תאיזם פתוח וספרים

שלום לרב ושבוע טוב,
בהמשך לתשובתך, אשמח להגדיר בקצרה את הלוז המטאפיזי של הגישה המכונה "תאיזם פתוח" (Open Theism), במנותק מההקשר התיאולוגי המקורי שלה:
העמדה גורסת כי העתיד אינו קיים עדיין כישות בעלת ערך אמת לוגי (אינטרמינזם אונטולוגי). ממילא, הטענה שהאל אינו יודע את העתיד ביחס לבחירה חופשית אינה פגיעה בכוליותו (Omniscience), שכן אין שם "מידע" שניתן לדעת אותו (בדומה לכך שהאל אינו יכול ליצור משולש עגול).
אשמח לשמוע את עמדת הרב בשישה ממשקים מול תפיסה זו והחלופות לה:
* א. פיזיקה והפילוסופיה של הזמן: מודל זה מחויב ל-A-theory (פרזנטיזם). כיצד הרב מיישב זאת WITH תורת היחסות הנוטה לכאורה לטובת "יקום בלוק" (B-theory), וכיצד האי-נקבעות של מכניקת הקוונטים משתלבת בעיניך בדיון זה?
* ב. סיבוכיות, חישוביות ותער אוקהאם: האם מבחינה מטאפיזית, מודל של "עולם פתוח דינמי" אינו פשוט וחסכוני יותר מאשר יקום שבו כל תולדות הזמן מחושבות וקיימות מראש בארכיון אלוקי? האם נכון להפעיל כאן את תער אוקהאם לטובת הפשטות החישובית של הבריאה?
* ג. מדעי המוח: האם חקר המוח והבחירה (מכיוון הליברטריאניזם שהרב מגן עליו) תומכים במבנה אונטולוגי פתוח כזה, או שמא הבחירה החופשית יכולה "להסתדר" גם עם עתיד מוגדר מראש אונטולוגית, ואם כן, איך? (ראה את הביקורת שלי על נסיונות כאלה בסעיף ד')
* ד. ידיעה מול סיבתיות ומוליניזם: שוללי התאיזם הפתוח מנסים לעיתים קרובות להפריד בין ידיעת האל לבין סיבתיות (האל מחוץ לזמן ורק צופה, אך אינו מכריח). האם הפרדה זו אינה רק משחק מילים סמנטי שמתחמק מהשאלה האונטולוגית? הרי אם העתיד מחזיק בערך אמת מוחלט ברגע ההווה, הסטטוס המטאפיזי של המציאות הוא דטרמיניסטי (אין "אפשרויות חלופיות" ממשיות). האם הניסיון לנתק בין ידיעה לסיבתיות אינו מהווה העתקה של הדיון מהמישור האונטולוגי (האם קיימת ברירה פתוחה ברגע הנתון) למישור האתי-דאונטולוגי, מתוך מוטיבציה אפולוגטית לשמר מושגים של "אשמה" ו"אחריות מוסרית" באופן מלאכותי?
כמו כן, מה דעת הרב על הגישה המוליניסטית (Molinism) – המציעה "ידע אמצעי" (Middle Knowledge), שבו האל יודע מראש מה כל סוכן חופשי היה בוחר בכל סיטואציה היפותטית?
* ה. זמניות אלוקית מול על-זמניות: האם יש מקום לפילוסופיה תאיסטית שבה האל אינו נמצא מעל הזמן, אלא פועל בתוכו (Temporal God), ובכך הוא גם מכוון ומוביל את ההיסטוריה (מה שמתאים מאוד לפרשנות של ההיסטוריה היהודית ועלול לתת מבט קוהרנטי ומקיף מאוד ליחסים של האל עם העם שלנו, האנושות והמציאות) אך ללא הכשלים של "תאיזם תהליכי"? כלומר: האל חווה את הזמן כזרם דינמי ואינו מעליו (מה שמתבקש מכך שהעתיד פתוח אונטולוגית), אך מהותו, רצונותיו היסודיים וחוקיו נותרים אבסולוטיים ונצחיים ללא שינוי (הפרדה בין זמניות אונטולוגית לבין יציבות מהותית). האם מודל כזה אינו קוהרנטי יותר מאשר מושג ה"על-זמניות" החמקמק של התאיזם הקלאסי?
* ו. מבט סינתטי (Inference to the Best Explanation): בשורה התחתונה, כשמפעילים שיקולים של סבירות אינדוקטיבית על תמונת המציאות הכוללת שלנו (לוגיקה, פיזיקה, וחוויית התודעה) – איזה מודל מטאפיזי הוא בעל כושר ההסבר הגבוה והקוהרנטי ביותר לדעת הרב? יקום דינמי ו"פתוח" (עם אל זמני), או יקום שבו העתיד קבוע אונטולוגית?
באילו מספריו של הרב (מלבד "מדעי החופש") מנותח המתח הספציפי הזה שבין פיזיקה מודרנית, חופש בחירה, וידיעת העתיד?
בברכה ותודה,
דביר.

תאיזם פתוח זוהי גישה של קבוצה של פילוסופים אנליטיים נוצרים מהעולם האנגלו-אמריקאי שזנחו את התאיזם הקלאסי שמדבר על אלוהים שלא משתנה ושאין לו תארים חיוביים ושנמצא מעל הזמן, הם מאמינים באלוהות פרסונלית עם רצון ותודעה ורגשות שנמצאת בתוך הזמן ובדיאלוג עם העולם, בין היתר טוענים שם שאלוהים לא יודע את העתיד כי אין לעתיד שום קיום.
אני – למשל – מאד קרוב לגישה הזו, אם זה מעניין מישהו.

עצם העמדה שגויה בהנחותיה וצודקת במסקנתה. ערך האמת הלוגי של טענה אינו תלוי בזמן. טענה לגבי העתיד יש לה ערך אמת לוגי חד משמעי. אלא שערך אמת של טענה אינו עובדה, ודווקא בגלל זה הוא קיים כבר כעת. לכן עדיין אלוהים לא יכול לדעת את מה שיתרחש, מפני שמה שיתרחש זו כבר עובדה, ואכן אין לדעת מידע לא קיים (ממש כמו משולש עגול). הסברתי זאת בדיון על הדטרמיניזם הלוגי (ניתן לחפש כאן).
א. תורכית.
ב. אין כאן שאלה של פשטות אלא של נכונות. מה אכפת לי מה פשוט יותר, אם זה לא נכון?
ג. אם יש בחירה חופשית אז אלוהים לא יודע את העתיד, בלי קשר לפלפולי היקום הפתוח וערכים לוגיים של טענות שתלויים בזמן. ראה סדרת טוריי על ידיעה ובחירה.
ד. שוב חזרת לערך אמת. אתה נכשל בכשל הדטרמיניזם הלוגי. הקשר בין ידיעה לסיבתיות ניתן להדגמה דרך פרדוקס ניוקומב (ראה סדרת טוריי הנ"ל).
ה. ראה ב.
ו. ראה ב.
הערה כללית. הגדרת מושגים ושימוש מבלבל בהם מאד אופייניים לדיונים כאלה, אבל הם לא מועילים לדיון. מדובר בטענות פשוטות שכל בר דעת עוסק בהן ומבין אותן, וההגדרות והמשגת שיטות שונות ויחסים ביניהן, רק מסבך את הדיון. מיד רואים מה סתירתי לוגית ומסלקים אותו מהשולחן\ ואז אין טעם לדון אם יש לו כוח הסברי והאם התער של אוקאם תומך בו או לא.