תורה לשמה?

חבל להכתים את התורה ואת לימודה בגלל התנהלות של רב פלוני כזה או אחר.
כל ההתנהלות הזו היא נובעת מתוך תדפיסים סוצילוגים פוסט גלותיים ביחד עם תסביכי קוגניציה.
הרי יש מלחמת ישראל מיד צר אחר טבח נורא ומעל 200 חטופים והם בשלהם ממשיכים בשביל לא לוותר על הגטו שבנו סביב עצמם כאן במשך 50 שנה.
מה הם יענו לעצמם? ללכת לצבא הם לא ילכו כי זה אומר מבחינתם לעזוב את העולם שהם הכירו מאז ילדותם – עולם שבו יש ערכים נעלים ביותר מלבד לימוד תורה. אז נוצרת סיטואציה של דיסוננס קוגניטי במוח ונפלטים אמירות כאלו ואחרות. מאגדות על זה שלימוד התורה הוא זה שמנצח במלחמות (ואף מועיל יותר מלוחם בשטח) עד לאמירות שכל המלחמות זה בשביל הכבוד של המדינה הציונית.
מדובר באפיזודה חולפת, הוראת שעה שאכן הייתה נצרכת בעולם פוסט השואה בשביל להרים את עולם הישיבות שנחרב וקצת איבדה מהמיימדים הרלוונטים שלה.
אני מאמין שכל ההתנהלות הזו תתמתן ולא תמשיך בצורה שהיא כיום (כי היא באמת מתנהלת על הקצה). ובנתיים חבל ממש לאבד את לימוד התורה בשביל זה – שהוא לטעמי אין לו דבר וחצי דבר עם ההתנהלות הזו.
בקיצור, עניינים סוציולגיים ופסיכולוגיים כמו האמירה של הרב שהזכרת צריך לבחון תחת עיניים של סוציולגיה ופסיכולוגיה.
טענות תורניות על מה בפועל התורה אומרת בעניינים כאלה ואחרים צריך לבחון מהתורה, מהמקורות, להתווכח ליישב וכו'. את דרכה של תורה בוחנים דרך בית מדרש בלימוד מעמיק, לא דרך אמירות פופוליסטיות כאלו.
ולגבי זה שהתורה שאמורה לתקן את האדם – בן אדם שמעוניין לתקן את עצמו באמת יפעל מתוך האמת והשכל הישר לעניות דעתי. אם אין מוסר בסיסי ראשוני ודרך ארץ התורה שתבוא אחר כך היא ממש לא תעודת ביטוח למה שיצא מאותו אדם.