ערב עיון להשקת הטרילוגיה תגובות
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:00] פתיחה והקדמה קצרה
- [2:43] הוויכוח על מוסר והלכה
- [5:22] אגדה והלכה – ניואנסים בחיים
- [6:33] סמכות עובדתית והעדר סמכות
- [7:34] הפרדה בין סמכות פורמלית למהותית
- [11:03] הרס ובנייה – מטרת הספר השני
- [14:00] נס בטבע – פטום מילי
- [16:59] הסבר מספיק – תנאי לוגי
- [20:28] בקשות בתפילה והבעיות התאולוגיות
- [25:24] סיום והודעה במייל נוסף
סיכום
סקירה כללית
הדובר מנסה לענות בזמן קצר להערות מהדיון, לתקן אי־הבנות בנוגע להוראת שעה מול תקנות, ולהבהיר את עמדותיו על היחס בין הלכה, אגדה ומוסר. הוא מציב טענה מרכזית שלפיה הלכה ומוסר הן קטגוריות בלתי תלויות, וטוען שאין סמכות בענייני עובדות ומחשבת ישראל לא במובן פורמלי ולא במובן מהותי, ולכן מותר ואף נחוץ לחלוק על מקורות מחשבתיים בלי להרגיש אפיקורסות. בהמשך הוא מחדד את עמדתו על השגחה וניסים, שולל את הרעיון של “נס במסגרת הטבע” ושל “הסברים כפולים”, ומעמיד נקודת מוצא שלפיה ללא ראיה אין לייחס לאירוע מסוים נס נסתר או מעורבות אלוקית, תוך הבחנה בין שאלת האכפתיות האלוקית לבין שאלת ההתערבות, ובסיום הוא משיב לשאלות על אמונה, תפילה, ידיעה ובחירה, מוסכמות הלכתיות וחינוך דתי.
הוראת שעה, תקנות, וסמכות מוסדית
הדובר מתקן את דברי הרב יעבץ וטוען שהוא לא כתב שהוראת שעה היא לנצח אלא שהיא יכולה להגיע לנצח כל עוד כל בית דין בכל דור מאשר אותה, ואם לא מאשרים היא פשוט לא נמשכת בלי צורך בכללי “בית דין גדול בחוכמה ובמניין”. הוא אומר שהדיון על האם הוראת שעה מפסיקה ברמב"ם לא רלוונטי לדבריו, ומבהיר שעוף בחלב ויום טוב שני של גלויות הם תקנות שתוקנו במוסד מוסמך ולא הוראת שעה. הוא מבדיל בין הוראת שעה שהרמב"ם מדמה לבית דין שמכים עונשים שלא מן הדין, דבר שיכול להיעשות על ידי כל בית דין בכל דור, לבין תקנות שלדבריו הן בסמכות סנהדרין בלבד, ומוסיף שלפי הרמב"ם “אין לא תסור בלא סנהדרין”.
דינמיות פרשנית והצורך בבית דין
הדובר מקבל את טענת הדינמיות של ההלכה והשינוי הפרשני כפי שהוזכרו ומציין שתיאר זאת בספרו. הוא מוסיף שלא תמיד צריך בית דין כדי לאפשר שינוי פרשני, ומציג זאת כעמדה שהוא מסכים לה וגם כתב עליה.
הלכה ומוסר כשתי קטגוריות בלתי תלויות
הדובר מציב כמוקד הוויכוח היחיד עם הרב יעבץ את השאלה אם מוציאים מוסר מן התורה, וטוען “עובדתית אף אחד לא מוציא עיקרון מוסרי מהמקרא”. הוא דוחה דוגמאות שהובאו באתר ומציג את טענתו, מתוך דוגמאות רבות לטענתו ומתוך התורה עצמה, שהלכה ומוסר הן שתי קטגוריות שלא מדברות זו עם זו. הוא אומר שגם איסורים כמו רצח וגניבה אינם קשורים למוסר אלא להלכה, ושאיסור מוסרי בא להוסיף איסור הלכתי ולכן מדובר בשני דברים שונים, ומפנה לתחילת הספר השלישי.
אגדה, לימוד תנ"ך, והערכת התרומה להבנת החיים
הדובר מתייחס להערתה של חיותה ומוסיף הסתייגות שלפיה לאגדות המופיעות במשולב עם הלכה יש יותר מקום לראות ערך בלימודן אך “מאוד מוגבל”, והוא מגדיר זאת “ביטול תורה באיכות” ולא “ביטול תורה גמור”. הוא טוען שגם במקומות אלו הקורא מוציא מן האגדות את האג'נדה שלו, ומביא כדוגמה את הקריאה הפמיניסטית בשלוש נוכחות נשיות שלדבריו במשך אלפיים שנה לא הובילה אחרים למסקנות דומות. הוא מקבל שההלכה יושבת על החיים ושבחיים יש ניואנסים שההלכה עם כלליה הקשיחים לא תמיד תופסת, אך דוחה את הטענה שהאגדה מסייעת בכך יותר מדוסטוייבסקי או דיסציפלינות כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה, ומוסיף שהוא אינו פוזיטיביסט בהשקפתו ההלכתית ושאין באמת פוזיטיביסטים בהלכה.
אין סמכות לגבי עובדות: סמכות פורמלית מול סמכות מהותית
הדובר מצהיר שנקודת המוצא שלו היא “אין סמכות לגבי עובדות” לא מסיבה פסוקית אלא מסיבה מושגית, וממקם בכך את רוב סוגיות מחשבת ישראל כעוסקות בעובדות. הוא מבחין בין סמכות פורמלית, המחייבת בגלל מוסד מוסמך כמו הכנסת גם אם אינה צודקת, לבין סמכות מהותית כמו רופא שמקבלים את דבריו כי הוא מבין, אך דוחים אם מגיעים למסקנה שאינו צודק. הוא טוען שבהקשר המחשבתי אין סמכות פורמלית כי “אי אפשר לתבוע ממני לחשוב משהו כי פלוני אמר שכך צריך לחשוב”, וממילא לכל היותר יש רק שיקול של סמכות מהותית, אך גם אותה הוא שולל כמחייבת וכטוען שיש לנפץ את “הבלון” של הענקת סמכות למקורות מחשבתיים.
יחסו לרמב"ם ולתורת התארים השליליים, ומטרת ההרס בספר השני
הדובר אומר “אני לא חושב שהרמב"ם ידע משהו שאני לא יודע” במובן שאין לרמב"ם סמכות מחייבת, גם אם היה חכם יותר, ושכל אחד מפעיל את ראשו ומקבל רק אם השתכנע. הוא מבהיר שתורת התארים השליליים אצלו איננה ביקורת על הרמב"ם עצמו אלא ביקורת על מי שרואים ברמב"ם מקור סמכות, והוא טוען שאם הפירוש הפשוט לדברי הרמב"ם בעיניו “נונסנס” הוא לא מקבל זאת “ואין עם זה שום בעיה עקרונית”. הוא אומר שבספר השני מטרתו העיקרית הייתה “להרוס” כדי לשחרר אנשים ממצוקה של תחושת כפיפות מחשבתית לכוזרי, לרמב"ם, למהר"ל, לרב קוק ואחרים, ומתאר זאת כ”הרס שמטרתו בניין” ו”שחרור והרס”, תוך הכרה שיש לכך לעיתים תוצאות קשות כמו אנשים שטענו שהשפיע על החלטתם לנטוש.
אמירת אמת מול “שקרים קדושים”
הדובר מצהיר שמדיניותו היא לומר את מה שנכון ולא להשתמש ב“שקרים קדושים” לא טקטית ולא ערכית, וטוען שזה לא נכון וגם לא מועיל. הוא אומר שאם מישהו מבקש ממנו לא לומר את האמת “חובת הראיה עליו”.
נס, השגחה, חוקי טבע, והפרכת “נס במסגרת הטבע”
הדובר טוען ש“נס במסגרת הטבע” הוא “פטומי מילי בעלמא” ו“אין חיה כזאת”, ומסביר שהתערבות אלוקית שמשנה תוצאה פירושה חריגה מחוקי הטבע. הוא מדגיש שחוקי הטבע הם מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא ומצטט את דרשות הר"ן על “כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל”, אך מגדיר חריגה כחוסר קיום של החוק הקבוע. הוא שולל את רעיון “הסבר כפול” וטוען שהסבר מהותית הוא תנאי מספיק, ולכן שני תנאים מספיקים בלתי תלויים אינם אפשריים לוגית, ומדגים זאת במשל התפוח של ניוטון מול הסבר תיאולוגי של חטא. הוא קושר זאת לדטרמיניזם של חוקי הפיזיקה, ומוסיף שגם תורת הקוונטים אינה פותרת את הבעיה בהקשר הזה לפי הסבריו בספר.
נס נסתר, חובת הראיה, ותפילה ובקשות
הדובר אומר שנס נסתר פירושו חריגה מחוקי הטבע שאיננו שמים לב אליה, ומוכן לומר “יכול להיות” אך קובע שנקודת המוצא היא שהדברים קורים לפי החוקים ושחובת הראיה על הטוען אחרת. הוא מבחין בין תפילות לבין בקשות בתפילה וטוען שהבעיה היא בבקשות, ומוסיף שאם היה מגיע למסקנה שאין מעורבות כלל “הייתי מוריד כמה ברכות בשמונה עשרה”, אך הוא לא הגיע למסקנה זו. הוא מציע ראיה אפשרית לנס נסתר רק כאשר נביא אומר שאירוע טבעי־למראה הוא נס, ומבהיר שגם בזמנם בלי דבר נביא לא היה מקבל ייחוס נס, ואילו כיום אין לו דרך לדעת זאת מלבד אולי סטטיסטיקות שהוא משאיר כמחלוקת אחרת. הוא טוען שאין ראיה שהקמת מדינת ישראל היא נס, ומסביר שנבואה על התרחשות עתידית אינה אמירה שזה נס אלא יכולה לנבוע מהבנת “תרבות כזאת” ו“מצווה כזאת” ו“התנהלות שלנו”, ומסכם שכמעט תמיד אין ראיות ולכן ההנחה שלו היא שבאירוע מסוים אין נס.
“יש נספה בלא משפט” ומינון המעורבות
הדובר אומר שהוא מבקש להחזיר את האפשרות שלא “הכול בידי הקדוש ברוך הוא” במובן של גרימה ישירה לכל אירוע, ומציג אופציה שלפיה “הוא לא עשה את זה” אלא אדם מת “בגלל שהוא היה חולה או בגלל שפגע בו משהו”. הוא מצטט “כך כותב הרא"ש בחגיגה יש נספה בלא משפט” ומציין שמקורות לכך מופיעים בראשונים ואף בגמרות, וטוען שאין לו אינדיקציה למעורבות ולכן הוא מניח שהיא נדירה גם אם קיימת.
שאלות על “המייל הנוסף”: אכפתיות מול התערבות ועבודת השם
הדובר מבהיר שלא אמר ששום דבר לא מעניין את הקדוש ברוך הוא אלא להפך “הכול מעניין אותו”, והוא מפריד בין השאלה אם מעניין אותו לבין השאלה אם הוא מתערב. הוא מציג תפיסה שלפיה אנחנו “ילדים גדולים” ולכן “אבא לא נותן להם יד ועושה את העבודה במקומם”, אך עדיין יש “עבודה נכונה ולא נכונה” ומטרות שהוצבו. הוא טוען שעבודת השם אינה אמורה להיות “תן וקח” אלא מחויבות מפני ש“זאת האמת”, והוא אומר שגם אם יש לכך תועלת הוא לא מבסס עליה את המחויבות.
אמונה בתנ"ך, שינוי מדיניות, ונבואה וניסים
הדובר אומר שהוא מאמין בתנ"ך ולכן מאמין שפעם היו נבואה וניסים גלויים והיום אין, והוא מסביר שזה תיאור מציאות של “המדיניות שלו” שהוא רואה סביבו שהכול מתנהל על פי דרך הטבע. הוא דוחה את הטענה שהבסיס הוא רק ההסבר “שהקדוש ברוך הוא שינה את דעתו”, ומציג זאת כהסבר לאחר ההבחנה המעשית במציאות, ואף מוסיף שהוא יכול להציע הסבר למה זה קרה. הוא מציין בשם הרב מדן תיאור של תהליך בתקופת בית שני שבו הקדוש ברוך הוא “הלך להתנתק”, כולל “עשרה ניסים שהיו במקדש בבית שני לא היו”, ומקבל את התיאור כהשלמה.
ידיעה ובחירה כבעיה לוגית
הדובר אומר שהסתירה בין ידיעה מראש לבין בחירה חופשית היא בעיה לוגית ולא פיזיקלית. הוא מתייחס לאור החיים בפרשת נח שטען שהקדוש ברוך הוא “מסתיר מעצמו את הידיעה”, ומבקר זאת כסותר לוגית אלא אם כן הכוונה תואמת את ניסוחו, ומציין תקדימים כמו השל"ה הקדוש ועיקרון החסד שמעדיף הבנה קונסיסטנטית.
סמכות הגמרא כמוסכמה ומוסכמות הלכתיות מאוחרות
הדובר נשאל על מוסכמות הלכתיות כמו חרם דרבנו גרשום ומסביר שגם סמכות הגמרא נובעת ממוסכמה, משום שהאמוראים לא היו סמוכים ולא סנהדרין, ובכל זאת “חוסר היכולת לחלוק על הגמרא” נובע מקבלה מוסכמת. הוא קובע שאם תהיה מוסכמה הלכתית מלאה על דבר אחר הוא יתייחס אליה באותו אופן, ומבדיל זאת ממחשבה שבה מוסכמות אינן רלוונטיות מבחינתו.
חינוך דתי, קהל היעד של הספר, והטענה על “פסיכולוגיה”
הדובר אומר שטיעוניו לא נועדו לשכנע אתאיסטים והוא מעריך שרובם לא ישתכנעו, אך טוען שהספר פונה למאמינים שמוטרדים מתהיות. הוא מסביר שחינוך דתי פותח אופציות שאדם אולי לא היה מבחין בהן בלי החינוך, וטוען שלא כל דבר שמחונכים אליו הוא אשליה ושחינוך אינו בהכרח “תכנות”, אלא פתיחת אפשרות ראייה שלא הייתה מתאפשרת אחרת.
תמלול מלא
לא נשאר לנו הרבה זמן. מה שאני אנסה לעשות, אם תרשו לי, נגיד משהו כמו עשר דקות, עד שש וחצי אני אנסה להתייחס לכל, לא יודע לכל, אבל לכמה מהדברים שעלו כאן. ואחר כך נפתח לעוד נגיד עוד איזה עשר דקות קצת מהקהל, בכל זאת באתם ולא כלום עכשיו. אני אתחיל אולי עם כמה דברים שהם הפשוטים יותר. קודם כל מה שהרב, הרב יעבץ אמר, אני רוצה לתקן. זאת אומרת, יכול להיות שזה בחלקים שלו לא קראת, איפה הוא? אה, יכול להיות שבחלקים שלא קראת, אבל אני לא כתבתי שהוראת שעה זה לנצח. מה שאני כתבתי שהוראת שעה יכולה להגיע לנצח. היא דורשת אישור של כל בית דין בכל דור, וכל עוד הם מאשרים זה נכון. ההבדל הוא שאם הם לא מאשרים זה בטל גם בלי הכללים של בית דין גדול בחוכמה ובמניין או כל הכללים האחרים, כי זה לא צריך לבטל, צריך רק לא להמשיך. ולכן כל הדיון הזה על הוראת שעה אם היא מפסיקה ברמב"ם לא רלוונטי. אני לא מדבר בכלל על עוף בחלב, עוף בחלב זאת תקנה, זה בכלל לא הוראת שעה. עוף בחלב זאת תקנה של חכמים שאסרו עוף בחלב. וכיוון שזאת תקנה ממוסד מוסמך, בכלל לא נכנס לקטגוריה הזאת. תקנה של מוסד מוסמך יכולה להיות משהו קבוע. קום עשה שב ואל תעשה עם ההגדרות של… אני חושב שהוויכוח הוא במקומו, כי הוראת שעה זה גם לא לתמיד. הוראת שעה זה תגידו מה הבעיה עכשיו. אין בעיה, עכשיו זה ברור, לא כתבתי אחרת. כל עוד… מה? אז אין לי מחלוקת של גדולות. אוקיי. יום טוב שני של גלויות תוקן במוסד מוסמך. עוד פעם, זאת הטעות. יום טוב שני של גלויות תוקן במוסד מוסמך, זה לא הוראת שעה. זה בדיוק ההבדל. הוראת שעה הרמב"ם בהמשך אותה הלכה שקראת, הרמב"ם מדמה את זה לבית דין שמכים עונשים שלא מן הדין. בית דין שמכים עונשים שלא מן הדין זה כל בית דין בכל דור, זה לא צריך להיות סנהדרין. תקנות רק סנהדרין. אין לא תסור בלא סנהדרין לפי הרמב"ם לפחות. זה שני דברים לחלוטין שונים. אני מסביר את זה בספר בהרחבה. אלה הדברים הפשוטים. דבר נוסף, הדינמיות של ההלכה והשינוי הפרשני כמו שהזכרת, נדמה לי שהדברים האלה מתוארים אצלי בספר ואני גם חושב שלא תמיד צריך בית דין בשביל העניין הזה. אני חושב שבעניין הזה אני לגמרי מסכים וגם כתבתי את זה. בסופו של דבר, הנקודה היחידה בשיחה של הרב יעבץ ולכן פתחתי בזה כי שם היה יחסית פשוט לי להגיב, הנקודה היחידה שבה יש לנו ויכוח זה באמת על המוסר. זאת השאלה אם אנחנו מוציאים מוסר מן התורה. בעניין הזה אפשר להתווכח אם ראוי או לא, אבל נדמה לי שעל העובדות קשה להתווכח. אנחנו לא. זאת אומרת עובדתית אף אחד לא מוציא עיקרון מוסרי מהמקרא. היו דוגמאות שנייה אני פשוט מנסה, היו דוגמאות שניסו להעלות גם באתר אחת מהן נדמה לי גם אתה שלחת, דוגמאות באתר, אני לא מקבל אותן. אני חושב שזה לא נכון, הבאתי המון דוגמאות שמראות שזה לא קיים, אני מראה גם מתוך התורה עצמה, נדמה לי שבאופן די ברור וזה אני מעריך בזה בתחילת הספר השלישי, זה לא כל כך הלך כאן, אלה שתי קטגוריות בלתי תלויות ההלכה והמוסר. הן לא מדברות אחת עם השנייה. לחלוטין. בלתי תלוי. כולל האיסורים לרצוח, לגנוב, מה שאתם רוצים, לא קשור למוסר בכלל. ויש איסור מוסרי, לא קשור. זה בא להוסיף איסור הלכתי. זה שני דברים שונים. לכן זאת הנקודה היחידה שבה אני מרגיש שיש לי ויכוח עם הרב יעבץ. את הדברים האלה אפשר לקרוא בתחילת הספר השלישי. אני עובר לחיותה כי גם זה יחסית קל לי להגיב, אפילו קצת נדמה לי בספר עצמו הוספתי איזושהי הסתייגות באמת לאור הערתך תוך כדי העבודה שלנו על אגדות שמופיעות במשולב עם ההלכה, שאגדות שמופיעות במשולב עם ההלכה יש יותר מקום לראות ערך בלימודן, אם כי מאוד מוגבל. זה ביטול תורה באיכות, זה לא ביטול תורה גמור. בדרך כלל אני לא מקבל גם את ההערה הזאת. אני מסייג את הביטויים הרדיקליים שלי אבל לא לגמרי. אני חושב שבסך הכול גם את המקומות האלה את בסופו של דבר מוציאה את מה שהאג'נדה שלך אומרת. זאת אומרת לא בכדי את מצאת את שלושת הנוכחות הנשיות באותו מקום ומישהו אחר משום מה אלפיים שנה עברו וכולם קראו את האגדות האלה ולא הוציאו משם מסקנות פמיניסטיות. ואני לא אומר שאת לא צודקת. אני רק אומר שזה מאוד תלוי בהנחת המוצא וברגע שהאגדות משמשות אותי תמיד וגם התנ"ך אגב, זאת הטענה שלי כלפי לימוד תנ"ך, ברגע שהאגדות משמשות אותי תמיד לחזק את מה שאני בין כה וכה חושב אני לא רואה ערך גדול בעניין הזה. שב וקבל שכר אבל זה בסדר. לכן בעניין הזה נדמה לי שאני מוכן לסייג מעט בהקשר של אגדות שמשולבות עם הלכות. עוד הערה אחת, מה שאמרת שההלכה יושבת על החיים, ובחיים יש ניואנסים שההלכה עם הכללים הקשיחים שלה לא תופסת, אני לחלוטין מקבל את זה. מה שאני לא מקבל זה שהאגדה עוזרת לי בזה יותר מדוסטוייבסקי. זאת אומרת לפענח את המורכבויות של החיים אני יכול לפענח בפקולטה לפסיכולוגיה, אני יכול לפענח בפקולטה לסוציולוגיה, באגדה, בספרות, בלא יודע במה שאנחנו רוצים, ואני לגמרי מסכים. אני לא פוזיטיביסט בתפיסה ההלכתית שלי. אני לא חושב שיישום קשיח של כללים לדעתי אף אחד לא באמת כזה. יש כאלה שיש להם אתוס פוזיטיביסטי, אבל אין באמת פוזיטיביסטים בהלכה. ולכן המודעות לניואנסים ולרצף שיש, ושזה לא חד ולא אחד או אפס, גם כתבתי על זה לא מעט ואני חושב שבעניין הזה אני לגמרי מסכים. הדבר היחיד שאני לא מסכים זה שההלכה תורמת, האגדה תורמת לעניין הזה יותר מאשר אלף דיסציפלינות או חיבורים אחרים. וזה מביא אותי לשתי השיחות האמצעיות ששמה כמובן המצב הרבה יותר סבוך ואני לא אוכל ממש להתייחס, אני אנסה קצת בקווים כלליים. נקודת המוצא שלי זה שאין סמכות לגבי עובדות. על זה אפילו הייתה הסכמה נדמה לי. אין סמכות לגבי עובדות ברמה המושגית, לא בגלל שלא תחול סמכות על עובדות ויש לי איזה לימוד מפסוק שפה בעניין הזה אין סמכות. נגיד הרמב"ם כותב שאין פסיקת הלכה בנושאים מחשבתיים חוץ מזה שהוא קובע י"ג עיקרים משום מה. אבל הוא קובע את זה בשלושה מקומות בפירוש המשנה. אבל שם אפשר היה להבין, אין פסיקת הלכה כי זה לא נוגע למעשה, אין טעם להכריע. לא בגלל שאי אפשר היה להכריע. לו יצויר שלא תסור היה מחדש גם את הסמכות הזאת, אז עקרונית אפשר היה להבין מהרמב"ם שהיא קיימת גם פה. אני רוצה לטעון טענה יותר רדיקלית. זאת אומרת אני רוצה לטעון שמושגית אי אפשר לדבר על סמכות בהקשר של עובדות ובהקשר של סוגיות במחשבת ישראל שרובן עוסקות בעובדות. אולי לא כולן אבל רובן עוסקות בעובדות. והסיבה הזו היא מאוד פשוטה. אני מבחין בין סמכות פורמלית וסמכות מהותית. סמכות פורמלית זו סמכות שאני צריך לקבל אותה מעצם היות האמירה הזאת יוצאת ממוסד מוסמך, כמו בכנסת. הכנסת מחוקקת משהו, זה לא אומר שהיא צודקת, בדרך כלל מה שהיא מחוקקת כנראה לא נכון. אבל כיוון שהכנסת היא המוסד המוסמך, מה שהיא אומרת מחייב, זה נקרא סמכות פורמלית. יש סמכות מהותית, מה שקראתי סמכות מהותית הכוונה כמו רופא. אני הולך לרופא כי הוא מבין בדברים שאני לא מבין בהם. אז אני שואל אותו איזה תרופה לקחת, איזה ניתוח לעשות, איזה פרוצדורה, ואז אני אומר אני מקבל את זה למה, כי הוא מבין בזה, כי הוא צודק. הנפקא מינא היא שבמקום שאני בכל זאת אגיע למסקנה שהוא לא צודק אני לא אקבל את זה. נכון? אני אחשוב כמובן הרבה לפני שאני אגיע למסקנה הזאת כי אני לא מומחה. אז אני שואל אחרים, אני אבדוק בספרים, לא יודע אני אקרא, כל אחד והדרכים שלו. אבל אם אני אגיע למסקנה שהוא לא צודק אני לא אקבל את זה כי אין לו סמכות פורמלית. אף אחד לא יתבע אותי על זה שלא שמעתי בקול הרופא. כדאי לי לשמוע בקולו כי הוא מבין בזה. אוקיי? שני סוגי הסמכות האלה הם בעצם הדבר שחורז את הספר השני. כי הטענה שלי זה שאין את שני סוגי הסמכות בהקשר המחשבתי. לא את הסמכות הפורמלית בגלל שסמכות פורמלית לא מוגדרת ביחס לעובדות ולסוגיות במחשבה. לא מוגדרת, לא הסברתי את זה קודם אני אסביר במשפט, לא מוגדרת בגלל שאי אפשר לתבוע ממני לחשוב משהו כי פלוני אמר שכך צריך לחשוב. אי אפשר לתבוע ממני. מה שאפשר להגיד זה שאם הוא כזה מבין גדול כמו רופא נגיד ברפואה, אז כדאי לך להקשיב כי הוא כנראה צודק. אבל בשביל זה הוא כמובן צריך לשכנע אותי שהוא מבין גדול. אז לכן מה שרלוונטי פה זה אך ורק סמכות מהותית ולא סמכות פורמלית. וכאן מגיעה כמובן העמדה האפיקורסית שלי שאומרת או המזלזלת בניסוחים מסוימים, אני לא בטוח שהייתי מקבל את הניסוח הזה אבל אני כן אולי חלק מהות האחריות על מיתון מסוים של הניסוחים שלי, אז כנראה שלא הכל הצלחתי להעלים. אבל אני רוצה להגיד למה זה היה שם. זה היה שם בגלל שהמטרה שלי הייתה לנפץ את הבלון הזה. ולכן הייתה באמת איזשהו סוג של מטרה פובליציסטית, אני מסכים לגמרי. זאת אומרת בסופו של דבר התחושה שלי שחלק מהקיבעון בתחום המחשבה, לא בתחום ההלכה, בתחום המחשבה נובע מהטעות הזאת שאנשים מעניקים סמכות למקורות מחשבתיים. אני לא מקבל את זה, לא סמכות פורמלית ולא סמכות מהותית. וכמו שצוטט, אני לא חושב שהרמב"ם ידע משהו שאני לא יודע. לא בגלל שהוא לא היה חכם, אולי אפילו גם חכם יותר ממני, סביר להניח, היה חכם יותר ממני. אבל ברמה המהותית הוא הפעיל את הראש שלו, הגיע למסקנות, בסדר גמור, גם אני יכול להפעיל את הראש שלי ולהגיע למסקנות. אם אני אשתכנע אשתכנע, ואם לא אז לא. אגב, אם אנחנו כבר מדברים על זה, אז תורת התארים השליליים לא הייתה ביקורת על הרמב"ם. אני לא כתבתי את זה כביקורת על הרמב"ם. אני כתבתי את זה כביקורת על אלה שרואים ברמב"ם מקור סמכות. אני טענתי, יכול להיות שהרמב"ם צודק, יכול להיות שהרמב"ם לא צודק. אני חושב שהוא לא צודק. אבל יכול להיות שיהיה לך תירוץ מופלא שמסביר את הקושיות שלי, שהן לא כל כך מסובכות שם בסך הכול, ואז יכול להיות שאני אשתכנע ואתה תתרץ את הרמב"ם. מה שאני טוען זה שאם אני חושב שהוא לא צודק והפירוש הפשוט לדבריו בעיניי הוא נונסנס, אז כיוון שכך אני לא מקבל את זה. ואין עם זה שום בעיה עקרונית. זאת הטענה. מה שאמרתי אחר כך באופן פוזיטיבי, זה היה החלק הנגטיבי, דיברו על השאלה אם אני גם בונה או רק הורס. אז אמרתי המטרה העיקרית שלי בספר השני הייתה להרוס. חד משמעית, על השולחן. בספר הראשון והשלישי לא, בספר השני כן. המטרה שלי הייתה רק להרוס. מעבר לזה, כמטרה, בספר עצמו יש גם חלקים שהם בונים, אבל הם חלקים שבונים איזושהי אלטרנטיבה מינימלית, אלטרנטיבה מינימלית, שאני חושב שהיא נכונה. וכמובן, כמו שלרמב"ם אין סמכות לי בטח אין סמכות. אבל פה בעניין הזה זה באמת לא שייך למטרה העיקרית, המטרה העיקרית שלי הייתה הרס בעניין הזה. כי אני חושב שזה הרס, הרס שמטרתו בניין. זה הרס שמכניס את האנשים, דיברו על זה לתוך הארון או לתוך מצוקות, ואני פוגש את האנשים האלה במאותיהם אם לא למעלה מזה, אנשים שנמצאים במצוקה כי ברור להם שהם לא יכולים לחלוק על הכוזרי או על הרמב"ם או על המהר"ל או אני לא יודע מה על הרב קוק או אני לא יודע בדיוק מי, אבל הם לא מסכימים איתם. אז או שהם אפיקורסים או שהם הולכים הביתה, זאת אומרת הולכים הביתה הכוונה נוטשים. ואני המטרה שלי הייתה לשחרר את העניין הזה. המטרה העיקרית הייתה שחרור והרס. זאת הנקודה. על השולחן. ואני חושב שזה הרס מאוד מאוד חשוב. ההרס הזה חלק מהאנשים אגב לצערי, ואני גם כתבתי את זה באתר, קצת קשה לי עם זה, יש לזה תוצאות קשות לפעמים. יש אנשים שאומרים שהייתה לי השפעה על ההחלטות שלהם לנטוש. הרב משה נדמה לי מזכיר גם איזה מקרים כאלו, אני גם מכיר קצת מקרים כאלו. כן, היו כאלו. הם אמרו לי. ואני מאוד התלבטתי עוד לפני שהחלטתי על המדיניות הזאת לפרסם, אבל בסופו של דבר, לפחות עוד פעם מטבע הדברים זה לא ככה ראיה, אבל מגיעים אליי הרבה יותר קולות של אנשים שהדברים האלו שחררו אותם ומנעו מהם לעזוב בגלל המצוקות האלו. עכשיו השאלה אם להגיד משהו שמועיל לאלו ומזיק לאלו, אני אומר אפשר להגיד כך אפשר להגיד כך, אבל אם זאת האמת אז קודם כול אני אומר את האמת. מי שרוצה להגיד לי לא להגיד את האמת חובת הראיה עליו. אז לכן מבחינתי ובאופן כללי אני חושב שהמדיניות הנכונה, בטח בדור שלנו, זה להגיד את מה שנכון, לא להשתמש בשקרים קדושים. זה אחד הטורים הראשונים שלי באתר. אני לא מאמין בשקרים קדושים, לא טקטית ולא ערכית. אני חושב שזה לא נכון ואני חושב שזה גם לא מועיל. משום מה זה מתאים, לא תמיד זה חייב להתאים, אבל זה מתאים. לגבי סוגיית ההשגחה, פה זה באמת סוגיה כבדה ואני אפנה אתכם לדיונים בטור האחרון באתר שלי, ששם גם עם הרב משה אנחנו מנהלים דיון וגם באתר שלו יש תגובות, לא שלי אבל התגובות שלו מופיעות בביתר פירוט באתר שלו, בהחלט אני חושב שכדאי לקרוא. אני רוצה להגיד שניים שלושה דברים רק כדי שהדבר לא יישמע כל כך נורא כמו שהוא עלול לצאת ממה שאני שמעתי לפחות פה. דבר ראשון, כשמדברים על נס במסגרת הטבע, זה פשוט פטומי מילי בעלמא. אין חיה כזאת. אין חיה כזאת. כולם חוזרים על זה, אין חיה כזאת. והרב יהודה הביא את הטיעון, אני חושב שהוא טיעון פשוט, כשהקדוש ברוך הוא מתערב במשהו פירוש הדבר שכל עוד הוא לא היה מתערב היה קורה איקס ואני הייתי חולה נגיד, ואני מבקש מהשם לרפא אותי, זאת אומרת להתערב ולגרום לי להתרפא. פירוש הדבר שבלי ההתערבות של הקדוש ברוך הוא היה קורה משהו אחד, זה חוקי הטבע, והקדוש ברוך הוא מתערב ומשנה את התוצאה. לשנות את התוצאה פירושו לחרוג מחוקי הטבע. לא כל דבר זה לחרוג מחוקי הטבע. אם אני בונה מטוס אני לא נוסע… לא נכון, זה לא חריגה מחוקי הטבע. מה? יש לזה הסבר במסגרת חוקי הטבע. מה זאת אומרת? זה מין דבר כזה. אותו דבר, אווירודינמיקה זה חוקי הטבע. לא, אבל מה זה קשור? אבל זה חוקי הטבע, אווירודינמיקה זה חוקי הטבע. מה? למדת אצלי פיזיקה, הרב יהודה. זה המשפט הבא שלי. משפט שחזר גם אצל הרב משה. תראו, אני כתבתי באריכות בספר הראשון על זה שחוקי הטבע הם מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. דרשות הר"ן המפורסם שאומר "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" הוא בעצם אומר שאתה לא, "כוחי ועוצם ידי" זה לא ביטוי שגוי, זה ביטוי נכון. אבל אתה צריך לזכור שהכוחי ועוצם ידי שלך ניתן לך מהקדוש ברוך הוא. ובמובן הזה הוא נתן לך את הכוח לעשות חיל. כשאני מדבר על חריגה מחוקי הטבע, אני מתכוון לזה שהחוק הקבוע לא מתקיים. זאת אומרת, אני לא אומר שהחוק הוא לא בבסיסו מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. היה עכשיו שהיה דבר כזה אחד במהלך. רגע, רגע, שנייה, שנייה, שנייה, יש לי, אבל שנייה. מה שאני רוצה לומר זה שהאמירה של הסבר כפול שחזרה גם כן בצורות שונות אצל שני הדוברים, אין חיה כזאת. אני הסברתי את זה… רגע, שנייה, שנייה, שנייה, רגע אני אגיע. השלב, בספר השני בקווארטט, "את אשר ישנו ואת אשר איננו", מוקדש לזה חלק שלם להסברים כפולים מן הסוג הזה. אני מחלק שמה בכמה סוגי הסברים כפולים. והסבר, צריך להבין שהסבר באופן מהותי זה תנאי מספיק. זו הגדרה פילוסופית מוסכמת על הכל. יש ויכוח אם זה צריך להיות הכרחי ומספיק או מספיק בלבד, אבל מספיק הוא חייב להיות. מספיק פירוש הדבר שאם נמצאת הסיבה חייב לצאת המסובב. זה נקרא שזה מספיק. אוקיי? עכשיו אם אני מאמין בחוקי הטבע כהסברים, פירוש הדבר שחוקי הטבע הם הסבר מספיק. מספיק… רגע, רגע, רגע, שנייה, אני רוצה רק לסיים את המסגרת. הסבר מספיק פירושו שבהינתן הסיבה חייב לצאת המסובב. אוקיי? כשאתה אומר שיש כפל הסברים, אתה אומר משהו שהוא בלתי אפשרי. הוא בלתי אפשרי בגלל שאתה אומר שיש שני תנאים מספיקים בלתי תלויים. אין דבר כזה בלוגיקה. זה א"ב של לוגיקה. אין שני תנאים מספיקים בלתי תלויים. אין דבר כזה. לא יכול להיות שתפוח נופל על הראש של ניוטון בגלל שניוטון חטא. זה ההסבר התיאולוגי, הוא לא הגיש את הלחי השנייה. נכון? אז זה לא משנה אם הקשר של התפוח לעץ היה חזק או חלש, הוא אמור ליפול, כי ההסבר התיאולוגי הוא תנאי מספיק. לעומת זאת ההסבר הפיזיקלי אומר שאם הקשר לעץ לא עומד בפני כוח הגרביטציה התפוח ייפול בין אם הוא חטא ובין אם הוא לא חטא. וגם זה תנאי מספיק. לא יכול להיות שני הסברים שהם תנאים מספיקים אלא אם כן אחד הוא ביטוי של השני. הקשר שם בין התפוח לעץ… לא עוזר שום דבר, אני מסביר את זה גם בספר. לא עוזר שום דבר כי ההגעה שלו לשם גם היא אירוע פיזיקלי בעולם. אדם בחירה חופשית… רגע, והבחירה החופשית זה גם לא הקדוש ברוך הוא, זה בחירה שלו. אתה מסיג את השאלה בצעד אחד אחורה. מה גרם לניוטון להגיע? אתה אומר שמה שגרם לניוטון להגיע זה החטא שלו. אז הוא הגיע ואז נפל התפוח אל הראש בגלל חוקי הגרביטציה. אבל אני שואל, זה שגרם לו להגיע גם זאת, גם זה אירוע פיזיקלי. ואם מה שגרם לו זה הקדוש ברוך הוא, אז זה לא החלטה שלו. אם זה החלטה שלו, זה לא הקדוש ברוך הוא. אז מעורבות אלוקית פה חייבת להיות, אתה יכול לסגת אחורה איפה שבא לך, באיזשהו נקודה היא חייבת להיות. לא אמרתי שאין, אמרתי שהיא חייבת להיות. רגע, הסתברות של דטרמיניזם טבעי בצורה כזו שיש שתי אפשרויות ששולל… נכון, בין היתר. אוקיי, בסדר גמור. אוקיי, אז מה שאני רוצה לומר באמת, בוא פה אני רגע אני פשוט כבר חייב לסיים. אני רוצה לומר רק דבר אחד או שני דברים. אז באמת בעניין הזה זה נכנס לדטרמיניזם של חוקי הפיזיקה ועל זה דיברתי, ולמרות שגם בתורת הקוונטים אין דטרמיניזם במובן הרגיל, אבל זה לא עוזר בהקשר הזה, אני מסביר את זה גם בספר. והערה אחרונה שאני בכל זאת רוצה להגיד זה על הניסים הנסתרים, מה שהרב משה הוסיף כאן. לכן מבחינתי נס במסגרת הטבע אין חיה כזאת. זה פיטומי מילים. זה לא אומר כלום הדבר הזה. נס נסתר פירושו חריגה מחוקי הטבע, רק אנחנו לא שמים לב, זאת אומרת זה חבוי. אוקיי? במצב כזה יכול להיות וגם בספר אני אומר שיכול להיות. עכשיו השאלה נכנסת למה שהרב משה אמר קודם. השאלה היא מה נקודת המוצא. זאת אומרת מבחינתי יכול להיות נס נסתר. עקרונית אני לא יכול להוכיח שלא, אף אחד כמובן גם לא יכול להוכיח שכן. אין דבר כזה. זה המהות של נס נסתר, אחרת הוא היה גלוי. אוקיי? עכשיו השאלה היא מה אני מניח. מבחינתי אם אני מאמין בחוקי הטבע, כפיזיקאי אבל לא צריך פיזיקאי בשביל זה, אם אתה חושב שחוקי הטבע עובדים, פירוש הדבר שההנחה הפשוטה שלך שדברים קורים לפי החוקים. הנחה הפשוטה נדמה לי של כל אדם שמסתכל במציאות. ולכן הטענה שלי, ובאמת זה נורא גס ואפשר לראות את הפרטים בוויכוחים שהזכרתי קודם, לכן נקודת המוצא שלי זה שחובת הראיה על מי שטוען שזה לא כך. יכול להיות שזה לא כך ולכן כתבתי בסוף אגב לא כתבתי מה עושים עם התפילות אלא מה עושים עם הבקשות בתפילה. זה לא אותו דבר. עם התפילות אין לי שום בעיה עקרונית חוץ מזה שזה קצת משעמם. אני מדבר על הבקשות בתפילה. הבקשות בתפילה הן הבעיה. שם נוצרת בעיה מול התיאולוגיה שאני מתאר כאן. עכשיו אבל שנייה אחת הבקשות מה שאני רק רוצה לומר זה שבאמת כרגע באופן עקרוני אם הייתי מגיע למסקנה שזה לא אין דבר כזה מעורבות אלוקית אי אפשר היה להגיד את הבקשות כמו שהגמרא ביומא הרב עמיטל תמיד מצטט אותה כן אלוהינו שהוא כן חותמו אמת אז הוא לא רוצה שיכזבו בו. זאת אומרת אפילו אם יש משהו שמחייב אותך להגיד אם אתה לא יכול לעמוד מאחוריו אתה לא יכול להגיד זאת לא תפילה. אתה יכול להגיד את זה משפה ולחוץ אבל זאת לא תפילה. לכן אם הייתי מגיע למסקנה שזה באמת לא קיים הייתי מוריד כמה ברכות בשמונה עשרה. לא הגעתי למסקנה שזה קיים. מבחינתי נקודת המוצא היא שזה לא כך. אם יש ראיה אני מוכן לקבל. עכשיו מאשימים אותי תראה אבל מה הראיה שיכולה להיות שתצא יד שקופה מן השמיים ותאמר אי הכי נמי? לא יכולה להיות ראיה אז מה אני אמור לעשות? מבחינתי ההנחה היא שצריך ראיה בשביל להגיד שמשהו לא קרה באופן טבעי. מה יכולה להיות ראיה? אז אם מגיעים ליוסף או לאירועים במגילת אסתר אז אומרים בסדר אם נביא אומר לי מאחורי אירוע שנראה טבעי שבעצם זה נס נסתר ולא אירוע טבעי אני מקבל נביא כתוב בתורה נבואה יש נבואה אין בעיה. זה לא מוכיח כלום להיום כי גם בזמנם כשהנביא לא אמר להם את זה לא הייתי מסכים למי שהיה אומר שזה נס. גם בזמנם לא. השאלה איך אני יודע היום שדבר מסוים הוא נס הוא מעורבות של הקדוש ברוך הוא? אין לי דרך לדעת את זה חוץ מאשר אולי סטטיסטיקות וזה כבר ויכוח אחר אשרי עם המחקרים הסטטיסטיים. כל הנביאים ודיברו הדיבור האחרון מדינת ישראל הם אמרו שבזה וזה. הרב יעבץ. חוץ מהספרים חוץ מהספרים גם שם אני מסביר את זה גם באתר אני מסביר את זה כדאי לקרוא גם שם אני מסביר את העניין הזה גם הקמת מדינת ישראל אני טוען שאין ראיה שזה נס. אבל אמרנו שאם נביא יגיד אז נס והנביא אמר. הנביא לא אמר את זה. הוא אמר. לא. אני מסביר שם חבל הוא לא אמר את זה מה שהוא אמר שזה יהיה. הוא לא אמר זה נס. הוא יכול לדעת מראש שזה יהיה בגלל שיש לנו תרבות כזאת ויש מצווה כזאת ויש לנו תורה והתנהלות שלנו מי שיודע קורא הדורות מראש יכול להגיד שזה יהיה זה הכל שום דבר לא קרה זה אני הנותן לכם כוח לעשות חיל זה אותו דבר בדיוק לכן זאת לא ראיה בכלל ולכן אני חוזר לנקודת המוצא וכאן אני מסיים. בשביל לטעון שיש נס נסתר צריך ראיה ואין ראיות אני מסכים כמו שהרב משה אמר אין אני לא מצליח לדמיין כמעט מצב שמישהו יוכל להביא לי ראיה וכיוון שכך נקודת המוצא שלי היא שכל מקום שאין לי ראיה וכמעט כל המקומות הם כאלה אין לא קיים. זאת ההנחה שלי. מצד שני אני לא אומר שזה לא קיים בכלל אני מדבר על אירוע מסוים האם הוא נס או לא נס לא. האם זה לא קיים בכלל אם הייתי מגיע למסקנה שזה לא קיים בכלל לא הייתי אומר את הבקשות בתפילה. אני לא יודע יכול להיות שכן קיים ואני לא עליתי אני לא עוקב אחרי כל אלקטרון כמו שאמרו פה ולכן את התפילה אני כן יכול להגיד אבל יש לזה השלכות ובזה אני מסיים בכל זאת באמת השלכה אחת זה שאני מיישם את זה רק במקום שכלו כל הקיצין הטבעיים כמו הקטע מהרב קוק שהבאתי בטור לפני האחרון מי שקרא רק במקום שאין לי דרך לטפל בזה בעצמי אחרת כל הבקשות על אחרים שנמצאים במצוקות לא עליי אין טעם לעשות את זה. דבר שני נקודה חשובה שאיכשהו עברה פה כמובנת מאליה ובעיניי זאת הייתה אולי משימה לא פחות חשובה ממה שאני מדבר עליה כאן זה שהמרגלא בפומי דהאנשים כולל רבנים כולל הכל זה שהכל בידי הקדוש ברוך הוא לא שיש לו מעורבויות פה ושם. כשמישהו נפטר אז שואלים למה זה קרה אנחנו לא מבינים הוא לא עובד אצלנו אנחנו לא מבינים מה ההנחה שהוא עשה את זה רק אנחנו לא מבינים למה. אבל יש גם אופציה אחרת הוא לא עשה את זה. הוא מת בגלל שהוא היה חולה או בגלל שפגע בו משהו כך כותב הרא"ש בחגיגה יש נספה בלא משפט אני מביא את זה שם בספר דברים שמופיעים כבר בראשונים ואפילו גם בגמרות ולכן התפיסה הזאת זה קודם כל דבר שאותו רציתי להחזיר ונדמה לי שבעניין הזה הייתה פה איזושהי הסכמה ככה אני חושב לפחות. אז זה כבר משהו. בשאלה מה מינון המעורבות אז הגעתי לכל הדוגמאות עם נחשון וקסמן וכולי שאנחנו לא נחזור עוד פעם לוויכוח הזה. אין לי שום אינדיקציה שיש לכן אני מניח שזה מאוד נדיר גם אם זה קיים. זאת ההנחה שלי. זהו. זה הכל. נדמה לי שזה נשמע קצת פחות אימתני ממה שתיארת כאן אבל אין לי מקום יותר באמת אני חושב שהדברים בסך הכל מתוארים בספר אם קוראים אותם בצורה טובה. אני חושב שזה מנומק, מנומק היטב. כך אני חושב, אבל כמובן העניין ברשותכם. אז בואו נפתח לכמה שאלות. קצת חרגתי, אבל אם תרשו, מי שרוצה יכול ללכת. אז כן. המייל הנוסף, באמת רציתי להתייחס לזה ושכחתי. המייל הנוסף הזה הוא לא, הוא לא מייל נוסף. קודם כל לא אמרתי ששום דבר לא מעניין את הקדוש ברוך הוא. הפוך, אני כותב בספר שהכול מעניין אותו. אני לא יודע מאיפה הוצאת את האמירה הזאת שלי. לכן הוא עוקב. אני מתכוון על האמונה בתנ"ך. לא לא לא, אני מדבר עכשיו על ההשגחה שלנו היום. השאלה היא למה לעבוד את הקדוש ברוך הוא? המייל הנוסף. למה בכלל לעשות את זה? למה לא להגיד שגם התנ"ך הוא לא נכון? מאה אחוז, אבל אתה אומר לי למה בכלל לעבוד את השם הרי שום דבר לא מעניין אותו? השתמשת בהקשר הזה. אז אני אומר בהקשר הזה, אני ממש לא חושב כך. ודאי שזה מעניין אותו, הוא ברא אותנו כדי שנעשה דברים, וזה ודאי מעניין אותו אם אנחנו עושים או לא. השאלה אם הוא מתערב או לא מתערב זו שאלה אחרת לגמרי, לא בגלל שלא מעניין אותו, אלא בגלל שאנחנו ילדים גדולים, וילדים גדולים אבא לא נותן להם יד ועושה את העבודה במקומם, אלא אומר להם חברים, אתם צריכים לעבוד לבד. זה לא אומר שאין עבודה נכונה ולא נכונה. יש עבודה נכונה ויש מטרות שהוא הציב בפנינו, ואנחנו, ואני חושב שצריך לעשות את זה בגלל שזאת האמת. לא בגלל שאני בעקבות זה ארפא ולא בגלל שאני בעקבות זה אחזור לארץ ישראל או לא אחזור לארץ ישראל, אלא בגלל שכך צריך לעשות. אני גם חושב שזה מועיל, מועיל באיזשהם מובנים שאני לא בדיוק מבין מה הם, אבל זה מועיל. אבל בעניין הזה זה בכלל לא קשור לשאלה אם לקדוש ברוך הוא זה מעניין אותו או לא, אני חושב שכן. אבל לא זאת הנקודה. הנקודה היא שעבודת השם לא אמורה להתבסס על תן וקח. עבודת השם אמורה להתבסס על זה שזה מה שנכון. ולכן בעניין הזה, לעשות את המייל הנוסף, לא הבנתי את השאלה בכלל. בעיניי האל"ף בי"ת של יהדות זאת מחויבות. לגבי האמונה בתנ"ך שזאת באמת מסורת, אני לא הספקתי, היה לי איזה קטע שאתה שואל את השאלה הזאת את עצמך בספר, שואל אותך הלל, למה אם אין היום ניסים למה אתה מאמין שפעם היו ניסים? כי שהיו, כי יש עדויות ויש נביאים ואני מאמין בזה. מה הבעיה? אבל אתה כותב שההסבר שאתה נותן הוא זה שהקדוש ברוך הוא שינה את דעתו. זה לא מוסבר בעיניי. נכון, ממש לא. אבל זה שלא מוסבר זה עדיין לא סיבה להגיד שכן. זה לא סיבה להגיד שהוא מתערב עכשיו. לא, זאת אותה טעות כמו בשאלות של הרב מוצפי. זאת לא נכון, אין דמיון. אמרתי, הנקודה הבסיסית שלי היא לא בגלל שלא מוזר שהוא שינה את דרכו. קודם כל אני רואה סביבי שהוא שינה. אין ניסים גלויים, אין נבואה. מי אמר שפעם היה? אני לא ראיתי ניסים. אז אני אומר, אני מאמין בתנ"ך. אתה רוצה שאני לא אאמין? אחר כך אני אתן לך הרצאה למה, אבל אני מאמין בתנ"ך. אז אני חושב שהייתה נבואה והיו ניסים גלויים, היום אין. עכשיו אני רואה סביבי שהכול מתנהל על פי דרך הטבע. יותר מזה, אני רואה סביבי שכל אלו שמצהירים את זה שמאמינים בזה שהכול של הקדוש ברוך הוא, הכול בידי הקדוש ברוך הוא, לא באמת מאמינים בזה. הסרטון של הרב שטיינמן שהבאתי גם כן באתר שלי, אני חושב שזה מדגים את זה מאוד יפה. בסופו של דבר זאת ההנחה הבסיסית של כל אדם לדעתי, כמעט כל אדם. מה שקורה הוא הדבר הטבעי. ולכן זו הנקודה. ועכשיו אני אומר, טוב, פעם היה, אז כנראה הוא שינה מדיניות. הבסיס שלי הוא לא זה שאין בעיה הוא יכול לשנות מדיניות. הוא יכול לעשות המון דברים, זה לא ראיה לכלום. זה הסבר, אחרי שאני אומר אני רואה מסביבי שזאת המדיניות שלו, היי, פעם היה אחר, בסדר, הוא יכול לשנות מדיניות. ואני יכול אפילו להציע איזשהו הסבר למה הוא עשה את זה. כן. אני רק רוצה להוסיף בשמו של הרב מדן שתיאר שבמהלך תקופת בית שני הקדוש ברוך הוא הלך להתנתק. כל מיני מטאפורות וכל מיני דברים שקרו ובמקדש הלכו ודעכו. כן, כל העשרה ניסים שלא היו, עשרה ניסים שהיו במקדש בבית שני לא היו. כן, הרב מדן מתאר את זה. אוקיי, עוד שאלות? עוד שאלה אחת או שתיים ו… לגבי ידיעה ובחירה, אני זוכר שבספר שלך אתה מציג את זה כזה שהקדוש ברוך הוא פתר את הנוסחה המתמטית שיש סתירות לוגיות שזה לא יכול להיות אחד עם השני, ויש דברים שלא פתרת את הנוסחה שלא הבנתי אותך כי זה היה משהו מתמטי. אחר כך אתה עובר לאור החיים שאור החיים בעצמו אומר בפרשת נח שהקדוש ברוך הוא מסתיר מעצמו את הידיעה, לא שהוא לא יכול לדעת. ביקרתי אותו, ביקרתי אותו, אלא אם כן הוא התכוון למה שאני אמרתי, אחרת מה שהוא אומר זה סתירה לוגית. וזה נמשך מהנוסחה המתמטית. זה מתמטי, אבל כן לוגיקה, שני סוגי סתירה, כן? זה לוגיקה וזה עדיין קיים. בטח, לגמרי. אני חושב שהסתירה בין ידיעה מראש לבין בחירה חופשית היא לא בעיה פיזיקלית, היא בעיה לוגית. זו הבעיה פה, זו הנקודה הבסיסית שלי. אגב, גם לזה יש לי תקדימים. לא שאני צריך תקדימים, לא מעניין אותי תקדימים כל כך, אבל אבל יש לזה תקדימים, השל"ה הקדוש… השל"ה כותב את זה, אני חושב שגם האור החיים כותב את זה, ועיקרון החסד, אלא אם כן אנחנו נתלה בו סתירה לוגית. ועיקרון החסד עדיף להבין אותו באופן שהוא כן קונסיסטנטי. שאלה אחרונה יש? כן. כן, על השפה השלישית דווקא, מה שרב אבי דיבר את הלימוד של השפה השנייה, זה פחות עלה העניין בדיונים מה שרב אבי דיבר על כמה סדר ראשון ושני, אבל זה עלה ברקע, על האם אנחנו יכולים לשלול סמכות. הרב הרבה פעמים מדבר על הסמכות, שהסמכות שלנו היא תלמוד בבלי. וכל השאר, כל הקטלוג שמעבר לזה, זה הרבה יותר רעוע. אבל מה עם למשל כל מיני מוסכמות שמוסכמות הלכתיות שהתקבלו עם הזמן, שהן גם סוג של קבלה? אולי לא קבלה כמו תורה, כמו רבינא ורב אשי סוף הוראה, כמו תלמוד בבלי, אבל סוג של קבלה כמו חרם דרבנו גרשום, שזה חרם חז"ל, ואפילו לא דרבנן, והיום כמעט אף תלמיד חכם לא יחשוב ויגיד בואו נבטל את זה, ומי שכן יבוא זה נדיר ביותר. אז אני אומר, למה בעניין הזה הרב ממש חותך בסכין חריפה, ואתה אומר אין שום מוסכמות, וזה יותר דומה לפסיקה של הרוגטשובר, פוסקים מהגמרא נטו? מה עם המוסכמות האלה, האם הן נעלמות? אז אני אומר, יש, גם הסמכות של הגמרא כמו שאני מסביר שם נובעת ממוסכמה, כי הגמרא הרי לא היו סמוכים וזאת לא הייתה סנהדרין, וההסתמכות על הגמרא וחוסר היכולת לחלוק על הגמרא שזה מוסכם על כל הפוסקים נדמה לי, נובעת ממוסכמה. ובמובן הזה אם תהיה מוסכמה הלכתית, לא מחשבתית, מחשבתית לא רלוונטי בכלל, אם תהיה מוסכמה הלכתית מלאה על משהו אחר אני אתייחס לזה אותו דבר. אפשר עוד שאלה אחת אחרונה? סליחה? אוקיי, יש לו עוד שאלה אחת, טוב. שאלה אחרונה לגבי השפה הראשונה. כן, השפה הראשונה היא קונצנזואלית, זה בסדר. לא, השפה הראשונה פשוט אם ניקח אותה למקום לא בבית המדרש, למקום שיצאו ממנו אתאיסטים, האם אז הטענות שבו יפגשו עם משהו שהעובדה שמה שהרב כותב שהשפה הראשונה לא נתפסת על ידי המאמינים בצורה כזאת נובעת ממוכנות פסיכולוגית של המעבר מדאיזם לתאיזם, אולי בגלל מיסטיקניות או לא מספיק תאווה או דברים כאלה? וזה נראה סוג של… אני נדמה לי שאת העניין הזה ממש הסברתי שם, והקדשתי לזה גם טור באתר, הרבה דברים מורחבים קצת באתר. הטענה שהסברתי שם מה המשמעות של חינוך דתי. הרבה פעמים חינוך דתי פותח לפניך אופציות שאולי לא היית שם לב שהן קיימות אם לא היית מקבל אותו. ולכן לטענתי, עובדתית קודם כל, ברור לי שאם אני אגיד את הטיעונים האלה וישבו פה אתאיסטים, אני מניח שהרוב הגדול לא ישתכנע. ככה אני חושב ואני מעריך, יש לי גם ניסיון מסוים כבר בדברים האלה. הרוב הגדול לא ישתכנע. השאלה אם זה אומר משהו. זאת אומרת, אני, הספר הזה לא פונה לאתאיסטים. הספר הזה פונה לאנשים שבבסיסם הם מאמינים, רק שהם מגיעים לאיזשהן תהיות שאומרות רגע, אבל מי אמר? אולי זה לא נכון? אולי זו סתם אשליה? אז אני אומר לא, לא כל דבר שחינכו אותך אליו הוא אשליה. יש דברים שכשחינכו אותך אתה פתאום נפתחת לראות אופציה שבלי החינוך הזה לא היית רואה אותה, אבל זה לא אומר שהחינוך הוא סוג של תכנות. בסדר? זאת הטענה. אוקיי, אז תודה רבה לכולם.