ענייני תשובה שיעור 3
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- תשובה גדולה ותשובה קטנה
- חסד התשובה לפי הרמח״ל ור׳ אלחנן וסרמן
- תשובה גמורה ברמב״ם והבחנה דרך שחזור תנאים
- ר׳ יצחק הוטנר: עומק ההשוואה ועומק ההבדלה
- השפת אמת: אינדיקציה או חלק ממעשה התשובה
- חולשת הרצון ודונלד דוידסון
- פרדוקס התשובה הגדולה: שינוי מערכת הערכים וה״אני״
- ה״אני״, יצרים, והרב וולבה
- עזרת Hashem, אבינו מלכנו, והלשם
- בחירה חופשית, רע בעולם, ומיקום הדיון ברמב״ם
- רצף התשובה והמסלול המעשי מן הקטנה אל הגדולה
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג הבחנה בין תשובה גדולה מהותית לבין תשובה קטנה טכנית, ומעמיד את ההבדל ביניהן על עומק השינוי באדם ועל היקף החטאים שהתשובה חלה עליהם. הוא מייחס למהר״ל קישור בין שתי התשובות לבין שתי מידות בי״ג מידות הרחמים, ומפתח בעקבות הרמח״ל, ר׳ אלחנן וסרמן, והרמב״ם תפיסה שלפיה בתשובה הגדולה המחילה היא מן הדין כי האדם כבר איננו אותו האיש שחטא, בעוד שהחסד הוא עצם האפשרות להגיע לשינוי כזה. מתוך דיון ארוך על חולשת הרצון, בחירה חופשית, זהות ה״אני״ ומערכת הערכים, נטען שתשובה גדולה נראית בלתי אפשרית לוגית אם היא רק ״מבפנים״ או רק ״מבחוץ״, ולכן נדרשת עזרה אלוקית פנימית המאפשרת בחירה ותשובה. בסיום נטען ששתי התשובות אינן קטבים נפרדים אלא רצף, ושדווקא התשובה הקטנה היא המסלול המעשי המוליך בהדרגה לעומק של התשובה הגדולה.
תשובה גדולה ותשובה קטנה
התשובה הגדולה היא היפוך נפשי מהותי שבו האדם משתנה באמת עד הסוף, ולכן הכל מתנקה ומתכפר בבת אחת על כל החטאים. התשובה הקטנה נעשית על חטא אחד או על חלק מן החטאים, והיא יותר טכנית ואינה בהכרח כוללת שינוי כולל של האישיות. המהר״ל מצמיד לשתי התשובות שתי מידות מתוך י״ג מידות של רחמים: ה׳ ה׳ כתשובה הגדולה, וונקה כתשובה הקטנה. הטקסט מציג את שני התיאורים כארכיטיפים קוטביים שאינם מצויים בשלמותם אצל רוב בני אדם, וממקם את עבודת התשובה בפועל על רצף שבין שני הקטבים.
חסד התשובה לפי הרמח״ל ור׳ אלחנן וסרמן
הרמח״ל מתאר חסד מיוחד שהקדוש ברוך הוא עשה בכך שנתן את האפשרות לתשובה. ר׳ אלחנן וסרמן מקשה מן המקרה של צדיק שמרד באחרונה שאיבד את זכויותיו, שנראה כדין ולא כחסד. הטקסט מיישב באמצעות הבחנה בין שני סוגי חסד: בתשובה הקטנה החסד הוא שהקדוש ברוך הוא מקבל את התשובה ומוחק את החטא, ואילו בתשובה הגדולה קבלת התשובה אינה חסד אלא דין, משום שכאשר האדם השתנה באמת אין מקום להענישו על חטאים שאינם בו עוד. הטקסט מגדיר את החסד של התשובה הגדולה כעצם האפשרות לעשות שינוי כזה מלכתחילה, ולא כמעשה מחילה לפנים משורת הדין לאחר שנעשה השינוי.
תשובה גמורה ברמב״ם והבחנה דרך שחזור תנאים
הרמב״ם בתחילת פרק שני מהלכות תשובה מגדיר תשובה גמורה כמצב שבו בא ליד האדם אותו דבר שעבר בו, והוא יכול לעשותו, והוא פורש מפני התשובה ולא מיראה ולא מכישלון כוח. הרמב״ם מדגים באדם שבא על אישה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה באותם תנאים של אהבה, כוח גוף ומדינה, ובכל זאת פורש ואינו עובר. הטקסט מפרש שהרמב״ם מציע דרך לאבחן את האדם מול עצמו אם השתנה באמת, בכך שהחזרה לאותם תנאים מסירה תירוצים חיצוניים ומבודדת את הפרמטר של הבחירה. הטקסט מזהה את תשובת הרמב״ם כתיאור של התשובה הגדולה שהוא מדבר עליה, משום שהיא מוכיחה שינוי עצמי ולא רק הימנעות מקרית.
ר׳ יצחק הוטנר: עומק ההשוואה ועומק ההבדלה
ר׳ יצחק הוטנר בפחד יצחק מסביר את הדרישה שביום כיפור שני השעירים יהיו דומים בקומה, במשקל ובדמים כדי שלא יתלו את ההבדל ביניהם בפרטים טכניים אלא בגרלה. הוא מנוסח בלשון ״כעומק ההשוואה כן עומק ההבדלה״, כך שככל שמטשטשים את ההבדלים החיצוניים כך מתחדד ההבדל האמיתי. הטקסט מיישם עיקרון זה גם על פורים דרך ״חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי״ כדי לחדד שההבדל אינו מולד או חיצוני אלא תולדת בחירה. הוא קושר בין פורים ויום כיפור כימי קיצון שבהם העבודה היא לזהות שההבחנות המכריעות תלויות בבחירה ולא בתכונות נתונות.
השפת אמת: אינדיקציה או חלק ממעשה התשובה
הטקסט מביא אפשרות שהשפת אמת מעלה, שהעמדה בניסיון של הרמב״ם אינה רק סימן בדיעבד לתשובה גמורה אלא חלק מתהליך התשובה עצמו. הוא מציג מחלוקת מושגית האם הניסיון ״מגלה״ שהאדם כבר השתנה או ״פועל״ את השלמת השינוי. הוא משווה זאת למחלוקת על שלוש נגיחות של שור אם הן מבררות שהוא מועד או הופכות אותו למועד, ומעתיק את השאלה לשדה התשובה. לפי הקריאה הזו, תשובה גמורה מוגדרת גם כנקודת סיום התהליך שבה האדם מוכיח בפועל שהבחירה שלו השתנתה.
חולשת הרצון ודונלד דוידסון
הטקסט מציג את בעיית חולשת הרצון בפילוסופיה אנליטית דרך דונלד דוידסון: אם אדם חושב שראוי יותר לעשות א׳ הוא רוצה יותר את א׳, ואם הוא רוצה יותר את א׳ ואינו אנוס הוא יעשה את א׳, ומכאן לכאורה שאי אפשר שיעשה מה שאינו רואה כראוי ביותר. הוא מדגים זאת בדיאטה ובאכילת שוקולד, וטוען בשם דוידסון שהאדם משלה את עצמו כשאומר ״הייתי חלש״, כי בפועל הרצון לאכול היה חזק יותר מהרצון להימנע. מול זה הטקסט עומד על החוויה המוכרת של חטא כאדם היודע שהמעשה אינו נכון ובכל זאת נכשל, ומנסה לנסח מודל שבו הבחירה אינה בינארית אלא רצף של עוצמות בין אפס לאחת. הוא מבדיל בין דחפים ויצרים לבין החלטה מודעת, ומטען הדיון הוא איך ייתכן חטא שאינו אונס ובכל זאת אינו בחירה מלאה בטוב או ברע.
פרדוקס התשובה הגדולה: שינוי מערכת הערכים וה״אני״
הטקסט מנסח קושי לוגי בתשובה מודעת: אם מערכת הערכים היא הנתון שמכריע, כיצד אדם משכנע את עצמו לשנות את מערכת הערכים בשם איזה ערכים, ומי הוא ״המשנה״ אם הוא עצמו מוגדר על ידי אותה מערכת. הוא מציג ניסוי מחשבתי של אדם שעובד רק על מקסימום שכר מינימום עונש, וטוען שאין דרך לשכנעו מבפנים בלי להכניס ערך חדש מבחוץ, שאז לא הוא עשה את התשובה. מתוך כך נטען שתהליך התשובה הגדולה נראה בלתי אפשרי: מבפנים אין מנגנון שמסביר שינוי ערכים מכוון, ומבחוץ שינוי כזה אינו נחשב תשובה של האדם. הטקסט קושר זאת למדרש על ר׳ אלעזר בן דורדיא שקורא לשמים וארץ ולחמה ולבנה שיבקשו עליו רחמים עד שמגיע למסקנה ״אין הדבר תלוי אלא בי״, כדרך לבטא את חוסר האונים ואת הצורך שהפעולה תהיה של האדם עצמו.
ה״אני״, יצרים, והרב וולבה
הטקסט מבדיל בין ה״אני״ לבין האישיות, היצרים, הדחפים והסביבה, ומגדיר את ה״אני״ כבעל הבית הבוחר ולא כאחד המרכיבים במפה הפסיכולוגית. הוא מבקר ניסיון לזהות את ה״אני״ עם אחד החלקים כמו סופר-איד וכדומה, וטוען שזה זיהוי השלם עם חלק. הוא מביא מן ההקדמה לעלי שור של הרב וולבה דימוי של אדם כבית עם חדרים מרכזיים ופחות מרכזיים, אך מקשה על השאלה ״מי לקח״ את האדם מחדר לחדר. הוא מחריף את ההבחנה וטוען שגם יצר טוב ויצר רע הם יצרים שאינם ה״אני״, ושגם עשיית מצווה מתוך דחף בלבד אינה בחירה, עד כדי הטענה שה״אני״ צריך להחליט אפילו אם לשמוע ליצר הטוב. הוא מוסיף שיש מצבים שבהם ״יצר טוב״ מוביל למעשה לא נכון כמו ״מרחם על אכזרים״, ולכן ההכרעה חייבת להיות של ה״אני״.
עזרת Hashem, אבינו מלכנו, והלשם
הטקסט מעמיד את תפילת ״אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך״ כביטוי לכך שתשובה גדולה אינה אפשרית ללא עזרה אלוקית, אך גם אינה יכולה להיעשות על ידי הקדוש ברוך הוא מבחוץ כי אז אינה תשובת האדם. הוא מציע לוותר על ההנחה שהקדוש ברוך הוא עומד רק מבחוץ, ולראות שהעזרה היא פנימית כך שהשינוי הוא גם מבפנים וגם מבחוץ באותו מעשה. הוא מביא בשם בעל הלשם בספר הקדמות ושערים בשער ג׳ הבחנה בין נפש ורוח כנבראים לבין נשמה חיה ויחידה שהן ״אלוהות גמור״, ומציג זאת כהסבר לכך שיש באדם נקודה אלוקית שמאפשרת בחירה ותשובה. הטקסט מזהה בכך את החסד העמוק של התשובה הגדולה: האפשרות לבחור וליצור שינוי שאינו כפוף לדטרמיניזם של סיבה ומסובב, והאפשרות הזו כרוכה בהכרח גם ביכולת לבחור ברע.
בחירה חופשית, רע בעולם, ומיקום הדיון ברמב״ם
הטקסט טוען שהקדוש ברוך הוא אינו ״מאפשר רע״ אלא מאפשר בחירה, ובחירה מחייבת שתי אלטרנטיבות ולכן כוללת אפשרות לבחור בטוב או ברע. הוא מגדיר את החסד הגדול כהענקת כוח הבחירה עצמו, ומתאר את העולם הרגיל כדטרמיניסטי ואת הבחירה כיצירת תוצאה בלי סיבה, אלא מכוח תכלית. הוא מסביר מדוע הרמב״ם ממקם דיוני בחירה בהלכות תשובה ולא בהלכות מצוות אחרות, משום שתשובה אינה רק בחירה לעשות או לא לעשות אלא חזרה להיות בוחר, קבלת שליטה על המעשים והכרעה מודעת. הוא קושר בין תשובה גדולה לבין מחילה מן הדין על בסיס הטענה ״אני אינני אותו האיש״, ומעמיד את האפשרות להגיע לשם כחסד.
רצף התשובה והמסלול המעשי מן הקטנה אל הגדולה
הטקסט מסכם ששתי התשובות הן קטבים של רצף, ושבפועל מתחילים בתשובה קטנה על חטא מסוים עם חרטה וקבלה לעתיד, ומשם מתקדמים לעומק הולך וגובר. הוא מציג את היקף החטאים שהתשובה חלה עליהם כאינדיקציה לעומק השינוי, כך שככל שהאדם יורד פנימה התשובה מתרחבת על מעגלים רחבים יותר. הוא טוען שהחסד של קבלת התשובה הקטנה ממריץ להתחיל בתהליך גם אם הוא עדיין מוגבל, ובאמצעות וידוי והעמקה חוזרת ניתן ללוש את הלב דרך המעשים בהתאם ל״אחרי המעשים נמשכים הלבבות״ של החינוך. הוא מסיים בתפילה ש״הקדוש ברוך הוא יחזיר אותנו בתשובה שלמה״ ובברכת ״גמר חתימה טובה״, ולאחר מכן חוזר דיון מסכם בשאלת דוידסון עם הצעה על ״בחירה מסדר שני״ ו״יש בחירה אם לבחור״ כדרך להסביר תנודות בעוצמת הבחירה בלי לשנות בהכרח את סט הערכים.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] צריך לחזור בתשובה באמת וחסל, צריך לעבור את ארבעת השלבים האלה ואז הוא נמחל לנו. יש את התשובה הגדולה, זו התשובה המהותית, ההיפוך הנפשי שאומר לנו בעצם שאם השתנינו באמת, אמיתית, עד הסוף, אז זה התנקה, זה יתכפר לנו הכל. התשובה הגדולה היא תשובה שנעשית על כל החטאים בבת אחת, והתשובה הקטנה נעשית על אחד או על חלק מן החטאים ולא על כולם, או לא בהכרח על כולם. זה ההבדלים ביניהם. ראינו שהמהר"ל מצמיד לזה שתי מידות מתוך י"ג מידות של רחמים. ה' ה' זה התשובה הגדולה, וונקה זה התשובה הקטנה. אחרי זה דיברנו על החסד המיוחד מה שהרמח"ל כותב, שיש חסד מיוחד שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו כאשר הוא נתן לנו את העניין הזה של התשובה. ראינו את ר' אלחנן וסרמן שמה עם הצדיק שמרד באחרונה שאיבד את זכויותיו, אז איך זה יכול להיות שזה חסד? לכאורה זה דין. דיברנו על זה שזאת התשובה, יש הבדל בין התשובה הגדולה לבין התשובה הקטנה. ונדמה לי שנשארנו בסופה של הפעם השנייה, נשארנו בזה שיש שני סוגי חסד בשני סוגי התשובה, בשניהם יש חסד. בתשובה הקטנה הטכנית החסד הוא שהתשובה מתקבלת. זאת אומרת שאם אנחנו עושים את התשובה, הקדוש ברוך הוא מוכן לקבל את זה ולמחוק חטא שאותו עשינו. בתשובה המהותית הגדולה, הדבר הזה הוא לא חסד, הוא מן הדין. בדיוק כמו שצדיק שבאמת התחרט אז זה מן הדין שהוא איבד את זכויותיו, אותו דבר כמובן גם בעל תשובה. אז זה מן הדין. מה החסד שם? החסד שם הוא לא שהתשובה מתקבלת, אלא עצם העובדה שבכלל אפשר לעשות אותה. זה שבכלל אפשר לעשות תשובה כזאת זה החסד, לא שאם עשינו אותה אז זה מתקבל. אם עשינו אותה זה מתקבל מן הדין. אם אני כבר מישהו שהוא נקי, אז אני נקי, לא צריך לפנים משורת הדין כדי לסלוח לי. על מה יענישו אותי? על חטאים שאין בי? זה כבר לא אני, זה מישהו אחר נגיד באופן מטאפורי, השתניתי. אז מן הדין מגיעה לי המחילה, להבדיל מן התשובה הקטנה. רק כאן החסד גם כן יש חסד כמובן, עצם העובדה שבכלל אני יכול לעשות פעולה כזאת. אז זה החסד שיש בתשובה הגדולה. אולי כדי כאן אני רוצה לחדד יותר את הנקודה הזאת, החסד שיש בתשובה הגדולה לפני שאני חוזר סוגר את המעגל הזה מאיפה שהתחלנו. הרמב"ם בתחילת פרק שני מהלכות תשובה הוא כותב כך, איזוהי תשובה גמורה? זה שבאה לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכישלון כוח. זה תשובה גמורה. כיצד? הרי שבא על אישה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה, כל התנאים אותו דבר, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. כך כותב הרמב"ם. אז בעצם מה כתוב כאן? עד שיעיד עליו יודע תעלומות וכולי. מה כתוב כאן בעצם ברמב"ם? מה שכתוב כאן אנחנו רוצים לאבחן את בעל התשובה. איך אנחנו מאבחנים את עצמנו כמובן, לא דווקא את האחרים. איך אנחנו יודעים שאנחנו באמת בעלי תשובה? אז הרמב"ם אומר אם אנחנו נהיה בדיוק באותו מצב כמו שהיינו כשעשינו את החטא ובכל זאת לא נחטא, עם כל הפרטים הקטנים אולי חלקם טכניים ולא ממש רלוונטיים לחטא, אם הכל אותו דבר ובכל זאת לא חטאנו, סימן שהשתנינו, סימן שאנחנו זאת תשובה אמיתית, לכן זאת נקראת תשובה גמורה כשהוא מתכוון התשובה הגדולה שאני מדבר עליה. מה פשר העניין הזה? אז כדי להבין קצת, אז קודם כל אני אסביר קצת למה צריך שזה יהיה שכל התנאים הטכניים יחזרו על עצמם בדיוק כמו התנאים ששררו כשהוא עשה את החטא. יש ר' יצחק הוטנר כותב בפחד יצחק, הוא מסביר שמה למה צריך לשתות בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אז הוא אומר להיפך, הרי כל העבודה בפורים זה להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, מה פתאום להשתכר כדי לטשטש את ההבדלים בין המן לבין מרדכי? אז הוא אומר כתוב שבשני השעירים של יום כיפור, גם זה מעניינו של יום, שני השעירים של יום כיפור צריכים להיות המשנה אומרת, הם צריכים להיות דומים בקומה, במשקל, בדמים, הם צריכים להיות זהים. למה הם צריכים להיות זהים? זה לא מעכב, אבל לכתחילה הם צריכים להיות זהים. למה הם צריכים להיות זהים? אז מסביר ר' יצחק הוטנר כי שאם הם לא יהיו זהים, נגיד אחד יהיה יותר משובח והשני פחות משובח, אז אנחנו נתלה את ההבדל בין השעיר שהולך לפני ולפנים לבין השעיר שהולך לעזאזל החוצה עד הסוף. עד הסוף והחוצה עד הסוף אנחנו נתלה את ההבדל הזה בדברים טכניים. טוב אולי בגלל שהוא משובח יותר הוא הולך פנימה זה פחות משובח אז הוא הולך לעזאזל. המטרה של המשנה כשהיא אומרת לנו שזה צריך להיות דומה לחלוטין בכל הפרמטרים היא כדי לחדד את ההבדל ובלשונו של רבי יצחק הוטנר כעומק ההשוואה כן עומק ההבדלה. זאת אומרת כמה שאנחנו נצליח להשוות לחלוטין את כל הפרמטרים יתחדד יותר המישור שבו בכל זאת יש הבדל. לגבי השעירים ביום כיפור מה ההבדל ביניהם? הגרלה. נכון? שזה עלה לפנימה וזה עלה לעזאזל זה כל ההבדל. אז מאוד מקפידים חז"ל מאוד מקפידים שלא נתלה את ההבדל הזה בשום דבר טכני לא בזה שהוא יותר משובח ולא בזה שהוא יותר אני יודע מה שעיר גבוה נמוך צבע כזה צבע אחר לא משנה. שום דבר מהדברים האלה לא חשוב. מה חשוב? הדבר השרירותי הזה הגרלה. למה? כי זה כמובן בא לבטא משהו שהוא לגבינו. ההבדל בין צדיק לבין רשע זה כמו כל ספרי הילדים האלה שמציירים את את עשו בצורה כל כך דוחה ורק רואים אותו מקבלים חום כן? זאת טעות חינוכית. זאת טעות חינוכית בגלל שהילד שקורא את הספר הזה או המבוגר שקורא את הספר הזה חושב שההבדל בין יעקב לעשו הוא הבדל מולד. וזה לא נכון. ההבדל ביניהם הוא להפך חז"ל אפשר לראות באופן עקבי זה נושא לשיעור אחר חז"ל באופן עקבי בחלק גדול מהמדרשים יש מדרשים סותרים חלק גדול מהמדרשים מקפידים להגיד לא נכון הם נולדו אותו דבר. יעקב בחר בזה ועשו בחר בזה. לכן יש את ההבדל. ההבדל הוא בשאלה מה אתה בוחר לא מי אתה לא איך נולדת לא מאפיין כזה או מאפיין אחר השאלה במה בחרת. ולגבי השעירים זה בא לידי ביטוי כמובן השעירים לא בוחרים בכלום הביטוי לזה בשעירים הוא הגרלה. הגרלה מתארת את הבחירה. וזה ההבדל בין השעיר שהולך לפני ולפנים לבין השעיר שהולך לעזאזל. וכדי שנבין טוב או נחדד לעצמנו טוב שזה ההבדל ואין בלתו אנחנו צריכים לטשטש את שאר ההבדלים ולהפוך את שני השעירים לשווים כדי לחדד יותר את ההבדל האמיתי. אותו דבר אצל מרדכי והמן כן חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי למה? כדי שיבין שאין באמת הבדל בין המן לבין מרדכי. ההבדל הוא מה בחר כל אחד מהם. זה בחר להיות רשע וזה בחר להיות צדיק זה ההבדל. אל תתלה את זה לא בזה שהוא נולד שם והוא נולד פה לא בזה שהוא גבוה נמוך יפה לא יפה טוב לב לא טוב לב כל זה לא רלוונטי. אלו לא הבדלים רלוונטיים. מה? אפילו לא יהודי וגוי? אפילו לא יהודי וגוי אלא העובדה שהוא בחר בטוב והוא בחר ברע גם גוי יכול לבחור בטוב. כן.
[Speaker C] למה דווקא בפורים מדגישים את זה ולא בחנוכה בין המכבים לבין היוונים? אני לא יודע מה למה דווקא בפורים להדגיש את העניין של הבחירה החופשית בין הרשע לבין הצדיק. לא יודע.
[הרב מיכאל אברהם] פורים כיפורים. לא יודע לא יודע. אבל כן ההקשר הוא כבר דומני רבי יצחק הוטנר מדבר עליו שיום כיפור זה שני השעירים ופורים זה המן ומרדכי. זאת אומרת שבשני המועדים האלה זאת אותה עבודה. למה בדיוק אני יכול לנסות להציע תשובות שהן לא אולי
[Speaker D] דמות אולי בחנוכה זה הרבה יותר כללי זה נגיד החשמונאים והיוונים אולי
[הרב מיכאל אברהם] פורים זה שני אנשים שני טיפוסים. לא יודע. אני חושב שזה שני מועדים הקיצוניים. יום כיפור ופורים הם שני המועדים הכי קיצוניים. ובמקומות הקיצוניים שמה שמה יותר טוב לשים לב להבדל. הקיצוניות היא כמובן הפוכה. הרי ביום כיפור יש איזושהי אבחנה בין הפנים עד הסוף לפני ולפנים נכנסים הכהן הגדול נכנס עד הסוף פנימה והשעיר לעזאזל זה בכלל קורבן לשעירים שזה בכלל משהו שאי אפשר לתפוס אותו זה עד הסוף החוצה. זאת אומרת זו איזושהי קיצוניות מאוד חזקה ביחס בין המקדש בין הקודש לבין מה שמחוצה לו כן? ובפורים הקיצוניות היא קיצוניות הפוכה. זאת אומרת שהחולין והקודש אין שם קודש בעצם הקדוש ברוך הוא לא מופיע שם אין כלום. זאת אומרת ההתנהלות הנורמלית הרגילה של העולם ההסתר כמגילת אסתר זה בעצם המוקד. אין בכלל אבחנה. זאת אומרת שמה זה שיא האבחנה ופה הקיצוניות לכיוון השני אין בכלל אבחנה. קודש וחול מתערבבים אין בכלל הבדל ביניהם. ולכן דווקא בשני המקומות האלה במקום שבו יש אבחנה עד הסוף ביום כיפור אתה צריך להבין שהאבחנה הזאת היא לא נתלית בפרטים חיצוניים. בהגרלה מה בחרת. זה קובע את ההבדל אם אתה לפני ולפנים או לעזאזל. בפורים שאין בכלל אבחנה צריך לזכור יש אבחנות. האבחנות הן לא סתם מתוך מה שנולדנו וכולי אלא עוד פעם במה אנחנו בוחרים. אז אולי בשני המצבים אולי אפשר להגיד אולי זה וורט אני לא יודע. בכל אופן אז אם אני חוזר עכשיו לרמב"ם אצלנו אז מה שהרמב"ם אומר שהבן אדם כשהוא עושה תשובה גמורה צריך לשחזר את כל התנאים שבהם הוא עשה כשהוא חטא. למה? כי אנחנו מחפשים פה מי זה בעל תשובה גמור. לגבי עצמנו לא שפטתי אף אחד אחר אדם צריך לשפוט את עצמו האם אכן חזרתי בתשובה האם אכן אני בעל תשובה אמיתי איך אני אדע את זה. אם אני נמצא באותו מצב בדיוק, אותה קומה, משקל, דמים, כן אני באנלוגיה להשוואות שעושים שמה. אין שום פרמטר, אותה מדינה, אין אל תתלה בשום דבר אחר. לא, אין שום כמו במעבדה, כן? שאתה מטשטש את כל הדברים שיכולים להפריע לניסוי, כדי לבודד את הפרמטר שאותו אתה רוצה לבדוק. אתה רוצה לבדוק האם אתה בעל תשובה או לא, אז תטשטש, כל שאר הדברים צריכים להיות אותו דבר. אם עדיין לא חטאת ושמה כן חטאת, אז זה אומר שהשתנית. אומר שבחרת אחרת. בסדר? עכשיו, זאת באמת האינדיקציה, אגב, יש פה מחלוקת מעניינת מאוד, השפת אמת מעלה אפשרות שהדבר הזה הוא לא רק אינדיקציה שאם במקרה זה קרה, אז יש לי אינדיקציה שאני בעל תשובה אמיתי. השפת אמת מעלה אפשרות אולי שמוטל עליך ללכת ולעשות את זה כחלק מתהליך התשובה, יש איזה שהוא היתר, שזה היתר מיוחד לבעל תשובה, להיכנס לתוך מצב שבו הוא עלול לחטוא, להעמיד את עצמו בניסיון, מה שבדרך כלל אנחנו לא אמורים לעשות, כדי להשלים את פעולת התשובה. כי אז זה אומר שהפעולה הזאת פועלת עלינו את התשובה ולא רק מחודדת לנו או מהווה אינדיקציה לזה שאנחנו בעלי תשובה. כן?
[Speaker E] כאילו מה הוא עובר עבירות בדרך, זה לא רק מביא את עצמו לידי ניסיון. אדם מתייחד עם אישה…
[הרב מיכאל אברהם] טוב, אני לא יודע אם באמת מדובר שמה על ייחוד במובן של איסור, אולי. הוא מדבר שמה אגב, גם על איסורים ממש. שבתוך תהליך התשובה יכול להיות, הוא חסיד, בתהליך התשובה יכול להיות שמותר לך אפילו לעשות עבירות. כן, זה האחטא ואשוב של החסידים. האחטא ואשוב של החסידים זה שאני אחטא כדי לשוב ולהיות במעלה יותר גבוהה מצדיק גמור, בעל תשובה הוא מעלה יותר גבוהה מצדיק גמור. אז איך צדיק גמור יכול לעלות למדרגה הזאת? רק אם הוא יחטא וישוב. וההוא אמינא לחטוא ולשוב זה כדי להעפיל למדרגה שבלי לחטוא אתה לא יכול להגיע אליה. אז גם פה אני חושב שיש איזה שהיא תפיסה חסידית, אבל הרעיון הוא רעיון אמיתי. זאת אומרת יש פה משהו, הפעולה הזאת היא לא רק נותנת אינדיקציה. כן, זה כמו רבנו פרץ והמהר"ם מרוטנבורג עם השלוש נגיחות של השור. זאת אומרת המחלוקת הזאת אם הנגיחות מבררות שאני שור מועד או הופכות אותי למועד. נפקא מינא שמה לגבי ותן טל ומטר. אז אותו דבר גם פה, השאלה אם הניסוי הזה הוא ניסוי שמהווה אינדיקציה לזה שאני בעל תשובה גמור, או שלא, הניסוי הזה הוא חלק מפעולה, הוא לא ניסוי, הוא חלק מפעולת התשובה. זה גמר התשובה. איזו היא תשובה גמורה? מתי היא נגמרה? מתי אתה יודע שסיימת את התהליך? אם עשית את הפעולה הזאת ועמדת בניסיון. זאת אומרת זה…
[Speaker C] כי אם התשובה הייתה בחירה, אז אם הבחירה השתנתה אז הבן אדם השתנה.
[הרב מיכאל אברהם] אתה לא יודע אף פעם. בחירה זה מין משהו כזה שאיך אתה יודע אם בחרת או לא? הרי תמיד אנחנו מתנדנדים אם באמת השתנינו, אם באמת בחרנו או שזה סתם תחושות חיצוניות. אז אומר לך הרמב"ם בוא תראה, תעמיד את זה בניסיון, או כדי לפעול את זה או כדי לבדוק את זה, לא משנה, שתי אפשרויות להבין את זה. כי לא תמיד הבן אדם יודע איפה הוא עומד, קשה לנו כשאנחנו מסתכלים בתוך עצמנו קשה לנו באמת לדעת עד כמה זה שינוי אמיתי או עד כמה זה רק איזה שהוא מצב רוח רגעי כזה או אחר. אז פה יש איזה שהיא אינדיקציה שהיא כמעט מדעית, זאת אומרת תטשטש את כל שאר ההבדלים, תעמיד את עצמך בניסיון ממש. אם הייתי צריך להציע ניסוי מדעי זה בדיוק הנקודה, תטשטש את כל הפרמטרים הלא רלוונטיים, תחזור על הניסוי, תראה אם התוצאה יוצאת שונה זה אומר שהפרמטר שהשתנה הוא זה שגורם אותה. זאת אומרת זה… טוב, בכל אופן מה בעצם יוצא כאן? מה שיוצא כאן בעצם זה שהתשובה זה איזה שהוא סוג של שינוי של עצמיותו של האדם. זאת אומרת כל הפרמטרים החיצוניים שאותם אנחנו מטשטשים הם בדיוק הפרמטרים שהם לא חשובים לעניין הזה. אז מה נשאר? את מה אנחנו לא אמורים לטשטש? זאת אומרת כדי להבין את העניין הזה אז אני אסביר את זה אולי מכיוון אחר. וזה יחזיר אותנו חזרה לשאלה מה החסד המיוחד בתשובה הגדולה. אמרתי שהחסד המיוחד בתשובה הגדולה זה עצם העובדה שבכלל אפשר לעשות אותה, אז אני בדרך לשם, רק נישאר עם המסגרת. בדרך כלל במצב שבו מתרחש משהו בעולם יש לו סיבה. הכל מסובב וסיבה. בסדר? כאשר בן אדם עושה פעולה מסוימת בדרך כלל התפיסה הפשוטה היא זאת גם פעולה שנעשית בעולם, גם לה יש סיבה. בסדר? עכשיו, על סמך ההסתכלות הזאת מנסחים בפילוסופיה אנליטית את הבעיה שנקראת חולשת הרצון. וויקנס אוף דה וויל, מה שנקרא באנגלית. יש על זה מדף נכבד בספריה לפילוסופיה. אחד המאמרים הידועים זה של דונלד דוידסון, איזה פילוסוף אנליטי אמריקאי מאוד ידוע והוא בעצם מנסח את זה כך, הוא אומר בוא נניח שתי הנחות. הנחה ראשונה זה שמה שבן אדם חושב שראוי לעשות, נגיד אני עומד בצומת, עומדות לפניי שתי אפשרויות, אפשרות א' ואפשרות ב'. אם אני חושב שראוי יותר לעשות את אפשרות א', אז אני רוצה יותר לעשות את אפשרות א'. נכון? זה הנחה סבירה. הנחה שנייה, אם אני רוצה יותר לעשות את אפשרות א' ואני לא אנוס, זאת אומרת שתי האפשרויות בידיי, אני יכול לעשות את שתיהן, אז אני גם אעשה את אפשרות א'. זאת גם הנחה סבירה. עכשיו, שתי ההנחות הסבירות האלה ביחד מובילות למסקנה שלא יכול להיות מצב שאני אעשה משהו שאני לא חושב שהוא הראוי ביותר. נכון? זה מה שנקרא חולשת הרצון. רק שבן אדם חוטא, מה זה נקרא חטא? חטא פירושו אני בעצם יודע שצריך לעבוד את השם, זה הראוי, נפלתי, נכשלתי. אז איך אני מסביר את זה תמיד לעצמי? היתה לי חולשת הרצון. זאת אומרת הייתי חלש, לא הצלחתי לממש את מה שבאמת רציתי. לא שלא רציתי, הרי רציתי את זה, זה לא שפתאום עכשיו התעורר לי הרצון, זה לא נקרא, אז אני סתם אני חזרתי בתשובה עכשיו, פשוט שיניתי השקפה. לא, אני גם קודם זה מה שרציתי, רק קודם נפלתי, הייתי חלש. ועכשיו אני רוצה לחזור בתשובה. נכון? המושג חולשת הרצון אגב לא שייך רק לעבירות במובן הדתי, גם לעבירות במובן המוסרי וגם לעבירות דיאטה. בן אדם שאכל משהו שהוא לא בריא או שהוא משמין, אז זה לא ייתכן שהוא רצה הוא לא רצה לאכול אותו, כי אם הוא לא היה רוצה הוא לא היה אוכל. זה מה שאומר דונלד דייווידסון בעצם. זאת אומרת אין דבר כזה שבן אדם עושה משהו ומסביר לעצמו הייתי חלש. בעצם רציתי לעשות את ההיפך אבל הייתי חלש ועשיתי את זה. אין דבר כזה. אם עשית את זה כנראה זה מה שגם רצית לעשות. זאת הטענה. עכשיו הטענה הזאת היא לא נכונה, להסביר למה זה מסובך ואני לא בטוח שגם ההסבר שלי הוא עד הסוף נכון, אבל דבר אחד ברור שזה לא נכון. זאת אומרת כל אחד מאיתנו מרגיש, כל אחד מאיתנו מרגיש שזה לא נכון. אז בלי להיכנס עכשיו לשאלה למה זה לא נכון, אבל זה לא נכון. זאת אומרת יש פה משהו, אנחנו עובדה, בן אדם שחוטא זה בן אדם שהוא יודע שהוא עושה משהו שבעיניו לא נכון לעשות והוא לא מצליח, הוא חלש, הוא לא בחר. הוא בעצם לא היה לגמרי בוחר, זה היה החטא שלו. אם הוא היה לגמרי בוחר הוא היה עושה את מה ש אבל יש לנו איזשהו מבנה מעניין באישיות, מורכבות כזאת באישיות שלא תמיד אנחנו בוחרים במאה אחוז. זה לא שאו שאנחנו בוחרים או שאנחנו לא בוחרים. אנחנו בוחרים בעוצמות רציפות בין אפס לאחת. אם אנחנו לגמרי בוחרים אז אנחנו כמובן נבחר תמיד במה שאנחנו חושבים לנכון. רק הבן אדם לא תמיד נמצא במצב שיש לו שליטה מלאה על מה שהוא עושה. זה לא שהוא לא אשם. הוא אשם. אבל הוא חוטא לא בגלל שהוא בחר ברע, אלא בגלל שהוא לא כל כך בחר. בסדר?
[Speaker F] שבויות נוכריות עם רב עמרם? כן. מצד אחד הוא רוצה לא, לכן בעצם כשהוא
[הרב מיכאל אברהם] עולה בסולם הוא צועק אש. כן, כן. אז זה המצב של חולשת הרצון. מה ההנחה של הטיעון הזה של חולשת הרצון? שבעצם אם האדם באמת רוצה משהו, אז זה מה שהוא יעשה. אם הוא לא עשה אותו, הוא כנראה לא באמת רוצה אותו. לדוגמה, איך יסביר דונלד דייווידסון חטא של דיאטה? נדבר על דיאטה כדי לראות שזה לא דווקא ספציפי לחטאים במובן הדתי. כן? איך הוא יסביר את זה? הוא אומר תשמע, אתה משלה את עצמך. אתה רוצה לא לאכול שוקולד כי זה לא בריא. אבל מצד שני הרי אתה רוצה לאכול שוקולד כי הוא טעים. נכון? פשוט הרצון לאכול את הטעים גובר על הרצון לא לאכול את מה שלא בריא, זה הכל. אז בשורה התחתונה אתה עשית את מה שרצית, אל תמכור לי לוקשים. זה מה שרצית. יש רצונות לפעמים מנוגדים, זה לא סותר, אין פה סתירה לוגית. אני יכול לרצות את השוקולד כי הוא טעים ולא לרצות אותו כי הוא לא בריא, אין שום בעיה. זה השני דינים של רב חיים, אין שום בעיה, אין פה שום סתירה לוגית. בסדר? מדין זה אני רוצה את השוקולד ומדין זה אני לא רוצה את השוקולד. עכשיו השאלה היא רק מי גובר. אז אצלי כנראה הרצון בטעם גבר כי עובדה שאכלתי. זה מה שאומר דונלד דייווידסון. כשאתה אומר אתה רצית לאכול אותו לא רצית לאכול אותו כי זה לא בריא אך נכשלת, אתה משקר. מרמה את עצמך, לא יודע. זה לא נכון. אתה לא רצית. הרצון ההופכי היה פשוט יותר חזק מהרצון הזה, זה הכל. אז בשורה התחתונה מה שבאמת רצית זה לאכול את השוקולד. עכשיו אם באמת הטיעון הזה הוא נכון, זה אומר שבן אדם תמיד עושה את מה שהוא רוצה. כשבן אדם עושה חטא, אז הוא תמיד מרגיש עוד פעם אותה תחושה, חולשת הרצון, נכשלתי, הייתי חלש מדי. אתה משקר את עצמך. אתה לא היית חלש מדי. אתה רצית את ההנאה הרגעית יותר, היה לך רצון לעבוד את השם, לא שלא היה לך, אבל הרצון להנאה הרגעית היה יותר חזק מאשר הרצון לעבוד את השם. זה הכל. אז אתה רצית בחטא, מה אתה מבלבל לי את המוח? מה תגיד, שעשיתי את זה למרות שאני לא רוצה? למה? כי היית כפוי? לא יכולתי? זה לא חטא, אז אני אנוס?
[Speaker D] כן, כי יש רבדים ברצון, בגלל זה אני לא מבין את השיטה של דונלד דוידסון שיש רבדים ברצון. רצון פנימי, הרי יוצאים מנקודת הנחה שהרצון הפנימי זה הרצון האמיתי, אני חושב, אם אנחנו יוצאים…
[הרב מיכאל אברהם] נדבר רק עליו, עזוב, בוא לא נדבר על מה זה רצון חיצוני. נדבר על הרצון הפנימי. מה רצית ברצון הפנימי? לא לחטוא.
[Speaker D] רצון פנימי של בן אדם, מנקודת הנחה שהוא לא רצה לחטוא. אז למה חטאת? יש יצר הרע.
[הרב מיכאל אברהם] אבל היצר הרע, שהיצר הרע יחטא. למה אתה חטאת? אני שואל לא למה הוא חטא. היצר הרע כבודו במקומו מונח.
[Speaker D] למה אתה חטאת? לא, יצר הרע נמצא אצל הבן אדם.
[הרב מיכאל אברהם] הוא נמצא אצלו. נו, אז למה הוא נמצא אצלו? השאלה היא מה אתה עשית. אז מה אם הוא נמצא אצלך? הוא נמצא אצלך, אבל אני שאלתי למה אתה חטאת, לא למה הוא חטא. כי אותו בן אדם לא התגבר, בדיוק.
[Speaker D] מה זה נקרא לא התגבר?
[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא לא התגבר? הוא היה אנוס? היצר אנס אותו? במידה מסוימת כן. אם אנס אותו, אז זה לא… אז הוא לא חוטא. אז הוא אנוס. הוא גם יכול להתגבר, כן מאשימים אותו. הוא יכול להתגבר? אז למה הוא לא התגבר? אז למה הוא לא התגבר?
[Speaker D] הוא לא הפעיל את כל הכוח המתבקש.
[הרב מיכאל אברהם] למה? למה? בגלל היצר? עכשיו אתה מכניס את היצר עכשיו בריבוע. והיצר הוא גם המושך והוא גם גורם לי לא לרצות מספיק כדי להתגבר עליו. אז עכשיו אני שואל…
[Speaker D] זה שני דברים שהרמב"ם אמר את אותו דבר בערך.
[הרב מיכאל אברהם] ממש לא אותו דבר. זה שני דברים לחלוטין שונים. יש הבדל בין הדברים שמושכים אותי או דוחפים אותי לבין מה שאני מחליט לעשות עם זה. יש לי המון דחפים, לטוב ולרע. השאלה מה אני מחליט לעשות איתם היא שאלה אחרת לגמרי. היצרים זה הדחפים. נו, ודחפים דוחפים אותי לעשות טוב, לעשות רע, מה שאתה לא רוצה. השאלה היא מה אני מחליט לעשות איתם.
[Speaker D] לא תמיד הבן אדם מחליט. בן אדם מכור, עולה על אלכוהול או סמים… אז הוא אנוס. אז הוא אנוס.
[הרב מיכאל אברהם] על אונס אתה לא צריך לעשות תשובה. אתה פטור. אני פוטר אותך עכשיו בזה מכל העבירות. כמו שיגידו על הקבר שלך אחרי מאה ועשרים. אנחנו פוטרים אותך בזה מכל החברויות בכל ה… אין. מי שאנוס לא צריך לעשות תשובה על כלום. אני שואל איך יכול להיות חטא שאתה לא אנוס? ההוכחה, ההנחה של דונלד דוידסון הרי הייתה, אחת מהן הייתה, שיש לי את שתי האפשרויות לעשות את שני הדברים. אם יש לי את האפשרות לעשות את שני הדברים ואני רוצה לעשות את א', אני חושב שראוי ולכן אני רוצה לעשות את א', אז אם אני יכול לעשות את שניהם אני גם אעשה את זה. אתה רק טוען, בסדר, פשוט לא יכולתי. לא יכולת, זה לא חולשת הרצון, סתם היית אנוס. אנוס זה לא חטא. לא, אני אומר אותו דבר.
[Speaker D] גם חטא, זאת אומרת בן אדם יש לו יצר הרע שמקשה עליו.
[הרב מיכאל אברהם] עובדה שבכל זאת… מקשה? אבל אני שואל למה לא התגברת עליו? כי לא רצית מספיק להתגבר. נכון, הבן אדם לא רצה מספיק, אבל זה לא שזה לא הייתה חולשת הרצון.
[Speaker D] זה לא שאם נגיד הוא החליט ללכת אחרי נגיד התאווה הקרובה שלו, אז זה לא אותו דבר. למה? מה זה לא רצה מספיק?
[הרב מיכאל אברהם] לא רצה מספיק פירושו רציתי נורא לעשות דיאטה, אבל רציתי עוד יותר לאכול את השוקולד. זאת אומרת לא רציתי מספיק לעשות את הדיאטה. זה נקרא חולשת הרצון. בן אדם רצה מבחינה פנימית הרבה יותר, הוא לא עמד בניסיון.
[Speaker D] מה זה נקרא לא עמד בניסיון?
[הרב מיכאל אברהם] זה מילים. מה זה לא עמד בניסיון? הוא רצה את מה שהוא עשה או לא? ברצון הפנימי, עזוב אותי מכל הקליפות ופנימי ולא פנימי. כן, ברצון, מה שאני קורא רצון. הוא לא עשה מה שהוא רצה. למה? מה הוא
[Speaker D] היה אנוס?
[הרב מיכאל אברהם] לא בקטע של אנוס, אבל קרוב לזה. אלא? אז למה? קרוב לזה? אז למה? מה זה קרוב? למה הוא לא עשה? זה סתם התחמקות. למה הוא לא עשה? קרוב לזה. מה זה קרוב? למה? למה? הוא לא היה אנוס? הוא לא היה אנוס, הוא יכול היה להתגבר. הוא יכול היה להתגבר, הוא אומר. הוא היה יכול. למה הוא לא התגבר? כי הוא לא עשה את מרב המאמצים.
[Speaker D] למה הוא לא עשה את מרב המאמצים?
[הרב מיכאל אברהם] הקשה לו והוא לא מספיק השקיע. למה הוא לא… למה הוא לא מספיק השקיע? זה אתה חוזר על אותם מילים. למה הוא לא? אני שואל למה? כי הוא לא רצה מספיק. כי הוא לא רצה מספיק. זה הכל. כי הוא רצה יותר את ההנאה הקרובה מאשר את הטווח ארוך, ההישג הרוחני או משהו כזה, או את ההישג הדיאטטי במקרה השני, לטווח ארוך. זה הכל. זה מה שאומר דונלד דוידסון. הוא אומר שבסך הכל התירוץ הזה של חולשת הרצון זה תירוץ שאנחנו נותנים לעצמנו. זה לא נכון. אנחנו פשוט לא רצינו. לא שהרצון שלנו היה חלש. לא רצינו מספיק. לא שלא רצינו, רצינו את זה, אבל הרצון המנוגד היה יותר חזק. זה נקרא חטא. אז עכשיו, דונלד דוידסון… עוד שנייה אני אעיר על זה משהו אולי. אז עכשיו השאלה, אוקיי, אז עכשיו איך נסביר לעצמנו את אותה חוויה שאנחנו עוברים, שאנחנו מרגישים שיש פה חולשת הרצון ואנחנו רוצים לעשות תשובה? מה פירוש לעשות תשובה בסכמה הזאת? להגדיל את הרצון בצד הנכון.
[Speaker G] אבל להגדיל את הרצון זה…
[הרב מיכאל אברהם] אבל אין לי את הרצון הזה. מה זאת אומרת?
[Speaker G] לעשות משהו שאני לא רוצה?
[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי. הרי אני רוצה לאכול שוקולד בעוצמה חמש, ואני רוצה לא לאכול שוקולד בעוצמה שלוש. זה הערכים שלי. זאת מערכת הערכים שלי, נכון? כך פעלתי. עכשיו אני רוצה לעשות תשובה. מה פירוש רוצה לעשות תשובה? אני רוצה לשנות את מערכת הערכים? למה לרצות? הרי אלה הערכים שלי. מה זאת אומרת אני רוצה לשנות מערכת הערכים? מאיזה ערך זה יוצא הרצון של לשנות את מערכת הערכים? הוא כבר קיים בי הערך הזה? אז כבר מראש זאת הייתה מערכת הערכים שלי. מה פירוש? זה דבר סתירתי. דבר שאי אפשר להבין אותו.
[Speaker D] לא דווקא. יכול להיות שלבן אדם היה מערכת ערכים שהוא… זה קרה לו פעם-פעמיים, הוא חוזר בה.
[הרב מיכאל אברהם] אבל מה זה נקרא חוזר בה? אתה רוצה… תבין. זה שאתה חוזר בה, הגרלה. פתאום השתניתי, זה יכול לקרות. אני מדבר על תהליך מודע ומכוון של תשובה. תהליך מודע ומכוון של תשובה פירושו של דבר אני סוקר את מערכת הערכים שלי, אני ממשיך את דונלד דוידסון. הכל זה רק מערכת ערכים ועוצמות יחסיות של הערכים, נכון? זה מה שקובע, עזוב ת'יצרים וזה, זה בובקס. בסופו של דבר מה שרק הרצונות קובעים, תהיה מספיק רוצה אתה תתגבר על כל יצר. אם זה יצר שאתה לא יכול להתגבר עליו אתה אנוס, אין שום בעיה. אז בעצם עזוב ת'יצר, היצר זה שטויות.
[Speaker D] שלמה המלך קבע שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. עובדה. עובדה שכל בן אדם יש
[הרב מיכאל אברהם] לו יצר הרע ואף אחד לא מושלם. ברור שזו עובדה, השאלה מה ההסבר לעובדה הזאת. אנחנו יודעים כולנו שזאת העובדה, השאלה מה ההסבר לעובדה הזאת.
[Speaker D] לא, קודם אמרת אין יצרים, אין כלום, מאה אחוז.
[הרב מיכאל אברהם] היצרים, לא אמרתי שאין יצרים, אמרתי שהיצרים הם לא הסבר רלוונטי. בטח שיש יצרים, אבל היצרים לא הסבר רלוונטי כי אני לא שואל למה יש לך יצר, אני שואל למה לא התגברת עליו. זה כמו ההבדל לעבירות הומוסקסואליות, יש איזושהי תחושה שלהיות בעל נטייה הומוסקסואלית זה להיות עבריין. זה לא נכון. אם הוא נולד ככה אז הוא נולד ככה. להיות עבריין פירושו לא להתגבר על היצר הזה, לא להיות בעל יצר. זה לא עבריינות, ככה הוא נולד מה אתה רוצה.
[Speaker D] משתמש ביצר הזה אבל.
[הרב מיכאל אברהם] בטח שיש יצר, אבל היצר הוא לא הסבר לחטא.
[Speaker D] גם בתפילות של תשובה, גם בתפילות של תשובה בכל סוגי תפילות של תשובה, הדבר הזה מאוד מוזכר.
[הרב מיכאל אברהם] מה אכפת לי שהוא מוזכר, אני שואל עכשיו תסביר לי, אני רוצה שתסביר לי. מקורות לא יעזרו לי. אם משה רבנו יעמוד פה ויצעק עלי אני גם לא אקבל, תסביר לי מה קורה פה זה הכל.
[Speaker D] בדיוק מה שאמרתי מקודם,
[הרב מיכאל אברהם] העניין של היגיון.
[Speaker D] בן אדם נגיד מכור, אנוס, בן אדם הגיע ברמה לא שהוא מכור לגמרי, אז הגיע במינון קצת פחות יותר.
[הרב מיכאל אברהם] סתם מילים, הוא לא מכור, הלאה.
[Speaker D] לא מכור, מינון פחות פחות יותר,
[הרב מיכאל אברהם] הוא לא מכור, הלאה.
[Speaker D] הוא לא מכור? כן. אבל אז יותר קשה לו לעצור.
[הרב מיכאל אברהם] יותר קשה לו נכון, הלאה נו קשה לו. מה הסיבה?
[Speaker D] בן אדם נגיד יודע משהו.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא סיבה. אם הוא רוצה לעשות את זה וזה קשה אז הוא יעשה את זה, אלא מה? הוא לא רוצה מספיק בשביל להתגבר על הקושי, נכון? נכון. עוצמת הרצון שלו לא מספיקה, נכון? אז זה אומר שהוא לא רוצה, זה הכל.
[Speaker D] רגע, וממה נובע שלא
[הרב מיכאל אברהם] מספיקה, וממה נובע שלא מספיקה? לא יודע, מזה שזה הערך שלו,
[Speaker D] זה
[הרב מיכאל אברהם] הערך שלו,
[Speaker D] לא בגלל לא מה.
[הרב מיכאל אברהם] אני לא מבין, יש הר גבוה פה נכון? אני צריך לטפס עליו. קשה לטפס עליו נכון? אם אני אחליט לטפס עליו אני אצליח, בהנחה שכן כי אחרת זה סתם אונס שאני לא מצליח נכון? עכשיו אני אומר לא טיפסתי עליו. אה אתה יודע זה בגלל שהוא גבוה לא טיפסתי עליו. אדוני אל תבלבל ת'מוח, אם היית מספיק רוצה היית מטפס, אלא מה? לא מספיק רצית. אז אני שואל בסדר למה לא מספיק רציתי? אז אתה אומר לי בגלל שהיה הר לא מספיק רציתי. מה שטויות אלה, היה הר לכן צריך עוצמה של רצון. עכשיו אני שואל אבל למה לא הייתה לי את העוצמה הנחוצה הזאת? למה לא הייתה לי בגלל ההר? מה זה קשור? לא הייתה לי בגלל שאני לא רוצה את זה, זה הכל, בגלל שבאמת לא רציתי את זה, לכן לא הייתה לי, כי זה מה שאני רוצה.
[Speaker D] לא, זה ברור אבל זה לא עניין ערכי, זה לא עניין רנדומלי שכל פעם…
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה אותו דבר, יש הר במפה הטופוגרפית של הערכים שקשה לעשות פעולה מסוימת אז זה הר מטאפורי. זה הר, קשה לעשות אותה, זה היצר. היצר מעמיד לפני ניסיונות שאני קורא להם הר, כן, כמו שהגמרא אומרת הצדיקים כן בדיוק. אז הוא מעמיד לפני ניסיונות שהם כמו הר. אבל אני לא שואל את השאלה למה יש פה הרים, את ההרים ברא מי שברא את ההרים. אני שואל למה אני לא טיפסתי על ההר. אז אני אומר כי לא רציתי מספיק. אתה אומר למה לא רציתי מספיק בגלל היצר. לא, היצר זה ההר. ההר רק אומר שצריך לרצות מספיק כדי להצליח. אני מסכים. עכשיו רק השאלה למה לא רציתי מספיק אבל? גם זה היצר? אז הוא חטא לא אני, מה אתה רוצה ממני? אני מדבר למה אני חטאתי. אני חטאתי בגלל שלא רציתי מספיק והשאלה היא למה? בגלל שזה הערכים שלי. כי בעיני חשיבות של עבודת השם היא בעוצמה שלוש ולא בעוצמה חמש.
[Speaker H] הערכים משתנים כשיש שוקולד מולי.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר גמור, לא, כשהשוקולד לא מולך ההר יותר נמוך,
[Speaker H] פשוט.
[הרב מיכאל אברהם] כשהשוקולד לא מולך ההר יותר נמוך פשוט, זה הכל. לא משתנה שום דבר, הרצון שלך נשאר שלוש רק ההר שאתה צריך לטפס הוא בעוצמה שתיים זה הכל.
[Speaker I] אז איך יכול להיות שפתאום עכשיו אתה כן רוצה וממה נובע הרצון הזה? מערכת הערכים שלך משתנה? כן היא משתנה כי עכשיו השוקולד מולך.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אז עוד פעם, אז אם השוקולד לא מולי זה לא נקרא תשובה, אז זה משתנה כי משהו קרה וזה קרה לי. בדיוק הנקודה, תבינו, תהליך התשובה הוא תהליך בלתי אפשרי. זה השורה התחתונה. בלתי אפשרי לחלוטין כפשוטו. מה שאמרתי קודם שזה חסד לעשות את התשובה הגדולה הנה ההדגמה שלכם. אי אפשר לעשות תשובה גדולה נקודה אי אפשר. על פי כללי לוגיקה אי אפשר לעשות זה לא מוגדר אי אפשר לעשות את זה. תחשבו על דוגמה, ננסה ניסוי מחשבתי, גדנקן אקספרימנט כמו שקוראים לזה בסדר? יש לפנינו בן אדם, המגיד… מה זה בגרמנית אצל איינשטיין זה נקרא גדנקן אקספרימנט. יש יש לפנינו בן אדם שהוא עובד, יש לו בעולמו ערך אחד בלבד. אנחנו מתחילים מחומר נקודתי, פיזיקאים יודעים נכון, יש בעולמו ערך אחד בלבד. הוא עובד למקסימום שכר מינימום עונש, זה הכל. זה הערך היחידי בעולמו. תבינו האיש הזה לובש שטריימלים מכאן ועד להודעה… הוא עובד שמה יומם ולילה, מה זה צדיק יסוד עולם. אבל למה? הכל למטרת מקסימום שכר מינימום עונש. בסדר? עומד לפניכם היהודי הזה, ואנחנו יהודים פשוטים, אנחנו חושבים שצריך לעבוד לשמה. טוב, אז בוא ננסה לשכנע אותו. קדימה, בוא נגיד שאני הבן אדם הזה, תנסו לשכנע אותי.
[Speaker E] יש
[הרב מיכאל אברהם] לי ערך אחד בעולמי, רק ערך אחד. אתם יכולים לבנות רק עליו, אל תבנו על ערכים שלכם. אתם צריכים לשכנע אותי לשיטתי, אחרת זה לא נקרא לשכנע, נכון? לשכנע אותי לעבוד לשמה.
[Speaker E] זה לא מה שאתה רוצה? למה שנדבר איתך? מה אתה רוצה שתעבוד לשמה?
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שאני לא אקבל מספיק שכר אם אני אעבוד לא לשמה? לזה אתם מתכוונים לומר? זה כמו אדם הכהן, אתם יודעים? אדם הכהן שהוא רצה לעשות תשובה על ארז דביי, אחד מהמשכילים, רק כדי להפריך את אמרת חז"ל שרשעים אפילו על פתחו של גיהינום לא עושים תשובה. זה אותו עיקרון. אז מה, נו קדימה, מישהו רוצה לנסות לשכנע אותי? אין מה לעשות, הבנאדם נכון? מה שאתם יכולים לעשות זה בסך הכל לבנות על הערך שישנו בתוכי, או להפנט אותי, להכניס לתוכי איזשהו ערך אחר. אבל אתם לא יכולים להוביל אותי בדרך שיוצאת מתוך מה שיש בי לערכים אחרים. אלה הערכים שלי. אז עכשיו תסבירו לי לא איך אתם משכנעים אותי, איך אני משכנע את עצמי? הרי אני רוצה לעשות תשובה עכשיו, נכון? זאת רק דוגמה. אני מדבר עליי עצמי, לא עליכם. איך אני עושה תשובה? כשאני, איך אני משכנע את עצמי שהערכים שלי לא נכונים? אז מי זה המשכנע? בשם איזה ערכים הוא מגיע? זה לא מוגדר, אי אפשר להבין דבר כזה.
[Speaker D] אפשר, זאת בדיקה אובייקטיבית.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה בדיקה אובייקטיבית? זה מאוד קשה.
[Speaker D] זאת אומרת בין… לא, זה בלתי אפשרי, לא מאוד קשה.
[הרב מיכאל אברהם] זה אפשרי
[Speaker D] מאוד, זה מאוד קשה, באמת צריך לבדוק את כל הדתות וכל האידיאולוגיות בעולם.
[הרב מיכאל אברהם] הוא בדק הכל, הוא כבר בדק הכל. הוא בדק, הוא יודע הכל, הוא מומחה לדתות,
[Speaker D] פרופסור
[הרב מיכאל אברהם] לדתות, אפשר לסגור את כל הפקולטות, הוא יודע כבר הכל.
[Speaker D] יגע ולא מצא בקיצור.
[הרב מיכאל אברהם] הוא מצא הכל, מה זה לא מצא? מקסימום שכר מינימום עונש. זה הכל, הוא מצא הכל, מצא אישה מצא טוב.
[Speaker J] יש לי למשל בדוגמה של השוקולד, יש לי שני ערכים. יש לי גם את הערך שאני רוצה…
[הרב מיכאל אברהם] בסדר גמור, בעוצמה חמש ובעוצמה שלוש. נו?
[Speaker J] אז תשנה את העוצמות.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה? לא רוצה לשנות. זה העוצמות שלי. מה זאת אומרת תשנה את העוצמות? אלה העוצמות שלי, אני רוצה את זה בעוצמה חמש וזה… לכן התחלתי בחומר נקודתי לבן אדם עם ערך אחד. עכשיו נעבור לבעיה של שני ערכים. בן אדם עם שני ערכים, אחד בעוצמה חמש, אחד בעוצמה שלוש. עכשיו איך תשכנעו אותי? גם פה אתה צריך לשכנע אותי, זה לא משנה. גם מאה ערכים בכל מיני, זה לא משנה. ברגע שסט הערכים שלי הוא נתון וזה מה שאני באמת בחרתי בו, אז איך בכלל יכול להיות מוגדר תהליך של תשובה? איך אני מקבל החלטה לשנות את מערכת הערכים שלי? בשם איזה ערכים אני מקבל?
[Speaker B] הרי אם
[הרב מיכאל אברהם] זה משתנה אז לא אני עושה את התשובה. אז מי ששינה את הנסיבות שגרם לזה עשה את התשובה. אני מדבר על פעולת תשובה מודעת, מכוונת. זה מה שנקרא תשובה.
[Speaker D] נו ובן אדם ראה ערכים אחרים והחליט לקבל אותם.
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת החליט? לפי מה?
[Speaker D] הרי לא קרה שאנשים המירו דתות והחליטו?
[הרב מיכאל אברהם] אתה עוד פעם… זה כמו לענות על הפרדוקס של אכילס והצב, מה, אתה רואה הרי שאכילס משיג את הצב. מה שהיה להוכיח. כך עונים על פרדוקסים? לא. פרדוקס אכילס והצב אומר אנחנו יודעים שאכילס משיג את הצב, אבל אם יש לי פה טיעון לוגי שמראה לך שזה לא יכול להיות, אז אתה לא יכול לענות על זה, הנה אתה רואה שאכילס משיג את הצב. אני יודע, בשביל זה זה פרדוקס. אני שואל עכשיו תסביר לי אבל למה הטיעון הלוגי הזה לא נכון? אל תסביר לי למה הטיעון השני מוביל למסקנה הפוכה. אני יודע, בשביל זה זה פרדוקס.
[Speaker K] לא יכול להיות שהאני משתנה? אה?
[הרב מיכאל אברהם] אבל האני משתנה יכול להיות, אבל לא שאני משנה את האני. מי הוא המשנה? מי הוא המשנה?
[Speaker K] זה חמש
[הרב מיכאל אברהם] שלוש, השתנה לי לשבע חמש.
[Speaker K] מה זה השתנה? מעצמו? היה ברק?
[הרב מיכאל אברהם] אני שואל. אני שואל איך זה קרה לשבע חמש? הברק? יצא ברק ממרום ושינה את זה לשבע חמש? אז הברק עשה תשובה. הוא יגיע, יזכה לחיי העולם הבא, מזומן לחיי העולם הבא.
[Speaker D] ומי זה הבן אדם? אני ראיתי בהקדמה לעלי שור, הרב וולבה כותב באמת השאלה הזו. כותב איך באמת בן אדם משתנה? הרי בן אדם הוא מוגדר, בן אדם יש לו הוא משהו. איך שמעון יכול להיות ראובן? אז הוא אומר דבר כזה, בן אדם זה כמו בית, עולם קטן, יש בית, יש כמה חדרים. יש את ההול, יש את הסלון, יש את השירותים. כאילו הבית מחולק לכמה מקומות, חדרים יותר חשובים, יותר מרכזיים, וחדרים פחות מרכזיים. אותו דבר בן אדם, הנפש שלו מורכבת מכל מיני דברים, חלקים יותר רדודים, חלקים יותר קהים. אז בן אדם לא ששמעון כדבריו נהיה ראובן, בן אדם הוא נשאר אותו בן אדם, הוא פשוט לקח את עצמו מהצדדים היותר רדודים לצדדים היותר גבוהים. מי לקח?
[הרב מיכאל אברהם] מה זה אומר? מי לקח? מי זה שלקח? זה סתם מילים. מי לקח? מי זה? מי זה הבן אדם?
[Speaker D] הוא ביוני כל הזמן
[Speaker G] על האופוזיט זה לא…
[Speaker F] איך הוא יקח את הבן אדם?
[הרב מיכאל אברהם] פעם היה מאמר בבדד, נדמה לי, היה מאמר של איזה פסיכולוג, רבינוביץ' אני חושב קוראים לו, אהרון רבינוביץ', אם אני זוכר נכון. נכון. הוא ניסה לאתר מי זה ה'אני'. במושגים כן, סופר-איד ואלטר-אגו וכל הבורקסים האלה. מי זה האני במונחים של בעל התניא, במונחים של נפש החיים? איזה חלק במפה הפסיכואנליטית שלנו זה האני? והמאמר הזה הוא שטויות. הוא שטויות בגלל שהאני זה לא אף אחד מהחלקים במפה הפסיכואנליטית שלנו. זה הבעל הבית של המפה הזאת, זה האני. האני זה אותו אחד שהמפה הזאת הוא פועל בתוכה. זה האני. לזהות את האני בתור אחד החלקים זה פשוט לזהות את השלם עם חלק ממנו. זה לא רק חלק ממנו, חלק שעופף אותו, אפילו לא חלק ממנו. זה סתם חלק מהסביבה שבתוכה הוא פועל. האני יש רק אחד, אי אפשר לחלק. זה לא עובד ככה. יש אני והאני הזה רוצה משהו והוא בוחר. כל החלקים והחדרים וזה זה מילים.
[Speaker D] בטח שאפשר, בטח שאפשר לחלק. בן אדם, כל בן אדם אני חושב אין כמעט בן אדם שיש לו צדדים מסוימים באישיות שהם טובים וצדדים…
[הרב מיכאל אברהם] האישיות זה לא אני. האישיות זה לא אני. האישיות זה הדחפים שבתוכם אני פועל. אישיות זה לא אני בכלל. בסדר,
[Speaker D] אז אנחנו מפרשים את המושג.
[הרב מיכאל אברהם] זה יצרים. יצר טוב, יצר רע, זה הכל יצרים.
[Speaker D] בדיוק, אז מה זה האני?
[הרב מיכאל אברהם] האני זה אותו דבר מופשט שהוא הבעל הבית של כל אלה ומחליט מה לעשות איתם. זה האני.
[Speaker D] נו בדיוק, זה בדיוק מה שהרב וולבה אמר.
[הרב מיכאל אברהם] אבל יש רק אחד כזה. אין חדרים ולא חדרים, אחד כזה. יש ראובן, זהו. ראובן זה הדבר המופשט הזה ויש לו סביבה.
[Speaker D] אבל הסביבה כוללת כל מיני דברים.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא כוללת כלום. לא, יצר טוב ויצר רע זה לא ראובן בכלל. זה המשא שהוא סוחב על הגב. זה לא הוא. הם מנסים למשוך אותו לפה, מנסים למשוך אותו לשם, והוא צריך להחליט מה הוא עושה עם זה.
[Speaker D] זה נראה לי ממש כבר לעשות עם האצבע. אנחנו רואים אם בן אדם… לא, אני אומר על בן אדם…
[הרב מיכאל אברהם] עם האצבע זה לא אנחנו, אתה יודע.
[Speaker D] זה רק לא, אני אומר בסופו של דבר אין דבר כזה אני בכלל.
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, בן אדם, כל בן אדם יגיד את זה, זאת אומרת זה מושכל פשוט, אקסיומה, בן אדם מושפע מהסובבים אותו.
[Speaker D] בטח שיש. הוא מופשט, למה, כל דבר חייב להיות בעל מסה או מיקום קואורדינטות? כן, כי כמעט אין דבר כזה חלל ריק. בן אדם מבחינת…
[הרב מיכאל אברהם] לא מדבר על חלל ריק, אני מדבר על עצם שאין לו מסה ואין לו קואורדינטות. אין דבר כזה? נו תשאלו, יש פה פיזיקאים יגידו לכם.
[Speaker D] אני לא פיזיקאי.
[Speaker B] אז הנה, אז
[הרב מיכאל אברהם] תקבל מידע, יש דבר כזה. אפילו בעולם הפיזיקלי, בטח שבעולם הרוחני. מה שחז"ל אומרים הנשמה מלאה את כל הגוף. מה הכוונה מלאה את כל הגוף? נמצאת פה? פה? בכל הגוף? היא לא נמצאת לא פה, לא פה ולא בכל הגוף. היא לא נמצאת בשום מקום. אין לנשמה קואורדינטות. זה לא גוף פיזיקלי. היא קשורה באיזושהי צורה, משפיעה באיזושהי צורה על הגוף הזה, זה הכל. הצורה של חז"ל להגיד את זה זה להגיד שהיא מלאה את כל הגוף, כי הקדוש ברוך הוא מלא את כל העולם. מה הכוונה מלא את כל העולם? הוא נמצא פה, פה, פה ופה? הוא לא נמצא בשום מקום כי המציאות שלו היא לא מציאות גיאוגרפית. אין לה קואורדינטות. זה הכוונה נמצא בכל העולם. הוא מושרה, הוא משפיע על כל העולם, זה הכל. זה לא… אז לכן זה לא שאין עצמים כאלה, רק שאתה לא יכול להצביע עליהם, זה הכל. אז מה? גם על האני אתה לא יכול להצביע, נכון? זה דבר רוחני.
[Speaker D] לא, כאילו שכרגע הרב מגדיר, אין דבר כזה אני הרי…
[הרב מיכאל אברהם] יש דבר כזה אני. לא, ובן אדם… רק את זה יש, כל השאר זה אשליות. רק את זה יש. האני ישנו, כמו שאומרים החסידים.
[Speaker D] מי יודע חסיד בסוף? לא, אבל בן אדם מושפע, בן אדם אני חושב כל אחד יגיד את זה, זאת אומרת זה מושכל פשוט, אקסיומה, בן אדם מושפע מהסובבים אותו.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא מושפע? אני אשאל אותך אותה שאלה, למה הוא מושפע? זה לא יעזור לי כלום שזה מושכל ראשון, אני שואל אותך למה זה ככה. למה הוא מושפע? כי הוא החליט להיות מושפע. אם עשו את זה בהברגה בלי שליטתו, אז הוא לא מושפע, הם פשוט היפנטו אותו. אני מדבר על פעולות שהאדם עושה, שהוא מחליט עליהם.
[Speaker D] אז אין דבר כזה החלטה
[Speaker G] במאה אחוז, כמו שהרב אמר.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה במאה אחוז? יש תשובה, אתה מחליט ואתה משנה, זה מה שמוגדר תשובה. לא יודע מה זה נקרא מאה אחוז או לא מאה אחוז.
[Speaker G] מה ההבדל בין אני א' לאני ב'? מה? בין אני של פלוני לאני של אלמוני?
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת מה ההבדל? סתם מקרה, נכון? שזה פלוני וזה אלמוני? מה זאת אומרת מקרה? זה לא מקרה בכלל. שני דברים שונים. זה ההבדל הכי עצמותי שיש, זה שהם שונים.
[Speaker G] נכון, אבל
[הרב מיכאל אברהם] הדבר הזה הוא לא בחירתי. הוא נסב… לא נכון. לא, לזה אני מגיע עכשיו. אוקיי. יש לייבניץ אמר שיש עקרון זהות הבלתי נבדלים. שאם יש שני עצמים שכל התכונות שלהם זהות זה אותו עצם עצמו. שטות מוחלטת כמובן. כיוון שהעצם הוא לא אוסף התכונות שלו. העצם זה הבעל הבית שהתכונות הן תכונות שלו. זה העצם. זה בדיוק אותה נקודה שהוא מסרב לקבל את קיומו של דבר מופשט. זה צריך להיות משהו שעליו מצביעים. בדיוק אותו דבר כמו האני. האני זה העצם, והתכונות זה היצרים, הדחפים, החינוך, ההשפעות, הכל. זה הכל מסביב. בסופו של דבר אני צריך להחליט מה אני עושה עם כל הסמטוכה הזאת פה מסביב. זה הכל. הסמטוכה מסביב זה גם היצר טוב ויצר רע, הם גם מסביב. הם מסביב בפנים, אבל הם בוודאי הם מסביב. אני צריך להחליט מה לעשות איתם, ורק אני. אין תירוצים, לא יצר רע, לא יצר טוב. יצר טוב הוא גם יצר. אם יצר טוב לוקח אותך לעשות מצוות, אתה לא שווה כלום. אתה כלומניק. כי יצר טוב עושה את המצוות, לא אתה. אתה צריך להחליט שאתה שומע ליצר הטוב. ועושה מצוות, אז זה מצווה שלך. יצרים זה יצרים, זה לא אתה. יצרים זה הדחפים, הלא סתם נדחף, זה לא פעולה מודעת, זה לא משהו שאתה מחליט עליו, זה משהו ש. יש הרבה אנשים שנדחפים לעשות טוב, כולנו. יש לכל אחד מאיתנו יצרים לעשות טוב, זה מאוד נעים. לעשות טוב מתוך זה זה לא בחירה בטוב. רק לבחור לעשות טוב זה נקרא בחירה בטוב. אם היצר הטוב עושה טוב, זה הוא עשה, לא אני.
[Speaker C] אז איך נסביר יצר טוב ויצר רע? זאת אומרת הרי לכאורה המציאות קיימת.
[הרב מיכאל אברהם] יצר טוב ויצר רע בלשון חז"ל בהרבה מקומות לפחות לדעתי יצר טוב ויצר רע זה במשמעות של בעל התניא. זה נפש אלוקית ונפש בהמית, זה לא יצר טוב ויצר רע.
[Speaker C] יצר טוב כאן זה ה'אני'. בדיוק.
[הרב מיכאל אברהם] ה'אני' מול היצרים כולם, טוב ורע. להשליט את ה'אני' ולא להיות מושפע ומובל על ידי הסביבה שלי. אצל האריז"ל כותב שגם יצר טוב וגם קליפת נוגה, יש ארבע קליפות בקבלה, שלוש קליפות הם רעות לגמרי וקליפת נוגה זה מעורב רע וטוב. אז למה זה קליפה?
[Speaker D] יש בה גם טוב!
[הרב מיכאל אברהם] לא, שגם הטוב שלה הוא קליפה. קליפות זה מה שמסביבי, זה לא אני. יש מסביבי יצר טוב ויש מסביבי יצר רע, שניהם יצרים. אם אני פועל על סמך היצרים, גם אם אני עושה טוב, אני לא בן אדם, זה סתם איזה יצר פועל, לא אני. אני צריך להחליט מה לעשות. יש הרבה פעמים אגב שהיצר הטוב מוביל אותנו לעשות דברים לא נכונים, וזה יצר טוב, זה לא יצר רע. בן אדם מרחם על אכזרים, זה יצר טוב, רק לא נכון במקרה הזה להשתמש ביצר טוב. לרחם על אנשים זה יצר טוב, לא נכון להשתמש במקרה הזה ביצר הטוב. ה'אני' צריך להחליט, אני פה לא פועל על פי היצר הטוב. זה הכל. וזאת ההחלטה הנכונה. בסדר? תמיד ההחלטה בסופו של דבר היא שלנו. שום דבר בסביבה שלנו לא מחליף אותנו. זה בדיוק הנקודה. ולכן אם אני מגיע עכשיו לשורה התחתונה, בסופו של דבר יש פה איזה פעולה בלתי אפשרית. אז איך זה קורה? ממה נפשך? אם משהו אחר משנה אותי מבחוץ, הרי אני כך, זה מערכת הערכים שלי ובזה אני מאמין, ובזה בחרתי. אם משהו משנה אותי מבחוץ, אז הוא עשה תשובה. אלא מאי? אני משנה, זה לא משתנה בחוץ. אבל מי זה ה'אני' שמשנה את זה? הרי ה'אני' זה אותו סט ערכים הזה. אז איך הוא מגיע לזה שהוא עכשיו רוצה לעשות משהו אחר? זה לא ייתכן. זה לא קורה לא מבפנים ולא מבחוץ, זה לא יכול לקרות. אז אני חושב שבאמת המוצא היחידי האפשרי פה ברמה הלוגית לגמרי, בלי לעשות מחקר אמפירי ופסיכולוגי, ברמה האפריורית לחלוטין שמניתוח לוגי זה יוצא, חייב להיות שגם סט הערכים זה לא ה'אני'. יש משהו היולי עוד יותר מופשט מאשר אוסף הרצונות הבסיסיים ביותר שלי. והמשהו הזה מחליט מה הרצונות שלו. נקרא לו הרצון, הכוח הזה ששמו רצון, לא הרצונות המסוימים, אלא הכוח הזה שמאפשר לי לרצות, הכושר האנושי הזה, כושר בכ' כן, שיש לנו את היכולת לרצות דברים, לבחור בדברים. כמובן לרצות זה לבחור, לא לרצות שוקולד, אלא לבחור. כשאני בוחר אני מאמץ סט של ערכים. כשאני חוזר בתשובה אני לא בוחן את הערכים האלה על פי ערכים אחרים ומשנה אותם. אני פשוט מאמץ סט אחר של ערכים. זאת אומרת גם הערכים זה כנראה לא העצמי, גם זה כאילו פריפריה כמו היצרים. ובעצם אנסח את זה אולי בשפה קצת שונה, אני אגיד כך, בעצם השאלה היא ממה נפשך? או שמישהו מבחוץ יעשה את זה כמו שאמרתי קודם, אבל אז הוא עשה תשובה לא אני. הוא פעל עליי כמו פסל, הוא פיסל אותי, זה לא תשובה. תשובה זה משהו שאני עושה. אבל אני הרי לא יכול מבפנים לעשות את זה. אז כאילו אנחנו נחזור לקדוש ברוך הוא, כן, אז אנחנו אומרים יש פה איזה בעיה, מישהו מבחוץ אמור לעשות את זה, הרי אני לא יכול לעשות את התשובה הגדולה, את המהפך הנפשי הזה, אני לא יכול לעשות את זה. מישהו מבחוץ צריך לעזור לי. מזכיר לכם משהו? המדרש על אלעזר בן דורדיא? מה היה שמה? הוא יושב בוכה ומה הוא אומר שמה? שמים וארץ, מה זה השמים האלה? מה הוא ילד קטן? מה זה הרים וגבעות בקשו עליי רחמים? אמרו לו עד שנבקש עליך וכו'. שמים וארץ בקשו עליי רחמים, חמה ולבנה, מה הוא עובד אלילים? מה זה בקשו עליי רחמים? הוא מתכוון לבטא פה, אני לא יכול, הרי רבי אלעזר בן דורדיא הוא האבא של התשובה הגדולה, זה ראינו כבר, נכון? הוא בא להגיד פה אני לא יכול לעשות את זה, אי אפשר לעשות את זה מבפנים, אני כזה, איך עושים את זה מבפנים? מישהו מבחוץ צריך לעזור לי. אבל מה המסקנה? אין הדבר תלוי אלא בי. אין אף אחד מבחוץ שיכול לעשות את זה, אם מישהו מבחוץ יעשה את זה זאת לא תשובה. אתה צריך לעשות את זה. איך זה קורה? ברמה הלוגית קשה להבין את זה. אני חושב שההסבר הכי קרוב שאני מצליח להגיע אליו ברמה הלוגית הוא ההסבר הבא. ועוד פעם חסידות, אני ממש מפריז היום עם העניין הזה, אל תחשדו בי, אין בי שמץ מזה, אבל הקדוש ברוך הוא בעצם, אנחנו עומדים מול הקדוש ברוך הוא, אנחנו אומרים לו מה אבינו מלכנו היחיד ש. שחריג מכל האבינו מלכנו אתם יודעים? אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך. כל השאר זה תסלח לנו, תעשה לנו טובות, תיתן לנו פרנסה, תרפא אותנו. מה זה החזירנו בתשובה שלמה לפניך? אתה צריך לעשות תשובה, לא הקדוש ברוך הוא. אבינו מלכנו עזוב אין לי כוח, תעשה בשבילי את התשובה אני הולך רגע לנוח עכשיו. מה פשר העניין הזה? הכוונה היא שבאמת הסתירה הזאת, החוסר אפשרות הזאת לעשות את התשובה הגדולה נובעת מאיזושהי הנחה סמויה שלא שמנו אותה על השולחן. וכאן החסידות. ההנחה הסמויה היא שאנחנו עומדים מול הקדוש ברוך הוא ויש רק שתי אפשרויות, או שאנחנו עושים את זה או שהוא עושה את זה אבל אז זה מבחוץ, ושתי האפשרויות הן לא ייתכנו. אין מנוס אם כך אלא לוותר על ההנחה שמוליכה אותנו אל הברוך הזה. הווה אומר הקדוש ברוך הוא לא עומד מבחוץ, הוא עומד מבפנים. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא ואנחנו זה איזשהו רצף, אנחנו לא עומדים אחד מול השני. בעצם באיזשהו מובן משהו מהקדוש ברוך הוא נמצא בתוכנו. וכשאנחנו עושים שינוי, זה המשהו המופשט הזה שעוד לפני הערכים, וכשאנחנו עושים שינוי זה גם מבפנים וגם מבחוץ, זאת אומרת זה לא נעשה לא לגמרי מבפנים אבל גם לא לגמרי מבחוץ. זה האבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך. זאת אומרת אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא תעזור לנו לעשות את הפעולה הזאת כי לא אנחנו לבד יכולים לעשות את זה, זה פשוט בלתי אפשרי, ואתה תעשה את זה זה לא שווה כלום. אתה צריך לעזור לנו לעשות את הפעולה הזאת. זאת אומרת אתה, יש איזושהי נקודה פנימית בתוכנו שבאה ממך, ורק זה מה שמאפשר את התשובה. בלי זה זה היה פשוט בלתי אפשרי. מאותו פרדוקס שאמרתי קודם, או מבפנים אי אפשר או מבחוץ לא שווה כלום. בסדר? אלא מהי, ההבחנה הזאת בין הפנים לבין החוץ היא ההנחה שמוליכה אל הבעיה, צריך לוותר עליה. בעל הלשם כותב, יש לי פה הבאתי גם כן איזה נמצא את זה, כותב בספר הקדמות ושערים בשער ג', הוא כותב כך: אמנם דע כי הנה הגם שאמרנו שחלקי הצורה המתלבשים בגוף, הצורה הכוונה הרוחניות, הנה הם שלושה שהם נר"ן, נפש רוח נשמה. ואמרנו כי נתייסד להם ג' כלים בגוף שהם מוח לב כבד, והם מקום ומעון להנר"ן. המוח לנשמה, הלב לנפש והכבד לגוף. הנה האמת הוא כי עיקר הצורה המתלבש בגוף ממש הם רק שניים, שהם נפש ורוח לבד. נפש ורוח לבד. והנר"ן והנפש והרוח הם אשר מתלבשים במוח לב כבד. אבל הנשמה הכללית היא אינה מתלבשת במוח אלא רק בהקצה התחתון שלה. כי עיקר מדרגת האדם הוא רק נפש ורוח, אבל הנשמה אין לה השתוות עם הגוף כלל אלא רק בקצה היותר תחתון שבה לבד ובזה לבד היא מתלבשת. וכדי להעלה ולהתגדל על ידם למעלה ממדרגתו ועל ידי אותה נשמה כללית קשור האדם למעלה למעלה וכולי. הוא ממשיך שם אחרי זה: והנה הרוח והנפש הכלליים הם נבראים נוצרים ונעשים ואינם אלוהות כלל, אבל הנשמה החיה והיחידה הכלליים אלו הג' הם כולם אלוהות גמור. אתם מבינים את העבודה זרה הזאת? זאת אומרת חלק הפנימי ביותר של האדם הוא אלוהות גמור. למה? זה חלק ממעלי, חלק רוחני, בסדר, הקדוש ברוך הוא האציל בתוכי את זה אבל זה לא הוא זה אני. לא לא, זה הוא. זאת אומרת יש משהו, איכשהו איזשהו רצף שאנחנו רגילים תמיד לחתוך אותו באופן דיכוטומי, אנחנו עד כאן, הקדוש ברוך הוא מכאן ואנחנו עומדים מולו. אבל זה לא נכון, זו טעות. זאת אומרת הקצה התחתון ביותר שלו באיזשהו מובן זה אנחנו. יש פה איזשהו מטמורפוזה כזאת רציפה. זה הדבר היחיד שמאפשר לעשות תשובה. בלי זה זה היה פשוט בלתי אפשרי. בלי שהיה פה משהו מהאלוהות בפנים ברמה הלוגית לגמרי, לא מיסטיקה, פשוט אי אפשר, ראינו קודם. פשוט לא אפשרי לעשות תשובה בלי זה. לכן רק האדם שיש לו את הנקודה האלוקית הזאת שייך בבחירה ושייך בתשובה ולכן גם הדיון בבחירה מופיע בהלכות תשובה ברמב"ם. כי פה זה מה שנדרש ממני, לחזור להיות בוחר. פשוט לבחור, להשתמש באותה נקודה שכביכול מהקדוש ברוך הוא עצמו שנמצאת בתוכי, איך שהוא זה שנינו ביחד באיזשהו מובן ולעשות את המהפכה הזאת, לאמץ פתאום מסט מסוים של ערכים לאמץ סט אחר של ערכים במין איזה קפיצה קוונטית כזאת.
[Speaker C] למה העובדה שאם אני מנתק בין האני לבין מערכת הערכים שלי ואני אומר שגם מערכת הערכים שלי זה חלק מהתכונות זה מחייב אותי להגיד שהאני הוא בעצם חלק אלוקי ממעל?
[הרב מיכאל אברהם] לא אני לא פה אני לא בטוח שזה מחייב.
[Speaker C] אני לא בטוח שזה מחייב.
[הרב מיכאל אברהם] אני חושב אבל שזה תרגום של הטענה הזאת. אני חושב. אתה יכול לנתק את זה. נכון, אמרתי גם שצריך להיזהר מעודף חסידות. אני חושב אבל שלזה גם הוא מתכוון, לא משנה כרגע אם אתה מקבל אותו עד הסוף, הוא מתכוון לומר שמשהו שמה צריך להיות מופשט מנותק ממני אבל הוא לא מנותק ממני זה אני עצמי, להיפך. זה בעצם החסד של התשובה הגדולה. חסד של התשובה הגדולה זה שאפשר לבחור, שאני בכלל אפשר לעשות דבר כזה, או במילים אחרות נגיד בשפה הזאת, שיש איזושהי נקודה באלוקות, שאלוקית, שנמצאת בתוכנו. אין אבחנה חדה עד כאן אנחנו, מכאן הקדוש ברוך הוא. יש פה איזשהו, זאת לא מערכת מבודדת מערכת הערכים הזאת, היא נמצאת באיזשהו קשר עם דברים שמסביב לה, ולכן זה לא נכון להסתכל על זה כמו שאני תיארתי את זה קודם, יש לי סט של ערכים עכשיו הם עצמם אמורים לשנות את עצמם. הם לא מבודדים, זאת לא מערכת מבודדת, יש פה אינטראקציה עם מה שמבחוץ, עם הקדוש ברוך הוא במקרה הזה, וזה מה שמאפשר לה כביכול לשנות את עצמה, זה מין משפט פרדוקסלי, מה זה לשנות, אז מי הוא המשנה ומי הוא המשתנה, מה זה שאני משנה את עצמי, אם אני כבר רוצה לא את סט הערכים הזה כי עובדה שאני עכשיו רוצה לשנות את זה, אז למה מראש אימצתי את סט הערכים הזה, אז לא הייתי אני, אז אז היה אני אחר.
[Speaker K] יש פה משהו שהוא, אבל זה לא נקודתי בן אדם חוטא.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, יש פה משהו מאוד בעייתי.
[Speaker L] למה מה שהרב הציג ולא לנתק כמו שמקודם הרב ניתק ואמר שיש משהו היולי יותר ראשוני יותר לפני מערכת הערכים.
[הרב מיכאל אברהם] אבל המשהו ההיולי הזה מה הוא רצה לפני כן? למה הוא אימץ לפני כן את מערכת הערכים הלא טובה?
[Speaker L] וזה לא פשוט, כי
[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהוא רצה, נכון? לא כי הוא לא מושלם, מה זה לא מושלם, השפעה סביבה, זה השפעה, שאלה למה הוא מושפע, אנחנו חוזרים כל פעם לאותה נקודה. זה לא מעניין את הסביבה, הסביבה מה זה מעניין אותי הסביבה, הסביבה תעשה ממנה תאוריה גם כן, אמרנו היום בבוקר על עוד כמה תאוריות, עכשיו אתה יכול לצרף גם את הסביבה, כן.
[Speaker B] זה לא בטבע הסוף, זה הקדוש ברוך הוא במקום מישהו אחר.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אז עכשיו ברגע שאתה מסתכל וגם בפיזיקה ככה, כשאתה מסתכל על מערכת שהיא לא מבודדת כחלק מבודד, אתה פתאום רואה שהיא כאילו משנה את עצמה. למרות שזה כאילו בלתי אפשרי, היא לא משנה את עצמה, האמבט שמסביבה או הסביבה שנמצאת איתה באינטראקציה משנה אותה. יש פה משהו שזאת מטמורפוזה, לא נכון להבחין באופן דיכוטומי ביני לבין הקדוש ברוך הוא, זה פשוט המערכת המושגית הזאת היא זו שמובילה אותנו לבעיה, יש פה איזשהו רצף.
[Speaker M] היא בחרה את הפתיחות.
[הרב מיכאל אברהם] החיבור הזה יצר את, בדיוק, הוא גם מאפשר את השינוי, יותר מזה הוא גם היה זה שמראש בחר ברע אגב, בלי, אין אונס, ומתוך זה מגיע לנו לחטוף כי אנחנו בכוח הזה השתמשנו וגם בחרנו ברע. אבל אנחנו עכשיו בכוח הזה גם יכולים לבחור בטוב. כשאנחנו אומרים שיש חסד שהקדוש ברוך הוא עשה בתשובה הגדולה, אם אתם זוכרים הרי לגבי התשובה הגדולה השוויתי בין צדיק שמרד לבין בעל תשובה. אמרנו שהצדיק שמרד הוא מקביל לתשובה הגדולה, לא לתשובה הקטנה נכון, כי הוא מתחרט באמת, הוא לא בגלל שהוא מפחד ממשהו, הוא באמת מתחרט, נכון? אז גם לא עשו חסד לפנים משורת הדין, זה מה ששאל רב אלחנן. עשו לו חסד בשביל לדפוק אותו? הקדוש ברוך הוא עושה דין לכיוון הרע וחסד לכיוון הטוב. הנקודה היא שברור שעשו איתו חסד, החסד הוא לא שיאפשרו לו לבחור ברע וגם לא לי שיאפשרו לו לבחור בטוב, החסד הוא שמאפשרים לי בכלל לבחור. שיש שבכלל אני יכול לבחור, כל העולם שסביבי זה עולם דטרמיניסטי, אין בחירה בעולם הרגיל, הכל סיבה ומסובב, מערכת פיזיקלית שמתורגמת לכימיה לביולוגיה למה שאתם רק רוצים, זה הכל דטרמיניסטי, שום דבר שם לא בוחר. ופתאום פה יש איזושהי נקודה באמצע הבריאה, נקודות כן באמצע הבריאה שיש להם, הם לא כפופות איכשהו לחוקי הפיזיקה, הם יוצרות תוצאות בלי סיבות, לבחור זה ליצור משהו בלי סיבה, נכון? זאת אומרת לא כפופים לחוק הסיבתיות, אם הייתה סיבה אז הסיבה יצרה את התוצאה, בחירה חופשית פירושה שמה שיצר את התוצאה הוא לא סיבה, אין סיבה, יש תכלית לאן אני רוצה להגיע, אין סיבה שפועלת את התוצאה הזאת.
[Speaker G] מה קובע תנאי התחלה של כל יצור, של כל כוח אם הוא בוחר כזה בכל בן אדם? גם רנדום כאילו?
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע אם רנדום, מה שהקדוש ברוך הוא החליט, כל אחד תנאי התחלה אחר אני חושב,
[Speaker G] גם בדבר הזה,
[הרב מיכאל אברהם] כן אני חושב לא יודע.
[Speaker G] לא רנדום בפריפריה וביצרים?
[הרב מיכאל אברהם] נדמה לי שכן, לא יודע. משה רבנו נולד כשקרן עור פניו, אני לפעמים לפי הדיווחים המקובלים לא ידוע לי איזה תופעה כזאת אצלי, אז כנראה שיש משהו מולד אצל משה רבנו שלא היה אצלי, יש משהו שונה אצלו, בסדר הוא גם נשפט בהתאם וגם אני נשפט בהתאם, בסדר.
[Speaker G] שבאיזשהו מקום הדבר הזה נמצא, הדבר הזה נמצא בנקודה הזאתי או בפריפריה?
[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שהוא נמצא גם שם, זה משה רבנו, הפריפריות זה שיזרחו הפריפריות, למה משה רבנו זורח? זה המשה רבנו האמיתי, הפריפריות זה לא ממש מעניין. אז החסד האמיתי הוא זה שהקדוש ברוך הוא, הרבה פעמים אנשים שואלים למה יש רע בעולם, איך הקדוש ברוך הוא מאפשר שיהיה רע בעולם, הקדוש ברוך הוא לא מאפשר שיהיה רע בעולם, הקדוש ברוך הוא מאפשר לנו בחירה. אבל אם,
[Speaker E] שנייה אחת, אבל
[הרב מיכאל אברהם] אם הבחירה הזאת הייתה מאפשרת לנו רק טוב ולא רע, אז איזה בחירה? בחירה תמיד צריכה להיות בין שתי אלטרנטיבות. אז בשביל לאפשר לנו בחירה, שזה דבר שהוא טוב בתכלית, אין ברירה אלא לאפשר לנו לבחור בטוב ולבחור ברע. או ברע. אי אפשר לאפשר לנו בחירה אבל תמיד לנטרל את היכולת לבחור ברע, אז אין לנו בחירה. היכולת לתת לנו בחירה היא טובה בתכלית, אין רע יורד מלמעלה. הרע הוא תוצאה של הלמטה. מה שירד מלמעלה זה הפוטנציאל לבחור. אם אנחנו בוחרים ברע, אז אנחנו נבחר ברע, אנחנו יצרנו את הרע. אבל העובדה שניתנה לנו בחירה שבה אפשר לבחור בין בטוב בין ברע היא חסד מוחלט, היא הטבה לגמרי. וזה החסד הגדול שניתן לנו בתשובה המלאה.
[Speaker N] לא רק התשובה היא חסד, אלא בעצם כל מערכת הבחירה החופשית.
[הרב מיכאל אברהם] זה אותו דבר, לדעתי זה מילים נרדפות.
[Speaker N] לא, תשובה היא חלק מהבחירה.
[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאמרתי קודם, הרמב"ם בהלכות תשובה ממקם את הדיונים האלה על הבחירה. למה לא בהלכות פטר חמור? יש לך בחירה חופשית שתפדה פטר חמור, אל תיכנע ליצרך, הנה זהו, תפדה פטר חמור. למה שמה לא? מה, שמה אין בחירה? אין יצרים?
[Speaker D] יש הרבה, נכון.
[הרב מיכאל אברהם] למה שמה לא? כי בפטר חמור ובכל מצווה אחרת תמיד יש בחירה לעשות ולא לעשות ויצרים והכל. בתשובה זה לא שיש בחירה אם לעשות תשובה או לא. לעשות תשובה זה להיות בוחר. זה נקרא לעשות תשובה. תפדה פטר חמור אתה יכול לבחור לפדות פטר חמור אתה יכול לעשות את זה סתם כי יצרך הטוב גרם לך לפדות פטר חמור, זה בלי לבחור. לעשות תשובה אתה לא יכול בלי לבחור. לעשות תשובה פירושו להיות בוחר. זה נקרא לעשות תשובה. לעשות תשובה פירושו לחזור להיות בוחר. לחזור לקבל את השליטה על המעשים שלי ולהחליט מה אני באמת רוצה, וכמובן גם לפעול כך. אז לכן בעצם לכן בהלכות תשובה ממוקם הדיון הזה על הבחירה החופשית. טוב, אני רק רוצה לסגור את המעגל, אז באמת זה אני חושב שזה השתמשתי בשאלה למה יש פה חסד מיוחד לא בגלל שרציתי ליישב קושיות למה יש פה חסד גם כן לא רק בתשובה קטנה. אלא זה עזר לי להבהיר מה זאת בכלל התשובה הגדולה. עד איזה עומק מגיע השינוי. לכן אמרנו שהשינוי של התשובה הגדולה הוא שינוי טוטאלי, אין דבר כזה לעשות את זה על מצווה אחת. זה לא שייך. אתה פשוט בוחר במערכת ערכים חדשה וזהו. ברגע שעשית את זה, מן הדין מגיע לך שיסלחו לך. זה לא לפנים משורת הדין. זה אחר. מה, יענישו את האני הקודם שלך? כמו שהרמב"ם אומר, אני כבר אינני אותו האיש, בהלכה ד' שם בהמשך. אני אינני אותו האיש שחטא. אחד כזה יכול לתבוע את הקדוש ברוך הוא לדין תורה אם הוא לא סולח לו. זה מעיקר הדין, זה לא חסידות. זה כמו כמו אותו צדיק, כן, שמרד באחרונה, הוא מן הדין מקבל את זה. מה שהוא יכול לעשות את זה, זה חסד מיוחד. זה שיש לו את האפשרות לבחור. ולבחור זה תמיד גם טוב וגם רע, אין מה לעשות. אז נכון, פה זה כאילו חסד להרע, אבל זה לא חסד להרע. החסד הוא לא שהוא יעשה רע. החסד הוא שהוא יכול לבחור. רק זה שהוא יכול לבחור זה אומר שהבן אדם באמת יכול לבחור ברע. מה לעשות? אי אפשר לתת לבן אדם בחירה בלי לתת לו את האפשרות לעשות רע. אוקיי. עכשיו, כשאנחנו מסכמים בעצם, אני אחזור לנקודת המוצא. יש לנו שני תהליכי תשובה. תשובה קטנה והתשובה הגדולה. התיאורים האלה הם תיאורים ארכיטיפיים. אף אחד מהם לא באמת קיים. לא יודע אם רבי אלעזר בן דורדיא היה קיים אי פעם, אבל אם לא אז היה צריך להמציא אותו. זאת אומרת, זה איזשהו מודל שאנחנו צריכים לשים מול העיניים, להבין את הקוטב, את עומק הקוטב. בן אדם שכבר מגיע להכרה שהשמיים, מישהו מבחוץ צריך לשנות אותו כי מבפנים הוא לא יכול, זה אומר שהשינוי שהוא רצה לעשות הוא כנראה שינוי טוטאלי. זאת אומרת, זה משהו שאין, אין נקודה יותר פנימית שתעשה את השינוי. זה משהו מבחוץ שצריך לעשות את זה. זאת אומרת, זה התשובה עד הסוף. לכן זה נעשה בשעה אחת בלי כל השלבים של התשובה, כל מה שדיברנו בפעמים הקודמות. אבל אף אחד מאיתנו לא נמצא לא שם ולא פה, זה שני טיפוסים מופשטים. גם מי שעושה את התשובה הקטנה צריך גם להתחרט. בכל חרטה יש משהו מזה. אולי לא עד הסוף, אולי לא לשנות לגמרי את מערכת הערכים, לשפץ אותה קצת, או את הכמויות, להעלות את זה משלוש לארבע. בסדר? אבל משהו מזה יש גם בתשובה הקטנה, אחרת היא פשוט לא מוגדרת. אחד משלבי התשובה הקטנה זו חרטה וקבלה לעתיד. קבלה לעתיד זה לא פחות חשוב מבחינת השינוי הפנימי. זה השינוי הפנימי, קבלה לעתיד. כן? לאמץ מערכת ערכים אחרת. בסדר? אז לכן ברור שמשהו מהתשובה הגדולה יש גם בתשובה הקטנה. מצד שני, התשובה הגדולה לגמרי, כמו שרבי אלעזר בן דורדיא יושב שמה עם החוסר אונים שלו, כל אחד מאיתנו מכיר את זה היטב גם בלי להיות רבי אלעזר בן דורדיא. איך מתחילים? זאת אומרת, איך איך אני משנה את עצמי? מה זאת אומרת לשנות את עצמי? אני עכשיו כזה, מה מה אוקיי, הבנתי, אני רוצה להיות יותר טוב, אבל מה אוקיי, מה עכשיו? מה לעשות? איפה המברג? איפה איפה הארגז כלים? עם מה אני עושה את זה? יש פה איזשהו חוסר אונים מסוים. ולכן אני חושב שלא בכדי הקדוש ברוך הוא נתן לנו את שני הערוצים האלה. זה לא שניים. זה רצף, אמרתי שאני אגיע לזה בסוף. אנחנו מתחילים בתשובה קטנה. אנחנו לוקחים חטא ומתחרטים עליו. לא באמת רצינו את זה, לפחות זאת התחושה שלנו. יש פה חולשת הרצון. אז כשמתחילים לבדוק את זה ולנבור, ובעוד חטא ובעוד חטא ולבדוק עוד יותר, לאט לאט הולכים ומתקרבים מהקוטב הזה של הרצף לקוטב השני של הרצף, לתשובה הגדולה. לאט לאט מתחילים ללוש קצת את היותר פנימה ויותר פנימה עד שאולי, לא יודע אם מגיעים עד הסוף, זה נשמע לי קצת אוטופי, אבל מתקרבים יותר ויותר במעגלים יותר ויותר רחבים. ככל שזה יותר עמוק זה חל על יותר חטאים. נכון? התשובה הקטנה חלה על חטא בודד. התשובה עד הסוף זה על כל החטאים כולם. בדרך זה מעגלים שהולכים ומתרחבים, אבל מספר החטאים הוא רק אינדיקציה לעומק. העומק הוא החשוב. וכשאנחנו יורדים כל הזמן, אנחנו פשוט מתקדמים מהצד הזה של התהליך אל הצד ההוא. החסד שניתן לנו, שנתנו לנו את התשובה הקטנה, הוא נחוץ גם בשביל שנממש את התשובה הגדולה. זה לא שני חסדים בלתי תלויים. העובדה שתשובה כזאת מתקבלת ממריצה אותנו לעשות אותה, למרות שהיא לא שווה הרבה, אבל לעשות אותה. להתחיל משם, ואז נתחיל עם עוד חטא ועם עוד חטא ועם עוד חטא. נצליח אולי קצת יותר להעמיק את זה, קצת יותר להבין, לחפור בפנים. איך זה יכול להיות? איך השטויות האלה לקחו אותי נגד מה שאני באמת מבין שהוא הדבר הנכון? וככה לאט לאט זה הארגז כלים. עם זה אנחנו לאט לאט מצליחים ללוש מחדש את אותה נקודה פנימית הזאת שאין לה צורה, לא יודע איך להשים אותה בכלל. כי אין איך לטפל בה. לכן אחרי המעשים נמשכים הלבבות, מה שהחינוך כותב, כי באמת איך מטפלים בלב ישירות? אני לא יודע איך מעצבים לב. לב במובן הרוחני שלו כמובן. איך מעצבים לב? צריך ללכת דרך הסימפטומים, דרך המעשים ודרך זה זה כנראה נכנס איפשהו פנימה. אז התשובה הקטנה זה לא אנטי תזה לתשובה הגדולה, זה המסלול. זה המסלול שמתחילים ממנו ועם החרטה והקבלה לעתיד, שאלו שני האספקטים המאוד חשובים בתשובה הקטנה. לאט לאט, וידוי הוא הדרך כמובן להפנים את זה ולחדד את זה יותר, חודרים יותר עמוק ויותר עמוק ובעצם אנחנו עוברים לאט לאט להיות יותר בעלי תשובה מהסוג של התשובה הגדולה, של אלעזר בן דורדיא. ואז אולי הקדוש ברוך הוא יחזיר אותנו בתשובה שלמה, בעזרת השם. גמר חתימה טובה. פשוט לגבי השאלה
[Speaker G] של חולשת הרצון. מתי דיברנו על זה עם דונלד דייווידסון? כמה וכמה וכמה וכמה פעמים. ועדיין טענתו, שזה כבר למעלה משמונה שנים, נראה לי נכון. זאת אומרת שאדם עושה דברים כי הוא רוצה. אז נכון לפעמים הוא טיפש והוא לא יודע מה הוא עושה, אבל עכשיו הוא מתחרט. ברגע שאתה מתחרט אז תעצור שנייה, כשאתה מתחרט עכשיו אז תברר לך מה אתה באמת רוצה ויותר אל תעשה את זה. אבל אז
[הרב מיכאל אברהם] לא ידעתי מה אני רוצה. לא חשבת. אז אם לא ידעתי מה אני רוצה אז זה לא כמו דונלד דייווידסון. לא, דונלד דייווידסון טוען שמה שעשית זה מה שאתה רוצה, נקודה.
[Speaker G] לבנאדם שמודע כל הזמן. בסדר.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אם הוא לא מודע זה לא מעניין. עוד פעם, או שהוא אנוס או שהוא בחר לא להיות מודע.
[Speaker G] הטענה שאריה הציג מולי כל הזמן היא טענה באופן גורף. הוא כן מקבל את הטענה הזאת שבאופן עקרוני כשהבנאדם עושה פעולה מסוימת זה כי בסולם הערכים הנקודתי שלו בצומת הזאת זה מה שהוא רצה לעשות. אוקיי. או שהוא באמת היה אנוס במובנים שהוא כאילו לא חשב הוא זרם.
[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שהמקום היחיד שבו אפשר לתקוף את התמונה הזאת אני חושב זה שיש בחירה מסדר שני. יש בחירה אם לבחור. זה מה שאמרתי קודם שהבחירה זה רצף בין אפס לאחד. ואז מה שקורה, אני בעצם בחרתי בסט ערכים הנכון ובכל זאת חטאתי למה? כי לא בחרתי להיות בוחר.
[Speaker G] יש
[הרב מיכאל אברהם] איזה מתג אתה יודע במעגל פיקוד לא במעגל הכוח. מעגל הפיקוד אומר אם מעגל הכוח יפעל או לא. זאת אומרת אתה, זה ריאוסטט, זה לא מתג. זאת אומרת יש רצף של רמות. בסדר? ושמה אני חושב שיכול להיות מצב שאותו סט ערכים נתון שיש לי יכול להופיע בעוצמות שונות ויוביל להתנהגויות שונות. אני יכול להיות חלש ולא להיות מספיק בוחר ואני יכול להיות חזק ולהיות לגמרי בוחר. אבל סט הערכים שבו בחרתי הוא אותו סט הערכים הנכון. אז בנאדם לפי זה יש לו שני אפיקים של תשובה, אם אני חוזר לשיעור של הרב עכשיו.
[Speaker G] הוא יכול לעשות תשובה בכוח הרצון שלו בריאוסטט הזה. נכון. ובעצם לדאוג שכל הזמן הוא יהיה על מאה. גם בערכים הנמוכים, הערכים הנכונים זה אחד, ואת העוצמה של הבחירה. אבל אם אני מקבל שאני יכול לעבוד על הריאוסטט, שיש ריאוסטט כזה ואני יכול לעבוד עליו, אז אני לא צריך להגיע לכל מה שהרב הגיע. אם באמת הערכים נכונים. יש לפעמים מצבים שבאמת הערכים חלשים.
[הרב מיכאל אברהם] הרי הרב הגיע לעובדה שאני יכול לשנות את. לא חייב להיות אבל יכול. ועכשיו אני אומר, יכול להיות מצב שאתה צריך לשנות את סט הערכים שלך, יכול להיות מצב שלא. אגב אם אתה צריך לשנות באמת את סט הערכים שלך אז אתה באמת אנוס, זה נקרא אנוס בדעות. כי זה מה שבאמת, זה כאילו מה ששאלתי תוך כדי השיעור. אני לא מבין את ההבדל ביני לבין הרב. תנאי התחלה שלנו, תנאי התחלה שונים. העוצמה של הרב שונה, העוצמה שלי שונה, מלא דברים בפריפריה. אבל האני שונה, לא הפריפריה.
[Speaker G] אבל האני, זה לא פייר. למה הוא שם אותי כאילו, מה לא פייר?
[הרב מיכאל אברהם] אתה גם נשפט בהתאם. זה כמו שאמרתי עם משה רבנו. כל אחד יש לו משימה אחרת ולכן הוא מקבל נשמה אחרת.
[Speaker G] לא, אבל זו לפי מה שהרב אומר עכשיו, נראה לי כאילו שעולם הערכים שלי, של הרב ושל כל אדם הוא נתון. התורה נתונה.
[הרב מיכאל אברהם] מה פתאום? הוא לא נתון. אבל אתה לא בחרת בתורה?
[Speaker G] בסדר, הריאוסטט.
[הרב מיכאל אברהם] לא הריאוסטט, אתה צריך לבחור בכלל להיות כפוף לתורה. זה שהתורה ניתנה זה לא אומר שזה הערכים שלך. זה אומר אולי שאלו הערכים הנכונים אם אתה מאמין בתורה.
[Speaker G] אבל אם אתה לא מקבל את זה, אז פשוט לא בחרת בערכים האלה.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא קשור.
[Speaker G] שאלה של מה, אתה לא יכול לבחור מה טוב ומה רע, זה ברור, זה נתון. לרצוח זה רע, לא לרצוח זה טוב. זה ברור. אבל אתה יכול בסט הערכים שלך לבחור להיות רוצח. לא להיכשל, לבחור להיות רוצח, לבחור ברע.
[הרב מיכאל אברהם] ואתה יכול להיכשל. פה אני לא מסכים עם דייווידסון, כי אתה יכול לא להיות בוחר לגמרי. הרגשה כמובן שזה נכון, ההרגשה שלי אני יכול לומר. אני אומר, לכן אני אומר שזה רק תחושה, אני לא יודע. אבל אני מכיר יהודי שלא מרגיש ככה. אריאל דב לא מרגיש ככה? טוב, מה לעשות. זה כל הדיונים שלי איתו, כאילו לא הצלחתי לענות לו. באמת לא הצלחתי לענות לו. בספר השלישי אני מדבר על זה באורך. לא הצלחתי לענות לו והוא אומר לי שזה, כן הוא אומר לי שזה פשוט לא נכון כי פשוט זה כמו הבחירה החופשית. כל הפרדוקסים האלה של הבחירה החופשית הם נובעים מזה שאנשים מנסים למפות את הפעולה של הבחירה על אחד משני מכניזמים: או על דטרמיניזם או על אינדטרמיניזם. מה זה אינדטרמיניזם? אינדטרמיניזם זה רנדומליות גמורה. והבחירה היא לא זה ולא זה. ולכן תמיד כשאתה תנסה להסביר למישהו מה זאת בחירה, אתה תמיד תיתקע, ותמיד הוא יכשיל אותך. כי הוא תמיד יראה לך שזה אם זה דטרמיניזם זה לא נכון, ואם זה אינדטרמיניזם זה גם לא נכון. זאת אומרת שאין בחירה. והתשובה היא שזה לא נכון כיוון שיש מושג שלישי. למה אתה כופה אותי להיות או פה או שם? הבחירה היא מושג שלישי. מאיפה אני יודע? אני הרי לא יודע להגדיר אותו, כי אני חווה אותו באופן בלתי אמצעי. זה הכל. זאת התשובה היחידה שאני יכול להגיד. אז גם פה אני חושב זה אותו דבר. אם יש לך את התחושה הזאת אז זאת התחושה שלך. גם אם אתה לא מצליח להעביר את זה למישהו אחר, אז לא הצלחת. אבל אם זאת התחושה שלך, זה מה שאתה חושב.
[Speaker G] יש מקומות אחרים בעולם שאומרים שתחושות שלנו שיש לנו הם לא נכונות
[הרב מיכאל אברהם] כמו, בסדר, אם תשתכנע שהן לא נכונות אז תוותר. אבל כל עוד לא השתכנעת, אז למה שאני אוותר?
[Speaker G] טוב, סיימנו הדיונים.