תשובה 3

[הרב מיכאל אברהם] דיברנו קצת, התחלנו מהסתירה ברמב"ם בין ספר המצוות לבין היד החזקה, שהשאלה אם יש או אין מצווה לעשות תשובה. המסקנה הייתה שאין מצווה לעשות תשובה, יש עניין לעשות תשובה. ניסיתי להסביר למה אי אפשר שתהיה מצווה לעשות תשובה. בגלל שהמצווה הזאת, עניינה, או התשובה עניינה לחזור בעצם, לחזור בעצם להיות בוחר, להיות מישהו שמחליט על צעדיו, לנקודת ה"לשמה". דיברנו קצת על המושג לשמה, לעשות את האמת מפני שהיא אמת, או במילים אחרות, שעבודת השם תהיה הערך היסודי ולא שיהיו ערכים יותר יסודיים שמהווים הסבר או בסיס למה אני עובד את השם, שזה בעצם יהיה הערך הבסיסי שלי. אדם שחוטא בדרך כלל פועל בגלל מוטיבציות נוספות מעבר לעבודת השם, לכן הוא בעצם לא עבד את השם באותו מקום שהוא חטא, כי יש מוטיבציות נוספות שמעורבות בעבודה שלו וזה לא הדבר הבסיסי ביותר, שורש הכל. והתשובה עניינה לחזור חזרה לאותו מקום שבו אין מוטיבציות נוספות, וברגע שאין מוטיבציות נוספות אז לא אמור גם להיות חטא באופן עקרוני. יש פה עוד נקודות יותר מורכבות, שלא תמיד האדם עושה בדיוק את מה שהוא מחליט לעשות, אבל כרגע אני מתעלם מהעניין הזה. וראינו אחרי זה בפעם הקודמת דיברתי קצת על עניינם של הלכות תשובה, שבעצם הלכות תשובה זה הלכות עבודת השם. ולכן אוסף הנושאים שמופיע בהלכות תשובה הוא אוסף של נושאים שכולם לא נכנסים בגדר ההלכה הפורמלית. גם אם יש דברים שבמקומות אחרים מופיעים בהלכה הפורמלית, הם חוזרים בהלכות תשובה, ובהלכות תשובה נידון האספקט הלא פורמלי שלהם. דיברנו על אהבת השם למשל, שיש בהלכות יסודי התורה ובהלכות תשובה, דיברנו על תלמוד תורה, על עבודה לשמה, כל מיני דברים שמופיעים בהלכות תשובה, על הבחירה, פרק ה' ו'. כל הדיונים בהלכות תשובה שכולם עניינם הוא המבוא או הבסיס לעבודת השם, שהוא מחוץ להלכה הפורמלית, והוא בהכרח מחוץ להלכה הפורמלית כי לא ייתכן שתהיה הלכה שמצווה עליי לקיים את ההלכה, או שהקדוש ברוך הוא יצווה עליי לעבוד אותו. אם אני לא עובד אותו, אז גם את הציווי הזה עצמו אני לא אקיים. אז לכן ברור שהדברים האלה חייבים להיות איכשהו מחוץ להלכה הפורמלית, ואבון דכולהו זה התשובה עצמה. שהתשובה עצמה היא בעצם לא מצווה אלא עניין. הקדוש ברוך הוא פתח בפנינו את הפתח הזה, את האפשרות הזאת לעשות תשובה, ואנחנו אמורים מכאן להסיק את המסקנה לבד, לא מתוך ציווי שאנחנו צריכים לעשות תשובה. זאת הסיבה שהרמב"ם ושערי תשובה לרבינו יונה ועוד ראשונים מנסים לשכנע אותנו לעשות תשובה, בדרך כלל לא מנסים לשכנע אותנו לפדות פטר חמור, לא לברך ברכת המזון וגם לא כל כך לכבד הורים. אלא אומרים אתה חייב נקודה, תעשה מה שאתה חייב. בהלכות תשובה הם מתחילים להתפייס, לדבר על מוסר, על הרעיונות שמאחורי הדברים, על המעלות הגבוהות שמשיג בעל התשובה, והסיבה לכך היא שהם צריכים לשכנע אותנו לעשות תשובה כי אין ציווי. אנחנו לא עושים את זה בגלל ציווי, הם אמורים להבהיר לנו למה בהכרח לעשות תשובה כי זה הגיוני, כי אי אפשר אחרת, ורק בגלל זה אנחנו אמורים לעשות את התשובה הזאת. אז בעצם כל עניינם של הלכות תשובה ובוודאי של התשובה עצמה זה לחזור חזרה לאותה נקודה שהיא הנקודה הראשונית שבה אנחנו בוחרים לעבוד את השם. אנחנו בוחרים לעבוד את השם כי אנחנו רוצים לעבוד את השם, לא מסיבה אחרת כלשהי.

[Speaker B] למה שלא נגיד שחז"ל משכנעים אותנו כל כך לעשות תשובה, שתשובה וזה כמו שהרב אמר זה נוגע בכל בכל תחומי החיים זה בעצם לשנות את כל את כל מהלך החיים של הבן

[הרב מיכאל אברהם] אדם, ובדיוק בברכת המזון זה לא בהכרח ברכת המזון אתה לא צריך שכנוע. למה לא צריך שכנוע? מה אם מישהו לא מברך ברכת המזון שלוש פעמים ביום? זה לא כזה…

[Speaker B] לא, כי יש ציווי על שניהם. רק שהניסיון שאתה עומד פה כשאתה מחליט לברך או לא לברך, להקשיב לציווי הזה ולברך או לא לברך, הוא ניסיון קטנטן ביחס לתשובה שזה לשנות את כל את כל…

[הרב מיכאל אברהם] גם תשובה זה שאלה גדולה עד כמה זה באמת לשנות את הכל או לא. ההנחה שלך, ופה אני מסכים זה מתאים למהלך הזה, אבל אז אתה בלאו הכי חוזר למהלך הזה כך או אחרת. אתה בעצם אומר שתשובה זה לא למחוק חטא כזה או למחוק חטא אחר אלא לשנות איזשהו כיוון בסיסי בהתנהלות שלך, זה שינוי נפשי. כן, אבל הם… אז השאלה עכשיו אם יש מצווה לעשות תשובה או לא, אפשר להתווכח, אבל ברמב"ם שאין מצווה לעשות תשובה נדמה לי שבהחלט הסבר מתבקש. אני לא אומר שמי שאומר שיש מצווה לעשות תשובה בהכרח לא תופס את התשובה כך, זה אני לא יודע. טוב, אז זה היה בעצם מה שעשינו עד עכשיו. אחת ההשלכות של העניין הזה בעצם, שאנחנו תופסים את התהליך של התשובה כ שעניינו הוא למעשה התהליך ולא התוצאה של התהליך. התוצאה של התהליך היא שאני מפסיק לעשות עבירות. אבל להפסיק לעשות עבירות זה לא עניינה של התשובה. פשוט כשכתוב שצריך לברך ברכת המזון, ברור שצריך להפסיק לא לברך ברכת המזון. זאת אומרת זה עניינן של המצוות כל אחת במקומה. התהליך של התשובה עניינו הוא לא המצב שבסופו של דבר אליו אני מגיע, האי עשיית עבירות או קיום המצוות, אלא ההתקדמות לקראת המצב הזה, השינוי הנפשי, התהליך הזה שמוליך אותי לכיוונו של המצב הזה. פה אני באמת טיפה מתלבט. יש כמה אינדיקציות שבהן רואים שהעניין בתשובה הוא באמת התהליך ולא התוצאה. אולי האינדיקציה הבולטת ביותר זה המימרא הזו שמוצגת כמחלוקת בגמרא אבל אחרי זה כולם מצטטים את אחת הדעות, שבעל תשובה עדיף מצדיק גמור. למה בעל תשובה עדיף מצדיק גמור? בעל תשובה זה אחד שחטא, עשה תשובה והתכפר לו החטא. נכון? אז עכשיו הוא חזר להיות צדיק גמור. איך יכול להיות משהו שהוא יותר מצדיק גמור? אם יש משהו שיותר מצדיק גמור אז הוא לא גמור. איך הבעל תשובה נהיה יותר מצדיק גמור? לכל היותר הוא חזר להיות צדיק גמור אחרי שהוא קצת חטא הוא חזר להיות צדיק גמור. איך בעל התשובה נהיה יותר מצדיק גמור? התשובה היא כמובן, התשובה, דה אנסר, לא התשובה, היא שהתהליך של התשובה לא מתמצה בזה שאני מוחק את החטא שחזרתי להיות צדיק גמור. זאת התוצאה. כמו שהרמב"ם אומר, תעשה את האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא. התוצאה תגיע בסוף אבל אתה לא עושה את זה בשביל התוצאה. אתה עושה את האמת מפני שהוא אמת. אתה נמצא בתהליך כי לתהליך בעצמו יש ערך, לא בגלל התוצאה שאליה הוא מוביל. אז לכן בעל תשובה לא רק שהוא מחק את החטאים והגיע להיות צדיק גמור, הוא גם עשה את הפעולה של ההליכה לקראת המצב הזה, את העבודה הנפשית הזאת, את התהליך הזה, את השינוי הנפשי הזה, וזה בעצמו בעל ערך, עוד לפני השאלה שבסופו של דבר החטא או התוצאה שבסופו של דבר החטא נמחק. זה נכון, אבל זה לא הערך של התשובה. הערך של התשובה זה בונוס, סוף הטובה לבוא. הערך של התשובה זה בעצם עשייתה, כמו שאומרים תמיד בחדשות, המפגש בעצם ערכו בעצם קיומו. זה תמיד כשאומרים כשאין שום ערך למפגשים אז תמיד מסבירים לנו שהערך של המפגש הוא בעצם קיומו. וזה גם היה עוד כמה שניות לבזבז בחדשות על זה, סך הכל על מה ידברו אם לא על זה. אז גם פה בעצם הערך של התשובה הוא לא רק בתוצאה שאליה אנחנו מגיעים, אלא גם בעצם העובדה שהלכתי לקראת, שעשיתי את המאמץ הזה, שעשיתי את התהליך. תשובה היא תהליך, היא לא הגעה למצב. הערך של עשיית תשובה הוא לא בגלל שבעקבותיה אני מוחק את כל החטאים ואני נהיה צדיק גמור. לא. גם אם במקרה לא מחקתי שום דבר, יש ערך בזה שעשיתי את העבודה הנפשית. זו אחת הסיבות למה חטאים, אז מי שחוטא בשוגג, איך זה הולך שמה? עוונות נעשות לו זכויות, איך זה הולך שמה? לא מי שחוטא בשוגג, בתשובה מאהבה ובתשובה מיראה, כן. תשובה מאהבה ובתשובה מיראה, שהשאלה אם הזדונות נעשות כשגגות או נעשות כזכויות. דבר אחד לא קורה, שהן נמחקות. או שזה מתהפך לזכויות או שזה נהיה שגגות, אבל להימחק אין, אי אפשר למחוק את העבר. העבר נעשה, כל מה שאתה יכול זה. איך לצבוע אותו? או שזה יהיה שגגות, כאילו תקבל הקלה, נו, זה לא עבירה לגמרי, זה עבירה קלה, זה שגגה במקום מזיד. או שזה בכלל מנוף, זה הפך להיות זכויות. איך עוונות הפכו להיות זכויות? אתם יודעים איך? בגלל שהרי מה קרה כשמחקתי את העוון? אז נהייתי צדיק גמור, נכון? אבל זה לא הפך לזכויות, נמחקה לי העבירה. אבל אם בעל תשובה עדיף מצדיק גמור, מה זה אומר? שהתהליך הזה של מחיקת העוונות הוא בעצמו בעל ערך, הוא זכות. העבירה הזאת גרמה לכך שהצלחתי להיות יותר מצדיק גמור. לא רק שנמחקה העבירה, אלא אני קיבלתי גם זכות, עשיתי תשובה. לא עבירה הפכה לזכות, אלא העבירה היא היכי תימצי לזה שאני אוכל עכשיו להיות בעל תשובה, ממילא תהיה לי גם זכות, לא רק שמחקתי את העוון. אז לכן אני עדיף על צדיק גמור. אגב, זה החסידים אומרים, למרות שהחסידים אומרים זה גם נכון כנראה, שמי שאומר שאחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו. מה ההוה אמינא של אחטא ואשוב? מה הרעיון של אחטא ואשוב? אז בדרך כלל אנחנו מבינים אחטא ואשוב הכוונה מי שרוצה לחפף, הוא יחטא אבל בסדר, אחרי שהוא ישוב הוא יחזור להיות צדיק גמור, הכל בסדר. לא, מה פתאום? זה הוה אמינא של צדיקים. הם רוצים להיות בעלי תשובה, לא צדיקים גמורים. איך הוא יהיה בעל תשובה? אז הוא יחטא וישוב, ואז הוא הרבה יותר מאשר צדיק גמור. יש איזה הוה אמינא לתקן תיקונים, כן, לרדת לאסוף את כל הניצוצות מכל מיני מקומות נמוכים ולהפוך לבעל תשובה שהוא עדיף מצדיק גמור. אז ההוה אמינא האמיתית של אחטא ואשוב, והחידוש הגדול הוא שאסור לעשות את זה. אסור לעשות את זה, או שלפחות לא יתנו לך לעשות את זה, אז לא כדאי. שאלה אם להבין את זה כאסור או להבין את זה כלא כדאי. אבל תכלס, כנראה שחז"ל לא ממליצים לעשות את העניין הזה. בכל מקרה, הנקודה היא שמה זאת אומרת אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואם היו מספיקין בידו אז זה בסדר? אז זה בסדר? אחטא ואשוב? כן, כנראה שכן, רק תדע לך לא יספיקו בידך. למה זה בסדר? זה בסדר, זה אפילו יותר מבסדר, כי יש לך איזה הוה אמינא אתה עושה את זה, אתה עושה את זה מתוך מגמה של עבודת השם. אתה רוצה להיות גם בעל תשובה, לא רק צדיק גמור, המעלה הזאת לא תהיה לך בתור צדיק גמור. איך תאסוף גם את המעלה הזאת? איך תגיע הכי קרוב לקדוש ברוך הוא? אתמול היה מופרש ומובדל והיום כן, מה שהרמב"ם כותב על בעל התשובה. איך אתה תגיע להיות כזה? אתה חייב לחטוא ולשוב. אז בסדר, אל דאגה, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, כל אחד גם בלי תכנונים כנראה באיזשהו מקום צריך לעשות תשובה. הרב קוק אומר נדמה לי שצריך לעשות תשובה גם בלי חטאים, לא משנה, אבל אפילו בתפיסות הרגילות, אז צריך לעשות תשובה על חטאים שעשית, אל תוסיף, זאת אומרת בל תוסיף, אל תוסיף עוד חטאים מעבר לחטאים כבר יש לך. אבל ההוה אמינא הזאת של אחטא ואשוב גם היא בעצם מה היא אומרת לנו? היא אומרת לנו שיש ערך בתהליך, התהליך הוא לא רק מוחק ומחזיר אותך למצב שהיית קודם החטא. התהליך הזה מקדם אותך מעבר למה שהיית קודם, לא רק שהוא מוחק את החטא, אלא עצם זה שעשית תשובה זה משהו שהוא נותן לך מעלה יתרה. אגב, זאת אני לא אכנס לזה כאן, אבל זאת שאלה פילוסופית מעניינת. הרבה פעמים אנשים טועים בעניין הזה והם חושבים שתהליכים תפקידם להביא למצבים. זאת אומרת, דוגמה אחת רק כדי להבהיר את זה, בנתינת גט, כן, נתינת גט אז הראשונים והאחרונים מתלבטים הרבה מאוד מה ההגדרה, איך להגדיר נתינת גט שתהיה נתינה כשרה. כתוב ונתן בידה, מה זה פעולת הנתינה שתהיה כשרה? אז יש שם המון התלבטויות, מצד אחד הקנאה של הגט היא בסדר אבל כנראה שהיא לא מחויבת המציאות, זה גם נקרא נתינת גט במקרים מסוימים, נגיד שם גט בחצרה והקנה לה את חצרה זה גט כשר. אתה יכול להקנות את הגט, זה גם נקרא נתינה, אבל זה לא רק הקנאה, יש מצבים שבהם אתה לא מקנה ובכל זאת הגט כשר, למשל כשבא על איסורי הנאה שאתה לא יכול להקנות, לפחות לשיטות מסוימות אתה לא יכול להקנות איסור הנאה ובכל זאת נתינת גט זה בסדר. אז הקנאה זאת לא ההגדרה. פעולה פיזית היא ודאי לא ההגדרה, כי אפשר גם להקנות בלי פעולה פיזית של נתינת הגט, שים אותה בחצר תקנה את החצר. אז מה כן? ואז התפצלויות, יש כמה סימנים בקהילות יעקב בגיטין אם אתם יכולים להסתכל שם זה שניים או שלושה סימנים, התפצלויות נוראיות, זאת אומרת מספר הפרטים בהגדרה הוא פחות או יותר כמספר המקרים שמופיעים בגמרא. הגדרה מאוד מאוד מפותלת עד שבכלל לא ברור בשביל מה היינו צריכים את ההגדרה הזאת בכלל. נשאר עם המקרים וזהו. הגדרה בדרך כלל באה לאסוף לי את כל המקרים לאיזשהו עיקרון אחד פשוט. אבל כשמספר הפרטים בעיקרון הזה הוא כמספר המקרים אז אין טעם לחפש עיקרון כזה, לא הרווחנו שום דבר. מה באמת הרעיון שמה? למה אני חושב לא מצליחים באמת להגדיר את העניין? ולמה באמת הגמרא מלאה? יש עשרה… עשרות רבות של מקרים שהגמרא מביאה, זה נתינה כשרה, זה נתינה לא כשרה. תגידו את העיקרון, אחת, שתיים, שלוש, זה הכל. למה צריך להביא מאה אלף מקרים? נראה לי שבגלל שהתשובה לזה היא שפעולת הנתינה זאת פעולה. וכל הניסיונות להגדיר את הפעולה הזאת דרך המצב שהיה לפני הפעולה והמצב שאחרי, קודם הגט היה שלי, ואחרי זה הגט הוא שלה. זה ההגדרה דרך הקנאה, כן? זה ניסיונות להגדיר פעולה דרך מצבי הקצה. אי אפשר להגדיר פעולה דרך מצבי הקצה. כיוון שהפעולה יש לה איזשהו מעמד לעצמה לא רק במובן הזה שהיא מעבירה ממצב כזה למצב כזה. זה כמו להגדיר מהירות לא דרך הפרשי מרחק חלקי הפרשי זמן. איך אנחנו מגדירים מהירות? יש הפרש מרחקים חלקי הפרש זמנים, נכון? אבל המהירות בסופו של דבר קיימת גם בנקודת זמן, נכון? מי שקצת מכיר. בסדר? אנחנו מגדירים את זה דרך הפרשים. אבל יש מהירות בכל נקודת זמן. אם הפונקציה היא לא קו ישר, אז יש מהירות שונה אפילו בכל נקודת זמן. נכון? ובכל נקודה יש מהירות. איך עושים הפרש מרחקים חלקי הפרש זמנים בנקודת זמן? הפשט הוא שמהירות היא לא הפרש מרחקים חלקי הפרש זמנים. מהירות זה משהו שהוא מעבר למצב הייתי במקום הזה בזמן הזה למקום הזה בזמן הזה. זה עוד פעם להגדיר את התהליך דרך הפרשים בין מצב ההתחלה למצב הסיום. אבל זה הגדרה טכנית, הגדרה אופרטיבית, אופרציונלית. כך מחשבים מהירות. אבל מה זאת מהירות? זה בכלל לא זה. מהירות זה איזשהו פוטנציאל שיוצא אל הפועל על ידי שינוי מקום לאורך זמן. אבל פוטנציאל הזה קיים בגוף גם בנקודת זמן. הביטוי הפיזיקלי שלו זה שהגוף משנה מקום לאורך הזמן. זה עוד דוגמה לזה, דרך אגב כל הנגזרות, כמעט כל הנגזרות הנחשבות כאלה, כל הנגזרות שמגדירות גודל אמיתי, לא גודל מלאכותי. כל הנגזרות שמגדירות גודל אמיתי הם בעצם מבלבלות. זה פעולת חישוב דרך הפרשים הולכים ומתקרבים. אבל הגודל שאותו אנחנו מחשבים הוא קיים גם בלי הפרשים, הוא קיים גם על נקודה. כיוון שהגודל הזה הוא לא הפרש בין מצבים, הוא הפוטנציאל לשנות את מצבי מפה לפה. אם יש לי את הפוטנציאל הזה זה אומר שהמצב שלי ישתנה. גם התשובה זה אותו דבר. כשאני עושה תשובה, זה אומר שאני נמצא במצב נפשי שהתוצאה שלו תהיה שינוי מצב. קודם הייתי במצב כמו שהרמב"ם אומר פעם היה מובדל ומרוחק ומשוקץ, והיום הוא קרוב וכולי. זה הגדרה של התהליך דרך המצב לפני והמצב אחרי. אבל זאת לא פעולת התשובה. פעולת התשובה זה לא לחזור להיות צדיק גמור. פעולת התשובה זה להצטייד באותה באותו כושר, באותה אנרגיה, באותו מצב נפשי שבסופו של דבר התוצאה שלו תהיה שדרגתי הרוחנית משתנה או עולה. ולכן למעשה לעשות תשובה מפה לפה זה אותו דבר כמו לעשות תשובה מפה לפה. אין שום הבדל. כיוון שהנגזרת היא אותה נגזרת. זאת אומרת, יש לכם מהירות כזאת. הייתם פה אז תגיעו רק לפה. אם הייתם פה תגיעו לפה. אבל מבחינת הערך של התשובה שאותה עשיתם, זה אותו דבר, זה לא משנה בכלל. כיוון שהערך של התשובה זה ההתקדמות, לא לאיפה אני מגיע. לאיפה אני מגיע זה עניין אחר. זה גם ערך, אני לא אומר שאין לזה ערך. אני אומר אבל המושג תשובה הוא לא זה. המושג תשובה זה ההתקדמות, זה הפוטנציאל, זה הנגזרת של הדרגה הרוחנית שלי, זה לא הדרגה עצמה. טוב, זה כתבתי פעם על זה משהו, מי שרוצה יכול לקרוא שם.

[Speaker B] יכול להיות עוד הסבר לבין מה שחז"ל שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, בעצם זה איזושהי תביעה מבעלי תשובה. אל תחשוב שיש לך איזשהו דד ליין, ברגע שאתה מגיע לדרגה של צדיק גמור אז סיימת. שלא תוכל לעמוד. בדיוק, אתה צריך להמשיך.

[הרב מיכאל אברהם] סתם כתוב שהצדיקים לא יכולים לעמוד, בעלי תשובה דווקא עומדים.

[Speaker B] בסדר, אבל אל תחשוב שצריך להגיע לדרגה של צדיק גמור ואז תגיד הגעתי, טוב הגעתי לפסגה.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בכל אופן, יש כאלה שאומרים זה בגלל הצפיפות, אתה יודע. במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד כי צפוף שם.

[Speaker B] לתפוס חזק את הריח?

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בכל אופן, הסוסים עם האמצע הכביש או המדרכה על הצדדים. טוב, אז מה שאני רציתי להגיד פה זה למעשה שהעיקרון שאליו אנחנו מגיעים, התפיסה של התשובה שאליה אנחנו מגיעים, זה שתשובה היא לא מכשיר כדי למחוק חטאים. התשובה היא ערך לעצמו. התהליך של הימצאות בתהליך של תשובה הוא הערך של תשובה. מחיקת החטאים היא תוצאה. סוף הטובה לבוא. אבל זה תוצאה, לא זאת הנקודה. יש יכול להיות שאפשר לתלות בזה, למרות שברמב"ם עצמו זה כנראה יוצא בעייתי, אבל יכול להיות שאפשר לתלות בזה את המחלוקת אם יש מצווה לעשות תשובה או אין מצווה לעשות תשובה. מי שאומר שיש מצווה לעשות תשובה, אז עולה השאלה, וזה מה

[Speaker B] שדיברתי באחת הפעמים הקודמות אני

[הרב מיכאל אברהם] חושב, למה צריך את המצווה הזאת? כי לכאורה…

[Speaker B] לקבל שכר, מצווה נועדה כדי לקבל שכר שמי שיעשה תשובה יקבל עליה שכר.

[הרב מיכאל אברהם] מה, סתם בגלל שכשהפעולה שהוא יעשה גם ככה הוא יעשה, הוא יקבל עליה כפל שכר? כן. לא יודע, זה מוזר. אז אין בעצם שום ערך לתשובה מצד עצמה.

[Speaker B] זה כמו השאלה למה להביא את הטף, אם הגברים והנשים באים אז למה מצווים על הטף? כדי להביא שכר למביאיהם. אז הציווי בא כדי

[הרב מיכאל אברהם] להביא שכר למביאיהם בגלל שקרה משהו. מה, למה להביא שכר למביאיהם? מה? כי יש לזה ערך שהילדים יהיו שם. מה, סתם מין גזירת הכתוב רק כדי להרבות את שכרם?

[Speaker B] את שכרם של ההורים בגלל שככה הילדים יהיו עם ההורים.

[הרב מיכאל אברהם] מה פתאום? זה לא מתפרש ככה בכלל. להרבות את שכרם של ההורים למה? כיוון שיש ערך בזה שהילדים יהיו שם. רק הערך הזה הוא לא מצווה כי אי אפשר לצוות ילדים. אז אני אומר, תדאג לזה אתה שהוא ימלא את הערך הזה, ממילא תקבל שכר. מה, סתם לקבל שכר כי סתם כי בא לי לתת לך עוד שכר? שייתן לי עוד שכר, מה הוא רוצה ממני?

[Speaker B] בן סורר ומורה? אה? בן סורר ומורה? מה שהוא אמר על שכר? גם לדרישה יש ערך.

[הרב מיכאל אברהם] נו כן, ברור. תלמוד תורה. בדיוק. יש ר' ישראל סלנטר כותב על זה, יש לו מאמר מאוד יפה. הוא אומר, מה זה כן שכתוב שם בן סורר ומורה, לא היה ולא נברא. אז למה נכתב? שנה וקבל שכר. ר' ישראל סלנטר אומר, מה זה שנה וקבל שכר, את שאר התורה גמרנו? מישהו גמר את כל השאר? וצריך את הפסוק הזה בשביל למלא לי עוד פיסת זמן שנשארה לי עד מאה ועשרים? מה הפשט בזה? אומר, זה בכלל לא הפשט. הפשט הוא בן סורר ומורה, כיוון שהוא לא היה ולא נברא, אז למה צריך ללמוד את זה? צריך ללמוד את זה בשביל לקבל שכר על תלמוד תורה, נכון? אז מכאן אנחנו למדים את העיקרון של שנה וקבל שכר. אם לא הייתה פרשה שלא נועדה למימוש, לקיום, היינו חושבים שלימוד תורה זה בשביל לקיים. אבל אין לך טעות גדולה מזאת. לימוד תורה זה בשביל ללמוד. ואיפה תלמד את זה? הנה, בבן סורר ומורה. עובדה, לקיים לא תוכל. אז למה צריך ללמוד? למה זה חלק מהתורה? כדי ללמד אותך את העיקרון של שנה וקבל שכר.

[Speaker B] פשט שבשביל להעביר לך תכנים חינוכיים ומחשבתיים שקשורים לפרשה.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא סותר אגב. זה רק אומר, אני רק אומר יש בזה, אבל המצווה מצד עצמה היא לא מצווה שניתנת למימוש. אז למה זאת מצווה?

[Speaker B] כי זה מלמד אותך איך להתייחס.

[הרב מיכאל אברהם] אבל כשאתה מתייחס ככה, אתה לא מקיים את המצווה. אתה לא מקיים את מצוות בן סורר ומורה כשאתה מתייחס ככה.

[Speaker B] אם התורה רצתה להגיד לי, ראש השנה בפרשה הייתה יכולה לכתוב

[הרב מיכאל אברהם] לי את הא-ב ולהגיד לי תשנן את זה וזהו. לא, וזה בדיוק הנקודה, לא. ברור, זה בדיוק מה שאני ממשיך את מה שאמרתי קודם. ברור שלפרשה יש ערך כי לא מקבלים שכר סתם על שטויות. לא, זה בדיוק הנקודה. יש לה ערך, אבל מצווה זה לא היה אמור להיות מצווה כי הרי זה לא נועד למימוש. זה באמת לא מצווה במובן של מצווה שעומדת להתקיים. זאת מצווה במובן שזה חלק מהתורה שצריך ללמוד אותה. עכשיו למה באמת מקבלים ערך על זה? זה אברקדברא? מין כזה לשנן אברקדברא? ודאי שלא. בגלל שלומדים מזה דברים בעלי ערך, לכן מקבלים על זה שכר. ובדיוק אותו דבר גם כאן. זה שדבר מסוים נועד כדי שכתוב נשך ותרבית בתחילת פרק איזהו נשך, אז כתוב נשך ותרבית זה שני לאווין, ולמה נכתבו? הרי אין להם שום נפקא מינה, איפה שיש נשך יש תרבית, איפה שאין נשך אין תרבית. אין שום נפקא מינה. אז למה הם נכתבו? לעבור עליו בשני לאווין. זה ההיפך משנה וקבל שכר. מה הפשט לעבור עליו בשני לאווין?

[Speaker B] לקבל מלקות פעמיים.

[הרב מיכאל אברהם] ולמה? למה באמת לקבל מלקות פעמיים? מה, כי מגיע שמונים מלקות על זה? מה פתאום? תסתכלו ברש"י על המשנה שם באיזהו נשך. אז רש"י אומר, מה ההבדל בין נשך ותרבית? הרי זה שתי מילים שונות. נשך זה לנשוך את הלווה, לקחת ממנו, לנשוך אותו, לקחת ממנו את הכסף הנוסף. הבנתם? תרבית זה להרבות את ממונו של המלווה. יש פה שני אספקטים ושניהם בעייתיים. שני אספקטים בעייתיים. עכשיו פרקטית אין, אף אחד מהם לא מופיע בלי השני, הגם שיש ציורים שאני חושב שאני כן מצליח לייצר אחד בלי השני, לפחות בכלכלה שלנו היום, אבל עקרונית הם לא מופיעים אחד בלי השני פרקטית. זאת אומרת תמיד כשיהיה נשך זה גם ייצר. אבל זה לא אומר, יש פה שני אספקטים בעייתיים. באמת כל מעשה כזה יש בו שני אספקטים, שתי פגימות. אתה גם פוגע בהוא ואתה גם מרבה ממונך שלא כדין. אז שני אספקטים, מגיע שתי מלקות. אין דבר כזה סתם לעבור עליו בשני לאווין או להרבות שכר, זה שטויות, אין דבר כזה. תמיד כשחוטפים מלקות פעמיים זה בגלל שבאמת היו שם שתי בעיות. זה לא סתם כדי שתקבל שמונים מלקות להרתיע אותך עוד יותר.

[Speaker B] כמו מי שאוכל שרץ העוף שלוקה חמש, אז הוא לוקה כך וכך על שרץ רגיל, כך וכך על שרץ העוף.

[הרב מיכאל אברהם] ודאי, כי יש בזה חמש בעיות שקרו בגלל שהוא אכל את השרץ העוף הזה. חמש בעיות.

[Speaker B] הגמרא אומרת מה הן.

[הרב מיכאל אברהם] היא מביאה פסוקים שיש לאו הזה ולאו הזה. בדיוק. בוודאי, כי יש בזה חמש בעיות שקרו בגלל שהוא אכל את השרץ העוף הזה. חמש בעיות והגמרא אומרת מה הן. היא מביאה פסוקים שיש לאו הזה ולאו הזה, חמישה לאווים. בדיוק, וכל פסוק כזה הוא לא, אבל כל הבעיות, כל פסוק כזה מתאר בעיה אחרת שיש בשרץ העוף. הגמרא כותבת, התורה, סליחה, התורה, יש דברים ששאלנו גם על התורה, לא רק על הגמרא, שהתורה אומרת שתים עשרה פעמים לשמור שבת. דיברנו על זה פעם הקודמת. זה לא נמנה בתור שתים עשרה מצוות, וכשאתה מקיים את זה לא תקבל שכר על שתים עשרה מצוות. למה? התורה ציוותה את זה שתים עשרה פעמים. מה זה שונה מנשך ותרבית שלוקים פעמיים כי זה כתוב פעמיים? למה? כתוב פעמיים אותו דבר, למה לוקים פעמיים? ובשבת כתוב שתים עשרה פעמים אותו דבר. נו, שיהיו שתים עשרה מצוות עשה, אם זה יצטרך לדחות לא תעשה, אנחנו יכולים לדחות את כל התורה כולה עכשיו, כי כל שמירת שבת זה שתים עשרה מצוות עשה. למה לא? זה אותו תוכן. אם זה אותו תוכן, אז ברור שזה רק כפילות. אבל נשך ותרבית זה לא אותו תוכן. פרקטית, תמיד כשאתה מלווה בריבית, אתה תמיד תפגום את שני הפגמים ביחד. אז לכן אתה לוקה פעמיים, אבל אתה לוקה פעמיים כי יש שני פגמים. אף פעם אתה לא לוקה פעמיים אם זה פגם אחד. אין דבר כזה. להרבות עונש או להרבות שכר זה תמיד בגלל שיש שם עוד משהו באמת, לא סתם כי רצו לזכות אותך. זה כמו למה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. זאת תפיסה ילדותית אומרת כן, בעצם אין לזה שום ערך, אבל הקדוש ברוך הוא רצה לתת לנו שכר. שטויות במיץ. מה זאת אומרת? ברור שהוא רצה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כי יש ערך בתורה ובמצוות. מרוויחים מזה באמת משהו. וכתוצאה מזה גם יש שכר ויש עונש. אבל זה תמיד מתחיל בשאלה מה באמת לפני עולמות השכר והעונש. איך הגענו לכל זה? בגלל שהיה תהליך, תהליך של תשובה,

[Speaker B] לא רק ההתחלה והסוף, זה גם התהליך. אוקיי, אז למה זה?

[הרב מיכאל אברהם] אין ציווי על זה, וציווי זה

[Speaker B] לקבל שכר, זאת לא מצווה.

[הרב מיכאל אברהם] אתה אמרת שכן, המצווה הזאת היא לקבל שכר. אוקיי, בסדר. אז עכשיו אמרנו שהמצווה הזאת זה לא בשביל לקבל שכר. בסדר, אז אם זה כך, אז בעצם המסקנה היא שיש ערך בתשובה, יש ערך בעצם עשיית התשובה, בעצם התהליך של ההתקדמות ולא רק במצב שאליו אני מגיע בעקבות התהליך הזה. והתחלתי להגיד עכשיו עם המחלוקת הזאת אם יש מצווה או אין מצווה, הרמב"ם והרמב"ן. יכול להיות שגם זה איכשהו קשור לעניין. שאלתי למה יש מצווה, הרי אנחנו מצווים ועומדים לא לחטוא ולקיים את המצוות. אז באמת מי שתופס את מצוות התשובה ברמה הטכנית, שאתה אמור להגיע למצב שאין לך מצוות ואין לך עבירות, אז באמת מצוות התשובה היא מיותרת. אז באמת המצווה מיותרת, ואז אולי באמת לשיטתו לא תהיה מצוות תשובה. אבל מי שמבין שיש מצוות תשובה, אז ברור שיש בתשובה משהו מעבר לציוויים הכלליים, התרי"ג או שאר התרי"ג או תרי"ב מצוות שאנחנו מצווים לעשות או לא לעשות. מה יש בה מעבר לזה? התהליך. שאתה אמור להגיע בסוף לזה שלא יהיה לך מצוות, שיהיה לך מצוות ולא יהיה לך עבירות. אבל מה יש בזה מעבר לזה שצריך שיהיה לך מצוות ולא עבירות? כי זה כבר יש בשאר המצוות. מה שיש פה מעבר זה התהליך. אז מי שאומר שיש פה מצווה, יכול להיות שתופס את זה כתהליך. מי שאומר שאין מצווה, זה דווקא לכן אמרתי שברמב"ם זה יותר בעייתי, מי שאומר שאין מצווה, יכול להיות שהוא אומר שאין מצווה כי באמת זה לא מוסיף הרבה. עכשיו הרמב"ם, שאומר בכל זאת ומקדיש הלכות תשובה וכולי, למרות שהוא כותב שאין מצווה, די ברור שזה לא בגלל שזה לא מוסיף שום דבר. אלא זה בגלל שרוצה ש… אי אפשר לצוות על זה. כל מה שהסברנו בפעמים הקודמות, כי אי אפשר לצוות על הדבר הזה, כי כל העניין הוא להיות מצווה. אז איך אפשר לצוות על להיות מצווה? לחזור להיות מישהו שהוא בר ציווי, מישהו שמקיים את הציוויים, שעובד את השם. אז אי אפשר לצוות עליי לקיים ציוויים. זה פשוט לא לעניין. כמו שאי אפשר לצוות עליי להיות בוחר. פרק ה' ו', הלכות תשובה, עוסקים בבחירה. גם כן, למה זה מופיע בהלכות תשובה? כי זאת לא מצווה, זאת לא יכולה להיות מצווה. אנחנו עוסקים במשהו שאי אפשר לצוות עליו. אז כיוון שכך, אז באמת זה מופיע בהלכות תשובה, אי אפשר לצוות להיות בוחר. אז בעצם המסקנה היא שהתשובה זה כמעט שם נרדף לבחירה, כי זה לחזור להיות בוחר בעצם, לחזור להיות מישהו שמחליט על ערכים מסוימים ומבצע אותם. ובאמת נדמה לי שבעניין הזה של הערך של להיות לעשות תשובה או ערך של להיות בוחר, אפשר להבחין בין שתי רמות. יש במלכים שם כשמדובר על אליהו בהר הכרמל, אז אליהו אומר שם לעם, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם השם הוא האלוהים לכו אחריו, ואם הבעל

[Speaker B] אז לכו אחריו.

[הרב מיכאל אברהם] ובדרך כלל אנחנו. אני חושב שצריך לקרוא את הפסוקים האלה כפשוטם. הוא אומר להם: גם עובדי בעל יותר טובים מכם. תהיו לפחות עובדי בעל. אתם מאמינים בזה? אז תלכו על זה. ואתם הרי לא מאמינים בכלום, אתם סתם כלומניקים. אתם הולכים פעם פה פעם שם, איך שבא, איך שהחבר'ה הולכים, לא יודע בדיוק מה. זה לא רציני. זאת אומרת, תהיו בוחרים. תחליטו. תחליטו רע, זה כבר יותר טוב מאשר לא להחליט בכלל. כמובן, הכי טוב זה להחליט לבחור בכיוון החיובי. אבל לפחות לבחור. קודם כל תהיה בוחר. אז מה שבעצם אליהו אמר להם: אני דורש מכם כפל דרישות. קודם כל תהיו בוחרים. זה דבר ראשון. אתם סתם, אתם סתם כלומניקים, אתם לא בוחרים. מעבר לזה שתהיו בוחרים נדרש מכם גם כמובן לבחור בטוב, לא סתם להיות בוחרים. אבל התביעה כלפיכם היא תביעה כפולה, לא רק שאתם עושים את הרע, אלא גם זה שאתם לא עושים את זה מתוך בחירה, אתם סתם כלומניקים. זאת אומרת שבעצם יש ערך בעצם היותו של האדם בוחר, עוד לפני השאלה אם הוא בוחר בטוב. במילים אחרות, גם הבחירה היא דבר שערכו הוא לא רק בזה שהוא מוביל אותנו לעשות את הטוב. למרות שזה בדרך כלל מה שקורה, כי בדרך כלל מי שחוטא זה לא בחירה ממש, זה קצת הידרדרות, תמיד אנחנו מרגישים ככה. מי שבוחר באמת, באופן, בחירה טהורה, בדרך כלל בוחר בטוב, לא בוחר ברע. כשאנחנו נופלים, התחושה תמיד שאנחנו עושים חטא, אנחנו נופלים לחטא, אנחנו לא מחליטים שעכשיו אנחנו חוטאים. בדרך כלל זה לא המצב. לכן בדרך כלל מי שבוחר גם בוחר בטוב. אבל למעשה צריך להבין שיש פה שני רכיבים, שני שלבים. קודם כל לבחור, ואחרי זה פרשת השבוע, כן, ובחרת בחיים. אני רואה נתתי לפניכם היום את הטוב ואת הרע, את המוות ואת החיים, ובחרת בחיים. מה זה ובחרת בחיים? יש מצ… זה לא מצווה, כן, אסור להגיד על זה מצווה כי זה אי אפשר לצוות לבחור, כי אחרת אני צריך לבחור גם למצווה הזאת לקיים. אלא נדרש ממני לבחור, להיות בוחר, לא להיות כלומניק. ואחרי זה גם לבחור בחיים. לא רק לבחור, אלא גם לבחור בחיים. אז בעצם גם הבחירה, אמרתי עוד פעם, תשובה ובחירה זה כמעט מילים נרדפות. תשובה זה לחזור להיות בוחר, זה להיות בוחר. זה נקרא תשובה. כשאתה חוטא אתה בעצם כאילו לא בוחר, אתה מידרדר. אתה לא מחליט בעצמך על מה שאתה עושה. התשובה זה לשוב למצב שבו אתה מחליט, שבו אתה בוחר. ולכן גם הבחירה ממוקמת בהלכות תשובה, הדיון על הבחירה של הרמב"ם. כן, הסיפור המפורסם על המזרוחניקים, שמכירים את זה, שבבני ברק, עם רבקה, שהיא מרגישה, כן, שהיא עוברת ליד בתי עבודה זרה והוא בועט, היא עוברת ליד בתי מדרש הוא גם בועט, ותלך לדרוש את השם. אז אמרו לה, שם ועבר, כן, שם אמרו לה: שני גויים בבטנך, שני גויים כן בבטנך, ושני לאומים ממעייך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר. ואז היא נרגעה והלכה לביתה שמחה וטובת לב. ואז שואלים כמובן בבני ברק: מעיקרא מאי קסבר והשתא מאי קסבר? זאת אומרת, מראש היא לא ידעה ועכשיו אומרים לה יש לך אחד רשע ואחד צדיק, עכשיו היא נרגעת? התשובה היא כן, היא נרגעת, כי יותר טוב אחד רשע ואחד צדיק מאשר מזרוחניק. זאת אומרת, אחד שכל פעם מחליט פוסח על שתי הסעיפים. כן, מזרוחניק זה לא מי שחובש כיפה סרוגה, זה הטעות של בני ברק. מזרוחניק זה מי שהוא מזרוחניק. זה יכול להיות מזרוחניקים עם פראק וגארטל גם כן. השאלה היא מישהו שלא, מישהו שלא מחליט. מישהו שהולך לאיזה כיוון שנושבת הרוח, ולא מחליט על דרכו. ובאמת עדיף מישהו רשע וצדיק, זה בדיוק אליהו בהר הכרמל, עדיף רשע וצדיק מאשר מישהו שלא מחליט. כי הרשע לפחות החליט. אתם יודעים, עשו הוא היחידי חז"ל אומרים שעשו היה יהודי מומר. אי אפשר הרי להיות יהודי מומר. אי אפשר להיות יהודי מומר. מה זה יהודי? הרי עשו וצאצאיו הם גויים, נכון? למה צאצאיו הם גויים? הוא היה יהודי מומר. זאת אומרת הוא הצליח להמיר. אף יהודי מומר לא מצליח להמיר. רק עשו הצליח. למה? כי עשו הוא הסמל של מי שבחר ברע. עשו ויעקב יצאו בתור תאומים. הזכרתי במקרה את הרב יצחק הוטנר לפני אחת הפעמים הקודמות, לא? השני שעירים ועד דלא ידע, נכון? שצריך להשוות את שני הדברים כדי להבחין בהבדל ביניהם. בזה שזה בחר בטוב וזה בחר ברע. יעקב ועשו.

[Speaker B] אם הוא היה ככה מבטן אמו אז הוא לא בחר?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אבל הוא לא היה.

[Speaker B] גם אם הוא כן היה ככה מבטן אמו. מה זאת אומרת?

[הרב מיכאל אברהם] לא, המדרש זה תיאור ספרותי. זאת אומרת, אומרים שזה מה שאולי זה מה שייצא ממנו. אבל יש מדרשי חז"ל, יש הרבה מדרשי חז"ל אגב, בהרבה מקומות. אני בדרשת בר מצווה של הבן שלי פעם הייתה על זה, שהבחירה בין יעקב ועשו היא בחירה בגלל שזה בחר בטוב וזה בחר ברע. לא, זה לא איזה משהו מבטן. הרבה חז"לים יש על זה. טוב, בכל אופן. מה בעצם העניין הזה של להיות בוחר? למה באמת יש לדבר הזה ערך לעניין הזה של להיות בוחר? מה מאפיין בעצם תהליך של בחירה? אנחנו יודעים שבדרך כלל כל אירוע בעולם בנוי בצורה של סיבה ומסובב. כל דבר שקורה יש סיבה שגרמה לו. הגמרא אומרת שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. מה זאת אומרת בידי שמיים? הכוונה בידי כוחות הטבע, הכוונה שזה דטרמיניסטי. חוץ מיראת שמיים. למה חוץ מיראת שמיים? כי ביראת שמיים מי שקובע זה לא השמיים ולא חוקי הטבע, אלא הבחירה של האדם. בהקשר של טוב ורע, בהכרעות ערכיות, שם יש בחירה לאדם. שם זה לא מוכתב מראש. זה היוצא דופן היחידי שחוקי הטבע לא מכתיבים מה תהיה התוצאה. בכל שאר המציאות המציאות היא דטרמיניסטית לגמרי. מה בעצם הדבר הזה אומר? בעולם דטרמיניסטי, אז למעשה, כך יש כאלו שמאמינים באיוולת הזאת, שברגע המפץ הגדול נקבע זה שאני ארים עכשיו את הפלאפון הזה. משם והלאה זה רק חשבון. זאת אומרת זה לא בסדר, אולי חשבון מאוד מסובך ואף אחד לא יודע לעשות אותו, אבל זה בסך הכל השתלשלות דטרמיניסטית לחלוטין. הכל היה שם. בסדר? אם המקובלים טורחים כל כך להסביר איך יוצאת שניות מאחדות, כל הקבלה הרמח"ל אומר נועדה כדי להסביר איך יוצא טוב ורע שנאצלו מדבר אחד שהוא פשוט, הקדוש ברוך הוא, האלוקים, האור אינסוף שהוא פשוט בתכלית הפשטות. האור אינסוף זה לא אלוקים, זה דרגה אחת אחרי, שהוא פשוט בתכלית הפשטות. אז איך מדבר פשוט שהוא לא מורכב מחלקים, אין בו שום רכיבים, פתאום יוצאים שני דברים מנוגדים? כל הקבלה בעצם כך אומר הרמח"ל מיועדת כדי לענות על השאלה הזאת. בשאלות של בעולם הדטרמיניסטי נדמה שהשאלה הזאת מכפילה את עצמה פי אלף. זה התחיל בנקודת חומר נורא פשוטה, מתמטית, בלי שום חלקים, פשוט יחידה בדידה, פשוטה, ממש קדוש ברוך הוא, וממנו תראו מה שיצא, כל הקטסטרופה שסביבנו. זאת אומרת איך כל הריבוי והגיוון הזה יצא מאיזה משהו שהוא לחלוטין בלי שום רכיבים, פשוט בתכלית הפשטות? זה קושיה כפולה כפל כפליים, אבל נעזוב את זה עכשיו. בסופו של דבר אבל מה שיוצא מכאן זה שכל העולם הטבעי וגם ההתנהגות של בני האדם במקומות שבהם זה לא קשור ליראת שמיים, להכרעות ערכיות, שזה גם דטרמיניסטי, כי גם האדם הוא יצור דטרמיניסטי, הוא יצור פיזיקו-כימי. אז כל המציאות הזאת למעשה הייתה כבר במפץ הגדול, משם והלאה זה יציאה מן הכוח אל הפועל. אם זה לא קשור ליראת שמיים, כנראה שזה כן קשור, רצית להמחיש שאלה שנוגעת לתורה שנוגעת לעניין חשוב. אבל אם זה היה סתם משהו, אני לא יודע אם יש דברים שבן אדם עושה סתם לא בגלל סיבות ערכיות, אז זה באמת היה מוכתב מראש. סתם אתה אוכל משהו כי אתה אוהב אותו, כי אתה רעב, כי אתה לא יודע בדיוק מה, אז זה מוכתב מראש, זה דטרמיניסטי, בגלל שזזו לך כל מיני עניינים במוח ובגלל זה אתה עושה את זה. זה נקרא הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, ככה נדמה לי, ככה לפחות אני מבין את העניין. והחידוש הגדול הוא שבדברים שקשורים ליראת שמיים, באותם דברים שהאדם נמצא בצומת ערכית שיש לו את האפשרות לבחור בין טוב לבין רע, שם זה לא תוצאה של חוקי הטבע, שם זה התוצאה של הבחירה שלו. עכשיו מה זה אומר תוצאה של הבחירה שלו? מה זה אומר שבעצם זה תהליך של בחירה? אז כאן יש להאריך טובא בעניין הזה, אבל אני אנסה את זה על קצה המזלג. בעצם תהליך של בחירה זה פעולה שאין לה סיבה. זה בעצם מה שמאפיין את הפעולה של בחירה. זה פעולה שאין לה סיבה. פעולה דטרמיניסטית זה פעולה שתן לי כמו שאומר לפלס, תן לי את אוסף הנתונים ברגע הזה אני אגיד לך בדיוק מה שיקרה מכאן ועד ביאת גואל צדק וגם את גואל צדק עצמו אם אתה רוצה, עשרה אחוז היום בשפיצר. מה זה התפיסה הדטרמיניסטית שכל סיבה גורמת למסובב ואיזושהי שרשרת הכרחית, תן לי. את הסיבה אני אגיד לך מה ייצא, מה המסובב. בעולם של בחירה אתה לא יכול לדעת היום מה ייצא מחר, שלמה הוא בוחר? האם הוא בוחר כך או בוחר כך? אתה לא יכול לדעת. למה אתה לא יכול לדעת? כי הנתונים של היום לא מכתיבים מה יהיה ברגע הבא או מה יהיה מחר. זה תלוי מה אני אבחר. אם הנתונים, גם הנתונים הפיזיולוגיים שלי אגב, זה לא חשוב, אם יש איזשהם נתונים בעולם שמכתיבים את הבחירה שלי הלאה, אז זה אומר שאין בחירה. זה אומר שלמעשה זה תהליך דטרמיניסטי. יש תחושה של בחירה אולי אבל אין בחירה אמיתית. יש פילוסופים שמערערים על העניין הזה, מעודי לא זכיתי להבין את הטענות האלה. אין דבר כזה. אגב, יש היום תוצאות של ניסויים בעניין הזה. התפרסם בנייצ'ר אגב לא מזמן. זה ניסויים ששולחים לבנאדם איזה קרן לייזר למוח והוא פתאום מרים את היד. והוא מרגיש וזה מתוך חוויה שהוא החליט להרים את היד.

[Speaker B] זה לא דבר חדש. מה? עשו את זה כבר מזמן, שמחברים למישהו איזה אלקטרודה ואז לוחצים והוא כל פעם קם ומתחיל להסתובב. ואז שואלים אותו למה? אז כל פעם הוא מתחיל להגיד סיפור, אני מחפש את זה, אני בודק אם זה פתוח.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, אני שמעתי על מאמר, לא מכיר את זה מלפני כן. יש איזה מאמר ממש לא מזמן שהתפרסם בנייצ'ר וזה חידוש מאוד גדול אצל בני דודינו החוקרים.

[Speaker B] גם ראיתי את זה בספר לפני יותר מעשרים שנה.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, לא בדקתי את הנושא לעומק, אולי. בכל אופן הנקודה היא שאם באמת יש מצב ביוכימי פיזיקלי לא משנה נתון שממנו אפשר לגזור מה הבנאדם יעשה, אז זה אומר שאין לו בחירה. זה אומר שהמצב מכתיב את מה שהוא יעשה, לא מה שהוא החליט עליו. בסדר? גם אם יש לו תחושה של החלטה זה לא חשוב, גם ההחלטה היא תוצאה של המצב הזה, זה לא חשוב. לכן בחירה משמעותה תוצאה שאין לה סיבה. זה נקרא שיש לי בחירה. מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שכל העולם כולו נברא עם המפץ הגדול. הקדוש ברוך הוא ברא אותו במפץ הגדול משם והלאה הכל המשיך. חוץ מאותן נקודות שבהן בני אדם בוחרים. באותן נקודות שבהן בני אדם בוחרים מתחילה שרשרת חדשה. הסתברות לא?

[Speaker B] מה? שרשרת הסתברותית?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא הסתברות. החלטתי, בחרתי. זה גם לא נכון לתאר את זה כהסתברות כי זה לא הסתברות. אם זה דבר בלי סיבה אז גם הסתברות לא נכון להחיל על זה. הסתברות זה גם משהו דטרמיניסטי. אין בעולם הרי באמת משהו לא דטרמיניסטי, אולי חוץ מקוונטים. קובייה כשאתם זורקים באוויר זה דטרמיניסטי? זה אקראי. קדחת אקראי. תנו לי את המהירות ההתחלתית, את מבנה הקובייה, את צפיפות האוויר, את הכיוון, כל הנתונים בקיצור, הרוחות, מה שאתם רוצים, כוח המשיכה, אני אגיד לכם על מה היא תיפול הקובייה. זה דטרמיניסטי לחלוטין. זה כל כך מסובך שאנחנו מטפלים בזה בכלים סטטיסטיים, זה הכל. תהליך דטרמיניסטי. אין תהליכים אקראיים חוץ מקוונטים שזה פרשיה בפני עצמה. אז לכן בעצם פעולה של בחירה זאת פעולה שאין לה סיבה. היא לא אקראית אגב. היא לא אקראית, זה לא שאני מטיל קובייה. היא פעולה מכוונת, היא פעולה מתוך שיקול דעת, אבל אין לה סיבה. עכשיו מה שזה בעצם אומר זה שכל העולם שסביבנו אין בו חדש, אין חדש תחת השמש רק מעל השמש יש. מעל השמש זה המקומות העולמות הרוחניים איפה שיש בחירה. הבחירה שורשה באינסוף אומר האר"י ז"ל. וזה מעל השמש. כי אין חדש תחת השמש. תחת השמש הכל זה סיבה ומסובב. הכל התחיל בבריאת העולם במפץ הגדול והוכתב משם. הדברים החדשים היחידים שאנחנו יכולים באמת לברוא יש מאין זה באותן נקודות שאנחנו מחליטים שאנחנו בוחרים איזושהי בחירה ערכית.

[Speaker B] אבל גם כשבנאדם בוחר אז הוא בוחר בגלל סיבות, הוא לא בוחר סתם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא בוחר למען תכליות, לא בגלל סיבות.

[Speaker B] בסדר, אבל הוא בוחר נגיד כי עד עכשיו הוא היה עושה עבירות ואתמול הוא קרא ספר מוסר שאומר למה זה לא בסדר ודברים כאלו אז הוא בעקבות הספר הזה

[הרב מיכאל אברהם] הוא עכשיו בעקבות הספר הוא החליט. כי אם הספר פעל את זה אז הוא לא בעל תשובה, הספר הוא בעל תשובה.

[Speaker B] כן, אבל בכל זאת יש סיבה, אם הוא לא היה קורא את הספר הוא לא היה עושה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא נקרא סיבה. סיבה זה משהו שפועל את הדבר. יש לו גורם השפעה, זה נכון, אבל זה לא סיבה. לא הספר פעל את זה. לא יכולת להכתיב מראש שאם הוא יקרא את הספר אז הוא יעשה תשובה מחר בבוקר. כי אם זה היה ככה אז הספר עשה את התשובה.

[Speaker B] אבל אם אני יודע מראש נגיד מה הגורמים שפועלים עליו לצד השני גם כן ומה כוח הרצון שלו וכן הלאה

[הרב מיכאל אברהם] אז לא היית יודע כלום. אולי כן, אני מאמין שלא, אם כן אז עוד פעם אז אין בעל תשובה בעולם. אז אלו סיבות הכתיבו את זה רק הן מסובכות אז קשה להשתלט על זה. אז מי שדטרמיניסט זה מה שהוא חושב, אבל מי שלא דטרמיניסט מזה נובע אוטומטית שלמעשה השרשראות החדשות היחידות שמתחילות סיבה ומסובב חדש שמתחילות זה בפעולות בחירה של אדם. כשאדם עושה פעולה מתוך בחירה זאת פעולה שבסופו של דבר היא פיזיקלית בדרך כלל, או משהו כזה, כי יש מחשבות גם אבל גם זה בעצם פעולה פיזיקלית, אז הפעולה הפיזיקלית הזאת יש לה תוצאות ושם מתחילה שרשרת של סיבה ומסובב, אני הזזתי את היד בגלל הבחירה שלי. נתתי צדקה לעני. כתוצאה מזה, עכשיו יש לו כסף, הוא הולך לקנות לחם, וזה מתחיל שרשרת סיבתית חדשה שיכולה להמשיך עד אינסוף. אבל ההתחלה של השרשרת הזאת היא לא במפץ הגדול היא עכשיו. מה שזה בעצם אומר זה שאדם שבוחר הוא מתדמה לקונו. הוא בורא עולם, הוא בורא שרשרת חדשה, הוא בורא מציאות חדשה יש מאין, היא לא הייתה קיימת בלעדיו. כל שאר הפעולות שאותן אנחנו עושים הן פעולות שמוכתבות מרגע בריאת העולם. אין, אנחנו לא עשינו בהם שום דבר, אנחנו סטטיסטים על הלוח. כלום לא עשינו. אתם יודעים, יש, יש סתירה, נזכרתי עכשיו. יש גמרא במכות אומרת שרוצח בשגגה, היכי דמי רוצח בשגגה? זה רצח והתחייב גלות אבל לא הגלו אותו, זה רצח במזיד ולא הרגו אותו, הקדוש ברוך הוא מזמנם לפונדק אחד. ההוא למטה, החייב מיתה למטה, החייב גלות למעלה. ההוא מפיל את הפטיש על ההוא שלמטה, התחתון מת כמו שמגיע לו, והעליון חייב גלות כמו שמגיע לו, והכל בא על מקומו בשלום. אני כבר לא מדבר על איך זה התחיל, זאת שאלה מעניינת בפני עצמה. איך ההוא התחייב גלות מראש. אבל נעזוב את השאלה המעניינת הזאת. השאלה, כי הרי זה לא התחיל עם הפונדקים, כן? מישהו צריך להתחייב גלות לא בגלל הסיבוב הזה, אחרת כל העסק לא מתחיל. אולי קין והבל התחילו את כל הרציחות בשוגג שהיו אי פעם. אבל, אבל מעבר לזה, זה נאמר על רוצח בשוגג, לא על רוצח במזיד. כי רוצח בשוגג זה בן אדם שלא החליט לרצוח. אז למה השני מת? לא החלטתי להרוג אותו, כנראה שהיה מגיע לו למות, כי הקדוש ברוך הוא הרג אותו, לא אני. אני רק מכשיר בידי הקדוש ברוך הוא. אז שמה ברור שהוא מת רק בגלל שבאמת היה מגיע לו. למה הקדוש ברוך הוא הרג אותו? כי זה פעולה לא בחירית, זו לא פעולה שהיא תוצאה של בחירה. זאת פעולה שאני עשיתי לא במכוון, באקראי. למה, הוא לא גולה?

[Speaker B] מה? אם זה קרוב לאונס אז הוא לא גולה. נו, שוגג שקרוב לאונס. נו, אז מה?

[הרב מיכאל אברהם] אם זה לא פעולה בחירית אז ממילא הוא אונס. לא, יש פה מימד של בחירה, אבל עדיין המימד של הבחירה הזה לא הורג מישהו שלא מגיע לו למות. יש פה מימד של בחירה, אבל זה לא בחירה להרוג אותו. זה רשלנות. אז מגיע לך עונש של הרשלנות, אבל לא החלטת להרוג אותו. אז למה שהוא ימות?

[Speaker B] זה מקרה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם כן החלטת להרוג אותו, ואתה רוצח במזיד, אז הוא ימות גם אם לא מגיע לו. שום זימונים ולא פונדק אחד ולא בטיח. אם אתה מחליט להרוג מישהו, הוא ימות גם אם לא מגיע לו. בדרך כלל, לפעמים הקדוש ברוך הוא יתערב בכל זאת, אבל בדרך ההתנהלות הרגילה של העולם, הגמרא בחגיגה כותבת, יש נספה בלא משפט. היכי דמי? כגון אדם שהרג את חבירו. מה הכוונה? שאדם שהרג את חבירו זה נספה בלא משפט, לא מגיע לו למות.

[Speaker B] השם בגמרא מביא דוגמה לזה שמלאך המוות עצמו עשה טעות. בגמרא שם על הפסוק הזה

[הרב מיכאל אברהם] מביאים שמלאך המוות, כן, אבל מה זה מלאך המוות כשאני הורג אותו? הכוונה שאני מביא עליו את מלאך המוות. מלאך המוות לא בא לבד.

[Speaker B] לא, הוא היה השליח שלו ואמר לו תביא את מרים מגדלת.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בסדר, אני אומר גם ברוצח במזיד זה לא סותר, הוא שלח את מלאך המוות אל פלוני שהוא רצח אותו. זה הרי רק התיאור המטאפיזי של הפעולה הפיזיקלית שהוא עשה. אז, אז ברוצח במזיד כשאתה מחליט, אז הוא ימות גם אם לא מגיע לו. כל מה שהגמרא שם מסבירה, הקדוש ברוך הוא מזמנם והשגחה פרטית וכל דבר קורה רק בחשבון, זה הכל רק במקרים שלא של בחירה. רק במצבים שלא אתה החלטת עליהם, כשאתה שוגג. כי אז גם אתה חלק מהטבע, בסדר, קורה לך דברים, אז זה הקדוש ברוך הוא בעצם סובב. זה לא, לא אתה החלטת להרוג אותו, הקדוש ברוך הוא סובב שהוא ימות. אה, אז אם הקדוש ברוך הוא סובב שהוא ימות, כנראה היה מגיע לו למות. הקדוש ברוך הוא לא עביד דינא בלא דינא. זאת אומרת, אז זה, זה ברור. אבל אם אני מחליט לעשות את זה, זאת פעולת בחירה שלי, אני יכול להרוג מישהו שלא מגיע לו. למה? בגלל שבסופו של דבר זה הכוח שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, הכוח, הכוח לבחור. והכוח לבחור פירושו כוח לברוא דברים שבעצם לא מתחייבים מהנסיבות של קודם. דברים חדשים, אנחנו בוראים שרשראות של מציאות חדשה בעולם, שלא היו קיימות אם אנחנו לא היינו בוחרים. זה הערך של הבחירה, אגב זה גם מי שבוחר ברע. גם מי שבוחר ברע, אותו דבר, כל עוד הוא בחר. לכן יש ערך לבחירה עוד לפני השאלה אם בחרת ברע או בטוב. יש ערך להיות בוחר. למה? כי בזה אתה ממצה את הכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן בך, אתה מתדמה לקדוש ברוך הוא אם אתה בוחר. זה הערך של להיות בוחר. עכשיו מעבר לזה, יש כמובן ערך להידמות לקדוש ברוך הוא לא רק בזה שאתה בורא עולמות, אלא שאתה בורא גם עולמות חיוביים. בסדר, קומה ב', זאת אומרת, לא רק לבחור, אלא גם לבחור בטוב. בסדר, זה אליהו הנביא, כן, או רבקה שמה, שצריך לבחור וצריך לבחור בטוב. מי שלא בוחר זאת בעיה עוד יותר, לפעמים בהיבט מסוים, זה יותר גרוע מאשר מי שבחר ברע. יותר גרוע זה תמיד אמירה כוללת, מהיבט מסוים זה יותר גרוע. מהיבט אחר זה פחות גרוע. אבל מהיבט מסוים יש בזה היבט שזה

[Speaker B] יותר גרוע מאשר לבחור ברע. בסדר? אבל זה שאתה בוחר וזה שבוחר בטוב, זה לא בעצם להכריח אותך לבחור בטוב?

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי אתה יכול לבחור ברע. זה לא מכריח אותך, זה רק אומרים לך מה נכון לעשות. ואתה יכול לבחור ברע, אז יש לך בחירה. זה אתה מזכיר לי עכשיו, יש בטח כבר חלק מכם מי ששמע כבר בטח שמע אותי, דוגמה שאני משתמש בה די הרבה. יש שלושה סוגים של בחירות פוליטיות בעולם. יש בחירות בשווייץ, יש בחירות בסוריה, יש בחירות בישראל. מה ההבדל? בחירות בסוריה, בן אדם נכנס לקלפי באופן חופשי ודמוקרטי הוא בוחר את הפתק היחיד שיש שם, מכניס אותו לשמה, ומי שנבחר זה אסד. אסד האבא או אסד הבן או אסד רוח הקודש, אבל זה תמיד יהיה אסד, זה לא משנה. בסדר? זאת אומרת, העיקרון הוא שיש לך בחירה חופשית אבל אין לך אפשרויות. אז זה לא בחירה חופשית, נכון? זה בעצם דטרמיניזם. אוקיי? יש את הבחירות בשווייץ. מה זה הבחירות בשווייץ? בן אדם נכנס לקלפי באופן חופשי, הוא בוחר או ונהנגם או ון פנגן, לא יודע מי. בסדר? או ההוא או ההוא. אוקיי? ובאופן חופשי הוא שם בקלפי את מה שהוא מחליט, ומי שרוב האזרחים יבחרו בו הוא יהיה ראש הממשלה או הנשיא או השד יודע מי. בשווייץ אפילו לא מרמים נדמה לי, ככה שזה באמת קורה שמי שהרוב בוחרים בו הוא ראש הממשלה. אלא מאי? יש רק בעיה אחת, שזה לא מעניין את אף אחד מי יהיה ראש הממשלה. למה זה חשוב? אין להם שום בעיה בשווייץ. אז מה זה משנה מי ראש הממשלה? הוא חופשי לחלוטין, הוא יכול לבחור במי שהוא רוצה, אבל אין לזה שום משמעות. מה זה כשאין לך בעיות להתמודד איתן, אז מה זה משנה מי יהיה ראש הממשלה? שיעשה מה שהוא רוצה, שיטיל מטבע, שיקבלו כל החלטה בהטלת מטבע. זה לא חשוב, אין מחירים. במקום שבו אתה לא מתמודד עם בעיות, אז אין שום ערך לעובדה שאתה יכול לבחור בין אלטרנטיבות. כי לבחור בין אלטרנטיבות זה תמיד להתמודד מול בעיות, איך להתמודד נכון ואיך להתמודד לא נכון. כן, בחירות במקומות שיש בעיות, ואנחנו מכירים כנראה כמה מקומות כאלה מקרוב, אז בחירות כאלה יש בהן שני מרכיבים. א', זה חופשי ולא כמו אצל אסד, שזה רבותא גדולה. מצד שני, הרבה תלוי בזה.

[Speaker B] אני יושב פה, פה בארץ זה לא משנה במי תבחר, בסוף השמאל יהיה בשלטון.

[הרב מיכאל אברהם] כן, פה בארץ זה רק דמוי בחירות, לא משנה. אבל אני אומר, בסופו של דבר השאלה אתה, יש יש חופש לבחור והתוצאות תלויות במה שתבחר. יש מחירים. אם בחרת לא טוב, תחטוף. אם בחרת טוב, הרווחת. אז זה המשמעות, זה המשמעות של חופש הבחירה. אין משמעות לחופש בחירה במצב כמו בשווייץ. עכשיו כששואלים, הרבה פעמים ככה אנשים מתלבטים בשאלה הזאת, אם הקדוש ברוך הוא אומר לי תבחר בטוב וגם מעניש אותי אם אני לא בוחר בטוב, אז הוא לא משאיר לי בחירה. זו טעות. אם הוא לא היה אומר לי לבחור בטוב וגם לא מעניש אותי, זה היה אומר שאין מחירים. אז הבחירה הייתה כמו בשווייץ, הייתי חופשי לחלוטין לבחור, רק מה זה משנה מה אני בוחר? אין טוב, אין רע, אין מחירים, אין כלום. תעשה מה שאתה רוצה. אז יש חופש בחירה מוחלט, אבל זה חסר ערך. המשמעות היחידה לחופש, חופש מקבל משמעות אך ורק כאשר יש אילוצים שלא תלויים בנו, שקובעים מחירים לכל בחירה שאנחנו נחליט עליה, ואז אנחנו בוחרים חופשי. אז יש משמעות לחופש של הבחירה שלנו. ולכן הקדוש ברוך הוא כשהוא מציב את האילוצים האלה, לא רק שזה לא שולל מאיתנו את הבחירה, זה מה שנותן ערך לזה שיש לנו בחירה. בלי זה לא היה לזה שום ערך. בעולם שבו אין טוב ואין רע ושכל אחד מחליט מה שהוא רוצה, אין שום משמעות לחופש. הוא חסר כל ערך וכל טעם. אין לזה שום משמעות, תעשה מה שאתה רוצה, תטיל מטבע. זה חופש, אבל זה לא חופש עם ערך. זה לא חירות, זה חופש. חירות זה תמיד על הלוחות, חרות. שהלוחות מקבעים אותך, אז יש חירות. כי השאלה איך אתה מתמרן עם האילוצים, איך אתה נמלט מהמחירים, איך אתה פועל בתוך האילוצים הנתונים שהם לא בידיך. רק אז יש משמעות לבחירה החופשית שלך. אם אתה לא פועל בתוך מערכת של אילוצים של טוב ורע, של שכר ועונש, אז מה זה משנה? אתה חי בוואקום. בסדר, תעשה מה שאתה רוצה. כן, מה יותר יצירתי, לברוח מכלא שמור או לרוץ בשדה? אז הוא רץ הרבה יותר מהר, זה שרץ בשדה, ממש מהר הוא רץ. אפילו אני אשיג שמה את אלוף העולם אם הוא יושב באיזה כלא סגור. אז מה זה חוכמה גדולה? אין שום אילוצים, אני לא מתמודד עם כלום, אז אני רץ, חוץ מהשומן שלי. זהו. אבל אתם מבינים, מערכת האילוצים היא לא סותרת את החופש, להיפך, היא זו שנותנת לו את המשמעות שלו. בלי שאני מתמודד ומשלם מחירים או מביא תועלת מוסרית, רוחנית כזו או אחרת, אין לזה שום משמעות לזה שיש לי חופש בחירה וזה חסר כל ערך.

[Speaker B] ואיך דטרמיניזם מסתדר עם בחירה חופשית?

[הרב מיכאל אברהם] לא מסתדר. מי אמר שזה מסתדר? כן, זה הפילוסופים שהזכרתי קודם, הם רוצים לטעון שכן מסתדר, אבל זה שטויות, פשוט דברי הבל.

[Speaker B] איך הם מסתדרים? הם לא מסבירים, הם לא מסבירים.

[הרב מיכאל אברהם] הם אומרים שהכל מוכתב מראש, אך מה שאתה רוצה זה מה שמוכתב, אתה גם מוכתב מראש מה שתרצה, אז יש לך בחירה חופשית. אתה עושה מה שאתה רוצה, אבל זה הכל מוכתב מראש.

[Speaker B] באופן גס אני אגיד את זה.

[הרב מיכאל אברהם] איך זה קורה כימית? כן, כל מיני דרך המוח, מה שאתה רוצה, אני לא מדען מוח. כן, המפץ הגדול כבר הוחלט שאתה תדבר עכשיו, וגם הוחלט מה אני אענה לך.

[Speaker B] קשה, קשה מאוד.

[הרב מיכאל אברהם] כן, גם אני מסכים. לא קשה, לא נכון, פשוט. טוב, בכל אופן, אז זה בעצם המשמעות או הערך שיש בלהיות בוחר. לא רק לבחור בטוב אלא להיות, התהליך הזה, האנרגיה הזאת של לקחת את גורלי בידי, לקחת את ההחלטות שלי הערכיות שלי בידי, לא להיות מושפע מהסביבה, לא ללכת סתם איך שהנסיבות לוקחות אותי, אלא להיות מחליט. זה המשמעות של בחירה ולשם אנחנו צריכים לשוב. כשבן אדם חוטא, הוא לא נמצא שם. הוא מושפע, הוא מידרדר, מושפע לפעמים מבפנים, לא דווקא מבחוץ. נכנע ליצרים שלו, כל מיני דברים מן הסוג הזה. כי בן אדם באמת מאמין במה שהוא עושה והוא בחר במה שהוא עושה כי הוא חושב שזה הדבר הנכון, אז הוא לא חוטא, הוא אנוס. וזה עבירה לשמה? לא, זה לא עבירה לשמה, זה לא עבירה בכלל. עבירה לשמה זה מצב שבו מה שעשית הוא באמת נכון, לא שאתה חושב שהוא נכון. אלא הוא באמת נכון, רק הוא נגד ההלכה הפורמלית. פה מדובר עשית משהו לא נכון, אבל אתה חשבת שכן. זאת הייתה החלטה מודעת, אתה חשבת שאתה בוחר בטוב, בחרת בטוב והתברר שטעית, זה היה הרע. חשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, סליחה, חשב לאכול בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר. בסדר? אז זה בסדר, זה אנוס, על זה לא תעשה תשובה. מה זה, מה לעשות? תשובה עושים על משהו שאתה עשית משהו רע, לא מתוך בחירה, או שבחרת ברע. שזה קשה לי אפילו לדמיין איך זה קורה, שמישהו בוחר באופן מלא ובוחר ברע.

[Speaker B] זה מחלוקת בין סוקרטס לאריסטו, לא?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל עדיין אני אומר, אני מנסה לדמיין את זה, מעבר לשאלה מי אומר מה, אני מנסה לדמיין איך בכלל יכול להיות דבר כזה.

[Speaker B] כת השטן, אומרים שזה מה שהם עושים. כת האביוניים מאידך גיסא שאמר, כמו שיהודי רגיל עובד את השם, רוצה את הגן עדן, אנחנו עובדים לשטן, רוצים את הגיהנום.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל השאלה אם זה לא נקרא שהוא חושב שזה טוב?

[Speaker B] הוא יגיד שזה טאוטולוגיה, שכל מה שאתה רוצה זה בטח טוב.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, זה מה שאני אומר. לא, אני לא מדבר מעבר להגדרה הפילוסופית, מה הוא חושב? עזוב את הפילוסופיה, הפילוסופיה תגיד לך זו לא טאוטולוגיה, אבל מה הוא חושב? הוא חושב שזה הדבר הטוב, מה שהעולם קורא רע, זה בעיניי מה שצריך לעשות, זה הטוב, העולם טועה. הוא רוצה לעשות את זה. לא, אם הוא, אז אני אומר, זה גבול דק ואני לא בטוח שהוא עצמו ידע להגיד לך. השאלה אם הוא חושב, לא יודע.

[Speaker B] אבל אם הוא חושב, אבל הוא יודע שזה לא מה שהקדוש ברוך הוא רוצה

[הרב מיכאל אברהם] ממנו, אז בעצם בזה הוא הולך. בסדר, כי הוא חושב שלא צריך לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא אמר. אבל אם היה יודע…

[Speaker B] אפשר לחזור מזה בתשובה?

[הרב מיכאל אברהם] אפשר לחזור מהכל בתשובה, אבל הדבר הזה הוא אונס. הוא באמת חושב ככה, מה אתה רוצה שהוא יעשה?

[Speaker B] לא, אבל אם מישהו חושב…

[הרב מיכאל אברהם] אז מה אם הוא יודע? הוא יודע שהקדוש ברוך הוא מצווה והוא חושב שצריך לא לעשות את זה. וזה אונס? ודאי, אונס גמור. למה? כי זה מה שהוא חושב, אם הוא באמת חושב כך, לא אם היצר לוקח אותו. באמת חושב כך, אז מה לעשות? הרדב"ז בתשובה מפורסמת, יש שמה איזה יהודי חכם, יהודי חביב שהחליט שמשה רבינו הוא אלוקים. אולטרה-פרום, דוס אמיתי. הוא החליט שמשה רבינו הוא אלוקים. אז שאלו את הרדב"ז מה לעשות עם האפיקורוס הזה, אז הוא אמר להם תעזבו אותו, הוא אנוס בדעתו, מה אתם רוצים שהוא יעשה? זה באמת מה שהוא חושב, אז מה אתם רוצים שהוא יעשה? אנוס בדעות, יש אנוס בדעות גם. זה שהקדוש ברוך הוא אמר משהו, אז מה? השאלה אם אני מבין שאני גם צריך לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא אמר. הרי זה הכל מתחיל אצלי. אם אני ביררתי, הגעתי למסקנה שנכון לעשות נגד מה שהקדוש ברוך הוא אמר, זה מה שנכון לעשות. אז אני אנוס בדעות גם אם אני יודע שזה מה שהוא אמר. זו דעתי באמת, הרי עשיתי את ההחלטה שלי, מה עוד אני יכול לעשות? לעשות החלטה שלך? הרמב"ם יגדיר את זה כאפיקורס. לא יודע מה הרמב"ם יגדיר, אני אומר לך מה נכון, אני לא יודע מה הרמב"ם.

[Speaker B] אנוס בדעות זה אדם שאפשר לשכנע אותו אחרת. לא, לא בקטע שיהיה לו עונש או שכר. אנוס בדעות זה אדם שאפשר לשכנע אותו, אז אין מה…

[הרב מיכאל אברהם] תהרוג אותו וזהו. הוא מזיק, הוא אפיקורוס, תהרוג אותו, תוריד אותו לבור.

[Speaker B] ויש שם דוגמה מרב הלל בגמרא שחשב שאין משיח לישראל, זה לא הענישו אותו כי הוא היה אנוס בדעתו.

[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון, לכתחילה, לא

[Speaker B] רק לעזוב.

[הרב מיכאל אברהם] מה לעשות, הוא באמת, תחשבו בהיגיון רבותיי, עזבו את כל הסטיגמות שחיינו איתם. תחשבו בהיגיון, הוא באמת אנוס, לא? אתם לא מסכימים? מישהו שבאמת ובתמים אפיקורוס אמיתי, לא אחד שנותן ליצרים שלו לקחת אותו. נגיד שהיינו יכולים עם איזה מכונת רנטגן לגלות, זה אפיקורוס אמיתי. הוא באמת חושב כך, הוא אנוס גמור, מה זאת אומרת, אני לא מבין, אין לך אנוס גדול מזה.

[Speaker B] על זה רב חיים אמר בבית הלוי… על זה הוא אמר, לא, על

[הרב מיכאל אברהם] פי זה הוא אמר באמת

[Speaker B] גם אדם שמגיע, על

[הרב מיכאל אברהם] זה הוא אמר ולכן הוא פטור כמובן.

[Speaker B] לא, הוא דיבר על זה שיש לו חלק לעולם הבא או לא, הוא אמר שלא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, עולם הבא זו שאלה אחרת, אבל כל

[Speaker B] דיני

[הרב מיכאל אברהם] אפיקורוס, יש שם עוד דיני אפיקורוס של מורידין ולא מעלין וכל מיני דברים כאלה. הוא פטור, מה זאת אומרת?

[Speaker B] זה פשוט לא נכון, וזה מחלוקת בראשונים אם יש מי שחושב נגיד שלפי התורה להשם יש גוף או משהו כזה והוא חושב שזאת התורה והוא טועה, אז לפי הרמב"ם למשל והאברבנאל אז אין לו חלק לעולם הבא.

[הרב מיכאל אברהם] כי הם מניחים שלשמוע על המסורת זה כן היה דבר שנכון בעיניו, שהוא הבין שזה נכון, רק הוא החליט ללכת נגד זה, מין סוג של בחירה ברע.

[Speaker B] או אולי אם הוא לא ידע מה זאת אומרת, לפי הרמב"ם מה שקובע לך חלק לעולם הבא זה הדעות שלך, אם הדעות שלך לא נכונות אתה לא מגיע.

[הרב מיכאל אברהם] אבל כי הרמב"ם מבין שאפשר להגיע לדעות הנכונות או להבין מי מחזיק בדעות הנכונות,

[Speaker B] בעיניו זה היה מין דבר מובן

[הרב מיכאל אברהם] מאליו, זאת אומרת מי ש…

[Speaker B] לא, אבל זה לא עניין של עונש כאילו שעשית משהו לא בסדר אז

[הרב מיכאל אברהם] אין לך חלק לעולם הבא. לא, לא, אני לא חושב שאתה צודק. זה בדיוק מה שאני לא מסכים. אני חושב שזה כן עניין של עונש רק הנקודה שהוא חושב שבאמת לאדם כזה מגיע עונש. כי הוא חושב שזה כל בן אדם שחושב כמו רבי אלחנן בקובץ מאמרים מבטא דעה כזאת בצורה מאוד ברורה. הוא שואל למה את האסקימוסים יתבעו על זה שהם לא קיימו שבע מצוות בני נח? מה הם שמעו פעם על נח? מה רוצים מהאסקימוסים? אז הוא אומר מה זאת אומרת, בן אדם שרואה את העולם וכל אשר בו צריך להבין שמישהו ברא אותו ורוצה ממנו משהו. עכשיו הוא לא יודע שילך לחפש, שיתחיל לשוט בעולם יחפש, עד שהוא יגיע לברנוביץ' ובברנוביץ' רבי אלחנן יושיב אותו על הספסל ויסביר לו מה הוא צריך לעשות, ואז מיד הוא ישתכנע, הוא יבין שפה האמת, ויקיים שבע מצוות בני נח בהידור. ואם הוא לא עשה את זה אז הוא רשע וצריך לצלות אותו. זה מה שהוא אומר. וזה עוד פעם התפיסה שאומרת שמי שחי בטעות זה תמיד אשמתו. אין אנוס בדעות בעצם. זו מה שמונח פה בתפיסה.

[Speaker B] אתה לא יודע אם לפי הרמב"ם זה ככה. ברמב"ם זה מפורש, גם אם אדם פשוט לא הגיע לדעות הנכונות כי כל ימיו הוא היה בעוני ובמחלות וכן הלאה, אז פשוט הוא לא בנה את אותו חלק לעולם הבא. זה לא משנה אם הוא אשם או לא אשם. זה לא שכר, זה כמו בן אדם שלא עשה כושר אז הוא לא בכושר.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב ככה, אני לא מבין את זה ככה.

[Speaker B] ככה גם שילת מסביר את זה לגבי… לא, הרמב"ם אומר שכל התורות שכתובות בתורה זה למה? כדי שזה… שיהיה לך יותר קל לעבוד את השם. נגיד נו, אז מה? אבל אם העיקר זה המאמץ והזה אז לא כל כך משנה אם הגעת לדיוק כזה או אחר. אז הוא אומר כי בפועל אם לא הגעת לדעות הנכונות זה לא משנה אתה אנוס או אשם או מה, לא הגעת לזה, אז אין לך את החלק המדובר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה לא הגעת בגלל שזאת אשמתך, ככה אני… אני לא חושב שזה נכון. אתה לא הגעת באשמתך.

[Speaker B] אבל לפי הרמב"ם זה פשוט לא אותו סדר. מה? כמו מצוות עשה, אדם באונס לא קיים מצוות עשה, לא מקבל שכר על זה שהוא לא קיים מצוות עשה, למרות שהוא אנוס גמור. נכון, חשוב אבל הוא לא התחייב על ביטול עשה. הוא לא התחייב על ביטול עשה, גם פה לא התחייב על זה שהוא עבד עבודה זרה, אבל עולם הבא שכר ודאי שלא תקבל על מעשים שלא עשית. נכון, נכון. אז אני הייתי אומר אז אם ככה היה צריך לגלגל אותו עוד פעם. לא בטוח שהרמב"ם היה חותם על האמירה הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אבל הרמב"ם אומר,

[Speaker B] הוא לא אומר שהוא ילך לגיהינום הבן אדם הזה, אבל גם אין לו חלק.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז הוא לא… לא, זה בסדר מבחינתי. זה אפשר. שכר אתה לא מקבל אם לא עשית, אין מה לעשות כי שכר… כן, זה אני יכול להבין, אבל ודאי שלא מגיע לך עונש בתור אפיקורוס. זה לא ה… טוב, בקיצור, אנחנו שבוע הבא נמשיך כבר. אני רואה שזה…