רצון חופשי ובחירה – שיעור 16
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- מטרת הניסויים המחשבתיים והבדלת השאלות
- מבחן טיורינג, הסרט Her והאינטואיציה לגבי אדם ומכונה
- החדר הסיני של ג'ון סרל וההבחנה בין סינטקס לסמנטיקה
- ביקורת על מבחן טיורינג דרך מושג ההבנה
- החדר של מרי, רב חיים מבריסק והפער בין תיאור לבין תפיסה בלתי אמצעית
- ייחוס משמעות ותבונה למערכות טבעיות ולמחשב
- האני כבעל התכונות והטעות במיפוי פסיכואנליטי
- מחשב, חיבור, רמות תיאור ומשמעות שנמצאת בראש האדם
- מטריאליזם מפוכח, אמרגנטיות והבחנה בין סיבה למסובב
- תשובות משתנות, רנדומליות ומה מחולל שינוי
- החמור של בורידן כניסוי לדטרמיניזם וליברטניזם
- סימטריה, משפט מתמטי ומסקנה על אדם כמערכת פיזיקלית
- סיכום הסדרה והמשך מתוכנן
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג סדרת ניסויים מחשבתיים שנועדה לעזור לכל אדם לבדוק היכן הוא עומד בשאלות של מטריאליזם ודטרמיניזם, לאחר שנקבע שבדרכים פילוסופיות ספק אם אפשר להגיע לתשובה ושבדרכים מדעיות ודאי אי אפשר להגיע לתשובה נכון להיום. הדובר טוען שניסויים על פירוק והרכבה מחדש של אדם מראים שרבים שמצהירים על מטריאליזם מחזיקים בפועל באמונה מובלעת בדואליזם. הוא משתמש במבחן טיורינג, בחדר הסיני של ג'ון סרל ובחדר של מרי כדי להבחין בין תפקוד חיצוני לבין הבנה ומשמעות, ומפתח ביקורת על ייחוס חשיבה ומשמעות למחשב. לבסוף הוא עובר לניסוי החמור של בורידן כמבחן עקרוני לדטרמיניזם וטוען שמערכת פיזיקלית בסימטריה מושלמת לא יכולה לשבור סימטריה, ולכן מי שמאמין שאדם בכל זאת יבחר באחד הצדדים אינו פיזיקליסט דטרמיניסט.
מטרת הניסויים המחשבתיים והבדלת השאלות
הדובר מציג ניסויים מחשבתיים ככלים לבדיקה עצמית של עמדה ביחס לבחירה החופשית לאחר שהשאלה נותרת פתוחה ובן אדם צריך להחליט איפה הוא עומד, בהנחה שהוא באמת מחליט. הדוגמאות המוקדמות על הריגה והרכבה מחדש או על כפיל מושלם מכוונות בעיקר לשאלת המטריאליזם ולא לשאלת הדטרמיניזם. הדובר קובע ששאלת המטריאליזם היא מהו אדם והאם יש בו עוד מימד רוחני-נפשי מעבר לחומר, בעוד ששאלת הדטרמיניזם היא האם יש בחירה חופשית, ויש ביניהן השקה אך הן אינן אותה שאלה. הוא משלים נקודה פילוסופית על היחס בין מכלול לפרטים ועל הסכנה לערבב בין הדבר עצמו לבין הביטויים המעשיים שלו.
מבחן טיורינג, הסרט Her והאינטואיציה לגבי אדם ומכונה
הדובר מתאר את מבחן טיורינג כקריטריון מעשי שלפיו אם לא ניתן להבחין בשיחה בין אדם לבין מערכת בינה מלאכותית, יש להתייחס למערכת כאדם עם זכויות וחובות. הוא מביא את הסרט הר כביטוי אומנותי לרעיון שבו קשר רגשי עם תוכנה נעשה אפשרי באמצעות שיחה, בדומה להתאהבות דרך שיחה באינטרנט בלי מפגש פנים אל פנים. הדובר טוען שהאינסטינקט הראשוני מתנגד לראות באוסף של ברזלים בן אדם, והוא עצמו דוחה את המסקנה לא בשל אינסטינקט אלא משום שלדעתו היא אינה נכונה.
החדר הסיני של ג'ון סרל וההבחנה בין סינטקס לסמנטיקה
הדובר מציג את החדר הסיני שבו אדם שאינו יודע סינית לומד לאורך זמן להרכיב תשובות נכונות בסינית באמצעות חיזוק שלילי, כך שמבחוץ הוא מתפקד כמי שיודע סינית. הוא קובע שהאדם שם אינו יודע סינית, משום שיש להבחין בין קלט-פלט והתנהגות פנומנולוגית לבין מהות של הבנה. הדובר מנסח את ההבחנה הלוגית בין סינטקס כמבנה לבין סמנטיקה כמשמעות, וטוען שאפשר להשיג סינטקטיות בלי סמנטיקה. הוא משתמש בדוגמאות של ילדים שלומדים יידיש באופן טכני ושל תלמידים שלומדים למבחן כדי להראות שיכולת לענות נכון אינה זהה להבנה.
ביקורת על מבחן טיורינג דרך מושג ההבנה
הדובר טוען שמבחן טיורינג לכל היותר מזהה סינטקטיות אנושית ולא קיום הבנה בתודעה, ולכן הוא נשען על טעות של הסקת קיום הבסיס מתוך הסימפטומים. הוא מציג את ההבנה כסיבה שמייצרת שיח אצל אדם, אך טוען ששיח אינו מעיד בהכרח על הבנה ברקע. הוא קובע שקשה לדמיין שיח בלי הבנה אך קיימות דרכים כאלה, דרך תוכנות או דרך המנגנון שבחדר הסיני, ולכן אין להסיק מאיכות השיחה שמדובר באדם.
החדר של מרי, רב חיים מבריסק והפער בין תיאור לבין תפיסה בלתי אמצעית
הדובר מתאר את החדר של מרי כפיזיקאית שיודעת הכל על אופטיקה בחדר שחור-לבן אך כשיוצאת ורואה פרח אדום מתחדש לה משהו כי לא ידעה מה זה אדום באופן בלתי אמצעי. הוא מציג אנקדוטה על רב חיים מבריסק והמחבת כקונסטרוקט תאורטי כדי להדגים את ההבדל בין הדבר עצמו לבין תכונותיו והשלכותיו, ואת הנטייה לערבב בין השניים. הוא מעלה ספק האם ההפשטות הבריסקאיות הן דרך נכונה להגיע לאמת בהלכות איסור והיתר, ומשווה את המצב למבוכה בתורת הקוונטים שבה יש מודלים מתמטיים בלי הבנה של “מה באמת קורה שם”. הוא טוען שבמקרים רבים אפשר לדעת הכל על דבר באמצעות מודלים ומשוואות ועדיין לא להבין מהו הדבר עצמו, ומנסח זאת על אלקטרון כמו על אדום אצל מרי.
ייחוס משמעות ותבונה למערכות טבעיות ולמחשב
הדובר מבקר מאמרים שמייחסים לתאי זרע “יכולת מתמטית” של פתרון משוואות דיפרנציאליות וטוען שזה ערבוב בין תיאור מתמטי של התנהגות לבין יכולת ממשית של הישות. הוא מדמה זאת לייחוס “יכולת מתמטית” למים דרך משוואות נאוויה-סטוקס ומדגיש שהמתמטיקאי או הפיזיקאי הם אלה שמשתמשים במתמטיקה לתיאור. הוא מסיק שהמוכר לנו כתאים ומולקולות הוא ביטוי למשהו שנמצא “מאחורי כל זה”, ושיש להבחין בין האני עצמו לבין רשימת תכונותיו.
האני כבעל התכונות והטעות במיפוי פסיכואנליטי
הדובר טוען שהאני אינו אוסף התכונות הנפשיות או הגופניות אלא בעל התכונות, ולכן אי אפשר לאתר את האני על “מפת התכונות” עצמה. הוא מביא דוגמה ממאמר של אהרן רבינוביץ' מבר אילן שמנסה לאתר את האני במפה פסיכואנליטית וטוען שהחיפוש בנוי על טעות קטגורית. הוא מדגים זאת באנלוגיות לשולחן שלא נמצא באחת מתכונותיו ולמפה גאוגרפית שלא מכילה את כדור הארץ עצמו אלא מתארת אותו. הוא טוען שהנחת המבוקש מתרחשת כשמניחים מראש שהאני הוא אשליה ואז מחפשים היכן היא “נמצאת” במפה.
מחשב, חיבור, רמות תיאור ומשמעות שנמצאת בראש האדם
הדובר מסביר שמחשב שמחזיר 3 עבור 1+2 אינו עושה פעולת חיבור אלא מזיז אלקטרונים ממקום למקום, ושהתיאור כחיבור הוא רמת אינטגרציה פונקציונלית מעל רמת הזרמים והשדות ומעל רמת השערים הלוגיים. הוא טוען שהמחשב אינו יודע שהוא “כותב שלוש” אלא מבצע סדר פעולות שיוצר צורה טיפוגרפית, והמשמעות של חישוב אריתמטי נמצאת רק אצל המשתמש ובונה המחשב שמשתפים שפה והבנה של סימנים. הוא מוסיף שהטענה שמחשב “לומד” היא פרשנות למנגנון קלט-פלט שמדמה תגובת אדם לומד, בדומה לכך שסליל במחשב אנלוגי אינו “גוזר” אלא פועל פיזיקלית ואנחנו מתארים זאת כנגזרת. הוא תוקף את ההסקה שמחשב שמגיע לשיחה אנושית נעשה אדם וטוען שזה ייחוס שגוי של חשיבה ומשמעות לפעולות חסרות משמעות מצד עצמן.
מטריאליזם מפוכח, אמרגנטיות והבחנה בין סיבה למסובב
הדובר מבחין בין מטריאליסט “טמבל” שמכחיש קיום רגשות ורציות לבין מטריאליסט מפוכח שמכיר בממדים מנטליים אך רואה בהם תוצאה אמרגנטית של המכלול החומרי בלי להניח נשמה. הוא מביא את פרופסור יוסף נוימן מאוניברסיטת תל אביב כדוגמה למטריאליסט שמדגיש שקיומן של פונקציות מנטליות אינו ניתן להכחשה. הוא משתמש בדוגמת נוזליות מולקולות המים כדי להמחיש תכונה של צבר שאינה קיימת בכל רכיב בנפרד. הוא מדגיש שהרגשות אינם זהים לזרמים חשמליים ושאור צהוב אינו זהה לגל אלקטרומגנטי אלא תחושה בהכרה שנגרמת מפגיעה ברשתית, ולכן מדובר בסיבה ומסובב ולא בזהות.
תשובות משתנות, רנדומליות ומה מחולל שינוי
הדובר דוחה את הטענה ששוני בתשובות של אדם לעומת מחשב מוכיח הבדל מהותי, משום שאפשר לבנות מחשב עם מרכיב רנדומלי שייתן תשובות שונות. הוא קובע שהשאלה המכרעת היא מה עומד בבסיס השינוי: “מן הגרלה” מכנית או שיקול דעת והבנה שמשנים תשובה. הוא מוסיף שאם אדם עונה אחרת אז גם המצב המוחי שונה, ושכך גם במחשב תהליכים פיזיקליים שונים מלווים פלט שונה, ולכן עצם השינוי אינו אינדיקציה.
החמור של בורידן כניסוי לדטרמיניזם וליברטניזם
הדובר מציג את החמור של בורידן כחמור העומד סימטרית בין שני אבוסים זהים ובמסגרת “רציונליות סיבתית” אינו יכול להצדיק בחירה ולכן ימות ברעב, בעוד “רציונליות תכליתית” מובילה להגרלה כדי להישאר בחיים. הוא מציין שבמציאות סימטריה מושלמת אינה מתקיימת ותופעות כמו שבירת סימטריה ספונטנית או הבדלים קטנים ישברו את הקיפאון, ומדגים זאת בג'ולה על כדורסל ובטענה ש“אין עיגול בטבע”. הוא מציג הערה שבסימולציה ממוחשבת חייבים להכניס גורם שובר סימטריה כי ברמת התוכנה סימטריה יכולה להישמר.
סימטריה, משפט מתמטי ומסקנה על אדם כמערכת פיזיקלית
הדובר טוען שהחמור של בורידן הוא תופעה מתמטית ולא פסיכולוגית, משום שבמשוואות מתמטיות הפתרון שומר לפחות את הסימטריה של הבעיה ולכן מערכת פיזיקלית בסימטריה מושלמת לא יכולה לפנות ימינה או שמאלה אלא רק לעמוד או לנוע על ציר הסימטריה. הוא מסיק שמטריאליסט או פיזיקליסט דטרמיניסט חייב להודות שאדם במצב סימטרי מושלם ימות ברעב, כי אין הסבר פיזיקלי לכוח שיטה אותו לצד אחד בלי גורם שובר סימטריה. הוא טוען שדטרמיניזם סותר לא רק בחירה חופשית אלא גם אקראיות, ולכן גם “הגרלה” אינה פתרון דטרמיניסטי אמיתי במצב סימטרי מושלם. הוא מציב את הניסוי המחשבתי כנייר לקמוס לעמדה: מי שמשוכנע שאדם בכל זאת יפנה לאחד הצדדים מחויב בכך שהאדם אינו מערכת דטרמיניסטית-פיזיקלית בלבד ויש בו משהו שיכול לחרוג מעבר לפיזיקליזם.
סיכום הסדרה והמשך מתוכנן
הדובר קובע שניסויים מחשבתיים אינם משכנעים בהכרח אף אחד אלא מסייעים לאדם לברר מה הוא עצמו חושב. הוא מסיים את המהלך של הניסוי על הבחירה החופשית ומודיע שבפעם הבאה יסיים את המהלך של הספר ואולי ידבר עוד על משמעות רוחנית תורנית של בחירה. הוא חותם בברכות “שבת שלום, חנוכה שמח” ו“יישר כוח”.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] בפעם הקודמת התחלתי עם סדרת ניסויים מחשבתיים שמטרתם לעזור לנו לגבש עמדה לגבי סוגיית הבחירה החופשית, אחרי שהגענו למסקנה שבדרכים פילוסופיות ספק אם אפשר להגיע לתשובה, בדרכים מדעיות ודאי אי אפשר להגיע לתשובה, לפחות נכון להיום, ואז השאלה בעצם נותרת פתוחה ובן אדם צריך להחליט איפה הוא עומד לגביה, להחליט כן בהנחה שהוא באמת מחליט. איפה הוא עומד לגביה, ולכן הסדרה של הניסויים המחשבתיים מטרתה לתת לכל אחד מאיתנו כלים לבדוק את עצמו. זאת אומרת לבדוק איפה הוא עומד ביחס לסוגיה הזאת. אז דיברתי על כל ההצעות המגונות האלה, כן, שבוא אני אפרק אני אהרוג אותך ואחרי זה אני אקח את התאים שלך או את המולקולות שלך אם תרצו אחת אחת ארכיב אותך מחדש וגם אתן לך מיליון דולר. האם אתה מוכן לקבל את ההצעה הזאת? לחילופין אני יכול להרוג אותך כשכבר בחדר השני כבר בניתי אותך קודם, אל תדאג הכל בסדר, אני לא צריך אפילו לבנות אותך. אני סתם אהרוג אותך והכל בסדר כבר יש כפיל מושלם שלך שחי עם המשפחה שלך בבית. אני יכול להרוג אותך פה ולא צריך אפילו לעשות שום דבר אחר כך, לא יקרה שום דבר אתה עדיין קיים. סדרת הצעות שלפחות להערכתי מעט מאוד אנשים כולל מטריאליסטים קיצוניים יהיו מוכנים להיענות להם. ובעצם מה שהדבר הזה מבטא אני חושב זה שהרבה אנשים למרות שהם מצהירים שהם מטריאליסטים בתוך תוכם ישנה איזושהי אמונה מובלעת בדואליזם. זאת אומרת הם כן חושבים שיש באדם משהו מעבר לאוסף המולקולות והתאים שמרכיבים אותו. אפשר כמובן תמיד להיתלות בזה שסתם יש לי איזושהי רתייה אינסטינקטיבית, נכון אין לזה שום הצדקה. אבל יש לי רתייה אינסטינקטיבית ולכן אני לא מוכן לקבל את ההצעה הזאת. אבל זאת התממות, כי מה זאת אומרת רתייה? אז תתגבר על הרתייה בשביל מיליון דולר שווה להתגבר על רתייה. זאת אומרת אתה רוצה אני אתן לך מיליארד. זה לא זה תמיד סוג התשובות שמקבלים ממטריאליסט כשאתה מראה לו שלא הוא ולא אני באמת מניחים מטריאליזם אז מתחילות כל מיני תשובות פורמליסטיות כאלה שנראות מנותקות לחלוטין. כל הסדרת ניסויים שדיברתי עליה בפעם הקודמת בעצם עוסקת בשאלה של המטריאליזם, לא של הדטרמיניזם. היא בעצם בוחנת את התפיסה שלנו לגבי מה זה אדם, האם האדם זה גוש חומר, מה שיש בו זה רק חומר או שיש באדם עוד מימד רוחני, נפשי מעבר לחומר. אז כאן הניסויים האלה בעצם מנסים להראות או לתת לי כלי כדי להיווכח בזה שאני מניח שיש בי עוד משהו חוץ מהתאים והמולקולות. אבל זה לגבי שאלת המטריאליזם. אני רוצה לעבור לניסוי שיבדוק את שאלת הדטרמיניזם שזה השאלה אם יש לנו בחירה חופשית, לא אם יש לנו נפש ורוח ואמרתי כבר ששתי השאלות האלה הן לא אותה שאלה. יש השקה ביניהן אבל זאת לא אותה שאלה. ולפני שאני עובר לחלק השני אני רק רוצה להשלים נקודה שהתחלתי בפעם הקודמת כדי לחדד יותר את הנקודה הזאת מה פירוש שיש באדם משהו מעבר לחומר. דיברתי קצת על עקרון זהות הבלתי נבדלים, זאת אומרת ניסיתי להראות שמבחינה פילוסופית זה דורש הגדרה קצת יותר מדויקת האם במכלול יש משהו שהוא מעבר לפרטים. תראו יש אני חושב כמה גם זה ניסויים מחשבתיים שיכולים לעזור לנו בעניין הזה. רק שנייה אחת היה משהו שברח לי. אוקיי כן. על תכונת האמרגנטיות כבר דיברתי אז נעזוב את זה עכשיו. אז יש ככה יש את מבחן טיורינג שאותו כבר תיארתי שמנסה לתת קריטריון מתי מחשב או בינה מלאכותית מערכת של בינה מלאכותית. אנחנו יכולים או צריכים להתייחס אליה בתור אדם, על כל המשתמע, עם זכויות וחובות וכל מה שאנחנו מייחסים לאדם. והוא הציע, טיורינג הציע איזשהו מבחן מעשי, ברגע שתשים מערכת כזאת ובן אדם בחדר סגור, הם יתקשרו איתי באמצעות נגיד מחשב, מקלדת, אני לא רואה מי זה שמדבר איתי, ואני לא אצליח להבחין מי משני העמיתים שלי לשיחה הוא המחשב ומי מהשניים האלה הוא אדם. ברגע שאני לא אצליח להבחין ביניהם, כנראה שהמחשב כבר הגיע ליכולות של אדם ולכן בעצם מדובר באדם, באדם לכל דבר. הזכרתי אני חושב את הסרט הר, כן, שמישהו התאהב בתוכנת מחשב שהייתה לו, כי הוא ניהל איתה כל מיני שיחות באינטליגנציה מלאכותית, אז היא בעצם ניהלה איתו שיחות נפש והוא פשוט התאהב בה, בתוכנה הזאת. אז זה ביטוי אומנותי נקרא לזה כך לניסוי של טיורינג. זה מעניין לראות את הסרט כי אתה פתאום רואה שזה באמת, אתה באמת יכול להיכנס שם למצב כזה. כשאני אומר את זה כאן זה נשמע תלוש, כאילו מה, להתאהב במחשב נשמע קצת הזוי. אבל כשאתה חי לבד עם המחשב ואתה מתקשר איתו והוא עונה לך ואתה פתאום רואה שזה בן אדם מאוד או יצור מאוד מעניין, עם רגישות, עם כל מיני דברים מהסוג הזה, כמו שמתקשרים נגיד באינטרנט עם מישהו שאתה לא פגשת אותו מעולם, זה בעצם אותו דבר. אתה יכול להתאהב במישהו או במישהי בלי לראות אותם דרך השיחה באינטרנט. ובמובן הזה זה מאוד דומה ולכן אני חושב שכשרואים את הסרט פתאום נכנסים לתוך החוויה הזאת ומבינים שהדיבור הזה הוא לא עד כדי כך תלוש. כי צריך טיפה יכולת הפשטה כדי לקבל את מבחני טיורינג האלה כמבחנים אמיתיים. האינסטינקט הראשוני שלנו מתנגד לזה, לא מוכן לראות באוסף של ברזלים בן אדם. גם אני לא מוכן, אבל לא בגלל אינסטינקט ראשוני, אלא אני חושב שזה באמת לא נכון. אז פה בעניין הזה יש עוד שני ניסויים שיכולים אולי לחדד את העניין. ניסוי אחד זה החדר הסיני של ג'ון סרל, שהוא בעצם מציע ניסוי די דומה. הוא אומר בוא נשים בן אדם בחדר סגור שיש לו חלון אינפוט וחלון אאוטפוט. ובתוך החדר ישנם שני ארגזים גדולים עם אותיות בסינית. עכשיו הבן אדם הזה הוא ישראלי, כן, הוא לא יודע סינית, אין לו מושג מה אומרות האותיות הסיניות, הוא לא מכיר את השפה הסינית, לא יודע לקרוא ולכתוב בסינית. בחלון אחד נכנסות לו שאלות שכתובות בסינית ובחלון השני הוא אמור לענות תשובות שגם הן בסינית, להרכיב מהאותיות שיש לו בארגזים תשובה ולשלוח אותה בחלון האאוטפוט החוצה. וכל פעם שהתשובה שלו היא לא לעניין הוא מקבל זץ חשמלי, כואב. אוקיי. הטענה של סרל היא שאם הזמן אחרי אינסוף זמן, מיליארדי שנים נגיד לצורך הדיון שהבן אדם הזה הוא עם חיי נצח, בסדר? אז הוא כמו ההידרה שדיברנו עליה בפעם הקודמת. אז הוא עם חיי נצח ולכן בעצם אחרי הרבה הרבה הרבה ניסיונות והרבה הרבה הרבה זמן, הבן אדם מפתח איזושהי יכולת לענות את התשובות הנכונות. זאת אומרת הוא מקבל שאלות שאין לו מושג מה הן אומרות והוא מרכיב איזה תשובה אבל הוא יודע שאם באה שאלה מהסוג הזה אז אני עונה תשובה מהסוג הזה כי אחרת אני חוטף זץ. אז הוא מרכיב לעצמו אותיות והוא בודק באופן אמפירי מה יצליח למנוע את הזץ הבא. ודרך זה הוא בונה את התשובות שלו. ונגיד שאחרי מיליארדי מיליארדי מיליארדי מיליארדים של שנים הוא מצליח לתת תשובות רלוונטיות לשאלות שאותן הוא נשאל. אוקיי. אז עכשיו השאלה אם הוא יודע סינית. כי כשמדברים איתו אז שואלים אותו בסינית הוא עונה לעניין בסינית, כל השיחה מתנהלת מצוין, כן. במבחן טיורינג, אם תשים אותו יחד עם סיני בחדר סגור ותדבר איתם עם שניהם לא תצליח להבדיל. זאת אומרת שניהם בעצם אומרים שמגיבים לך בסינית ומנהלים איתך שיחה כמו בן אדם. במובן הזה זה ממש כמו מבחן טיורינג והשאלה האם האיש הזה יודע סינית. והטענה היא שלא. הוא לא יודע סינית. למה? כי צריך להבחין בין שאלת הקלט והפלט, כן, האם הוא מתפקד כמו יודע סינית לבין השאלה האם הוא יודע סינית. זאת אומרת תיאור פנומנולוגי של ההתנהגות שלו לא בהכרח מעיד על המהות. זאת אומרת גם אם הוא מתקשר סינית בסדר, זה לא אומר שהוא מבין. מבין סינית, כי להבין זה לא שואל כעניין ומשיב כהלכה. אם אתה מבין, אז אתה יכול לשאול כעניין ולהשיב כהלכה. אבל אם אתה שואל כעניין ומשיב כהלכה, זה לא בהכרח אומר שאתה מבין. הקשר הוא לכיוון אחד, לא לשני הכיוונים. הנה למשל במקרה של הניסוי של סירל, אחרי מספיק זמן אתה יכול להגיע למצב שאתה שואל כעניין ומשיב כהלכה, אבל אתה לא מבין סינית. כי הבנה זה איזשהו מצב קוגניטיבי, זה לא הדיבור. הדיבור יכול לבטא הבנה, אבל הדיבור הוא לא הוא עצמו הבנה. להגיד שהאיש מבין סינית פירושו שיש לה, בלוגיקה מבחינים בין סמנטיקה לסינטקס. זאת אומרת סינטקס זה מבנה, והסמנטיקה זה משמעות. אז אפשר לנתח משפטים בשפה או לא משנה כל מיני דברים, אפשר לנתח אותם בשפה במישור הסינטקטי, המבני, לראות האם זה בנוי נכון, ואפשר לנתח אותם במישור הסמנטי. במישור הסמנטי זה השאלה מה הדבר הזה אומר או מה המשמעות של הדבר הזה לגביי. ובמובן הזה, הסינטקטי, האיש יודע סינית. זאת אומרת הוא בונה משפטים בצורה סינית נכונה. אבל סמנטית, זאת אומרת האם הוא מבין את המשמעות של המשפט? זה כבר שאלה של תהליכים קוגניטיביים, של תהליכי הבנה במוח שלו, או בשכל שלו בעצם, לא במוח. המוח זה רק איבר כמו שאמרנו. שמה אין את זה, ולכן להגיד שהאיש הזה מבין סינית זה איזשהו חוסר הבנה מאוד. מי שאומר שהאיש הזה מבין סינית לא מבין מה זה נקרא להבין סינית. זאת אומרת יש לו בעיה בהבנה, הוא רק אומר משהו, הוא לא מבין אותו. ולכן, ולכן נדמה לי שהניסוי הזה מתאר למה, למה הניסוי של טיורינג, המבחן של טיורינג לא באמת יכול לתת איזשהו קריטריון לשאלה האם מי שעומד לפניי הוא אדם. כי המחשב כשהוא יגיע לרמה כזאת של שיחה אנושית, אז לכל היותר יהיה לו את הסינטקטיות האנושית. זאת אומרת הוא ידע לבנות משפטים שבנויים נכון ברמה הסינטקטית ולתקשר איתי, לענות לי לעניין, לשאול אותי לעניין והכל בסדר. אבל ההבנה שנמצאת בתודעה שלו, בשכל שלו, שמייצרת בדרך כלל את השיח, לא במקרה של המחשב אבל במקרה של בן אדם, לא קיימת אצל המחשב. ולכן להיתלות בסימפטומים או בנגזרות ולהניח את קיומו של הבסיס שיוצר את הנגזרות האלה זאת טעות לוגית. קצת מוזר להאשים את טיורינג בטעות לוגית, אבל נדמה לי שפה זה בבירור טעות לוגית. זאת אומרת יש פה, צריך להבחין בין הסיבה למסובב. זאת אומרת ההבנה יוצרת שיח, אבל זה לא אומר שכששיש שיח זה בהכרח מעיד על כך שישנה ברקע הבנה. זה פשוט לא נכון. אנחנו קשה לנו לראות איך נוצר שיח בלי הבנה, אבל מתברר שיכולות להיות דרכים כאלה, או תוכנות של תוכנה מלאכותית יכולות לייצר את זה, או סבל מתמשך של מיליארדי מיליארדי שנים בחדר הסיני, גם זה יכול לייצר תופעה כזאת של סינטקטיות, סינטקטיות בלי סמנטיקה. רק הערה, כן.
[Speaker B] יש בבתי ספר שמלמדים לילדים קטנים יידיש. הם יכולים לענות ואת הכל, אחרי זה אתה שואל מה יש בפסוק הם לא מבינים, והם יודעים איך לענות ביידיש למורה.
[הרב מיכאל אברהם] הרבה פעמים כן, אני חושב שהרבה פעמים לימוד של תלמידים למבחן הוא כזה. זאת אומרת הם לומדים מה לענות אבל הם לא באמת מבינים את החומר. זאת אומרת הם יכולים לעבור את המבחן בהצלחה כי הם יודעים מה לענות. כן, נכון, זה דוגמה טובה להבדל בין סמנטיקה לסינטקס. בכל אופן הניסוי הזה של סירל מדגים אני חושב למה המבחן של טיורינג הוא לא באמת מבחן שמשקף, ואני חושב שהזכרתי, הזכרתי באחת הפעמים הקודמות את החדר של מרי. החדר של מרי זה גם כן יש לזה גם ערך בוויקיפדיה, מי שרוצה לראות, לא זוכר כבר מי, מי המציא את הדוגמה הזאת, אבל היא דוגמה שאומרת דבר די דומה. היא אומרת שמרי היא פיזיקאית גאונית שמומחית באופטיקה, מומחית הכי טובה בעולם באופטיקה. היא יודעת כל מה שתרצו בהקשר הזה של פיזיקה של אור, של גלים. והיא יודעת מה קורה כשאור אדום פוגש מבנה קריסטלי כזה אם הוא חוזר. כל מה שהכל יודעת. עכשיו היא יוצאת החוצה, החדר כולה, החדר שלה שהיא חיה בתוכו הוא חדר שחור לבן. יש לה מחשב, יש לה ספרים, אבל הכל שחור לבן, אין שם צבעים. ושמה היא מתמחה בכל מה שקורה, יודעת מה עושה כל צבע ואיך הוא מתנהג בכל תנאים ובכל הנסיבות. עכשיו היא יוצאת מהחדר והיא רואה כלנית, פרח אדום. האם התחדש לה משהו? האם היא עכשיו תופסת משהו שקודם היא לא תפסה או שהיא לא ידעה? אז התשובה היא כמובן כן, כיוון שעד עכשיו לא היה לה מושג מה זה צבע אדום. זאת אומרת היא ידעה לתאר מה עושה קרן אור אדומה בכל תנאים ובכל נסיבות, אבל היא לא ידעה מה זה קרן אור אדומה, מה זה אדום. כי אף פעם לא פגשה את זה באופן בלתי אמצעי. היא יודעת לתאר איך הוא מתנהג ומה הוא עושה ומה זה, כמו שאומרים על רב חיים, רב חיים מבריסק, שהוא הוציא את המחבתות מהמטבח. שלמדו איסור והיתר עד רב חיים, אז בעצם למדו על פיזיקה של ימי הביניים או של העת העתיקה, איך מחבתות בולעות ומה קורה בטיגון ומה קורה בבישול ובעצם הפכת להיות עקרת בית כשעסקת בדברים האלה. עכשיו רב חיים מבחינתו המחבת זה בכלל לא כלי קונקרטי שעשוי בצורה מסוימת ולא יודע מה ומה שאתם רואים מול העיניים. מבחינת רב חיים, המחבת זה קונסטרוקט תאורטי. זאת אומרת זה איזשהו כלי מופשט שמה שהוא יודע לעשות זה שמכניסים לתוכו שמן והוא מוציא אוכל מטוגן. ואין לו מושג איך זה נראה, הוא לא ראה, ברב חיים ההיפותטי, הוא לא ראה מעולם מחבת. המחבת זה איזשהו סוג של מושג או אובייקט מופשט שיש לו אוסף של תכונות. כשרב חיים ייכנס למטבח ויפגוש מחבת, הוא לא יזהה אותה. זה עוד פעם ההבדל הזה בין הדבר עצמו לבין התכונות שלו או ההשלכות שלו. הרבה פעמים יש לנו איזושהי נטייה לערבב בין הדבר לבין תכונותיו. וגם בהקשר ההלכתי והלמדני אגב יש מקום להתלבט, האם ההפשטות הבריסקאיות עוזרות לי להגיע לאמת? האם זאת דרך נכונה לנתח את איסור והיתר? או שבעצם צריך לא לעסוק בהפשטות אלא באמת להיכנס למטבח ובאצבעות לחוש את דיני איסור והיתר ולא לבנות קונסטרוקטים תאורטיים שמייצגים את הסיר, את המחבת, את כלי ראשון, כלי שני, חריף, סכין חדה וכל הדינים האלה של בליעה ופליטה וכולי.
[Speaker B] ולמה זה שונה מתורת הקוונטים שיש כל מיני שיטות מתמטיות ואף אחד בעולם באמת לא מבין מה קורה שמה.
[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה טובה, אני לא בטוח שזה שונה. אם היה לנו איזושהי דרך לפגוש את האלקטרון באופן בלתי אמצעי, אולי לא היינו נזקקים להפשטות המוזרות האלה של תורת הקוונטים. הבעיה היא ששמה אין לנו. אנחנו לא רואים אלקטרונים, זה קטן מדי. אנחנו לא, אין לנו דרך לפגוש את זה באופן בלתי אמצעי. במקום שאין לנו דרך לפגוש, אין לנו ברירה אלא להיעזר במודלים מתמטיים. אבל זה לא באמת אומר שהמודל המתמטי נותן לי איזושהי תפיסה או הבנה בלתי אמצעית של הדבר עצמו. במקרים רבים אנחנו באמת נהיה באותו מצב כמו מרי בחדר שלה, שאנחנו נדע הכל על הדבר אבל לא נבין מה זה הדבר עצמו. וזה במידה רבה אני חושב השורש של התחושה הזאת של המבוכה ביחס לתורת הקוונטים. המבוכה שלנו היא זאת שאנחנו לא ממש מבינים מה קורה שם. יש לנו את המתמטיקה, אנחנו יודעים לעשות את החישובים, אני יכול אולי להגיד לך מה יקרה בכל סיטואציה, אבל מה פשר העניין הזה? אני לא מצליח להבין מה באמת קורה שם. וזה בדיוק מה שאני מתאר כאן, אלא ששם אנחנו אנוסים להיות בתוך מבחן טיורינג או החדר של מרי או החדר הסיני או מה שאתם רוצים, כי אין לנו ברירה, אנחנו לא יכולים לצאת מהחדר. אנחנו לא יכולים לפגוש את הדבר באופן בלתי אמצעי, אז אנחנו משתמשים בתיאורים שלו, במודלים עבורו, בשפות שפיתחנו כדי לדבר עליו ולתאר אותו, אבל אנחנו לא מבינים מה זה הדבר עצמו. אף פיזיקאי לא יודע להגיד לך מה זה אלקטרון אמיתית, כמו מה זה צבע אדום של מרי. הפיזיקאי יודע להגיד לך שאלקטרון מתנהג כמו פתרון של משוואת שרדינגר במצבים כאלה וכאלה. בסדר, הבנתי, זה כמו שהאור האדום פוגע במים והוא נשבר בצורה כזאת או בצורה אחרת, או עוקף או מתאבך או כל מיני דברים מהסוג הזה. אבל מה זה אור אדום? אותו דבר, הפיזיקאי לא יודע לענות מה זה אלקטרון. אין לו את הכלים לענות על זה. הוא יודע להגיד לך מה האלקטרון יעשה בנסיבות כאלה או בנסיבות אחרות כי הוא יודע לתאר אותו במשוואה. זה ממש כמו. אני יודע כמו שמריי ידעה אופטיקה. אבל מה זה אלקטרון? לפגוש אותו, להבין מה בתפיסה בלתי אמצעית, כמובן תפיסה בלתי אמצעית זאת ראייה, אבל ראייה ברזולוציה כזאת היא לא רלוונטית, אז אין דבר כזה. ספק עד כמה בכלל אפשר ברמה המושגית לדבר על תפיסה בלתי אמצעית של אלקטרון, כי בראייה הדברים תלויים באורך הגל. שראייה ניזונה מאור, האור הוא בעל אורך גל מסוים, דברים שהם יותר קטנים מאורך הגל של האור לא ברור בכלל עד כמה אפשר להגדיר ראייה לגביהם, ולכן זה לא רק חוסר יכולת שלנו לראות, יכול להיות שהמושג ראייה בכלל לא מוגדר על דברים כל כך קטנים. זה כבר מביא אותנו לשאלות קונספטואליות אחרות. בכל אופן, אז הטענה היא שהרבה פעמים אנחנו מערבבים את הפונקציות ואת הביטויים המעשיים עם הדבר עצמו. ומבחן טיורינג עושה את אותו דבר, והזכרתי אני חושב את המאמרים האלה על היכולת המתמטית של תאי זרע. כאילו שתאי זרע עושים חישובים פותרים משוואות דיפרנציאליות כדי להתקדם לכיוון הביצית ולהפרות אותה. ובעיתון הארץ פעם ראיתי איזה שהוא מאמר שנורא נורא מתפעל מהיכולת המתמטית של תאי זרע ואמרתי שזה פשוט חוסר הבנה, זה עוד פעם אותו ערבוב. לתאי הזרע אין יכולת מתמטית. יכולת מתמטית יש למתמטיקאי או פיזיקאי שמתארים את אופן הפעולה של תאי זרע, כי זה בדרך כלל לא ביולוג לכן אני אומר מתמטיקאי או פיזיקאי, שמתארים את אופן ההתנהלות של תא זרע כי הוא משתמש במתמטיקה. תא זרע לא פותר משוואות דיפרנציאליות, תא זרע פשוט נוסע. הוא נוסע כמו שהטבע שלו גורם לו לנסוע. דיברתי על היכולת המתמטית של מים ומשוואות נאוויה-סטוקס וכולי. טוב, אז כל זה בעצם מראה לנו שהניסויים המחשבתיים האלה בעצם באים לומר ששימו לב שכל מה שאתם מכירים לגבי עצמכם, הווה אומר תאים ומולקולות, הם ביטויים למשהו שנמצא אי שם מאחורי כל זה. ואסור לערבב את הדבר עצמו עם הביטויים המעשיים שלו. יש בעצם את אני עצמי. מי זה האני עצמי? אני עצמי זה לא אוסף התאים או התכונות הנפשיות שלי. אני עצמי זה בעל התכונות, זה אותו אחד שאלה התכונות שלו. לכן נדמה לי שהזכרתי פעם שראיתי במאמר של יהודי בשם אהרן רבינוביץ', מפסיכולוגיה היה בפסיכולוגיה בבר אילן, אולי עדיין לא יודע, לא מכיר אותו. ראיתי פעם מאמר שלו בבדד, ששם הוא מנסה לאתר את האני של האדם במפה הפסיכואנליטית. איפה נמצא האני? וחשבתי לעצמי שלפני שאני מסתכל על התשובות שלו, החיפוש שלו בנוי על טעות. החיפוש שלו בנוי על טעות כי האני לא אמור להימצא בתוך המפה הפסיכואנליטית. האני זה אותו דבר שהמפה היא המפה שלו. זאת אומרת כל מה שהמפה הפסיכואנליטית מתארת אלה בעצם פונקציות, תכונות, קישורים של מה שאני קורא האני. זה בעל התכונות. אי אפשר לתאר אותו על מפת התכונות, איזה תכונה זה האני? זה כמו לשאול איזה מהתכונות זה השולחן? האם זה שהוא עשוי מעץ? זה שיש לו רגליים? זה שהוא בגובה מטר? מה בדיוק מה זה השולחן? זה שטות. השולחן זה אותו אובייקט שכל אלה הן התכונות שלו. ברשימת התכונות לא תוכלו לאתר מי זה השולחן עצמו, כי כל רשימת התכונות היא התכונות של השולחן. השולחן זה בעל התכונות, הוא לא יימצא על המפה של התכונות עצמן. כן זה כמו לחפש על מפה טופוגרפית או מפה גאוגרפית, סליחה, של כדור הארץ, איפה זה כדור הארץ. כדור הארץ זה האובייקט שהמפה הזאת היא המפה שלו. לא תמצאו את כדור הארץ על המפה. הוא לא נמצא בנקודה הזאת על המפה ולא בנקודה ההיא על המפה. המפה מתארת את כדור הארץ. כדור הארץ הוא הישות שהמפה מתארת אותה. היא לא נמצאת על המפה או בתוך המפה. לכן יש פה אוסף של טעויות כשאנחנו מתייחסים לדברים האלה, שבחלקם נובעות מאיזשהו סוג של הנחת המבוקש. אנחנו בעצם מניחים שאין דבר כזה אני אלא יש רק את הגוף שלנו עם הנגזרות שלו, ואז אנחנו שואלים אוקיי, אז מאיפה יוצאת האשליה הזאת של האני, המודעות הזאת, המודעות העצמית שיש לה לבן אדם. אבל אנחנו מניחים שזאת אשליה וממילא אנחנו מתחילים לחפש איפה היא נמצאת על המפה. אבל לא נכון להניח את זה ולכן גם לא נכון לחפש אותה על המפה. אני אולי אדבר על עוד נקודה חשובה שקשורה לקשר בין הדבר לבין המרכיבים שלו. עכשיו אנחנו נותנים למחשב תרגיל, נניח תעשה אחד ועוד שתיים, הוא מוציא לנו שהתשובה היא שלוש. בעצם, האם המחשב עושה פעולת חיבור? האם המחשב באמת מחבר אחד ועוד שתיים ומגיע למסקנה שזה שלוש? ברור שלא. המחשב בסך הכל מזיז אלקטרונים ממקום למקום, יש מיליארדי מיליארדי מיליארדי מיליארדי מיליארדים של אלקטרונים שנעים שם בתוך המחשב לכל מיני מקומות. זה מה שהמחשב עושה. ולכן אפשר לתאר את המחשב בכמה רמות אינטגרציה. אפשר לתאר את המחשב ברמה של חלקיקים אלמנטריים, או אם תרצו רמה יותר גבוהה, ברמה של אלקטרונים ואטומים. אוקיי? זה הרמה של הזרמים החשמליים והשדות החשמליים, זה הרמה הפיזיקלית. על גבי זה אפשר לתאר את המחשב ברמה של שערים לוגיים. שערים לוגיים זה יחידות במחשב שעושות פעולות לוגיות כאלה ואחרות. זה רמת אינטגרציה גבוהה יותר. ועל גבי זה אפשר לתאר את המחשב דרך פונקציות מה הוא עושה. זאת אומרת, הוא יודע לחשב, הוא יודע לחשב חיבור, הוא יודע לחשב חזקה, להוציא לוגריתם או דברים מהסוג הזה, מה הוא יודע לעשות ברמה הפונקציונלית. זה רמת אינטגרציה שלישית. כשאני מסתכל על פעולת החישוב שעושה המחשב אחד ועוד שתיים שווה שלוש, צריך להבין, המחשב לא עושה בכלל פעולת חיבור. זה פשוט חוסר הבנה לחשוב כך שהמחשב עושה פעולת חיבור. מה שהמחשב עושה זה מזיז אלקטרונים ממקום למקום לפי המבנה שלו והתוכנה שהכנסתי לתוכו. עכשיו מה שקורה זה שאני כמי שבנה את המחשב, בניתי אותו באופן כזה שכשאני אקיש על המקלדת אחד, ואחרי זה אני אקיש פלוס, ואחרי זה אני אקיש שתיים, ואחרי זה אני אקיש שווה, אני בניתי אותו כך שהוא יוציא לי את שלוש. איך אני עושה את זה? אני עושה איזה קונסטרוקציה של שערים לוגיים, ואז הקרן, נגיד פעם זה היה, קרן אלקטרונים שפוגעת במסך ויוצרת שמה ספרה, כן? אז אני מזיז את הקרן בצורה כזאת ואני דואג לזה שיווצר צורה כזאת על המסך. עכשיו המחשב לא יודע שהוא כותב עכשיו שלוש. המחשב יודע שהוא שם פה פה פה פה פה פה פה פה ואחרי זה עוד פעם חצי עיגול למטה וככה נוצרת הספרה שלוש. אבל כשאני בניתי את זה באופן כזה, מבחינתי מה שהמחשב עשה זה פעולה של אחד ועוד שתיים והוא הוציא לי את התוצאה שלוש. אבל המחשב מבחינתו אלה צורות גיאומטריות שלוש, ואפילו לא צורות גיאומטריות, אלא פשוט יש לו איזה סדר פעולות שבהם הוא פוגע במסך באיזושהי צורה בנקודות מאוד מסוימות שיוצרות את הצורה שלוש. אין לזה שום קשר לחישוב אחד ועוד שתיים שווה שלוש. המחשב לא עושה את זה. אוקיי? איפה יושבת המשמעות של הפעולה שאותה עושה המחשב? איפה? רק אצלי בראש. זאת אומרת, אם יבוא אדם אחר, נגיד אדם שלא יודע, לא חושב כמונו, יש לו חשיבה אחרת, חייזר, לא בן אדם, לא משנה, לא חושב כמונו, לא מכיר את צורת הכתיבה של המספרים והאותיות שלנו, הוא יתחיל להקיש על המחשב, המחשב יוציא לו כל מיני דברים, לא יהיה לו מושג מה המחשב עושה. הוא לא יוכל לדעת שהמחשב עושה אחד ועוד שתיים שווה שלוש כיוון שהמשמעות של הפעולה של המחשב לא נמצאת במחשב עצמו. אם תנתח את המחשב עצמו לא תוכל להבין בשום צורה שהוא עושה עכשיו את הפעולה של אחד ועוד שתיים שווה שלוש. אתה יודע לפענח את זה רק בגלל שמי שבנה את המחשב בנה אותו כך שכשהוא יוציא את התוצאות של הפעולות השרירותיות שלו זה יעשה על המסך את אחד ועוד שתיים שווה שלוש. אתה פשוט תראה את הצורות האלה על המסך. זה טיפוגרפיה, זאת אומרת, זה פשוט צורה שמצטיירת על המסך ואנחנו נותנים לזה את המשמעות של חישוב אריתמטי. אבל זה שנעשה פה חישוב אריתמטי זה בסך הכל פרשנות שלנו לתהליכים הפיזיקליים שקורים שם. אין שם שום דבר חוץ מתהליכים הפיזיקליים. אנחנו בונים, נגיד בן אדם שמדבר אנגלית ובן אדם שמדבר עברית המחשב שלו יראה שונה כי הוא צריך לבנות על המסך, או לפחות חלקית שונה, כי הוא צריך לבנות על המסך צורות שונות שמבטאות את אחד ועוד שתיים שווה שלוש פעם בעברית ופעם באנגלית. טוב זה אותו דבר כי זה ספרות אבל אני אומר ברמה העקרונית. לכן הזיהוי הזה של המחשב, את פעולות החישוב שהמחשב עושה, עם היכולת לחשוב, זה פשוט חוסר הבנה. המחשב לא חושב בכלל, המחשב מזיז אלקטרונים לכל הכיוונים. המשמעות של מה שהמחשב עושה נמצאת רק אצלי בראש. אין שום משמעות לפעולות שהמחשב עושה. הפעולות מצד עצמן של המחשב אין להן שום משמעות. המשמעות נוצרת ב. הקשר בין בונה המחשב שהיה אדם לבין אני כצרכן של המחשב. כי שנינו משתמשים באותה שפה, שנינו יודעים לחבר ולחסר מספרים, ואז הוא בונה מכשיר אוטומטי שכאשר אני אראה אותו, אני אוכל להבין מתוך זה מה התוצאה של אחד ועוד שתיים שווה שלוש. קצת דומה ל, יש לפני העידן של המחשבים הספרתיים היו נוהגים לעשות מחשבים אנלוגיים. מחשבים אנלוגיים זה מחשבים שמוציאים את התוצאה לא באמצעות החישוב הספרתי הדיגיטלי שאנחנו מכירים היום, אלא דרך תהליך פיזיקלי שמדמה את התוצאה. למשל, אם אני רוצה לגזור פונקציה, אז אני מפעיל מתח על סליל, והנגזרת של פונקציית המתח נותנת לי את פונקציית הזרם. אוקיי, ככה זאת התכונה של הסליל. הסליל גוזר את המתח שיש עליו ומוציא זרם שהוא הנגזרת של פונקציית המתח. אז אם אני אכניס פונקציית מתח שהיא סינוס, אז הסליל יוציא לי את הנגזרת של סינוס. האם הסליל גוזר? הסליל לא גוזר, הסליל בסך הכל הוא אובייקט פיזיקלי שפועל איך שהוא פועל. אני זה כמו שהמים לא פותרים את משוואת נאוויאר סטוקס וכמו שתא זרע לא פותר משוואה דיפרנציאלית. אלא מה, אני כשאני רואה את זה, אני מבין שכמודל מתמטי למה שנעשה פה, המודל המתמטי המתאים הוא נגזרת. מה שנעשה פה זה גזירה. אוקיי, לכן כל המשמעויות האלה נמצאות אצלי. זה כל כך שגוי, זה ממש ברמה ילדותית לחשוב שהדברים האלה באמת עושים פעולות מתמטיות ופעולות חשיבה. ולכן אני אומר שמבחן טיורינג הוא כל כך אבסורדי שזה קשה להאמין שיש אנשים רציניים שבאמת מאמינים בו. זאת אומרת שהם חושבים שברגע שמחשב יגיע לרמות שיחה ותגובה ואינטראקציה כמו בן אדם אז הוא באמת יהיה בן אדם.
[Speaker B] השאלה אם עם המחשב שעכשיו הם לומדים בעצמם, זה הם יכולים לעשות דברים שאני לא מתכנן שאני לא מבין, הוא יודע יותר ממה שאני יודע. זה לא…
[הרב מיכאל אברהם] נכון, מה שסיכמנו בשיעור שעבר שגם המים יודעים את זה יותר ממה שאתה יודע. הם פותרים משוואת נאוויאר סטוקס שאתה לא יודע לפתור. זה לא אומר שום דבר. אתה תכנתת את המחשב, הכנסת בו בינה מלאכותית כזאת שיש לה איזושהי יכולת, עוד פעם אתה השתמשת במונח ללמוד, אני לא הייתי משתמש במונח הזה, כי המחשב לא לומד. אלא המחשב מגיב באופן שהיה מגיב אדם שהיה לומד. אבל כשאתה מתייחס לתהליך הזה כלמידה, זה כמו להתייחס לסליל בתור גוזר. הסליל לא גוזר. הסליל בסך הכל מוציא זרם לפי המבנה שלו. אני יודע שבמודל המתמטי שמתאר את הפעולה של הסליל זאת נגזרת. אותו דבר פה, אני יודע שהמודל שמתאר את הפעולה של בינה מלאכותית זה מה שנקרא לחשוב, אבל זה לא באמת שהבינה המלאכותית חושבת. היא לא חושבת. היא עושה דברים, היא פעולה ותגובה, היא מקבלת אינפוט ומוציאה אאוטפוט. אני במשמעות שאני מסתכל על זה אני פתאום מבין שבעצם מה שקרה פה הוא פתר איזושהי בעיה שאני לא יודע לפתור, כי במשמעות שאני נותן לדברים אז נפתרה פה בעיה. מבחינת המחשב המחשב לא פתר בעיה ולא למד שום דבר. הוא לא לומד ולא פותר ולא כלום. אני כשאני נותן פשר למה שהמחשב עושה, אני רואה את זה כפתרון, כלמידה, כזכירה, כל הפונקציות שאנחנו מגדירים. ולכן יש פה, זה באמת זה טעות מאוד מאוד יסודית שנמצאת, ועוד פעם, בינה מלאכותית אין לי בעיה עם אנשי בינה מלאכותית, כי הם לא אמורים לטעון טענות פילוסופיות. הם אנשי מקצוע ובתחום שלהם אני מניח שיש שמה אנשים מוכשרים וטובים ובטח יודעים יותר טוב ממני את התחום שלהם, ולכן אין לי ויכוח איתם בתחום המקצועי. יש לי ויכוח איתם כאשר הם עוברים להשלכות הפילוסופיות של העניין. כשהם מדברים על זה שמחשב הופך להיות בן אדם הם כבר חורגים מכובעם המקצועי, הם כבר קובעים איזושהי קביעה פילוסופית, וכאן בעיניי זאת טעות ממש ילדותית הקביעה הפילוסופית הזאת.
[Speaker C] הרב אפשר להגיד שזה מחשב ולא לומד? זה ההבדל בין מחשב לבין לומד?
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אני הייתי מרחיק לכת עוד יותר וטוען שזה הוא גם לא מחשב. כל גולם פיזיקלי כמו מחשב או כמו כל מכונה אחרת הוא בסך הכל מערכת סיבתית שמקבלת אינפוט ועושה איתו מה שהטבע שלה גורם לו לעשות איתו. אני כשאני מסתכל על המחשב אני קורא לזה שהמחשב מחשב. אבל המחשב לא מחשב. המחשב לא עושה את הפעולה אחד ועוד שתיים. המחשב מזיז אלקטרונים, פותח טרנזיסטורים ועושה כל מיני דברים זה הכל. הוא לא עושה שום דבר ממה שאני מכניס בו. אני מסתכל על זה ונותן לזה איזושהי משמעות כי מבחינתי. מבחינתי יש לזה משמעות, מבחינתי זה מדמה פעולה של חישוב. זה אפילו לא פעולה של חישוב, אלא מבחינתי זאת סימולציה לפעולה של חישוב, ולכן אני יכול להיעזר בדמיון הזה, באנלוגיה הזאת, בין מה שהמחשב עושה לבין מה…
[Speaker D] אבל אם זה, אם זה סירקולר לוג'יק, זאת אומרת, מי שבאמת חושב ככה הוא חושב שגם המוח שלנו בדיוק עובד ככה, שזה נוירונים, שזה, ככה הוא עובד. אז אתה אומר שזה בדיוק מה שהם אומרים.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל הטענה שלי זה שזה כמו בחדר, לכן הבאתי את הדוגמאות של החדר הסיני למשל. אז מה, בחדר הסיני הוא יגיד שהאיש מבין סינית?
[Speaker D] לא, אבל הם יגידו מה זאת אומרת להבין סינית? הם באמת אומרים, ככה הם טוענים. מה שאנחנו עושים, מה שאנחנו עושים אנחנו לומדים כשאנחנו ילדים, אנחנו לומדים את השפה משום מה מהחוקים האלו, אנחנו מבינים אותה, או שזה אפילו הארדוור בתוך המוח שלנו וזה איך שאנחנו עובדים. אין, זה מה שהם טוענים. אני לא אומר שזה נכון, אני רק אומר, אבל זה מאוד…
[Speaker B] דטרמיניסט יגיד שהאדם הוא רק מחשב.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, מטריאליסט, לא דטרמיניסט, אלא מטריאליסט.
[Speaker B] מטריאליסט יגיד שהאדם הוא רק מחשב. הוא…
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אני רוצה להבהיר משהו, תראו, לכן הבאתי את הדוגמה של החדר הסיני. בחדר הסיני בעצם, מה שדני רוצה לומר, זה שמבחינה… מבחינת האיש בינה… לא יודע אם זה איש בינה מלאכותית, כי איש בינה מלאכותית יכול לחשוב כמוני, אלא הפילוסוף של בינה מלאכותית, לא האיש מקצוע של בינה מלאכותית, בעצם יטען שגם אדם שמבין סינית פועל בצורה כזאת. אבל כאן זו סתם טעות, בגלל שהאדם שמבין סינית אנחנו יודעים מה זה נקרא להבין שפה, את זה אנחנו מכירים מעצמנו. כשאני מדבר על משהו, כשאני מבין עברית, אין פירושה שכשאתה שואל שאלה אני עונה לך לעניין. זה ביטוי של העובדה שאני מבין עברית. אבל יש בתוכי תהליכי הבנה שאני מודע להם היטב לגביי, אני לא יודע מה קורה בתוכך, אני יודע מה קורה בתוכי, כי כל בן אדם מכיר רק את עצמו מבפנים. ולכן שם אין לי ספק שמה שקורה פה זה לא מה שקורה אצל המחשב, או לפחות אין שום אינדיקציה שזה מה שקורה אצל המחשב. יכול להיות שבאופן מקרי גם במחשב קורים דברים כאלה, אבל אני אומר ברמה העקרונית, אין שום סיבה להניח שהדבר הזה קורה. אני בניתי מעגל חשמלי והוא עושה בדיוק את מה שאמרתי לו לעשות, אז אין סיבה להניח שמאחורי זה יושבת סמנטיקה, זה רק סינטקס. אבל אצלי אני יודע שיש סמנטיקה. הרי אני יודע שכששואלים אותי את השאלה אני לא מרכיב אותה סתם ככה טכנית, אלא אני חושב מה משמעות השאלה ואני בוחר איך לבנות את התשובה אליה. אז להכחיש את הדבר הזה, אתה יכול כמובן להכחיש את המציאות ולהישאר מאוד עקבי, אבל זו שטות, זה ברור שזה לא נכון.
[Speaker B] אבל עוד פעם המטריאליסט, זה כל הרעיון של מטריאליסט, הוא אומר שאין לך ברירה, אתה חייב לעשות את זה ואין משהו יותר מזה.
[הרב מיכאל אברהם] מטריאליסט ודטרמיניסט, לא לערבב, אתה מדבר על מטריאליסט, לא על דטרמיניסט. מטריאליסט. האין לי ברירה זה דטרמיניסט. אבל הנקודה היא, אני רוצה לומר עוד פעם, זה לא ככה. הבאתי באחד השיעורים הקודמים שדיברתי על מטריאליזם ודטרמיניזם, אז הזכרתי את פרופסור יוסף נוימן מאוניברסיטת תל אביב שנפטר לפני כמה זמן, שדיברתי איתו, הוא מטריאליסט, ודיברתי איתו בטלפון אחרי שהוא קרא את הספר שלי על האבולוציה, שהוא גם מוזכר בו. והיה לנו דיון מאוד מעניין. היה איש מרתק ותוך כדי זה הוא אמר לי, וזה היה עוד לפני שכתבתי את מדעי החופש על הבחירה החופשית, אומר לי תשמע, אני לא מצליח להבין את העמיתים שלי המטריאליסטים. הם חושבים שאין באדם ממדים מנטליים בכלל. זאת אומרת האדם הוא רק ביולוגיה. עכשיו אני כמטריאליסט יודע שהם מדברים שטויות, בגלל שברור שיש לנו… מה, אתה מכחיש את זה שאתה אוהב, רוצה, חושב, מבין, זוכר? אתה לא יכול להכחיש דבר כזה. יש לנו פונקציות מנטליות כאלה, אלא שהוא כמטריאליסט טוען שהפונקציות המנטליות האלה הן לא מתרחשות בתוך הנפש האנושית כי לדעתו אין דבר כזה נפש, אלא הן תוצאה אמרגנטית של המכלול החומרי. זאת אומרת, המכלול החומרי יוצר את הפונקציות האלה, לא צריך להניח עוד סובסטנציה, כן, עוד סוג של דבר שקיים בנו, נפש או נשמה, אלא זה הכל מטריה. אז מטריאליסט מפוכח זה לא מטריאליסט שמכחיש את קיומם של מחשבות ותובנות ותפיסות או רציות או רגשות, כל הממדים המנטליים. זה מטריאליסט טמבל. מטריאליסט מפוכח זה מטריאליסט שאומר אני מבין שיש את כל זה, הרי הוא חווה את זה בדיוק כמוני וכמוך, אלא הוא… אומר שזה לא בהכרח מצריך להניח שיש נשמה בעולם. יכול להיות שיש רק גוף והמכלול הגופני מייצר את התופעות האלה. הרבה פעמים דיברנו על זה, גם ג'ון סרל באותו ספר, על מולקולות המים, שכשכאשר אוסף של מולקולות מצליח לייצר נוזליות, מה שכל מולקולה לחוד אי אפשר להגדיר לגביה אם היא נוזלית או לא נוזלית. נוזליות זה תכונה של הצבר. לכן הוא אומר שיש איזה שהם תכונות של המכלול החומרי שאיכשהו נותנות לי תופעות מנטליות, ולא צריך להניח את קיומה של נשמה בשביל זה. זה מטריאליסט מפוכח, יש לי ויכוח איתו אבל זאת עמדה שבהחלט ניתנת להיאמר. אבל המטריאליסט שאומר לא, אין דבר כזה בכלל, הרגשות זה אוסף של זרמים חשמליים, הוא פשוט קשקשן. יכול להיות שהזרמים החשמליים מייצרים את הרגשות, אבל הרגשות בעצמם הם לא זרמים חשמליים. כמו שהאור הצהוב הוא לא גל אלקטרומגנטי, דיברתי על זה. האור הצהוב הוא לא גל אלקטרומגנטי באורך גל כזה וכזה, פשוט שטויות. שדה אלקטרומגנטי באורך גל מסוים שפוגע ברשתית יוצר אצלנו הכרה של אור צהוב. זה סיבה ומסובב, אבל זה לא זהות. האור הצהוב זה לא גל אלקטרומגנטי. האור הצהוב זה התחושה אצלי בהכרה שנוצרת כשפוגע הגל האלקטרומגנטי ברשתית שלי. אי אפשר לזהות אותם, זה טעות.
[Speaker E] הרב, הרב סליחה, זה לא פשוט להגיד שבן אדם ששואלים אותו שאלה, הוא יכול לענות היום תשובה כזאת ומחר תשובה אחרת? במחשב זה אין דבר כזה. תמיד זה יהיה אותה תשובה, או אותה שאלה לשני אנשים, כל אחד יענה משהו אחר לגמרי.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא אינדיקציה. אתה יכול לבנות מחשב שיענה לך כל יום תשובה אחרת, תכניס בתוכו מערכת רנדומלית.
[Speaker E] אבל אתה צריך לבנות אותו מחדש.
[הרב מיכאל אברהם] פה אותו בן
[Speaker E] אדם, במצב רוח שלו, בידיעות שלו…
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, לא, לא. במחשב אתה יכול לבנות אותו עם מרכיב רנדומלי, הוא ייתן לך כל פעם תשובה אחרת. מה הבעיה? השינוי התשובה לא אומר כלום, השאלה היא מה משנה את התשובה? האם מה שמשנה את התשובה זה תהליך רנדומלי מכני כזה, מן הגרלה כזאת, או שאיזשהו סוג של שיקול דעת של חשיבה של הבנה שבעקבותיה, כיוון ששינית את ההבנה שלך אתה עונה תשובה אחרת. לכן עצם השינוי לא אומר כלום. השאלה היא מה עומד בבסיס השינוי, מה יוצר את השינוי? זה הנקודה החשובה. אוקיי.
[Speaker E] אבל הבן אדם הוא אותו בן אדם בלי שינוי והוא נותן…
[הרב מיכאל אברהם] מה? לא הבנתי. לא הבנתי.
[Speaker E] אני אומר הבן אדם הוא אותו בן אדם, הוא בול אותו בן אדם והוא נותן תשובה אחרת,
[הרב מיכאל אברהם] הוא יכול לתת תשובות שונות.
[Speaker E] המחשב לא, בשביל זה אתה צריך לשנות אותו.
[הרב מיכאל אברהם] אם תסתכל לתוך המוח שלו, אז אתה תראה שזה לא אותו בן אדם. בכל פעם שהוא אומר תשובה אחרת, המוח שלו יש לו מבנה טיפה שונה. אחרת התשובה לא הייתה אחרת. אנחנו עובדים עם המוח שלנו. המוח שלנו בסופו של דבר מחולל את הדיבור. אז אם יש דיבור שונה, אז גם המצב המוחי הוא שונה. זה ברור, גם דואליסט ליברטני כמוני מודה בזה. זה לא קשור. וגם המחשב דרך אגב, אם הוא עונה תשובה שונה, אז הוא מחשב שונה, כי זורמים בתוכו זרמים חשמליים באופן אחר. זאת אומרת אתה תראה תהליכים פיזיקליים שונים בתוך המחשב. זה עוד פעם, השינוי לדעתי לא אומר שום דבר. השאלה היא מה מחולל את השינוי. טוב, אני רוצה עד עכשיו בעצם דיברתי יותר על מטריאליזם מאשר על דטרמיניזם כמו שאמרתי קודם, זאת אומרת השאלה האם יש בנו עוד משהו חוץ מחומר, ודיברתי כבר בעבר על הזיקה בין שתי השאלות. הן לא זהות. אפשר להיות מטריאליסט ולדגול בבחירה חופשית, ואפשר להיות דואליסט ולדגול בדטרמיניזם עקרונית. אבל כשמסתכלים על התכונות של פיזיקה של חוקי הפיזיקה וכולי, אז הראיתי שבכל זאת זה בדרך כלל הולך ביחד. מטריאליזם ודטרמיניזם הולכים ביחד ולהיפך בדרך כלל. עכשיו אני רוצה להוסיף עוד ניסוי מחשבתי שיעזור לנו לבחון את עצמנו לא ביחס לדואליזם, לקיומה של רוח מעבר לחומר, אלא ביחס לליברטניזם. וכאן אני רוצה לדבר על החמור של בורידן. בורידן היה רקטור האוניברסיטה בפריז במאה ה-15 נדמה לי או ה-14 משהו כזה, והוא עסק לא מעט במה זה חשיבה רציונלית, ברציונליות. והוא בנה דוגמה מאוד ידועה שבאה להמחיש שרציונליות זה לא תמיד מה שאנחנו חושבים. והוא אומר בעצם את הטענה הבאה, הוא אומר בוא נגיד שאתה שם חמור בין שני אבוסים, כן נסתכל על זה אני אשתף פה את לקחתי את זה קריקטורה מעיתון. כשהקונגרס התלבט בקשר לטענת פנמה, לכרות את תעלת פנמה, השאלה איפה, בניקרגואה או בפנמה, איפה לעשות את התעלה הזאת, אז היה קריקטורה בעיתון אמריקאי בשנת אלף תשע מאות, שזה היה ביקורת על ההתלבטות האינסופית של הקונגרס האמריקאי מה לעשות עם התעלה הזאת, והם ציירו שמה את החמור של בורידן. אתם רואים, זה הקונגרס, הקפיטול כן, ופה יש חמור, ופה יש את פנמה וניקרגואה בתור שני אבוסים, כן, האוכל של החמור. עכשיו החמור עומד באמצע בין שני האבוסים, ועומד שם. באיזשהו שלב הוא מתחיל להיות רעב והוא רוצה לאכול. עכשיו הוא צריך להחליט האם לפנות לאבוס של פנמה או לאבוס של ניקרגואה, כן, נקרא להם כך לפי הציור, לאבוס הימני או לאבוס השמאלי. עכשיו המצב הוא סימטרי לחלוטין, לצורך הדיון זה ניסוי מחשבתי, אוקיי? בניסוי מחשבתי אני אומר, זה שני אבוסים זהים לחלוטין שנמצאים באופן סימטרי לגמרי סביב החמור, וגם החמור הוא סימטרי לגמרי. בסדר? לצורך הדיון אנחנו מעמידים פה כמובן מה שהזכרתי כבר שפיזיקאים כשרוצים לטפל בחמור הם מתחילים בוא נתחיל עם חמור נקודתי, ונראה מה עושה חמור נקודתי ואז נראה אחר כך אם יש לו רגליים, אם יש לו זנב, אם יש לו אוזניים, לאט לאט נרכיב את הבעיה, אבל נתחיל עם הבעיה הפשוטה ביותר, טוי מודל כזה. כן? אז בוא נתחיל חמור נקודתי יושב בין שני אבוסים נקודתיים זהים שנמצאים בשני הצדדים שלו באופן לגמרי סימטרי. עכשיו הוא רעב, הוא צריך להחליט ממי מהם לאכול, אין לו שום דרך רציונלית להחליט אם לפנות לפנמה או לניקרגואה, נכון? שניהם זה אבוסים זהים, שניהם ישביעו אותו, ולכן השאלה היא מה לעשות? אז טוען בורידן החמור הרציונלי ימות ברעב, כי הרי המושג הרציונליות שהוא משתמש בו זה קראתי לזה בספר רציונליות סיבתית. רציונליות במובן שלו זה הכוונה שלמה שאתה אומר, מה שאתה עושה יש סיבה טובה למה אתה עושה אותו. אוקיי? יש סיבה טובה למה אתה עושה אותו. אדם או יצור רציונלי עושה דברים רק אם יש לו סיבה טובה לעשות אותם. עכשיו פה אם אתה תלך לאכול מהאבוס של פנמה לא תוכל להציג לי סיבה למה פנית דווקא לאבוס של פנמה ולא לאבוס של ניקרגואה, אז בעצם זה לא רציונלי, למה פנית לפנמה ולא לניקרגואה או להיפך. לכן חמור רציונלי בעצם ימות ברעב, הוא יהיה תקוע בין שני אבוסים זהים עמוסי כל טוב אבל לא יוכל להחליט ממי מהם לאכול ולכן הוא ימות ברעב. מה צריך לעשות חמור שהוא באמת רציונלי, לא רציונלי סיבתי אלא רציונלי תכליתי? הוא בעצם צריך לעשות הגרלה, נכון? הוא צריך לעשות הגרלה ולהחליט על אחד משני האבוסים כי אין למה למות ברעב, תאכל את אחד מהם, אין לך סיבה, אבל דווקא החשיבה רציונלית אומרת עזוב אני אעשה משהו בלי סיבה כי אני רוצה להשיג את התוצאה, להישאר בחיים. ובמובן הזה זאת רציונליות הרבה יותר רציונלית מאשר רציונליות הסיבתית, זאת רציונליות תכליתית, וזאת רציונליות שאומרת אני אעשה את הפעולה שנדרשת כדי להשיג את התוצאות שאותן אני רוצה להשיג, אני לא אעשה את הפעולה מתוך הסיבות שגרמו לי לעשות את הפעולה. פעולה מתוך סיבות תמית אותי פה ברעב, פעולה בשביל תוצאות תציל אותי. ובעצם בורידן ניסה להציג כאן שחשיבה רציונלית זה לא תמיד פעולה שאפשר להצדיק אותה במונחי סיבות, לפעמים דווקא לפעול בלי סיבה מספקת זה הדרך הרציונלית לפעול. זה היה הדיון של בורידן. אוקיי, אני אעיר עוד כמה הערות לאנשים שקצת מכירים את הסוגיה הזאת, דיברנו על זה גם בהקשר של כאוס. בפועל חמור לא תיאורטי חמור אמיתי לא ימות ברעב. למה? א' כי הוא עצמו לא סימטרי, ב' כי שני האבוסים לא נמצאים במרחק זהה משני הצדדים, תמיד יש איזשהו הבדל ולכן ההבדל הזה יכול להוות סיבה למה אתה פונה לאחד מהם או לשני. זה לא משנה, זאת אומרת הסימטריה של הבעיה היא לא שלמה ממילא החמור יכול לפנות לאחת היא הצדקה הוא יפנה נגיד לאבוס הקרוב אליו ביותר כי זה הכי קצר, הדרך הכי קצרה. אז אם יש פער באורך הדרך אל שני האבוסים אז יש שיקול רציונלי למה לפנות לאחד האבוסים. אבל אפילו בניסוי היפותטי לגמרי שבו אני מעמיד את החמור במרחקים זהים לגמרי משני אבוסים זהים לגמרי אין שום הבדל, מה שיקרה בדרך כלל זה מה שפיזיקאים קוראים שבירת סימטריה ספונטנית. שבירת סימטריה ספונטנית פירוש הדבר תבוא איזושהי… רוח קלה מאחד הצדדים. משהו ישבור פה את הסימטריה, כי סימטריה מושלמת בטבע לא קורית, כמו שהגמרא אומרת, אין עיגול בטבע. בטבע אין צורות מושלמות וסימטריות לגמרי, בטבע תמיד יש איזה שהם חריגות מהסימטריה. ולכן גם אם הצלחת לייצר איזה שהיא תמונה סימטרית לחלוטין בין ימין ושמאל, משהו ישבור את הסימטריה הזאת, תבוא איזה שהיא רוח קלה משם, איזה שהוא עלה פתאום יעוף וישבור את הסימטריה, ואז החמור יוכל להחליט לאן לפנות. כן, תחשבו על שאנחנו שמים, דיברנו על זה כשדיברתי על הכאוס, שאנחנו שמים כדורון על ראש של כדורסל, כן, אנחנו שמים ג'ולה. אוקיי, בראשו של הכדורסל. באופן עקרוני הג'ולה אמורה לעמוד שם ולא לסטות לאף אחד משני הכיוונים. נכון? אבל אתם מבינים שזה אף פעם לא יקרה. זה אף פעם לא יקרה כי אני לא אוכל לשים את הג'ולה בדיוק בנקודה שיש לה סימטריה ימינה ושמאלה, למרות שיש נקודה כזאת באופן עקרוני. אבל אני לא אוכל לשים את זה, אני לא יודע לדייק עד כדי כך. אבל בוא נגיד שהצלחתי לדייק עד כדי כך ושמתי את הג'ולה בדיוק בנקודה הזאת, עדיין בחריצים של הכדורסל יש איזה שהוא הבדל בין הימין והשמאל. בוא נגיד שהכדורסל גם הוא סימטרי לגמרי, עדיין אבל יכול להיות שתהיה איזה שהיא רוח קלה שתבוא פתאום מצד זה או מצד זה, תמיד משהו ישבור את הסימטריה באופן ספונטני בלי שאני יוזם את זה. ולכן בעצם סימטריות תמיד נשברות בטבע, וזה תופעה מאוד חשובה בהקשר למעברי פאזה ולכל מיני דברים אחרים בתרמודינמיקה, שבירות סימטריה ספונטניות, גם בתורת שדות יש שבירות סימטריה ספונטניות, פיזיקאים עוסקים בהם הרבה. אבל אני עכשיו עוסק בניסוי היפותטי לגמרי, אין שבירת סימטריה, העסק סימטרי לחלוטין. הכל מושלם, סימטריה מושלמת.
[Speaker B] הערה קטנה, בעבודה שלי, אם עושים סימולציה לזה במחשב, צריכים לשים משהו ששובר את הסימטריה, כי במחשב זה יהיה סימטרי גמור.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אז המחשב זה כלי לעשות ניסויים מחשבתיים טובים, כי המחשב מה שאתה מכניס בתוכו זה מה שיש בו, אם תכניס בו סימטריה הוא יהיה סימטרי. כמובן לא ברמה הפיזיקלית, ברמה הפיזיקלית יש תמיד השפעות תרמיות על מחשב ויש תנודות שאתה לא מתכנן במחשב, אבל ברמה של התוכנה, ברמה של הלוגיקה, אז הוא סימטרי לגמרי. לכן עושים את האחד ואת האפס במחשב בפער של אני לא יודע מה, חמישה וולט או עשרה וולט, כי וולט אחד לפה לשם יכול להשתנות עם הטמפרטורה, אבל חמישה וולט זה לא יקפוץ. לכן הלוגיקה נשארת טובה. בכל אופן, אז לענייננו, אז זה בורידן. עכשיו אני שואל שאלה מה יקרה עם אדם שנמצא בסיטואציה כזאת במקום החמור. אז כל אחד מאיתנו יגיד אני מניח, שהאדם ודאי לא ימות ברעב, האדם יעשה הגרלה ויחליט על אחד האבוסים, ייקח את אחד האבוסים ויאכל אותו, הוא לא ימות ברעב. עכשיו שימו לב מה הדבר הזה אומר. בורידן עסק בניסוי המחשבתי הזה כדי לברר את מושג הרציונליות, אני רוצה להסתכל עליו במישור אחר לגמרי, אני רוצה להסתכל עליו כמברר את שאלת הדטרמיניזם ולא את שאלת הרציונליות. וכאן אני רוצה לטעון את הטענה הבאה, זאת אומרת בעצם בהנחה שהחמור אני אנסח את זה ככה, חמור נקודתי או סימטרי לגמרי שיעמוד במצב סימטרי לגמרי לדעתי באמת ימות ברעב. אמיתית, זה מה שיקרה לו. למה? תחת ההנחה שלחמור אין בחירה חופשית, תחת ההנחה שחמור הוא מערכת דטרמיניסטית. ולמה? כי יש משפטים במתמטיקה, כן, משפטי נתר, משפטי סימטריה במתמטיקה, אבל הבסיס שלהם בעצם, בסיס עד כמה שאני מבין לפחות, הבסיס לממשפטים האלה הוא בעצם איזה שהיא תכונה של משוואות מתמטיות, תכונה בסך הכל די פשוטה, שבינתן משוואה מתמטית מסוימת, משוואה דיפרנציאלית נגיד שהפתרון שלה הוא פונקציה, כן, לא מספר, אז המשוואה יש לי משוואה מסוימת, הפתרון תהיה לו את אותה סימטריה לפחות שיש למשוואה או לבעיה. הפתרון של הבעיה יהיה עם אותה סימטריה לפחות או אפילו יותר מאשר הסימטריה של הבעיה. זה משפט במתמטיקה. אוקיי? עכשיו בוא נסתכל על החמור הזה בתור מערכת פיזיקלית. אם הוא מערכת פיזיקלית אז אני יכול לתאר את החוקים הפיזיקליים ששולטים על ההתנהגות שלו ובעצם זה חוקים שמתוארים על ידי משוואות כל שהן. אוקיי? עכשיו אם אני בונה סיטואציה שהיא סימטרית לגמרי, אז מתמטית יוצא שהחמור לא יכול לזוז מהמקום. זה לא תכונה פסיכולוגית של חמור, זה לא שאלה של רציונליות של חמור. זה אילוץ לוגי. זאת אומרת מערכת פיזיקלית תמות ברעב בסיטואציה הזאת. ולמה? כי תחשבו עכשיו על הסיטואציה שיש פה בציור. היא סימטרית בין ימין ושמאל והחמור גם הוא סימטרי לגמרי. עכשיו, אם החמור יזוז לכיוון פנמה, זה אומר שהפתרון, כאילו הפונקציה שיוצאת מהבעיה הזאת, לא מקיימת את הסימטריה של הבעיה כי הוא פנה ימינה למרות שהבעיה סימטרית בין ימין ושמאל. אבל זה לא יכול להיות. משפט במתמטיקה אומר זה לא יכול להיות. גם אם הוא פונה ימינה, זה לא מקיים את הסימטריה של הבעיה. זה שובר את הסימטריה של הבעיה. לכן החמור יכול או לעמוד במקום או לנוע בקו ישר קדימה. הוא לא יכול לסטות לאחד הצדדים אם הבעיה היא סימטרית ולכן זה משפט מתמטי שהחמור ימות ברעב בסיטואציה כזאת. עכשיו מה בעצם הדבר הזה אומר? שגם אדם שאני אשים באותה סיטואציה, אם אני רואה אותו כיצור פיזיקלי לגמרי שההחלטות שלו הן החלטות שמתקבלות על ידי פתרון של חוקים מתמטיים, חוקים פיזיקליים, זאת אומרת פתרון משוואות דיפרנציאליות, אז אדם גם הוא ימות ברעב בסיטואציה הזאת. אין ספק. זאת אומרת המטריאליסט או הפיזיקליסט צריך להודות שבמצב ההיפותטי, כמובן זה מצב היפותטי, שבו הסימטריה היא מושלמת, גם של האדם, גם של השולחנות העמוסי אוכל שבשני הצדדים שלו בימין ובשמאל, הבן אדם שיעמוד באמצע ימות ברעב. בגלל שההחלטה שאותה הוא מקבל היא בעצם ביטוי לתהליכים שהם חוקי פיזיקה, וחוקי הפיזיקה בסיטואציה כזאת חייבים לתת פתרון שהוא סימטרי בין ימין ושמאל. ולכן אנשים לא שמים לב לעניין הזה, אבל החמור של בורידן הוא תופעה מתמטית, לא תופעה פסיכולוגית. ברמה המתמטית מערכת שיושבת בסיטואציה כזאת לא יכולה לפנות ימינה ולא שמאלה. היא יכולה לנוע אך ורק על ציר הסימטריה. זה הכל. או לעמוד. לעמוד זה לנוע במהירות אפס על ציר הסימטריה, אז זה אותו דבר. אז הטענה בעצם שאם האדם הוא מערכת פיזיקלית אז הוא ימות ברעב בסיטואציה הזאת. נכון שבפועל זה לא יקרה כי בפועל תמיד יש משהו שישבור את הסימטריה, זה לא תמיד יהיה בדיוק אותו דבר ימינה ושמאלה, ואולי יהיה איזשהו רוח, וגם האדם עצמו לא לגמרי סימטרי. הלב שלו קצת נוטה שמאלה ובין ימין לבין שמאל אצלו זה לא סימטריה מושלמת. אגב אמנים כבר עמדו על כך שאסתטיקה של בן אדם דורשת איזושהי אסימטריה מסוימת. זאת אומרת אדם שיש לו סימטריה מושלמת בין ימין ושמאל זה משהו לא אסתטי. אבל זה סתם, זה הערה בסוגריים. בכל מקרה לענייננו, זה אומר שהניסוי המחשבתי הזה הוא בעצם נפקא מינה, או אבן בוחן, נייר לקמוס לשאלה אם אתה דטרמיניסט או לא. כי הדטרמיניסט יכול לומר לי, ואכן היו כאלה שאמרו לי את זה כששאלתי אותם, אתה צודק, אנחנו באמת חושבים שאדם במצב כזה ימות ברעב. נכון! במצב ההיפותטי שהכל סימטרי לגמרי כמובן והכל, אנחנו באמת מאמינים שאדם במצב כזה ימות ברעב. כי הם חושבים שגם כשאדם בוחר ללכת ימינה או שמאלה הוא לא באמת בוחר, אלא היה משהו ששבר את הסימטריה וגרם לחישוב שלו לקחת אותו ימינה או לקחת אותו שמאלה. אבל אם אין שום דבר ששובר את הסימטריה, אז האדם ימות ברעב באמצע. זה מה שהם אומרים. עכשיו אני בכל ליבי מאמין שזה לא נכון. אני חושב שאדם במצב כזה יעשה הגרלה ויפנה ימינה או שמאלה. אבל תבינו שאם דבר כזה קורה, זה אומר בהגדרה, בהכרח, שהאדם הוא לא מערכת דטרמיניסטית. שהאדם הוא לא מערכת פיזיקלית שפותרת משוואות דיפרנציאליות אלא יש בו עוד משהו שיכול לחרוג מעבר לפיזיקליזם שלו, כי אחרת הוא לא יכול לעשות הגרלה כזאת. תבינו שדטרמיניזם, ודיברתי על זה באחד השיעורים הראשונים, דטרמיניזם כמו שהוא סותר בחירה חופשית, דטרמיניזם גם סותר אקראיות. גם הגרלה זה לא חוקי בדטרמיניזם. כשאתה עושה הגרלה ואתה מחליט האם ללכת ימינה או ללכת שמאלה, ההגרלה זה משהו שיכול לקחת אותך ימינה או שמאלה, זאת אומרת הוא שובר את הסימטריה. תפיסה דטרמיניסטית לא מוכנה לקבל גם הגרלה, לא רק בחירה חופשית. ולכן בעצם הדטרמיניסט אמור להסיק פה שאדם במצב כזה ימות ברעב.
[Speaker D] זה מה שהוא אמור. לא הבנתי, למה אדם רציונליסט לא יכול להגדיר לעצמו שהוא יודע שהוא ימות אם הוא לא יעשה החלטה? הוא מבין את הבעיה הזאת, הוא רפלקטיבי, ואז הוא יחליט שהוא יעשה הגרלה?
[הרב מיכאל אברהם] אבל אין לו תהליך של עשיית הגרלה. בגלל שההגרלה הזאת בעצם שוברת סימטריה. איך הוא ינוע ימינה בסוף? הרי בשביל לנוע ימינה הוא צריך להפעיל.
[Speaker B] אם היה במקום אדם יש מחשב שמה, מחשב יעשה את ההחלטה ויגיד אני יודע שאם אני לא עושה שום דבר אני אמות, ולכן הוא יחליט משהו.
[הרב מיכאל אברהם] קודם כל הוא לא יודע, כן? הוא רק יעשה הגרלה.
[Speaker B] אוקיי, תשתמש במילה אחרת.
[הרב מיכאל אברהם] ומעבר לזה, זה רק בגלל שהאדם שבנה אותו הכניס לתוכו אפשרות ללכת ימינה גם במצב סימטרי, אבל אז זה אומר שהכניסו לתוכו משהו אסימטרי, משהו שבר את הסימטריה. תבינו מערכת פיזיקלית, אתם מתארים את הדברים במישור של הקוגניציה, במישור של החשיבה. אני מסתכל על זה במישור של המכניקה, אני שואל איך מכנית האיש יתחיל לנוע ימינה. איזה כוח יפעיל אותו ימינה כשכל הסיטואציה היא סימטרית? הרי לא יכול להיות דבר כזה. לכן זה לא, אני מסכים איתכם שקוגניטיבית ברור לגמרי שהבן אדם לא ימות ברעב והוא יבחר את אחד הצדדים. אני רק שואל הדטרמיניסט איך תסביר את זה? הרי אתה צריך לתת איזשהו הסבר פיזיקלי, ופיזיקלית לא יכול להיות לזה הסבר. עכשיו, הבעיה בניסויים מחשבתיים זה שניסויים מחשבתיים לא ישכנעו אף אחד. זאת אומרת, אם המטריאליסט מתעקש הוא יגיד נכון, בן אדם במצב כזה ימות ברעב, ולא הוכחתי לו כלום. לכן אני מגדיר את ה… הסברתי מה זה ניסוי מחשבתי. ניסוי מחשבתי תפקידו לעזור לך לקבל החלטות, זאת אומרת למצוא מה אתה עצמך חושב. אז עכשיו כל אחד מכם צריך לבדוק את עצמו. אם אתה חושב שבסיטואציה ההיפותטית הזאת הבן אדם באמת ימות ברעב, אין בעיה, אני לא יכול להגיד לך כלום. אבל אם גם אתה כמוני משוכנע שהבן אדם בסוף כן יפנה לאחד הצדדים, זה אומר שאתה לא פיזיקליסט. בסדר. אז זה הניסוי המחשבתי של הבחירה החופשית, בזה פחות או יותר סיימתי את המהלך. בפעם הבאה אני אעשה, בפעם הבאה אני מסיים את ה… אמרתי שזה ייקח לי עוד פעם או פעמיים, אני מסיים את המהלך של הספר ואז אולי עוד פעם אחת נדבר על משמעות של בחירה, המשמעות הרוחנית של בחירה, רוחנית תורנית של בחירה, וזהו ונגמור את הסדרה הזאת שהיא כבר באמת ארוכה. זהו, עד כאן.
[Speaker C] ארוכה ומהנה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני מקווה. להתראות, שיהיה שבת שלום, חנוכה שמח.
[Speaker E] יישר כוח.