תמים תהיה עם ה' אלוהיך. אז הוא מתחיל, הפרק הראשון זה גדרי מצוות תמים תהיה עם ה' אלוהיך. כתוב בתורה: כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם, לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף, וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כל אחד מאלה זה לאו אגב, יש פה המון לאווים. כי תועבת ה' כל עושה אלה, ובגלל התועבות האלה ה' אלוהיך מוריש אותם מפניך. תמים תהיה עם ה' אלוהיך. כן, אז נראה באמת שהתמים תהיה עם ה' אלוהיך זה המשקל הנגדי לכל ה… זאת אומרת, כל הדברים האלה זה מה אסור לעשות. מה אתה כן צריך לעשות? זה האלטרנטיבה, להיות תמים עם ה' אלוהיך. כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך, נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוהיך אליו תשמעון. עד כאן. אז לנביא שומעים אבל לא לכל המכשפים האחרים. ואז הוא אומר, הרמב"ם לא מנה את מצוות תמים תהיה, ובהשגות הרמב"ן כתב כן הוסיף את המצווה הזאת. אבל מעניין מה שהרמב"ן כותב, הרי לרמב"ן יש תוספות על ספר המצוות של הרמב"ם, מה הרמב"ן מוסיף ומה הוא גורע מהמניין של הרמב"ם כדי להישאר במניין תרי"ג. אז מצוות עשה ח' בתוספות של הרמב"ן הוא כותב, אני קורא גם כן מפה, שנצטווינו להיות לבבנו תמים עמו יתעלה, והוא שנאמר תמים תהיה עם ה' אלוהיך. ועניין הצוואה הזאת שנייחד לבבנו אליו לבדו יתברך, ושנאמין שהוא לבדו עושה כל, והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו, רוצה לומר אורים ותומים, ולא נדרוש מהוברי שמיים, כן מכל מיני מכשפים כאלה, ולא מזולתם. ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים. אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמיים, כי הוא משנה מערכת הכוכבים והמזלות כרצונו, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. ונאמין שכל הבאות תהיינה אלינו כפי התקרבותנו לעבודתו, כעניין שהבטיח אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמיים אל תחתו, ואמרו בפרק בתרא דפסחים מניין שאין שואלים דבר מן הכלדיים? שנאמר תמים תהיה עם ה' אלוהיך. והכלדיים הם שארית האומה המתעסקת במלאכת הכוכבים. ולשון הספרי עשית כל האמור בעניין הרי אתה תם לה' אלוהיך. ופירוש זה שאסר הכתוב לשאול העתיד מאוב וידעוני ומתים ומן המעונן וקוסם, ואחרי כן ציווה שיהיה ליבנו תמים עמו באלה, ולא נירא ממגיד עתידות מהנזכרים או מזולתם, אבל מנביאיו נדרוש ואליהם נשמע, כמו שאמר בפרשה, וזה תרגומו של אונקלוס וכולי. קיצור גם הוא ממשיך אבל זה העיקרון. עד כאן לשון הרמב"ן, וכן כתב בפירושו לתורה בפרשת שופטים. אז בעצם הרמב"ן כן מונה במניין המצוות שלו את תמים תהיה עם ה' אלוהיך. אבל יש פה נימה כפולה בדברי הרמב"ן. מצד אחד הוא אומר שהיסוד של תמים פירושו שלם, כן לא תם במובן של נאיבי, אלא תמים תהיה עם ה' אלוהיך הכוונה שלם תהיה עם ה' אלוהיך. תהיה לגמרי עם ה' אלוהיך. אל תחשוב שיש משהו חוץ ממנו, כן הכל בעצם משויך אליו. האונקלוס תרגם שלים. לא שומע? האונקלוס תרגם שלים. שלים תהיה עם ה' אלוהיך. כן, כן. אז בדחלתא דה' אלוהיך, כן. אז הוא אומר שבעצם צריך לייחס את הכל להקדוש ברוך הוא, גם אם יש לך איזה מכשף או מעונן או מה שלא יהיה שמנבא לך משהו והדבר הזה מתקיים, אתה צריך לדעת שזה בא מהקדוש ברוך הוא, אין דברים אחרים שלא קשורים אליו. זה מצד אחד. מצד שני הוא אומר לנו אבל אסור לשאול את הכלדיים והכשדיים וכל המכשפים האלה למיניהם, אסור לשאול אותם. למה אסור לשאול אותם? הרי אם הם צודקים אז לכאורה זה בא מהקדוש ברוך הוא. אז הייתי אומר כי אולי בגלל שזה לא בא מהקדוש ברוך הוא ולכן אסור לשאול אותם? הרי אם זה לא בא מהקדוש ברוך הוא אז גם אין טעם לשאול אותם, כי הרי הכל בא ממנו, אין כוחות חוץ ממנו. אז אם את הכוחות שלהם הם לא מקבלים ממנו אז אין כוחות כאלה, אז זה לא עובד. אז זה לא רק סתם איסור, זה אמור לא לעבוד. אבל שיטת הרמב"ן, כמו שאנחנו נראה עוד מעט, שיש ממש בדברים האלה, שהם כן עובדים. זאת אומרת יש פה איזשהו כפל נימוק או כפל התייחסויות שלא כל כך ברור למה בעצם הרמב"ן, איך הרמב"ן תופס את כל הפעולות האלה. אם יש בהן ממש והן מהקדוש ברוך הוא אז מה הבעיה? אם אין בהן ממש, אם הן לא מהקדוש ברוך הוא אז אין בהן ממש. כי הרי זה תמים תהיה עם ה' אלוהיך, לחשוב שהכל בא ממנו. הוא גם אומר פה באחד המשפטים שקראנו, כן, ולא נראה מדברי מגיד עתידות מהנזכרים או מזולתם, אבל מנביאו נדרוש ולהם נשמע. מה זאת אומרת לא נראה? הכוונה כנראה כי זה לא יעבוד, אין מה לפחד מזה. ואז הוא אומר, ולא ייתן בליבו שיהיה מזולתו שום אמת, ולא יסתכל בעניינם כלל. מה פירוש שאין אמת בדברים האלה? זאת אומרת שהם לא נכונים, הם לא אמיתיים? או שאני אמור להתייחס אליהם כאילו שהם לא אמיתיים או לא לבטוח בזה שהם בהכרח יקרו? יש פה אמירות לא לגמרי ברורות. במקומות אחרים הרמב"ן כותב דברים יותר ברורים. פרק שני, פעולות הכישוף וכיוצא אם יש להם מציאות אמיתית. מבינים, צריכים אנו להודיע בכאן מחלוקת יסודית בהבנת סוגיה זו בין הנשר הגדול הרמב"ם להרמב"ן ושאר רוב המפרשים. והוא בעניין האיסורים שנזכרו בתורה מעונן ומנחש ומכשף וכולי, אם יש להם מציאות אמיתית שיכולים לפעול שינויי טבע ולדעת עתידות או שהכל אמונות כוזבות של הגויים שאין בהם ממש כלל. אז הוא אומר בעצם יש פה מחלוקת בעניין הזה, האם יש בהם ממש או אין בהם ממש. בכל מקרה זה אסור להיזקק לזה. אבל השאלה אם יש בזה ממש ובכל זאת אסור להיזקק לזה או שאין בזה ממש ולפי הרמב"ם לכן אסור להיזקק לזה. כתב אבי התעודה הרמב"ם ז"ל בספרו היד החזקה לאחר שהזכיר שם פרטי ואופני דיני קוסם ומעונן, חובר חבר ומכשף, וזה לשונו: ודברים אלו כולם דברי שקר וכזב הם, והם שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שיינהגו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים אלו ולא להעלות על הדעת שיש תועלת בהם, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. ונאמר כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וכולי. וכל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן ומחשב בליבו שהן אמת. אמת ודבר חכמה, אבל התורה אסרתן, שימו לב. כל מי שנוהג כמו הרמב"ן, כן? זאת אומרת כל מי שחושב שיש בהם ממש רק התורה אסרה. הוא לא כופר בזה שהתורה אסרה, הוא אומר התורה אסרה למרות שיש בדברים אלו ממש. מי שחושב כך אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת. ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים, תמים תהיה עם השם אלוקיך. אז זה הרמב"ם, כן? אז האמת שחלק מהרמב"ם הזה כבר ראינו וזה בעצם המקור העיקרי, אפשר לראות את זה בעוד מקומות. המקור העיקרי לזה שהרמב"ם קושר את השאלה אם זה עובד לשאלה אם זה אסור. ובעצם הטענה שלו שזה אסור כי זה לא עובד, כי זה טיפשי. אסור להיות טיפש, זה בעצם הנקודה. אמנם הרמב"ן ז"ל בפירושו לתורה חלק להדיא על דעה זו. וזה לשונו בקיצור: ואתה דע והבן בעניין הכשפים, כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהם. ונתן כוח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם וכולי. ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל, שזה הרמב"ם, כן? ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים התפרסמו לעיני רואים. אי אפשר להכחיש שיש בהם ממש. יש אנשים שמעידים על זה שיש ממש בכוחות אלה ורבותינו גם כן יודו בהם וכולי. ולכן כתב בדרשותיו דרוש תורת השם תמימה וכולי. אז הרמב"ן בעצם ממש יש פה מחלוקת חזיתית בין הרמב"ם והרמב"ן, כי הרמב"ם מכנה את שיטת הרמב"ן שיטה של סכלים וחסרי דעת, כאלה שחושבים שהעסק הזה עובד רק התורה אסרה, והרמב"ן אומר שהרמב"ם מתכחש לעובדות. הוא נורא רוצה שלא יהיה בזה ממש, נעים לנו נחמד לנו לחשוב שאין בזה ממש, אבל אתה בעצם מתכחש לעובדות, יש על זה עדויות ברורות אפילו חכמי התלמוד יש על זה עדויות שיש ממש בדברים האלה. אלא מה, שזה אסור. בדיוק התפיסה כן של הסכלים לפי הרמב"ם. והנה רוב… שאלה? זה לא קשור לזה שהרמב"ן היה מקובל והאמין בזה מול הרמב"ם שנתפס לא פילוסוף? יכול להיות שכן, כן, רבים טענו כך. כן. והנה רוב ככל חכמי ישראל, פה אני חוזר לרבי יעקב הלל, נמשכו בזה אחרי דעת הרמב"ן, כמו שכתב שכן מורים להדיא דברי רבותינו במקומות שונים, קודם כל חז"ל, שענייני המעונן והניחוש והכישוף הם פעולות ממשיות ועל ידם משיגים מה שמשיגים ויש בכוחם לעשות שינויי טבע ופלאות ולהודיע עתידות אלא שנאסרו לנו מפני שאנו כלל ישראל שורש נשמותינו חלק אלוק ממעל ומחצב נשמותינו לפני ולפנים ממחצבם של הפועלים במזלות וכישוף שהם במחצבים החיצוניים ומן הסתם ממחצב הקליפות והחושך ולא באלה חלק יעקב אלא במחצב הנשמות שלפניו ממי. מה הוא אומר פה בעצם? נדמה לי שהוא מנסה להסביר את הרמב"ן וגם מאיר על הנקודה שהארתי למעלה. הרמב"ן הרי פה ראינו בפירוש כותב שיש בדברים אלה ממש, הם יכולים לשנות את הטבע לדעת עתידות יש להם את הכוחות האלה. אלא מה שישראל מה שנקרא בחז"ל כן ישראל הם מעל המזל, חלק אלוק ממעל ומחצב נשמותינו לפני ולפנים ממחצבם של הפועלים במזלות וכישוף. אומר זה שולט בגויים אבל לישראל אין מזל, הכוונה ישראל לא מסורים ביד המזל. מה הוא מתכוון לומר? מתכוון לומר כנראה אם אני מבין נכון ככה הוא מפרש את שיטת הרמב"ן שבאמת יש ממש בדברים האלה והם יודעים עתידות הם יכולים להשפיע ולעשות כישופים ויש להם כוחות מיסטיים כאלה ואחרים. למה אני לא אמור להיזקק לזה? כי עלי זה לא פועל. אני כיהודי זה לא פועל. זאת אומרת זה נכון שזה גם לא עובד במובן מסוים כמו שאומר הרמב"ם אבל זה לא בגלל שאין כוחות כאלה אלא שהכוחות האלה שייכים לגובה מסוים ואנחנו שורש נשמתנו יותר גבוה מזה לכן הם לא שולטים בנו. זה בעצם הנקודה ישראל לא תחת המזל. אז זאת אמירה אחרת מזאת של הרמב"ם. יותר מזה גם זה שזה לא שולט בנו זה לא אומר שזה נונסנס מבחינתנו. זה אומר שאנחנו אם נתפלל או נפנה לקדוש ברוך הוא נקיים מצוות או מה שלא יהיה. נוכל אולי להיחלץ מהדברים האלה. אבל יש דברים, זה איומים גם ביחס אלינו. זאת אומרת במובן הזה הרמב"ן הולך פה בכיוון שונה מהכיוון של הרמב"ם. זאת אומרת יש פה כוחות אמיתיים, יש איסור להיזקק להם, אבל יש פה איזה סוג של הודאה במקצת לרמב"ם. מה זאת אומרת? הוא אומר שאמנם יש כוחות כאלה אבל על ישראל זה לא בהכרח פועל. אנחנו יכולים לברוח מההשפעות האלה. הם פועלות גם עלינו, אבל יש לנו גם יכולת לברוח. זה לא בטוח שזה יקרה. ולכן באמת הרמב"ן שקראתי למעלה אומר אתה לא חייב לתת אמון במה שהם אומרים כי זה יכול גם לא לקרות. לא שאין בזה ממש, זה יכול גם לא לקרות כי ישראל הם מעל המזל. זה בעצם הטענה. אז זה נגיד לענייננו כאן זה מספיק לי. בעצם מה שיוצא אם ככה זה שיש מחלוקת בראשונים, הוא מביא אחרי זה עוד כמה וכמה ראשונים ומראה אותם, ממיין אותם ומראה מי כמו הרמב"ם ומי כמו הרמב"ן. הוא אומר רובם כמו הרמב"ן, אבל גם אלה שהולכים עם הרמב"ן במקומות מסוימים או לגבי הקשרים מסוימים גם אומרים שאין בזה ממש. התמונה קצת יותר מורכבת מהדיכוטומיה החדה שהצגתי כאן. אבל לענייננו כרגע זה מספיק טוב. עכשיו אני רוצה לפתוח רגע לניתוח ראשוני של שתי השיטות. של הרמב"ם ושל הרמב"ן. לפי הרמב"ם, האיסור להיזקק לדברים האלה נובע מזה שאלה שטויות. שהם לא עובדים, שאין בהם ממש. איסור להיות טיפש. מכאן יוצא שלמעשה אם אני בודק, רואה שהדבר הזה כן עובד. זוכרים את הדוגמה של הרופא המרפא האינדיאני הזה, כן, שהזכרתי, שעלה בפורום באינטרנט, שעלתה שאלה חולה חשוך מרפא. אין לרופאים מה להציע לו, הרפואה לא מכירה תרופה למחלה שלו, והוא שמע שיש איזה מרפא אינדיאני בדרום אמריקה שעושה נפלאות עם חולים מהסוג הזה, והוא שאל אם מותר ללכת אליו. עכשיו הוא מתעסק שמה עם עניינים פגניים ולחשים וכל מיני עבודה זרה, והשאלה אם מותר ללכת אליו. עכשיו מה שאני רציתי לומר זה שלפי הרמב"ם אפשר להעלות שם שיקול של מה נפשך. אתה צריך לבדוק את השמועות. אם יש ממש בשמועות האלה, זאת אומרת נראה שבאמת יש עדי מהימנות על זה שזה עובד סטטיסטית, לא עובד תמיד אבל עובד באופן מובהק סטטיסטי, אז מותר ללכת. כי אם זה עובד, אז כל האיסורים האלה לא קיימים שם, כי הרי כל האיסור הוא ללכת למה שלא עובד, להיות טיפש. ואם אתה מגיע למסקנה שזה לא עובד, אז אין טעם ללכת לשמה. זאת אומרת בכל מקרה שאלת האיסור לפי הרמב"ם לא אמורה להגביל אותך בסיטואציה כזאת. כי אם זה לא עובד אז גם לך לא צריכה להיות מוטיבציה ללכת לשם, בשביל מה ללכת? ואם השתכנעת שזה כן עובד או יכול לעבוד, אז גם מותר ללכת. אז ממה נפשך האיסור לא אמור להגביל את החלטותיך או את צעדיך. אז בעצם יוצא שלפי הרמב"ם מה שקובע אם פעולה מסוימת אסורה או מותרת זה בעצם המבחן האמפירי, המבחן המדעי, שאלה אם זה עובד או לא. אם זה עובד ונגיד שכן, נחזור לדוגמת היונים, אוקיי? עם היונים האלה שמרפאות צהבת. אז התחושה תמיד שזה איזשהו סוג של מיסטיקה וכישופים כאלה ואחרים. אז לפי הרמב"ם צריך לבדוק. אם סטטיסטית העסק הזה עובד, אז אין בזה איסור. אם זה לא עובד, אז אין טעם לעשות את זה סתם, לא בגלל האיסור אלא כי זה לא עובד. אוקיי? אז למעשה כל האיסור הזה קצת מתרוקן מתוכן לפי הרמב"ם. כי בסופו של דבר מה שהרמב"ם אומר לנו תבדקו טוב לפני שאתם עושים משהו אם יש טעם לעשות אותו, אם זה עובד. אם כן, לכו על זה. אם לא, אסור. אם לא אז לא רק שאין טעם אלא גם אסור, כי אסור להיות טיפש. אבל תכלס זה לא ממש משנה האיסור הזה, הוא לא חשוב כל כך. ובמובן הזה גם אם יש לי משהו שאין לי הסבר מנגנוני שאני מבין למה זה עובד, כמו עם הצהבת והיונים נגיד, בהנחה נגיד שזה עובד לא משנה, ואין הסבר מנגנוני למה זה עובד, זה לא משנה. כי לפי הרמב"ם אם זה עובד אז אני עוד צריך לחקור כדי לדעת מה ההסבר אבל בסופו של דבר. בסופו של דבר, ברור שיש מאחורי זה איזשהו הסבר, כי עובדה שזה עובד. אז לכן מותר לי להזדקק לזה גם אם עדיין אני לא מכיר את ההסבר. נעשה עוד מחקר, אולי בהמשך גם נמצא את ההסבר ואולי לא נמצא את ההסבר. אבל אם זה עובד, אז זה אומר שזה עניין שמותר להזדקק אליו. זה בעצם התמונה שעולה לפי הרמב"ם. לכן במובן הזה הרמב"ם… סליחה? וזה לפי הרמב"ם. עכשיו התורה אומרת "ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך", "ואתה לא כן" אתה לא אידיוט כזה שהולך אחרי כל מיני שטויות כאלה. כן, אז בכלל למה צריך להגיד את זה, כמו שהרב אומר? אז למה? יש איסור להיות טיפש. בשביל להטיל איסור על טיפשות צריך פסוק שאוסר. זאת אומרת, לא להיות טיפש זה אינטרס או תובנה שצריכה להיות לכל אחד מאיתנו גם בלי התורה. אבל לולא התורה לא הייתי מבין שיש איסור להיות טיפש. אז את זה התורה כותבת. מישהו טיפש זה בגלל… זה אפשר לשכנע אותו שהוא לא טיפש? כל אחד חושב שהוא לא טיפש. אפשר לשכנע אותו שלא יהיה טיפש. נגיד לו תשמע, יש בזה איסור. טוב, ברור שאם הוא לא השתכנע והוא יחשוב שזה עובד, אז ממילא זה גם לא ישכנע אותו לא להזדקק, כי אם זה עובד אז זה גם מותר. כן, זהו. כן, אם מישהו באמת טיפש נעול אין מה לעשות איתו, זה נכון. אוקיי. מישהו העיר פה שאלה, מישהו העלה פה שאלה לגבי מה קורה במצבי ספק. שגם במצבי ספק בסופו של דבר אתה עושה את השיקול כמו שאתה עושה את השיקול הרפואי. גם בתרופות קונבנציונליות אתה יכול להימצא במצב של ספק. האם זה מועיל לסוג הזה של המחלה או לא. כן, בסרטן הרבה פעמים משתמשים בתמהילים שעובדים בהקשר אחד והם לא בדוקים על ההקשר הזה, אבל אין לנו אופציה אחרת ואנחנו משתמשים גם על ההקשר הזה. אני לא חושב שמישהו מעלה בדעתו לאסור את זה. למה? כי יש לי ספק סביר שאולי זה עובד. זה לא שטות לעשות את זה גם אם זה לא מבוסס, לא עבר את האף-די-איי. אוקיי? זה עוד לא קיבל את האישור, זה לא מבוסס, אבל זאת לא שטות להזדקק לזה אם אין לי אופציה אחרת ויש סיכוי שהדבר הזה עובד, אז אני עושה את זה. יותר מזה, הרי גם תרופה שעובדת באופן בדוק, לא בטוח תעזור לי. כן, תרופה שעובדת באופן בדוק פירושו שהסטטיסטיקה שלה היא מובהקת. זה לא אומר שזה מאה אחוז. זה אומר שזה לא חמישים אחוז, כן ספק כן ספק לא. אבל לכן ודאות אין אף פעם. אז אם יש לי ספק אם התרופה עובדת או לא עובדת, זה לא אמור להיות שונה באופן מהותי מתרופה שאני יודע שהיא עובדת אבל יש ספק אם היא תעבוד אצלי או לא. לכן אני חושב שלפי הרמב"ם, כיוון שההיגיון הוא שהאיסור הוא להיות טיפש, אז אני פשוט צריך לבדוק את הצעד שלך אם סביר, אם אדם סביר ונבון עושה דבר כזה. אם כן, אז זה לא אסור. ברגע שאין לך תרופה אחרת ויש לך תרופה שהיא מסופקת, אדם נבון וסביר ייקח אותה. כן, מה לעשות? זאת האלטרנטיבה שיש לו, אין לו משהו אחר. ברגע שזאת החלטה סבירה ונבונה היא לא אמורה להיות אסורה. אוקיי, לכן אני חושב שמתוך ההגדרה של הרמב"ם אפשר גם לחלץ את התשובה לשאלה הזאת. זה לפי הרמב"ם. מה קורה לפי הרמב"ן? לפי הרמב"ן, ההנחה היא ששני הצדדים עובדים. ולכן בעצם, נגיד שהמכשף האינדיאני הזה ביררתי והגעתי למסקנה שבאמת הוא מגיע לתוצאות טובות ביחס למחלה הזאת, זה עוד לא מספיק כדי להתיר את זה. לפי הרמב"ן, גם אם הדבר הזה עובד יכול להיות שהוא יהיה אסור. אלא שאז עולה השאלה לפי הרמב"ן, אז בעצם איך אני מגדיר מה אסור ומה מותר? הרי גם זה עובד וגם זה עובד. אז מה לא הבנתי? אז מה הן הפעולות שאסורות ומה הן הפעולות שמותרות? אז נכון שיש איזושהי רשימה סגורה בתורה: מעונן, מנחש, חובר חבר, דורש אל המתים. אבל כמעט כולם מסכימים שזאת לא באמת אוסף של פעולות סגורות, ובטח המצוות עשה של תמים… אוסף סגור של פעולות אני מתכוון. זה לא רשימה סגורה, זה דוגמאות וכל כיוצא בזה. למשל ה'עשה' של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" ודאי מנוסח בצורה כללית, הוא לא מדבר על מעשים ספציפיים. לכן שם זה ברור שמדובר באיזשהו עיקרון כללי. עכשיו אני שואל, מה זה נקרא להיות תמים או לא תמים? אני רואה משהו שעובד. האם מותר לי להזדקק לו או לא? אני לא יודע. עכשיו אומרים לי: תראה, אומרים לי אקמול מוריד את החום. בסדר? בדוק, בדקו את זה, עבר ניסויים, אקמול מוריד את החום. מותר לי לקחת אקמול? לא יודע. מה הקריטריון? אולי זה לחש וקסם וחובר חבר או אני לא יודע בדיוק מה לפי… מה, מה הקריטריון? אז תגידו הקריטריון הוא אולי מה שאנחנו יכולים לתת לו הסבר מדעי. אגב צריך לזכור שגם הרמב"ן היה רופא, כן? מה שאנחנו יכולים לתת לו הסבר מדעי. לזה מותר להשתמש. לאקמול יש הסבר, ולכן אפשר להשתמש. המכשף האינדיאני אין לו הסבר, לכן אי אפשר להשתמש. אבל זאת, זה גם קריטריון בעייתי. זה קריטריון בעייתי כי יש נגיד שאנחנו עושים ניסוי ואנחנו מגלים שמשהו מסוים עובד באופן מובהק. אז הרפואה הקונבנציונלית, המדעית, תיתן את זה. היא תשתמש בזה, גם אם היא לא מצאה בינתיים את ההסבר המנגנוני, ההסבר המדעי למה זה עובד. אם בדקו וראו שזה עובד, אז זהו, אז משתמשים בזה. הקריטריון הוא כמו הקריטריון שראינו ברמב"ם, הקריטריון הוא הקריטריון האמפירי. זאת אומרת צריך לבדוק אם זה עובד. אם זה עובד, אז מבחינתי זה… דיברנו על זה על הרפואה אלטרנטיבית. מה זאת רפואה אלטרנטיבית? ההגדרה זה רפואה שלא עובדת. כי אם זה היה עובד, אז רופא קונבנציונלי גם היה משתמש בזה. מה זה רפואה קונבנציונלית? רפואה קונבנציונלית זה רפואה שנבדקה ונמצאה שהיא עובדת. אין שום, אין הגדרה אחרת לרפואה קונבנציונלית, נכון? זאת אומרת, אם יהיה משהו שעובד באופן מובהק, אבל הוא בנוי על לחשים וכישופים וריקודים סביב האש. אם יבדקו באופן מובהק שהדבר הזה עובד, אז רופא קונבנציונלי ירשום לך לחשים וריקודים סביב האש. כי זה עובד. לכן זה לא, אין פה הגדרה אחרת חוץ מאשר אם זה עובד או לא. עכשיו מה שהרמב"ן בעצם יטען לנו זה שההלכה יותר מחמירה מהרפואה, כי הרמב"ם מזהה את ההלכה עם הרפואה. מה שהרופא ירשום זה גם מותר הלכתית. מה שהרופא לא רושם, זה גם אסור הלכתית, כן? מה שעובד ומה שלא עובד. לפי הרמב"ן לכאורה יוצא שההלכה מחמירה יותר מאשר הרפואה. היא בעצם יש דברים שהרפואה תרשום לך וההלכה תאסור עליך לעשות. למרות שזה עובד. למה? איזה סוג דברים זה? אז הצעה ראשונה שהצעתי קודם, אולי זה דברים שאין לנו הסבר עבורם. אז הם על-טבעיים כאלה, הם לא מדעים. אז זה מין כישופים, זה מין כוחות אחרים. עכשיו זה עובד לפי הרמב"ן, הוא יכול לעבוד, אבל זה אסור. אוקיי? אבל כמו שהתחלתי להגיד קודם, זאת הגדרה מאוד בעייתית. זאת הגדרה בעייתית כי הרבה מאוד מהתרופות שלנו אנחנו לא, או הפרוצדורות הרפואיות, אנחנו לא באמת מבינים עד הסוף. כמה צריך להבין בשביל שזה ייחשב מדעי? אנחנו לא תמיד מבינים את זה עד הסוף, מדע מתקדם. או אני אנסח את זה אחרת. נגיד אני היום, נגיד שהיונים האלה מצאתי שהם עובדות, אבל אין לי הסבר, בסדר? אז הרופא ירשום לי יונים כי זה נבדק סטטיסטית וזה עובד באופן מובהק, אז הוא ירשום לי את זה. יבוא הרמב"ן ויגיד כן, אבל אסור להשתמש בזה, כי אנחנו לא יודעים את ההסבר המנגנוני. מה יקרה בעוד שנתיים אחרי שעשינו מחקר וגילינו את ההסבר המנגנוני? עכשיו זה יהיה מותר. זה נשמע לא סביר. זה נשמע לא סביר שאותו דבר עצמו יהיה אסור כל עוד אנחנו לא מבינים אותו למרות שהוא עובד, ואחרי שאנחנו מבינים אותו זה כבר יהיה מותר. זה שיש לנו איזה שהוא מדע לא שלם, לא מושלם, לא אמור לשנות… הסברה, אני אומר עוד פעם, אתה יכול להגיד את זה אבל זה נשמע לא סביר. זה לא אמור לאסור עלינו דברים, זה שאנחנו לא מבינים אותם עד הסוף, אז נעשה מחקר. לכן אני חושב שההסברים המקובלים ברמב"ן לא נתלים בשאלה למה יש הסבר ולמה אין הסבר, אלא הוא ידבר על השאלה מאיזה אגף מגיעים הכוחות שמפעילים את הדרך הרפואית הזאת. מדבר על רפואה כרגע אבל זה אפשר להיזקק לכל מיני דברים, ידיעת עתידות או מה שלא יהיה, כן? האם זה בא מסיטרא דקדושה או מסיטרא דטומאה? כן, האם זה בא מכוחות הטומאה או מכוחות הקדושה? איכשהו דרך הקדוש ברוך הוא? הרב, אבל הפסוקים שהרב ציטט מדברים על ידיעת העתידות, חובר חבר דורש אל המתים. וראינו שזה כן עובד אצל שמואל ושאול. וזה מה שאומר הרמב"ן. מה? וזה מה שאומר הרמב"ן. כן, וזה עובד, רואים שזה כן עובד. אבל זה לא במובן של התרופות או משהו, במובן של לדעת עתידות. יש כל מיני דברים, מוזכר פה כמה דברים, להתרפא בזה, לדעת את העתידות, אמרתי, אני מביא רפואה בתור דוגמה. כן, אבל התורה, אבל התורה שבפסוקים שהרב ציטט, אני חושב שאין שום דבר שקשור לתרופות או לדברים כאלה, בעיקר ואתה לא כן נתן לך השם אלוהיך נביא מקרבך כמוני, זאת אומרת על דברים של… זה מדבר, זה מדבר גם על… אפשר להסתכל בפסוקים, זה מדבר גם על הראשונים, הראשונים מדברים במפורש על להתרפא בדברים האלה, זאת אומרת זה ב'תמים תהיה עם השם אלוהיך' זה ודאי נכנס. אז באיסורים הספציפיים של קוסם, מכשף, חובר חבר, דורש אל המתים וכל הדברים מן הסוג הזה, אז זה תלוי, כל דבר כזה צריך לבדוק לגופו, אבל ברור שהתרפאות מהסוג הדברים האלה גם היא נכללת בכלל האיסורים. בסדר, אבל לא אכפת לי, אז תדבר על ידיעת העתידות. אמרתי, הרפואה מבחינתי פה היא רק אחת הדוגמאות, אני לא מדבר דווקא על זה. אז עכשיו בעצם השאלה, לפי הרמב"ם, אז מה זה אמור להיות? יש בעצם שני סוגי דברים שעובדים, וההבדל ביניהם זה לא למה יש הסבר ולמה אין הסבר, אלא יש שני סוגי דברים שעובדים ואין לנו הסבר עבורם. בתוך אלה שעובדים ואין לנו הסבר, עדיין זה מחולק לשני סוגים. סוג אחד בא מהצד הנכון, מהסיטרא הנכון, והצד השני בא מהסיטרא אחרא, מהצד האחר. לזה מותר להיזקק, ולזה אסור להיזקק. עכשיו כמובן עולה השאלה איך אתה יודע? איך אתה יודע מאיזה סיטרא זה מגיע? מה הקריטריון? אז אם נגיד עושים כל מיני כישופים שקשורים לעבודה זרה מובהקת, אמונה דתית אחרת, נגיד שזה אולי יותר קל, למרות שגם זה לא כל כך פשוט, אבל נגיד, כי זה שייך לאגפים האלה של העבודה זרה. אבל יש סתם דברים כמו שהוא מתחיל בה, הרי קראתי את תחילת התשובה של הרב יעקב הלל, שם הוא מדבר על כל מיני כאלה, מדבר על כל מיני לוחשי מזוזות ולחשים וקמעות וכל מיני פותחי ספרים ולא יודע מה וכל מיני דברים מן הסוג הזה שהם לא, זה לא קשור לעבודה זרה, או לפחות לא על פניו אין איזושהי זיקה לאמונה אחרת או לעבודה דתית אחרת. הם נמצאים בתוך העולם היהודי ויש המון שוטים יהודים יראי שמיים שולחים אליהם. זאת אומרת זה לא מתקשר למשהו שהוא עבודה זרה, ובכל זאת על זה הוא מדבר כשמדבר על 'תמים תהיה עם השם אלוהיך'. זאת הייתה השאלה, עם זו הוא פותח את התשובה שלו. זאת השאלה שהגיעה אליו. אז כשמישהו פותח במזוזות, בודק לך את המזוזות כדי לראות למה אתה חולה או משהו כזה, זה כמובן אסור. אבל למה זה אסור? מה הקריטריון? במה זה שונה, במה זה שווה אולי נקרא לזה ככה, במה זה שווה לשימוש בעבודה זרה? או לחילופין, במה זה שונה משימוש בתרופה קונבנציונלית שאין לנו הסבר עבורה? נגיד בהנחה שזה עובד, נגיד לצורך הדיון שזה עובד, הוא פותח את המזוזות והוא יודע להגיד לך כל מיני דברים, אוקיי? איך ממיינים את זה? זאת אומרת, מה מגדיר, איך אתה יכול לדעת מה הדיאגנוסטיקה? איך אתה יכול לדעת אם דבר מסוים שייך לאגף הזה או לאגף ההוא? יש בדברי הרמב"ם איכשהו נראה שהאיסור הזה קצת דומה למה שדיברתי עליו בהקשר של האזוטריקה, כשניסיתי להגדיר את המושג מיסטיקה דיברתי על האזוטריקה, הבאתי כמה דוגמאות לזה שלמשל הדוגמה של החלומות, המעמד של החלומות בהלכה. אז הראיתי שם דוגמאות לחלומות כאלה שיש לנו אינדיקציות טובות לזה שהם אמינים. מישהו שחולם שבמקום מסוים טמון סכום מסוים שאבא שלו השאיר שם ובחלום כתוב שזה מעות מעשר שני. הוא הולך לאותו מקום, חופר ומוצא בדיוק את הסכום שהוא חלם. אז זה אומר שבחלום הזה יש ממש. ועדיין אין לו מעמד הלכתי לחלום הזה. אסור להשתמש בו. אז זה קצת מזכיר את הטענה של הרמב"ם פה, למרות שזה עובד, זאת אומרת למרות שזה אמין אני לא מתייחס לזה כראיה. כי בדיני ראיות של ההלכה לא מתייחסים לראיות שהן לא ראיות הגיוניות, לראיות שהן מעל הטבע או מעל העולם האנושי הרגיל, מחלומות או ממיסטיקה או מאזוטריקה או ממה שלא יהיה. אז דברי הרמב"ם פה מאוד מאוד מזכירים את זה. בעצם הוא אוסר עלינו להיזקק, אני לא יודע אם זו הגדרה מדויקת אבל זה דומה, הוא אוסר עלינו להיזקק מעשית למיסטיקה, לא שהוא לא מאמין במיסטיקה הוא פשוט… מקובל. אבל להיזקק מעשית למיסטיקה, זהו לכאורה זהו הוא אוסר. אני אמרתי אני לא בטוח שזאת הגדרה נכונה כי התחושה כשקוראים את דבריו וגם מבחינת ההלכות ובראשונים אחרים, זה אני לא יודע אם כל מיסטיקה הוא אוסר. אלא איך שהוא יש מיסטיקה שקשורה לאגפים ההם, האחרים, לעבודה זרה, לכישופים, לדברים האחרים. אני לא יודע למשל אם הרמב"ן יאסור לפתוח מזוזות. לא יודע. אולי זה מבחינתו מיסטיקה אבל לא מיסטיקה ששייכת לאגף ההוא ולכן זה יהיה מותר. אולי, אולי לא, אני לא יודע. בכל אופן, בהנחה כמובן שזה עובד, הנחה אופטימית שזה עובד. אז ההגדרה מה בדיוק הקריטריון שיעזור לנו מעשית לדעת מה מותר לנו ומה אסור לנו. אנחנו צריכים עכשיו קריטריון מעשי. אנחנו רואים עכשיו, נגיד, איזשהו מישהו, מרפא אלטרנטיבי. מותר להיזקק לרפואה אלטרנטיבית? עכשיו אני לא שואל אם זה עובד. זה לא. ואני שואל אם מותר להיזקק. לפי הרמב"ן בכלל לא ברור. נגיד שזה עובד כמובן, בהנחה שזה עובד. יכול להיות שעדיין אסור להיזקק לזה, אני לא יודע. לך תדע אולי לא יודע מה פרחי באך, איך זה נקרא, כל השטויות שלהם, יכול להיות שזה בא מהסטרא אחרא. אני לא יודע מאיפה זה, איך תדע מאיפה דברים באים. מאיפה יונקים את כוחותיהם. צריך ללחוש סביב הדבר הזה משהו כדי להבין שהוא בא ממקום אחר. לא יודע, יש גם לחשים שבאים, קמיעות או דברים כאלה שבאים מהאגף שהוא לכאורה האגף החיובי, האגף של הקדושה. ככה לפחות מקובל לחשוב אצל רבים, אני לא בטוח, אבל ככה מקובל לחשוב. אז אין שום קריטריון, אי אפשר להבין לפי הרמב"ן אי אפשר לדעת מה מותר ומה אסור. לכן, אמנם ההגדרה שלו נשמעת יותר סבירה, יותר מתאימה לתורה ולתלמוד ורוב הראשונים הולכים בכיוון הזה, כי לפי הרמב"ם זה סתם איסור להיות טיפש. לא נראה שזה כל המהות, כל החומרה היתרה שהתורה נותנת לדבר וההלכה נותנת לדבר, כל זה זה פשוט לא להיות טיפש. אז פרשנית לפחות נראה יותר סביר הכיוון של הרמב"ן וסיעתו. אבל כל הכיוון הזה הוא כיוון מאוד בעייתי כי ברמה הפרקטית אני לא יודע איך מיישמים אותו. איך אני יודע מה מותר לי ומה אסור לי? מה הקריטריון? כן, מה זאת מיסטיקה בעצם? אוקיי? זה כמעט השאלה של מה זאת מיסטיקה? איך אתה יודע מה זה מיסטיקה ומה זה לא מיסטיקה? אם יש פעולה שהיא טבעית רק אין לך עדיין הסבר אליה, אז זה לא מיסטיקה. אתה רק לא יודע את ההסבר. צריך עוד מחקר ונגלה את ההסבר. נכון? שדות אלקטרומגנטיים במאה השבע עשרה זה היה מיסטיקה? עוד לא הכירו אותם אז. אז היה מיסטיקה? זה עניין טבעי לחלוטין, זה על טבעי? למה? כי אין לזה הסבר אז זה על טבעי? אין לזה הסבר כי עוד לא מצאנו את ההסבר. אז איך אתה יודע, אולי מיסטיקה זה משהו שגם לא יימצא לו אף פעם הסבר? איך אתה יודע אם לא יימצא לו אף פעם הסבר? יכול להיות שיעשו מחקר ויגלו. אגב, יכול להיות שלא ימצאו אף פעם הסבר אבל יכלו למצוא רק אף אחד לא היה מספיק חכם כדי למצוא אותו, אבל יש הסבר טבעי. אין לנו שום דרך מעשית להחליט מה מותר ומה אסור, זה ממש שוקת שבורה. תקראו אגב את התשובה של רב יעקב הלל, לא תצאו חכמים יותר. בסופו של דבר זה אחד הנושאים הקשים ביותר בהלכה בעיניי. אני עומד חסר אונים מולו כבר שנים רבות. אני לא יודע איך מקיימים את ההלכה הזאת, אם לא לפי הרמב"ם כמובן, שאז זה מאוד פשוט. פשוט יחסית, אתה צריך לבדוק אם זה עובד או לא, עד כמה שאתה יכול לבדוק, בדוק. אם זה עובד מותר, אם זה לא עובד אסור. בסדר, זה פשוט. אבל לפי השיטה של רוב הראשונים, הרמב"ן ורוב הראשונים שהולכים איתו, כל הסיפור הזה זה איסור מאוד מאוד חמור. אין לי מושג איך מקיימים אותו, או איך נזהרים ממנו. אני לא יודע, מה הקריטריון? יש כל מיני, הרי תחזרו לשאלה ששאלו את הרב יעקב הלל, כל המכשפים שיש פה סביבנו, הניו אייג' וכל השטויות שלהם, מתקשרים עם החייזרים ואני לא יודע מה ועושים לך לחשים וקסמים וחוזי עתידות וכל מיני דברים מהסוג הזה, יש מיליונים כאלה, משלמים להם המון כסף, הולכים אליהם יהודים יראים ושלמים בין היתר. אגב, גם אנשים כמו הבבא סאלי עשו דברים כאלה, אנשים שמקובל לחשוב שהם ממש לא מהצד הבעייתי. עדיין הם עשו דברים כאלה. אז מה, זה מותר או אסור? איך אני יודע? כי הבבא סאלי היה צדיק, אז לכן ברור שאצלו זה היה מהצד החיובי? אז זה נקבע לפי האדם? זה מוזר הדבר הזה. איך הבבא סאלי עצמו יודע מאיזה צד זה מגיע? עזבו את זה שהוא צדיק ולכן אני יודע. איך הוא מקבל את ההחלטה? יש לו איזה רוח הקודש כזאת? הוא יודע לזהות את הכוחות מאיפה הם באים? מהצד הקדוש או מהצד של הטומאה? כל הסיפור הזה נראה סיפור כל כך עמום ומוזר, והוא חלק מההלכה. זה זה לא יודע מה, יש פה איזה עשר מצוות לפחות, אם לא יותר מזה, שקשורות לעניין ולא ממש לא ברור איך באמת מקיימים אותם. עכשיו עוד פעם, חלק מהדברים זה פעולות ספציפיות שנאסרו בהלכה וזה קל. לדרוש אל המתים זה אסור, חובר חבר, זאת אומרת יש הגדרות מה בדיוק מה בדיוק כלול בדברים האלה. אז פה כבר חז"ל פירטו לנו מה בדיוק כלול באיסור הזה, אז פה אתה לא צריך להתלבט לגבי הדיאגנוסטיקה האם זה בא מהצד ההוא או מהצד ההוא. אמרו הפעולה הזאת אסורה. שאלה שמה שאפשר לשאול זה מאיפה חז"ל יודעים? מאיפה חז"ל יודעים שזאת הפעולה שבאה מהצד הבעייתי? אבל בסדר, נגיד, לא יודע בדיוק, היה להם מסורת מסיני, לא יודע. אבל אבל לגבי המקרים הרחבים יותר כמו קריאת מזוזות, מכשפים אינדיאנים, כל מיני דברים מהסוג הזה שהם לא נכנסים תחת אחת מהקטגוריות של חובר חבר, מנחש, ידעוני, כל מיני דברים מן הסוג הזה, אז איך אתה יודע אם אתה נזקק לכוחות הקדושה או לכוחות הטומאה? אז בהקשר הזה זה באמת דילמה מאוד מאוד לא פשוטה, ואני רוצה בעניין הזה לפנות לתשובה השנייה של הרב יעקב הלל, חלק ב' סימן י"ג. תראו את השאלה. הנני פונה למעלת כבוד תורתו כמי שידוע שידיו רב לו בנגלה ובנסתר וכמחבר ספר תמים תהיה, זה הרב יעקב הלל. ספר תמים תהיה אגב, אני חושב שזה בסך הכל התשובה הקודמת שיצאה כספר, תשובה מאוד ארוכה. בעניין דלהלן, נמצא באזורנו איש אשר רבים משחרים לפתחו ומשיב לשאלות בעניינים גלויים ונסתרים, ועל פי בדיקה מדוקדקת מתברר שהנ"ל קולע אל השערה ולא יחטיא. זאת אומרת הוא לא מפספס. וכן, אני עם הבדיקות המדוקדקות האלה מטיל בהם גם ספק, לא משנה, אבל נגיד לצורך הדיון שזה נכון. וכן אינו משתמש בשום אמצעי חיצוני האסור על פי ההלכה. כן? אין לו קשר לעבודה זרה במובן הפנומנולוגי. הוא לא מתקשר לאמונות אחרות, לדברים אחרים. הוא עושה לחשים? עושה לא יודע מה, כל מיני דברים כאלה? וגם לא בלחשים וקמעות וכדומה. בסדר? עם זאת, יש לציין שהנ"ל הוא עם הארץ גמור, אך יחד עם זאת הוא מקיים מצוות כפי ידיעותיו הדלות. וכנראה שהנ"ל גם מספר לשון הרע על אחרים, ייתכן שזה מחוסר ידיעת האיסור. בקיצור נכנסים פה באמת לפרטים של אד הומינם, כן פרטים לגבי האדם. ומאחר ונוהרים אחריו גם בני תורה, יכול להיות שמדובר על איך קוראים לבחורצ'יק הזה מהמושב בדרום, שכחתי את שמו כבר, טרקטוריסט הוא, נו לא יודע ברח לי השם. לא משנה, איזה מישהו כזה יש כמה כאלה. ומאחר ונוהרים אחריו גם בני תורה, נא ישיבנו מעלת כבוד תורתו דעת תורה מבוארת ומנומקת עם המקורות, כדי שגם רבנים ובני תורה יקבלו הדברים, אם מותר לילך אליו ולשאול בעצתו. אז פה אני חושב שזה מציג את הדילמה במלוא עוצמתה. כי בעצם מצד אחד יש לנו פה משהו שעובד, פי חוט השערה לא יחטיא, הוא עובד, אוקיי? מצד שני הרי השואל לפחות מניח את שיטת הרמב"ם שזה שמשהו עובד זאת עוד לא הערובה לזה שזה מותר. כי לפי הרמב"ם יכולים להיות דברים שהם עובדים ועדיין אסורים. אז הוא שואל אז מה הקריטריון? אז השואל כמשיח לפי תומו נכנס ישר לקריטריונים שהם לגופו של אדם. מי האדם שעושה את זה? האם הוא עם הארץ, לא עם הארץ? הוא מדבר לשון הרע או לא מדבר לשון הרע? אבל בעצם מאיפה זה בא? מה פתאום להיזקק לכוחות. שעושה את הדברים האלה זה יהיה אסור? או שהדברים האלה הם אסורים או שהדברים האלה הם מותרים. מה זה משנה אם אתה תלמיד חכם או לא? מה מה יש לדון לגופו של אדם במקום לגופו של עניין? הבעיה שמביאה אותו לדון לגופו של אדם זה בדיוק בגלל שאי אפשר לדון לגופו של עניין. אין לנו קריטריון. איך אני יודע מה מותר ומה אסור? מה הקריטריון פה? זה עובד. אוקיי. עכשיו איך אתה יודע שזה בא מכוח הקדושה או מכוח הטומאה? איך אתה יודע? יש לך מצלמת לא יודע מה, שעוקבת אחרי המידע מאיפה הוא מגיע ובודקת אם הוא במשכנו של השטן או מהקדוש ברוך הוא? איך בודקים את זה? עכשיו, בתשובה שהוא נותן, אז הוא אומר השואל ומשיב בעתידות עוברים על תמים תהיה. אז קודם כל הוא אומר שלגבי תשובות על העתיד, זה בכלל לא משנה מאיזה צד זה בא. ברגע שמישהו עונה לך תשובות על מה יקרה בעתיד, אז אתה עובר על האיסור של תמים תהיה. אז זה כבר מוריד לנו חלק נגיד מהעניינים האלה, זה אסור בכל מקרה. אין פה מה לדון. לא שואלים בן אדם על העתיד. זה נקרא תמים תהיה עם השם אלוקיך. אבל כמובן מנביא כן אפשר לשמוע על העתיד. אז זה כבר לא כל כך פשוט. יותר מזה, מה קורה עם המכשפים האקדמיים? כן, הזכרתי את האיך קוראים לו? פסי, פסיג, כן, דוד פסיג מבר אילן, שהם לכאורה יש דיסציפלינה אקדמית כזאת שעוסקת בחיזוי. חיזוי מה שקורה, חיזוי רציונלי. זאת אומרת, בודקים מגמות, בודקים תקדימים, בודקים נתונים ומנסים לחזות מה יקרה בעתיד. אני מאוד מפקפק בתחום הזה במישור המדעי רציונלי גרידא, אבל נגיד לצורך הדיון שמצליחים להגיע לאיזשהם הישגים משמעותיים. מצליחים לצפות, מצליחים להיות מומחים גם לעתיד ולא רק לעבר, כמו שבן גוריון תמיד אמר שהמומחים כולם הם מומחים למה שהיה ולא למה שיהיה. אז נגיד שהם מצליחים להיות גם מומחים למה שיהיה במובן מסוים. האם מותר להיזקק לזה? אז תגידו כן, כי זה חשיבה רציונלית, זה פשוט תחזית למה שיקרה בעתיד על בסיס שיקולים רציונליים. אז עכשיו צריך להגדיר מה זה נקרא שיקולים רציונליים. יש לנו הגדרה? מה זה שיקולים רציונליים? מה שקשור לכלכלה, חברה, דברים מן הסוג הזה? למה דווקא זה? ואם הוא רואה בעיני רוחו הרוחנית את המגמות הרוחניות ולפי זה הוא חוזה את העתיד, זה לא שיקול רציונלי כי זה רוחני? מה אז מה זה רציונלי? אבל זה עוד מילא כי אתה מדבר על השואל ומשיב בעתידות. שואל ומשיב בעתידות, כמו ששלמה הזכיר קודם, זה לכאורה אסור כי התורה עצמה אסרה את זה. השאלות הקשות יותר זה מה קורה לא לשאלות בעתידות אלא כל מיני להתרפא למשל, כמו שאמרתי קודם, או כל מיני דברים מן הסוג הזה. בהקשר הזה לא תמצאו תשובה מספקת אצל רב יעקב הלל, עד כמה שראיתי. אם תראו את כותרת הפרק הראשון: האם שייכת נבואה באנשים פשוטים? הדיון מתחיל לגופו של אדם. מה אכפת לי אם שייכת נבואה באנשים פשוטים? אם אני אומר לך שזה עובד, אז כנראה שהיא שייכת. אז לא, הטענה שלו לא האם שייכת נבואה באנשים פשוטים, לא אם הוא צודק, יכול להיות שזה עובד, אבל זה עובד לא מכוח נבואי אלא ממה? מהסטרא אחרא. זאת אומרת, הוא בעצם דן פה דרך האדם בשאלה מה מקור המידע או המתודות שבהם הוא משתמש. בסוף בסוף אתה מדבר דרך אם האדם הוא אדם פשוט, או עבריין, או לא יודע מדבר לשון הרע, או מה שלא יהיה, אז הוא לא יכול להיות נביא. אם הוא לא יכול להיות נביא והוא מדבר על העתיד, אז זה אומר שזה בא כנראה ממקום אחר. ואנחנו מדברים שוב על מישהו שהכל עובד אצלו כחוט השערה ולא מחטיא. לא מישהו שלא עובד. זה כן עובד. ככה עוד פעם ההנחה פה בשאלה. אוקיי? הרמב"ם הגדיר נביא… מה? הרמב"ם מגדיר נביא. אצל הרמב"ם נביא לא יכול להיות בן אדם שהוא טיפש ולא חכם. זה הדיון שהוא עוסק פה, האם שייכת נבואה באנשים פשוטים? אבל אני מסביר שוב, שייכת נבואה באנשים פשוטים. בהקשר שלנו לפחות, לא בהקשר של הרמב"ם, בהקשר של הרמב"ן נגיד לצורך הדיון, זה שאלה אחרת. זה לא השאלה אם אנשים פשוטים יכולים לדעת את העתיד, הם יכולים. השאלה אם ידיעת העתיד שלהם באה ממקור נבואי. כי אם הם לא זכו לנבואה, אז הם לא יכולים להיות נביאים. אז איך הם יודעים את העתיד? כי הוא קולע אל חוט השערה ולא מחטיא, אז הוא יודע את העתיד. איך הוא יודע את העתיד? כנראה ממקורות אחרים, ולזה אסור להיזקק. כשהרמב"ם מדבר על זה שאדם פשוט לא יכול להיות נביא הוא יגיד לך שאדם פשוט לא יכול לדעת את העתיד פשוט. וכי אין מקורות אחרים אצל הרמב"ם. אם זה בא מהקדוש ברוך הוא, אז זה בא ממנו, ואם זה לא בא ממנו, אז אין. אבל לפי הרמב"ן, אתה יכול לדעת את העתיד גם ממקומות אחרים, רק לזה אסור להיזקק. אוקיי? אז לכן בהקשר הזה זה קצת יותר פשוט לגבי ידיעת העתיד, זה מה שהוא אומר. תראו, כן, אם שואלים אותו על העבר או על ההווה, שאז אינם עוברים על עשה דתמים תהיה, וכגון ששואלים, כן, למשל אפשר לבדוק אותו הרי באופנים מותרים. נשאל אותו על העבר או על ההווה, לא על העתיד. לשאול על העתיד אסור, אבל בוא נשאל כדי לבדוק אותו. אז נבדוק אותו אם הוא יודע דברים מהעבר ומההווה. בסדר? שאז לא עוברים על תמים תהיה. וכגון ששואלים אם פלוני הוא אדם הגון וכשר וכדאי לעשות עמו עסק וכדומה, והוא משיב גם על הנגלות וגם על הנסתרות של אותו אדם, וקולע אל השערה בתשובותיו, שמודיע עניינים שהיו עם אותו אדם בעבר, שלא היו ידועים לאחרים כלל. והנה לפי זה יוצא שיש לו כוחות על-טבעיים לדעת עניינים נסתרים כאלו. ואם כן, צריכים אנו להגדיר כוחות אלו מהם. אם נבואה או רוח הקודש או שום סוג כוח טבעי, אבל בלתי מצוי ברוב בני אדם, כמו אינטואיציה כפי שנשמעו כאלו דברים בפי הבריות, או, והוא לא אומר מה האלטרנטיבה, או שזה כוחות אחרים. כי זה עובד עוד פעם. האלטרנטיבה היא לא שהוא לא יודע, שהוא משקר, לא. האלטרנטיבה היא שהוא יודע, כי אנחנו בדקנו, אבל הוא יודע את זה ממקור אחר, לא ממקור קדוש. ואז אסור, זה מה שהוא אומר. והנה אם כוחותיו נבואיים, אז בוודאי מותר לשאול ממנו, וכנהעתק לעיל מדברי הרמב"ן. והיינו אם נבחן בנבואותיו שכולם באו כפי שאמר וכולי. אלא דלגבי נבואה כתב הרמב"ם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם. אז עוד פעם הוא חוזר לזה שדרך האדם אפשר לבדוק האם המקורות שלו הם מקורות נבואיים או מקורות אחרים, ולפי זה לדעת האם מותר להיזקק לזה או אסור להיזקק לזה. זאת אומרת אדם שהוא צדיק ותלמיד חכם והכל, אז כנראה זה בא ממקור נבואי ומותר להיזקק, אדם אחר אז אסור להיזקק. בקיצור אז התמונה לפי הרמב"ם היא תמונה מאוד בעייתית ברמה הפרקטית. זאת אומרת איך אנחנו יודעים מה אסור ומה מותר פרקטית, איך אנחנו מתנהלים. אגב, לפי מה שהזכרתי קודם לפי הרמב"ם, לפי הרמב"ם כנראה שיש איסור להיזקק לרפואה אלטרנטיבית. איסור שלא תנחשו ותמים תהיה והכל. אלא אם כן מישהו חושב שזה עובד, אבל אני אומר אם אני צודק בזה שזה לא עובד, אז בעצם הדברים האלה ממש כרוכים באיסור. אז יש הרמב"ם הוא גם מחמיר וגם מקל. זאת אומרת הוא מחמיר במובן הזה שהוא אוסר דברים שהם נראים תמימים, סתם להיות טיפש, והוא הופך את זה לאיסור. והוא מקל במובן הזה שכל דבר שעובד, גם אם זה נראה לנו ממקור מפוקפק, מותר. יש פה קולא ויש פה חומרא בשיטת הרמב"ם. בשיטת הרמב"ן אז תלוי במקורו של הדבר, אבל איך מאבחנים את מקורו של הדבר. בעצם השאלה הזאת מקבילה, ומכאן אני אתחיל קצת את הדיון, השאלה הזאת מקבילה לשאלה מה זה על-טבעי. מה זה מיסטי בעצם במובנים מסוימים. מה זה על-טבעי? בהרבה מאוד מקומות אתם יכולים לראות שיש דיונים בתופעות על-טבעיות, פאראפסיכולוגיה או כל מיני דברים פסיכוקינזיס כל מיני דברים מהסוג הזה, דיון בתופעות על, מה זה על-טבעי? המושג על-טבעי שמשתמשים בו כל כך הרבה, עוד פעם גם מי שלא מאמין בו משתמש בו, מאוד קשה להגדרה. בדרך כלל מתייחסים לעל-טבעי כמה שלא שייך לעולם המדעי, כן, מה שאין לו לא עובד עם חוקי המדע, עם חוקי הטבע. מה שמעבר לחוקי הטבע זה נקרא על-טבעי. אבל זה מילים, כי השאלה איך אתה יודע מה עובד עם חוקי הטבע ומה לא ומה לא. אז איך אפשר לדבר בכלל על המושג על-טבעי? איך מגדירים את המושג הזה? תראו למשל בערך בוויקיפדיה על העל-טבעי. תראו עד כמה הדברים האלה כושלים. רואים? על-טבעי, זה הערך בוויקיפדיה. על-טבעי או פאראנורמלי הוא כינוי לדבר שמעל הטבע, כלומר שאינו כפוף להבנה המדעית המקובלת של חוקי הטבע. מבינים כבר שזה ניסוח מאוד מפקפק. מה שאנחנו בינתיים לא יודעים ועוד כמה שנים כן נדע, זה גם כן על-טבעי? זאת אומרת, המונח על-טבעי משמש רבות בתרבות הפופולרית. אין הגדרה מוסכמת של מהו על-טבעי, אולם מקובל שהוא כולל בין היתר אלים, שדים ורוחות, תפיסה על-חושית, כישוף, הגדת עתידות, טלפתיה, גיבורי על, בעלי כוחות מיוחדים, חוויות חוץ-גופיות, גלגול נשמות והשפעות מתחום האסטרולוגיה. תיאוריות שיכולות להיבחן על פי השיטה המדעית ואינן סותרות תצפיות קיימות, אינן מוגדרות כעל-טבעיות. שימו לב, תיאוריות שיכולות להיבחן. לא תיאוריות שכבר נבחנו ובדקנו אותן, אלא מה שיכול להיבחן. עכשיו, מה פירוש תיאוריות שיכולות להיבחן? זה שאלה של טכניקות. יכול להיות שבעתיד יהיו טכניקות ונוכל לבחון עוד הרבה דברים. כן, הבחירה החופשית שלנו זה משהו על-טבעי? מקובל לחשוב ש… היה מקובל עד לפני חמישים שנה, היה מקובל לחשוב שאין דרך מדעית לבדוק אם יש לנו בחירה חופשית או לא, זאת שאלה פילוסופית. אוקיי? בעשורים האחרונים כבר אנשים חושבים שיש דרך מדעית לבדוק את זה. אני עדיין לא בטוח בזה, אבל יש טענות כאלה. אז זה הפך להיות מעל-טבעי לטבעי? אז זה בעצם לא, אז זה בכלל לא הגדרה מהותית, אלא זה רק הגדרה של עד איפה הידע המדעי שלנו מגיע, זה מה שקובע את העל-טבעי. אז למשל הפאראפסיכולוגיה או גלגול נשמות או חוויות חוץ-גופיות או כל מיני דברים מהסוג הזה, למה זה נקרא על-טבעי? אולי אנחנו יהיה לנו מכשיר שיוכל למדוד חוויות חוץ-גופיות? היום אין לנו. אולי היום כבר מתחיל להיות לנו גם, אבל אפשר לבדוק את זה דרך תופעות מוחיות. אבל אז איך אתה בסופו של דבר מגדיר את זה? מה עם אלים, שדים ורוחות? חז"ל בגמרא נותנים לנו אפילו מרשמים איך אנחנו יכולים לגלות כל מיני שדים, כן, עם אפר של חתול שונרא ושונרתא אוכמא ובת אדומה ושחורה, שורפים אותה ומפזרים את האפר בחצות הלילה. יש לנו תהליך מדעי שלם איך אנחנו מודדים את נוכחותם של השדים. אז זה כבר לא על-טבעי או כן על-טבעי שדים? הוא אומר, וכך גם תצפיות שאין ביד התיאוריות המקובלות כיום להסביר, והן יכולות להיות משוחזרות בסטנדרטים מדעיים, כגון האפקט הפוטואלקטרי בזמנו. גם השערות שאינן ניתנות לאישוש או הפרכה באמצעים קיימים, כדוגמת תורת המיתרים, לאו דווקא ייחשבו לעל-טבעיות. זה לא ניתן לבדיקה מדעית, אז למה זה לא על-טבעי? כי יש איזשהו אמון שבעתיד כן נצליח לבדוק את זה, שעקרונית זה כן ניתן לבחינה מדעית, גם אם היום אין לנו היכולת לבדוק. אבל איך אתה יודע ששאר הדברים בעתיד לא נצליח לבדוק? איך אתה יודע? מה פירוש על-טבעי בהקשר הזה? כן, זה מה שהוא אומר. רעיונות על-טבעיים, לפחות ברובם המכריע, זוכים לאנטגוניזם מצד חוגי ספקנות נטורליסטים ומטריאליסטים. בין הספקנים הפועלים לשלילת טענות ולהוכחת קיומן של תופעות על-טבעיות נמצאים ג'יימס רנדי ואל ולנטינו ועוד. דוגמאות לקרנות העוסקות בכך: קרן החינוך של ג'יימס רנדי וכולי. יש ספקנים שעוסקים בהפרכת תופעות על-טבעיות, אבל הספקנים האלה לא יודעים להגדיר את התופעות העל-טבעיות. עכשיו אני אראה לכם דוגמה נהדרת לעניין. תסתכלו, ג'יימס רנדי היה קוסם אמריקאי והוא בעצם, אני חושב המייסד של תנועת הספקנות. ספקנות זה כל אלה שמטילים ספק בכל מיני דיווחים על תופעות לא מדעיות ונצמדים רק למדע, כאלה שרואים במדע את חזות הכול. עכשיו רנדי השאיר בירושה שלו פרס של מיליון דולר לאדם שיוכיח את קיומה של תופעה שנחשבת לאל טבעית. אוקיי? ועד 2015 אף אחד לא עמד באתגר. עכשיו אני שואל, איך העסק הזה, איך אפשר לקבל את הפרס הזה? מי שיראה לי לא מי שיקבל את הפרס, מי שיראה לי איך מקבלים את הפרס יקבל ממני מיליון דולר. אי אפשר. אי אפשר לקבל את הפרס. משום שאם אתה תגלה, אם אתה תראה באופן סיסטמטי שהתופעה הזאת קיימת, אז הוא יגיד לך טוב, אז זו תופעה מדעית, היא ניתנת לשחזור באמצעים מדעיים. אם תגיד שזה היה פעם אחת וזה לא קרה אחר כך, אז הוא יגיד לך טוב, זה היה כנראה איזושהי טעות בניסוי, זה לא הדיר. אז לא הראית את קיומה של התופעה. אז בעצם יוצא שאי אפשר לזכות בפרס הזה, בגלל שכל דבר כשאתה תלך לספקנים האלה ותראה להם באותות ובמופתים בניסוי שהתופעה הזאת קיימת, בניסוי שאתם מוכנים לעמוד מאחוריהם כי הם דורשים אישוש תצפיתי לדבר הזה. אז אם אני אראה להם באישוש תצפיתי שהדבר הזה קיים, אז הם יגידו טוב, אז זו תופעה טבעית, לא אל טבעית. הנה הראית בכלים מדעיים, אנחנו עוד לא יודעים להסביר את זה? בסדר, נעשה עוד מחקר ונסביר. הרי זה כמו הוויכוח באבולוציה סביב הגאד אוף גאפס. כן, זאת אומרת שאי אפשר להוכיח את קיומו של אלוקים מתוך מרווחים בידע המדעי. הרבה בריאתנים מנסים להוכיח את קיומו של אלוקים מזה שאנחנו לא מבינים משהו. המדע לא יודע להסביר משהו, אז לכן יש אלוקים. למה ביתד נאמן תמיד צוהלים כשהחזאים מתבדים? כשהתחזיות של החזאים לא עובדות? כי אז זה אומר שיש אלוקים. אז כנגד זה בעצם הטענה שעולה כנגד זה זה שאי אפשר להוכיח את קיומו של אלוקים מפערים בידע המדעי. פעם היו פערים גדולים יותר ואנחנו הולכים ומצמצמים אותם כל הזמן. סביר שבעתיד זה יצטמצם עוד יותר. אז להוכיח את קיומו של אלוקים על בסיס פער מדעי זה דבר מאוד בעייתי. אתם מבינים שמה שעומד מאחורי הטענה הזאת היא בעצם שאתה לא יכול לטעון שיש פה משהו אל טבעי, לכל היותר זה יכול להיות משהו טבעי לא מוסבר שאנחנו בינתיים עוד לא יודעים את ההסבר. אתם מבינים שזו בדיוק אותה טענה כמו הטענה שלי כנגד אותם אנשים עצמם שנמצאים הפעם בצד השני. זאת אומרת זה האתאיסטים האלה טוענים את זה כנגד הבריאתנים, אבל הטענה הזאת עולה גם כנגד האתאיסטים בדיוק באותה צורה. אי אפשר לזכות בפרס שהם מציעים. אז יש אולי עוד דוגמה לדבר שקשור קצת לוויכוח סביב האבולוציה. אחת הטענות הן שהאבולוציה אומרת שמרגע שנוצרה שרשרת חלבונית והלאה יש לנו הסבר טבעי איך נוצרו היצורים החיים. איך נוצר כל המגוון הביולוגי שסביבנו, של הצמחים ובעלי חיים והכל. אבל איך נוצר היצור החי הראשון? או הדי אן איי הראשון? איך נוצרה השרשרת החלבונית הראשונה? אז פה זה שאלת האביוגנזה. והרבה בריאתנים אומרים לזה אין הסבר אבולוציוני וכיוון שכך יש אלוקים. אלוקים ברא את החיים. עכשיו מה אומרים האתאיסטים כנגד זה, הניאו דרוויניסטים? אומרים לא, אנחנו נחפש ונמצא הסבר מדעי גם לתהליך הזה. ובאמת יש היום עבודה מאוד אינטנסיבית בעניין הזה של האביוגנזה. חלקה כמובן היא סתם מדע, אבל חלק גדול מהמוטיבציה לעשות דברים כאלה זה גם המלחמה נגד הבריאתנים, להראות שלכל יש הסבר טבעי. עכשיו אתם יכולים להבין שאי אפשר להכריע את השאלה הזאת באופן אמפירי. נגיד שאתה תצליח לייצר יצור חי בתהליך כימי מתוך חומר דומם לייצר חיים. אוקיי? יצור חי כלשהו. תעשה מרק קדמון, כן איזה סימולציה של מרק קדמון, תשפוך לתוכו קצת חומרים ופתאום תקפוץ מתוכו צפרדע. אוקיי? אז הנה הראית שלא צריך את אלוקים בשביל לייצר חיים מחומר דומם. אבל זה כמובן לא נכון. לא הראית את זה. כי יכול להיות שאלוקים יצר את הצפרדע הזאת מתוך החומרים שאתה הכנסת לתוך השלולית, לתוך המרק הקדמון. זאת אומרת אם אתה מניח שבלי אלוקים לא יכול לצאת יצור חי מחומרים דוממים, אז גם אם אני אבדוק במעבדה, כן זה הטיעון מן. החוקים, נכון. אם, אז גם במעבדה כשתעשה את זה, אז זה ברור שזה יצא, זה יצא כי הקדוש ברוך הוא יצר, יצר מכניזם שמייצר חיים מתוך חומר דומם. ואם אתה תיצור את הנסיבות המתאימות במעבדה, אז כמובן בהשראתו של הקדוש ברוך הוא זה יקרה גם שם. לכן שום ניסוי לא יוכל להכריע את התיאוריה הזאת. מבינים? הרבה פעמים יש לאנשים איזושהי תחושה של ביטחון נורא גדול שברגע שנעשה ניסוי ונמדוד את התופעה הזאת במעבדה אנחנו מסלקים את כל המיסטיקנים והמאמינים והעל-טבעיים מהשטח. אנחנו לא, בגלל שזה שאתה בדקת את זה במעבדה זה לא אומר שזה טבעי ולא על-טבעי. אלא אם כן אתה מניח שכל מה שקיים הוא טבעי ואז אתה כמובן מניח את המבוקש. אז ברור שהעל-טבעי לא קיים כי כל מה שתראה שהוא קיים אתה תקרא לו טבעי. אז המסקנה שהעל-טבעי לא קיים היא תוצאה של הגדרה. זה לא, אין שום טעם להתעסק עם זה, זה בדיוק הפרס של רנדי. אי אפשר לזכות בפרס של רנדי. אני מציע פרס של עשרה מיליון דולר. אין לי, אבל מציע פרס של עשרה מיליון דולר, לא של מיליון דולר. זה בסדר כי ממילא אף אחד לא יקבל אותו לעולם, אז אפשר להציע גם מיליארד. לכן השאלה הזאת של מתי אסור להיזקק לתופעות האלה כמו שאומר הרמב"ם היא דומה מאוד לשאלה של מה זה על-טבעי או מה זה מיסטי. אוקיי? כי אני הצעתי את ההגדרה למיסטי וכאן אני ככה חוזר לתחילת המסלול שלנו, הצעתי את ההגדרה למיסטי משהו שלא נגיש לאנשים אחרים, שהוא נסמך על אמון באדם. אתם רואים עכשיו את התמונה פה? אותו דבר. גם פה בעצם אתה כשאתה רוצה לדון אם זה מיסטי או לא, אם זה מהכוחות ההם או מהכוחות ההם, אתה דן לפי האדם. השאלה אם יש לך אמון באדם הזה או אין לך אמון באדם הזה. במילים אחרות האיסור להיזקק לדברים האלה זה איסור להיזקק למיסטיקה. איסור להיזקק למיסטיקה של אדם לא אמין, לא מיסטיקה אלא מיסטיקה של אדם לא אמין. מיסטיקה של אדם כן אמין זה אולי כן יהיה בסדר. אמין לא במובן שזה עובד אלא אמין במובן של צדיק. כן? אז לכן השאלה הזאת של מה זה על-טבעי והשאלה הזאת של מה זה מיסטיקה והשאלה של איך קובעים מה אסור ומה מותר להיזקק לו בכל האיסורים האלה שהבאתי קודם הם שאלות מאוד דומות. אני אסיים אולי במשפט של דוקינס. דוקינס בספר שלו "יש אלוהים?" עם סימן שאלה, אז הוא אומר ככה: אני יודע שאתם לא מאמינים באיש עם זקן ארוך שיושב על ענן. האלוהים שאתה לא מאמין בו גם אני לא מאמין בו, כמו שאתם מכירים את הפתגמים האלה. תמיד שבא אתאיסט ושואל שאלה אז הוא אומר אתה יודע האלוהים שאתה לא מאמין בו גם אני לא מאמין בו. אז אומר דוקינס בתור אתאיסט הוא מגיב לתגובות האלה, אני יודע שאתם לא מאמינים באיש עם זקן ארוך שיושב על ענן, אז בואו לא נבזבז עליו הרבה זמן. אני לא תוקף גרסה מסוימת של אלוהים או של אלים. אני תוקף את אלוהים, את כל האלים, כל דבר על-טבעי וכל הדברים העל-טבעיים באשר הם. בכל מקום ובכל עת שהומצאו או יומצאו בעתיד. לא סוג מסוים של אלוהים. אל תגידו לי שלא זה האלוהים שאתם מאמינים בו. אין. כל אלוהים שלא יהיה מה שלא יהיה אני תוקף. כמובן עכשיו רק נשאר לו להראות מה זה על-טבעי. או מה זה אותו אז מה כן מגדיר את האלוהים שאותו אתה תוקף? אין, לא תמצאו אצלו הגדרה כי לא יכולה להיות הגדרה. אין הגדרה. כל מה שהמדע לא יודע להסביר גם זה לא קריטריון כי אולי הוא ידע בעתיד. אז איך אתה מגדיר את זה? אין דרך להגדיר את זה. זה משפט ריק. זה כמו הפרס של רנדי. אין לזה שום משמעות. אוקיי, אני עוצר כאן. יש הערות או שאלות? אוקיי, אז נעצור כאן. תודה רבה, שבת שלום. שבת שלום, חודש טוב.