מיסטיקה – שיעור 17

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בפעם הקודמת דיברתי קצת, לאחר שדיברנו קצת על האיסורים של כל האביזרייהו דעבודה זרה של הרמב"ם, אם לא תנחשו וחובר חבר וכל שאר האיסורים המסתעפים, אז אמרתי שיש שתי אסכולות בראשונים, אלו שהולכים בעקבות הרמב"ם, ומיעוט ורוב הראשונים בשיטה אחרת, הרמב"ן אולי אפשר לומר שהוא הבולט בסיעה השנייה. השאלה היא האם הדברים האלה יש בהם ממש או אין בהם ממש? האם הם עובדים או לא עובדים? לפי הרמב"ם, מה שעובד אין עליו איסור ומה שלא עובד יש עליו איסור, אבל לא רק זה, אלא שהאיסור הוא בגלל שזה לא עובד. זאת אומרת, העובדה שזה לא עובד היא בעצם הבסיס לאיסור, כי האיסור הוא איסור להיות טיפש, ככה תופס את זה הרמב"ם. בסיעת הרמב"ן, הרמב"ן וסיעתו סוברים שבדברים האלה יכול להיות ממש ובכל זאת זה אסור. ואמרתי שלפי התפיסה שלהם מתעוררת השאלה, לפי הרמב"ם מאוד פשוט לקבוע מה אסור ומה מותר, מה שעובד מותר, מה שלא עובד אסור, אסור להיות טיפש. לפי הרמב"ן יכולים להיות דברים שעובדים ובכל זאת הם אסורים, ואז השאלה היא איך אנחנו יודעים מה מותר ומה אסור? איך אנחנו מבחינים בין מה שמותר לבין מה שאסור? בעצם זה כנראה מה ששייך לכוחות האופל אצל הארי פוטר, כן, אצל הסטרא אחרא זה אסור, ומה ששייך לסטרא דקדושה, כן, מכוחו של הקדוש ברוך הוא, זה מותר. למרות שכולם אומרים שכל הדברים האלה כולם כמובן יונקים מכוחו של הקדוש ברוך הוא, אבל הם תופסים שהקדוש ברוך הוא נותן כוח גם לישויות אחרות כדי שיאתגרו אותנו באיזשהו מובן, שיציבו לנו אלטרנטיבה. ואז עולה השאלה איך אתה יודע אם משהו מסוים שייך לכוחות האלה או לכוחות האלה? הקריטריון אם זה עובד או לא עובד לא יעזור לפי הרמב"ן, אז מה כן? איך אתה יודע? אז בדברים שהתורה עצמה מפרטת, אוב וידוני ומנחש, כשמגדירים את ענייני הניחושים האלה למיניהם, אז יש מעשים מסוימים שהם נאסרו ואז אנחנו לא צריכים להתלבט לגבי דיאגנוזות, המעשה הזה אסור. אבל בכל ההקשרים שלא מופיעים במפורש בתורה, והייתי אומר אולי אפילו כל מה ששייך ל"תמים תהיה עם ה' אלוהיך", זאת אומרת איזושהי אמירה כללית כזאת

[Speaker B] שמאגדת

[הרב מיכאל אברהם] תחתיה את כל הפעולות המפוקפקות, לאו דווקא הרשימה הסגורה שמופיעה בתורה, ואז עולה השאלה מה זה מפוקפקות? והבאתי את הדוגמה עם אותו מכשף רופא אליל אינדיאני, שאומרים שיש לו הצלחות בריפוי של מחלה מסוימת שהיא חשוכת מרפא ברפואה הקונבנציונלית, השאלה היא אם מותר ללכת אליו או לא. עכשיו, אני לא יודע. אז אם זה קשור באיזשהי צורה לעבודה זרה, אז אולי זה יותר קל, להגיד שזה יונק מהעבודה זרה שלו. אבל מצד שני, יכול להיות שיש שם פרקטיקה שהיא פרקטיקה שהיא חלק מהעבודה זרה, אבל בעצם זאת פרקטיקה שעובדת. נגיד אם תהיה עבודה זרה שתגיד לי לקחת אקמול, אז עכשיו אני צריך להפסיק לקחת אקמול? אקמול מוריד את החום, אנחנו גם מבינים איך זה עובד, לא אנחנו, אבל מי שמבין בזה מבין איך זה עובד. אז זה שעבודה זרה משתמשת באיזשהי טכניקה או פרוצדורה שעובדת, לכאורה לא אמור לפסול את הפרוצדורה שעובדת, אלא אם כן זה יונק מהכוח של העבודה זרה, לא שזה חלק מהפרקטיקה שלה, אלא הוא יונק מהכוח שלה. כן, אני מדבר לשיטת הראשונים שיש לה כוח, זאת אומרת שיש ממש בעבודה זרה, שזה לא סתם שטויות כמו שהרמב"ם אומר. לפי הרמב"ם השאלה כמובן לא עולה, אם זה עובד אז זה בסדר. אז אם זה ככה, אז עדיין לא ברור את מה אפשר לייחס לעבודה זרה, אפילו משהו שנעשה בהקשר של עבודה זרה, לא ברור שהוא באמת יונק מהכוח של העבודה זרה. ולכן שאלת הדיאגנוזה היא באמת שאלה מאוד קשה שאני לא יודע את התשובה, לא מכיר תשובה טובה, ואם אמרתי… לרבי יעקב הילל התשובה של רבי יעקב הילל לא תמצאו שם תשובות. אתם תמצאו התייחסויות בעיקר הזכרתי את זה, תמצאו התייחסויות בעיקר לגופם של אנשים. האם הבן אדם שמפעיל את זה הוא עם הארץ או תלמיד חכם? האם הוא חשוד על לא יודע מה חילול שבת ועבודה זרה או לשון הרע או אני לא יודע בדיוק מה או לא. אז אנחנו בודקים את זה לגופו של האדם אבל אין לנו דרך לבדוק את הפרוצדורה הרפואית עצמה. כמה מה שהוא עושה. ולכן אני לא בטוח שכשאני מדבר לגופו של אדם זה יהיה מבחן טוב. זה שהבן אדם הזה מחלל שבת אז מה? בגלל שהוא מחלל שבת לכן הוא לא מבין בפרוצדורות רפואיות? גם רופא קונבנציונלי שמחלל שבת אני הולך אליו למרות שהוא מחלל שבת כי הוא עובד עם איזושהי פרוצדורה שעובדת. עכשיו אם יש פרוצדורות שעובדות שהן לא הרפואה הקונבנציונלית אלא הם באות מכוחות אחרים, או לא באות מכוחות אחרים, זה שהבן אדם הוא מחלל שבת זה אומר שבהכרח הפעולות שהוא עושה יונקות מאיזשהם דמונים כן כוחות אלטרנטיביים? למה? למה הבחינה הזאת לגופו של אדם היא בחינה רלוונטית? ממש לא ברור לי ומעבר לזה כמובן שגם והפוך הוא נכון. גם אם האדם הוא אדם כשר לא מחלל שבת לא עובד עבודה זרה לא שום דבר עדיין יכול להיות שהוא משתמש בכל מיני כוחות שבהם אסור להשתמש. כן אז איך אני יודע מה כן ומה לא? יש פה בעיה מאוד קשה אני לא מכיר לה פתרון ואני לא מתלבט בה במיוחד כי אני מחשיב את עצמי באסכולה של הרמב"ם. זאת אומרת אני חושב שבכל הדברים האחרים אין ממש זה פשוט לא עובד. אין דברים אחרים שגם הם עובדים אבל הם מ… אם זה עובד אז זה כנראה רפואה קונבנציונלית שאולי עוד לא עלתה על זה או לא יודעת להסביר את זה. אבל אם זה עובד אז זה עובד וזה הכל. אני חושב שההיגיון הפשוט בהגות המטא הלכתית ובין הפוסקים אפשר לפלפל בזה מכאן עד להודעה חדשה. אבל כשאני אשאל אתכם מה אתם באמת חושבים נדמה לי שאתם אני מרשה לעצמי להעריך שאתם רובכם לפחות נמצאים איפה שאני נמצא. שזה ברור שהרמב"ם צודק ואין מה להתלבט עם כל השאלות כן מאיזה מקור מגיעים כל מיני כוחות כאלו ואחרים. ולכן אם זה עובד אז זה בסדר ואם זה לא עובד אז לא. יש יכול להיות משהו אחר הזכרתי את זה יכול להיות משהו אחר שאם זה מתקשר נגיד כמו הרופא האינדיאני הזה מתקשר איכשהו לעבודה זרה אולי אסור לעשות בזה שימוש לא כי זה בא מכוחות האופל אלא כי זה מייקר את העבודה זרה זאת אומרת זה מחשיב את העבודה זרה זה נותן לה כבוד לעבודה זרה זה יגרום לאנשים לנהות אחרי העבודה זרה ולכן זה יהיה אסור. לא בגלל הלא תנחשו שלעצמו אלא כמו שהרמב"ם אומר כאביזריהו דעבודה זרה. אז זה כן זה כמובן אפשר לאסור גם כן אבל לא במובן של שימוש בכוחות האופל כן אסור ללמוד בהוגוורטס. אז השאלה הזאת של הדיאגנוזה כן איך אני יודע מה מותר ומה אסור אני אשאיר אותה פתוחה אין לי בשבילה תשובה לא מכיר תשובה לא מכיר מישהו שנתן לה תשובה. וזה דבר מרתק כי מדובר ברשימה מכובדת של איסורים איסורים חמורים הרמב"ם לפחות ממיין אותם כאביזריהו דעבודה זרה שזה בעצם ייהרג ואל יעבור ואף אחד לא יודע להגדיר מה אסור שם ומה לא אסור שם. אין פשוט אין תשובה לזה לא יודע אני לא מכיר ואני גם לא מצליח להעלות בדעתי מה יכולה להיות התשובה לזה שזה די זה מצב מדהים בהקשר ההלכתי. טוב בכל אופן זה מזכיר לי פעם מישהו שאל אותי יש הגמרא בבבא בתרא מביאה דין סתם אני נזכר בזה אסוציאציה מביאה דין שבשוק כשאתה מוכר כשאתה מוכר סחורה צריך להכריע טפח. זאת אומרת שיש לך משקולות אתה צריך שהסחורה תהיה למטה יותר מהמשקולות כדי להיות בטוח שאתה לא מרמה את הקונה. אז מישהו שאל אותי מה זאת אומרת להכריע טפח תחשבו על מאזניים שהם נגיד שני חוטים עם קערות כאלה כן שתלויות בחוט בשני צדדים של מוט וזה תלוי באמצע על איזשהו זה ויש משקל כזה. עכשיו אם זה עומד כשאתה מכריע טפח זה עומד גם כשאתה מכריע שני טפחים וגם מאוזן. אין הבדל בין זה לא תלוי במשקל. אם המשקל של הצד הזה יותר מהצד הזה, הוא יורד עד הסוף למטה. ואם זה אותו דבר, אז איפה שתשים אותו הוא יישאר עומד. טפח, חצי טפח, שני טפחים, חמישה טפחים, זה לא משנה. אין, ההנחה שמה כאילו שלפי ההכרעה או כמות המרחק של ההכרעה תלוי במשקל, אבל זה לא נכון. עכשיו, למה נזכרתי בזה? כי השאלה, כן, אני על זה אחרי זה שאלתי גם את נדב אחרי ששאלו אותי את זה בבני ברק, אז גם עניינתי גם את נדב בעניין הזה. יש ראשונים שמהם משתמע שהמאזניים היו בצורה של ח'. היה קו ושתי ירידות כאלה, ואז כן. ואז, כי המומנטים, ברגע שזה מוטה, אז הרגליים של הח' עכשיו הן באלכסון, אז המרחק מהציר, זה מתקרב וזה מתרחק. לכן ברור שזה פונקציה של המשקל, ואז אפשר לדבר על הכרעת טפח. אבל במאזניים ישרות, חלק מהראשונים מסבירים זה פשוט מוט שתלויים עליו שני חוטים. איך אפשר להכריע שם טפח? השד יודע. עכשיו, מה שמדהים בכל העסק הזה, זה מה שלכן נזכרתי בכל הסיפור, זה שזאת הלכה שצריך לקיים בשוק. איך אנשים קיימו את זה? אני לא מדבר על טכנולוגיה ולדעת את חוקי ניוטון. עזוב את חוקי ניוטון, אני שואל איך האנשים בשוק קיימו את ההחלטה, את ההכרעה הזאת. לא יודע. עסק מאוד מאוד מוזר. טוב, אז לענייננו, זה היה החלק של האיסורים. אחרי זה אמרתי בסוף השיעור הקודם, דיברתי על השאלה איך להגדיר על-טבעי, שזה בעצם כמו איך להגדיר את כוחות האופל. אותה בעיה של להגדיר את כוחות האופל, אז באנלוגיה זה גם איך להגדיר את העל-טבעי. הבאתי את דוקינס, שדוקינס אומר שהוא כופר לא רק באלוהים עם הזקן הארוך וזה שגם אתה לא מאמין בו, כמו שהוא אומר, אלא אני כופר בכל דבר על-טבעי. כל האלוהים והשדים והמלאכים וכל הדברים העל-טבעיים מכל הסוגים. כל מה שלא קשור לחוקי הטבע, אני כופר בו. ככה הוא אומר שם. ואז אני שואל את עצמי כמובן, שאלתי גם אותו בספר, הוא לא קרא את זה, זה בעברית, אבל בספר שכתבתי על האבולוציה, שאלתי מה בדיוק הקריטריון שלו להגדיר על-טבעי. הרי כל דבר שהוא ימצא והוא יראה שזה עובד, גם אם אין לו הסבר, הוא יגיד אוקיי, צריך עוד מחקר עד שנעלה על ההסבר. אבל זה טבעי כמובן, כי זה עובד. זאת אומרת, רק דברים שלא עובדים יכולים להיות על-טבעיים. טוב, בדברים שלא עובדים גם אני כופר. זאת אומרת, הטענה שיש על-טבעי פירושו שיש משהו על-טבעי שעובד, שיש לו איזה אימפקט במציאות, שיש לו איזו נוכחות. ואז השאלה איך דוקינס יאבחן את הדבר העל-טבעי שבו הוא כופר? איזה ניסוי אני אמור לעשות כדי להפריך את התזה של דוקינס בעצם? בוא נגיד אם התזה שלו לכאורה אמורה להיות תזה מדעית, נכון? אבא של התזות המדעיות, הוא מדבר בשם המדע. עכשיו אני שואל, בוא תיתן לי את הקריטריון של פופר, מה יכול להפריך את התזה המדעית הזאת? אז אני חושב שאין. אין שום ניסוי שיפריך את זה, כי ברגע שיראו שמשהו עובד, יגידו לו או, אתה רואה דוקינס, הנה, יש פה משהו על-טבעי שעובד. הוא יגיד לא, אם זה עובד זה טבעי, זה לא על-טבעי. אנחנו לא מבינים? בסדר, נעשה עוד מחקר. פעם גם לא הבינו את המדע העכשווי. נעשה עוד מחקר ונבין את מה שאנחנו לא מבינים היום. אז בהגדרה כל מה שאנחנו נגלה יהיה טבעי, אז בטח שהוא כופר בעל-טבעי. זה כמו עם הפרס של, איך קוראים לו, רנדי. הפרס של רנדי, שהוא הבטיח מיליון דולר למי שיוכיח את קיומה של תופעה על-טבעית. כמובן אני, כמו שאמרתי, אני מוכן לתת מיליארד דולר, לא מיליון דולר. אין לי שום בעיה עם זה. אין לי כסף קטן בכיס כרגע, אבל אין לי שום בעיה להציע את הפרס הזה. אף אחד לא יזכה בו, אני כבר עכשיו אומר לכם. אף אחד לא יזכה בפרס הזה. לכן יש פה איזושהי בעיה של איך מגדירים את המושג על-טבעי או את המושג מיסטי, כמו שמישהו העיר פה קודם. אותה שאלה בעצם, איך מגדירים את המושג מיסטי? אז המושג המיסטי באמת קשה להגדיר אותו במובן המדעי, אבל ברמה העקרונית אפשר להגדיר אותו. אפשר להגדיר אותו כמו שאמרתי בתחילת הסדרה הזאת, או די בהתחלה, אמרתי שהמיסטי בעצם זה האזוטרי. זה משהו שלא נגיש לכל בני האדם בשווה, אלא יש אנשים שיש להם איזה שהן יכולות מיוחדות שהם יכולים ליצור אינטראקציה. אז זה לא שאני אומר שאין דבר כזה. אולי אין אגב, אני גם לא אומר שיש, אין לי עמדה, אבל אני לא אומר שאין דבר כזה, אלא אני טוען שאי אפשר להגדיר אותו באופן אמפירי. זאת אומרת כל האנשים שירצו להציע פרס או יטענו טענה מדעית שאין דבר כזה או שיש דבר כזה, זאת לא טענה מדעית, אי אפשר להעמיד אותה למבחן הפרכה. זה לא אומר שאין, זה גם לא אומר שיש, מדעיות ואמתיות זה לא מילים נרדפות. ולכן אני עונה פה לשאלה שהייתה קודם בצ'אט. אז נכון שברמה העקרונית יכול לבוא מישהו ולטעון יש משהו על טבעי, זו לא טענה משוללת מובן, אלא זו טענה שאי אפשר לבדוק אותה בכלים מדעיים. זה מה שאני מתכוון לומר, לא שהטענה היא משוללת מובן, אוקיי? זה נקודה חשובה. עכשיו לגבי באותה שאלה, לא זוכר מי זה שהעיר פה, באותה שאלה גם הוא שאל, אז לגבי הנחזור לרמב"ן עם כוחות האופל, כן? שאסור להשתמש בכוחות האופל, שאלתי איך נדע מה אסור ומה מותר? אז הטענה שאנשים עם היכולות המיסטיות יכולים לאבחן לנו האם זה בא מהצד הזה או מהסיטרא אחרא. כי להם יש איזה שהיא יכולת ליצור קשר עם האזוטרי מה שלאנשים רגילים אין, ואז אולי זה באמת יכול להיות פתרון, בהנחה שאני באמת מאמין להם. זאת אומרת אני צריך להאמין לבן אדם שיש לו, א', שיש יכולות כאלה בכלל, ושלבן אדם המסוים שאני מדבר עליו יש את היכולות האלה. אין לי כל כך דרך לדעת את זה, אלא אם כן הוא יעשה איזה שהוא הוקוס פוקוס ויראה לי כל מיני דברים, אני לא יודע, אבל יהיה קשה מאוד להראות את זה. אבל על פניו, כשאני דיברתי קודם על הדיאגנוסטיקה, אז אני מדבר על השאלה איך אני כמי שלא יודע ליצור קשר עם המציאויות האלה, איך אני אדע? אני לא חושב שמישהו מהפוסקים, אפילו מהפוסקים ששייכים למפלגה לא של הרמב"ם, של הרמב"ן וסיעתו, לא חושב שמישהו מהם יגיד לי טוב, אז תלך למקובל שיאבחן לך האם זה שייך לסיטרא דקדושה או לסיטרא אחרא. זה לא דבר שפוסק עושה. פוסק לא שולח אותך למקובל שיאבחן לך מאיפה באים הלחשים האלה ולפי זה הוא קובע אם זה מותר או אסור. ובמה שאנחנו רואים את הפוסקים שעוסקים בדברים האלה, אף אחד מהם לא אומר לך לך למקובלים. יש תשובות שנכתבו על זה ואף אחד מהם לא אומר לך לך למקובלים הם יגידו לך אם זה ככה או ככה, אלא הם דנים כמו שאמרתי קודם למשל לגופו של אדם. האם האדם שעושה את הדברים האלה הוא שומר שבת, הוא תלמיד חכם, הוא מדבר לשון הרע, לא יודע כל מיני אינדיקציות מהסוג הזה. זאת אומרת גם הם עצמם לא נסמכים על מקובלים ולא מתיימרים בעצמם להיות מין מיסטיקנים כאלו או מקובלים כאלו שיודעים לאבחן מאיזה צד זה מגיע, אלא יש להם כל מיני אינדיקציות והאינדיקציות האלה אין לי מושג מאיפה הם המציאו אותם, אבל זאת המצאה גמורה. אין לזה שחר, זה דברים חסרי כל משמעות, הם מבינים בזה כמוני וכמוכם. ולכן השאלה הזאת היא שאלה ברמה הפרקטית קשה מאוד. עוד פעם, אני לא מתווכח כרגע ברמה העיונית התיאורטית, האם יכול להיות שיש איזה שהם כוחות אחרים שיש בהם ממש? אולי, לא יודע, אבל מה שאני כן טוען זה שאין לנו דרך מעשית להחליט אם זה בא מהכוחות האלה או לא בא מהכוחות האלה. ולכן ברמה ההלכתית, כשאני בא לקבל החלטות, אוקיי, אז מה עושים? מותר, אסור, אני לא יודע איך עושים את זה, לא יודע מי יודע איך עושים את זה. כל התשובות המלומדות שנכתבו על העניין הזה זועקות כאלף עדים שגם מי שכתב אותם לא מבין בזה יותר ממני, כל מיני אינדיקציות שהוא ממציא מליבו הקודח, לא שוות כלום. ולכן זאת חידה הלכתית אמיתית, אחת החידות ההלכתיות הגדולות, תחום שלם בהלכה שאין שום דרך באמת להכריע בו מה מותר ומה אסור, עקרונית אין דרך. לא שאני בספק כי אני במקרה נעלמה ממני איזה שהיא הלכה, או שאני לא יודע, או שאני לא מספיק חכם או כל מיני דברים כאלה. ציוויים וזה ציוויי דאורייתא, מופיעים כולם בתורה, ואין לנו דרך להחליט מה הם אומרים הציוויים האלה. אז מה, בשביל מה כותבים אותם? זה בעצמו אני אומר, עצם זה שאין יכולת פרקטית ליישם את ההלכות האלה מעיד או מאשש את הטענה של הרמב"ם שכנראה לא זה הקריטריון. הקריטריון הם לא, אמרתי, לא רק הפעולות האסורות האלה. לא, אף אחד לא אומר שצריך לשאול נביא. הראשונים והאחרונים בעצמם מקבלים החלטות הלכתיות על השאלות האלה, הם לא שאלו אף נביא בהקשר הזה. מנסים לשחק את הנביא בעצמם, וזה לא כל כך עובד. אז מה, נעשה כל אקט מיסטי? השאלה מה זה מיסטי. כן, אני עונה פה לשאלות שעולות בצ'אט. אולי לפי הרמב"ן נאסר כל דבר מיסטי? אין דבר מותר, כך שאלו, אין דבר מותר ואסור אלא הכל אסור. מה זה הכל? כל דבר שאני לא מבין, שאין לי הסבר מדעי בשבילו? אם אני רואה שזה עובד בצורה מאוד ברורה, אז צריך עוד מחקר כדי להגיד. הרבה פעמים בסרטן למשל, זה תחום שבו הרבה פעמים עושים איזה שהוא ניסוי, רואים שאיזה קוקטייל מסוים עובד, בינתיים לא יודעים להסביר איך ולמה זה עובד. יעשו מחקר והתקווה שבהמשך גם ידעו להסביר. אבל כל עוד זה נבדק והראה תוצאות מובהקות, משתמשים בזה. אז מי שחושש לשיטת הרמב"ן ימצא את עצמו במצבים מאוד קשים גם ברפואה הקונבנציונלית. כי אני מדבר על דברים שלא עובדים, אז אין בעיה, גם הרמב"ן אומר שאסור. החידוש של הרמב"ן וסיעתו זה שיש דברים שעובדים ובכל זאת זה אסור. אז אם הם עובדים ובכל זאת זה אסור, אז איך אני יודע? אם זה עובד, אז רק אני בסך הכל צריך עוד מחקר כדי להבין למה זה עובד. אז בגלל שאני לא מספיק חכם לכן זה אסור? אסור היה לקחת אקמול לפני אני לא יודע מה מאה שנה, שעוד לא ידעו איך האקמול עובד? היה ברור שהוא עובד, נתנו לכולם אקמול, מדדו חום, החום ירד. אבל לא ידעו להסביר, נגיד רק לצורך הדיון, כן? לא ידעו להסביר, אז לכן אסור להוריד חום עם האקמול? אתם מבינים? זה דבר נורא משונה, מאוד מוזר.

[Speaker C] הרב, לפי הרמב"ם שהרב הזכיר כבר בפעם הקודמת של קמיע של מומחה, שהוא עוזר שלוש פעמים, הרמב"ם לא יודע להסביר, הוא אומר יש איזה שהוא קמיע, שלוש פעמים הוא עבד, אז זה בסדר. וזה גם סוג של אי אפשר להוכיח אותו בשום דבר, אבל

[הרב מיכאל אברהם] לפי הרמב"ם אין שום בעיה, אם זה עובד אז מצוין.

[Speaker C] כן, אבל זה לא אין לזה שום הוכחה מדעית, רק השלוש פעמים.

[הרב מיכאל אברהם] איזה הוכחה מדעית? זה עבד שלוש פעמים, זה הוכחה מדעית.

[Speaker C] אוקיי, אוקיי, זה ההגדרה.

[הרב מיכאל אברהם] גם אצל חז"ל חזקה בנויה על תופעה שחזרה על עצמה שלוש פעמים. זה ההופעה, זה ההוכחה המדעית בהקשר ההלכתי. בהקשר ההלכתי מה שעבד שלוש פעמים באופן מובהק הוא בחזקת עובד, עד שתגלה שלוש פעמים אחרות שבהן זה לא עבד, ואז יצא מחזקתו. גם כדי להוציא מחזקה צריך שלוש פעמים.

[Speaker C] אבל זה הכל מניסיון, זה לא אולי זה המיסטי? אין לנו שום הסבר לזה, אבל זה עובד? אז אני

[הרב מיכאל אברהם] אומר, לפי הרמב"ם הדבר הזה אין בעיה, אם הוא עובד אז מותר. אבל לפי הרמב"ן למרות שזה עובד יכול עדיין להיות שזה אסור. עכשיו איך אני יודע אם זה אסור או מותר? כל מה שאין לי הסבר זה אסור ומה שיש לי הסבר זה מותר? זאת אומרת, יש חובה לעשות מחקר מדעי כדי לגלות עוד ועוד דברים ולהפוך אותם מאסורים למותרים? זה מאוד מוזר, מאוד מוזר. אוקיי, אז זה בעצם סיכום עם קצת תוספות של הפעם הקודמת. עוד הערה לגבי השאלה של כן על-טבעי. הרבה פעמים משתמשים במינוח מאוד עמום כמובן, אבל כל ההקשר הזה מאוד עמום, מעל השכל. כן, אם משהו הוא מעל השכל אז הוא על-טבעי. מה זאת אומרת מעל השכל? עוד פעם משהו שכמובן אי אפשר להגדיר אותו. מעל השכל פירושו זה שאני לא מבין אותו כרגע, פעולה, אני לא מספיק חכם, אולי לא צברנו מספיק ידע, אז לכן אני לא מבין אותו וזה לא מעל השכל. זה מעל השכל שלי כרגע כי אני לא מספיק חכם. נעשה עוד מחקר, נשאל אנשים יותר חכמים ממני, בסוף יכול להיות שאני כן אבין את זה או שכולנו נבין את זה. מה זה נקרא מעל השכל? הרבה פעמים, וזה שפן שהרבה פעמים אוהבים לשלוף מהכובע בכל מיני מצבים שאתה נתקע עם שאלות שאין לך תשובה עליהן, סתירות בתאולוגיה ביחס… הקדוש ברוך הוא, להנהגתו וכולי, זה מעל השכל. לכן הכל בסדר, אנחנו מסודרים, זה מעל השכל. אין דבר כזה מעל השכל. יש בהחלט יש דברים שאנחנו לא מבינים. אבל אם אנחנו לא מבינים זאת סיבה לחשוב יותר ולחקור יותר. להגיד שזה מעל השכל זאת לא תשובה. וכאשר אני מדבר על משהו שהוא סתירתי, אז להגיד עליו שהוא מעל השכל זה פשוט שטויות, לא רק שזאת לא תשובה. כי אם הוא סתירתי אז זה נונסנס. מה זה נקרא מעל השכל? מעל הלוגיקה, כן, מעל הלוגיקה זה צירוף מילים ריק. אין דבר כזה מעל הלוגיקה. אז לכן האמירות האלה של מעל הטבע, כן, על טבעי, מעל השכל, מעל ההבנה, כל הדברים האלה, זה הכל אמירות עמומות שאני לא בדיוק מבין את המשמעות שלהם. לפני השאלה עוד פעם אם יש או אין דבר כזה. שימו לב, אני לא מתווכח כרגע על השאלה האם יש דבר כזה או אין דבר כזה. מעל הלוגיקה זה שטויות, אין דבר כזה כמובן. אני אומר מעל השכל, מעל ההבנה, כן? או מעל הטבע. אני לא יודע, לפני שאני נכנס לשאלה אם יש אם זה נכון או לא נכון שיש דבר כזה, אם יש דבר כזה או איננו, קודם כל תסביר לי מה זה. אחרי שתסביר לי מה זה אני יכול לנסות לדון האם ישנו או איננו. אבל אני לא מכיר הסבר טוב למה זה. ולכן אני לא מצליח להבין את הדיונים האם יש דבר כזה או אין דבר כזה. בדרך כלל אמירות מהסוג הזה משקפות עצלות מחשבתית, כמעט תמיד. וכשמדברים שמשהו הוא סתירות זה מעל השכל, האמונה מתחילה איפה שנגמרת הפילוסופיה וכל מיני פראזות מהסוג הזה, זה בדוק ומנוסה. מי שאומר את זה פשוט מתעצל לחשוב. הוא לא רוצה לחשוב אז הוא אומר שזה מעל השכל, נשמע גם נורא עמוק. כשאומרים את זה ככה במינוח של קפיצה אל החלל הפנוי ולא יודע מה, ואחיזה בשערה שתים עשרה של הדיקנא, אז זה נשמע נורא נורא עמוק. אבל זה פטומי מילי בעלמא, אנשים מתעצלים לחשוב וחושבים שאם הם יבלבלו ת'מוח עם כל מיני מושגים שלא אומרים כלום, אז הם יתפסו כאנשים מאוד עמוקים. אין לזה שום משמעות, זה מלל ריק.

[Speaker D] הרב, אז מה הפתרון של הרב לפרדוקסים?

[הרב מיכאל אברהם] הרי ישנם פרדוקסים. מה זה? כל פרדוקס לגופו. צריך לדון בכל פרדוקס. יש פרדוקסים שיש פתרון ידוע, יש פרדוקסים שאולי לא מצאתי פתרון, יש פרדוקסים שאין מה לפתור כי זה באמת נונסנס. אבל אין דבר כזה לפתור פרדוקס בזה שזה מעל השכל.

[Speaker E] רגע, הרב מסכים שיש פרדוקסים במציאות?

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא שומע.

[Speaker E] הרב מסכים שיש פרדוקסים במציאות? לא. מה, אין סתירות בכל מיני נושאים?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה סתירות? אם יש סתירות אז צריך לחשוב על יישוב. אולי יש דברים שנראים לנו כסתירה כל עוד לא חשבנו מספיק, ואולי אנחנו לא חכמים אז גם אם נחשוב הרבה לא נגיע לתשובה. אבל אם משהו הוא סתירתי באמת, דבר והיפוכו, אין דבר כזה. או שזה או שזה. אין משולש עגול במציאות.

[Speaker F] לא, במציאות המחשבתית אבל אני מדבר תיאורטית.

[הרב מיכאל אברהם] גם במציאות המחשבתית. משולש עגול אין גם במציאות המחשבתית.

[Speaker F] אז בעצם הרב אומר שאין פרדוקסים בעצם, זה מה שהרב אומר? מה? אז הרב אומר שהרב לא ראה פרדוקסים במציאות בעולם המחשבתי?

[הרב מיכאל אברהם] לא ראיתי, נתקלתי בדברים שנראו לי פרדוקסים, שאת רובם אפשר לפתור, יש חלק שאני לא יודע איך לפתור, אז צריך לחשוב עוד. אבל פרדוקס כזה זה אך אם אתה מאבחן שיש שם איזה שהוא משפט והיפוכו, אז זה נונסנס. אם יש שם משהו שנראה כמו פרדוקס כי אתה לא מצליח להסביר איך זה מתיישב או לא מתיישב, אז זה פשוט דורש עוד חשיבה. אתן לכם דוגמה, כן, שכתבתי פעם על אמונה בסתירות, שזה מאמר באתר, לא התפרסם בסוף, אמונה בסתירות. הרצאה בבן גוריון במחלקה לפילוסופיה שמה. האם אפשר להאמין בסתירות לוגיות? וטענתי שבסתירות לוגיות אי אפשר להאמין כי אין במה להאמין. סתירה לוגית זה פשוט לא אומרת כלום. אבל אפשר להאמין לא בסתירות אנליטיות אלא בסתירות אפריורי. מה זה סתירה אפריורית? כן, כמו הסינתטית אפריורי של קאנט, זה משפטים סינתטיים אפריורי ויש גם סתירות סינתטיות אפריורי. מה זאת אומרת? סתירות אנליטיות זה משולש עגול, זה דבר והיפוכו, אוקיי? סתירות אפריורי זה סתירות שהשתי הטענות לא מתיישבות זו עם זו לא בגלל תצפית אמפירית, אבל מצד שני יש… והמשמעות שלה זה לא ההיפך מהשנייה. למשל אתן לכם דוגמה למשהו שאני מתלבט לגביו, כגון הידיעה של הקדוש ברוך הוא מראש והבחירה החופשית שלנו. אני נוטה לחשוב שהקדוש ברוך הוא לא יכול לדעת את העתיד לגבי דברים שתלויים בבחירה חופשית. היה על זה, כן, היה על זה סדרת טורים עם ויכוחים אינסופיים ובאמת היו שם תגובות חזקות מאוד בחלק מהטוקבקים וזה חיזק אצלי את הקצת ספק שעוד היה לי קודם. אני לא בטוח בזה, אבל ככה נדמה לי. אבל במה זה תלוי? זה תלוי בשאלה האם זה שיודעים מראש וזה שיש לך בחירה חופשית זו סתירה אנליטית, לוגית, או שזה רק סתירה א-פריורית. אם זה סתירה אנליטית, זאת אומרת להגיד שיודעים מראש פירושו שהבחירה היא לא חופשית, אז אי אפשר להחזיק בשתי האמונות האלה בבת אחת. אבל אם אני רק יכול להראות שזה יכול להוביל לבעיה אם אני מאמץ את שתיהן, אבל לא שתוכן האחת הוא שלילתו של תוכן השנייה, הסתירה היא לא סתירה אנליטית אלא סתירה א-פריורית. במצב כזה, יכול להיות שאפשר להחזיק את שני הדברים האלה כי יש להם משמעות כל אחד לחוד. אני לא יודע איך ליישב אותם, אבל עקרונית יש להם יישוב כי זה לא סותר את הלוגיקה, זה סותר את הפילוסופיה, לא את הלוגיקה. אוקיי? והשאלה האם הסתירה בין הידיעה מראש לבין חופש הבחירה שלנו היא סתירה לוגית או סתירה פילוסופית. שזה הוויכוח האם אפשר להחזיק בשתי האמונות האלה או לא. בכל אופן, אז לענייננו, הטענה בעצם שאנחנו מדברים על, כן, מעל השכל, מעל הלוגיקה, כל מיני דברים מן הסוג הזה, נגיד כשאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא. בסדר? הקדוש ברוך הוא מעל השכל, כך הרבה פעמים אומרים, נכון? מה זאת אומרת מעל השכל? ברור שאני לא מבין אצלו הרבה דברים. אבל אי אפשר לייחס סתירות לקדוש ברוך הוא. לייחס סתירות לקדוש ברוך הוא, להגיד שאני מאמין שהוא גם איקס וגם לא איקס, אז לא אמרתי כלום. זה לא קשור אליו. הוא יכול להיות כל-יכול, מעל מה שאתם רוצים. אבל כשאני מדבר על תמונת הקדוש ברוך הוא כפי שאני תופס אותה, אני לא יכול להגיד שאני מאמין שהוא גם איקס וגם לא איקס בו-זמנית. לא שאני לא יכול להגיד, אני גם לא יכול לחשוב את זה. זה סתם, זה מילים ריקות, זה הנעת שפתיים. ולכן אין דבר כזה מעל הלוגיקה, גם לא הקדוש ברוך הוא. אין כלום, אין שום דבר שהוא מעל הלוגיקה. למה? כי אין דבר כזה מעל הלוגיקה. לא, הרב, רגע, שנייה הרב.

[Speaker B] כן. אולי יש דבר כזה, רק רק בן אדם שהוא שהוא מתחת ללוגיקה לא מבין את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אתה מבין שכשאתה אומר אולי יש דבר כזה רק אני לא מבין, כשאמרת דבר כזה אמרת ביטוי ריק? כי מבחינתך זו סתירה, אז אמרת דבר ריק. אז אין משמעות אפילו לאמירה הזאת, אין בה משמעות. אתה לא יכול לדבר על זה כלום, אתה לא יכול להגיד שאולי יש רק אני לא מבין. אני מבין שלא. יש דברים שאני לא מבין, אני לא מבין למה מניחים תפילין. לא מבין, בסדר. זו לא סתירה לוגית, אני לא מבין. הקדוש ברוך הוא יגלה לי אז אני אבין. אבל כשיש משהו שהוא דבר והיפוכו, אז זה לא שאני לא מבין את זה, אני מבין שלא. אני מבין שזה לא יכול להיות. זה לא אותו דבר. כן. הקדוש ברוך הוא יכול ליצור פגז שחודר כל קיר וקיר שעוצר כל פגז? הוא לא יכול. לא שאני לא יודע אם הוא יכול, הוא לא יכול. הוא לא יכול. אם הוא יוצר פגז שחודר כל קיר וקיר שעוצר כל פגז, אחד משניים: או שהפגז לא חודר את אחד הקירות, או שהקיר לא עוצר את אחד הפגזים. מושגית, אין, הוא לא יכול לעשות את זה. עכשיו, הוא לא יכול כי אין דבר כזה, לא שהוא לא יכול כי זה מגבלה על כל יכולתו. אין דבר כזה.

[Speaker G] לא, אין דבר כזה כל עוד אני מתחת לשכל, אבל אם אני אהיה מעל השכל, אז אולי אני אראה שיש דבר כזה.

[הרב מיכאל אברהם] תשמע, אני לא יודע, אני חושב שגם אתה לא מבין את המשפט שאמרת עכשיו, אבל אני בטח לא מבין אותו. אני לא יודע מה זה מעל השכל. אני עובד עם השכל שלי. לא יודע מה זה מעל השכל. מה מה זה מעל השכל? אני לא יודע. יש מעל ההבנה, זה ברור. יש דברים שאני לא מבין, גם במדע יש דברים שאני לא מבין. זה ברור, בגלל המוגבלות האנושית. אבל לא מעל הלוגיקה. יש אפילו הלוגיקה, כן, מה שכל כך חביב על פילוסופים, בעיקר אלה שלא מבינים כלום בלוגיקה, כותבים על הלוגיקה התלת-ערכית של לוקשביץ'. מדברים על זה שהרב קוק, אחדות הניגודים, כן הזכירו פה קודם את ניקולאוס קוזנוס, אחדות הניגודים, והרב קוק עם אחדות הניגודים וכל מיני דברים מן הסוג הזה. וההשפעות של הלוגיקה התלת ערכית של לוקשביץ', כן, שלוגיקה שלא מתקיים שמה החוק השלישי הנמנע, זאת אומרת לא נכון שהטענה היא או אמיתית או שקרית ואין אפשרות שלישית. יש גם אפשרות שלישית, למשל שהיא פרדוקסלית, או אמיתית או שקרית או פרדוקסלית. לוגיקה עם שלושה ערכי אמת, לא שניים. או לא משנה איך שלא תרצו. את הלוגיקה הזאת בעצמה בונים ובודקים ומפתחים באמצעות לוגיקה בינארית. שאני בודק את טבלת האמת של לוקשביץ', אם הוכחתי שלא נכון שזה נכון, אז זה לא נכון. אז לכן זה שיש פה פורמליזם תלת ערכי זה לא מעניין כלום. בסוף בסוף הלוגיקה היא דו ערכית, אין מוצא. או כן או לא, אין אפשרות שלישית. וגם אין וגם לא יכול להיות שגם כן וגם לא בו זמנית. חוק הזהות וחוק הסתירה וחוק השלישי הנמנע הם אין בלתם, אי אפשר לחרוג מהם. וכשתקראו בספרים את כל החריגות שניסו לעשות מחוק השלישי הנמנע או אפילו אולי מחוק הסתירה, זה הכל שטויות. כל החריגות האלה הם בסך הכל להראות שאין פה סתירה, זה הכל. כמו שהפוסט-מודרנים נורא אוהבים לדבר על דבר והיפוכו, הם בסך הכל מדברים על שתי בחינות שונות, מה שרבי חיים אמר שני דינים. רק אנשים מוגבלים אז הם לא מסוגלים לנסח דברים בצורה מדויקת, אז זה מעל השכל, לחיות בסתירות, נרטיבים, נפנופי ידיים רק בשביל לא להפעיל את המחשבה יותר מדי. כן זה רודולף אוטו כתב בהקדמה לספר שלו, הספר הקדושה, כן זה ספר מעניין, כתב פילוסוף נוצרי רודולף אוטו. אז בהקדמה למהדורה האנגלית של הספר אז הוא אמר שאחדות הניגודים זה מפלטו של העצל. מי שלא רוצה לחשוב, מי שעצלן לחשוב או שלא מסוגל לחשוב, אומר אחדות הניגודים וזה נורא נורא עמוק והוא חי בסתירות והוא קופץ לחלל הפנוי ורוקד שם הורה ואז הכל בסדר הוא פתר את כל הבעיות. פשוט עצלן או חסר יכולת. אז לכן כשאני מדבר על מעל הטבע, מעל השכל, מעל הלוגיקה, כל מיני דברים מן הסוג הזה, אז מעל הלוגיקה אין חיה כזאת. מעל השכל יכול להיות שיש משהו כזה, משהו שבאופן מהותי אני לא יכול להבין. זאת אומרת שגם אם אני בן אדם בעצם היותו בעל שכל נתון כפי שיש לנו, אנחנו לא מסוגלים להבין משהו, לא סתירות, לא יכולים להבין. נגיד יכול להיות את הטעם של מצוות תפילין, כן, אמרתי אחכמה והיא רחקה ממני. אז יכול להיות שברמה העקרונית ככל שנמשיך לחקור לא נבין, אולי, לא יודע. אני לא שולל את האפשרות שיתכן דבר כזה, אלא שאף פעם אי אפשר לדעת. כאן הבעיה היא פרקטית. איך אתה יודע שזה מעל השכל? בינתיים אתה לא מבין, זה מה שאתה יכול לדעת. אתה לא יכול לדעת שברמה העקרונית אי אפשר להבין. אז לכן גם אם יכול להיות דבר כזה ברמה העקרונית, פרקטית אין דרך לקבוע שהדבר שעליו אני מדבר הוא דבר כזה. מעל הלוגיקה אין דבר כזה בכלל, אין חיה כזאת. מעל השכל אולי יש, אבל פרקטית זה לא עוזר כלום כי זה בסך הכל כובל את ידיי או אומר לי אל תמשיך לחשוב כי אין לך סיכוי. למה? ניסית? בוא ננסה לחשוב, אולי יש סיכוי. אולי לא, אולי אני לא אצליח, אולי אף אחד לא יצליח, אולי אף פעם לא יצליחו, אבל אולי כן? איך אתה יכול לדעת את זה מראש? זה כמו האופטימיות של מאמיני האבולוציה למיניהם, כן, שמדברים תמיד על השלבים החסרים, בריאתנים מדברים על השלבים החסרים, אז מאמיני האבולוציה מסבירים טוב טוב זה רק חוסר בידע מדעי אבל ככל שהמחקר יתקדם אנחנו כמובן נסגור את כל השלבים האלה. הם מאמינים בדיוק כמו שהבריאתנים מאמינים. הבריאתנים מאמינים שהפערים האלה לא ייסגרו לעולם, והניאודרוויניסטים מאמינים שכל הפערים האלה הולכים להיסגר בשלב כלשהו. ושניהם זה מאמינים בני מאמינים, אני לא יודע איך אפשר לדעת את זה מראש. אפשר לנסות, אולי יש דברים שייסגרו, אולי יש דברים שלא ייסגרו, אני לא יודע. איך אתה יכול לדעת מראש? עוד פעם זה להגיד שהכל טבעי ולהגיד שיש על טבעי זה שתיהן אמירות דוגמטיות באותה מידה. כי אף אחד משני הצדדים האלה לא באמת יכול לדעת. ולכן אני תמיד מקפיד על קונסטרקטיב אמביגואיטי בהקשר הזה, כן, לכל אורך הסדרה הזאת אני מקפיד כל הזמן להגיד שאני לא בא לטעון עכשיו שאין דבר כזה מיסטיקה. אני לא יודע, אולי יש אולי אין. נסה להגדיר על מה מדובר ואז אפשר לנסות לחשוב על טיעונים לפה לשם. להגיד לכם שאני יודע בוודאות שאין או שיש זה מאוד יומרני וחסר בסיס. בין להגיד שיש ובין להגיד שאין, אני חושב ש. שני הצדדים כאחד. אם אולי עוד כמה הערות לפני שאני ממשיך הלאה, האם אמונה למשל בקיומה של נשמה או בקיומו של אלוקים זאת מיסטיקה? זה אזוטרי, זה משהו שמעל השכל? אני לא חושב ככה, כי הגדרתי מיסטיקה כמשהו אזוטרי, משהו שלא נגיש לכולם. עכשיו אמונה באלוקים לפחות להבנתי יש טיעונים פילוסופיים טובים מאוד שיכולים לאשש אותה, להוכיח אותה, איך שלא תקראו לזה, והם נגישים לכולם. אמרתי פילוסופיה זה לא מיסטיקה, למרות שפילוסופיה אי אפשר להכריע בכלים אמפיריים, תצפיתיים. אבל עדיין זה כלי השכל, ובמשהו שאפשר לטפל בו בכלים שכליים ולהגיע למסקנות, כן, לא, זה לא הייתי קורא מיסטיקה. לכן אמונה באלוקים אינה היא לא מיסטיקה. וגם אמונה בקיומה של נשמה זה משהו קצת שונה, אבל גם שם לדעתי בניגוד לאלוקים, אבל זאת אומרת בצורה אחרת מאשר אלוקים, אבל גם שם זה נגיש לכולם. אני לפחות כן חווה בתוך עצמי פנימה את זה שיש לי נשמה. אני מניח שרוב בני האדם או כולם, כל מי שלא מרמה את עצמו לפחות, חווה גם את הדבר הזה בתוכו. כך אני חושב לפחות. אם זה כך, אני לא יודע אם נכון להגדיר את זה כמיסטיקה. כי זה כן נגיש לכולם, נכון שהנשמה שלי לא נגישה לכם. אבל עצם הטענה שיש נשמות כן נגישה לנו, כל אחד עם הנשמה שהוא פוגש מבפנים. שופנהאואר אמר פעם שההבחנה של קאנט בין הדבר כשלעצמו לבין הדבר, הפנומנה והנואומנה, כן, הדבר כפי שהוא מופיע לעינינו והדבר כשלעצמו, במקום אחד היא נשברת. כשהאדם מסתכל על עצמו, כשהאדם מסתכל לא בעיניים אלא כשהאדם חווה את עצמו פנימה, את העצמיות שלו, את התודעה, את, כן, ברפלקסיה על עצמו, אז הוא בעצם פוגש לא את הדבר כפי שהוא מופיע לעינינו, אלא הוא פוגש את הדבר כשלעצמו, כי הוא פוגש אותו מבפנים, לא מבחוץ. ואני חושב שזה בעצם מה שאני מתכוון לומר שלכן האמירה שיש נשמה היא גם לא מיסטיקה. במובן מסוים כן העיקרון דיברנו על זה אני חושב פעם, העיקרון של הקוגיטו של דקארט, כן, אני חושב משמע אני קיים. קוגיטו ארגו סום. אז העיקרון של הקוגיטו מלמד אותנו משהו למרות שעוד פעם הטיעון לא תקף לדעתי, אבל הוא מלמד אותנו משהו מאוד מעניין. כי בעצם הוא איך הוא מוכיח את קיומו של את קיומיותו, את קיומו, כן, מוכיח לעצמו את קיומו. הוא אומר כי עצם זה שאני חושב שאני לא קיים זה אומר שיש מי שחושב את זה. אז ממה נפשך אני קיים. אוקיי, זה בעצם הטענה שלו. עכשיו מי זה שקיים? אני לא רוצה להיכנס לפרטים של הטיעון הזה, הקדשתי לזה נדמה לי שני טורים. מה זה הדבר שאת קיומו הטיעון הזה מוכיח? לא את הגוף, נכון? את החשיבה שלנו, את השכל שלנו. זה מוכיח את קיומו של השכל. תרצו נשמה, אני לא יודע, השכל לפחות. אוקיי? קיומם של דברים חומריים, מוחשיים, פיזיקליים, זה משהו שאתה יכול לקבל אך ורק אחרי שהסכמת לקבל שהתודעה והשכל שלך קיימים, או ההכרה והשכל שלך קיימים. כי אתה הרי כשאתה מניח שיש פה כיסא, אתה בעצם אומר כיוון שאני רואה שיש פה כיסא, אני תופס שיש פה כיסא, אז כנראה יש כיסא. זאת אומרת זה שאני תופס שיש פה כיסא הוא קודם למסקנה שבאמת יש פה כיסא. ולכן הידיעה שלי את קיומי, את קיומו של המנטלי שלי, של הנשמה שלי או של השכל שלי, קודמת לידיעה שלי על קיומם של עצמים חומריים, של הגוף שלי או של עצמים אחרים. בניגוד למה שמטריאליסטים כל הזמן מפמפמים לנו שלא לא, הדברים המוחשיים בוודאי קיימים, נשמות ודברים כאלה לך תדע, אני לא יודע, אולי כן אולי לא. אני אומר הפוך. המנטלי בוודאי קיים, עצמים חומריים אולי כן אולי לא. כבר מתקרב למוישה רט, אני מתחיל להיות מודאג. אבל הטענה שהקיום של הנפש ושל ההכרה שלי קודם לתפיסה שלי את העצמים, כי המסקנה שלי שהם קיימים נובעת מזה שאני תופס אותם בהכרה ובחשיבה שלי. אז ההכרה והחשיבה שלי קודמות למסקנה, זאת אומרת הקיומה של הקיומה של הרוח קודם לקיומו של החומר. אם אני לא מקבל את הרוח אני גם לא יכול לקבל את קיומו של החומר, כי הרוח היא זו שתופסת את החומר, קיומו של החומר. לכן כשאני מדבר על השאלה האם קיומה של נשמה זאת מיסטיקה, נדמה לי שלא, לפי ההגדרה שאני הצעתי. זה לא בגלל שנגיש לכל אחד מאיתנו. כל אחד מאיתנו שיסתכל פנימה יכול להיווכח בזה שיש לו נשמה. יכול להתכחש לזה או להתווכח על זה, אבל שוב פעם, גם אם אפשר להתווכח על זה ומישהו יטען שהוא לא חושב את זה, זה לא אנשים עם יכולות מיסטיות מיוחדות. זו שאלה של פרשנות. הוא מפרש את החוויות שלו אחרת. אבל הוא חווה בדיוק כמוני. במובן הזה זה נגיש לכל אחד. גם במדע יש ויכוחים. אף אחד לא יגיד שאם זה נמצא בויכוח אז זאת מיסטיקה וזה לא מדע. למה? כי ברמה העקרונית זה משהו שנגיש לכל אחד. עכשיו אפשר להתווכח מה זה אומר, פרשנויות, אבל אין פה איזה שהם כלים מיוחדים שלי יש אותם ולמישהו אחר אין אותם שבאמצעותם אני תופס את הדבר. כל אחד מאיתנו תופס את העניין הזה. יש כאלה שנותנים לזה פרשנות אחרת וטוענים שאין מרכיבים רוחניים אלא רק חומר באיזה שהוא מובן. בסדר, אבל הם חווים בדיוק את מה שאני חווה. אין לי כלים אחרים ממה שיש להם. לכן זה לא אזוטרי. להגיד שהנשמה קיימת זה לא אזוטרי. זו אולי שנוי במחלוקת, אבל זה לא אזוטרי. הקיומו של אלוקים זה עוד הרבה פחות אזוטרי, כי קיומו של אלוקים יש טיעונים טובים לטובת העניין. אגב, גם לגבי קיומה של נשמה אני חושב שיש טיעונים, אבל פחות טובים אני חושב מאשר לקיומו של אלוקים. יש ספר של קרוי הידוע, הוכחות לקיומה של נשמה, משה קרוי. טוב, בכל אופן אז זה כמה הערות רק להשלים את העניין הזה של העל טבעי ומעל השכל ומעל לא יודע מה מה שאתם רוצים. מי שפוגש את הקדוש ברוך הוא באיזשהו מימד חוויתי, זאת אומרת לא דרך טיעונים פילוסופיים, אז האלוקים שלו הוא באמת אלוקים אזוטרי. כי הוא חווה משהו שלא כל בני אדם חווים אותו. זה לא שהם חווים את זה רק נותנים לזה פרשנות אחרת, לא, הם לא חווים את זה את מה שהוא חווה. אז או שזאת אשליה או שזה נכון, אבל גם אם זה נכון זה משהו אזוטרי או מיסטי, כי זה לא נגיש לכולם. אבל עצם הטענה שאלוקים קיים היא לא מיסטית. עצם הטענה שאלוקים קיים, אפשר להגיע לזה בטיעונים פילוסופיים שנגישים לכולם. לכן זה לא נכנס להגדרה שאני נתתי קודם למיסטיקה. טוב, הנושא הבא שאני רוצה, הפרק הבא שאני רוצה לעסוק בו בהקשר הזה, עדיין בסדרה הזאת אני מדבר, מה קורה פה, אתם איתי? כן. הפרק הבא זה רפואה סגולית. עכשיו רפואה סגולית לכאורה זה מה שדיברתי עליו קודם, אבל אני אעביר את זה ניואנס נוסף וזה יחדד לנו נקודה חשובה. יש דיונים בהלכה האם מותר לחלל שבת או לעבור איסור על רפואה סגולית. זאת אומרת אנחנו יודעים שהגמרא ביומא מדברת על זה שפיקוח נפש דוחה את כל איסורי התורה חוץ משלוש העבירות החמורות. אוקיי? זאת אומרת זה לא רק שבת אלא כל האיסורים חוץ משלוש העבירות החמורות. אז אם יש פיקוח נפש אפשר לעבור איסורים. מה קורה אם מישהו נמצא בסכנת נפשות בפיקוח נפש והוא שמע שיש את המרפא האינדיאני ההוא ונניח שמותר עקרונית ללכת אליו, אין פה לא תנחשו, נגיד לפי הרמב"ם. לפי הרמב"ם אם זה עובד אז זה מותר. אוקיי? עכשיו הוא צריך אבל לחלל שבת כדי להגיע לאינדיאני ההוא, או שהאינדיאני ההוא אומר לו לאכול מאכלות אסורות כחלק מהתהליך הריפוי שלו. האם מותר לעשות את זה? אז נחלקו בזה הראשונים והאחרונים. יש ראשונים ואחרונים שכותבים שלא מחללים שבת או לא עוברים איסור על רפואה סגולית. עכשיו תשימו לב, רפואה סגולית זה יכול להיות כמובן רפואה שלא עובדת, רפואה אלטרנטיבית מה שנקרא. אבל אני מדבר גם על רפואה סגולית שכן עובדת, אותו מרפא אינדיאני בהנחה שיש לי אינדיקציות שזה עובד. עובד על סוג הזה של המחלה. עדיין יכול להיות שיהיה אסור לחלל שבת או לאכול מאכלות אסורות כדי להתרפא, כי ההיתר לחלל שבת או לעבור איסור נאמר רק על רפואה טבעית ולא על רפואה סגולית. יש טענות כאלה בראשונים ובאחרונים. המקור הידוע לזה זה משנה במסכת יומא ופירוש המשניות לרמב"ם, אני אשתף את זה. זה מאמר של אוהד פיקסלר לקחתי את זה משם, אבל זה לא משנה זה מופיע בהרבה מקומות. כן המשנה אומרת מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ורבי מתיא בן חרש מתיר. אוקיי? מה הויכוח? אז הרמב"ם אומר ככה שם בפירוש המשנה על המשנה הזאת. ואין הלכה כרבי מתיא בן חרש שהתיר להאכיל את האדם ביום צום כיפור יותרת כבד של כלב שוטה אם נשך, מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים אומרים אין עוברין על מצווה אלא בריפוי בלבד, שהוא דבר ברור שההיגיון והניסיון הפשוט מחייבים אותו. אבל הריפוי בסגולות לא, לפי שעניינם חלוש, לא יחייבו ההיגיון וניסיונו רחוק, והיא טענה מן הטוען בה, וזה כלל גדול דעהו. ברמב"ם פה הוא אומר שבעצם פוסקים הלכה כמו תנא קמא, לא כמו רבי מתיא בן חרש, ואז הטענה של הרמב"ם זה שאסור לחלל שבת על רפואות סגוליות. עכשיו האחרונים נחלקים איך להבין את דברי הרמב"ם, ולמה זה מתחיל בעצם משני משתי מנגינות שמופיעות בדבריו. מנגינה אחת זה הוא אומר מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה. כן, אתם רואים את המשפט פה, מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה. משמע שזה באמת מועיל עובדתית. רק כיוון שזה לא רפואה רגילה אלא רפואה אלטרנטיבית, אז למרות שזה מועיל לא מחללים שבת ולא עוברים איסור בשביל להתרפא בדרך הזאת. אבל בהמשך הוא אומר, כן אז מה בריפוי בלבד זה מותר, אז על מה מחללים שבת ועוברים איסורים? בריפוי בלבד, שהוא דבר פשוט שההיגיון והניסיון הפשוט מחייבים אותו. אבל, זו האלטרנטיבה שזה כן מותר, אבל הריפוי והסגולות לא, לפי שעניינם חלוש, לא יחייבו ההיגיון וניסיונו רחוק. מה זה? אז זה לא עובד? כי במשפט הקודם הוא אמר שאינו מועיל אלא בדרך סגולה, אז נראה שזה כן עובד, זה רק לא רפואה אלא רפואה אלטרנטיבית. אבל פה נראה שעניינם חלוש, הכוונה זה לא באמת עובד, ולא יחייבו ההיגיון וניסיונו רחוק. עוד פעם, לא יחייבו ההיגיון זה עדיין זה רק אומר שאין לנו הסבר, לא שזה לא עובד, אז זה לא סותר. ומה זה וניסיונו רחוק? בדרך כלל מקובל להגיד ניסיונו רחוק הכוונה זה עובד רק לעיתים רחוקות. אבל אז שואלים כמה אחרונים, גם אם זה נכון, גם אם זה נכון, גם על ספק פיקוח נפש מחללים שבת. אז אם זה עובד בסיכוי מסוים ואין לך אלטרנטיבה אחרת, אז לספק פיקוח נפש גם מחללים שבת. אז למה נפשך? אתה אומר שזה לא עובד? או שזה כן עובד אפילו אם זה רק עובד לפעמים? מישהו שאל אותי במייל גם אני חושב, נדמה לי אחרי השיעור הקודם או באתר אני כבר לא זוכר, שאלו אותי הרי גם ברפואה רגילה הרבה מאוד פרוצדורות רפואיות רובן למעשה לא תמיד עובדות. אז אמרתי לא קשור רפואה קונבנציונלית זה לא משהו שתמיד עובד, אלא זה משהו שעובד באופן מובהק. זאת אומרת עושים ניסיון על קבוצת מדגם וביקורת, כפל סמיות, כל הכללים שצריך לשמור עליהם, ומוצאים הבדל מובהק סטטיסטי. הבדל מובהק סטטיסטי פירושו שזה עובד בשמונים אחוז וזה עובד בחמישים אחוז. זה מובהק סטטיסטי, אבל זה עדיין שמונים אחוז. יהיו עשרים אחוז שבהם גם בניסוי זה לא עבד, ומבחינת הרפואה הקונבנציונלית זאת תרופה שנשתמש בה. כמובן בזהירות הראויה, ואם יש אלטרנטיבה טובה יותר אז נשתמש באלטרנטיבה הטובה יותר. אבל זאת אלטרנטיבה שנשתמש בה. זה לא צריך תמיד לעבוד. מה קורה אם זה עובד בעשרים אחוז? לא יודע, אם האלטרנטיבה היא אפס אז עדיין נשתמש בזה. נכון? כל עוד העשרים אחוז הוא מובהק מול האפס, אז זה עדיין רפואה קונבנציונלית, נשתמש בזה. אז האם רפואה סגולית היא עובדת במובן המודרני? אני לא יודע כי אני לא יודע אם הרמב"ם והפוסקים, הראשונים, היו בכלל מודעים לצורת החשיבה הזאת, מובהקות סטטיסטית. ולכן מבחינתם אני לא מבין בדיוק מה זה אומר שזה עובד לפעמים. ניסיונו רחוק, מה שהרמב"ם כותב. עובד לפעמים פירושו שזה עשרים אחוז מובהק, אבל האלטרנטיבה זה אפס אחוז? זאת אומרת בלי זה אף אחד לא מתרפא נגיד? או עשרה אחוז מתרפאים נגיד ספונטנית או פלצבו מה שלא יהיה, ועם זה שלושים אחוז? אז זה באופן מובהק יותר טוב, אבל עדיין זה רק במיעוט מהמקרים. זה נקרא ניסיונו רחוק? לא יודע, דברי הרמב"ם עמומים בעניין הזה. אבל מהניסוח שלו נראה שהוא לא מתכוון שזה שטויות, כי הוא אומר שזה אינו מועיל אלא בדרך סגולה. זאת אומרת שהוא כן רואה בזה תועלת, גם אם זו תועלת נמוכה, אבל הייתי אומר אפילו בשפה המודרנית הייתי אומר יש לזה תועלת מובהקת, אבל רק בשלושים אחוז או עשרים אחוז. אבל זה מובהק לעומת האלטרנטיבה. אז זאת סיבה לא להשתמש? לא סביר. למה? כי אם האלטרנטיבה היא אפס אחוז ויש לי תרופה של שלושים אחוז, כל רופא קונבנציונלי ירשום לי אותה. זאת, זה מה שהרפואה אומרת, זו רפואה רגילה. אף אחד בעולם, אני חושב, אף פוסק לא יגיד על רפואה שעובדת בשלושים אחוז תמות, אל תחלל שבת ותשאיר את עצמך למות. לא נראה לי שפוסק יגיד דבר כזה. גם על חילול שבת, אם כבר לקחת תרופה של האיסור דרבנן של שחיקת סממנים, זה ברור שלא. אני מתכוון על ממש לחלל שבת על זה. כן, יש רב חיים הידוע על אותה אחת שבאה אליו, האמא כן, שתפסו לה הבן שלה הקנטוניסטים, תפסו ת'ילד שלה ולקחו אותו לצבא הרוסי. אז היא באה לרב חיים שואלת אותו אם מותר לה לנסוע בשבת לפטרבורג הבירה, סנט פטרבורג, כדי להשתדל לשחרר אותו. אמר לה בוודאי, מצווה גדולה, את חייבת לנסוע. שאלו אותו התלמידים שמה, מה, אתה כל כך מקל בהלכות שבת? אמר להם לא, אני מחמיר בהלכות פיקוח נפש. אבל האמת שזה ברור שזה ככה. זאת אומרת עוד פעם, אם יש משהו שעוזר באני לא יודע מה בעשירית אחוז מהמקרים, אני לא יודע אם על זה יחללו שבת כי זה באמת לא משהו שאפשר להתייחס אליו. אבל נגיד משהו מובהק, הוא עוזר בעשרים וחמישה אחוז מהמקרים, אז על זה בוודאי שיחללו שבת אם האלטרנטיבה היא למות. אוקיי? אז עדיין לא ברור אם לזה מתכוון הרמב"ם, זה נקרא בשפה שלנו לפחות זה נקרא משהו שעובד. אז אם הוא עובד אז למה לא לחלל שבת? ואם זה רק ספק עובד, גם ספק פיקוח נפש מחללים שבת. יש פה כל מיני, יש כאלה שרוצים לומר שלא מחללים שבת כי זה באמת לא עובד בכלל, וזה מאוד מתאים לרמב"ם שראינו קודם על הלא תנחשו וכל הדברים האלה בשיעורים הקודמים, שמה שעובד אפשר לעשות איתו אפשר לעבוד איתו ומה שלא עובד אז אסור להיות טיפש. אבל ברמב"ם פה לא משתמע כך, ברמב"ם פה משתמע שיש רפואות סגוליות כמו עם הקמעות למשל שיוצאים בהם בשבת, קמיע מומחה. הרמב"ם אני מניח יגדיר את זה כרפואה סגולית, קמיע מומחה. למה יוצאים איתו בשבת? אז הרדב"ז באמת שואל את זה על הרמב"ם, כי הרי זה רפואה סגולית, אז למה יוצאים עם זה בשבת? והרדב"ז מניח שרפואה שעובדת היא עדיין יכולה להיות רפואה סגולית, כי מדובר בקמיע מומחה, זאת אומרת שהוא עבד שלוש פעמים. אז הוא אומר שיוצאים עם זה בשבת כי לצאת עם זה בשבת זה לא הוצאה, זה לבוש. אם הקמיע הוא מומחה, המומחיות של הקמיע הופכת את היציאה איתו למשהו שהוא מותר בהלכות שבת, לא בגלל פיקוח נפש. כי קמיע מומחה זה לבוש רגיל, כמו שאני לובש שעון לראות את מה השעה וזה נחשב לבוש, גם קמיע מומחה נחשב לבוש. קמיע לא מומחה זה סתם לשים דברים על הגוף בלי טעם ובלי ריח, אז זה לא לבוש, אז אסור לצאת עם זה בשבת גם בהלכות שבת, לא בגלל פיקוח נפש. כך טוען הרדב"ז. מה רואים מזה? שהוא הבין שלפי הרמב"ם אסור לחלל שבת על רפואה סגולית גם אם היא עובדת, רק שפה ביציאה עם קמיע מומחה זה פשוט לא חילול שבת, לכן זה מותר. אבל אם זה היה באמת חילול שבת אז היה אסור. עשו כי זאת רפואה סגולית. וגם בברכי יוסף שזה אחד המקורות הכי מרכזיים לעניין הזה של רפואה סגולית וגם הכי קדומים לעניין הזה של הרפואה הסגולית. רגע, הנה ברכי יוסף אורח חיים סימן ש"א, אחד המקורות הידועים באחרונים לעניין הזה. מעשה באיש אחד שעשה סגולה אחת בספר כתב יד מאדם גדול מהראשונים למי ששותה סם המוות לכתוב לו ותיכף מקיא האדם וחוזר לבריאותו. כן, כותבים לו איזה משהו ואז הוא מקיא את הסם המוות וחוזר לבריאותו. ואירע כמה פעמים שאיזה נער ומר נפש בכעסו שתה סם המוות וזה האיש כתב קמיע זו ועשה והצליח שהקיאו אותו והבריאו. ויהי היום ליל שבת קודש אירע שנערה ישראלית שתתה סם המוות והתחילו לה דבקי מיתה ובאו אצל האיש הלז בליל שבת וקם וכתב, כן הוא כתב בשבת, כותב בשבת זה איסור דאורייתא, וכתב הקמיע לנערה ותיכף הקיאה ועמדה על בוריה. וביום השבת נודע בעיר כל אשר נעשה ולעזה עליו המדינה שחילל שבת בשעת נפש וכתב ונתן בידה. כתב ונתן בידה כמובן משחק מילים על הגט, כן. והוא השיב בפיקוח נפש דוחה שבת, מה אתם רוצים? כתבתי כי זה פיקוח נפש, הנה הצלתי אותה. והיו מגמגמים בדבר. אל זאת שאול שאל האיש אם חטא בזה ואם תמצא לומר שחטא היא עברה דאורייתא או דרבנן. והנה לפום ריהטא היה נראה דלא שפיר עבד שאסור לו לעשות את זה, דאף על גב דהלכה רווחת שמחללים שבת בשביל חולה שיש בו סכנה לעשות לו רפואה, מכל מקום היינו דווקא ברפואה שהוא דרך טבע. אבל בדבר שהוא דרך סגולה לא. והראיה דתנן בשלהי יומא מי שנשכו כלב שוטה, המשנה שראינו, אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ורבי מתיא בן חרש מתיר. וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה ואין הלכה כרבי מתיא בן חרש במה שהתיר להאכיל לאדם ביום צום הכיפורים מחצר כבד כלב שוטה הנשוך שזה אינו מועיל אלא בדרך סגולה וחכמים סבורים שאין עוברים על המצוות, כן אסור לעשות איסור, אלא ברפואה בלבד, רוצה לומר בדברים המרפאים דרך טבע וכולי. ומשמע דאף על גב דאין ספק בסגולה זו שכבר הוחזקה שבוודאי תועיל, שימו לב איך הוא מפרש את הרמב"ם כמו שקראנו אותו קודם שהרמב"ם מדבר על רפואה סגולית שעובדת, אפילו הכי כל שאינו רפואה דרך טבע אסרו חכמים לעבור על דת משום רפואה בדרך סגולה. ואם כן דון מינה לנידון דידן כי אף נימא דמילתא כדננא אתמחי שזה הכותב קמיע זו מגן ומציל מסמא דמותא, מכל מקום כיוון שהוא בדרך סגולה אין לכותבה בשבת ולחלל שבת במלאכה גמורה. זה מה שהוא אומר. ואף על גב דאשכחן דהתירו לצאת בקמיע מומחה ובביצת החרגול וכיוצא שכל אלו סגולות מכל מקום לא התירו איסור תורה שכל אלו אין בהן אלא איסור דרבנן שאינו מוציא כדרך המוציאים כמו שביאר יפה הרדב"ז בתשובותיו החדשות ושם העלה הרדב"ז לדעת הרמב"ם דרפואות הסגולות אינן רפואה כלל ואפילו ספק רפואה אין בהם לחלל שבת באיסור תורה או לאכול דברים האסורים מן התורה. זאת המסקנה של הרדב"ז. אבל אבל בהתחלה הוא אומר שבגלל שההוצאה פה זה רק איסור דרבנן אז זה מותר. וככה גם לומד הברכי יוסף כי זה החיד"א הברכי יוסף. אז בעצם הוא טוען שרפואות סגוליות למרות שהן עובדות לפי הרמב"ם אסור. עכשיו פה נדמה לי שאולי הטענה. הרי השאלה הגדולה כמובן זה עוד פעם שאלת הדיאגנוסטיקה. מה אתה מגדיר בתור רפואה סגולית? אם היא עובדת אז זאת פרוצדורה שעובדת, באיזה מובן זה סגולי? עכשיו פה בהקשר הזה נדמה לי שקמעות, נגיד אם אני שותה את הקמע אני כבר לא יודע כי יכול להיות שבאמת הוא עושה איזה שהיא עבודה בפנים, עבודה כימית כן או פיזיולוגית, אבל אם אתה רק כותב לי קמע ותולה אותו פה, אז יכול להיות שפה יש מקום להגיד שזאת רפואה סגולית בהגדרה, כי רפואה זאת רפואה שלא עובדת על הפיזיולוגיה שלנו, אין לו שום מגע עם כימיה וביולוגיה שלנו, ובכל זאת אם זה מרפא אנשים אז אפשר לומר אולי שזאת רפואה סגולית. בהנחה כמובן שזה לא פלצבו, זה כנראה היה פלצבו, אבל בהנחה שזה לא פלצבו אלא זה באמת אפשר לבדוק את זה מול נגיד תכתוב לו קמע אחר וזה לא יעבוד והקמע הזה כן עובד למרות שהוא מאמין בשני הקמעות באותה מידה, אז בדקתי את זה ושללתי את האפשרות של פלצבו אז זה עובד. אבל זה לא עובד דרך הכימיה והפיזיולוגיה שלנו. אז אולי כאן אפשר להגדיר את זה כרפואה סגולית. הבעיה שדיברתי עליה קודם לא כל כך קיימת. אני אומר, למה אני אומר את זה ככה? זאת אומרת נגיד אני אשאל עכשיו האם האם בחול מותר לעשות את זה לפי הרמב"ם? בקמע מומחה יהיה מותר כי זה עובד. נכון, וגם משתמע מלשונו ככה, כי הוא אומר שלא מחללים שבת על רפואה סגולית. הבעיה היא חילול שבת, אבל ביום חול אין בזה לא תנחשו, ותמים תהיה עם השם אלוקיך.

[Speaker B] אז ביום

[הרב מיכאל אברהם] חול הוא יתיר את זה, כי זה רפואה שעובדת. בשבת יש משהו אחר, שיש כלל שלא מחללים שבת על רפואה סגולית, גם אם היא עובדת. כל הכלל שמאפשר לנו לחלל שבת זה רק על רפואות שהן בדרך הטבע ולא על רפואות סגוליות. מאיפה חכמים למדו את זה? אני לא יודע, בגמרא שם לא מובא מקור לזה על המשנה הזאת ביומא. מאיפה חכמים הוציאו את זה? זה מאוד מוזר, כי בלי מקור לעשות דבר כזה למה זה פיקוח נפש, בן אדם ימות. כי לפי ההסברים שזה באמת לא עובד ולכן זה מותר, אז בסדר זה לא עובד ולכן אסור סליחה לחלל שבת אז זה בסדר. אבל אז לפי הרמב"ם גם ביום חול זה יהיה אסור. לכן ברמב"ם עצמו לא סביר לפרש כך, אלא שיש משהו שביום חול יהיה מותר כי הוא עובד ובשבת בכל זאת אסרו.

[Speaker C] אבל על ספק פיקוח נפש דוחים שבת. מה? על ספק פיקוח נפש דוחים שבת, אפילו ספק יעזור ספק לא יעזור דוחים.

[הרב מיכאל אברהם] ספק הורדתי מהמשחק.

[Speaker C] ספק פיקוח נפש גם דוחה, זה נקרא עובד.

[הרב מיכאל אברהם] כשיש ספק זה עובד, גם תרופה רגילה יש מקרים שהיא עובדת ומקרים שהיא לא עובדת. אז לכן גם יותר מזה יש כאלה שטענו שאולי לפי הרמב"ם סגולות זה רק ספק בדרך רחוקה, הניסיון שלהם רחוק כמו שהוא כותב, וברפואה סגולית ספציפית לא התירו לחלל שבת על ספק. למה? כי כיוון שאנחנו לא מבינים איך זה עובד, אז כל יצור ימציא איזה כישוף משלו ואנשים יחללו שבת חופשי על כל דבר בגלל המדרון החלקלק. אז פה חכמים גזרו שלא לחלל שבת על ספקות, ספקות סגוליים, למרות שבאופן עקרוני גם על ספק מחללים שבת, ספק סגולי זה דין מיוחד. כי בגלל שאם תתיר את זה אז לך תדע, כל כישוף, הרי אנחנו יודעים כמה כל השוטה העולם מאמינים בכל מיני כישופים שהם חסרי שחר והוא מסבירים לך באותות ובמופתים שסבתא שלהם זה עבד אחרי שכל הרופאים התייאשו, כן כל הרפואה אלטרנטיבית. אז בעצם אנשים יחללו שבת על הכל ואז אתה פורץ לגמרי את גדרות השבת, ולכן הם טוענים שבמצב כזה על ספקות לא מחללים שבת. עכשיו גם פה אני חומשב, בוא נגיד אם היה פה ספק של חמישים אחוז קשה לי לראות פוסק שיאמר לא לחלל שבת על זה. אני מניח שהכוונה למשהו שעובד נגיד רק אצל הסבתא שלו של אותו אחד שמוכר את התרופה הזאת, רק אצלה זה עבד. אז לא יודע, יכול להיות שיש איזה שהיא אחוז אחד מקרים שזה עובד, על זה הם אומרים לא לחלל שבת. איפה עובר הקו אני לא יודע. אבל זה ההסבר היחיד שמצאתי ל… כן אמרתי, בהנחה שזה לא פלצבו, נגיד שבדקנו את זה עם כפל סמיות וזה לא פלצבו, אוקיי? אז הם כנראה לא עשו את זה שמה, אבל נגיד היום שאנחנו יודעים לשלול את העניין של פלצבו, אז עדיין זה ההסבר היחידי. זה ההסבר היחידי שמצאתי למה הרמב"ם אוסר את זה. בשיעור הבא אני אעשה הסבר אחר, לאור דברים שכבר דיברנו בשיעורים הקודמים, אז בשיעור הבא אני עוד אסיים את הנקודה הזאת. אוקיי. נעצור כאן. שאלות או הערות יש?

[Speaker H] הרב, אני אשמח לשאול.

[הרב מיכאל אברהם] שתי שאלות.

[Speaker H] שאלה אחת לגבי מה שאמרנו קודם על הלוגיקה ומעל הלוגיקה או מעל השכל. אז רציתי לשאול הרב איך תתייחס נניח לכך שהקדוש ברוך הוא, סליחה אם הניסוח לא מדויק, אבל אנחנו מתייחסים אליו כמעל הזמן. למשל, כי אנחנו לא מצליחים לחשוב משהו שקדם לו, או שאנחנו אפילו לא מצליחים

[הרב מיכאל אברהם] להבין כל כך את העניין.

[Speaker H] מה הבעיה? הוא היה קיים תמיד. ומשהו שלא מצליחים, אנחנו לא מצליחים להעלות בדעתנו משהו שאין לו התחלה.

[הרב מיכאל אברהם] מה הבעיה? הוא היה קיים תמיד.

[Speaker H] לא היה שום רגע בזמן שלא היה הקדוש ברוך הוא.

[הרב מיכאל אברהם] מה הבעיה לחשוב על זה?

[Speaker H] לא שמעתי. לא

[הרב מיכאל אברהם] היה שום רגע בזמן שלא היה קדוש ברוך הוא. אוקיי,

[Speaker H] אז זה משהו שאנחנו לא יכולים להחיל אותו על משהו במציאות, אלא אולי רק על מישהו שיצר את המציאות ויצר את ממד הזמן.

[הרב מיכאל אברהם] מה הבעיה לחשוב על זה? לא יודע, להחיל, לא להחיל, אלו מילים. מה הבעיה לחשוב על זה? לא רואה בזה שום בעיה.

[Speaker H] אני מרגיש שזה כמו שהרב תיאר קודם שזה משהו שאתה אומר כמילים, כמס שפתיים.

[הרב מיכאל אברהם] ממש לא. יש מודלים מתמטיים שמדברים על אינסוף. מה הבעיה? זה אפשר להצרין את זה מתמטית אפילו, לא רק להבין את זה. קל מאוד. לא עבורי.

[Speaker H] לא צריך

[הרב מיכאל אברהם] להניח אינסוף זמן, אתה צריך להניח אינסוף פוטנציאלי, שלא היה שום רגע בזמן שלא היה קדוש ברוך הוא. כי אינסוף קונקרטי זה באמת שאלה לא פשוטה. אבל פה אמירה כזאת לא צריכה להניח אינסוף קונקרטי.

[Speaker H] מה זה אינסוף קונקרטי?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה הסברתי את זה במחברת השנייה.

[Speaker H] בסדר. הרב, אם אפשר לשאול שאלה על משהו צדדי שעלה בשיעור? כשהרב אמר שאדם מסתכל פנימה אז הוא מזהה בתוכו נשמה. הרב התכוון למודעות של האדם? לתודעה?

[הרב מיכאל אברהם] כן. לא הסתכלות בעיניים כמובן. רפלקסיה.

[Speaker H] כן. אז כאילו הנשמה הזאת אבל זה לא הנשמה האפופת מסתורין שמדברים עליה אצלנו כחלק אלוה וכולי.

[הרב מיכאל אברהם] למה? למה זה לא? זה כן.

[Speaker H] כי זה לא הגדרה של תודעה.

[הרב מיכאל אברהם] התכונות המנטליות שלנו הן לא תכונות של הגוף. אז של מה? של הנשמה. גם את הגוף אני לא תופס. מה אני תופס? את הצורה שלו, את העובי שלו, את הגובה שלו, את הצורה שלו, אבל את הדבר עצמו שהוא בעל התכונות, הדבר כשלעצמו, אני לא תופס. גם בנשמה אותו דבר, אין הבדל.

[Speaker H] והרב, כשאתה טוען דבר כזה, אתה טוען את זה על גבי כל האוקימתות שעושים אנשי המדע שזה תוצר של כימיקלים?

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהם עושים אוקימתות, שיהיה להם לבריאות. אני לא מסכים איתם. זה מה שהזכרתי, הוויכוח שהזכרתי, אמרתי, יש ויכוח על הפרשנות, אבל הם חווים בדיוק את מה שאני ואתה חווים. בספר במדעי החופש קצת עסקתי בזה. תודה רבה. אוקיי, טוב, אני עובר כבר לעוד שיעור, אז להתראות, שבת שלום.

[Speaker H] שבת שלום,

[Speaker B] תודה רבה.