הלכה ,אורח חיים

כן ,לכן הפנתי את השאלה אליך …כל נושא העבודה שלי בהלכה פונה לנושא של"מגע של חיבה" , הרעיון שבוודאי לציבור חרידי זה לא שייך עבודה כזו,אבל אני נמצא כל חיי בסביבה ובחברה שונה מהצביון החרידי דתי וגם אני שנים עוסק בתחום הזה , ושקיבלתי על עצמי את ההלכה כיהודי ,אני עומד מול השאלה הזו ומברר האם העולם שלי אמור לפגוש את העולם ההלכתי בצורה כזו שהמגמה היא באמת להפסיק להתפרנס מהמקצוע שלי ? הרגילות שלי לעבודה כזו ואופי החיים שאותו אני מכיר אמור לפגוש את זה ככה? אני מקווה שאני מצליח להעביר את שאלתי נכוו …לבסוף אין פה שום "חיבה" מבחינתי ואני מרגיש שאני עושה לביתי בסך הכל. ההתמחות שלי זה לטפל בשיער דליל ומקריח אצל נשים . אני מרגיש שזה ממש נכנס לתחום הרפואה הקוסמטית רק שזה לא באמת רפואה ,ואני יודע שההלכה לא עוסקת ברגשות ,אבל בכל זאת יש לי כאלו וככה מרגיש לי וזה מהמקום שלי ,לכן אני שואל בכדי להבין את היחס לנושא הזה נכון .ויש גם שיקולים של רגילות מצד המשפחה לכלכלה מסויימת ולאיכות חיים מסויימת שהתרגלתי אליה …בקיצור משהו בי לא רגוע ואני מרגיש מבולבל בכל הנושא הזה .מה ה' מצפה ממני ? או להקריב הכל כקורבן לה' ולוותר על המקצוע שלי כמסירות נפש ,או שזה לא מה שמצופה ממני באמת ?

לא שאלת את השאלה עצמה אלא כיצד אתה מברר אותה. לגבי השאלה, אני מסכים שאם זה מקצועך אין איסור.
האיסור על מגע בין המינים מתייחס ל"מגע של חיבה" (חיבה מינית, לא חיבה כמו לאימא או לדודה), ואילו מגע שנעשה במסגרת מקצועית, רפואית או קוסמטית, אינו מוגדר כמגע של חיבה.
לכן קיים בהלכה ההיתר של "בעבידתיה טריד" (טרוד במלאכתו). כאשר אדם עוסק במקצועו, הוא ממוקד בעשייה המקצועית, ולכן החשש שיתעוררו אצלו הרהורים אסורים פוחת משמעותית. טענו כלפיי בעבר שספר עוסק ביופיה של האישה, אך לדעתי אין לכך קשר; אם זהו המקצוע שלך, אזי גם העיסוק ביופי ובשיער הוא מבחינתך פעולה טכנית לחלוטין, בדיוק כפי שהדבר מותר לפיזיותרפיסט, רופא נשים או מעסה.
לכן, לפחות כל עוד העבודה הזו לא מעוררת אצלך בפועל הרהורים אסורים — ונראה מדבריך שכאיש מקצוע שרגיל לכך זה אכן המצב — הדבר מותר מעיקר הדין, ואין שום חובה הלכתית לעזוב את המקצוע.