מיסטיקה – שיעור 4

עסקנו קצת בהגדרת המושג מיסטיקה, בסופו של דבר בתמצית הטענה הייתה שמיסטיקה זה משהו שלא נגיש לציבור הרחב, לא נגיש לכל אחד, אלא טענות שמתבססות על איזה שהוא סוג של תפיסה מיוחדת של אנשים מיוחדים. זאת אומרת זה לא משהו שאני יכול לבדוק אותו, זה לא משהו שאני יכול לבדוק אותו בעצמי, אני יכול לקבל אותו אם יש לי אמון באדם שהוא המקור לתפיסה הזאת. זה בגדול אני חושב המסקנה. אחר כך עברתי לדבר קצת על היחס בין מיסטיקה לבין הסברים או התייחסויות אחרות ודיברתי על מישורי התייחסות מקבילים ואמרתי שבדרך כלל התפיסה היא שמיסטיקה מציעה איזה שהוא סוג של הסבר או התייחסות לתופעות, לאירועים, לעקרונות, לפסוקי התורה, במקביל להסברים נגליים, פשטים, רציונליים, לא יודע איך שתקראו להם. וזה בעצם שתי מערכות או שני מישורי הסבר מקבילים שכל אחד עומד לעצמו, אחד הוא נגיש ואחד הוא לא נגיש, כמו שאמרתי קודם, צריך לקבל את זה אם אתה מקבל את מה שאומר לך המקובל או המיסטיקן או מי שלא יהיה. כדי לחדד את היחס בין שתי מערכות הסבר מקבילות התחלתי לדבר קצת על מטעם שיש בין מערכות או מישורי הסבר מקבילים, ובסופו של דבר בפעם הקודמת הגענו לזה שישנם מטעמים לוקאליים וישנם מטעמים גלובליים, הדגמתי את זה דרך המשחק הזה של אם איי יו של הופשטטר, או מערכת קואורדינטות קרטזית ופולרית, וניסיתי להגיע בסוף לאיזה שהוא ניסוח שהוא ניסוח פחות חד. זאת אומרת הטענה הייתה שישנו מטעם, ישנם מטעמים מסוימים שיכולים להישבר במקומות ספציפיים, ועדיין אני מתייחס לשני המישורים האלה כמישורים קבילים, רלוונטיים, נכונים. הדוגמה לזה היא המערכת, מערכת הצירים הפולרית והקרטזית, שלכאורה נתפסות כשתי מערכות שקולות לגמרי, אפשר לתאר כל נקודה במישור במערכת קרטזית או במערכת פולרית, אבל הראיתי שבנקודה מסוימת, במקרה הזה זה בראשית הצירים, המטעם הזה נשבר. זאת אומרת המערכת הפולרית לא באמת מציעה תיאור חד משמעי לנקודה הזאת, ועדיין זה לא גורם לי לוותר עליה. זאת אומרת אני תופס את שתי המערכות האלה כמערכות שקולות למרות שיש נקודה מסוימת שבה זה לא מסתדר. וטענתי לאור העניין הזה שגם במערכות הסבר או התייחסות מקבילות אחרות אפשר לראות תופעות דומות. למשל המטעם בין הסבר מדעי והסבר תאולוגי. בדרך כלל מקובל לחשוב שאפשר להציע לכל מה שקורה בעולם הסבר מדעי, אבל באופן עקרוני לכל מה שקורה בעולם צריך להיות גם הסבר תאולוגי, כן, הקדוש ברוך הוא גורם לזה לקרות כי יש לו איזה שהיא מטרה כזו או אחרת. ובמישור המדעי זה קורה כי היו כוחות כאלה או תופעות כאלה ויש הסברים מדעיים למה הדבר הזה קורה. יש מקומות שבהם המטעם בין ההסבר התאולוגי להסבר המדעי, גם בהנחה שהוא קיים, המטעם הזה נשבר. המקומות האלה קרויים נס. מקום שבו קורה נס זה אומר שאין לי הסבר מדעי למה שקרה כאן, אבל יש הסבר תאולוגי למה שקרה כאן, כן, קריעת ים סוף, אז יש הסבר למה זה קרה כי הקדוש ברוך הוא רצה להציל את עם ישראל מהמצרים, אבל אין לי הסבר מדעי שיסביר למה הים נבקע, כן, למה הדבר הזה קרה. אז זה אומר שבמקרה המסוים הזה המטעם בין הסבר מדעי לבין הסבר תאולוגי נשבר. איך זה יכול להיות שיש מטעם והוא נשבר? זה אך ורק אם אני רואה את המטעם הזה כמטעם גלובלי ולא כמטעם לוקאלי. מטעם גלובלי יכול להישבר במקומות מסוימים, מטעם לוקאלי הוא בהגדרה, זה בסך הכל שינוי שפה, זה אומר שכל מה שאני אומר כאן אני יכול גם להגיד בשפה ההיא, ולכן זה לא אמור להישבר בשום מקום. מטעם שנשבר זה בעצם אומר שמדובר במטעם גלובלי ולא במטעם לוקאלי. לוקאלי. דוגמה נוספת שיותר קרובה אלינו לעניין הזה, בעצם לא יותר קרובה, שתי שתי הדוגמאות קרובות, וזה הפרשנות לתורה. כן, יש בדרך כלל מקובל שיש פרד"ס, פשט, רמז, דרש וסוד. הפירוש של הסוד והפירוש של הפשט שניהם נכונים, שניהם קיימים כמקביל. זאת אומרת אפשר לפרש כל פסוק או כל פרשה על דרך הפשט ועל דרך הנסתר, הסוד. אבל גם פה המטעם הזה נשבר. לנקודות שבהן המטעם הזה נשבר קוראים גזירת הכתוב. גזירת הכתוב זה משהו שאין לנו הסבר נגלה לדין הזה, אבל כנראה שבנסתר יש איזה שהוא הסבר, אחרת למה הקדוש ברוך הוא קבע את הדין להיות כך? כנראה יש לו איזה שהוא הסבר. אז גם פה המטעם נשבר. מה זה אומר? שההסברים הנגלים וההסברים הנסתרים יש ביניהם מטעם גלובלי. בדרך כלל אפשר להשתמש בכל אחד משני מישורי ההסבר לחוד וזה יהיה בסדר. הזכרתי שהאר"י היה מסתמך על הרמב"ם בפסיקת ההלכה, למרות שהרמב"ם יהודי שרחוק מאוד מהעולם של הנסתר, אבל היה לו אמון שהרמב"ם היה טוב מאוד במישור של הנגלה. ואם הוא עושה את החשבון נכון במישור של הנגלה, אז התוצאה יוצאת נכונה גם בחשבון של הנסתר כי הרי יש מטעם. אבל אמרתי שבמקומות של כמו גזירת הכתוב מראים שהמטעם הזה הוא מטעם גלובלי. וזה אומר שיש נקודות, כן, פגמים טופולוגיים, ראשית הצירים כן, של המטעם של הפולארי והקרטזי, יש נקודות שבהן המטעם הזה נשבר. והנקודות האלה קרויות גזירת הכתוב ששמה אין הסבר בנגלה, אבל בעולם של נסתר כנראה יש איזה שהוא הסבר לעניין הזה. אז גם הדוגמה של ההסבר המדעי מול ההסבר התיאולוגי וגם הדוגמה של הפרשנות הפשטית מול הפרשנות של הסוד, אני חושב ששתיהן קשורות לנושא המיסטיקה. כי זה בעצם גם במישור התיאולוגי נגיד זה בעצם ההסבר המיסטי מול ההסבר המדעי שהוא כאילו ההסבר הפשט כן, ההסבר הנגלה. וגם בפרשנות התורה יש את ההסבר הנגלה, הסבר הפשטי, ויש את ההסבר של הנסתר שהוא המיסטי. אז לכן בשני ההקשרים האלה אני חושב שבאמת הם מדגימים את היחס בין מיסטיקה לבין חשיבה לא מיסטית, חשיבה רציונלית, בין נסתר לבין נגלה. והטענה היא שהיחס הזה הכי נכון לתאר אותו כמטעם גלובלי. ולכן ישנם מקומות מסוימים שבהם המטעם הזה נשבר. אוקיי, זה בעצם הטענה, עד לשמה הגענו. עכשיו אני אגיד יותר מזה, ששמרתי את זה גם, שהעובדה שהמטעם הזה נשבר אומרת שהיחס בין הנגלה לבין הנסתר הוא לא סתם יחס של תרגום בין שתי שפות. אם זה היה רק תרגום בין שתי שפות אז הוא לא היה אמור להישבר בשום מקום, ואז גם הסבר של הנסתר לא היה מחדש שום דבר על פני ההסבר של הנגלה. הוא רק היה להגיד את אותו דבר בשפה אחרת, בשפה של הנסתר. ברגע שיש אי התאמות זה בעצם אומר שהמעבר מהנגלה לנסתר ולהפך הוא לא סתם תרגום משפה לשפה אלא יש פה שתי מערכות שונות, וכל מערכת כזאת קיימת ועומדת לעצמה, יש לה איזה שהיא משמעות. זה לא סתם לתאר את אותו דבר בשפה אחרת אלא זה לתאר משהו אחר. אלא מה, שברוב המצבים יוצא שיש איזה שהוא מטעם בין מה שאומרת המערכת הזאת לבין מה שאומרת המערכת הזאת. זה הפלא של המטעם הגלובלי שניסיתי להראות לכם דרך השפה הזאת של האמ-איי-יו, שיכול לקרות דבר כזה שתי מערכות כלליות אחרות לגמרי, לא תרגום לשפות שונות של אותה מערכת כללית, אלא שתי מערכות כלליות שונות לחלוטין מניבות את אותו מילון, אותו סט של מילים לגיטימיות ולא לגיטימיות, ובמידה כמובן יכול להיות שיהיה מטעם כזה למעט מקרים מסוימים שבהם זה לא עובד, שהמטעם לא עובד. אחת השפות נכשלת או נופלת או לפחות שתי השפות לא מתאימות זו לזו בנקודות המסוימות האלה. בשפה של האמ-איי-יו הייתי אומר שנגיד אם יש לי אלף מילים בשפה אז מערכת א נותנת לי תשע מאות תשעים ותשע מתוכם ומערכת ב נותנת לי את כל אלף המילים. אז במילה אחת יש איזה שהוא שבר במטעם הזה בין מערכת א לבין מערכת ב, ואין שום מניעה שיהיה דבר כזה. דבר כזה בהחלט יכול לקרות. עכשיו אפשר היה לשאול נגיד נחזור ליחס בין ה. הסבר הפשטי להסבר של הסוד, של הנסתר. אם באמת תמיד יש הסבר בנסתר אבל לא תמיד יש הסבר בנגלה, זאת אומרת, ישנם מצבים שבהם הנגלה לא מצליח להסביר, גזירת הכתוב, אז למה בכלל להניח שהנגלה גם הוא הסבר? אז זה בעצם אומר שהנגלה הוא איזשהו סוג של אנקדוטה. זוכרים, דיברתי על ההקשר המדעי, על הסברים, על תיאוריות טלאולוגיות, תכליתיות, ותיאוריות סיבתיות, כמו פוטנציאל מול כוח, כן, במכניקה. או כן, בכל מיני, או באופטיקה, עקרון פרמה מול האופטיקה הגיאומטרית הרגילה. אז בכל הדוגמאות האלה בדרך כלל כשתשאלו פיזיקאים, אז הם יגידו לכם שיש תיאור אחד שהוא הנכון והתיאור השני הוא אנקדוטה. זאת אומרת הוא יוצא בצורה מתמטית מפתיעה שאפשר להסביר את כל התופעות של המכניקה גם בכלים טלאולוגיים. זה לא באמת נכון. זה לא שזה באמת מונע על ידי כללים טלאולוגיים, אבל מתברר שיש ניסוח טלאולוגי שמניב את אותן תוצאות, יכול להסביר את אותו סט של עובדות. אז בדרך כלל, ואגב שמה אין יוצא דופן, זה לא נשבר, זאת אומרת המיתאם הוא מיתאם שלם, יש הוכחה מתמטית, התאמה לוקאלית, לא התאמה גלובלית. אז באמת שם אנחנו מתייחסים לאחד מהצדדים האלה לפחות כאנקדוטה. רק אחד מהם נכון. או לחילופין אלו שתי שפות שונות שמתארות משהו שהוא הנכון. אז אין מה לשאול האם השפה הזאת נכונה או השפה הזאת נכונה. שפות הן לא משהו שהוא נכון או לא נכון. מה שמתואר בשפה אפשר לשאול עליו האם הוא נכון או לא. וברגע שאתה מתאר את אותו דבר, מה אכפת לי שאתה משתמש בשתי שפות שונות? לכן אין פה באמת שני תיאורים או שני הסברים ששניהם נכונים, אלא יש פה בסך הכל תיאור של אותו הסבר בשתי שפות שונות, למרות שעל פניהם הם נראות בלי קשר, זה טלאולוגי וזה סיבתי, אבל מתברר שישנו קשר ואפילו אפשר להוכיח אותו ולהראות אותו. ואז במצב כזה באמת ההתייחסות היא כאילו שזה רק שתי שפות. למרות שזה מפתיע, כי על פניו זה לא נראה סתם כמו תרגום של השפה הזאת לשפה ההיא. פה לכאורה משהו אחר לגמרי, לא סתם עברית ואנגלית לתאר את אותו דבר. אבל מתברר שלא, אם עושים את העבודה המתמטית אז רואים שיש תרגום מהשפה הזאת לשפה הזאת, ולכן מקובל לחשוב, וכנראה במידה של צדק, שבאמת אם ככה זה לא שני הסברים. יש משהו שהוא נכון, או שיש כוח בעולם או שיש פוטנציאל בעולם. כנראה שיש כוח בעולם ופוטנציאל זה אנקדוטה מתמטית. מתברר שהמתמטיקה מאפשרת לנו לתאר את מה שקורה גם בשפה של פוטנציאל ולא רק בשפה של כוח. בסדר, אנקדוטה, אנקדוטה מועילה, הרבה פעמים זה מועיל יותר כי יותר קל לנו לחשוב בצורה כזאת. בסדר, אבל זה עדיין לא אומר שזה תיאור אלטרנטיבי של המציאות. זה לא עוד הסבר במציאות, אלא זה רק שימוש בשפה אחרת לדבר על אותם דברים ולתאר את אותו הסבר. בעולם של הפרשנות ההתייחסות היא לא כזאת. לא בפרשנות של התורה ולא בפרשנות של האירועים בעולם. אמרתי, הזכרתי אני חושב, שזה עשרת הדיברות וזה עשרה מאמרות. כן, אמרו את זה כבר הרבה, הרמ"ע מפאנו נדמה לי היה הראשון שאמר את זה. עשרה מאמרות שבהם נברא העולם זה עשר היסודות שהם בעצם הבסיס של העובדות בעולם, של הפיזיקה או של המדע. ועשרת הדיברות זה הבסיס לעולם הנורמטיבי, להלכה. אוקיי? אז הטענה היא שהמיתאם בין הסבר מדעי להסבר תיאולוגי ביחס לעובדות, כן עשרה מאמרות, הוא לא הסבר נכון ואנקדוטה, אלא זה באמת שני הסברים שונים ששניהם נכונים. ואחת האינדיקציות לזה שזה לא סתם תרגום, זה שהמיתאם בין שני ההסברים האלה נשבר בנקודות מסוימות. מה זה אומר? זה אומר שלא סתם עברתי שפה, אני באמת אומר משהו אחר, עובדה שזה לא תמיד אומר את אותו דבר. לכן זה לא סתם שינוי שפה. ואותו דבר בגזירת הכתוב, כן, גזירת הכתוב ששוברת את המיתאם בין ההסבר הנסתר וההסבר הנגלה לפסוקי התורה או לדיני התורה, גם זה בעצם ראיה לכך שלא מדובר פה סתם על שינוי שפה, אלא יש פה למעשה באמת שני הסברים שונים. אני יכול לתאר את הסיטואציה במישור התיאולוגי או הנסתר, או במישור המדעי או הנגלה, וזה שני תיאורים שונים שכל אחד מהם הוא נכון והם לא אותו תיאור בשתי שפות, אלא זה שני הסברים. דברים שונים. טוב, פה עולה הבעיה ההפוכה, זה הצד השני של המטבע. כי הרי בסופו של דבר תמיד כשהמתאם הזה נשבר בשני ההקשרים, נתק לי קצת מהאינטרנט. הקו קצת נתקע. אתם שומעים אותי? כן, עכשיו שומעים. אוקיי. מה שעולה כאן בעצם זה השאלה על הצד השני של המטבע. זאת אומרת אם באמת אני טוען שזה שני הסברים שונים ולא תרגום, והאינדיקציה לזה היא שישנם נקודות או ישנם הקשרים שבהם המתאם נשבר. עכשיו מה עושים כשהמתאם נשבר? למשל בגזירת הכתוב. אז ברור שבגזירת הכתוב ההנחה שלי היא שההסבר הנסתר הוא הנכון, כי הרי אין הסבר נגלה. אז ההסבר הנסתר הוא כנראה מה שעומד בבסיס הדין הזה או הפסוק הזה או לא משנה למה שאנחנו מתייחסים. אותו דבר בהקשר של הניסים. אני שואל את עצמי מה זה ההסבר הנכון בהקשר של הניסים? אני אגיד ההסבר התיאולוגי, כי עובדה שהפיזיקה נשברה כאן, היא לא מצליחה להסביר את מה שקורה. עכשיו אם ככה אז עולה השאלה אז באיזה מובן בכלל הפיזיקה היא הסבר נכון? אז אולי זה סתם, להפך, הפיזיקה היא אנקדוטה, כי עובדה שישנם מצבים שבהם זה לא עובד, והתיאולוגיה כי לפי האמונה הזאת התיאולוגיה עובדת תמיד. הפיזיקה זאת אנקדוטה. מתברר שברוב המקרים אפשר גם למצוא הסבר פיזיקלי. אנקדוטה מעניינת. אבל העובדה שזה לא בכל המקרים מעלה שאלה האם גם במקרים שבהם אני כן מוצא הסבר פיזיקלי האם נכון להתייחס לפיזיקה כהסבר או שזה במקרה זאת אנקדוטה שאפשר לתאר את התיאולוגיה בשפה פיזיקלית לגבי רוב ההקשרים. אז זה רק אנקדוטה. אם זה היה נכון אז לכאורה זה היה צריך לעבוד תמיד. דיברנו על זה שהסבר צריך לספק לי תנאי מספיק, נכון? תנאי מספיק פירושו שאם יש כוח גרביטציה כזה אז המים לא נבקעים, נכון? זה חוקי הפיזיקה. אם המים נבקעים מה זה אומר? שבעצם הגרביטציה או הפיזיקה היא לא תנאי מספיק, נכון? היא לא תנאי מספיק, אולי גם לא הכרחי. דברים יכולים לקרות נגד זה. אז בעצם אולי זה אומר שבכלל הפיזיקה לא נכונה? היא רק אנקדוטה. בדרך כלל נראה כאילו שיש כוח גרביטציה, אבל האמת היא שדברים תמיד קורים משיקולים תיאולוגיים, אך איכשהו מתברר מאיזשהי סיבה שברוב המקרים זה גם מתואר אם אנחנו ננסה לנסח פה את חוק הגרביטציה. אז לא באמת יש חוק כזה ולא באמת יש כוח כזה, אבל אפשר להשתמש בזה כי ברוב המקרים זה עובד. כן, אפשר היה לחשוב שזה בעצם המסקנה שעולה פה מהעניין. אבל הטענה שלי היא שלא. חוק הגרביטציה הוא חוק נכון. נכון באיזה מובן? נכון במובן הזה שאני טוען שכוח הגרביטציה, זוכרים שעשיתי הבחנה בין חוק הגרביטציה לבין כוח הגרביטציה? מה ההבדל? חוק הגרביטציה בסך הכל זה תיאור של האירועים, שיש שתי מסות אז הן מושכות זו את זו והן נעות בצורה כזאת וכזאת, זה תיאור. כשאני מדבר על כוח הגרביטציה אני מדבר על איזשהו סוג של ישות בעולם, כוח מסוים קיים בעולם שהוא גורם לגופים להימשך אחד לשני. זה כבר לא תיאור, זה כבר הסבר. אוקיי? עכשיו כשאני אומר שהתיאור המדעי הוא נכון פירושו שהמדע לא רק מתאר אלא המדע גם מסביר. זאת אומרת אני טוען שלא רק שיש חוק גרביטציה אלא גם יש כוח גרביטציה. זאת אומרת מה שגורם לגופים להימשך זה איזושהי תופעה שקיימת במציאות עצמה שקוראים לה כוח גרביטציה. יש משהו כזה, זה לא רק צורת דיבור, זה לא אנקדוטה, זה תיאור של המציאות. זו התפיסה המקובלת ביחס לפיזיקה. לא רק זה אלא הפיזיקאים והעולם בכלל משקיעים מיליארדי דולרים בניסיון לחקור את כוח הגרביטציה ולא רק את חוק הגרביטציה. הם מחפשים גרוויטונים, עושים, מקימים מאיצי חלקיקים מטורפים בשביל לנסות ולראות אם יש גרוויטונים. גרוויטונים זה חלקיקים שנושאים את כוח הגרביטציה עצמו. אם אנחנו מתייחסים לחוק הגרביטציה כחוק אבל אין כוח גרביטציה אז אין גרוויטונים. אז זה סתם, גרוויטונים הם חלקיקים שנושאים את כוח הגרביטציה, כמו שפוטונים נושאים את השדה האלקטרומגנטי. אז לכן למרות שבינתיים עוד לא מצאו את הגרוויטונים כי זה חלקיק שהוא חלש מדי בשבילנו, אנחנו לא מצליחים עדיין באמצעים שלנו לצפות בו, אבל ישאלו פיזיקאים כמעט כולם מאמינים שהוא קיים. ומה זה אומר? שהם מבחינתם חוק הגרביטציה. מבטא אמת על המציאות. יש דבר כזה שנקרא כוח גרביטציה שגורם למשיכה בין הגופים והוא מתפרק לגרביטונים או נישא על ידי גרביטונים. ולכן הטענה היא שההסבר המדעי, גם בהסתכלות שלפעמים הוא נשבר כשיש ניסים, עדיין הטענה היא שבשאר המקרים זה שהוא עובד זאת לא אנקדוטה. הוא עובד כי הוא באמת נכון, כי יש כוח גרביטציה שגורם למשיכה. מה שגורם למשיכה זה כוח הגרביטציה, לא רק המגמות התיאולוגיות של הקדוש ברוך הוא. וזה כבר באמת נראה לרקוד על שתי החתונות. כי אני רוצה מצד אחד לומר שזה לא תרגום לשתי שפות, כי עובדה שיש נפקא מינא, יש מקומות שבהם שפה אחת עובדת והשפה השנייה לא עובדת. זה שני הסברים, אבל מצד שני אחד ההסברים לא תמיד עובד. אז ההסבר הזה לא נותן לי תנאי מספיק. אז למה אני אומר שהוא הסבר? התשובה היא, הוא הסבר לאותם מצבים שבהם הוא עובד. ישנם מצבים שבהם הקדוש ברוך הוא מקפיא את הפיזיקה. זה לא אומר שבמצבים האחרים אין בכלל דבר כזה כוח גרביטציה. יש. זה לא רק צורת תיאור. יש כוח גרביטציה, אלא מאי? לפעמים כשהקדוש ברוך הוא מוצא לנכון הוא מקפיא אותו. לא נותן לו לפעול או לא מפעיל אותו יותר. לא משנה כרגע. לכן הטענה היא טענה קצת מורכבת ברמה הלוגית. זה בעצם אומר ששני הדברים האלה הם שניהם הסברים. הם נותנים מכניזמים שבאמת מחוללים את התופעות. זה לא רק צורת תיאור שלי לתופעות, אלא אני באמת טוען שזה מה שקורה בעולם. שהתיאולוגיה מפעילה את העולם ושהמדע מפעיל את העולם. שניהם, נגיד לצורך הדיון, אני דווקא בתחום התיאולוגיה יותר ספקן מאשר בתחום המדעי. אבל אני מנסה להציג את התזה כרגע. לפני השאלה מה אני חושב והאם זה נכון או לא. דיברנו כבר על זה שאני לא מזהה מיסטיקה עם תיאוריות לא נכונות. זה לא מילים נרדפות. גם אם אני חושב שהן לא נכונות, לא זאת ההגדרה של מיסטיקה. כרגע כשאני מדבר על ההגדרה, זה מה שאני מניח. אני לא רוצה להכניס לכאן את השאלה אם זה נכון או לא. פה כבר כל אחד יענה לעצמו מה שהוא חושב. אז בעצם זאת הדוגמה שאני רוצה להציב כדגם או כמודל ליחס בין מיסטיקה לבין הסברים רציונליים, פשטים, איך שלא תקראו להם אחרים. הטענה היא שיש פה שתי מערכות הסבר שכל אחת מהן מציעה הסבר נכון. וזה לא תרגום לשפה שונה. הזכרתי אני חושב את הלשם שאומר שהחסידות, שרואה את הקבלה כמשל למבנה הנפש של האדם, בעצם לא עוסקת בקבלה. כי קבלה אמורה לעסוק בעולמות רוחניים, לא בעולם שלנו ולא באדם. יש דבר כזה שנקרא עולם האצילות, עולם אדם קדמון, בריאה, יצירה, כל העולמות הרוחניים והפרצופים והספירות, זה דברים קיימים במציאות. זה לא שפה אחרת כדי לתאר את הפסיכולוגיה האנושית ואת המבנה הרוחני האנושי, אלא יש משהו כזה. רואים את ההקבלה לכוח הגרביטציה מול חוק הגרביטציה. זאת אומרת, זאת בעצם הטענה. הטענה המיסטית היא שיש מכניזמים מיסטיים שמחוללים את המציאות. והטענה המדעית היא שיש מכניזמים נגלים, מדעיים, שמחוללים את המציאות. והטענה של מי שמקבל את שני הדברים האלה זה ששני ההסברים נכונים. גם המכניזמים האלה עושים את זה וגם אלה עושים את זה. במקביל. זה עסק לא טריוויאלי, לקבל את אפשרותו של מצב כזה. אז זאת בעצם הטענה. עכשיו כדי לחדד את זה, אני אראה אולי דוגמה מעניינת. יש לוגיקן יהודי אני חושב, בנשמתו יהודי אמריקאי בשם ריימונד סמוליאן. הוא כבר נפטר, אבל הוא היה כבר ישיש, הוא נפטר בגיל קרוב למאה אני חושב, לא מזמן. והוא היה עושה סטנד-אפ קומדי לוגי וכתב מאמרים וספרים מאוד מעניינים, תורגמו חלקם לעברית. איש מעניין. ויש לו ספר שבו הוא הגדיר את עצמו כטאוויסט. אז הוא מנסה להסביר את מושג הטאו לאדם המערבי. אז יש לו ספר על זה, אני כבר שכחתי את שמו, שתיקת הטאו, כך נקרא הספר של ריימונד סמוליאן. ובין היתר הוא מביא שם. לא זוכר כבר באיזה הקשר, אבל הוא מביא שם דוגמה שמנסה לחדד משהו. אז הוא מביא את הדוגמה הבאה. יש טענות כנגד האסטרולוגיה, זאת אומרת אסטרולוגיה אומרת שגרמי השמיים באיזשהו מובן משפיעים על מה שקורה כאן למטה. אם אתה מסתכל בגרמי השמיים אתה יכול לדעת מה יקרה כאן למטה. אוקיי, זה בעצם התזה הכללית של האסטרולוגיה. עכשיו יש טענות כנגד האסטרולוגיה שאומרות שזה לא יכול להיות בגלל שההשפעה מגרמי השמיים לארץ צריכה לפעול במהירות שהיא לכל היותר מהירות האור. ולכן לא ייתכן להסיק ממצב עכשווי של משהו שקורה בשמיים על אירוע שיקרה עכשיו בעולם, כי עד שההשפעה תרד מהשמיים לפה צריך לעבור זמן שלוקח לאור לפחות הזמן הזה. אם זה השפעה לא בדרך אור אלא בדרך אחרת זה כמובן עוד יותר איטי. אבל לכל לכל הפחות זה צריך את הזמן שלוקח לאור לעבור משם לפה. עכשיו הטענה כשלעצמה לא הבנתי אותה, היא טענה מוזרה. כי הרי מה זה שאני מסתכל על הכוכבים עכשיו, אני רואה את מצבם כפי שהיה לפני שנים או לא משנה כמה, תלוי כמה הם מרוחקים. אני לא רואה את הכוכבים עכשיו וטוען שמצבם עכשיו מקרין על מה שיקרה בעולם עכשיו. למה שאני רואה עכשיו זה מצב הכוכבים שהיה לפני שנים והוא משפיע על מה שיקרה בעולם עכשיו. לכן אין שום טענה מכוח הפיזיקה כנגד האסטרולוגיה, אבל עזבו את זה כרגע. הוא מעלה את הטענה הזאת והוא מציע את ההסבר הבא. הוא טוען שהטענה הזאת לא בהכרח פורכת את האסטרולוגיה. למה? כי הוא אומר שהטענה הזאת בעצם מניחה שקיים מנגנון השפעה או גרימה בין גרמי השמיים לבין מה שקורה כאן בארץ. אבל אפשר לטעון שהאסטרולוגיה… שומע? מישהו שאל או העיר? לשים מיוט, שימו מיוט כולם. שימו מיוט לכולם. אפשר לטעון או לקבל את התזה האסטרולוגית גם בלי זה. זאת אומרת אפשר להגיד שישנו איזשהו סוג של מתאם בין מה שקורה בשמיים לבין מה שקורה בארץ, אבל זה מתאם שלא מתבסס על השפעה סיבתית, אלא יש איזשהו מתאם בין מה שקורה שם לבין מה שקורה פה, בלי שמה שקורה שם מחולל את מה שקורה פה, אלא יש איזושהי קורלציה בין מה שקורה שם לבין מה שקורה פה. אם ישנה קורלציה כזאת, אז אם אני אסתכל על מה שקורה שם אני אוכל ללמוד מזה על מה שקורה פה, מה שיקרה פה, לא בגלל שמה שקורה שם הוא הסיבה אלא יש מתאם. כן, הסטטיסטיקאים מאוד רגילים להבחנה הזאת ומלגלגים מאוד על אנשים שלא מקפידים על ההבחנה הזאת בין קורלציה לבין סיבתיות. וזה שיש מתאם בין שני דברים זה לא אומר שאחד מהם הוא סיבתו של השני. יכול להיות שיש מתאם ביניהם או מקרי או שיש משהו שלישי שיוצר את המתאם הזה. קחו דוגמה, כן, הדוגמה היא של לייבניץ. קחו דוגמה של שני שעונים. שני השעונים נעים בצורה לגמרי מתואמת. כשזה מראה שהשעה שלוש וחמישה גם ההוא מראה שהשעה שלוש וחמישה. כשזה מראה שהשעה עשר ארבעים גם זה מראה שהשעה עשר ארבעים. מתאם מדהים. איך קורה המתאם הזה? יש שלוש אפשרויות או אפילו ארבע אולי. ששעון א' משפיע על שעון ב', מכתיב את מה שיקרה בשעון ב', או ששעון ב' משפיע על מה שקורה בשעון א', או שיש גורם שלישי שמשפיע על שני השעונים ומסנכרן אותם אבל אף אחד מהם לא משפיע על השני, או שזה קרה במקרה. אין בכלל מנגנון שגורם להתאמה הזאת, זאת התאמה מקרית. יכול להיות במקרה יכולה להיווצר גם כן התאמה כזאת. יש ארבע אפשרויות. במישור אצל השעונים למשל, התשובה היא כנראה השלישית, נכון? היה שען שדאג לזה שהשעון יסונכרן עם השעה העולמית, וגם השען האחר סינכרן את השעון שהוא ייצר עם השעה העולמית, וכך יוצא שהשעונים האלה מסונכרנים. לא בגלל ששעון א' מכתיב לשעון ב' מה לעשות או להפך. המתאם בין שני השעונים הוא מתאם שנוצר על ידי מנגנון שלישי שהוא דואג לזה ששני השעונים יהיו מתואמים, לא בגלל ששעון א' משפיע על שעון ב'. אז אם כך, גם מתאם שיש בין מה שקורה בכוכבים לבין מה שקורה כאן על הארץ, גם הוא יכול. או בזה שישנו איזשהו גורם שלישי שמייצר מערכת חוקים על הכוכבים ועל הארץ שיוצרת מאורעות שיש מתאם ביניהם, יש קורלציה ביניהם. למרות שאין יחס סיבתי בין מה שקורה בשמיים לבין מה שקורה בארץ. מה מרוויחים מכל הפלפול הזה? שהטענה הזאת מכוח הפיזיקה נופלת. לא צריך שהשמיים יוכלו להשפיע על הארץ כדי שיהיה מתאם. יכול להיות שיש מתאם ביניהם שהוא לא מתאם שהוא תוצאה של סיבה, אלא הקדוש ברוך הוא למשל יצר את הכוחות ואת ההתנהלות של הכוכבים באופן שהוא מקביל לגמרי למה שקורה כאן בארץ, ואז בעצם הוא השען, כי הוא זה שסנכרן את שתי המערכות האלה ולא צריך להניח שזאת משפיעה על זאת. אז ממילא לא צריך לחכות את הזמן שלוקח לאור לעבור כדי שההשפעה תתחולל. לא, זה יכול להיות סימולטני. אין שום בעיה עם זה באופן עקרוני. כן, זה הערבוב הזה בין קורלציה לבין סיבתיות הוא מעורר כמובן הרבה, כן, הרבה דברים משעשעים. כן, ידוע שאומרים שלא כדאי לעשות דיאטה, ושכל מי שעושה דיאטה הוא שמן. ולכן לא כדאי לעשות דיאטה. וזה בעצם מה זה מניח? שעשיית הדיאטה היא הסיבה שמחוללת את השומן. שהמציאות היא כמובן הפוכה. זה שאני שמן גורם לי לעשות דיאטה, או יכול לגרום לי, או צריך אפילו לגרום לי לעשות דיאטה. אוקיי, הסיבתיות היא הפוכה. ברגע שהסיבתיות היא הפוכה, אז אי אפשר להסיק מסקנות מהסוג של אל תעשו דיאטה כי כל מי שעושה דיאטה הוא שמן. אגב הרבה מאוד מחקרים, או סו קולד מחקרים ברפואה, או מחקרים ברפואה אלטרנטיבית, בנויים על הדברים האלה. בעצם הם מראים שיש מתאם בין שני גורמים, אבל כל עוד אתה לא יודע מי הסיבה ומי המסובב, או אם בכלל יש פה סיבה ומסובב, אתה לא יכול להסיק מזה מסקנות. כן, תגיד שאתה רואה שבקבוצה של שותי קפה יש יותר חולי סרטן מאשר בקבוצה של אנשים שלא שותים קפה. האם זה אומר שכדאי להימנע משתיית קפה? לא. השאלה היא אם שתיית הקפה גורמת לסרטן או שהסרטן גורם לשתיית קפה. אולי אצל חולי סרטן יש יותר נטייה לשתות קפה. אם זה ההסבר, אז לא יעזור לי להימנע משתיית קפה, זה לא ימנע ממני את הסרטן. נכון? עכשיו עוד פעם, לא משנה כרגע מה האמת פה, אבל אני אומר, בשביל להסיק מסקנות לא מספיק להצביע על קורלציה או על מתאם. צריך להבין גם את הכיוון הסיבתי ואת היחס הסיבתי. בלי זה למסקנות האלה אין להן הרבה משמעות. לכן העובדה שקיים מתאם בין שני דברים לא אומרת שישנו יחס סיבתי ביניהם. בהחלט יכול להיות שישנן שתי מערכות מקבילות ששתיהן יכולות לחולל את אותן תופעות או תופעות מותאמות אבל אין שום קשר ביניהן. וזה בעצם המודל שאני מנסה להציע פה ביחס לנגלה ולנסתר. אני טוען, זה לא שהנסתר מחולל את הנגלה או הנגלה מחולל את הנסתר. לא, הנסתר מחולל את התופעות והנגלה מחולל את התופעות ושניהם נכונים ושניהם בלתי תלויים ואין קשר ישיר ביניהם. המתאם הוא גלובלי ולא לוקאלי. מתאם לוקאלי פירושו זה שכל חוק בנגלה בעצם מונע על ידי חוק בנסתר. חוק בנסתר מניע אותו או מחולל אותו. אז פה יש מתאם מושלם. התאמה גלובלית פירושה אין קשר בין מערכת החוקים של הנגלה למערכת החוקים של הנסתר. אבל מתברר שכל התופעות שמחוללת המערכת הזאת מתחוללות גם על ידי המערכת הזאת. למרות שאין קשר בין המערכות עצמן. זה מה שקראתי התאמה גלובלית. אוקיי, אז הדוגמה של ריימונד סמוליאן אני חושב שמדגימה את זה גם כן בצורה יפה. שאני אביא אולי דוגמה נוספת. היה פעם בפורום שנקרא עצור כאן חושבים באינטרנט. היו שנים, כמה שנים שהייתי מעורב שם בדיונים. פורום שהוקם על ידי חברה חרדים או יוצאי החברה החרדית חלקם, ודיונים סביב בעיקר סביב יהדות אבל לא רק, כל מיני דיונים אינטלקטואליים כאלו ואחרים. באיזשהו שלב אני ככה התעצבנתי, כי כדרכם של פורומים באינטרנט הדיונים לא מסודרים, כל אחד זורק משהו ואי אפשר לבנות דברים. אתה חוזר לדברים, אתה הולך, ולא נבנה שם שום דבר. וזה נורא עצבן אותי, והייתי עוד צעיר ואופטימי, וחשבתי שאפשר להבנות את הדיונים באופן שיוביל אותם מהנחות למסקנה. אפשר להתווכח, אבל לדעת בדיוק איפה אנחנו עומדים ולהתקדם תמיד קדימה, לא לחזור כל הזמן כדרכם של דיונים ולטחון קמח שכבר נטחן. ואז ניסיתי לבנות אשכול שמובנה עם מתודה מסודרת היטב איך מנהלים את הדיון, אני לקחתי את הפיקוד על האשכול הזה, וכל מי שהשתתף היה צריך לציית לכללים, וניסיתי לבנות איזשהו דיון מובנה סביב קיומם של שדים. כן, וניסיתי לטעון טענה סדורה לטובת קיומם של שדים, בלי שכל האנשים יקפצו ישר מהבטן ויגידו שאני מדבר שטויות. ביקשתי טיעונים ולבנות את הדברים בצורה מסודרת. עכשיו, בין היתר באשכול המשעשע הזה, הוא קיבל אחרי זה כן, זה אחד מאבני היסוד של הפורום שם, כן זה נקרא אשכול השדים או מגרש השדים, יש לו כבר שם, זה אייקון. בכל אופן, אז בין היתר אני ניסיתי שם לטעון שכל האינסטינקטים האנטי-שדיים שיש לנו כאנשים רציונליים, הרבה פעמים הם מתנפלים על אמירות שהן בסך הכל תרגום לשפה אחרת של אמירות רציונליות. ואחת הדוגמאות שהבאתי שם, זה הגמרא בבבא קמא כן בסוגיית זה נהנה וזה לא חסר שהזכרתי אותה קודם. הגמרא מדברת שם על איזשהו שד שקוראים לו שיאיה, שין אלף יוד והא. כן? שיאיה יוקט שער, הפסוק אומר. אז הגמרא אומרת שיש שד כזה שנקרא שיאיה, והוא אחראי על התפוררות של בתים. כן? בתים עזובים איכשהו מתפוררים תמיד, נכון? נהיים מכוסים אבק ומתפוררים. מי עושה את ההתפוררות הזאת? השד שקוראים לו שיאיה. ולכן אם מישהו חי בבית הזה, כן אם יש שהייה בהא, אז שיאיה מסתלק. זאת עובדה שבית שגרים בו הוא מתוחזק, אין בו אבק, הוא לא מתפורר. למה? כי כשבני אדם מסתובבים שמה אז השדים מסתלקים. אוקיי? השדים נמצאים במדבר במקומות שוממים, מקום שהוא מקום יישוב של בני אדם השדים הולכים. אז לכן הבתים לא מתפוררים, בתים שגרים בהם הם נראים מטופחים, הם לא מתפוררים והכל מצוין. טוב, זה משעשע. בכל אופן רציתי לטעון שם שיכול להיות שההתייחסות להתפוררות של הבית כמעשה ידיו של שד היא בסך הכל תרגום לשפה מיסטית או לשפה של שדים של אמירה שיכולה להיות אמירה מדעית. כשאני אומר שבית מתפורר זה בגלל החוק השני של התרמודינמיקה, כן אנטרופיה בעצם, אנטרופיה גדלה. אוקיי? אנטרופיה גדלה, הבית מתפורר. אז זה החוק השני של התרמודינמיקה, אז זה התיאור המדעי של העניין. עכשיו מי אחראי על מימושו של החוק השני של התרמודינמיקה? לא יודע, מי אחראי על מימושו של כוח הגרביטציה? מלאך הגרביטציה, לא יודע בדיוק מי. מי שאחראי להפעיל את מנגנון הגרביטציה בעולם. אז מי אחראי על מנגנון הגדלת האנטרופיה בעולם? זה כנראה השד שיאיה. זאת אומרת הוא הבחור שאחראי על התפוררות של בתים, אוקיי? או השדון של מקסוול, כן. השדון של מקסוול הוא האנטי-תזה של שיאיה, כן, הוא אחראי על הקטנת האנטרופיה. זאת אומרת ששיאיה אחראי על הגדלת האנטרופיה. בכל אופן, אז הטענה שלי הייתה שבעצם, אני אומר יותר מזה, זאת אומרת זה לא רק שמה אתם רוצים זה לא אמירה אחרת זה תרגום של האמירה המדעית לשפה של שדים, מה אכפת אם אתה מדבר בשפה של כוחות או בשפה של שדים. יש משהו שגורם להתפוררות של בתים. אני טענתי יותר מזה. אני טענתי שיכול להיות שבאמת מי שמפורר את הבתים זה שיאיה. השד הזה מפורר את הבתים. כשאני רוצה לתאר מדעית איך זה קורה, אז אני אומר יש את החוק השני של התרמודינמיקה שמתאר את איך זה קורה. אם אתם זוכרים את מה שאמרתי קודם על חוק הגרביטציה מול כוח הגרביטציה. חוק הגרביטציה מתאר את ההתנהלות של הגופים בעלי המסה. כוח הגרביטציה זאת הישות שאחראית להתנהלות שמתוארת על ידי חוק הגרביטציה. אז אני רוצה לטעון אותו דבר עם האנטרופיה עם החוק השני. שיאיה זה המקבילה לכוח הגרביטציה. מה זה כוח הגרביטציה? כוח הגרביטציה איזה שהוא סוג של ישות, נכון? שהיא גורמת לזה ש… גופים בעלי מסה נמשכים אחד לשני, זה משהו שקיים בעולם. מה זה המשהו הזה? מישהו יודע לתת עליו איזשהו תיאור כלשהו? זה שאפשר לקרוא לו שד. מה זה משנה? איזושהי ישות מופשטת שאף אחד לא יכול לראות אותה ולמשמש אותה, והיא מחוללת תופעות בעולם. למה זה שונה מהאמירה שיש שד שמחולל תופעות בעולם? מה אתה רוצה להגיד שאין שד? אם אין שד, אז הדבר הזה קורה בלי משהו שמחולל אותו? צריך להבין שהחוק השני של התרמודינמיקה לא יכול להוות סיבה לזה שבית מתפורר. הוא בסך הכל מתאר את ההתפוררות. אבל כשאני שואל מי זאת הסיבה שמחוללת את ההתפוררות, זה לא החוק השני של התרמודינמיקה. זה צריך להיות משהו בעולם שמחולל את ההתפוררות, אחרת ההתפוררות קורית בלי סיבה. זה שאני מתאר אותה עם חוק מתמטי כזה או אחר, זה בסך הכל מתאר את ההתפוררות. אבל כשאני שואל מה גרם לה, מי מחולל אותה, התשובה לזה צריכה להיות סוג של ישות, יצור כלשהו. היצור הזה זה שד. מה הבעיה? להפך אמרתי, ההתייחסות התלמודית היא ההתייחסות הרציונלית. אם משהו קורה, אז יש סיבה שמחוללת אותו, יש עיקרון הסיבתיות. אתם כאנשים רציונליים, כך אמרתי להם שם באשכול, אתם כאנשים רציונליים בעצם רוצים לטעון שהדבר הזה קורה בלי סיבה. אין שד שמחולל את ההתפוררות, אז למה הבית מתפורר? זה שיש לך תיאור מתמטי של ההתפוררות, זה לא הסבר על ההתפוררות, זה תיאור שלה. אז בגרביטציה יש לי גם הסבר. הכוח של הגרביטציה הוא זה שעומד בבסיס חוק הגרביטציה. עכשיו אני שואל מה המקבילה לחוק השני של התרמודינמיקה? מי זה הישות, הכוח שמחולל את ההתפוררות של בתים? קוראים לו שהייה, נעים מאוד. זה השד ההוא של הגמרא. אוקיי? אז הטענה שלי הייתה, ניסיתי, לא בטוח שהאמנתי במה שכתבתי שמה, אבל ניסיתי לאתגר את האנשים שיעלו טיעונים נגד התזה הזאת, שבעצם מציגה את המיסטיקה כמשהו מאוד רציונלי. ומי שלא מקבל את המיסטיקה הוא, כמו שבן גוריון אמר, בישראל מי שלא מאמין בניסים הוא לא ריאלי. זאת אומרת, לפעמים מי שלא מאמין במיסטיקה הוא אדם לא רציונלי, כי אתה בעצם אומר שדברים קורים בלי סיבה. מי שחושב שחוק הגרביטציה הוא נכון אבל אין כוח גרביטציה, כוח הגרביטציה זאת פיקציה. יש פילוסופים שרוצים לטעון את זה, שכוח גרביטציה זאת פיקציה, אין באמת דבר בעולם שקוראים לו כוח הגרביטציה, רק צורה שלנו לתאר או להתייחס לחוק הגרביטציה. בעצם מה שהאנשים האלה טוענים זה שכשגוף נופל לכדור הארץ אין שום דבר שגרם לזה. זה קרה בלי סיבה. יש לי רק תיאורים, יש לי רק תיאורים שהוא נופל במהירות כזאת ובפרופורציה למסות ולמרחק ביניהם וכולי וכולי. רק תיאורים. כשאני שואל למה הוא נפל, מה גרם לו ליפול, מה הסיבה שמחוללת את הנפילה? אם אתה אומר שהכוח לא באמת קיים, הוא רק פיקציה שלנו נוח להשתמש בה, אתה בעצם אומר שהאירוע הזה קרה בלי סיבה, אז אתה אדם לא רציונלי. כי בעצם עיקרון הסיבתיות זה אחד מהיסודות של חשיבה רציונלית. אם אתה אומר שדברים קורים בלי סיבה אתה אדם לא רציונלי. אבל אם אתה רואה שאין שום סיבה מוחשית שאפשר למשמש אותה, אז כנראה יש משהו מופשט, תקראו לו מיסטי או מה שלא יהיה, שמחולל את הדבר הזה. אוקיי? אז לכן הטענה שלי הייתה שגם בהקשר של התפוררות בתים בהחלט יכול להיות שכשאנחנו מדברים על השד הזה ששמו שהייה, זה שקוראים לו שד זה לא אומר שיש לו קרניים וזנב והוא לובש איזה מין מעיל שחור ומסתתר ומסתובב בעולם בחושך, אלא זה איזושהי ישות מופשטת שהיא זו שאחראית לאירועים פיזיים שקורים בעולם. במובן הזה זה לא שונה מכוח הגרביטציה. מה ההבדל? כי באמת צריך להבין שהחוק השני של התרמודינמיקה הוא שונה במהותו מחוק הגרביטציה. החוק השני של התרמודינמיקה לא מתאר או לא מציג לפנינו ישויות שמחוללות אותו. חוק הגרביטציה מניח את קיומו של כוח גרביטציה. כוח הגרביטציה גורם למשיכה הזאת והמשיכה מתוארת על ידי חוק הגרביטציה. אז מאחורי חוק הגרביטציה יושב גם איזשהו הסבר במונחי ישים או במונחי דברים שקיימים בעולם שיכולים לחולל את התופעות האלה. החוק השני של התרמודינמיקה הוא במהותו חוק תיאורי, הוא לא נכנס לשאלה מה מחולל את הדברים. מי שמכיר קצת בפיזיקה, תרמודינמיקה זה תחום בעל אופי אחר מאשר מכניקה, היא מתארת דברים היא לא. ובמכניקה זה ויכוח פילוסופי אם זה תיאור או הסבר, אם כוח הגרביטציה קיים או שהוא רק פיקציה שמתארת את הגרביטציה, אבל בתרמודינמיקה ברור שזה רק תיאור. אז מתבקש להגיד שיש שם משהו, איזושהי ישות כלשהי שמחוללת את מה שמתואר בחוק הזה. תקרא לו שד, תקרא לו משהו אחר, מה זה משנה איך תקרא לו, אבל יש איזושהי ישות מופשטת שמחוללת את התופעות האלה. זאת דוגמה למעבר שאני מנסה להמחיש גם אצלנו בין תרגום משפה לשפה לבין הטענה שבאמת יש משהו כזה. כי אפשר היה להגיד לא, שד זה רק צורת ביטוי, זה כאילו, זה כמו להגיד, נתחיל עם הגרביטציה. אפשר היה להגיד שכוח הגרביטציה זאת פיקציה, הרי אף אחד לא ראה אותו, אבל נוח לנו לחשוב על תופעות הגרביטציה כאילו שיש כוח שמחולל אותן, כי אנחנו רגילים עם קיבעונות סיבתיים, אנחנו רגילים לחשיבה סיבתית, לכן אנחנו ממציאים כל מיני ישויות מופשטות כמו כוח הגרביטציה שהן אחראיות לתופעות שיקרו, ובאמת אין דבר כזה. זאת מיסטיקה. לחשוב שיש כוח גרביטציה, שיש איזו ישות מופשטת כזאת שעושה דברים פה בעולם, זאת מיסטיקה. לכן אני בעצם נצמד לחוק הגרביטציה בלי להניח את קיומו של כוח הגרביטציה. עכשיו בקשר לחוק השני של התרמודינמיקה אותו דבר, גם שם אפשר להגיד אני נצמד לחוק השני של התרמודינמיקה ועזוב אותי משדים, אין שדים. אבל מצד שני יבוא המיסטיקן ויגיד מה פתאום, אתה כאדם רציונליסט דווקא לא רציונלי בהקשר הזה, כי אתה בעצם טוען שדברים קורים בלי סיבה. אלא מה? צריך להניח שישנם דברים, ישים רוחניים או תופעות רוחניות שמחוללות את התופעות הפיזיקליות שבהן אתה צופה, שאותן אתה פוגש. וההסברים האלה הם הסברים מיסטיים כי אף אחד לא רואה את השד הזה ולא את כוח הגרביטציה, ולכן זה לא נגיש לכל אחד, זה עומד בהגדרת המיסטיקה שתיארתי קודם. אבל תבינו שבעצם אם אני מיסטיקן אמיתי, אז אני באמת טוען שיש דבר כזה, הוא באמת מחולל שם את הדברים. לא רק תרגום לשפה, תרגום של המדע לשפה אחרת, ואני טוען שיש שם משהו שבאמת הוא המכניזם שמחולל את הדברים. זה מה שהתכוונתי קודם לומר כשאמרתי שהטענה של המיסטיקן היא שהמיסטיקה היא הסבר נכון. המכניזמים המיסטיים הם דברים שבאמת פועלים וקיימים בעולם. לא רק צורת תיאור שלנו, משל למה שקורה בנפש האנושית, כמו שנגיד מקובל לחשוב בחסידות. לא, יש עולמות רוחניים והם מחוללים דברים בעולם. זאת בעצם הטענה המיסטיקנית האמיתית. אחרת זה לא מיסטיקה, רק להגיד שאני משתמש בשפה מיסטית כדי לתאר את מבנה הנפש של האדם, זה לא מיסטיקה. כמו נגיד הפסיכואנליזה של פרויד. הפסיכואנליזה של פרויד היא לא מיסטיקה, למה? בגלל ש, או לפחות לא חייבת להיות מיסטיקה, בגלל שיכול להיות שהיא בסך הכל שימוש בשפה מיסטית או אחרת, לא משנה כרגע, לא נגישה אמפירית במובן הזה היא מיסטית, כדי לתאר את התופעות הפסיכולוגיות שאותן אנחנו כן חווים. אבל כל עוד אתה לא טוען שבאמת קיימים הדברים הפסיכואנליטיים האלה, אלא אתה רק טוען שזאת רק שפה נוחה כדי להתייחס לתופעות הפסיכולוגיות, אז אתה לא מיסטיקן. אם אתה תטען שיש באמת דברים כאלה למרות שאף אחד לא ראה אותם וגם לא יכול לראות אותם, זה כבר באמת במחוזות המיסטיקה. זאת בעצם הטענה, ולכן באמת הביקורות הכבר לא כל כך מודרניות, אבל נקרא להן מודרניות, על פרויד, זה באמת שהוא היה מיסטיקן. כי הוא דיבר על תופעות שהן לא מדידות, אף אחד לא, זה לא נגיש לאף אחד, אף אחד לא יכול באמת לאשר או להכחיש את קיומן. אתה ממציא לעצמך שפה שלמה מטפיזית כזו או אחרת או מטא-פסיכולוגית כזו או אחרת ומציע כל מיני הסברים לתופעות בעולם על בסיס שדים, בעצם זה שדים, כמו כל התופעות. עולם האידיאות גם הוא מיסטיקה בהחלט, כקיום, כטענה שהאידיאות קיימות. אתה יכול להגיד שהסוסיות זה איזשהו סוג של מבנה שמשותף לכל הסוסים, לא שאידיאת הסוסיות קיימת בעולם האפלטוני, בעולם האידיאות, אלא. אבל זה באמת להגיד שהקטגוריות הן לא באמת קיימות, אלא זה רק פונקציות מחשבתיות שנוח לי לעבוד איתן. לכן בדיוק זה לא מיסטיקה. את הטענה המיסטית טוענת טענה על העולם, שיש בעולם דבר כזה שנקרא אידיאה, לא שזה הפשטה שמשותפת לכל הסוסים, אלא אידיאת הסוסיות קיימת באיזשהו מובן באיזשהו מקום. אוקיי? כאן בדיוק אנחנו עוברים ממחוזות החשיבה המופשטת אל המיסטיקה. כי בחשיבה מופשטת אתה יכול להגיד שכל זה משלים או שפה שבה נוח לי לטפל בעובדות. כל עוד אני לא טוען שהשפה הזאת מדברת על דברים, על ישים, על דברים שקיימים בעולם, אני לא מיסטיקן. כשאני טוען שהדברים האלה קיימים בעולם ופועלים, זה לא רק שפה, שם אני מיסטיקן. לכן חשוב לי, אני שוב ושוב חוזר לזה מכל מיני כיוונים כדי לחדד את הנקודה, שלדבר בשפה מיסטית זה לא נקרא להיות מיסטיקן. לדבר בשפה מיסטית זה יכול להיות שהשפה המיסטית הזאת מאוד מועילה להבין את הפסיכולוגיה של האדם או להבין את העולם או מה שלא יהיה, אז למה לא להשתמש בה? זה לא יותר, לא שונה מכל שפה מדעית או שפה אחרת שאני משתמש כי נוח לי להבין באמצעותה את העולם. גם אם אני משתמש בשפה של פרצופים וספירות ועולמות רוחניים וכולי, אם אתה לא טוען שהם קיימים כל החבר'ה האלה, אלא רק שפה שבאמצעותה נוח לי לסדר את התופעות שבעולם ושבפסיכולוגיה האנושית, אז אתה לא מיסטיקן. אתה בסך הכול מציע שפה והיא צריכה להיבחן. אם היא באמת מועילה כדי לטפל בתופעות, גם אני אשתמש בה. לא אכפת לי אם היא לא נמדדת בשאלה אם היא נכונה או לא. היא נמדדת בשאלה אם היא מועילה או לא, יעילה או לא, אוקיי? ולכן זה לא מיסטיקה. זה מדע לגמרי. אני עכשיו צריך לבדוק את השפה הזאת. אם היא יעילה אני אשתמש בה, בלי שאני אטען עכשיו שבאמת יש דברים כאלה. לא, אבל נוח לי להשתמש. כמו שכן, כמו שאדם חילוני אומר בעזרת השם אני אעשה, או אדם שלא מאמין, לא רק חילוני, אתה שואל אותו תבוא אליי מחר? בעזרת השם. הוא לא מתכוון לומר באמת, כן, שהקדוש ברוך הוא יעזור ולכן הוא יגיע אליי מחר. הוא לא מאמין בו בכלל. אבל נוח לו להשתמש בשפה הזאת כי זה מבטא את מה שהוא מתכוון לבטא. הוא מתכוון להגיד אני אשתדל. בסדר? זה מה שהוא מתכוון לומר. אז כשאתה משתמש בשפה הזאת לא כטענה על העולם אלא כשפה שהיא יעילה כדי לבטא או לתאר את מה שאתה רוצה, זה לא מיסטיקה. מיסטיקה נוצרת במקום שבו אתה מתייחס למושגים הלא מדידים והלא אמפיריים האלה כישים קיימים, למרות שאף אחד לא יכול לפגוש אותם ולבדוק אותך ולדעת אם זה נכון או לא. שם זה מיסטיקה. כי לטעון שאפשר לתאר את הפסיכולוגיה האנושית עם עשר ספירות, אין שום בעיה. את זה כל אחד יכול לבדוק. בוא נראה אם התיאור שלך עובד נכון, אז אנחנו כולנו נוכל לראות את זה. במובן הזה זה ממש לא מיסטי. לא אכפת לי שאתה משתמש בשפה מיסטית, אתה לא עושה עם זה עבודה מיסטית. זאת הנקודה. לכן הנקודה החשובה היא שהמיסטיקה זה לטעון טענות על העולם, הגדרתי קודם, לטעון טענות על העולם שהן לא נגישות לכל אחד, לא מדידות. אבל מצד שני הן טענות על העולם. לא, זה לא רק שפה שאני מתרגם את האמירות של הנגלה לשפה שהיא כאילו מיסטית או שפה נסתרת, שזה רק תרגום. לא. כשאני עוסק במיסטיקה מאוד חשוב לי להדגיש, זה לא תרגום של האמירות הנגלות. זאת אמירה, אלה אמירות שהן נכונות מצד עצמן, לא רק שפה אחרת לתאר את האמירות הנגלות. בסדר? אני חוזר על אותה נקודה כל הזמן כי אני מרגיש שזה העוקץ של כל המהלך. זאת אומרת, זה חשוב לי שהנקודה הזאת תובן. אוקיי. עכשיו, אמרתי שאחת האינדיקציות שלי לטענה שבין המיסטיקה לבין הנגלה יש התאמה גלובלית זה דווקא העובדה שלפעמים ההתאמה הזאת נשברת. ההתאמה הזאת נשברת באותם מקומות שזה גזרת הכתוב. אבל יש שבירות של ההתאמה הזאת שנלקחות לכיוון הפוך. מה זה גזרת הכתוב? גזרת הכתוב זה בעצם דין שאין לי עבורו הסבר בנגלה, אבל הדין כתוב בתורה אז אני מניח שהוא נכון, ואם הוא נכון אז כנראה גם יש לו איזושהי סיבה, כי אחרת למה שהקדוש ברוך הוא יקבע את זה? אז הסיבה הזאת כנראה היא סיבה מיסטית. בעולם של הנגלה שלי אני לא מוצא הסבר. אז זה סוג השבירה שתיארתי קודם, כן, זה גזרת הכתוב. אבל יש שבירות שנראות מאוד דומות. אבל המסקנות שהן מסיקים מהן הן הפוכות. ואני מתכוון למצבים שבהם השיקול של הנגלה מוביל למסקנה הלכתית מסוימת והשיקול של הנסתר מוביל למסקנה הלכתית אחרת. קונפליקט בין הנגלה לבין הנסתר בעולמינו הצר, כמו שאומר אריק איינשטיין. אז השבירה הזאת היא דומה לשבירה שתיארתי קודם בגזירת הכתוב, אבל כאן המסקנה היא הפוכה. לפחות הפוסקים בדרך כלל אומרים במקרים כאלו הולכים אחר הנגלה, דווקא הנסתר נדחה. בגזירת הכתוב הנגלה נדחה, נכון? אני מאמץ את הנסתר כי ההלכה הזאת מתקבלת, אני נוהג על פי ההלכה הזאת, היא נכונה למרות שאין לי הסבר בנגלה. אני בונה על זה שיש הסבר בנסתר והוא הקובע. אבל במקרים רגילים שזה לא גזירת הכתוב, לא כתוב בתורה, אין לי דין שכתוב בתורה, אלא מה? העקרונות של הנסתר מובילים למסקנה הלכתית מסוימת, העקרונות של הנגלה מובילים למסקנה הלכתית אחרת, הפוכה. מה עושים עכשיו? זה לא גזירת הכתוב כי אין פסוק שאומר שזה הדין, עכשיו צריך להחליט האם זה הדין או שההוא זה הדין. במקרה כזה אומרים כמה וכמה פוסקים, ברגע שיש סתירה בין הנסתר לנגלה הולכים אחר הנגלה. המקור הכי ידוע לדברים האלה זה המגן אברהם בהלכות תפילין. הרב? כן? מה זה שונה מסתם מחלוקת? גם בנגלה עצמו יש מחלוקת, גם בנסתר עצמו יש מחלוקת. איפה המחלוקת, כאילו אז מה? פה אנשים טוענים שכששיש סתירה בין הנגלה לנסתר… זה לא שכל הנגלה מקשה אחת או כל הנסתר מקשה אחת. הבנתי. שמעת או לא שמעת? לא מבין למה צריך להפריע לנו שיש מחלוקת בין הנגלה לנסתר, הרי יש מחלוקות רבות בתוך הנגלה עצמו, בתוך הנסתר עצמו. עוד מחלוקת בין הנגלה לנסתר, כאילו לא קרה כלום. לא מפריע לי בכלל. למה שזה יפריע לנו? לא מפריע לי שום דבר. אני רק מצביע על העובדה שיש דברים כאלה, יש מצבים שבהם יש הבדל בין הנגלה לבין הנסתר. מה זה אומר בעצם? כן, אז תראו, אני משתף איתכם את השולחן ערוך מובא פה למטה, יש מי שכתב, יש מי שכתב, זה הרמ"א בסימן כ"ה סעיף י"ד: יש מי שכתב להניח של יד מיושב, תפילין של יד מיושב ושל ראש מעומד. מניחים תפילין של יד אז לשבת, כשמניחים תפילין של ראש לעמוד. זה האגור בשם הזוהר. ובמדינות אלו לא נהגו כן אלא שתיהם מעומד. בסדר? אז על זה כותב המגן אברהם, זה אות כ', כן? זה האות הזאת. אז המגן אברהם אומר: לא נהגו כן, ונראה לי, דההנחה תהיה מיושב והברכה והקשירה תהיה מעומד, כמו שכתב הרב בית יוסף בריש סימן ח' דכל ברכת המצוות בעמידה. כתב בכנסת הגדולה בכללי הפוסקים: כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקים עם הגמרא, הלוך אחר הגמרא והפוסקים. מיהו, אם בעלי הקבלה מחמירים, יש להחמיר גם כן. ובכל דבר שלא הוזכר בגמרא ובפוסקים, אף על פי שנזכר בקבלה, אין אנו יכולים לחוף לנהוג כן. יש פה שלוש אמירות. אמירה אחת, במקום שבו יש סתירה בין הנגלה לנסתר, כן? פה בנסתר אז הטענה היא שתפילין של יד צריך להניח ולשבת. אז יש פה סתירה. אז הוא אומר בכל מקום שבעלי הקבלה והזוהר חולקים עם הגמרא, הלכה כגמרא והפוסקים. אז הנגלה קובע. כך מביא גם הרדב"ז והבית יוסף ועוד. מיהו אם בעלי הקבלה מחמירים, זאת אומרת אם אתה עושה את זה בדרך הנסתר ואתה לא עברת על הנגלה אלא רק החמרת יותר, אבל זה בסדר מבחינת הנגלה גם, לא צריך אבל זה בסדר, אז יש להחמיר גם כן. ועדיין הוא אומר, למרות שצריך להחמיר, אם זה לא הוזכר בגמרא ובפוסקים, אף על פי שנזכר בקבלה, לכוף על זה אי אפשר. זאת אומרת שבעצם הטענה היא שלנסתר אין כל כך מעמד מעמד הלכתי. זאת בעצם הטענה. זאת אומרת לעולם של הנסתר אין כל כך מעמד הלכתי. אם זה לא סותר את הנגלה אז אולי אתה יכול לעשות את זה, אולי אפילו ראוי לעשות את זה, אבל אי אפשר לכפות על זה אפילו כשזה לא סותר את הנגלה. אי אפשר לכפות על זה. כשזה סותר את הנגלה אז הולכים אחרי הנגלה. אוקיי? אז הטענה, לקשר עם החלומות אני אגיע עוד מעט, זה מעניין ההערה הזאת, לא יודע בעצם אם עוד מעט, אם בכלל נגיע לזה היום, אבל זה בדיוק מתקשר לעניין של החלומות וזה יאיר פה באור אחר לגמרי את כל העניין. אני אגיע לזה. בכל אופן אז זאת בעצם הטענה. עכשיו מבחינתי מה שחשוב זה לא השאלה ההלכתית מה לעשות כשיש סתירה בין הנגלה והנסתר, אלא עצם העובדה שיש סתירות כאלה. יש למשל, כן, מצאתי פה איזה מקור שמרכז כמה וכמה סתירות כאלה. זה בעולמות, כן, מכירים את האתר הזה? זה אתר כזה של לימוד עיון בהלכה. אז יש לו מאמר על נגלה ונסתר. הנה, רואים? אז הוא מביא פה כמה דוגמאות. למשל הטור מביא בהלכות תפילין מחלוקת בין הרי"ף ורש"י לבין הרא"ש האם מברכים על הנחת תפילין ברכה אחת או שתי ברכות. וכתב הבית יוסף שבדברי ספר האגור הביא מאמר מהזוהר שיש לברך ברכה אחת בלבד. ותמה בעל האגור על אלה שחולקים על רשב"י. רשב"י הוא תנא. ומי שחולק על הזוהר בעצם חולק על תנאים. והטענה כמובן היא שתנא זה מי שכתוב במשנה. תנא זה לא אנשים. זאת אומרת תנא זה ספרים. ולכן הזוהר זה לא תנאים, למרות שרבי שמעון, למרות שהוא מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי. טוב, בכל אופן הטענה זה ש, הנה אתם רואים, זה הזוהר שהוא מביא בשם האגור, למרות שזה הלכה אחרת ממה שהמגן אברהם דיבר עליה. הוא דיבר על השאלה אם מניחים תפילין של יד מיושב. פה השאלה כמה ברכות מברכים על התפילין. אני חושב שיש קשר כי הוא מביא על זה שברכות המצוות מברכים במעומד. עכשיו אם לפי הזוהר זה ברכה אחת, אפשר לברך את הברכה במעומד רק להניח את התפילין של יד במיושב. ואת הברכה תברך במעומד. אנחנו היום מברכים שתי ברכות, שזה כבר נגד הזוהר. זאת אומרת שתי הברכות צריך לברך בעמידה, גם על של יד וגם על של ראש. אז אין ברירה, אלא את שתיהן מברכים במעומד. הזוהר פה הולך לשיטתו. בכל מקרה אבל זה מה שהוא אומר, אז זה עוד מחלוקת בין הנגלה לבין הנסתר ושוב פעם האגור בשם הזוהר. והטענה היא השאלה אם לברך ברכה אחת או שתיים. ובעצם צריך ללכת אחרי הנגלה, שזה שתי ברכות, ולא ברכה אחת. כן, הנחת תפילין בחול המועד, זה עוד דוגמה. כן, הטור והבית יוסף מביאים מחלוקת ראשונים בעניין ומסיים הבית יוסף ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד. ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא"ש, ואחר כך מצאו שכתב רשב"י במאמר אחד שאסור להניחם בחול המועד ועל כן נמנעו מלהניחם בחול המועד. וכן כתב מורי דודי הרב רבי יצחק קארו. בסדר? בעצם אז הטענה היא שגם פה יש איזושהי מחלוקת בין הנגלה לבין הנסתר. אבל פה הולכים אחרי המקל ולא אחרי המחמיר. מה? פה הולכים אחרי המקל. כי לא להניח תפילין זה מקל. כך שסומכים אחרי הנגלה ולא אחרי הנסתר לכאורה. כן. זה מה שהוא אומר. אמנם שתדקדק בסוף דבריו שכתב ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר. דין זה בפירוש, מי יערב לנו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רשב"י המפליג כל כך באיסור הנחתם. כיום אנחנו נוהגים רובנו לא להניח. אוקיי? הולכים כמו הנסתר. למה? כי בתלמוד לא כתוב במפורש כן להניח. מצד שני, לאור הכלל שראינו קודם, אי אפשר לכפות על זה. מי שיניח תפילין בחול המועד, אף אחד לא יוכל לכפות על זה, בטח לא כשזה לקולא ולא לחומרא, זאת אומרת לחומרא ולא לקולא. אוקיי? אז זה המקור השני שהוא הביא. יש פה עוד פעם, זה מה שראינו, האגור בשם הזוהר על תפילין של יד מברך מיושב ושל ראש מעומד. יש עוד לגבי, כן, זה הכללים של הכנסת הגדולה שהבאנו קודם. כן, המאחר לבוא לבית הכנסת, יש עוד דוגמאות, המאחר לבוא לבית הכנסת וכולי. יש אגב דוגמא מפורסמת שהגר"א מיישב את הנסתר עם הנגלה, אז זה לגבי כיווני המיטות, אם לשים אותם מזרח-מערב או צפון-דרום, שזה דיון קצת במשנה ברורה. זה גם כן לכאורה מחלוקת בין הנגלה לבין הנסתר. נכון? גם לגבי שילוח הקן, והאם יש עניין לעשות שילוח הקן גם אם אני לא צריך את הביצים בכוח. כן? פה זה ממש, לכאורה זה ממש סתירה מול הנגלה. שבנגלה בפשטות נראה מפשטי הגמרות לא לעשות את זה. לא שלא צריך לעשות את זה, אלא לא לעשות את זה. יש חוות יאיר על זה, זה גם כן סיפור מעניין. בכל מקרה לענייננו, מה שאני רק רוצה לומר, זה שעצם קיומן של סתירות כאלה בעצם אומר שהמטען בין הנגלה לבין הנסתר הוא גלובלי. כי אחרת לא יכלו להיווצר סתירות כאלה. עכשיו השאלה היא, ברגע שיש סתירה כזאת מי צודק? אז זה כבר ראינו במישור הפרשני בדרך כלל אנחנו הולכים אחרי הנסתר. פשיטא דהכי הוא, כן? גם בנושא של הניסים אנחנו הולכים אחרי התיאולוגיה, כי הפיזיקה לא עובדת. אבל במקרה הזה למשל, הפוסקים טוענים שצריך ללכת אחרי הנגלה. במקום שיש סתירה הלכתית בין הנגלה לבין הנסתר, דווקא הולכים אחרי הנגלה. האם זה אומר שהנסתר לא נכון? לא. זה אומר שלהלכה אנחנו צריכים ללכת אחרי הנגלה. אבל זה כן אומר, עצם העובדה שיש סתירה, זה כן אומר שהנגלה והנסתר זה לא סתם תרגום לשתי שפות של אותו דבר. כי אחרת זה לא היה יכול להוביל למסקנות הפוכות. שתי שפות זה לא שתי אמירות שונות. זה מה שאני בעצם רוצה להראות כאן. שעצם העובדה שקיימות סתירות כאלה מראה שזה לא סתם תרגום לשתי שפות שונות. אגב, וזה גם יהיה חשוב לנו להמשך, למעשה, אז נכון שהמגן אברהם והבית יוסף והפוסקים טוענים שבמקום שיש סתירה בין הנגלה לבין הנסתר אז צריך ללכת אחרי הנגלה, אבל המקובלים כמובן הולכים אחרי הנסתר. אז זה שהפוסקים אומרים ללכת אחרי הנגלה, כן, כי הם אנשי נגלה. למה הם צריכים ללכת אחרי הנגלה? אבל אנשי הנסתר אומרים ללכת אחרי הנסתר. אז לכן זה לא כל כך פשוט שבמקרה הזה צריך ללכת אחרי הנגלה. תלוי את מי שואלים. כן? אני בהמשך אנסה ליישב את שני הדברים האלה דרך אגב. אנסה להראות שאין סתירה. לאור ההגדרה שלי למיסטיקה, אני אראה שאין סתירה בין שתי האמירות האלה. אוקיי, אבל זה אנחנו נצטרך עוד טיפה עוד כמה הנחות לפני שאנחנו נגיע לדברים האלה. אוקיי, אני אעצור כאן, כי עכשיו אני מתחיל את הקטע הבא ונגמר לנו הזמן. אני אעצור כאן. מי שרוצה להעיר או לשאול? תודה רבה, שבת שלום. שבת שלום. שבת שלום. להתראות.