שיעור מתאריך י＂ב בתמוז תשע＂ז

[Speaker A] יום חמישי י"ב תמוז תש"ע, 24 ליוני 2010. שיעור של הרב מיכאל אברהם במכון טל, כעשר דקות.

[הרב מיכאל אברהם] הרחבה הגיונית על גבי מידה טקסטואלית. בתוצאה של ההרחבה הטקסטואלית אנחנו עושים איזושהי הרחבה הגיונית, מקל וחומר או מבניין אב. למרות שכדאי לחשוב שגם זה לא, אף פעם זה לא יצליח. בכל ספרות חז"ל, גם בתלמוד וגם במדרש, מכל הכיוונים. חוץ מהסוגיה הזאת, ועוד סוגיה שנגיע אליה. אין שום דוגמה אחרת, ואני אנסה לטעון שגם הסוגיה הזאת לא מצליחה. ומעבר לזה, גם ברמה ההגיונית הלוגית, כאשר אנחנו עושים דרשה של כלל ופרט וכלל, הרי אנחנו מרחיבים לכל הקבוצה שיש לה מאפיינים מסוימים. אז אין פה מקום יותר לבניין אב או לקל וחומר, כי הרי כבר כל מה שאנחנו נרחיב בבניין אב כבר ייכלל בקבוצה אליה הרחבנו עם הכלל ופרט עצמו. נגיד שיש לנו את הפריטים שכתובים בפסוק, ואנחנו מרחיבים את זה בשני צדדים. אז הגענו לכל הקבוצה שדומה בשני צדדים לפריטים שכתובים בפסוק. עכשיו מה נעשה עם בניין אב? ניקח עוד משהו שדומה גם הוא בשני צדדים? נו, אז הוא כבר נכלל בקבוצה אליה הגענו עם ההכללה של הכלל ופרט. זה לא נעשה בשני שלבים, זה נעשה ישר בשלב הראשון. כל מה שדומה לתוצאה של הכלל ופרט הוא כבר נכלל בה. זה לא ייעשה בשני שלבים. זה חלק מאותה קבוצה שדומה בשני צדדים לפרטים שכתובים בפסוק. לכן יש אנלוגיה בין זה לבין הדברים האחרים. מה תהיה האנלוגיה? שגם לזה יש את שני הצדדים האלה וגם לזה יש את שני הצדדים האלה. אבל הרי אנחנו הרחבנו לכל הקבוצה של הדברים שיש להם את שני המאפיינים האלה. אז אין מקום להמשיך את זה עם בניין אב.

[Speaker A] אולי תוכל לעשות קל וחומר על מה שלמדת עכשיו?

[הרב מיכאל אברהם] אבל איך תעשה קל וחומר? הלמד של הקל וחומר יש לו את שתי התכונות שאנחנו רוצים לדמות לפרט? אם יש לו, אז הוא כבר נכלל בהכללה עצמה. אם אין לו, אז איך תסיק ממנו קל וחומר?

[Speaker A] אולי יש דברים רלוונטיים אחרים שיהיו שונים?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא יכול להיות. כי אם יש, עוד פעם, ממה נפשך. אם יש לו, הרי אם אנחנו עושים, יש לנו פריטים, בסדר? ואנחנו נגיד שזוכרים את הצד השווה, אז אנחנו משרטטים את הצדדים סביב הפריטים. זה הפריטים שכתובים בפסוק, ונגיד שאנחנו דורשים דמיון בשני צדדים. דמיון בשני צדדים אומר שזה כל הקבוצה הזאת.

[Speaker C] יפה, אבל קל וחומר עדיין אפשר לבנות. מה? קל וחומר עדיין אפשר. רגע, שנייה אחת.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו, אז אנחנו מרחיבים לכל הקבוצה הזאת. עכשיו בוא נבדוק את האפשרות אולי לעשות עוד בניין אב או קל וחומר מתוך משהו מפה.

[Speaker C] רק תסביר לי, קל וחומר אתה עושה משני צדדים שיש ביניהם הבדל בסברה?

[Speaker A] לא, אני רוצה את תוצאת הכלל ופרט.

[Speaker C] זה לא תוצאת הכלל, כי בצד אחד נגיד שזה אסור, אתה עדיין לא יודע שהוא חייב מלקות על זה. ובקל וחומר, כמו שזה חייב מלקות אז גם זה וכל אלה חייבים מלקות. זה בצד אחד לא כתוב.

[הרב מיכאל אברהם] ואני מדבר עכשיו על הרחבה של מידה הגיונית על גבי כלל ופרט וכלל.

[Speaker C] נכון, הרחבת את כל הדברים האלה, אמרת שיש להם דין מסוים. הכלל ופרט וכלל אומר שיש לך דין מסוים בכל האוכלוסייה הזאת. נכון. עכשיו אני בקל וחומר הייתי יכול לומר שעל כל האוכלוסיות יש חומרא נוספת מדבר אחר בקל וחומר.

[הרב מיכאל אברהם] ולכן מה? ולכן הדין שאותו למדתי פה יכול לחול גם עליהם.

[Speaker C] הדין שלמדתי שם יחול על כל האוכלוסייה שפה. לא, הפוך, זה המלמד.

[הרב מיכאל אברהם] אני רוצה להרחיב עם הקל וחומר את הלמד. לא, זה המלמד.

[Speaker A] המלמד זה לא יכול להיות, אמרנו כבר.

[הרב מיכאל אברהם] כלל ופרט וכלל לא יכול ללמוד מתוך תוצאה של קל וחומר.

[Speaker C] לא, אבל אתה עושה קל וחומר על דברים אחרים. ואז מה?

[הרב מיכאל אברהם] ואז איך זה בנוי? זה מה שאני רוצה להסביר. זה לא יכול לעבוד. כי איך זה בנוי? נגיד שהרחבתי את זה לקבוצה הזאת. ונגיד שהדבר הזה נלמד מכאן. ועכשיו אני אומר, בסדר, אבל הדבר הזה קל יותר מאשר הדבר הזה. אז אם בזה יש את הדין שלמדתי, אז קל וחומר שבזה יהיה את הדין שלמדתי. זו הדרך שיעבוד קל וחומר מתוך כלל ופרט וכלל, נכון? אבל עכשיו בוא נראה. הדבר הזה, יש לו את שתי התכונות האלה? לא. אם כן, אז הוא נמצא כאן. לא, אם יש לו את התכונות האלה… בדיוק, בדיוק. אז אם יש לו את התכונות האלה, אז הוא כבר נמצא כאן, לא צריך את הקל וחומר. אם אין בו את התכונות האלה, אז תסביר לי איך הקל וחומר? מה לזה שכן יש בו את התכונות האלה ולזה שאין? אז ממה נפשך זה לא יכול לעבוד. מה מצינו? לא לקל וחומר. לא משנה, מה מצינו כאן, יש פירכא, אותו דבר. זה לא משנה. לכן אני חושב, ככה אני חושב לפחות, אם יש לך פה איזה משהו בנתון, אתה

[Speaker A] לא יכול ללמוד סוגיה כזאת.

[הרב מיכאל אברהם] או, צד שווה זה מה שיש פה, אבל גם צד… בוא, את זה נשאיר למה שבא, באופן עקרוני צד שווה אתה צריך שני מלמדים, לא שני למדים. אז אם זה הלמד, אז מי יהיו שני המלמדים שלך? זה ועוד אחד מבחוץ. זה אולי אפשרי, היחידי שאולי אפשרי. זה באמת אולי מה שכתוב שם, זה תכף נראה. לכן, אם בכלל משהו אפשרי אחרי שניפינו אפריורי, אני יכול לנפות כמעט את כל ההרכבות. ההרכבה היחידה שאולי באה בחשבון, זה לקחת את התוצאה הזאת של הכלל ופרט ועוד משהו אחר לגמרי שלא קשור, ומשני אלה ללמוד צד שווה לדבר שלישי. ואז מה אני אגיד? מה לזה שכן יש לו את שתי התכונות של השני צדדים, כן, שתי תכונות שוות לזה, אז זה יוכיח. ואז אם לזה יש שתי תכונות אומר אלו יוכיחו וחזר הדין, ואפשר ללמוד את השם מזה. זה היחידי שבכלל בא בחשבון. ובאמת לא נפלא אם נמצא בגלל שפה בסוגיה המקרה היחידי בסיפור חז"ל שיש הרכבה של מידה הגיונית על כלל ופרט זה צד שווה. וגם כאן אני אנסה לטעון שזה לא קיים.

[Speaker A] למה לא יכולה להיות תכונה של כל הקבוצה הזאת? נגיד יש תכונה שלישית שלא רלוונטית למה שלמדת כלל ופרט והתכונה השלישית הזאת ביחד עם השני אלה עושה קל וחומר לזה שבחוץ.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שיש, אבל את שתי התכונות שיש פה יש לו? לא. את השתיים האלה אין לו? אז הם פירכא. לא, זה פירכא לקל וחומר.

[Speaker A] מה למלמד שכן יש בו את שתי התכונות האלה.

[הרב מיכאל אברהם] ואם יש לו, אז הוא נמצא פה גם. ממה נפשך. אני לא חושב שיש את זה, נדמה לי שלא. רק צד שווה יכול אולי לבוא בחשבון וזה אנחנו נבדוק בסוגיה שלנו. זאת סתם תראו איך שניתוח אפריורי של הצורות הלימוד האלה אם מבינים נכון איך הן עובדות, אפשר להבין המון המון דברים שאחרת יכולים להיראות כמו איזה קושיה שלא ברור בכלל למה, למה באמת לא רוצים הרכבות של מידות כאלה. פשוט לנסות להבין איך המידות האלה עובדות, זה נותן כמעט את כל התשובות מיד. הצד שווה רק נשאר פתוח וזה היעד של הסוגיה פה. אז יש לנו אפילו סוגיה לבדוק עליה את העניין הזה. חוץ מזה, כל השאר אנחנו פה לא מתפלאים שלא מופיעים. כל השאר לא מופיעים וזה לא סביר שיופיעו.

[Speaker A] אני פשוט חושבת על הפירכא. יכול להיות שבגלל שלא אין את התכונות האלו לזה שבחוץ. אבל זה בגלל שיש לו גם את זה וגם משהו, אז נגיד הוא יודע מה מקל על משהו אז זה קל וחומר שיקל על הדבר השני. את מבינה מה אני אומרת?

[הרב מיכאל אברהם] נלך פה… לא, לא מהתכונה הזאת. התכונה הזאת יש שם דין שבו למדתי מה…

[Speaker A] לא מעניין אותי למה למדת. אני כולם עכשיו לעשות משהו קל וחומר מה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, את לא יכולה. למה? כי אם יש את שתי התכונות שיש לו לזה ולזה אין, יבוא פירכא. לא קל וחומר.

[Speaker A] בגלל שיש לו את העיגול הזה, יש תכונה שלישית שיש לזה ולזה. אני החלטתי שיש לו גם את השלישית וגם את ה… אז יש איזה דין.

[הרב מיכאל אברהם] אז יש פירכא אם

[Speaker A] לתורה יש רק עם העיגול הזה.

[הרב מיכאל אברהם] פירכא מספיק שיהיה הבדל אחד, הדמיון בהפחתה לא יעבוד. הבדל כלשהו. אם אני… אם אני יותר חכם מהם,

[Speaker A] הם לא אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] טוב אני אתן דוגמה. פירכא כלשהי. ורק לעניין הפירכא לקל וחומר. לא, לא קשור לזה בכלל, אבל פירכא בפרט, מספיק שהדבר הזה יותר חמור המלמד יותר חמור במשהו אחד מן הלמד, גם אם הוא קל ממנו בפרמטר אחר, אי אפשר לעשות קל וחומר.

[Speaker A] זה הקשר, זה לא בגלל ש… לא, זה לא תלוי.

[הרב מיכאל אברהם] כיוון שהדין שאותו למדת מבוסס על שני הצדדים האלה, זאת אומרת שאלה צדדים רלוונטיים לדין.

[Speaker A] בעניין הזה, אבל לא בעניין ההוא. אבל זה העניין שאתה נלמד, אין עניין ההוא. זה העניין שאתה נלמד. הדין שאותו למדתי, נגיד שהוא אפשר לפדות בו מעשר שני בירושלים. זה הדין שלמדתי ולמדתי בכלל ופרט וכלל שאפשר

[הרב מיכאל אברהם] לעשות את זה גם במי מלח. זה סוגיה בעירובין שדיברנו עליה. בסדר? אז מה למדתי? שמי מלח שהוא שייך לקבוצה הזאת אפשר לפדות מעשר שני בירושלים. עכשיו אני רוצה לדעת אולי גם בעננים אפשר לפדות מעשר שני בירושלים. עננים אין להם את התכונות, הם לא גידולי קרקע, הם לא פרי מפרי, כל התכונות שמצאנו בעירובין. אז אני אומר, הדין זה שהוא לא יודע מה, שהוא מוחשי אפשר לפדות אותו בירושלים, אז עננים שזה מופשט בטח שאפשר לפדות בירושלים. סתם אני רק בשביל להבין את המבנה הלוגי. אני אומר בסדר, מבחינה זאת הקל וחומר יעבוד. אבל מבחינה אחרת שזה פרי מפרי וגידולי קרקע וזה לא, זה יהיה פירכא לקל וחומר בילט אין. בגלל שפרי מפרי וגידולי קרקע אלה שתי התכונות שחז"ל החליטו שהן רלוונטיות לדין של להיפדות בירושלים במעשר שני. הרי בדיוק אלה התכונות שבגללן החלטתי שאפשר. אז הן תכונות רלוונטיות, אי אפשר להגיד שלא רלוונטיות לדין הנלמד. ברגע שהן רלוונטיות הן פירכא.

[Speaker A] וזה יסוד הדין.

[הרב מיכאל אברהם] בוודאי, הרי אחרת זה לא מידה על גבי מידה. אם את לומדת מזה דין אחר לגמרי, אז זה לא מורכב על גבי כלל ופרט וכלל. זה לדעתי לא ייתכן. טוב. אז בואו נראה את הכל. קודם כל את הפסוקים. תראו בדף שאצלכם את הפסוקים למעלה. את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע אשר לו כרעיים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ. את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגול למינהו ואת החגב למינהו. וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגליים שקץ הוא לכם. אז כבר אנחנו רואים שיש פה רשימת דוגמאות ויש פה גם אמירה כללית וזה מיד אמור לדקור לנו כבר את העין שיש פה איזושהי הופעה של כלל ופרט. אני עוד לא יודע איזה. כלל ופרט, פרט וכלל, כלל ופרט וכלל. אבל משהו פה עכשיו אני צריך להתחיל לבדוק. ואז אנחנו מתחילים להפעיל את האלגוריתם שלנו. שלב ראשון לאתר מה המופע המקראי שבפנינו. מה זה? זה כלל ופרט? זה פרט וכלל? זה כלל ופרט וכלל? איזה מופע מקראי מופיע פה? זה לא טריוויאלי. מה אתם אומרים לפני שאני אכנס לגמרא? איזה מבנה יש כאן?

[Speaker D] כלל. מתחיל בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] מה? מתחיל בכלל.

[Speaker A] כן,

[Speaker D] כלל ופרט.

[הרב מיכאל אברהם] כלל ופרט? מי זה הכלל? כל שרץ.

[Speaker D] כל שרץ העוף. כל שרץ העוף.

[הרב מיכאל אברהם] מי זה הפרטים? או הפרט? הארבה, הסלעם, החרגול והחגב.

[Speaker A] שמות.

[Speaker D] שמות.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. ובסוף שוב פעם כלל. וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגליים. אז עוד כלל יש בסוף.

[Speaker A] נכון.

[Speaker D] כלל ופרט וכלל.

[הרב מיכאל אברהם] כלל ופרט וכלל. אבל יש פה בעיה. הכלל הראשון והכלל השני שניהם אוסרים. והפרטים באמצע הוא מתיר.

[Speaker D] לא, אבל האחרון הוא נגטיבי. האחרון הוא נגטיבי.

[הרב מיכאל אברהם] שקץ הוא לכם גם כן. והפנימי מתיר. הגמרא בחולין דף סג אומרת שאם הכלל הוא בלאו והפרט הוא בעשה או להפך לא דורשים כלל ופרט. לא דורשים כלל ופרט כי זה לא הכלל של הפרטים האלה. זה משהו אחר. זה ההפך. זו הקבוצה הדואלית. אם אנחנו מסתכלים על הכלל כעל קבוצה אז הכלל הראשוני הוא דווקא הקבוצה הדואלית ולא הקבוצה.

[Speaker D] כן, אבל הכלל הזה הוא כאילו יותר מורכב כי הוא מציין בדיוק מה לא ואת כל השאר כן.

[הרב מיכאל אברהם] הוא כלל יותר מורחב כי

[Speaker D] הוא מציין בדיוק מה לא ואת כל השאר כן. הוא כלל יותר מתפרס. נכון. נכון. זה נגטיב, פוזיטיב ונגטיב.

[הרב מיכאל אברהם] בטקסט לא כתוב לשון כללית על מה כן לאכול. נכון.

[Speaker D] אבל כל השאר כן לאכול? אז זה פרט עוד יותר איזה כלל עוד יותר רחב?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא כתוב. נכון. זאת המסקנה שלך אבל לא כתוב. אנחנו הרי הטריגר שלנו לדרשה הוא טקסטואלי. לא כתוב בלשון כללית הנחיה מה אוכלים, לשון פרטית, לשון כללית.

[Speaker C] יש פה כלל ופרט גם. יש פה. גם המתיר הוא כלל ופרט. זה גם אפילו לא כלל ופרט. עכשיו בואו נראה למשל את הפסוק למשל של ראה.

[Speaker A] שם בהתחלה כתוב אתם כל אשר תאוה נפשך וכולי וכולי.

[Speaker C] שם כתוב לך ובכל אשר תאוה נפשך.

[Speaker A] זה כלל. פה לא כתוב ככה. כתוב את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך וכולי וכולי. את אלה מהם תאכלו. כלומר זה הפרט, הכלל מופיע רק אחרי כן. מבחינה לשונית לדעתי הפרט קופץ ישר. אין כלל. את אלה מהם תאכלו זה הפרטים. על המתיר יש, על המתיר יש כלל ופרט. נכון. על המתיר אין אפילו כלל.

[הרב מיכאל אברהם] יש.

[Speaker C] את זה תאכלו מכל שרץ

[Speaker A] העוף ההולך על ארבע אשר

[הרב מיכאל אברהם] לו כרעיים. את זה תאכלו מכל שרץ העוף.

[Speaker A] זה הכלל. עכשיו מגיעים הפרטים.

[הרב מיכאל אברהם] אבל את זה תאכלו מכל שרץ העוף זה לשון כללית.

[Speaker A] זה כלל. אם אני לוקח את הפסוק למשל של ראה ובכל אשר תאוה נפשך. שם כתוב לך ובכל אשר תאוה נפשך. זה כלל. פה לא כתוב. אם היה כתוב את זה תאכלו את כל שרץ העוף זה היה כלל. אבל לא כתוב. כתוב את אלה תאכלו מכל שרץ

[Speaker C] העוף אשר לו כרעיים.

[Speaker A] אתה…

[הרב מיכאל אברהם] אפשר היה לעשות את החילוק הזה אבל עדיין ברור שהכל הזה מיותר. אז בשביל מה אתה כותב אותו? כתוב את אלה תאכלו, את הסלעם, את הארבה,

[Speaker A] את החרגול וזהו.

[הרב מיכאל אברהם] ברגע שמוסיפים פתיח שהוא כללי…

[Speaker A] אולי זה יגביל אותך לאכול את אלה גם מכל וגם אתה לא יכול לאכול בכלל חיות?

[הרב מיכאל אברהם] אז ההגבלה הזאת היא כלל ופרט. זו ההגבלה הזאת.

[Speaker A] זאת אומרת, ההגבלה הזאת מתייחסת אך ורק לקבוצת השרצים. זה קבוצת ההתייחסות. לא, ברור.

[הרב מיכאל אברהם] אבל תמיד הכלל הוא קבוצת ההתייחסות. בפרשת ראה, בכל אשר תאוה נפשך זה קבוצת ההתייחסות ואז כותבים מה ספציפי. תמיד הכלל הוא קבוצת ההתייחסות.

[Speaker C] יש פה איזה משהו מוזר.

[הרב מיכאל אברהם] גם למתיר יש כלל ופרט וגם על האוסר יש כלל. אוקיי, בוא נבדוק חז"ל. הפסוק הראשון והאחרון מפריעים פה. זה בלי הראשון והאחרון זה יפה. מה יפה? הכלל או הפרט לכאורה, נכון? בלי הראשון והאחרון זה הכל טוב, כלל ופרט לגמרי.

[Speaker D] כן. הולך על ארבע אשר לו כרעיים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ.

[הרב מיכאל אברהם] מה?

[Speaker C] הולך על ארבע אשר לו כרעיים ממעל לרגליו מנתר בהן על הארץ.

[הרב מיכאל אברהם] כל שרץ העוף הולך על ארבע. תתחיל שלוש מילים קודם.

[Speaker C] לא, כל שרץ העוף הולך על ארבע זה כלל אוסר. לא.

[הרב מיכאל אברהם] אשר לו כרעיים ממעל, זה כלל מתיר. קח את הפסוק השני והשלישי. נו.

[Speaker C] מכל שרץ העוף הולך על ארבע

[הרב מיכאל אברהם] זה כלל מתיר.

[Speaker A] איזה פסוק?

[Speaker C] לא, אבל הוא מובא אחרי את זה תאכלו. הפסוק השני הוא אותו כלל שיש לך בפסוק הראשון.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאמרנו מקודם, אבל עדיין זה כלל מתיר. הוא מיותר, אם היית רוצה רק את הפרטים היית צריך לכתוב רק את הפרטים. כן. ובא

[Speaker A] הפסוק השני, הוא מסתיים במילים אשר לו כרעיים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ. כן. יש כאן שתי צורות תיאורטיות לנתח את הפסוק השני והשלישי. אפשרות אחת לומר, את זה תאכלו מכל שרץ העוף הולך על ארבע, נקודתיים. ועכשיו ההסבר, את מי מותר לאכול מהשרצים האלה? כלל, אשר לו כרעיים ממעל לנתר, ואז יבוא הפירוט, ארבה סלעם וכולי. זאת צורת קריאה אחת. אוקיי. ועדיין יש פה מבנה של כלל ופרט. צורת קריאה אחרת, צורת קריאה אחרת עם משמעות שונה לחלוטין. אך את זה תאכלו מתוך קבוצת ייחוס שאני עכשיו אתאר אותה, מכל שרץ העוף הולך על ארבע אשר לו כרעיים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ. כלומר, מתוך כל השרצים שמסוגלים לנתר, מתוכם תאכלו את אלה, הארבע הספציפיים שבפסוק.

[הרב מיכאל אברהם] בכל מקרה אבל יש פה כלל ופרט.

[Speaker A] יותר מזה, גם בגלל צורת הקריאה הראשונה, לא, צריך הולך על ארבע אשר לו כרעיים ממעל לרגליו. אם היה רק פרט, היו רשומים רק פרטים. לא רק זה, גם לפי צורת הקריאה הראשונה זה באמת כלל ופרט. התורה אומרת קודם כל את מי אתם יכולים לאכול, אלה שיש להם כרעיים לנתר, ואז בא הפסוק הבא ואומר ארבה סלעם וכולי. זה פשוט המבנה של כלל ופרט. אוקיי. אבל לפי צורת הקריאה השנייה, אין פה כלל ופרט.

[הרב מיכאל אברהם] התורה אומרת

[Speaker A] מתוך כל המנתרים מותר לכם לאכול את הארבע.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מכל שרץ העוף הולך על ארבע זה כלל. מתוך כל המנתרים, ועדיין, לא.

[Speaker A] אי אפשר לקרוא את הפסוק השני בלי הפסוק השלישי שיבוא אחריו. ולפי הקריאה שלך את אלה מהם תאכלו ובא הפירוט. בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שהתוספת של את אלה מהם תאכלו אומר שזה לא…

[Speaker A] אי אפשר לקרוא את זה ככה. בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שבדיוק בגלל כפל האפשרויות הזה, התורה הוסיפה את את אלה מהם תאכלו השני. כדי להגיד לך שעד כאן הכל היה כלל. נכון. ועכשיו מתחילים הפרטים. לכן חוזרים עוד פעם על את אלה מהם תאכלו.

[Speaker C] רגע, אתה יכול להגיד

[Speaker A] שגם הפסוק השני הוא היה הפרט השלישי ולא היה צריך את הפסוק הראשון, ואז להגיד את זה תאכלו מכל שרץ העוף הולך על ארבע נקודתיים, ואז השרצים עליהם מנתרים. את מי מתוך כל השרצים?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מה שאמרתי קודם.

[Speaker A] אלה שמנתרים, זה הכלל.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מכל שרץ העוף.

[Speaker A] מכל שרץ העוף זה כלל, ואז התשובה היא הולך על ארבע. אבל בגלל שזה כתוב בהתחלה אי אפשר. כל שרץ העוף. כל שרץ העוף זה מילה אחת של…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל הולך על ארבע זה קשור לשרץ העוף. שרץ העוף, זה בכל מקרה. אם ננסה…

[Speaker C] שרץ העוף…

[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע, שנייה אחת.

[Speaker C] אם נגיד שהמילה אך באה למעט, נגיד שהוא בא פה בפרטי הפרטים, הוא בא להביא את הפרטים. יש פה כלל האוסר, יש פה הפרט שמתיר, ועוד פעם הכלל האוסר. את זה תאכלו, זה בדיוק מקביל לאת אלה מהם תאכלו.

[הרב מיכאל אברהם] שמה? שזה הכל רק פרטים? פרט, זה פרט. אז זה מה שהציעו קודם. זה בעצם מה שהוא העיר קודם שזה רק הקדמה לפרטים כי הפרטים מגדירים מה מתוך הכלל לאכול. אבל עדיין הכלל הזה מיותר. היה אפשר לכתוב ישר את הפרטים, אז למה הפתיח הזה? אני חושב שזה הבסיס בדיוק לזה שאנחנו בכל זאת דורשים פה כלל ופרט. כי אחרת למה יש את הפתיח הזה מכל אשר שרץ העוף הולך על ארבע? תגיד ישר ארבה סלעם, חרגול וחגב.

[Speaker A] המילה אך פה… המילה אך פה הופכת אותו לשונה,

[הרב מיכאל אברהם] לא כלל, הופכת

[Speaker A] אותו לפרט.

[הרב מיכאל אברהם] אבל לשונית… לשונית אתה צודק, אבל עדיין ההקדמה הכללית מיותרת. אז למה הוסיפו את כל שרץ העוף הולך על ארבע? שיגידו ישר ארבה סלעם, חרגול וחגב. הוסיפו פה כלל כדי שנדרוש כלל ופרט.

[Speaker C] אשר לו כרעיים… אך אשר לו כרעיים. תאכלו. אני מדלג על כל זה. אך אשר לו כרעיים ממעל לרגליו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי הרי כבר מקודם יש את הולך על ארבע שקץ הוא לכם וכתוב בהתחלה כבר. זה לא מספיק שיש לו רגליים? לא, כרעיים.

[Speaker C] כרעיים ממעל לרגליו. כן. נו. אך, אך אשר לו כרעיים מה זה?

[הרב מיכאל אברהם] פרטים. אך אשר לו כרעיים ממעל לרגליו תאכלו.

[Speaker C] מה אתה אומר על אלה? זה פרט.

[הרב מיכאל אברהם] ומה עם הארבה חרגול וה… שוב זה עוד פעם פירוט של הפירוט אני לא יודע איך לקרוא לזה. יש פה כלל ואחריו פרטים. חרגול, סלעם. באמת הפירוט הזה, הפירוט הזה, אוי כמה הוא מתאמץ.

[Speaker D] יש שמה מה לאכול?

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בכל אופן, הגמרא בחולין דף ס"ג ע"ב, הגמרא באמת דורשת כלל ופרט בשני הפסוקים האמצעיים. שני הפסוקים הראשון והאחרון שהם פסוקי המעטפת מתעלמים מהם, שני הפסוקים האמצעיים דורשים, למרבה הפלא דורשים פה כלל ופרט וכלל. לא כלל ופרט. והסיבה היא בגלל שהלמינו והלמינהו נתפס על ידי… נתפס ככלל. אז כל פריט כזה נמצא בתווך שבין הכלל הראשון לבין הלמינו או הלמינהו שבא אחריו. אז בעצם יש פה סדרה של מבנים של כלל ופרט וכלל, כשהכלל הראשוני הוא לפני כולם.

[Speaker A] מה זה

[Speaker D] כרעיים ממעל לרגליו?

[הרב מיכאל אברהם] הכלל הראשוני הוא סוגריים, ואחר כך יש פרט כלל פרט כלל פרט כלל, אבל הכלל הראשוני הוא מתייחס לכולם. כך חז"ל קוראים את זה. אני לא יודע בדיוק למה ואיך, אבל זאת העובדה כרגע, מתאר את מה שחז"ל…

[Speaker C] למה למינהו זה כלל?

[Speaker A] הנה, זה המבנה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כרעיים ממעל לרגליו. למה הכלל הראשון נתפס כמתייחס לכל אחד מהפרטים שאחריו והלמינו ולמינהו

[Speaker C] עוקב

[הרב מיכאל אברהם] אחרי כל פרט ופרט?

[Speaker C] את אלה, את כל הארבעה האלה למינהו זה מרחיב.

[הרב מיכאל אברהם] זה ברור, עכשיו מבחינת המבנה למה באמת הכלל הזה נחשב כמופע משולח בכל אחד מהפרטים?

[Speaker D] זה נכון, איך

[Speaker A] אתה

[Speaker C] יכול לקרוא את זה אחרת?

[Speaker A] אתה

[הרב מיכאל אברהם] יכול לקרוא את זה אחרת? זו שאלה, שאלה של מה כתוב, לא מבחינת התוכן. האם כתוב פה בצורה של כלל פרט כלל, כלל פרט כלל, כלל פרט כלל? אז הייתי לומד את זה כחובה.

[Speaker C] העריכה הליניארית המוגבלת של החומש.

[Speaker A] אי אפשר לפתוח ארבעה ערוצים במקביל.

[Speaker C] כן, אבל עוד פעם אתה חוזר ל…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, המגבלות של הכתב אתם חוזרים לתופעות של התוכן ולא הכתיבה.

[Speaker A] לכן אני אומר, שימו לב.

[הרב מיכאל אברהם] אני מבין שזאת המשמעות התוכנית של מה שכתוב פה. אבל יהודי מסתכל על ה… כדרשה טיפוגרפית של טקסט. מחשב יכול בעצם לעשות דרשה. אז אני צריך שיהיה כלל פרט כלל, כלל פרט כלל, כלל פרט כלל. רואים שזה כנראה לא לגמרי כזה. זה הכל, אני רק משתף אתכם בשמחתכם, אין לי פה הרבה מעבר לזה להגיד.

[Speaker A] ואיזה קרן הולך על ארבע ושיש לו ארבע רגליים? אני לא חושב.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב. לא מצאתי, הוא גם לא פה וגם הוא לא בלוחות המגינים.

[Speaker A] עכשיו,

[Speaker C] פה

[הרב מיכאל אברהם] בעצם בסוגיה הזאת אני חושב שמתודית לא נכון להתחיל מרשימת הפריטים, כמו שעשיתי בסוגיה בעירובין. אין פה גם רשימת פריטים מסודרת. פה עובדים יותר עם הקבוצות. ולכן אנחנו נניח, תסתכלו את הטבלה בדף שלכם. רואים את הטבלה? יש פה ארבעה סוגי חגבים או שרצי עוף. ארבה, חרגול, סלעם וחגב. אלה ארבעת הפריטים שמופיעים בפסוק. וכל אחד מהם בסוגריים זה התרגום שלו ללשון חז"ל.

[Speaker A] נגיד,

[הרב מיכאל אברהם] ארבה בלשון התורה זה גובאי בלשון חז"ל, או בשפה שהייתה מדוברת אז באותה תקופה. העניין של הסוגיה זה תרגומים. אני יותר רוצה להתייחס לשמות, להבין בסוגיה מתי מדברים על מה. פעם מדברים על גובאי, על ניפול, על זה… אז מי זה ארבה? מי זה חרגול ומי זה… זה אני השקעתי בסוגיה הזאת. הטבלה הזאת מסכמת הכל. כל מה שצריך לדעת מופיע כאן. אז לכן מאוד חשוב שזה יהיה מול העיניים, לכן הדפסתי פה עוד פעם את הדף.

[Speaker A] בשורות שתיים ושלוש זה אומר שלפעמים חז"ל קוראים לחרגול… כן, זה אומר.

[הרב מיכאל אברהם] איך שמשום מה רבי ישמעאל ורב משתמשים במינוחים הפוכים לחרגול ולסלעם. אחד מתרגם חרגול כניפול וסלעם כרשון, והשני את החרגול כרשון… או שבאמת הם מזהים אחרת את ה… אני חושב שזה ויכוח אמיתי. זה לא מינוח. הם מזהים אחרת את החגבים שהתורה מתייחסת אליהם. הם חושבים שזה הרשון שאנחנו קוראים לו ולא הניפול.

[Speaker A] איך בתכונות? מה?

[הרב מיכאל אברהם] לא בתכונות. התכונות האלה זה רק רלוונטי לרבי ישמעאל. רב לא מתייחס לתכונות, לכן זה לא.

[Speaker C] לא, דוראטיני.

[הרב מיכאל אברהם] מה? אביי ורבא בטוח למדו ביידיש.

[Speaker C] מי שלא למדו ביידיש?

[הרב מיכאל אברהם] מי שיודע ללמוד, דוראטיני.

[Speaker C] טוב,

[הרב מיכאל אברהם] אז בעמודה הראשונה יש את השם של הפריט בפסוק, ובטבלה הזאת יש את התרגום לשפת חז"ל, אוקיי? שלושת השורות הבאות הן החשובות לענייננו. זה התכונות של כל אחד מהפריטים האלה. לארבה אין לו גבחת, אין לו זנב, ויש לו ראש קצר. בסדר? לחרגול יש גבחת, יש זנב, ויש ראש קצר. לסלעם יש גבחת, אין זנב, והראש שלו קצר. וחגב לא כתוב פה ולא בכדי, חגב זה סוג, חגב זה לא חיה מסוימת. חגב זה סוג. זה עוד תכונה ייחודית של הפסוק הזה, אחד מארבעת הפריטים האלה הוא קבוצה, הוא לא פריט אחד.

[Speaker A] מה זה למינהו? מה?

[הרב מיכאל אברהם] למינהו זה כל אחד, אחרי כל אחד בא למינהו, ואנחנו עושים אותו כסוג.

[Speaker A] ממש כך. נמצא שחגב בעצמו הוא קבוצה.

[Speaker C] נכון.

[הרב מיכאל אברהם] ולמינהו זה אומר שיש הכללה יותר רחבה. אנחנו נדבר על זה. אבל זה אני רק מראה לכם מה מאפיין פה את המופע המקראי.

[Speaker A] ארבה, חרגול, סלעם… כן. מוסיף את כולם, אתה קורא כמו קבוצה?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל הוא מופיע כשם פרטי וחז"ל מתייחסים לזה כאל איזשהו סוג של פרט, לא לגמרי. אנחנו נראה בהמשך, לא דורשים אותו באמת בכלל ופרט וכלל. זה מין איזה תופעה מאוד מעניינת. ואחרי שנגמור את הסוגיה הזאת אני אראה לכם צורת ניסוח מקבילה בשפת יום יום שאפשר לדרוש אותה באותה צורה. מה דיברנו על זה שהרי הדרשות של כלל ופרט מבוססות על איזשהו היגיון שיכול להופיע גם בטקסטים לא מקראיים, ואני פשוט, אנחנו פשוט בנינו דוגמה של היום, דוגמה מהחיים שלנו היום עם כל התכונות הרלוונטיות, עם רשימה של חברות, לאחד במקום הארבה, החרגול, הסלעם והחגב, אז לקחנו אני לא יודע מה את ג'נרל מוטורס ואוסף של ארבע חברות, כל אחת יש לה תכונות בדיוק בהתאמה לטבלה הזאת. בנינו תכונות שהיו בדיוק בהתאמה לטבלה הזאת וניסחנו את הפסוק הזה עליהם כקריטריון לאיזה חברה אנחנו נעזור כשתהיה במשבר. נגיד הממשל האמריקאי אומר אנחנו נעזור לכל חברה כזו וכזו כגון ג'נרל מוטורס וזה וזה, ועכשיו אנחנו צריכים להחליט מה זה הכגון, איזה חברות נעזור ואיזה חברות לא נעזור. ואני אראה לכם שיש בסך הכל היגיון טקסטואלי לאו דווקא במקרא, אני לא אומר בפרטים לגמרי, אבל ההיגיון הוא בסך הכל היגיון שאפשר בהחלט לשמוע אותו גם בטקסט לא מקראי. בסדר? אבל זה נשאיר לסוף, קודם כל נצלח את הסוגיה הזאת. עכשיו בשתי העמודות הבאות זה כבר סיכום של מה שיוצא מהגמרא, אני כבר אגיד לכם את זה כאן כדי שיהיה לנו קל כשאנחנו עוברים על הגמרא. העמודה הבאה יש פה שני בתי מדרש שדורשים את הפסוקים האלה. יש תנא דבי רב ותנא דבי רבי ישמעאל. תנא דבי רב, אז הוא מרבה מארבה את ציפורת כרמים, איזשהו סוג של חיה אחרת שיש לה כנראה אותם תכונות כמו ארבה, שבאמת אין לה גבחת, יש לה זנב ויש לה ראש קצר… אין לה זנב, סליחה, כן. ואותו דבר כן חרגול, אז הרצוביא… בקיצור מרבים עוד חיה שיש לה בדיוק את אותם תכונות כמו הבעל חיים שכתוב בתורה עצמה. והריבוי לפי רבי ישמעאל גם הוא מציין בעלי חיים פרטיים, אבל הגמרא מסבירה שאצל רבי ישמעאל הבעלי חיים הפרטיים האלה הם רק דוגמאות, אנחנו מרבים לקבוצות של הטכניקות האלה. בסדר? אז רק שיהיה לכם מול העיניים הטבלה הזאת, כל פעם שאתם מעצבנים אותי או לא זוכרים מה זה ניפול ומה זה רשום וכולי, תסתכלו בטבלה. זה מאוד עוזר, אני עד שכתבתי ועשיתי את הטבלה הזאת לא הצלחתי לעבור את הסוגיה. וגם כשמחלצים את הפרטים האלה מהסוגיה זה גם לא… מה? מה זה גבחת? גבחת זה שראשו מרוט, שאין לו שערות על הראש. כך רש"י מסביר אותו. אוקיי, אז המשנה במסכת חולין, תראו אצלכם בהתחלה, זה שלב אחד, מספרתי את השלבים בסוגיה כדי שיהיה לנו יותר קל להתמצא. שלב אחד זה המשנה. המשנה נמצאת בדף נ"ט, הגמרא בדף ס"ה, הרבה אחרי זה, אבל המשנה, הקטע במשנה שרלוונטי אלינו אז כותב כך: ובחגבים כל שיש לו ארבע רגליים וארבע כנפיים וכרעיו וכנפיו חופין את רובו. רבי יוסי אומר ושמו חגב, זאת אומרת שיש גם דרישה ששמו יהיה חגב, כנראה שיש בעלי חיים שלא נקראים חגבים אבל עדיין יש להם את התכונות שהמשנה אומרת, ואנחנו רוצים רק כאלה שנקראים חגבים. בסדר, לא מספיק התכונות האלה.

[Speaker A] מה שמו? את התכונות…

[הרב מיכאל אברהם] מה מתוך התכונות האלה כתוב בפסוק? אז בואו נעשה רגע סקירה קצרה. ארבע רגליים כתוב בפסוק, נכון? קרסוליים זה רש"י מסביר שהכוונה היא לשתי הקרעיים שממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ. מדובר, יש לו ארבע רגליים אשר, ופה ליד הצוואר יוצאות עוד שתי רגליים שעליהן הוא מנתר. בסדר? זה נקרא הקרעיים ממעל לרגליו. הרגליים, ארבע רגליים זה למטה, ויש לו עוד שתי רגליים למעלה.

[Speaker A] אז זה שש בעצם? מה? זה שש בעצם, זה אחד שיש לו ארבע רגליים ואחד

[Speaker C] שהולך

[הרב מיכאל אברהם] על ארבע רגליים, כאילו זה שש בעצם. כן, כן, אבל התורה מדברת על שניהם כבעלי ארבע רגליים.

[Speaker C] אלה קרעיים ממעל לרגליו, אלה לא רגליים.

[Speaker A] אלה

[הרב מיכאל אברהם] קרעיים ממעל לרגליו בשביל לנתר בהן. בסדר?

[Speaker A] אלה הידיים כאילו, זה כמו

[הרב מיכאל אברהם] ידיים, חוץ מהארבע, חוץ מהארבע יש עוד שניים, זה שש סך הכל. זה רש"י מסביר, אומר זה חוץ מהארבע. אוקיי? אז זה הקרסוליים. ויש לו גם כנפיים. ארבע כנפיים, זה לא כתוב בכלל בפסוק. נכון? אין את זה בפסוק. בפסוק יש רגליים וקרעיים. אין כנפיים.

[Speaker A] וכנפיו חופין את רובו.

[הרב מיכאל אברהם] כנפיו חופין את רובו

[Speaker A] גם כן לא כתוב בפסוק.

[הרב מיכאל אברהם] לא כתוב בכלל כנפיים. ורבי יוסי אומר ושמו חגב. חגב כתוב בפסוק, אז את זה אנחנו יודעים כבר. אבל כנפיים ושכנפיו חופים על רובו לא כתוב בפסוק. אז מאיפה הם הוציאו את זה? מההפלאה של ארבע פריטין? כנראה יש פה איזושהי הכללה. במשנה אין רמז איך הוציאו את זה. שימו לב עוד פעם לתהליך ההיסטורי. אומרת המשנה וגם כנפיים שחופים על רובו. מאיפה? למה? איך זה יצא? בפסוק זה לא כתוב כלום. באים האמוראים ומשחזרים מה קרה פה. אמוראים, או בייתוס או תנא דבי רבי ישמעאל או תנא דבי רב. כן? דורות מאוחרים יותר כנראה ומשחזרים מה קרה פה, איך הגיעו לתוצאה הזאת ואז הם מביאים את הדרשות וככה מתחיל וככה מתחיל. החגב שבו זה הקרעיים. אוקיי, כן.

[Speaker C] זה הקרעיים, אלה המנתר.

[הרב מיכאל אברהם] יש לו ארבע רגליים ואלה הקרעיים.

[Speaker A] רגע, יש פה איזשהו שיעור שלי. צפורים וחגבים.

[Speaker C] מי? מי זה האנשים?

[הרב מיכאל אברהם] משה.

[Speaker C] אנשים בישיבת רבי יוסי. בבבל מנשכנבי דיברו ארמית, לא קראו לו שמו חגב.

[הרב מיכאל אברהם] יש תרגום לחגב בארמית. בסדר, אבל לא קראו לזה חגב.

[Speaker C] כן.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בכל אופן, ההכללה הזאת של כנפיים ושכנפיו חופות את רובו,

[Speaker A] זאת הכללה שלא כתובה בפסוק.

[הרב מיכאל אברהם] מאיפה היא יוצאת? כנראה היא תוצאה של הדרשה. אני חושב שבשלב זה אנחנו נסתפק רק באמירה שזה תכונה שמשותפת לכל הפרטים. פשוט תכונה שמשותפת לכל הפרטים, אז חכמים הבינו שגם היא בתמונה, את זה אנחנו מוציאים מתוך הפרטים. אבל זה לא הדרשה של כלל ופרט וכלל, זה עוד לפני שאנחנו מתחילים את הדיון. כל ארבעת המאפיינים האלה, זה ממה מצינו?

[Speaker C] ממה מצינו בכל ארבעת האלה.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, נכון, אז יש שני דברים שהם נמצאים בכולם, אז מבחינתנו זה גם סימן. וזה בעצם מכאן ואילך כל ארבעת הסימנים האלה שמופיעים כאן, זאת אומרת ארבע רגליים, שתי הקרסוליים, הקרעיים שממעל, הכנפיים, ארבע כנפיים ושכנפיים חופות את רובו, זה ארבעה סימנים. כל הרביעייה הזאת מבחינתנו זה צד אחד. ככה הגמרא מתייחסת לזה, כל הרביעייה הזאת זה צד אחד. אני מניח שזה צד אחד בגלל שזה משותף לכולם. נכון יש את הצדדים הנוספים, זה צדדים שלחלק מהם יש ולחלק מהם אין. אנחנו עוד מעט נראה מה עושים עם זה. וזה רמז ראשון להבדל בין הסוגיה פה לסוגיה בעירובין. אמרנו שבסוגיה בעירובין דורשים את כל הפרטים בבת אחת ובסוגיה כאן דורשים כל פרט לחוד. אחד ההבדלים הוא שבסוגיה בעירובין לכל הפרטים יש את אותן תכונות. פרי מפרי גידולי קרקע וולד ולדות הארץ. כולם. לכל ארבעת הפרטים. כאן, לכל אחד מהפרטים יש גם תכונות ייחודיות. ארבעת התכונות האלה הן משותפות לכולם. אבל חוץ מזה לכל אחד מהפרטים יש גם תכונות ייחודיות, אתם יכולים לראות בטבלה. הטבלה מסכמת את התכונות הייחודיות שיש לכל אחד מהדוגמאות האלה, מהפרטים האלה. אז לכן אנחנו דורשים כל אחד לחוד. מעבר לזה כמובן יש גם את המבנה הלשוני, כי בפסוק פה הרי יש כלל שמוצמד לכל אחת מהדוגמאות. וזה לא כמו בעירובין ששם היה כלל בהתחלה כלל בסוף ורשימת דוגמאות באמצע. כאן יש כלל, פרט, כלל, פרט, כלל, פרט, כלל. זאת אומרת יש כלל פרטי לכל אחד מהפרטים שמופיעים בתורה, אז זה עוד סיבה למה לדרוש כל אחד מהפרטים לחוד בכלל ופרט וכלל. הראשונים חלוקים לגבי זה, יש ראשונים שאומרים שבכל מבנה של כלל ופרט דורשים כל פריט לחוד אלא אם כן יש סיבה טובה לא. לא צריך את הלמינהו אחרי כל אחד כדי שנעשה את זה, זה נכון תמיד. זה לא ייחודי למבנה הזה. ויש כאלה שאומרים שזה בגלל, זה מחלוקת רש"י ותוספות למעשה. יש כאלה שאומרים שזה רק בגלל שכתוב פה למינהו אחרי כל אחד מן הפרטים. כמו שאמרתי קודם, לפחות לפי השיטה שבכל מצב גם בלי הלמינהו דורשים כל אחד מן הפרטים לחוד, אז צריך להבין למה בעירובין לא עשו את זה. כי בעירובין דרשו את כל הפריטים יחד. אבל כמו שאמרתי, כיוון שבכל הפריטים המאפיינים היו שווים, אז לדרוש כל אחד לחוד ולדרוש את כולם יחד זה אותו דבר. אין טעם לדרוש ארבע דרשות ואחר כך לראות שהתוצאות זהות, דורשים את כולם ביחד וזהו. לחילופין אפשר להגיד, אני, זה הכל השערות, אבל שגם שם היו תכונות מיוחדות, נגיד היין והשכר זה פרי העץ, שהוא לא כמו בהמה ודברים כאלה. אז יש לו תכונה מיוחדת. התהליך שאותו בכלל הגמרא לא מתארת, שהיא מתחילה מיד אחרי חלב, הוא כבר ניפה את כל התכונות הייחודיות והשאיר אותנו רק עם התכונות המשותפות לכל הפריטים, ומשם מתחילה הדרשה. אז היה בעצם גם תהליך שאנחנו נראה שמתבצע כאן, אולי היה גם שם, אבל התיאור בגמרא כבר מתחיל מיד אחריו. כאילו שאותו עשו אינטואיטיבית, אותו לא עשו במפורש, אלא זה היה ברור להם. אוקיי. עכשיו מתחילה הדרשה של תנא דבי רב. תנא דבי רב. תנו רבנן בסעיף שתיים אצלכם, זה כבר גמרא בדף ס"ה. קפצנו פה שישה דפים. תנו רבנן, את אלה מהם תאכלו את הארבה וגו'. ארבה זה גובאי, סלעם זה רשון, חרגול זה ניפול, חגב זה גדיאן. שוב פעם, תרגום ללשון חז"ל, מה שמופיע אצלכם בסוגריים בטבלה. מה תלמוד לומר למינו, למינהו, למינהו, למינהו, ד' פעמים? להביא ציפורת כרמים, ויוכנא ירושלמית, והערצוביא, והרזבנית. בהתאמה כמובן. זאת אומרת, כל אחד מהפריטים בפסוק מרבה, כל אחד מהלמינהו סליחה, אחרי כל פריט בפסוק מרבה עוד פריט שדומה לגמרי בכל התכונות הרלוונטיות לפריט שכתוב בפסוק.

[Speaker C] יש פה הבדל בין למינו ללמינהו?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא דורשת, הגמרא פה לא דורשת.

[Speaker C] מה אמר, מה אמר?

[הרב מיכאל אברהם] אז כנראה שיש פה בעצם בעלי חיים שאולי המראה שלהם שונה, זה בעל חיים שונה, אבל יש לו את אותם תכונות רלוונטיות מבחינת זנב, ראש קצר וכולי, בדיוק כמו הפריט שכתוב בתורה. יש מקום להתלבט עכשיו. האם רב, תנא דבי רב מדברים פה על קבוצות?

[Speaker C] למה אתה חושב דבי רב? מה?

[הרב מיכאל אברהם] בהמשך אמר רב, מזוהה כתנא דבי רב. האם התנא דבי רב מדבר פה על קבוצות או שהוא מדבר פה על פריטים? זאת אומרת כשהוא אומר להביא את ציפורת הכרמים הוא מתכוון לכל החגבים שיש להם תכונות דומות לארבה כגון ציפורת הכרמים, או שמתכוון לא, ציפורת הכרמים. זה לרבות עוד אחד. ציפורת כרמים. ברש"י נראה שהכוונה היא לפרט, פרט נוסף. רק שאני לא לגמרי מבין איך זה יכול להיות, כי אם ככה משהו צריך לייחד את ציפורת הכרמים משאר החגבים שדומים בתכונות לארבה.

[Speaker A] אולי

[Speaker D] אין עוד כאלה.

[הרב מיכאל אברהם] אולי אין עוד כאלה. זה פתרון אפשרי.

[Speaker A] ואם יש משהו שהוא זהה בדיוק כמו ציפורת כרמים, אז זה יירבה גם? זה השאלה.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני לא יודע. זה השאלה, כי זה מובא פה כפריט בודד. באמת נראה בהמשך גם רבי ישמעאל מתנסח בצורה דומה, ואחר כך הגמרא אומרת שהוא מדבר על קבוצות, הוא לא מדבר על פריטים. בסדר, אז זה נראה. אבל הוא באמת דורש אחרת. אז לכן זה נראה בהמשך.

[Speaker A] מה רצית לשאול? אם להביא מהתאמה או? מה? זה שלהביא ציפורת כרמים זה להביא אותה בהתאמה ל…

[הרב מיכאל אברהם] כן כן. ציפורת כרמים, תראו בטבלה, עוד פעם. חזרו לטבלה.

[Speaker A] לא, זה לא רשום בטבלה להביא עוד מינים. אה, לא?

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז הטבלה לא אינטליגנטית, אני לא יודע את זה. זה רש"י או שזה לקוח מהגמרא, אומר רש"י. זה ציפורת כרמים מתרבה מארבה, ארצוביה מחרגול, יוכנא מסלעם, ורזבנית מחגב.

[Speaker A] שזה לפי הסדר של הפסוק. אוקיי. ארבה, סלעם, חרגול, חגב.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יודע, זה לא שייקספיר כתב את, המקבת הזה בן דוסא, שגם לא קראו שייקספיר. זאת אומרת, מה זה משנה? אם תקרא לרזבנית הזאת ארצוביה, הרי מבחינתי זה אומר אותו דבר. זה אותו אחד שדומה לארבה, תקרא לו איך שאתה רוצה. אוקיי. תנא דבי רבי ישמעאל. עכשיו שלוש. בסדר? איפה היית? טוב, אז עכשיו בשורה התחתונה לפי תנא דבי רב, לא מרבים, הגמרא אומרת בהמשך, אני רק מקדים את זה כאן, לא מרבים את החגבים שראשם ארוך. שימו לב בטבלה אצלכם, לכל הדוגמאות יש ראש קצר. מה חגב? חגב זה סוג, אז לא מרבה, יש כאלה ויש כאלה. אבל אין פה אף דוגמה עם ראש ארוך. לפי תנא דבי רב, ברור שזה רק חגבים עם ראש קצר. זאת אומרת אפשר להוסיף לסימנים במשנה, לא רק את ארבעת הסימנים שמופיעים שם, לפי תנא דבי רב, יש גם שצריך שיהיה ראש קצר. ראש ארוך אסור לאכול. נראה בהמשך שתנא דבי רבי ישמעאל אומרים שגם ראש ארוך אפשר לאכול, הם מרבים גם ראש ארוך, נראה בהמשך איך זה עובד. עכשיו תנא דבי רבי ישמעאל דורשים את הדרשה שלהם. דבי רבי ישמעאל תנא, אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות. ארבה זה

[Speaker A] גובאי.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת הם בעצם אומרים ככה, אנחנו, רש"י מסביר לנו, אני אסתכל בתוך רש"י, אני אגיד את זה בעל פה, רש"י אומר שעל למינהו בעצם בא להגיד לנו לדרוש כלל ופרט וכלל סביב כל אחד מן הפריטים. וזה סדרה שנבנית בשלבים, עוד רגע אני אפרט אותה, וזה מה שנקרא אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות. ואז מתחילים לפרט עכשיו. מה הכוונה? ארבה זה גובאי, עד כאן זה כמו תנא דבי רב. בסדר? ריבינו את הגובאי. למינהו, להביא ציפורת כרמים. כן, כמו תנא דבי רב. אין לי אלא הבא ואין לו גבחת, הבא ויש לו גבחת מניין? תלמוד לומר סלעם זה ניפול. למינהו, להביא את האושכף. ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת. הבא ויש לו גבחת, הבא ואין לו זנב, עד כאן. הבא ויש לו זנב מניין? תלמוד לומר חרגול זה רשון. למינהו, להביא את הכרספת ואת השחלנית. איך זה בנויה הדרשה הזאת? אנחנו לוקחים את שלושת הפריטים חוץ מחגב, שלושת הפריטים ארבה, חרגול וסלעם. כן? עכשיו אנחנו נתחיל עם ארבה זה כמו בינתיים זה כמו תנא דבי רב, זה להביא ציפורת כרמים. מה מאפיין אותם? תסתכלו בטבלה, אין גבחת, אין זנב וראש קצר, נכון? עכשיו הגמרא אומרת אין לי אלא הבא ואין לו גבחת. בסדר? אז למדתי שמי שאין לו גבחת אפשר לאכול אותו, נכון? כי זאת דרשה ההרחבה של ארבה. רגע. מה?

[Speaker A] שנייה. כשמרבים את הארבה שווה גובאי ומרבים אותו לציפורת הכרמים, זה בעצם לכל מי שאין לו גבחת?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. עוד מעט נראה מה קורה עם ראש קצר ועם זנב, עוד לא אמרנו כלום מה קורה עם זה. למה פתאום בחרו דווקא את גבחת? למה לא ראש קצר? למה לא אין זנב?

[Speaker A] אז לפי שרק שני פרטים פה כלולים?

[הרב מיכאל אברהם] אבל הגמרא אומרת לא ככה. לכן אני אומר שברבי ישמעאל לפחות הגמרא אומרת במפורש שכשאומרים ציפורת כרמים מתכוונים לקבוצה. ציפורת כרמים היא רק דוגמה. והראיה שהגמרא מיד אחרי זה אומרת אין לי אלא מי שאין לו גבחת. משמע כל מי שאין לו גבחת. אז מה עושים עם מי שיש לו גבחת? מאיפה אני יודע את זה? מה זה נקרא מאיפה אני יודע את זה? מי אמר שזה בכלל כלול? משנה אומרת. המשנה הרי לא דרשה שלא יהיה גבחת, נכון? זאת אומרת שגבחת זה לא תכונה רלוונטית. אז אם אנחנו מרבים רק את מי שאין לו גבחת ברור שצריך להיות פה איזשהו המשך שירבה גם את מי שיש לו גבחת. וזה מה שהגמרא שואלת הבא ויש לו גבחת מניין? איפה אנחנו יודעים את מי שיש לו גבחת? אז את זה אנחנו לומדים תלמוד לומר סלעם, תראו בטבלה אצלכם מה התכונה של סלעם? יש לו גבחת, נכון? הוא דומה בשתי התכונות האחרות הוא בדיוק, שימו לב באיזה סדר גם. הסלעם דומה גם מבחינת הזנב וגם מבחינת הראש הוא דומה לארבה. ההבדל ביניהם זה רק בגבחת.

[Speaker A] למה בטבלה שמת אותו שלישי? מה?

[הרב מיכאל אברהם] למה בטבלה שמת אותו שלישי? לא זוכר אפילו. נראה לי שבהמשך עשינו איזה צד שווה ונדמה לי שהיה יותר נוח לראות את הצד השווה כשעושים את זה ככה. אבל לא זוכר אפילו. עוד מעט נראה. אז לומדים את זה מסלעם, הסלעם והארבה הם דומים מבחינת זנב וראש קצר, אז בעצם מה למדנו עד עכשיו? עד עכשיו בעצם ניטרלנו את התכונה של גבחת, נכון? גם אין גבחת וגם יש גבחת מותר לאכול. זאת אומרת עזוב, גבחת הוא לא פרמטר רלוונטי. נשארנו עם מה? עם אין זנב וראש קצר. שזה כן נשאר, זה מאפיין גם את הארבה וגם את הסלעם. נכון? אז הגמרא עכשיו ממשיכה. כן ההושכף זה אותו אחד שיש לו גבחת זה אותו דבר. ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת, הבא ויש לו גבחת, אין לי אלא הבא ואין לו גבחת, הבא ויש לו גבחת, הבא ואין לו זנב. כל זה כבר ידוע לי, הבא שאין לו זנב ולא משנה לי מה עם הגבחת אצלו אבל אין לו זנב. הבא ויש לו זנב מנין? ראש קצר לא מציינים אבל ודאי שהכוונה גם לראש קצר, כן? הבא ויש לו זנב מנין? עכשיו אנחנו מנטרלים את התכונה של זנב. תלמוד לומר חרגול, תסתכלו בטבלה בחרגול, חרגול יש לו זנב, נכון? אנחנו לומדים מחרגול שבעצם גם תכונת הזנב היא לא רלוונטית, חרגול למינהו להביא את הכרספת ואת השחלנית. מה התכונה

[Speaker A] של הכרספת והשחלנית?

[הרב מיכאל אברהם] תסתכל בטבלה, הכל בטבלה,

[Speaker A] זה פלוס פלוס פלוס.

[הרב מיכאל אברהם] הכרספת והשחלנית יש להן את אותן תכונות כמו החרגול. למה צריך את למינהו? אתה שואל למה צריך למינהו, מספיק החרגול החרגול הרי מראה את זה. לא, כי אם היה רק החרגול אז היה פה מבנה של כלל ופרט, ובמבנה של כלל ופרט אומר לי לא מרחיבים אפילו למה שדומה לגמרי, היינו משאירים רק את החרגול. בשביל זה צריך למינהו שנייה אחת בשביל זה צריך למינהו אחרי זה כדי להגיד לי שהחרגול הוא רק דוגמה לכל מי שיש לו גבחת והתכונות האלה ורק אז זה מתקבל.

[Speaker A] לפי התנא דבי רבי ישמעאל יש פה משהו שהוא מוזר, כי מה שזה בא להגיד לנו שיש שתי תכונות שהן גבחת וזנב שאם יש או אין זה לא משנה. נכון? אוקיי. לצורך זה הבאנו שלושה פריטים

[הרב מיכאל אברהם] שלאחד מהם יש את שניהם, לאחד מהם אין את שניהם ולאחד מהם יש את זה ואין את זה. מספיק היה לקחת שניים, אחד שיש את זה ואין את זה והשני שיש אין את זה ויש את זה, אם היו רק שניים כאלה זה היה מספיק.

[Speaker A] מה עם ראש קצר?

[הרב מיכאל אברהם] ראש קצר מופיע בכולם, ראש קצר יש לשניהם, יש לשלושתם, אז לשניים אלה ראש קצר. כי היו יכולים להגיד אם יש

[Speaker A] לו שני דברים ולא אחד.

[הרב מיכאל אברהם] אם היה לי שני פריטים שאחד יש את זה ואין את זה וראש קצר יש לשניהם. א', השאלה אם יש פריטים כאלה, אולי אין פריט כזה? באמת זה היחיד שאין פה. אולי אין פריט כזה כי באמת לא מופיע בטבלה פריט כזה. יכול להיות שאין פריט שיש לו זנב ואין לו גבחת. בדיוק.

[Speaker C] שיש לו זנב ואין לו…

[הרב מיכאל אברהם] הסוגיה לא

[Speaker A] מופיעה פה.

[Speaker C] כנראה שבשביל זה בדיוק הם היו צריכים את זה.

[Speaker A] כי יכול היה להיות שאם יש לו אחד משניהם. אז אם יש לו את שניהם כבר לא. מה אתה עונה לי? בגלל שכל אלה דברים שלא אוכלים אותם אז הארבה בורח.

[Speaker D] כמה

[Speaker A] רבנים יש שיכולים להבין מה קורה פה.

[Speaker C] הארבה בורח.

[Speaker D] אם יש לו את

[Speaker A] שניהם או אין לו את שניהם.

[הרב מיכאל אברהם] בדרך כלל אבל זה כבר היה לימוד של צד השווה, ובלימוד של צד השווה אנחנו מנטרלים, לא

[Speaker D] מניחים

[הרב מיכאל אברהם] ששתי הפרכות נשארות, תסתכל

[Speaker D] במה שראינו שמה.

[הרב מיכאל אברהם] בדרכי הדרש זה לא עובד, בצד השווה

[Speaker D] זה כן

[Speaker A] עובד.

[הרב מיכאל אברהם] אבל עוד מעט אנחנו נחזור לזה, אני בינתיים רק מצייר את זה בגדול כדי שתהיה לנו תמונה שלמה. עכשיו בואו נראה ביתר פירוט את הדרשות. זו הדרשה באופן כללי. ההמשך, סעיף שש. סעיף שש זה כבר המשך לגבי ראש קצר וראש ארוך, זה החלק הבא של הסוגיה. אז אנחנו עוצרים כרגע בסוף סעיף חמש ואני רוצה להסביר עכשיו ביותר פירוט איך העסק הזה עובד. אז בואו נתחיל. יש לנו דרשה בסיסית מארבה, כן? אומר לנו רש"י שמארבה אנחנו לומדים כלל ופרט וכלל. מה התכונות של ארבה? התכונות של ארבה הן שאין לו גבחת, אין לו זנב ויש לו ראש קצר. חוץ מזה צריך לזכור שלכולם יש את ארבע התכונות שבמשנה, זה לכולם יש, זאת אומרת זה ברקע תמיד יש צד כזה, אוקיי? כשאנחנו מציירים את הדיאגרמת ון של הבעיה הזאת, הרי שאלת מה בעצם אני רוצה להסביר עכשיו פה? הגמרא בעצם אומרת, תחזור רגע לגמרא, תראו בסעיף ארבע. אין לי אלא הבא ואין לו גבחת, הבא ויש לו גבחת מנין? זאת אומרת למדנו מארבה, למדנו את ציפורת הכרמים שאין לה גבחת. מה אם אין לה זנב? מה אם ראש קצר? למה בחרו דווקא את התכונה של הגבחת? יש עוד שתי תכונות רלוונטיות פה, נכון? למה הגמרא מתמקדת בגבחת? אז בואו נסתכל עכשיו על הטבלה. כשאנחנו רוצים לצייר דיאגרמה של התכונות אין גבחת, אין זנב וראש קצר. וראש קצר. מה היחס ביניהם? לפחות לפי הטבלה, וכאן אני אומר זו ספקולציה כי אני לא מכיר את הזואולוגיה. אני ניזון מהסוגיה, ובסוגיה איך שזה מופיע אז תראו. אין גבחת זה הקבוצה הכי מצומצמת, זה רק הרבה. רואים? אז זה בעצם המעגל הפנימי. אין זנב מכיל את הרבה וסלעם, נכון? זאת אומרת הוא מכיל את הקבוצה של חסרי הגבחת. עיגול שמקיף, נכון? וראש קצר מכיל את שלושתם. נכון? והרביעייה מכילה כמובן את הכל. אז בעצם המבנה הוא מבנה קונצנטרי. זה אין גבחת,

[Speaker A] אין

[הרב מיכאל אברהם] זנב, וראש קצר, והרביעייה עם הכרצולים והרגליים והחכחה. בסדר? עכשיו, מה שהגמרא בעצם אומרת, אני דורש, אני מרבה סליחה, לכל מי שאין לו גבחת. זאת התוצאה של הדרשה. בוא ננסה עכשיו לשחזר מה הגמרא עשתה, כי הגמרא לא מפרטת לנו. איך אנחנו משחזרים את זה? אנחנו משתמשים בכלים שלמדנו בסוגיה בעירובין. יש לנו בעצם מבנה של כלל ופרט וכלל. מבנה של כלל ופרט וכלל, כן, הכלל הראשון הרבה ולמינו. נכון? זה הכלל ופרט וכלל הפרטי שלו סביב הרבה. עכשיו אלה התכונות של הרבה, זאת הדיאגרמה של הדרשה. ועכשיו אני שואל איך אני דרשתי. אז אם כללא קמא דווקא, אז אני מתחיל עם כלל ופרט בחמישה צדדים. חמישה צדדים הכוונה, או סך הכל ארבעה. חמישה צדדים הכוונה רק הפרט שכתוב, לא מרבים אפילו למה שדומה לו לגמרי.

[Speaker A] פרט שכתוב נמצא איפשהו כאן.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר? רק הוא. לא מרבים אפילו לעיגול הזה.

[Speaker A] אבל הכלל בתרא

[הרב מיכאל אברהם] מסייג את זה

[Speaker A] ואומר ארבעה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון? ואז זה בעצם התוצאה היא בדיוק זאת. מה יקרה אם אנחנו רוצים כללא בתרא דווקא? אנחנו מתחילים מפרט וכלל. מה עושים בפרט וכלל? צד אחד. צד אחד זה כל הרביעייה. נכון? והכלל הראשון מסייג את זה ואומר ראש קצר. זאת אומרת שהמסקנה היא למעשה שהגמרא עשתה דרשה בשיטת קמא דווקא. ולכן היא אומרת אין גבחת. שאלנו למה התמקדנו דווקא בתכונה של הגבחת ולא הראש קצר או האין זנב? מאוד פשוט. אם זאת הדיאגרמה, האין גבחת הוא הפנימי. דרשה של ארבעה צדדים התוצאה היא אין גבחת. זאת התוצאה. אין תוצאה אחרת. למה

[Speaker A] התחילו לדבר על הרבה?

[הרב מיכאל אברהם] סדר הכתיבה. אז התוצאה היא אין גבחת. עכשיו נקודה נוספת, שכאן אני לא אוכל להיכנס אליה עכשיו, רש"י מתעקש משום מה בסוגיה הזאת לטעון, רואים את זה בכמה, במקום אחד הוא אומר את זה במפורש. תראו בדיבור המתחיל וכי תימא נדמה לי, סעיף שבע ברש"י. גם רש"י ממוספר לפי אותם סעיפים, אפשר יהיה לקשור את הרש"י לסעיפים הרלוונטיים בגמרא מהר. אז מספרתי את זה לפי אותם סעיפים. תראו בסעיף שבע ברש"י, שורה שלישית, וכי תימא.

[Speaker D] סבירא לי, כן.

[הרב מיכאל אברהם] ואיכא למאן דאמר בתרא דווקא, אתם רואים בשורה השלישית של הדיבור הזה? זאת אומרת רש"י שם אומר שאנחנו דורשים פה בשיטת בתרא דווקא. זה לא מסתדר עם התוצאה הזאת. שיטת בתרא דווקא הייתה צריכה לתת ראש קצר. שכל מה שיש לו ראש קצר, אין זנב, ויש גבחת זה לא מעניין. ראש קצר, זאת התוצאה. ומשום מה אנחנו אומרים אין גבחת. אז אולי רש"י מדבר רק על ההמשך וכאן זה כללא קמא דווקא? אבל זה מוזר, כי מה פתאום משנים שיטת דרשה באמצע סוגיה? הרי השיטה צריכה להיות עקבית לכל האורך.

[Speaker C] זה רב חייא. הולך מוציא הבנה של רב חייא. כן, כן, זה לא המהלך של הסוגיה.

[הרב מיכאל אברהם] לזה עוד נגיע תכף נראה. זה אפשרות אחת, תכף נראה בהמשך. זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה שבאמת הדיאגרמה היא לא זאת. בסוגיה שלפנינו לפי מה שציירתי לפי הטבלה זאת הייתה הדיאגרמה. אבל מי אמר שבטבלה יש את כל סוגי בעלי החיים? באופן, בצורה הכללית ביותר, יש דיאגרמה כזאת, בהנחה ששלושת התכונות הן בלתי תלויות. זאת אומרת שיכול להיות אין זנב אבל ראש ארוך, יכול להיות ראש קצר ויש זנב, זאת אומרת הם זרים בזוגות כל התכונות האלה. אז אם זה ככה, אז זאת הדיאגרמה, זה הריבוע, הוא מכיל את הכל, ובפנים יש אין זנב, אין גבחת וראש קצר. עכשיו במצב כזה, אם אנחנו עושים כלל הבתרא דווקא, כלל הבתרא דווקא זה אומר שאנחנו רוצים שני צדדים, נכון? שני צדדים זה אומר זה, כל זה. אוקיי? פה שני צדדים אומר ראש קצר, פה שני צדדים אומר כל זה, בסדר? עכשיו בהמשך אנחנו נראה שהדרשות הבאות מוסיפות גם הן הכללות בדיוק כמו הדרשה הראשונה, והתוצאה הסופית היא חיבור של התוצאות של כל הדרשות. ואז מה שקורה, שבהחלט ייתכן שרש"י רואה את הדיאגרמה ככה, ואז הוא אומר שהתוצאה היא, בוא נקרא לזה איי, בי וסי, התוצאה היא בעצם זה וזה. אז סי וגם בי זה העיגול הזה, נכון? וחיתוך, זה נגיד סי, זה בי וזה איי. איי וגם בי זה זה, ובי וגם די, זה שלושת העיגולים. האיחוד של כל אלה זאת התוצאה, נכון? אבל כשנראה בהמשך, אנחנו נראה, אם למשל בהמשך יהיה לנו איי גג וגם בי, נגיד איי זה נגיד אין זנב, אז יהיה זנב וגם בי. ברגע שיהיה לנו את האיחוד של שני אלה, מתברר שאיי נעלם, הוא כבר הופך להיות לא רלוונטי, נכון? החיתוך של שתי ה… אלו שאין להם זנב ויש להם את רביעיית התכונות, זה קבוצה אחת. קבוצה שנייה, אלה שיש להם זנב ויש להם את התכונות. החיבור של שתי הקבוצות האלה מהו? כל אלה שיש להם את ארבעת התכונות. הזנב הופך להיות לא רלוונטי, נכון? ואז יכול להיות שרש"י כבר מקדים פה פשוט את המאוחר. אנחנו אומרים אין גבחת כי אנחנו כבר יודעים שהשאר נמחקו בהמשך. לכן הוא כותב רק את זה, אבל בעצם התוצאה היא גם זה או זה או זה, לא רק אחת מהן. הדרך הדידקטית להשיג את זה זה להגיד את האין גבחת כי השאר נמחקו. אז אני אפרט את זה יותר פעם הבאה.

[Speaker D] טוב שכוייח, תעזרו לנו לסחוב את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אז את הדפים כדאי לשמור, ואולי תשימו אותם שמה כדי שנשמור אותם לפעם הבאה. כן. לשמור אותם בשתי קבוצות. כן. להתראות, שלום שלום.