תורה לשמה?
מאז שאחד הרבנים המובילים בציבור החרדי, ואחד עם המוניטין הגדולים ביותר של למדנות, כינה את חיילי צה"ל "עובדי זבל", עברתי טלטלה קשה מבחינת ההסתכלות שלי על לימוד התורה. תחת שהתורה תעדן את מידותיהם של לומדיה, היא, לכאורה, משחיתה את מידותיהם. אחד התירוצים שנתתי לעצמי, כדי להימלט מהדיסוננס הקוגנטיבי הזה הוא, שכנראה התורה בשבילם הוא לא יותר מאתגר אינטלקטואלי, שעומד במישור אחד עם האתגר האינטלקטואלי של חובב ספורט, המסוגל לזכור באיזו דקה מוטל'ה שפיגלר הבקיע שער בחצי הגמר במשחק מסויים, מי מסר למי, מתי תנחום כהן מינץ מסר לזה וזה וכן כך על הדרך.
אין ללימוד התורה שלהם ולא כלום עם יראת שמים, וכל הידע שלהם בתורה, הוא מתוך האתגר האינטלקטואלי, וכיום הוא לא יותר מאשר אמצעי להפגין גאווה.
האם יש ממש במה שאני עונה ומיישב לעצמי. מתוך הרבה כאב?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
הוא לא ממש השווה את חיילי צה"ל לעובדי זבל אלא הביא דוגמה מעובדי זבל. אני מניח שהדוגיה לא מקרית, אבל סו לא הייתה ממש השוואה.
אבל אני לא חושב שצריך. לפלםל בכוונתו כדי להגיע למסקנה שמדובר באוסף אינפנטילים עקומי שכל. אין צורך.ליישב כלום. כבר חז" ל דיברו על ת"ח שאין בו דעת.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer