רצון חופשי ובחירה – שיעור 1

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. שנייה אחת. אמרתי כבר שאני בימים אלה הופך להיות טכנאי סאונד. כן, אז הטענה היא ששתי הטעויות, הקומפטיביליזם והפלסטיות של המוח, הם יסודם באותו עניין. הם לא מבינים שיש בחופש משהו שהוא אמור להיות לא מוכתב על ידי שום סוג של גורם. לא אכפת לי שתגיד לי שסוג מסוים של גורמים לא משפיע כי יש סוג אחר שמשפיע, או האחר לא משפיע כי זה משפיע. כל עוד יש איזה שהוא סט של גורמים שמכתיב את ההתנהגות שלי, זה נקרא דטרמיניזם, בין אם סט הגורמים הזה הוא פנימי ובין אם סט הגורמים הזה הוא חיצוני. ואמרתי שחוסר ההבחנה הזה בין הבחירה לבין ההיקבעות מראש בעצם הרבה פעמים בא לידי ביטוי בקביעות שמראות מחקרים שמראים השפעה פסיכולוגית, גנטית כזו או אחרת על ההתנהגות שלנו. כן, יש בשורות שמדי פעם יוצאות שנמצא הגן שאחראי על קמצנות או על אמונה או על לא משנה מה על מצב רוח טוב. וזה מוצג הרבה פעמים לפחות בעיתון כאיזושהי טענה ניצחת לטובת הדטרמיניזם. למה? בגלל שאנחנו רואים שיש משהו שמוכתב, מבני, כן לא הכרעה שלנו שקובעת את מה שאנחנו נעשה או את המצב המנטלי שלנו, ולכן בעצם אין פה מקום להכרעה חופשית, איזושהי התערבות של האדם או החלטה של האדם אלא יש משהו חיצוני, חינוך, סביבה, גנטיקה שמשפיע עלינו. והטענה שלי הייתה זה שאומנם יש דברים ואולי לפני כן, למה הדבר הזה נחשב כטענה לטובת הדטרמיניזם? כי התמונה הליברטנית, ליברטניות זה מי שמאמין ברצון חופשי, התמונה הליברטנית שמצטיירת מול אותו אחד שמעלה טיעון כזה זה כאילו שלא אמורה להיות שום השפעה עלינו בשביל להגיד שאני אדם חופשי לא צריכה להיות שום השפעה כמו שאמרתי קודם, נכון? לא השפעה פנימית ולא השפעה חיצונית. אז ההחלטות מתקבלות בוואקום. והמחקרים האלה מראים שזה לא נכון. הגנטיקה כן משפיעה על ההחלטות שלנו, החינוך משפיע, הפסיכולוגיה, כן כל מיני דברים משפיעים על ההחלטות שלנו, אנחנו לא פועלים בוואקום. אלא שהטענה הזאת טענה שגויה. כי הדמות שאותה הטענה הזאת תוקפת, הדמות הליברטנית שהליברטניות שרואה את האדם כפועל בוואקום זה איש קש. זה קריקטורה של ליברטניות, זה לא באמת ליברטניות. ליברטן מפוקח לא מכחיש את העובדה שישנן השפעות. ברור שיש השפעות על האדם פנימיות וחיצוניות מכל הסוגים. מה שהליברטן רק טוען זה שההשפעות האלה לא מכתיבות את מה שאנחנו נעשה אלא רק משפיעות על מה שאנחנו נעשה. זאת אומרת שאם בן אדם נולד עם גנטיקה מסוימת או חי בסביבה מסוימת או עבר חינוך מסוים, ברור שהדבר הזה ישפיע על מה שהוא עושה. השאלה לא אם זה ישפיע, זה גם הליברטן מסכים. השאלה אם הדבר הזה מכתיב את מה שהוא עושה. מכתיב פירוש הדבר קובע חד-ערכית, זאת אומרת שבהינתן הנסיבות אני אגיד לך מה האדם יעשה. פה הטענה של הליברטן אומרת שלא, והדטרמיניסט אומר שכן. ולכן כדי שמחקר כזה יצליח להראות דטרמיניזם לא מספיק שהוא יראה שיש השפעה, הוא צריך להראות שזאת השפעה מוחלטת. זאת אומרת שברגע שיש לבן אדם גן מסוים הוא תמיד יתנהג באופן מסוים. ואני לא חושב שיש עלי אדמות גן אחד או מאפיין מנטלי או התנהגותי אחד שאפשר לקשור ביניהם בצורה דטרמיניסטית לחלוטין. לא נראה לי שאי פעם נעשה דבר כזה, אני בכלל לא רואה איך אפשר לעשות דבר כזה מחקר כזה, ולכן המחקרים האלה כולם הם בלתי רלוונטיים לשאלת הדטרמיניזם, זה טעות מאוד נפוצה. בנוסף אמרתי עוד משהו וכאן אני פחות או יותר אסיים את הסיכום, אמרתי עוד משהו שהרבה פעמים עולה טענה נוספת נגד הדטרמיניזם והטענה הזאת בעצם אומרת, אני חושב שאמרתי את זה ואולי אני מחליף את זה כבר עם שיעור אחר כי היה גם עוד שיעור שנגעתי בשאלות האלה, הטענה של פיטר ואן אינוואגן, הפילוסוף האמריקאי ממוצא הולנדי נדמה לי, והוא טוען שאין בחירה חופשית. על סמך טיעון של ממה נפשך, מה שנקרא בביטוי התלמודי, על סמך טיעון דילמה. הוא בעצם אומר שממה נפשך. אם יש סיבה למה שאנחנו עושים, אז מה שאנחנו עושים נקבע דטרמיניסטית. אם אין סיבה למה שאנחנו עושים, אז הפעולה שלנו היא אינדטרמיניסטית, זאת אומרת היא סתם, היא בוואקום, היא פעולה חופשית, ולכן גם זה לא בחירה חופשית, כי בחירה חופשית זה משהו שהוא כרוך באיזשהו שיקול דעת, במשהו שמטיל עליי אחריות. אם אני פועל סתם באופן שרירותי, הפעולות שלי הן איזושהי הטלת מטבע, אז אין מה להטיל עליי אחריות, זה לא מה שנקרא רצון חופשי. ולכן אומר פיטר ואן אינוואגן, הרי יש רק אחת משתי אפשרויות. או שיש סיבה לפעולות שלי או שאין סיבה לפעולות שלי, אין אפשרות שלישית. ורואים שעל פי שתי האפשרויות האלה יוצא שזאת לא בחירה חופשית, זאת לא הכרעה, זה לא ליברטריאניזם. זה או אינדטרמיניזם או דטרמיניזם. אז אם כך, וכיוון שאלו שתי האפשרויות היחידות, או שיש סיבה או שאין סיבה, אז לכן אין בחירה חופשית, כי אין קטגוריה מושגית כזאת, כי או שיש בחירה ואז זה דטרמיניזם, או שאין בחירה ואז זה אינדטרמיניזם, מה עוד יכול להיות? וזה סוג של טיעון של ממה נפשך שאומר שאתה מציב שתי אפשרויות, לפי שתיהן יוצאת התוצאה, ולכן ברור שהתוצאה הזאת נכונה. בלוגיקה אתה אומר P גורר את Q, ולא P גם הוא גורר את Q, אז אתה יכול לזרוק את P, אז התוצאה היא Q. זאת אומרת Q תמיד נכון. אם Q יוצא גם מ-P וגם מלא-P, אז זה אומר ש-Q הוא נכון, הוא לא יוצא משום דבר ולא תלוי בשום דבר. אוקיי, זה בעצם המבנה של הטיעון. ואיך אפשר לפרוך טיעון כזה או להתמודד עם טיעון כזה? הדרך היחידה זה להראות ששתי האפשרויות שהוצגו בטיעון הן לא האפשרויות שמכסות את כל המגוון. זאת אומרת יש אפשרות שלישית. זה לא נכון שאלו שתי האפשרויות היחידות. עכשיו במקרה של פיטר ואן אינוואגן, לכאורה אלו שתי אפשרויות, או שיש סיבה למעשי או שאין סיבה למעשי, מה עוד יכול להיות? הטענה שלי זה שאם אין סיבה למעשי זה עדיין פותח שתי תת-אפשרויות. הוא מניח שאם אין סיבה למעשי זה אינדטרמיניזם. אני אומר לא. גם אם אין סיבה למעשי, תחת הדבר הזה חוסות שתי אפשרויות. אפשרות אחת, אין סיבה למעשי ולכן זה באמת הגרלה, איזושהי פעולה לחלוטין שרירותית, וזה מה שהוא קורא אינדטרמיניזם. אבל האפשרות השנייה זה שאם אין סיבה למעשי זה עוד לא אומר שזאת פעולה שרירותית. אני עושה את זה מתוך שיקול דעת אבל לא מתוך סיבה. זאת אומרת אין סיבה שמכתיבה את מה שאני עושה, אבל זה לא אומר שזאת פעולה שרירותית. למשל בהקשר הזה אני הצעתי שהפעולה נעשית לא מתוך סיבה אלא למען תכלית. זאת אומרת כשאני עושה פעולה מתוך שיקולים מה אני רוצה להשיג או אילו ערכים אני רוצה לממש, אז את הפעולה הזאת גם אם אין לה סיבה, לא נכון לקרוא לה פעולה אינדטרמיניסטית, פעולה שרירותית. זאת פעולה שיש בה איזשהו סוג של שיקול דעת שלי, ופיטר ואן אינוואגן בעצם אומר לנו, הוא מניח את המבוקש. ברגע שהוא מניח שיש רק שתי אפשרויות ואין שלישית, אז כמובן הוא יכול להוכיח בדרך של ממה נפשך שאין בחירה חופשית, אבל הוא הניח את זה, הוא לא הוכיח את זה. ואם אתה שולל את ההנחה הדיכוטומית הזאת של או אינדטרמיניזם או דטרמיניזם, ואני אומר שתחת האינדטרמיניזם יש שתי תת-אפשרויות, אז ממילא הטענה הזאת נופלת. הבאתי, אני חושב שכן, הבאתי את הדוגמה, הדוגמה החביבה עליי כל כך וקצת נדושה בעיניי, על הבחירות, כן, אמרתי שיש שלושה מודלים של בחירות, פשוט אני מדגים את שלוש האפשרויות האלה שהעליתי כאן. אפשרות אחת זה הבחירות בסוריה. הבחירות בסוריה זה בעצם להיכנס לקלפי, לבחור באופן חופשי את הפתק היחיד שנמצא שם ולהכניס אותו, לשלשל אותו. ומי שסופרים את הפתקים ומי שמקבל את רוב הקולות הוא נשיא סוריה, שזה כמובן תמיד אסד. למה? כי בקלפי היה רק פתק יחיד. אז אני לכאורה בחרתי באופן לגמרי חופשי, נכון? אבל הייתה לי רק אפשרות אחת, אז מה זה משנה שאני בעצם בחרתי באופן חופשי. זה בעצם דטרמיניזם. הנסיבות מכתיבות את מה שאני אעשה. יכול להיות שהתחושה הפנימית שלי הייתה שיש לי חופש, שום דבר חיצוני לא אומר לי מה לעשות, כן, אז אין נסיבות פנימיות שמכתיבות את מה שאני אעשה ואין גם לכאורה שום דבר חיצוני שכופה עליי לעשות משהו, אבל זאת אשליה. בסופו של דבר זאת תמונה דטרמיניסטית. אחרי זה יש את הבחירות בשווייץ. הבחירות בשווייץ אתה נכנס לקלפי, בוחר אחד מתוך כמה פתקים שיש שם, משלשל את זה, סופרים את הקולות והרוב קובע מי יהיה נשיא שווייץ. לכאורה זה באמת אדם חופשי, זה בחירות חופשיות, אבל הבעיה היא שבמירכאות הבעיה במירכאות. שבשווייץ אין בעיות. ואם אין בעיות, אז מה אכפת לי מי יהיה נשיא שווייץ? אתה יכול לעשות הגרלה. זאת אומרת אין משמעות לזה שבחרתי באופן חופשי בין הפתקים, כי כל הפתקים יתנו לי את אותה תוצאה. ולכן בעצם נכון שיש פה חופש, אבל אין פה את מה שאני קורא בחירה או שיקול דעת, מה שקראתי קודם. אין פה משמעות לשיקול דעת, הטל מטבע. אז אתה חופשי במובן הזה שאין סיבה שגורמת לך לעשות את מה שאתה עושה, אתה מחליט באופן חופשי על מה שאתה עושה, אבל זה בעצם מקביל למה שואן אינוואגן קרא אינדטרמיניזם. כי זה בעצם סוג של הגרלה, זה לא אין שום שיקולים שאתה יכול להפעיל כדי להחליט איזה פתק להכניס לקלפי כי אין בעיות. לא תפסיד ולא תרוויח שום דבר מבחירה נכונה או לא נכונה. האפשרות השלישית שאותה פיטר ואן אינוואגן מכחיש, את קיומה הוא מכחיש ואני טוען שהיא קיימת, זה האפשרות של בחירות במקום שבו יש בעיות. ובכל זאת אם בקלפי יש כמה פתקים ואתה נכנס ואתה בוחר אחד מהם, אז זה בעצם בחירות חופשיות. למה? כי מצד אחד אתה בוחר באופן חופשי בין האפשרויות, ומצד שני יש מחיר שלא תלוי בך שאומר לך מה התוצאות. זאת אומרת אם בחרת לא נכון אתה תחטוף, אם בחרת נכון הרווחת. ברגע שיש מחירים מסביב, שיש שיקולים שלפיהם אתה יכול להחליט מי יהיה הנשיא או ראש הממשלה או מה שלא יהיה, אז הבחירה הזאת היא לא דטרמיניסטית כי אתה בוחר אותה, זה לא משהו שנכפה עליך, יש כמה אפשרויות. אבל הבחירה הזאת היא גם לא אינדטרמיניסטית כי זה לא הגרלה. אתה עושה שיקולים, אתה מחליט מה כן נראה לך ומה לא נראה לך, בעד מה אתה ונגד מה אתה, ולכן זה גם לא אינדטרמיניזם. זה אפשרות שלישית. אמרתי שיש גם אפשרות רביעית כמו הסיפור בבורמה, שחבר של חבר שלי שהיה בבורמה, הוא הגיע לדואר שם והוא ראה שם באיזה פחושה בתוך כפר בורמזי בתוך הג'ונגלים. הוא היה אמור הוא ראה שם בית דואר, הוא הלך לשלוח מכתב, הוא ראה שם בקיר איזה טבלה כזאת של תיבות שממוינות לפי יבשות ומדינות. לא ייאמן בכפר כזה שאף אחד לא מגיע אליו שם באמצע הג'ונגל. כשהוא התקרב אז הוא ראה שמהצד השני של המטריצה הזאת של התיבות עומד שק אחד גדול שקולט לתוכו את כל המכתבים. זאת אומרת אתה שולח את המכתבים בכל התיבות אבל הם כולם נופלים לתוך אותו שק. ומה שהדבר הזה אומר זה שיש גם מודל רביעי, מקום שבו יש כמה אפשרויות ויש גם בעיות, אבל כל מי שנבחר עושה את אותו דבר, אז זה לא משנה במי בחרתי. פה לא משנה במי בחרת לא בגלל שאין בעיות ולא בגלל שאין לך בחירה, אלא בגלל שכל אלה שביניהם בחרת זה לא באמת מציגים דרכים שונות. זה בעצם מחזיר אותנו לסוריה. טוב, בכל אופן לענייננו, אז התמונה הזאת בעצם מנסה לחדד מה המשמעות של הטענה שיש לנו בחירה חופשית. הטענה שיש לנו בחירה חופשית אומרת שאמנם יש לנו השפעות פנימיות וגם יש לנו השפעות חיצוניות, אבל ההשפעות האלה מצד אחד לא מכתיבות את מה שאנחנו נעשה. אי אפשר לחשב מתוך ההשפעות האלה באופן חד ערכי מה תהיה התוצאה, מה אנחנו נחשוב או מה אנחנו נעשה. מצד שני לא נכון שאין השפעה. יש השפעה, רק אחרי ההשפעה הזאת אנחנו עושים איזשהו שיקול דעת ובכל זאת מחליטים. יש השפעות, אבל אנחנו יכולים להחליט האם לקחת אותם בחשבון או לא. והתמונה השלישית אומרת שיש השפעות מסביב אבל במילא זה עליי לא משפיע. כן, זה הקריקטורה של הליברטריאניות שאומרת שאדם פועל בואקום, שזה המודל השלישי. אני רוצה קצת להיכנס יותר לתמונה הזאת של הליברטריאניות הלא קריקטורית, המפוקחת, שבן אדם בעצם יש עליו השפעות מצד אחד אבל הם לא מכתיבות את מה שהוא יעשה, יש לו בחירה במה שהוא יעשה. אז הדוגמה שאני רוצה להביא זה מה שקראתי אולי משל הטייל. תחשבו על בן אדם, רגע שנייה אחת, תחשבו על בן אדם שמסתובב על איזשהו שטח שיש לו תבנית כלשהי, תבנית תכסית לא משנה, שני הדברים, יש שם גבעות והרים ועמקים ואוכפים, כל מיני מבני שטח כמו שאנחנו מכירים במתווה טופוגרפי. עכשיו אם בשטח הזה היה ניצב כדורון קטן, אז מבנה השטח היה מכתיב איפה בסופו של דבר אנחנו נמצא את הכדור. כי הכדורון הזה, ההתנהגות שלו מוכתבת על ידי מבנה השטח שבתוכו הוא פועל. מוכתבת, לא מושפעת, מוכתבת לגמרי. אם יש מישהו שמעופף על פני השטח, אז כמובן יש שטח אבל השטח לא משפיע עליו. הוא פועל בוואקום. כן? זה המודל הראשון, הכדורון זה הדטרמיניסטי, המודל השני זה המודל של האינדטרמיניזם של ונינבגן. המודל שאני מדבר עליו זה מודל של בן אדם שמסתובב על השטח הזה. אדם שמסתובב על השטח הזה, אז נכון שבכיוון אחד נגיד יש לו הר מאוד גבוה, ולכן יהיה לו קשה לטפס עליו. יכול להיות שרוב האנשים יחליטו באמת לא לנסות בכלל, לא לטפס על ההר הזה, אלא לרדת לכיוון השני שזה העמק. אבל לאדם יש יכולת להחליט שהוא בכל זאת מטפס על ההר. נכון, אין לו יכולת להחליט על המחירים. זה יהיה לו קשה אם הוא יטפס על ההר. אבל יש לו יכולת להחליט האם הוא לוקח על עצמו את המחירים האלה. האם הוא עושה את זה או שהוא לא עושה את זה. ובמובן הזה יש הבדל בין האדם לבין הכדורון או אם תרצו איזה זרם מים שזורם על המתווה הזה. זרם מים או כדורון, המתווה מכתיב לאיפה הם ילכו. אני יכול להגיד לכם לאור המתווה מה יקרה פה, זה דטרמיניזם. אבל אם מדובר שם בבן אדם, אז תשימו לב שהמשל הזה מצייר היטב את התמונה שתיארתי קודם. מצד אחד יש עליו השפעות. זאת אומרת, הוא יודע שאם הוא יעלה על ההר זה קשה, זה מרתיע אותו, זה גורם לו לא לנסות לעלות על ההר. מצד שני, כיוון העמק כמובן גורם לו או מושך אותו לרדת לכיוון ההוא כי שמה זה קל, אתה מאבד אנרגיה פוטנציאלית, זה נוח וקל. אבל זה אומר שיש השפעה. זה לא כמו הכדורון והמים שזה מכתיב את ההתנהגות שלך, ולמה? כי אדם בניגוד לכדורון או מים יכול להחליט שהוא מטפס על ההר למרות שהוא גבוה. ולכן הוא לא יכול להחליט שזה לא יהיה לו קשה. זה מחירים שנתונים לו מסביב, אבל הוא כן יכול להחליט שהוא לוקח על עצמו את המחירים ובכל זאת עושה את זה. זאת אומרת שהשטח משפיע על מה שהבן אדם יעשה, אבל לא מכתיב את מה שהוא יעשה. זאת בעצם הטענה. מה, זה המשל. מה הנמשל? הנמשל הוא עכשיו אני אכניס את כל הדוגמאות שנתתי קודם לתוך המתווה הזה של הטייל. ומכאן ואילך אני אשתמש בו, לכן זה נקודה חשובה. כי מה שאני רוצה לטעון זה בעצם את הטענה הבאה. נגיד שיש לנו אוסף של השפעות כמו שאמרתי קודם, גם הליברטן מקבל את זה, גם השפעות פנימיות, גנטיקה, מבנה מוחי, לא משנה, תכונות שאיתן נולדתי או תכונות שנמצאות בי, וגם השפעות חיצוניות, חינוך, סביבה וכדומה. כל ההשפעות האלה, הדטרמיניסט טוען שהן קובעות את מה שאני אעשה. והליברטן לא מכחיש את קיומן, הוא טוען שאלה יוצרות את המתווה הטופוגרפי שבתוכו אני פועל, במשל שנתתי קודם. זאת אומרת ההרים, הגיאיות, האוכפים, הגבעות, כל הדברים שתיארתי קודם מבטאים את אוסף ההשפעות שיש עליי, הפנימיות והחיצוניות. תסכמו את הכל, תשקללו את הכל, בסופו של דבר זה יוצר איזושהי סביבה שאומרת לי לפה כדאי לך ללכת, היא מושכת אותי ללכת לשם כי זה עמק, נוח לי ללכת לשם, היא מרתיעה אותי מללכת לשם כי שמה זה הר, אז לכן לא כדאי לך ללכת לשם. ולכן היא יוצרת עליי איזשהו סדרה או אוסף של השפעות שמנסות למשוך אותי או לעצור אותי מללכת לכל מיני כיוונים. זה מה שמייצג את אוסף כל ההשפעות, גם הפלסטיות של המוח, החיצוניות וגם הגנטיקה, ההשפעות הפנימיות. כל ההשפעות האלה ביחד לטענתי אצל הליברטן זה לא האדם, זאת הסביבה שבתוכה הוא פועל. מי זה האדם עצמו? האדם עצמו זה האדם שהולך על גבי המתווה הזה והוא יכול לקבל החלטה אם ללכת עם המתווה, זאת אומרת ללכת לכיוונים הנמוכים כמו הכדורון, כמו המים, ולהימנע מהעליות הגדולות, או לא. הוא יכול להחליט שהוא כן הולך לעלייה והוא לא מידרדר לירידה. ולכן זה בעצם המודל השלישי עליו דיברתי. זאת תמונה שבה יש עליי השפעות, אבל זה השפעות שלא קובעות את מה שאני אעשה, אלא רק משפיעות. אני לוקח את זה בחשבון אבל בסוף אני אחליט מה אני עושה לפי השיקולים שלי. זה בעצם התמונה של הליברטניזם. מתוך זה אפשר להבין שני דברים, שתי השלכות של הוויכוח בין הדטרמיניזם לבין הליברטניזם. השלכה אחת נוגעת לשאלה מי זה האדם. הדטרמיניסט במובן מסוים בעצם טוען שהאדם. אינו אלא אוסף ההשפעות, אוסף מה שההשפעות יצרו. המתווה הטופוגרפי זה האדם, זאת אומרת בנמשל. זאת אומרת זה שיש פה כדורון שמתגלגל לא מוסיף שום דבר לתמונה. המתווה נותן לי את כל המידע. אין בכדורון שום דבר שאין במתווה. תוספת הכדורון לתוך המשחק הזה רק מבטאת את העובדה שיש פעולות. אבל היא לא מכתיבה מה יהיו אופי הפעולות. אופי הפעולות מוכתב לחלוטין על ידי הסביבה, או מה שאני קראתי הסביבה. ולכן אצל הדטרמיניסט הדבר הזה הוא לא סביבה. אצל הדטרמיניסט זה האדם. לעומת זאת אצל הליברטן, הדבר הזה הוא סביבה. וכל הסביבה הזאת משפיעה על האדם מכל הכיוונים, גם סביבה פנימית וגם סביבה חיצונית. זה לא אני. זאת הפריפריה שבתוכה אני פועל. סביבה לא במובן שזה חיצוני או פנימי. גם החיצוני וגם הפנימי הם סביבה. אבל אני עצמי זה מי שפועל תחת ההשפעות האלה ומחליט מה לעשות. האם להיענות להן או לא להיענות להן, מה לעשות. ובמובן הזה יש פה הסתכלות אחרת בשאלה מי זה האדם. זה לא רק השאלה איך הוא מתנהג, אלא מי זה האדם. האם יש בנו עוד משהו חוץ מאוסף ההשפעות? או שאנחנו בסך הכל איננו אלא אוסף ההשפעות שבו מדובר? אז מעבר לשאלה של דטרמיניזם וליברטניזם, יש פה גם איזושהי הסתכלות שונה על מה זה האדם. אני לא חושב שנכון לקשור את זה אוטומטית למטריאליזם ודואליזם, זאת אומרת בשאלה אם הכל חומר או לא. כי אפשר להיות, דיברתי על זה בשיעור הפותח, אפשר להיות דטרמיניסט דואליסט. בן אדם יכול להיות לא מטריאליסט, להאמין בקיומה של רוח או של אלמנטים רוחניים במציאות, אבל להיות דטרמיניסט. זאת אומרת להגיד שהאלמנטים האלה גם הם לא פועלים באופן חופשי אלא לפי איזה שהם חוקים או נסיבות שמכתיבות את מה שהם יעשו. אין מניעה לוגית מלסבור כך, או להחזיק בתמונה כזאת. ולכן אני לא חושב שנכון לזהות את הסביבה שעליה דיברתי קודם עם המימד החומרי. גם סביבה פסיכולוגית היא סביבה בעיניי. האדם זה גם לא הפסיכולוגיה שלו. זאת אומרת הפסיכולוגיה שלי זה לא אני. הפסיכולוגיה שלי מתארת את הסביבה שבתוכה אני פועל. מערכת הדחפים והלחצים ומה שמשפיע עליי. אבל בסופו של דבר אני מקבל החלטה. כי אם הפסיכולוגיה היא התיאור שלי עצמי, חזרנו חזרה לתמונה דטרמיניסטית. כי זה בעצם אומר שהתבנית הזאת שבתוכה אני מסתובב מכתיבה את מה שאני אעשה. אם הפסיכולוג היה יכול לנבא, הנה נגיד שהיה לו מידע מלא, אין לפסיכולוגיה היום מידע מלא, אבל נגיד תיאורטית, גמרנו את כל המחקר הפסיכולוגי, יש לנו מידע מלא. אוקיי, האם הפסיכולוג האולטימטיבי הזה יכול לנבא מראש בוודאות את מה שאני אעשה? טענתי שלא. למה? כי לא בגלל שחסר לנו ידע פסיכולוגי. הרבה פעמים תולים את זה בזה שפסיכולוגיה זה דבר מורכב ואנחנו לא יודעים הכל, עוד לא גמרנו לחקור את התחום הזה. אני טוען זה וודאי נכון, אבל אני טוען מעבר לזה. גם כשנגמור לחקור הכל, נניח שזה יקרה מתישהו, עדיין מה שנגלה זה את הסביבה של האדם. מה עושות לו אוסף ההשפעות. אבל בסופו של דבר כשאתה שואל את עצמך מה הוא יעשה, לא מספיק לדעת מה היא הסביבה. אתה צריך לחכות ולראות במה הוא יבחר, או איך הוא יחליט להתייחס ללחצים הסביבתיים האלה. ולכן זה גם מאיר באור אחר לגמרי את הניתוחים הפסיכולוגיים למיניהם. ניתוחים פסיכולוגיים זה לא החוסר המושלמות של הפסיכולוגיה, וזה אחד מגדולי האנדרסטייטמנטים ששמעתי בזמן האחרון. חוסר המושלמות של הפסיכולוגיה לא נובע רק מזה שהמידע הפסיכולוגי שלנו לא מלא, אלא מזה שפסיכולוגיה לא עוסקת באדם. פסיכולוגיה עוסקת בסביבה שבתוכה האדם פועל. במקרה הזה הסביבה הפנימית. אבל הסביבה שבתוכה הוא פועל, מערכת הלחצים והדחפים. בסופו של דבר זאת המהות של פסיכולוגיה הומניסטית נדמה לי. הפסיכולוגיה ההומניסטית אומרת שבסופו של דבר הסביבה שלך זה לא אתה. אתה יכול להחליט מה אתה עושה עם הסביבה שלך גם אם הסביבה היא נתונה. כמובן שהפעולות שלך גם יכולות לשנות אחרי זה את הסביבה, ויש לך השפעה על הפסיכולוגיה של עצמך. מה שאתה תחליט לעשות יכול לשנות קצת את המבנה הפסיכולוגי שלך. אבל בסופו של דבר זה באמת תלוי בך. אז זאת השלכה אחת של הוויכוח בין דטרמיניזם לבין ליברטניזם. ההשלכה השנייה נוגעת להסתכלות על ציר הזמן. מבחינת הדטרמיניסט ההסתכלות על ציר הזמן אחורה וההסתכלות על ציר הזמן קדימה נראות אותו דבר. סתם עניין טכני אם אתה מסתכל אחורה או קדימה. במקרה אנחנו בנויים כך ש… יש לנו ידע על העבר ואין לנו ידע על העתיד. למה? כי את העבר כבר חווינו, אז הידע הזה נצרב לנו בזיכרון, אנחנו זוכרים אותו, ככה אנחנו בנויים. ולכן אנחנו יודעים מה היה בעבר ואנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד. אבל זה לא הבדל עקרוני. זאת אומרת, ברמה העקרונית יכול להיות איזשהו יצור על-זמני, תחשבו על הקדוש ברוך הוא בהקשר הזה, שיכול לדעת באותה מידה גם את העתיד כמו את העבר. זה הרי לא ממש משנה, הכל מוכתב מראש. אתם יודעים, אפילו אם הוא לא יודע את העתיד, הוא יכול לקחת את הנסיבות העכשוויות, לעשות חישוב מלא של התוצאות ולהגיע למסקנה מה יהיה בעתיד, גם אם הוא לא צופה בעתיד. הוא יכול לחשב אותו. לכן ברמה העקרונית אין הבדל בין העתיד לבין העבר, שניהם קבועים לחלוטין. זה שלנו אין את המידע הזה, זה סתם בגלל שאנחנו בנויים כך שהמידע שנצבר אצלנו זה רק המידע שאותו חווינו. אבל המידע העתידי גם הוא נמצא באיזשהו מובן, באיזשהו מקום וזמן, רק הוא לא נגיש אלינו. זה הכל. אתן לכם אולי דוגמה יפה לעניין הזה. יש מכתב מאוד מפורסם שכתב אלברט איינשטיין, מכתב תנחומים למשפחה של ידיד שלו בשם בסו, היה איתו בפוליטכניון בשוויץ בברן, וכשהוא נפטר, אז איינשטיין כתב מכתב תנחומים למשפחה. אני אקרא לכם קטע. אז הוא כותב ככה: כעת הוא עזב את העולם המוזר הזה קצת לפניי. אין בכך כל משמעות. אנשים כמונו אשר מאמינים בפיזיקה יודעים כי ההפרדה בין העבר, ההווה והעתיד אינה אלא אשליה עיקשת. זאת התמונה הדטרמיניסטית ביחס לציר הזמן. בעצם איינשטיין אומר, על מה אתם אבלים? על זה שהוא מת? זה בסך הכל היה נכון, זה שבסו מת בשלושה בפברואר 1952, זה היה נכון גם בשנת 2000 לפני הספירה. זה היה שם וזה היה קבוע שם. ההבדל היחידי זה שבאותה תקופה אתם לא ידעתם שזה הולך לקרות, ועכשיו אתם יודעים. אז אתם לא אבלים על מה שקרה, אתם אבלים על זה שפתאום נודע לכם מה שקרה. כי באופן עקרוני יכולתם לדעת את זה גם לפני 1,000 שנה. למה לא הייתם אבלים אז? סתם כי לא ידעתם. ברמה העקרונית אתם אמורים, ברמה העקרונית אתם אמורים הייתם להיות אבלים גם בלי זה. אוקיי, אז היחס הזה לציר הזמן הוא האבחנה או ההיבט השני של ההבדל בין דטרמיניזם לבין ליברטניזם. ועכשיו אני רוצה לחדד את המשמעות שלו עוד יותר, שזה קצת מחבר את שני האספקטים, אבל זה בעיקר השני. בתמונה הדטרמיניסטית למעשה, כמו שאמר לפלס, אם תתנו לי מחשב מספיק חזק, הוא לא דיבר על כך, היום אני מנסח את זה בשפה שלנו היום, אם תתנו לי מחשב מספיק חזק ותתנו לי את כל הנתונים הרלוונטיים או את כל הנתונים על העולם, אני יכול להגיד לכם את כל מה שיקרה עד קץ ההיסטוריה. בסופו של דבר זה עניין של חישוב. ולכן העובדה שאנחנו יושבים היום ושאני מוציא את המילה הזאת ברגע הזה בעצם כבר טבועה בטבע העולם ברגע המפץ הגדול. זאת התפיסה הדטרמיניסטית. זאת אומרת זה, ואז למה אנחנו לא יכולים לדעת את זה מראש? שוב פעם כמו שאמרתי קודם, כי החישוב הוא מאוד מסובך, אין לנו מחשב כזה, אין לנו את כל הנתונים, א', וב', אם היינו חווים את זה היינו יודעים את זה גם בלי לחשב. אבל כיוון שחווינו רק את העבר ועוד לא חווינו את העתיד, אז אנחנו לא יודעים אותו. אבל זה סתם עניין טכני. אבל אם יש יצור שיכול להסתכל על העתיד, או יצור שיש לו יכולת חישובית אינסופית וידע אולטימטיבי על כל הפרטים בעולם, הוא יכול לדעת את העתיד כמו שהוא יודע את העבר. אין שום הבדל בין העתיד לבין העבר. ולכן בעצם העולם נראה כמו איזושהי שרשרת אחת, או אם תרצו איזשהו עץ שמתחיל מנקודה שזה המפץ הגדול וממנו משתלשלות כל מיני שרשראות שכולן כמובן מוכתבות מתוך המבנה של המפץ. כל שרשרת כזאת מתפצלת לעוד שרשראות, אבל הכל הכל הכל אפשר היה להגיד אותו כבר ברגע המפץ. באופן עקרוני הכל כבר היה טמון שם. אין שום מרווח בעץ ההשתלשלותי הזה. לעומת זאת הליברטן אומר לא. העץ הזה מתחיל במפץ, כן הוא מתחיל נגיד נדבר על שרשרת אחת שם, אז הוא מתחיל במפץ ופה פתאום קופץ משהו מתחיל פה. ואז קופץ משהו ומתחיל פה וממשיך הלאה עם ציר הזמן, ממשיך להתקדם עם ציר הזמן אבל נולדות. שרשראות חדשות. וההסתכלות הדטרמיניסטית יש שרשרת אחת מהמפץ הגדול ועד קץ ההיסטוריה, של פוקויאמה. אבל אם לפי ההסתכלות הליברטנית יש בעץ הזה נקודות שבהן מתחילות שרשראות חדשות. הן לא יוצאות מהשלבים הקודמים של העץ. זה נקודות שבהן נולד משהו חדש. הנקודות האלה מהן? זה הנקודות שבהן אדם בחר במשהו. זאת אומרת ברגע שהאדם בחר במשהו, זה פעולה שלא נפעלת על ידי סיבות קודמות. היא לא נמצאת על שרשרת ההשתלשלות של העץ הזה הדטרמיניסטי. לכן זה בעצם מתחיל שרשרת חדשה. מרגע שהאדם עשה איזושהי פעולה, משם והלאה יש לזה השלכות בעולם כמובן תולדות סיבתיות, ונולדת עוד שרשרת. אבל כמובן כל הזמן נולדות שרשראות פתאום יש מאין, וכל שרשרת כזאת שנולדת יכולה להמשיך ולהשפיע עד אינסוף באופן עקרוני, אבל לא הכל יוצא מנקודה אחת. זה גרף לא קשיר. זה בעצם בתורת הגרפים, כן, זה לא כל השרשראות האלה יוצאות מאותה נקודה ומשתלשלות או מושפעות, או מוכתבות, סליחה, מוכתבות על ידיה. יש התחלה של שרשראות בנקודות כאלה או אחרות של הזמן. אז זאת בעצם ההסתכלות של הליברטן לעומת ההסתכלות של הדטרמיניסט. וכתוצאה מזה יוצאת השלכה חשובה, או כמה השלכות חשובות. הליברטן בעצם טוען שיש הבדל מהותי בין העבר לעתיד. את העבר אנחנו יודעים לא רק כי חווינו אותו, או לחילופין את העתיד אנחנו לא יודעים לא רק כי לא חווינו אותו, אלא כי אין עוד את מה לחוות. דבר שלא בא לעולם אי אפשר לקנות אותו כי אין את מה לקנות, לא בגלל שיש איזושהי בעיה בדיני הקניינים. הבעיה היא שדיני הקניינים הכל בסדר, מעשה הקניין נהדר, רק אין את מה לקנות עם מעשה הקניין הזה. אז גם פה ההסתכלות על העתיד בתמונה הליברטנית בעצם אומרת שאת העתיד אני לא מבין לא בגלל, לא יודע, סליחה, לא בגלל לא רק בגלל שלא חוויתי אותו, אלא בגלל שאין עוד את מה לחוות. העתיד עוד לא קיים, הוא לא נולד. איינשטיין במכתב שלו אמר: העתיד כבר נמצא איפה שהוא אי שם בחלל זמן שלנו, רק אנחנו עוד לא הגענו לשם. מה שזורם זה לא הזמן, מה שזורם זה אנחנו על פני ציר הזמן. אבל העולם, עולם המאורעות, קו האירועים לפי מה שאיינשטיין קורא לו, קו העולם, קיים, הוא מונח שם. אנחנו רק משוטטים על גביו ופוגשים כל פעם עוד ועוד אירועים, ובזה הופכים אותם מהעתיד לעבר, אבל הם היו מונחים שם גם קודם, רק לא ראינו אותם. בהסתכלות הליברטנית אין עוד המשך לקו, אני יוצרת המשך הקו בכל רגע ורגע. כשאני בוחר משהו אני יוצר את המשך הקו, לא מגלה המשך שכבר קיים שם. זה הסתכלות לחלוטין שונה. צריך להבין שזה דבר מאוד מאוד משמעותי. אני אתן אולי דוגמה להשלכה של העניין הזה. יש אחת הבעיות המטרידות בהקשר של חופש הרצון, בטח אם אנחנו מדברים על הקשר דתי, זה שאלת הידיעה והבחירה. מה שהרמב"ם בעצם שואל בפרק ה' מהלכות תשובה. הרמב"ם אומר שמה, אם יש לאדם בחירה חופשית, איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא יודע מראש את מה שיקרה? או לחילופין אם הקדוש ברוך הוא יודע מראש את כל מה שיקרה כי הוא כל יכול, איך ייתכן שלנו יש בחירה חופשית? הרי הוא אומר לנו מראש מה שיקרה. אז בעניין הזה יש איזשהן טענות שאומרות הקדוש ברוך הוא מעל הזמן. וכיוון שהוא מעל הזמן הוא יכול לדעת את מה שקורה בעתיד. אנחנו יש לנו מגבלה, אנחנו לא חווינו את זה, אנחנו עוד לא יודעים את מה שיקרה בעתיד, אבל הקדוש ברוך הוא כל יכול, הוא יכול לראות את מה שיקרה בעתיד. ואז יוצא שבעצם הוא רואה את מה שיקרה בעתיד, אבל זה לא מכתיב את מה שיקרה. אני מתנהל כאילו שאני מתנהל בוחר חופשית, הכל בסדר. הוא רק יודע מראש את מה שאני אעשה כי הוא יודע לדלג על פני ציר הזמן ולראות את מה שיקרה בזמן שעוד לא היה, בזמן עתידי. הטענה שלי זה היא כפולה. א', נדמה לי שההסבר הזה, והוא הסבר מאוד נפוץ בהגות הדתית, הסבר מאוד נפוץ אולי הכי נפוץ, ההסבר הזה בעצם נדמה לי עונה על שאלה אחרת בכלל. ההסבר הזה עונה על השאלה איך הקדוש ברוך הוא משיג את המידע למרות שהמידע הזה קיים רק בעתיד? אז אומרים לי הוא מעל ציר הזמן. אבל השאלה שהרמב"ם שואל היא לא זאת. זאת שאלה על הקדוש ברוך הוא. אני שואל שאלה עליי. אם הקדוש ברוך הוא יודע מראש את מה שיקרה, איך ייתכן שאני כשאני מגיע לנקודת הצומת. יכול לבחור באופן חופשי אם ללכת ימינה או ללכת שמאלה. הרי הקדוש ברוך הוא כבר יודע מראש שאני אלך ימינה או שמאלה, לא משנה, אבל מה שהוא יודע מראש אני לא יכול לבחור אחרת. אז זה אומר שכשאני מגיע לצומת, אין לי באמת אפשרות לבחור. זה כבר ידוע מראש באיזו דרך אני אלך. ולכן השאלה היא לא איך הקדוש ברוך הוא השיג את המידע, שאתה אומר לי זה הוא מעל ציר הזמן. השאלה שלי זה בהנחה שיש לו את המידע, איך זה יכול להיות שעדיין אפשר לתפוס שלי יש בחירה חופשית? אני יכול ללכת ימינה, ללכת שמאלה. אם אני אלך שמאלה והוא ידע מראש שזה ימינה, אז יתברר שהוא טעה, הוא לא כל יכול. אם הוא יודע בוודאות את מה שאני אעשה וזה לא יכול להיות אחרת, זאת לא בחירה חופשית. ועל השאלה הזאת, מה שאומרים שהקדוש ברוך הוא מעל ציר הזמן, זה לא עונה. כי השאלה הזאת היא עליי, איך לי יש בחירה חופשית אם המידע כבר קיים אצל הקדוש ברוך הוא. אז מה אכפת לי שהוא מעל ציר הזמן. אם השאלה היא עליו איך הוא משיג את המידע, אז תאמר לי הוא מעל ציר הזמן. אבל אם השאלה היא וואנס הוא השיג את המידע, הוא מעל ציר הזמן, הוא השיג את המידע. עכשיו השאלה היא בסדר, המידע קיים אצלו, איך אתה יכול להגיד שיש לי בחירה חופשית? אבל אני אגיד יותר מזה. גם הטענה שהקדוש ברוך הוא מעל ציר הזמן ולכן הוא משיג את המידע היא טענה בעייתית. היא טענה בעייתית בגלל שהטענה הזאת מניחה את ההסתכלות הדטרמיניסטית על ציר הזמן, מה שתיארתי קודם. כי היא מניחה שהמידע כבר קיים שם בעתיד וכל מה שצריך זה רק לשלוף אותו. ואנחנו כבני אדם אין לנו את היכולת לשלוף את המידע העתידי למרות שהוא כבר קיים שם. כי אנחנו מוגבלים ויש לנו רק את החוויות שעברנו, אנחנו לא יכולים לדעת על משהו שלא עברנו, אבל הוא עדיין שם, כמו שאיינשטיין כתב במכתב שלו. הוא שם, רק אנחנו לא נגישים אליו. אז פה אתה אומר לי הקדוש ברוך הוא מעל ציר הזמן, אליו כל המידע נגיש, הוא יכול להשיג את זה למרות שזה בעתיד. את זה אני יכול להבין אם תמונת העולם היא דטרמיניסטית. אבל אם אני מסתכל על ציר הזמן בתמונה הליברטנית, הטענה שלי זה שאין שום דבר שם בהמשך, ההמשך הזה עוד לא נוצר. כשאני אבחר את הבחירה שלי, רק אז ייווצר העתיד הזה. אז גם אם הקדוש ברוך הוא מעל ציר הזמן, אין לו את מה להשיג. זה לא הבעיה איך הוא משיג מידע עתידי. הטענה שלי היא שהמידע העתידי לא קיים. הוא נוצר אך ורק כשאני אגיע לשם ואבצע את הבחירה שלי. ולכן אני טוען שגם הקדוש ברוך הוא לא יכול לדעת את מה שאני אבחר בעתיד. והתשובה שלי לדילמה של הרמב"ם זה שהרמב"ם אומר איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא כל יכול יודע הכל מראש, ויחד עם זה לי יש בחירה חופשית? הטענה שלי זה נכון, זה באמת לא יכול להיות. הקדוש ברוך הוא לא יודע מראש. זאת אומרת שיש כאלה שהפתרון שמציעים זה נכון, שני הדברים האלה לא יכולים ללכת ביחד, לכן אין לנו בחירה חופשית. הם מסיקים מזה מסקנה דטרמיניסטית. למשל בהגות הפרוטסטנטית זאת המסקנה הקלוויניסטית, קלווין ולותר. זאת המסקנה בעצם שהם הסיקו, שהעולם הוא דטרמיניסטי והקדוש ברוך הוא יודע את הכל מראש ולכן אין לנו בחירה חופשית והכל דטרמיניסטי. אני טוען שהמסקנה, נכון שזה לא מתיישב אחד עם השני כי תיאוריית הזה שהוא מעל הזמן וכל הדברים האלה לא באמת פותרת את הבעיה, לכן צריך לוותר על הידיעה שלו מראש. הוא לא יודע מראש. למה זה לא פגיעה בכל יכולתו? זה לא סותר את כל יכולתו? אז הטענה שלי היא שלהגיד שישות כלשהי היא כל יכולה, פירוש הדבר זה שהיא יכולה לעשות את כל מה שניתן להעלות על הדעת, כל מה שמוגדר. אבל דבר שאין לו שום משמעות, שהוא לא מוגדר בכלל, גם ישות כל יכולה לא יכולה לעשות וזה לא נקרא שהיא לא כל יכולה. לדוגמה, האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות קיר שעוצר כל כדור? לכאורה כן, הוא כל יכול. האם הוא יכול לעשות כדור שחודר כל קיר? כדור, פגז, שחודר כל קיר. לכאורה כן, הוא כל יכול. האם הוא יכול לעשות את שניהם? ברור שלא. כי אם הוא עשה כדור שחודר כל קיר, אז אין קיר שעוצר את כל הכדורים כולל הכדור הזה, ולהפך. אם יש קיר שעוצר את כל הכדורים, אז אין כדור שחודר את כל הקירות. אז הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את שני הדברים, זה ברור. אולי את אחד מהם כן, אני לא יודע, אבל את שניהם הוא בטח לא יכול לעשות. האם זה אומר שהוא לא כל יכול? לא. זה אומר שמצב כזה פשוט לא מוגדר לוגי. הוא מצב סתירתי. זה כמו לשאול האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משולש עגול. הוא לא יכול לעשות משולש עגול כי אין דבר כזה משולש עגול. לא בגלל שיש לו מוגבלות ביכולתו, אלא שאין דבר כזה. זה כמו לשאול האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות בלה בלה בלה בלה. לא להגיד בלה בלה אלא לעשות את מה שהבלה בלה אומר, המשמעות של הבלה בלה. זו שאלה חסרת מובן, אי אפשר לענות עליה. אני יכול להגיד לך שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את זה. אבל את מה? לא אמרת לי, לא אמרת לי את מה! אותו דבר כשאתה שואל על משולש עגול, משולש עגול זה כמו בלה בלה בלה. אין דבר כזה, מה זה משולש עגול? זה סתם צירוף מילים שאין לו שום משמעות. אז ברגע שאין לו שום משמעות או אין לו אצבע, אין לו משמעות אבל אין לו אצבע. ברגע שאין לו אצבע, אז את מה אתה שואל כשאתה שואל אותי אם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משולש עגול? אין את מה שהוא יוכל לעשות. לא שזה לא פגימה בכל יכולתו. הוא כל יכול, כל מה שאפשר לעשות הוא יכול לעשות, אבל כל מה שקיים הוא יכול לעשות, כל מה שייתכן הוא יכול לעשות. אבל דבר שלא ייתכן, זה שהוא לא יכול לעשות את זה, זה כי זה לא ייתכן, לא כי זה חיסרון בכל יכולתו. הדוגמה החביבה עליי בהקשר הזה, זה דוגמת החתול במגפיים. כן, החתול במגפיים, כן, הבן של הטוחן יורש חתול והוא מיואש כולו, אין לו רכוש, הוא עני מרוד, לא יודע מה לעשות. יום אחד הוא הולך לרחוץ בנהר, מקפל את הבגדים שלו בצד ועובר שמה המלך עם הכרכרה שלו ועם הבת. החתול הולך למלך ואומר לו: שמע אדוני הרוזן שרוחץ פה בנהר, גנבו לו את הבגדים, אולי אתה מוכן לתת לו איזה בגד מלכותי משלך? כי לא יפה שהרוזן יילך ללא בגדים. טוב, המלך אומר: כמובן, לא נשאיר רוזן בלי בגדים, נותן לו איזה שהוא בגד ללבוש. ואז החתול מציע למלך לבוא לארמונו של אדוני הרוזן, כן, שזה בן הטוחן העני, לא ארמון ולא דובים. אז המלך אומר: כמובן! ואז החתול רץ והוא מגיע לארמון של המכשף הנורא, הוא מזמין את המלך לבוא אחריו. הוא מקדים את המלך, נכנס לארמון של המכשף הנורא. המכשף רואה את החתול נכנס ואז הוא הופך את עצמו מיד לאריה. החתול ממש נבהל, אומר לו: רגע, רגע, לפני שאתה טורף אותי, השאלה אם אתה יכול גם להפוך לעכבר, לא רק לאריה. אז המכשף אומר: כמובן! עושה ככה והופך לעכבר, ואז החתול טורף אותו ונגמר הסיפור, והמלך הגיע והתחתנו ומאז הם חיים באושר עד היום הזה. מה הבעיה בסיפור הזה? השאלה אם המכשף הנורא באמת יכול להפוך את עצמו לעכבר? כי אם הוא יכול להפוך את עצמו לעכבר, אז הוא לא באמת מכשף נורא. אתן לכם את הנמשל: האם הקדוש ברוך הוא יכול להפוך את עצמו לאדם? אם הוא יהפוך את עצמו לאדם אני אירה לו בראש, ואז לא יהיה קדוש ברוך הוא. לחילופין תגידו, הוא לא ימות גם אם אני אירה לו בראש, אבל אז הוא לא הפך לאדם, כי אדם שיורים לו בראש, מת. כמו הקיר והכדור, כן, זה בסך הכל דוגמאות שונות לאותה נקודה. אז מה זה אומר? שהקדוש ברוך הוא לא באמת יכול להפוך את עצמו לאדם, זה ברור. הוא הכרח המציאות. ברגע שהוא יהפוך את עצמו לאדם זה סותר את מהותו. מה זה אומר זה סותר את מהותו? שהדרישה ממנו להפוך לאדם היא דרישה בעצם להעלים את עצמו ולייצר במקומו משהו אחר, אדם. זה לא להפוך את עצמו לאדם, אלא זה להיעלם מהעולם ולייצר במקומו אדם. אבל הכרח המציאות לא יכול להיעלם מהעולם. וכשאני אומר לא יכול, אין פירוש הדבר שחסר משהו ביכולתו, שהוא לא כל יכול. כיוון שההעלמות של ההכרח המציאות מהעולם, הכרח המציאות שלא נמצא, זה כמו משולש עגול. לדעת מידע שלא קיים על העתיד זה בדיוק אותו דבר, גם זה משולש עגול. ולכן להגיד שהקדוש ברוך הוא יודע מידע על בחירה חופשית של אדם בעתיד, זה כמו להגיד שהוא יכול לעשות משולש עגול. הוא לא יודע את המידע הזה, לא כי יש משהו פגום בכל יכולתו, שהוא לא כל יכול, אלא כי המידע הזה לא קיים. אין את מה לדעת, זה דבר שלא בא לעולם. וכיוון שכך זה לא יעזור שהוא מעל הזמן ושהוא כל יכול. זה מעל הזמן יאפשר לו אולי להשיג מידע עתידי, אבל אם המידע העתידי לא קיים, אין את מה להשיג. אבל זה הכל אמור רק על מידע כזה שהוא תולדה של בחירה של אדם, מה האדם יבחר. מידע פיזיקלי, נגיד מידע דטרמיניסטי של איך יתנהג נהר כלשהו בעוד זמן מסוים, את זה הקדוש ברוך הוא כן יכול לדעת בשתי צורות. הוא יכול לנסות ולחזות, לראות את העתיד ולראות מה יקרה עם הנהר הזה בעוד עשר שנים, והוא יכול כמובן גם לעשות את החישוב המדעי, וכיוון שיש לו את כל הנתונים והוא מכיר את חוקי הטבע עד הסוף, אז הוא יכול לעשות את החישוב ולדעת באמצעות חישוב מה יקרה בעתיד. בהקשר הזה, כן, יש עוד דוגמה חביבה, גם קשורה קצת ליציאת מצרים במובן מסוים, על משה רבנו שיוצא לטייל שמה במצרים והוא רואה איש מצרי מכה איש עברי, ואז "ויפן כה וכה ויך את המצרי ויטמנהו בחול". אז אומר רש"י שם שני פירושים, מה זה נקרא "ויפן כה וכה"? פירוש ראשון זה שהוא ראה שאף אחד לא מסתכל כדי שלא יתפסו אותו. הפירוש השני זה שהוא בעצם הסתכל… ברגע שהרגת אותו, יצרת בזה את התוצאה העתידית שלא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. אז לדעת שלא יצא ממנו בעתיד אף אחד שיתגייר זה לא לדעת את העתיד, זה לייצר את העתיד במו ידיך. את זה גם אני יכולתי לעשות. יכולתי לראות שלא יצא ממנו אף אחד שיתגייר ולהרוג אותו. ברור? כי אם אני הורג אותו לא יצא ממנו אף אחד. זאת לא נבואה. אז מה זה כן? ברור שכוונת המדרש הזה, רש"י מביא מדרש, כוונת המדרש הזה זה שמשה רבנו לא הסתכל על העתיד. משה רבנו הסתכל על ההווה. משה רבנו הסתכל על האדם בשורשו, בפסיכולוגיה שלו, במבנה הרוחני שלו והוא שאל את עצמו מה יכול לצאת מהברנש הזה. לפי מה שאני רואה כאן עם הרנטגן הרוחני שלי, אומר משה רבנו, לא יצא ממנו שום דבר מועיל, ולכן הוא הרג אותו. הוא לא הסתכל על העתיד, הוא הסתכל על ההווה. ההסתכלות על ההווה הזאת אבל היא בעצם יכולה להיות רלוונטית רק לאירועים שמתנהלים באופן דטרמיניסטי. לא לבחירות של אדם. פה הוא הסתכל על בן אדם. אולי הבן אדם יעשה תשובה? אולי הוא יחזור בו? נכון מאוד. את זה משה רבנו לא יכול לראות, כמו שאמרתי קודם, אפילו הקדוש ברוך הוא לא יכול לראות מה אדם יבחר. אבל משה רבנו לא צריך לדון את האדם על שם סופו, משה רבנו דן אותו לפי מה שהוא עכשיו. ולפי מה שהוא עכשיו לא יכול לצאת ממנו שום דבר מועיל אלא אם כן הוא יבחר אחרת ויעשה תשובה. אבל העונש מגיע לבן אדם לפי מצבו הנוכחי לא לפי משהו עתידי. ולכן אומר משה רבנו, כשהוא אומר שאף אחד שום דבר טוב לא יצא ממנו הוא לא מתכוון לתת נבואה על העתיד. זה אינדיקציה למצבו העכשווי. שאם יישאר מצבו העכשווי לא יצא ממנו שום דבר מועיל, ולכן הוא הרג אותו. הוא הרג אותו בגלל מצבו העכשווי לא בגלל האירוע העתידי. זה דוגמה להסתכלות מהסוג השני על העתיד, שזאת הסתכלות שמחשבת את העתיד, לא שמסתכלת על מה שיקרה באופן ישיר, אלא אירועים דטרמיניסטיים אפשר פשוט לחשב אותם. אבל את זה כמובן אי אפשר לעשות אם האירועים שבהם מדובר הם אירועים של בחירה אנושית, לא אירועים של אירועים דטרמיניסטיים. ולכן שם גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לראות את מה שיקרה ואני חיושב שזאת השלכה של מה שתיארתי קודם כהבדל בין ההסתכלות על העבר להסתכלות על העתיד. ההבדל לפי הליברטנו הוא הבדל מהותי. ההסתכלות על העבר אנחנו יודעים אותה לא רק כי חווינו אותה, אלא כי היא כבר שם. גם אם לא היינו יודעים, אירועים בעבר שאנחנו לא יודעים עליהם כי לא חווינו אותם, בסדר, פרטים בהיסטוריה שאני לא יודע. עדיין ברור שהם היו שם, נכון? זה רק חוסר נגישות שלי. המידע קיים רק אני לא יודע עליו. אבל מה שאני לא יודע על העתיד זה לא רק כי הדבר לא נגיש אליי, אלא בגלל שאין מה שיהיה נגיש אליי. האירוע העתידי עוד לא קרה, הבחירה מחוללת אותו. זה בדיוק השרשרת שאמרתי בתמונה של מהמפץ הגדול אלינו, שבהסתכלות ליברטנית נוצרות פתאום שרשראות יש מאין. כשתסתכל על זה מנקודת המבט של המפץ הגדול אתה בכלל לא תראה אותם. השרשראות האלה לא צפויות מראש להיווצר. הן נוצרות ברגע שהאדם עושה בחירה כלשהי. באותה נקודת זמן נוצרת השרשרת הזאת. לפני כן זה לא היה. אוקיי, נראה לי שאנחנו עוצרים כאן. אני אפתח מיקרופונים ורגע נפתח מיקרופונים ואני מבקש רק גם אחרי שאני פותח את המיקרופונים כל אחד ישאיר את המיקרופון שלו סגור, רק מי שרוצה לדבר כי אחרת יהיה פה כל מיני בעיות. אוקיי, אז שחררתי. מי שרוצה מוזמן להעיר, לשאול. יש פה גם שאלות בצ'אט אבל קשה קצת קשה קצת להתייחס לצ'אטים במקביל לדיבור שבעל פה. שואלים אותי מה לגבי נבואה, אז אני אגיד אני אגיד את זה בקצרה לגבי אולי אני אענה בעצם על כמה שאלות ששאלו פה בצ'אט כי הם באמת שאלות מתבקשות שלא הספקתי לענות עליהן. שאלה שאלה ראשונה, רגע, שאלה ראשונה מה לגבי לגבי המקרה של חזקיה במדרש, שחזקיהו נמנע מלהתחתן כי הוא ידע שיצא ממנו בן רשע, בהדי כבשי דרחמנא למה לך? אז שמה אני אטען את אותה טענה. חזקיהו ראה שלפי הנסיבות העכשוויות זה מה שעתיד לצאת ממנו. אבל הוא לא יכול לדעת האם הבן אדם הזה לא יבחר להיות צדיק. ולכן בעצם אין פה באמת הסתכלות בוודאות על העתיד. יש פה איזה שהוא ניבוי אופטימלי לגבי העתיד, מה שהקדוש ברוך הוא גם יכול לעשות. אז זה גם חזקיהו היה יכול לעשות וגם נביא יכול לעשות את זה, וזה אחת השאלות ששואלים באופן כללי, מה לגבי נבואה, שואלת אותי פה מישהי. התשובה שלי היא אותה תשובה, וזה כותב השל"ה בהקדמה לספר שלו שני לוחות הברית, בחלק שנקרא בית הבחירה, יש שמה עשרה בתים. בחלק שנקרא בית הבחירה, אז השל"ה טוען שהנביאים גם הם לא יודעים בוודאות את העתיד. אם בן אדם יבחר לעשות משהו, אי אפשר לדעת את זה מראש. גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לדעת את זה מראש ולכן הוא גם לא יכול לגלות את זה לנביא. וממילא כל מה שהנביא יכול לנבא זה את אותה נבואה שעשה משה רבינו לגבי המצרי. נבואה היא אף פעם לא הסתכלות על העתיד. נבואה היא חישוב של מה צפוי שיקרה, אלא אם כן בן אדם יבחר בחירה מפתיעה אחרת. אוקיי? ולכן זה רק חישוב אופטימלי, זה לא באמת ידע אולטימטיבי על העתיד. הכל צפוי והרשות נתונה, אני אומר בדיוק זה מה ש… שואלים אותי, הרי הכל צפוי והרשות נתונה, בדרך כלל מביאים משם ראיה. אבל זה הפוך, מה שכתוב שם זה בדיוק מה שאני אומר. שמצד אחד הכל צפוי ולמרות זאת זה לא סותר את העובדה שהרשות נתונה. למה? כי באופן עקרוני אם הכל צפוי, אז הרשות לא יכולה להיות נתונה. מה שאומרים לי, הכל צפוי חוץ מהדברים שתלויים ברשות הנתונה לנו לבחור, אותם דברים הם כמובן לא צפויים לפני שהם הופכים להיות… אוקיי? נדמה לי שבזה פחות או יותר עניתי. מה עוד שאלה אחת שלא עניתי עליה ואז נעבור למי שרוצה להעיר בעל פה. מה עם השפעת תשעים ותשע אחוז? אם נהג מגיע לאור אדום הוא יכול להמשיך, או אם אדם רגיל יכול להרוג אדם אחר, אם אדם בוחר אז זה הסוף של החברה. אוקיי, מה לעשות? ולשמחתנו לא כל האנשים בוחרים להרוג אבל זה נכון. נגיע בהמשך לרמב"ם בפרק ו' מהלכות תשובה, ששמה ממש זה נושא הדיון, אם הקדוש ברוך הוא קבע שהמצרים ישתעבדו בישראל, עד כמה למצרים יש בחירה חופשית? זה פרק ו' מהלכות בחירה, וזה בדיוק השאלות שבהן נעסוק. אוקיי, שאלות שבהן נעסוק. כן, כמו הוייז, אני מסכים למשל הזה. הוא נותן לי פרדיקציה מה צפוי, איך אני צפוי להגיע, אבל אם אנשים יבחרו אחרת אז הפרדיקציה הזאת יכולה להשתנות. עוד שאלה אחרונה ששואלים פה כמו שהקדוש ברוך הוא טוען לגבי פרעה. זה קשור לדיון שאמרתי שאני אעשה בשיעור הבא. ייתכן שבאופן עקרוני הקדוש ברוך הוא ישלול מהאדם את הבחירה ואז הוא כמובן כן ידע מה האדם יעשה ואז הוא כמובן גם יכול לנבא או לתת לנביא את המידע הזה. ברור. אני מדבר במצב שיש לאדם בחירה. אם הקדוש ברוך הוא לוקח ממנו את הבחירה, אין בעיה, כמובן. את זה אפילו לפלאס עקרונית היה יכול לעשות. אם יש לך מחשב מספיק חזק ואת כל הנתונים אתה יכול לדעת מה האדם יעשה אם ניטלת ממנו הבחירה. אוקיי עכשיו אם יש משהו בעל פה, זה הצ'אטים. בואו תשאלו בעל פה ולא בצ'אט, עכשיו כבר המיקרופונים פתוחים אז עדיף.

[Speaker C] אני רוצה רק להגיד שזה היה יוצא מן הכלל הרצאה היום, הרבה חומר למחשבה לשבת.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי תודה. עוד מישהו?

[Speaker D] מדוע מה שאמרת שונה ממה שכתוב הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. זה בדיוק מה שכתוב שם. לא, זה לא בדיוק, זה בכלל מאתיים מנה. זאת אומרת מה שכתוב שם זה שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא עושה הכל חוץ מהדברים שהם קשורים ליראת שמיים שזה תלוי בי. אבל עדיין תאורטית אפשר היה להגיד שמבחינת מה הוא יודע הוא יודע גם את מה שאני מחליט עליו. רק את זה אני מחליט ולא הוא. שמה הדיון הוא בשאלה מה הוא עושה, לא בשאלה מה הוא יודע. אז אומרים לי הוא עושה את כל מה שקורה בעולם חוץ ממה שהאדם בוחר בבחירתו החופשית. השאלה אבל אם הוא יודע את מה שאני עושה זאת שאלה אחרת. בסדר?

[Speaker E] תודה. רציתי לשאול לגבי אנוס. אנוס, אנוס רחמנא פטריה. איך אתה מגדיר אנוס?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה גם קשור, בשיעור הבא אני אדבר על… בשיעור הבא אני אדבר על כל ההסתייגויות למודל של הבחירה שהצגתי כאן, ובין היתר אני אדבר על אונס, אני אדבר על דחף לאו בר כיבוש, כן, בהקשר המשפטי, וכל מיני דברים מן הסוג הזה, אז אני מעדיף לא להקדים את המאוחר, על זה נדבר בפעם הבאה.

[Speaker F] מה עם שיטת רב דסלר שיש רק נקודות של בחירה?

[הרב מיכאל אברהם] זה אין שום בעיה עם זה. בהחלט. יש מצבים שבהם זה קשור גם למה שאמרתי קודם, למה שאני אדבר בפעם הבאה. יש דברים שאותם הם לא ביכולתי, אני לא יכול לעשות, אז לגביהם אני אנוס. יש דברים שהם מתחת לנקודת הבחירה, ואז כמובן אפשר לנבא מראש מה שאני אעשה למרות שיש לי לגביהם בחירה, כי ברור שאני לא ארצח סתם בן אדם. אדם נורמטיבי לא סתם רוצח בן אדם. אוקיי? זה לא באמת נמצא בנקודת הבחירה שלו. אבל יש נקודות שבהן, וזה הנקודת הבחירה מה שהוא קורא, שבהן כן יש בחירה חופשית. זו הטענה, לא הטענה היא שלגבי הכל יש בחירה חופשית. הטענה היא שיש נקודות כאלה. אוקיי?

[Speaker G] מעניין לראות שמשה רבנו טומן את המצרי בתוך חול ולא בתוך אדמה, אז ככה הוא מבטיח שהחזון שלו נכון. כי אם הוא היה טומן אותו באדמה, אז אולי מזה יצמח משהו, אבל בתוך חול לא צומח שום דבר.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. טוב. אתה אומר אם היה לנו שמץ חשד שמשה רבנו היה נביא, מחקת אותו עכשיו.

[Speaker H] כן. צריך להבין בין השורות שאתה מקבל את זה שהקדוש ברוך הוא נכנס לראש של פרעה ועשה אותו איש רע?

[הרב מיכאל אברהם] אני גם על זה אדבר פעם הבאה. כל השאלות האלה זה שאלות מתבקשות. הם סייגים על מה שאמרתי עד עכשיו. יכול להיות שהקדוש ברוך הוא רק הטה את המשקולות אצלו, אבל אני אדבר על זה.

[Speaker H] או שיכול להיות שהוא יצר מציאות, הרב דסלר אומר שהוא יצר מציאות כזאת של שני זקנים שבאים אליו והוא לא טוב, הם יסירו את הדם, יסירו את הצפרדע, בסדר אני אתן לכם ללכת. הם הסירו ואז הוא לא נתן להם. יצר מציאות שהיא גרמה ללב שלו להקשות, אבל הוא בטח שלא נכנס ללב שלו והקשה אותו, זה פוגע בכל יכולת הבחירה.

[הרב מיכאל אברהם] מבחינתי אין הבדל. אם המציאות היא נמצאת מעל נקודת הבחירה שלו במינוח של הרב דסלר, אומר שבמציאות כזאת אין לו בחירה והוא אנוס לעשות את מה שהוא עושה, אז מה ההבדל בין זה לבין לשנות לו את הלב?

[Speaker H] למה לא אנוס? מה אונס אותו? הוא יכול לשחרר את בני ישראל. מה קרה?

[הרב מיכאל אברהם] אז הנסיבות לא מכתיבות?

[Speaker H] איך אתה מסביר את זה? טוב, אם אתה מדבר על זה בהמשך, אז נשמע.

[Speaker I] מה המשמעות של מה שאמרו למשל שיעקב רצה לברך את מנשה ואפרים וראה שעתיד לצאת ממנשה וזה וזה, הוא הסתכל ראה את העתיד בעצם יעקב.

[הרב מיכאל אברהם] אני אגיד פה את מה שאמרתי על כל ראיית העתיד של כל הנביאים, שמה שהוא ראה זה את מה שצפוי. אבל עקרונית אפשר היה לבחור אחרת וזה היה משתנה.

[Speaker H] רק שחזקיהו ראה את הילדים שלו לפני שהם נולדו, זו הבעיה.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אז מה?

[Speaker H] איך הוא יכול לראות את הילדים שלו לפני שהם נולדו? הוא יכול לראות מציאות, אם הוא רואה ילדים והוא רואה איך כל אחד מתנהג, אז הוא יכול

[הרב מיכאל אברהם] לדעת מה יצא מהם בסוף. אבל הם לא נולדו עדיין. הוא לא ראה, זה לא שאלה של אם הוא רואה אותם. הוא רואה סימולציה של מה שיקרה. אבל מה שיקרה עם החישוב הוא לפי הנתונים העכשוויים. אבל אם הם יבחרו אחרת, אז הם בוחרים אחרת.

[Speaker H] חזקיהו לפני שהוא התחתן בכלל ולפני שנולדו לו ילדים הוא ראה את הפוטנציאל של הילדים שלו? איפה?

[הרב מיכאל אברהם] למה לא? כמו שמשה רבנו ראה את הפוטנציאל של אותו מצרי לפני שהילדים שלו נולדו, מה ההבדל?

[Speaker H] כי הוא ראה, אה, אתה אומר שהוא ראה את חזקיהו בעצמו? הוא ראה את עצמו ואז הוא הבין מה הילדים שלו יהיו?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. את עצמו והנסיבות. עשה כביכול את החישוב, זה סוג של נבואה, לא חשוב כרגע. אתה עושה את החישוב שאדם רגיל לא יכול לעשות ואתה מגיע למסקנה מה צפוי שיקרה. צפוי גם בעברית עכשווית אגב, הכל צפוי והרשות נתונה במשמעות המקורית. צפוי פירושו שרואים בעיניים, מלשון לצפות. אבל צפוי בעברית שלנו היום זה מה אני מצפה שיקרה, להבדיל ממה אני יודע שיקרה. זאת אומרת יכול להיות שזה לא יקרה. כן.

[Speaker D] לפי הרמב"ם ייתכן שלגבי נבואה,

[הרב מיכאל אברהם] רגע, אחד אחד, אבי, דבר.

[Speaker D] ייתכן שלגבי נבואה יש מקום לחלק בין נבואה שמתייחסת ליחיד לנבואה שמתייחסת לציבור.

[הרב מיכאל אברהם] יש מקום לחלק. אני גם על זה אדבר. זה הרמב"ם בפרק ו' מהלכות תשובה, שיש שמה איזושהי רמה

[Speaker D] שהוגים פילוסופים יהודים דוגלים בה,

[הרב מיכאל אברהם] מה יעשו כלל המצרים להבדיל ממה יעשה מצרי מסוים.

[Speaker D] כן, או מה יעשה יחיד. שבסופו של דבר ישפיע על ההתנהלות של כל עם ישראל או של כל העולם.

[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה אחרת קצת. זה חילוק אחר. החילוק הראשון הוא הסתברותי. החילוק השני הוא מטפיזי. זאת אומרת אתה טוען שהקדוש ברוך הוא יכול להיות שהוא משאיר חופש ברמה הקולקטיבית למרות ש, סליחה, יכול לקבוע מה יקרה ברמה

[Speaker D] הקולקטיבית

[הרב מיכאל אברהם] למרות שברמה האינדיבידואלית יש חופש. בדיוק. אז זה הבדל מטפיזי. מה המדיניות של הקדוש ברוך הוא ביחס לציבור או ביחס ליחיד. אני רוצה לטעון שיש מעבר ל, אם בכלל יש הבדל מטפיזי אני לא יודע, אבל יש הבדל סטטיסטי. זאת אומרת אתה יכול לקבוע את המשקולות או המתווה הטופוגרפי של המצרים יהיה כזה שתשעים ותשעה אחוז הם ישתעבדו בישראל. עכשיו לכל אחד יש בחירה חופשית, אבל אתה מבין שאם אתה לוקח מסה של מצרים אז בגדול יהיה פה שיעבוד. וזה עניין סטטיסטי, זה לא עניין מטפיזי.

[Speaker D] נכון, אבל זה אומר שבסופו של יום הקדוש ברוך הוא אם מאה אחוז יחליטו לא לשעבד יתערב בבחירה האישית.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זאת הקושיה של הראב"ד על הרמב"ם שם ולכן זה, זה הסוגיה שם.

[Speaker D] אוקיי.

[Speaker B] אם אני מבין נכון, אז אתה עוסק כרגע בהגנה על הליברטניזם וכרגע אנחנו לא עוסקים בדטרמיניזם והצדקה שלו. כלומר הוכחת לנו שאין עליו קושיות, אבל יכול להיות שבאמת הדטרמיניזם צודק.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אני גם לזה אני אגיע בהמשך. עוד לא התחלתי בכלל את הדיון בשאלה מי צודק. זה דיון אחר לגמרי. כל מה שניסיתי להראות זה מה אומרת התפיסה שבעיניי קוהרנטית של בחירה חופשית כנגד התפיסה שגם היא קוהרנטית של דטרמיניזם. עכשיו השאלה, כל מה שאמרתי עד עכשיו זה רק לשיטתו של הליברטן איך הוא מסתכל על כל מיני תופעות. השאלה האם הוא צודק או לא צודק, שאלה אחרת נטפל בה בהמשך.

[Speaker J] אם אפשר לשאול איך, מה ההבדל בין נביא אמת לנביא שקר לפי זה? שבעצם נביא אמת הוא רואה רצף נתונים ונביא שקר הוא סתם מישהו שלא יודע.

[הרב מיכאל אברהם] לא, נביא אמת, נביא אמת יכול גם לדעת את העתיד באמת אם הקדוש ברוך הוא שולל את הבחירה. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא יכול לשלול את הבחירה, לתת את המידע העתידי לנביא ואז זה באמת מידע ודאי ומידע שהוא יתממש. מה שאני רק אומר זה שאם יש משהו שכן תלוי בבחירה שלנו, המידע הזה לא יכול להיות בוודאות אצל נביא, גם נביא אמת. כן, יצחק. שאלה.

[Speaker K] כשבן אדם יודע את העתיד זה לא אומר בהכרח שאין בחירת חופשית. למשל בן אדם שמחזיק בייסבול, נגיד בייסבול והוא זורק את זה לחלון. אני יכול להגיד בוודאות שישבור את החלון. אני יודע את העתיד. למה זה, למה שאין סתירה? שאם אני יודע את העתיד.

[הרב מיכאל אברהם] ברור שאתה יכול לדעת את העתיד בגלל שזה אירוע דטרמיניסטי שבירת החלון. למה זה אומר שאין סתירה? אין סתירה באירועים דטרמיניסטיים, מי אמר שיש סתירה?

[Speaker K] אנחנו מדברים על אירוע בחירתי. לא, למרות שאני יודע את העתיד, למרות שאני יודע את העתיד זה לא סותר שהיה בחירת חופשית. למה לא? מה זה למה לא? הוא בחר לזרוק את הכדור. אני אומר בעתיד זה ישבור את החלון. או שאני יכול להגיד, אני יכול להגיד האם הוא יזרוק את הכדור זה ישבור את החלון. נכון, אני יודע את העתיד.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה לא יודע את העתיד. אתה יודע שאם הוא יזרוק את הכדור ישבור את החלון, אתה לא יודע אם הוא יזרוק.

[Speaker K] אם הוא יזרוק זה ודאות, אם הוא יזרוק זה ישבור.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא נקרא לדעת את העתיד, זה נקרא לדעת את חוקי הטבע. שאם כדור נזרק על חלון הוא שובר אותו. אבל לדעת את העתיד פירושו לדעת מה יקרה, לא לדעת אם-אז. אפשר? כן כן. אני עוד אדבר אגב על הקושיה הזאת של הסתירה אבל זה בהמשך. כן.

[Speaker L] הדברים שאמרת לגבי מה הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות נתפסו כולם בעיניי תחת הלוגיקה והיכולת השכלית שלנו, לא שלו. כי הוא אינסוף ממדים. הוא לא כמו שיש לנו היום ידיעה שיש גיאומטריה לא אוקלידית, אז אולי יש משולש לא עגול, אולי יש דברים בממדים נוספים שייתכנו. כמו שאני מאמין ששמור וזכור נאמרו בדיבור אחד, מה שאנחנו לא יכולים לעשות. אז גם החישוב העתידי, שאני לא יכול לחשב דברים אלא אם הם דטרמיניסטים ולא סטוכיאסטים, אבל הקדוש ברוך הוא אולי יש לו עוד דרכים אחרות לחשב ולקחת בחשבון את כל מה שישפיע בסופו של דבר על הבחירה של אדם בלי להפריע לבחירה שלו. וזה לא נוגד את המגבלות השכליות שלי.

[הרב מיכאל אברהם] המשפט האחרון שלך הוא התשובה. אם הקדוש ברוך הוא יכול לקחת בחשבון את כל מה שישפיע עלינו ולעשות את החישוב, פירוש הדבר הוא שיש חישוב. כי אם אין חישוב, אז זה לא תלוי בשאלה אם הוא יודע את כל הנתונים. השאלה היא קטגורית. אין חישוב כזה. לכן אי אפשר לעשות את החישוב, לא כי הוא כל יכול ואני לא כל יכול, אלא כי אין חישוב כזה.

[Speaker L] הוא לא עושה את החישוב הוא יודע, זה כמו הבדיחה שרצו להפיל אחד מהמתמטיקאים הידועים ושאלו אותו שאלה שאפשר לחשב אותה בצורה הנדסית פשוטה, עם הזבוב שעושה את הדרך מהאף של אחד לשני שהולכים זה מול זה וכל הנתונים ידועים. ואמרו אם הוא יענה מיד סימן שהוא חושב כמו מהנדס. והוא ענה מיד ואמרו לו אבל איך חישבת, הוא אומר חישבתי את הטור. אז הקדוש ברוך הוא זה לא שאלה של חישוב, זה שאלה של ידיעה ולכן הוא אמר למשה, וראית את אחוריי ופניי לא ייראו, לכם לא ייראו אבל לי כן ייראו.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר עוד פעם, שתי תשובות בדבר. בהמשך אני אנסה, אולי אפילו את זה אני אעשה ממש בתחילת הפעם הבאה, אני אנסה להראות למה לדעתי יש סתירה לוגית בעניין הזה, כי צריך להבחין פה בין סתירה לוגית לבין חוסר יכולת. דברים שאני לא יכול לעשות, ברור שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות, אני לא כל יכול. אבל יש דברים שהם סתירה לוגית. סתירה לוגית זה לא חוסר ביכולת, פשוט אין דבר כזה. מהלוגיקה שלנו. רגע רגע, אם אתה אומר לי שבמציאות אחרת בעצם יש דבר כזה משולש עגול רק אני לא יודע, אין בעיה. אבל אתה מדבר על משהו שהוא לא הדבר שעליו אני מדבר כשאני אומר משולש עגול. הדבר שעליו אני מדבר כשאני אומר משולש עגול הוא דבר סתירתי ואת הדבר הזה הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות כי סתירות הוא לא יכול לעשות. יכול להיות שהוא יכול לעשות משהו אחר שהוא משולש עגול שאני לא יודע עליו, בסדר גמור, לא על זה דיברתי. אני טוען שעקרונית אם שני דברים סותרים אחד את השני גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות אותם. יכול להיות שפספסתי וזה לא באמת סתירה כי אני טעיתי בחישוב הלוגי שלי, בהחלט יכול להיות, אדם תמיד יכול לטעות. אבל ברמה העקרונית אם דבר הוא סתירתי אז הוא גם מחוץ לתחום יכולתו של הקדוש ברוך הוא.

[Speaker L] כלומר שהסתירה קיימת רק בעולם המושגים שלי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא אמרתי את זה. אמרתי שגם אם אתה…

[Speaker L] השתמשנו במושגים שלנו ואמרנו שהיא סתירה בעולם המושגים שלנו,

[הרב מיכאל אברהם] את זה

[Speaker L] הוא לא יכול לשנות.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאתה אומר, אני לא אמרתי את זה. מה שאני אמרתי זה שיכול להיות שכאשר אני רואה סתירה אני טועה בחישוב הלוגי, ואז כמובן הקדוש ברוך הוא יכול לעשות את הדבר הזה אבל אז זה משהו שאני לא תופס אותו. אבל אם אני לא טועה וזו סתירה אמיתית, אז גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את זה. ואתה ניסחת את זה כאילו שאין דבר כזה סתירות אמיתיות, שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות הכל. זה לא אמרתי. מה שאני אמרתי שיכול להיות שיש משהו שאני חושב שהוא סתירה והאמת היא שהוא לא סתירה, בסדר יכול להיות, אבל אם משהו הוא סתירה ברמה העקרונית אז זה נמנע גם מהקדוש ברוך הוא, זאת אומרת זאת הטענה.

[Speaker M] אוקיי, רציתי לומר שהתוספות ביבמות דף נ' עמוד א',

[הרב מיכאל אברהם] תוספות ליבוביץ' כן,

[Speaker M] אומר על כורחך

[הרב מיכאל אברהם] אין

[Speaker M] הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא וכולי. ושם הוא מסביר את העניין הזה של התפילה של חזקיהו על עצמו.

[הרב מיכאל אברהם] זה התוספות של הראוי, כן. עוד?

[Speaker N] הרב, רק יש לי הערה אחת בקשר למה שהרב אומר, רמב"ם אומר שזה הוא קורא לזה הנמנע הגמור. שהקדוש ברוך הוא כותב במורה נבוכים שהקדוש ברוך הוא לא יכול להעדיר את עצמו, הוא לא יכול לשכפל את עצמו, רק מה, הרמב"ם לא נראה לי שהוא הגביל בעניין הזה מכיוון שידיעת העתיד האפשרי הוא לא מכניס תחת הנמנע הגמור. ידיעת העתיד האפשרי שלו זה משהו שאצל הקדוש אצל הרמב"ם לפחות זה לא נמנע לוגי.

[הרב מיכאל אברהם] אז א' יכול להיות שהרמב"ם סבר שזה לא נמנע לוגי ובזה אני לא מסכים איתו, אבל ב' אני לא בטוח שאתה צודק. השל"ה כשהוא כותב שהקדוש ברוך הוא לא יודע את העתיד הוא כותב את זה כפשט ברמב"ם. זאת אומרת הטענה שלו היא שבפרק ה' בהלכות תשובה אחרי שהרמב"ם שואל האם יש לנו בחירה חופשית למרות שהקדוש ברוך הוא יודע את העתיד, התשובה של הרמב"ם שאין ידיעתו כידיעתנו. מה זה אומר? פירוש הדבר שאת הידיעה מה שאנחנו קוראים ידיעה אין לו. כשאנחנו מדברים על זה שהוא יודע זה משהו אחר זה לא המשהו שאנחנו קוראים לו ידיעה, את מה שאנחנו קוראים לו ידיעה אין לו. ואם זה כך אז גם הרמב"ם מקבל את זה. אבל עוד פעם אני לא נכנס לשאלה מה הרמב"ם חשב כי גם אם הוא חשב אחרת אני לא מסכים איתו. אני אסביר.

[Speaker N] הרב, עוד משהו אחד, מה שאומרים שהיום לכל העניין הזה של משכב זכור וזה שזה דבר מולד ואין להם בחירה חופשית בעצם, נולדו ככה עם גן כזה שמטה אותם לבחור בצורה הזאת. יש לזה בסיס מדעי באמת? מיפו את הגן הזה? הם רואים הם יכולים לראות אותו אצל התינוק מגיל אפס שיש לו את הגן הזה ולעתיד הוא שיבחר את זה?

[הרב מיכאל אברהם] קודם כל זה לא התחום שלי, לא פסיכיאטריה, לא פסיכולוגיה ולא גנטיקה. אבל כמו שאמרתי קודם, אני לא חושב שיש תופעה אחת בעולם שמצאו איזה שהוא גן שאחראי עליה באופן דטרמיניסטי. זאת אומרת שכל מי שיש לו את המבנה הגנטי הזה, יש לו את התופעה הזאת ולהיפך. יש קורלציות בין מבנים גנטיים לבין התנהגויות ונטיות. זה א'. ב', הבחירה אם להיות הומוסקסואל היא לא בחירה בשאלה מה הנטייה שלי או לאן אני נמשך. הבחירה היא האם להיענות למשיכה הזאת. המשיכה עצמה היא חלק מהטופוגרפיה שבתוכה אני פועל, וזה ודאי יש בזה אלמנטים מולדים. ולכן גם אם יגלה המדע באיזשהו שלב, ולדעתי הם עוד לא שם, אבל יגלו שהנטייה ההומוסקסואלית היא מולדת, זה לא אומר שום דבר. זה שהיא מולדת זה לא אומר שהאדם לא יכול לבחור או לא נדרש לבחור ולהתגבר עליה. יש גם בנאדם שנולד עם נטייה קלפטומנית לגנוב. אז מה, בגלל זה הוא לא צריך להתגבר על זה?

[Speaker N] לא, אבל הם מתכוונים שהנטייה הזאת קובעת לו את ההתנהגות, לא רק. הם רוצים, הם רוצים בעצם בטענה הזאת כאילו להשתחרר מאחריות אישית לדבר הזה.

[הרב מיכאל אברהם] אני מבין, אבל זאת טענה אידיאולוגית ולא טענה מדעית. הטענה המדעית כל מה שהיא יכולה להראות זה שיש מבנה מולד הומוסקסואל לכל היותר. גם את זה עוד לא יודעים, אבל נניח. אוקיי? אבל גם אם הוא מולד, השאלה אם יש לאדם בחירה או אין לאדם בחירה, זאת לא שאלה שהמדע כרגע יכול לטפל בה. זאת שאלה של תפיסת עולם, של אידיאולוגיה, ועל זה עוד נדבר גם בהמשך.

[Speaker O] כן לא, אני פסיכיאטר. כן כן. כפסיכיאטר כאילו זה מולטיפקטוריאלי. יש כמה גורמים גנטיים שמשפיעים על הנטייה, אבל זה לא כל ההסבר, אולי חמישים אחוז. יש כל מיני גורמים פסיכולוגיים, אבל יש גם כנראה, יש יכולה להיות גם אפשרות לבחור בעצם. זה לא משהו מולד שקבוע, כאילו יש גם אלימות, יש כל מיני גורמים גנטיים, אבל זה לא אומר שיצא לו, אנשים יכולים להשתנות, לעבור שיקום וכולה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, וסתם לבחור.

[Speaker P] שלא ישללו לך את הרישיון, תיזהר מה שאתה אומר. מה? שלא ישללו לך את הרישיון.

[Speaker O] לא, לא ישללו, זה המחקר בעצם.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא, זה לא אומר היום, אתה יודע.

[Speaker O] לא לא, זה המחקר.

[הרב מיכאל אברהם] אני מבין, אבל זה לא אומר. גם אם זה המחקר, יכול להיות שישללו לך את הרישיון. יש דברים שהם לא פוליטיקלי קורקט גם אם הם,

[Speaker O] לא לא, כולם יסכימו, כאילו יכול להיות

[הרב מיכאל אברהם] ש,

[Speaker D] ואז זה יהיה דטרמיניסטי.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אני

[Speaker O] חושב שיש כל מיני גורמים כאילו, יש גם גורמים פסיכולוגיים קשורים ליחסים עם האבא וכולה, אבל זה לא אומר שיכול להיות שינוי. יש הרבה פקטורים שגורמים לזה אבל זה לא אומר שיכול להיות שינויים. זה קשה אבל, אבל לא הכל מולד בעצם.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זהו? עוד מישהו?

[Speaker G] תודה

[הרב מיכאל אברהם] רבה.

[Speaker G] שבת שלום.

[הרב מיכאל אברהם] להתראות. בריאות.

[Speaker P] אמן אמן.