מיסטיקה – שיעור 19

אוקיי אנחנו ב אני מה שאני רוצה עוד להספיק בשתי פגישות שיש לנו עד פסח או עד חופשת פסח זה זה דבר ראשון אני רוצה לדבר קצת על פשוט זה לא הייתה בתוכנית אבל התפתח איכשהו באתר הנושא הזה וחשבתי שהוא גם קשור לפה תפילה להתפלל על נס שזה גם כמובן מתקשר לדיון הכללי שלנו על יחס למיסטיקה מה זאת מיסטיקה מה המעמד שלה וכולי. ואחר כך אני ארצה קצת לדבר על משיחיות שגם זה מתקשר בצורות כאלה ואחרות על מיסטיקה אני מקווה שאני גומר את שני הדברים האלה עד חופשת פסח ובזה נסיים את הסדרה הזאת על מיסטיקה. אז אני מתחיל עם הסוגיה של תפילה תפילה על נס. רגע אני משתף פה. יש משנה כן בברכות משנה ידועה הצועק לשעבר הרי זו תפילת שוא. כן אם מישהו צועק מבקש מהקדוש ברוך הוא על דבר שכבר עבר אז זו תפילת שוא. עכשיו מובאות שתי דוגמאות הייתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפילת שוא. כן אשתו כבר מעוברת יש לה ברחם עובר ולא יודע את מינו אבל המין כבר כבר קבוע זה או בן או בת שמה בפנים אז אין מה להתפלל עכשיו על זה שהבן שמה שיוולד יהיה בן זכר כיוון שזו תפילה לשעבר זה כבר המציאות הזאת כבר נקבעה. דוגמה שנייה היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי הרי זו תפילת שוא. כן זאת אומרת שהוא שומע שקרה משהו בעיר רואה איזה שהיא שריפה או משהו כזה והוא מתפלל לקדוש ברוך הוא שהשריפה הזאת לא תהיה בבית שלו אז הוא אומר זה תפילת שוא. למה כי שוב השריפה כבר מתחוללת בשלב הזה ולהתפלל עכשיו זה בעצם להתפלל על משהו שכבר נקבע זה מה שנקרא צועק על לשעבר. עכשיו פה היה כמובן מקום בניסוח של הגמרא היה יש מקום להתלבט מה פירוש שזאת תפילת שוא. אפשר להסביר תפילת שוא הכוונה זה מיותר זה לא יעזור זה כבר מעשה עשוי אי אפשר לשנות את מה שכבר את מה שכבר קרה לכן זו תפילת שוא. זה לא כמו שבועת שוא אבל מה הבעיה בזה שזאת תפילת שוא אולי אין בעיה רק דע לך שזה אין מה להתפלל על דבר כזה מה דהוה הוה כן זה לכאורה הפירוש הפשוט של המשנה שהמשנה אומרת זו תפילת שוא לא נראה על פניו לא נראה שמדובר פה באיסור אלא במשהו מיותר. אבל איכשהו במפרשים מתקבלת התפיסה שמדובר באיסור לא ב לא באמירה שרק מדובר שזה רק משהו מיותר זאת אומרת בעצם המשנה הזאת היא משנה שיש לה היבט הלכתי וזה לא סתם איזושהי המלצה אל תשחיתו את זמנכם לריק אלא איזושהי תפיסה שזה אסור להתפלל תפילת שוא. זה לא כמו שבועת שוא אבל זה לא כמו שבועת שוא שאתה נשבע על אבן שהיא אבן או זה זה לא אתה מוציא שם שמיים לבטלה בלי שיש איזה נפקא מינה לא יצא מזה כלום. מוציא שם שמיים מה מי הוציא פה שם שמיים לא מתפלל אומר זה אז תתפלל בלי שם שמיים. זה לא, אף אחד לא דיבר פה על ברכה או על איזשהו נוסח מסוים. אם אתה מתפלל על לשעבר, זו תפילת שווא. אם היית מוציא שם שמיים אז לא היה צריך להגיד תפילת שווא, אלא זה לא תישא שם השם, כן, זה לישא את שם השם לשווא. אז זה איסור ידוע שאפשר היה גם להתייחס אליו בשמו. תפילת שווא זה משהו אחר. אז אני אומר עוד פעם, במשמעות המילולית היה אפשר להגיד שזה פשוט אקט מיותר, זה כל מה שהמשנה באה לומר. אבל בהתייחסות המקובלת נראה שהדבר הזה הוא אסור. מה פשר העניין, זאת אומרת, למה בדיוק הדבר הזה הוא אסור? אז יש מפרשים שרצו להגיד שאתה משתמש בזכויות שלך בעצם, או זה יכול לנכות מזכויותיך אם הקדוש ברוך הוא ייענה לתפילתך. יש אפשרות אולי להגיד שמדובר פה בניסיון לבקש מהקדוש ברוך הוא לפעול, סליחה רגע, לפעול לא לפי מדיניותו. וזה איכשהו חז"ל אומרים שזה לא בסדר באיזושהי צורה, כי המדיניות שלו שהעסק יפעל בדרך הטבע ואנחנו לא אמורים לבקש ממנו לחרוג מהעניין. אולי אפשר להגיד שזה בגלל שיש סיכוי סביר שזה לא ייענה, אז זה יכול להביא לחוסר אובדן האמון או האמונה שיש לאנשים בתפילה, כי הם רואים שהתפילה לא תענה או ממין משהו כזה, לא יודע בדיוק מה. אבל על פניו התפיסה המקובלת היא שמדובר באיסור ולא רק בעניין המלצה, כן, המלצה שלא לבזבז זמן. עכשיו הגמרא אומרת שם בדף ס' על המשנה הזאת, הייתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד וכולי, הרי זו תפילת שווא ולא מהני רחמי. על פניו נראה שהגמרא אומרת שזה לא מועיל. תפילת שווא זה דווקא הפירוש הראשון שאין טעם, זה מיותר, לא תועיל תפילה על דבר כזה כי אי אפשר לשנות את מה שכבר קרה. איך זה מתיישב עם ההסבר הזה שמדובר באיסור? יכול להיות לא סותר בהכרח. יכול להיות שיש איסור בגלל שזה מיותר. הטענה היא בגלל שהדבר הזה לא יכול לפעול, תפילה כזאת, להתפלל תפילה שלא יכולה לפעול או לא יכולה להיענות, יש בזה איסור. הגמרא ממשיכה, היא אומרת: מתיב רב יוסף: ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, כן, בלאה. אז היא ילדה בת והיא קראה את שמה דינה. מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידים לצאת מיעקב, שישה יצאו ממני וארבעה מן השפחות, הרי עשרה. אם זה זכר, לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות. כן, אם מה שיצא עכשיו זה זכר, זה בעצם נשארים עוד שני ילדים, ואז רחל לכל היותר תקבל שני ילדים, ושני ילדים זה כמו השפחות. ולכן היא התפללה שהבן הזה יהפוך לבת. מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה. פחות מהשפחות? לא שומע. זה פחות מהשפחות. אם זה יצא בן, אז לרחל יהיה רק בן אחד, כי כבר יש אחד עשר. לא? כן, זאת אומרת, אם יש ארבעה מהשפחות, שישה ממנה, אם זה יצא בן, אז לרחל יהיה רק אחד, כן נכון, פחות מהשפחות. בגלל שהיא הפכה לבת, אז לרחל יצאו שניים שזה כמו השפחות, נכון. אז לכאורה הגמרא מביאה את זה בתור קושיה. כי למעלה ראינו שלא מתפללים על לשעבר, או יהי רצון שתלד אשתי זכר, ופה אנחנו רואים שכן, לאה התפללה על מינו של העובר. אז הגמרא מביאה שם שני תירוצים. תירוץ ראשון. אין מזכירין מעשי נסים. הכוונה, המשנה שלנו לא עסקה בניסים. זאת אומרת, אם אתה נגיד נביא או מישהו במדרגה גבוהה שהוא נגיד יכול לצפות לזה שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס, מיהא. אבל אדם רגיל לא אמור לצפות לדבר כזה, ולכן הוא לא אמור להתפלל על זה שהעובר יצא זכר. הנקודה היא שבעצם הגמרא פה אומרת, לכאורה, שזה תלוי במדרגה של האדם. זאת אומרת, אם יש איזה צדיקים מיוחדים או משהו כזה, אולי הם כן יכולים לבקש על לשעבר. אדם מן השורה הוא לא אמור לבקש על לשעבר. ואגב, איך זה מתחבר למה שראינו למעלה שבעצם לא מהני רחמי? זאת אומרת שתפילה כזאת לא מועילה. רואים שבאופן עקרוני היא כן יכולה להועיל, רק זה תלוי במדרגתך. קודם דייקתי שמהגמרא נראה שזה לא עובד, לא שיש פה איסור או משהו כזה. הגמרא כנראה אומרת שגם אם הקדוש ברוך הוא יכול אולי לחרוג מהטבע ולעשות נס, אבל הוא עושה את זה רק בשביל אנשים במדרגות מיוחדות. אחרת הוא לא עושה את זה, וכיוון שהוא לא עושה את זה אז אולי גם יש איסור. רואים אצל הנביאים את זה הרב. מה? עוד פעם? אצל הנביאים רואים את זה כשאלישע מבקש לנס, או שגדעון נדמה לי עם גיזת הצמר. קיבלו, ביקשו וקיבלו ניסים. כן. ואי בעית אימא, תירוץ שני, מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה, כדתניא: שלושה ימים ראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח. משלושה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר. מארבעים יום ועד שלושה חודשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל. משלושה חודשים ועד שישה יבקש רחמים שלא יהא נפל. משישה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום. אז הגמרא מביאה פה ברייתא שקובעת שנתות על הציר של ההריון, בכל שלב בעצם מה נקבע. אוקיי? אז שלושה ימים ראשונים זה שהוא לא יסריח, כן, שלא יתברר כטיפה שלא תתפתח באמת לעובר. משלושה ועד ארבעים אפשר לבקש על המין של העובר וכן הלאה, כן? אבל עד ארבעים יום. ואז מה זה אומר? הגמרא אומרת שמה שלאה התפללה זה כאשר העובר שלה היה פחות מבין ארבעים יום. ומה שהגמרא או המשנה אומרת שאסור להתפלל על מין העובר זה אחרי ארבעים יום. זאת אומרת, אין לפי התירוץ הזה הבדל בין צדיקים ולא צדיקים. השאלה היא מתי אתה מתפלל. ומה בעצם הרעיון? הרעיון הוא שכמו שהמשנה אומרת, זאת זעקה על לשעבר. זאת זעקה על לשעבר, זאת אומרת על משהו שכבר נקבע. אז אתה צריך לראות בכל שלב מה כבר נקבע. מה שנקבע, עליו כבר אי אפשר להתפלל. אז לכן הגמרא מונה פה בכל שלב מה נקבע בכל שלב, ומשם ואילך אתה כבר לא יכול לבקש על הדברים שכבר נקבעו. הגמרא ממשיכה שם בסיום, ומי מהני רחמי? והאמר רבי יצחק בריה דרבי אמי: איש מזריע תחילה יולדת נקבה, אישה מזרעת תחילה יולדת זכר, שנאמר אישה כי תזריע וילדה זכר. זאת אומרת, פה הגמרא שואלת: אתה אומר שבתוך ארבעים יום אפשר להתפלל על מין העובר, אבל גם בתוך ארבעים יום הרי המין שלו קבוע. השאלה היא מי מזריע תחילה, זה מה שקובע את מין העובר. אז אם זה כך, אז בעצם כבר לפני ארבעים יום גם אי אפשר להתפלל על מין העובר, כי מין העובר כבר נקבע משלב ההזרעה. אז אומרת הגמרא, הכא במאי עסקינן, כגון שהזריעו שניהם בבת אחת. מדובר בסיטואציה ששניהם הזריעו בבת אחת, ולכן מין העובר לא נקבע עד גיל ארבעים יום, ומארבעים יום ואילך זה כבר קבוע. לא כמובן, אני לא חושב עוד פעם, אני לא יודע בדיוק מה הכוונה פה להזרעה, מה זאת אומרת מי מזריע תחילה, אבל מה שלא יהיה הדבר הזה הגמרא בעצם אומרת שבתנאים מסוימים מין העובר לא נקבע עד ארבעים יום. בעצם, אני לא חושב שהגמרא מתכוונת לומר שבני הזוג שבהם מדובר יודעים מי הזריע קודם, או במילים אחרות הם כבר יודעים מה מינו של העובר שנמצא ברחמה של האישה. אלא הנקודה היא שכיוון שיש אפשרות שהמין עוד לא קבוע עד גיל ארבעים יום, אתה יכול עוד להתפלל. לא בגלל שכל מי שיודע שמין העובר כבר קבוע הוא לא יכול להתפלל גם עד ארבעים יום, ומי שיודע שמין העובר לא קבוע שיתפלל. אני לא חושב שהם יודעים מי הזריע קודם ומי הזריע אחר כך. הנקודה היא שכיוון שיש עדיין אפשרות שמין העובר לא נקבע עד גיל ארבעים יום, אז התפילה עדיין יכולה להיאמר. משם והלאה כבר זה קבוע בכל מקרה ולכן אין מה להתפלל על הדבר הזה. והנה בשולחן ערוך מביא את זה להלכה, המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צווחה בעיר ואמר, יהי רצון שלא יהיה קול זה בתוך ביתי, או שהייתה אשתו מעוברת אחר מ' יום לעיבורה, רואים מביא את התירוץ השני של הגמרא, לא את הראשון, ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שווא, אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא וייתן הודאה על שעבר. גם פה בשולחן ערוך הניסוח לא ברור, כי הוא לא, לא כתוב פה שיש איסור להתפלל, כתוב שזו תפילת שווא. נכון ששולחן ערוך לא אמור להביא המלצות תאולוגיות או המלצות על בזבוז זמן, ולכן יש מקום לומר שאם הדבר הזה מובא להלכה בשולחן ערוך, אז זה אומר שמדובר באיסור ולא רק בזה שזה בזבוז זמן. באמת הרמב"ם אגב משמיט את זה. הרמב"ם משמיט את ההלכה הזאת ואני לא יודע למה, לא ראיתי התייחסות לעניין הזה. יכול להיות שבאמת הרמב"ם לא רואה בדבר הזה אמירה הלכתית ולכן הוא לא מביא את זה. הוא אומר זה לא אמירה הלכתית, זה פשוט המלצה, אל תבזבז זמן על תפילה כזאת כי זה לא יכול להועיל. אז המסקנה בסופו של דבר מובא בפוסקים שכמו התירוץ השני של הגמרא, שמדובר על תפילה מאחרי ארבעים יום ליצירת הוולד ומשם כבר אין אפשרות להתפלל כי מין העובר קבוע. עכשיו, הטענה המקובלת או ההסבר המקובל לעניין הזה, יש בגמרא בעצם, אולי לפני כן, יש ירושלמי וגם הוא מובא בהרבה מקומות, שיש ירושלמי בתענית, שאין להתפלל על נס. אנחנו לא אמורים לבקש על נס, ויש מהפוסקים שקושרים את זה לגמרא כאן, שהגמרא אומרת לא להתפלל על לשעבר כיוון שתפילה לשעבר היא בעצם בקשה לנס ואנחנו לא אמורים להתפלל על נס אלא להתפלל על, נקרא לזה מעורבות טבעית של הקדוש ברוך הוא, לא על חריגה מהטבע. לא נכנס כרגע לצדיקים מיוחדים שאולי לגביהם המצב הוא שונה, הם כן יכולים להתפלל על נס, מה שהגמרא מביאה שם, אבל עוד פעם בפוסקים לא מתייחסים לאופציה הזאת. עכשיו יש מקומות שבהם משתמע שהאיסור להתפלל הוא על נס גלוי, אבל מותר להתפלל על נס נסתר. זה לא שאסור להתפלל על נס בכלל, אלא מותר להתפלל על נס נסתר ואסור להתפלל על נס גלוי. מה בעצם ההבדל? אולי אני אקדים עוד לפני כן את המוטיבציה, תראו, ההבחנה הזאת שאומרים פה. לא להתפלל על נס זה בעצם מניח שיש שני סוגי מעורבות של הקדוש ברוך הוא בעולם. יש מעורבות שהיא חריגה מחוקי הטבע, מגדר הטבע, ועליה אסור להתפלל, ויש מעורבות שהיא במסגרת חוקי הטבע ולזה מותר להתפלל, או אולי אפילו רצוי להתפלל, שני סוגי מעורבות. הבעיה היא שאין באמת שני סוגים. כל מעורבות של הקדוש ברוך הוא היא מעורבות ניסית. אין דבר כזה מעורבות במסגרת הטבע, למרות שכותבים על זה כל המפרשים וההוגי דעות ולא יודע מה ורבנים ופילוסופים ואני לא יודע מה מי שאתם רק רוצים, זה הכל בלבולי מוח. זאת אומרת אין שום דבר כזה. אין דבר כזה מעורבות של הקדוש ברוך הוא במסגרת הטבע, המשפט הזה הוא אוקסימורון, מעורבות של הקדוש ברוך הוא במסגרת הטבע. למה? למה אני טוען את הטענה הזאת? בגלל ש… אולי אני אנסח את זה ככה. כאשר אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיתערב, אז אנחנו בעצם אומרים, נגיד מתפללים על חולה, אנחנו בעצם אומרים ככה, אנחנו חוששים שהחולה הזה עתיד למות מהמחלה שלו ואנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שירפא אותו. אם הוא לא היה מת גם בדרך הטבע אז לא היה צורך ולא היה טעם להתפלל, הוא ממילא לא הולך למות אז מה הבעיה? אלא מה, אנחנו מתפללים על הצד הזה שאולי החולה כן ימות, ואנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא למנוע את זה, זאת אומרת להתערב ולרפא אותו. פירוש הדבר שאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא להתערב, לחרוג מחוקי הטבע. הטבע היה אמור להמית את החולה הזה ואנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא שידאג לזה שזה לא יתנהג לפי דרך הטבע אלא שהוא יתרפא. בדיוק היום, היום חיותה, חיותה דויטש שערכה את הטרילוגיה, היא העלתה סיפור נחמד בתור טוקבק לטור הזה שעכשיו אני מדבר עליו על תפילה לנסים, הביאה שמה איזה סיפור שהיא… בספר שלה על נחמה ליבוביץ', יש לה ספר שהיא כתבה על נחמה ליבוביץ', ששמה היא מביאה שישעיהו ליבוביץ' אמר… הוא… נדמה לי שהוא התפלל על מישהו, מי זה היה? הרב קוק כמדומני? אני לא זוכר כבר, וכשהוא חזר מהתפילה אמרו לו שהרב קוק חולה בסרטן או… לא זוכר משהו כזה, לא בטוח שאני זוכר נכון את הסיפור, ואז הוא אמר "טוב אז די, אם הייתי יודע לא הייתי הולך להתפלל", כי מסרטן לא מתרפאים. זאת אומרת לפחות באותה תקופה סרטן זה היה מחלה ללא אפשרות לריפוי, מחלה סופנית. הוא מוכן להתפלל על מחלות שמהן ניתן להתרפא, לא על מחלות שמהן אי אפשר להתרפא. מה ההבדל? אז לכאורה ההבדל הוא שמחלות שמהן לא ניתן להתרפא אתה מתפלל, אתה מבקש נס שהקדוש ברוך הוא ירפא למרות שזאת מחלה חסוכת מרפא, שזה אי אפשר, אי אפשר, אין טעם, כל מה שדיברנו עד עכשיו. אבל אם אתה מתפלל על מחלה שממנה לפעמים כן מתרפאים אז זה לא נס, אתה מבקש מהקדוש ברוך הוא שהוא יתרפא, זה אפשרי על פי דרך הטבע. כן, זה בעצם מה שהוא אמר שם משקף את ההנחה הזאת שאפשר להתערב בדרך הטבע, שהקדוש ברוך הוא יכול להתערב בדרך הטבע ותפילה שנאסרה בסוגיה שלנו זה בקשה לנס, אבל בקשה למעורבות בדרך הטבע זה כמובן לא נאסר כי זאת המשמעות של בקשה מהקדוש ברוך הוא. אלא שכמו שאמרתי קודם זאת טעות ואני מתפלא על ישעיהו ליבוביץ' שהוא היה אמור להבין את זה היטב. כל מחלה שלא תהיה, גם מחלה שממנה אנשים מתרפאים או יש סיכוי להתרפא, מה זאת אומרת יש סיכוי להתרפא? ממה נפשך? אם הבן אדם הזה היה מתרפא גם בלי התפילה שלי או גם בלי מעורבות של הקדוש ברוך הוא, אז אין טעם לתפילה, הוא היה מתרפא גם ככה. התפילה נאמרת בגלל ש… על הצד הזה שהוא לא יתרפא ואני מבקש מהקדוש ברוך הוא להתערב וכן לרפא אותו. או במילים אחרות, אני מבקש מהקדוש ברוך הוא לעשות נס, לחרוג מהטבע, לעצור את המהלך הטבעי של המחלה הזאת ביחס לאדם המסוים הזה. לא אכפת לי שיש אנשים אחרים שמתרפאים בדרך הטבע אבל הבן אדם הזה אני מתפלל עליו כי אני חושש שהוא לא יתרפא בדרך הטבע. זאת אומרת שבעצם אין שום הבדל בין מחלה. מחלה לבין שפעת, בין סרטן לבין שפעת. אין שום הבדל. זה שמסרטן אף אחד לא מתרפא ומשפעת הרבה אנשים כן מתרפאים, אז מה? התפילה שלי נאמרת על הצד שהבן אדם הזה אולי לא יתרפא מהשפעת, ואני מבקש מהקדוש ברוך הוא לרפא אותו. אז מה ההבדל בין זה לסרטן? שתיהן זה בקשות לנס. אין הבדל. אתה יכול להגיד שיש הבדל בין נס גלוי ונס נסתר, שלהתרפא משפעת זה נס נסתר כי יש אנשים שמתרפאים, ולהתרפא מסרטן, באותה תקופה לפחות, זה היה נס גלוי, כי מסרטן לא מתרפאים. ובעצם מה שהוא רצה לומר זה שלא מבקשים על נס גלוי, אבל אפשר לבקש על נס נסתר. במקורות שהיא מביאה, שהיא מצטטת שם, לא נשמע ככה. הוא רוצה לטעון שזה כדרך הטבע וזה לא כדרך הטבע, ולכן על זה אפשר להתפלל ועל זה אי אפשר להתפלל. זה לא שאלה של נס גלוי ונס נסתר. עכשיו, למה אני אומר שאין דבר כזה להתרפא כדרך הטבע? כמו שאמרתי קודם, כי בעצם מה שאני רוצה לטעון זה שבדרך הטבע הייתה קורית תוצאה מסוימת, ואני מבקש מהקדוש ברוך הוא שתקרה תוצאה אחרת. אז אני מבקש מהקדוש ברוך הוא להקפיא את הטבע או לחרוג מהמהלך הטבעי. לכן, בהגדרה, כל פנייה לקדוש ברוך הוא, בקשת מעורבות מהקדוש ברוך הוא, זה בעצם בקשה לנס, בהגדרה. אני אחדד את זה קצת יותר, כמו שעשיתי את זה בטורים שלפני הטור שאני מדבר עליו כאן. הטור שלפני בעצם הסברתי שאין, בניגוד למה שאנשים אולי חושבים, אין מרווחים בחוקי הטבע. וחוקי הטבע הם דטרמיניסטיים. אין מצב שבו המציאות הנתונה היא מסוימת, נגיד אוסף הנתונים הקיימים כרגע, והצעד הבא שיקרה הוא פתוח. יכול לקרות א' ויכול לקרות ב'. בהינתן כל הנתונים במצב הנוכחי, במצב העכשווי, זה מכתיב בצורה חד-ערכית את מה שיקרה בשלב הבא. אין דרגות חופש במסגרת חוקי הטבע. נגיד, בן אדם במצב רפואי מסוים, אז בהינתן שיש לי את כל הנתונים העכשוויים על מצבו, למעשה העתיד שלו מוגדר, העתיד שלו הוא חד-ערכי. אין שתי אפשרויות, או שהוא ימות או שהוא יחיה. מה שיקרה לו מוכתב ממצבו. אוקיי, זה בעצם הטענה על פי חוקי הטבע. ולכן בעצם הטענה היא ש, ניסחתי את זה שם בשפה של תנאים, אז אמרתי שחוקי הטבע הם בעצם תנאים מספיקים להתרחשויות. זה בעצם ההגדרה של חוק טבע. חוק טבע אמור להיות תנאי מספיק למה שיקרה. הבאתי שמה שיש ויכוח בין פילוסופים איך להבין את היחס בין הסיבה לבין המסובב. יש פילוסופים שרוצים לטעון שהסיבה צריכה להיות תנאי מספיק והכרחי למסובב. הכרחי ומספיק ביחד. ויש פילוסופים שטוענים שהסיבה היא תנאי מספיק, שדי לה שתהיה תנאי מספיק למסובב. זה לא צריך להיות תנאי הכרחי, אלא תנאי מספיק, לא הכרחי ומספיק אלא מספיק בלבד. מה ההבדל? שתנאי הכרחי ומספיק הוא בעצם הסיבה בעצם הופכת להיות סיבה יחידה. לא ייתכן ש, אם הסיבה היא תנאי הכרחי ומספיק למסובב, אז זה אומר שאם קרה המסובב הזה, ברור שלפני כן הייתה הסיבה. לא ייתכן שיקרה המסובב בלי שהייתה לפניו הסיבה. אתן לכם דוגמה, למשל, היווצרות של אש. על היווצרות של אש יכולה להיות סיבה שאני, נגיד למשל, אני ממקד קרני שמש עם זכוכית מגדלת על נייר, וזה יוצר אש על הנייר. אז יצרתי את האש על ידי מיקוד של קרני השמש. אפשרות אחרת, אני פשוט. או מצית גפרור ומדליק את הנייר הזה עם גפרור. אז יש לי שתי סיבות לבעירה שנוצרה שם בנייר, או הצתה על ידי גפרור או על ידי מיקוד של קרני השמש. מה זה אומר? זה אומר שאני לא יכול להגיד שמיקוד קרני השמש הוא תנאי הכרחי ומספיק להיווצרות האש. אם הוא היה הכרחי ומספיק, אבל הוא גם הכרחי, אז זה אומר שהיווצרות אש לא יכולה להיות בלי זה. אבל היא יכולה להיות בלי זה. אם עשיתי את זה עם גפרור, אז לא מיקדתי את קרני השמש ובכל זאת נוצרה אש. זאת אומרת, זה שאש נוצרה לא אומר שלפני כן היה מיקוד של קרני השמש. לכן המיקוד של קרני השמש הוא לא תנאי הכרחי ומספיק לאש. הוא כן תנאי מספיק לאש. זאת אומרת, אם אתה ממקד את קרני השמש תהיה אש. זה מספיק בשביל שתהיה אש, אבל זה לא הכרחי. אוקיי? זה המשמעות של העובדה שתנאי מספיק אבל לא הכרחי ומספיק. אותו דבר עם הגפרור, הגפרור גם הוא לא תנאי הכרחי, כי עובדה שהאש יכולה להיווצר גם עם מיקוד של קרני שמש, גם בלי להדליק גפרור. אז זה אומר שהדלקת הגפרור גם היא לא תנאי הכרחי אלא תנאי מספיק. אז זה אומר ככה, כאשר אני אומר שהדלקת הגפרור היא הסיבה לכך שנוצרה אש, או מיקוד קרני השמש זה הסיבה לכך שנוצרה אש, אמרתי בזה שהסיבה היא תנאי מספיק למסובב. לא הכרחי ומספיק, אלא מספיק. אני לא אומר שלא יכולים להיות תנאים הכרחיים ומספיקיים, יכולים להיות סיבות שהן תנאי הכרחי ומספיק. אני רק טוען שלא כל סיבה צריכה להיות הכרחית ומספיקה. גם יש גם סיבות שהן רק תנאי מספיק בלי שהוא תנאי הכרחי. לכן הוויכוח הזה בין פילוסופים שטויות, בקיצור, סיבה היא תנאי מספיק, זה לא תנאי הכרחי ומספיק, מי שאומר אחרת פשוט טועה. זה ברור. הבאתי שמה את האנקדוטה, אני לא אכנס אליה בפרטים. יובל שטייניץ בספר שלו עץ הדעת, זה נקרא הספר, זה בעצם שלושה מאמרים שלו, מביא שם במאמר האמצעי ראיה נגד התפיסה שהסיבה היא תנאי הכרחי ומספיק למסובב. הטענה שלו, והוא קורא לזה פרדוקס ההתנאה. הטענה שלו זה שאם A, נגיד ש-A הוא סיבתו של B, עכשיו בוא נניח לצורך הדיון ש-A צריך להיות תנאי הכרחי ומספיק ל-B. אם זה היה כך, אז לא הייתה יכולה להיות שרשרת סיבתית של יותר משתי חוליות. למה? כי איך נראית שרשרת סיבתית של יותר משתי חוליות? יש לי A שהוא הסיבה ל-B, ו-B הוא סיבה ל-C וכן הלאה, D ו-E וכן הלאה. נדבר על שלוש החוליות הראשונות, אז A סיבתו של B, B סיבתו של C. עכשיו בוא נניח לצורך הדיון ש-A הוא תנאי הכרחי ומספיק ל-B ו-B הוא תנאי הכרחי ומספיק ל-C. כי אנחנו מניחים כרגע שסיבה זה תנאי הכרחי ומספיק. עכשיו אם זה כך, אז יוצא ש-A הוא תנאי הכרחי ומספיק ל-B, כי A הוא סיבתו של B, ואמרנו ש-B הוא תנאי הכרחי ומספיק ל-C. אבל אחד התכונות של תנאי הכרחי ומספיק זה שהוא הפיך. אם B הוא תנאי הכרחי ומספיק ל-C, אז C תנאי הכרחי ומספיק ל-B. ולכן בעצם יוצא שגם A וגם C בשרשרת הזאת, כל אחד מהם הוא תנאי הכרחי ומספיק ל-B. אבל זה סותר תכונה אחרת של תנאי הכרחי ומספיק, כי תנאי הכרחי ומספיק צריך להיות יחיד. לא יכול להיות שיש שני תנאים שכל אחד מהם הוא הכרחי ומספיק לאותה תוצאה. ולכן בעצם הוא מוכיח שאם יש שרשרת סיבתית באורך של יותר משניים, של שלוש והלאה, אז היחס הסיבתי שם לא יכול להיות תנאי הכרחי ומספיק. זה הראיה שלו נגד התפיסה של הפילוסופים שמזהים סיבה כתנאי הכרחי ומספיק למסובב. ראיה שגויה בעליל כמובן, טיעון לא נכון, בגלל שהתנאי הכרחי ומספיק לא צריך להיות יחיד במובן שהוא מדבר עליו. כשאני מדבר על שרשרת סיבתית A גורם ל-B ו-B גורם ל-C ו-C גורם ל-D וכן הלאה, התנאי ההכרחי והמספיק ל-B זה ש-A יהיה לפניו ו-C ו-D ו-E יהיו אחריו. A, C, B ו-E. כל אלה ביחד הם התנאי ההכרחי והמספיק ל-ב. רק שחלק מהתנאי הזה הוא לפני ב וחלק אחר מהתנאי הזה הוא אחרי ב מבחינת ציר הזמן. מבחינת הלוגיקה זה לא משנה, תנאים לא צריכים להופיע לפני המותנה, המתנה לא צריך להיות לפני המותנה מבחינת הזמן. זה רק יחס לוגי ביניהם. לכן הטענה שלא יכולה להיות שרשרת סיבתית באורך של יותר משלוש לא נכונה, היא יכולה להיות. כאשר א ו-ג ביחד זה תנאי הכרחי ומספיק ל-ב. כשאנחנו מדברים על ייחודיות של יחס של תנאי הכרחי ומספיק, אנחנו מתכוונים כש-א הוא תנאי הכרחי ומספיק ל-ב ולא יהיה שם ג בכלל, ו-ג הוא הכרחי ומספיק ל-ב כשלא יהיה א בכלל. זה לא יכול להיות. אין שני תנאים הכרחיים ומספיקים שהם בלתי תלויים. אבל יכול להיות תנאי הכרחי ומספיק שמורכב מכמה מרכיבים, וכל המרכיבים ביחד הם תנאי הכרחי ומספיק למותנה. אוקיי? בסדר, זה אני אומר את זה רק בסוגריים, זה אנקדוטה. מי שרוצה יכול להסתכל בטור שלי, זה ארבע מאות שישים ואחת. בכל אופן, אז לענייננו אבל, לא משנה שהטיעון של שטייניץ הוא שגוי, אבל המסקנה שלו היא מסקנה נכונה. זאת אומרת, הסיבה היא תנאי מספיק למסובב. למשל בגלל הדוגמה שהבאתי קודם על הגפרורים ומיקוד קרני השמש, ששם זה באמת שתי סיבות שונות שיכולות לחולל את אותו מסובב, כל אחת בלי השנייה. לא שתיהן ביחד, אלא כל אחת בלי השנייה מצליחה לחולל את המסובב. זה אומר שסיבה היא תנאי מספיק ולא הכרחי ומספיק. אוקיי? עכשיו, אם אנחנו מגיעים למסקנה שסיבה היא תנאי מספיק למסובב, אז זה אומר שאם קרתה הסיבה, המסובב חייב להופיע. נכון? זה תנאי מספיק. ברגע שאתה יודע שהייתה הסיבה, מספיק לדעת את זה כדי לגזור מזה שיופיע גם המסובב. אוקיי? זה המשמעות של תנאי מספיק. אז אם זה כך, כאשר אני מדבר על הסבר או מהלך עניינים טבעי של סיבה ומסובב על פי חוקי הטבע, אז זה אומר שחוקי הטבע בעצם מהווים סיבה או הסבר למה שמתרחש, ובמובן הזה חוקי הטבע הם תנאי מספיק למה שמתרחש. למשל, אם גוף עומד באוויר, גוף בעל מסה כן, עומד באוויר, יש את חוק הגרביטציה. חוק הגרביטציה אומר שהוא חייב ליפול לקרקע. אוקיי? אין דבר כזה שגוף יעמוד באוויר ולא ייפול לקרקע. ברגע שהוא עומד באוויר ויש את חוק הגרביטציה זה תנאי מספיק כדי לקבוע שהגוף ייפול, אלא אם כן כמובן יש איזה כוח מאזן ואז המצב הוא אחר. אבל בהינתן המציאות שיש רק את חוק הגרביטציה שפועל על הגוף הזה, הוא ייפול למטה. כאשר המציאות יותר מורכבת, נגיד למשל יש כוח אחר שמושך אותו לכיוון ההפוך ומאזן את כוח הגרביטציה, במקרה הזה הוא לא ייפול. אוקיי? אבל זה לא סותר את המספיקות של חוק הגרביטציה, כי המספיקות היא לא של חוק הגרביטציה, היא של חוקי הטבע בכלל. כלל חוקי הטבע מהווים תנאי מספיק למה שמתרחש. זה מזכיר לי, כשהייתי בכיתה ו, אז הייתי בקייטנה בנחלים, בישיבת נחלים. והביאו לנו שמה איזה מהפנט. ואני זוכר המהפנט הזה ביקש מתנדב, השכיב אותו, קוסם, מהפנט, כן, מהפנט כמדומני, השכיב אותו על הספסל והרים אותו, הרים אותו באוויר לגובה של עשרים סנטימטר, הרדים אותו כזה בהיפנוזה, והרים אותו עשרים סנטימטר באוויר מעל הספסל. ככה במו עיניי ראיתי. אוקיי? אין לי מושג מה זה אומר בהסתכלות שלי היום, אבל זה מה שראיתי שם. אוקיי? עכשיו, זה סתם הערה משעשעת שעלתה לי אחר כך, כן, אחרי כמה שנים חשבתי לעצמי, מה קרה שם? האם זה אומר שהוא עמד באוויר למרות ששקול הכוחות עליו הוא לא אפס? זאת אומרת, יש עליו כוח גרביטציה, אין שום כוח שמאזן את זה ובכל זאת הוא עומד באוויר. מה שסותר את החוק השני של ניוטון, כן, שאם יש עליך כוח אז מתפתחת תאוצה בכיוון הכוח. אוקיי? אז זה בעצם המהפנט הזה חרג מחוקי הטבע, או שלא. המהפנט הזה יצר כוח, שהוא יודע ליצור, אני לא יודע ליצור, שאיזן את כוח הגרביטציה ושקול הכוחות על הבחור שכזה היה אפס ולכן הוא עמד באוויר. כי אם הוא עמד באוויר, אז זה אומר ששקול הכוחות עליו היה אפס. לא יכול לעמוד באוויר אם שקול הכוחות הוא לא אפס. הוא יודע לייצר כוח שיאזן את כוח הגרביטציה. אז אולי הוא עשה את זה ולא חרג מחוקי הטבע, אבל זה כמובן לא פותר את הבעיה. זה לא פותר את הבעיה בגלל שהשאלה איך הוא יצר את הכוח הנגדי. אם את הכוח הנגדי הוא יצר באמצעי שהוא לא טבעי, אתם רואים איך זה נכנס פה למיסטיקה, באמצעי שהוא לא טבעי, אז הוא עדיין חרג מחוקי הטבע. איך הוא מייצר כוח בלי שיש מקור לכוח הזה? גם זאת חריגה מחוקי הטבע. זה לא יעזור לי לעבור למישור של הכוחות, זאת חריגה מחוקי הטבע באותה מידה. טוב, זה רק נזכרתי בזה רק בהקשר שלנו. בכל אופן לענייננו, הטענה היא שאם אתה לוקח בחשבון את כל הנסיבות ואת כל חוקי הטבע הרלוונטיים, העתיד הוא עתיד חד ערכי מהסיטואציה העכשווית. אין מצב שבו אתה יודע את כל הנתונים על המצב העכשווי ויש לך שתי אופציות או שני עתידים אופציונליים. יכולים לקרות שני דברים שונים. אין, חוקי הטבע לא מאפשרים דבר כזה. וזו המשמעות של המספיקות של חוקי הטבע. אם חוקי הטבע הם הסבר, ככה מקובל לחשוב, או סיבה, אז זה אומר שהם המכלול של חוקי הטבע הוא תנאי מספיק למה שיקרה. ובהינתן, כמו שאמר לפלאס, תן לי את כל הנתונים וכוח חישוב מספיק חזק ואני אגיד לך מה יקרה מכאן ועד אחרית הימים. זו רק תוצאה של חישוב. של חישוב מאוד מסובך ואין לנו את כל הנתונים ביד, ולכן אנחנו לא יודעים לעשות את החישוב הזה. אבל ברמה העקרונית יש חישוב שיכול לעשות את העבודה. תן לי מחשב עם כוח חישוב אינסופי, תלעיט אותו בכל הנתונים הרלוונטיים על המצב העכשווי והוא יגיד לך כל מה שיקרה מכאן ועד אחרית הימים. למעט בחירות של בני אדם, וזה אני לא נכנס לזה עכשיו, אבל בטבע הדומם לפחות או בטבע ללא בחירה, המחשב יתן לך את כל מה שיקרה. אז בעצם המשמעות של הדברים היא שבהינתן מצב טבעי עכשווי, העתיד הוא חד ערכי. אין שום דרגת חופש, אין מרווחים בחוקי הטבע. שני חריגים שאפשר היה אולי להעלות אותם בהקשר הזה, דיברתי על זה בשיעורים בימי שישי לפני כמה זמן, זה כאוס ותורת הקוונטים. שני התחומים האלה נחשבים הרבה פעמים כתחומים שהם לא דטרמיניסטיים. מה שתיארתי עכשיו זה בעצם דטרמיניזם. כשאני אומר שחוקי הטבע הם תנאי מספיק למה שיקרה, בעצם אמרתי אמירה דטרמיניסטית, שהמצב העכשווי קובע חד ערכית את מה שיקרה בשלב הבא. עכשיו, שני החריגים לדטרמיניזם זה כאוס ותורת הקוונטים, אבל שניהם לא רלוונטיים אלינו. הכאוס לא רלוונטי אלינו כי זה סתם טעות. הכאוס הוא דטרמיניסטי לגמרי. מערכת כאוטית היא מערכת שאני לא יודע לנבא מה יקרה, אבל רק בגלל שהחישוב הוא מסובך או רגיש לתנאי התחלה, לא בגלל שאין חישוב כזה. קחו פיסת נייר, תעמדו בקומה שנייה במרפסת. עכשיו תשחררו את פיסת הנייר. האם אתם יכולים לנבא איפה על הקרקע היא תיפול? התשובה היא לא. אין לנו שום דרך לנבא את זה, שום מחשב על לא יצליח לעשות את החישוב הזה. זה חישוב מטורף במורכבותו. למה? כי זה מאוד תלוי בשאלה איך בדיוק שחררתי אותו ומה היו הרוחות לכל אורך הדרך וצפיפות האוויר וצורתו של הדף וכל מיני דברים מהסוג הזה, מאוד מאוד מסובך. לכן לעשות את החישוב הזה זה מאוד מסובך. אבל יש חישוב כזה. ברמה עקרונית, אם תיתן לי את כל הנתונים ותיתן לי מחשב מספיק חזק, אני אגיד לך בדיוק איפה תיפול פיסת הנייר הזאת. זה שאני לא יודע לנבא את זה, זה פשוט מגבלה חישובית שלי או של נתונים או של חישוב, אחד משניים. זה הכל. אבל ברמה עקרונית זה תהליך שהוא דטרמיניסטי לגמרי. כן, קחו דוגמה, דוגמה שיותר קרובה לעולם שלנו, הטלת קובייה. כשאני מטיל קובייה, אנחנו רגילים להתייחס לתוצאה כאילו היא הייתה תוצאה אקראית. כן, יכול להיות שייצא אחת, שתיים, שלוש, עד שש. ואי אפשר לנבא איפה תיפול הקובייה. מי שיודע לנבא, היה יכול להרוויח הרבה כסף בהגרלות. אנחנו לא יכולים לנבא. האם זה אומר שיש פה משהו אקראי? תשובה היא לא, אין פה שום דבר אקראי, זה חוקי ניוטון. הקובייה זה עצם פיזיקלי שיש לו מסה, אתה נותן לו מהירות התחלתית, יש לא משנה רוחות, צפיפות אוויר, צורת הקובייה, מהירות התחלתית, קחו את כל זה בחשבון, אפשר ברמה העקרונית יש חישוב שיגיד לכם על איפה איפה תיפול הקובייה הזאת. מה תהיה התוצאה. למה אנחנו משתמשים פה בהסתברות, כן, אנחנו אומרים ההסתברות היא שישית לכל תוצאה, בהנחה שהקובייה היא הוגנת. למה אנחנו משתמשים בהסתברות? אין פה באמת שום דבר אקראי. זה חוקי ניוטון, זה דבר דטרמיניסטי לחלוטין. אנחנו משתמשים בהסתברות בגלל שהדבר הזה הוא כאוטי. הוא לא אקראי, החישוב הוא חישוב מאוד מסובך והוא מאוד הוא תלוי בצורה מאוד עדינה בתנאי התחלה. אם תזרוק את הקובייה באותה עוצמה אבל בזווית טיפ טיפה שונה, התוצאה כבר תהיה אחרת. לכן זה מאוד רגיש לתנאי התחלה, וכיוון שכך אנחנו לא יודעים לעשות את החישוב הזה ודה פקטו אנחנו מתייחסים לזה כאילו זה תהליך אקראי. אנחנו משתמשים בהסתברות כדי לטפל בתוצאות של הטלות קוביות. אבל השימוש הזה הוא שימוש רק בגלל חוסר מידע שלנו, אבל לא שבאמת במציאות יש פה איזושהי דרגת חופש שהקובייה יכולה ליפול על אחת, שתיים או שלוש. ברגע שהיא יצאה מהיד שלי, באופן עקרוני הקדוש ברוך הוא יכול להגיד לכם על איזה פאה הקובייה תיפול. אני לא יודע כי חסר לי כוח חישוב. לכן זו דוגמה טובה למשהו שאנחנו רגילים להתייחס אליו כמשהו אקראי בעוד שאין פה שום דבר אקראי אלא יש פה מוגבלות שלנו או חוסר במידע או חוסר בכוח חישוב. אותו דבר לגבי כל התופעות הטבעיות, גם אם אנחנו לא יודעים לנבא אותם, אבל זה רק בגלל מוגבלות שלנו, כן, נגיד באבולוציה, תשאלו ביולוגים הם יגידו לכם שיש באבולוציה חלקים שהם חלקים מקריים. אקראיים, אני לא יודע מה, נולדו שני סוגי בעלי חיים, פתאום מגיע אריה לאזור. אתם מכירים את הבדיחה על שני חבר'ה שמגיע איזה אריה לאזור, אחד החבר'ה מתחיל לרוץ, השני מחליף לנעלי ספורט. אז אומר לו הראשון אתה משוגע, תתחיל לרוץ כבר, מה זה יעזור לך נעלי ספורט, אתה תשיג את האריה? אם תלבש נעלי ספורט תשיג את האריה? האריה ישיג אותך ככה עם נעלי ספורט או בלי נעלי ספורט. אומר אני לובש נעלי ספורט כדי להשיג אותך, לא כדי להשיג את האריה. זאת אומרת אם אני ארוץ יותר מהר ממך אריה יטרוף אותך לא אותי. זאת אומרת אני לא צריך להשיג את האריה בשביל שהוא לא יטרוף אותי. זאת אומרת כן, אז נולדו שני בני אדם ומגיע אריה לאזור. מי שיישאר שם זה מי שרץ מהר יותר. אוקיי? כי האריה יטרוף את השני. עכשיו זה לעומת זאת אם לא יודע מה מגיע מישהו טורף אחר שמדבר על עוצמה ולא על מהירות אז מי שיישאר הוא החזק יותר, לא המהיר יותר. זאת אומרת השרידות היא פונקציה של נסיבות והנסיבות זה עניין אקראי. האם יזדמן לפה אריה או יזדמן לפה דב או לא יודע מי? פיל, אני יודע, שגם דב וגם פיל כנראה רצים יותר מהר מבני אדם. לא משנה, משהו אחר שלא רץ מהר אבל הוא מאוד חזק. אז הדבר הזה נתפס על ידי חוקרי אבולוציה ובשיח של האבולוציה כעניין אקראי. אתה לא יודע אם יהיה פה אריה, יהיה פה זה, יהיה פה בצורת, יהיה פה גשם, וכל מערכת של נסיבות מכתיבה הישרדות של תכונות אחרות, כי התכונות ששורדות זה אותן תכונות שמצליחות להתמודד טוב יותר, זאת אדפטציה, עם הנסיבות החדשות. אוקיי? עם הנסיבות ששוררות באותו מקום. אבל כמובן שאין פה שום דבר מקרי. זה שמזדמן לפה אריה או מזדמן לפה דב, לנו זה נראה מקרי כי אנחנו לא יודעים לחשב, אבל ברמה העקרונית האריה והדב הם תוצאות של תהליכים טבעיים, של חוקי הטבע, שקובעים מי יזדמן לפה, אריה או דב. מאוד מורכב ולכן אף אחד מאיתנו לא יודע לנבא את זה מראש. אבל ברמה העקרונית יש חישוב שיאמר לנו האם האריה יזדמן לפה או שהדב יזדמן לפה. זה הכל תוצאה של חישוב דטרמיניסטי. רק שאנחנו רגילים, ובצדק, ברמה המתודולוגית אנחנו מתייחסים לזה כאילו זה תהליך אקראי. את הדבר הזה כאילו שהוא היה משהו אקראי. כי החישוב הוא מאוד מסובך, אנחנו לא יודעים לעשות את החישוב, אנחנו מעדיפים להשתמש בהסתברות ולדבר בשפה של הסתברות. אבל צריך לא לערבב את המישור המתודולוגי עם המישור המהותי. מתודולוגית אנחנו משתמשים בהסתברות, אבל מהותית אין פה שום דבר מקרי. שום דבר אקראי, הכל דטרמיניסטי. קוונטים זה יותר מורכב לפי הפרשנויות המקובלות, לפחות שם יש מרווחים, זאת אומרת יכולות להיות שתי תוצאות שונות מאותה מערכת נסיבות. אבל גם שם זה לא משנה כי יש א' זה לא משנה משתי סיבות. א' בגלל שזה קורה רק בסקאלות מאוד מאוד קטנות, זאת אומרת מעבר למיקרון או כמה מיקרונים אין כבר תופעות קוונטיות אז בעולם שלנו אין משמעות לתורת הקוונטים. מעבר לזה, גם תורת הקוונטים זה מערכת של חוקי טבע, רק חוקי טבע שקובעים התפלגויות של אירועים שיכולים לקרות, הם לא קובעים איזה אירוע יקרה אלא התפלגות בין האירועים השונים שיכולים לקרות. למה אני אומר את זה? עכשיו אני חוזר אלינו, לדיון שלנו. אם באמת מערכת חוקי הטבע מהווה תנאי מספיק למה שיקרה, זה אומר שכאשר אני מבקש מהקדוש ברוך הוא לעשות משהו אחר ממה שצפוי שיקרה באופן טבעי, אני בעצם מבקש ממנו לחרוג מחוקי הטבע. כי כמו שאמרתי עכשיו, ההנחה של אלה שאומרים שיכולה להיות מעורבות אלוקית במסגרת הטבע, זאת הנחה שבעצם אומרת שבתוך מסגרת הטבע יש כמה אופציות שיכולות לקרות, ואני מבקש מהקדוש ברוך הוא לבחור את אופציה ב' ולא את אופציה א', מבין ששתיהן מתאימות לחוקי הטבע, כן? שתיהן אפשריות מבחינת חוקי הטבע. אבל אם אני אומר שאין דבר כזה, חוקי הטבע לעולם מכתיבים אפשרות אחת, אין מצב שיש שתי אפשרויות, שני עתידים אפשריים שקומפטיביליים, כן? שתואמים לחוקי הטבע ולנסיבות ששוררות עכשיו, אז זה אומר שתמיד כאשר אני מבקש מהקדוש ברוך הוא להתערב או לעשות משהו אחר ממה שצפוי לקרות, אני בעצם מבקש ממנו בקשה שהיא נס. זאת בקשה לנס. תמיד, בהגדרה. כל בקשה בעצם היא בקשה לנס. עכשיו, כאן אני חוזר רק להערה על תורת הקוונטים, גם על פי תורת הקוונטים, אפילו אם נתעלם רגע מהסקאלה ונגיד שאנחנו עובדים במישור הקוונטי, גם שם כשאני מבקש מהקדוש ברוך הוא להתערב, אני בעצם מבקש ממנו לשנות את ההתפלגות הקוונטית, כי ההתפלגות הקוונטית עושה איזושהי הגרלה. ויכול לקרות אירוע א' בסיכוי כזה ואירוע ב' בסיכוי אחר. כשאני מבקש מהקדוש ברוך הוא, אני בעצם אומר אנא תעשה שיקרה אירוע א' ולא אירוע ב', זאת אומרת אני בעצם שוב פעם מתערב בחוקי הטבע. אין מעורבות של הקדוש ברוך הוא בלי שהוא מעורב, זה אוקסימורון, נכון? אם הוא מעורב, פירוש הדבר שהוא משנה משהו שלא היה קורה בלי המעורבות שלו. לכן הדיבורים האלה על מעורבות במסגרת הטבע זה שטויות במיץ עגבניות, אין דבר כזה. וזה מדהים אותי כל פעם מחדש לגלות כמה גם אנשי מדע וגם פילוסופים וכמובן תאולוגים והוגי דעות ורבנים ופרשנים כמה ביזבזו משפט על מעורבות בתוך הטבע ומחוץ לטבע, כמה ויכוחים היו איתי גם באתר על הדברים האלה, וזה פשוט שטויות. אין דבר כזה. מעורבות במסגרת הטבע זה אוקסימורון. אין דבר כזה. מעורבות זה בהגדרה חריגה מחוקי הטבע. אז אם זה כך, אז בעצם יוצא שכל בקשה שאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא היא בעצם בקשה לנס. כי אנחנו מבקשים ממנו, כל בקשה של התערבות היא בעצם בקשה לחרוג מחוקי הטבע. אז קודם כל זה אומר שאם אני מאמץ את המסקנה של הגמרא שיש איסור להתפלל על נס, יש איסור על מעורבות מיסטית, כן? על חריגה מהטבע, להתפלל על מעורבות מיסטית, אז זה אומר שבעצם יש איסור להתפלל בכלל, לבקש מהקדוש ברוך הוא על כל דבר, כי כל דבר שנבקש הוא בעצם חריגה מהטבע. ואם יש איסור לבקש על נס, אז אי אפשר לבקש כלום, כי כל מה שאתה מבקש הוא נס. זאת בעצם הבעיה שנוצרת מהמסקנת הגמרא פה. עכשיו אני רוצה לחדד קצת את הקשר לדיון שלנו. למה למה הבאתי את כל זה בהקשר שלנו, כי זה אני חושב שהאיסור הזה אצל חז"ל מצטרף למשפחה שלמה של אמירות הלכתיות שראינו, שאומרת אנחנו למיסטיקה, ניסים, חריגות מהטבע, לא נותנים מעמד בעולם הדתי שלנו. וזה נראה מוזר עוד פעם בציפייה מחשיבה דתית זה דווקא כן לקבל, אדרבא, זה כמעט מזוהה עם איזושהי פנייה לחריגות מהטבע, למה שמעבר לטבע, למטפיזיקה, למיסטיקה וכולי. והגישה ההלכתית בהקשר הזה היא מאוד מאוד עקבית כמו שראינו בכל מיני מקומות, יש פה במקרה הזה אפילו איסור כנראה, אם אנחנו מאמצים שמדובר על איסור ולא סתם שזה מיותר. איסור לפנות או לבקש איזושהי חריגה מיסטית מהטבע. אסור לעשות את זה, אסור לבקש את זה מהקדוש ברוך הוא. כמו שאסור לנו, זה חידוש גדול מאוד, כי כמו שאסור היה לנו עכשיו לנחש, חובר חבר, לפנות לכל מיני כוחות, דיברנו על זה, מהסיטרא אחרא או כל מיני דברים כאלה, זה עכשיו מקבל משמעות הרבה יותר רחבה. אסור לנו לבקש דברים כאלה גם מהקדוש ברוך הוא. באופן כללי אסור לנו לבקש חריגות מהטבע. זה לא קשור לסיטרא אחרא או לא סיטרא אחרא. גם מהקדוש ברוך הוא אסור לנו לבקש שיחרוג מהטבע. במובן הזה זה מעמיד את האיסורים האלו כאיזשהו מקרה פרטי של משהו רחב יותר. אני מניח ששמה זה איסורים יותר חמורים, שמה זה איסור של עבודה זרה, יהרג ואל יעבור. פה אני לא יודע בדיוק מה משמעותו של האיסור הזה של תפילת שווא, אמרתי, זה מין טעמים מוזרים כאלה, לא ברור בדיוק זה איסור דאורייתא, דרבנן, כנראה דרבנן, אני לא יודע בדיוק מה. אבל עדיין, בעצם, אחרי שלוקחים גם אותו בחשבון, נראה שהאיסורים האלה זה בסך הכל מקרה פרטי. אסור לנו בכלל לבנות על חריגות מהטבע, על מיסטיקה, אין לפנות אל המיסטיקה. אוקיי, זה בעצם המשמעות של מה שיוצא מהגמרא כאן. עכשיו, כמובן שהמסקנה כפי שהצגתי אותה כאן נראית מאוד בעייתית, כי זה בעצם אומר שאי אפשר לבקש מהקדוש ברוך הוא כלום. אנחנו מחונכים כל הזמן על זה שצריך להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא על צרכינו, על רפואה, על פרנסה, על בריאות, הכל, מה שאתם רוצים. כל הממים של ז'בוטינסקי אם תרצו. צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא. אבל המסקנה שעולה מכאן זה שאי אפשר, אסור לבקש ממנו כלום. לפחות שווא לבקש ממנו, אבל כנראה גם אסור לבקש ממנו כלום. אז מה נשאר לנו מהעולם של התפילה אם באמת אי אפשר לפנות, התפילה בעצם בהגדרה, עכשיו אני מציב את זה בקונטקסט שלנו, התפילה בהגדרה לכאורה היא פנייה למיסטיקה. היא פנייה למעורבות מיסטית בהתנהלותו של העולם. זאת מטרתה של בקשה בתפילה. ואם אנחנו רואים פה מסקנה שזה בעצם אסור, אסור לפנות למיסטיקה, מה זה משאיר מהתפילה או מהבקשות בתפילה. בתפילה יש כמה חלקים, בקשות זה רק חלק אחד, אבל נדבר כרגע על הבקשות שיש בתפילה. אז בגלל הדבר הזה, יש באמת כאלה, אני חוזר לליבוביץ', יש כאלה שרצו לטעון שיש הבדל בין תפילה על נס גלוי לתפילה על נס נסתר. תפילה על נס גלוי זה מה שנאסר בגמרא. להתפלל על נס נסתר זה מותר. כל בקשה היא בעצם כמו שראינו עכשיו, כל בקשה היא בקשה לנס נסתר. אז אם אסור לבקש על ניסים, נסתרים או גלויים, אז אי אפשר לבקש כלום. לכן הפתרון המתבקש הוא שמה שהגמרא אוסרת לבקש זה נס גלוי, לא נס נסתר. נס נסתר אפשר לבקש. כל בקשה בעצם היא בקשה לנס נסתר. על נס גלוי אסור לבקש. וזה לכאורה מה שעומד גם ביסוד הסיפור הזה על ליבוביץ', על הסרטן מול מחלה אחרת. אז מחלה אחרת, להתרפא משפעת זה נס נסתר כי אנשים מתרפאים משפעת. אתה לא יכול לראות שקרה פה נס. אבל להתרפא מסרטן זה נס גלוי. אז על הראשון מותר להתפלל, על השני אסור להתפלל. אמרתי, אצל ליבוביץ' זה כנראה לא זה ההסבר בדבריו, לכן זה סתם טעות מדעית מה שהיה לו שם. אבל נגיד ברמה התיאולוגית זאת גישה מאוד מקובלת שעושה אבחנה בין נס נסתר לנס גלוי. אלא מה, שזה לא יכול להיות נכון. זה לא יכול להיות נכון בגלל שאחת ה… לפחות אחת הדוגמאות שמובאת בגמרא היא נס נסתר, היא לא נס גלוי. כשאני מבקש מהקדוש ברוך הוא שהבן שלי יהיה בן זכר. זה נס גלוי? איך נס גלוי? כשהילד הזה ייוולד הוא יהיה זכר. אני לא יודע אם זה מאז ומעולם היה זכר. השינוי, הנס הזה שקרה בתוך הרחם של האמא הוא נס נסתר. אנחנו הרי כל עוד הילד לא נולד, אנחנו מדברים בתקופה שאין אולטרסאונדים. כל עוד הילד לא נולד אנחנו לא יודעים את מינו. אז מה הבעיה? אז לבקש על מינו של העובר זאת בקשה לנס נסתר, לא לנס גלוי. לפי התזה שלנס נסתר מותר לבקש, רק על נס גלוי נאסר לבקש, אז למה אסור לבקש על מינו של העובר? נגיד שריפה, כשיש שריפה בעיר אני מבקש שלא יהיו אלה בני ביתי, זה נס גלוי כי יש אנשים בעיר שכן רואים את השריפה, אז הם רואים שזה לא אצלי או שזה אצלי בבית, אם הקדוש ברוך הוא יעשה נס אז זה יהיה נס גלוי. אבל התפילה על מינו של העובר היא בקשה לנס נסתר, לא לנס גלוי. ואם הגמרא אומרת שגם זה אסור, ולכן גם הניסוח בגמרא הוא ניסוח של בקשה לשעבר. לא משנה אם הלשעבר הזה הוא גלוי או נסתר. בקשה לשעבר, בקשה על משהו שכבר קבוע, בקשה לנס אסורה, לא משנה אם זה נס גלוי או נס נסתר. אז זה אומר שהחלוקה בין נס גלוי ונס נסתר לא נכונה. אסור לבקש על שום נס. אגיד לכם יותר מזה, זה במובנים מסוימים זה אפילו לא נס. בסך הכל אני מבקש מהקדוש ברוך הוא שיעשה ניתוח לשינוי המין של העובר ברחם אמו. אני מניח שאם לא היום אז בעוד לא הרבה זמן יהיו רופאים בשר ודם שיוכלו לעשות דבר כזה. זה אפילו בהישג ידם של בני האדם. אז מה הבעיה לבקש מהקדוש ברוך הוא שיעשה דבר כזה? האם בכלל מדובר בנס? הבקשה הזאת היא בקשה לנס? לא, זה בקשה לעשות ניתוח לשינוי המין ברחם האם. פרוצדורה רפואית שבאופן עקרוני נמצאת, בני אדם גם יכולים לעשות אותה. אלא שכמובן כל בקשה לנס היא כזאת. מה זה נס? מבקש מהקדוש ברוך הוא שיוריד גשם. עכשיו בהנחה שתהיה לנו טכנולוגיה, אני לא יודע מה, יוד-הכסף כן, להגדיל את כמות הגשם בעננים, אז גם אנחנו יכולים להוריד גשם. כשאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיוריד גשם אנחנו אומרים לו תעשה את זה בלי שאנחנו נעשה את הפעולות הנדרשות. זה מה שנקרא חריגה מהטבע. זה לא אומר שהקדוש ברוך הוא בהכרח צריך לעשות פה משהו שבני אדם לא יכולים לעשות. נכון שאם בני אדם יכולים לעשות את זה בדרך כלל לא נבקש מהקדוש ברוך הוא אלא נפנה לבן אדם שיודע לעשות את זה. אבל ברמה העקרונית זה לא משהו שבהכרח לא נמצא בהישג ידו של האדם. אנחנו פונים לקדוש ברוך הוא שיעשה איזושהי פעולה שמעצם זה שהוא עושה אותה זה מהווה חריגה מהטבע. אם אדם היה עושה אותה זה לא חריגה מהטבע, זה היה במסגרת הטבע. אוקיי? זה מה שנקרא בקשה לנס. וזה אסור, מה שאומרת הגמרא. אסור לי לבקש מהקדוש ברוך הוא לעשות ניתוח לשינוי המין ברחם האם אחרי ארבעים יום. אז זה אומר שאין הבדל בין נס גלוי ונס נסתר. אז מה נשאר? אז אם אסור להתפלל לבקש לא על נס גלוי ולא על נס נסתר, אז מה נשאר? על מה כן מותר לבקש? הרב, ההגדרה של נס זה לא משהו שאני לא יכול לעשות אותו? שיהיה נס, שיהיה משהו שאני לא יכול, זה משהו שיותר… לא, אני שואל אותך: האם להפוך את העובר מזכר לנקבה או מנקבה לזכר ברחם זה נס? כן. למה? יש רופא שיכול לעשות אותו. סליחה? יש רופא שיכול לעשות את זה. איך הוא יכול לעשות? בתוך הרחם איך רופא יכול לעשות דבר כזה? רק שאלה של טכנולוגיה, באופן עקרוני אם לא עכשיו אז עוד שנתיים. כשזה יהיה, כשהטכנולוגיה תהיה… אין דבר כזה. זה בדיוק הנקודה. זאת אומרת משהו שהוא בהישג ידו של האדם, זה לא אומר שהדבר הזה הוא לא נס. זה עדיין נס. זה נס בגלל שכשהקדוש ברוך הוא עשה את זה, זה קרה למרות שלא היה שום דבר טבעי שגרם לזה לקרות. לכן זה נס. זה לא אומר שזה לא בהישג ידו של האדם, אלא מאי שמה שבהישג ידו של האדם אני בדרך כלל הולך לאדם שיעשה את זה ולא מבקש מהקדוש ברוך הוא. לכן את סוג הניסים הזה אני פשוט לא מבקש, אבל לא שזה לא נס, זה נס. רק אני לא מבקש את זה כי זה בהישג ידי, אני יכול להסתדר לבד. אבל זה נס. כל דבר כזה הוא נס. הוא נס בגלל שקרה פה משהו בלי שהיו הסיבות הטבעיות שגרמו לו לקרות. באופן טבעי זה היה אמור לצאת זכר, לא היה שום רופא שהתערב והקדוש ברוך הוא הפך את זה לנקבה. אז זה נס. כל מעורבות אלוקית היא נס בקיצור. עכשיו מה בעצם אני אלך קצת יותר לפרטים של הדוגמה הזאת של הגמרא על העובר. בעצם הרי הגמרא לא צודקת, מדעית אני מתכוון. המין של העובר נקבע מתי שהביצית מופרית, נכון? כשהביצית פוגשת את תא הזרע אז שם נקבע אם זה איקס איקס או איקס וואי. אוקיי, האם זה זכר או נקבה. מישהו באתר העיר שיש עוד כל מיני תנאים כאלה ואחרים, לא חשוב ברמה העקרונית. לכן ברור שהעובר הזה כבר ידוע אם הוא זכר או נקבה עוד הרבה לפני ארבעים יום. מרגע היווצרותו כבר ברור שהוא זכר או נקבה. לכן מבחינה מדעית הגמרא טועה. העובר, מין העובר לא נקבע ביום הארבעים אלא ביום האפס. אבל למעשה זה גם לא ביום האפס אלא ביום המינוס ששת אלפים שנה, כיוון שגם מה שקורה ברגע ההזדווגות בעצמו הוא תוצאה טבעית של תהליכים שקרו קודם. לכן בסוף בסוף כשאנחנו מסתכלים על השרשרת הדטרמיניסטית לכל אורכה, אז הדבר הזה הוא קבוע מששת ימי בראשית אם יצא פה זכר או נקבה. אני אומר למעט בחירות של בני אדם, אבל זה או חוקי טבע או בחירות של בני אדם. ולכן למעשה אני לא יכול לבקש על מין העובר גם עוד לפני שהתחתנתי בכלל. גם אז אני לא יכול לבקש על מין העובר, זה עדיין בקשה לנס. שלא לדבר על זה שלבקש על מין העובר זה בעצם להניח שהמין של העובר באופן בסיסי אמור לצאת נקבה ואני מבקש מהקדוש ברוך הוא שיעשה אותו זכר. לכן ברור שבהגדרה זאת בקשה לנס כמו שאמרתי קודם. וזה נכון בכל שלב של ההיסטוריה. גם אם סבא שלי עוד לפני שנולדתי היה מבקש שכשאני אוליד הבן שלי יהיה זכר זה היה בקשה לנס. זה לא קשור בכלל לשלב בהיריון שבו אנחנו עומדים. כן, היה עוד דוגמה מעניינת שעלתה שם בהתכתבות עם חיותה הבוקר בטוקבקים של הטור הזה, היה שם על הפיגוע הבוקר בגוש עציון. הייתה שם מישהי שאמרה שהיא צריכה להגיד הגומל כי היא חיכתה לאותו אוטובוס בתחנה בתוך היישוב ולא בתחנה מחוץ ליישוב. אז מישהי ענתה לה שלא אומרים הגומל על משהו שלא קרה, רק על משהו שקרה. לא קרה לה שום דבר, לא קרה לה הפיגוע, אז אין מה להגיד הגומל. זה כמובן לא נכון. כל ברכת הגומל זה על משהו שלא קרה, על חולה שלא מת, על יורדי ים שניצלו, על משהו שלא קרה אני אומר הגומל. אלא מה, השאלה היא עד כמה קרוב אתה צריך להיות לזה שזה יכול לקרות לך וזה לא קרה אז אתה תגיד הגומל. השאלה היא מה רמת הקרבה הנדרשת. אבל ברמה העקרונית כל שלב מששת ימי הבריאה ועד הבוקר בנווה דניאל בעצם היה שלב שהוא בדרך לפיגוע הזה. ובן אדם יכול להגיד הגומל גם על זה שהוא נולד לאמא הזאת ולא לאמא הזאת, או שהם עברו דירה לפה ולא עברו דירה לשם, ואז הוא לא היה בגוש עציון ולא נפגע בפיגוע הזה. אין הבדל עקרוני בין זה לבין להיות בתחנה אחרת או לבין להיות בתוך האוטובוס אבל לא בקו הירי של המחבל, או כן בקו הירי אבל היה לו מעצור. אין הבדל עקרוני, כל השרשרת הזאת היא שרשרת דטרמיניסטית, זה לא משנה באיזו חוליה בשרשרת הזאת אתה עומד. ולכן ברמה העקרונית בעצם כל בקשה, זה מה שאני מסכם פה, כל בקשה היא בקשה לנס. עכשיו אני בעצם סיימתי את הקשר לנושא שלנו כי מה שרציתי פה להראות זה עוד הסתייגות הלכתית מהזדקקות למיסטיקה, אפילו מיסטיקה מהצד של הקדוש ברוך הוא לא מהצד של הסטרא אחרא. אבל כאן אני רק אשלים את התמונה בהקשר הזה שזה כבר לא נוגע לשיעורים האלה. אז מה בעצם קורה פה? מה שקורה פה למעשה לדעתי לפחות זה שיש איסור לבקש מהקדוש ברוך הוא כל דבר. כי מה שכתוב בגמרא פה זה שתי הנחות. הנחה ראשונה זה שיש מעורבויות שהן בגדר נס ויש מעורבויות שהן במסגרת הטבע, זאת הנחה עובדתית והיא לא נכונה. והנחה השנייה היא שמותר להתפלל על מעורבות במסגרת הטבע, אסור להתפלל על מעורבות בגדר נס, זאת הנחה נורמטיבית הלכתית. עכשיו הסמכות של הגמרא היא בקביעות הנורמטיביות שלה, לא בקביעות העובדתיות שלה. בקביעות העובדתיות אם מתברר שהגמרא טעתה אז היא טעתה. צריך לפעול על פי ההנחה העובדתית הנכונה לא על פי הנחה עובדתית של הגמרא. הנורמות שנקבעות בגמרא מחייבות הלכתית. עכשיו תראו מה יוצא. יוצא שמבחינה עובדתית הגמרא טעתה. אין מעורבות שהיא במסגרת הטבע. כל מעורבות היא נס. לכן את הקביעה העובדתית הזאת של הגמרא אני לא אמור לקבל. מצד שני את הקביעה הנורמטיבית של הגמרא אני כן אמור לקבל כי יש לה סמכות הלכתית. ומה היא אמרה? שאסור לבקש ניסים. אז אם עכשיו נחבר את המסקנה העובדתית עם הנורמה של הגמרא, אז כל בקשה למעורבות היא בקשה למעורבות בדרך נס מצד אחד. מצד שני יש איסור לבקש על מעורבות בדרך נס. מה המסקנה? יש איסור לבקש מעורבות. אז בשביל מה להתפלל? אז מה תפילת שמונה עשרה, כל התפילות של הבקשה? סתם? המסקנה היא שאי אפשר לבקש מהקדוש ברוך הוא שום דבר. עכשיו מה לעשות למעשה? אז תראו, למעשה אני חושב שהוא לא מעורב גם ככה בלי קשר לשאלה אם מותר או אסור לבקש ממנו. לכן כל שאלת הבקשות מבחינתי זה באמת שאלה מאוד מציקה. שאלת הבקשות בתפילה. מעבר לתפילה אני לא מבקש כלום. אבל בתפילה עצמה יש נוסח של תפילת חובה שהוא כולל בתוכו גם בקשות. אז מה עושים עם הדבר הזה? תראו אני לא מספיק בטוח בשביל להגיד לעצמי שהעסק הזה אסור להגיד אותו ולמחוק חלק מתפילת שמונה עשרה. אם הייתי מספיק בטוח הייתי אמור למחוק את זה. אני לא מספיק בטוח. אני לא מספיק בטוח כי אני לא יודע. מה יכול להיות שבבקשות על הציבור יש פוסקים שרוצים לומר שאם ציבור מבקש מותר להתפלל גם על נס. נס גלוי. אז אני אומר, אז אני יכול לכוון בבקשות האלה של שמונה עשרה על המישור הציבורי ולא על המישור הפרטי. ברגע שאני אגיע לפינה שממנה כבר לא יהיה לי מוצא, אני אהיה משוכנע לגמרי שהעסק הזה אין לו שחר והוא אסור, אז באמת אי אפשר יהיה כבר להגיד את זה. אני בינתיים, אני חושב שהרב קוק בעולת ראיה אומר את זה, עוד לא מספיק בטוח בשביל לעשות צעד כל כך מרחיק לכת. אני חושב שהרב קוק בעולת ראיה מדבר על זה אני חושב ככה. שכאילו אי אפשר, אתה לא יכול לדבר לעצמך או על משהו פרטי. רפואה זה משהו כללי שיש רפואה בעולם, שיש דברים כאלה. נכון, יש כמה וכמה כאלה שאומרים שאתה צריך לכוון על הציבור ולא על הפרטי. טוב, זה רק הערה תיאולוגית שלא קשורה כל כך לשאלת הניסים. מה עושים עם תפילה בתמונת עולם כזאת? באמת קשה לי מאוד עם הבקשות בתפילה. אני לא, אבל בינתיים עוד פעם אני לא מרגיש מספיק בטוח בשביל לוותר על זה. זהו, עד כאן. יישר כוח. תודה רבה. להתראות. שבת שלום.