קול הנבואה שיעור 1
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- שמיעה מול ראייה ותפיסה אינטואיטיבית
- ההיגיון השמעי העברי כ״מקצוע מדעי חדש, מדויק״ ומשמעות הדיוק
- דחיית לוגיקה אלטרנטיבית ודוגמאות מגיאומטריה ותורת היחסות
- אחדות הניגודים, תארים שליליים, והבחנה בין הפכים למושגים חיוביים
- י״ג מידות: בין קוד פרשני שרירותי לבין משמעות מטפיזית
- חלוקת תלמוד ההיגיון השמעי: השוואתי ויסודי-פנימי, מידות וספירות
סיכום
סקירה כללית
השיעור מציג את תזת היסוד ב״קול הנבואה״ של הרב מיכאל על ״ההיגיון העברי״ כהיגיון שמיעתי ואקוסטי ולא עיוני ואינטואיטיבי-הסתכלותי, ומפרש בזהירות מה פירוש ״אינטואיטיבי״ ומה בדיוק נשלל או נשמר בו. הוא טוען שהתפיסה השמיעתית איננה רגש שרירותי אלא בעלת תוקף של ראיה והוכחה מסוג אחר, ומזהיר מפני פרשנות שגויה כאילו הנזיר מציע לוגיקה אלטרנטיבית המחליפה את כללי ההיסק האוניברסליים. הוא מציב שתי קצוות שגויים להבנת י״ג מידות—כללים לוגיים חלופיים מחד, או קוד פרשני שרירותי מאידך—וממקם את הנזיר בעמדה אמצעית שבה המידות הן כלי פרשני בעל משמעות מטפיזית כי התורה מקבילה למבנה העולם. לבסוף הוא מביא את חלוקת ״תלמוד ההיגיון השמעי העברי״ לשני חלקים: כללי-ההשוואתי מול ההיגיון המערבי, ויסודי-פנימי הנתון בספירות.
שמיעה מול ראייה ותפיסה אינטואיטיבית
השיעור ממשיך מהקדמה קודמת על ההבדל בין שמיעה לראייה ומי מהן מביאה יותר נכון את המציאות ואת הדבר עצמו. הוא מפרש שראייה נחווית כתפיסה מיידית של הדבר עצמו, בעוד שמיעה דורשת עיבוד ותרגום במוח ולכן נתפסת יותר כייצוג שממנו צריך לשחזר את הדבר עצמו. הוא מגדיר שני מאפיינים לאינטואיציה: מיידיות וקושי לנמק או להוכיח, ומזהיר שהמשפט על ההיגיון העברי כ״לא אינטואיטיבי הסתכלותי״ משתמש רק בחלק מן המובנים הללו. הוא קובע שההיגיון העברי אינו תפיסה מיידית-חזותית אלא תהליך של האזנה לרמזים ועיבודם, ובו בזמן הוא איננו סובייקטיביות שרירותית אלא דרך בעלת תוקף להיווכח באמיתות ולהוסיף ידיעות.
ההיגיון השמעי העברי כ״מקצוע מדעי חדש, מדויק״ ומשמעות הדיוק
הוא מצטט את ״ראש דבר״: ״ההיגיון העברי שמיעתי לא עיוני, אקוסטי לא אינטואיטיבי הסתכלותי״ ומציג זאת כתורף התזה של הספר. הוא מפרש ש״לא עיוני״ אינו שולל חשיבה אלא שולל את המובן המקובל של עיון כהוכחות אנליטיות, ומעלה גם אפשרות של קשר לשורש ״עין״. הוא מפרש את המילה ״מדויק״ כשלילה של תפיסה רגשית שבה כל אחד יכול לומר את היפוכה, וקובע שהנזיר אינו מתכוון לדיוק מתמטי או להצעת מתמטיקה אחרת. הוא מנסח את ה״דיוק״ כטענה שיש לה משמעות מחייבת, כך שכאשר נאמר דבר א׳ אין מקום לאמונה בלא-א׳ באותו מובן, וההיגיון השמעי הוא דרך קבילה להוכחה במובן אחר.
דחיית לוגיקה אלטרנטיבית ודוגמאות מגיאומטריה ותורת היחסות
הוא טוען שקשה לקבל פירוש שלפיו הנזיר מציע כללים לוגיים אחרים במובן של לוגיקה רגילה, משום שכללי הלוגיקה נתפסים כאוניברסליים, ולוגיקות שונות היו מונעות תקשורת והבנה הדדית. הוא מדגים באמצעות גיאומטריה אוקלידית ולא אוקלידית שאין כאן ויכוח על אמת מול שקר אלא תיאור של מרחבים שונים, ומסביר שגיאומטריה לא אוקלידית מתארת מרחב עקום כגון מעטפת כדור שבה סכום זוויות במשולש איננו בהכרח מאה שמונים מעלות. הוא מדגים מתורת היחסות שצורות תיאור שונות ומערכות קואורדינטות שונות נועדו להבטיח שהחוקים ייצאו אותו דבר, ושכללי טרנספורמציה מסבירים את ההבדלים בתיאור בלי להפוך את האמת ליחסית שרירותית. הוא מסיק שניסיונות להשתמש בדוגמאות הללו כדי לטעון ש״הכל יחסי״ מובילים דווקא למסקנה ההפוכה, ומכאן שהצעת ״לוגיקה בסיסית חלופית״ ברובד ההיסק היסודי היא אבסורד.
אחדות הניגודים, תארים שליליים, והבחנה בין הפכים למושגים חיוביים
הוא דוחה הבנה פשטנית של אחדות הניגודים ומציין שאחדות הניגודים לא הומצאה על ידי הרב קוק אלא על ידי הוגים נוצרים בימי הביניים, עם אזכור של ניקולאוס קוזאנוס שכתב ספר בשם אחדות הניגודים. הוא מנסח כלל שלפיו אחדות ניגודים יכולה להתקיים בין שני מושגים חיוביים, ולא בין מושג חיובי לבין שלילתו, ומדגים שאמירה כמו ״לא חומר ולא רוח״ מניחה בטעות שחומר ורוח הם הפכים. הוא טוען שהנסתר מתקומם נגד תורת התארים השליליים ומציג עמדה שלפיה תארים הם חיוביים ולא שליליים, תוך התייחסות לדוגמאות המיוחסות לרמב״ם על ״חי״ לעומת ״מת״. הוא מבהיר ששמיעת דבר הנראה כניגוד יכולה להפיק תועלת בלי לקבל יחד ״ככה״ ו״לא ככה״ באותו מובן, ושמי שמנסח קבלה כזו אינו מדבר בשפה הלוגית הרגילה.
י״ג מידות: בין קוד פרשני שרירותי לבין משמעות מטפיזית
הוא מציג אפשרות לראות בי״ג מידות מערכת אקסיומטית או כללי קריאה של טקסט שקובע המחבר, בדומה למפתח קוד לפענוח מסר, וטוען שזו תפיסה מצמצמת ורווחת אצל ראשונים רציונליסטים. הוא קובע שהנזיר בא לאפוקי מתפיסה זו, אך גם לא להגיע לקצה האחר של החלפת הלוגיקה הפשוטה. הוא מנסח את כוונת הנזיר כך שי״ג המידות הן אמנם כללי פרשנות של התורה, אך מכיוון שהתורה היא ״בבואה או תוכנית או לוגוס״ וה״ריתמוס הפנימי של העולם״, אז לקשרים הפנימיים שבטקסט יש חשיבות במציאות ולא רק בפירוש. הוא מוסיף שי״ג מידות מרמזות על דרכים פילוסופיות לפרוס רעיונות בעולם ולא רק להוציא הלכות, תוך קביעה ששימוש במידות מניח את חוקי הלוגיקה הבסיסיים ואינו פועל ברובד שמבטל אותם. הוא מסכם את עמדתו שהטענה של הנזיר יושבת באמצע: לא שרירות פרשני בלבד ולא לוגיקה אנליטית חלופית, אלא צורת הסתכלות פילוסופית המונחת על גבי הלוגיקה.
חלוקת תלמוד ההיגיון השמעי: השוואתי ויסודי-פנימי, מידות וספירות
הוא מצטט שהמקצוע החדש הוא ״תלמוד ההיגיון השמעי העברי״ ומציג שהוא מתחלק לשניים ״לפי תפקיד ההיגיון ורוחו״. הוא מגדיר חלק אחד כ״ההיגיון השמי הכללי הנתון במידות שהתורה נדרשת בהן״ בהשוואה להיגיון המערבי העיוני היווני והסטואי ו״ההיגיון החדש״, והוא מציין שהעיקר לדעתו הוא ההיגיון החדש שיוגדר בהמשך. הוא מגדיר חלק שני כ״ההיגיון השמי היסודי הנתון בספירות החוכמה הפנימית העברית בישראל״, ומנסח שהא׳ ב׳ של ההיגיון הסודי הוא הספירות, ואולי גם ל״ב מידות. הוא מקשר זאת ל״ל״ב נתיבות חוכמה״ ככ״ב אותיות ועשר ספירות כפי שמופיע אצל רבי שמעון בר יוחאי באידרא זוטא, ומסיים בהערה שחסרות מספר דקות בשיעור, עמכם הסליחה.
תמלול מלא
ל"ג בעומר, שיעור שני ב'קול הנבואה' של הרב מיכאל. טוב, פעם שעברה נתנו איזה הקדמה לגבי ההבדל בין שמיעה לבין ראייה ומי מהם מביא יותר נכון את המציאות, את הדבר עצמו. עכשיו נעבור למה שהוא קורא "ראש דבר", להקדמה. גם למעלת השיטה נדבר בהרחבה, הפסוק מתהילים שפתחנו בו את הדיון הקודם, אבל בואו נעבור קצת לדברים עצמם. כאן עוד פעם הוא בעצם מתווה בסכימה את הטענות העיקריות במילים כלליות. זאת בעצם טענה אחת, המשפט הראשון: ההיגיון העברי שמיעתי לא עיוני, אקוסטי לא אינטואיטיבי הסתכלותי. זה בעצם תורף הדברים וכמובן זה טעון הסבר מה זה כל הביטויים האלה, אבל זה בעצם המשפט המרכזי, זה מה שמציג בעצם את עיקר התזה העיקרית של הספר. אינטואיטיבי יכול להתפרש בשני מובנים בעצם, או שיש לו שני, לאינטואיציה יש שני מאפיינים, אולי נקרא לזה באופן יותר נכון. דבר אחד זה שזה משהו שבא מיד. זאת אומרת, כשאני מסתכל על משהו מיד עולה לי אינטואיציה. זה לא בדרך כלל לפחות מתייחסים לזה כאיזושהי השקפה שבאה באופן מיידי, לא אחרי ניתוח, לא אחרי הסתכלות מעמיקה. וחוץ מזה שזה דבר שבדרך כלל אני לא יודע לנמק אותו, זו אינטואיציה, לא יודע להוכיח אותו. כן, זה המאפיין השני. המאפיינים כמובן קשורים זה לזה ואני חושב שהוא משתמש פה במושג אינטואיציה רק במובן חלקי, כי אני לא חושב שהוא מתכוון, או בעצם עוד מעט נראה. לגבי המיידיות, אז זה בעצם אני חושב מה שהוא מתכוון. זאת אומרת שההיגיון העברי הוא לא אינטואיטיבי הסתכלותי. הסתכלות זה דבר שהוא איכשהו יותר מיידי. אני מיד מיד רואה מה קורה. שמיעה דורשת איזשהו עיבוד עד שזה מגיע אליי ועד שאני פותר את מה שאני רוצה. ראייה, יש מי שיגיד שגם ראייה בעצם פיזיולוגית גם ראייה עוברת עיבוד, אבל ההרגשה היא איכשהו שראייה זה תפיסה מיידית, ראיתי אני יודע מה קורה. לעומת שמיעה זה משהו שדורש תרגום במוח, לכן בעצם קורה מה שדיברנו בפעם שעברה ששמיעה נתפסת כייצוג ולא כמו הדבר עצמו. כי אני צריך חזרה עכשיו להפשיט את הייצוג ולנסות לשחזר את הדבר עצמו מתוך מה ששמעתי. להבדיל מראייה שזה מיד אני יודע, מיד זה הדבר עצמו. וזה הפוך מעיוני גם? מה? הוא אומר שזה מצד אחד לא עיוני ומצד שני הרב מסביר שזה לא דבר שאתה קולט מיד אלא דבר ש… זה לא הדבר שאתה רואה מיד אלא דבר שאתה צריך לפתור, זה לא דבר שאתה… לא לא, אז אני תכף. לכן אמרתי שמה שמשתמש פה במובן אינטואיטיבי אני חושב שזה רק באופן חלקי כשהוא אומר שזה לא אינטואיטיבי. זאת אומרת, הוא מתכוון להגיד שההיגיון העברי הוא לא מתקבל מיד אלא כמו שמיעה, זאת אומרת לא כמו ראייה אלא משהו ש… אולי אפילו בשני המובנים, זאת אומרת הוא לא מיד, זאת אומרת הוא לוקח איזשהו זמן עיבוד, הוא לא איזושהי תפיסה ישירה של הדבר כמו שהוא נראה בעיניים, כמו שהוא נתפס אלא משהו שהדבר שולח לנו רמזים ואנחנו שומעים אותם בשפה שלו ומנסים לעבד אותם ולהבין מה מונח מאחוריו. ודבר שני אבל, המאפיין השני של אינטואיציה זה שאנחנו בעצם לא יודעים לנמק אותה. יש לנו איזושהי הרגשה שזה נכון, אנחנו לא יכולים לנמק. החשיבה הסיסטמתית היא בדיוק ההיפך, נתפסת אצלנו לפחות בדיוק ההיפך מאינטואיטיבי. זאת אומרת, אינטואיטיבי זה איזושהי הרגשה ישירה של מה נכון, לא דרך נימוקים וניתוח מאורגן והגעה למסקנות. עכשיו כאן בעסק הזה צריך להיות קצת יותר זהיר בפרשנות של המשפט שההיגיון העברי הוא לא אינטואיטיבי, כי הוא כן מדבר… הוא כן מדבר בעצם על איזושהי תפיסה שלא נסמכת על הוכחות, אבל הוא לכל אורך הדרך וזה אנחנו נראה מיד בפסקאות הבאות מתכוון להדגיש בדיוק את הפן הזה שמצד שני התפיסה הזאת היא לא שרירותית. זאת אומרת, זה כן סוג של הוכחה, סוג אחר. זאת אומרת אל תתייחס לזה כאל משהו סובייקטיבי לגמרי שכל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה, רגשות בטן, אלא זה כן משהו שיש לו משקל של ראיה, משקל של הוכחה. זה פשוט אופן שונה של הוכחה. אז יכול להיות שלזה הוא מתכוון כשהוא אומר פה לא אינטואיטיבי, כי דווקא במובנים רבים ההיגיון שהוא מדבר עליו הוא כן היגיון אינטואיטיבי. אבל הוא היגיון אינטואיטיבי במובן שהוא לא מנסה לקחת את האינטואיציה שלנו, בדרך כלל איך משתמשים באינטואיציה? נגיד במדע. מה עושים? מסתכלים על איזושהי תופעה או אוסף תופעות, ובאינטואיציה מנסים לחשוב רגע מה בעצם העניין המרכזי פה? מה גורם להם? מה מאחד אותם? תלוי מה הבעיה שעומדת בפני החוקר. אחרי שיש לו אינטואיציה הוא מנסה לנתח אותה, לנסח, להגדיר אותה בצורה סיסטמטית, עם הנחות, מסקנות וכללים שיוצאים מזה. אז במובן הזה אני חושב שהוא מתכוון להגיד גם בהקשר שלו. זאת אומרת, אנחנו לא מסתפקים באיזושהי הרגשה, אנחנו מנסים גם לנסח את ההרגשה הזאת. אבל בהרגשה הזאת יש תוקף, זאת אומרת אני לא חושב שהוא שולל את התוקף הראייתי שאנחנו נותנים לאותה הרגשה פנימית שלנו, מה שאנחנו מכנים בדרך כלל אינטואיציה. ההפך, אני חושב שאחד הדברים שהוא מצביע עליהם בחוזקה זה דווקא הדבר הזה, ואנחנו נראה את זה בהמשך. כלל גדול זה הקובע תכונת החוכמה העברית, אז הוא פה כן מתייחס לשני המישורים? כן, אבל באופן חלקי. זאת אומרת, מה שאנחנו קוראים אינטואיציה או איזושהי הרגשה שמשהו מסוים נכון זה לא נשלל על ידו, במובן שההיגיון העברי הוא לא אינטואיטיבי. הוא אומר לא אינטואיטיבי הסתכלותי, זאת אומרת יש דברים, יש אותם מאפיינים באינטואיציה שאפשר לקרוא להם הסתכלותיים, זה לא. זאת אומרת, זה לא המיידיות של האינטואיציה וזה לא הביסוס האנליטי של האינטואיציה, אבל זה כן איזשהו ניסיון להבין את האינטואיציה. זאת אומרת, לא רק לספוג את האינטואיציה, אנחנו רק צריכים אחרי זה לעבד אותה, להבין אותה או בעצם להאזין לה. אקוסטיקה, אקוסטי זה נשמע. אקוסטי אבל לא אינטואיטיבי, הא? אותם? שמעי הוא לא עיוני. אקוסטי לא אינטואיטיבי הסתכלותי, כן? עיוני עוד פעם, גם פה עיוני. אני חושב שגם פה הוא מתכוון בדיוק באותו מובן. זאת אומרת זה לא עיוני במובן המקובל בעולם כעיוני. זאת אומרת זה לא דבר שנסמך על הוכחות, על חשיבה אנליטית מה שקוראים עיון בעולם. אבל זה בהחלט אחת הטענות שלו שזו כן חשיבה, עוד מעט נראה אפילו קורא לזה מדויקת, להבין באיזה מובן. עייני? מה? אולי פה הוא מתכוון לעייני, עייני במובן של עין. יכול להיות. טוב, זה לא שונה, כן נכון. זה אפילו לא שונה, זאת אומרת זה רק אבחנה יפה של השורש המשותף. כן, נכון. אני חושב שמבחינת כוונתו אני חושב שהוא מתכוון לזה, אבל זה עדיין ההסבר הוא עדיין מה שאני אמרתי אני חושב, רק שנכון, עיוני זה מלשון עין. כלל גדול זה הקובע תכונת החוכמה העברית ונותן מפתח לרוח הסוד העברי, ניתן לדעת, להודיע ולהיוודע במקצוע מדעי חדש, מדויק, תלמוד ההיגיון השמעי העברי. עוד פעם המילה מדויק, מה זה נקרא מדויק? עוד פעם זה בוודאי לא מדויק במובן המתמטי, הוא לא מתכוון לדבר הזה. ואנחנו נראה שהרבה מאוד מהמפרשים שלו היום, זה בשנים האחרונות דיברנו על זה קצת שיש איזושהי התעוררות בהתעניינות בכתבים שלו והרבה אנשים כותבים על זה, אני חושב שרבים מאלה שאני ראיתי לפחות טועים בהבנת מה שהוא מתכוון. אולי רק הוא מתבסס מאוד על שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן ואיך שזה נחשב אצלו האלף בית של ההיגיון השמעי, ההיגיון העברי. זה הוא כותב בכמה מקומות, וגם פה הוא דן במידות בהמשך ובכרך השני שמוקדש. אז יש כמה וכמה יהודים שמבינים שם בעצם איזשהו היגיון אלטרנטיבי. זאת אומרת, באותו מובן של מה שאנחנו קוראים היגיון בדרך כלל, לוגיקה או כללים הגיוניים, אבל כללים אחרים. ועל הדבר הזה קשה מאוד, קשה מאוד לקבל דבר כזה. זה נורא קוסם ונראה כאילו שיש לנו משהו ייחודי ואחר והנה הגענו סוף סוף לשורש. אני לא מאמין שהוא מתכוון באמת לזה, ונראה גם בהמשך אני חושב שהוא כותב את זה, הלוגיקה הרגילה לא נראה לי שמישהו מנסה להחליף אותה. אני לא חושב שהנזיר מתכוון להציע לוגיקה אלטרנטיבית באותו מובן שאנחנו מדברים בדרך כלל. גם בזה הוא צודק. מה? רגע, תכף נראה. אף אחד לא, אף אחד לא, אף אחד לא טוען שאני יודע מה חוק הסתירה הוא לא נכון או חוק ה אני יודע מה דדוקציות הרגילות שאנחנו מכירים, ההיסקים הלוגיים הרגילים, שהם לא היסקים נכונים. אני לא מאמין שהנזיר התכוון לטעון שאלו לא היסקים נכונים. אנחנו אני חושב בהמשך יותר למה הוא כן התכוון, אבל רק בכמה מילים. אני חושב שהוא מתכוון לומר שיש מושג אחר של היגיון. זה לא אותו היגיון, פשוט יש כללים אחרים בהיגיון הזה. כמו למשל דוגמה במתמטיקה, אז יש גיאומטריה אוקלידית ויש גיאומטריה לא אוקלידית. אז שתי הגיאומטריות מתיימרות לתאר את אותו דבר, רק שההנחות שונות. אתה יכול להאמין בגיאומטריה אוקלידית, אתה יכול להאמין בגיאומטריה לא אוקלידית, וכל אחת מהן היא גיאומטריה, שתי גיאומטריות מתחרות. הנזיר לא מתכוון לזה. הנזיר אני לא חושב שמתכוון, שנייה אחת, הנזיר אני לא חושב שמתכוון להגיד שהגיאומטריה האוקלידית היא לא נכונה, ואז בן אדם שפוי עלי אדמות לדעתי לא מתכוון להגיד את זה. חוץ מכמה מתמטיקאים שקצת איבדו את הצפון. יש הבדל בין להציע איזושהי מערכת מתמטית עקבית כתרגיל אינטלקטואלי ולטעון שהוא תקף כשלעצמו ואולי הוא אפילו יכול לתאר מציאות אחרת. אבל אין פה ויכוח בין שתי הגיאומטריות האלה. זה לא שתי אמונות שונות שמתווכחות אחת עם השנייה. אם אנחנו מדברים על אותו מושג של גיאומטריה, אנחנו כולנו גם נקבל את התוכן של הגיאומטריה. דבר שהרבה פעמים מתמטיקאים לא כל כך מודעים לו אני חושב, אבל אני חושב שפילוסופית זה ודאי דבר נכון וכל אחד מאיתנו שינסה קצת להתנתק אני חושב שגם ירגיש ככה. ובספציפית לגבי הגיאומטריות האוקלידית והלא אוקלידית. הגיאומטריה הלא אוקלידית הכוונה גיאומטריה שלא מקבלות חלק מההנחות של אוקלידס, של הגיאומטריה המקובלת, למשל ששני קווים מקבילים יכולים כן להיפגש. שני קווים מקבילים יכולים להיפגש, הם יכולים לייצר משולשים שסכום הזוויות שלהם הוא לא מאה שמונים מעלות. איזה סכום שתתנו לי אפשר לייצר, אין בעיה. צריך רק לארגן את ההנחות בהתאם. עכשיו, מישהו באמת מאמין שבעולם הזה סכום הזוויות במשולש הוא לא מאה שמונים מעלות? זו לא טענה רצינית. מה שבסופו של דבר מוצאים כקשר הולם לגיאומטריה לא אוקלידית, זה שהגיאומטריה הזאת בעצם מתארת מרחב עקום. היות וזה דוגמה טובה ותמיד מנפנפים בה, אז צריך להבין מה היא אומרת. מרחב עקום פירושו של דבר למשל אם אתה חי על מעטפת של כדור, אז אתה תגלה שכשאתה משרטט משולש על מעטפת הכדור באמת סכום הזוויות לא יהיה מאה שמונים מעלות. עכשיו, לא תמיד אתה רואה שאתה נמצא על מעטפת של כדור. כי מישהו, יצור קטן שנמצא איפה שהוא על מעטפת של כדור, הוא לא יודע. בעצם אני לא צריך יצור קטן, אנחנו כולנו חיים על מעטפת של כדור, אף אחד מאיתנו לא היה מעלה בדעתו אלמלא כל מיני תגליות שהתגלו לאורך ההיסטוריה שהכדור הזה הוא עגול. אנחנו כולנו נסתכל מסביב ולא היינו מעלים בדעתנו שהוא עגול. אבל ברור לגמרי כשאני מגלה מקום שבו סכום הזוויות במשולש הוא לא מאה שמונים מעלות, אני חי על כדור עגול ולא על דף נייר. זאת אומרת אין ויכוח בין שתי הגיאומטריות. הגיאומטריה האוקלידית מתארת חיים על משטח חלק, והגיאומטריה הלא אוקלידית מתארת חיים על משטח עקום. כאשר לא תמיד אתה אולי מודע לזה, לפעמים בעיניך הקו הישר הוא קו כזה. יש כל מיני גיאומטריות כאלה, זה המתווה של החלל. אז כשתעביר את הקו הישר, או מה שקוראים לו הקו הגאודזי, זה בעצם מבחינת ההסתכלות שלנו קו כזה. אבל אתם מבינים שאחרי שמבינים את זה, אז ברור שאין ויכוח מי צודק, הגיאומטריה האוקלידית או הגיאומטריה הלא אוקלידית. כל הפואנטה היא רק באיזה מרחב אתה מדבר. אם אתה מדבר על מרחב ישר, אז הגיאומטריה היא אוקלידית. אם אתה מדבר על מרחב עקום, אז הגיאומטריה היא לא אוקלידית. אז בעצם הדיון הזה רק מוכיח שכל הניסיונות להיות יחסיים תמיד יובילו אותך לאותה נקודה. בדיוק אותו דבר כמו בתורת היחסות. בתורת היחסות גם כן כולם תמיד אומרים הנה כל מערכת רואה אורך באופן שונה או את הזמן היא מודדת בקצב שונה. אז הנה סימן שהכל יחסי וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. וזה בדיוק הפוך כמובן. תורת היחסות נוצרה וכך ההגדרה שלה, היא מתארת את כל החוקים באופן שונה ממערכות שכל צורות הצפייה באופן שונה ממערכות שונות רק כדי שהחוקים ייצאו אותו דבר. זאת אומרת שיש נקודה מסוימת, יש איזה קואורדינטות ויש נקודה מסוימת כזאת, נגיד שמישהו מסתכל למערכת קואורדינטות מסובבת. זה ה-X שלו וזה ה-Y שלו, בסדר? אז ברור שהקואורדינטות במערכת הזאת יהיו שונות מאשר במערכת הזאת, נכון? פה ייצא X שווה שתיים ו-Y שווה ארבע אני יודע ופה ייצא X שווה ארבע ו-Y שווה אחת, בסדר? אז בעצם זה יצא שונה. זה ויכוח? ברור שלא, הפוך בדיוק. לכן אנחנו מציירים ככה את מערכת הקואורדינטות. אם זה היה ויכוח היינו צריכים לצייר אותם מקבילות ובכל זאת התוצאות הן שונות. זאת אומרת אני שם את אותה מערכת קואורדינטות ומקבל תוצאות שונות סימן שהכל תלוי בך איך אתה רוצה אתה תראה את הקואורדינטות. אבל זה בדיוק לא נכון. זאת אומרת יש לי כללי טרנספורמציה כדי לעבור מהמערכת הזאת אל המערכת הזאת ואני יודע בדיוק למה הוא רואה אחרת ממני. הוא רואה אחרת ממני כי הוא הציב את מערכת הקואורדינטות באופן אחר. במילים אחרות, צורות התיאור האחרות, נגיד שיש צורת תיאור אחת של הנקודה הזאת וצורת תיאור אחרת זה הדבר הזה, אוקיי? זה צורות תיאור שונות אבל כל תוכנן הוא שמצביעות על אותה נקודה. זה לא ויכוח. בדיוק אותו דבר זה גם גיאומטריה אוקלידית ולא אוקלידית. כל ההבדל ביניהם בדיוק נגזר מזה כיוון שמסתכלים על עולמות שונים. אבל מי שמסתכל על אותו עולם לא יתווכח. ולכן בדרך כלל אלה שתי דוגמאות קלאסיות שתמיד מביאים אותם כדי להראות שהכל יחסי וכל אחד יכול להחליט מה שהוא רוצה. אבל אני חושב שמי שקצת מתבונן בדוגמאות האלה מגלה בדיוק את ההיפך. אז אם נחזור לענייננו, אנחנו נמצאים ברובד עוד יותר פרימיטיבי או קדום קמאי של החשיבה. אנחנו נמצאים עוד בלוגיקה, עוד לפני הגיאומטריה והפיזיקה, אנחנו נמצאים בלוגיקה, זאת אומרת אמצעי החשיבה הבסיסיים שלנו. להגיד ששם יש אלטרנטיבות זאת שערורייה. זאת אומרת להגיד שיש כאלה שישתמשו בלוגיקה כזאת ויש כאלה שישתמשו בלוגיקה אחרת זה פשוט אבסורד. הם גם לא יוכלו לדבר ביניהם אז אין טעם אפילו לפרסם את המסקנות שלך. זאת אומרת השני פשוט לא יבין מה שקורה. הוא עובד הרי עם סוג אחר של היגיון. אין לו בעצם סוג שני של היגיון. בדיוק, זאת אומרת עצם התפיסה שיש באיזשהו משהו בסיסי שאיתו אנחנו משתמשים כדי לחשוב ויש לו משמעות כלשהי אומרת שיש איזה רובד שמשותף לכולנו. ולכן אני לא יכול לקבל את הפרשנות שמשום מה רווחת שמה שהנזיר מתכוון זה להציע כללים לוגיים אחרים, פשוט כללים לוגיים אחרים. לא יכול להיות דבר כזה. במובני הלוגיקה המקובלים עלינו הכללי הלוגיקה הם אוניברסליים. אני לא חושב שהוא מתווכח על זה. אולי הוא טוען שחלק מהספיקות שיש להם בשכל זו תפיסה מסוימת שמה שלא לוגי נראה לו מיתוכן שזה בדיוק העניין. השאלה אם אתה באמת חושב שהנזיר היה מגיע הנה והיית אומר לו תגיד לי אם כל העורבים הם שחורים וינקלה הוא עורב אז ינקלה הוא שחור, הנזיר היה אומר שאתה טועה? כי יותר נכון שסובב לא רק את המשפט של הסתירות. מה זאת אומרת? אני מדבר, הוא מדבר גם בעצמו על הלוגיקה, הוא מדבר על הלוגיקה הדדוקטיבית. סתם היגיון רגיל זה משהו אחר. אם אני אבין את זה אז זה לא זה, זה העניין. מה? אם אני אבין את זה אז זה לא זה? בדיוק, וגם הנזיר אם הוא הבין את זה אז זה לא זה. הוא גם היה אדם כמוך. אז לכן זאת בדיוק הטענה שלי. כמו תורת הנסתר או נגיד כמו תורת אחדות הניגודים וזה, זה איזה מין מסתורין כזה לא מובן. אני גם שמה יש לי ויכוח ארוך עם בעלי תורת אחדות הניגודים. אחדות הניגודים דרך אגב לא המציא הרב קוק, אחדות הניגודים המציאו הוגים נוצרים בימי הביניים וניקולאוס קוזאנוס כתב ספר בשם אחדות הניגודים. ואני חושב שצריך לדעת איך לקרוא את זה ואיך להבין את זה ואפשר לדון על זה לחוד. אני לא מאמין באחדות ניגודים במובן הפשוט, זאת אומרת צריך לדעת איך. אם באמת יש אחדות ניגודים, אז כשאני מביא אליך הוכחה בדרך השלילה בלימוד לא היית צריך לקבל אותה. הרב קוק לא קיבל הוכחה בדרך השלילה בלימוד. זה רובד אחר? זה נכון או לא נכון? מה זה רובד אחר? אנחנו מדברים על לוגיקה. זה כלל נכון שאם הוכחתי לך שלא A, אז לא יכול להיות שתקבל את כן A. זה כלל נכון או כלל לא נכון? אם אתה מקבל שזה כלל נכון, אז זה הכלל שאיתו עובדים. עכשיו צריך להבין איך מתמודדים עם סתירות, מה המשמעות של אחדות ניגודים שיש לה משמעות. נדבר על זה בהזדמנות. מה? יש מקום? יש מקום זה כבר אמירה שצריך לדעת איך לפרש אותה, אבל זה לא אמירה שסותרת את הלוגיקה הפשוטה. גם דיאלקטיקה, גם תהליך של דיאלקטיקה של תזה, אנטי-תזה וסינתזה, זה לא תהליך שאומרים אותו אנשים שלא מאמינים בלוגיקה. זה דבר נורא להציג את זה, זה דבר נורא מרשים שיש לנו אלטרנטיבה ואנחנו בכלל לא מקבלים את כל מה שהגויים אומרים ואנחנו על הסוס, מהר סיני קיבלנו משהו אחר. זה לא בדיוק ככה, צריך לדעת איך אני מאמין בזה. עוד פעם, אני חושב שזה פשוט ככה, אבל צריך לדעת איך לקרוא את העניין הזה של תורת הניגודים וזו פרשייה לעצמה, אנחנו נקווה שנגיע לזה פעם. אבל כן. השל"ה הקדוש שהוא עצמו מתייחס אליהם כקושיות לוגיות או כן נתפסות כאנטי-לוגיות במובן המקורי של המילה? אני אגיע עכשיו בדיוק לזה, עכשיו אני אגיע בדיוק לזה. אל תשכח גם את עוד פעם את הקשר של הניגודים, כלומר המחשבה שיש קשר לניגודים ולא באמת בין פרק א לפרק ב. בסדר גמור, יכול להיות שניגוד כשאתה תקשיב לו אתה עדיין תקבל משהו, זאת אומרת זה לא ואקום. אנחנו כבר נכנסים לדיונים יותר בנושא אחדות הניגודים. כשאתה מקשיב לדבר שהוא ניגוד לכאורה אתה עדיין יכול להוציא משהו מועיל, זאת אומרת זה לא דבר שפשוט צריך לזרוק אותו, לשים אותו בפח ולעבור לצד הבא. אבל זה עוד לא אומר שאתה מאמץ את הניגוד כמו שהוא, זאת אומרת אתה מאמין מצד אחד שזה ככה ומצד שני שזה לא ככה ביחד. מי שאומר את זה הוא לא מדבר בשפה שלי, אני לא יודע מה לעשות איתו. יכול להיות שהוא מאמין בזה, אני לא יודע, אני לא מבין את המשפט הזה בכלל. כן. לא זה ולא ההפך. לא זה ולא ההפך? אז הוא לא קיים. מה? אז הוא לא קיים. זה לא נכון. למה? לגבי הקדוש ברוך הוא למשל. לא חומר ולא רוח. אתה כבר החלטת שחומר זה הפך מרוח. וזו באמת טעות. זה בדיוק הנקודה שיש, זאת אומרת שיש, וזה בדיוק הנקודה של אחדות הניגודים בעצם. הערעור על הקביעה ששני הדברים האלה שנתפסים אצלך כהפכים הם באמת הפכים. הם לא הפכים, יש עוד ספקטרום שלא שמת לב לקיומו כי בדרך כלל הוא לא נגלה לעיניך. אם תגיד שהוא לא חומר ולא לא-חומר, את זה אני לא אקבל. אתה מבין? תמיד כשתהיה אחדות ניגודים היא תמיד תהיה בין שני מושגים חיוביים, כלל ברזל תמיד. זאת אומרת תמיד כשאתה רוצה לאחד בין שני דברים, סליחה, לא לאחד אלא ההפך, אתה אומר הוא לא חומר ולא רוח, אתה פעם לא תגיד הוא לא חומר ולא לא-חומר. כי לא-לא-חומר זה כן חומר, אין לזה משמעות אחרת. כן. אנחנו אומרים שכל התארים של הקדוש ברוך הוא הם רק בשביל לא להגיד את ההפך אבל הם כשלעצמם לא נכונים? כאילו אני לא אומר שהוא חכם בגלל שהוא חכם אלא בגלל שהוא לא טיפש? אני לא אומר שהוא חכם בגלל שהוא חכם, אני לא יודע מה הרמב"ם אמר, אבל אני כן אומר שהוא חכם בגלל שהוא חכם. פשוט כל הדוגמאות של הרמב"ם זה שהוא חי, לא כי הוא חי כמונו אלא כדי להוציא את זה שהוא מת. לא יודע, צריך לבדוק עוד פעם חי ומת ולא חי ולא-חי ולכן אנחנו עוד פעם יכולים לחזור חזרה לשם. יכול להיות שזו הייתה הכוונה, אני חושב שכשאומרים שהוא חי מתכוונים שהוא חי אבל לא, זה עניין אחר. אני חושב שהתארים הם תארים חיוביים, לא אני, לא המצאתי את זה. הנסתר כולו בעצם מתקומם נגד תורת התארים השליליים. תארים הם חיוביים ולא שליליים. טוב, בכל אופן, בואו נחזור אני לא… כל דבר פשוט יגרור אותנו לדיון אחר, לדיון שלם אני לא… בוא נמשיך רגע רק עם ההערה הזאת. מצד שני אם ניקח את י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, אז היה אפשר להתייחס אליהן, טוב אם זה לא לוגיקה אלטרנטיבית, ושימו לב הרבה פעמים לא מבחינים בין המושגים האלה אבל זה מושגים אחרים, ושניהם אני חושב לא נכונים. זה לא לוגיקה אלטרנטיבית אלא נקרא לזה אולי מערכת אקסיומטית. זאת אומרת, כשהקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה, אז הוא נתן לנו יחד איתה כללי פרשנות, או כללי הסקה הלכתיים, איך שלא נקרא להם. וכללי ההסקה האלה לא בהכרח מייצגים היגיון כלשהו. אבל מה הבעיה? זאת אומרת, עקרונית אני לא רואה שום בעיה בזה שאני מעביר לך איזשהו טקסט, דף אחד או שני דפים, ואני אומר לך עם איזה כללים להשתמש כדי לקרוא אותו. זה לא, זה כבר לא דבר שסותר את ההיגיון בכלל. זאת אומרת, אם אני אומר לך למשל, נחזור עוד פעם לדוגמת הגיאומטריה. כן? אם אני אומר לך, עזוב רגע מרחב עקום, מרחב ישר. אנחנו כולם יכולים ללמוד איך להשתמש בכללים של גיאומטריה לא אוקלידית ולהשתמש בהם היטב, בלי להאמין שזה מתאר את העולם. אבל אפשר לנסח מערכות הגיוניות שנשמכות על סט של הנחות מסוים וכללים, כללי שימוש בהנחות האלה, בלי להתחייב לאיזשהו אוניברסליות שלהם. זאת אומרת, לא לקרוא לזה איזשהו לוגיקה בסיסית ואלטרנטיבית וכולי, אלא ההפך, זה אולי מובן נורא מצומצם. זאת אומרת, זה בעצם כללים לקריאה של טקסט, ואלו הכללים שנקבעו על ידי הכותב וסיבותיו עמו, ואנחנו משתמשים בכללים האלה כדי לקרוא את הטקסט. הגיון כזה? לא לא לא. אני אומר זאת אפשרות שנייה להבין את התפקיד של י"ג מידות. ובאמת יש הרבה אחרים שתופסים את י"ג מידות כך. אני חושב שאף אחד לא מתכוון להגיד שזה הנזיר אומר, כולם מבינים שהנזיר בא לאפוקי מזה. אבל אני לא חושב שלכיוון הקודם, תכף נראה לאיזה כיוון כן. אבל יש, יש תפיסה כזאת. אני חושב שיש ניסוחים כאלה שמופיעים ממש, אולי אפילו בראשונים אם אני לא טועה כרגע במראה מקום, אבל זו תפיסה מאוד רווחת, שאומרת שההיקשים האלה בעצם כן, זאת אומרת היגיון, אבן באג'ה, הוא אפילו מזכיר נדמה לי בדף הבא כמה ראשונים שנראה כנראה שכך הם התכוונו להתייחס לזה. וזה בעצם סט של כללים שזכותו של כל מחבר לקבוע באמצעות איזה כללים תפענח את הטקסט שהוא נותן לך. זאת אומרת, זה דבר שרירותי. אם הוא מחליט לקבוע איזה קודים כאלה, זה כמו קוד, כן. אם אני אשלח לך דבר שכתוב בקוד נתון, אני אתן לך את המפתח של הקוד ואתה תפענח את מה ששלחתי לך. זאת לא לוגיקה אלטרנטיבית. זה בדיוק ההפך, זה דבר נורא מצומצם שבעצם אין לו שום חשיבות, כי מה זה משנה? אני בחרתי לקודד את זה באופן כזה. כן, יש כאלה שמאמינים שדברים מקודדים בכל מיני קפיצות בתורה, בסדר, אז יש איזשהו קוד כזה של קפיצות, וככה הקדוש ברוך הוא בחר להטמין אינפורמציה בתוך הטקסט הזה. זה לא דבר שאמור להיות לו איזושהי משמעות. אני לא אמור ללמוד מזה כלום, חוץ מאשר להשתמש במכשיר הזה כי זה מה שהקדוש ברוך הוא אמר לי. זאת אומרת, זה המכשיר שאיתו תפענח. זאת תפיסה הפוכה לגמרי, זאת אומרת, התפיסה הקודמת היא התפיסה הכי גדולה שיכולה להיות, התפיסה הזאת היא התפיסה הכי קטנה שיכולה להיות. זאת אומרת, שזה מין בעצם אוסף כללים שאין להם שום משמעות, אומנם הם נותנים את הדרך הנכונה לפרשנות של הטקסט הזה. וזאת נטייה של הרבה מהראשונים הרציונליסטים נקרא לזה, לתפוס את י"ג מידות. ולהיגיון שלנו אין שום משמעות? כאילו, ככה אנחנו מבינים את זה? השאלה היא שאלה קשה. אני מאמין שכן, ויש כאלה שחושבים שהשאלה הזאת היא חסרת משמעות. כי משמעות תמיד מנסחים באמצעות ההיגיון שיש לנו. אז לשאול אם לזה יש היגיון, האנליטיקאי יגיד לך שזאת שאלה חסרת משמעות. אני חושב שהוא טועה, אבל אני חושב שהתשובה היא שיש לזה משמעות. אבל אני לא עוד פעם, אני בוודאי לא יכול להוכיח את זה. אם הייתי יכול להוכיח את זה, אז זה היה נכנס בתור עוד כלל של ההיגיון שלנו. נכון? בכל אופן, אז לכן זה ברור שהנזיר בא לאפוקי מהגישה הזאת. זאת אומרת, הגישה הזאת ודאי שהיא לא תפיסה נכונה של י"ג מידות. אבל הלאפוקי מהגישה הזאת לא בהכרח צריך להוביל אותנו עד הקצה השני שהצגנו אותו קודם. אני חושב שמה שהנזיר מתכוון להגיד זה ש-י"ג המידות הם אמנם כללי פרשנות של התורה, אבל כיוון שהתורה היא איזשהו בבואה או תוכנית או לוגוס בעצם, ובמובן הזה הלוגוס שדיברנו עליו בהקדמה שקבוע בתוך העולם, הריתמוס הפנימי של העולם, המבנה שלפיו העולם מתנהל, הקוד הגנטי כמו שהרב בלומנצוויג אמר אתמול, זה בדיוק המושג הזה. אז בעצם יש לזה משמעות מעבר לאמצעי פרשני. זאת אומרת, נכון שהתפיסה היא נכונה, זה אמצעי פרשני, הייתי יכול לנסח אולי אמצעי פרשני אחר כמו לכל טקסט אחר, אך במקרה כיוון שהטקסט הזה מכתיב, או מכתיב או מקביל או קובע את המבנה גם של העולם או מקודד גם את המבנה של העולם, אז ברור שלקשרים הפנימיים שבתוך הטקסט הזה יש חשיבות במציאות. ולכן י"ג מידות ורמזות לנו על כל מיני דרכים פילוסופיות לפרוס רעיונות בעולם, לא רק לפרש את התורה. זה מה שהנזיר מתכוון אני חושב להגיד. הוא לא מתכוון להגיד שזה מחליף את הלוגיקה הפשוטה, זה בכלל לא ברובד הזה. הי"ג מידות בכלל הם לא כללים בכלל שדנים ברובד הזה, אלא הי"ג מידות מניחות את הלוגיקה האריסטוטלית, לא הלוגיקה האריסטוטלית, הלוגיקה האנושית הפשוטה, כן. אם אתה לא יודע את זה אתה גם בי"ג מידות לא יכול להשתמש. אם ייצא לי משהו בבנין אב אז אני יכול להגיד גם את ההיפך, כי אין פה סתירה. אני יכול להגיד את זה, יכול להגיד את ההיפך והכל בסדר. אין דבר כזה, גם שימוש בי"ג מידות מניח את חוקי הלוגיקה הבסיסיים. לכן אנחנו מדברים ברובד אחד מעל, לא יודע אם מעל, רובד אחר, כן. אז למה אנחנו קוראים לזה י"ג מידות? מה? עוד מעט נראה, אולי לא קראתי, הנתון במידות שהתורה נדרשת בהן. זה, זה הקוד של ההיגיון השני. זהו, זה הכלי שלו. זאת עיקר קביעתו. וזה אני חושב החידוש העיקרי של הנזיר, כן, שי"ג מידות זה כללים שהם, הם איזה שהם אבני בניין של היגיון אחר, מה שהוא קורא היגיון אחר. ובמובן מסוים מה שאמרנו קודם צריך להבין מה זה אומר היגיון אחר, אבל זו הטענה הבסיסית. זה לא שזה סתם כלי ש, סתם פרשנות כמו שאתה אומר, של כמה הלכות. זה לא משהו מקיף. וזה בדיוק, וזה בדיוק הטענה, וזה בדיוק מה שאני עכשיו עושה, זאת אומרת אני מנסה לנסח את הטענה המרכזית שהנזיר מנסה לטעון, וזו אחת הטענות המרכזיות שלו בכלל. אבל זה בעצם הקטעים האלה, על זה מדברים. זאת אומרת הנזיר בא לאפוקי בדיוק מהתפיסה הזאת, זאת אומרת לאפוקי מזה שזה איזה שהוא כלי להוצאת כמה הלכות או כלי פרשנות לטקסט ששרירותי יכול להיות כך יכול להיות אחרת. הוא טוען שאלה אבני בניין בלוגיקה שונה. למה לא להגיד לוגיקה חלופית מאשר לוגיקה אחרת? אני לא יודע אם אפשר להוכיח דבר כזה, אבל אפשר לנסות לשכנע או להראות שיש דברים כאלה. וקשה להאמין, אני לא רואה איך מוכיחים טענה כזאת, זאת אומרת להוכיח שמיות בדרך שמית. לכן אני חושב שבעצם צריך להבין את הטענה של הנזיר כיושבת איפה שהוא באמצע בין שני הקצוות האלה. זאת אומרת היא באה לאפוקי מזה שזה סתם סט של כללי פרשנות מקריים ושרירותיים, אבל היא לא מגיעה עד כדי כך שזה פשוט שומט את ההיגיון המקובל בעולם, הלוגיקה, הכללים הכוונה האנליטיים הכי הכי קשיחים. אני לא מתכוון למה שנתפס בעולם כהגיוני, זה אולי בהחלט כן. אלו כללים פילוסופיים יותר מאשר לוגיים במונח שלנו היום. זאת אומרת זו צורת הסתכלות על העולם, אבל זו צורת הסתכלות שלא באה לשלול את הלוגיקה אלא היא מניחה את הלוגיקה. זאת אומרת אי אפשר בלי זה. יש, טוב. תלמוד ההיגיון השמי העברי, זה השם המדויק החדש. אז מה זה מדויק? התחלנו עם הדיון של מה זה מדויק. אמרתי, הערתי את זה גם קודם. מדויק לדעתי כוונתו של הנזיר כשהוא אומר מדויק, זה שאל תחשוב שזה רגש. זה לא רגש שכל אחד מה שהוא רוצה זה מה שהוא רוצה. זה לא, יש לדברים האלה גם כן איזו שהיא משמעות ובמובן מסוים כשאני אומר דבר גם אם הוא שמי, דבר א', אתה לא יכול להאמין בלא א'. זאת אומרת זה אומר שהוא נכון. לא שזאת דעתי ודעתך יכולה להיות ההפך וכל אחד עושה מה שהוא רוצה כמו בהבעת רגשות. אני חושב שזה מה שמתכוון להגיד כשהוא אומר מדויק. זאת אומרת הוא לא מתכוון שיש פה מתמטיקה אלטרנטיבית כמו שאמרנו קודם. אין לו מתמטיקה אחרת. אלא וזה לא רק מתמטיקה אחרת, זה לא מתמטיקה בכלל. הוא לא מציג פה גישה מתמטית. אז זה לא מדויק במובן הזה. זה מדויק במובן הזה שהטענה שאנחנו טוענים זה לא איזה רגש שאפשר להתייחס או להתעלם וכל אחד יגיד מה שהוא רוצה. לטענה הזאת יש משמעות וצריך להתייחס אליה וזו דרך קבילה להיווכח באמיתות, להוסיף ידיעות. אני מבין שחלק מכם פה, אני מקווה שחלק מכם כבר נזכר בהבדלים שדיברנו בין אנליטיקה וסינתטיקה וברור שזה אותו דבר. נגיע אולי בהמשך. אז תלמוד ההיגיון השמי העברי הזה מתחלק לשניים לפי תפקיד ההיגיון ורוחו. ההיגיון השמי הכללי הנתון במידות שהתורה נדרשת בהן בהשוואה להיגיון המערבי העיוני היווני והסטואי וההיגיון החדש, ולדעתי העיקר זה ההיגיון החדש, אנחנו נראה את זה בהמשך. בהמשך הוא מגדיר מה זה ההיגיון החדש, אז אני לא אתעכב על זה כאן. וההיגיון השמי היסודי הנתון בספירות החוכמה הפנימית העברית בישראל. זאת אומרת יש שני חלקים לחוכמה הזאת, למקצוע הזה. חלק אחד זה. והחלק השני זה ההיגיון השמי היסודי הנתון בצפירות החוכמה הפנימית. הא' ב' של ההיגיון הסודי זה בעצם הספירות אפשר להגיד. הספירות והאולי ל"ב מידות, זה הספירות והאותיות, כפי שזה מופיע אצל רבי שמעון בר יוחאי. באידרא זוטא הוא מביא של"ב נתיבות חוכמה זה כ"ב אותיות ועשר ספירות. אלה בעצם אבני הבניין של מה שהוא קורא כאן ההיבט הסודי של ההיגיון העברי. זה שני פנים, זה לא. חסרות מספר דקות בשיעור, עמכם הסליחה.