ענייני תשובה שיעור 2
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- שני כיוונים של תשובה
- ראיות מן הגמרא ומסיפור רבי אלעזר בן דורדיא
- זמן פעולת המסלולים ומסגרת הרמב"ם
- מידות הנהגה: השם השם, ונקה, ותשובה על כל החטאים
- המסילת ישרים: מידת הרחמים ו“עקירת הרצון כעקירת המעשה”
- קושיית הרב אלחנן וסרמן מן הגמרא בקידושין
- משל ה־100 שקל והגדרת הקושיה כ“שינוי היסטוריה”
- תשובת החפץ חיים: תשובה מאהבה ותשובה מיראה
- הסתייגות מהחלוקה והדיון במניעים
- “שום מעשה לא נמחק”: שגגות וזכויות
- תשובה אלטרנטיבית של הרב אלחנן וסרמן: ציות/מרי מול תיקון/קלקול
- זיהוי מחדש: תשובה קטנה חשבונאית מול תשובה גדולה מהותית
- דין בקבלת תשובה מהותית וחסד בקבלת תשובה טכנית
- “עד שיעיד עליו יודע תעלומות” ודין “באשר הוא שם”
- גבולות התשובה: ממזר ותוצאות גשמיות
- עבירות בין אדם לחברו: פיוס, גזל הרבים ולשון הרע
- הבחירה החופשית כחסד ומיקומה בהלכות תשובה
- חסד ודין כהגדרה של כללים מול מה שמחוץ לכללים
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציב שני מסלולים של תשובה: תשובה פורמליסטית־הלכתית, טכנית וחשבונאית, המבוססת על ארבעת שלבי רב סעדיה גאון, מול תשובה מהותית שהיא מהפכה נפשית ושינוי זהות, היכולה להיחשב תשובה גם בלי השלבים הפורמליים. הוא מביא ראיות מן הגמרא בקידושין על המקדש על מנת שהוא צדיק גמור ומסיפור רבי אלעזר בן דורדיא, ומפתח הבחנה בין דין ורחמים דרך המסילת ישרים, קושיית הרב אלחנן וסרמן ותשובת החפץ חיים על תשובה מאהבה ותשובה מיראה. בהמשך הוא מציע ניסוח מחודש: בתשובה המהותית הקבלה היא מן הדין כי האדם נעשה “אחר”, והחסד העמוק הוא עצם האפשרות להגיע למצב של בחירה ושינוי כזה, תוך קישור לשאלת הבחירה החופשית ולמיקומה בהלכות תשובה ברמב"ם.
שני כיוונים של תשובה
הטקסט מגדיר תשובה פורמליסטית, מכנית והלכתית המורכבת מארבעה שלבים של רב סעדיה גאון: עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי. הוא קובע שתשובה זו פועלת לפי כללים פורמליים בזמנים ותנאים מסוימים, וכיוון שהאדם פועל במסלול טכני גם היחס אליו הוא טכני. הוא מציג מנגנון שני של תשובה כמהפכה נפשית פנימית ושינוי כיוון יסודי בחיים, והוא נחשב תשובה גם אם האדם לא עבר את השלבים הפורמליים.
ראיות מן הגמרא ומסיפור רבי אלעזר בן דורדיא
הטקסט מביא ראיה מן הגמרא בקידושין שהמקדש אישה על מנת שהוא צדיק גמור אפילו אם הוא רשע חוששין לקידושיו, אף שבוודאי לא נעשו וידוי, חרטה וקבלה להבא על כל העבירות. הוא מצרף את סיפור רבי אלעזר בן דורדיא שבתוך שעה זכה לחיי העולם הבא בלי לעבור את כל השלבים הפורמליים. הוא מסיק שיש כאן שני מסלולים: מסלול טכני, חשבונאי וקטנוני, ומסלול מהותי של תשובה מהותית.
זמן פעולת המסלולים ומסגרת הרמב"ם
הטקסט טוען שמנקודת מוצא של הרמב"ם המסלול הטכני אפשר לעשות רק בעשרת ימי תשובה, כי הוא פועל אחורה בציר הזמן ומוחק חטאים שנמצאים על הכף בראש השנה. הוא קובע שהמסלול המהותי מועיל בכל זמן שבו עושים אותו, כי אם האדם עשה אותו אז מגיע לו בדין מחילה של החטאים.
מידות הנהגה: השם השם, ונקה, ותשובה על כל החטאים
הטקסט קובע שיש שתי מידות של הקדוש ברוך הוא שמנהלות את שני המנגנונים. הוא מייחס ל“השם השם” השני את התשובה הגדולה, מה שהמהר"ל קורא “תשובה על כל החטאים”, ומגדיר אותה כחרטה על עצם העובדה שהמריתי את פיו של הקדוש ברוך הוא, ולכן היא תמיד על כל החטאים ואי אפשר לעשותה על חטא בודד. הוא מציג גם תשובה של “ונקה”, במובן של “אני השם לפני שיחטא, אני מנקה לשבים ולא מנקה לשאינם שבים”, ומזהה אותה עם התשובה הגדולה כמהפכה פנימית שבה מי שעשה אותה שב מאליו על כל החטאים בלי צורך לעבור חטא חטא.
המסילת ישרים: מידת הרחמים ו“עקירת הרצון כעקירת המעשה”
הטקסט מצטט את מסילת ישרים בסוף פרק ד' שמידת הרחמים היא קיומו של עולם, שאילו לפי שורת הדין החוטא היה נענש מיד בלי המתנה, העונש היה בחרון אף, ולא היה תיקון לחטא כי המעשה כבר נעשה. הוא מפרש את דבריו שמידת הרחמים נותנת זמן לחוטא לשוב, שהעונש לא יהיה עד לכלה, ושהתשובה תינתן בחסד גמור באופן ש“תחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה”. הוא מבהיר שיש שילוב של דין עם רחמים בכך שסולחים על מה ששב ולא סולחים על מה שלא שב.
קושיית הרב אלחנן וסרמן מן הגמרא בקידושין
הטקסט מביא מן הגמרא בקידושין דף מ' עמוד ב' בשם רבי שמעון בן יוחאי שצדיק גמור שמרד באחרונה איבד את הראשונות, ורשע גמור שעשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב רשעו. הוא מציג את קושיית הגמרא מדוע הצדיק לא יהיה “מחצה עוונות ומחצה זכויות”, ומביא את תשובת ריש לקיש שמדובר ב“תוהה על הראשונות” המתחרט על המצוות, ולכן נמחק לו הכל. הוא מנסח את קושיית הרב אלחנן וסרמן על המסילת ישרים: אם עקירת הרצון כעקירת המעשה היא חסד לפנים משורת הדין, כיצד היא פועלת גם לרעה בצדיק שתוהה על הראשונות, והרי “אין מטה כלפי להרע”, ומשמע שזו שורת הדין ולא חסד.
משל ה־100 שקל והגדרת הקושיה כ“שינוי היסטוריה”
הטקסט מביא משל של משכורת או חשבון בנק של מאה שקל כדי להבחין בין ויתור על זכויות לבין ויתור על חובות, ולטעון שאפשר לוותר על זכויות אך אי אפשר לוותר על חובות. הוא מסביר שקושיית הרב אלחנן אינה על ויתור במאזן של שכר ועונש, אלא על תפיסה שבה תשובה היא שינוי אמיתי של העבר ו“שכתוב ההיסטוריה”, כפי שמשתמע מן לשון הרמח"ל “היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות”. הוא קובע שאם עקירת הרצון משנה מציאות מן הדין במקרה של צדיק, אז לכאורה גם בתשובת רשע זה צריך להיות מן הדין ולא חסד מיוחד.
תשובת החפץ חיים: תשובה מאהבה ותשובה מיראה
הטקסט מספר שרב אלחנן וסרמן שאל את החפץ חיים, והחפץ חיים ענה שזה תלוי בהבחנה בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה. הוא מציג את העמדה שתשובה מאהבה מתקבלת מעיקר הדין, ותשובה מיראה מתקבלת לפנים משורת הדין. הוא מסביר שהדבר “מתאים מאוד” למקרה של צדיק שתוהה על הראשונות כי שם מדובר בחרטה אמיתית ולא מחשש עונש או לתקוות שכר, ומכך שהשינוי נחשב מן הדין.
הסתייגות מהחלוקה והדיון במניעים
הטקסט מעלה הסתייגות שהחלוקה “תשובה מאהבה” מול “תשובה מיראה” אינה תמיד מדויקת במציאות, מפני שחזרה בשאלה וחזרה בתשובה יכולים להיות ממגוון מניעים שאינם טהורים, כמו אידיאולוגיה, יצר, או נוחות. הוא טוען שמעשי בני אדם מערבים מניעים רבים, ולכן קשה להצמיד באופן חד כל מקרה לקטגוריה אחת.
“שום מעשה לא נמחק”: שגגות וזכויות
הטקסט קובע ש“שום מעשה שלנו לא נמחק”, וגם אם עושים תשובה אין מעשה שנמחק מן ההיסטוריה. הוא אומר שעבירות יכולות להפוך לשגגות או לזכויות, ותשובה מאהבה הופכת עבירות לזכויות, אך המעשה עצמו “שם” ורק “צובעים אותו בצבעים שונים”.
תשובה אלטרנטיבית של הרב אלחנן וסרמן: ציות/מרי מול תיקון/קלקול
הטקסט מציג שרב אלחנן וסרמן עצמו לא קיבל את תירוץ החפץ חיים ובנה תשובה אלטרנטיבית תוך הסתמכות על רמח"ל בדרך השם. הוא מחלק בכל מצווה ועבירה לשני אספקטים: אספקט הציות או המרי, ואספקט התיקון או הקלקול במציאות. הוא טוען שהקלקול הוא מציאות שאי אפשר לשנות מן הדין, אך עקירת הרצון יכולה לפעול מן הדין ביחס למרי או לציות כי זה עניין סובייקטיבי של מי האדם עכשיו, ומביא דוגמאות של “חשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה” לעומת שוגג כדי להמחיש את ההבחנה.
זיהוי מחדש: תשובה קטנה חשבונאית מול תשובה גדולה מהותית
הטקסט מציע לתרגם את תשובת החפץ חיים לשפה של שני המנגנונים שהוצגו בתחילה. הוא מגדיר את התשובה הטכנית החשבונאית כתשובה מהירה שבה האדם לא באמת “התהפך” אלא מבקש למחוק חטאים מתוך יראה ולהימנע מעונש, והחרטה בה חלקית. הוא מגדיר את התשובה המהותית כתשובה מאהבה שהיא “תשובה על כל החטאים”, רצון לא להיות מסוגל להמרות את פי הקדוש ברוך הוא, והיא מקבילה ל“השם השם”.
דין בקבלת תשובה מהותית וחסד בקבלת תשובה טכנית
הטקסט טוען שבתשובה מהותית האדם נעשה “מישהו אחר”, ולכן מן הדין אין טעם להעניש אותו על מי שהיה, והוא מתאר זאת כ“אני בראש השנה בכלל זה לא הייתי”. הוא מציג את התשובה הטכנית כפעולה בתוך “הנהלת חשבונות” של כף זכויות וחובות, וממילא כפיפות לזמני “סגירת הדלת” ולמסגרת חשבונאית. הוא מציג כחסד את קבלת התשובה הטכנית על מה ששב, תוך הדגשה של “מנקה למי ששב ולא מנקה על מה שהוא לא שב”.
“עד שיעיד עליו יודע תעלומות” ודין “באשר הוא שם”
הטקסט דן בדברי הרמב"ם “עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב אל זה החטא לעולם”, ומפרש זאת כעדות על מצב האדם “עכשיו” ולא ידיעה מחייבת על העתיד. הוא משתמש בביטוי “באשר הוא שם” כמו דינו של ישמעאל, ומסביר שהאדם יכול להשתנות שוב בעתיד ולכן נפילות עתידיות אינן סותרות את האמת של השינוי בהווה.
גבולות התשובה: ממזר ותוצאות גשמיות
הטקסט מבחין בין מחילה על האשמה לבין תיקון תוצאות גשמיות, וטוען שיש דברים כמו ממזרות שאינם ניתנים לתיקון על ידי תשובה. הוא מחדד שהשאלה היא מה מעמדו של החוטא לאחר שנוצרה התוצאה, ולא האם התוצאה תיעלם, ומציב את המחילה על האשמה במסגרת דין גם אם התוצאה נשארת.
עבירות בין אדם לחברו: פיוס, גזל הרבים ולשון הרע
הטקסט קובע שבעבירות בין אדם לחברו צריך גם לפייס את חברו, ומכיר בקושי של לשון הרע או גזל הרבים כשלא יודעים למי לתקן. הוא מפנה ל“פרק רביעי לרמב"ם, הדברים המעכבים את התשובה”, ומציין שיש פתרונות הלכתיים כמו נתינה לקופת הציבור כאשר לא ניתן להשיב למי שנגזל, ושאם האדם עשה מה שיכול הדבר מתקבל.
הבחירה החופשית כחסד ומיקומה בהלכות תשובה
הטקסט טוען שהחסד העמוק בתשובה מאהבה אינו שהקבלה היא חסד, אלא שעצם האפשרות לעשות מהפך כזה קיימת, כלומר עצם היכולת לבחור. הוא מסביר שהרמב"ם ממקם את הדיון בבחירה חופשית בהלכות תשובה כי בשאר מצוות הבחירה היא אמצעי לקיום המצווה, ואילו בתשובה הבחירה היא גוף המצווה, “המצווה היא להיות בוחר”. הוא מציג סתירה בדברי הרמב"ם בין ספר המצוות שבו יש מצווה שכאשר ישוב החוטא מחטאו יתודה, לבין תחילת הלכות תשובה שבה מצווה לשוב ולהתוודות, ומתרץ שבספר המצוות נמנות רק מצוות שנצטווינו בתורה ולא ייתכן ציווי להיות בוחר.
חסד ודין כהגדרה של כללים מול מה שמחוץ לכללים
הטקסט מגדיר דין כפעולה על פי כללים וחסד כפעולה מחוץ לכללים. הוא קושר זאת לרעיון שבחירה היא “עשיית מעשה בלי סיבה”, כי אם הייתה סיבה היא הייתה מחוללת את המעשה ולא האדם, ולכן בחירה אינה פועלת לפי יחס סיבה ומסובב. הוא מסביר שכאן מקור הפרדוקסים של הבחירה החופשית, משום שהבחירה חורגת מן הכללים הדטרמיניסטיים של העולם, ולכן היא עצמה מתוארת כחסד במובן הרחב.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אנחנו לפני שני כיוונים של תשובה, שתי צורות של עשיית תשובה. תהליך אחד זו תשובה פורמליסטית, מכנית, הלכתית, שמורכבת מכל השלבים שנדרשים על פי ההלכה, ארבעת השלבים של רב סעדיה גאון, עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי. והתשובה הזאת באמת עובדת לפי איזה שהם כללים פורמליים, מוגדרים, בזמנים מסוימים, לפי תנאים מסוימים, בגלל שמי שעושה אותה גם הוא בעצם עובד במסלול טכני. ולכן גם ההתנהגות כלפיו היא התנהגות טכנית. לעומת זאת התשובה המנגנון השני זאת איזושהי מהפכה נפשית פנימית, שינוי כיוון יסודי בחיים. והשינוי הזה הוא נחשב כתשובה גם אם האדם לא עבר את השלבים הפורמליים שנדרשים על פי ההלכה. ראינו לזה ראיות מהגמרא בקידושין שאומרת שהמקדש אישה על מנת שהוא צדיק גמור אפילו אם הוא רשע חוששין לקידושיו, ודאי הוא לא עשה שם וידוי, חרטה, קבלה להבא ועבר על כל העבירות שלו. וגם הסיפור של רבי אלעזר בן דורדיא שבתוך שעה בעצם זכה לחיי העולם הבא בלי לעבור את כל השלבים הפורמליים הנדרשים. ואז הטענה היא שלמעשה יש פה איזה שהם שני מסלולים, מסלול טכני, חשבונאי כזה, קטנוני קצת אפשר לומר, ומסלול מהותי של תשובה מהותית. המסלול הטכני נגיד אם יצאנו מהרמב"ם מנקודת מוצא של הרמב"ם, אז המסלול הטכני בעצם אפשר לעשות רק אותו בעשרת ימי תשובה כיוון שהוא פועל אחורה בציר הזמן, מוחק חטאים שנמצאים על הכף בראש השנה. והמסלול המהותי כמובן מתי שעושים אותו זה מועיל, זה לא משנה, כיוון שאם עשית אותו אז מגיע לך בדין מחילה של החטאים. זה בגדול. ראינו שיש שתי מידות של הקדוש ברוך הוא שמנהלות את שני המנגנונים האלה. השם השם זה שם השם השני, זה אחראי על התשובה הגדולה מה שהמהר"ל קורא תשובה על כל החטאים. דיברנו על זה שתשובה על כל החטאים זה בעצם תשובה יסודית שבה אני מתחרט על עצם העובדה שהמריתי את פיו של הקדוש ברוך הוא ותשובה כזאת במהותה היא תמיד על כל החטאים. אי אפשר לעשות תשובה כזאת רק על חטא בודד. זאת התשובה של השם השם. ויש תשובה של ונקה, אני השם לפני שיחטא, אני מנקה לשבים ולא מנקה לשאינם שבים, זאת התשובה הגדולה, המהפכה הפנימית. וונקה זה שם השם או המידה שאחראית עליה ושמה, כמו שהזכרתי קודם, מי שעשה את זה בעצם שב מאליו על כל החטאים וזה לא משהו שדורש מעבר על כל חטא וחטא. כי אם אני מתחרט עד הסוף, אז בעצם כשהתחרטתי על זה שביררתי בשבת, אז התחרטתי לא על עצם מעשה הברירה, לא רק על עצם מעשה הברירה, אלא גם על עצם העובדה שבכלל יכולתי לפעול נגד ציווי של התורה ובזה החרטה על דבר כזה היא במהותה חרטה על כל החטאים. היא לא חרטה על חטא מסוים. עד כאן מה שהיה בפעם הקודמת בקצרה. אני רוצה להמשיך עכשיו הלאה לאור החלוקה הזאת לראות מה בעצם הדבר הזה אומר, וגם כאן אני אשתמש באיזשהו מנוף כדי להציג את העניין. במסילת ישרים כותב בסוף פרק ד': ואם תאמר אם כן מידת הרחמים למה היא עומדת? כיוון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר. התשובה, ודאי מידת הרחמים היא קיומו של עולם שלא היה עומד זולתו כלל וכלל. ואף על פי כן אין מידת הדין לוקה. וזה כי לפי שורת הדין ממש היה ראוי שהחוטא ייענש מיד תכף לחטאו בלי המתנה כלל. וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל. כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח אדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות? זאת אומרת בפועל זה כבר קרה. אמנם מידת הרחמים היא הנותנת הפך השלושה דברים שזכרנו. דהיינו שייתן זמן לחוטא ולא יוכחד מן הארץ מיד כשחטא, נותנים לו איזה דחייה, איזה שהוא זמן לשוב, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה, כאילו עונש בלתי הפיך לחסל אותו וזהו, ושהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור. שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה. התשובה זה איזה שהוא סוג של חסד מיוחד שלמרות שהמעשה נעשה בפועל, כיוון שחזרתי בי מהרצון לעשות את המעשה הזה, עקירת הרצון נחשבת כעקירת המעשה.
[Speaker B] למה זה לא דין? מה? למה זה לא דין?
[הרב מיכאל אברהם] אז זה לא נכון שזה לא לוקה. הטענה היא רק שאחרי ששבת מאפשרים לך לעשות את התשובה וזה החסד. אבל אחרי שכבר שבת יש מידת הדין. על מה ששבת סולחים לך שזה חסד אבל לא סולחים לך על מה שלא שבת. זאת אומרת יש פה איזשהו שילוב של דין עם רחמים. וכן הלאה בקיצור. אז הרב אלחנן וסרמן בקובץ מאמרים יש לו מאמר על התשובה. ושם הוא שואל על המסילת ישרים הזה את הקושיה הבאה. רבי שמעון בן יוחאי אומר, גמרא בקידושין בדף מ' עמוד ב'. הגמרא אומרת ככה: רבי שמעון בן יוחאי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות, שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, פסוק ביחזקאל. ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שוב רשעו, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. ונהוי כמחצה עוונות ומחצה זכויות שואלת הגמרא. למה אם הוא חוזר בו הצדיק, תוהה על הראשונות אז הוא איבד את זכויותיו? הזכויות שהוא עשה עשה. מה שהוא עושה מכאן והלאה עוונות שיחשב לו כעוונות. ושיהיה מחצה על מחצה. זכויות הן זכויות ועוונות הן עוונות. למה אתה מוחק לו את הזכויות שהוא כבר עשה? אומרת הגמרא, אמר ריש לקיש בתוהה על הראשונות. שמדובר במישהו שלא רק מתחיל לחטוא מכאן ולהבא אלא הוא בכלל מתחרט על המצוות שאותן הוא עשה. אז מי שרק מתחיל לעשות עבירות מכאן ולהבא זה באמת מחצה על מחצה. מה שעשה לטובה לטובה ומה שלרעה לרעה. אבל מי שתוהה על הראשונות, מתחרט על מה שהוא עשה, נמחק לו כל מה שהוא עשה. אז זה הגמרא. שואל הרב אלחנן וסרמן אם באמת הרמח"ל צודק שעקירת הרצון נחשבת כמו עקירת המעשה רק לפנים משורת הדין, זה חסד, זה לא עיקר הדין, אז איך זה יכול להיות שזה נעשה גם לצדיק? זאת אומרת אם מישהו עשה עוונות וחזר בתשובה אז עקירת הרצון הרע שהיה לו נחשבת כעקירת המעשה, כאילו שהוא לא עשה את המעשים הרעים, הוא צדיק. בסדר, זה חסד מיוחד אומר הרמח"ל. אבל אם צדיק, מדובר במישהו שהוא צדיק, עשה מצוות, עכשיו הוא חוזר בשאלה, כן? הוא מתחרט על המצוות שאותן הוא עשה. נמחקות לו המצוות, כך אומרת הגמרא. למה? הרי משורת הדין עקירת הרצון לא יכולה לשנות את המציאות. מה שנעשה נעשה. רק לפנים משורת הדין הקדוש ברוך הוא מחשיב את עקירת הרצון כעקירת המעשה. אז למה? מה, עושים לפנים משורת הדין להרע? עושים לפנים משורת הדין להיטיב. מישהו שחטא עושים לפנים משורת הדין מקבלים את תשובתו, הקדוש ברוך הוא מקבל את תשובתו, הוא נחשב כצדיק. אבל אם יש מישהו שהיה צדיק ותהה על הראשונות אז לפנים משורת הדין עוקרים לו את הזכויות? אנחנו יודעים שיש מטה כלפי חסד, אין מטה כלפי להרע. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא עושה לפנים משורת הדין להיטיב. להרע זה על פי שורת הדין, לא עושים לפנים משורת הדין להרע. אלא מה רואים בגמרא? שזו שורת הדין, זה לא לפנים משורת הדין. שאם מישהו מתחרט על מעשים שאותם הוא עשה, שורת הדין אומרת שהוא איבד את המעשים האלה, זה לא חסד מיוחד. אז אם זה ככה הוא שואל אז למה הרמח"ל כותב שבעל תשובה זה רק חסד מיוחד שמקבלים את תשובתו? אם שורת הדין אומרת שעקירת הרצון נחשבת כעקירת המעשה אז זה צריך להועיל גם לחוטא כמובן, זאת אומרת משורת הדין, אז לא צריך חסד מיוחד, זה אמור להיות הדין.
[Speaker C] אפשר אולי להגיד נגיד דוגמה, אם אדם עכשיו עובד נגיד חודש ימים, אז הוא צריך לקבל משכורת. עכשיו נגיד הבעלים שלו בא נותן לו משכורת, הוא זורק את זה לפח. בעיה שלך, אתה זרקת את זה לפח. אבל נגיד מאדם שהוא בכלל לא עבד, אז עכשיו אם הוא רוצה לקבל איזה כסף זה כבר חסד.
[הרב מיכאל אברהם] כן, האמת שתמיד כשאני אומר את השאלה הזאת אז אני אומר עוד תוספת שפעם מישהו שנתתי את השיעור, שיעור דומה, אז הוא העיר לי על העניין הזה, הערה נכונה, דומה מאוד להערה הזאת. שנגיד מישהו יש לו בחשבון הבנק מאה שקל. בסדר? הוא הולך למנהל הסניף אומר לו תשמע, יש פה סניף נהדר, אני כל כך אוהב אתכם, קח במתנה את המאה שקל שלי. טוב, יישר כוח, לוחץ לו ידיים יפה, הם נפרדים כידידים. אחרי זה בא עוד מישהו, יש לו מאה שקל בחובה בסניף. הולך למנהל ואומר לו שמע… יש לכם סניף נהדר, באמת אני כל כך אוהב אתכם, קח את כל מה שיש לי בחשבון. גם הוא ילחץ לו ידיים וייפרדו כידידים. אפשר לוותר על זכויות, אי אפשר לוותר על חובות. אם בן אדם תוהה על מעשים טובים שהוא עשה, על מעשים רעים, על מעשים טובים שהוא עשה, שיש לו זכויות לטובתו, הוא מוותר על זה, הוא לא רוצה את זה, הוא מואס בזה, אומר זרוק את זה, זרקת. זאת השאלה בעצם, נכון? אם לעומת זאת אם יש לו מעשים רעים שהוא עשה, בעל תשובה שאומר אני תוהה על, אני מוותר על המינוס שיש לי בבנק. אז מה, משורת הדין המינוס נמחק? ברור שלא. אז מה הקושיה בכלל? מה הוא שואל רב אלחנן? אז האמת שזה כנראה מה שהוא שואל, זה שהוא תופס את התשובה כמשהו יותר מהותי מאשר מחיקה של זכויות או חובות שיש לי. זאת אומרת כמה עומד לזכותי או כמה חובה עומד לזכותי בעולם הבא. אם זה היה ככה, אז באמת אפשר לוותר על מה שעומד לזכותי, אי אפשר לוותר על מה שלא עומד לזכותי, על מה שחסר לי. אבל פה כנראה הוא תופס את זה ורואים גם בלשונו של הרמח"ל: וכי אפשר לעקור את המעשה שנעשה מן המציאות? זאת אומרת יש פה משהו של שינוי העבר, איזה שהוא נס כזה. משהו קרה ומבחינתנו כאילו שהוא לא קרה. כאן הוא צודק בשאלה הזאת. אם זאת התפיסה, אם באמת התהייה על העבר יכולה לשכתב את ההיסטוריה, זאת אומרת לשנות את המציאות, אז בין לטוב בין למוטב. אם היא לא יכולה, אז לא יכולה. אבל אם אתה אומר לי שהיא יכולה גם למוטב, אז כנראה שזאת שורת הדין, אז גם לטוב זאת שורת הדין. זאת אומרת הוא תופס את תהליך התשובה לא כמחיקת מינוס בבנק, כמה עוונות יש לי ובוא תסלח לי, אלא יש פה מחיקת העילה על המינוס מאה. זאת אומרת כיוון שאני עשיתי מעשים שהם חטאים, אז צברתי מינוס, נקרא לזה ככה. אני מוחק את החטאים, לא את המינוס. עכשיו איך אני יכול למחוק את החטאים? את החטאים עשיתי. אני לא יכול ללכת למנהל הסניף להגיד לו תשמע, אני מוחק את העסקה שבגללה הפסדתי מאה שקל.
[Speaker E] אתה לא יכול למחוק את העסקה, אתה יכול למחוק את המאה שקל. אי אפשר את המציאות אי אפשר לשנות, כן. אבל אולי את השכר שיש לי מהמצוות שעשיתי אני יכול לוותר
[הרב מיכאל אברהם] על השכר, ובאמת מצד הדין אני לא יכול לעקור את החטאים. מה שאין כן בעוונות, אני לא יכול לעקור את העוונות. זה בדיוק מה שאמרתי. וזה וזה לא זה לא זה מה שאמרתי. והשאלה הניחה שבעצם על מה אנחנו מוותרים? אנחנו מוותרים על השכר והעונש שמגיע לנו על החטאים או המצוות, ואז באמת אין בכלל סימטריה, מה השאלה בין צדיק שתוהה לבין רשע שתוהה. המסקנה היא בדיוק מה שאתה אומר, שאנחנו בבואנו אנחנו לא מוותרים על שכר שמגיע לנו, אנחנו משנים את המציאות, ממילא יש הבדל כבר בשכר ובעונש שמגיע לנו. אבל ביחס לשינוי המציאות לא אמור להיות הבדל, אם אנחנו יכולים לשנות אחורה אז יכולים, ואם לא יכולים אז לא יכולים. הוא עונה שם שתי תשובות, הוא שאל את החפץ חיים את העניין, רב אלחנן שאל את החפץ חיים, אז הוא שאל את החפץ חיים והחפץ חיים אמר לו שזה תשובה מאהבה וזה תשובה מיראה. זאת אומרת שבתשובה מאהבה זה באמת מעיקר הדין, ותשובה מיראה זה לפנים משורת הדין שגם היא מתקבלת. תשובה מאהבה לקבל אותה זה שורת הדין, תשובה מיראה זה לפנים משורת הדין. האמת שהתשובה הזאת היא התירוץ הזה הוא טוב מאוד, סליחה, הוא טוב מאוד בגלל שרגע רגע רגע אולי אני אכבה את הטלפון הזה סליחה. כן, הטענה שתשובה מאהבה היא שורת הדין שמקבלים אותה היא מאוד מתאימה לצדיק שתוהה על מעשיו הטובים, כי הרי בתשובה אנחנו מכירים שני מנגנונים של תשובה, תשובה מאהבה, תשובה מיראה, נכון? מה קורה בצדיק שתוהה על הראשונות? אז הרי בשאלה זה תמיד מאהבה, מאהבה במרכאות, אבל זה תמיד מקביל לתהליך הזה של חזרה מאהבה, נכון? הוא לא הופך לרשע מיראה, ממי הוא ירא בדיוק? זאת אומרת ברור שמישהו שהופך לרשע הוא עושה תהליך של חזרה אמיתית, של היפוך אמיתי, נכון? זה לא בדיוק, הטענה לא מדויקת. למה? הרבה מאוד, לא יודע אם נראה לי שזה נבדק סטטיסטית, אבל הרבה מאוד אם לא רוב אלו שחוזרים בשאלה עושים את זה לא מאידיאולוגיה או בגלל שהם גילו פתאום שהדת היא לא אמיתית או נמאס להם, הם עושים את זה בגלל יצר ובגלל נו זה לא חשוב זה לא חשוב אבל זה עדיין לא נקרא יראה. זה לא יראה, זה אהבה. אלו שחוזרים בתשובה הם תמיד חוזרים ממניעים נעלים? הם הרבה פעמים חוזרים לא מיראה, סתם כי זה יותר נעים להיות דתי למשל, אופיום להמונים כבר אמרו לפניי. נכון? מה, הדברים האלה קיימים בכל מקום. הטענה היא לא מדויקת.
[Speaker F] היא כן מדויקת, בגלל שההבחנה הזאת קיימת בין בתשובה ובין בחזרה בשאלה. ולכן את ההבחנה אפשר לעשות גם פה וגם שם. מי שחזר בשאלה אז יש כאלה שעושים את זה אידיאולוגיה, יש כאלה שעושים את זה מיצר,
[הרב מיכאל אברהם] ויש כאלה שעושים את זה אני לא יודע מאיזושהי סיבה. ובתשובה ובתשובה גם אותו דבר. אז מה ההבדל? התהליכים הם דומים. מי שעושה תשובה בגלל שנעים לו אפשר לקרוא לזה תשובה מאהבה? אולי הוא עושה את זה אבל זה לא מיראה. זה לא מיראה. אם אנחנו עושים את החלוקה בין תשובה מאהבה לבין תשובה מיראה, אז החוזר בשאלה דומה יותר לאהבה מאשר ליראה. זה אמיתי הוא מתחרט. אז מה הוא נכנע ליצר? אז הוא החליט להיכנע ליצר שלו, אז מה? זה גם החלטה שלו. זה לא יראה. זה לא יראה ולא אהבה. זה לא זה ולא זה. הדמיון לא, גם אהבה היא לא אהבה באמת.
[Speaker F] מה זאת אומרת? הרי כל מעשה שלנו מערב כמה כמה מניעים.
[הרב מיכאל אברהם] כשאתה חוזר בתשובה מאהבה זה לא תמיד איזושהי אהבה צרופה. הרבה פעמים זה מלווה בהמון דברים נוספים. אז בן אדם הוא בן אדם מסובך. אז גם בתשובה גם בחזרה בשאלה זה אותו דבר. החזרה בשאלה גם היא, חלק זה
[Speaker F] אידיאולוגיה וחלק זה יצר וחלק זה המון דברים.
[הרב מיכאל אברהם] אולי יצר כאילו בדימוי השלילי לתשובה מאהבה זה כל מי שחוזר בשאלה? בוודאי זה אותו דבר בדיוק. אותו דבר בדיוק. תשובה מאהבה גם יש יצר לחזור בתשובה, אז מה? זה יצר. זה יצר לכל דבר. זה יצר לכל דבר. אני בהמשך אני אגע בזה. זה אותו דבר. יצר טוב ויצר רע שניהם יצרים. אין הבדל ביניהם.
[Speaker F] אני לא מבין בכלל את הנושא, את ההיגיון של הנושא של תשובה.
[הרב מיכאל אברהם] כלומר אדם עשה פשע ורשע ועשה כל מיני דברים ועשה סוגים שונים של דברים, ועבר עבירות רבות ועצומות. למה פתאום כשהוא חוזר בתשובה, מה הוא חוזר כאן? הוא מתחיל אולי משהו חדש. לא לא, הוא מתחרט על מה שהוא עשה. הוא לא יכול הוא לא יכול לוותר על הכול. הוא יכול אולי
[Speaker F] לבקש מהשם שלא יעניש אותו בחומרה על מה שעבר. אבל זה לא פתאום דף חלק. אדם מחליט אני מתחרט ועכשיו אני חוזר בתשובה מה הוא מניח פתאום תפילין או מה משתנה כאן? מה האלמנט הזה של החזרה בתשובה שזה גורם לשינוי של כל ה כמה שנים שהוא עשה את התשובה? התשובה, אני הגדרתי אותה בפעם הקודמת, אני חושב שלא היית, יש יש שני מנגנונים של תשובה. תשובה אחת, התשובה הפשוטה שמוגדרת גם בספרי הלכה, מורכבת מארבעה שלבים. תשובה הכוונה חרטה על מה שעשיתי, קבלה לעתיד שאני לא אחזור לחטא הזה, וידוי בפה, עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד ווידוי בפה. בסדר? זאת הפרוצדורה. עכשיו אתה… מה שהוא זוכר… זה לא משנה, זה לא משנה. מה שהוא מה שהוא זוכר הוא מתוודה, על מה שהוא לא
[הרב מיכאל אברהם] זוכר אז הוא חוזר באופן כללי, הוא אומר אני מתחרט על זה שבכלל עשיתי חטאים. כרגע אני לא נכנס עכשיו לפרטים. הדבר הזה זאת זה מנגנון של תשובה שמוגדר בהלכה. את המנגנון הזה הקדוש ברוך הוא הגדיר. עכשיו נכון, זה בדיוק מה שהרמח"ל שקראתי עכשיו אומר, שמעיקר הדין בעצם זה לא היה אמור להועיל לכלום. החסד שהקדוש ברוך הוא עשה שזה בכל זאת מועיל. לכן זה חסד מיוחד. בסדר? זה באופן כללי גם ה… כלומר סביר, אדם עצמו אפילו מרגיש סביר ש שיהיה מידת הדין על מה שעשה, מה שקרה. בסדר, הקדוש ברוך הוא לא אולי מקסימום לקוות שזה יהיה פחות… זה לא כאילו דף חלק. אם אתה מייעץ לקדוש ברוך הוא לא לקבל אותו. הקדוש ברוך הוא אמר שמקבל אותו. אם אתה היית הקדוש ברוך הוא אולי היית נוהג אחרת, בסדר. אבל הקדוש ברוך הוא מקבל אותו. אלה הנתונים, אנחנו עובדים עם הנתונים כרגע.
[Speaker F] הנתונים הם שהקדוש ברוך הוא עשה חסד איתנו, הוא מוכן לקבל את התשובה הזאת כתשובה מלאה. בסדר? זה תשובה אחת. התשובה השנייה שהגדרנו כאן זאת תשובה מהותית, שבה אתה לא חייב לעשות את
[הרב מיכאל אברהם] ארבעת השלבים הקטנים האלה, אלא אתה עושה איזושהי מהפכה פנימית, אתה מנסה לעבוד על המבנה הנפשי שלך, אתה משנה בכלל את כל מה שהביא אותך לכלל חטא. אתה הפכת לאדם אחר. אז זה תשובה מה שקראנו התשובה הגדולה, המהותית. זה משהו אחר. כאן עוד מעט נראה לגבי השאלה האם זה חסד מיוחד או לא עוד רגע נראה. אבל מה שהוא אומר כאן, החפץ חיים, לגבי ההבדל בין תשובה מאהבה לבין תשובה מיראה, זה שתשובה מיראה זה באמת חסד מיוחד של הקדוש ברוך הוא שהוא מקבל אותו. תשובה מאהבה זה לא חסד, זה עיקר הדין. ממילא גם הגמרא בקידושין שמדברת על רשע על צדיק שמרד שתהה על הראשונות, היא מתאימה מאוד לעניין הזה כיוון ששם זה מנגנון של מאהבה, זה מנגנון שאתה באמת אתה באמת מתחרט על מה שעשית. זה לא שאתה עושה את זה בגלל איזשהו חשש ליראת העונש או לתקוות שכר. וכיוון שכך אז שם זה באמת מעיקר הדין משנה את ההיסטוריה, וגם בתשובה אם התשובה היא מאהבה אז מעיקר הדין זה משנה את ההיסטוריה, זו הטענה, לעומת זאת תשובה מיראה אם היה דבר כזה גם בצד השני גם. שמה זה היה לפנים משורת הדין, אבל אין, זה אין דבר כזה מיראה. אם בן אדם באמת עובד עבודה זרה מיראה למשל, זה איזשהו סוג של נגיד חזרה בשאלה מיראה. הוא מפחד שהעבודה זרה הזאת תרע לו, עובד, יראה לו, או משהו כזה. גילוי עריות זה דניאל? מה? גילוי עריות זה דניאל, סליחה, בטעות, חבר'ה… יכול להיות לכאורה שבים בתשובה מיראה? זו תשובה מיראה, אני מדבר על שאלה מיראה. כן. אז יכולים להיות מצבים כאלה שהרמב"ם מעניין על זה, של מי שעובד עבודה זרה מאהבה או מיראה אז הוא פטור באמת, וזה דיון אחר.
[Speaker G] כן. לדעתי מסל"ש זה כן יש חסד מה שהשם עושה, כי מי שחוזר בתשובה אז
[הרב מיכאל אברהם] העוונות הופכים לו לשגגות או זכויות, לעומת זאת מי שחוזר בשאלה, המצוות לא הופכות לעבירות, הם נמחקות. כגגות, חס ושלום לא נמחק. הופך לשגגות. זה לקח גדול. שום מעשה שלנו לא נמחק, גם אם עשינו תשובה.
[Speaker H] או שהוא הופך לשגגות או שהוא הופך לזכויות. אין מעשה שהוא לא רלוונטי. אין מעשה שנמחק מן ההיסטוריה באמת. אתה יכול לצבוע אותו בצבעים שונים. או שהוא מעשה שלילי פחות, שוגג, או שמעשה אפילו הופך פתאום למעשה חיובי, אבל מעשה לא
[הרב מיכאל אברהם] נמחק מן העולם.
[Speaker H] אם מישהו עשה מעשה, הוא שם.
[הרב מיכאל אברהם] אין אבל מציאות שזה הופך ללא רלוונטי? נגיד הבאת את הדוגמה של רבי אלעזר בן דורדיא, אז בעצם אי אפשר למחוק את כל מה שהיה עד עכשיו? זה הפך לזכויות. זה הפך לזכויות, זו הטענה של הגמרא. שתשובה מאהבה הופכת את העבירות לזכויות. אתה יכול להסביר שוב למה הקושיה של החפץ חיים היא בכלל רלוונטית למשל אחרי המשל של ה-100 שקל?
[Speaker I] אז אמרתי, התנית, תענה בעצמך, מה זאת אומרת?
[הרב מיכאל אברהם] במשל ה-100 שקל מדבר על השכר ועל העונש שמגיע לנו על המצוות והעבירות. אז במישור הזה זה באמת לא רלוונטי.
[Speaker J] אבל הוא תופס, וכך גם הרמח"ל מציג את זה, כאיזשהו תהליך של שינוי אמיתי של ההיסטוריה. עכשיו, אם באמת עקירת הרצון היא כמו עקירת המעשה מן הדין,
[הרב מיכאל אברהם] כי עובדה שבצדיק זה מועיל, אז גם בתשובה זה צריך להועיל. רגע, אבל הצדיק מוותר על השכר, אבל זה… לא, הוא לא מוותר על השכר. הטענה שלו זה שתוהא על הראשונות הקדוש ברוך הוא, אי אפשר לוותר על השכר. זה בדיוק הנקודה. אתה לא יכול לוותר על השכר כי זה מהותי למצב שלך. אם המצב שלך הוא כזה, אתה תקבל את השכר גם אם לא תרצה אותו.
[Speaker K] וזו ההנחה שלו.
[הרב מיכאל אברהם] אני כרגע לא… טוב, אז זה הפוזיציה של החפץ חיים, הוא עצמו לא קיבל את זה. יש לו מאמר מאוד מעניין שהוא בונה תשובה אלטרנטיבית. אני חושב שברמח"ל קשה מאוד להכניס את זה, אבל המאמר הוא מעניין מצד עצמו. אני ממליץ לכם מאוד לקרוא אותו. הוא מדבר שמה על הבדל בין שבכל מצווה, הוא מביא עוד רמח"ל בדרך השם. אומר שבכל מצווה ובכל עבירה יש שני אספקטים. יש את האספקט של הציות במצוות עשה או המרי במצוות לא תעשה, ויש את האספקט של התיקון או הקלקול. זאת אומרת, מה עושה המצווה, איזה תיקון היא מביאה, ואיזה קלקול עושה העבירה. הטענה שלו זה שעל האספקט הנפשי של המרי או הציות, זה עובד גם למפרע מן הדין. אם אני עשיתי עבירה, אז עשיתי בזה שתי בעיות, היו בזה שתי בעיות. א', מרדתי נגד ציווי של הקדוש ברוך הוא, וב', עשיתי משהו שפשוט יש לו השלכות גרועות, הוא קילקל משהו. בסדר? הקלקול הוא מציאות. אי אפשר לשנות אותה מן העולם. אז לכן זה לא יכול לעבוד משורת הדין אחורה. זה שהתחרטת לא יכול לשנות את המציאות. אבל עקירת הרצון, זה כן עובד מן הדין. זאת אומרת, לכפר על זה שלא צייתת, כי זה עניין סובייקטיבי. עכשיו אתה הפכת להיות מישהו שכן מציית. מה זה משנה מה היית פעם? עכשיו אתה כן מציית. אז זה נעקר מן הדין. זאת אומרת, זו טענתו, עושה שמה אבחנות, חשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. כן, אז זה מישהו שבעצם יש לו את אלמנט המרי אבל אין את אלמנט הקלקול. לעומת זאת בשוגג זה הפוך. יש את אלמנט הקלקול ואין את אלמנט המרי. נכון? שוגג הוא נחשב עבירה. נכון? וחשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה זה לא עבירה, אם אין שיטת הרב מבריסק, אבל זו שיטה יחידאית. זו רק אינהרנט, זה לא בסדר, אבל זה לא ממש עבירה. הרי ברמח"ל כתוב שהמעשה מתוקן. מה? ברמח"ל כתוב שגם המעשה מתוקן לפי זה.
[Speaker D] זהו, ואז על זה לכן אני אומר שה… לא סליחה.
[הרב מיכאל אברהם] לכן אומר רבי אלחנן וסרמן, שמה שהרמח"ל אומר שזה חסד מיוחד, הוא מדבר על זה שזה מתקן גם את המציאות, כי זה באמת חסד. זה לא קורה מן הדין. מה שהגמרא בקידושין אומרת, שצדיק שמרד באחרונה איבד את זכויותיו, זה רק על האלמנט של הציות, לא על התיקונים עצמם נעשו. אתה לא יכול למחוק אותם מן המציאות. אלו תיקונים שקיימים. וזה אולי לפנים משורת הדין, אבל לפני משורת הדין להרע הקדוש ברוך הוא לא עושה. זאת הטענה שלו. טוב, אני לא חושב, בגמרא בקידושין קשה להכניס את זה קצת, אבל זאת טענתו. אני חושב שבאמת החפץ חיים, נדמה לי תשובה טובה יותר, ואולי אם אני אתרגם אותה לשפה שלנו, אז זה בדיוק השני מנגנונים שעליהם דיברתי. למעשה התשובה… הקטנה התשובה הטכנית החשבונאית זה בעצם תשובה מהירה. מה אתה לא באמת מתחרט הרי על זה שאתה יש בך משהו שגורם לך לא לשמוע בקול הקדוש ברוך הוא לא לציית לקדוש ברוך הוא. אין לך אתה לא התהפכת באמת אתה לא באמת השתנית. אז מה אתה עושה? אתה רוצה למחוק חטאים כי אתה ירא. אתה רוצה להרוויח שכר ולהימנע מעונש. זה הכל. הוא אומר שזה ניחמתי ובושתי. הוא אומר את זה. הוא אומר התשובה הזאת הוא באמת מתחרט. כן הוא מתחרט בגלל אתה יודע זה כמו מי אמר באמת? תליו וזבין. תליו וזבין הוא גם מתחרט באמת הוא גם רוצה באמת. רוצה באמת כדי שלא ירביצו לו. בסדר גם פה אותו דבר הוא רוצה באמת כדי שלא ירביצו לו. זה לא אומר כלום. הוא רוצה לא להכעיס את הקדוש ברוך הוא? לא אכפת לו לאכול בשר בשבת. אז אני אומר אז דיברנו בפעם הקודמת אז זאת חרטה חלקית אבל לעולם זאת לא חרטה מלאה על עצם העובדה שלא שמעתי בקול הקדוש ברוך הוא. זה כבר מצב ביניים שאני עוד אגיע אליו. אז כאן נדמה שבאמת התשובה מאהבה ותשובה מיראה נדמה לי שזה לא יודע אם זה לגמרי חופף אבל זה עם קורלציה גבוהה לחלוקה הזאת של התשובה הקטנה החשבונאית והתשובה המהותית. תשובה מאהבה פירושו של דבר אני באמת לא רוצה להיות מה שהייתי. אני באמת לא רוצה להיות במצב שאני יכול להמרות את פיו של הקדוש ברוך הוא. זאת תשובה על כל החטאים זאת תשובה של השם השם לא של ונקה וממילא זאת תשובה מאהבה והיא מכפרת על כל החטאים והיא נעשית מן הדין. ולכן גם צדיק שמתחרט באמת על מה שהוא עשה נמחקים לו נמחקו לו הזכויות כיוון שזה מן הדין. אתה עכשיו מישהו אחר זהו. אם אתה מישהו אחר אז מה יש להעניש אותך על מה שהיית? מה זה מעניין מה שהיית? אני כרגע עומד לדין לפני הקדוש ברוך הוא הרי מה הייתה השאלה ששאלתי על התשובה הקטנה? אני עכשיו בעשרת ימי תשובה עשיתי את כל התשובה הכל בסדר עשיתי עשיתי מצוות לא עשיתי תשובה. אז הכף בעצם נוטה לטובת המצוות. הקדוש ברוך הוא אומר לי עזוב נגמרו שעות הקבלה אנחנו סגרנו את הדלת בראש השנה אתה מת במקום. כן? מי שחייב מת בראשו ככה הקדוש ברוך הוא ככה הרמב"ם כותב. מה זה הנהלת חשבונות? אז התשובה היא כן זה הנהלת חשבונות. זאת אומרת אם אתה הולך במסלול של הנהלת חשבונות אז זה המסלול שבחרת ללכת אז אתה בעצם עובד בשיטה שהיא חשבונאית אתה רוצה למחוק עבירות אתה רוצה לא לקבל עונש אז בסדר אז אתה הולך במסלול של תשובה מהירה עם הפרוצדורות ההלכתיות הנדרשות. אבל אם אתה באמת ובתמים השתנית אז אתה לא בא לפני הקדוש ברוך הוא עם כף שיש בה יותר מצוות מכף של עבירות זה פשוט לא אותו אחד. אני בראש השנה בכלל זה לא הייתי אני זה היה מישהו אחר. אני עכשיו השתניתי זה מישהו מה טעם להעניש אותי על זה לא הבנתי? להעניש אותי על משהו שפעם הייתי? מה זה מעניין? זה כבר זה כבר מת מה שהייתי פעם היום אני חדש אני מישהו אחר מה יש להעניש אותי על זה? מה זה יעזור למישהו להעניש אותי על זה? אז זה מן הדין. זה לא לפנים משורת הדין שדנים אותי לכף זכות זאת אומרת שמקבלים את התשובה שלי. זה מן הדין זה לא צריך חסד. זה מה שאומר החפץ חיים שתשובה מאהבה מתקבלת מן הדין על זה לא צריך חסד בכלל. החסד הוא שגם תשובה קטנה תשובה חשבונאית גם היא מתקבלת על מה ששבת כמובן על מה ששבת. מנקה למי ששב ולא מנקה על מה שהוא לא שב. אם הוא באמת השתנה מה זה לא שב לסורו? אם הוא ישוב אחרי זה לסורו יכול להיות שהוא השתנה עוד פעם אבל כרגע הוא השתנה. זה מה שהרמב"ם כותב עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב אל זה החטא לעולם. נו ראית פעם מישהו כזה? אז יודע תעלומות כנראה עדות שקר. אלא מאי הוא מעיד עליו כרגע הוא מתכוון אמיתי. אבל בני אדם הם בני אדם אחרי זה כמו שהחלטתי לשוב בתשובה יכול להיות שאחרי זה אני פתאום נופל עוד פעם מה לעשות. כן זה החבר'ה שיעיד עליו יודע תעלומות זה לא שהקדוש ברוך הוא משתמש בזה אלא שהאדם מעיד את הקדוש ברוך הוא הוא פונה האדם פונה לקדוש ברוך הוא ואומר אנה השם אתה תהיה עד אשר אני עושה תשובה. נו אבל הוא הוא לא יכול להיות עד לזה אם זה לא נכון. מה זה? למה לא? כי פונה לקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא אומר לי מצטער משהו כי זאת לא תשובה אם התשובה היא לא מלאה זה לא פותר את הבעיה זה הקדוש ברוך הוא גם לא יכול להעיד עליה. זאת עדות במובן של תקשיב בורא עולם. אבל הוא לא יכול להעיד על זה שאני לא אשוב אל זה החטא לעולם. מה נפשך הוא יכול להעיד על זה או לא? לא משנה אם זה ביוזמתו או ביוזמתי אבל הוא יכול להעיד על זה אני באמת במצב הזה? אני יכול לקבל את זה? כי האדם לוקח את הקדוש ברוך הוא עליו והוא זה שאומר אני. אבל עדיין אתה במצב הזה או לא? אתה כן במצב הזה? אם אתה במצב הזה אז בסדר גמור. על זה אני מדבר אני השתניתי לגמרי. אז בסדר אבל אז מה זה מפריע שגם הקדוש ברוך הוא? יודע תעלומות יודע מה יקרה מחר? לא הוא לא יודע מה יקרה מחר הוא מעיד עלי עכשיו. עכשיו אם אני באמת כזה גם הוא יכול להעיד עלי שאני כזה. ואם אני לא כזה אז לא עוזר גם שאני אבקש ממנו. אני חושב שבכל מקרה אתה מניח שלפחות עוד פעם אף אחד אולי הוא לא ממש. המודל הזה, האוטופיה הזאת שאנחנו מדברים על מישהו שהוא אחר לגמרי, הוא השתנה, הוא שינה עד הסוף את כל הנקודות הבעייתיות אצלו. מישהו שהוא כזה, הוא באמת מישהו שלא אמור לחטוא יותר מכאן ואילך. זה לא אומר שאחרי זה הוא לא ייפול שוב. נכון, ולכן יכול להיות שיחטא בכל זאת. במצב הזה, הוא אף פעם לא יחטא. אבל בנאדם הוא בנאדם, כמו שהוא השתנה לטובה הוא יכול גם להשתנה לרעה. לכן זה לא סותר את עדות של יודע תעלומות. זאת אומרת, עדות של יודע תעלומות זה באשר הוא שם, כמו שישמעאל דנו באשר הוא שם. גם אותו דנים כמו שהוא עכשיו, אני דן אותך כמו שאתה עכשיו, מחר תבחר אחרת, נדון אותך מחר אחרת. אז לכן זה מן הדין, זה לא לפנים משורת הדין, אם אני עכשיו באמת צדיק תמים גמור, מחקתי את כל הבעיות שהיו בי, איך אפשר לדון אותי למיתה? אתם כבני אדם אני שואל אתכם, לא כאלוקים. בנאדם בא אליי, מישהו שפגע בי, ואני רואה שהתחרט עד העצם, זאת אומרת הוא נהיה אח שלי, החבר הכי טוב שלי, הוא התחרט עד הסוף, אני אמחל לו, לא צריך את הקדוש ברוך הוא בשביל זה. יש הבדל. למה? כי זה נורא נזיל על ציר הזמן. נשאל שאלה שהגמרא דנה במקום אחר, אם יש ממזר מהדבר הזה? לא, אם יש ממזר מהדבר הזה, זה משהו אחר. במובן של האשמה, אבל במובן של האשמה אני מדבר עכשיו. עובדות הן עובדות, זה אני מסכים. כשאני מדבר על עובדות מופשטות, נקרא לזה, או חטאים, אז בעצם השאלה היא רק איך אני… אפשר להגיד שהשאלה היא רק איך אני מתייחס לעניין. אני הייתי מוחל לגמרי. זה חסד, זה לא, זה דין, זה לא חסד. גם בנאדם היה מוחל במצב כזה. אם זה לא גמר על ציר הזמן, אז לא, לא ציר זמן, השאלה היא מה על ציר הזמן, האם יש אירועים, האם אתה מתייחס לזה כאל איזשהו סוג של מציאות. אז אתה צודק, אבל זה… אוקיי, בוא נניח. באמת גם המציאות הזאת, מה זה המציאות הזאת? רב גדליה נדל בכלל אמר שהוא לא מבין מה זה כל הפעולות האלה אחורה בזמן. הבנאדם כשיש לו חטא נוצרו איזה שהם כתמים. כשהוא עשה תשובה הוא מחק את הכתמים. אז מה, איזה מציאות הייתה בעולם שעכשיו צריך לשנות אותה? לא צריך לשנות שום דבר על העבר. העולם עכשיו מקולקל, מה אני צריך לתקן את העולם שהיה לפני מאה שנה? העולם שהיה לפני מאה שנה כבר לא קיים יותר. יש ממזר במציאות עכשיו. הא? הממזר הזה מסתובב לידנו. לא, לא, לכן אני אומר, אז צריך להבחין פה בין מצבים כאלה שיש ממזר לבין מצבים שהם רק איזה תוצאות רוחניות. בסדר? במצב שהם תוצאות רוחניות, אז בסדר, את התוצאות הרוחניות תנקה גם עכשיו. יש אומרים שיש הבדל. הא? כמו שהגמרא אומרת, שיש תוצאות גשמיות אתה לא יכול לתקן. לא, יש אומרים שאין הבדל, והחפץ חיים אומר שיש הבדל. זה ההסבר, אני מציע הסבר בדבריו. אולי אם אין איזה משהו גשמי כמו ממזר. לא, במקרה שיש ממזר, זה יהיה כנראה אם המחילה… לא, המחילה אליי היא תהיה בדין, לא בחסד, גם על ממזרות. התיקון של הממזר, לא רק שהוא יהיה בחסד, הוא לא יהיה. אי אפשר בתשובה לתקן את הממזר. אז לכן אתה צריך להבחין בין שני מצבים. לתקן את הממזר הזה לא תתקן, שום תשובה לא תעזור פה. לא בחסד ולא בדין, זה לא נעשה. הוא נשאר ממזר גם אם עשית תשובה. אבל השאלה אם סולחים לי, זאת לא שאלה האם הוא יהיה ממזר או לא, אלא השאלה מה מעמדי אחרי שנוצר הממזר הזה. ובמובן הזה זה מן הדין. זה שאלה קצת אולי פרובוקטיבית, אבל אני מצטער. השאלה אם אנחנו היהדות רואה את הקדוש ברוך הוא בתור באמת רק עושה חסד או שיש כאן עניין של שכר ועונש? אם אנחנו נשפוט את זה לפי עם ישראל, אז רואים שיש שכר ועונש לאורך כל… אבל זה מה שקראנו הרבה מעבר למה שאני מדבר. ברור שהקדוש ברוך הוא, לפחות זה מה שהרבה מקורות מוסרים לנו, ברור שהקדוש ברוך הוא בבסיס עושה איתנו חסד, אבל גם לנהוג איתנו במידת הדין זה סוג של חסד. זה מה שקראנו קודם ברמח"ל. מי שחטא צריך לחטוף, והוא יחטוף. אין, לא מוחלים על הכל. אבל אנחנו מדברים על מישהו שעשה תשובה, אז יש חסד מסוים שאם עשית תשובה, למרות שבעצם חטאת, אם עשית תשובה מקבלים את תשובתך, וזה חסד. זה לא אומר שמידת הדין נמחקה, זה בדיוק מה שהרמח"ל דיבר קודם, שמידת הדין נשארת. זאת אומרת, מי שחטא יחטוף על זה. אז אנסו אותו, אמרו לו תחזור בך, תתוודא, או שאפילו אמרו לו הגנטיקה, אתה יודע, הגנטיקה זה לא המצאה חדשה. לא, זה לא היהדות שאני מכיר, היהדות שאני מכיר זה שיש פה חומרה, אתה דור אתה, שום דבר לא עובר סתם. אני לא יודע איזה יהדות אתה מכיר, אני יודע מה אני מכיר. אז מה שאני מכיר זה שכשעושים תשובה זה מתכפר. אני שמח שאני שומע מישהו עם גישה אחרת. לא, לא, זה שיש דמיון מסוים לנצרות. מה? לגבי עם ישראל זה די ברור. מה די ברור שמה? שיש שכר ועונש. בטח, לכל אחד יש שכר ועונש. מי אמר שאין שכר ועונש? אבל מי אמר שאין שכר ועונש? אמרתי שאין שכר ועונש? ודאי שיש עונש. העונש נמחל כשעושים תשובה. יש אנשים רציניים. אנשים רציניים, אז מה? בסדר, אבל העונש נמחל כשעושים תשובה. אף אחד לא אומר שאין עונשים בעולם. לא, ואיפה החסד? עושים חסד. חסד על מה? שמי שעשה תשובה, לא. לא יקבל עונש, אבל מי שלא עשה תשובה אז אין חסד כזה. אין. זה אולי חסד נוצרי. שמה מספיק וידוי. וידוי במובן שלהם. תשובה זה לא, אני לא יודע אם תשובה מבטלת את העונש, זאת אומרת, במערך של הזכויות והחובות שלי אז עכשיו אני בסדר, אבל מבחינת העונש זה התשובה קשורה, כי מה עונש, עונש בית דין אתה מדבר? כי לא רק עונש בית דין, גם כתוב שלמשל אם הוא עשה עונש שחייבים עליו מיתה, יש דברים שעושים וייסורים מכפרים, ויש דברים שעושים ומיתה מכפרת. אז העונש יש עונש, אפילו שהוא עשה תשובה. נכון, יש דברים שתשובה לא מספיקה, אז כשאני אומר תשובה אני מתכוון שעשית את חילוקי הכפרה הנדרשים לסוג העבירה הזה. תשובה זה שם כולל לכולם. אבל יש סוג של עונש שהוא חלק מהתשובה. הייסורים. כן, אבל זה לא בדיוק עונש, ייסורים זה תנאי, זה לא עונש, זה תנאי למחילת העונש. גם רבי אלעזר בן דורדיא כאילו בסופו של דבר מת. אוקיי, בסדר גמור, אני אומר, אבל עדיין בסופו של דבר נמחל לו. אז זהו, זה החסד. טוב, אבל יש בכל זאת נקודה שקשה קצת לקבל אותה כך כפשוטה. יש גם בתשובה מאהבה, התשובה הגדולה, יש מימד מסוים של חסד. זה לא לגמרי נכון שזאת שורת הדין וזהו. ההבדל הוא שיש קודם כל מבחינת המקורות, אין צורך לצטט פה, יש עשרות רבות של מקורות שמדברים על זה שתשובה זה חסד מיוחד. להגיד שכל הדברים האלה מדברים תמיד על תשובה מיראה נשמע לי די דחוק. ואני חושב שבאמת כשחושבים על זה, אז באמת יש פה חסד, לא בתור תירוץ לקושיה. יש פה חסד, אבל החסד הוא חסד מסוג שונה. יש בשערי תשובה של רבנו יונה, אז הוא כותב שם בהתחלה: ודע כי החוטא, כאשר יתאחר לשוב מחטאתו, יכבד עליו מאוד עונשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא קצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנהו ברעתו וידו לצאת מתוך ההפיכה, ולא יגור מפני האף והחימה, על כן רעתו רבה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על העניין הזה, קהלת רבה זה מדרש, משל לכת של ליסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו, ברחו. ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויכהו במטהו. אמר לו: קשה יום, הלא המחתרת חתורה לפניך, ואיך לא מיהרת הימלט על נפשך? נדמה לי שבסיטואציה הזאת, מה בעצם הטענה של שר בית הסוהר? שר בית הסוהר אומר לו: תראה, יש פה מחתרת, למה אתה לא מנצל אותה? ונדמה לי שזה פותח אפשרות להבין שיש הבדל בין התשובה מיראה לבין התשובה מאהבה. בשניהם יש מימד של חסד, אבל החסד נמצא בשלב שונה. תשובה מיראה או התשובה החשבונית, החסד הוא שהתשובה מתקבלת. אבל החסד בתשובה מאהבה או התשובה המלאה, זה שבכלל אפשר לעשות את זה. זאת אומרת, העובדה שמי שעשה את זה תשובתו מתקבלת זו שורת הדין. כמו שאומר החפץ חיים: אתה אחר עכשיו, איך אפשר להעניש אותך כשאין עליך כבר שום חטא? אתה נקי וטהור לחלוטין. השתנית לגמרי. אתה צדיק מושלם. אז עכשיו אתה תחטוף בגלל איזה מישהו שהיית פעם? זה שורת הדין. פה אין חסד. אבל יש חסד מאחורי העניין, איך הגעתי למצב הזה? איך בן אדם בכלל יכול לעשות דבר כזה? פה יש משהו שהוא מעבר לכללים המקובלים. במובן הזה זה חסד. זאת אומרת, בתשובה מיראה, התשובה הקטנה החשבונית, החסד הוא: אפשר לעשות את זה, זה לא בעיה, תעשה ארבעה שלבים, תסמן וי, תשובתך מתקבלת. למה היא מתקבלת? זה חסד. כיוון שבעצם לא מגיע לך. יש חסד שמקבלים את התשובה. תשובה מאהבה, התשובה המלאה, זו תשובה שמעיקר הדין מתקבלת, כי אתה באמת מישהו אחר, מגיע לך לידון לזכות. החסד שם הוא שבכלל אתה יכול לעשות את התהליך הזה, שבכלל יש לבן אדם את הכוח הזה. כן, אולי אם הבחירה חופשית אם לא היית חוטא לא היית חוטא וזהו. אולי לא, אולי לא היה רשע, אולי עושה פעולת החטא. לא היה חטא, אבל לא היה עושה פעולת החטא. ברור. החטא, כן, אבל רגע, אז למה זה כל כך חסד? הרי הבחירה חופשית היא ככה תלויה ב… כיוון שכנראה שזה בדיוק קשור לסדר ולא לאלטרנטיבה. שכנראה שלתת לי בחירה חופשית באופן שאני יכול גם לחטוא וגם לחזור זה מצב יותר טוב מאשר להיות בלי בחירה חופשית כך שאני לא חוטא ולא עושה טוב. הרב מסכים שהבחירה החופשית מאפשרת את שני הצדדים? ברור. לא שהיא מכריחה, מאפשרת. מאפשרת. כן. וזה עדיין יותר טוב מאשר מצב שבו אין לי בחירה חופשית, אני לא עושה לא זכויות ולא עוונות. יש שנייה אחת. מה? לא, לא, לא. מה זה כיסופא? אני לא חושב שזה שאלת נהמא דכיסופא. יש פה משהו במצב האנושי. אתה יותר טוב שתהיה בן אדם אשר תהיה חתול. זה הכל. לא בגלל נהמא דכיסופא וזה, זה הכל תירוצים שלא, לא יודע, לא קונה אותם. וזה באמת, אני חושב שאני מעדיף להיות בן אדם אשר להיות חתול, זה הכל. אבסולוט. יש דיאלוג נורא מעניין. יש איזה לוגיקן יהודי אמריקאי בשם סמוליאן, ריימונד סמוליאן. הוא עושה סטנד-אפ קומדי לוגי. יש לו כל מיני הופעות כאלו, טיפוס משעשע. הוא כתב, יש איזה ספר שלו שתורגם לעברית עכשיו לא לפני כמה שנים, שתיקת הטאו נדמה לי, משהו. הוא טאואיסט, מגדיר את עצמו כטאואיסט. והוא, יש לו אחד הדיאלוגים שם, הוא דיאלוג שהאדם מנהל מול הקדוש ברוך הוא ומבקש ממנו שיקח ממנו את הרצון החופשי, את חופש הבחירה. ואז הקדוש ברוך הוא מתחיל לסובב אותו במעגלים ומראה לו איזה פרדוקסים כרוכים בזה, שהרי אם לא היה לך רצון חופשי לא יכולת בכלל אפילו את זה לבקש. שהרי גם הבקשה הזאת עצמה שתיקח ממני את הרצון החופשי היא בגלל שאתה החלטת שאתה לא רוצה את הרצון החופשי. אם אין לך את היכולת לבחור או להחליט, גם את זה לא יכולת לבקש. ושורש הדברים, זה דיאלוג משעשע ביותר, ואני חושב שיש מאחוריו הרבה דברים יפים, אני מאוד ממליץ לקרוא אותו. אבל מה שעומד מאחוריו בעצם מעבר לכל התעלולים הלוגיים זה בדיוק הנקודה הזאת. זאת אומרת שמצב עם בחירה חופשית כשאתה יכול לעשות גם את זה וגם את זה הוא יותר טוב מאשר מצב בלי בחירה חופשית שלא תחטא ולא תקבל שכר. למה? לא יודע למה, ככה. כי זה פוסטולט. לי זה נראה מובן מאליו. מי שלא, אני לא יודע לשכנע אותו בזה. כן, נכון. אוקיי. בסדר, אבל אני חושב את זה כמי שיש לו בחירה חופשית. את כל המהלך הזה אני עושה כאן. אבל מבחינת ההגדרה של יותר טוב, הרי טוב בעצמו נובע מזה שיש בחירה. לא, מצב יותר טוב בעולם. זה לא שאני עושה מעשים יותר טובים. איזה עולם הוא יותר טוב? עולם שבו יש יצורים שיש להם בחירה או עולם דטרמיניסטי שרק מוציא לפועל? מאיזו בחינה? באיזו סקאלה? בסקאלת הטוב. לא יודע. באיזו בחינה יותר טוב לא לרצוח מאשר כן לרצוח? באיזו סקאלה? בסקאלת הטוב, לא יודע. יותר טוב לעשות את זה מאשר לעשות את זה. יש איזושהי סקאלה של מה יותר טוב, אני לא יודע לתרגם אותה לאיזושהי סקאלה אחרת. כי כשאני אתרגם אותה לסקאלה אחרת תשאל אותי והסקאלה היא באיזו סקאלה היא יותר טובה? באיזשהו מקום אתה עוצר. אתה עוצר באותו מקום שהאינטואיציה שלך אומרת לך שזה יותר טוב. הרב, כל מה שאנחנו מדברים זה לגבי עבירות שבין אדם למקום, אבל לא לגבי השאר. מה ההבדל? מה ההבדל? נגיד לשון הרע או גזל הרבים ודברים כאלו. התשובה שאתה עושה באותו רגע… נו? היא לא נותנת לך… אתה מתחרט כלפי הקדוש ברוך הוא… לא, אז אתה צריך גם לפייס את חברך. בסדר. יש דברים שלא יכול להגיע אליהם, כמו לשון הרע, כמו גזל הרבים. זאת אומרת שאתה לא זוכר על מי דיברת או שאתה לא יודע איפה זה השפיע? בדיוק. בסדר, אז מה לעשות? אז תעשה תשובה כמה שאתה יכול. מה? אין סיכוי? אין סיכוי בכלל לעשות תשובה? לא, דווקא בגלל הסיבה הזאת… כן, אבל בסדר, אולי נדבר על זה. זה פרק רביעי לרמב"ם, הדברים המעכבים את התשובה. מה הרב? הוא אמר שגם במצב כזה אז זה באמת נעשה… יש על זה, זה כבר מופיע בפוסקים. זה שאלות הלכתיות. מה עושה בעל תשובה שהוא לא יודע למי להחזיר? זה גמרות. לא יודע למי להחזיר, אז מזה לומדים כל מיני פוסקים גם דברים נוספים. מה אתה אמור לעשות? ייתן לקופת הציבור שמה. יש כל מיני פתרונות שעושים. ובסופו של דבר משתמע שאם עשית את התשובה הזאת ועשית מה שאתה יכול, אז בסדר, זה מתקבל. אין מה… אפשר לומר שהבחירה החופשית היא בשתי רמות? הרמה הראשונה שזה בעצם יכול לבחור מה לעשות, אבל זה דורש יותר בחירה חופשית בשביל לשנות דברים בתוך המידות או בנפש ברמה הזאת? לא הבנתי. כמו שהרב אמר בשיעור הקודם, זה עובדה שיש בני אדם שעושים תשובה עד הסוף עד הסוף עד הסוף. לא מקרי. באמת אין אנשים כאלו. אולי יש… רבי אלעזר בן דורדיא לדוגמה זה שאין כאלו… אוקיי. כי יש אחד כזה. אז זה שיש את היכולת לחזור בתשובה ברמה כזאת קיצונית, זה אולי החסד של הקדוש ברוך הוא שקיים במידה השנייה של השם. החסד שמתממש אולי. מה? שניה, אבל הוא לא קשור לבחירה חופשית. הבחירה חופשית היא רמה יותר נמוכה של חסד. אבל החסד, החסד שיש אפשרות כזאת ואף אחד לא מממש אותה, מה הרווחנו? שזה דורש מאמץ אדיר כדי להגיע לזה. כן. נשמע לי בעייתי. נשמע לי בעייתי גם בגלל שבסדר, אז רבי אלעזר בן דורדיא זכה מחסדו של הקדוש ברוך הוא, מה זה קשור לכולנו? זה א… כולם יכולים להגיע. בסדר, אבל לא מגיעים. ועכשיו מה? בסדר, לא קשור. יש באיזשהו מובן… באיזה מובן נהניתי מהחסד הזה? הרי אני… ואם אני לא רוצה לחזור בתשובה, אז באיזה מובן אני נהנה מהחסד הזה? אני לא נהנה. אז אין חסד של השם? ברור. אבל אני כן רוצה לחזור בתשובה, אני לא מצליח, לא הגעתי עד שמה. מדובר במישהו שכן רוצה לחזור בתשובה. וב', אני לא חושב שיש שם משהו מעבר לבחירה הנורמלית. זה רק יותר מאותו דבר. אז למה להניח שהיותר הוא החסד והאותו דבר הוא לא? זה יותר וזה פחות, אבל זה עדיין עצם העובדה שאפשר לעשות את זה, זה החסד שיש פה. שיש ברמב"ם, הרמב"ם הרי ממקם את הדיון בבחירה חופשית בהלכות תשובה. למה הוא לא ממקם את הדיון בבחירה חופשית בהלכות ברכת המזון? יש לך בחירה אם לברך ברכת המזון או לא לברך ברכת המזון, נכון? או פדיון פטר חמור. למה שם לא ממקמים? או שתפדה או שלא תפדה, נכון? מה יש? כיוון שבתשובה, בשאר המצוות, תשובה, שאר המצוות, הבחירה היא אמצעי שאני מכשיר, שאני משתמש בו כדי לקיים את המצווה. בתשובה הבחירה היא גוף המצווה. המצווה היא להיות בוחר. זה המצווה. זה גוף המצווה. לא שאתה צריך להיות בוחר כדי לקיים את המצווה. המצווה היא להיות בוחר. לכן לכן הדיון בנושא הבחירה הוא בעצם מופיע בהלכות תשובה. יותר מזה, יש סתירה, אם כבר אני ככה רק אמשיך כבר את הסוגריים האלה. יש סתירה, החינוך הרי שואל, הרמב"ם בספר המצוות, בעשה ע"ג, כותב שם שיש מצווה שכשיישוב החוטא מחטאו שיתוודה. אז המצווה היא בעצם להתוודות, אין מצווה לשוב. אם אתה שב, אתה צריך להתוודות. זה מין מצווה מותנית כזאת. בתחילת הלכות תשובה כתוב שמה שיש מצווה אחת והיא שישוב החוטא מחטאו ויתוודה. זאת אומרת מצווה לשוב ולהתוודות. זאת מצווה אחת בגלל כללי מניין המצוות, אבל זאת מצווה שכוללת שני פרטים. צריך לשוב ולהתוודות. כמו קורבן, צריך שחיטה, זריקה, קבלה, הולכה, אבל זאת מצווה אחת, לא משנה, וצריך את כולם. אוקיי? אז הרי החינוך שואל, יש סתירה ברמב"ם לכאורה, ואני חושב שהתשובה הפשוטה לזה היא שבספר המצוות הרמב"ם מונה את המצוות שאותם אנחנו, שעליהם נצטווינו בתורה, תרי"ג מצוות. מצווה שהצטווינו עליה בתורה מופיעה בספר המצוות. מצווה שלא נצטווינו עליה בתורה לא מופיעה. לא ייתכן שהתורה תצווה עלינו לעשות תשובה. למה לא ייתכן? בגלל שאם לעשות תשובה פירושו להיות בוחר, אז איך אפשר לצוות עליי להיות בוחר? אם אני אבחר לציית לציווי הזה, אז אני כבר בוחר בין כה וכה. ואם אני לא אבחר לציית לציווי הזה, אז אני גם ככה לא בוחר. אז הציווי הזה לא מוסיף כלום. המצווה היא לא להיות בוחר. המצווה היא לא להיות בוחר, היא להיות בוחר בטוב. מה? לא לא, שנייה, זה מקדים אותי קצת. להיות בוחר. מה? ובחרת בחיים. זה לא מצווה. הקדוש ברוך הוא אומר שהוא מצפה ממך להיות בוחר, ברור. אבל הוא לא יכול לצוות עליך להיות בוחר. לצפות ממך זה בסדר גמור, אין בזה שום בעיה. הקדוש ברוך הוא אומר אני מצפה ממך, בדיוק זה הנקודה, הקדוש ברוך הוא אומר אני מצפה ממך להיות בן אדם ולא חתול. הוא מצפה ממך להיות בוחר. הוא לא יכול לצוות עליך להיות בן אדם ולא חתול. כי ממה נפשך, אם אתה בן אדם אז אתה כבר בן אדם, ואם אתה חתול לא יעזור שיצוו עליך. זאת אומרת לא, אין שום משמעות למצווה כזאת. קצת דומה למה שדיברנו היום בשיעור מישעיה על מצוות כאלה שמצוות עליך לעשות מצוות. הרמב"ם בשורש הרביעי אומר שיש מצוות כוללות כמו קדושים תהיו. שזאת מצווה שמצווה עליך לעשות את המצוות. אז אנשים חושבים, בראשונים חושבים שהרמב"ם מדבר שם על עניין של כפילות. לא מונים את המצווה הזאת כיוון שהמצוות הרגילות כבר מנויות, והמצווה הזאת היא רק מצווה כפולה, אין טעם למנות אותה. אבל זה לא נכון. לא מונים את המצווה הזאת כי היא לא מצווה בכלל. מצווה שמורה לנו לעשות מצוות היא לא מצווה. מצוות מורות לנו לעשות מעשים. מצוות שמורות לנו לעשות מצוות הן לא מצוות, זה משהו מטא-הלכתי. אין חוק שמצווה עליי לקיים חוקים. מה שמצווה עליי לקיים חוקים זה משהו שנמצא מחוץ למערכת החוק. כי אחרת אם החוק היה מצווה עליי לקיים חוקים, אז למה שאני אקיים את החוק הזה עצמו? אז ברור שהעוגן צריך להימצא מחוץ לדבר שאותו הוא מעגן, נכון? אחרת אנחנו מגיעים להברון מינכהאוזן. רץ מחוץ לבור להביא סולם כדי לצאת. היה משהו שאמרתי, שאמרתי מצוות, אמרתי שזה היה משהו, אמרתי משהו הפוך. עכשיו זה נגיד משהו בדיוק ההיפך. די עם הפרובוקציות שלך. שהאמת היא שבתחושה שלי ברור שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו חסד, זה ברור. ואם אתה מסתכל על החצי כוס המלאה, אז כולם פה, אנחנו כולנו מקבלים חסד. זה שאנחנו יושבים פה ולומדים זה חסד עצום. טוב, ברוך השם. אז קודם כל הנקודת מבט צריכה להיות שהקדוש ברוך הוא עושה חסד. עכשיו ובקשר לחזרות בתשובה של כל מיני דברים. החסד הכללי הוא לא כרגע אנחנו לא עוסקים בו, אנחנו עוסקים בחסד שקשור לתהליך התשובה. חסד שקשור לתהליך התשובה הוא נדמה לי עצם העובדה בתשובה הגדולה מאהבה, היא הוא עצם העובדה שאפשר לעשות אותה. עצם העובדה שקיבלנו יכולת לבחור. היכולת הזאת לבחור היא החסד שעליו מדובר כשמדברים על התהליך של התשובה והתשובה במהותה היא בעצם לחזור להיות בוחר. ולכן גם התחלתי עם הסתירה ברמב"ם אז אני אומר, מה שמופיע בספר המצוות מופיע שמה שכשישוב שיתוודה. אין מצווה לשוב. למה אין מצווה לשוב? כי אי אפשר לצוות עליי לשוב. ביד החזקה הרמב"ם לא מביא רק את המצוות, הרי מופיעות שם גם הלכות דרבנן. מה מופיע ביד החזקה? כל מה שצריך לעשות. צריך לעשות תשובה. וודאי שצריך. נו אז בהלכות צריך להופיע שצריך לעשות תשובה, לא? את מצווה בתורה לא יכולה להיות כזאת אז בספר המצוות זה לא יופיע. אבל ביד החזקה מופיעים גם דברים שלא מופיעים בספר המצוות. כל מה שצריך לעשות אמור להופיע ביד החזקה. צריך לעשות תשובה, אז זה מופיע ביד החזקה שצריך לעשות תשובה. בסדר, ולכן וזה הנקודה. ולמה באמת אי אפשר לצוות על זה? בגלל שלצוות על תשובה זה תרתי דסתרי. תשובה זה להיות בוחר. אי אפשר לצוות עליך להיות בוחר כי אם אתה בוחר לא להיות בוחר אז גם את הציווי הזה לא תקיים. אבל תשובה ביד החזקה זה כמו קנס. כאילו יש בחוק איזה קנס שאתה צריך לעשות ככה וככה וככה ואז יתכפר לך. מדבר על תשובה מאהבה, לא תשובה מיראה. אני מדבר פה על תשובה מאהבה. תשובה מיראה זה וודאי לא ככה. תשובה מיראה זה לא ככה. תשובה מיראה החסד הוא שהיא מתקבלת. זה שאפשר לעשות אותה אפשר לעשות אותה, זה לא ככה. אפשר להסתכל על זה בתור חוק שזה באמת כמו חוק שזה ציווי. התשובה שאנחנו מדברים עליה, אתה אומר למה הוא לא הביא מצווה לעשות תשובה מיראה? זה מה ששאלת טוב? אני לא יודע. לא יודע. אולי אין, כי הוא לא מצא מקור. אין מצווה כזאת. הוא לא הביא כי אין. כן. הרב הגדיר שבתשובה גדולה זה עצם הזה שאני יכול לעשות את זה זה החסד. עכשיו נגיד זה לא מסתדר אולי עם הרמב"ם נגיד שהוא אומר על פרעה שהקדוש ברוך הוא לקח ממנו את הבחירה לחזור בתשובה? נו, אז הוא מגדיר את זה כעונש. אז זה לא אמור להיות עונש, זה אמור להיות שהקדוש ברוך הוא פשוט לא עושה איתו חסד. העונש הוא שהוא לא עושה איתו את החסד הזה. מה זאת אומרת? זה העונש. שחסד ה, כל מה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו זה חסד. אז אם הוא לא ייתן לנו אתה יכול להתייחס לזה רק כהעדר חסד לא כעונש. בסדר, זה מה שנקרא, זה העונש. חסד ההגדרה שלו זה לפני זה, זה לא דין. לפנים משורת הדין. ואם הרמב"ם מגדיר חסד שאני יכול לעשות תשובה זה אומר שאני יכול להיות בוחר. אם אני לא יכול להיות בוחר אז לא שייך דין. כל הדין, מה אתה רוצה מהחיים שלי? פה זה באמת השלב הבא אני רוצה, את זה אנחנו נטפל בזה בפעם הבאה. אני רק אגיד בשתי מילים. המושגים של חסד ודין הם לא הם הרבה יותר רחבים ממה שבדרך כלל מקובל לראות בהם. חסד ודין במשמעויות הפשוטות שאנחנו מכירים הם איזה בנייני אב. דין זה לפעול על פי הכללים. זה המשמעות האמיתית של דין. דין זה על פי הכללים וחסד זה מחוץ לכללים. זה ההגדרה המהותית של חסד מול דין. בסדר? עכשיו במובן הזה הבחירה היא משהו שהוא מחוץ לכללים. כי בחירה זה בעצם לעשות משהו שלא פועל על פי כללים. מה זה כללים? כללים זה סיבה ומסובב. הכלל אומר שאם ככה אז ככה, נכון? יחס של סיבה ומסובב זה בניין אב לכללים. כללים תמיד אומרים אם יש את הסיבה זה יהיה המסובב. גם כללים משפטיים, אם זה המצב אתה צריך לעשות ככה. כללים פיזיקליים חוקים פיזיקליים, אם זה המצב התוצאה תהיה כזאת. בסדר? אז כלל זה תמיד איזשהו יחס של סיבה ומסובב. בחירה זה עשיית מעשה בלי סיבה. כי אם הייתה סיבה אז לא אני עשיתי אותו, הסיבה חוללה אותו. זאת אומרת זה בעצם לא לפי הכללים, לכן זה חסד. לא במובן של לא לפי הדין של השולחן ערוך אלא זה נגד הכללים. בסדר?
[Speaker F] אז לכן כל הפרדוקסים
[הרב מיכאל אברהם] שעופפים את מושג הבחירה זה בגלל שזה לא מסתדר לנו עם הכללים הרגילים שאנחנו רגילים אליהם.
[Speaker O] הכללים של סיבה ומסובב.
[הרב מיכאל אברהם] הכללים הדטרמיניסטיים שאנחנו מכירים מהעולם שסביבנו. ופתאום אצלנו אנחנו מגלים איזשהו משהו חריג וזה מה שמכניס אותנו לכל הפלונטרים האלה כי זה לא
[Speaker F] עובד לפי הכללים.
[הרב מיכאל אברהם] כי זה חסד.
[Speaker K] חסד במובן הרחב יותר.
[הרב מיכאל אברהם] עכשיו זה באמת הנקודה
[Speaker P] שעליה אולי אני
[הרב מיכאל אברהם] אדבר בפעם הבאה אז נעצור כאן.