שיעור מתאריך י＂ב בתמוז תשס＂ז

[הרב מיכאל אברהם] כתוב ויאמר משה כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ובשמות בפסוק אחר מקביל כתוב ויהי בחצי הלילה והשם הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כיסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה. למעלה כתוב כחצות הלילה ופה כתוב בחצי הלילה. מה ההבדל למה פה זה ב' ופה זה כ'?

[Speaker B] שם זה משה ופה זה השם.

[הרב מיכאל אברהם] אז אומר המכילתא, ויהי בחצי הלילה למה נאמר? לפי שנאמר ויאמר משה כה אמר השם כחצות הלילה אני יוצא וגומר, שאי אפשר לבשר ודם לעמוד על חציו של לילה, אבל כאן יוצרו חילקו. רבי יהודה בן בתירא אומר, היודע שעותיו ועונותיו הוא חילקו. בכל אופן הקדוש ברוך הוא עצמו יודע בדיוק מתי מחצית הלילה ולכן אומר בחצי הלילה. הקדוש ברוך הוא יודע מתי זה, משה רבינו לא יכול לדעת את העניין הזה. זה במכילתא דרשב"י, אבל כשאמר לו משה לפרעה מה הוא אמר? כה אמר השם כחצות הלילה וגומר, אמר לו הדבר שקול לכשיחצה הלילה, אם כחוט השערה הוא למעלה אם כחוט השערה הוא למטה, יושב על אבן שעות ומכוון את השעה כחוט השערה שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא. אלא הגיע זמנה של מלכות ליפול ביום נופלת ביום, בלילה נופלת בלילה. אבן שעות כוונה לשעון שמש.

[Speaker C] אבן שעות כן, שעון שמש. ובלילה?

[Speaker B] מה זה נוגע ללילה? מה זה נוגע לעניין הרגע?

[הרב מיכאל אברהם] עוד שנייה אחת אני אחזור לזה עוד רגע. בקיצור, אז מה שיש כאן במכילתא פה בעיקר במכילתא דרשב"י, גם במכילתא דרבי ישמעאל אני חושב זה ככה. במכילתא דרשב"י זה ממש ברור שם מדובר על רגע מתמטי ממש, נכון? הרי מדברים שם כחוט השערה עד אליו מלכות הזאת ממנו והלאה מלכות אחרת. זאת אומרת יש פה איזשהו מעבר בין מצבים שהוא עצמו ממש נקודת מחלוקת.

[Speaker D] המעבר יכול להיות איזשהו קו, לא משהו דיסקרטי.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אז על הדיסקרטי והרציף אנחנו נדבר. הגמרא בברכות בדף ג' מדברת על דוד המלך שקם בחצות הלילה לנגן ולעסוק בתורה, אז היא מביאה את הדברים הבאים. ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? מאיפה דוד המלך ידע מתי חצות הלילה? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, זה רמז למכילתא שקראנו עכשיו. כשכתוב כחצות רואים שמשה לא ידע בדיוק את החצות, רק הקדוש ברוך הוא יודע.

[Speaker D] משה אמר לא שהוא יצא שהקדוש ברוך הוא, כן, אבל כשמשה אומר אז הוא לא יודע. למה? משה אומר מי שיודע מתי זה חצות

[Speaker B] בחצות הוא יצא.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, כשמשה מדבר משה לא יודע גם אלה שאליהם הוא מדבר משה הם גם בני אדם.

[Speaker B] אולי משה חושש שאם יהיה איחור

[הרב מיכאל אברהם] אז משה אומר כחצות הלילה, תדעו לכם, משה אומר את זה לפרעה וכאילו אם פרעה יטעה אז הוא יגיד שהקדוש ברוך הוא בדאי, נגיד,

[Speaker B] רש"י אומר ככה במדרש, רש"י, נכון. בכל אופן זה מה שבא ללמד שיש

[הרב מיכאל אברהם] הבדל בין הידיעה של הקדוש ברוך הוא לידיעה של משה רבינו, לא משנה כרגע באמת לכאורה גם הקדוש ברוך הוא מדבר לבני אדם אז זה אולי באמת ההסבר שיצחק אמר פה. בכל אופן המסקנה היא שמשה באמת לא יודע מתי חצות ודוד כן. הגמרא אומרת אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות, מי איכא ספיקא קמי שמיא? אלא דאמר ליה למחר בחצות ואתא איהו ואמר כחצות, אלמא מספקא ליה, אז רואים שמשה רבינו זה היה מסופק לו. שואלת הגמרא ודוד הוה ידע? כאן מסתיימת כל השאלה, כן זה קטע ארוך שכולו שאלה, ודוד הוה ידע? אז אומרת הגמרא דוד סימנא הוה ליה. דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד וכיוון שהגיע חצות לילה באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. אז היה לו איזשהו סימן מהשמיים.

[Speaker C] וזה המטאורולוגיה של ארץ ישראל. אם תשים לב למשל אפילו בימים חמים כמו היום, בשעות בבוקר יש רוח מערבית, לפנות בוקר רוח מזרחית. נכון. וזה לא מאוד מדויק בזמן. זה כנראה שההחלפה הזאת לא הייתה בדיוק. לא, לא, אני מדבר על מטאורולוגיה שאני יודע. דוד אולי, אולי אצלו זה היה זמן ספציפי, אני חושב שזה היה קורה בחצות. מה זה חצות? הוא ידע איפה לשים את הכינור ככה בדיוק כשהרוח תגיע בחצות. אבל זה לא יכול להיות, אבל זה לא ממש מדויק, זה לא ממש כזה מן כחוט השערה, זה לא עובר כחוט השערה. נכון. לכן אני לא חושב שזאת תופעה מטאורולוגית. כן, אבל זה דווקא מעניין. בכל אופן. כן. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] אולי לדוד המלך הקדוש ברוך הוא ארגן שבתקופתו התחלופה הזאת תמיד תהיה בדיוק בחצות. אנחנו בזמנים רגילים זה קורה פלוס מינוס. כן, ביום כמו היום עם השרב זה הכל משתבש.

[Speaker B] טוב.

[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן נראה בגמרא בהמשך עוד דעה שגם משה רבנו ידע ויש לזה מדרש מקביל, לא משנה כרגע, תראו בדף. יש פה דבר מחודד שאני הכרתי אותו תמיד בשם הרב מבריסק, אבל חיפשתי ולא מצאתי בשום מקום איפה הוא אומר את זה. ניסיתי קצת לברר ויש איזה יהודי מבני ברק שמצא לי את המקור. המקור הוא באמת לא הרב מבריסק אלא איזשהו מישהו שהביא הרבה דברים בשמו, אבל דווקא את זה הוא לא מביא בשמו. את זה הוא מביא בשם עצמו, הרב דיסקין. הוא כתב את האוהל יהושע, ספר אוהל יהושע. אז הוא מביא פירוש לפסוק השני שהבאנו שם, הפסוק של חצות הלילה. יש להעיר דלא משכחת לה זמן זה של חצות, שהרי כשחולקים הלילה לשניים נמצא דחצי הראשון הוא לפני חצות והחצי השני הוא אחר חצות. אבל חצות גופא אינו תופס זמן כלל ואינו מציאות כלל, דאינו אלא שם לחלוקת הלילה, דכל זמן שבאמצע אפילו נחלק לשניים, חציו לכאן וחציו לכאן. ואם כן היכי משכחת לה חצות הלילה? ומה זה חצות הלילה? חצות הלילה הוא לא זמן בעצמו. הזמן עד אליו זה לפני חצות וממנו והלאה זה אחרי חצות. אבל חצות עצמו הרי לא יכול להיות שיש לו איזשהו אורך, כי אם היה לו איזשהו אורך גם אותו עצמו היינו חוצים באמצע ומה שאחריו זה אחרי חצות ומה שלפניו זה לפני חצות. לכן ברור שבסופו של דבר אחרי כל החציות, החצות עצמו אין לו שום אורך. זה רגע אחד. אין דבר כזה חצות בעצם. הרי חצות הוא גבול שחותך שני חלקים של קו אבל אין לו שום מידה מצד עצמו. אז מה זה נקרא, מה הוא בעצם התכוון לשאול? התכוון לשאול מה אתה אומר לי שמשה רבנו לא ידע אבל הקדוש ברוך הוא כן ידע. גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לדעת דבר כזה. אין רגע כזה. זאת הנקודה. הוא אומר זה לא בעיה של חוסר ידיעה. אם קראנו קודם בגמרא שזה אחד מחמישים ושמונה אלף הרגע, שם לא מדובר על הרגע של חצות אלא על הרגע שהקדוש ברוך הוא זועם, אבל העיקרון הוא תפיסת הרגע בזמן. אז שם התפיסה היא שרגע זה איזשהו משך זמן מאוד קטן. אז ברור שעקרונית אפשר היה לדעת את זה. הקדוש ברוך הוא יודע מתי זה, אנחנו לא יודעים. מאיפה אנחנו יודעים בדיוק מתי הקדוש ברוך הוא כועס? לא יודעים. אבל במקום שבו מדובר על דבר שאין לו בכלל מציאות על ציר הזמן כמו חצות, אז לא שייך לומר שאנחנו לא יודעים והקדוש ברוך הוא כן יודע. אין את מה לדעת. אין רגע כזה. אין חצות. יש לפני חצות ויש אחרי חצות, חצות עצמו הוא לא זמן בכלל. אי אפשר לדעת אותו. ככה הוא שואל. זה מה שמתכוון לשאול. תראו מה הוא עונה, הסיפא. אני תמיד אהבתי את העניין הזה. אז הוא אומר ככה: ונראה פשוט דהרי כמו כן יש להעיר מה היה בחצות הרי? בחצות הלילה אני יוצא והכיתי כל בכור, נכון? זה היה מיתת הבכורות. אז הוא אומר: ונראה פשוט דהרי כמו כן יש להעיר דמיתה אינה גם כן עניין של זמן. גם מיתה זה לא דבר שקורה בזמן. למה? דמקודם הוא חי ועתה הוא מת. הרי נמצא דאין שעת מיתה כלל. אין רגע שבו הוא מת. יש זמן שבו הוא חי ואחרי זה יש זמן שבו הוא מת. המעבר בין המצב שבו הוא חי לבין המצב שבו הוא מת כאילו נקרא רגע המיתה אבל אין דבר כזה. מיתה זה מצב, זה לא מעבר. המעבר עצמו לא קורה אף פעם, אין רגע שבו קורה המעבר. אתה חי עד כאן ומכאן ואילך אתה מת.

[Speaker B] אתה לא יכול

[הרב מיכאל אברהם] להצביע, אין את הרגע שבו קורה המעבר. אז הוא אומר, דכל זמן שעדיין לא מת הוא חי, וכשהפסיק לחיות הרי הוא מת. נמצא דאין זמן מיתה כלל. ככה הוא אומר. גם למיתה אין זמן. ועכשיו תראו הכל מתיישב. למה? ופשוט אמנם נכון הדבר. זה באמת נכון. אשר על כן מיושבת קושיית קמייתא. הקושיה הראשונה שהוא שאל למעלה. למה? דהכי הוה במכת בכורות, שהיו חיים בחצות הראשון ובחצות השני כבר פסקו לחיות והיו מתים. והנה הכי נמי דלא חצות הוי זמן ולא שעת מיתה הוי עניין זמן, אלא דזה גופא שהמעבר ממוות לחיים היה שווה למעבר מחצות הראשון לחצות השני, וזהו ויהי בחצי הלילה, דאין הכוונה לזמן חצות, כי אין זמן כזה, אלא שהחצות, כמו שחצי הלילה חצה בין מוות לחיים של בכורי מצרים. מה הוא בעצם אומר? הוא בעצם אומר כך, נכון, אין רגע של חצות, אבל גם אין רגע של מיתה. מה היה אצל בכורי מצרים? חיו עד שלב מסוים, וממנו והלאה הם נהיו מתים. אז המעבר הזה הוא בדיוק ברגע שהמעבר של הלילה קורה בין החצי הראשון לחצי השני. כמו שאין רגע שהוא עצמו נקרא חצות, אין גם רגע שבו מתים בכורי מצרים. זה פשוט מעבר בין שני מצבים, והמעבר הזה קורה סימולטנית. אז באמת לא צריך להגיע לזה שיש רגע של חצות, אין רגע של חצות. בסדר. עכשיו הרגע שהקדוש ברוך הוא למשל כועס יהיה קשה להגיד עליו דבר כזה, כי זה לא מעבר. הקדוש ברוך הוא זועם רגע. שם, שם אי אפשר יהיה להגיד דבר כזה.

[Speaker D] השאלה היא אם המשל, הדוגמה שהוא נותן בה של המעבר ממוות לחיים, היא באמת דוגמה עקרונית או שבאופן עמוק אתה יכול להגיד שכל פעילות אנושית מורכבת מאיזשהו רצף של

[הרב מיכאל אברהם] אירועים

[Speaker D] ושינויים, ובסופו של דבר על כל אחד מהם אתה לא יכול להגיד בדיוק מתי

[Speaker C] הוא קרה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, בדיוק, הנה,

[Speaker C] תראה למשל את הקדוש ברוך הוא זועם, כמו בפרדוקס הערימה. בסדר, יש איזשהו מצב של גסיסה. אנחנו כולנו יודעים, הפעימה האחרונה של הלב, השלושה סיסי האחרונים של דם שיצאו מהלב, זה חי או מת? ברור שהוא מניח שזה ביניים, זאת אומרת חי ומת זה מצבים ביניים.

[Speaker B] כן, זו המחלוקת אם בני אדם תופסים את הדברים האלה או שיש אמיתיות.

[Speaker C] לא יודע, אתה לא יודע, פשוט לא יודע. יש הגדרה הלכתית של מוות, ממתי מותר להגיד.

[Speaker D] לא

[Speaker B] משנה, אבל ההגדרה ההלכתית, ההגדרה

[Speaker C] ההלכתית של אם נח פילה לאף והוא לא נושם, אז מה קורה עם הסיסי האחרון של אוויר שיצא מהאף, זה חי או מת? הנוצר.

[הרב מיכאל אברהם] לא,

[Speaker B] אז זה הערה נכונה. זה רק מבחינתנו כבני אדם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בסדר, אבל

[Speaker B] אומר, אפילו הקדוש ברוך הוא לא יודע מתי המעבר.

[הרב מיכאל אברהם] אומר לא, הוא לא, אומר לא, לא בגלל שהקדוש ברוך הוא יודע מתי, זה כמו בפרדוקס הערימה שהבאנו אותו כמה פעמים.

[Speaker B] אבל זה אנחנו שוב.

[הרב מיכאל אברהם] לא, גם הקדוש ברוך הוא.

[Speaker B] סיסי אחרון, אם זה חי וזה מת, פרדוקס

[הרב מיכאל אברהם] הערימה זה גם הקדוש ברוך הוא יש לו בעיה עם זה. מה פה

[Speaker B] ה… מה ההבדל?

[הרב מיכאל אברהם] לא, פרדוקס הערימה לא מצביע על חוסר יכולת. פרדוקס הערימה אומר שאין בכלל, בדיוק, אין הגדרה. אז זה לא קשור להקדוש ברוך הוא.

[Speaker B] מה שזה שהוא טוען, יש פה פרדוקס הערימה?

[הרב מיכאל אברהם] כי גם במיתה אתה יכול להגדיר שהמעבר בין מיתה לחיים זה לא מעבר מאחד לאפס. זה מעבר מאחד יורד באופן רציף עד אפס, באלכסון כזה, ואז אם מתי אתה מגדיר אותו כמפסיק לחיות ומתחיל למות? יש מצבים של שלושת רבעי חי ורבע מת, חצי חצי, רבע חי ושלושת רבעי מת וכן הלאה.

[Speaker B] אבל זה אנחנו כבני אדם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא.

[Speaker C] אני אמרתי, אני ראיתי את המוניטור של דודה שלי, אשתו של דודי הגוססת, וקצב פעימות הלב, הגרף הסינוס הזה הולך, זה לא פתאום, זה יותר ויותר מתון. עכשיו, מתחת לאמפליטודה מסוימת, כשהאמפליטודה הנורמלית היא כזאת על המסך, תופסת את כל המסך, ואז… אז זה חי או מת?

[Speaker B] הגדרה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אבל זה בדיוק הנקודה, שיש פה איזושהי הגדרה שהיא קצת שרירותית. זה לא מצב של… זה לא מצב של חי ומת באופן שמובחן באופן חד. יש פה רצף של מצבים. מי לא מבחין? אף אחד. גם הקדוש ברוך הוא לא. הרופא בטח לא, כי אין פה מה להבחין, זה בדיוק ההבדל, זה מה שאני רוצה בדיוק לחדד פה. זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על מצב של רגע מאוד קצר, אז בואו, זה רק מגבלה אנושית, אנחנו לא יכולים להבחין להגדיר את זה, הקדוש ברוך הוא יכול. אנחנו מדברים על מצב אחר, יכול להיות שאין בכלל במה להבחין, לא שאנחנו לא יכולים, אין במה להבחין. הקדוש ברוך הוא יכול להגיד לך מתי זה ערימה? לא. המושג עצמו לא מוגדר, זה לא בגלל חוסר יכולת, זה לא שהקדוש ברוך הוא לא יודע, כי המושג עצמו לא מוגדר. אז זה לא, אתה מבין? זה לא שהקדוש ברוך הוא לא יכול משהו, אלא זה לא, זה גם אני לא, גם אצלי הבעיה היא לא שאני לא יכול, אלא אין, אין דבר כזה.

[Speaker D] ההשוואה בין ערימה לבין חיים ומוות היא בעיניי לא הכרחית. ערימה זה מושג שהוא…

[הרב מיכאל אברהם] נכון, יש מקום שיש

[Speaker D] בו נוחות מסוימת אבל אין בו באמת כל כך חשיבות להגדרה, לכן זה מושג יומיומי כזה. נכון, לעומת זאת חיים, יכול להיות שאנחנו מנסים להגדיר את זה כמיתה וחיים, ואולי להקדוש ברוך הוא יש באמת, אני לא יודע, אולי באותו רגע שהנשמה ניטלת לצורך העניין. אולי לא, יכול להיות.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר אני לא יודע, הקדוש ברוך הוא יודע, אני לא יודע. אבל זה הכרחי, אולי כן ואולי לא, אני לא בטוח. מה שיוסי העלה, שישנה גם אפשרות שבאופן מהותי זה לא קיים, ואז גם הקדוש ברוך הוא לא יכול. אולי כן ואולי לא, אני לא יודע. אבל הרב דיסקין מעיר שהרב דיסקין בעצם מניח במובלע שהמצב של מת וחי. זה מצב בינארי, או חי או מת וזהו. ואנחנו אולי לא יודעים את המעבר, אבל הקדוש ברוך הוא ודאי יודע. לא בטוח שההנחה הזאת היא נכונה, אז יש פה איזושהי הנחה מסוימת. הנחה, בסדר.

[Speaker B] אז בוא נניח הנחה אחרת.

[Speaker C] לגיטימי. וגם זה מסתדר לו עם הפסוק, ויהי כחצי הלילה והרגתי כל בכור בארץ מצרים.

[Speaker B] הרגתי, כי הרגתי זה, אם אתה מניח משהו אחר אז לא מסתדר לך הפסוק.

[Speaker C] לא, אני יכול לומר פשוט שהקדוש ברוך הוא מסוגל בסופו של דבר לעשות דבר שאנחנו לא מסוגלים לעשות, להרוג בפרק זמן, באיזה פרק זמן?

[Speaker B] הוא לא קיים.

[Speaker C] אפשר להעביר אדם מחי למת כנראה בזמן שלא לעבור את חצות הלילה, בלי זמן.

[Speaker B] אם זה לא קיים אז זה לא קיים.

[Speaker D] זאת אומרת שאתה לא יכול באופן עקרוני להראות שזה היה לפני וזה אחרי.

[Speaker B] זה מה שהוא נאלץ להגיד, הוא נאלץ לתת שם הנחה ולהגיד ככה זה היה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה בסדר גמור, לגיטימי.

[Speaker B] אני אומר שכל הנחה אחרת תביא אותך לבעיה.

[הרב מיכאל אברהם] לא תביא אותך לבעיה אלא רק תגיד שאתה לא יכול לדעת אבל הקדוש ברוך הוא יכול לדעת. הוא אומר לא, באופן עקרוני זה לא שייך, וגם הקדוש ברוך הוא לא צריך לדעת פה כלום, זה רק מעבר. זה לא, אין באמת רגע כזה שאנחנו מחפשים אותו אלא זה מעבר ממצב של חיים למצב של מיתה. המעבר הזה קורה בדיוק מתי שגם הלילה עובר מהחצי הראשון לחצי השני. הם פשוט קורים במקביל, אז אין פה איזשהו אירוע שאתה צריך למקם אותו על איזושהי נקודת זמן. יש פה מעבר שאתה ממקם אותו על פני מעבר של ציר הזמן עצמו, ולכן אין שום בעיה למרות שאין שום רגע של חצות, הכל בסדר.

[Speaker B] אתה ממקם את שני המעברים, צריך לדעת מתי המעבר הראשון קורה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אין מתי, בעצם זה לא נכון להגדיר מתי הוא קורה כי המעבר עצמו אין זמן שבו הוא קורה.

[Speaker B] איך מכוונים אותם בדיוק ביחד?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, זה הקדוש ברוך הוא יודע לכוון את זה.

[Speaker B] אם הוא כן יודע בכל מקרה מתי ואיך לכוון

[הרב מיכאל אברהם] אם אין את הזמן הזה. אז הוא מכוון את קטעי הזמן שהגבול הזה חוצה ביניהם, הוא לא מכוון רגע.

[Speaker B] כן, אבל לכוון את

[הרב מיכאל אברהם] שני המעברים גם צריך זמן. כן, אבל הזמן שנגיד הוא מכוון את החיים, התקופה של החיים של הבכורים שזה בדיוק החצי הראשון של הלילה, ואת התקופה של המיתה שזה בדיוק החצי השני של הלילה, ממילא המעבר קורה באותו זמן. אבל כשהוא מכוון הוא מכוון את מה שכן לוקח זמן, לא את מה שלא לוקח זמן. בסדר. בכל אופן, הנקודה היא פה באמת שהוא מניח שדבר כזה בכלל לא קיים על ציר הזמן. המעברים האלה, המיתה או המעבר מהחצי הראשון לחצי השני. אם ניקח כדוגמה את הזעם של הקדוש ברוך הוא, שם אי אפשר יהיה להגיד את זה. כי כשאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא זועם ברגע מסוים ביממה, זה זמן.

[Speaker B] זה קורה

[הרב מיכאל אברהם] מתישהו, זה לא מעבר בין מצב למצב, זה מצב בעצמו. הדבר הזה אי אפשר להגיד שהוא לא נמצא על ציר הזמן. לכן באמת הגמרא למעלה הניחה שלזמן יש איזשהו משך, אחד חלקי חמישים ושמונה אלף. היא לא אומרת שזו נקודת זמן מתמטית. אמרתי שיכול להיות שאולי בסוף כן מגיעים למסקנה שזו נקודת זמן מתמטית וזה אולי אני אסביר עוד מעט. אבל לפחות על פניו נראה שזה מתיישב היטב. החצות הוא באמת נקודה אחת, אז זה אומר הרב דיסקין שבעצם זה אפילו לא נקודה אחת, זה בכלל לא קיים על ציר הזמן. זה רק קורה במקביל למעבר של ציר הזמן. אבל ההמתה עצמה היא לא מצב, היא מעבר בין מצבים. לעומת זאת זעמו של הקדוש ברוך הוא זה ודאי מצב, ובמצב תמיד לוקח איזשהו זמן. לכן הגמרא שואלת כמה זה רגע? כמימרא, אחד חלקי חמישים ושמונה אלף, לא משנה, אבל יש לו איזשהו משך מסוים. ואז באמת יש פה שתי סוגיות אחרות. הסוגיה הראשונה לא עוסקת ברגע. כשהגמרא שואלת כמה זה רגע זה לא רגע במובנים שאנחנו מדברים עליו שזה נקודת זמן, אלא רגע הכוונה זמן מאוד קצר. אבל האמת היא שאני חושב שהוא מניח איזושהי הנחה שצריך לבחון אותה קצת יותר. אני אקדים אולי איזושהי הקדמה. יש מצבים שבהם, נתחיל אחרת. אנחנו בדרך כלל מבינים שכשיש הסתברות אפס, סיכוי אפס שיקרה משהו, אז הוא בלתי אפשרי. לא בלתי אפשרי, זה סיכוי אפס. זה לא נכון. זה לא נכון בגלל שיש הרבה מאוד מצבים שבהם קורים דברים שסיכוים הוא אפס. לדוגמה, מישהו עושה הגרלה אקראית להוציא מספר שלם. מתוך כל המספרים השלמים אני בוחר באופן אקראי מספר אחד, אחד המספרים, כן? מה הסיכוי שייצא תשע? אפס. אחד חלקי אינסוף. יש אינסוף מספרים שלמים. הסיכוי הוא אפס, נכון? הרי אם אני עושה הגרלה כזאת תמיד ייצא איזשהו מספר. נכון? הרי יצא איזשהו מספר. זאת אומרת בהגרלה מן הסוג הזה כל תוצאה שתצא, אני יודע בוודאות מראש, כל תוצאה שתצא זה היה אירוע שסיכויו הוא אפס. נכון? זאת אומרת כשאני אומר. להגיד שסיכויו של משהו הוא אפס אין פירושו שהוא בלתי אפשרי. יש מצבים שבהם בהחלט קורים דברים שסיכוייהם הם, אני אפילו לא צריך את אינסוף המספרים השלמים, גם כל המספרים בין אפס לאחד, כל המספרים הממשיים. אני בוחר איזושהי נקודה בקטע אפס אחת באופן אקראי, הסיכוי לכל נקודה הוא אפס, אבל עדיין תמיד תצא נקודה אחת, נכון? בכל הגרלה שיש אינסוף תוצאות, הסיכוי לכל אחת מן, ובהגרלה הוגנת, הסיכוי של כל אחת מן התוצאות הוא אפס. אבל בכל הגרלה כזאת תוצאה אחת תצא. נכון? אז ברור שלהגיד סיכוי אפס אין פירושו להגיד בלתי אפשרי.

[Speaker D] לעומת זאת ישנם מצבים וזו דוגמה אפילו פחות

[Speaker B] טובה, כי במספרים הממשיים

[Speaker D] כשיוצא משהו איך אתה בכלל יכול להגיד מה יצא? אתה בסופו של דבר עושה איזשהו קיצוץ מסוים.

[הרב מיכאל אברהם] ברגע שעושים את הקיצוץ

[Speaker D] זה מספר סופי של, לעומת המספרים הטבעיים שאתה ממש יודע מה יצא.

[הרב מיכאל אברהם] ושם טכנית יהיה קשה לעשות את ההגרלה הזאת כי לא יהיו לה אינסוף תוצאות. אוקיי, גם לגבי מספרים שלמים אגב אפשר לשאול שאלות דומות. כשאתה, כל מכניזם ממשי של הגרלה שתעשה בין מספרים שלמים הוא אף פעם לא, יש לו איזשהו סף. וכשתעשה את זה במחשב למשל אז מספר הסיביות יקבע עד איפה אתה יכול להגיע. אתה לא יכול באמת לעשות את זה ב, נכון. אבל לא משנה. זה לא חשוב. אתה לא יכול לעשות את זה באופן אינסופי. תרגיל, כן, זה תרגיל מחשבתי. ברור שבהגרלה מן הטיפוס הזה יצא משהו שסיכויו הוא אפס.

[Speaker D] וזה הרעיון. ואולי זה להפך, אולי זה בעצם אומר שכיוון שאתה לא יכול באמת להגדיר

[הרב מיכאל אברהם] מנגנון

[Speaker D] של הגרלה עם תוצאה, מנגנון שבאמת לוקח בחשבון את כל האפשרויות, זה בעצם, ברגע שאתה עושה מנגנון, אז בעצם זה מנגנון סופי ולכן זה לא באמת מה שרצית. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אבל כשאתה עושה מנגנון סופי גם הסיכוי לא יהיה אפס. נכון. ואז אנחנו בכלל לא שם. לא משנה. אבל בניסוי המחשבתי הזה יש תוצאה שתצא למרות שסיכויה הוא אפס. זאת אומרת היא לא תוצאה בלתי אפשרית למרות שהסיכוי שלה הוא אפס. להגיד סיכוי אפס ולהגיד בלתי אפשרי זה לא מילים נרדפות.

[Speaker C] נגיד שלוקח לעשות את ההגרלה שעה, והסיכוי להוציא את המספר תשע הוא אחד למיליארד במחשב ריאלי וממשי, כן? אז זה לא אומר שהסיכוי להוציא את הספרה תשע הוא אחד למיליון שנים, אלא כי ברגע שנעשתה, להוציא את המספר תשע הסיכוי שזה יקרה הוא אחד למיליון שנה, אבל ברגע שנעשתה ההגרלה תוך שעה יצא איזשהו מספר. וזה ביטוי נוסף של אותה תופעה.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהרב אומר. זה אותו רעיון, רק בפרקטיקה.

[Speaker C] בסדר, זה לא אומר שזה לא יקרה בדקה הקרובה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה בדיוק הנקודה.

[Speaker C] גם אירוע שההסתברות שלו אחד חלקי מיליארד הוא עדיין

[הרב מיכאל אברהם] יכול לקרות והוא תמיד יקרה. בתשעה מיליארד אירועים יקרה לך האירוע הזה ואתה תגיד: אופס, איך יכול להיות שזה קרה? זה הרי הסתברות של אחד לתשעה מיליארד. איך יכול להיות שזה קרה? זה הרי לא יכול להיות. אבל הרי אני אגיד לך מראש, זה ברור לגמרי שהאירוע שיקרה פה זה יהיה אירוע שסיכוייו הם אחד לתשעה מיליארד. את זה אני יודע מראש. אז לכן אני לא חושב שזה מהותי ההבחנה הזאת. בכל אופן בוא נמשיך את זה רגע הלאה, את ההבחנה בין שני הדברים האלה. כשאנחנו מדברים על אירוע שהוא בלתי אפשרי, אנחנו גם אומרים שהסיכוי שלו הוא אפס, נכון? אבל שם זה לעולם לא תוצאה של חישוב. נקודה מאוד עדינה וחשובה.

[Speaker B] ושם תמיד יהיה אפס באמת. מה? שם תמיד יהיה אפס.

[הרב מיכאל אברהם] מה תמיד יהיה אפס?

[Speaker B] בלתי אפשרי.

[הרב מיכאל אברהם] אירוע בלתי אפשרי הסיכוי שלו הוא אפס, אבל אירוע שהסיכוי שלו הוא אפס לא תמיד בלתי אפשרי. זאת הטענה. ואני אומר כך: יש שני מצבים של סיכוי אפס אם כך, נכון? יש מצב שסיכויו הוא אפס אבל הוא אפשרי, ויש מצבים שבהם זה סיכוי אפס בגלל שזה בלתי אפשרי. מה ההבדל בין שני המצבים האלה? ההבדל בין שני המצבים האלה זה שדבר שסיכויו הוא אפס אבל הוא אפשרי, הסיכוי הזה הוא תוצאה של חישוב סטטיסטי, הסתברותי. אתה פשוט רואה שיש אינסוף אפשרויות לתוצאה של הגרלה, הסיכוי לכל אחת מן התוצאות זה אחד חלקי מספר התוצאות, אז זה אפס. נכון? אני עושה חשבון סטטיסטי והתוצאה היא אפס. כשאני עושה חשבון סטטיסטי והתוצאה היא אפס, זה אומר שהסיכוי הוא אפשרי, האירוע הוא אפשרי בסיכוי אפס. כשאני מדבר על אירוע שהוא בלתי אפשרי ממש, זה לעולם לא תוצאה של חשבון סטטיסטי. לעולם. אין חשבון סטטיסטי שאומר לי שאירוע הוא בלתי אפשרי. וזו טעות של הרבה מאוד מוכיחים מכל מיני כיוונים, בעד האמונה, נגד האמונה. אני עוד מעט אביא דוגמה. זה תמיד הגדרה שלא קשורה לסטטיסטיקה. לדוגמה, אני יודע מה, נגיד שאני חושב שבלתי אפשרי שהתמונה הזאת פתאום תיעלם מהקיר מרגע לרגע ולא יישאר ממנה כלום. פשוט תיעלם לגמרי. זה לא תוצאה של שום חישוב שאותו אפשר לעשות. זה אך ורק קביעה, נגיד פיזיקלית, אם אני מאמין בחוקי הפיזיקה בוודאות מוחלטת אז אני אגיד שזה, מה? שהם נצחיים. כן. אז אני אגיד שזה. סיכוי אפס, אבל זה סיכוי אפס, האמירה שזה סיכוי אפס היא תוצאה של ההנחה שזה בלתי אפשרי. בנושא ההגרלה זה עבד הפוך. החשבון הסטטיסטי נתן לי סיכוי אפס, ואז אני אומר שזה לא סביר שזה יקרה. זה אפשרי, אבל לא סביר שזה יקרה. החשבון של הסיכוי אפס הוא תוצאה של חשבון. פה, הסיכוי אפס הוא תוצאה של הנחה מראש שהדבר הזה הוא בלתי אפשרי. אני אתן לכם דוגמה כדי לחדד את הדברים. הרבה כל מיני אנשים שמוכיחים כנגד התזה שהעולם נוצר באופן אקראי. אז הרבה מאוד מן ההוכחות האלה בנויות על הסיכוי המאוד נמוך שדבר כזה יקרה. יש אפילו כל מיני חישובים שמחשבים חסמים כאלה או אחרים על הסיכוי שדבר כזה יכול לקרות, הסיכוי שתיבצר מולקולה אורגנית באופן אקראי או משהו כזה עוד לפני כל העולם כולו. אני לא יודע איך אפשר לחשב את זה, אבל הם מספיק להראות שבלתי אפשרי שתיבצר מולקולה אורגנית בשביל להגיד שוודאי וודאי שכל העולם כולו זה לא אפשרי. עכשיו איך בנוי חשבון כזה? חשבון כזה בדרך כלל בנוי כמכפלה של סיכויים של סדרת אירועים שמוליכה להיווצרות של מולקולה אורגנית. נגיד שמולקולה אורגנית נוצרת מתוך מצב שאין בו שום רכיב אורגני בכמה דרכים אפשריות. כל דרך כזאת בנויה מכל מיני שלבים עוקבים. כל שלב כזה יש לו סיכוי מסוים שהוא יקרה באופן אקראי. אז כל הענף הזה, הסיכוי שהוא יתרחש הוא מכפלת הסיכויים של כל החוליות שמרכיבות אותו, נכון? אם צריך שיבוא אטום כזה ויסתובב סביב חלקיק כזה ואז יבוא בדיוק אטום כזה ובדיוק ייווצר פה משהו כזה, כל אחד מאלה יש לו איזשהו סיכוי מסוים. הסיכוי שכל זה יתרחש זה מכפלת הסיכויים של כל אחד מן האירועים הבודדים שמרכיבים את כל השרשרת, נכון? בסופו של דבר אני מגיע לאיזשהו סיכוי שהוא סיכוי מאוד קטן. עכשיו אני פעם היה לנו איזשהו דיון על זה, זה אפילו נוסח בספר, 'שיח שווים' זה נקרא. אפילו לא זוכר מה מזה נכנס שם ומה לא כי אני לא אהבתי את הפרק הזה, הייתה בנתיבות עולם, הישיבה שלמדתי. ושם מישהו רצה לטעון טענה מן הסוג הזה, שהוא במקרה כימאי, פרופסור לכימיה. אז אמרתי לו שזה שטויות. זה שטויות בגלל שהחשבון הזה רק מוכיח שזה אפשרי שהעולם נוצר במקרה. כיוון שלעולם אתה לא יכול לעשות חשבון של מה הסיכוי שלמולקולה אורגנית להיווצר במקרה. אין דבר כזה, אין חשבון כזה. מה שאתה יכול להגיד לי זה מה הסיכוי שהיא תיווצר ליחידת זמן. כי הרי לא הרי הסיכוי שהיא תיווצר בשעה כהרי הסיכוי שהיא תיווצר במיליארד שנים או בלא יודע מה, מיליארד מיליארדי שנים, נכון? זאת אומרת הגודל שאותו אתה יכול לחשב זה לעולם לא חישוב, זה לעולם לא סיכוי. זה תמיד יהיה סיכוי ליחידת זמן. אז מה הסיכוי שזה ייווצר לשעה, לשנה, לא יודע בדיוק משהו כזה, ואתה מגיע למספרים מאוד מאוד קטנים. אז נגיד שאתה מגיע לאחד חלקי מיליארד סיכוי שדבר כזה ייווצר בשנה. זה סתם, זה הרבה יותר קטן מזה, לא משנה, רק לצורך ההדגמה. אז בעצם מה זה אומר? בעצם מה שזה אומר זה שאם תחכה מיליארד שנה אז מספר המולקולות הממוצע שייווצר באופן אקראי הוא אחד. נכון? לא שהסיכוי שתיבצר מולקולה הוא אחד, אלא מספר המולקולות שייווצר באופן אקראי לאורך מיליארד שנים הוא אחד. זאת אומרת שבעצם אתה טוען שזה אפשרי, במילים אחרות, שאם העולם הוא לא מחודש אז

[Speaker D] או לא מחודש או

[הרב מיכאל אברהם] מחודש אבל המון המון זמן.

[Speaker D] זאת אומרת אם העולם קיים אינסוף שנים אז…

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת אתה לעולם תוצאה של חישוב כזה לעולם לא נותנת סיכוי, היא נותנת קצב. היא נותנת מה הסיכוי ליחידת זמן שדבר כזה ייווצר, ולכן בהגדרה תמיד כשאתה עושה חישוב כזה אתה למעשה מניח שזה אפשרי. לעולם לא תצליח כך להוכיח שזה לא אפשרי. הפוך, אם אתה עושה חישוב כזה אתה בעצם מניח שזה כן אפשרי. אז אם אני אומר שזה לא

[Speaker D] אפשרי, אולי יכול להיות שכל מה שאתה בסך הכל אומר כשאתה אומר שזה לא סביר להיווצרות של

[הרב מיכאל אברהם] מולקולה,

[Speaker D] אתה לא באמת יודע, אתה אומר, אתה טוען פה שלפי הידע שיש בידינו זה לא יכול להיות יותר מאשר

[הרב מיכאל אברהם] עשר במינוס מאתיים ביחידת זמן לשעה…

[Speaker D] כן נניח, זאת אומרת שזה מה שאתה אומר פה, נכון. אבל אז אתה תולה תופעה בתופעה, אתה אומר אם ככה זה אומר ש…

[הרב מיכאל אברהם] איזו תופעה בתופעה? זה משמעות התוצאה. משמעות התוצאה היא שאם תחכה מספיק זמן זה יקרה. נכון.

[Speaker D] ובמילים אחרות אתה גם אומר כמה זמן.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר. לא, בשורה האחרונה שזה עתה חישבת את גיל העולם. אתה אומר הסתברות, אתה יכול מעתה לקבוע את גיל העולם. בדיוק. בסדר. אז מה אתה מפריך? זה בסך הכל עזר לי לחשב את גיל העולם. אתה לא יכול… יכול להגיד. זה לא מתיישב עם החישובים הקיימים ועם גיל העולם. זה כן, אם אתה מוסיף את זה. נכון, אפשר לסתור. אבל זה בדרך כלל לא מופיע שם, וזו אחת הבעיות בטיעונים האלה. לא, זה אני מסכים. אבל אז בסדר.

[Speaker C] עכשיו מה הטענה של אלוורז? שמעת את הטענה של שישים וחמש מיליון שנה נשמד כל החי על פני כדור הארץ? ואז באמת ההסתברות, ואז לומר ששישים וחמש, זאת טענה של אחד בשם אלוורז, בעל פרס נובל לפיזיקה. אלברז, אלברז. שמעת את השם?

[הרב מיכאל אברהם] לא את הדבר עצמו. בסדר.

[Speaker C] אז הוא אחרי הטקס בשטוקהולם נסע עם הבן שלו שבדיוק קיבל את הדוקטורט בגיאולוגיה, נסעו לטיול באיטליה. והוא אומר, תסביר לי מה אני רואה. ואז הוא לא הצליח למכור לאבא שלו סיפורים, הוא אמר אני מצטער, זה בלתי אפשרי, ומזה נולדו דברים. מכל מקום, אין שום יצור חי שחוצה שכבה גיאולוגית שיותר עתיקה משישים וחמש מיליון שנה. קרה איזשהו אסון אקולוגי, שיש לזה כל

[הרב מיכאל אברהם] מיני הסברים, מהאסון הזה מה שנתן להיווצר עוד פעם.

[Speaker C] ושישים וחמש מיליון זמן זה בערך כמו הסיכוי שמהערימת זבל בחצר שלך ייווצר פתאום זבוב.

[הרב מיכאל אברהם] כן, לא, אז זאת הטענה שהיא בהחלט כן טענה. אבל הטענה שאומרת שיש סיכוי מסוים שהוא קטן, אז א' זה לא סיכוי אלא קצב, וב' ברגע שאתה אומר שיש קצב קטן, אחד חלקי הקצב ייתן לך כמה זמן צריך לחכות בשביל שהדבר הזה יקרה. אז אתה בעצם אומר שזה כן יכול לקרות. כשאתה אומר שזה לא יכול לקרות, הטענה היא לעולם לא תוצאה של חישוב. כשאתה אומר שזה בלתי אפשרי, לא סיכוי קטן, בלתי אפשרי, זה לעולם, שום סטטיסטיקאי לא יוכל לעשות חשבון, תבין איך בנוי חשבון סטטיסטי, זה מכפלה של סיכויים של אירועים עוקבים. מכפלה אף פעם לא נותנת אפס, אלא אם כן אחד המרכיבים המוכפלים הוא עצמו אפס, נכון? אז עזוב את כל המכפלה, אם אתה יודע כבר מרכיב אחד שהוא אפס, אתה כבר יודע הכל. אתה לא צריך שום חישוב סטטיסטי, לעולם לא נותן תוצאה שהיא אפס. לעולם לא. רק אם זה אחד חלקי מספר אינסופי של אפשרויות, מה שאמרנו קודם. אבל חישוב תהליכי לעולם לא ייתן תוצאה שהיא אפס, אלא אם כן אחת החוליות בשרשרת היא עצמה בהסתברות אפס. אבל איך אתה יודע את זה? זה הרי לא תוצאה של חישוב תהליכי. אתה יודע את זה כי זה נגד חוקי הפיזיקה או ביולוגיה או מה שלא יהיה. אתה בעצם יודע את זה לא בגלל חשבון סטטיסטי. אתה יודע שזה בלתי אפשרי. זה בלתי אפשרי, לא שזה סיכוי אפס. זה בלתי אפשרי. דבר שאתה אומר עליו בלתי אפשרי, זה לעולם לא תוצאה של חישוב. בסדר? עכשיו טוב, זה רק לסגור את הסוגריים האלה. בעצם מה שאומר האוהל יהושע, הרב דיסקין, הוא בעצם רוצה לטעון שלקלוע על הרגע של החצות או שהקדוש ברוך הוא זועם, אם באמת זה רגע מתמטי,

[Speaker B] יש הבדל בין שני אלה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אני אומר אם זה היה גם רגע מתמטי, אז זה בלתי אפשרי, לא שזה בסיכוי אפס. אין רגע כזה. נכון? זה בלתי אפשרי, זה לא, אין רגע כזה, זה רק מעבר בין מצבים, הוא עצמו לא מצב. נכון? עכשיו פה הוא טועה. למה הוא טועה? בגלל שזה בעצם אירוע שהוא אפשרי בסיכוי אפס, זה לא אירוע בלתי אפשרי. לקלוע לרגע הזה, כיוון שרגע כזה של מעבר כמו נגיד הזעם של הקדוש ברוך הוא.

[Speaker B] זעם זה כן זמן.

[הרב מיכאל אברהם] הזעם של הקדוש ברוך הוא הרי הוא כן זמן. עכשיו בוא נניח שהזעם של הקדוש ברוך הוא נגיד שלוקח רגע בדיד של זמן, בסדר? בלתי אפשרי לקלוע לזה. למה? כי יש אינסוף רגעים כאלה לאורך הלילה ובכל דקה יש אינסוף רגעים כאלה, כן? וכיוון שכך, אי אפשר לקלוע לרגע הזה. מה זאת אומרת אי אפשר? הסיכוי הוא אפס, לא שאי אפשר. לפי הניסוח שלו אין רגע כזה. זה לא, אין למה לקלוע, זה בלתי אפשרי, זה לא תוצאה, זה לא בגלל שיש המון רגעים אתה לא יודע איזה מהרגעים הוא הנכון. אין רגע כזה, זה מה שהוא אומר. וזה בלתי אפשרי.

[Speaker B] הוא לא מתייחס לזעם של הקדוש ברוך הוא.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, זה החצות, לא חשוב. לא, לא, נדבר על החצות, לא אכפת לי. זה מוגדר, אבל אני חושב

[Speaker B] שגם החצות זה אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שגם החצות זה אותו דבר. לא, זעם הוא זמן. אני חושב שגם החצות הוא זמן, זה מה שאני רוצה לומר. גם החצות הוא זמן. רק מה? רק הוא זמן שהוא נקודה ולא קטע. מה זאת אומרת? יש הרבה פרדוקסים שנוגעים בכלל לזה, גם לזמן וגם למרחב, בנויים על המשחק הזה בין רצף לבין נקודות בדידות. בדרך כלל אנחנו תופסים שהקו הרציף זה אוסף של הרבה נקודות שהן עומדות נורא צפופות אחת ליד השנייה. אבל זו תפיסה לא עקבית. זאת אומרת, אי אפשר במתמטיקה לנסח תיאוריה כזאת של רצף באופן עקבי. ולכן בעצם מגיעים לחשבון מה שנקרא חשבון האינפיניטסימלי שמתייחס ל. לקו רציף, כן, בוא נגיד נדבר בשפה פופולרית, כמורכב מאינפיניטסימלי, מורכב מקטעים קטנים לאינסוף, אבל קטעים. מה ההבדל בין נקודה לבין אינפיניטסימלי? שניהם אורכם הוא אפס. אבל נקודה מימדה הוא אפס, ואינפיניטסימלי המימד שלו הוא אחד, כי זה קטע. זה קטע שהוא מאוד מאוד קטן. מה שאני אומר, המימד של שטח הוא שני מימדים, של נפח זה שלושה מימדים, קו זה מימד אחד, נכון? נקודה זה אפס מימדים. נכון? נקודה זה כל אחד נבדל באיכות מהשני, זה לא שאלה של כמותית, זה לא שאני יכול לקחת אינסוף נקודות ולעשות מהם קו, אני לא יכול לקחת אינסוף קווים לעשות מהם שטח, וזה גם לא אינסוף שטחים ולעשות מהם נפח. אני צריך לעלות מימד, לא צריך הרבה מאותו דבר, אני צריך משהו מסוג אחר. יש אגב מגיד משנה מעניין בפרק י"ז מהלכות שבת, מגיד משנה שואל שם לגבי לחי, הרמב"ם אומר שאפשר לעשות לחי מעצי אשרה. אז שואל המגיד משנה: הרי ללחי יש שיעור, עשרה טפחים.

[Speaker D] אנחנו יודעים הכלל הוא שכתותי

[הרב מיכאל אברהם] מיכתת שיעוריה, כל דבר שצריך שיעור אי אפשר לעשות אותו מאיסורי הנאה, כיוון שכתותי מיכתת שיעוריה. אז איך זה יכול להיות שאפשר לעשות לחי מעצי אשרה? אז אומר המגיד משנה: כן, יש לו שיעור באורך אבל אין לו שיעור ברוחב ללחי. ועל זה אתה לא יכול להגיד כתותי מיכתת שיעוריה. מה זאת אומרת? כשאתה שואל את עצמך כמה חומר צריך בשביל לחי? אפס. יש אורך, שיעור על האורך יש, אבל אין כמות חומר מינימלית שאתה צריך. אם היה שיעור לרוחב, לעומק ולגובה בשלושה מימדים, אז היה פה איזשהו שיעור כמה חומר מינימלי צריך כדי שיהיה לחי. אבל כשהשיעור הוא רק באחד המימדים מתוך שלושה, אז בעצם אין שיעור ללחי, אתה יכול כתותי מיכתת שיעוריה אף על פי שזה שרוף, עדיין אפס חומר זה מספיק בשביל לחי. זה אותו עיקרון, זאת אומרת שאנחנו יורדים מימד, סוג אחר, זה לא רק פחות מאותו דבר. ומתמטיקאים יכולים לעשות עירוב? כן. אז כנראה כל גוף במימד מסוים אני רוצה לחצות אותו לשניים, אני צריך לעשות את זה באמצעות גוף במימד אחד נמוך יותר. כשאני לוקח נפח אני רוצה לחצות את הקובייה לשניים, אני צריך להעביר משטח, נכון? שחוצה את הקובייה. משטח זה שני מימדים, קובייה זה שלושה מימדים. אני רוצה לחצות משטח לשניים, אני צריך להעביר קו. קו זה מימד אחד, הוא חוצה את הדו-מימדי לשניים. כשאני רוצה לחצות קו לשניים, אני צריך לשים נקודה. הנקודה היא מימד אפס, הקו הוא מימד אחד. זאת אומרת תמיד צריך לרדת במימד. הגוף שחוצה…

[Speaker D] מה? מפגש הקווים…

[הרב מיכאל אברהם] המפגש הוא נקודה, אני לא צריך קו בשביל זה, נקודה מתוך הקו היא זו שחוצה, זה לא הקו חוצה, נקודה מתוך הקו היא זו שחוצה את הקו הזה, זאת אומרת אני לא צריך שיהיה שם קו, זה לא חשוב לי. אז בעצם יוצא שכדי לחתוך גוף שמימדו מסוים לשניים צריך משהו במימד אחד נמוך יותר. עכשיו כשאני מסתכל על ציר הזמן, וזה הרי הדיון שלנו, ציר הזמן מורכב מקטעים קטנים שקטנים לאינסוף, זה האינפיניטסימלים, כי הוא כמו ציר מרחבי, זאת אומרת כל ציר רציף מורכב מאינפיניטסימלים. מה זה אינפיניטסימל? זה קטע שהוא מאוד מאוד קצר, קצר כרצוננו, זאת אומרת קצר לאפס, זה קטע שאורכו אפס, אבל זו לא נקודה, זה קטע שאורכו אפס. אז זאת אומרת כל חלק של זמן הוא תמיד יהיה קטע, קצר ככל שיהיה, אבל הוא תמיד יהיה קטע, המימד שלו יהיה אחד. נכון? מה זו נקודת זמן? נקודת זמן זה משהו באיכות שונה, זה בכלל לא זמן, כי זמן זה תמיד משך, זה תמיד איזשהו קטע, קצר ככל שיהיה, אבל תמיד קטע. נקודה על ציר הזמן היא עצמה לא באמת זמן לכאורה, היא משהו אחר, היא סוג שונה של ישות, אם בכלל אפשר לקרוא לזה ישות, זה משהו אחר. אז כשאתה חוצה את החצות לשניים, לפני חצות ואחרי חצות, הנקודה שחוצה את זה היא נקודה מתמטית, יש נקודה כזאת. זה לא נכון שאין דבר כזה, יש דבר כזה, אבל הוא נקודה, הוא לא קטע. אין אינפיניטסימל שממוקם בחצות. זה נכון, אין קטע שממוקם שאני יכול לקרוא לו חצות בשום אורך שהוא, אבל יש נקודת זמן. זה לא נכון שזה לא קיים בכלל, יש נקודת זמן שהיא נקראת חצות. כשאני מעביר קו, כמו הקו של הלילה, ציר הזמן של הלילה, יש נקודה מסוימת שחוצה את הקו הזה לשניים וזה נקרא חצות. במובן הזה זה לא שונה מהותית מהזמן. זאת נקודת זמן וזאת נקודת זמן. עכשיו, זאת נקודה, אז זה נכון שזאת איכות שונה, אתה יכול להגיד שזה לא זמן ממש במובן המקובל. אבל יש משהו כזה, זה כן משהו קיים. זה לא רק הוא מתאר את זה רק כמעבר, אין בכלל משהו כזה. יש משהו כזה, רק מימדו הוא אחד פחות. מימדו הוא אפס ולא אחד.

[Speaker B] זה זמן אפס, אפשרי.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. בדיוק. ועכשיו מה הנקודה? אי אפשר לקלוע לחצות, זה לא חוסר אפשרות, זה לא בלתי אפשרי, זה בסיכוי אפס. זאת אומרת, הסיכוי למצוא נקודה אחת מתוך רצף של נקודות, זה אחת ההגרלות שדיברנו עליה קודם, נכון? הסיכוי הוא אפס. אז כשאני אומר שזה בלתי אפשרי, אני לא מתכוון לומר שלא ייתכן, אם אני אירה על איזושהי נקודה באופן אקראי אני לעולם לא אפגע. לא, יכול להיות שאני כן אפגע, הסיכוי הוא אפס. אני תמיד אפגע באיזושהי נקודה. הסיכוי שאני אפגע בנקודה הנכונה הוא אפס, כי יש אינסוף נקודות כאלה. אז כשאני אומר שאי אפשר לקלוע לחצות, אני לא אומר שאתה עושה פה משהו בלתי אפשרי, אלא אי אפשר כיוון שהסיכוי שתצליח הוא אפס. זה הכל, זה הכוונה פה. אז יוצא שיש נקודת זמן, יש נקודה, יש משמעות לנקודה על ציר הזמן. היא רק משהו באיכות שונה, היא לא קטע, היא נקודה, מימדה הוא אפס. בסדר? אז חוסר אפשרות לקלוע זה בעצם חוסר אפשרות של סטטיסטיקה, לא דבר בלתי אפשרי. עכשיו תלוי. אם אתה מדבר על בני אדם, על פעולות של בני אדם, אתה יכול להגיד שזה גם בלתי אפשרי. למה? כיוון שכל התייחסות של בן אדם היא תמיד לקטע, היא לעולם לא לנקודת זמן. אני לא יודע איזה פעולה אני יכול לעשות שתארך נקודת זמן, אני לא חושב שיש דבר כזה בפעולה אנושית. אז אפשר לומר שנגיד כשבן אדם רוצה לקלוע לנקודה הזאת, זה אפילו לא סיכוי אפס, זה באמת בלתי אפשרי. כי בן אדם לא יכול בכלל לבחור נקודת זמן בדידה. אם בן אדם היה יכול לבחור נקודת זמן בדידה, הסיכוי שהוא יבחר את הנכונה הוא אפס, אבל יכול להיות שבכלל בן אדם לא יכול לבחור נקודת זמן בדידה, זה בכלל אין דבר כזה. אז כיוון שכך יכול להיות באמת שזה מן הנמנעות, זה הערה בסוגריים. עכשיו בואו נראה השלכה אפשרית. יש סוגיה בגמרא שדנה בשאלה האם אפשר לצמצם. מה זאת אומרת האם אפשר לצמצם? אנחנו עושים שני דברים או במרחב או בזמן, לא משנה, האם ייתכן שהם יפלו שניהם באותו רגע של זמן? או האם ייתכן ששני דברים הם יהיו בדיוק באותו אורך? בדיוק על הנקודה, זאת אומרת ממש בדיוק. האם זה יכול להיות דבר כזה? אז הגמרא אומרת שלא, אי אפשר לצמצם. ככה הגמרא אומרת. אז בואו נראה דוגמה. במשנה בבכורות כתוב ככה: רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת. יצאו ביחד שני ראשים. רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן, שנאמר הזכרים להשם. הזכרים לשון רבים, אפילו שניים שניהם להשם. וחכמים אומרים אי אפשר לצמצם, אלא אחד לו ואחד לכהן. מה שכתוב בפסוק הזכרים להשם, יכול להיות שהם מסכימים לרבי יוסי שאם יש שני בכורים שניהם ילכו לכהן, אין בעיה, רק לעולם אין שני בכורים. פשוט זה לא קורה. למה? כי אי אפשר לצמצם. זה לעולם לא יכול לקרות בדיוק באותו רגע, בבת אחת שניהם הוציאו את הראש בדיוק באותו רגע. לעולם לא. אי אפשר לכוון שני דברים שבדיוק יהיו באותו רגע. רש"י אומר אי אפשר לצמצם שיצאו שני ראשיהן כאחד, אלא האחד יצא תחילה ולא ידעינן האי ניהו. אנחנו לא יודעים מי מהם יצא ראשון. כיוון שכך אז יש מחלוקת אחרי זה בהמשך המשנה, יש מחלוקת תנאים אז איך בכל זאת נותנים אחד לכהן, איזה מהאחדים, איזה מהשניים לתת לו. את הקטן יותר, את…

[Speaker D] לא משנה. זה תחרות כזאת, זה פוטו פיניש שאתה לא מצליח להחליט מי יהיה

[הרב מיכאל אברהם] ראשון, אבל בטכנולוגיות לעולם אי אפשר לעשות דבר כזה, אפילו פה תיכף נראה. נגיע לזה כי זה לצמצם בידי אדם וזה לצמצם בידי שמיים, תיכף נראה. אז פה רש"י אומר לא ייתכן שיצאו שניהם כאחד. שני דברים עולים ברש"י, דבר אחד עקרוני בעצם עולה ברש"י. רש"י טוען שהדבר הזה לא ייתכן, לא שאני לא יכול לדעת ממנו, אלא זה לא ייתכן, אין דבר כזה, לעולם לא יוצאים שני הראשים בבת אחת, נכון? כך רש"י אומר. לא ייתכן, אי אפשר שלא… אחרת אם זה ייתכן באופן עקרוני רק אני לא יודע, בסדר, אז יש לי ספק, יכול להיות שבכל זאת שניהם יצאו ביחד, מי אמר שלא? רש"י אומר אין ספק כזה, זה לא יכול לקרות. אין, אין, הם לעולם לא יוצאים ביחד.

[Speaker D] עכשיו מה זאת אומרת לעולם לא יכול להיות? כי אם אנחנו שם לא יודעים אבל זה אפשרי, אז בסך הכל הופך אותנו להיות במצב של ספק. אוקיי, אבל רש"י רוצה להגיד זה לא מצב של ספק אלא ברור ש… שמעולם לא נוצרה התחייבות לשני בכורים. נכון. זה לא שאנחנו בספק אם נוצרה התחייבות. אין כזו התחייבות.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אבל מצד שני כשאנחנו שואלים את עצמנו, איזה משני חוסר האפשרות, שני המושגים של חוסר האפשרות שהגדרנו קודם רש"י מתכוון כאן? לא, זו הבעיה.

[Speaker B] הנה רש"י אומר שזה בלתי אפשרי.

[Speaker D] וזה לא שרק הוא לא יודע.

[הרב מיכאל אברהם] הכל מתחיל

[Speaker B] מהשאלה אם הם יצאו ביחד או לא. ואם זה לא, אם הם לא יצאו יחד, אין מצב שיצאו יחד, אז השאלה היא מה נותנים לכהן? אז זה מה אמרתי.

[הרב מיכאל אברהם] אתה הרי בהמשך המשנה מדברים על זה. יש תנא שאומר "המוציא מחברו עליו הראיה", שיוכיח שהיקר יצא ראשון. בסדר, יש לזה פתרונות. אבל אני אומר קודם כל הדעות האלה שאי אפשר שיצאו שניהם בבת אחת. רש"י אומר בלתי אפשרי. לא שאנחנו לא יודעים, אלא בלתי אפשרי. נכון? למה זה בלתי אפשרי? מה, זה לא אפשרי שזה יקרה? הרי זה אפשרי, זה רק בסיכוי אפס. נכון?

[Speaker D] רש"י רוצה להגיד שלא, אין תופעות, יש שאלה פילוסופית עקרונית האם יכול להיות באופן עקרוני שני מופעים בטבע שהם זהים לחלוטין?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. זו השאלה. והתשובה היא כן.

[Speaker D] רש"י טוען שלא.

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שמה שרש"י אומר זה שהסיכוי לכך הוא

[Speaker D] אפס. לא. רש"י אומר איך…

[Speaker B] אי

[הרב מיכאל אברהם] אפשר

[Speaker D] לצמצם שיצאו שני ראשים כאחד.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה לא נכון. אבל זה לא נכון. אם רש"י זה מה שהוא אומר, אז הוא אומר דבר לא נכון. כי זה ברור שזה אפשרי. ברור שזה אפשרי. אם אתה אומר שזה בעיה בפיזיולוגיה, למה?

[Speaker D] הרי איך תגדיר מהי יציאה ראשונה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, זה לא קשור לאיך שאני אגדיר. אם אני, בוא נניח שאני אגדיר

[Speaker D] שהראש, השערה הכי בולטת מהראש…

[הרב מיכאל אברהם] לא חשוב. לא חשוב איך שלא תגדיר. יש שתי אפשרויות שצריך להבחין פה. זאת אומרת, אם אתה מדבר שזה בעיה בפיזיולוגיה של הבהמה, וודאי שלא על זה מדובר. שלא יכולים שני ראשים משהו פיזיולוגי, כי אחרת לא היו קושרים את זה לסוגיה של "אי אפשר לצמצם", שהיא סוגיה כללית. כי פה זה ספציפי לפה.

[Speaker D] שני מופעים יש בהם עקרונית תמיד משהו…

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא נכון הטענה הזאת. בסדר, אבל זה לא נכון הטענה הזאת. כי אם אתה אומר שזה לא בעיה פיזיולוגית, הרי נכון? זה הסכמנו. אחרת זה לא היה קשור לסוגיית "אי אפשר לצמצם" הכללית. יכול להיות שבפיזיולוגיה של בהמה אני אחשוב כך, אבל בחוט הסיקרא ובבית המקדש אני אחשוב אחרת. מה הקשר בין שתי השאלות אם זה תוצאה של הפיזיולוגיה? אלא ברור שלא מדובר על הפיזיולוגיה. אלא מה? יש שני אירועים שקורים, ורש"י אומר איך זה יכול להיות ששניהם נופלים בדיוק על אותו רגע? הסיכוי לזה הוא אפס. מה זאת אומרת? ברור שזה תיאורטית, נגיד שאחד קרה ב-12 ושלוש שניות ונקודה כן? עד הסוף, באיזשהו רגע נתון. השני קרה מתישהו באותו אזור. בכל אחד מהרגעים שבאותו אזור הוא יכול לקרות בסיכוי שווה, כולל אותו רגע שהיה הראשון. גם זה יכול לקרות. הרי הסיכוי שזה היה באותו רגע הוא אפס. אי אפשר לומר שזה בלתי אפשרי כי זה לא נכון. זה פשוט הגרלה של רגע מתוך רצף של רגעים, אז הסיכוי הוא אפס אבל זה כן אפשרי. הרי ברמה התיאורטית זה יכול היה לקרות. אלא רש"י רוצה לומר שדבר שסיכויו הוא אפס מבחינתנו לא צריך להילקח בחשבון כצד של ספק. רש"י אומר זה לא אפשרי, לא התכוון לומר שפיזית זה לא אפשרי. הוא מתכוון לומר שכשאתה דן פה בדיני ספקות, אתה צריך לחשוב כמה אפשרויות ישנן. יש אפשרות ש-א' יצא ראשון, יש אפשרות ש-ב' יצא ראשון, ויש אפשרות ששניהם יצאו ביחד. אומר רש"י כיוון שהאפשרות ששניהם יצאו ביחד היא בסיכוי אפס לעומת זאת הסיכוי ש-א' יצא ראשון הוא 50 אחוז, הסיכוי ש-ב' יצא ראשון גם הוא 50 אחוז, אז כיוון שכך אתה לא יכול להציג פה ספק משולש. אתה לא יכול להגיד שיש פה ספק או שזה יצא ראשון או שזה יצא ראשון או ששניהם יצאו ביחד, כי זה לא צדדים שווי משקל.

[Speaker D] אלה 50 אחוז, זה 50 אחוז, זה 0 אחוז. מה פתאום לשים אפשרות של אפס

[הרב מיכאל אברהם] אחוז כשוות משקל לשתי אפשרויות של 50 אחוז? אז רש"י אומר כיוון שהסיכוי הוא אפס אז מבחינתנו הלכתית זה בלתי אפשרי. לא שזה באמת בלתי אפשרי כי זה לא נכון שזה בלתי אפשרי. הלכתית זה בלתי אפשרי. כשאנחנו אומרים את האמירה "אי אפשר לצמצם", אין הפירוש, גם לפי רש"י, והרבה אחרונים לא הבינו את זה ככה אני חושב, אבל זה לא נכון, גם לפי רש"י כשרש"י אומר "אי אפשר לצמצם" הכוונה באמת אי אפשר, כי הנה תוספות אומרים שאפשר רק אנחנו לא יודעים. זו בעיה באדם, זה לא בעיה במציאות. אבל רש"י אומר לא, זה בעיה במציאות עצמה, זה לא יכול לקרות. רש"י לא מתכוון שזה לא יכול לקרות, הוא מתכוון לומר שהסיכוי לזה הוא אפס. רק הוא אומר כיוון שהסיכוי לזה הוא אפס אתה לא יכול לקחת את הצד הזה כצד שמסתפקים בו. אתה לא מסתפק באירוע שסיכויו… אולי מכירים, לכל היותר אפשר להגיד שאי אפשר להוכיח מה רש"י התכוון. אולי רש"י גם התכוון… יכול להיות שרש"י התכוון לטעות, אבל עקרון החסד בפרשנות אומר תמיד שכשאתה מפרש מישהו אתה מפרש אותו באופן שלא יגיד דבר טעות. וזה דבר כל כך חמור להגיד טעות גמורה. מה זאת אומרת? הרי ברור שיכול להיות ששניהם נופלים באותו רגע, הרי זה יכול להיות בסיכוי אפס. זה כמו שתוציא, תעשה הגרלה פעם… חשבון. יש לך אינסוף אפשרויות, אחת משתיהן קרתה. אתה עושה שתי הגרלות, בסדר? ובשתי ההגרלות האלה אתה מוציא מספרים שלמים מתוך ים המספרים השלמים. אני שואל אותך מה הסיכוי שבשתי הגרלות עוקבות יצא שתיים? אפס, נכון? אבל מה זה אפס? מה זה בלתי אפשרי? זה אפשרי. אז זאת אומרת זה סיכוי אפס אבל זה אפשרי. אבל זה מספרים.

[Speaker D] מה זה התופעות הפיזיקליות האלה הם מספרים.

[הרב מיכאל אברהם] הוא שואל אותך באיזה רגע זה קרה? רגע זה מספר. כן, אבל התופעה עצמה… אבל זה רגע זה מספר. אתה לא יכול לכמת אותה, אני לא… מה זה משנה? איך שלא תכמת אותה. הרגע זה מספר. מה שלא תגדיר בתור יציאה, תגדיר אותו כזה.

[Speaker D] ודאי שאני יוצר פה שני בני אדם שזה רק תואם שהם זהים לחלוטין.

[הרב מיכאל אברהם] כן, הסיכוי הוא אפס וזה יכול להיות. בהחלט כן. חד משמעי. למה לא?

[Speaker B] היפותטית תאורטית התפלגות

[הרב מיכאל אברהם] אחידה, בהנחה שעוד פעם, אלא אם כן יש פה איזה משהו התפלגות לא, יש איזה קורלציה בין האירועים. אבל פה אין קורלציה בין האירועים. ברגע שאין קורלציה בין האירועים, אין כלום.

[Speaker B] ממתי אפשר כן להגדיר כספק?

[הרב מיכאל אברהם] כנראה רק דבר שסיכויו הוא לא אפסי, הוא תופס קטע, הוא לא נקודה. דבר שהוא תופס נקודה, אז אתה לא לוקח אותו בחשבון כצד בספק. כך רש"י אומר. וצריך להבין טוב, כי בדרך כלל האחרונים לומדים שמחלוקת רש"י ותוספות זה בשאלה האם זה בלתי אפשרי, כך לומד רש"י וכך כנראה גם הרמב"ם למד, או שזה אפשרי רק שאנחנו לא יכולים לדעת שהם יצאו בבת אחת. ויש לנו בעיה אצלנו כי אנחנו לעולם לא נוכל לדעת אם הם יצאו בבת אחת, לכן זאת הבעיה, לא הבעיה במציאות עצמה. נדמה לי שזה בעצם לא באמת ויכוח. זו הנקודה שאני רוצה לומר.

[Speaker B] נראה לי גם.

[הרב מיכאל אברהם] הוויכוח בין רש"י ותוספות הוא לא באמת ויכוח, כי גם רש"י אומר שזה יכול להיות, אפשרי זה ודאי אפשרי, רק רש"י אומר שהסטטיסטיקה, הסיכוי הוא אפס שזה יקרה. יכול להיות שתוספות ילך לשיטתו אם אתם זוכרים, הרי ראינו שתוספות לומד ברגע של זעם של הקדוש ברוך הוא, תוספות הניח שהרגע ההוא יש לו אורך. תוספות לא מתייחס לרגע כנקודת זמן. אם באמת אתה מתייחס לזה כאורך אז יכול להיות שבאמת אתה יכול להגיד שזה רק בעיה שלנו וזה אפשרי, ובנקודה אולי הרי הוא אומר גם כן שזה לא אפשרי תוספות, פשוט לא חושב שיש נקודות על ציר הזמן. ורש"י אולי חושב שכן, אני לא יודע בדיוק. בסדר? באופן עקרוני אני חושב שאין פה באמת, לא מה שאמרנו קודם, יוצא שאין פה באמת ויכוח אמיתי בין רש"י לבין תוספות, ובדיוק זאת ההבחנה. ההבחנה בין משהו שלוקח רגע של זמן לבין משהו שלוקח קטע מאוד מאוד קטן של זמן. השאלה איך מתייחסים לאירועים על ציר הזמן. אם יש אירוע על ציר הזמן כמו זעמו של הקדוש ברוך הוא או חצות או מה שלא יהיה שלוקח רגע של זמן, אז שני אירועים כאלה בבת אחת אמנם יכולים לקרות, אבל הסיכוי שהם יקרו סימולטנית הוא אפס. בסדר? בקטעים זה כבר יכול להיות אחרת, יכול להיות ששמה הסיכוי הוא אפילו איזשהו סיכוי סופי. גם ברמב"ם תראו את לשון הרמב"ם: רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים, אפילו יצאו שני ראשיהן כאחד, אי אפשר שלא קדם אחד. אי אפשר, כמו רש"י.

[Speaker D] פה הוא יותר קיצוני איכשהו. למה? פה זה אומר שהרמב"ם אומר שזה בלתי… אין תופעה כזאת שהם יצאו כאחד.

[הרב מיכאל אברהם] כן, הרמב"ם אומר: אי אפשר לצמצם שיצאו כאחד.

[Speaker D] ברמב"ם אפילו לא ניתן בשום צורה.

[הרב מיכאל אברהם] אין הכי נמי, אי אפשר הכוונה בסיכוי… הסיכוי הוא אפס. זה הכל. נראה לי ברור.

[Speaker D] למה לך להגיד את זה?

[הרב מיכאל אברהם] כי אחרת זו טעות, אחרת רש"י והרמבמ"ם אמרו טעות. למה לי להגיד שהם אמרו טעות? זה הרי כלל בסיסי בפרשנות. אם אתה יכול לפרש מישהו בשתי צורות, למה להגיד שיש פה טעות? ודאי שזו טעות, זו טעות גמורה. הגמרא בהמשך עושה הבחנה בין צמצום בידי שמים וצמצום בידי אדם. הגמרא שמה אומרת: אמרי דבי רבי ינאי לרבי יוסי הגלילי, שמעינן ליה דאמר אפשר לצמצם בידי שמים, וכל שכן בידי אדם? ורבנן בידי שמים אי אפשר לצמצם, בידי אדם מאי? הרי במחלוקת במשנה, לפי רבי יוסי אפשר לצמצם, נכון? כך רבי יוסי אומר, לכן יכול להיות ששניהם יצאו כאחד. אז אומרת הגמרא: מה מדובר שם במשנה? מדובר על צמצום בידי שמים. מה הכוונה צמצום בידי שמים? אירוע טבעי לא שבן אדם עשה אותו, זה קרה, הקדוש ברוך הוא עשה אותו, כן? זה משהו בידי שמים, זאת אומרת אירוע טבעי. אז אם רבי יוסי אומר שבארוע טבעי אפשר לצמצם, אז באירוע שעושה אדם וודאי אפשר לצמצם. אבל רבנן שחולקים עליו ואומרים שבארוע… וכך ההלכה גם, שבארוע טבעי אי אפשר לצמצם, אולי בידי אדם בכל זאת אפשר לצמצם? בסדר? כך הגמרא שואלת. אז רש"י שם מסביר: אפשר לצמצם בידי שמים, מה הכוונה? כגון הך לידה, ואף על גב דאין מקפידין בכך. הך לידה. הלידה של שני הבכורות במשנה שראינו, וכל שכן בידי אדם. אף על גב דאין מקפידין בכך הכוונה, אפילו שאף בן אדם לא רצה או גרם לזה שהם יצאו בבת אחת, זה אף אחד לא הקפיד על התהליך, זה פשוט קרה. אני אומר שמה בכל זאת אפשר לצמצם למרות שזה קרה מעצמו, שהסיכוי שזה בדיוק יקרה ביחד הוא מאוד מאוד קטן, הוא בעצם אפס. וכל שכן בידי אדם דמתכוונים לצמצם שום מידה או שום דבר, דוודאי אפשר לצמצם. ומי שאומר שאפשר לצמצם בידי שמים, אז בידי אדם וודאי שאפשר לצמצם. למה? כי אם אירוע שלא נשלט בכלל יכול לקרות בדיוק סימולטנית עם אירוע אחר, אז אם יש מצב שבו אדם מנסה ששני אירועים יקרו ביחד, אז הוא וודאי יכול להצליח. הרי אפילו בלי שאני מנסה יש סיכוי שזה יקרה, אז אם כשאני עושה את זה בידיים, אז וודאי ובוודאי שיש סיכוי שזה יקרה. לעומת זאת חכמים שאומרים שבידי שמים אי אפשר לצמצם, אז הם אומרים אין דבר כזה, הסיכוי הוא אפס. מה קורה אם אדם עושה את זה? אולי בכל זאת כן אפשר לצמצם? זה מה שהגמרא שואלת. ובסופו של דבר אנחנו פוסקים בידי שמים שאי אפשר לצמצם, זה לכל הדעות. ובידי אדם יש מחלוקת. תוספות אומר שאפשר לצמצם, והרמב"ם אומר שגם בידי אדם אי אפשר לצמצם. זה יכול להיות בכלל שזה הולך לשיטתיהם. למה זה הולך לשיטתיהם? כי אם אנחנו מבינים שאי אפשר לצמצם הכוונה במציאות זה לא יכול לקרות, אין אפשרות כזאת. אז מה זה יעזור לי שכשבן אדם מנסה לכוון? אז מה? אז מה אם בן אדם מנסה לכוון? זה לא יכול לקרות, זה פשוט לעולם זה לא יקרה, הסיכוי שזה יקרה הוא אפס, נכון? אז כיוון שכך, מה הטעם לחלק בין צמצום בידי שמים לצמצום בידי אדם? סיכוי סטטיסטי אפס. לכן אומר הרמב"ם, והרמב"ם לשיטתו שזה לא יכול לקרות כמו רש"י, אז אומר הרמב"ם אם זה לא יכול לקרות בידי שמים, אז זה גם לא יכול לקרות בידי אדם, ולכן הוא פוסק אי אפשר לצמצם בידי שמים ואי אפשר לצמצם בידי אדם. תוספות אבל מבין כנראה שציר הזמן מורכב מקטעים, אין נקודות על ציר הזמן. תוספות תמיד מגדיר קטעים, רגע כמימרא, אחד מחמישים ושמונה אלף, תגיד קלה, תמיד בכל רגע לפי תוספות יש לו איזשהו אורך מסוים. אז תוספות אומר בידי אדם אם אתה כבר מנסה, קטע מסוים כן יכול ליפול חופף לקטע אחר בניגוד לנקודה. זה כבר לא סיכוי לגמרי אפס, נכון? איזשהו רגע, מה שיהיה האורך של הרגע זה מה שיקבע את הסיכוי. אז אומר תוספות בידי שמים אנחנו יודעים אי אפשר לצמצם כי אירוע אקראי עדיין הסיכוי הוא מאוד מאוד נמוך, אבל אם בן אדם כבר מנסה לעשות את שני האירועים כך שהם יפלו באותו זמן והזמן הוא לא נקודה אלא קטע, אז יש סיכוי שזה יקרה. זה יכול לקרות, לפחות צד ספק כזה בוודאי ישנו ולכן תוספות אומר שבידי אדם כן אפשר לצמצם. בסדר? מה זה בידי אדם? נגיד חוט הסיקרא, צריך את חוט הסיקרא במזבח, צריך לשים בדיוק באמצע כדי להבדיל בין דמים שניתנים למעלה ודמים שניתנים למטה. אז השאלה אם אפשר לצמצם, הרי איך אתה יכול לדעת שחוט הסיקרא יושב בדיוק באמצע גובה המזבח? וזה בעייתי כי אם הוא לא באמצע, אז מי שיזה דם מתחת לחוט הסיקרא יכול להיות שהוא יתן מהניתנים למטה והוא נותן את זה למעלה. הדם צריך להינתן מתחת לחוט הסיקרא והוא נתן את זה מתחת לחוט הסיקרא אבל זה אמור להיות למעלה, זה אמור להיות מעל החצי. בסדר? זה יכול ליצור בעיות.

[Speaker D] תיקח מרחב ביטחון.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל הגמרא אומרת שזה חוט, אתה יכול, ההלכה היא שכל מה שאתה מזה אתה מזה לפי חוט הסיקרא. מתחת לחוט הסיקרא אתה יכול להזות את הניתנים למטה, מעל למעלה. הגמרא לא אומרת תשאיר סנטימטר ליתר ביטחון או תשאיר איזשהו מרווח. אז משמע שאפשר לצמצם, זה מה שנראה שאפשר לצמצם. הגמרא אומרת למה אפשר לצמצם? כי זה בידי אדם. אנחנו מודדים ואנחנו מנסים לשים חצי חצי, זה לא כמו שני הבכורות האלה שנולדים וזה תהליך טבעי, הוא לא מנסה להיות בבת אחת. אז השאלה מה הסיכוי שזה יקרה בבת אחת? אפס, אין סיכוי. אבל אם בן אדם מכוון ומודד וכולי, אז יכול להיות שהוא כן יכול לקלוע. מי אמר שלא? אבל אם הסיכוי הוא ממש אפס וזאת נקודת זמן, אז גם בידי אדם אי אפשר לצמצם אם זאת נקודה בדידה, ולכן באמת ככה הרמב"ם פוסק שאי אפשר לצמצם. אבל תוספות שתופס את זה כקטע, אז זה יכול להיות בהחלט שתוספות יבין את זה שבאמת בידי אדם כן אפשר לצמצם וכך תוספות פוסק שבידי אדם באמת כן אפשר לצמצם. והרב דיסקין שנתן שם את הדוגמה שבין

[Speaker D] חי למוות, זה בעצם דוגמה של אירוע בידי שמים. כן, נכון. זה בידי שמים אבל זה יותר מאשר בידי שמים.

[הרב מיכאל אברהם] זה בידי שמים

[Speaker D] שהקדוש ברוך הוא

[הרב מיכאל אברהם] מנסה לכוון את זה שזה יהיה בבת אחת. אז זה בטח יותר טוב מאשר בידי אדם. זה לא בידי שמים במשמעות שפה. כי במשמעות שפה הרי בידי שמים זה סיכוי פחות שאפשר לצמצם מאשר בידי אדם. כי בידי שמים זה אירוע אקראי, אז מה פתאום? מה הסיכוי שאירוע אקראי יפול בדיוק באותו זמן? אפס. אם בן אדם מנסה לכוון, אז יכול להיות שכן. אבל שמה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מנסה לכוון, אז הוא בוודאי יצליח.

[Speaker B] ובסופו של דבר על זה זעמו של הקדוש ברוך הוא.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר לגבי זעמו של הקדוש ברוך הוא יכול להיות באותה מידה, אם אנחנו כבר מגיעים למסקנה שיש משמעות לרגעים על ציר הזמן, לפחות לפי רש"י והרמב"ם ולא לפי תוספות. יש משמעות לרגעים על ציר הזמן, אז יכול להיות שגם בזעמו של הקדוש ברוך הוא חוסר האפשרות לקלוע על הרגע הוא חוסר אפשרות מתמטי, כי זה נקודת זמן, לא רק שאני לא יודע. אם התפיסה היא שזה קטע זמן, אז מה הבעיה? בן אדם יכול לתפוס קטע מסוים של זמן, אני פשוט לא יודע מתי הוא זועם, איך אני אדע באיזה רגע הוא זועם? זה רק בעיה של אי ידיעה. ובלעם ידע? כן, אז בלעם כן ידע, מה הבעיה? אבל אם זה משהו שהוא רגע של זמן, אז לא בעיה של אי ידיעה, זה בעיה של סיכוי אפס לקלוע, זאת אומרת, זה לא כי זה רק רגע, זה נקודת זמן. ויכול להיות שבלעם אפילו את זה הצליח, אני לא יודע. אבל כל מה שתוספות אומר זה אפילו זה לא, רק היה יכול להתחיל לדבר שמה, לא להגיד ממש משהו שמה. אבל בסדר, אבל עדיין זה משהו שהוא רגע של זמן, וזה יכול להיות ממש כמו חצות. אז לא צריך להיות הבדל בין החצות לבין הזעם של הקדוש ברוך הוא. טוב, האמת שיש עוד נקודה אחת שחשבתי אולי לעסוק בה בהקשר הזה, אני אגיד זה בקצרה כי אני רוצה עוד משפט אחרי זה. זה עלה לי בהקשר שלמדתי את הסוגיה של נתינת גט.