ביקורת על זלזולו של הרב באגדתות ובדרגתם של חז"ל

שלום לרב שליט"א,

א. כפי שמשתמע מדבריך כמה וכמה פעמים, אינך רואה סיבה רצינית לעסוק באגדתות. זכותך; אבל למה לעקור את הכל ולטעון שאין בהן עומק?

איך אתה מסוגל לומר משפטים כל כך מזעזעים כמו: "בעיניי, אין הבדל מהותי בין אגדת חז"ל לבין יצירה ספרותית טובה (כמו ספר של דוסטוייבסקי)" על עומק דברי חז"ל?!

הגמרא עצמה – שהרב מעריך כל כך את הגיונה – מתייחסת ברצינות רבה לענייני אגדה. המאמר המפורסם של הקדמונים ש"אין משיבין על האגדה" אינו נובע מכך שהאגדות הן כחומר ביד היוצר וכל אחד עושה בהן כחפצו. יסוד המאמר הוא שדווקא מתוך עומקן של האגדות – מי אמר שאנו מבינים אותן? אילו היינו מבינים את עומק משמעותן, היינו מגחכים על הקושיות שלנו עליהן.

מובא בשם הגר"א שאת הזוהר הוא מבין לאחר יגיעה עצומה, ואילו את האגדתות בתלמוד אינו מבין, לפי ששם גנוזה כל האורה וסודות התורה, ולא נמסרו לנו המפתחות אליהן. עבור אמוראים כרבי יוחנן וריש לקיש, שהיו בקיאים בסודות התורה, מעשה בראשית ומעשה מרכבה, היה נאה ויאה להקשות ולתרץ באגדות.

ואם מקובל עצום כמו הגר"א, שוודאי ידע "קצת" יותר קבלה ממך, טוען שהוא לא משיג את עומק אגדות חז"ל – איך אתה מעיז להשוות אותן ל"ספרות טובה" (כמו דוסטויבסקי), וכיוון שאתה לא רואה בהן עומק, אתה לזלזל בהן? מדוע רק בגלל שאין לך (ולנו) את המפתחות אליהן – הינך משליך אותן אחרי גווך אותן בביטול, ולא מוכן להודות שיש בהן עומקים גדולים בהרבה ממה שאתה חושב?

מילא אם היית רק טוען שאין טעם ללמוד אותן כי הן לא מחדשות לי כלום – ניחא, אבל אתה מבקש לעקור את הכל, ולכל הפחות כך משתמע מדבריך.

ב. ובכלל, כל יחסך לדרגתם הרוחנית של חז"ל מזלזל מאוד. לא יאומן עד היכן הגעת, כשאפילו מעשים מפורשים בגמרא – שאין שום ספק שהם "מעשה שהיה" ושכל הסתכלות הגמרא עליהם היא לפרטי פרטים – אתה מכחיש ומבטל כלאחר יד. למשל, הגמרא בתענית (כא:): "אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, לרבא כל מעלי יומא דכיפורי… אמרו ליה לרבא: מסתייך דקא מגנית אכולה כרכא". אומרים לרבא מן השמיים שזכותו מגנה על כל העיר! אך אתה "בשלך", ועדיין מעיז לטעון שחז"ל היו אנשים "כמוני וכמוך". וזהו רק מעשה אחד מתוך רבים. [ואפילו אם נניח לשיטתך שחלק מהדברים לא היו (ח"ו), אתה באמת חושב שכל מה שסופר שם מרחף על כנפי הדמיון?!]

וידועים דברי הגמרא (עבודה זרה י:), המביאה את דברי אנטונינוס לרבנו הקדוש: "ידענא זוטי דאית בכו מחיה מתים", וכפי שרואים מכמה וכמה מקומות בש"ס (כגון בסוף בבא קמא). [וראה עוד בשער הגלגולים, שם מעיד מהרח"ו בפירוש שנשמתו יצאה ממנו והאר"י הקדוש החזיר לו את נשמתו ממש כמו אלישע הנביא, וכשחזרה נשמתו בירך "מחיה המתים" בפתח עיניים (וחתם שם: "וזה אמת בלי שום ספק"). ואם האר"י הקדוש (שהיה בתקופת האחרונים) כך, על אחת כמה וכמה שזהו קצה המזלג מקדושתם ועוצמתם של חז"ל הקדושים.]

ומה תענה ליום פקודה, בעת ביאת משיח צדקנו ותחיית המתים, כשיראו לעין כל את גודל קדושת התנאים והאמוראים ומעלת דבריהם!