לאו שאין בו מעשה – בל ייראה ובל יימצא לעומת הונאת המידות

 שלום הרב,
ברמב"ם יש לכאורה הבדל בין שני לאווים של החזקה ברשותך:
בבל ייראה/בל יימצא הוא כותב שאם אדם קנה(קנה ולא השאיר) חמץ בפסח – לוקה, משום שעשה מעשה;
ואילו באיסור להחזיק משקולות מזויפות הוא מזכיר רק  "שכל מי שמשהה בביתו" – אינו לוקה, כי זה נחשב לאו שאין בו מעשה. רמב"ם הלכות גניבה פ"ז
האם אדם שקנה משקולת מזויפת כן לוקה?                אם לא אז איך זה מסתדר עם בל ייראה ובל יימצא?