רצון חופשי ובחירה – שיעור 15
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- סיכום המסלול: דטרמיניזם, ליברטניזם, ופיזיקה
- מדעי המוח ואי-היכולת להכריע
- פילוסופיה, טיעונים, והיעדר הכרעה
- דיאגנוסטיקה עצמית וניסויים מחשבתיים כנקודת מוצא
- מענה לספקנות לגבי אינטואיציה
- ניסויים מחשבתיים של אבשלום אליצור: שכפול, זהות, ונשמה
- עיקרון זהות הבלתי נבדלים של לייבניץ והביקורת עליו
- רציפות זהות, החלפת תאים, וספינת תזאוס בהקשר הלכתי ומדעי
- ביקורת על מדע פופולרי, “אינטליגנציה” בתאי זרע, והבחנה בין ביצוע להבנה
- מבחן טיורינג, הסרט “היא”, והטענה על זכויות של מחשב
- דואליזם, דטרמיניזם, וליברטניזם: יחסי גרירה
סיכום
סקירה כללית
המרצה מסכם מסלול על מדעי המוח ובחירה חופשית ומגיע למסקנה שאין דרך להכריע באופן מדעי או פילוסופי בין מטריאליזם דטרמיניסטי לבין תפיסה דואליסטית שיכולה לאפשר ליברטניזם. הוא טוען שבעולם פיזיקלי סגור אין “מרווחים” לבחירה חופשית, ושגם כאוס, קוונטים ומורכבות/אמרגנטיות אינם פותרים זאת. מאחר שניסויי מוח כמו ניסויי ליבט, מוח חצוי ופגיעות מוחיות מערערים רק על תפיסות נאיביות של בחירה חופשית ולא מכריעים בין המודלים, הוא מציע בשלב האחרון “דיאגנוסטיקה עצמית” באמצעות ניסויים מחשבתיים כדי לחשוף את האינטואיציה האישית של האדם, במיוחד במקום שבו אין הוכחה אובייקטיבית מכריעה.
סיכום המסלול: דטרמיניזם, ליברטניזם, ופיזיקה
המרצה מציג שני מודלים מרכזיים, דטרמיניסטי וליברטני, ומדגיש שבחירה חופשית אינה פעולה “בוואקום” ללא השפעות אלא עמדה מורכבת המכירה בהשפעת סביבה, גנטיקה וחינוך בלי לקבוע דטרמיניזם. הוא טוען שהטמעת בחירה חופשית בתוך תמונת עולם פיזיקלית אינה אפשרית משום שבפיזיקה אין פערים, וכאשר המצב הנתון ידוע ניתן להסיק את השלב הבא. הוא קובע שכאוס, תורת הקוונטים ומערכות מורכבות/הגחה אינם מייצרים פער בפיזיקה ולכן אינם פותרים את בעיית הבחירה. הוא מעמיד דילמה בין תפיסת עולם מטריאליסטית שאינה מאפשרת בחירה חופשית לבין תפיסה דואליסטית של גוף ונפש/נשמה שיכולה לאפשר אותה, ומסיק שהאופציה הפיזיקלית כנראה לא קיימת.
מדעי המוח ואי-היכולת להכריע
המרצה אומר שמדעי המוח אינם מסוגלים להכריע ניסויית בין שתי האופציות, גם לא דרך ניסויי ליבט והמשכיהם האפשריים. הוא מתאר שמוח חצוי ופגיעות מוחיות תוקפים תפיסה נאיבית של ליברטניזם אך אינם מפריכים תפיסה מורכבת שמכירה בהשפעות רבות על פעולה שאינן השפעה דטרמיניסטית. הוא מתנגד לטענה הרווחת שכיום כלי מדעי המוח יכולים להכריע שאלה פילוסופית זו, ומסיק שגם בעתיד הנראה לעין אינו רואה כיצד כלים מדעיים יכריעו אותה. הוא קובע שהשאלה חוזרת להיות פילוסופית כפי שהייתה לפני כמאה שנה.
פילוסופיה, טיעונים, והיעדר הכרעה
המרצה מציין שבמישור הפילוסופי הובאו נימוקים לכיוונים שונים, כולל הפרדוקס של ניוקום ושיקולי דטרמיניזם לוגי, אך גם שם אין מסקנה חד משמעית. הוא טוען שהדטרמיניסט המטריאליסט יכול בדרך כלל לענות לטיעונים או לדחות הנחות ולהישאר בעמדתו, ולכן השאלה נותרת בלתי פתורה. הוא אומר שלדעתו יש טיעונים לא רעים לטובת ליברטניזם והוא נראה בעמדה טובה יותר ממטריאליזם דטרמיניסטי, אך זו עדיין אינה הכרעה.
דיאגנוסטיקה עצמית וניסויים מחשבתיים כנקודת מוצא
המרצה מציע שכאשר פילוסופיה ומדע אינם מכריעים, אדם יכול לבצע “דיאגנוסטיקה עצמית” באמצעות ניסויים מחשבתיים כדי לברר מהי האינטואיציה שלו ביחס לבחירה חופשית. הוא מבחין בין ניסוי מחשבתי בסגנון איינשטיין שבודק עקביות בין תובנות אינטואיטיביות לבין ניסויים מחשבתיים שמטרתם לחשוף אמונות חבויות של האדם על עצמו. הוא נותן דוגמה מראיה מן המוסר ומעלה אפשרות שאדם אתאיסט המחויב למוסר עשוי להיות “מאמין סמוי”, באופן שממחיש כיצד בחינת השלכות של עמדות יכולה לחשוף הנחות שאדם אינו מודע להן. הוא מדגיש שניסוי מחשבתי אינו מגלה “מה נכון” אלא “במה אתה מאמין”, ושבמקום שבו אין ראיות מכריעות אדם נשען על האינטואיציה כנקודת מוצא במובן של “המוציא מחברו עליו הראיה”.
מענה לספקנות לגבי אינטואיציה
המרצה טוען שאם אין אמון באינטואיציה כשאין ראיות אחרות, אין אמון בשום דבר, ושאין דרך לענות לספקנות רדיקלית. הוא מביא דוגמת פטה מורגנה במדבר כדי להראות שאדם אינו מפסיק להאמין לעיניו בשל טעות נקודתית, אלא ממשיך עם האינטואיציות הראשוניות עד שמופיעה ראיה מערערת. הוא מוסיף שגם “כלים אובייקטיביים” נשענים על אינטואיציות, כמו אמון בתצפית של לבורנט בעיניו.
ניסויים מחשבתיים של אבשלום אליצור: שכפול, זהות, ונשמה
המרצה מציג ניסויים מחשבתיים מספרו של אבשלום אליצור “זמן ותודעה” בהוצאת האוניברסיטה המשודרת, שנועדו לתמוך בקיום מימד רוחני באדם במסגרת דואליזם מול מטריאליזם. הוא מציע תרחיש שבו הורגים אדם ללא כאב ובונים יצור זהה לחלוטין מולקולה-מולקולה עם כל הזיכרונות והמבנה המוחי, וטוען שרוב האנשים יסרבו, מה שמרמז בעיניו שהם מניחים שהזהות אינה מתמצה בחומר. הוא משתמש בדימוי הקרסר במחשב ובפורמליזם של “אופרטורים של יצירה והריסה” כדי להמחיש רעיון של החלפה בלי “תנועה” אמיתית, ושואל האם מותר להתייחס לאדם כאל קרסר שמכבים ומדליקים מחדש. הוא מוסיף גרסה עם מיליון דולר כדי להקשות על ההבחנה בין “שינה” לבין “הרג ובנייה מחדש”, ומעלה גם תרחיש של פירוק האדם והרכבתו מחדש מאותם תאים ומולקולות ממש, וטוען שסירוב גם כאן מצביע על אמונה במשהו מעבר לחומר, כלומר נפש או נשמה. הוא מתייחס לאמירה על רבא ורב זירא ומבחין בין החזרת אותה נשמה לבין יצירת גוף זהה ללא נשמה, וטוען שהסירוב בניסוי כזה משמש כבדיקה עצמית האם האדם באמת מטריאליסט.
עיקרון זהות הבלתי נבדלים של לייבניץ והביקורת עליו
המרצה מציג את עיקרון זהות הבלתי נבדלים של לייבניץ שלפיו שני גופים עם אותו סט תכונות הם אותו גוף, ומביא את הוכחתו על דרך השלילה באמצעות התכונה “אינו ב’”. הוא טוען שיש בטיעון טעות ושייתכנו שני אובייקטים שונים בעלי אותו סט תכונות, משום שהאובייקט אינו רק אוסף תכונות אלא “בעל התכונות”. הוא מסביר שלדעתו “א’ אינו ב’” אינה תכונה אלא הצבעה על אחרוּת האובייקט עצמו, ולכן לא נוצרת סתירה בסט התכונות. הוא מציין שמטריאליסט יכול לטעון שסירוב לניסוי השכפול אינו מחייב נשמה אלא רק הבחנה מטפיזית בין העצם לבין תכונותיו, אך המרצה אומר שאינו בטוח בטענה זו ובפרט מתקשה לקבלה כאשר מפרקים ומרכיבים מחדש מאותן מולקולות ותאים עצמם.
רציפות זהות, החלפת תאים, וספינת תזאוס בהקשר הלכתי ומדעי
המרצה אומר שבני אדם ממילא מחליפים תאים כל הזמן עד שלא נשארים תאים מקוריים, ובכל זאת מתייחסים לעצמם כאותו אדם, ומקשר זאת לספינה של תזאוס שבה מוחלפים חלקים עד שלא נותר חומר מקורי. הוא מביא דוגמה הלכתית של ריטב״א ותוספות לגבי בית שנדרו או התנו שלא ייכנסו אליו ולאחר מכן נפל ונבנה מחדש, ושואל האם זה “אותו בית”. הוא מתאר פרויקטים גרונטולוגיים להארכת חיים וחיי נצח, כולל דגריי וניסויים על הידרות עם “פולסים” של התכווצות וגדילה מחדש, ומציין שהוצעו פרסים להפרכת אי-היתכנות הפרויקט ושלא הוצגה הוכחה מכרעת נגדו. הוא שואל באיזה מובן “האדם של עוד אלף שנה” יהיה אותו אני, וטוען שהשאלות הללו מצביעות על מימד באדם מעבר לביולוגיה, כולל הקשר לרציפות זהות ולדאגה לעתיד כמו פנסיה, ומביא רעיון של עדי צמח על כך שדאגה לעצמי בעתיד דומה לדאגה לאחרים.
ביקורת על מדע פופולרי, “אינטליגנציה” בתאי זרע, והבחנה בין ביצוע להבנה
המרצה מבקר כתבות בעיתונות הפופולרית שמציגות סנסציות פילוסופיות מתוך תוצאות מדעיות, ומביא דוגמה לכתבה שטענה שלתאי זרע יש “יכולת מתמטית”. הוא משווה זאת לכך שמים “פותרים” משוואות מורכבות כמו נאוויה–סטוקס וטורבולנציה בלי שלפיכך הם אינטליגנטיים, וטוען שמדובר במודל מתמטי של המתאר ולא בפתרון מודע של מערכת משוואות. הוא מגדיר אינטליגנציה כשיקול דעת והבנה של “מישהו” הבוחר כלים ומחליט, ולא כביצוע פונקציה טבועה או מתוכנתת, ולכן ציפור, מים ומחשב אינם אינטליגנטיים במובן הפילוסופי. הוא מציין שבעולם הבינה המלאכותית נהוג למדוד אינטליגנציה לפי ביצוע משימות, אך לטענתו זו הגדרה שימושית למחקר ולא אמת פילוסופית על הבנה.
מבחן טיורינג, הסרט “היא”, והטענה על זכויות של מחשב
המרצה מציג את מבחן טיורינג שבו שיחה כתובה שאינה ניתנת להבחנה משיחה עם אדם אמורה להצדיק יחס למחשב כאילו הוא אדם, ומקשר זאת לאפשרות להתאהב דרך התכתבות ולסרט “היא”. הוא מציין שכבר היו מקרים שבהם מחשב עבר מבחן טיורינג מול ילד בן כשלוש עשרה במובן שאדם סביר לא הצליח להבחין, וטוען שהשאלה היא האם מעבר כזה באמת הופך תוכנה לאדם. הוא דוחה את ההבחנה בין חומר אורגני לברזלים וחוטים כקריטריון לזכויות, אך גם דוחה את הקריטריון הפונקציונלי של טיורינג, משום שלדעתו אדם אינו אוסף פונקציות אלא “בעל הפונקציות”. הוא טוען שמחשב שמתנהג כאילו הוא אינטליגנטי דומה למים או לציפור בכך שאין לו הבנה ומודעות, והאינטליגנציה שייכת למתכנת או לבונה.
דואליזם, דטרמיניזם, וליברטניזם: יחסי גרירה
המרצה מסיים בכך שהניסויים שתיאר בודקים את שאלת המטריאליזם ולא את שאלת הדטרמיניזם, כלומר האם יש באדם משהו מעבר לחומר. הוא טוען שאפשר להיות דואליסט ועדיין להיות דטרמיניסט, משום שאפשר להניח שגם הנפש מתנהלת דטרמיניסטית. הוא קובע שדואליזם הוא תנאי לליברטניזם אך אינו מספיק, ומנסח שלדעתו דואליזם לא גורר ליברטניזם אך ליברטניזם גורר דואליזם, מפני שבתוך הפיזיקה אי אפשר להכניס בחירה חופשית. הוא מבטיח שבפעם הבאה יציע ניסוי מחשבתי שבודק ישירות בחירה חופשית ולא רק קיום נפש, ומוסיף בעמדתו על בינה מלאכותית שמחשב אינו מבין ואינו מודע אלא רק מזיז אלקטרונים, גם אם הוא מבצע משימות שהמתכנת עצמו אינו יכול לבצע.
תמלול מלא
בסדר, אז בואו נתחיל. טוב, אנחנו בעצם מגיעים לשלב האחרון של המסלול שלנו. התוכנית שלי זה לגמור את זה היום, לגמור את המסלול הזה היום. יש לי עוד אולי מפגש על בחירה באופן כללי או שניים, אבל זה בעצם סוף הדיון על מדעי המוח ובחירה חופשית. אני אסכם רגע איפה אנחנו עומדים. אנחנו בעצם בדקנו קודם כל את שני המודלים, המודל הדטרמיניסטי והמודל הליברטני, אם יש או אין בחירה חופשית. הצבנו איזה שהם מודלים יותר מתוחכמים ולא מתוחכמים בכ', ולא נאיביים כאלה שכאילו בחירה חופשית פירושה איזושהי פעולה ללא שום השפעות מתוך הוואקום. אחרי שהצבתי את זה, ניסיתי לראות אם אפשר להטמיע את הבחירה החופשית בתוך תמונת עולם פיזיקלית. ואמרתי שזה לא אפשרי כי בעולם הפיזיקה אין מרווחים. לכן ברגע שהמצב הנתון ידוע עד הסוף, אז אני גם יודע מה יהיה השלב הבא. אין אפשרות לבחור בין שתי אופציות אם אנחנו בעולם שהוא כולו פיזיקה. דיברנו על כאוס, דיברנו על תורת הקוונטים ובסוף דיברתי גם על מערכות מורכבות או מה שקראתי אמרגנטיות, הגחה, שכל הדברים האלה בעצם לא משקפים פער בפיזיקה ולכן לא פותרים את הבעיה. ואנחנו נשארים בעצם בסופו של דבר באיזושהי דילמה מול שתי אפשרויות. תפיסת עולם מטריאליסטית, כאילו פיזיקלית, שלא מאפשרת בחירה חופשית, מול תפיסת עולם דואליסטית, שיש משהו מעבר לפיזיקה, גוף ונפש או נשמה, שיכולה לאפשר בחירה חופשית. ולכן האופציה להטמיע את הבחירה החופשית בתוך הפיזיקה כנראה לא קיימת למיטב הבנתי לפחות. ואז עברתי לבחון את זה, טוב, אז איך בכל זאת מחליטים איזה משתי האופציות נכונה? אז עברתי לדבר על מדעי המוח. ובמדעי המוח ראינו שאין אפשרות בעצם להכריע בניסוי בצורה מדעית בין שתי האופציות האלה. ראינו את הניסויי ליבט על כל ההמשכים האפשריים שלהם, שחלקם עוד לא נעשו, אבל גם אם ייעשו בסוף בסוף הם לא מכריעים את השאלה. ועל ענייני מוח חצוי ופגיעות מוחיות שזה היה הפגישות האחרונות, וגם שם הראיתי שזה תוקף את התפיסה הנאיבית של הבחירה החופשית, של הליברטניזם, אבל לא את התפיסה המורכבת שמכירה בהשפעות של הסביבה ושל הגנטיקה ושל החינוך וכל מה שאנחנו פועלים בתוכו על הפעולות שלנו. ההבדל הוא רק שההשפעה הזאת היא לא השפעה דטרמיניסטית. זאת אומרת, זה לא קובע את מה שאני אעשה, זה משפיע על מה שאני אעשה. אז זה בסופו של דבר אנחנו נשארים לכאורה בפני שוקת שבורה, כי בעצם אנחנו מנסים להכריע את השאלה הזאת. אנשים הרי הרבה אנשים טוענים שעכשיו עם הכלים של מדעי המוח יש לנו אפשרות להכריע את השאלה הפילוסופית הזאת בכלים מדעיים. בינתיים המסקנה היא שזה לא אפשרי. בטח לא נעשה. אבל על פניו בעתיד הנראה לעין או בצורות שאני מצליח לחשוב עליהן אני גם לא רואה איך אפשר יהיה להכריע את זה בכלים מדעיים. ולכן אנחנו בעצם חוזרים חזרה למצב שהיה פה לפני לא יודע, מאה שנה. לפני מאה שנה אף אחד לא העלה בדעתו להכריע מבחינה מדעית את השאלה של דטרמיניזם מול ליברטניזם, זה חזר להיות שאלה פילוסופית. עכשיו מה קורה במישור הפילוסופי? אז הבאתי במישור הפילוסופי, זה גם היה אחד הפרקים בעבר, במישור הפילוסופי גם כן הבאתי נימוקים לכל הכיוונים, דיברתי על הפרדוקס של ניוקום, דיברתי על שיקולים של דטרמיניזם לוגי וניסינו להראות איך מטיעונים פילוסופיים אפשר לנסות ולהכריע האם יש או אין בחירה חופשית. אבל גם שם המסקנה לא הייתה חד משמעית. המסקנה לא הייתה חד משמעית והדטרמיניסט המטריאליסט תמיד יכול איכשהו להסביר את או לענות על הטיעון הזה, לא לקבל את אחת ההנחות שלו ולהישאר בשלו. בקיצור השאלה בלתי פתורה. אי אפשר להכריע אותה לא במישור הפילוסופי, לא במישור המדעי, ואם ככה מה עושים? וזה מה שמביא אותי לשלב האחרון. אחרי שאנחנו לא הצלחנו להכריע, אני חושב שבמישור הפילוסופי יש בהחלט טיעונים לא רעים לטובת הליברטניזם והוא בהחלט נראה לי בעמדה הרבה יותר טובה מאשר המטריאליזם הדטרמיניסטי, ועדיין זאת לא הכרעה. ובמישור המדעי כמו שאמרתי בכלל אי אפשר להכריע, זה לא, בינתיים לא נראה רלוונטי בכלל לשאלה. מה עושים? כאן אני מציע שבשלב האחרון והשלישי כשבן אדם רוצה לגבש עמדה לעצמו אם הפילוסופיה לא עובדת והמדע גם לא עוזר לו, אז מה שאתה יכול לעשות, רגע אני אשתיק קצת את ה, יש פה רעשים. אז מה שאתה יכול לעשות זה מה שאני קורא דיאגנוסטיקה עצמית. זאת אומרת אני בעצם מציע לבן אדם לעשות ניסויים מחשבתיים שיבדקו איפה הוא עומד ביחס לשאלה הזאת. מה זה אומר ניסויים מחשבתיים? כמה מילים על העניין הזה כדי להבין את הנקודה. תראו, בתולדות המדע היו כמה ניסויים בודדים מאוד ידועים, ניסויים מחשבתיים, כמו ניסוי של איינשטיין שהוא הראה שאתה חייב להגיע לתורת היחסות הפרטית אם אתה מניח שמהירות האור היא קבועה. אז הוא עשה איזשהו ניסוי מחשבתי בין מראות, לא משנה, ניסה להראות שכשרואים את האור אז רואים כשמסתכלים על ה, לא רק על אור אלא בכלל על המציאות ממערכת נעה, אז הזמן זורם בקצב שונה מאשר אם המערכת שבה אני נמצא היא נחה והמרחב גם. את זה הוא הראה בניסוי מחשבתי. את הניסוי המחשבתי שאיינשטיין עשה הוא לא עשה ניסוי במעבדה, הוא פשוט בנה איזשהו מבנה תיאורטי, מראה פה, מראה שם, אני שולח את האור ככה, ואז אני נוסע עם קרונית ואני בודק כמה זמן לוקח לאור להגיע מפה לשם, אבל זה הכל הוא עשה בראש, זאת אומרת על דף נייר, הוא לא באמת עשה את הניסוי הזה. מה נותן ניסוי כזה? מה שניסוי כזה נותן זה בעצם לומר בנתן סט של נתונים אני אגיד לך מה התוצאה הצפויה והתוצאה הצפויה הזאת לפעמים יכולה להפתיע אותך, ואז זה אומר שכנראה אתה צריך לוותר על משהו מההנחות שלך. או במילים אחרות, ניסוי מחשבתי מהסוג של איינשטיין בודק עקביות בין תובנות אינטואיטיביות שיש לי. זאת אומרת הוא מראה לי שאם יש לי כמה תובנות אינטואיטיביות מסוימות ותובנה אינטואיטיבית אחרת זה לא מתיישב, כי אני אעשה ניסוי שבו אני איישם את התובנות האינטואיטיביות שיש לי ואני אראה לך שהתובנה ההיא לא מתקיימת, ולכן אתה צריך לסדר את המערכת שלך, יש שם איזושהי סתירה פנימית, אתה צריך לשנות או לוותר על אחד מהעקרונות האינטואיטיביים שבהם אתה מחזיק. אני מדבר על משהו אחר, אני מדבר על דיאגנוסטיקה עצמית. מה זאת אומרת? בן אדם רוצה לברר איפה הוא עצמו עומד ביחס לשאלה כלשהי, לא תמיד פשוט לנו לענות על זה. זאת אומרת בן אדם שואל את עצמו האם יש לי בחירה חופשית או לא? אוקיי? יש הרבה בני אדם שאני יכול להעלות בדעתי שמאוד התלבטו בזה, הם לא יודעים להגיד מה הם דעתם, לא מה הנכון, מה הנכון דיברנו, מדע, פילוסופיה, לא יודע, לא סגור. אני שואל מה הם דעתם, מה האינטואיציה שלי אומרת? מה נקודת המוצא שלי? עכשיו ניסויים מחשבתיים יכולים לעזור לך לחשוף את האינטואיציה החבויה בך. אתה יכול לגלות במה אתה מאמין, לא מה הנכון. ניסוי מחשבתי לא מגלה לך מה נכון, ניסוי מחשבתי מגלה לך מה אתה חושב דרך כל מיני ניסיונות שאתה מעביר את עצך או אני עוזר לך לעבור, ודרך זה אתה מגלה מה אתה חושב. זה נקודה שהרבה אנשים לא מודעים אליה, שהרבה פעמים בן אדם מביע איזושהי עמדה בנושא מסוים, ואם תחפור בפנים אתה תראה שזאת לא באמת העמדה שלו, הוא עצמו לא מבין עד הסוף את מה שהוא חושב. דוגמה אחת רק, אחד מסוגי הראיות לקיומו של אלוקים, בספר שלי המצוי הראשון עסקתי בזה בשיחה הרביעית, אחד מסוגי הראיות זה הראיה מן המוסר. מי שיש בעולמו מוסר תקף לדעתי אין דבר כזה בלי אלוקים. זאת אומרת לא ייתכן מוסר תקף, מוסר מחייב, בלי שיש ברקע אמונה בגורם טרנסצנדנטי כלשהו, לא מדבר על אלוהי סיני דווקא או מתן תורה או יהדות או נצרות, אני מדבר על משהו, איזשהו גורם טרנסצנדנטי שנותן את התוקף לכללי המוסר. עכשיו העובדה היא שיש הרבה אנשים אתאיסטים שמאוד מחויבים למוסר, מתנהגים בצורה מוסרית, חשוב להם המוסר, הם נאבקים בשביל יישום מוסרי וכל מיני דברים כאלה. איך אני מיישב את הדבר הזה? איך אדם אתאיסטי בכל זאת נוהג בצורה שלדעתי יכולה לאפיין רק מאמין? אז אחת האפשרויות ליישב את העניין הזה זה לומר שהוא בעצם מאמין סמוי. זאת אומרת אם תשאל אותו הוא יגיד לך שהוא אתאיסט, ולא שהוא ישקר, הוא באמת חושב שהוא אתאיסט, אבל דרך ההתנהגות המוסרית אני יכול לנסות ולהראות לו שהוא לא מפענח נכון את עצמו. בעצם הוא מאמין. הוא רק לא מודע לזה או לא מודה בזה, אפילו בפני עצמו, אבל המחויבות, הדבקות שלו במוסר מראה שהוא כן בעצם מאמין באלוהים באיזשהו מובן. והרבה פעמים אפשר לחשוף אצל בן אדם אילושהן הנחות שהוא עצמו לא מודע להן דרך ההשלכות שלהן, דרך הניסיון להראות לו: תראה, בסיטואציה הזאת והזאת מה היית עושה? או מה אתה אומר על הסיטואציה הזאת והזאת? שים לב, אם אתה אומר את זה, בוא נחזור אחורה לשאלה של אלוהים. תראה שזה לא יכול להיות שאתה לא מאמין. אם לא היית מאמין לא היית אומר את מה שאתה אומר על הסיטואציה שהצגתי בפניך. אוקיי? עכשיו עוד פעם, אני לא רוצה להיכנס לטיעון עצמו כי אפשר להתפלפל עליו הרבה. מה שאני רק רוצה להראות זה את הלוגיקה. לוגיקה, ניסויים מחשבתיים זה דבר מאוד חשוב, הוא אף פעם לא ילמד אותך משהו חדש. אולי הניסויים מהסוג של איינשטיין כן, אבל ניסויים מהסוג שאני מדבר עליהם לא ילמדו אותך משהו חדש, הוא ילמד אותך משהו שכבר נמצא בתוכך, שאתה כבר מאמין בו, אבל לא תמיד אתה מודע לזה. והניסוי המחשבתי תפקידו להביא את זה למודעות שלך, כדי שתדע ששם אתה נמצא. עכשיו, מה שאני ארצה לטעון זה שהרבה מאוד אנשים שמתלבטים בשאלה אם יש לנו או אין לנו בחירה חופשית, כשאני אעביר אותם כמה ניסויים מחשבתיים, אני אוכל לגלות להם שהם עצמם חושבים שיש להם בחירה חופשית. למרות שבשאלה הראשונה הם היו אמורים להגיד "אני לא יודע" או "אני חושב שאין לי" או "אני מתלבט" או לא יודע. אבל אחרי שאני מעביר אותם כמה ניסויים מחשבתיים, הם עשויים לגלות שבעצם בפנים הם מאמינים בבחירה חופשית. עכשיו מה זה אומר? יכול להיות שהם מאמינים בבחירה חופשית אז מה? כולם יכולים להאמין בכל מיני דברים. האם זה אומר משהו על העולם שבאמת יש לנו בחירה חופשית? לא. זה אומר רק במה אני עצמי מאמין. אבל למה זה חשוב? בגלל שבמקום שבו אין הכרעה אובייקטיבית פילוסופית או מדעית או אחרת שיכולה להראות לי מה נכון, אז בעצם איך אני מגבש עמדה לגבי משהו? אני פשוט הולך עם האינטואיציה שלי. אם נראה לי שיש לי בחירה חופשית, לי עצמי נראה שיש בחירה חופשית, אם גיליתי שנראה לי שיש בחירה חופשית, עכשיו מי שיטען שאין לי בחירה חופשית יצטרך להוכיח. זאת אומרת, כל עוד הוא לא הוכיח את זה אני נשאר עם התפיסות שלי. במובן הזה הסלף-דיאגנוסטיקס הזה, הניסויים המחשבתיים האלה שעוזרים לי לגלות את מה שאני עצמי חושב, הם מאוד חשובים דווקא במקום שבו אין לי כלים אחרים להכריע את השאלה. אם אין לי, כמו המוציא מחברו עליו הראיה. למה זה חשוב לבדוק אצל מי נמצא עכשיו הכסף? מה שחשוב זה לבדוק מי צודק, הייתה הלוואה או לא הייתה הלוואה. מה זה מעניין אצל מי נמצא עכשיו הכסף? מאוד חשוב. למה? כי אם אתה נשאר בספק ואין לך הכרעה אם הייתה או לא הייתה הלוואה, איפה תשאיר את הכסף? אצל מי שהוא נמצא אצלו. המוציא מחברו עליו הראיה. נכון? אז מאוד חשוב לגלות מה היא נקודת המוצא. מה אני חושב, מה הייתי עושה לולי היו ראיות. ואז אני יודע שבינתן מצב שבו אין ראיות אובייקטיביות, אי אפשר להכריע את זה בשום צורה שהיא, אני נשאר עם התפיסות האינטואיטיביות שלי, ולכן מאוד חשוב לי לגלות מהן, מה התפיסות האינטואיטיביות שלי. לא תמיד אני יודע את זה. והנה עכשיו אני אציע לכם כל מיני ניסויים שינסו לגלות. כל אחד אמור לעשות את זה לעצמו. אני לא יודע להוכיח לך משהו, אלא אני נותן לכם איזשהו ארגז כלים מסוים שתשתמשו בו כל אחד מול המראה. וכל אחד אמור לגלות לעצמו האם הוא מאמין בבחירה חופשית או לא מאמין בבחירה חופשית. והטענה שלי שברגע שאחרי כל המסלול שעשינו הגענו למסקנה שאין דרך להכריע את השאלה הזאת, ההיגיון אומר שבן אדם יישען עם מה שהאינטואיציה הראשונית שלו אומרת. אז אם אתה מגלה שהאינטואיציה הראשונית שלך היא שיש לך בחירה חופשית, אז אתה נשאר עם העמדה הזאת ואין שום סיבה לשנות אותה למרות כל הפרופסורים החשובים במדעי המוח שאומרים שאין לך. כי זו האינטואיציה שלך ואף אחד לא מביא לך ראיה שאתה אמור לשנות את העמדה שלך. וכנ"ל הפוך. מי שחושב שהעולם הוא דטרמיניסטי ושאין לנו בחירה חופשית, יישאר בעמדתו דטרמיניסטית כי אין שום ראיה שיכולה להכריח אותו לוותר על העניין הזה. לכן מאוד מאוד חשוב ובעצם זה הכלי האחרון שנשאר כדי לגבש עמדה, זה פשוט לגלות מה אני עצמי חושב, איפה אני עצמי באמת אוחז בשאלה הזאת. אוקיי. רב, אני בדרך כלל טועה באינטואיציה שלי. אוקיי, אז הנה יש לך אינטואיציה נהדרת. כל פעם שאתה חושב משהו תסיק את המסקנה ההפוכה. בסדר, זו גם אינטואיציה טובה, שלה היא עצמה לא מוטעית גם כן. טוב, צריך לבדוק את זה. טוב, אני שואל מה זה עוזר? מה זה עוזר שאני יודע מה האינטואיציה שלי? אם אין לך אמון באינטואיציה שלך, אז לא אמור להיות לך אמון בשום דבר. אני לא יודע מה לענות לך. אז הנה חינמי, גם במה שאני אענה לך לא תאמין. כי מה אני אעשה לך? אני אראה לך שהאינטואיציה שלך כן טובה, אבל גם זה עצמו אינטואיציה. לא תאמין. לספקנות אין דרך לענות. זאת אומרת, אם אתה ספקן, אז אתה ספקן, אין מה לעשות עם זה. לא, לא, מה שאני שואל זה, אתה יודע מה, אני אנסח את זה אחרת. לפעמים האינטואיציה שלי נכונה, לפעמים לא. אוקיי, אבל במקום שבו אין לך שום ראיה אחרת, מה אתה מניח לגבי האינטואיציה שלך? שום דבר. אני לא יודע אם היא נכונה או לא. אני מניח שזאת האינטואיציה שלי. אני חושב שאתה לא, הנה, זאת דוגמה נהדרת לאדם שלא מפענח את עצמו נכון. בגלל שאתה עצמך, אני בטוח שאתה מאמין לאינטואיציה שלך אם אין לך ראיות אחרות. רק אם יש ראיה שמערערת על האינטואיציה, אז אתה אומר אוקיי, אז פה זה הטעה אותי. נגיד, בוא ניקח דוגמה של פטה מורגנה, אוקיי? אדם הולך במדבר והוא מוצא, רואה שם פתאום איזה נווה מדבר. הוא מתקרב, הוא רואה שזה הכל אבק פורח וכחלום יעוף. זה איזה פטה מורגנה. חוזר למקום שהוא בו, והוא מפסיק להאמין לעיניים שלו? ברור שלא. כל עוד אין לי ראיה ברורה, אני ממשיך ללכת עם האינטואיציות הראשוניות שלי. אחרת אין לי, אני פשוט לא יכול לעשות כלום, אין טעם לדבר. מה אתה רוצה שאני אגיד לך? כל מה שאני אגיד לך, אחרי שאני אשכנע אותך תגיד "כן, זה שכנע אותי, אבל מי אמר שזה נכון? יכול להיות שטעיתי". אז מה אני אמור לענות לדבר כזה? לא, מה שאני אומר זה, זה לא דרך לברר, כי אני יודע שלא כל האמת אצלי. לא אמרתי שכל האמת, אמרתי שזאת נקודת המוצא. כל עוד לא הוכח אחרת, זאת העמדה שלי. לא אמרתי שאני בטוח צודק, ולא אמרתי שזאת בהכרח האמת. מה שאמרתי זה שאם אין לי כלים אובייקטיביים, אז האינטואיציה זה הכלי שבו אני משתמש. גם הכלים האובייקטיביים דרך אגב זאת אשליה. הכלים האובייקטיביים בעצמם נסמכים על כל מיני אינטואיציות. מישהו יביא לך ראיה מדעית. מי אמר שמה שלבורנט ראה בעיניים שלו שם בניסוי באמת היה? זאת גם אינטואיציה, להאמין לעיניים שלי שהן אכן, שהן משקפות נכון את המציאות. מי אמר שזה נכון? יש אינטואיציה שזה נכון. אבל אולי לא? אי אפשר להניח שפתיים אם אתה יוצא מנקודת מוצא ספקנית כזאת. זאת אומרת, עוד פעם, זאת לא תשובה. אם אתה ספקן אמיתי, אז אתה ספקן אמיתי, אין מה לעשות, אבל אז אין לי מה לעזור לך. אני מדבר עם אנשים שלא מוטרדים מזה, אנשים שהם לא ספקנים. לספקנות אין לי מה לענות. אבל כמובן, אז אתה לא אמור לקבל שום דבר, לא בתחום של הבחירה החופשית אלא בשום תחום. אתה פשוט אמור להישאר ספקן לגבי הכל, חוץ מאשר הספקנות עצמה כמובן. טוב, בכל אופן, לענייננו, הניסוי המחשבתי הראשון בעצם, הניסויים הראשונים אני לוקח אותם מספר של ידיד שלי בשם אבשלום אליצור. הוא כתב ספר שנקרא "זמן ותודעה", בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. פעם היה לנו איזה פאנל משותף בטלוויזיה על העניינים האלה של בחירה חופשית. בכל אופן, שם בספר הוא מנסה להראות את קיומו של מימד רוחני באדם. עוד פעם, הוא לא מדבר על ליברטניזם מול דטרמיניזם, אלא על דואליזם מול מטריאליזם. זאת אומרת, השאלה היא אם יש בנו עוד משהו חוץ מחומר. הניסוי שהוא מציע זה הניסוי הבא. אני מדבר עכשיו עם בן אדם ואני אומר לו "תשמע, אני מציע לך הצעה. אני עכשיו אהרוג אותך בצורה כמובן שלא תגרום לך שום כאב ושום סבל, סם שינה שימית אותך אחרי שתרדם והכל בסדר. ואני אבנה יצור שהוא זהה לחלוטין לך, מולקולה מולקולה, תא תא. ממש זהה לגמרי עם כל הזיכרונות שלך, כל הנוירונים שלך בדיוק באותו מצב, כל המבנה המוחי שלך בדיוק זהה, הכל אותו דבר. כל מולקולת שומן נמצאת במקום שהיא הייתה גם בגוף שלך, הכל זהה לגמרי". כמובן ניסוי מחשבתי, אין כל כך דרך לעשות את זה, אבל ברמה העקרונית האם אתה מסכים? עכשיו הוא משער, ועוד פעם כל אחד יבדוק את עצמו, שרוב האנשים לא יסכימו. נכון? אני מניח שרובנו נסכים להשערה הזאת. אבל עוד פעם, אם יבוא מישהו ויגיד "כן, אין לי שום בעיה, אני מסכים", אז בסדר, אז אין מה להגיד לו. זה בדיוק הרעיון של ניסוי מחשבתי. ניסוי מחשבתי לא מוכיח לך כלום, ניסוי מחשבתי עוזר לך לגלות מה אתה עצמך חושב. עכשיו אני שואל, כל אחד מכם שישאל את עצמו איך הוא היה עונה להצעה כזאת. אם הוא היה עונה בשלילה, אז אני שואל אותו בעצם למה לא? למה אתה מסרב? מה הבעיה? הרי אני מחזיר אותך עצמך כמו שהיית בדיוק. מה אכפת לך שהיה לך כמה דקות שבהם לא היית בחיים? אחרי כמה דקות אתה חוזר, הכל בסדר. מה הבעיה? זה שישנת כמה דקות? זאת אומרת, מה הוא בעצם רוצה לומר? הוא בעצם רוצה לומר שמי שעונה בשלילה לשאלה הזאת, כנראה מניח שהאדם החדש שאותו ניצור, שהוא זהה לגמרי מטריאלית, הוא זהה לגמרי לאדם ה- המקורי, זה לא אותו אדם. ולכן אני לא רוצה שיהרגו אותי ויבראו אדם אחר. מה זה עוזר לי? אוקיי? זה כמו, אתם יודעים, זה כמו תמיד מה שעולה לי בהקשר הזה זה הדוגמה של קרסר במחשב. כן, כשמריצים קרסר במחשב בעצם זה לבוגרי הדוס, לא הווינדוס. זאת אומרת, זה כן כשמריצים קרסר במחשב, אז הוא רץ נגיד משמאל לימין. אוקיי? מה פירוש שהוא רץ? הרי הוא לא רץ לשום מקום. אני מכבה אותו פה ומדליק אותו במקום שליד, מכבה אותו במקום שליד מדליק אותו פה, מכבה אותו פה מדליק אותו שם, אוקיי? וכן הלאה. ובעיניים זה נראה כאילו שהוא זז משמאל לימין. אבל בעצם שום דבר פה לא זז, כיביתי אותו פה הדלקתי אותו שם, כיביתי פה הדלקתי שם. שום דבר לא זז בציר הזה. דברים נכבים ונדלקים, נכבים ונדלקים. זה הכל. אין פה באמת תנועה על הציר הזה. לנו נדמה שזה נע. כן? בעצם הטענה שבעיניים שלנו נראה שהקרסר זז משמאל לימין כי אנחנו חושבים שהקרסר כשהוא נמצא פה זה אותו קרסר שהיה שם. רק הוא זז משם לפה. אבל זה לא, זה אחר. את ההוא כיבינו ואת זה הדלקנו, רק אותו דבר. נכון? אז כיוון שהוא אותו דבר מבחינתנו הקרסר זז. הקרסר לא זז לשום מקום. כיבינו את זה והדלקנו את זה. כן בפיזיקה, בתורת הקוונטים יש פורמליזם כזה שנקרא קוונטיזציה שנייה. בתורת שדות משתמשים בזה. זה מתאר תנועה דרך אופרטור, תנועה או שינוי תכונות, לא משנה, דרך מה שנקרא אופרטורים של יצירה והריסה. שגוף מסוים פתאום מקבל תנע נוסף, כן איזה מהירות יותר גבוהה, אני בעצם אומר אני הורס את הגוף הקודם ובונה אותו עם תנע חדש. בסדר? שזה מבחינתי כמו שהגוף האיץ. זה מה שנקרא שהגוף מאיץ, מקבל מהירות יותר גבוהה. אוקיי? זה בעצם התופעה הזאת. מבחינה פיזיקלית זה אותו דבר. כי בחלקיק אני בורא בדיוק את אותו חלקיק עם מהירות יותר גבוהה. אז מה בין זה לבין להגיד שהחלקיק הקודם קיבל מהירות יותר גבוהה. עכשיו אני שואל מה יחסכם לאותו דבר כשזה מופנה לאדם. או לחלקיק. האם אני יכול להתייחס לאדם כקרסר? אני אומר אני אהרוג אותך פה אני אבנה אותך שם, זה בסך הכל אומר שעברת מהכיסא למיטה. זה הכל. אז אלה שלא יסכימו לניסוי הזה, הם כנראה מניחים שאותו אדם שישכב עוד רגע במיטה זה לא האדם שישב עכשיו בכיסא. זה אדם אחר. עכשיו אני שואל במה הוא אחר? הרי כל התאים שלו, כל המולקולות שלו, כל פיפס באדם הזה זהה לגמרי לאדם המקורי. אז באיזה מובן זה אדם אחר? למה זה אדם אחר? מה הבעיה? למה הבעיה שלך עם ניסוי כזה? למה לא טוב? כנראה, בגלל שאתה מניח שזה לא אותו אדם. עכשיו אני שואל זה לא אותו אדם באיזה מובן? מה יש באדם ההוא שאין באדם הזה ולהפך? הרי כל הפריפריה, כן כל המימד החומרי של שני האנשים האלה זהה לחלוטין. זה אומר שכנראה יש פה עוד משהו חוץ מכל האטומים והמולקולות והתאים. יש פה כנראה עוד משהו שחסר שנמצא אצלי ולא נמצא אצלו או להפך. זה מה שאנחנו קוראים בדרך כלל נפש או נשמה. ואם אתה לא חושב שדבר כזה קיים, אתה חושב שהאדם הוא רק גוף, באופן עקרוני אתה לא אמור לסרב לניסוי כזה. יותר מזה אתם יודעים, בוא נשכלל את הניסוי. אני מציע לך שאני אהרוג אותך בצורה מאוד עדינה ולא מכאיבה ואני אבנה אותך מחדש באופן זהה לחלוטין וגם אתן לך בבנק מיליון דולר. בסדר? עכשיו יש כבר הבדל בין האדם הישן לאדם החדש, ההבדל הוא שלחדש יש עוד מיליון דולר בבנק. זהו. חוץ מזה בעצם הכל אותו דבר והנוירון שיודע מה מצב הבנק שלו גם זה שונה. כי הקודם חשב שבבנק יש לו מיליון דולר והשני יודע שיש לו שני מיליון דולר. אוקיי? אז יש משהו בזיכרון שלו שטיפה שונה. אבל זהו. חוץ מזה זה אותו אדם רק עם עוד מיליון דולר. יש לך התנגדות לזה שאני מציע לך לישון חצי דקה ולהתעורר עם עוד מיליון דולר? אני מניח שרוב האנשים יסכימו לניסוי מהסוג הזה, נכון? אני מציע לך לישון, לא להרוג, לישון חצי דקה ואני אתן לך מיליון דולר אחרי זה על זה שישנת חצי דקה. לזה אנשים יסכימו. עכשיו מה שונה בין הניסוי הזה לבין הניסוי הקודם? הניסוי הקודם לא אומר תישן חצי דקה, אני בונה אותך מחדש, זאת אומרת אתה מתעורר, אתה מתעורר עם עוד מיליון דולר. מה רע? למה אתה מסרב לזה? עכשיו אתם יודעים אני אגיד לכם משהו יותר קיצוני. אתם חוששים שאולי אולי מולקולות, אולי אם אני בונה אותך… מה? שאלה. יש גמרא המפורסמת רבא ורב זירא שהוא הרג אותו ושחטיה בפורים. כן. בסעודת פורים? כן. אני מניח שכאשר הוא החזיר אותו זה היה אותו אדם, זה לא… אדם אחר או משהו אחרי התחיית המתים הזאת. כי שם מה שאני עוד פעם, אני מניח שזה לא היה ולא נברא, אבל זה אגדה. אבל אפילו אם ניקח את האגדה הזאת כתיאור עובדתי, מה שהיה שם אני מניח במובן שאני מדבר עליו זה שהוא לקח לו את הנשמה והחזיר לו את הנשמה שלו פנימה, הגוף נשאר אותו גוף בדיוק. אז זה באמת אותו אדם. אבל בניסוי שאני מציע אין שום נשמה. יש פה גוף, אני בונה את אותו גוף מחומרים אחרים. זה הכל. אם הייתי מחזיר לו את אותה נשמה אז זה ברור שזה אותו אדם, זה באמת נכון. אבל זה בדיוק מה שטוען אבשלום אליצור, שהאנשים שעונים בשלילה להרצאה הזאת מניחים שיש אצל האדם עוד משהו חוץ מגוף, הנשמה. אם תחזיר גם אותה אני באמת אהיה אותו אדם. אבל אם אתה רק משכפל את המימד החומרי שלי לא יצרת אותי, יצרת מישהו אחר שהוא זהה לי. עכשיו הצעה נוספת, הניסוי הבא, מה קורה עכשיו אני לא אייצר אותך אסנתז אותך במעבדה. אני אפרק וארכיב אותך עצמך, מהתאים שלך. זאת אומרת, אני לוקח אותך מפרק את התאים אם תרצו את המולקולות לגמרי, שם אותם בצנצנות מסביב, ועכשיו אני בונה אותם מסנתז אותם בחזרה בדיוק באותו סדר, כל תא וכל מולקולה נמצאת באותו מקום שהיא הייתה בגוף המקורי. זה כבר לא חומרים אחרים, אני לא משתמש בחומרים, אני לוקח את החומרים המקוריים של הגוף שלך. פירקתי אותך והרכבתי אותך חזרה. האם לזה אתה ובנוסף מיליון דולר. האם לזה אתה מסכים? אני מניח שרוב האנשים לא יסכימו גם לזה. ועוד פעם, לא בגלל שהם חוששים שאני לא אצליח. אני לא מדבר על זה. בהנחה שיש את הטכנולוגיה אני אצליח. בסדר? לא זאת הבעיה. אני מניח עוד פעם, כל אחד שישאל את עצמו, בטח מישהו יכול להגיד לי נכון אני אסכים לזה. בסדר. אבל אם בן אדם לא מסכים לזה שוב פעם אני אשאל למה לא? מה אכפת לך? תרוויח מיליון דולר. מה אכפת לך שישנת כמה דקות? ועוד פעם התשובה היא כנראה שאותו בן אדם חושב שגם אם תחזיר לו את כל המולקולות והתאים שלו עצמו בדיוק באותה צורה עדיין לא החזרת אותו עצמו לחיים, זה יהיה מישהו אחר. מה זה אומר? זה בעצם אומר שכנראה יש בגופים האלה עוד משהו שקובע שהם שני גופים שונים מעבר לכל המימד החומרי שהוא בדיוק אותו דבר. זאת אומרת שאתה בעצם גילית בניסוי המחשבתי הזה שאתה מאמין בקיום של נשמה. כי לא היית מאמין בזה אז היית מסכים לניסוי כנראה. ושוב אני אומר, ניסוי מחשבתי הוא אף פעם לא מוכיח לך כלום. אם יבוא בן אדם ואני אציע לו את ההצעה והוא יגיד אתה יודע מה אני מסכים, אז באמת אני לא יכול להגיד לו שום דבר, הוא מסכים והכל בסדר. הוא מטריאליסט אמיתי. אבל אם יש בן אדם שמצהיר על עצמו כמטריאליסט ועכשיו כשאני שואל אותו את השאלה הזאת או כשהוא ישאל את עצמו את השאלה הזאת, כשאני שואל אותו זה תמיד ויכוח והוא ינסה לנצח. אני מדבר עכשיו שכל אחד שישאל את עצמו. מה אתה עונה לעצמך? עזוב אותי בצד, מה זה קשור אליי? תשאל את עצמך ותענה לעצמך ודרך זה תבדוק האם אתה באמת מטריאליסט או לא. והרבה אנשים יגלו כך שהם לא באמת מטריאליסטים למרות שהם חשבו שכן. זה ניסוי מחשבתי שעוזר לך לגלות לפעמים שאתה לא באמת מאמין בדברים שאתה חושב שאתה מאמין בהם. לפעמים אתה יכול לגלות דרך ניסוי מחשבתי כזה מה באמת אתה חושב. זאת אני חושב דוגמה לא רעה לניסוי מחשבתי כזה. עכשיו, רק היום קלונינג זה לא רק דמיון. כן נכון. עם דולי או משהו, עם חיות כבר עשו את זה, קלונינג אפשר לעשות. נכון, רק שבקלונינג זה משהו אחר כי זה באמת לייצר יצור דומה מחומרים אחרים. הגנטיקה אתה לוקח מהיצור המקורי אבל את הפנוטיפ את היצור עצמו זה כמובן בא מחומרים אחרים. אבל מעבר לזה גם בקלונינג אין זהות מוחלטת. הגנטיקה זהה. זה לא אומר אפילו שהמוח יהיה אותו דבר כי יש לנו דברים חוץ מהגנטיקה. אוקיי? אני מדבר לשכפל אותך לגמרי. סביבה וגנטיקה והכל אותו דבר, להטמיע בראש את אותם זכרונות, הכל אותו דבר. אתה מבין, בכבשה דולי הכבשה המשובטת אין לה את אותם זכרונות שיש לכבשה המקורית. אנחנו לא משכפלים את המוח, אנחנו לכל היותר משכפלים את מבנה המוח שזה יוצא מגנטיקה, אבל מה אינפורמציה שאגורה במוח זה אנחנו לא משכפלים בשכפול גנטי. אני מדבר על לשכפל אותך לגמרי. ואני אומר עוד פעם, כרגע זה ניסוי מחשבתי אבל ברמה העקרונית אני לא רואה מניעה שיש שלב שבו ניתן יהיה לעשות את זה. עקרונית אני חושב שכן, זה יכול להיות לפחות ניתן, יש טעם לשאול את השאלה הזאת כי היא לא עד כדי כך היפותטית. היום אנחנו לא יודעים לעשות את זה אבל אין מניעה שבשלב כלשהו כן ידעו לעשות את זה. בכל מקרה השאלה ההיפותטית הזאת יכולה לגלות לנו איפה אנחנו עומדים. פה יש נקודה חשובה נוספת. יכול לבוא בן אדם ולהגיד לא השתכנעתי, אני באמת לא מסכים להצעה הזאת, אבל לא השתכנעתי, למה? כי הוא בעצם אומר אני אביא את זה דרך שאלה פילוסופית מעניינת. יש עיקרון שקבע אותו לייבניץ, הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ, שהוא קורא לו עיקרון זהות הבלתי נבדלים. והטענה שלו היא הטענה הבאה: אם יש שני גופים שיש להם בדיוק את אותו סט של תכונות, אז זה אותו גוף עצמו, אז הם לא שניים, הם אחד. ככה הוא טוען. זאת אומרת, אם תיקחו שתי טיפות מים, בסדר? שיש להן בדיוק את אותה צורה, בדיוק את אותן תכונות, הכל אותו דבר, אז זה לא שתי טיפות מים, זאת אחת. זאת אותה טיפה. תחשבו שהטיפות גם נמצאות באותו מקום, כן? הכל אותו דבר. או ששתי טיפות זהות נמצאות במקום שונה זה שתיים. שתיהן נמצאות גם באותו מקום. ברמה העקרונית היכולת להימצא, אי היכולת להימצא באותו מקום זה בעיה פיזיקלית, זו לא בעיה לוגית. אז בואו נניח שאין את הבעיה הפיזיקלית הזאת בעולם היפותטי, ושתי טיפות המים האלה נמצאות גם באותו מקום. אז הוא טוען שזה אותו אובייקט. עכשיו הוא מביא לזה ראיה. יש לו הוכחה לוגית לעניין הזה. הטיעון הוא הטיעון הבא. בוא נניח שלא. נניח בדרך השלילה ונראה שזה מוביל אותנו לסתירה. זו הוכחה על דרך השלילה. איך? נחליט שיש לנו שתי טיפות, שני אובייקטים, שיש להם בדיוק את אותו סט של תכונות, אבל הם שניים. זאת אומרת הם לא אותו אובייקט עצמו. בסדר? הם שני אובייקטים שלכל אחד יש בדיוק את אותן תכונות. עכשיו לאובייקט א' יש את התכונה שהוא לא אובייקט ב'. כי אם הם באמת שניים ולא אחד, אז לאובייקט א' יש את התכונה שהוא לא ב'. ולאובייקט ב' אין את התכונה הזאת כי הוא כן ב'. אז זה אומר שסט התכונות שלהם לא זהה בניגוד להנחה שלנו שאמרנו שיש להם סט תכונות זהה. לכן ברור שזה אותו אובייקט עצמו, מה שהיה להוכיח. עכשיו זה נשמע מן איזה פלפול פילוסופי כזה, אבל כשתנסו לחשוב על זה, לא קל לשים את האצבע איפה הבאג פה, איפה הטעות. עכשיו יש פה טעות. ברור שהוא לא צודק, לא בטיעון ולא במסקנה. אני בטוח שהוא לא צודק ולדעתי בהחלט ייתכנו שני אובייקטים שונים, אתם רואים איך זה מתקשר לנושא שלנו, בהחלט ייתכנו שני אובייקטים שונים שיש להם בדיוק את אותו סט של תכונות. למה? בואו כדי להבין איפה הטיעון של לייבניץ נופל, זאת האנטי-תזה. כנגד זה הוא מעלה את הטיעון שלו. בסדר? אז קודם כל אנחנו מבינים אילו שתי עמדות עומדות פה אחת מול השנייה. עכשיו העמדה שלי שאומרת ששני אובייקטים שונים יכולים להיות זהים בתכונותיהם או בלתי נבדלים בתכונותיהם, בעצם מה היא מניחה? היא מניחה שהאובייקט הוא לא רק אוסף של תכונות. נכון? הרי מה לייבניץ מניח? לייבניץ מניח שאין באובייקט שום דבר חוץ מהתכונות שלו, נכון? ואם זה אותו סט של תכונות אז זה כנראה אותו אובייקט. ואני לעומת זאת מניח שיש באובייקט עוד משהו חוץ מהתכונות, והייתי אומר אפילו יותר מזה, האובייקט הוא בכלל לא התכונות. התכונות הן תכונות שלו. יש מישהו שהוא בעל התכונות. בעל התכונות זה האובייקט. כשאני שואל לא יודע מה, מי זה הבן אדם הזה? הבן אדם הזה זה טוב הלב שלו והאינטליגנציה שלו והנטיות שלו והכישרונות שלו והגובה שלו והמשקל שלו וזה? זה האדם? לא. אלו תכונות של האדם. עכשיו אני שואל מי זה האדם? מי בעל התכונות? תכונות של מי אלו התכונות האלה? אז פה אני אומר ברור שקיים משהו שהוא אובייקט מופשט כלשהו שהתכונות האלה הן תכונות שלו. ולכן אני אומר שאם יש שני אובייקטים מופשטים כאלה שהם שניים אחרים, לא שונים, הם לא שונים בתכונות, הם זהים. אבל הם אחרים, הם לא אחד, הם שניים. אוקיי? אז אין שום מניעה שתהיינה להם בדיוק את אותו סט של תכונות לשני האובייקטים האלה. זה הוויכוח. עכשיו אם תעברו על הטיעון של לייבניץ למה הוא נופל, אחרי שהצגנו טוב טוב את העמדה הנגדית שכנגדה הוא יוצא, אתם תראו למה הטיעון שלו נופל. ממה הוא הניח? הוא הניח שלאובייקט א' יש את התכונה שהוא לא אובייקט ב'. מי אמר שלהיות לא אובייקט ב' זו תכונה? לייבניץ מניח שכל מה שיש באובייקט זה רק תכונה, אין שום דבר חוץ מתכונות. אז לכן גם זה שהוא לא ב' מבחינת לייבניץ זו תכונה. אבל אני חושב שהאובייקט כשלעצמו הוא לא התכונות, האובייקט זה בעל התכונות. התכונות מאפיינות את האובייקט. ולכן עכשיו אני אומר בעצם שכשאני אומר שא' אינו ב'. לא הצבעתי על תכונה שלו. להפך, הצבעתי על האובייקט עצמו ואמרתי הוא אחר. אז זה לא אומר שיש לו איזושהי תכונה אחרת. סט התכונות שלהם זהה והאחרות היא לא תכונה. האחרות עוסקת באובייקט ולא בתכונות שלו, באובייקט כשלעצמו ולא בתכונות שלו. אוקיי? ולכן הטיעון של לייבניץ נופל. לענייננו מה שבעצם הדבר הזה אומר, יכול לבוא המטריאליסט ולומר לי: תראה אני מסרב לניסוי. למה? כי יכול להיות שתחזיר לי את כל התכונות שלי, אבל זה עדיין לא יהיה אני. אני זה בעל התכונות, אני זה לא אוסף התכונות עצמן. וזה לא אומר שיש נשמה או נפש. זה רק אומר שגם במכלול החומרי, גם בעצמים חומריים, בעל התכונות זה משהו אחר, זה לא רק אוסף התכונות. איך תשחזר את העצם ולא את התכונות שלו? הרי אתה בונה לי עצם אחר עם אותם תכונות, אבל זה עצם שהוא אחר, זה לא אני. אוקיי? זו הטענה. פה יש פה מקום להתלבט, אני לא עד הסוף סגור אם באמת הטענה הזאת מחזיקה מים או לא. אני אגיד לכם למה אני חושד קצת לגביה. הטענה הזאת יכולה להחזיק מים ביחס לניסוי הראשון שבו הצעתי לבנות אותך מחומרים אחרים. אבל לפרק ולבנות אותך עצמך מאותם מולקולות ותאים שלקחתי ממך, אני מפרק ומרכיב אותם מחדש, בסדר? בדיוק באותה צורה שזה היה. להגיד שכאן נוצר אובייקט אחר עם אותם תכונות, באיזה מובן הוא אחר? מה יש בו שלא היה בקודם או להפך? אני לא רואה את ההיגיון הפילוסופי באמירה הזאת, אלא אם כן אתה מניח שיש משהו כזה שנקרא נשמה חוץ מהגוף. אחרת אני לא מבין, הרי זה בדיוק אותו דבר. זה לא רק התכונות, בניתי גם את אותם מולקולות, את אותם תאים. התכונות הן פועל יוצא, אז זה גם אותן תכונות. אבל קודם כל זה אותו גוף, זה אותו דבר עצמו. אז באיזה מובן בעצם זה לא אתה? אני חושב שזה עדיין נכון רק אם אתה באמת מאמין בקיומה של רוח או של נשמה או משהו כזה. תחשבו על כוס מים. בסדר? אני לוקח מולקולה מולקולה של מים מתוך הכוס, שם אותן כל אחת במקום אחר, ואז מחזיר את כל המולקולות חזרה לתוך הכוס. אוקיי? האם זה אותם מים שהיו פה? ברור שכן. למרות שמים זה יצור קולקטיבי, זה אוסף המולקולות, זה לא כל מולקולה לחוד. נכון? בסדר, אבל אוסף של אותם מולקולות ייתן גם את אותו יצור קולקטיבי. אני בוחר בכוונה את הדוגמה הזאת של ה… מה עם ההמשכיות של העצם? זאת אומרת שיש איזה הפסק בהמשכיות של העצם באותו ניסיון. אז אולי יש משהו בהמשכיות שגורם שזה אותו דבר, משהו בציר הזמן. לא, אבל אז אתה… אני אגיע עוד רגע לשאלה שנדמה לי שזאת השאלה הזאת. בסדר? אם לא אז תעצור אותי אבל נדמה לי שזאת השאלה הזאת. בסדר. אני אנסה להציע עכשיו ניסוי שלישי. בסדר? הניסוי השלישי בעצם אומר, הרי אנחנו בעצמנו כבני אדם מתחלפים אצלנו תאים כל הזמן. אני לא זוכר כרגע את הנתון, אבל אחרי לא כל כך הרבה שנים לא נשאר אצלנו שום תא שהיה אצלנו בגוף המקורי. חלפנו לחלוטין. כך שבעצם הניסויים האלה שתיארתי קודם קורים, הם קורים בפועל כל הזמן. ועדיין אני מתייחס לגוף הזה כאילו שזה אותו אדם שהיה קודם, למרות ששום דבר בו כבר לא שייך למה שהיה קודם. זה מזכיר את הדוגמה שבפילוסופיה היוונית שנקראת הספינה של תזאוס. כן, תזאוס מלך תביי, לקח את הספינה שלו, היא נפגעה בסערה. הוא לקח אותה למבדוק בנמל כדי לתקן אותה ואז החליפו את העצים וזה, נסע עוד פעם ועוד פעם הייתה סערה. חזר למבדוק, הורידו את העצים הפגומים, שמו עצים חדשים. באיזשהו שלב אין כבר שום עץ מהספינה המקורית. האם זאת אותה ספינה? האם זאת עדיין הספינה של תזאוס? הספינה של תזאוס במובן המקורי. כי היא שייכת לתזאוס קניינית, אבל האם זאת אותה ספינה? אגב, זאת שאלה הלכתית. שאלה הלכתית, הריטב"א ותוספות מדברים על זה מה קורה עם מישהו נודר שלא ייכנס לבית אביו לעולם, או נותן גט לאישה על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, ונפל הבית ואבא בנה את הבית מחדש. האם מותר להיכנס לבית הזה? במילים אחרות השאלה היא אם זה אותו בית שהיה קודם או לא. זה מחלוקת תוספות וריטב"א ועוד, לא ניכנס לזה כאן. אז אלה שאלות קיומיות באופן עקרוני אפשר לשאול אותן, אנחנו זה קורה לנו בפועל. היה נגיד כל מיני פרויקטים גרונטולוגיים, כן, של לייצר. להאריך חיים וליצור חיי נצח. טוב, ברור שליצור חיי נצח זה פירושו לדאוג לגוף שהוא יצליח להחליף את כל התאים שלו ועדיין להישאר מתפקד ולהחליף אותם עוד פעם ועדיין להישאר מתפקד. יש איזה גרונטולוג בשם דגריי, יש לו עוד משלמים במחלוקת, לא משנה, הוא עושה כל מיני ניסויים על הידרות, אלה שיש להם איזה תכונה שהם חיות חצי שנה נדמה לי, זה איזה מדוזות כאלה שחיות חצי שנה, והוא הצליח להביא מדוזות כאלה לחיות כבר עשר שנים. איך הוא עושה את זה? יש להם איזה מנגנון שהופך את ציר הזמן. זאת אומרת הם גדלות גדלות חצי שנה, אחרי חצי שנה יש להם רעב, אז הוא מכווץ אותם חזרה להיות את הלא יודע מה, את היצור המקורי, את הגולם המקורי, לא זוכר איך קוראים לזה, ומגדל אותם עוד פעם, אז עוד חצי שנה הוא נתן להם. עוד פעם הם מתכווצות ועוד פעם גדלות חצי שנה, כמובן מתחלפים כל התאים, כן, הוא בעצם בונה פולסים של גידול מחדש של האדם, הוא בעצם מחזיר אותי לילדות ומגדל אותי מחדש, הנה הוא נתן לי עוד שמונים שנה. וכן הלאה, והוא יחזיר אותי כל הזמן הלוך ושוב, וככה הוא מאריך את החיים, באופן עקרוני חיי נצח. אלה פולמוסים מאוד יפים בכתבי עת מדעיים ואף אחד לא באמת הצליח להראות את החוסר ההיתכנות של הפרויקט שלו למרות שנורא כעסו עליו ואמרו שזה גם לא מוסרי, לא משנה, יש פה פרויקט לעשות את זה לבני אדם. אבל הז'ורנלים יצאו באזהרות, מי הצליח להראות מה בעייתי בפרויקט הזה ומה לא אפשרי בפרויקט הזה, אף אחד לא הצליח. ובסופו של דבר אף אחד לא קיבל את הפרס, כי הציעו פרס למי שיראה את זה. אז הנקודה היא שיכול להיות פרויקט כזה. עכשיו השאלה המעניינת היא באיזה מובן הבנאדם של עוד אלף שנה יהיה אני עצמי? למה לנסות להאריך את תוחלת החיים שלנו? הרי אנחנו עובדים עבור מישהו אחר. המישהו האחר הזה שיחיה פה עוד חמש מאות שנה, כל התאים שלו הם אחרים, הוא גם את הזיכרונות כבר יאבד, אחרי חמש מאות שנה אני מניח שכבר לא נזכור הרבה כי אחרת המוח שלנו נתפס לגמרי נסתם לגמרי, הוא מאבד זיכרונות. אז בסוף בסוף מה יישאר? אז באיזה מובן למה הארכת חיים זאת שאיפה לבני אדם? הארכת חיים זה בסך הכל להתחלף עם בנאדם אחר ועוד אחר כל שמונים שנה. זה מה שקורה לנו עכשיו. גם עכשיו אחרי שמונים שנה הבנאדם או תשעים או מאה לא משנה לכולנו שיאריכו ימים, הבנאדם נפטר ונוצר בנאדם חדש. מה הגרונטולוגיה תעשה שלא קיים היום? אתם מבינים שכל הדברים האלה מצביעים על זה שיש בנו באדם איזשהו מימד שמעבר לחומר שבנו. זה אחרת קשה להסביר למה אנחנו מתייחסים, זה אני חוזר למה שדניאל שאל קודם לגבי רציפות הזהות, אוקיי, התמשכות הקיום. וזו בדיוק הנקודה. באיזה אופן כשאנחנו ממשיכים, כל הזמן ממשיכים בזמן? יש עדי צמח כתב פעם איזה מאמר שהוא מנסה להסביר את המחויבות המוסרית שלנו לאחרים על ידי השאלה למה לדאוג לעצמי. כשאני דואג לעצמי אני בעצם דואג לעצמי נגיד לפנסיה. כשאני אצא לפנסיה אז אני דואג לעצמי, אני צובר פנסיה כדי שאני אוכל לחיות באופן סביר. הוא שואל מה, כשאתה תהיה בפנסיה זה יהיה מישהו אחר, למה אתה צריך לדאוג למישהו האחר הזה? אה, אתה דואג למישהו אחר אז תדאג גם לאחרים אחרים. זאת אומרת, אז אתה בעצם אמור להיות מחויב מוסרית לכל אדם כי אין הבדל בין אתה בעוד עשר שנים לבין השכן שלך היום. זה על ציר הזמן וזה על ציר המרחב. עכשיו אני כמובן לא מדבר במישור הזה, אני מדבר כרגע אפילו שהתחלפו תאים או כל מיני דברים כאלה, התמשכות הזהות. האם זה באמת עדיין אני עצמי? אז ברור לנו שכן. באיזה מובן? כי יש בנו כנראה עוד משהו חוץ מהביולוגיה. ואת האדם החדש אני יכול להכניס לתוכו למוח באופן עקרוני את כל הזיכרונות שהיו אצלי. זה לא הבעיה של ההבדלים בזיכרונות ובמיומנויות. אני אלמד אותו את המיומנויות אני אכניס לו את הזיכרונות והכל יהיה בסדר. אולי עוד משהו בהקשר הזה ואז אני אסיים בעוד ניסוי מחשבתי מעניין. עוד נקודה מעניינת זה אתם יודעים מדי פעם יוצאת איזושהי כתבה בעיתונות בעיקר הפופולרית אבל זה מתחיל מכתבי עת מדעיים. אני פשוט הבאתי בספר איזה דוגמה מכתבה סנסציונית בעיתון הארץ שמראה שלתאי זרע יש יכולת מתמטית. כי התאי זרע מחשבים איזה מסלול דרך חישוב של נגזרות מסובכות וכל מיני דברים כאלה, והוא אומר הם עושים את זה בעשיריות שנייה, בני אדם הכי אינטליגנטיים בעולם לא יכולים לעשות חישוב כזה אלא אולי בשעות או אפילו יותר. זאת אומרת שתאי הזרע הם יותר חכמים מגדולי המתמטיקאים או הפיזיקאים או מי שאתם רוצים. עכשיו אני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות כשקראתי את העניין הזה, זה פשוט כזה הבל זה בדרך כלל בספרות של מדע פופולרי. פופולרי יש באמת הבלים מטורפים. זאת אומרת אנשים, אני רוצה לקוות שזה רק הכתב הפופולרי ולא ולא אנשי המדע שכתבו את הכתבה המקורית כי לא קראתי אותה. אבל זה תמיד זה נורא, לקרוא מדורים של מדע פופולרי זה נורא. זה פשוט כי זה תמיד סנסציוני ותמיד הסנסציה שבזה זה תמיד לא נכון. הממד הלא סנסציוני זו התוצאה המדעית, ובשביל להכניס את זה לעיתונות הפופולרית אז עושים מזה איזושהי סנסציה והסנסציה זה תמיד לא נכון. ומי שמכיר את זה אז יודע, בעולם בעולם האקדמי ההישג הכי גדול שלך זה שמתפרסם מאמר שלך במעריב או בידיעות. הרבה יותר מאשר בכתבי עת המדעיים הכי נחשבים, כי אז זה אומר שיש לך איזשהו הישג משמעותי ששווה לציין אותו גם לקהל הרחב. וככה, אמיתית זה ככה. אני כשאני הייתי בבר אילן למשל בפיזיקה, על לוח המודעות היו היו תמיד מודבקים שמה קטעי עיתונות, עיתונות פופולרית, מעריב, ידיעות, הארץ, לא יודע, עיתונות פופולרית עם דיווחים על דברים שעשו אנשי המחלקה. לא הדביקו שמה מאמרים מנייצ'ר, או מאמרים מכתבי עת מדעיים מפי אר אל, הפיזיקל ריוויו לטרס, שזה עכשיו המאמר הכתב העת הכי חשוב בפיזיקה. הדביקו שם מידיעות וממעריב ומהארץ, כי זה באמת במידה מסוימת זה באמת אינדיקציה, כי זה אומר שזה הישג משמעותי ששווה להציב אותו גם בעיתונות הפופולרית. אבל בשביל להגיע להישג הזה, אז אנשי מדע הולכים לכתבים ומשכנעים אותם שיש פה סנסציה פילוסופית, לא רק תוצאה מדעית מעניינת, וזה תמיד שטויות. כמעט תמיד. זה פשוט שטויות. מוכרים לו משהו שהוא בנאלי ומראים לו שבעצם יש לזה משמעות מאוד מאוד דרמטית וככה הוא משתכנע לפרסם את זה בהארץ או בידיעות או מה שלא יהיה. טוב, לענייננו, אז מה הבעיה פה? הבעיה פה שאם אתה מתייחס לזה כך, אז למים יש יכולת אינטלקטואלית של גדולי הפיזיקאים. והם פותרים את משוואות נאוויה סטוקס. הזכרתי כבר את הדוגמה הזאת, משוואות מאוד מסובכות שאנשים לא יודעים לפתור אותן בלי שום, אתה אמרת שזה הפרויקט שלך, נכון? אז אנשים מאוד אינטליגנטיים לא יודעים באמת לפתור את המשוואות האלה אלא למקרים פשוטים. מאוד פשוטים אפילו. טורבולנציה אף אחד לא יודע מה זה. מה זה טורבולנציה? כן, נכון. אז זה לא ידוע בדיוק מה זה, והמים יודע. כן, בדיוק. זאת אומרת זה דוגמה לתופעה הידרודינמית שהמים פותרים אותה בקלות, הם יודעים איך לזרום, הם פותרים את המשוואה, ואנחנו, כל הפיזיקאים הכי גדולים והמתמטיקאים הכי גדולים, לא יודעים לפתור את זה רק למקרים הכי פשוטים בעולם. אז מה זה אומר? שהמים יותר אינטליגנטיים מהמתמטיקאים והפיזיקאים? אז זה שטויות. מה יש בתאי זרע שאין במים? שום דבר. המודל שאנחנו עושים כדי לתאר את הפעולה של המים או של תאי זרע הוא מודל מתמטי. הם לא פותרים משוואות מתמטיות. בשביל להיות אינטליגנטי אתה צריך להיות מישהו שעושה שיקולים וחישובים ודברים כאלה, לא מישהו שמבצע את זה בפועל. כשציפור מנווטת זו לא אינטליגנציה. כשציפור מנווטת זה טבוע בה, והיא עושה את מה שטבוע בה. אינטליגנציה זה אדם שבונה מכשיר שיודע לנווט על סמך עקרונות תאורטיים. כי אז הוא גילה פה אינטליגנציה. אגב, בעולם של אינטליגנציה מלאכותית לא מכירים בהבדל הזה. משם זה בא. בעולם של אינטליגנציה מלאכותית מודדים את האינטליגנציה של מחשב, של ציפור, של מים ושל תאי זרע. ככה שמבחינתם, אם אתה יודע לבצע משימות מסובכות, אתה אינטליגנטי, וככל שהמשימה יותר מסובכת האינטליגנציה שלך יותר גבוהה. ואני חושב שבסדר, ברמה המדעית אפשר להגדיר את זה גם כך, זה לא מפריע לי, אם זה נוח למחקר המדעי. אבל ברמה הפילוסופית זו שטות גמורה. לשום מחשב אין אינטליגנציה ולשום ציפור אין אינטליגנציה. זה לא רלוונטי בכלל. הרי אינטליגנציה יש רק לבני אדם שבנו את המחשב, או שעושים סימולציה של הציפור או של תאי זרע או מה שלא יהיה, כי הם באמת מפעילים כישרון. למי שאין לו כישרון לא יודע לעשות את זה. אבל הציפור לא צריכה כישרון בשביל לעשות את זה, זה פשוט טבוע בה. כמו שהמחשב לא צריך כישרון כדי לעשות את החישובים שלו, פשוט המתכנת הכניס את זה לתוכו, או הבונה שלו, תוכנה וחומרה ביחד. לכן אני אומר עוד פעם, גם האמירות מן הסוג הזה כשאתם פתאום מבינים למה זה בעייתי כמו ניסוי טיורינג, עוד ניסוי מחשבתי פה בסדרה שלנו. ניסוי טיורינג זה בעצם אומר, טיורינג הציע ניסוי, אתם יודעים מה, אולי אני אסיים רק בזה ואעשה עוד משהו בפעם הבאה, שזה באמת עוד ניסוי מחשבתי שלא הספקתי. ניסוי טיורינג, טיורינג הציע מבחן, מבחן טיורינג. טיורינג הציע מבחן לדעת מתי מחשב מתי אפשר. מתי אפשר להתייחס למכשיר כאדם, לאינטליגנציה מלאכותית כאילו היא הייתה אדם. אז הוא הציע את המבחן הבא. נגיד שאתה מנהל שיח עם יצור שנמצא בתוך חדר. אתה לא רואה אותו. מה שאתה מקבל ממנו זה מסרים כתובים. בסדר? יוצא במדפסת שלך, יוצאים מסרים כתובים ואתה שולח לו מסרים במייל והוא עונה לך מייל בחזרה וכן הלאה. אתה מנהל איתו דו שיח, שואל אותו שאלה, הוא עונה לך תשובה וכן הלאה. אוקיי? אתה יכול לדעת מתי הוא אדם כשאתה רואה שהוא עונה לעניין, זאת אומרת שהוא שאתה שואל שאלה והוא עונה לך תשובה רלוונטית. זאת אומרת, יכול להסכים, יכול לא להסכים, אבל אתה מבין שזאת תשובה אינטליגנטית. אז אתה מבין שעומד מאחורי הקיר הזה אדם. עכשיו, בוא נניח ששמים מחשב עם אינטליגנציה מלאכותית בחדר אחד ואדם בחדר אחר. ואתה שולח לשניהם שאלות והם עונים לך תשובות ואתה מנהל איתם שיח. עכשיו אני שואל אותך באיזה חדר יושב האדם ובאיזה חדר יושב המחשב? ביום שבו ייוצר מחשב שלא נצליח להבחין מי זה האדם ומי זה המחשב, צריך להתייחס למחשב הזה כאילו הוא היה אדם. כך טען טיורינג. אז זה המבחן שטיורינג מציע, מבחן פנומנולוגי. המבחן שטיורינג מציע למצב שבו אפשר כבר להתייחס לאינטליגנציה הזאת של המחשב כאילו שזה היה בן אדם. כן, מי שראה את הסרט היא, כן, על מישהו שהתאהב במחשב שלו, בתוכנה של המחשב שלו. וזה בעצם מבטא את העניין הזה. הוא ניהל שיחה אינטליגנטית עם המחשב שלו והוא פשוט התאהב ביצור כמו שמתאהבים, זה לא דבר אגב זה לא דבר מופרך. רק כשאתה מתאהב במישהו או במישהי דרך האינטרנט, לא ראית אותם מעולם, רק מתכתב איתם, ואתם מדברים לעניין, ואתה פתאום מתאהב בבן אדם, באישיות שלו, בתשובות שלו, בצורת החשיבה שלו. אתה יכול לא לפגוש אותו בכלל. יש זוגות שנוצרים היום בלי לראות, בלי להתראות. היום כבר באינטרנט אפשר גם לשלוח תמונות, אבל אני אומר לא צריך את זה באופן עקרוני. יכולה להיות התאהבות ביצור דרך ההתכתבות שלי איתו. לכן, זה בכלל לא מופרך הדבר הזה שהבן אדם מתאהב במחשב שלו, הסרט הזה. כי המחשב שלו דיבר איתו באופן אינטליגנטי, הוא הראה אישיות מרתקת, הוא ענה לו תשובות שמדברות אליו, הוא ראה שיש לו אישיות מתאימה לו באיזשהו מובן, הוא התאהב באישיות הזאת. אוקיי? והטענה היא שזה עובר את מבחן טיורינג, ולכן בעצם המחשב הזה יש לו זכויות של בן אדם, צריך להתייחס אליו באופן מוסרי, הוא בעצם הופך להיות אדם, המחשב הזה. זאת הטענה של טיורינג הייתה. עכשיו, אנחנו היום כבר מתקרבים לזה. יש מחשבים שעשו את מבחן טיורינג מול ילד בן נדמה לי שלוש עשרה אני חושב, משהו כזה, והוא עמד במבחן. זאת אומרת, מחשב מול ילד בן שלוש עשרה כבר אדם סביר לא הצליח להבחין מי זה המחשב ומי זה הילד. זה אומר שאנחנו כבר מתקרבים למצב שבו אינטליגנציה מלאכותית תצליח לשכנע אותנו שהיא אדם, תעבור את מבחן טיורינג. והשאלה האם באמת טיורינג צודק? האם באמת נגיד שיש תוכנה שעוברת את מבחן טיורינג, האם זה באמת אדם? האם אנחנו באמת אמורים להתייחס אליו באותה צורה שאנחנו מתייחסים לאדם? עכשיו יגידו לך בני אדם: תראה, אבל הוא עשוי מברזלים וחוטים, דברים כאלה. אז מה? האדם זכאי לזכויותיו בגלל שהוא עשוי מחומר אורגני? גם פיל עשוי מחומר אורגני, גם לפיל צריך להתייחס באותה צורה כמו לאדם? צריך להתייחס אליו ראוי, אבל האם להתייחס אליו כמו לאדם? אני מניח שרובנו נסכים שלא. זה שאתה עשוי מחומר אורגני זה לא מעניין. אז מה כן? ומה לא? מה חסר? עוד פעם, זה אותו ניסוי מחשבתי שדיברתי עליו קודם. הניסוי המחשבתי שלי זה האם אתה מקבל את ניסוי טיורינג. ואני חושב שרוב בני האדם בעולם, למרות שבאינטליגנציה מלאכותית זה מאוד מקובל בין הרבה אנשים בתחום הזה, רוב בני האדם לא יקבלו את הטסט הזה בתור טסט לזה שהתוכנה היא בן אדם. וזה עצמו עוד ניסוי מחשבתי בסדרה שאני מציע. אם אתה לא מקבל את זה, פירוש הדבר שמבחינתך בן אדם זה לא יכולות חישוביות או אפילו לא אינטראקציות מעניינות או דברים מהסוג הזה. יש משהו במי שיוצר איתך את האינטראקציה, באישיות, בבן אדם, בישות שלו, שבלעדיהם זה לא בן אדם. בלעדיהם זה מחשב שמתנהג כביכול כאילו שהוא אינטליגנטי. הוא לא אינטליגנטי, אינטליגנטי כמו מים וכמו ציפור, אבל הוא מתנהג כאילו שהוא היה אינטליגנטי. בסדר? כי המתכנת שלו היה אינטליגנטי. זה אומר שאני לא מקבל בכלל את מבחן טיורינג. מבחן טיורינג זה אותו כשל כמו כל סדרת הניסויים המחשבתיים שתיארתי כאן. כי גם הוא מתאר בעצם את האדם בתור אוסף הפונקציות שלו. אבל זה לא נכון. האדם זה לא אוסף הפונקציות, האדם הוא בעל הפונקציות. ואם אני אייצר את כל הפונקציות האלה ליצור אחר שהוא לא אדם, זה לא יהפוך אותו לאדם בדיוק כמו שאם אני משכפל את ה… הפעם זה כן אדם, אבל לא אותו אדם, אלא אדם אחר. אוקיי? זה הכל הניסויים האלה מובילים לאותו מקום. וזה אמור לשכנע אותנו, מי שעונה בשלילה לכל הניסויים האלה, זה אמור לשכנע אותו שהוא חושב שיש בנו משהו מעבר לחומר. יש לנו נפש, נשמה או משהו כזה, וזה בעצם המרכיב המהותי בהגדרתו של האדם. מי שעל כל הדברים האלה יענה בכן, אז בסדר, הוא מטריאליסט, ונכון. ושימו לב, אני רק מסיים, אני רק אומר שכל הניסויים שתיארתי כאן באים לבדוק את שאלת המטריאליזם, לא את שאלת הדטרמיניזם. כי בינתיים אני רק בודק מה דעתו של האדם או נותן לכם כלים לבדוק כל אחד את עצמו מה דעתכם לגבי שאלת המטריאליזם – האם האדם הוא רק חומר שלו, או שיש באדם עוד משהו. וכמו שאמרתי כבר לא פעם, אתה יכול להיות דואליסט, להאמין שיש חומר ונפש או נשמה, ולהאמין בזה שיש גוף ונפש, ועדיין להיות דטרמיניסט. אתה יכול להניח שגם הנפש מתנהלת באופן דטרמיניסטי. הדואליזם הוא תנאי לתפיסת עולם ליברטנית, תפיסת עולם שמאמינה ברצון חופשי, אבל זה לא הכרחי. זאת אומרת, אתה יכול להיות דואליסט בלי להיות ליברטן. אתה יכול להיות דואליסט דטרמיניסט. אבל אתה לא יכול להיות ליברטן, אני חושב שלא יכול להיות ליברטן בלי להיות דואליסט. כי בתוך הפיזיקה אי אפשר להכניס את הבחירה החופשית, כמו שאמרתי קודם. אז בשביל להגיד שיש בחירה חופשית צריך להיות עוד משהו חוץ מהפיזיקה. לכן דואליזם לא גורר ליברטניזם, ליברטניזם גורר דואליזם. בסדר? זה הטענה שלי. אז לכן כל הניסויים שתיארתי עד עכשיו זה ניסויים שבאים לעזור לנו לבדוק את עמדתנו לגבי המטריאליזם, לא לגבי הדטרמיניזם. האם יש באדם עוד משהו חוץ מחומר? בפעם הבאה אני ארצה לעשות עוד ניסוי מחשבתי אחד שבודק את השאלה האם יש לנו בחירה, לא רק האם יש לנו נפש. בחירה חופשית, שאלת הדטרמיניזם. אוקיי? טוב, ובפעם הבאה אני כבר באמת אסיים את הסדרה המדעית הזאת, נקרא לה, מדעית-פילוסופית הזאת. טוב, עד כאן. רב? כן. בינה מלאכותית, האם יש הטענה היא בעצם שאין דבר כזה בינה שהמחשב לא יכול להבין? בינה מלאכותית זה סמנטיקה, אני לא הייתי קורא לזה בינה. בינה זה אינטליגנציה, זו תכונה של יצור שיש לו שיקול דעת, שהוא יכול להחליט באיזה כלים להשתמש ומה לעשות. למחשב אין שיקול דעת, כולל המחשב הכי מתוחכם שיש. אז זה בעצם הטענה שאין כזה דבר בינה מלאכותית. נכון. יש סטטיסטיקה, יש מיומנות בפתרון בעיות, מיומנות מתוכנתת, אבל האינטליגנציה שמאחורי זה אינטליגנציה של המתכנת, לא של המחשב. עוד פעם, לפעמים המחשב יכול לעשות דברים שהמתכנת שלו בעצמו לא יודע לעשות, זה לא אומר. המתכנת שלו בנה מכשיר שיצליח לעשות עבורו דברים שהוא עצמו לא מצליח. עדיין זאת אינטליגנציה של המתכנת. כמו שבנאדם בונה מכונית וכך מגיע למהירות מאה קמ"ש. אז מה זה אומר? שהבנאדם יש לו את היכולת להגיע למאה קמ"ש? הוא כשלעצמו לא היה יכול לעשות את זה בלי המכונית, אבל יש לו את החוכמה לבנות מכונית שתיקח אותו במאה קמ"ש. אותו דבר בינה מלאכותית. כן, אני אומר בינה זה להבין דבר מתוך דבר וזה דבר שמחשב לא יכול לעשות. להבין, לאו דווקא דבר מתוך דבר, אלא להבין. מחשב לא מבין כלום, למחשב אין מודעות. הוא לא מבין כלום, מחשב עושה דברים, מזיז אלקטרונים ממקום למקום, זה הכל. אולי אני אחדד את זה קצת גם כן בפעם הבאה כי זה באמת נקודה שטעונה טיפה חידוד. יש מבחן טיורינג הפוך, בינה מלאכותית שמזהה מי הבנאדם הסביר. אוקיי, אבל זה עדיין הבינה הזאת גם היא לא בנאדם. כן. אתה יודע זה כמו פרויקט השו"ת ההפוך, הבן שלי פעם רצה לבנות פרויקט שו"ת הפוך. פרויקט השו"ת הרגיל אומר שואל אותך מה שיטת הרשב"א בלא יודע מה בחימום מים בכלי שני? בסדר? והוא רוצה לבנות את פרויקט השו"ת ההפוך – מי הוא הפוסק שמתיר חימום מים בכלי שני? ופרויקט השו"ת יוציא רשב"א, רמב"ם, ר"ן או לא משנה מי, משנה ברורה, מי שלא יהיה, כי אתה בעצם מחפש מי שיתיר לך את זה. אתה לא מחפש מה דעת הרשב"א. פרויקט השו"ת ההפוך בעצם עושה את הפעולה הזאת. טוב, שיהיה שבת שלום לכולנו, להתראות. יישר כוח, שבת שלום, תודה רבה.