תקפותה של הלוגיקה
אני קורא את הספר שתי עגלות וכדור פורח..
בשער השמיני פרק א בערעור השני על הדדוקציה אתה כותב שעצם נכונות הטיעון מוטלת בספק וצריכה הוכחה (ולכן מצריכה הנחה נוספת של כלל MP1,2,3…) .
כביכול תמיד אני מכיר אצלך את התפיסה שהדדוקטציה ובכללי הלוגיקה היא משהו שהוא גדול מאינטואיציה כזו או אחרת אלא זה ממש כלי שמתאר את העולם כשלעצמו.
אני אסביר – לדוגמא האמירה שאלוהים גם קיים וגם לא קיים היא לא אפשרית בהגדרת הלוגיקה. לא צריך הנחה מוקדמת שהלוגיקה הזאת נכונה כשהיא מדברת על העולם.
באותה מידה – המשפט "אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים" היא חסרת מובן כמו "משולש עגול" כי עצם ההגדרה היא לא רלוונטית.
במהות אני מנסה להבין למה בספר אתה מניח שאמורה להיות איזשהי הנחה בכך שהלוגיקה תקפה במציאות. גם קראתי את כל הספרים שלך כמעט ופעם ראשונה נתקלתי באמירה בסגנון הזה .
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
כאשר כתבתי בספרי 'שתי עגלות וכדור פורח' את הערעור על הדדוקציה ואת שרשרת ההצדקות האינסופית (MP1, MP2 וכו'), כוונתי הייתה להראות שאם נדרוש הצדקה פורמלית לכללי הלוגיקה עצמם, ניקלע לרגרסיה אינסופית. המסקנה שלי שם הייתה שהקריטריון העליון לוודאות אינו החוקים הלוגיים עצמם, אלא "האוידנציה" (הרגשת הברירות), כלומר האינטואיציה או השכל הישר, ושתקפותם של החוקים הלוגיים תלויה באינטואיציה הזו. ולכן ברור שחוקי הלוגיקה לא דורשים הצדקה. את זה גופא אני מראה באמצעות טיעון הרגרסיה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer