רצון חופשי ובחירה – שיעור 3

[הרב מיכאל אברהם] בפעם הקודמת סיימנו, זאת אומרת עד הפעם הקודמת סיימנו להציג את שתי תמונות העולם הדטרמיניסטית והליברטנית זו מול זו. וניסיתי להציג אותה לפחות את התמונה הליברטנית בצורה לא, לא בצורה הטריוויאלית שבדרך כלל מציגים אותה, כאילו שהאדם פועל בוואקום, אלא בעצם יש מכלול שלם של השפעות שהאדם כמובן מושפע מהן, והליברטן לא מכחיש את זה, אלא שהטענה היא שהאדם רק מושפע מהן ולא נקבע על ידן. ולכן יש לו איזושהי דרגת חופש. תיארתי את זה דרך איזה מתווה טופוגרפי, משל כזה של מתווה טופוגרפי שהאדם בעצם הולך עליו, מתנהל על גביו והמתווה רוצה לקחת אותו כלפי מטה, נגיד למשוך אותו עם כוח הגרביטציה, אבל הבנאדם כמובן יכול להחליט שהוא מטפס דווקא כלפי מעלה דווקא על ההר. וזה בעצם איזשהו משל טוב אני חושב כדי להראות את התמונה הליברטנית המפוכחת, לא הנאיבית שהאדם פועל בוואקום, אין עליו שום השפעות, לא גנטיקה, לא סביבה, לא שום דבר כזה. כמובן שיש, אלא שהטענה היא שההשפעות האלה הן לא התמונה המלאה. הדטרמיניסט טוען שהאדם הוא הוא המתווה הטופוגרפי, אין שום דבר מעבר לזה. חוץ מזה יש שם אולי איזה כדורון שמתגלגל על המתווה הזה אבל המתווה קובע לאן הכדורון יילך, או זרם מים או משהו כזה. לעומת זאת הליברטן טוען שיש את אותו מתווה והסברתי שכל הסטטיסטיקות, הפסיכולוגיות והכל עדיין יכולות לעבוד למרות שהעולם הוא לא דטרמיניסטי. אלא שעל גבי המתווה הזה הולך אדם ולא מסתובב כדורון. והאדם כמו שאמרתי המתווה לא בהכרח קובע לאן הוא יילך, המתווה מפעיל עליו כוחות, לעצור או לדחוף לכיוונים כאלה או אחרים, אבל האדם עדיין יכול להחליט האם להיענות לדחפים האלה או ליצרים האלה או לעצור אותם. כאשר המתווה הזה הוא אוסף של הרבה מאוד השפעות, השפעות סביבתיות, חינוכיות, פסיכולוגיות כאלה ואחרות, גנטיות, מוח, לא משנה מה שאתם רוצים, זאת אומרת כל ההשפעות כולן אפשר איכשהו לשקלל את כולן ולייצר מתווה כלשהו שהאדם פועל בתוכו. בסדר? אז המתווה הזה כולל את כל ההשפעות הן החיצוניות והן הפנימיות. בתחילת הסדרה הזאת עמדתי בהרחבה על זה שזה בכלל לא משנה אם השפעות באות מבפנים או מבחוץ. אם ההשפעות האלה קובעות את מה שאני עושה אז דטרמיניזם. זה בכלל לא משנה אם זה בא מבפנים או מבחוץ. בפעם הקודמת סיימתי בשאלה למה נפקא מינה. זאת אומרת בהנחה שאלה שתי התמונות, איפה אנחנו נראה את ההשלכה? למה חשוב לדעת האם אנחנו חיים בתמונה הזאת או בתמונה הזאת? אז דיברתי על שני דברים, א. על הפטאליזם ו-ב. על השיפוט המוסרי. וניסיתי להראות שלמרות שזה לא טריוויאלי כמו שבדרך כלל מציגים את זה, לכאורה גם שני אלה הם לא נפקא מינה, הם לא באמת מושפעות, שתי התופעות האלה לא באמת מושפעות משתי התמונות. בסופו של דבר כן יש השפעה כי אתה לא יכול לשפוט אדם אחר אם אתה חושב שבעצם אנחנו כולנו איזשהם רובוטים דטרמיניסטים. כמובן שהדטרמיניסטים יגידו נכון, אתה לא יכול לשפוט, אתה אנוס לשפוט. זאת אומרת אתה לא באמת מכריע לשפוט אלא כמו כל דבר בעולם גם הדבר הזה מוכרח על ידי הנסיבות ואתה אנוס לשפוט כמו שאתה אנוס לעשות כל דבר אחר. ולכן בעצם בפרקטיקה ניתן להציע הסבר לכל תופעה הן בתמונה הדטרמיניסטית והן בתמונה הליברטנית. אבל המשמעות של הדברים השתנתה לחלוטין. כי עכשיו כמי שמודע לזה שאני בסך הכל מונע לשפוט מישהו, אז נדמה לי שלפחות אני יודע בבירור שאני לא אתייחס ברצינות לשיפוט הזה. זאת אומרת אם זה ככה אז זה לא באמת שיפוט. והקונוטציה שמתלווה לשיפוט, כן, הגינוי הזה שאתה חש כלפי בנאדם שאתה שופט אותו כאדם רע או כאדם שנהג בצורה רעה, או להיפך ההערכה שאתה חש כלפי אדם שנהג בצורה טובה, אלה מאבדים את משמעותם בעולם הדטרמיניסטי. הם הופכים להיות עוד פעם איזשהן תגובות שנטועות בי ולא תולדה של שיקול דעת, של הכרעה שבאמת האדם שאותו שפטתי או המעשה שאותו שפטתי ראוי להערכה או לגינוי. אז לכן זה די טריקי. טריקי הוויכוח הזה, כי בסופו של דבר כל ההשלכות שמביאים אין באמת דרך להכניס את אחד משני הצדדים פה, הדטרמיניסט או הליברטאן למיצר שהוא לא יכול לענות עליו. כל אחד משני הצדדים יכול לענות על הכול. וכל התנהגות שלנו, כל תחושה שלנו יכולה להיות מוסברת גם כך וגם כך. אבל עדיין נדמה לי שההסברים הדטרמיניסטיים מרוקנים את העולם הזה של התופעות האנושיות מכל תוכן, ובעצם הופך אותנו לסתם איזשהו רובוט שנטועות בו כל מיני תחושות, כי כך הוא מתוכנת. זאת אומרת, אין שום סיבה להתייחס לזה באיזשהי צורה שונה. כן, באותה מידה היה אפשר לבוא ולהגיד, אוקיי, אז בעצם אין מותר האדם מן הבהמה או מן הסלע, מהאבן, ולכן בעצם אין שום טעם להתייחס אליו באופן מוסרי מיוחד, איזשהו יחס שמגיע לו, כן, זכויות, ערכים וכדומה. יגיד הדטרמיניסט, זה לא שאלה של טעם או לא טעם, אנחנו פשוט בנויים באופן שאנחנו כן מתייחסים לבני אדם באופן שונה וזהו. זה לא שאלה של הצדקה, זה שאלה של עובדה. ובעצם הדטרמיניסט בעצם לא מקבל את מה ש… זה לא היה בסדרה הזאת נדמה לי, אבל דיברתי על זה כבר הרבה פעמים בעבר, על הכשל הנטורליסטי. הדטרמיניסט לא מקבל את הפער הזה שיש בין עובדות לבין נורמות בגלל שמבחינתו העובדות קובעות את הנורמות. ברגע שאני בנוי בצורה מסוימת, שזאת עובדה, כך נולדתי, זאת הגנטיקה שלי, זה מכתיב את הנורמות, מה מותר ומה אסור ומה ראוי. כי התחושות מה מותר ומה אסור ומה חובה הן תחושות שבסך הכול הן תולדה של איך שאני בנוי. אז הפער של הכשל הנטורליסטי נמחק. אין, אבל זה נמחק בצורה הרבה יותר עמוקה. לא רק שאין פער בין עובדות לבין נורמות, אין נורמות. אין דבר כזה נורמות בעולם דטרמיניסטי. כן, נדמה לי יובל נוח הררי כותב באיזה מקום בספר שלו שלבני אדם יש זכויות כמו שלחרגולים יש זכויות. מה זה זכויות? פשוט אנחנו טבוע בנו להתנהג באופן כזה או באופן אחר, אבל כל הדיבורים הפתטיים האלה על זכויות ועל ערכים ועל צלם האדם וכל מיני דברים מהסוג הזה, זה הכול סתם דברים שפשוט תוכנתו לתוכנו באיזשהי צורה, אין להם שום תוכן ממשי. אז אוקיי, אז לכאורה הוא ממשיך לדבר בשפה הזאת, הוא ממשיך להתייחס באופן כזה, הוא רק מודע לזה באיזשהי רפלקציה שכל הדבר הזה הוא בסך הכול תולדה של תוכנה שהוכנסה לתוכו, כן, שניטעה בתוכו, ולא באמת כל המשמעות המוסרית שמתלווה לדברים האלה. אז לכן המשמעויות של הוויכוח בין ליברטאן לבין דטרמיניסט הן בעצם לא כל כך בפרקטיקה איך אני מתנהג, ואפילו לא בשאלה איך אני מתייחס, אלא בשאלה מה משמעותם של הדברים. זה בעצם פער פילוסופי. אין לו כל כך השלכה על החיים, ככה לפחות נראה. אז עוד נראה בהמשך אם זה באמת מדויק או לא, אבל זאת התמונה שאליה הגענו עד כאן. עכשיו, עד כאן העמדתי את שתי התמונות זו מול זו וניסיתי להצביע על השלכות. החוליה הבאה בשרשרת, בסדרה של הדיון הזה, זה לנסות להכריע את הוויכוח הזה. והשאלה איך אפשר להכריע את הוויכוח הזה, בפרט לאור מה שאמרתי עכשיו שאין נפקא מינה. איך מכריעים ויכוח? בדרך כלל מנסים לבחון את הנפקא מינות ולראות דרך הנפקא מינה איזה משני הצדדים צודק. אבל אם אין נפקא מינה, אז אי אפשר להכריע את הוויכוח. אז זה ילווה אותנו מכאן ועד הסוף בעצם, כי זה גם בהכרעה פילוסופית, גם בהכרעה מדעית, ואמרתי שיש כאלה שמנסים להכריע את הוויכוח הזה בכלים מדעיים. וברגע שאתה מכריע את זה בכלים מדעיים, אז ברור לגמרי שלוויכוח הזה יש נפקא מינה. כי אם לא הייתה לו נפקא מינה, אז מה אתה בדיוק אמור למדוד כדי להכריע את הוויכוח הזה? אז מתברר שלפחות האנשים שמנסים להכריע את הוויכוח חושבים שיש לו נפקא מינה. ועכשיו בוא ננסה לראות איזה טיעונים עולים בעד ונגד כדי להכריע את הוויכוח הזה. אז אני אתחיל עם הטיעון ה… נגיד, אני אגיד חמישה או שישה טיעונים לשני הצדדים, לטובת הליברטאנים ולטובת הדטרמיניסטים. הטיעון, אני אתחיל עם טיעונים לטובת הדטרמיניזם. הטיעון המתבקש להתחיל בו זה הטיעון התאולוגי. דווקא בדרך כלל רגילים לחשוב שהוויכוח בין דטרמיניסטים לליברטאנים, לא יודע אם בדיוק בקורלציה מלאה, אבל קורלציה גבוהה, לדתיים מול חילונים. דתיים נוטים להיות ליברטאנים. וחילונים נוטים להיות דטרמיניסטים, או פילוסופים חילוניים. כמובן יש לא מעט יוצאי דופן בעיקר בצד החילוני של המפה, אבל יש קורלציה כזאת. הוויכוח הזה הרבה פעמים מתנהל כאילו שזה איזשהו ויכוח בין דתיים עם איזה תפיסות עולם מנותקות מהמדע, הם מאמינים בחופש הרצון, לבין אנשים שצמודים למחשבה המדעית והם מבינים שאין חופש רצון, אין רצון חופשי, הדטרמיניזם שולט בכיפה. אבל למרבה ההפתעה, אחד הטיעונים החזקים שעולים לטובת הדטרמיניזם הוא דווקא טיעון דתי. וזה כמובן משהו שכולכם מכירים, השאלה שמעלים הראשונים, גם ברמב"ם, לגבי הידיעה של הקדוש ברוך הוא. הבאתי את זה פה, את הרמב"ם הזה. כן, פרק ה' הלכה ה' בהלכות תשובה. שמא תאמר, אחרי שהוא מדבר על חשיבותה של הבחירה ועל המשמעות המרכזית שלה, אז בהלכה ה' הוא אומר: שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה. ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע? אם ידע שהוא יהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק. ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע דבר על בוריו. כן? אז הקדוש ברוך הוא בעצם מתברר שהוא לא באמת ידע מראש. אז איך בקיצור, זאת שאלת הידיעה והבחירה, אם הקדוש ברוך הוא יודע הכל מראש, אז איך איך יכול להיות שיש לנו רצון חופשי לבחור? אז אומר הרמב"ם: דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה. אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר. כבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקדוש ברוך הוא אינו יודע מדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים. כן? אצל בני אדם, הם והדעה שלהם זה שני דברים שונים. אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד. זאת אומרת הוא ודעתו זה לא שני דברים, זה אותו דבר עצמו. ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי, כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אומר כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי. וכיוון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים. אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקדוש ברוך הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החוכמה. כן, באותה תקופה חשבו שיש ראיות ברורות לטובת החופש רצון. ומפני זה נאמר בנבואה שדנים את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע. וזהו העיקר שכל דברי הנבואה תלויים בו. אז זאת השאלה של הרמב"ם, השאלה והתשובה. בעצם הוא שואל אם אנחנו חושבים שהקדוש ברוך הוא יודע הכל מראש כולל מה שאנחנו נעשה, אז בעצם אין לנו רצון חופשי לבחור מה לעשות. כי אם הקדוש ברוך הוא נגיד יודע שאני עומד להיות צדיק, לבחור בטוב, אז ממה נפשך? אם אני נאלץ לבחור בטוב אז אין לי בחירה. אם אני לא נאלץ לבחור בטוב, הווי אומר יש לי אפשרות גם לבחור ברע, אז על הצד שאבחר ברע יוצא שידיעתו של הקדוש ברוך הוא הייתה שגויה, כי הוא ידע שאני אהיה צדיק ואני בחרתי ברע. לכן אי אפשר להחזיק בשני הצדדים של המטבע הזאת בו זמנית. אי אפשר גם להניח שהקדוש ברוך הוא יודע הכל מראש וגם להניח שיש לנו רצון חופשי, אפשרות לבחור באופן חופשי. זאת השאלה המפורסמת והרבה עסקו בה. אני רוצה אולי רק לחזק עוד קצת את השאלה, וזה מישהו שלח לי לפני כמה זמן, אפילו לא זכרתי או לא הכרתי את התוספות הזה. אני מראה פה תוספות במסכת שבת בדף י"ב עמוד ב'. אז תוספות אומר ככה: רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך. אולי רגע לפני כן. נראה גמרא בראש השנה בדף ט"ז. יש פה איזושהי מחלוקת תנאים איך בדיוק האדם נידון, האם הוא נידון ונחתם בראש השנה, נידון בראש השנה ונחתם ביום כיפורים? זה רבי מאיר. רבי יהודה אומר הכל נידונים בראש השנה וגזר דין שלהם, זה השורה העליונה אני קורא, כן? וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה וכולי וכולי. בהמשך הגמרא, אז הגמרא אומרת כך: אמר רבי יוסף כמאן מצלינן האידנא. אקצירי ואמריעי. כן? מה על סמך מה אנחנו מתפללים על אנשים תשושים, חולים וכדומה, כן, לרפואתם של אנשים? כמאן? אומרת הגמרא, אומרת הגמרא כרבי יוסי, כי רבי יוסי אומר שאדם נידון בכל יום, זה מחלוקת התנאים שראינו למעלה. אבל מי שאומר שאדם נידון בראש השנה או נידון בראש השנה נחתם ביום כיפור, אז אין מה להתפלל על חולים, כי הדין של החולים כבר קבוע מראש. ואיבעית אימא לעולם כרבנן, גם אלה שחולקים על רבי יוסי עדיין אפשר להתפלל גם לשיטתם, וכדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. זאת אומרת יש פה שתי לישנות בגמרא, לפי הלישנא הראשונה אין טעם להתפלל חוץ מאשר בעשרת ימי תשובה, בעשרת, או לקראת ראש השנה ובעשרת ימי תשובה להתפלל על העתיד. אין מה להתפלל על משהו שקורה עכשיו אחרי ראש השנה ויום כיפור כי זה כבר חתום. זה הלישנא הראשונה. ואיבעית אימא, למרות שזה נחתם עדיין תפילה יכולה לקרוע את את גזר הדין. אז זה האיבעית אימא, אז זה הגמרא בראש השנה. על בסיס הגמרא הזאת, אני חוזר לתוספות במסכת שבת, תראו מה התוספות כותב. רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך וכולי. קשה לרבנו תם, כן, זה התוספות העליון. קשה לרבנו תם, מה מועלת תפילה לרבי מאיר ורבי יהודה? דקאמר בפרק קמא דראש השנה הכל נידונים בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום כיפור, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר הכל נידונים בראש השנה וגזר דין של כל אחד ואחד נחתם בזמנו, בפסח על התבואה ואדם ביום הכיפורים, רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום וכולי. ואמר התם אמר רב יוסף כמאן מצלי האידנא אקצירי ואמריעי מה שראינו עכשיו על החולים? כרבי יוסי. משמע, וזה הלישנא הראשונה בגמרא שם כמובן, הוא לא מביא את השנייה, משמע דלרבי מאיר ולרבי יהודה לא מהני צלותא. לפי רבי מאיר ורבי יהודה אין מה להתפלל, תפילה לא מועילה. ויש לומר דהכא בשבת שבין ראש השנה ובין יום הכיפורים איירי. זאת אומרת באמת מדובר כל העניין שאנחנו אומרים בשבת המקום ירחם עליך זה רק שבת שהיא בין ראש השנה ליום כיפור. כל שאר השבתות אין טעם להתפלל על מישהו, בסופו של דבר הגזר דין שלו חתום כבר מראש השנה ויום כיפור ואין טעם להתפלל. ואז הוא מביא את הלישנא השנייה, ולפי מאי דמשני התם איבעית אימא כדרבי יצחק דאמר רבי יצחק יפה צעקה לאדם מקודם גזר דין וכולי, אתי הכא שפיר. קיצור תוספות מחדד יותר את מה שעולה מהגמרא שם. לפי הלישנא הראשונה בגמרא שם אין טעם להתפלל. תפילה לא מועילה. רק עוד פעם סביב הימים הנוראים לנסות לקבוע את הגזר דין, אבל אחרי שהגזר דין אבוד. אני מביא את זה כי כי זה מחדד הרבה יותר את מה שאמרתי קודם שלכאורה יש פה איזה בסיס תאולוגי לתפיסה דטרמיניסטית. זאת אומרת אם הקדוש ברוך הוא קובע יודע את הכל מראש, ובמקרה ההוא לא מדובר על עניינים של ידיעה מראש אלא על קביעה בראש השנה ויום כיפור, אז בעצם אין טעם להתפלל, אין אפשרות לבחור אחרת אולי, לפי הרמב"ם פה, שמה לא מדובר על עניינים של בחירה, אבל הרעיון הוא אותו רעיון, ולכן בעצם הכל הכל כבר קבוע. זאת אומרת אין לנו אין משמעות לבחירה שלנו, לפעולות שלנו, לתפילה שלנו, כי בעצם הכל קבוע מראש. עכשיו פה אני רוצה להגיד כמה להקדים כמה הקדמות. דבר ראשון יש בשאלה הזאת שלושה מרכיבים. מרכיב אחד זה הידיעה האלוהית, שהקדוש ברוך הוא יודע הכל, כולל מה שהאדם בוחר ויבחר. המרכיב השני זה הרצון החופשי, שלאדם יש בחירה חופשית, כי בלי זה שוב פעם אין סתירה. הסתירה דורשת גם את המרכיב הראשון וגם את המרכיב השני. המרכיב השלישי זה הזמן. כי אם הייתה לנו בחירה חופשית וגם הקדוש ברוך הוא היה יודע הכל זה עדיין לא סותר, אם הוא היה יודע את זה אחרי שבחרנו, אז כמובן אין שום סתירה. הסתירה נולדת רק בגלל מרכיב הזמן שההנחה היא שהקדוש ברוך הוא יודע את זה גם מראש ולא רק אחרי שזה קרה. וזה באמת יוצר את הסתירה. למה אני אומר את זה? כי הדרכים להתמודד עם הסתירה הזאת גם הן מחולקות לשלוש. יש כאלה שבחרו בדרך הדטרמיניסטית, הם בעצם מוותרים על ההנחה השנייה שלאדם יש בחירה חופשית. אמרתי הנחה ראשונה שהקדוש ברוך הוא יודע, הנחה שנייה שלאדם יש בחירה חופשית, הנחה שלישית שיש יחס זמני ביניהם, הידיעה קודמת לבחירה החופשית. אז הכיוון הראשון מוותר על ההנחה השנייה שיש לנו בחירה חופשית ואז. הוא אומר שהקדוש ברוך הוא יודע הכל מראש אבל אין שום בעיה כי אין לנו בחירה חופשית, הכל מוכתב מראש. ולמעשה זאת דעה די נדירה בעולם היהודי לפחות. בעולם הפרוטסטנטי הזכרתי כבר שזאת התפיסה היסודית ביותר, שמה התפיסה היסודית היא דטרמיניסטית, זה קלווין ולותר בעצם, זה מתחיל מהם. אבל בעולם היהודי זה נדיר. יש ברבי חסדאי קרשקש ב"אור השם", וגם שמה יש איזה סתירה, פעם ראיתי שרביצקי כותב, כתב, שהספר נכתב בשתי פאזות. זאת אומרת החלק הראשון נכתב, אחרי זה בהפרש זמן נכתב החלק השני, ולכן לפעמים הוא חזר בו ויש סתירות בין החלק הראשון לחלק השני. בכל מקרה שם באמת יש אמירות לשני הכיוונים ב"אור השם" של הרב קרשקש, אבל באחד המקומות הוא כותב שבאמת אין לנו בחירה חופשית. כי הקדוש ברוך הוא יודע הכל מראש וגם בגלל סיבות של סיבתיות מדעית, הוא מנמק את זה בהרבה דברים, ומסקנתו היא שאין לנו בחירה חופשית. אז מה הדרישה? כמו שהרמב"ם כותב, הרי זה העיקר הגדול שכל דברי הנבואה והתורה והמצוות תלויים בו. זאת אומרת, אז אם אין לנו בחירה חופשית אז מה המשמעות של מצוות? מה מצווים אותנו? אנחנו עושים את מה שאנחנו מתוכנתים לעשות. כמובן אפשר תמיד להגיד שהמצוות הם חלק מהתכנון. זאת אומרת ציוו אותנו, נטעו בנו את התוכנית של היענות למצוות והקדוש ברוך הוא בעצם משחק בנו כמו איזה מריונטות, אבל למעשה כל העסק הזה הוא משחק מכור. אבל את זה רבי חסדאי קרשקש כנראה לא מקבל, ולכן הוא שואל אז מה המשמעות של המצוות? אז הוא טוען שדבר אחד בעצם כן נדרש מאיתנו וזה לא לעשות משהו, כי מה שקורה בעולם הוא דטרמיניסטי, אלא איך אנחנו מתייחסים למה שקורה. מה שקורה יקרה כך או כך, לא תלוי בנו. אבל אנחנו, מה שכן תלוי בנו זה השאלה איך אנחנו מתייחסים למה שקורה, ואנחנו צריך להתייחס בצורה הנכונה למה שקורה ובזה אנחנו נמדדים האם אנחנו צדיקים או רשעים. אם אני מחלל שבת אז אני אנוס לחלל שבת, לכן זה לא השאלה. השאלה היא האם אני מתייחס לזה כחטא, אני לא אוהב את זה, או שמבחינתי זה בסדר גמור. ואני נמדד כצדיק או כרשע רק במישור הזה, רק במישור של איך אני מתייחס לאירועים ולא במישור של מה אני עושה בפועל כי המעשים, האירועים עצמם. טוב, זאת טענה מאוד מוזרה, ואני משתמש פה באנדרסטייטמנט מאוד גדול, כי גם ההתייחסות שלנו לדברים, בטח אנחנו היום יודעים את זה, שההתייחסות שלנו לדברים גם היא אירוע בעולם. גם זה משהו שקורה בעולם. כשאני מתייחס זה אירוע נפשי במקרה הזה, ואם תרצו יש לו גם תשתית פיזיולוגית. אירוע נפשי בעצם יש לו קשר לדברים שמתחוללים במוח. אם אני מתייחס באופן חיובי או שלילי זה ייראה באופן אחר בזרמים החשמליים של המוח. אז יש פה בעצם גם התרחשות פיזיקלית וגם התרחשות מנטלית. ועכשיו השאלה איך זה שהקדוש ברוך הוא לא יודע גם את זה מראש? זאת אומרת רבי חסדאי קרשקש אומר כל מה שקורה, כיוון שהקדוש ברוך הוא יודע וכיוון שיש סיבתיות פיזיקלית, אז אין מה לעשות זה בעצם דטרמיניסטי. אבל אם זה כך אז גם הדברים האלה הם התרחשויות שקורות בעולם, אז גם אותם הקדוש ברוך הוא אמור לדעת מראש ושוב פעם הדרא קושיא לדוכתא. לא פתרת את הבעיה, הבעיה נשארת גם במישור הזה, הנסיגה הזאת לא עזרה לך בשום צורה. נדמה לי שכשמדייקים בלשונו אז באמת עיקר הטיעון שלו הוא טיעון מכוח הסיבתיות המדעית ולא מכוח הידיעה האלוקית. זאת אומרת הוא מגיע למסקנה שהעולם הוא דטרמיניסטי לא בגלל שהקדוש ברוך הוא יודע מראש אלא בגלל שיש חוקי טבע שקובעים את מה שיקרה. ולכן רבי חסדאי קרשקש באמת יכול להרשות לעצמו לומר שמה שקורה בעולם הפיזי נקבע על ידי חוקי הטבע ולכן שם אין אפשרות שיקרה משהו אחר. אבל בעולם המנטלי שזה עניין רוחני אין את חוקי הטבע, אין את חוקי הפיזיקה ולכן שם יש מקום לרצון חופשי, יש מקום להתנהלות שהיא לא קבועה מראש. ואז הוא אומר לכן העניינים המנטליים, ההתייחסות שלי לאירועים היא כן בידיי. אלא שהיום אנחנו יודעים שגם ההתייחסויות שלנו לאירועים הם בעצם בבואה של אירועים פיזיקליים, זרמים במוח. זרמים במוח זה זרמים חשמליים, זה אירוע פיזיקלי לכל דבר ועניין. ולכן רבי חסדאי קרשקש ודאי לאור המידע שיש לנו היום נופל, זאת אומרת החילוק שלו לא מחזיק מים. צריך לשים לב שאם הטענה היא לא טענה הטענה היא לא טענה מכוח הסיבתיות המדעית, חוקי הטבע, אלא מכוח הידיעה של הקדוש ברוך הוא, אז כמובן אין בכלל מקום לחילוק שלו. כי כמו שהקדוש ברוך הוא יודע מה שיקרה בעולם הפיזיקלי, הטבעי, אין שום סיבה להניח שהוא לא יודע את מה שקורה בעולם המנטלי, של איך שאני אתייחס. כי בסופו של דבר, אם הוא יודע הכול, אז הוא גם יודע את זה. אז אני אומר ממה נפשך, הכיוון של רב חסדאי קרשקש נופל. זאת אומרת, זה לא יכול להיות, זאת אומרת, אם אתה משתמש רק בנקודה בעוגן הסיבתי כדי להגיע למסקנה הסיבתיות הפיזיקלית כדי להגיע למסקנה דטרמיניסטית, אז כמו שאמרתי, לאור הידע שיש לנו היום במדעי המוח, החילוק שלו נופל. כי גם לתהליכים המנטליים יש להם ביטויים פיזיקליים במוח, ועוד נדבר מה זה אומר יש להם ביטויים, מה הקשר בין שני הדברים, יגיע בהמשך. אם התשתית שלך שעליה אתה בונה את הדטרמיניזם זו הידיעה האלוקית, אז שמה אין מקום לחלק שוב פעם בין האירועים המנטליים לאירועים הפיזיקליים, כי הקדוש ברוך הוא, אם הוא יודע הכול מראש, אז הוא יודע גם את זה וגם את זה. אז שוב פעם נפל החילוק הזה לבור, בקיצור אין אפשרות להגיד טענה כזאת. אז בעצם המרכיב השני בפאזל, אני מזכיר שהמרכיב הראשון זה הידיעה האלוקית, המרכיב השני זה חופש הרצון, המרכיב השלישי זה ציר הזמן. אז חופש הרצון, בקיצור, כנראה שאי אפשר לוותר עליו. האפשרות השנייה זה לטפל בציר הזמן. וכאן יש כמה וכמה מחברים שטוענים שהקדוש ברוך הוא, כיוון שהוא מעל הזמן או כל מיני דברים מן הסוג הזה, אז הוא יכול להשיג מידע על העתיד עוד לפני שהוא קרה, ולכן אין סתירה בין מה שהקדוש ברוך הוא יודע מראש לבין זה שאנחנו בוחרים באופן חופשי. הדוגמה לעניין הזה זה כנראה דברי הראב"ד פה בהשגה על הרמב"ם. אני מסמן אותו. "וכיוון שכן הוא אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשה ידיהם". אמר אברהם: לא נהג זה המחבר מנהג החכמים, הרמב"ם, כן? לא נהג בחוכמה בהלכה הזאת, שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו. הוא מתחיל במשהו והוא לא יודע לסיים אותו. והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא, והחזירו לאמונה. זאת אומרת אין לו הסבר פילוסופי, הוא משאיר את זה באמונה, איזה פוסטולט כזה, דוגמה דתית. אם אתה פילוסוף, אז תן פתרון פילוסופי. ואם אתה לא פילוסוף, אז מה אתה מציג את הקושיות הפילוסופיות פה אם אין לך תשובה פילוסופית בשבילן? וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר ליבם ויניח דעתם בספק. ואולי שעה אחת יבוא הרהור בליבם על זה. ואף על פי שאין תשובה ניצחת על זה, טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה. הראב"ד אומר, טוב, אבל הרמב"ם כבר הציב את השאלה וכבר בלבל את מי שמתבלבל. אין לי ברירה, אני חייב לנסות ולהציע איזושהי תשובה פילוסופית למרות שהוא עצמו מאוד מהוסס לגבי הערך של התשובה הזאת, אבל אומר, אם כבר הציגו את השאלה, אני אתן את מה שהדבר הכי טוב שאני יכול לתת בעניין הזה, לסמוך לו קצת תשובה. "ואומר", אז זו התשובה שהוא מציע, "אם היו צדקת האדם ורשעתו תלויים בגזירת הבורא יתברך, היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והייתה לנו השאלה קשה מאוד. ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו, אין ידיעתו גזירה, אבל היא כידיעת האיצטגנינים שיודעים מכוח אחר מה יהיו דרכיו של זה. והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכוח המזלות, אלא שנתן בו השכל להיות מחזיקו לצאת מתחת המזל, והוא הכוח הנתון באדם להיותו טוב או רע, והבורא יודע כוח המזל ורגעיו אם יש כוח בשכל להוציאו לזה מידו ואם לאו. וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שווה". זאת אומרת הוא אומר, יש פה איזשהו הסבר, אבל הוא מאוד מהוסס לגבי ההסבר הזה. הוא לא היה אומר אותו לולי הרמב"ם לא היה מציב את השאלה ולא נותן לה תשובה, משאיר אותנו עם הבלבול הזה. מה הוא אומר פה? יש פה בעצם יותר מניואנס אחד בתשובה הזאת. הניואנס הראשון זה מה שהוא אמר בהתחלה, שאין ידיעתו גזירה. זאת אומרת, הוא יודע, אבל הידיעה שלו לא קובעת את מה שאנחנו נעשה. כידיעת האיצטגנינים, כמו אלה שיודעים מה יקרה בעתיד, הם לא מתיימרים לקבוע את מה שאני אעשה בעתיד. אבל הם יודעים באיזושהי צורה דרך כוחות אחרים, יש להם איזשהם ערוצי מידע אחרים שנותנים להם את היכולת לדעת מה יקרה בלי שהדבר קובע. המשל שהרבה פעמים נוהגים להביא לדבר הזה זה כאשר מישהו צופה בסרט. אם אני צופה בסרט ובסרט הזה מתואר בן אדם שעושה כל מיני דברים, ברור שאני אין לי השפעה על מה שהוא יעשה, אבל אני יודע היטב את מה שהוא יעשה. עכשיו בוא נניח שאני צופה בסרט על משהו שיקרה בעתיד. יש יצור שיש לו את היכולת לראות גם סרטים עתידיים, הוא מעל ציר הזמן. אוקיי? במצב כזה אין שום בעיה, האדם שבסרט פועל באופן לגמרי חופשי, הוא לא מושפע, הוא מחליט מה שהוא רוצה, אבל אני יש לי את היכולת לראות את הסרט ולכן מראש, ולכן אני יודע מראש מה שהוא יעשה, אז הידיעה הזאת למרות שהיא מראש היא לא גזירה. זאת אומרת זאת הטענה בעצם של הראב"ד. אחרי זה הוא נכנס לעניין שזה הקטע הראשון, ואחרי זה הוא אומר, והדבר ידוע, זה החלק השני של דבריו שהולך לכיוון אחר לדעתי, הוא קצת מציג את זה ברצף אבל בעצם זה כיוון אחר, שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכוח המזלות, על המתווה הטופוגרפי. יש לנו בעצם איזה שהם כוחות טבע שלוקחים אותנו לעשות או לא לעשות כל מיני דברים, אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל, עם ישראל מעל המזל. אז לכן הוא אומר בעצם יש על המתווה הטופוגרפי הולך אדם, והאדם הוא לא כדורון, המתווה הטופוגרפי רוצה לקחת אותו לכל מיני מקומות, זה המזלות, כוחות הטבע, אבל האדם יש את היכולת לא ללכת עם הכוחות האלה אלא להחליט ללכת על ההר או לא לרדת לעמק. והוא כוח הנתון באדם להיותו טוב או רע. בסדר, ואז מה? זה התמונה הליברטנית שאני בעצם תיארתי עד כאן. והבורא יודע כוח המזל ורגביו, זאת אומרת הקדוש ברוך הוא בניגוד לפסיכולוגים אנושיים, הקדוש ברוך הוא פסיכולוג מושלם, זאת אומרת הוא יודע את המתווה הטופוגרפי שלנו לפרטיו, את כל המתווה הטופוגרפי עד הסוף. ואם יש כוח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא, זאת אומרת הוא גם יודע האם יש לי מספיק כוח להתמודד עם המתווה הטופוגרפי הזה ולהתגבר עליו או לא, גם את זה הקדוש ברוך הוא יודע. וזו הידיעה אינה גזירה. מה זאת אומרת זו הידיעה אינה גזירה? הוא יודע שיש לי את הכוח להתמודד, אבל הוא לא יודע אם אני אחליט לעשות בו שימוש להתמודד, כי אם הוא יודע מראש שאני גם אעשה בו שימוש אז מה הועיל כל המודל הזה שהוא מציב פה? בעצם מה שהוא רוצה לומר זה ככה, הקדוש ברוך הוא יודע שיש מתווה טופוגרפי והוא מכיר את כל המתווה הטופוגרפי שפועל עליי, כל ההשפעות החינוכיות, גנטיות, סביבתיות, מה שאתם רוצים. הוא גם יודע האם זה נמצא מעל או מתחת לחלון הבחירה שלי, דיברנו על זה, האם זה בידי, האם אני יכול להתמודד עם הדילמה הזאת ולטפס על ההר, לא להיכנע ולהידרדר לעמק, גם את זה הוא יודע. אבל משהו אחד הוא לא יודע, האם אני אעשה שימוש בכוח הזה, מה אני אחליט בסוף? הוא יודע שאני יכול לקבל החלטה אבל הוא לא יודע איזה החלטה ואם אני אקבל את ההחלטה, את זה הוא לא יודע ולכן הידיעה הזאת היא לא גזירה. הידיעה הזאת של הקדוש ברוך הוא מראש היא לא גזירה, זאת אומרת היא לא קובעת מראש מה אני אעשה, ולמה לא? כי את מה שאני אעשה בפועל הוא באמת לא יודע, הוא לא יודע. הוא יודע את כל המסגרת, הוא יודע את המתווה הטופוגרפי, הוא יודע אם יש לי את הכוח או אין לי את הכוח, אבל האם אני אעשה שימוש בכוח, מה תהיה ההחלטה שלי? זאת אומרת הוא יודע שאני יכול לקבל החלטה אבל הוא לא יודע איזה החלטה ואם אני אקבל את ההחלטה, את זה הוא לא יודע ולכן הידיעה היא לא גזירה. אתם מבינים שהתשובה הזאת בעצם אומרת שלקדוש ברוך הוא אין ידיעה מראש, הוא בעצם פסיכולוג אולטימטיבי. אם היה פסיכולוג עם כל המידע הפסיכולוגי שיש עלי אדמות, כל המחקר הסתיים, אנחנו יודעים את כל הפסיכולוגיה, דיברתי על זה בפעם הקודמת, הפסיכולוג האולטימטיבי הזה היה יודע בדיוק את מה שהקדוש ברוך הוא יודע, וגם הוא לא היה יכול לנבא מראש מה אני אעשה כי תמיד אני יכול להחליט ללכת נגד הכוחות של המתווה הזה שאותו הפסיכולוג מכיר, ואני יכול להחליט לא, למרות שיש פה הר אני מטפס לכיוון הזה למרות שקשה לי, או למרות שיש פה עמק אני לא יורד למטה למרות שזה מתבקש, כן הוא מושך אותי לרדת למטה, את זה אתה לא יכול לדעת. או במילים אחרות ההסבר הראשון שעולה בראב"ד זה הסבר שרוצה להתלות בציר הזמן, רוצה להגיד הקדוש ברוך הוא יודע מראש את מה שאני אעשה כמו בסרט, אבל זה לא מכתיב את מה שאני אעשה. ההסבר השני אומר לא, הקדוש ברוך הוא לא יודע מראש ולכן יש לי בחירה חופשית. זאת אומרת ההסבר הראשון של הראב"ד מתמודד עם המרכיב השלישי של הדילמה, עם ציר זמן, הקדוש ברוך הוא מעל הזמן הוא יכול להשיג מידע על העתיד לראות סרטים על העתיד ולכן זה לא מכתיב. ההסבר השני של הראב"ד מתמודד עם המרכיב הראשון של הדילמה, ידיעת הקדוש ברוך הוא, ובעצם מה שהוא אומר זה שהקדוש ברוך הוא לא יודע. אגב אותו דבר אומר השל"ה בהקדמה לספר שני לוחות הברית השל"ה, יש עשרה בתים. באחד מהם זה נקרא בית הבחירה ושמה הוא עוסק בשאלה הזאת של הבחירה, והוא אומר שמה שהקדוש ברוך הוא לא יודע מראש, בגלל שאי אפשר אם הוא ידע מראש אין לנו בחירה חופשית ולכן צריך להניח שאת הדברים שקשורים לבחירה שלנו הקדוש ברוך הוא לא יודע. כל שאר הדברים, את הפיזיקה הוא יכול לעשות את כל החישובים ולהגיד לנו מה יצא עד סוף כל הדורות. אבל מה שתלוי בבחירות של אדם, שם אין לקדוש ברוך הוא את הידע. לדעתי זה מה שכתוב גם בראב"ד פה, למרות שאנשים לא שמים לב לזה, כי הראב"ד מתחיל אחרת. אבל החלק האחרון של דבריו לדעתי זה מה שכתוב פה. עכשיו אני רוצה עוד קצת לעיין בנקודות האלה. מי שמדבר על ציר הזמן לדעתי פשוט לא עונה על השאלה הנכונה. זה הרבה אומרים, כן, הקדוש ברוך הוא מעל הזמן לכן הוא יכול לדעת דברים שיקרו בעתיד, הכל בסדר. זה פשוט בלבול לדעתי. כי יש פה בעצם שתי שאלות שאפשר לשאול, והרמב"ם עצמו אגב מציב את שתיהן. הרמב"ם, שאלה אחת זה אם יש לי רצון חופשי, איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יודע מה שאני אעשה? הרי זה עוד לא קרה, אז איך הוא יכול מראש לדעת מה שאני אעשה כשעוד לא בעצמי לא החלטתי מה אני אעשה, סליחה. זו שאלה של איך הקדוש ברוך הוא משיג את המידע. השאלה השנייה, על זה הראב"ד נגיד עונה בחלק הראשון שלו, הוא יכול להשיג את המידע, הוא מעל הזמן, הוא שולח יד ארוכה אל העתיד, מושך אליו את הסרט, שואל אותו בבלוקבסטר של העתיד, שואל את הסרט ומסתכל בסרט. הוא יודע לצפות בסרטים גם על אירועים עתידיים. אז הוא מעל הזמן. נגיד שאני מקבל את זה לצורך הדיון. השאלה הגדולה זה אחרי שהוא השיג את הסרט, האם עדיין לי יש רצון חופשי? כי אם הוא יודע מראש מה שאני אעשה, אז כמו שהרמבם אומר, אז מה האפשרויות שלי? הרי אם אני לא אעשה בסוף, אם אני יכול לבחור אחרת, אז יתברר שמה שהוא ראה, הסרט שהוא ראה, הוא פשוט סרט לא נכון. ולכן זה לא יכול להיות. אז תכלס נכון שאתה יכול להסביר לי באמצעות ציר הזמן שהקדוש ברוך הוא יכול להשיג את המידע מהעתיד, אבל אתה רק הסברת לי איך הוא משיג מידע עתידי. אני שואל את השאלה ההפוכה: בהנחה שהמידע העתידי מצוי בידו, איך יכול להיות שלי עדיין יש את האפשרות לעשות אחרת בעתיד? זאת השאלה של ידיעה ובחירה, ועל זה התשובה הזאת בכלל לא עונה. כי גם אם הקדוש ברוך הוא יכול להשיג מידע עתידי, אוקיי, עכשיו הוא השיג אותו, נו, עכשיו שהוא השיג אותו אז איך יכול להיות שאני יכול להחליט לעשות את ההיפך? זו השאלה של ידיעה ובחירה וכאן התשובה הזאת בכלל לא עונה. לכן ציר הזמן לא רלוונטי לדעתי בדיון הזה למרות שהרבה מאוד מדברים על זה שהוא מעל הזמן ולכן אי אפשר לשאול עליו, זה הכל פטומי מילי בעלמא לדעתי. זה לא עונה על השאלה הנכונה. ואז בעצם מה שנשאר בידינו, אנחנו עוד נראה בהמשך גם אולי אני בעצם אגיד עכשיו עוד מילה על העניין הזה. בשיעור הקודם דיברתי על הדוגמה שמביא ריצ'רד טיילור מסיפורו של אוסמו, המורה הזה במערב התיכון האמריקאי בעיירה של המערב התיכון, שנכנס לספרייה והוא רואה במדף, על המדף ספר שכתוב עליו סיפורו של אוסמו. הוא פותח את הסיפור, מתחיל לדפדף, הוא רואה תיאור מדויק של תהליך חייו מלידתו עד הרגע שהוא נכנס לספרייה, מוציא ספר, הוא מגיע לשמה וכמובן בדפים הבאים גם כתוב מה שהוא יעשה בעתיד. אז לא משנה אני לא נכנס עכשיו הבאתי את זה בהקשר של פטליזם. אבל פה אני רוצה לדבר על זה בהקשר של דטרמיניזם, לא של פטליזם. שימו לב מה שקורה כאן. נגיד שיש ספר כזה בספרייה אבל אוסמו לא נכנס לשם. הוא לא ראה את הספר, הוא לא קרא את הספר. האם זה פותר את הפרדוקס הזה איך זה יכול להיות שלאוסמו יש בחירה חופשית אם בספר בספרייה כתוב כל מה שיעשה מראש? התשובה היא לא כמובן. זה שאוסמו קרא את הספר זה כמובן הדגמה יפה לפטליזם, איך אתה לא מצליח לברוח מהגורל שלך אפילו שקראת את הספר ניסית לברוח ממנו, הניסיון לברוח הוא עצמו זה שמחולל את האירועים שהגורל הפטליסטי הזה קבע מראש, כמו עם הפגישה בסמרה שראינו. אז זה הפטליזם. אבל לגבי הדטרמיניזם זה ממש לא משנה אם קראת את הספר או לא קראת את הספר. וואנס הגענו למסקנה שיש ספר כזה בספרייה, גם אם אף אחד לא קרא אותו, הבעיה של הידיעה והבחירה קיימת. כיוון שאם המידע הזה קיים מראש, אז לא ייתכן שאני אעשה משהו אחר שסותר את המידע הזה, כי אז זה יתברר שהמידע הזה הוא פשוט לא נכון. ואם ההנחה היא שהמידע הזה הוא נכון, והמידע של הקדוש ברוך הוא אמור להיות נכון, אז עצם קיומו של המידע סותר אפשרות חופש הרצון. וזה מה שאמרתי לגבי הניסיונות לפתור את זה עם ציר הזמן. בציר הזמן אתה אומר לי כיוון ש… הקדוש ברוך הוא יכול להשיג את המידע מהעתיד אז אין שום בעיה. לא נכון שאין שום בעיה. ברגע שהוא משיג את המידע כרגע המידע קיים, לא אכפת לי איך הוא הגיע לפה ואם אולי אף אחד לא יודע אותו. המידע קיים. עכשיו אם המידע קיים, אז לי אין בחירה חופשית מחר. זה לא משנה איך המידע הזה מתקיים היום, איך הוא הגיע לידיעתי כיום. וואנס המידע קיים, הספר בספרייה קיים, הבעיה של חופש הרצון נותרת בעינה. ולכן השליחת יד הזאת על פני ציר הזמן או בניגוד לכיוון הזמן לא פותרת פה את הבעיה. יש בהקשר הזה כדאי להביא אולי האור החיים הקדוש כותב בפרק ו' בבראשית "כי ניחמתי על אשר עשיתים", מה שהרמב"ם כותב שמה שהתורה כותבת, סליחה, שהתורה כותבת שהקדוש ברוך הוא ניחם על שהוא ברא את האדם, כי האדם עושה חטאים והוא רק רע כל היום. אז האור החיים שואל איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא ניחם, מה הוא לא ידע מראש את הדבר הזה? הוא הרי יודע מה שאנחנו נעשה מראש. ומה הפירוש הוא עכשיו פתאום התחרט על מה שהוא עשה? הרי כבר כשהוא עשה הוא ידע שזה מה שהולך לקרות ממעשה ידיו. אז הוא עונה שם טענה שהקדוש ברוך הוא בעצם מנע מעצמו את הידיעה כדי לאפשר לנו חופש בחירה. זאת אומרת הוא עוצם עיניים. הסרט מוקרן לפניו, הסרט של העתיד, אבל הוא עוצם עיניים, הוא לא מסתכל. האם הדבר הזה מהווה תשובה לשאלה? כמובן שלא. ברור שלא, זו סתם טעות. כי גם אם הקדוש ברוך הוא עוצם עיניים, אם הסרט קיים, הספר בספרייה קיים גם אם הוא עצמו לא ראה אותו, אז לי אין חופש רצון. כיוון שאם יהיה לי חופש רצון אני יכול לעשות משהו שיברר שהמידע הזה הוא מידע שגוי. אז מה אכפת לי אם הקדוש ברוך הוא יודע אותו או לא יודע אותו? המידע הוא שגוי. השאלה אם הקדוש ברוך הוא יודע את המידע או לא יודע את המידע היא לא באמת דבר מהותי. מה שסותר את חופש הרצון זה ההנחה שהמידע קיים עכשיו. ולא משנה בכלל איך, האם בגלל שהקדוש ברוך הוא מושך אותו מהעתיד או אפילו הקדוש ברוך הוא לא יודע אותו אבל המידע הזה מאוחסן באיזושהי ספרייה והקדוש ברוך הוא עוצם עיניים, הוא לא יודע אותו. אז מה? כל עוד המידע הזה קיים עכשיו, זה סותר את האפשרות שלי לפעול באופן חופשי בעתיד, בלי קשר לשאלה אם מישהו יודע אותו. לכן התשובה הזאת היא כמובן לא נכונה. הדבר היחידי שנשאר בקיצור זה לטפל במרכיב השלישי של הדילמה, מה שבמיון שלי זה הראשון, שזה הידיעה של הקדוש ברוך הוא. וזה מה שכתוב גם ברעב"ד בקטע המושחר שלפניכם, מה שקראתי קודם, לדעתי זה מה שכתוב שם, שבאמת הקדוש ברוך הוא לא יודע. דברים שתלויים בבחירה של אדם, אותם נקודות שבהם אדם עושה שיקול דעת ומקבל החלטה, לגביהן הקדוש ברוך הוא לא יודע מה יקרה. כי אם הוא היה יודע זה סותר את חופש הרצון שלנו. זה מה שכותב הרעב"ד פה, זה מה שאומר השל"ה בבית הבחירה. אני חושב, אני אומר, אם נשתמש בעיקרון החסד, מכירים יש עיקרון פרשני דונלד דייוידסון נדמה לי הגדיר את זה, עיקרון החסד פירושו שכאתה רואה שיטה כלשהי, גם אם אתה מתווכח איתה, אתה צריך לנסח אותה בצורה הכי מפרגנת. אל תתפוס אותו באופן שמפרש אותו תציב איש קש, כן? תפרש אותו באופן בעייתי ואז תתקוף אותו. תן לו את הפירוש הכי טוב שיש ואז תנסה להתמודד. זאת אומרת, תפרגן לו, גם כדי להילחם איתו אתה צריך לפרגן לו. ולמה? לא בגלל שאתה צריך להיות צדיק, זה לא מצוות בין אדם לחברו. זה הוראה אינטלקטואלית. כי אחרת אתה לא באמת מתמודד עם העמדה שלו, אתה מתמודד עם איש קש. אם אתה רוצה לנהל דיון כמו שצריך אז תציב מולך את העמדה הרצינית ולא איזה איש קש שאתה בורא רק בגלל שאתה יכול לשרוף אותו. ואותו דבר כאן. אני חושב שהאור החיים יכול להיות שאפשר להבין את זה כך: אם באמת הידיעה מראש, עצם קיומו של המידע מראש, לא מאפשר לנו לבחור באופן חופשי בהמשך, אז האפשרות היחידה של הקדוש ברוך הוא לתת לנו בחירה חופשית, והוא נתן לנו בחירה חופשית, זה לקבוע או לבנות את העולם באופן כזה שהמידע לא מצוי בו עכשיו. עד שהאדם לא בחר, המידע על מה תהיה תוצאת הבחירה הזאת כבר לא קיים. כך נברא העולם. ממילא זה לא מה שהאור החיים אמר, אולי, אני אומר, זה פירוש מפרגן למה שהאור החיים אומר. מה שהאור החיים אומר זה לא שהמידע קיים והקדוש ברוך הוא עוצם עיניים, הוא לא מסתכל עליו, כי אם המידע היה קיים אין לי רצון חופשי. אלא הקדוש ברוך הוא ברא את ה… הוא היה יכול לברוא עולם דטרמיניסטי ואז לדעת את כל מה שהיה קורה, להיות עם שליטה מלאה בכל מה שקורה והכל בסדר. מה שהקדוש ברוך הוא עשה, הוא נתן לנו בחירה חופשית, ומה זה אומר? בזה הוא קבע שיהיו חורים במידע העכשווי. במידע העכשווי יש חורים מסוימים שלא קיימים. המידע לא כולל אותם. החורים האלה עוסקים באירועים עתידיים של בחירה. לגביהם אין מידע עכשיו, ולכן כמובן גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לדעת. אבל זה לא שהמידע קיים רק הוא מחוץ מן העין, אלא הוא גורם לזה שהמידע לא יהיה קיים. איך הוא גורם לזה? לא צריך לעשות שום דבר, רק לתת לנו את חופש הבחירה. ברגע שהוא נתן לנו רצון חופשי, בזה הוא קבע שהמידע לגבי הפעולות העתידיות שלנו לא יהיה קיים עכשיו. ולכן בעצם, נדמה לי שזה הפתרון הסביר היחיד לשאלה של הידיעה והבחירה. וזה באמת אומר שאם הקדוש ברוך הוא יודע הכל מראש, זאת מתקפה חזקה על חופש הרצון שלנו. זה היה הטיעון הראשון שרציתי להביא כאן. ולכן אין מנוס מי שדוגל ברצון חופשי אלא להגיד שהקדוש ברוך הוא לא יודע את זה מראש, את מה שאני אבחר. ואם אני, זאת אומרת, אם אני צודק בראב"ד, אז הראב"ד כותב את זה כאן. אתם יודעים, זה נשמע דברי כפירה גדולים, אז אני מביא פה קצת מקורות. אז הראב"ד כותב את זה כאן. השל"ה כותב את זה במפורש בבית הבחירה. והאור החיים, אם תקחו את הפירוש המפרגן כי אני מעקרון החסד, אז גם אצלו זה כתוב, כי אחרת מה שכתוב שם הוא שטויות. זאת אומרת, זו הוכחה בדרך השלילה שזה מה שכתוב באור החיים. זהו. בכל אופן, זה עכשיו יש נקודה שאני צריך להעיר לגבי הפתרון הזה. כי למה זה מטריד את האנשים הפתרון הזה? כי זה לכאורה נראה שזה סותר את כל יכולתו של הקדוש ברוך הוא. אם הקדוש ברוך הוא הוא כל יכול, אז הוא אמור לדעת הכל מראש. לא אמורים להיות חורים במידע שלו. אז איך, איך זה מתיישב עם כל יכולתו של הקדוש ברוך הוא? טוב, שאלה מאיפה יוצאת כל יכולתו של הקדוש ברוך הוא. לא ניכנס לזה כאן. אני לא בטוח שיש לזה בסיס טוב להנחה הזאת, ממקור לפחות. יכול להיות שמשיקולים פילוסופיים נשמע טבעי איכשהו לא לעצור בשום רמת כוח שנותנים לקדוש ברוך הוא. למה דווקא חמש עשרה אלף יחידות כוח או שלושים אלף או עשר? כנראה אינסוף. זאת אומרת, משהו, העצם הכי יסודי יש לו את הכי הרבה כוח. יש איזושהי אינטואיציה פילוסופית כזאת. אני לא יודע. אבל בוא נניח שהוא כל יכול לצורך הדיון. אז מה, איך זה מתיישב עם העובדה שהוא לא יודע על אירועים עתידיים? התשובה היא שגם העצם הכל יכול לא יכול לעשות דברים שלא ניתנים להיעשות. יש הכל יכולת אצל הקדוש ברוך הוא אומרת בין היתר שהוא לא כפוף לחוקי הטבע. זאת אומרת, דבר שלא מתאים לחוקי הטבע הוא יכול לעשות, בקיעת ים סוף או הסנה שבוער באש ואיננו אוכל. כי הוא ברא את חוקי הטבע, אז הוא גם יכול להשהות אותם או להקפיא אותם ולדאוג לזה שדברים יתנהלו דווקא לא לפי חוקי הטבע. שמש בגבעון דום, מה שאתם רוצים, כל הניסים שאנחנו מכירים. אבל הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות משולש עגול. כי אין דבר כזה משולש עגול. אז כיוון שאין דבר כזה משולש עגול, זה מושג סתירתי, ולכן הוא לא יכול להתממש בעולם כי הוא כרוך בסתירה לוגית. אז זה שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את זה, זה לא פגיעה בכל יכולתו. זה לא פוגע בכל יכולתו. מישהו שהוא כל יכול הוא יכול לעשות את כל מה שניתן לעשות. אין משהו שניתן לעשות שהוא לא יכול לעשות. אבל אם יש משהו שלא ניתן לעשות אותו באופן מהותי, באופן לוגי, לא בגלל חוק טבע כזה או אחר, אז זה לא מהדברים שאותם ניתן לעשות, אז למה להניח שזה פגיעה בכל יכולתו? פשוט אין. בניסוח אחר אני אגיד, אם אתה אומר לי שהקדוש ברוך הוא היית שואל אותי האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משולש עגול, התשובה שלי זה שתסביר לי קודם כל מה זה משולש עגול ואז אני אענה לך אם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות את זה או לא. המושג משולש עגול הוא מושג סתירתי. אין מושג כזה. אז לכן, לכן לא מדויק להגיד שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות משולש עגול, אלא צריך לענות אין דבר כזה משולש עגול. ממילא כמובן גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות משהו שאיננו, שלא קיים, המושג לא קיים. לכן זה לא פגיעה בכל יכולתו. כמו הדוגמה, נגיד שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות קיר שעוצר כל פגז והקדוש ברוך הוא יכול לעשות פגז שחודר כל קיר. השאלה אם הוא יכול לעשות את שניהם. ברור שלא. כי אם הפגז הזה חודר כל קיר, אז אין קיר שיעמוד בפניו, אז אין קיר שעומד בפני כל הפגזים. אז מה, זה פגיעה בכל יכולתו של הקדוש ברוך הוא? לא, פשוט בגלל שלא יכול להיות שיש גם פגז כזה וגם קיר כזה. זה כמו משולש עגול. ולכן חוסר היכולת לעשות את זה הוא לא בעיה בכל יכולת של הקדוש ברוך הוא. כן? זה אותו דבר עם… אם יש אנחנו אומרים שישות כלשהי היא כל יכולה, אז השאלה היא האם היא יכולה לעשות אבן שהיא עצמה לא יכולה להרים. וזה ממה נפשך, אם היא לא יכולה לעשות את זה אז היא לא כל יכולה, ואם היא יכולה לעשות את זה אז יש אבן שהיא לא יכולה להרים אז היא לא כל יכולה. אז מה תגידו? שהוא יכול לעשות את האבן הזאת אבל הוא יוכל גם להרים אותה אחרי זה. טוב, אז האבן הזאת היא לא אבן שהוא לא יכול להרים. את האבן שהוא לא יכול להרים הוא לא יכול לעשות. אוקיי, אז זה אי אפשר לצאת מזה. או איפה הטעות פה? הטעות פה נגיד שמישהו תוקע, אני אומר שהקדוש ברוך הוא הוא כל יכול. אז עכשיו בא בן פלוגתא שלי ואומר לי רגע, אז האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משהו אבן שהוא לא יכול להרים? אני אומר תראה, אתה כשאתה תוקף אותי אתה צריך לתקוף אותי לשיטתי, אתה לא יכול לתקוף אותי לשיטתך. אתה צריך להראות לי שלפי הנחות היסוד שלי אני נקלע לסתירה. אוקיי? עכשיו אני שואל, בוא נלך עם הנחות היסוד שלי. אני טוען שהקדוש ברוך הוא הוא כל יכול, ממילא אני טוען שאין אבן כזאת שהוא לא יכול להרים, נכון? אין מושגית, לא שאין בעולם, אין לא יכול להיות. אבן שהכל יכול לא יכול להרים זה כמו משולש עגול. כי או שהוא יכול להרים אותה או שהוא לא כל יכול. זאת אומרת, אין אבן שהכל יכול לא יכול להרים. זה כמו משולש עגול, זה להגיד אותו דבר, לשיטתי, לשיטתי שמושג הכל יכולת קיים, שהקדוש ברוך הוא הוא כל יכול. עכשיו מה אתה שואל אותי אם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים? זה כמו לשאול אותי אם הוא יכול לעשות משולש עגול. תסביר לי מה זה אבן שהכל יכול לא יכול להרים, ואז אני אענה לך אם הוא יכול לעשות את זה או לא. לא תוכל להסביר לי כי זה מושג סתירתי. לכן השאלה שלך אין מובן. התשובה היא לא שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את זה, אלא אין מובן ליכולת לעשות את זה כי אין עצם כזה. אוקיי, זה כמו הסיפור שתמיד עולה לי בהקשר הזה, זה סיפור של החתול במגפיים. כן, החתול במגפיים בעצם כן הטוחן מוריש לשלושת ילדיו את כל רכושו, לאחד הוא מוריש חצי מהרכוש, לשני את החצי השני ולשלישי לבן הקטן הוא מוריש חתול, וחתול וזהו. ההוא מדוכא מה הוא יעשה אין לו מה לעשות עם זה אין לו כסף. אומר לו החתול אל תדאג אני אטפל בך. הוא הולך להתרחץ בנהר, מקפל את הבגדים שלו ומתרחץ בנהר בן הטוחן הזה. החתול רואה שהמלך בדיוק עובר שמה עם הכרכרה הוא מחביא את הבגדים מתחת לאבן, אומר אדוני המלך תראה הרוזן שמתרחץ פה בנהר איבד את בגדיו, אולי אתה יכול לתת לו איזה בגדים משלך כי לא נעים שהוא ילך בלי בגדים זה לא מכובד. המלך אומר כמובן לא נשאיר רוזן ללא בגדים. נותן לו בגדי מלכות. והחתול אומר למלך או אני כל כך שמח שעזרת לאדוני הרוזן אולי אתה יכול לבוא לבקר בטירה של הרוזן? אומר המלך כמובן אני מאוד אשמח. למלך אין צורך לציין שבתו היפהפיה של המלך יושבת לידו כמובן. הולך בעקבות החתול והחתול רץ קדימה אומר לו תלך לשמה הטירה שאתה רואה שם זאת הטירה של אדוני הרוזן. רץ החתול אל הטירה זה כמובן ארמונו של המכשף הנורא. ואז החתול נכנס פנימה המכשף הופך את עצמו לאריה, חתול נורא נבהל ואומר רגע רגע לפני שאתה טורף אותי שנייה אחת. בקשה אחרונה מה שנקרא. אתה יכול גם לעשות את עצמך לדברים קטנים לא רק לדברים גדולים נגיד לעכבר? אתה יכול גם להפוך לעכבר? אומר בוודאי. הופך את עצמו לעכבר ואז החתול טורף אותו ומזמין את המלך לארמון והתחתן עם הבת ומאז הם חיים באושר עד היום הזה. מה הנקודה היפה פה? השאלה אם באמת המכשף יכול להפוך לעכבר כך שהחתול יהרוג אותו, יאכל אותו. טענתי שלא. יש באג בסיפור הזה או בנמשל זה משל. בנמשל האם הקדוש ברוך הוא יכול להפוך את עצמו לאדם. הוא כל יכול לא? יכול להפוך את עצמו לאדם. לכאורה אם הוא כל יכול הוא יכול להפוך את עצמו לאדם. ברגע שהוא יהפוך את עצמו לאדם אני אירה לו בראש. עכשיו אדם שיורים לו בראש מת. אז עכשיו אחת משתי אפשרויות או שהוא לא ימות אז הוא לא הפך את עצמו לאדם כי אדם שיורים לו בראש מת. אם הוא כן ימות אז בעצם יוצא שחיסלתי את האובייקט שהוא הכרח המציאות. לא יכול להיות כמובן דבר כזה הכרח המציאות לא יכול שלא להימצא. אוקיי? לכן בעצם המסקנה שיוצאת שהקדוש ברוך הוא לא יכול להפוך את עצמו לאדם או לעכבר, קוסם הנורא לא יכול להפוך את עצמו לעכבר. למה לא? הרי הוא כל יכול. והתשובה היא כיוון שהכרח המציאות יהפוך לאדם ואדם הרי הוא לא הכרח המציאות זה כמו משולש עגול זה כמו אובייקט שהכל יכול לא יכול להרים, זה כל אלה הם ביטויים סתירתיים שסתם מבלבלים את המוח אין מושגים כאלה ולכן השאלות האלה הן כולן שאלות חסרות מובן שאלות שהן כושלות לוגית. ואת מה שבעצם אני רוצה לטעון זה אותו דבר. אותו דבר גם כאן. מה שהטענה שהקדוש ברוך הוא לא יודע את הדברים מראש בעצם אומרת, כי לדעת מידע שלא קיים זה כמו אבן שכל יכול לא יכול להרים. זו סתירה לוגית. איך אפשר לדעת מידע לא קיים? אם המידע לא קיים אי אפשר לדעת אותו. אם אין ספר בספרייה, אז איך אוסמו יקרא את הספר? יכול להיות ספר בספרייה בלי שאוסמו קרא אותו. לא יכול להיות שאין ספר בספרייה אבל אוסמו יקרא אותו, גם אם הוא כל יכול. גם כל יכול לא יכול לקרוא ספר שלא קיים כי פשוט אין דבר כזה, אין את מה לקרוא. זה לא פגם בכל יכולתו. ולכן כשאני אומר שהקדוש ברוך הוא לא יודע אירועים עתידיים שתלויים בבחירה זה לא פגם בכל יכולתו, כיוון שלדעת מראש מידע לא קיים זה אוקסימורון, זה מושג סתירתי, אין דבר כזה. ולכן הקדוש ברוך הוא כמובן גם הוא לא יכול לדעת את המידע הזה, הוא לא יכול כי אין מידע כזה, לא כי הוא לא יכול. זו לא חיסרון בכל יכולתו. הוא יכול לעשות את כל מה שמוגדר ואפשרי להעלות על הדעת. אבל הוא לא יכול לעשות, כשאני שואל האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות בלה בלה בלה ובה בה בה, תסביר לי מה זה בלה בלה בלה ובה בה בה אני יכול לענות לך אם הוא יכול לעשות או לא יכול לעשות. אני לא יכול להגיד לך שהוא לא יכול לעשות בלה בלה בלה, אני פשוט לא יודע מה זה הבלה בלה בלה הזה. תסביר לי אני אענה לך. אותו דבר פה, לדעת מראש מידע לא קיים אני לא אומר שהקדוש ברוך הוא לא יכול, אלא שאין דבר כזה לדעת מראש מידע שלא קיים. לכן זה לא אין בכלל בעיה בכל יכולתו של הקדוש ברוך הוא בהנחה שהוא לא יודע את האירועים הבחיריים מראש. ואני חושב אולי שזה מה שעומד בבסיס האמירה של חז"ל הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. דברים שנוגעים ליראת שמיים הם הדברים שתלויים בבחירתנו. הדברים שהם לא דילמות ערכיות, שלא קשורות ליראת שמיים, אז יש חוקי טבע והטבע מתנהג עם החוקים. הדברים שקשורים ליראת שמיים תלויים בבחירה שלנו, יראת שמיים במובן הרחב, גם עניינים מוסריים, גם עניינים הלכתיים, כל הדילמות הערכיות. אלה תלויות בנו, לא בחוקי הטבע, כן? זה לא המזל, מה שהאב"ד כותב למטה. וכיוון שכך, אז כל עוד לא החלטנו המידע הזה לא קיים ממילא גם אי אפשר לצפות בסרט מראש כי אין סרט כזה. ולכן הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים לא רק קובע את גבולות השליטה של הקדוש ברוך הוא, מה הוא עושה בעולם ומה אנחנו עושים בעולם. הוא עושה בעולם את כל מה שטבעי, ומה שנוגע לבחירות ערכיות זה אנחנו. זה פשט המימרה הזאת הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. מה שאני רוצה לטעון שהמימרה הזאת אומרת משהו יותר מרחיק לכת. לא רק שהקדוש ברוך הוא לא שולט במה שאנחנו עושים מתוך בחירתנו, אלא הוא אפילו לא יודע מראש מה יהיה שם, לא רק שהוא לא עושה את זה במו ידיו, הוא אפילו לא יודע את מה שאנחנו עושים נעשה מראש. הוא לא יכול לדעת, אי אפשר לדעת את זה מראש. אני אסיים אולי בחזרה לרמב"ם. לדעתי, אני חושב לפחות שזה גם מה שכתוב ברמב"ם. אגב גם השל"ה כותב את זה, השל"ה טוען שזה גם מה שהרמב"ם התכוון לומר, שהקדוש ברוך הוא לא יודע מראש. מה הכוונה? הקדוש ברוך הוא הרי אומר, כן, הקדוש ברוך הוא אינו יודע מדעה שהיא חוץ ממנו. הידיעה של הקדוש ברוך הוא זה משהו שונה מידיעה של בן אדם ולכן אתה לא יכול להשוות את שני הדברים האלה, זה לכאורה התירוץ שהרמב"ם נותן לשאלה. על זה אומר הראב"ד, אתה מציג שאלה ולא נתת תירוץ. למה הוא לא נתן תירוץ? הנה הוא נתן תירוץ. התירוץ הוא שהקדוש ברוך הוא הידיעה שלו עובדת אחרת מהידיעה שלנו ולכן אי אפשר להקשות עליו את הקושיה הזאת. מה הבעיה מה רע בתירוץ הזה? למה הראב"ד כל כך כועס על הרמב"ם שהוא הציב שאלה ולא הציג תירוץ? התשובה היא כי באמת זה לא תירוץ. למה? כי הקדוש ברוך הוא הידיעה שלו לא עובדת כמו הידיעה שלנו. כשאנחנו אומרים שהוא יודע זה לא אותו דבר כמו להגיד שאדם כלשהו יודע. טוב, אז עכשיו אני שואל שאלה חדשה. את מושג הידיעה כפי שאנחנו מגדירים אותו ביחס לבני אדם, את זה יש לקדוש ברוך הוא מראש? לא את מושג הידיעה שמיוחס אליו, אלא את מושג הידיעה שיש לנו. אם כן, אדרבה קושיה לדוכתא, חזרה השאלה. אם לא, אז מה אכפת לי שיש לו איזושהי ידיעה מסוג אחר שגם לה קוראים ידיעה? את מה שאני קורא ידיעה אין לו. אז הראב"ד כשקרא את הרמב"ם הוא הבין שהרמב"ם בעצם אומר אין לי תשובה. לקדוש ברוך הוא יש ידיעה אבל אין לי תשובה, זאת אומרת הוא לא ענה. אבל מה שאני טוען זה את האופציה השנייה. הרמב"ם כן ענה. הרמב"ם אומר אין לו את הידיעה שלנו. אין לו. מה שאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא יודע הכל זה מושג אחר של ידיעה, זה לא המושג הרגיל של הידיעה שאנחנו מייחסים לבני אדם. זה מושג אחר. את המושג האחר הוא יש לו אבל הוא לא סותר את הבחירה, זה לא קשור. מה שאנחנו קוראים לדעת זה את זה אין לו. זה מה שהרמב"ם אומר ואם זה כך אז גם הרמב"ם מצטרף לחבורה הנכבדה הזאת שאומרת שלקדוש ברוך הוא אין ידיעה מראש על הדברים שאנחנו עושים. ולכן הוא אומר אבל נודע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקדוש ברוך הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך ואפילו לא יודע על זה. זה מה שאני רוצה לטעון. ואז יכול להיות שגם הרמב"ם אומר את זה ואם זה כך אז הרמב"ם כן ענה תשובה והראב"ד לא תוקף אותו בצדק. הראב"ד חושב שהוא לא ענה תשובה והרמב"ם כן ענה תשובה והתשובה היא מאוד פשוטה, הקדוש ברוך הוא לא יודע. ומה שכתוב שהוא יודע זה עניין אחר, מסובך, מטאפיזי, לא, משהו אחר. זה חלק מהקדוש ברוך הוא עצמו, זה לא משהו שאנחנו יכולים לדבר עליו, כעין תורת התארים השליליים של הרמב"ם. אז לכן נדמה לי שאם אני מסכם עד עכשיו ראינו טיעון אחד לטובת הדטרמיניזם ובאופן מפתיע זה היה טיעון תיאולוגי בגלל ידיעת הקדוש ברוך הוא מראש אז יש פה מסקנה דטרמיניסטית. ואמרתי שהידיעה והבחירה, הסתירה בין ידיעה מראש לבחירה חופשית כרוכה בשלושה מרכיבים, מרכיב הידיעה, מרכיב חופש הרצון ומרכיב הזמן ביניהם. אפשר לוותר על חופש הרצון כמו חסדאי קרשקש, לא עוזר, זאת אומרת זה לא פותר את הבעיה באמת כי זה לא משאיר בידינו כלום. אם אתה מוותר על חופש הרצון אי אפשר להשאיר שום דבר שהוא בשליטתנו, כולל איך אנחנו מתייחסים לדברים כמו שהציע חסדאי קרשקש. אז אתה יכול להיות כמובן דטרמיניסט מוחלט, אין בעיה, אבל אז באמת מה המצוות, מה המשמעות, כל העסק מאבד את משמעותו. זאת לא אופציה. האופציה של ציר הזמן כמו שאמרתי עונה לשאלה אחרת מהשאלה הזאת. היא עונה לשאלה איך הקדוש ברוך הוא השיג את המידע. אבל אחרי שהוא השיג את המידע עדיין קיימת השאלה איך יכול להיות שאנחנו יכולים לפעול אחרת, לא לפי המידע הזה? את זה לא פתרת. לכן גם ציר הזמן לא פותר את הבעיה. והדרך השלישית שנשארה היא הדרך היחידה בעיניי שנשארה שבאמת הקדוש ברוך הוא לא יודע. הקדוש ברוך הוא לא יודע ואני חושב שזה מה שכותב הראב"ד במסקנתו, זה מה שכותב הרמב"ם, זה מה שכותב השל"ה, האור החיים, עוד פעם לפי עקרון החסד הפרשני, אני חושב שגם אותו אולי אפשר לתלות בתוך העניין הזה. וגם אם אף אחד לא היה אומר את זה זאת הדרך היחידה לענות על השאלה הזאת לדעתי, אז אני אומר את זה. ולכן אני חושב שזה המוצא היחידי, מי שבאמת מאמין בבחירה חופשית המחיר שקרוך או תביא את המחיר שצמודה לרעיון הזה לתמונת העולם הזאת זה שאתה יוצר חורים במידע של הקדוש ברוך הוא או במידע שקיים לאו דווקא של הקדוש ברוך הוא, ממילא גם הקדוש ברוך הוא לא יודע אותו. אבל יש חורים במידע, יש מידע עתידי שלא קיים בידינו ולכן אף אחד לא יכול לדעת אותו, גם לא הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא לא יודע את מה שיקרה בעתיד, זאת בעצם התשובה היחידה נדמה לי לשאלה הזאת. אנחנו נראה את זה מעוד זוויות בהמשך אבל לענייננו זה מספיק. אני עוצר כאן ועכשיו אני אשחרר טלפונים, רק שנייה אחת. את הצ'אטים אני לא קורא אז כי זה פשוט תוך כדי הדיבור זה רק יפריע למהלך. אני משחרר לכם את המיקרופונים ומי שרוצה לשאול שאלה תשימו במיוט.

[Speaker C] יש לי שאלה. למה אנחנו מתפללים להקדוש ברוך הוא בשביל דברים שהם בעצם נתונים לבחירת האנשים? לדוגמה, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל. עכשיו זה בני אדם שרבים אחד עם השני, אז למה אנחנו מתפללים להשם? או יקבץ נידחנו מארבע כנפות הארץ, הם לא רוצים לבוא, אז מה הוא יכול לעשות? הם בוחרים להישאר שם בארבע כנפות הארץ, אז מה התפילות האלה?

[הרב מיכאל אברהם] יש כאלה שלוקחים את התפילות האלה באופן הפשוט שהקדוש ברוך הוא יעשה את העבודה במקומנו. הדוגמה הכי מובהקת לזה במסגרת אבינו מלכנו שאומרים בעשרת ימי תשובה ובתעניות אז כתוב שם אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך. במקום שאני אעשה תשובה גם את זה אני מטיל על הקדוש ברוך הוא שיחזיר אותי בתשובה כבר. טוב כמובן שזה לא הפשט הפשוט שם.

[Speaker B] איך הוא יעשה שלום אם כולם רבים כל הזמן? איך השם יעשה שלום?

[הרב מיכאל אברהם] אני אסביר אני באמצע. אז אני אומר שהפשט הפשוט לאבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך הכוונה שאנחנו נעשה תשובה ואתה תקבל את התשובה שלנו, לא שתעשה את התשובה במקומנו. עכשיו אותו דבר או לא אותו דבר אבל דומה גם במקרים האלה. אני חושב שאם בכלל ואני בכלל בספק לגבי התפילות האלה אבל זה דיון אחר צריך לדון על תפילה אבל גם לפי התפיסות המקובלות שתפילות עוזרות ברור שאי אפשר להגיד שהתפילה מבקשת מהקדוש ברוך הוא לעשות את העבודה במקומנו. אלא מה? אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שייתן את התנאים האלה שיאפשרו לנו שאם נחליט נצליח. זאת אומרת יש מצב שאנחנו נחליט לחזור לארצנו, כן? קבצנו מארבע כנפות הארץ, אנחנו נחליט אבל זה לא יעבוד. כמו ההשתדלויות של הרצל, שהוא הלך והסתובב עם הקיסר וילהלם וכולם הוא דיבר, ניסה להשתדל שיעזרו לנו. למה? אנחנו החלטנו. בסדר, החלטנו, אבל לא כל מה שאני מחליט אני יכול לבצע. אז מבקשים מהקדוש ברוך הוא שייתן את התנאים שאחרי שאני אחליט אני גם אצליח. אבל ברור שלא מבקשים ממנו להחליט במקומנו. בסדר? וכל זה כמובן תחת ההנחה שהקדוש ברוך הוא באמת מעורב פה ויכול לסדר לנו את התנאים. זה עוד דיון שאפשר להעלות, אבל על זה אני לא נכנס כאן.

[Speaker D] יש עוד נקודה שזה חוק המספרים הגדולים. אוקיי? כמו יכול להיות שהאטום הבודד הכל הסתברותי, אבל הצירוף של מיליארד אטומים יוצר חוקיות.

[הרב מיכאל אברהם] בשיעור הקודם נדמה לי דיברתי על זה, אני חושב, אם אני זוכר נכון. כן, אז זה נכון, אבל גם שמה אתה צריך לקבוע הטיה כלשהי של המשקולות, של המשקולות, עדיין כל אדם בוחר באופן חופשי. זאת אומרת זו אותה תשובה בעצם במובן מסוים.

[Speaker E] פטליזם כמו הדטרמיניזם לא נפקא מינא.

[הרב מיכאל אברהם] דיברתי על זה בפעם הקודמת. פטליזם זה לא בהכרח נפקא מינא כי בסופו של דבר מה שאני עושה זה מה שיתבצע. זאת אומרת אם אני לא אלך לעבוד, לא תהיה לי משכורת. הדטרמיניזם לא אומר שתהיה לי משכורת גם אם אני לא אלך לעבוד. איך היא תגיע אליי? הדטרמיניזם מאמין בשבירת חוקי הטבע? הדטרמיניזם רק אומר שקובעים מראש את זה שאני אלך לעבוד ושתהיה לי משכורת. בסדר גמור, אז אני הולך לעבוד ותהיה לי משכורת. אבל זה קצת דיברתי על זה בפעם הקודמת, זה קצת טריקי, אבל אני חושב שזה גם לא נפקא מינא.

[Speaker F] מיכאל, מה הפירוש שלך לקורא דורות מראש?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker F] הקדוש ברוך הוא קורא דורות מראש.

[הרב מיכאל אברהם] קורא דורות מראש, הוא יודע פחות או יותר מה הולך לקרות, פחות או יותר, אבל הוא לא יודע אירועים שתלויים בבחירה של בני אדם. יש לו חורים במידע, הוא לא יודע הכל. אולי הוא יודע למשל תהליכים גדולים, זה חוק המספרים הגדולים שהוזכר פה קודם, אז הוא יודע שהמצרים ישתעבדו בישראל ארבע מאות שנה לפני שזה קרה, ברית בין הבתרים. אבל כמו שהרמב"ם בפרק ו' מהלכות תשובה כותב, הוא יודע את זה באופן כללי על המצרים, אבל לכל מצרי לחוד יש בחירה חופשית. אז לכן עדיין הידיעה שלו היא ידיעה כללית. תיאורטית, אם כל המצרים היו בוחרים בטוב, אז היה מתברר שמה שהקדוש ברוך הוא ידע מראש היה לא נכון.

[Speaker G] אז זה יכול היה להיות גם מאה שנה וזה יכול להיות שבע מאות שנה במצרים?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה היה ארבע מאות שנה, כי הקדוש ברוך הוא קבע את זה כך שלפי חוק המספרים הגדולים, אחרי ארבע מאות שנה כבר יהיו מעט מדי מצרים שרוצים להמשיך להתעלל בישראל ולכן ישראל ייצאו. אפשר לקבוע את זה סטטיסטית. אבל עוד פעם, זה סטטיסטי. והשל"ה אגב באותו מקום כותב את זה. השל"ה כשהוא מדבר על העניין הזה, אז הוא שואל את אותה השאלה על כל הנבואות. איך בכלל הקדוש ברוך הוא נותן נבואות אם הוא לא יודע מראש דברים שתלויים בבחירה? ואז הוא אומר שהנבואות הן על דרך האפשר. הכוונה נבואות זה מה שצפוי שיקרה, אלא אם כן בני אדם יבחרו אחרת. יש תוספות ביבמות שהליבוביץ' תמיד מצטט אותו, שאומר אותו דבר.

[Speaker H] כמו ב… לא

[הרב מיכאל אברהם] שומעים טוב.

[Speaker H] לא שומעים טוב.

[הרב מיכאל אברהם] לא שומעים טוב, הרמקול שלך עושה רעשים.

[Speaker H] אפשר להגיד גם שאולי הקדוש ברוך הוא כשהוא אומר ארבע מאות שנה הוא אומר אם לא תתפתח המציאות כפי שאני צופה אז אני אכפה אותה שתוך ארבע מאות שנה היא תשתנה על ידי מכות מצרים כאילו?

[הרב מיכאל אברהם] כן, יש מצבים שבהם הקדוש ברוך הוא לוקח את המושכות לידיו, אבל אז באמת הוא שולל מהאנשים את הבחירה. אבל אם יש להם בחירה הוא לא יכול לדעת את זה מראש.

[Speaker H] לא, הוא לא בדיוק שולל, הוא כופה עליהם לבחור לשחרר את עם ישראל.

[הרב מיכאל אברהם] זה נקרא לשלול. כשהוא כופה עליהם מה לעשות, זה לשלול מהם את הבחירה.

[Speaker H] כופה פיזית, כפייה פיזית, לא כפייה מנטלית.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, תכל'ס הוא קובע להם מה לעשות, לא משאיר את הבחירה בידיהם. או מנטלית או פיזית, זה לא חשוב.

[Speaker H] עכשיו לגבי מה שהרמב"ם אומר ידיעתנו זה לא ידיעתו, אני אומר, אולי הרמב"ם זה אי אפשר להסביר, מה שהוא אומר שאי אפשר להסביר, זה כמו לנסות להסביר לאדם עיוור מה זה צבעים. אז אני אומר, אנחנו עדיין בשיעור הזה מנסים להבין את זה עדיין לתפיסת עולמנו שלנו כבני אדם שלא רואים, לא מבינים את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה כמו שאמרתי קודם, זה לא עוזר כלום. כמו שאמרתי קודם, זה לא עוזר כלום. כשאני שואל את השאלה האחרת, אני שואל את. הידיעה כמו שאני מבין אותה, יש את זה לקדוש ברוך הוא או לא? לא את הידיעה שלו שאותה אני לא מסוגל להבין כי אני עיוור. את הידיעה שלי שאני כן מסוגל להבין. יש לו או אין לו?

[Speaker H] אני מעריך שאת הידיעה שלי לפחות יש לו. אבל הרמב"ם אומר שיש ידיעה אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא מעניין אותי שאני

[Speaker H] קורא לזה במילה ידיעה, אבל אתה, אתה מתחמק.

[הרב מיכאל אברהם] אם אם יש לו את הידיעה שלי עצרנו, לא אכפת לי שיש לו גם ידיעה אחרת. את הידיעה שלי יש לו? זה סותר את הבחירה. לא אכפת לי שיש לו גם ידיעה אחרת, מה זה מעניין אותי. ואם אין לו את הידיעה שלי, אז זה לא סותר את הבחירה ומה אכפת לי שיש לו ידיעה אחרת, אז אין לו את הידיעה שלי. לכן אני טוען לאפשרות השנייה. עוד מישהו? כן. איך אתה מסביר איך

[Speaker I] אתה מסביר את הנבואות על אנשים פרטניים שקרו להם דברים?

[Speaker D] איפה כל הפלסטיקים?

[הרב מיכאל אברהם] איפה כל

[Speaker D] הפלסטיקים של הכוסות? כן, מה

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם סליחה אברהם.

[Speaker I] כן, אני שואל לגבי נבואות פרטניות על אדם ספציפי, על שקרה לו דבר ספציפי, לא לא חוק מספרים גדולים. היו נבואות ספציפיות בכל בכל הנביאים יש נבואות ספציפיות.

[הרב מיכאל אברהם] אחת משתי אפשרויות. או שזה נבואה דרך האפשר, זאת אומרת זאת ההערכה של מה שיקרה אלא אם כן אותו אדם יבחר בטוב או יעשה משהו שונה באופן מהותי מהצפי, וזה יש סיכוי שזה יקרה אבל סיכוי קטן כי כזכור הקדוש ברוך הוא פסיכולוג אולטימטיבי. אפשרות שנייה זה שישנם מצבים שהקדוש ברוך הוא נוטל את המושכות לידיו ושולל את הבחירה מאותו בן אדם כי הוא החליט שזה מה שהוא יעשה. דיברנו על הנהגת נורא עלילה נדמה לי בפעם הקודמת, שהקדוש ברוך הוא החליט שתבוא מיתה על האדם ולכן הוא בעצם תמרן את אדם הראשון ואת חוה לתוך החטא. זה לא היה תוצאה של בחירה שלהם ולכן הוא יכול היה לדעת את זה מראש.

[Speaker J] אוקיי, תודה. כן. אולי הסיפור של נינוה זה ההוכחה שאפשר יכולת להשתנות.

[הרב מיכאל אברהם] כן, ברור שיש יכולת להשתנות, זה הנביאים מלאים מזה.

[Speaker J] הם גם מבקשים מהציבור לעשות תשובה. הטענה של הנביאים זה תעשו תשובה כדי לשנות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. זאת אומרת בסופו של דבר הנבואה הזאת היא רק נבואה על תנאי. זה נבואה לרעה זה חז"ל אומרים שהיא רק נבואה על תנאי. שאם אם אנחנו חוזרים בתשובה זה לא יתגשם. אבל אני טוען שגם נבואה לטובה לא בהכרח מתגשמת. זה לא כתוב בחז"ל. חגי, אתה מנסה כל הזמן ואנחנו נראה אם הרם המיקרופון שלך בסדר. לא שומעים. לא מסתדר המיקרופון. אוקיי, עוד מישהו? טוב, אז שבת שלום.

[Speaker J] יישר כוח. שבת שלום.

[הרב מיכאל אברהם] תודה רבה.