מיסטיקה – שיעור 2
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:04] מהו מיסטיקה? ניסיון להגדרה ראשונית
- [1:09] מיסטיקה כטענה אספצייתית: אמון ולא נגיש
- [4:40] הבחנה בין פילוסופיה למיסטיקה
- [7:37] פונדמנטליזם מול מיסטיקה: מבחן ביקורתי
- [14:45] ביקורת על הגדרת ויקיפדיה למיסטיקה
- [26:31] הענפים התיאורטיים והמעשיים של המיסטיקה
- [28:29] קבלה ורציונליות: האם היא מיסטיקה?
סיכום
סקירה כללית
הדובר מגדיר מיסטיקה כטענה אזוטרית שאינה נגישה לבדיקת אחרים ולכן מתקבלת רק מכוח אמון במי שטוען אותה, בניגוד לטענות מדעיות, מתמטיות או פילוסופיות שניתנות למעקב והכרעה באמצעות הנמקה משותפת. הוא דוחה הגדרות רווחות שמזהות מיסטיקה עם אי־רציונליות, אי־מדעיות או אי־נכונות, וטוען שמיסטיקה אינה נקבעת לפי נושאה אלא לפי סוג הדיון והדרך שבה הידע מושג ומוצג. בהמשך הוא טוען שמערכות מיסטיות מציעות לעיתים מסגרות הסבר חלופיות לאותן תופעות שהמדע או הנגלה מסבירים, ואז בוחן אם ייתכנו שני הסברים “מלאים” במקביל, ומראה שחריגים כמו גזרת הכתוב ונס שוברים את המתאם ומחזירים את הבעיה של סתירה בין מישורי הסבר.
הגדרת מיסטיקה כאזוטריות ונגישות הידע
מיסטיקה היא טענה או תחום שאינם נגישים לאנשים אחרים, ולכן קבלתם תלויה באמון במי שאומר אותם ולא ביכולת לבדוק אותם באופן עצמאי. טענה מדעית, מתמטית או פילוסופית מאפשרת לעקוב אחרי דרך ההיסק ולהשתכנע או לא להשתכנע, בלי לייחס לדובר יכולת ייחודית שאין לשומע באופן עקרוני. נבואה היא מיסטיקה מפני שאין דרך לראות את מחזה הנבואה או לשחזר את המסלול שהנביא עבר, וכל מה שניתן הוא להאמין או לא להאמין. מיסטיקה אינה בהכרח שגויה, וגם נביא אמת יכול לומר אמת, אלא שהשומע אינו יכול להיווכח בנכונותה אלא רק לקבלה מכוח אמון.
מיסטיקה מול אי־תצפיתיות ופילוסופיה על אלוקים
אי־תצפיתיות אינה הקריטריון למיסטיקה, כי פילוסופיה אינה תצפיתית ועדיין אינה מיסטיקה כאשר הטיעון נגיש לכל שומע. הטענה שיש אלוקים אינה מיסטית כאשר היא מוצגת כעמדה פילוסופית שניתן לבחון את נימוקיה ולהסכים או לחלוק עליה. טענה נעשית מיסטית כאשר היא נשענת על מפגש אזוטרי שאינו ניתן לבדיקה, כמו מי שטוען שהתגלו אליו ואמרו לו כך וכך, ואז ההכרעה נשארת אמון בלבד.
מיסטיקה מול פונדמנטליזם
פונדמנטליזם מתייחס לאופן ההחזקה בעמדה ולמוכנות להעמידה למבחן ביקורתי, ולא לשאלה אם הטענה נגישה או אזוטרית. אפשר להחזיק בעמדה מיסטית או לא־מיסטית בצורה פונדמנטליסטית, ואפשר להיות מיסטיקן שאינו פונדמנטליסט כאשר הוא נכון לסגת אם אינו מאמין לעד. הדרישה “לקבל כי אני אמרתי” מגדירה את הממד המיסטי, ואילו ההיצמדות הבלתי־ביקורתית או היכולת להשתכנע מגדירה פונדמנטליזם במישור אחר.
אינטואיציות אוניברסליות והבחנה מהנחות יסוד
הנחות יסוד פילוסופיות כמו עקרון הסיבתיות ועקרון האינדוקציה אינן מיסטיקה אף שאינן תוצרי תצפית. הדובר תולה זאת בכך שהן נשענות על אינטואיציה בין־סובייקטיבית או אוניברסלית, כך שאנשים מקבלים אותן משום שהם מזהים אותן אינטואיטיבית ולא משום שמישהו בעל סמכות אמר. דוגמת המורה לגיאומטריה שמוכיח סכום זוויות במשולש או את משפט פיתגורס מראה שקבלה מתוך לימוד והוכחה אינה מיסטיקה מפני שהתלמיד יכול לשחזר את הדרך.
נושא הדיון מול סוג הדיון, כריזמה רוחנית ואמון
הקטגוריה של מיסטיקה אינה מאפיינת תחומי תוכן כמו אלוקים, שדים או מלאכים, אלא את סוג הדיון ואת מקור הסמכות. גם טענה על חוק הגרביטציה נעשית מיסטית אם דורשים לקבלה מכוח אמינות או תפיסה אינטואיטיבית נשגבת ולא מכוח הצדקה נגישה. מלאכים ושדים נעשים מיסטיים מפני שלרוב אין לאנשים מגע ישיר איתם ולכן קבלתם תלויה בעד שמספר שפגש בהם. כריזמה רוחנית מוגדרת כיכולת תפיסה רוחנית שאחרים מייחסים לאדם, והדיון נעשה מיסטי כאשר הוא נשען על סמכות אישית כזו ולא על טיעון פתוח.
ביקורת על הגדרת ויקיפדיה והאטימולוגיה של “מיסטיקה”
הדובר מבקר את ההגדרה “תורת הנסתר, תחום החורג מהמדע ונוגע לקסם ולחוויות רוחניות” משום שהיא מגדירה לפי נושאים ומזהה מיסטיקה עם מה שאינו מדעי, בעוד שגם פילוסופיה חורגת מהמדע ואינה מיסטיקה. הוא מקבל את הקישור האטימולוגי ליוונית מיסטיקוס כ“סגירה או הסתרה” כמתאים יותר כאשר ההסתרה מתפרשת כאזוטריות של השגת הידע ולא כאופן העברה בלחישה. הוא דוחה את הטענה שהמיסטיקה עניינה דברים שאינם נתפסים בחמשת החושים, כי יש תחומים רבים שאינם חושיים ועדיין אינם מיסטיקה. הוא מצביע על ניסוח בוויקיפדיה שלפיו ניבויים מיסטיים אינם עומדים במבחן מדעי ככזה שמרמז שמיסטיקה מזוהה עם אי־נכונות, ומקבל לכל היותר שיש קורלציה אך לא הכרח.
הקשר הגילוי והקשר הצידוק, ומיסטיקה כחלק מהמדע
הדובר משתמש באבחנת פילוסופים של המדע בין הקשר הגילוי להקשר הצידוק כדי לטעון שתיאוריה יכולה להתגלות בדרכים מיסטיות ועדיין להיות מדעית אם היא עומדת במבחני הפרכה וצידוק. הוא נותן כדוגמה מיסטיקן שמנבא “המשיח יגיע בעוד חמש שנים” וטוען שהמיסטיות נובעת מהדרך שבה הגיע לטענה, גם אם הטענה עקרונית ניתנת לבדיקה בעתיד. הוא טוען שמיסטיקה אינה בהכרח “מתרחקת מהמדע”, ושדרך גילוי מיסטית יכולה להשתלב בהליך המדעי כל עוד התוצאה נבדקת ונעשית נגישה.
קבלה, קבלה מעשית, ורציונליות בתוך מערכת מיסטית
הדובר מבחין בין ענף תיאורטי־עיוני במיסטיקה לבין מגמות מעשיות כמו “קבלה מעשית” שמיישמת פרקטיקות כדי לחולל תוצאות בעולם או בנפש. הוא טוען שמקובל יכול לעסוק בקבלה כעיון שיטתי בלי שאיפת איחוד חווייתי עם ישות רוחנית. הוא מביא בשם הרב שאר ישוב כי בשם הרב צבי יהודה נאמר שקבלה אינה מיסטיקה אלא תחום רציונלי, מפני שלאחר קבלת הנחות היסוד “מלמעלה” עוסקים בה בלוגיקה של קושיות ותירוצים והבניית מבנים. הוא חולק וטוען שהרציונליות של ההסקה אינה מבטלת את המיסטיות אם הנחות היסוד עצמן אזוטריות ואינן נגישות לבדיקת מי שאינו שותף לאמון בהן, ומוסיף שמי שאינו עובד שיטתית אינו מיסטיקן אלא קשקשן.
דתות, המוניות, ומקרה המורמונים
הדובר מקבל שבמינוח רווח אין משתמשים במיסטיקה לתיאור אמונות דתיות נפוצות אלא למרכיבים הכמוסים של החוויה הדתית הפנימית. הוא טוען שדת יכולה להיות מיסטית אם היא מתקבלת מכוח אמון בנביא או במייסד ולא מכוח ראיות שמאפשרות השתכנעות עצמאית. הוא מביא את המורמונים כדוגמה לכך שמיליוני מאמינים אינם מבטלים מיסטיות כאשר האמונה נשענת על אמון בג'וזף סמית'. הוא טוען שהמוניות יכולה להיות אינדיקציה לכך שאנשים השתכנעו ולא רק האמינו, אך אינה הכרחית, כי גם קבלה המונית מכוח כריזמה ואמון נשארת מיסטיקה.
מיסטיקה כמערכת הסבר אלטרנטיבית לתופעות בעולם
הדובר טוען שמערכות מיסטיות מעוגנות במה שקורה בעולם אך מסבירות את אותן תופעות במונחי תיאוריה מיסטית, בדומה לכך שאריסטו יכול להסביר נפילת אבן בכך שהיא “רוצה לחזור לכור מחצבתה” במקום בכוח גרביטציה. הוא מדגים בהלכה ובפרשנות קבלית שהנסתר נותן פריימוורק אחר לאותה עובדה, כמו נענוע לולב כ“מתקן את הנצח שבהוד” לעומת הסבר נגלה של ארבע רוחות השמים. הוא טוען שהמיסטיקה אינה מזוהה עם תחום מסוים אלא מציעה כלים אחרים לאותו סט עובדות שבו משתמשים כלים רגילים.
ריבוי מישורי הסבר והאפשרות שכולם “נכונים”
הדובר טוען שאנשים נוטים לקבל כמה מישורי הסבר לאותה תופעה בלי להניח שאחד מבטל את האחר, ומביא דוגמאות להסבר מדעי מול תיאולוגי לנפילת תפוח, להסברים פילוסופיים מול פסיכולוגיים בחזרה בתשובה וביציאה בשאלה, ולסיפור “הנסיך המאושר” של אוסקר ויילד שבו לב העופרת נבקע גם “מהקור” וגם “מהצער”. הוא טוען שהבחירה של אנשים במישור מסוים קשורה לעמדתם ולנטייתם, אך אינה שוללת שמישור אחר יכול להיות נכון. הוא מבקש להימנע מזיהוי מיסטיקה עם שגיאה רק משום שהיא מציעה הסבר אחר.
תנאי מספיק, תנאי הכרחי, והקושי בשני הסברים מלאים
הדובר קובע שהסבר חייב להיות לפחות תנאי מספיק, ומראה שאם גם ההסבר המדעי וגם ההסבר התיאולוגי הם תנאים מספיקים מלאים, הם מתנגשים כי כל אחד מחייב את התוצאה בלי תלות בשני. הוא טוען שכאשר שני מישורי הסבר נראים נכונים, לעיתים כל אחד מהם הוא רק הסבר חלקי ורק שילובם הוא תנאי מספיק, כפי שהוא מציע לגבי פסיכולוגיה ופילוסופיה בהחלטות של אדם. הוא טוען שבמקרה של חוקי טבע נוטים לראות בהסבר המדעי הסבר מלא, ולכן קשה לטעון במקביל שההסבר התיאולוגי הוא גם מלא בלי ליפול לסתירה.
היוצא דופן של “שפות שקולות” בפיזיקה: כוחות ופוטנציאלים
הדובר מציג אפשרות יחידה לשני הסברים מלאים נכונים במקביל כאשר יש מיפוי ושקילות מלאה ביניהם, כך שהם אותו הסבר בשתי שפות. הוא נותן דוגמה לנפילת כדור במדרון כתיאור בכוחות גרביטציה מול תיאור בשאיפה למינימום אנרגיה פוטנציאלית, וטוען שיש מעבר מתמטי בין השפות ולכן אין כאן שני הסברים שונים. הוא מוסיף שבפיזיקה מודרנית “אין בכלל שפה של כוחות, רק שפה של פוטנציאלים”, וטוען שהעדפת פיזיקאים להסבר הסיבתי על פני התכליתי היא עמדה לא מנומקת היטב ושייתכן שהיא קשורה לחשש מהכנסת ישויות רצוניות לרקע.
שבירת המתאם: גזרת הכתוב ונס
הדובר טוען שאם הנסתר היה רק תרגום של הנגלה הייתה צפויה התאמה מושלמת, אך גזרת הכתוב מראה דין שיש לו הסבר בנסתר ללא הסבר נגלה ולכן יש שבירה של המתאם. הוא טוען שגם נס הוא שבירה של המתאם בין חוקי הטבע לחשבון התיאולוגי, מפני שבנס מתקבלת תוצאה שחוקי הטבע אינם מניבים כמו קריעת ים סוף. הוא מסיק ששבירה כזו מעידה שאין כאן שתי שפות שקולות לאותו הסבר, ואז אם שני המישורים נתפסים כהסברים מלאים מתקבלת סתירה שמכריחה לבחור שאחד מהם אינו נכון. הוא מסיים בהפניית ההמשך לפעם הבאה ובשאלה שנשאלת אם אפשר לראות מדע ומיסטיקה כמסונכרנים, והוא עונה שבנס התיאולוגיה “מעיפה את המדע הצידה והשתלטה על הבמה”, ומציין את דברי הרמב"ן שבקיעת הים לא הייתה נס גלוי כמובאה בהקשר הלוגי.
תמלול מלא
בפעם הקודמת התחלתי לדבר על מיסטיקה וניסיתי איכשהו מכיוונים שונים לנסות ולזקק מה בכלל הדבר הזה אומר, מה משמעותו של המושג הזה מיסטיקה. כשבדרך עברתי דרך כל מיני טענות רווחות לגבי המיסטיקה, שבעצם מזהות מיסטיקה עם משהו שלא נכון, עם משהו שהוא לא תצפיתי, או כל מיני דברים, משהו שהוא לא רציונלי, לא מדעי, כל מיני דברים מן הסוג הזה, ובסופו של דבר שללתי את כל האפשרויות האלה. מה זה שללתי? הגדרה, אפשר להגדיר איך שרוצים, אבל נדמה לי שהגדרות מן הסוג הזה לא באמת מתאימות למה שאנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים מיסטיקה. בסוף, בשורה התחתונה, הטענה הייתה שמיסטיקה זאת טענה או תחום או הצהרה שלא נגישה לאנשים אחרים. זאת אומרת שאני, אם אני מקבל את זה ממישהו, זה בגלל האמון שיש לי באותו מישהו, וזה שהוא אומר לי את זה זה לא נותן לי אפשרות לבדוק את זה בעצמי. וזאת בניגוד לאמירה מדעית או אפילו אמירה מתמטית או פילוסופית או כל אמירה מסוג אחר שבה אתה אמור לעקוב אחרי דרך ההנמקה או דרך ההיסק ולהשתכנע או לא להשתכנע, אבל אתה יכול לעשות את אותה דרך שעושה מי שאומר לך את הדבר – המורה, המדען, לא משנה מי, העמית, מי שלא יהיה. בסופו של דבר אתה לא מייחס לו שום יכולות מיוחדות שאין לך. הוא יכול להיות יותר חכם, יותר מוכשר, אולי להיות איש מקצוע בתחום שאתה לא מבין בו, אבל באופן עקרוני זה נגיש גם לך אם תלמד ותחשוב על זה יותר וכולי, גם אתה תוכל לעשות את הדרך שהוא עשה. במושג מיסטיקה אני חושב בעצם מה שנמצא זה האזוטרי. זאת אומרת העובדה שהצהרה שאני שומע ממישהו או הטענה שאני שומע ממישהו לא יכולה להיבדק על ידי. אין לי שום כלי לבדוק את הטענה הזאת, להסכים איתה או לא להסכים איתה, ובסוף בסוף אני נשאר תלוי באמון שיש לי באדם הזה. או אפילו אמרתי המיסטיקן בעצמו, כן, אותו אחד שמעלה את הטענות האלה ולא שומע את הטענות האלה, הוא צריך להסתמך על האמון הפנימי שיש לו בדבר הזה, אבל גם הוא יודע שזה נגיש רק לו. זאת אומרת גם הוא עצמו מבין שהוא אולי רואה את זה אבל אחרים לא יראו את זה. זאת אומרת למרות שהוא רואה את זה אבל הוא מודע לאזוטריות של הדבר, כן? נביא שאומר לי דברים שהוא רואה במחזה הנבואה. זאת מיסטיקה. זאת מיסטיקה בגלל שאין לי שום דרך לראות את זה בעצמי או לבדוק אותו, לעשות את אותו מסלול שהוא עשה ולראות אם אני כן מסכים או לא מסכים, אם זה כן נכון או לא נכון. כל מה שאני יכול זה להחליט אם אני מאמין לו או לא. דרך שלא כבושה לרבים זה מיסטיקה. אוקיי, וזה לאפוקי מכל ההגדרות האחרות, וזה אני חושב שזו נקודה חשובה כי אני לא טוען בזה שהמיסטיקה היא לא נכונה, ממש לא. בהחלט יכול להיות שהנביא אומר לי טענות שהן לגמרי נכונות, אם הוא נביא אמת אני מניח שהטענות שלו הן נכונות. רק אני לא יכול להיווכח בנכונותן, אני צריך לקבל אותן רק מכוח האמון שיש לי בנביא. זה לא אותו דבר כמו אלה שמזהים מיסטיקה עם טענות לא נכונות. אבל זה גם לא אותו דבר כמו אלה שמזהים מיסטיקה עם טענות שהן לא תצפיתיות. כי למשל טענות פילוסופיות גם הן לא תצפיתיות. פילוסופיה היא לא מדע. כשאתה מגיע למסקנה פילוסופית עם איזה טיעון תיאורטי זה לא משהו שיוצא מתצפית. ועדיין כיוון שהטיעון הזה כשאני מציג בפניך את הטיעון הזה גם אתה… יכול לעקוב אחריו ולהחליט אם אתה מסכים או לא מסכים, הוא נגיש לך בדיוק כמו שהוא נגיש לי, אין לי שום יתרון עליך, אז לכן לפילוסופיה לא הייתי קורא מיסטיקה. לכן למשל הטענה שיש אלוקים, שהרבה אנשים אולי יראו בטענה מיסטית, בעיניי היא לא טענה מיסטית. אתה יכול להסכים איתה או לא להסכים איתה, אבל היא לא טענה מיסטית. למה? כי כשאני טוען אותה, אני לא טוען אותה מכוח איזשהו מפגש אזוטרי שהיה לי איתו. אם אני בא מכוח זה, זו טענה מיסטית. זאת אומרת, אם יבוא לא יודע מה, מוחמד או מישהו ויגיד אני פגשתי אלוקים, התגלה אליי במערה, אני פגשתי אותו והוא אמר כך וכך, זאת טענה מיסטית, בגלל שאין לי שום דרך לבדוק אותו וכל מה שאני יכול זה או להאמין לו או לא להאמין לו. אבל אם אני עכשיו בא ועושה דיון פילוסופי אם יש או אין אלוקים, ואני מעלה טיעונים פילוסופיים שמביאים למסקנה שהוא ישנו, עכשיו אתה יכול להסכים לטיעונים או לא להסכים לטיעונים, אבל דיון מהסוג הזה הוא לא דיון מיסטי. זה דיון שאתה, הוא חשוף בפניך בדיוק כמו שהוא חשוף בפניי. יכול להסכים, יכול שלא להסכים, אבל הכל פתוח. אני לא טוען באיזושהי יכולת אזוטרית או יכולת ייחודית שיש אותה רק לי ולכן אתם צריכים לשמוע לי כי לי יש את היכולת הזו. אוקיי, זה בעצם הנקודה. זאת אומרת, מיסטיקה בסופו של דבר נדמה לי שזה כמעט מילה נרדפת לאזוטריות. אזוטריות כמשהו שהוא אישי סובייקטיבי שלי, לא נגיש לאנשים אחרים. הרב, אז מה ההבדל בין זה לבין סתם פונדמנטליזם? מה זאת אומרת? זה לכאורה הצד השני של המטבע, זה סוג של פונדמנטליזם. אני כמאמין אומר שיש איזשהו ידע, אני סומך עליו כי אני סומך עליו, לא מאיזשהו שיקול הגיוני, ולכן מקבל אותו. זה לא שונה מהותית מלא יודע להגיד שאני מאמין בחייזרים. מי אמר שזה שונה? לא הבנתי. למה שזה יהיה שונה? למה לצורך העניין לקרוא לזה בשם אחר, מיסטיקה? מה המושג הזה נותן על פני המושג השני? מי נגד מי? מי למשל סתם משפחה גדולה יותר של אמונות פונדמנטליסטיות, למה לקרוא לתת סוג הזה בשם אחר? פונדמנטליסטיות זה לא אותו מישור בכלל. יש אמונות פונדמנטליסטיות במיסטיקה, יש אמונות פונדמנטליסטיות בדברים אחרים, לא במיסטיקה. אני לא רואה למה אתה קושר את שני הדברים האלה. הפונדמנטליזם פירושו האם אתה מוכן להעמיד, כך אני לפחות מבין פונדמנטליזם, האם אתה מוכן להעמיד את הטענה הזאת למבחן ביקורתי. האם יש איזושהי אפשרות שאתה תיסוג ממנה אם אני אעלה בפניך טיעונים, פירכות כאלה או אחרות. זה בעיניי פונדמנטליזם. עכשיו, אתה יכול להחזיק בפונדמנטליזם בכללי מוסר, אתה יכול להחזיק בצורה פונדמנטליסטית בעקרונות מיסטיים, אתה יכול להחזיק בצורה פונדמנטליסטית באמונה פילוסופית. אני לא יודע. הפונדמנטליזם הוא הצורה שבה אתה תופס או העוצמה או האופן שבו אתה מחזיק בדברים. מיסטיקה זה משהו אחר לגמרי. זה לא על אותו מישור. זה לא שני מושגים שהם שונים ונמצאים על אותו מישור, הם במישורים שונים. בסדר? אז אתה יכול להיות מיסטיקן לא פונדמנטליסט. נגיד אם אתה תשתכנע שזה לא נכון הדבר הזה, שאתה לא מאמין לבנאדם, אז אתה לא תקבל את מה שהוא אומר. עדיין אבל מה שהוא אומר והתביעה שלו ממך לקבל את מה שהוא אומר היא תביעה מיסטית. זאת אומרת, אני מבקש ממך לקבל את מה שאני אומר כי אני אמרתי, לא כי אני משכנע אותך שאני צודק. עכשיו, אתה יכול לקבל ויכול שלא לקבל, זה תלוי בשאלה אם אתה פונדמנטליסט או לא. אבל אני מדבר על איך מוגדר התחום, לא האופן שבו אתה מקבל את התחום או הוודאות שיש לך בתחום או המוכנות שלך להעמיד אותו למבחן ביקורתי. אלה זה מישור אחר. בסדר? אז זה נדמה לי לפחות ההגדרה של מיסטיקה. ואני מחדד יותר דברים שכבר אמרתי, יש למשל הנחות יסוד פילוסופיות, עיקרון הסיבתיות, עיקרון האינדוקציה, כל מיני דברים. הנחות יסוד מהסוג הזה הן בעיניי לא מיסטיקה, למרות שגם הן לא תוצרים של תצפית, ואם מישהו יתווכח איתי אני לא יודע איך אני אצליח לשכנע אותו בעקרונות האלה. אבל זאת לא מיסטיקה כי נדמה לי שכל אחד ששומע את העיקרון הזה, כמו עיקרון הסיבתיות. אז אני תולה את זה באינטואיציה, כן, זה סוג של הכרה אינטואיטיבית, זה משמש אותי כמו תצפית. אבל כל עוד זה אוניברסלי או כל זה בין-סובייקטיבי, נקרא לזה ככה, כל האנשים באופן סובייקטיבי מגיעים למסקנה הזאת או רוב האנשים, זה לא נקרא מיסטיקה. הם לא יקבלו את זה כי אני אמרתי, אלא הם יקבלו את זה בדיוק כמו שאני מקבל את זה כי הם מבינים את זה אינטואיטיבית. וגם אם הם לא ידעו לנסח את זה עד שאני ניסחתי את זה עבורם, זה לא משנה. אחרי שאני ניסחתי את זה עבורם, עכשיו המשגתי להם את זה, ועכשיו גם הם מבינים שזה נכון. הבאתי את הדוגמה של המורה לגיאומטריה שמראה לתלמידים שסכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים או שמלמד אותם את משפט פיתגורס. אז האם זה מיסטיקה? הם מקבלים את זה מהמורה כי המורה יודע? לא, הוא הוכיח להם את זה מתוך הנחות היסוד. אחרי שהוא לימד אותם את זה גם הם יכולים לעבור את הדרך הזאת ולהגיע בעצמם למסקנה, לכן זה לא מיסטיקה. אוקיי? נדמה לי שזאת ההגדרה. ולכן תשימו לב שבאופן עקרוני לא נכנסתי פה בכלל לשאלה מה הנושאים שבהם המיסטיקה עוסקת. אלוקים, שדים, מלאכים, אמונות דתיות, חוויות מיסטיות… חוויות מיסטיות זה קצת מעגלי, אבל תולים את זה הרבה פעמים כשתראו הגדרות של מיסטיקה, הרבה פעמים נותנים רשימה של נושאים שהם נחשבים מיסטיים. יש קורלציה כמובן, אבל זאת הגדרה לא מוצלחת. כי מבחינתי גם מי שיטען לטובתו של חוק הגרביטציה וידרוש ממני לקבל את זה כי הוא אדם אמין או כי הוא תופס את חוק הגרביטציה באינטואיציה הנשגבת שלו ולא שהוא משכנע אותי שזה נכון, מראה לי שזה נכון, זאת גם מיסטיקה, למרות שהיא עוסקת בחוק טבע, חוק בפיזיקה. זאת אומרת, לכן אני לא מזהה את המיסטיקה עם תחומי דיון מסוימים. זה לא, הקטגוריה של מיסטיקה לא מאפיינת בעיניי תחומי דיון מסוימים בדווקא. נכון שיש כמובן זיקות, זאת אומרת מי שיעסוק במלאכים או בשדים זה כנראה יהיה מיסטיקה, בלי קשר עכשיו לשאלה אם יש או אין מלאכים ושדים. אני אמרתי, אני לא מזהה מיסטיקה עם אמירות לא נכונות, אלא בגלל שאני, או אני חושב שגם אתם, לא יכולים לקבוע אם יש או אין מלאכים ושדים, אנחנו לא פוגשים אותם. לכל היותר נקבל את זה ממישהו כי הוא אמר שהוא פגש אותם ואנחנו מאמינים לו. כיוון שכך זה מיסטיקה, אז זה מיסטיקה לא כי זה עוסק במלאכים ושדים. ההגדרה של מיסטיקה זה לא עיסוק במלאכים ושדים, אלא מלאכים ושדים הם פשוט יצורים כאלה שבדרך כלל לבני אדם רגילים אין מגע איתם, אין אפשרות לפגוש אותם בעצמם. ולכן אם בכלל אתה תקבל את קיומם של החברה האלה זה רק בגלל שיש לך אמון במישהו שאומר שהם קיימים או מישהו שאומר שהוא פגש אותם. כאן זה הופך למיסטיקה. לכן זה לא תחום הדיון אלא סוג הדיון. אוקיי? לא משנה מהו התחום אלא השאלה איך אני מנהל את הדיון. האם אני בונה את זה על סמכות, על כריזמה מיוחדת שיש לי ואין לאחרים, או על כריזמה במובן של כן של כריזמה רוחנית, לא במובן של אני מצליח לסחוף את האנשים אחריי כמו במשמעות היומיומית של המושג. אומרים שלמישהו יש כריזמה רוחנית מתכוונים לומר שיש לו איזושהי יכולת תפיסה רוחנית שלאחרים אין. אני לא יודע באמת למה משתמשים במושג הזה משני ההקשרים, זה לא אותו דבר בדיוק. יש קשר עוד פעם כמובן, מי שיש לו כריזמה רוחנית זה בגלל שאנשים אומרים שיש לו כריזמה רוחנית, זאת אומרת הוא באמת כריזמטי מבחינתם, הוא מצליח לשכנע אותם שיש לו יכולות תפיסה רוחניות כאלה. טוב, בכל אופן זאת ההגדרה שהצעתי בפעם הקודמת. מישהו שאל אותי באתר, לא זוכר מי זה היה, מישהו שאל אותי באתר מה דעתי על ההגדרה למיסטיקה שמופיעה בוויקיפדיה. האמת שבעוונותיי לא בדקתי את ויקיפדיה לפני, בדרך כלל אני כן בודק אבל משום מה לא חשבתי. אז הלכתי לראות את ההגדרה של ויקיפדיה, הנה אני משתף את זה איתכם ונראה את זה קצת באופן ביקורתי לאור מה שדיברנו בפעם הקודמת. אז הוא מתחיל: מיסטיקה היא תורת הנסתר, תחום החורג מהמדע ונוגע לקסם ולחוויות רוחניות. שוב, הגדרה שהיא בעצם הגדרה דרך הנושאים שבהם אתה עוסק ולא דרך סוג הדיון. ואני לא מסכים להגדרה הזאת. נגיד, בטח כשאתה אומר לי תחום שחורג מהמדע, זה וודאי לא נכון. זאת אומרת, פילוסופיה גם חורגת מהמדע ואף אחד לא מגדיר פילוסופיה כמיסטיקה. אז אני לא אחזור על כל המהלך שעשיתי בפעם הקודמת, אבל כל הטיעונים שאמרתי בפעם הקודמת הם בעצם מראים למה בעיניי לפחות ההגדרה הזאת לא מוצלחת או לא נכונה. עכשיו תראו המשפט הבא: המילה מיסטיקה נגזרת מהמילה היוונית מיסטיקוס, שמשמעותה סגירה או הסתרה. וזה מצוין נדמה לי. כי סגירה או הסתרה בדרך כלל קושרים את זה לשאלה של איך מעבירים את זה, כן? למשל קבלה, אז מעבירים את זה בשקט מרב לתלמיד, לא מלמדים את זה בפומבי. אני לא תולה את זה בזה. אני תולה את זה בשאלה איך משיגים את המידע או איך לומדים את זה, ומשיגים את המידע באופן שהוא אזוטרי, שהוא מוסתר, שהוא סובייקטיבי, שהוא אישי. אוקיי? משהו שהוא אישי, פרסונלי, סובייקטיבי כזה. בכל אופן אז המשמעות של סגירה או הסתרה אני חושב שהיא דווקא במובן מסוים, עוד פעם, לא כולם משתמשים בזה במובן הזה, אבל אני חושב שבפשר שאני הצעתי זה מתאים היטב. כי זה באמת מוסתר מהרבים, מרשות הרבים, זה משהו שאני מגיע אליו דרך יכולות אישיות שלי ואחרים יכולים או לקבל או לא לקבל. כי הוא, תסתכלו, הוא קושר את זה לסגירה והסתרה שכן המיסטיקה עוסקת בדברים כמוסים או עוברים בלחישה וסגירת החושים, שכן עניינה של המיסטיקה הוא בדברים שאינם נתפסים על ידי חמשת החושים האנושיים. שוב, לא נכון. זאת אומרת, זה נכון, אבל זה רחב מדי. יש הרבה דברים שלא נתפסים בחמשת החושים והם לא מיסטיקה. ולכן כן, פילוסופיה או פסיכולוגיה אפילו, או לא משנה, כל מיני תחומים שהם שייכים לעיסוקים הרגילים שלנו והם לא כולם אמפיריים או שיש בהם לפחות מרכיבים חזקים שהם לא, מרכיבים רבים שהם לא אמפיריים. והוא תולה את זה בשאלה איך זה עובר מאחד לשני, אם זה עובר בלחישה או לא. מבחינתי יכול לעמוד מיסטיקן בהיכל התרבות עם ארבעת אלפים, או אתם יודעים מה, באצטדיון גדול מול עשרות אלפי צופים וללמד אותם מיסטיקה וזה יהיה מיסטיקה לכל דבר, זה לא צריך לעבור בלחישה. אלא מה? אנחנו אמורים לקבל את זה כי הוא אמר, לא שהוא ילמד אותם ועכשיו אנחנו נראה שזה נכון. אז במובן הזה זה יישאר מיסטיקה גם אם זה יהיה פומבי בפני עשרות אלפי אנשים. עכשיו, שכל ההגדרות האלה הן הגדרות שלא מחזיקות מים. זה פשוט לא נכון. זה לא קולע למשמעותו של המושג. יש קורלציות כמובן, קורלציות ישנן. זה כל מה שהוא כותב, כמעט כל מה שהוא כותב פה זה קורלטיבי למיסטיקה, אבל זה לא באמת לוכד את המשמעות של המושג. רואים, המיסטיקה מתרחקת מהמדע שהתעסקותו היא במדידה וכימות בעולם הפיזי. כן? אבל כל דבר שהוא לא מדע ולא עוסק במדידה ובכימות של העולם הפיזי הוא מיסטיקה? אז גם פסיכולוגיה זה מיסטיקה, חלק גדול ממנה לפחות. בעיניי זה סתם לא נכון, אבל זה לא מיסטיקה. לא להאשים את הפסיכולוגיה במיסטיקה זה סתם דברים לא נכונים או טריוויאליים לחילופין. בכל אופן אז ה, כן, לפעמים יש לפעמים תאוריות מיסטיות מנבאות ניבויים גם לגבי תופעות שבעולם החומר, אך תקפותם של ניבויים אלו אינה עומדת בדרך כלל במבחן מדעי. למשל מיסטיקן יכול להגיד המשיח יגיע בעוד חמש שנים. אוקיי? אז פה אין לי דרך לדעת אם הוא צודק או לא, זאת מיסטיקה. אבל המיסטיקה שלו אומרת משהו שבאופן עקרוני ניתן לצפות בו, הוא עומד למבחן הפרכה. במובן הזה אפשר לומר שזו תאוריה מדעית. אפשר להעמיד אותה למבחן הפרכה ולראות אם הוא צודק או לא צודק. אז למה זה מיסטי? זה מיסטי בגלל הדרך שבה הוא השיג את הטענה הזאת, הגיע אל הטענה הזאת. והזכרתי בפעם הקודמת את האבחנה של פילוסופים של המדע בין הקשר הגילוי להקשר הצידוק. שתאוריה מדעית אתה יכול להגיע אליה בכל מיני דרכים, מה שנקרא הקשר הגילוי. יכול להיות שפתאום היא נחתה עליך או שאליהו הנביא גילה לך או שחלמת עליה בלילה, כך הגעת למסקנה שיש תאוריה מדעית כזאת וכזאת. אם היא עומדת במבחני הפרכה, אם היא נמצאת מוצדקת במעבדה. אז היא תיאוריה מדעית קבילה, תקפה. לא אכפת לי אם היא הגיעה אליך בכלים מיסטיים. אוקיי, אז בעצם מה שהוא אומר כאן זה שתיאוריות מיסטיות לפעמים יכולות לנבא ניבויים גם לגבי תופעות שבעולם החומר. מה שכמובן נכון גם במדע. גם מדע הוא כזה. מדע או יכול להיות כזה. תיאוריה מדעית אתה יכול להגיע אליה בכלים מיסטיים ואגב היו, יש דוגמאות לזה בתולדות המדע. כל מיני אנשים שהגיעו לתיאוריות שלהם דרך חוויות מיסטיות שהם עברו או לא יודע בדיוק איזה מין דברים כאלה. שלא לדבר כבר על הקוסמוגוניה, כן, הקוסמולוגיה העתיקה שמדברת על כל הגלגלים והאפיציקלים והדפרנטים והכל, זה היה המדע שלהם. מאיפה הם הגיעו לזה? מההזיות שלהם שהכל צריך להיות בעיגולים. אוקיי? אבל יש, אבל זה גם במדע מאוחר יותר, גם במדע מודרני. יש אנשים שמגיעים לאיזושהי הארה מדעית בכל מיני דרך חוויות מיסטיות או מישהו התגלה אליהם או אני לא יודע בדיוק מה, ובסופו של דבר בודקים את זה וזו נמצאת תיאוריה מדעית נכונה. אז זה חלק מהמדע. פשוט עוד פעם אתם רואים שהמיסטיקה לא מתרחקת מהמדע, פשוט הגדרה לא נכונה. מיסטיקה יכולה ממש להיות חלק מהמדע עצמו. רק שהדרך שהגעתי אל המידע הזה היא בדרך מיסטית. נכון שאם אני מעמיד את זה למבחן הפרכה, אז יכול להיות שזה כבר מפסיק להיות מיסטי במובן הזה שאחרים יכולים לבדוק אותי ולהשתכנע אם אני צודק או לא. אז עכשיו זה מפסיק להיות מיסטי כי הם מקבלים את זה לא כי אני יודע, אלא הם מקבלים את זה כי הם השתכנעו שזה נכון. ברגע שזה כך זה מפסיק להיות מיסטי. אבל נגיד שאני אומר שהמשיח יגיע עוד חמש שנים, בעוד חמש שנים זה יפסיק להיות מיסטי. אבל עכשיו אם הם מקבלים את זה ממני או אני עצמי שמקבל את הטענה הזאת מכוח לא יודע מה, אינטואיציות כאלה או אחרות, זה מיסטיקה. אוקיי. עכשיו הוא אומר, אך תקפותם של ניבויים אלו אינה עומדת בדרך כלל במבחן מדעי. מה זאת אומרת? זו סתם אמירה כללית או שהוא מתכוון לומר שאם זה עומד במבחן מדעי אז זה לא מיסטיקה, זה מדע. זאת אומרת רק דברים שהם לא נכונים הם מיסטיקה. לא יודע. כן. ובמקרים שבהם הועמדו במבחן כזה הם הופרכו או היו דו-משמעיים. פה אתם כבר רואים פה את האג'נדה של כותב הערך הזה או כותבי הערך הזה בוויקיפדיה, כן? אז הטענה היא שבעצם מיסטיקה זה דבר לא נכון. זה הכל. עכשיו עוד פעם, יש קורלציה שאני מסכים לה. רוב הדברים שהם מיסטיים לדעתי הם לא נכונים. ובאמת רוב הדברים שהם מיסטיים כשתעמיד אותם למבחן הפרכה הם יופרכו. אם הם יצליחו או שהם דו-משמעיים. זה נכון. אבל אני לא חושב שזו ההגדרה של מיסטיקה. זה לא הכרחי. יש קורלציה כזאת, אבל זה לא הכרחי. אוקיי. עכשיו הוא ממשיך, הוא אומר: בדרך כלל אין משתמשים במושג מיסטיקה כדי לתאר אמונות דתיות נפוצות, אלא מסייגים אותו לשימוש רק בהתייחסות למרכיביהן הכמוסים והקשורים לחוויה הדתית הפנימית, להבדיל מגילוייה החיצוניים. כאן זו נקודה מעניינת כי באמת במינוח המקובל בעולם, כשאני אדם דתי, דת לא בהכרח נקשרת למיסטיקה. כשאנחנו מדברים על מיסטיקה, ברוב האנשים, רוב האנשים לא מתכוונים לדבר על דת. למרות שאם תשאלו רציונליסטים גדולים או אתאיסטים הם כמובן יקשרו את זה. אבל השימוש הרווח של המושג מיסטיקה עוסק לאו דווקא בדתות. אולי במרכיבים, כמו שהוא אומר קודם, במרכיבים האזוטריים, כן, הכמוסים, שקשורים לחוויה דתית הפנימית. מה זאת אומרת? אותם דברים שאי אפשר להיווכח בהם בעצמך, אז צריך לקבל אותם רק כי מישהו מתאר לך אותם או מישהו אומר לך אותם. אז במובן הזה יש שם באמת מרכיבים מיסטיים. אבל למשל אמונה באלוהים, אני יכול לטעון טענות או מכוח המסורת או טענות פילוסופיות או מה שלא יהיה, וזה לחלוטין לא מיסטיקה. אתה יכול לקבל, להשתכנע או לא להשתכנע, אבל זה לא קשור למיסטיקה. כשאתה אומר שאתה פוגש את אלוהים והוא עושה לך חוויות כאלה או חוויות אחרות וכתוצאה מזה אתה מגיע לכל מיני מסקנות, זו מיסטיקה. כי זה לא משהו שאתה מציג טיעונים שאני יכול לעקוב אחריהם. אוקיי? אולי עוד משפט או שניים. שאיפתו של המיסטיקן היא לרוב להביא את נפשו לאיחוד עם ישות רוחנית הקיימת בעולם שמעבר. גם פה אני לא בטוח שאני מסכים. כי אם בעולם שמעבר, הדברים שבעולם שמעבר נגישים להרבה… וכאן יש הרבה אנשים ששותפים לזה ולכן מטבע הדברים לא קוראים לזה מיסטיקה. דבר המוני באופן מהותי הוא לא נחשב כמיסטיקה. עכשיו הוא לא נחשב כמיסטיקה בגלל שאם הוא המוני זה אומר שכנראה הרבה מאוד אנשים מצליחים להיווכח שהוא נכון. אז לכן זה באמת אינדיקציה טובה אם הוא המוני או לא, למרות שהיא לא אינדיקציה הכרחית. כי למשל אם יש הרבה מאוד אנשים שהולכים אחרי מישהו, אבל לא כי הם השתכנעו שהוא צודק אלא כי הם נותנים בו אמון, אז זה עדיין מיסטיקה. עוד פעם, יכול להיות שהם גם צודקים שהוא צודק והאמון שלהם מוצדק, אבל הם מגיעים למסקנה הזאת לא כי הם השתכנעו אלא כי יש להם אמון באותו אדם שהוא יודע את האמת. במובן הזה זאת מיסטיקה. אלה שפוסקים הלכה כי ככה הרמב"ם אמר הם מיסטיקנים. אלה שלומדים את הרמב"ם ומבינים למה הוא פסק ככה וזה משכנע אותם ולכן הם פוסקים כך הם לא מיסטיקנים. אוקיי, זאת אני חושב האבחנה המדויקת יותר. אגב, מה שהוא אומר פה שהשאיפה היא לרוב להביא לאיחוד עם ישות רוחנית, פה זה עוד נקודה חשובה שנגיע אליה בהמשך. יש שני ענפים של המיסטיקה, יש ענף תיאורטי עיוני, שלומדים את התורה המיסטית, ויש מגמות מעשיות, גם בקבלה יש קבלה וקבלה מעשית. מה זאת אומרת? אלה פרקטיקות שנשמכות על התיאוריה המיסטית אבל הן משתמשות בה כדי לחולל דברים בעולם או בנפש או במה שלא יהיה. זה פרקטיקה, אוקיי? גם הדבר הזה קרוי מיסטיקה וברוב מיסטיקות יש גם ענפים פרקטיים, לא בכולם, אבל בהרבה מהם יש גם ענפים פרקטיים. אבל זה לא שאני לא חושב ששאיפתו של המיסטיקן היא להביא את נפשו לאיחוד עם ישות רוחנית. בן אדם יכול ללמוד קבלה, לעיין בה כל ימיו וללמוד אותה לעומק פרטי פרטים, להבין הכל, להפנים הכל, אבל לא מתוך איזושהי כוונה פרקטית להגיע לחוויית איחוד כלשהי. אוקיי, זה לא בהכרח מאפיין מקובלים. יש מקובלים רציונליים שהם בעצם לומדים את הקבלה כמו תורה, משנה, תיאורטית שצריך ללמוד אותה כי היא נכונה. כמו שלומדים מדע, כמו שלומדים ספרות או פילוסופיה או מה שלא יהיה, אז לומדים קבלה. הפרקטיקה של קבלה מעשית זה באמת איזשהו שאיפה ליישם את זה כדי לחולל תוצאות בעולם או בנפש. אבל זה מבחינתי מיסטיקן זה מי או התחום מיסטי מגדיר שני סוגי מיסטיקנים. המיסטיקן זה מי שלומד את התחום המיסטי או עוסק בתחום המיסטי, מי שיש לו את היכולת אולי לפגוש את התחומים המיסטיים האלה ואחרים או שיאמינו לו או שלא יאמינו לו, ומיסטיקן מסוג אחר זה גם מישהו שרוצה לעשות בזה שימוש, זאת אומרת לעשות דברים פרקטיים עם המיסטיקה. פעם אמר לי, הייתי באזכרה של הרב הנזיר, תפסתי טרמפ אחרי זה עם הרב שאר ישוב, הבן שלו. אז דיברנו קצת באוטו, אז הוא אמר לי, לא יודע בשם הרב צבי יהודה נדמה לי הוא אמר את זה, שיש שאנשים חושבים שקבלה זה מיסטיקה. הוא אומר קבלה זה לא מיסטיקה, קבלה זה תחום רציונלי לחלוטין אלא שהנחות היסוד שעליהן הוא נבנה אלה הנחות יסוד שקיבלנו אותן מלמעלה, אבל מכאן ואילך אנחנו עוסקים בזה בצורה לוגית, הגיונית, שכלית, עם ניתוח, עם הוקימתות, עם הפרדות, קושיות, תירוצים, בניית מבנים תיאורטיים וכל מיני דברים מן הסוג הזה. כאן זה נקודה קצת עדינה. אני לא מקבל את זה. אני מקבל את זה כתיאור, אבל אני טוען שזה לא אומר שזאת לא מיסטיקה, כי ההנחות שאותן אני מקבל הן הנחות שבאות ממקור אזוטרי. הוא לא נגיש לכולם שיכולים להשתכנע שההנחות האלה נכונות. ולכן זה שאני אחרי זה עושה ניתוח לוגי ומגיע למסקנות מתוך ההנחות האלה זה לא אומר שזאת לא מיסטיקה. הוא התכוון לומר, יש איזושהי תפיסה שמיסטיקה זה בדרך כלל משהו לא רציונלי, שהמסקנות לא נגזרות. מההנחות ואתה סתם עושה שם קפיצות לא לוגיות. אני לא חושב שזה נכון; מי שעובד בצורה לא רציונלית הוא סתם טמבל, הוא לא מיסטיקן. מי שעובד במיסטיקה בצורה רציונלית הוא עדיין מיסטיקן, רק הוא מיסטיקן שמסיק מסקנות באופן שיטתי מתוך ההנחות שלו, שזה בסדר גמור. אני לא מקבל את זה, או הוא יכול שלא לקבל את זה, כי אני לא שותף להנחות. את ההנחות עצמן אני, הם לא חשופות אליי, ואין לי אמון בהן אז אני לא מקבל. אבל זה שאתה לוקח את ההנחות האלה ובונה עליהן מבנה לוגי, זה לא אומר שאתה לא מיסטיקן. זה אומר שאתה מיסטיקן שעובד בצורה שיטתית. להפך, מי שלא עובד בצורה שיטתית אלא סתם עושה כל מיני קפיצות, אז אני לא יודע, אולי הוא סתם קשקשן, לא מיסטיקן. זה לא לזהות את זה עם מיסטיקה זה דבר מאוד בעייתי. עכשיו, באמת מה שהוא אמר, מה שאמרתי קודם, בדתות הגדולות, כן הקבלה ביהדות, הסופיות באסלאם וכולי, זה אגפים מסוימים של הדת, אבל הדת עצמה לא נתפסת כמיסטיקה. וזה פה זה קצת נקודה עדינה, כי אם האדם הוא נהיה דתי כי הוא מאמין לנביא, אז זאת כן מיסטיקה. גם דת רחבה היא מיסטיקה. נגיד איך קוראים להם, הדת האמריקאית הזאת, הזכרתי אותם לפני דקה, מורמונים. המורמונים, שזה הדת הכי חדשה בעצם. אז הדת שנוצרה לפני לא יודע כמה מאתיים שנה, משהו כזה. אז המורמונים בעצם בונים את הדת שלהם, אם אני מבין נכון, על האמון שיש להם בג'וזף סמית'. אוקיי. לכן במובן הזה, הגם שיש מיליוני מורמונים, זאת עדיין מיסטיקה. כי הם לא הגיעו למסקנה שזה נכון, הם הגיעו למסקנה שג'וזף סמית' יודע שזה נכון. במובן הזה זאת מיסטיקה. אבל אם הוא היה מביא איזהשהן ראיות ואנשים היו משתכנעים מכוח הראיות, אז זה לא מיסטיקה. זאת אומרת, העובדה שיש מיליוני מאמינים יכולה להיות אינדיקציה לזה שלא מדובר במיסטיקה, אבל זאת לא אינדיקציה הכרחית. אם זה מיליוני מאמינים כי כולם השתכנעו, אז זה לא מיסטיקה. אם זה מיליוני מאמינים כי ההוא היה מאוד כריזמטי ולכן כולם הולכים אחריו ונותנים בו אמון, זאת מיסטיקה. ועוד פעם, יכול להיות שהאמון מוצדק. כריזמטי לא במובן של המניפולציה, שהוא עבד עליהם. לא, יכול להיות שהאמון מוצדק, אבל אם הם נותנים בו אמון ולכן מקבלים את תורתו, לא כי הם השתכנעו שזה נכון, אז זאת מיסטיקה. למרות שיש מיליון מיליוני מאמינים. טוב, אז הניו אייג' במאה ה-21 וכולי עוד נגיע לדבר קצת על המיסטיקה והניו אייג'. אוקיי. עכשיו אני רוצה להתקדם צעד אחד הלאה, עד כאן זה רק השלמות להגדרה שהצעתי בפעם הקודמת. עכשיו כשאנחנו מדברים על מערכת מיסטית, בעצם הרבה פעמים המערכת המיסטית ברוב המקרים המערכת המיסטית מעוגנת בדברים שקורים בעולם. אך היא מציעה להם הסבר במונחי תיאוריה שהיא תיאוריה מיסטית, להבדיל מתיאוריה מדעית או פילוסופית או אידיאולוגית או מה שלא יהיה. זאת אומרת שבעצם המיסטיקה מציעה הסבר לאותו סט תופעות שגם המדע מציע להם הסבר. למשל לא יודע מה, המדע יכול להגיד שכוח הגרביטציה מושך את המסה אל הקרקע, ואריסטו יכול להגיד שהאבן רוצה לחזור לכור מחצבתה, לכן היא נופלת לקרקע. אוקיי? אז אריסטו סך הכל מציע פה הסבר אלטרנטיבי לאותה תופעה פיזיקלית שגם המדע מציע לה הסבר. הוא לא עוסק בתחום אחר. הוא עוסק באותו תחום, רק ההסברים שהוא מציע לתחומים האלה הם הסברים שמשתמשים במושגים שלא נגישים לפובליקום, כן לציבור, אלא אני אמור לקבל את זה בגלל שמישהו אמר או כי יש לי אמון במישהו. לעומת זאת מדע עובד בחזית רחבה ואנשים צריכים להשתכנע, או שהם משתכנעים או שלא משתכנעים. לכן מיסטיקה וזה נקודה עכשיו אני כבר עזבתי את ההגדרה, עכשיו אני מתחיל לדבר על המאפיינים. אז המיסטיקה בעצם זאת איזהשהי מערכת אלטרנטיבית להתייחס לסט של עובדות מהעולם שלנו. כן, למשל קבלה, הקבלה יכולה לתת פרשנות לפסוקי התורה או להלכות שונות בהלכה, שהפרשנות, נגיד בעולם של הנגלה. לנגלה, אז אפשר לתת איזה פרשנות בסברות של נגלה, והקבלה תיתן לזה פרשנות במושגים של נסתר. זה מתקן את הנצח שבהוד, לכן צריך לנענע את הלולב. מישהו אחר יגיד צריך לנענע את הלולב לארבע רוחות השמים כדי להגיד שהקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו. השני זה הסבר נגלה, הראשון זה הסבר נסתר, ושניהם מסבירים את אותה עובדה, שמנענעים לולב. או את הלא יודע מה פסוקים כשאנחנו מדברים על אברהם ושרה, אז בקבלה זה חסד ודין. אוקיי? עכשיו מה זה אומר? אנחנו מתייחסים לאותם אנשים ואותם אירועים. נכון, אבל הקבלה שמה את זה באיזשהו פריימוורק מיסטי והפרשנות הפשטית או הנגלת שמה את זה בפריימוורק נגלה. ולכן בעצם אני חושב שמיסטיקה, וכל המיסטיקות, אני נדמה לי שכולן, אני לא כזה מומחה גדול, אבל נדמה לי שכולן בעצם סובבות סביב עובדות שהן מהעולם שלנו, שאנחנו בדרך כלל רגילים לטפל בהן בכלים רגילים, והמיסטיקה רוצה לטפל בהן בכלים אחרים, בכלים משלה. אוקיי? עכשיו פה זאת נקודה חשובה. למה? כי כמו שאמרתי קודם, אני לא רוצה לזהות מיסטיקה עם מה שלא נכון. עכשיו אם אני אומר שהמיסטיקה מציעה הסבר אחר לתופעות טבעיות, נגיד לתופעות בפיזיקה למשל, או להלכה או שונות, אז אם יש הסבר מיסטי והסבר לא מיסטי, אחד נכון ואחד לא. ואז אם אני מקבל את ההסבר הנגלה או המדעי או לא משנה בכל הקשר אחר, אז לכאורה יוצא שההסבר המיסטי הוא לא נכון. אז יש פה הנה הזיהוי בין מיסטיקה לבין מה שלא נכון. אבל זה לא מדויק, כי בדרך כלל כאשר אנחנו מדברים על הסברים, מישורי הסבר שונים לאותן תופעות, אנחנו לא מניחים שאחד מההסברים נכון והאחרים לא נכונים. אנחנו מוכנים לקבל כמה הסברים במקביל, שכולם יכולים להיות נכונים. הדוגמה לדבר, והזכרתי את זה כבר אני חושב יותר מפעם אחת, הבאתי כמה דוגמאות לדבר, יש למשל, כן, ניוטון, ניוטון שיושב מתחת לעץ ונופל לו תפוח על הראש והוא מגלה את חוק הגרביטציה. אוקיי? אז תמיד כשאני שומע את הסיפור הזה, אז עולה לי השאלה למה ניוטון תהה על תפוחים שנופלים לו על הראש ומצא הסבר במונחי חוק הגרביטציה. הוא היה יכול למצוא הסבר תיאולוגי, שהקדוש ברוך הוא מעניש אותו על זה שהוא חטא אתמול ולכן הוא זרק לו תפוח על הראש. מה רע בהסבר הזה? התשובה שאני חושב שרוב האנשים יגידו לכם, אין שום דבר רע. זה הסבר תיאולוגי וזה הסבר מדעי ושני ההסברים האלה קיימים במקביל. אוקיי? דוגמה, כן יש לי דוגמאות קנוניות כדי להסביר את זה. אני תמיד מגיע עם שלוש דוגמאות, שלוש דוגמאות תמיד מלוות את התזה הזאת, וחלק מכם בטח שמעו את זה ממני. הדוגמה השנייה זה על החוזר בתשובה והיוצא בשאלה. כן? החוזר בתשובה, החברים הדתיים שקיבלו אותו אליהם רואים שהוא סוף סוף הוא הבין את האמת ועזב את השקר. הם בוחנים את הצעד שלו בפריזמה פילוסופית. החברים החילונים שלו לשעבר, אומרים טוב, הוא כנראה עבר משבר, לא יודע מה קרה ולכן הוא חזר בתשובה, הסבתא נפטרה או היה לו מאוד קשה ברגע שהוא חזר. אז והוא עבר משבר ולכן הוא חזר בתשובה. אז הם פסיכולוגים. זאת אומרת הדתיים מטפלים בזה במסגרת פילוסופית והחילונים מטפלים בזה במסגרת פסיכולוגית. מה קורה עם מי שיוצא בשאלה? וצחוק כמובן, נכון? הדתיים מסבירים לא חטאו ישראל אלא כדי להתיר לעצמם את העריות, זאת אומרת הם פסיכולוגים הדתיים, והחילונים אומרים הו סוף סוף הוא הבין את השטויות שהוא חי בהן עד עכשיו, הוא גילה את האמת. אז הם פילוסופים. אוקיי? אז ומה האמת? והאמת היא כנראה שלכל צעד שאותו אנחנו עושים יש הסבר במישור הפסיכולוגי ויש הסבר במישור הפילוסופי. אלא מה, כל אחד מאיתנו בוחר את המישור שנוח לו יותר איתו. אז אם מישהו עושה צעד שהוא לטובתי, הוא חוזר בתשובה, אז אני פילוסוף. כי ברור שהוא גילה את האמת, לא מחפש משברים פסיכולוגיים, למרות שבהחלט יכול להיות. החילוני שרואה בזה איזשהו צעד בכיוון שהוא לא מסכים איתו, צעד נגדו, אז הוא כמובן תולה את זה במיני משברים פסיכולוגיים. הוא פסיכולוג, וכן הלאה להפך במי שיוצא בשאלה. זאת אומרת, זה שכל אחד מאיתנו בוחר להתמקד במישור התייחסות מסוים, זה יכול להיות חוסר יושר שלנו, ואולי לא חוסר יושר, הערתי על זה פעם, אבל זה לא אומר שמישור ההסבר השני לא נכון. להפך, יש מישור הסבר פסיכולוגי, יש מישור הסבר פילוסופי, ובדיוק בגלל זה כל אחד יכול להתמקד באותו הסבר שהוא רוצה, ושני מישורי ההסבר נכונים. דוגמה שלישית זה כמובן הנסיך המאושר של אוסקר ויילד. כולכם בטח מכירים את הסיפור, סיפור ילדים, על זה שהסנונית, כן, באירופה הקרה, כל חברותיה כבר עפו למצרים החמה, בחורף, והיא נתקעה שם על הפסל של הנסיך המאושר. הוא בנוי מזהב ואבנים טובות וכולי, והוא מתחיל לשלוח את הסנונית הזאת לכל מיני שליחויות, לחלק את הזהב ואת האבנים הטובות לכל האומללים שנמצאים בעיר. והחורף מעמיק, ואז כמובן באיזשהו שלב, הסנוניות הרי לא בכדי עפות למצרים, בחורף זה מסוכן להן, הן לא יכולות לתפקד בחורף, והסנונית הזאת נשארה שם בגלל שהיא הייתה כזאת צדיקה. אז הגיע הקור של החורף והיא מרגישה שהיא הולכת למות. יש סצנה קורעת לב של פרידה של הסנונית מהנסיך המאושר, ואז הסנונית מתה. ואז הוא כותב שמה, ואז נשמע קול נפץ עמום מתוך בטנו של הנסיך, לב העופרת שלו נבקע לשניים. ואז הוא מוסיף עוד משפט, אוי כמה נורא היה הקור. עכשיו השאלה היא למה לב העופרת נבקע. האם בגלל שכאב לו הלב על הסנונית, מהצער, או בגלל חוזק החומרים, פשוט חילופי הטמפרטורה, העופרת לא עמדה בהתקררות ולכן היא התבקעה. אז התשובה היא כמובן שההסבר המדעי זה השני וההסבר הפסיכולוגי זה הראשון. אוקיי? הנסיך זה פסל, זה כמובן ספרות, אבל הטענה היא ששני מישורי ההסבר קיימים במקביל. אתה לא אמור לבחור בין שניהם. אוסקר ויילד מוסיף שם את המשפט הזה רק בשביל ככה לאתגר אותנו פילוסופית, אבל הוא בעצם רוצה לומר, יש הסבר, מי שרוצה יתמקד בהסבר המדעי ומי שרוצה יתמקד בהסבר הנפשי, פסיכולוגי, ספרותי. אז לכאורה אנחנו הרבה פעמים מסבירים את אותו סט של עובדות, או את אותה עובדה, בכמה מישורי הסבר שונים או בכמה מישורי התייחסות שונים, וזה לא בהכרח אומר שאנחנו צריכים לבחור אחד מהם ולזרוק את השאר. לכן כשאני אומר שהמיסטיקה מסבירה את אותו סט של עובדות כמו מדע או כמו הלכה או כמו מה שלא יהיה, זה לא בהכרח אומר שהמיסטיקה או אחד משניהם לא נכון. יכול להיות ששניהם נכונים, וזה שני מישורי הסבר מקבילים. עכשיו צריך אבל בכל זאת פה קצת להיזהר. למה? כי כשאנחנו מדברים על הסבר לתופעה או לתופעות מסוימות, אז יש מחלוקות קצת בין פילוסופים מה בעצם אמור לקיים הסבר, או מה יכול להיחשב הסבר. האם המנגנון שההסבר מציע צריך להיות תנאי הכרחי ומספיק או שדי לנו שהוא יהיה תנאי מספיק. בסדר? אז זה ויכוח. זאת אומרת, האם זה צריך להיות הכרחי ומספיק או מספיק שהוא יהיה תנאי מספיק. אוקיי? זה ויכוח. אבל הצד השווה לשני המפלגות שתנאי הכרחי הוא לא הסבר. הכרחי שאינו מספיק, זה ודאי לא הסבר. זאת אומרת, הסבר חייב להיות תנאי מספיק. אולי הוא מספיק והכרחי ואולי הוא רק מספיק, אבל מספיק זה ודאי חייב להיות. אוקיי? אז בואו נדבר רגע על המשמעות של תנאי מספיק. תנאי מספיק פירושו של דבר שבהתקיים התנאי, בהתקיים הסיבה, אז ייווצר המסובב. לא ייתכן שיש את הסיבה ולא ייווצר המסובב. הסיבה היא תנאי מספיק למסובב. אוקיי? כשאני אומר שכוח הגרביטציה הוא הסבר לזה שגופים נופלים לכדור הארץ, פירוש הדבר שבהינתן שיש כוח גרביטציה הגופים צריכים ליפול לכדור הארץ. זה תנאי מספיק. רק כוח גרביטציה. אם יש כוח מאזן כמובן הוא יאזן אותו, אבל כשיש רק כוח גרביטציה או שיש כוח נטו, אז הגוף ייפול לכדור הארץ. זה חייב להיות תנאי מספיק. הבעיה היא שאם זה תנאי מספיק ההסבר, אז לא יכולים להיות שני הסברים באופן עקרוני. למה? חשבו על ניוטון שיושב מתחת לעץ. תפוח נופל לו על הראש. אז אמרנו יש שני הסברים: ההסבר המדעי זה שהתפוח נמשך על ידי כוח הגרביטציה ונפל לו על הראש. ההסבר התיאולוגי זה שאתמול הוא עשה חטא ולכן הקדוש ברוך הוא שלח לו תפוח מכה על הראש בתור עונש. עכשיו, מה יקרה אם ניוטון היה עושה חטא ולכן היה מגיע לו תפוח על הראש, אבל הכוח, כוח הגרביטציה לא היה מספיק חזק כדי להתמודד עם הקשר של התפוח לענף? מבחינה מדעית התפוח לא אמור ליפול. עכשיו אם ההסבר התיאולוגי הוא הסבר, פירוש הדבר שמה שהוא מציע כתנאי זה תנאי מספיק. זאת אומרת שאם ניוטון עושה חטא, ייפול לו תפוח על הראש לא משנה מה היחס בין כוח הגרביטציה לבין הקשר של התפוח לענף. וכנ"ל לגבי ההסבר המדעי. אם ההסבר המדעי הוא הסבר, אז זה אומר שאם כוח הגרביטציה גובר על הקשר של התפוח לענף, אז התפוח ייפול על ניוטון בין אם הוא עשה חטא ובין אם הוא לא עשה חטא. כי כוח הגרביטציה הוא תנאי מספיק לנפילת התפוח. אבל אז יוצא שאחד מההסברים האלה צריך להיות לא נכון. כי אין, בוא נגיד ככה, לפחות אם אנחנו לא מניחים שכל פעם שניוטון עושה חטא אז התפוח מעל הראש שלו יתרופף הקשר של התפוח לענף ולכן הוא לא יעמוד בפני כוח הגרביטציה. כי אז אני אחזור ואשאל איך ההתרופפות של הענף נגרמת? גם לה יש הסבר מדעי ויש לה הסבר תיאולוגי. ושוב פעם אני אחזור ואשאל, אז איך יכול להיות שיש שני תנאים מספיקים ושוב פעם אחד מהם לא נכון וככה נמשיך לסגת עד הסוף, ולכן אין פה מוצא. ולכן בעצם אני חוזר ואני אומר, זה שאנחנו רגילים לחיות עם שני מישורי הסבר במקביל ולטעון ששניהם נכונים, זה הרגל יפה אבל נראה מפוקפק. אם שניהם הסברים, אז לא יכול להיות שהם שני הסברים. יש הסבר אחד. אגב, הרמב"ם בשורש הראשון מניח שרק הפשט הוא פירוש לפסוק. כי לפסוק יש רק פירוש אחד. הדרש לא יכול להיחשב פירוש לפסוק. הוא לא פירוש אחר לפסוק, זה לא פירוש בכלל. כי פירוש יכול להיות רק אחד. כך הרמב"ם לפחות מניח. זה דומה ללוגיקה שיש כאן. בכל אופן, הטענה הזאת בעצם אומרת שלא יכולים להיות שני הסברים ששניהם נכונים וכל אחד מהם הוא תנאי מספיק. אז תראו, יש מקומות שבהם זה באמת לא כך. למשל, בואו ניקח את החזרה בתשובה והחזרה בשאלה. נדמה לי שההתייחסות היותר מאוזנת לתופעות כאלה של החלטות של בן אדם, חזרה בתשובה, יציאה בשאלה, זה שההסבר המלא הוא השילוב של הפסיכולוגיה והפילוסופיה ביחד. למשל, בן אדם עבר משבר, לכן הוא מתחיל לחפש, מתערערות אצלו התפיסות העכשוויות, הוא מנסה לבחון תפיסות אלטרנטיביות, ואז הוא פתאום מגיע למסקנה שהתפיסה הדתית או החילונית או מה שלא יהיה נראית לו משכנעת יותר מהתפיסה העכשווית שלו, והוא חוזר בתשובה או יוצא בשאלה. אז תשאלו אותי מה ההסבר לצעד שהוא עשה? פסיכולוגיה פלוס הפילוסופיה, שניהם ביחד מהווים הסבר. תשאלו אותי מה התנאי המספיק בשביל שהוא יעשה צעד כזה? הפסיכולוגיה לבד היא לא תנאי מספיק, גם הפילוסופיה לבד היא לא תנאי מספיק. תנאי מספיק זה כשיש גם את הפסיכולוגיה וגם את הפילוסופיה. זאת אומרת הוא צריך לעבור משבר שיגרום לו לבחון את דרכו, אבל הוא גם צריך להשתכנע שהדרך שהוא מצא היא טובה יותר מהדרך העכשווית שלו, כי אחרת הוא לא יאמץ אותה למרות המשבר. ואז בעצם יוצא שגם ההסבר הפסיכולוגי וגם ההסבר הפילוסופי הם לא הסברים. כל אחד מהם מציע רק חלק מההסבר. ואם אתה שואל מה ההסבר? ההסבר זה הסכום של שניהם. זה בהרבה מאוד מקרים זה נכון. וזה אומר אגב. לפי זה שהסבר פסיכולוגי אף פעם למשל לא יכול להיות מלא לפעולות של בן אדם. פסיכולוג אפילו אם אחרי שיגמרו את כל המחקר הפסיכולוגי ויגלו הכל, לא יוכל לנבא מה הבן אדם יעשה בסופו של דבר. זה לא רק בעיה של מורכבות ושל אין לנו עוד ידע מלא. גם בהינתן הידע המלא, הוא לא יכול, כי הפסיכולוגיה היא רק חלק מההסבר למה שאנשים עושים. יש חלק ששייך לפילוסופיה, לקוגניציה, להחלטות, לבחירה חופשית, לערכים, לכל מיני דברים מן הסוג הזה. אבל למה להגיד שהיחס זה גם וגם ולא או או? למה לא להניח שיש בן אדם שלמשל רק משיקולים פילוסופיים חוזר בשאלה או בתשובה? לא, יכול להיות. אבל אז באמת אחד הצדדים טועה, אז לא שני ההסברים נכונים. אני אומר על מקום שבו שני ההסברים נכונים, זה אך ורק אם כל אחד מהם לחוד הוא לא הסבר, אלא רק הסכום של שניהם יחד הם הסבר. אם בן אדם עושה משהו רק משיקולים פסיכולוגיים, אז בעצם אפשר לומר זה דחף לאו בר כיבוש, זאת אומרת הוא לא היה אחראי לתוצאות, הוא לא קיבל את ההחלטה, אלא הוא הונע על ידי הנסיבות. אוקיי? אבל בסדר, יש מקרים כאלו. יש מקרים שבהם בן אדם עושה משהו רק מכוח הפסיכולוגיה שלו, נהג אוטומטי, כן? כשאתה טייס אוטומטי, כשאתה נוהג באוטו ואתה לא חושב, אז מי שנוהג פה זה האינסטינקטים שלך. אוקיי? אז זה בעצם המערכת האוטונומית שלך עושה את העבודה, לא המערכת המודעת, השכל המודע שלך. אז יש פה ושם כאלה, אני רק אומר שבמקום שבו שני הסברים נכונים, זה אך ורק אם הסכום שלהם זה ההסבר, וכל אחד מהם לחוד הוא לא הסבר, הוא רק הסבר חלקי. אוקיי? אבל מה קורה אצל ניוטון? שם המצב קשה יותר. כי אצל ניוטון, הרי בדרך כלל אנחנו רגילים לחשוב שהסבר מדעי הוא הסבר מלא. ואם כוח הגרביטציה הוא כזה שהוא גובר על עוצמת הקשר של התפוח לענף, אז התפוח ייפול, בלי קשר לשאלה אם הבן אדם שיושב שם חטא או לא חטא. נכון? זה התפיסה המדעית המקובלת. זאת אומרת שאנחנו מתייחסים להסבר המדעי כהסבר מלא, לא חלקי. מצד שני יש אנשים שמתייחסים להסבר התיאולוגי כהסבר מלא. אבל זה לא יכול להיות, לא יכול להיות שיש שני הסברים מלאים נכונים. אוקיי? לכן, כן, זאת שיטתי, שרק ההסבר המדעי נכון ולא ההסבר התיאולוגי. אבל לזה אני לא אכנס כבר כאן. עכשיו תראו, יש הנקודה היא כזאת, היוצא דופן היחידי, סוג יוצא הדופן היחידי שיכול להיות לזה שיש שני הסברים מלאים ששניהם נכונים, אך ורק אם יש מיפוי ביניהם. שבעצם שניהם מתארים את אותו דבר רק בשפות שונות. למשל, יש מי שמכיר את היסודות כולם מכירים, יש כדור שנמצא על ראש הר. עכשיו הוא התגלגל למטה, נכון? חוקי מכניקה. אפשר לתאר את זה בשתי צורות. אפשר לתאר את זה על ידי זה שכוח הגרביטציה מפעיל עליו כוח כלפי מטה, הרכיב כן לכיוון המדרון, וכוח הגרביטציה שולח את הכדור כלפי מטה. תיאור אחד. תיאור שני, הכדור שואף להגיע למקום עם האנרגיה הפוטנציאלית הנמוכה ביותר, הפוטנציאל הנמוך ביותר. שני ניסוחים, שניהם מקובלים בפיזיקה. הראשון זה באמצעות כוחות, השני באמצעות פוטנציאל. שני תיאורים, ושניהם תיאורים מלאים, הם תמיד נכונים, אין יוצאי דופן, ושניהם מלאים. כל אחד מהם לחוד מתאר את המפה. אם יש כוח, הכדור ייפול. אם יש הבדל פוטנציאלים, הכדור ייפול. אלא מאי? שהבדל הפוטנציאלים והכוח זה פשוט להגיד את אותו דבר בשפות שונות. הכוח זה גרדיאנט של הפוטנציאל, והפוטנציאל זה אינטגרל מסלולי של הכוח. לא משנה, בקיצור יש כלים מתמטיים להגיע מאחד לשני. זה מיפוי, זה סך הכל תרגום לשפה אחרת. אפשר לדבר בשפה של כוחות, אפשר לדבר בשפה של פוטנציאלים. זה סך הכל שתי שפות שונות לדבר על אותו דבר. במצב כזה יכולים להיות שני הסברים שכל אחד מהם נכון, כל אחד מהם… בסדר. שפות שקולות. יש הוכחה מתמטית שהשפות האלה הן שקולות. אגב, במאמר מוסגר אם אני כבר הזכרתי את זה, פעם נתתי על זה סמינר, באתי מירוחם כבר שלימדתי בישיבה, עזבתי כבר את הפיזיקה, באתי לתת סמינר במחלקה לפיזיקה בבר אילן. סמינר על היחס בין הסברים טלאולוגיים תכליתיים והסברים סיבתיים. פיזיקאים לא מודעים לזה, אבל כל השפה של פוטנציאלים ושל אנרגיות פוטנציאליות היא שפה טלאולוגית, שפה תכליתית. הכדורון נופל למטה כי הוא רוצה, שומעים את אריסטו, כי הוא רוצה להגיע למקום עם האנרגיה הפוטנציאלית הנמוכה ביותר. הוא שואף, כן, הוא יורד למטה כדי, הוא לא יורד למטה בגלל. השפה של כוחות זה הוא יורד למטה בגלל שיש כוח גרביטציה שמושך אותו, יש סיבה. בשפה של פוטנציאלים יש תכלית. הוא יורד למטה כי שם תהיה לו את האנרגיה הפוטנציאלית הנמוכה ביותר. עכשיו, פיזיקאים כשתשאלו אותם, כולם יגידו לכם, מי שמכיר אז יודע, יש מה שנקרא מכניקה אנליטית. וגם באופטיקה יש את עיקרון פרמה. זה בעצם אפשר להראות שיש שתי שפות מקבילות לתאר את כל התופעות במכניקה, באופטיקה, בהרבה תחומים של הפיזיקה, שפה סיבתית ושפה תכליתית. בסדר? אלא מה, תשאלו את הפיזיקאים אז הם יגידו לכם שזאת אנקדוטה. ההסבר האמיתי זה ההסבר הסיבתי. ההסבר התכליתי זאת אנקדוטה מתמטית. מעניין, יש ניסוח מתמטי אחר שהוא שקול לניסוח הסיבתי, אבל מה שנכון באמת זה הניסוח הסיבתי. למה? על סמך מה אתה קובע את זה? השד יודע. אבל ככה פיזיקאים יגידו לכם. אני אמרתי להם יותר מזה שם בסמינר הזה, אמרתי להם, הרי בתורת הקוונטים ובתורת השדות ובכל התחומים המודרניים של הפיזיקה, מקוונטים ומעלה, אין בכלל שפה של כוחות, רק שפה של פוטנציאלים. לא יודעים לדבר בשפה של כוחות בתורת הקוונטים. המושג כוח לא קיים בתורת הקוונטים. בתורת הקוונטים יש פוטנציאלים, אין כוחות. אז זה דבר מדהים. זאת אומרת, בפיזיקה הקלאסית יש שתי צורות לתאר את התופעות. בפיזיקה המודרנית יש רק את הצורה התכליתית. וזה לא מפריע לפיזיקאים לחשוב שהצורה התכליתית היא אנקדוטה, והצורה הסיבתית זה ההסבר הנכון. אני אומר הפוך, הצורה התכליתית זה כנראה ההסבר הנכון וההסבר הסיבתי זאת אנקדוטה. מה מפריע לאנשים? אם אתה אומר שכדור נופל למטה כי יש לו תכלית, כי הוא רוצה להגיע לאנרגיה פוטנציאלית נמוכה ביותר, הרי הכדור לא רוצה כלום, הכדור הוא דומם. זו הביקורת על אריסטו, כן, שהאבן רוצה לחזור לכור מחצבתה. האבן לא רוצה כלום. כן, אבל אני לא מדבר על אריסטו. אני מדבר על לגראנז', כן, זה אבי המכניקה האנליטית. אני לא מדבר על אריסטו. לגראנז' לא התכוון לומר שהגוף רוצה להגיע למסלול אופטימלי או לנוע במסלול אופטימלי. זאת רק שגרא דלישנא. אלא הגוף נע לכיוון שייתן אנרגיה פוטנציאלית מינימלית בלי רוצה. עזוב את הרוצה, אין לו אפשרות אחרת. זה לא שהוא יכול היה גם שלא לרצות את זה, יש לו בחירה חופשית לרצות או לא לרצות. להיות או לא להיות, זו השאלה. זה לא, לא על זה מדובר, זה אריסטו. אני מדבר על תיאור תכליתי אבל דטרמיניסטי, רק תכליתי. מה מפריע לאנשים בתיאור כזה? שכמובן הקדוש ברוך הוא נמצא ברקע. אם הגוף רוצה להגיע לאיזשהו מקום, מה זה אומר הגוף רוצה? הקדוש ברוך הוא רוצה שהגוף יגיע למקום ההוא. הגוף הזה לא רוצה כלום, הוא דומם. רצון מתקשר בדרך כלל אצל אנשים לאיזשהו מישהו שרוצה או ששואף לאיזושהי תכלית. עכשיו, כיוון שהגוף עצמו לא שואף לתכלית הזאת, אז יש אולי מישהו אחר ששואף וגורם לגוף לנוע כדי לממש את שאיפותיו. וזה כמובן מכניס פה ישויות שמדענים לא אוהבים להכניס למגרש. ולכן נדמה לי זאת הסיבה שבגללה אנשי מדע מעדיפים את התיאור הסיבתי על פני התיאור התכליתי. אבל בעצם מבחינת הפיזיקה יש יתרון גדול לתיאור התכליתי. אפילו לא שקול. אפילו אם זה היה שקול הייתי אומר למה אתה בוחר… תבחר בהוא. אז זה אפילו לא שקול. בתורת הקוונטים יש רק את התיאור התכליתי, אין את התיאור הסיבתי. בכל אופן לענייננו, מה שאני רוצה רק לומר זה שזאת דוגמה, התיאור התכליתי והתיאור הסיבתי, זאת דוגמה לשני הסברים שכל אחד מהם הוא מלא ותנאי מספיק ושניהם יכולים להיות נכונים במקביל. למה? בגלל שבעצם זה לא שני הסברים שונים. זה כמו להגיד ללמד את המכניקה בעברית ובאנגלית. אז יצרתי שני הסברים שונים לתופעה? לא. זה אותו הסבר מנוסח בשתי שפות שונות. וברגע שאני יכול למפות את ההסבר האחד על ההסבר השני או להראות שקילות בין ההסבר האחד להסבר השני, אז זה לא שני הסברים. זה שתי שפות שונות לתאר את אותו הסבר. זה היוצא דופן היחיד. רק אם זה היחס בין ההסברים יכול להיות מצב שיש שני הסברים שונים שכל אחד מהם הוא הסבר במובן הזה שהוא נותן תנאי מספיק ושניהם נכונים במקביל. זה יכול להיות אך ורק אם זה לא באמת שני הסברים, אלא זה אותו הסבר בשתי שפות. אלא מה? שאם זה כך, אז בעצם נחזור למיסטיקה, שאני רוצה לטעון שהמיסטיקה היא נותנת הסבר לאותו סט של תופעות שהמדע או החשיבה הנגלית בהלכה נותנים הסבר, רק היא נותנת הסבר במונחי מושגים רוחניים, קבליים, מופשטים. אז זה בעצם אומר שזה לא באמת הסבר אחר, זה תרגום של ההסבר הנגלה או של ההסבר המדעי. ולכן האם באמת המיסטיקה היא משהו אחר או שזה סתם שפה? אם זה סתם שפה זה פחות מעניין. כשאנחנו מתייחסים למיסטיקה בצורה רצינית, אנחנו מתייחסים לטענות שלה כאיזה שהן טענות על העולם, שיש בעולם שדים וספירות ורוחות ומלאכים וכל מיני דברים כאלו ואחרים והם פועלים בצורות כאלו ובצורות אחרות, ובעצם זה אומר שאני כן מציע איזשהו הסבר אחר ולא רק אותו הסבר של הנגלה רק בשפה אחרת. אני אתן לכם אולי אינדיקציה לזה שיש פה הסבר אחר ולא רק אותו הסבר בשפה אחרת. יש שתי דוגמאות שאני חושב עליהן לשבירה של התאמה בין מישורי הסבר. אחד מהם זה גזרת הכתוב והשני זה נס. נתחיל עם גזרת הכתוב. בדרך כלל אנחנו רגילים לחשוב שלמקרא אפשר לגשת בארבעה מישורים שונים: פשט, רמז, דרוש וסוד. ולכן בעצם אני יכול לפרש את המקרא או לתת לו הסברים שונים במקביל וכולם יהיו נכונים. עכשיו אם באמת היה מתאם בין הנגלה לבין הנסתר, נתמקד כרגע רק בנגלה ובנסתר, כמו המשוואה של איינשטיין בין הנגלה לנסתר, איזה משהו, אז נתמקד רגע בשני אלה. אז אם אני מתמקד בשני אלה ואני אומר שהנסתר הוא בסך הכל תרגום לשפה אחרת של הנגלה, הייתי מצפה שתהיה התאמה מושלמת. כל חשבון שאני אעשה בשפה של הנסתר יתאים לתוצאות של אותו חשבון שאני עושה בשפה של הנגלה, כי מה זה משנה אם מדבר בעברית או באנגלית או אם אני מדבר בשפה התכליתית או בשפה הסיבתית, זה לא חשוב, אני מגיע לאותן תוצאות. זה שקול לגמרי. יש מתאם בין העולמות המקבילים. אז מה זה גזרת הכתוב? גזרת הכתוב זה דין שאין לנו עבורו הסבר נגלה, נכון? אין לנו הסבר. אבל אם הדין הזה קיים אז ברור שיש לו הסבר. הקדוש ברוך הוא התכוון למשהו כשהוא קבע את הדין הזה. אלא מה, כנראה זה הסבר בנסתר. אבל בנגלה אין לו הסבר. הנה לכם דוגמה לשבירה של המתאם בין הנגלה לבין הנסתר. בכל מקום שאנחנו פוגשים גזרת הכתוב בעצם יש משבר הקורלציה או נשבר המתאם בין הנגלה לבין הנסתר. הסבר הנגלה להסבר הנסתר. יש משהו שאני יכול לעשות בשפה של הנסתר ובשפה של הנגלה אני לא מגיע לאותה תוצאה. אז זה אומר שאין מתאם מלא ביניהם. אתן דוגמה נוספת: מרטינס, אייזק ניוטון. מי שמאמין בהסבר התיאולוגי ובהסבר המדעי כשני הסברים נכונים במקביל, צריך להניח שההסבר התיאולוגי הוא תרגום של ההסבר המדעי, תרגום לשפה התיאולוגית, למגמות של הקדוש ברוך הוא, לעולמות רוחניים או מה שלא יהיה. רואים? זה ממש כמו היחס בין פשט לסוד, רק בהקשר לא לפסוקי המקרא אלא לעובדות בעולם. זה עשרה מאמרים ולא עשרת הדיברות, עשרה מאמרים שנברא העולם. אז אם יש מתאם כזה, פירוש הדבר שכל חשבון שאני אעשה עם חוקי הטבע ויגיד לי שתקרה תופעה מסוימת, גם החשבון שאני אעשה בשפה התיאולוגית אמור להניב את אותה תוצאה. יש מתאם. בסך הכל שתי שפות שונות לתאר את אותו דבר. אבל נס, מה זה נס? נס זה בעצם אירוע שבו חוקי הטבע לא יכולים להסביר את מה שקרה. אין הסבר במונחים של חוקי הטבע. אבל יש הסבר תיאולוגי. קריעת ים סוף: הקדוש ברוך הוא בגלל המגמות התיאולוגיות שלו, כמה שרצה שמה לעשות, הוא היה צריך שעם ישראל יינצלו. מבחינת חוקי הטבע זה לא אמור היה לקרות. הים היה שם והמצרים יותר חזקים מהם, לכן מבחינת חוקי הטבע הם היו אמורים להיות מושמדים שם. והקדוש ברוך הוא רואה שהטבע לא עושה את העבודה, אז הוא שובר את הטבע. למה? כי בחשבונות התיאולוגיים שלו הים צריך להיבקע. אבל בחוקי הטבע הים לא אמור להיבקע. אז אתם רואים שהחשבונות התיאולוגיים זה לא אותו דבר כמו חוקי הטבע רק בתרגום לשפה תיאולוגית. לא, זה משהו אחר, עובדה שהוא נותן תוצאה אחרת במקרים מסוימים. אולי ברוב המקרים לא, אולי בחלק מהמקרים לא, אבל יש מקרים שהוא נותן תוצאה שונה. כל המקרים של הנס הם מקרים כאלה, שהקדוש ברוך הוא רואה שחוקי הטבע לא עושים את מה שהוא רוצה שיקרה. למה הוא רוצה שזה יקרה? משיקולים תיאולוגיים. אבל חוקי הטבע לא עושים את זה, אז הוא מחריג את הסיטואציה והוא לא נותן. אוקיי? אז זה בעצם שבירה של המתאם בין ההסבר של חוקי הטבע, ההסבר המדעי, לבין ההסבר התיאולוגי. וגזירת הכתוב זה שבירה של המתאם בין הנגלה לבין הנסתר. אבל אם יש שבירה של המתאם, פירוש הדבר שזה לא נכון שאחד מהם הוא תרגום של השני. אם זה היה אותו… כן, אין שבירה של המתאם בין הסבר סיבתי להסבר תכליתי בפיזיקה. יש הוכחה מתמטית שכל מה שזה נותן גם זה נותן ולהפך. אז לא תמצאו תופעת טבע שאפשר להסביר אותה במונחי… בואו לא נדבר בקוונטים, בפיזיקה קלאסית, שאפשר להסביר אותה במונחי כוחות אי אפשר להסביר אותה במונחי פוטנציאליים או להפך. אין תופעה כזאת. למה? כי יש קילות מלאה. זה באמת לא שני הסברים, זה אותו הסבר בשתי שפות. אבל במקום שבו אני מקבל תוצאות שונות, זאת אינדיקציה לזה שמדובר בשני הסברים שונים. ועכשיו אנחנו בצרת צרורה. כי אם ההסבר המיסטי, הנסתר, וההסבר הנגלה או המדעי או מה שלא יהיה, הם שניהם הסברים מלאים, די ומספיק ונכונים, אבל הם לא תרגום אחד של השני, אז זה לא יכול להיות. דבר כזה לא יכול להיות. אז חזרנו לזה שהמיסטיקה זה שם נרדף למה שלא נכון, אם אני מאמין בנגלה או להפך, לא משנה. לא יכול להיות ששניהם נכונים. טוב, אני… או שאנחנו צריכים כבר לעצור. אני אעצור כאן, אני עוד אמשיך את זה בפעם הבאה, אני מקווה שזה יהיה יותר ברור, אני לא יודע עד כמה זה היה ברור עכשיו, אני מקווה. אבל אפשר לשאול אם אתם רוצים. הרב, למה לא לתרץ אותו דבר כמו שאמרנו על פסיכולוגיה ופילוסופיה פשוט ולהגיד שהמדע והמיסטיקה במקרה מסונכרנים? לא, זה לא במקרה. אלא הם מצטרפים ביחד להסבר. ביחד הם הסבר, וזה שאנחנו רואים שהמדע עובד ברוב המוחלט של המקרים זה כי המיסטיקה במקרה עובדת גם ביחד. המדע הוא לא חלק מההסבר, המדע הוא אנטי ההסבר. זה לא שההסבר לבקיעת הים זה תיאולוגיה פלוס מדע. לא, זה התיאולוגיה העיפה את המדע הצידה והשתלטה על הבמה. דווקא הרמב"ן, אם אני לא טועה, זה הרמב"ן שטוען שבקיעת הים לא הייתה נס, ודאי לא הייתה נס גלוי, כי אחרת המצרים לא היו נכנסים לים. הגנרלים שלהם לא כאלה אהבלים. אני לא נכנס לפרשנות התורה, הבאתי את זה רק כדוגמה ללוגיקה של היחס בין המישורים. אפשר להתווכח על זה, אבל בוא נניח כרגע שזה נס גלוי, בסדר? לצורך הדיון. ברגע שזה נס גלוי, אז אני אומר, זה לא יכול להיות. יש פה שתי מערכות הסבר, שניהם הסברים מלאים, שניהם תנאים מספיקים, הם לא תרגום אחד של השני כי עובדה שיש נפקא מינה, יש נקודה שבה נשבר המטעם הזה. אבל אם זה ככה, אז זה לא יכול להיות, אז אחד משניהם לא נכון. או במילים אחרות, איך זה יכול להיות שמיסטיקה היא נכונה? אני עכשיו חוזר לנושא שלנו, אבל אני אסביר את זה יותר בפעם הבאה, אני אביא גם קצת דוגמאות כדי שזה יהיה יותר מחודד. מישהו נרדם שם? זה רעשים קצת מוזרים. לא סגר את המיוט. מה קורה בשבוע הבא חנוכה? רגיל? תגידו אתם, מבחינתי לא משנה. מי מתכנן להשתתף שבוע הבא? יש? כן? יש כמה בלי מצלמות, אבל שלושה כבר ראיתי. אני לא בטוח. מה עם כל אלה שבלי מצלמות? אפשר לקבל איזה אינדיקציה? עזרא בריק, אחרים? טוב, נקיים? בסדר, אז נקיים, כן. לילה טוב, ערב טוב, ערב טוב, שבת שלום. תודה רבה, לילה טוב, שבת שלום.