על ייחוד השם

אני חושב שהמשפט הוא דין והייחוד הוא חסד. ההבדל בין חסד לדין זוקק אריכות, ואכ"מ. בקצרה אומר, דין הוא התנהגות לפי כללים ובכוח, הפרדה בין דבר למשנהו. חסד לעומת זאת הוא התנהגות שחורגת מהכללים (כמו שחסד הוא מתן כסף שלא חייבים אותו על פי דין). המשפט מפריד בין מותר לאסור לפי כללי הדין. הייחוד מאחד את הכל לאורגן אחד גדול שאלוקים הוא נשמתו. ייחוד ה' הוא שאין לו חלקים ושהוא אחד.
 
לגבי השאלה השניה: לא יודע. אבל אני מתייחס בסקפטיות לסוג כזה של סיסמאות.
——————————————————————————————
שואל:
אני אשמח אם תוכל לבאר ולפשט לי קצת את הנקודה הזו שעד היום לא ברורה לי כלל- מה הכוונה שהשם הוא אחד ואין לו חלקים? 
אני אף פעם לא הבנתי את זה. אני מבין שהוא שולט אבל מה הכוונה שהוא אחד הרי לעניות דעתי לרוב השיטות בקבלה (עד כמה שניסיתי לבדוק) העולם הגשמי (גם לדעת אלא שאומרים שהצמצום הוא לא כפשוטו) הוא לא חלק מהשם אלא בריאה נפרדת יש מאין. אז מה הכוונה בזה.
——————————————————————————————
הרב:
גם אני חושב שהטענה הזאת עמומה  מאד. רק ניסיתי להסביר את כוונת הרמח"ל והשימוש המקובל במינוח הזה. ככלל, הקביעה שמשהו הוא אחד ולא שניים תלויית הקשר. למשל, עם נחשב כדבר אחד, אבל יהיו אחרים שיאמרו שזהו אוסף של אלפי אנשים. גוף אנושי נחשב כדבר אחד, אבל יש שיאמרו שזה אוסף של מולקולות, או תאים, או חלקיקי יסוד (תלוי ברזולוציה). מכיון שאיננו עומדים מול הקב"ה וצופים בו, קשה להגדיר מה משמעות הקביעה שהוא אחיד ולא מחולק. אני לא בטוח שזה לגמרי חסר מובן (אם כי זה בהחלט יכול להיות), אבל הדיון על זה נראה לי די מיותר ולא רלוונטי.
 
לא הבנתי את הערתך על כך שהעולם הוא נפרד מהקב"ה. אני לגמרי מסכים לזה (אם כי אלו הדוגלים בכך שהצמצום לא כפשוטו – מילים חסרות פשר כמובן – לא מסכימים לזה) , אבל למה זה נוגע לדיון על אחידותו?