סמכות חז"ל

החובה שלנו להישמע לפסיקות ההלכתיות של חז"ל בתלמוד אכן נובעת מ"סמכות פורמלית", שבמקרה של התלמוד יסודה בכך שכלל הציבור וחכמי ישראל קיבלו אותו על עצמם כקודקס מחייב. בדיוק כפי שאזרח מחויב לציית לחוקי הכנסת – לא משום שחברי הכנסת הם האנשים החכמים ביותר ביקום או שהם לעולם אינם טועים, אלא משום שזהו המוסד שהוסמך לכך בשיטה שלנו.

עם זאת, אין זה אומר שהחוכמה שלהם מנותקת מהעניין. הסיבה לכך שהעם בחר להעניק לתלמוד סמכות פורמלית מלכתחילה, היא ההערכה שהייתה לחז"ל "סמכות מהותית" – כלומר, מומחיות הלכתית, אינטואיציה ישרה וקרבה למקור בסיני, ולכן יש סיכוי גבוה שהם קולעים לאמת. כשציבור מחליט לקבל על עצמו מרות של מישהו או של טקסט, הוא מן הסתם יבחר בגורם שהוא מאמין בחוכמתו ובמומחיותו. אך מרגע שהסמכות הזו התקבלה, החיוב לציית נובע מעצם ההחלטה הציבורית והמסגרת המחייבת שנוצרה, גם אם במקרה נקודתי כזה או אחר אנו חושבים שהם טעו.

לגבי ספר המתכונים שלך: ברמה המושגית והתיאורטית, התשובה היא כן. אם כלל הציבור (או כלל המחויבים להלכה) יקבל על עצמו בהסכמה מלאה את ספר המתכונים שלך כקודקס חוקים מחייב, הוא אכן יחייב את כל מי שמשתייך לאותו קולקטיב, כולל את הדורות הבאים. לדעתי, הציבור הוא ישות משפטית אורגנית שלא מתה, וכשהוא מקבל על עצמו החלטה נורמטיבית או "אמנה חברתית", היא מחייבת את כל האיברים המשתייכים אליו לדורותיהם. זה בדיוק כמו שחוק שנחקק בכנסת לפני שבעים שנה מחייב אותך היום למרות שאתה לא היית שם כדי לבחור או להסכים לו.

אבל ברמה המעשית, כדי שהציבור יקבל ספר כזה, צריך שיהיה בבסיסו היגיון מהותי וצורך אמיתי. התלמוד התקבל מפני שעם ישראל התפזר בגלות והיה הכרח היסטורי במסגרת אחידה כדי שהתורה לא תתפצל לאינספור דתות נפרדות. לכן, היפותטית, אם תצליח ליצור קונצנזוס רחב סביב ספר המתכונים שלך כהלכה מחייבת – הוא אכן יחייב את כולנו. אולם, בפועל, ציבור אינו מעניק סמכות פורמלית מחייבת לטקסט אלא אם כן הוא מעריך שיש בו חוכמה מהותית שראויה להוביל אותו.

כמובן שאם מדובר בשטות גמורה, אז החובה לקיים את הסכמת הציבור תתנגש עם החובה לא להיות שוטה. כאן לא מדובר בשטות.