תקפותה של הלוגיקה

אני קורא את הספר שתי עגלות וכדור פורח..

בשער השמיני פרק א בערעור השני על הדדוקציה אתה כותב שעצם נכונות הטיעון מוטלת בספק וצריכה הוכחה (ולכן מצריכה הנחה נוספת של כלל MP1,2,3…) .

כביכול תמיד אני מכיר אצלך את התפיסה שהדדוקטציה ובכללי הלוגיקה היא משהו שהוא גדול מאינטואיציה כזו או אחרת אלא זה ממש כלי שמתאר את העולם כשלעצמו.

אני אסביר – לדוגמא האמירה שאלוהים גם קיים וגם לא קיים היא לא אפשרית בהגדרת הלוגיקה. לא צריך הנחה מוקדמת שהלוגיקה הזאת נכונה כשהיא מדברת על העולם.

באותה מידה – המשפט "אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים" היא חסרת מובן כמו "משולש עגול" כי עצם ההגדרה היא לא רלוונטית.

במהות אני מנסה להבין למה בספר אתה מניח שאמורה להיות איזשהי הנחה בכך שהלוגיקה תקפה במציאות. גם קראתי את כל הספרים שלך כמעט ופעם ראשונה נתקלתי באמירה בסגנון הזה .