מוסר

אני מבין היטב את התסכול שלך מהתשובה ש"זהו ערך דתי", שכן היא נשמעת כמו התחמקות, ולכן אגש ישירות לליבת העניין: למה באמת אלוהים לא יצר הלימה מוחלטת בין המוסר להלכה? למה שמקור המוסר ייצור סתירה כזו?

קודם כל, חשוב להבין שבעיניי, אלוהים הוא לא רק מוסרי – הוא גם "דתי". הוא הציב בפנינו שתי מערכות ערכים בלתי תלויות לחלוטין, ואנו מחויבים לשתיהן: המערכת המוסרית, שתכליתה תיקון החברה ויחסי אנוש (לא לפגוע בזולת וכו'), והמערכת ההלכתית, שתכליתה השגת יעדים רוחניים-דתיים (כמו "חול העניין האלוהי", קדושת הכהונה וכדומה).

אתה שואל למה הוא חוקק חוקים שסותרים את המוסר. התשובה שלי היא אולי חריפה עבור אוזן דתית מצויה: הוא לא יכול היה לעשות אחרת.

כפי שהסברתי לא פעם בעניין "דילמת אותיפרון", כללי המוסר אינם שרירותיים אלא "כפויים" על הקדוש ברוך הוא, ממש כשם שחוקי הלוגיקה והמתמטיקה כפויים עליו (הוא אינו יכול לברוא משולש עגול, כי זה אוקסימורון). הוא לא קם בבוקר והחליט שרצח זה רע; רצח הוא רע מעצם הגדרתו. אלוהים רק מעניק למוסר את התוקף המחייב.

מדיניותו כנראה להתאים ככל האפשר בין ההלכה למוסר, אבל זה כנראה לא אפשרי להתאים לגמרי. לכן נשארו חורים שבהם ההתאמה לא קיימת.

אני טוען שבאותה מידה, גם הערכים הדתיים כפויים עליו. העובדה שכדי להשרות שכינה, לתקן עולמות עליונים, או לשמור על קדושת הכהונה נדרשת פעולה מסוימת (או הימנעות מפעולה) – אינה פרי החלטה שרירותית שלו שניתנת לשינוי.

מכיוון שאלוהים רוצה שנשיג גם את היעדים המוסריים וגם את היעדים הדתיים, הוא ברא את העולם עם מתאם מקסימלי בין שתי המערכות הללו. ואכן, ברוב המקרים יש הלימה ואין סתירה. אולם, מכיוון שמדובר בשתי קטגוריות שונות לחלוטין שמכוונות למטרות שונות – קיימות נקודות השקה שבהן נוצרת סתירה לוגית מובנית. פשוט אי אפשר לייצר עולם שבו יש מתאם מלא לחלוטין בין היעדים הדתיים ליעדים המוסריים מבלי שתיווצר התנגשות. אלו הם מעין "דפקטים טופולוגיים" במבנה המציאות.

לכן, הבה נחזור למשל שלך. אתה שואל כיצד מלך מוסרי מחוקק חוק לא מוסרי. אני מעדיף להשתמש במשל הרופא המנתח: האם רופא שמבצע ניתוח ומכאיב למטופל נחשב לאדם רשע או אכזרי? הרי להכאיב לאדם חסר אונים זו פגיעה מוסרית בעליל! התשובה היא שהרופא אינו אדיש לכאב של החולה. אכפת לו מאוד, אך יש לו ערך נוסף (ריפוי המטופל והצלת חייו) שגובר באותו רגע על הערך של אי-גרימת כאב. המציאות פשוט לא מאפשרת לו לרפא ללא הכאבה.

הקדוש ברוך הוא אינו אדיש לעוול שנגרם לאשת הכהן שנאנסה. הוא מוסרי להפליא, אכפת לו מהמוסר והוא רוצה שגם אנו נהיה מוסריים. אולם, במקרים חריגים אלו, השגת היעד הדתי הנדרש דורשת תשלום במטבע מוסרי קשה וכואב. כשהתורה מצווה עלינו להפריד את אשת הכהן, היא בשום אופן לא אומרת שזה "מוסרי" – זהו אכן מעשה אנטי-מוסרי. היא פשוט קובעת שבדילמה הטרגית הזו, שבה אי אפשר להשיג את שתי המטרות יחד, הערך הדתי גובר על הערך המוסרי.

לסיכום: אלוהים לא נתן לנו הלכות לא מוסריות כי הוא מזלזל במוסר, אלא מתוך אילוץ הנובע מעצם קיומן של שתי מערכות ערכים אובייקטיביות שלעיתים מתנגשות לוגית. הוא יצר את המתאם הגדול ביותר האפשרי ביניהן, אך במקומות שבהם ההתנגשות היא מובנית ובלתי נמנעת – ההלכה מורה לנו כיצד להכריע ולשלם את המחיר.