טיול בחו"ל

מה גדר האיסור המקורי? גזירה? הרחבה של מצוות ישוב הארץ?

ראה סקירה בוויקיפדיה.
היקף האיסור המדויק ומקורו אינם לגמרי ברורים בספרות ההלכה, אך בפשטות לא מדובר באיסור דאורייתא, אלא באיסור שאסרו חכמים על יושבי ארץ ישראל. גם הניסוחים שעוסקים בו נראים כמו ניסוחים חוץ הלכתיים.
לדעתי קשה לראות באיסור זה הרחבה ישירה של "מצוות יישוב הארץ" מדאורייתא, שהרי הרמב"ם – שהוא זה שמנסח את ההלכה ש"לשכון בחו"ל אסור" – כלל אינו מונה את יישוב ארץ ישראל כמצווה עצמאית במניין תרי"ג מצוות. להבנתי, הרמב"ם אינו מונה אותה משום שהוא רואה בישיבה בארץ "מכשיר מצווה" (תנאי הכרחי לקיום המצוות התלויות בארץ) ולא מצווה בפני עצמה.
נראה אפוא שההלכות האוסרות יציאה לחו"ל נועדו לבסס ולייצב את הישיבה בארץ, כדי למנוע מצב שבו יהודים עוזבים אותה. בבסיסו, האיסור הוא על השתקעות וישיבת קבע בחו"ל. מכיוון שבעבר המציאות הייתה כזו שכל יציאה לחו"ל הייתה עלולה להיות בלתי הפיכה ולהוביל להשתקעות, היה היגיון רב לקבוע איסור גורף (כעין גזירה או הרחבה של האיסור המקורי) גם על יציאות הפיכות לזמן קצר.
לכן, החשש מפני השתקעות הוא זה שהרחיב את האיסור גם ליציאות עראיות. כיום, משהמציאות השתנתה והיציאה לטיול הפכה לקלה, נפוצה והפיכה לחלוטין, פקע החשש הזה ששימש בסיס לאיסור הגורף, וכפי שהסברתי בתשובתי הקודמת – יש מקום רב להתיר.