ענייני תשובה שיעור 1
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- פתיחה לסדרת שיעורים על תשובה
- הרמב״ם: שקילת זכויות ועוונות ודין ראש השנה
- קושי הסתירה והמשמעות של ריבוי מצוות בעשרת ימי תשובה
- קשיים עקרוניים: למה רק תשובה, מהו בינוני, ומה דין מי שלא שב
- שני כיוונים להסביר “למה רק תשובה מועילה”
- ביקורת על המודל החשבונאי והמעבר לתזה של “שתי תשובות”
- י״ג מידות הרחמים, המהר״ל, ו“השם השם” מול “ונקה”
- חרטה מלאה מול חרטה פרוצדורלית והגדרת שני מסלולי תשובה
- ראיות לתשובה מהותית ללא פרוצדורות: אלעזר בן דורדיא וקידושין
- שיוך המסלולים להלכה ולמחשבה וסיכום ביניים לשיעור הבא
סיכום
סקירה כללית
הסדרה נפתחת בהצגת מתח בין תיאור התשובה בספרות ההלכתית כתהליך פרוצדורלי מובנה לבין תיאורה בספרות המחשבתית כתהליך פנימי עמוק, ונקבעת טענה שאלה אינם שני צדדים של אותו דבר אלא שני סוגי תשובה שונים. נקודת המוצא היא רמב"ם הלכות תשובה פרק ג׳ על שקילת זכויות ועוונות, דין ראש השנה ועשרת ימי תשובה, והקושי מדוע דווקא תשובה היא שמכריעה ולא ריבוי מצוות. מתוך הקשיים נפרשים שני כיוונים להסבר, ולאחר מכן נטענת הבחנה יסודית בין תשובה “חשבונאית/לבלרית” לתשובה “מהותית” של מהפכה נפשית. ההבחנה נתמכת בגמרות על י״ג מידות הרחמים, בדברי המהר״ל על “השם השם” מול “ונקה”, ובדוגמאות מאלעזר בן דורדיא ומהדין בקידושין על “על מנת שאני צדיק גמור.”
פתיחה לסדרת שיעורים על תשובה
הדובר מציג כוונה לעסוק בימי רביעי בענייני תשובה, להתחיל בהגדרת התשובה ומשמעותה ואופן עשייתה, ולהמשיך לאספקטים נוספים ככל שיספיק. הדובר מצביע על פער בין הספרות ההלכתית שמציירת תשובה כפרוצדורה של ארבעה שלבים עם פרטי חיוב וזמן, לבין ספרות המחשבה שמפתחת משמעויות עמוקות ותהליכים נפשיים. הדובר טוען שכאן אין התאמה של “שתי פנים של אותה מטבע” אלא שני תהליכי תשובה שונים, ומבקש לבאר את היחס ביניהם ולמה כל אחד משתייך יותר לתחום אחר.
הרמב״ם: שקילת זכויות ועוונות ודין ראש השנה
הרמב״ם בתחילת פרק ג׳ מגדיר צדיק כמי שזכויותיו יתירות על עוונותיו, רשע כמי שעוונותיו יתירות, ובינוני כמחצה למחצה, ומרחיב את המיון מן היחיד אל המדינה ואל העולם כולו. הרמב״ם מוסיף שהשיקול אינו לפי מניין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלם, ושיש זכות כנגד כמה עוונות ועוון כנגד כמה זכויות, ואין שוקלים אלא בדעתו של “אל דעות.” הרמב״ם מביא שמי שניחם על מצוותיו ותוהה על הראשונות מאבד את זכויותיו, ושכשם ששוקלים בשעת מיתה כך בכל שנה בראש השנה שוקלים עוונות וזכויות. הרמב״ם קובע שמי שנמצא צדיק נחתם לחיים, מי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכיפורים, ואם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה.
קושי הסתירה והמשמעות של ריבוי מצוות בעשרת ימי תשובה
הרמב״ם כותב על תקיעת שופר כ“רמז” לעורו ישנים וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, ומורה שכל אדם יראה עצמו וכל העולם כחציו זכאי וחציו חייב, שחטא אחד מכריע לכף חובה ומצווה אחת מכריעה לכף זכות. הרמב״ם מסביר שמפני עניין זה נהגו להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה עד יום הכיפורים יתר מכל השנה. הדובר מציין שאחרונים העירו סתירה לכאורה בין הלכה ג׳ שממנה משמע שרק תשובה מועילה לבינוני לבין הלכה ד׳ שממנה משמע שמצוות יכולות להטות את הכף. הדובר מציע שהריבוי במצוות ומעשים טובים בעשרת ימי תשובה אינו כדי להטות את הכף בזכות עצמו אלא כחלק מתהליך התשובה, וההטיה נעשית על ידי התשובה עצמה.
קשיים עקרוניים: למה רק תשובה, מהו בינוני, ומה דין מי שלא שב
הדובר מעלה קושי מדוע בעשרת ימי תשובה לא מועיל להרבות מצוות כדי להכריע את הכף אם ההגדרה היא שקילה של מצוות מול עבירות. הדובר מציין שהמגן אבות והתשב״ץ כתבו שגם מצוות מועילות, אך ברמב״ם לא משמע כך. הדובר מביא את קושיית הלחם משנה שמי שלא עשה תשובה נשאר בינוני, ולכאורה “הקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד” ולכן היה צריך להיחתם לחיים, ומובאת האפשרות שהעבירה היא עצם אי-עשיית התשובה. הדובר מדגיש את ההערה הידועה של המנחת חינוך שלשיטת הרמב״ם אין מצווה לעשות תשובה אלא מצווה להתוודות “אם יעשה אדם תשובה מחטאו.” הדובר מקשה גם איך ייתכן בכלל מציאות של בינוני אם מדובר בחשבון אריתמטי או אפילו משוקלל, כי הסיכוי לשוויון מדויק זניח, ומציע אפשרות שה“משקלים” אינם כמותיים אלא איכויות שאינן בני-השוואה, מה שמוביל למסקנה שכולם “בינוניים” במובן מסוים אך אז ההגדרות מתרוקנות.
שני כיוונים להסביר “למה רק תשובה מועילה”
הדובר מביא כיוון מן עמק ברכה (פומראנצ׳יק) שלפיו בראש השנה נסגרת הכף של השנה החולפת, ומצוות שנעשות לאחר מכן נזקפות לראש השנה הבא ולכן אינן משנות את הדין שכבר נקבע. הדובר מסביר שלפי עמק ברכה הדבר היחיד שיכול לשנות כף שכבר נסגרה הוא תשובה, מפני שתשובה “מורידה” עבירות שכבר מונחות על הכף באמצעות מחיקת העבר. הדובר מביא כיוון אחר מרב חיים פרידלנדר בשפתי חיים, שלפיו צדיק-בינוני-רשע אינם חשבון כמותי אלא כיוון עקרוני בחיים: צדיק הוא מי שכיוונו הבסיסי חיובי אף אם נכשל, רשע הוא מי שכיוונו הבסיסי שלילי, ובינוני הוא מי שפוסח על שתי הסעיפים. הדובר אומר שלפי כיוון זה ברור כיצד יש בינוני, וברור מדוע מצוות נוספות אינן משנות סטטוס, ורק תשובה כמהפכה פנימית יכולה להפוך רשע לצדיק, ובשיטה זו אין צורך לומר שהתשובה פועלת אחורה בזמן.
ביקורת על המודל החשבונאי והמעבר לתזה של “שתי תשובות”
הדובר טוען שהכיוון של עמק ברכה נשאר בעייתי משום שתפיסה חשבונאית של מספרי מצוות ועבירות נראית מוזרה כבסיס לדין של חיים ומוות, ומשום שהרעיון של “שעות קבלה נסגרו” הופך את הדין להנהלת חשבונות שמנותקת מן המצב הנוכחי של האדם. הדובר מקשה שאם ביום הכיפורים האדם כבר “זכאי” לפי המאזניים בעקבות מצוות שעשה כעת, אין היגיון להרוג אותו מפני שהמצוות שייכות ל“קופה” של שנה אחרת. הדובר חוזר לטענת היסוד שהפער בין ההלכה למחשבה כאן אינו שני סגנונות אלא שני תהליכים שונים של תשובה: תשובה מהותית שמשנה כיוון חיים ותשובה חשבונאית שמוחקת עבירות באמצעות פרוצדורה.
י״ג מידות הרחמים, המהר״ל, ו“השם השם” מול “ונקה”
הדובר מביא את הגמרא בראש השנה יז על “השם השם” כ“אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה,” ומפרש ששם ה׳ מבטא כוח בבריאה שמאפשר תשובה. הדובר מביא את הגמרא בשבועות לט על “ונקה לא ינקה” שמנקה לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים, וגם כאן מוצגת מידה הקשורה לתשובה. הדובר מצטט את שאלת המהר״ל מדוע צריך שתי מידות לתשובה ואת תשובת המהר״ל ש“ונקה” הוא תשובה על מקצת חטאיו ו“השם” הוא תשובה על כל החטאים. הדובר טוען שההבחנה אינה כמותית אלא איכותית: חרטה מלאה עד הסוף אינה יכולה להיות על עבירה אחת בלבד, כי היא חרטה על עצם האפשרות לעבור על רצון ה׳ ולכן כוללת את כל העבירות, בעוד חרטה פרוצדורלית יכולה להיות ממוקדת ומוגבלת ולכן “ונקה” מנקה רק על מה ששב עליו.
חרטה מלאה מול חרטה פרוצדורלית והגדרת שני מסלולי תשובה
הדובר מסביר שחרטה מלאה היא מהפכה פנימית של “אין, אני לא נמצא יותר במצב שאני יכול לעבור על רצון השם,” והיא מוגדרת כתשובה מהותית השייכת ל“שם השם.” הדובר מסביר שתשובה פרוצדורלית היא מסלול הלכתי של עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד ווידוי, והיא מזוהה עם “ונקה” שמנקה על החטא שעליו נעשתה התשובה ולא מעבר לכך. הדובר טוען שהתשובה המהותית אינה צריכה את ארבעת שלבי התשובה, בעוד שהפרוצדורה דורשת אותם בתור תנאים מעכבים. הדובר מנסח עיקרון של “כמים הפנים לפנים” שלפיו מי שעושה תשובה חשבונאית נידון בהנהגה חשבונאית, ומי שעושה תשובה מהותית נידון בהנהגה מהותית.
ראיות לתשובה מהותית ללא פרוצדורות: אלעזר בן דורדיא וקידושין
הדובר מביא את סיפור אלעזר בן דורדיא שעבר עבירות רבות, בכה עד שיצאה נשמתו, ונאמר עליו “רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא,” ומקשה כיצד היה יכול לבצע ארבעה שלבים על אינספור חטאים בזמן קצר, ומסיק שהייתה שם תשובה של מהפכה ולא של פרטים הלכתיים. הדובר מביא את הגמרא בקידושין על “הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור” שחוששים לקידושין אף שנמצא רשע, “שמא הרהר תשובה,” ומסיק שהרהור תשובה יכול להפוך סטטוס בלי הספקת וידוי וקבלות מפורטות. הדובר משתמש בשתי הראיות כדי לבסס שיש מסלול תשובה שאינו נמדד בפרוצדורות הלכתיות, ולכן הוא מופיע יותר בספרות המחשבה.
שיוך המסלולים להלכה ולמחשבה וסיכום ביניים לשיעור הבא
הדובר טוען שהספרות ההלכתית מתמקדת בתשובה הלבלרית משום שהיא בנויה מפרטים, תנאים וזמנים, בעוד שהתשובה המהותית היא שינוי קיומי שאינו מוגדר באמצעות פרטי הלכה. הדובר מציג שאלה מצד השומעים מדוע ההלכה לא “מתעדת” במפורש את המסלול המהותי, ומשיב שמסלול התשובה נוגע לחוטאים והתהפכות מלאה יוצרת אדם אחר שאינו במסגרת דיני הפרוצדורה. הדובר רומז שבמציאות אין ניקיון מוחלט ושבהמשך תיבנה סינתזה שבה המסלול הפרוצדורלי עשוי ללוות שאיפה למהותי. הדובר מסכם שבשיעור זה הוצגו שני תהליכים: תשובה לבלרית הקשורה ל“ונקה” שמנקה על מה ששב עליו, ותשובה מהותית הקשורה ל“השם השם” שמבטאת מהפכה נפשית, ומצהיר שביום רביעי הבא ימשיך.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אני רוצה בסדרה הזאת בימי רביעי לדבר קצת על ענייני תשובה. אני אתחיל עם לדבר בכלל על מה זאת תשובה ומה משמעותה, איך עושים אותה, ואחר כך קצת על אספקטים אחרים ככל שנספיק. יש איזשהו מתח או הבדל בין התיאור של המושג תשובה בספרות ההלכתית לבין התיאור שלו בספרות המחשבתית. בספרות ההלכתית נדמה שיש פה איזושהי פרוצדורה עם ארבעה שלבים, נגיד מעחקו, כן, עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי, וכל מיני הגדרות מתי עושים, איך עושים, מתי חייבים, מתי לא חייבים, כל מיני נושא הלכתי ככל נושא הלכתי אחר פחות או יותר. ובספרות המחשבה אפשר להגיע כמובן לכל מיני דברים עד שמי שמיים עם כל מיני משמעויות עמוקות ותהליכים נפשיים וכל מיני דברים מן הסוג הזה. בדרך כלל כשיש נושא שמטופל בספרות ההלכה ובספרות המחשבה אז היינו מצפים מטבע הדברים הז'אנר הוא שונה ולכן גם הטיפול הוא שונה, שזה בעצם שתי פנים של אותו של אותו דבר. יש פנים הלכתיות ויש פנים מחשבתיות והאחת תואמת לשנייה או האחת מסבירה את השנייה. אבל נדמה שכאן זה לא המצב. כאן אני חושב ששתי הפנים הן פנים שונות, לא שני צדדים של אותה מטבע. יש באמת שני תהליכי תשובה, שני סוגי תשובה, אחד מהם מתמקד יותר או מתמקדים בו יותר בספרות המחשבה והשני מתמקדים בו בספרות ההלכתית וזה לא שני צדדים של אותה מטבע. אני אנסה להסביר וגם להסביר למה אחד מהם שייך יותר לתחום ההלכתי ואחד מהם שייך יותר לתחום המחשבתי, מה היחס ביניהם וכולי. אני אתחיל מהלכה ברמב"ם שמשמשת אותי כאן יותר כנקודת מוצא מאשר כמטרה. זאת אומרת, כוונתי כאן לא להסביר את הרמב"ם בשתי צורות אלא לצאת ממנו ולהמשיך לשני כיוונים. הרמב"ם כותב בתחילת פרק ג' מהלכות תשובה: כל אחד ואחד מבני אדם יש לו זכויות ועוונות. מי שזכויותיו יתירות על עוונותיו צדיק, ומי שעוונותיו יתירות על זכויותיו רשע, מחצה למחצה בינוני. וכן המדינה, אם היו זכויות כל יושביה מרובות על עוונותיהן הרי זו צדקת, ואם היו עוונותיהם מרובים הרי זו רשעה, וכן כל העולם כולו. זאת אומרת המיון הזה לצדיק בינוני ורשע נעשה בהרבה מעגלים, במעגל הפרטי, במעגל של העיר, המדינה, העולם וכולי. מה זה צדיק בינוני ורשע? מה היחס ביניהם? אז הרמב"ם בהלכה ב', בעצם כבר בהלכה הזאת הוא כתב, כן: מי שזכויותיו יתירות על עוונותיו צדיק, מי שעוונותיו יתירות זה רשע ומי שזה מחצה על מחצה הוא הבינוני. בהלכה ב' הרמב"ם כותב כך: אדם שעוונותיו מרובין על זכויותיו מיד הוא מת ברשעו, שנאמר על רוב עוונך. וכן מדינה שעוונותיה מרובין מיד היא אובדת, שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה. וכן כל העולם כולו אם היו עוונותיהם מרובים מזכויותיהם מיד הם נשחתים, שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם. ושיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלם. יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות. זאת אומרת פה הוא אומר שבאמת למרות שבהלכה הקודמת הוא מיין את הצדיק הבינוני והרשע לפי מספרי עוונות וזכויות, בהלכה הזאת הוא קצת מסייג את זה ובעצם אומר לא מדובר פה על מספר פשוט, לא סופרים, יש משקל לכל עבירה ולכל מצווה. המשקלים האלה לא ידועים לנו, רק הקדוש ברוך הוא יודע אותם. טוב, בהלכה ג', אולי נקרא גם את הלכה ג': כל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכויות ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן הלוואי ולא עשיתי אותן, הרי זה איבד את כולן ואין מזכירין לו שום זכות בעולם, שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו. אין זה אלא בתוהה על הראשונות. זו גמרא בקידושין. צדיק שתוהה על הראשונות, מרד ותהה על הראשונות, איבד את זכויותיו. וכשם ששוקלין זכויות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכויותיו ביום טוב של ראש השנה. מי שנמצא צדיק נחתם. מי שנמצא צדיק נחתם לחיים, מי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכיפורים, לא פיזית כמובן. אם עשה תשובה נחתם לחיים, ואם לאו נחתם למיתה. אז יש מצב ביניים כזה, בראש השנה עושים את הדין, יש מצב ביניים שבו אנחנו תלויים ועומדים, וביום כיפור אנחנו נחתמים. אז החלק הראשון של ההלכה על מי שנחם על המצוות זה שם דגש כלשהו על בחירה, אדם יכול לשנות את דרכו, להפוך מצדיק לרשע, מרשע לצדיק. החלק השני, הרמב"ם כותב שמה שאדם צריך לעשות תשובה בעשרת ימי תשובה, או בינוני, לא אדם. בינוני צריך לעשות תשובה בעשרת ימי תשובה. אם הוא עשה תשובה נחתם לחיים, ואם לא נחתם למיתה. כך משתמע באמת שאחרי הדין בראש השנה שאנחנו ממויינים מיון ראשוני לצדיק, בינוני ורשע, האפשרות של הבינוני לשנות את הסטטוס שלו זה אך ורק על ידי עשיית תשובה. מי שלא עושה תשובה אבוד לו. עכשיו אולי עוד, טוב. אז בעצם כך גם משתמע בירושלמי בראש השנה, רק תשובה. מה קורה אם מישהו יעשה עוד כמה מצוות בעשרת ימי תשובה? אולי הוא גם יכול להטות את הכף? יהיו לו יותר מצוות. לא. ברמב"ם כתוב אם עשה תשובה מוטב, אם לא נחתם למיתה. זאת אומרת המיון נגמר בראש השנה, מכאן ואילך מה שפתוח לנו זה רק תשובה. לכן זה נקרא עשרת ימי תשובה. מצד שני בהלכה אחת אחר כך, הלכה ד', נראה לכאורה שהרמב"ם סותר את זה. אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצווה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר וצדיק יסוד עולם, זה שצדק הכריע את העולם לזכות והצילו. ומפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יתר מכל השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו להתפלל וכו'. אז כאן כבר העירו כמה אחרונים שלכאורה זה סותר את מה שכתב בהלכה הקודמת, משום שכאן נראה שבעשרת ימי תשובה אפשר לעשות מצוות ולהטות את הכף, ובהלכה הקודמת הוא אמר שרק תשובה מועילה, זאת אומרת מצוות לא מועילות. אז טוב, אז זה הערה ראשונה, למרות שפה אני לא חושב שזה כל כך קשה, משום שצריך לעשות מצוות ומעשים טובים אבל ברור שהמצוות ומעשים טובים כאן לא נעשים כדי להטות את הכף בזכות עצמם אלא כחלק מתהליך התשובה. וכשאדם עושה מצוות, מעשים טובים, הרבה כן, כל צום, ממון וכולי, זה בעצם תהליכים שמלווים את עשיית התשובה הזאת. לא, אתה לא עושה את זה כדי או לא רק כדי לעשות עוד מצוות. גם, אבל לא רק. הטיה נעשית על ידי התשובה עצמה. טוב, התמונה הזאת שהרמב"ם עד כאן זה פחות או יותר דברי הרמב"ם. התמונה הזאת שהרמב"ם מתאר כאן היא תמונה בעייתית מכמה בחינות. הבחינה הראשונה למה רק תשובה? למה לא לעשות באמת עוד מצוות ולהטות את הכף? אם באמת ההגדרה של בינוני, צדיק ורשע זה לפי כמה מצוות מול כמה עבירות, תעשה עוד כמה מצוות בעשרת ימי תשובה ותיחתם לחיים. למה דווקא תשובה? מה הדגש של התשובה? הקושי השני, באמת המגן אבות והתשב"ץ באמת כותב שגם מצוות מועילות, אבל ברמב"ם לא משמע כך. צד שני, למה באמת אם אדם לא עושה תשובה בעשרת ימי תשובה הוא נחתם למיתה? אם הוא לא עשה תשובה אז הוא נשאר בינוני, כך הלחם משנה מקשה. הוא נשאר בינוני, ואם הוא נשאר בינוני קיימא לן שהקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד, אז אם הוא נשאר בינוני הוא צריך להיחתם לחיים.
[Speaker C] יש משהו שלילי בלהישאר בינוני, בלהישאר איפה שאתה.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל אני עדיין איפה שאני. אז אם אני בינוני אז מה? הפכתי לרשע בזה שנשארתי בינוני? ציר הזמן הולך נגדי? לא יודע, יש הלחם משנה כותב דבר דומה, הוא אומר באמת שהעבירה היא שהוא לא עשה תשובה, כאילו שיש איזושהי עבירה, זה כמובן דבר בעייתי. בעייתי בעיקר לשיטת הרמב"ם אבל אנחנו מדברים כאן על שיטת הרמב"ם, כי פשוט בשיטת הרמב"ם אין מצווה לעשות תשובה, ברמב"ם יש מצווה לעשות וידוי, כן? זה ההערה הידועה של המנחת חינוך שאין מצווה לעשות תשובה, רק שאם יעשה אדם תשובה מחטאו שיתוודה. זאת המצווה. הערה נוספת, איך בכלל יכול להיות בינוני? אם באמת החשבון הוא איזה חשבון אריתמטי של מצוות ועבירות, הסיכוי שנצא בינוניים הוא אפס. מה הסיכוי שאנחנו בינוניים? אז כל העבודה של עשרת ימי תשובה שמיועדת בעצם רק לבינוניים, האחרים כבר סיימו את הקריירה בראש השנה. אז מה בעצם הסיכוי שבכלל אנחנו צריכים לעשות את זה? אנחנו יודעים שהולכים בתר רובא כן בהלכה. רוב האנשים מסתמא לא בינוניים, אם בכלל יש בינוני אחד אני בספק רב, שאי אפשר לצמצם והסיכוי שזה בדיוק ייפול מספר המצוות יהיה שווה למספר העבירות הוא זניח. מה תגידו? תביאו לי את ההלכה הקודמת ברמב"ם שהוא אומר ששיקול זה הוא לפי דעתו של קל דעות, אף אחד לא יכול לדעת, זה לא ספירה פשוטה. זה לא פותר את הבעיה, כי בסדר, תיקחו את השיקלול של קל דעות שהוא היודע, אז תעשו סכום משוקלל לא סכום פשוט, ועדיין השאלה מה הסיכוי שסכום משוקלל ייצא בדיוק מאוזן זה אותו סיכוי בדיוק כמו הסכום הפשוט, אפס. אין שם הבדל. מה זה משנה אם הסכום משוקלל או לא? יש פה איזה פונקציה משוקללת, הסיכוי שהיא תצא בדיוק אותו דבר הוא עדיין אפס. לכן אני לא חושב שהנקודה הזאת באמת משנה כאן משהו. נקודה אחת שאולי אפשר להעיר כאן בעיקר לאלה ששומעים את השיעור שלי בבוקר, יכול להיות שמה שיש כאן בעצם זאת איזושהי טענה שלא שהמשקלים של המצוות והעבירות הם משקלים שונים, אלא זה איכויות שונות. אנחנו לא יכולים בכלל להשוות אותם, זה לא שיש פה כמויות שאנחנו לא יכולים לקבוע אם זה שוקל שני קילו העוון הזה או קילו אחד, אלא זה בכלל לא נמדד באותו קנה מידה. כל עוון זה פוגע במשהו אחר, כל מצווה מתקנת משהו אחר, ולכן למעשה אין בכלל בסיס שעל פיו אני יכול למשקל או לסכם בסכום משוקלל את כל המצוות והעבירות. כל אחד זה, אי אפשר לסכם תפוחים ותפוזים, אז גם אי אפשר לסכם שמירת שבת עם כיבוד הורים. מה? זה שני דברים שונים שנמדדים ביחידות שונות, וכמובן עבירות עוד יותר שונה, כיוון שכך אי אפשר בעצם בכלל לעשות את המיון הזה, אבל אז באמת עולה השאלה אז מה כל המשמעות של ההגדרה הזאת של בינוני צדיק ורשע? אז בעצם כולם בינוניים באיזשהו מובן, כי לכולם יש צדדים לכאן וצדדים כאלה וצדדים אחרים, וכיוון שאי אפשר לשקלל אז בעצם כולם בינוניים. זאת אפשרות שפותרת את הבעיה איך יכול להיות בינוני, אבל היא בעצם מעוררת את השאלה איך יכול להיות צדיק או רשע? אז בעצם כבר באמת ההגדרות האלה קצת מתרוקנות מתוכנן. כן, אבל זה אני חושב שזה דמויות היפותטיות. טוב, זה עד כאן בעצם התשתית הראשונית. מכאן אפשר לצאת בשני כיוונים. אני אתחיל אולי עם השאלה למה באמת מועילה רק התשובה? למה רק תשובה מועילה ולא עשיית מצוות נוספות? הרי יש כאן שני כיוונים, כיוון אחד מופיע בספר עמק ברכה, פומראנצ'יק, מי שמכיר, תלמיד של הרב מבריסק, נפטר צעיר, הספיק כמה ספרים, יצאו דווקא כמה לא מזמן, עמק ברכה זה הספר הידוע שלו. כל מיני עניינים, אחד מהם עוסק בתשובה ושם הוא שואל את השאלה הזאת והוא טוען כך, הוא אומר שראיתי את זה פעם גם אצל הרב מונקוטלר. הוא טוען שבראש השנה בעצם בודקים את המצב של כל אחד, בינוני צדיק או רשע, בודקים מצוות, עבירות, שמים על המשקל כן, ומחליטים אם הוא בינוני צדיק או רשע. וזהו, בראש השנה נגמר העניין. מה קורה מכאן והלאה? מכאן והלאה אם תעשה עוד מצוות, המצוות האלה יזקפו לזכותך בראש השנה הבא, ראש השנה הבא בודק את מצבך בשנה הזאת, אבל זה לא יעלה על הכף שכבר נסגרה בראש השנה הקודם. לכן בעשרת ימי תשובה אין שום משמעות מבחינה זו למצוות שאתה עושה, יש לזה משמעות לדין של שנה הבאה. מה הדבר היחיד שכן יכול להטות כף שכבר נסגרה? תשובה. למה? כי תשובה בניגוד למה שאמר קודם הלחם משנה זה לא שעשית עוד מצווה ולכן היא הטתה לך את הכף, אלא התשובה הצליחה להוריד כמה עבירות מהכף שכבר מונחות על הכף. זה כל הרעיון של תשובה, תשובה מוחקת עבירות שכבר נעשו. ברגע שהיא מוחקת עבירות שכבר נעשו, אז אתה בעצם כן למפרע מקל את המשקל על כף החובה, ולכן אתה נחתם לחיים. זאת בעצם הטענה.
[Speaker C] רק בשביל הלחם משנה לא, לפחות איך שאני הבנתי ממך, הלחם משנה לא אמר שאם אתה עושה תשובה אז מתווספת לך עוד מצווה ולכן נמצא? לא לא, ברור שלא.
[הרב מיכאל אברהם] זה הצד השני של מה שהוא אמר שמה. אני לא התכוונתי שזה באמת מה שהוא אמר. אומר הכיוון של אם אני אקח את הכיוון של הלחם משנה גם לצד השני. אז זה כיוון אחד. לעומת זאת הכיוון הזה כמובן לא פוטר אדם מהשאלות האחרות, איך יכול להיות בינוני וכל שאר הדברים. הוא מסביר רק למה רק תשובה יכולה להועיל. יש כיוון אחר, רב חיים פרידלנדר מדבר בכיוון הזה בשפתי חיים במועדים. והוא אומר שבינוני צדיק ורשע זה לא שאלה אריתמטית. זה לא שאלה של עד כמה מניין או מניין משוקלל אפילו של מצוות ועבירות זו מול זו. בינוני צדיק ורשע נמדד בשאלה מה הכיוון העקרוני שלך בחיים. זאת אומרת אם הכיוון שלך בחיים, התמונה הבסיסית היא חיובית אז אתה צדיק. אם הכיוון הבסיסי שלך בחיים הוא לכיוון הרע אז אתה רשע. ואם אתה רוקד על שתי ה… פוסח על שתי הסעיפים אז אתה בינוני. זה לא קשור למספר המצוות והעבירות. זאת אומרת יכול להיות שאתה צדיק אבל כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ומכיוון שיש לך יצר כל כך גדול עשית המון עבירות אבל הכיוון הבסיסי שלך הוא חיובי, רק נכשלת, אז אתה צדיק.
[Speaker B] אבל זה לא מה שהרמב"ם מגדיר.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, לכן הקדמתי ואמרתי ששני הכיוונים האלו אני לא חושב שאפשר לראות אותם כפירושים לרמב"ם. אני רק לוקח את הרמב"ם כדי לצאת ממנו. אולי אחרי זה נחזור לרמב"ם ונראה איך בכל זאת אולי זה… אבל זה נשאיר את זה בינתיים. אז מה שהוא אומר בעצם זה שכאן ברור איך יכול להיות בינוני כמובן. זה עונה על השאלה הזאת בצורה מאוד ברורה. כאן גם ברור למה מועילה רק תשובה. כי בדיוק, כיוון שאם אתה עושה עוד מצוות או עוד עבירות בעשרת ימי תשובה מה זה משנה הרי מספר העבירות ומספר המצוות לא משנה. יכול להיות שאתה צדיק גדול עם המון עבירות. אז עכשיו עשית עוד כמה מצוות אז אתה צדיק גדול גם עם הרבה מצוות, אז מה? אתה עדיין צדיק גדול. אם אתה רשע גדול אז אתה עדיין רשע גדול. הדרך היחידה שבה אתה יכול להפוך מרשע לצדיק זה אם אתה עושה תשובה, לא אם אתה עושה כמה מצוות. כי תשובה זה בעצם איזושהי מהפכה פנימית. אתה עכשיו עד עכשיו הכיוון שלך היה חיובי, מכאן ואילך הכיוון שלך הוא שלילי, סליחה, הפוך, שלילי, מכאן ואילך הכיוון שלך הוא חיובי, אז לכן אתה נידון לחיים. זאת אומרת תשובה היא ייחודית לא בגלל שזאת מצווה מיוחדת לעומת שאר המצוות אלא בגלל שלא מדובר פה בעשיית מצווה, מדובר פה בעצם באיזושהי מהפכה נפשית, באיזשהו היפוך כיוון בחיים שהופך אותך באמת מרשע לצדיק. אז ממילא אתה באמת נחתם לחיים. כמו שהערת נכון, להכניס את זה ברמב"ם זה די קשה. הרמב"ם אומר לפי מניין המצוות והעבירות זה צדיק בינוני ורשע. מי שזה שקול אז הוא בינוני, מכאן ואילך נחתם… זאת אומרת הוא עושה תשובה נחתם לחיים, לא עשה תשובה נחתם למיתה. קשה להכניס את זה ברמב"ם, אולי נחזור לרמב"ם יותר מאוחר, אולי. אבל באמת על פניו זה די קשה. כיוון דומה לזה נמצא גם אצל בעל התניא, מי שמכיר, אומנם באופן יותר קיצוני. בעל התניא תופס את הבינוני כצדיק מושלם, אתם יודעים. זה מישהו שיש לו רק מצוות אבל יש לו עדיין דחף גם לעשות רע, הוא עוד לא חיסל את יצרו הרע. אז לכן הוא נקרא בינוני, זה נקרא בינוני. אז זאת תפיסה שהולכת בכיוון הזה אבל כמובן מקצינה אותו בצורה מאוד חזקה. אני לא מתכוון לכיוון הזה. אני מדבר על הכיוון העקרוני של האדם. בינוני זה מי שיש לו מצוות ועבירות, צדיק זה מי שיש לו מצוות ועבירות ורשע זה מי שיש לו מצוות ועבירות. כל השאלה זה מה הכיוון הבסיסי שלך בחיים, האם העבירות הן כישלון או שהעבירות הן כיוון? זה השאלה. אם העבירות הן כישלון אז הוא צדיק. אם המצוות הן כישלון אז הוא רשע. בסדר? ואם הוא תמיד נכשל אז הוא בינוני. טוב, אולי בהקשר הזה כדאי להזכיר את הדוגמה החביבה של אליהו בהר הכרמל. אליהו אומר לעם עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם השם הוא האלוקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו. בדרך כלל אנחנו תופסים את האמירה הזאת כאיזושהי דחיקה רטורית לפינה. הוא עושה רק תרגיל רטורי כדי לדחוק את העם לפינה ולהוכיח אותו. הוא לא באמת מתכוון שאם הבעל הוא אלוהים בעיניכם אז לכו אחריו. אבל נדמה לי שהוא כן מתכוון. הוא כן מתכוון. הוא אומר להם חבר'ה תחליטו. זאת אומרת אם אתם חושבים שבאמת הבעל הוא אלוהים אז קדימה, תלכו אחריו. אם אתם חושבים שהשם הוא אלוהים אז כמובן תלכו אחריו. הכי גרוע זה לשבת באמצע. כמו הגששים, אתם יודעים, בן הולך עם האבא או עם האמא? אני לא יודע אני הלכתי עם החבר'ה. טוב, זאת אומרת מי שהולך לאיפה שהרוח לוקחת אותו, זה מי שבמצב ביניים הזה, זה מישהו שלא החליט, הוא יותר גרוע ממי שהחליט לרע במובן מסוים. לכן הוא אומר: אם הבעל הוא האלוקים לכו אחריו. זה הבדיחה המפורסמת, כן, על המזרוחניק, אתם בטח מכירים, על בני ברק מאוד נפוץ, על שרבקה הולכת ל… כן, ותלך לדרוש את השם, אז רש"י אומר שמה שני גויים, זאת אומרת איך זה הולך שמה?
[Speaker C] היא עוברת על פתחי בתי מדרשות…
[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, אז רש"י אומר שמה, אני לא זוכר איך הולך הפסוק. רש"י אומר שמה שכשהיא עברה על בתי מדרשות אז היא הרגישה בעיטות, מישהו רוצה לצאת, היא עברה על בתי עבודה זרה, גם שמה הוא רוצה לצאת. ותלך לדרוש את השם. מה נאמר? הנה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו, ואז היא נרגעה, הכל בסדר. מה היא נרגעה? בהתחלה היא חשבה שיש לה מישהו מבולבל, זאת אומרת בהתחלה סליחה, בהתחלה היא חשבה שיש לה שניים… בסדר? בהתחלה היא חשבה שיש לה מישהו מבולבל, מישהו שלא
[Speaker E] החליט, פעם הוא הולך
[הרב מיכאל אברהם] לפה, פעם הוא הולך לשמה, מזרוחניק. באים לשם ועבר ואומרים לה: לא, יש לך צדיק ורשע, צדיק ורשע זה יותר טוב ממזרוחניק. זאת אומרת, זה מה שהרגיע את רבקה. המזרוחניק כמובן זה לא שאלה של צבע הכיפה, למותר לציין, זה שאלה של כיוונים בחיים, זה בינוני מה שאנחנו קוראים כאן. אז כמובן זה פן מסוים, אני אולי אחזור לזה יותר מאוחר. יש פן מסוים שבאמת מישהו שלא החליט הוא יותר גרוע ממי שכן החליט, אפילו מי שהחליט לרע. יש פן אחר שלא. זאת אומרת, הדירוג פה הוא כמובן מורכב. טוב, בשיטה הזאת של רב חיים פרידלנדר אין צורך כמובן להניח שהתשובה פועלת אחורה בזמן, נכון? לפי העמק ברכה למה רק תשובה מועילה? כי התשובה מוחקת עבירות שכבר נעשו בעבר, היא פועלת איכשהו אחורה בזמן, מין מיסטיקה כזאת. לפי רב חיים פרידלנדר לא, אני פשוט נידון לפי מה שאני, אם עשיתי תשובה אז עכשיו אני צדיק ואני נידון לפי מה שאני עכשיו. לא צריך להניח שהתשובה פועלת אחורה בזמן, עוד רווח בשיטה הזאת, בהסבר הזה. אז יש לנו בעצם שני כיוונים להבין למה רק תשובה מועילה בעשרת ימי תשובה. אחד מהם זה כיוון טכני שאומר רק תשובה יכולה לשנות משהו שכבר נעשה, מצוות או עבירות שאני עושה עכשיו זה יועיל לי להבא, זה לא ישנה משהו שכבר נסגר בראש השנה. הכיוון השני נראה כיוון יותר מהותי, פחות טכני, כיוון שאומר שבאמת אתה נידון לפי מה שאתה באמת, לא לפי חשבון של מצוות או עבירות. ותשובה יכולה לשנות את מה שאתה באמת, לכן רק תשובה מועילה. הכיוון של העמק ברכה, הכיוון של השפתי חיים הוא קשה ברמב"ם, כמו שאמרנו קודם, ברמב"ם קשה להכניס את זה. אבל הכיוון של העמק ברכה הוא כיוון בעייתי. הבעיה היסודית ביותר היא באמת הטכניקה הזאת של קביעת בינוני, צדיק ורשע. מה, אנחנו סופרים מצוות, סופרים עבירות? זה מה שנקרא בינוני, צדיק או רשע? בפשטות באמת נראה שהשפתי חיים צודק, אני לא מדבר קושיות, אלו שאלות. איך זה יכול להיות שזה באמת קובע? מה, אם יש לי עבירה לפה, עבירה לשמה, הופ, אז מגיע לי למות? ואם יש לי עבירה אחת פחות במקרה, אז אני כבר בחיים? זה יפה בתור לתמרץ אותי לעשות מצוות, כמו שהרמב"ם אומר: לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא או העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב. בסדר, זה יתמרץ אותנו לעשות מצוות. אבל האם באמת ככה הקדוש ברוך הוא דן אותנו? זה מאוד מוזר. דבר נוסף ואולי אפילו יותר קשה: למה באמת רק תשובה מועילה? אני לא מבין עדיין את ההסבר. מה זה? הנהלת חשבונות? זאת אומרת, אם אני עשיתי עוד כמה מצוות עכשיו בעשרת ימי תשובה, אז אם היו דנים אותי עכשיו, אז מגיע לי לחיות לנצח, לנצח הכוונה כמובן עד ראש השנה הבא. מגיע לי לחיות, אני זכאי, הכל בסדר. בסדר? אבל מה? שעות הקבלה נסגרו בראש השנה. בראש השנה היה דין, עוד לא הרגו אותי, אם הרגו אותי הרגו כבר, אבוד, עוד לא הרגו אותי, מחכים לחתימה. אבל שעות הקבלה הסתיימו. זאת אומרת, אם אני עושה כמה מצוות, לא יעזור, זה כבר שנה הבאה, תבוא נדבר איתך, כרגע הפקיד הלך לישון, הפסקת צהריים. מה זאת אומרת? מה הולך פה? אם באמת אני עכשיו נמצא לפי השיקול החשבונאי הזה שמספר המצוות הוא הקובע את הסטטוס שלי, אז למה באמת עשיית עוד כמה מצוות לא מועילה? אז עכשיו הסטטוס שלי הוא בסדר. אז ראש השנה היה לפני שלושה ימים, אז מה קרה? עכשיו עשיתי עוד כמה מצוות, לא עשיתי תשובה, אז אני לא אבוד. רק מה שמשנה את מה שהיה בראש השנה. ומה? אם הייתי נידון עכשיו, הייתי נידון לחיים, נכון? ואתה עכשיו הולך להרוג אותי ביום כיפור, לחתום אותי למיתה, למה? כי שעות הקבלה הסתיימו. אני עכשיו זכאי. עכשיו אני אדם שיש לו יותר מצוות מעבירות כרגע ביום כיפור, אבל יהרגו אותי, למה? כי שעת הקבלה הסתיימה. המצוות האלה שהלכו לקופה ההיא, לא לקופה הזאת. נשמע קצת בעייתי, אני לא יודע, הנהלת החשבונות הזאת נשמעת קצת…
[Speaker D] זה איך איך להבין ככה את הרמב"ם?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע, אני אומר, ככה הבין העמק ברכה. אז אני אומר איך איך להבין אותו? הוא ודאי הבין ככה. אני שואל איך מה פשר העניין הזה? מה זאת הלבלרות הזאת? הנהלת החשבונות הזאת? מה זה פה פקידים?
[Speaker D] למה לא להוסיף את המצוות האלה של עשרת ימי תשובה לשנה הקודמת?
[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאני שואל בדיוק. אין הכי נמי. הרי אתה עוד לא הרגת אותי בראש השנה. אני עוד מחכה עד יום כיפור. ביום כיפור אתה דן, ועכשיו אתה מסתכל, לא עשיתי תשובה, אבל עשיתי עוד כמה מצוות בעשרת ימי תשובה. לא יעזור כלום, אומר העמק ברכה ידידי, מצטער, שנה הבאה נתראה. עכשיו תמות, שנה הבאה נדבר. בסדר? זה זה בעצם מה שהוא אומר. לא יעזור לך כלום, בגלל ששעת הקבלה הסתיימה. מה זאת אומרת? אבל אם עכשיו באמת היית שם את המאזניים, הרי הייתי יוצא צדיק. יצאת צדיק, כמו שאומרים, כן? זה, הייתי יוצא צדיק, נכון? אז מה, אז מה זאת, מה זאת אומרת? אז עברו יומיים, עברו שלושה ימים, אז גמרנו? שעות הק… הרי עוד לא, זה עוד לא יצא לפועל. אני לא דורש ממך לשנות משהו שכבר יצא לפועל. עוד לא. אתה מחכה, אתה תחתום אותי הרי ביום כיפור. אז איזה מן היגיון זה? מה זה, זה הנהלת חשבונות? אני רק מחדד, כל התפיסה הזאת, זו תפיסה חשבונאית. התפיסה הזאת שאומרת שמספרי מצוות, מספרי עבירות, מין איזה התחשבנות למתחילים כזאת, שנגמרו שעות הקבלה, תבוא מחר, תכניס את זה לקופה ההיא. מה זה פה, אנחנו עושים צחוק? ככה אנחנו דנים? ככה בית דין של מעלה היה דן מישהו למיתה? זאת אומרת מה, הקדוש ברוך הוא ככה דן את האנשים? ככה הוא שופט אותם? בשביל זה הוא צריך להיות בוחן כליות ולב? את זה גם אני יודע לעשות. צריך לראות מי הבנאדם שעומד מולך, לא כמה עניינים טכניים יצאו לו לו השנה. כן.
[Speaker F] זה סוג של התעלמות כאילו ממה שאיפה שאתה נמצא. כי אם אתה עכשיו נגיד מוסיף עוד כמה, אז כאילו אתה אומר בסדר, מה שהיה היה, בוא כאילו מעבר לזה, עכשיו אני בסדר, תוותר לי, ואז אחרי
[הרב מיכאל אברהם] זה יכול להיות שמחר מחרתיים אתה עוד פעם תחזור לאותו מקום. לא עכשיו אני בסדר, במצטבר אני בסדר. אני לא אומר שתוותר לי.
[Speaker F] אז בוא, אז בוא ניפגש שנה הבאה.
[הרב מיכאל אברהם] אז בוא ניפגש שנה הבאה, אם אני מחר מחרתיים אחזור, מה אתה דן אותי מראש? באשר הוא שם, אנחנו יודעים ישמעאל, נכון? תדון אותי לפי מה שאני עכשיו. מה שיקרה אחר כך, זה אחר כך, ידון אחר כך. אז באמת יש פה משהו שהוא טיפה נראה בעייתי. אני חוזר להקדמה שנתתי. דיברתי על זה שבתשובה, בספרות המחשבה ובספרות ההלכה יש התייחסויות שונות למושג התשובה, וכאן נדמה לי שזה לא שתי פנים של אותה מטבע, זה שתי תשובות שונות. ואני חושב שאלה שתי התשובות שעליהן דיברנו כאן. מדובר פה בשני תהליכים שונים של תשובה. שני תהליכים שונים של תשובה. יש תהליך של תשובה שמתאר השפתי חיים. התשובה המהותית, שמשנה את הכיוון שלי מכיוון שלילי לכיוון חיובי. יש את התשובה החשבונאית. התשובה החשבונאית שאומרת עשיתי עבירה, אני עושה את הפרוצדורות הדרושות, מוחק את העבירה. עשיתי מצווה, נזקפה לי מצווה. זה מסלול חשבונאי. כן, יש מי שלומד חשבונאות, יש מי שלומד פסיכולוגיה. זה שני מסלולים שונים. איפה אנחנו רואים את זה? והטענה היא שזה לא שני הסברים, ואני רוצה רק לחדד. זה לא שני הסברים למושג התשובה, אלה שתי אלטרנטיבות שעומדות בפני כל אחד מאיתנו. אפשר לעשות תשובה כך ואפשר לעשות תשובה כך. כפי התשובה שאנחנו נעשה, כמים הפנים לפנים, ככה הקדוש ברוך הוא יתייחס לתשובה שלנו. מי שעושה תשובה חשבונאית, הקדוש ברוך הוא מתייחס אליו בצורה חשבונאית. מי שעושה תשובה מהותית, הקדוש ברוך הוא יתייחס אליו באופן מהותי. עכשיו בואו נראה את זה קצת יותר בצורה מפורטת. הגמרא בראש השנה בדף יז אומרת, מבארת את החלק מי"ג, שתי השמות הראשונים בי"ג מידות של רחמים. השם השם אל רחום וחנון ארך אפיים וכולי. אז הגמרא אומרת כך: השם השם, אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. כן, שני השמות, כל שם כזה הרי הוא אחראי על איזושהי מידה, איזושהי הנהגה של הקדוש ברוך הוא בעולם. אז השם השם זה אני השם קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה, כן, השם השני בעצם הוא השם שמאפשר לאדם לעשות תשובה. שם של הקדוש ברוך הוא זה איזשהו כוח בעולם, כוח בבריאה, שאנחנו יכולים באמצעות הכוח הזה לעשות תשובה. הגמרא בשבועות בדף לט אומרת, מסבירה את ונקה, מה זה ונקה? אז אומרת הגמרא כך: והכתיב ונקה לא ינקה? ההוא מיבעי ליה לכדרבי אלעזר. דתניא, רבי אלעזר אומר, אי אפשר לומר ונקה, שכבר נאמר לא ינקה. אי אפשר לומר לא ינקה, שכבר נאמר ונקה. הא כיצד? מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים. ונקה לא ינקה, ונקה זה לשבים, לא ינקה זה למי שלא שב, כן? אז גם גם הוונקה זאת מידה של הקדוש ברוך הוא, וגם היא אחראית על עשיית תשובה. אז גם השם, השם השני, וגם הוונקה. נכון? וזה שואל המהר"ל. המהר"ל שואל למה צריך שתי מידות של הקדוש ברוך הוא ששתיהן אחראיות על עשיית תשובה או שתיהן מבטאות את הכוח הזה של עשיית תשובה. המהר"ל אומר תשובה מאוד מוזרה. התשובה שהוא מציע היא שוונקה זה תשובה על חטא בודד, והשם זה תשובה על מי ששב על כל החטאים, או על הרבה חטאים, על כל החטאים. כן, על כל החטאים. וונקה זה מי ששב על מקצת מחטאו. בסדר? זה ההבדל. אז כמובן עולה השאלה מה בעצם ההבדל? תעשה עשר פעמים ונקה, זה ייצא שם השם, אתה תחזור על החלק הזה של החטאים באמצעות הוונקה, על החלק הזה של החטאים באמצעות הוונקה, למה צריך פה אני כמובן מתרגם את זה תרגום קצת אירוני, אבל למה למה צריך באמת שני כוחות שונים כדי לעשות תשובה על חלק מהחטאים או תשובה על כל החטאים? מה מה בעצם ההבדל ביניהם? למה צריך פה שני כוחות של הקדוש ברוך הוא?
[Speaker B] מה תשובה טוטאלית או משהו? כן, בדיוק.
[הרב מיכאל אברהם] אז יש בוא ננסה לחשוב רגע על מה זה נקרא תשובה על חלק מהחטאים. בוא נחשוב על העניין הזה. מה זה תשובה על חלק מהחטאים? נגיד שאני ביררתי בשבת פרשת נח לפני לא יודע מה לפני כמה שנים בשנה בשנה הזאת בעצם אני רוצה תשובה על מה שעשיתי השנה הזאת. בסדר? מחלוקת, כן, אם אדם חוזר ומתודה על משהו כבר התוודה בשנה שעברה. בסדר? אז זה אז אני בפרשת נח ביררתי לא עלינו בשבת במזיד או בשוגג, לא משנה, ועכשיו אני רוצה לעשות על זה תשובה. מה מה אני עושה כשאני עושה תשובה? מה בעצם אני אמור לעשות? אז לכאורה עזיבת החטא כמובן, לא להמשיך לברור הלאה, חרטה, להתחרט על זה, קבלה לעתיד ווידוי. לעשות את הפרוצדורה הזאת, מחקתי את חטא הברירה, אני יכול לעבור עכשיו לציידה. ל"ט אבות מלאכה, כל אחד אם הצלחתי לעשות את כולם, הגמרא דנה אם אפשר לעשות את כולם במעשה אחד. אז לא משנה, בקיצור אני עובר, מוחק אחד אחרי השני. בוא נסתכל קצת יותר ברזולוציה יותר גבוהה. אני עוזב את החטא, מתחרט, מקבל להבא ומתוודה. מה פירוש להתחרט? על מה אני מתחרט? אז שהידיים זזו וביררו. אז שנכשלתי. מה זאת אומרת שנכשלתי? מה, כי הברירה יש בזה איזה משהו בעייתי?
[Speaker G] נגד רצון השם.
[הרב מיכאל אברהם] אני בעצם מתחרט על זה שמצאתי עוז בנפשי או שכן שהעזתי לעבור על מצווה, לעבור על ציווי של הקדוש ברוך הוא. חרטה כזאת אם היא נעשית בצורה מלאה, היא לא יכולה להיות על עבירה אחת. אני הרי לא מתחרט על זה שביררתי. אני מתחרט על זה שיכולתי לעבור על רצון השם. מה זה קשור לברירה? זו חרטה על כל העבירות ביחד, בעצם העובדה שאני בכלל יכול לחטוא, על זה שהלכתי נגד רצון השם. הרי חרטה מלאה, אם אנחנו באמת מתחרטים אמיתית עד הסוף, לא עושים פרוצדורת חרטה, אלא אנחנו באמת מתחרטים. חרטה כזאת לא יכולה גם אם נרצה להתייחס לעבירה אחת. אם היא מתייחסת לעבירה אחת היא לא מלאה. כי זה אומר שאתה בעצם לא באמת התחרטת על עצם העובדה שיכולת לעבור על רצון השם. כי חרטה על זה אם היית מגיע לעומק הזה, אז התחרטת על כל העבירות שלך. אתה לא יכול להתחרט על כל עבירה לחוד. אי אפשר להתחרט חרטה מלאה על כל עבירה לחוד, אין דבר כזה, זה לא מוגדר.
[Speaker H] נגיד אם יש ילד הרביץ לחבר שלו וגם צעק עליו, למה אי אפשר הוא יכול להתחרט על זה שהוא הרביץ לו אבל הוא חושב שהיה מגיע לו לחטוף כמה צעקות, להתחרט על זה שהוא גם אחר כך לקח לו את הקלפים. אז בעיניו זו לא עבירה. מי אמר שאי אפשר להתחרט אדם מתחרט על זה שהוא עבר על מלאכה נגיד משהו כזה. למה למקד את החרטה רק על זה? ברור שאפשר להתחרט ואז ממילא אדם מתחרט על המצוות על עצם זה שאדם עבר על רצון השם. ואדם יכול להתחרט על זה שהוא נפל כאן.
[הרב מיכאל אברהם] אבל אני אומר עוד פעם, אני לא אמרתי שאי אפשר להתחרט על דבר אחד. אמרתי שאי אפשר להתחרט חרטה מלאה על דבר אחד. זה משהו אחר. בהחלט אפשר להתחרט על משהו אחד. אבל אם התחרטת על משהו אחד, אז ברור שהחרטה הזאת היא לא עד הסוף. כי אם היא הייתה עד הסוף היא גם הייתה כוללת את הרובד הכי יסודי, את הרובד שהביא אותך לחטוא, לא את החטא הספציפי הזה, אלא איך בכלל הגעת. איך בכלל יכול להיות שיש אצלך משהו שמאפשר לך לא לשמוע בקול הציווי של השם. אז לכן בהחלט יכולה להיות חרטה על חטא אחד, אבל זאת חרטה אחרת. חרטה מלאה עד הסוף לא יכולה, פשוט לא מוגדרת. אי אפשר, אפילו אם תרצו, לא תצליחו, לא אי אפשר, אי אפשר להתחרט עד הסוף על חטא אחד. אין דבר כזה.
[Speaker C] מה יקרה אם הוא אם הוא טועה? זאת אומרת, יש יש נגיד הוא טעה בהלכה, טעה במשהו, חטא, ועכשיו הוא מתחרט על זה שהוא עבר, הוא עכשיו הוא לא ידע, בראש השנה הוא לא ידע שהוא חטא. אז הוא מתחרט בלב שלם שהוא עבר על רצון השם, אבל על החטא הספציפי הזה הוא לא מתחרט כי הוא לא ידע שהוא עבר על רצון השם.
[הרב מיכאל אברהם] שנה הבאה הוא יגלה את זה. הוא מתחרט עליו מכללא. מה זאת אומרת? ברגע שהוא מתחרט על זה שהוא עבר על רצון השם באופן כללי, הוא מתחרט על כל עבירת רצון השם. מה זה קשור?
[Speaker C] הוא אומר מזל שהוצאתי את הפסולת מתוך האוכל בשבת.
[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אז הוא לא יודע. מה זה חשוב? אז אמרנו.
[Speaker C] אז הוא חטא אבל לא חזר בו, הוא חזר רק מכללא.
[הרב מיכאל אברהם] הוא אנוס. מה זה קשור?
[Speaker C] אז הוא לא יודע שחטא בכלל. לא, לא, כשהוא יגלה זה חטא. מה זאת אומרת חטא? אם הוא לא ידע.
[הרב מיכאל אברהם] תלוי מה, תלוי באיזה נסיבות. אז יכול להיות שזה שוגג. אבל עוד פעם, אם הוא מתחרט על הדבר הזה, אז הוא מתחרט על עבירת רצון השם שיש בזה. גם אם הוא לא מתרגם את זה למעשה המסוים הזה כי הוא לא יודע. אבל יש פה חרטה גם על המעשה הזה, חרטה מכללא, גם על המעשה הזה. זה ברור.
[Speaker C] זאת אומרת אם הוא היה יודע, אז הייתה חרטה על המעשה.
[הרב מיכאל אברהם] חטאת הרי הוא לא מביא עד שהוא לא יודע, נכון? אם הוא לא יודע הוא לא מביא חטאת.
[Speaker C] כן,
[Speaker I] נכון, הגלויים לנו ושאינם גלויים לנו.
[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון. זאת אומרת חרטה מלאה, אני אומר עוד פעם, זה ניתוח פשוט. חרטה מלאה לא יכולה להיות על חלק מן העבירות. זה פשוט לא מוגדר, אין דבר כזה. זאת אומרת שבעצם אם נחזור למהר"ל, ההבדל בין שם ה' לבין ונקה זה באמת בגלל שמדובר פה בשני סוגי תשובה. זה לא שאלה כמותית, אם התחרטתי על חלק מן העבירות או על כל העבירות. השאלה אם הייתה פה חרטה מלאה או הייתה פה חרטה פרוצדורלית. אם אני באמת ובתמים התחרטתי, אז התחרטתי על כל העבירות. וזה שם ה'. שם ה' זה הכוח בבריאה שאחראי על היכולת שלנו לעשות חרטה מלאה, ולכן זה חרטה על כל העבירות. ונקה זה הכוח שהוא בכלל אולי לא שלנו אפילו, אלא של הקדוש ברוך הוא, שהוא מנקה לנו. ומה אומרת הגמרא? מנקה למי ששב ואינו מנקה למי שאינו שב. זאת אומרת אם אתה התחרטת, עשית את ארבעת השלבים של החטא כולל חרטה ברמה מסוימת על המעשה, לא חרטה עד הסוף, כן? אז בסדר נמחק לך, הקדוש ברוך הוא מנקה לך. את מה? את מה שהתחרטת עליו, לא את הכל. כי, וזה הגמרא אומרת והמהר"ל עוד ממשיך ומסביר את זה, רק מה שהתחרטת עליו. לא יעזור תשובה על חטא כזה לא תמחוק לך חטא אחר, רק את החטא שעליו שבת. אבל תשובה של שם ה' מוחקת הכל, כי היא נעשית גם על הכל. לכן זה סוגים שונים של שמות של הקדוש ברוך הוא, זה שתי הנהגות שונות או שני כוחות שונים בבריאה, זה שני תהליכים שונים של תשובה. אגיד לכם יותר מזה, התשובה המלאה של שם ה', התשובה הזאת שבעצם היא איזושהי מהפכה נפשית שאני לא מוכן יותר להיות במצב שאני מוכן לעבור על רצון ה', היא לא צריכה בכלל את ארבעת שלבי התשובה. כל מה שהפוסקים אומרים שצריך, עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד, וידוי, זה הכל אם אתה עושה תשובה פרוצדורלית. הפרוצדורה דורשת את ארבעת השלבים האלה. לא עשית, לא יצאת ידי חובה.
[Speaker J] התשובה האמיתית זה בעצם מה הטעם בחיים שלי?
[הרב מיכאל אברהם] מה? תשובה אמיתית הרי אם אתה מגיע ל. כן, זו איזושהי מהפכה פנימית.
[Speaker J] תשובה אמיתית זה שמישהו שואל מה הביא אותך, איזה מידות יש בך, זה לא איזה מידות אלא מה הביא אותך לאותו חטא.
[הרב מיכאל אברהם] אתה רואה שזה מעשה השם שהביא אותך לאותו חטא.
[Speaker J] לא, לא השם הביא אותך לחטא.
[הרב מיכאל אברהם] כי בשעה כי בשעת בחירה באמת
[Speaker J] אין לך בחירה באמת.
[הרב מיכאל אברהם] אם אין בחירה זה לא חטא, אז על מה אני עושה חטא? על מה אני עושה תשובה אם זה לא חטא? הם מנהלים אותך למעשה. על מה אני עושה תשובה אם זה לא חטא? הם מנהלים אותי, שיעשו הם תשובה. מה זה קשור אליי? לא, אני מתכוון לרבי צדוק שאומר ש. אני לא יודע מה זה רבי צדוק, אני אני
[Speaker C] יודע מה האמת.
[הרב מיכאל אברהם] מה שאני יודע זה שמה שאני לא עושה, אני לא חייב עליו כלום.
[Speaker C] לא, אבל הוא אומר
[הרב מיכאל אברהם] הרי שאחרי שנים אדם אומר ש. הא?
[Speaker C] יש את התפיסה שלו לגבי תשובה שהוא.
[הרב מיכאל אברהם] טוב, אני לא אני לא מקבל את זה. לא משנה. נרד מזה עכשיו. אני אני אסביר מה אני חושב אחר כך ואני מקווה שזה יהיה ברור. טוב. כן. אפשר חרטה שלא? מה? חרטה שלא… כן, זה מה שדיברו כולם. כשאמרתי שלא יכולה להיות חרטה רק… כולם אמרו למה? אפשר להתחרט רק על משהו אחד ולא על משהו אחר. למשל, אני מתחרט על זה שביררתי בשבת כי אני מבין שזה לא יודע מה, חילול שבת הוא באמת דבר מאוד בעייתי, זה לא בסדר. אבל אתה יודע מה? זה שהכיתי את אבא שלי אתמול? לא נורא. זה קורה. הא?
[Speaker B] מה פתאום? זה לא בסדר בחילול שבת אבל זה.
[הרב מיכאל אברהם] מה שלא בסדר זה הסיבה שבגללה הצטוויתי, לא רק המעבר על רצון השם. יש בכל חטא, אולי נגיע לזה בהמשך, בכל חטא יש שני צדדים: א' מעבר על רצון השם, וב' הקלקול שבגללו הקדוש ברוך הוא ציווה על זה. הרי יש איזשהו קלקול שנגרם מזה. אז אני אומר בסדר, קלקולים האלה מטרידים אותי, קלקולים אחרים לא נורא.
[Speaker H] אתה מכיר בהרחבה את התהליך עם הקלקול, אבל בסוף כאילו יש איזה משמעות הלכתית כאילו, והנפקא מינה בעצם, מכיר בזה שיש חרטה לא מושלמת גם.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, כן.
[Speaker K] ובעצם זה כמו מפלט שחכמים תיקנו.
[הרב מיכאל אברהם] לא חכמים, התורה. התורה ככה, כן. אומרת אני אגיע לכל זה, אני עוד אגיע. אנחנו נתחיל לפרוס את המפה. אנחנו נגיע לכל ההערות האלה. אבל אני רוצה עכשיו…
[Speaker K] מה זה חרטה
[Speaker G] מושלמת?
[הרב מיכאל אברהם] חרטה מושלמת זאת חרטה שאומרת אין, אני לא נמצא יותר במצב שאני יכול לעבור על רצון השם. אני משתנה. זה לא שאני מתחרט לא היה בסדר מה שעשיתי, אין, זה לא ייתכן דבר כזה, זה מהפכה. מהפכה פנימית. זה כמובן מחזיר אותנו לשני תהליכי התשובה שאיתם פתחתי.
[Speaker G] יש משמעות לחרטה מושלמת ברמב"ם? מה? יש משמעות לחרטה מושלמת ברמב"ם?
[הרב מיכאל אברהם] אז זה גם נדבר, כי אחרי חרטה מושלמת לכאורה אתה אף פעם לא חוטא. איך הגעת בהתחלה לחטוא? אם אתה חוטא אחרי זה? אבל עד שיעיד עליו יודע תעלומות.
[Speaker E] לא יצא לי בעל תשובה אשר לא יעשה חטא. נו יצא לי בעל תשובה שלא חטא? אז סוף סוף הוא עשה מהפכה פנימית, כמה פנימית זה היה?
[הרב מיכאל אברהם] כן, הוא יעשה כל פעם שהוא חוטא הוא צריך לעשות חרטה? כן. הוא יעשה פעם אחת אבל אם הוא חוטא אחרי זה צריך לעשות עוד פעם. אנחנו נדבר גם על זה. אז הטענה היא הטענה הבאה. יש פה שני תהליכים של תשובה. עכשיו אני חוזר לשפתי חיים ולעמק ברכה, אני משתמש בהם כמובן. התמונות של התשובה ששניהם מתארים אלה תמונות של שני התהליכים האלה. השפתי חיים מדבר על תשובה מהותית, על מהפכה פנימית. להפוך את הכיוון שלך מכיוון שלילי לכיוון חיובי. זה התשובה של שם השם של המהר"ל. יש את התשובה הפרוצדורלית. תשובה פרוצדורלית אומרת צריך לעשות עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד, וידוי, והקדוש ברוך הוא בחסדו שהוא מוחק לך גם את החטא הזה. אבל מוחק לך את החטא שעליו שבת, מה שלא שבת הוא לא מוחק לך. בסדר? אלה שתי תהליכי תשובה. עכשיו אני אגיד יותר מזה, אמרתי שאחד מהם הוא כאילו מחשבתי והשני הלכתי. למה התכוונתי? אני מתכוון לומר שההיבט המהותי של התשובה הוא לא הסבר להיבט הטכני. ההיבט המהותי וההיבט הטכני זה פשוט שני תהליכי תשובה אחרים. זה לא שזאת המחשבה מאחורי ההלכה, זאת ההלכה והמחשבה מסבירה מה הרעיון מאחורי ההלכה הזאת. לא. זה שני מסלולים הלכתיים, כאילו הלכתיים, שמאחורי כל אחד מהם יש גם מחשבה. זה שני מסלולים. למה אחד מהם שייך יותר לספרות המחשבה? אז אני אגיד לכם עכשיו. בגלל שבאמת כל הפרטים ההלכתיים לא מופיעים בו. כל מה שאנחנו מכירים בפרטים ההלכתיים של תהליך התשובה, מה צריך לעשות ארבעת השלבים, מתי, איך ולמה, הוצאה בפה, כל הדברים האלה, רק בתהליך התשובה הפרוצדורלי, הקטן, הלבלרי. כן. בתשובה המלאה לא צריך את זה. לא צריך לא וידוי בפה, לא קבלה לעתיד, לא צריך כלום. צריך פשוט להתהפך. זה הכל. מה הראיה שלי? שתי ראיות. אלעזר בן דורדיא? נכון. הראיה הראשונה זה אלעזר בן דורדיא. אלעזר בן דורדיא הגמרא מספרת שלא הניח עבירה בכל קצווי עולם שלא עבר. כן, מצא זונה בכרכי הים שלוקחת ארבע מאות זוזים בשכרה, כמובן טס ישר לאוסטרליה, ושמה ציצית או נפיחה או מה שלא יהיה יש פה כל מיני גרסאות. מה?
[Speaker I] יש שני סיפורים שונים, יש במנחות סיפור אחד על אותו תלמיד עם הציציות וסיפור על עבודה זרה.
[הרב מיכאל אברהם] אה אוקיי, לא משנה. סיפורים דומים, לא משנה. מה שמשפיע עליהם בסדר, לא משנה. ברם בסופו של דבר הוא יושב שמה ובוכה. אני מדבר על סיפור עבודה זרה כרגע. הוא יושב שמה ובוכה, זאת אומרת אומר שמיים בקשו רחמים עלי, הרים בקשו רחמים עלי, לא יודע מה, כל מיני זה, שום דבר לא עוזר. הוא בוכה, בוכה, בוכה, עד שיוצאת נשמתו ואז בוכה רבי ואומר יש קונה עולמו בשעה אחת. ועכשיו השאלה הגדולה היא כמובן איך הוא הצליח בשעה אחת הזאת לעשות את ארבעת השלבים כפול עשרה מיליון החטאים שהוא הצליח לעבור בחייו. זאת אומרת על כל אחד מן החטאים הוא היה צריך לעשות עזיבת החטא, אני יכול להבין. חרטה הוא צריך להתחרט, כן. קבלה לעתיד, אני לא אחזור לא על ניאוף, לא על צדה, לא על ברירה, לא על לא לעשות שום תרי"ג מצוות, הוא צריך להחזיק את זה בראש, זה כבר משימה לא פשוטה. ואחרי זה כמובן וידוי פה, כל דבר צריך לעשות בפה, אחרת זה לא מועיל, נכון? זה מה שהוא עשה שמה? הוא פשוט ילל עד שיצאה נשמתו, זה מה שהוא עשה שם. ואז אומרת הגמרא בת קול רבי אליעזר רבי, כן, רבי אליעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. הוא בא לתשובה גמור, זהו. נמחק. איפה כל השלבים? אין שלבים. אם מישהו באמת מתהפך, אם מישהו באמת מתחרט עד הסוף עד שנשמתו יוצאת. במסלול האמיתי, במסלול האמיתי אין לבלרות, אין שעות קבלה, אין שום דבר. אם אתה עושה תשובה, אתה נחתם לחיים, לא משנה תעשה אותה גם מצידי מתי שאתה רוצה, בשעה שלא מן היום ולא מן הלילה. אם אתה צדיק, אתה צדיק. אלא מאי? יש מסלול אחר של תשובה, המסלול החשבונאי. אומר, תראו, לא כל אחד יכול להתהפך, אם בכלל מישהו יכול. לא כל אחד יכול לגמרי להתהפך. הקדוש ברוך הוא חתר חתירה מיוחדת, הוא פתח לנו איזשהו פתח מיוחד. הוא אומר תראו, יש גם פרוצדורה שאפשר לעשות. עם חרטה חלקית, לא מלאה עד הסוף, לא מהפכות נפשיות. תעשו את ארבעת השלבים האלה, כזה תעשה כן ויתכפר. ויתכפר. ואז באמת אבל מוחקים כל חטא שעליו עשינו את הפרוצדורה. ואם עשינו את זה מאוחר מדי, שאלתי קודם איך עם העמק ברכה, מה קרה? עשיתי תשובה בעשרת ימי תשובה, אז נגמרו שעות הקבלה. התשובה היא כן, נגמרו שעות הקבלה, כי יש פרוצדורה… אם אתה הולך על המסלול הפרוצדורלי זה עובד כמו שההלכה עובדת. יש פרוצדורות. ההלכה אומרת מה מעכב, מה לא מעכב, מה עשית, מה לא עשית. אבל אם אתה באמת צדיק, אם אתה באמת התהפכת, שום דבר… זה לא קשור, זה לא נמדד במונחים הלכתיים. אין פה שום דבר שמעכב. לכן על זה מדברים יותר בספרות המחשבה ולא בספרות ההלכה, כי זה באמת לא אישו הלכתי. יש לזה מעמד הלכתי. אם עשית את זה אתה לא צריך לעשות את כל השאר. זה אני אומר להלכה. לא צריך לעשות את כל השאר. אבל התהליך במהותו הוא לא תהליך שמוגדר על ידי ההלכה. זה לא משהו שיופיע בספר הלכה כי הוא לא… זה לא שם. ההלכה אומרת מה הפרוצדורה שצריך לעשות אם רוצים לצאת ידי חובה כביכול, למחוק איזושהי עבירה מסוימת. זה מה שההלכה אומרת. עוד ראיה אחת אני צריך להביא לזה שלא צריך את הפרוצדורות בתשובה המהותית. הראיה השנייה זה הגמרא בקידושין, נכון? הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, ונמצא שהוא רשע, אז חוששים לקידושיו. למה חוששים לקידושיו? כי אולי הוא צדיק, אולי הוא הרהר בתשובה. פשש, יפה מאוד שהרהר בתשובה. מה עם קבלה לעתיד, וידוי פה על כל אחת מן העבירות? מדובר ברשע מדופלם אולי, אז כמו רבי אליעזר בן דורדיא, כן? היה צריך להספיק לא מעט תוך כדי שהוא אומר לה הרי את מקודשת לי. גם תרי קלי כידוע לא משתמעי, היה צריך לדבר גם את זה וגם את זה בו זמנית, ולהפוך לצדיק מיד. זה לא עובד כך. החשש הוא שהוא באמת השתנה. חשש, יש חשש כזה, חשש כבד, שאולי הוא באמת השתנה. ואם הוא באמת השתנה אז לא צריך את כל הדברים האלה. אז היא מקודשת לו, אז הוא צדיק. בסדר? טוב.
[Speaker H] יש פה שתי שאלות. א', הרי ההלכה לא מתעסקת רק עם הלבלרות, היא מתעדת את האמת. זאת אומרת, צריך לבוא לזה איזשהו… בסדר, הרמב"ם פותח את הלכות תשובה, בסוף כותב: ואם התהפכת אז לא צריך את הפרוצדורות, אתה צדיק גמור. שנית, גם למה הרמב"ם…
[הרב מיכאל אברהם] אם התהפכת אז אתה לא צריך, לא צריך לכתוב את זה. אם התהפכת אז אתה אחר.
[Speaker H] ההלכה צריכה לתעד את זה איפה שהוא, שיהיה סעיף בשולחן ערוך. אני לא חושב.
[הרב מיכאל אברהם] התשובה זה פרוצדורה שנועדה לחוטאים. מי שלא חוטא לא צריך לעשות תשובה. אחרי שהתהפכתי אני לא חוטא, לא מדברים אליי.
[Speaker H] אבל התהליך… תהליך ההיפוך הוא תהליך היפוך פתאומי אקראי כאילו שכן-כן, לא-לא, מה שקורה?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע כן-כן, לא-לא, אני מדבר כרגע על מצב תיאורטי היפותטי, אבל זה לא קורה אף פעם באמת באופן נקי, לא הצד הזה ולא הצד ההוא. לזה נגיע בהמשך, לסינתזה. אבל קודם כל אני מציג את התזה ואת האנטי-תזה.
[Speaker H] כן, אבל גם הרב בעצמו עכשיו בשיעור, אדם מגיע חודש אלול, איזשהו צומת בחיים, רוצה להחליט לשנות את דרכו, לומר פה. אז הוא יכול לפנות בעצם לפי מה שהרב אומר, הוא יכול לפנות בתחום הלבל… בצורה הלבלרית, הפרוצדורלית, שבעצם בוודאי גם מדברי הרב משתמע שהיא לא המומלצת. והוא יכול לנסות, יכול להיות שזה גם תהליך אקראי לפעמים, אבל יכול לנסות לשאוף להיפוך אמיתי כאילו של הזה. אבל ברור שמה שמועדף זה ההיפוך האמיתי. אז זה צריך להיות מתועד אבל…
[הרב מיכאל אברהם] אמרתי לך, צריך להגיד… צריך להגיד לך שעדיף לא להיות חוטא מאשר להיות חוטא שחזר בתשובה? צריך לכתוב את זה? הרי הטענה שלי היא שמי שעשה היפוך אמיתי זה לא תשובה. הוא לא חוטא, איתו לא מדברים, הוא בסדר גמור. לכן לא צריך לגביו שום דבר. הוא פשוט לא אותו אחד שאיתו אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על תשובה. הוא קודם היה, בסדר, עכשיו הוא התהפך, עכשיו הוא מישהו אחר. מה אכפת לי מה הוא היה? מה אני… זה תהליכים בלי זיכרון. בסדר?
[Speaker L] הנקודה של השאלה שלי פה היום היא לומר שיכול להיות שהדבר שנראה לנו כל כך פשוט להתהפך בצורה שהיא נראית נקייה… לא-לא, ממש לא פשוט. אולי גם חכמים והרמב"ם וחז"ל באו להגיד לנו שתוך כדי העבודה הזאת הפנימית, שהיא בעצם התשובה הזאת האינסופית, אפשר
[הרב מיכאל אברהם] להגיע מהצד הלבלרי אל הצד המהותי.
[Speaker L] גם שהוא ילווה אותו כי השאיפה הזאת היא אינסופית ובגלל זה…
[הרב מיכאל אברהם] בזה נגיע כשנדבר על הסינתזה.
[Speaker I] רגע, רק רציתי לציין שבאמת שתי תשובות מופיעות ברמב"ם ולא שמים לב לזה, זו שאלה ידועה…
[הרב מיכאל אברהם] הרי אינני אותו אדם שחטא וכולי, מופיע שם…
[Speaker I] לא, זה… יש ברמב"ם שני סוגי תשובה, ויש שאלה ידועה למה בפרקים חמישי ושישי של הלכות תשובה מופיעה הבחירה החופשית… של ה- כן, כל ארבעת השלבים שצריך לעבור, ואז יש את הבחירה החופשית שמובילה אותך בעצם לתשובה מאה- לא, אני לא
[הרב מיכאל אברהם] מכיר מי שאמר את זה, אני עומד להגיע לזה, אבל מי זה?
[Speaker I] לא נכון, זה מופיע ב- הרב סולובייצ'יק לא זכור לי שהוא כותב את זה, אולי כן. מופיע תלמיד של הרב סולובייצ'יק, הרב דניאל טרופר, בכחודה של מחט, שמעת על זה? לא מכיר.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני לא מסכים לחלוקה הכל כך גסה הזאת, אבל אני כן חושב, לכן אמרתי שאפשר לחזור אחר כך לרמב"ם גם עם השפתי חיים, אבל זה כשאני אגיע לסינתזות.
[Speaker M] ובעצם בן אדם שהולך על הצד הלבלרי, הוא איכשהו מגלה בדעתו שהוא כן רוצה את השינוי הזה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, רוצה את השינוי, אבל השינוי עוד לא נעשה.
[Speaker M] הוא מעוניין בו, הוא עושה את הצעדים האלה, זאת אומרת שאולי הנפש שלו לא מספיק חזקה להתמודד.
[הרב מיכאל אברהם] אז אנחנו עוד ניכנס לכל הניואנסים האלה, אנחנו עוד ניכנס לתוך הנפש גם לאט לאט. אני רק מציב בינתיים את המסגרת. בסדר? אז המסגרת היא למעשה שיש לנו שני תהליכים, אני רואה שכבר מסתיים לנו הזמן. יש לנו בעצם שני תהליכים, אני רק מסכם, ההמשך יהיה יום רביעי הבא. שני תהליכים, אחד לבלרי ואחד מהותי, נקרא לו כך. הלבלרי זה התהליך ההלכתי שיש בו כל מיני שלבים. מי שאחראי עליו זה המידה של ונקה, ובאמת מנקים למי ששב, לא מנקים למי שלא שב, או על מה שהוא שב ועל מה שהוא לא שב, ככה המהר"ל מסביר את זה, כיוון שבאמת פה התשובה היא על חטא מסוים ולא על חטא אחר, אז על אותו חטא ששבת עליו מנקים לך. לעומת זאת יש את התשובה המהותית, התשובה המהותית זאת תשובה שמבטאת איזושהי מהפכה נפשית. המהפכה הזאת בעצם הופכת אותך לצדיק, כן, כאילו מיידית, או לא משנה מתי שעשית את זה אתה הופך לצדיק, לא צריך את כל השלבים האלה. מי שאחראי על זה זה שם השם, שם השם השני, זאת המידה שאחראית על התשובה המלאה. יום רביעי הבא נמשיך.